#THE UNBOUND BIBLE (www.unboundbible.org)
#name	Hebrew OT: BHS (Consonants Only)
#filetype	Unmapped-BCVS
#copyright	
#abbreviation	
#language	hbo
#note	
#columns	orig_book_index	orig_chapter	orig_verse	orig_subverse	order_by	text
01O	1	1		10	בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃
01O	1	2		20	והארץ היתה תהו ובהו וחשך על־פני תהום ורוח אלהים מרחפת על־פני המים׃
01O	1	3		30	ויאמר אלהים יהי אור ויהי־אור׃
01O	1	4		40	וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׃
01O	1	5		50	ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד׃ ף
01O	1	6		60	ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׃
01O	1	7		70	ויעש אלהים את־הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי־כן׃
01O	1	8		80	ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי־ערב ויהי־בקר יום שני׃ ף
01O	1	9		90	ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן׃
01O	1	10		100	ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי־טוב׃
01O	1	11		110	ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו־בו על־הארץ ויהי־כן׃
01O	1	12		120	ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה־פרי* אשר זרעו־בו למינהו וירא אלהים כי־טוב׃
01O	1	13		130	ויהי־ערב ויהי־בקר יום שלישי׃ ף
01O	1	14		140	ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃
01O	1	15		150	והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על־הארץ ויהי־כן׃
01O	1	16		160	ויעש אלהים את־שני המארת הגדלים את־המאור הגדל לממשלת היום ואת־המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים׃
01O	1	17		170	ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ׃
01O	1	18		180	ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי־טוב׃
01O	1	19		190	ויהי־ערב ויהי־בקר יום רביעי׃ ף
01O	1	20		200	ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעוףף על־הארץ על־פני רקיע השמים׃
01O	1	21		210	ויברא אלהים את־התנינם הגדלים ואת כל־נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל־עוף כנף למינהו וירא אלהים כי־טוב׃
01O	1	22		220	ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ׃
01O	1	23		230	ויהי־ערב ויהי־בקר יום חמישי׃ ף
01O	1	24		240	ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו־ארץ למינה ויהי־כן׃
01O	1	25		250	ויעש אלהים את־חית הארץ למינה ואת־הבהמה למינה ואת כל־רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי־טוב׃
01O	1	26		260	ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל־הארץ ובכל־הרמש הרמש על־הארץ׃
01O	1	27		270	ויברא אלהים את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
01O	1	28		280	ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את־הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל־חיה הרמשת על־הארץ׃
01O	1	29		290	ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה׃
01O	1	30		300	ולכל־חית הארץ ולכל־עוף השמים ולכל רומש על־הארץ אשר־בו נפש חיה את־כל־ירק עשב לאכלה ויהי־כן׃
01O	1	31		310	וירא אלהים את־כל־אשר עשה והנה־טוב מאד ויהי־ערב ויהי־בקר יום הששי׃ ף
01O	2	1		320	ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם׃
01O	2	2		330	ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה׃
01O	2	3		340	ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות׃ ף
01O	2	4		350	אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃
01O	2	5		360	וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה׃
01O	2	6		370	ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני־האדמה׃
01O	2	7		380	וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃
01O	2	8		390	ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר׃
01O	2	9		400	ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃
01O	2	10		410	ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃
01O	2	11		420	שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב׃
01O	2	12		430	וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃
01O	2	13		440	ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש׃
01O	2	14		450	ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃
01O	2	15		460	ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה׃
01O	2	16		470	ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל׃
01O	2	17		480	ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃
01O	2	18		490	ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו׃
01O	2	19		500	ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו׃
01O	2	20		510	ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו׃
01O	2	21		520	ויפל יהוה אלהים תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃
01O	2	22		530	ויבן יהוה אלהים את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם׃
01O	2	23		540	ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת׃
01O	2	24		550	על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃
01O	2	25		560	ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃
01O	3	1		570	והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל־האשה אף כי־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃
01O	3	2		580	ותאמר האשה אל־הנחש מפרי עץ־הגן נאכל׃
01O	3	3		590	ומפרי העץ אשר בתוך־הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן־תמתון׃
01O	3	4		600	ויאמר הנחש אל־האשה לא־מות תמתון׃
01O	3	5		610	כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃
01O	3	6		620	ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל׃
01O	3	7		630	ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירםם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃
01O	3	8		640	וישמעו את־קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃
01O	3	9		650	ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה׃
01O	3	10		660	ויאמר את־קלך שמעתי בגן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא׃
01O	3	11		670	ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן־העץ אשר צויתיך לבלתי אכל־ממנו אכלת׃
01O	3	12		680	ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה־לי מן־העץ ואכל׃
01O	3	13		690	ויאמר יהוה אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃
01O	3	14		700	ויאמר יהוה אלהים אל־הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל־הבהמה ומכל חית השדה על־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי חייך׃
01O	3	15		710	ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃ ס
01O	3	16		720	אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך׃ ס
01O	3	17		730	ולאדם אמר כי־שמעת* לקול אשתך ותאכל מן־העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃
01O	3	18		740	וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את־עשב השדה׃
01O	3	19		750	בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב׃
01O	3	20		760	ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל־חי׃
01O	3	21		770	ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃ ף
01O	3	22		780	ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃
01O	3	23		790	וישלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם׃
01O	3	24		800	ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים׃ ס
01O	4	1		810	והאדם ידע את־חוה אשתו ותהר ותלד את־קין ותאמר קניתי איש את־יהוה׃
01O	4	2		820	ותסף ללדת את־אחיו את־הבל ויהי־הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה׃
01O	4	3		830	ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה׃
01O	4	4		840	והבל הביא גם־הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל־הבל ואל־מנחתו׃
01O	4	5		850	ואל־קין ואל־מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו׃
01O	4	6		860	ויאמר יהוה אל־קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך׃
01O	4	7		870	הלוא אם־תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו׃
01O	4	8		880	ויאמר קין אל־הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל־הבל אחיו ויהרגהו׃
01O	4	9		890	ויאמר יהוה אל־קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי׃
01O	4	10		900	ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן־האדמה׃
01O	4	11		910	ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתה את־פיה לקחת את־דמי אחיך מידך׃
01O	4	12		920	כי תעבד את־האדמה לא־תסף תת־כחה לך נע ונד תהיה בארץ׃
01O	4	13		930	ויאמר קין אל־יהוה גדול עוני מנשא׃
01O	4	14		940	הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל־מצאי יהרגני׃
01O	4	15		950	ויאמר לו יהוה לכן כל־הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות־אתו כל־מצאו׃
01O	4	16		960	ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ־נוד קדמת־עדן׃
01O	4	17		970	וידע קין את־אשתו ותהר ותלד את־חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך׃
01O	4	18		980	ויולד לחנוך את־עירד ועירד ילד את־מחויאל ומחייאל ילד את־מתושאל ומתושאל ילד את־למך׃
01O	4	19		990	ויקח־לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה׃
01O	4	20		1000	ותלד עדה את־יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה׃
01O	4	21		1010	ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל־תפש כנור ועוגב׃
01O	4	22		1020	וצלה גם־הוא ילדה את־תובל קין לטש כל־חרש נחשת וברזל ואחות תובל־קין נעמה׃
01O	4	23		1030	ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי׃
01O	4	24		1040	כי שבעתים יקם־קין ולמך שבעים ושבעה׃
01O	4	25		1050	וידע אדם עוד את־אשתו ותלד בן ותקרא את־שמו שת כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין׃
01O	4	26		1060	ולשת גם־הוא ילד־בן ויקרא את־שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה׃ ף
01O	5	1		1070	זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו׃
01O	5	2		1080	זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את־שםם אדם ביום הבראם׃ ס
01O	5	3		1090	ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את־שמו שת׃
01O	5	4		1100	ויהיו ימי־אדם אחרי הולידו את־שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	5		1110	ויהיו כל־ימי אדם אשר־חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת׃ ס
01O	5	6		1120	ויחי־שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את־אנוש׃
01O	5	7		1130	ויחי־שת אחרי הולידו את־אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	8		1140	ויהיו כל־ימי־שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת׃ ס
01O	5	9		1150	ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את־קיןן׃
01O	5	10		1160	ויחי אנוש אחרי הולידו את־קיןן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	11		1170	ויהיו כל־ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת׃ ס
01O	5	12		1180	ויחי קיןן שבעים שנה ויולד את־מהללאל׃
01O	5	13		1190	ויחי קיןן אחרי הולידו את־מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	14		1200	ויהיו כל־ימי קיןן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת׃ ס
01O	5	15		1210	ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את־ירד׃
01O	5	16		1220	ויחי מהללאל אחרי הולידו את־ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	17		1230	ויהיו כל־ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת׃ ס
01O	5	18		1240	ויחי־ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את־חנוך׃
01O	5	19		1250	ויחי־ירד אחרי הולידו את־חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	20		1260	ויהיו כל־ימי־ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת׃ ף
01O	5	21		1270	ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את־מתושלח׃
01O	5	22		1280	ויתהלך חנוך את־האלהים אחרי הולידו את־מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	23		1290	ויהי כל־ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה׃
01O	5	24		1300	ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו אלהים׃ ף
01O	5	25		1310	ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את־למך׃
01O	5	26		1320	ויחי מתושלח אחרי הולידו את־למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	27		1330	ויהיו כל־ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת׃ ף
01O	5	28		1340	ויחי־למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן׃
01O	5	29		1350	ויקרא את־שמו נח לאמר זה* ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן־האדמה אשר אררה יהוה׃
01O	5	30		1360	ויחי־למך אחרי הולידו את־נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות׃
01O	5	31		1370	ויהי כל־ימי־למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת׃ ס
01O	5	32		1380	ויהי־נח בן־חמש מאות שנה ויולד נח את־שם את־חם ואת־יפת׃
01O	6	1		1390	ויהי כי־החל האדם לרב על־פני האדמה ובנות ילדו להם׃
01O	6	2		1400	ויראו בני־האלהים את־בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו׃
01O	6	3		1410	ויאמר יהוה לא־ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה׃
01O	6	4		1420	הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי־כן אשר יבאו בני האלהים אל־בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם׃ ף
01O	6	5		1430	וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום׃
01O	6	6		1440	וינחם יהוה כי־עשה את־האדם בארץ ויתעצב אל־לבו׃
01O	6	7		1450	ויאמר יהוה אמחה את־האדם אשר־בראתי מעל פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם׃
01O	6	8		1460	ונח מצא חן בעיני יהוה׃ ף
01O	6	9		1470	אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח׃
01O	6	10		1480	ויולד נח שלשה בנים את־שם את־חם ואת־יפת׃
01O	6	11		1490	ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס׃
01O	6	12		1500	וירא אלהים את־הארץ והנה נשחתה כי־השחית כל־בשר את־דרכו על־הארץ׃ ס
01O	6	13		1510	ויאמר אלהים לנח קץ כל־בשר בא לפני כי־מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את־הארץ׃
01O	6	14		1520	עשה לך תבת עצי־גפר קנים תעשה את־התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר׃
01O	6	15		1530	וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה׃
01O	6	16		1540	צהר תעשה* לתבה ואל־אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה׃
01O	6	17		1550	ואני הנני מביא את־המבול מים על־הארץ לשחת כל־בשר אשר־בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר־בארץ יגוע׃
01O	6	18		1560	והקמתי את־בריתי אתך ובאת אל־התבה אתה ובניך ואשתך ונשי־בניך אתך׃
01O	6	19		1570	ומכל־החי מכל־בשר שנים מכל תביא אל־התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו׃
01O	6	20		1580	מהעוף למינהו ומן־הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות׃
01O	6	21		1590	ואתה קח־לך מכל־מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה׃
01O	6	22		1600	ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהימ* כן עשה׃ ס
01O	7	1		1610	ויאמר יהוה לנח בא־אתה וכל־ביתך אל־התבה כי־אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה׃
01O	7	2		1620	מכל הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו׃
01O	7	3		1630	גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על־פני כל־הארץ׃
01O	7	4		1640	כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את־כל־היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה׃
01O	7	5		1650	ויעש נח ככל אשר־צוהו יהוה׃
01O	7	6		1660	ונח בן־שש מאות שנה והמבול היה מים על־הארץ׃
01O	7	7		1670	ויבא נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו אל־התבה מפני מי המבול׃
01O	7	8		1680	מן־הבהמה הטהורה ומן־הבהמה אשר איננה טהרה ומן־העוף וכל אשר־רמש על־האדמה׃
01O	7	9		1690	שנים שנים באו אל־נח אל־התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את־נח׃
01O	7	10		1700	ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על־הארץ׃
01O	7	11		1710	בשנת שש־מאות שנה לחיי־נח בחדש השני בשבעה־עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל־מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו׃
01O	7	12		1720	ויהי הגשם על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה׃
01O	7	13		1730	בעצם היום הזה בא נח ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת נח ושלשת נשי־בניו אתם אל־התבה׃
01O	7	14		1740	המה וכל־החיה למינה וכל־הבהמה למינה וכל־הרמש הרמש על־הארץ למינהו וכל־העוף למינהו כל צפור כל־כנף׃
01O	7	15		1750	ויבאו אל־נח אל־התבה שנים שנים מכל־הבשר אשר־בו רוח חיים׃
01O	7	16		1760	והבאים זכר ונקבה מכל־בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו׃
01O	7	17		1770	ויהי המבול ארבעים יום על־הארץ וירבו המים וישאו את־התבה ותרם מעל הארץ׃
01O	7	18		1780	ויגברו המים וירבו מאד על־הארץ ותלך התבה על־פני המים׃
01O	7	19		1790	והמים גברו* מאד מאד על־הארץ ויכסו כל־ההרים הגבהים אשר־תחת כל־השמים׃
01O	7	20		1800	חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים׃
01O	7	21		1810	ויגוע כל־בשר הרמש על־הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל־השרץ השרץ על־הארץ וכל האדם׃
01O	7	22		1820	כל אשר נשמת־רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו׃
01O	7	23		1830	וימח את־כל־היקום אשר על־פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים וימחו מן־הארץ וישאר אך־נח ואשר אתו בתבה׃
01O	7	24		1840	ויגברו המים על־הארץ חמשים ומאת יום׃
01O	8	1		1850	ויזכר אלהים את־נח ואת כל־החיה ואת־כל־הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על־הארץ וישכו המים׃
01O	8	2		1860	ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן־השמים׃
01O	8	3		1870	וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃
01O	8	4		1880	ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה־עשר יום לחדש על הרי אררט׃
01O	8	5		1890	והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃
01O	8	6		1900	ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה׃
01O	8	7		1910	וישלח את־הערב ויצא יצוא ושוב עד־יבשת המים מעל הארץ׃
01O	8	8		1920	וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃
01O	8	9		1930	ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה׃
01O	8	10		1940	ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את־היונה מן־התבה׃
01O	8	11		1950	ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ׃
01O	8	12		1960	וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד׃
01O	8	13		1970	ויהי באחת ושש־מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את־מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃
01O	8	14		1980	ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ ס
01O	8	15		1990	וידבר אלהים אל־נח לאמר׃
01O	8	16		2000	צא מן־התבה אתה ואשתך ובניך ונשי־בניך אתך׃
01O	8	17		2010	כל־החיה אשר־אתך מכל־בשר בעוף ובבהמה ובכל־הרמש הרמש על־הארץ [כ= הוצא] [ק= היצא] אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על־הארץ׃
01O	8	18		2020	ויצא־נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו׃
01O	8	19		2030	כל־החיה כל־הרמש וכל־העוף כל רומש על־הארץ למשפחתיהם יצאו מן־התבה׃
01O	8	20		2040	ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃
01O	8	21		2050	וירח יהוה את־ריח הניחח ויאמר יהוה אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי׃
01O	8	22		2060	עד כל־ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃
01O	9	1		2070	ויברך אלהים את־נח ואת־בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את־הארץ׃
01O	9	2		2080	ומוראכם וחתכם יהיה על כל־חית הארץ ועל כל־עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל־דגי הים בידכם נתנו׃
01O	9	3		2090	כל־רמש אשר הוא־חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את־כל׃
01O	9	4		2100	אך־בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃
01O	9	5		2110	ואך את־דםכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם׃
01O	9	6		2120	שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את־האדם׃
01O	9	7		2130	ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו־בה׃ ס
01O	9	8		2140	ויאמר אלהים אל־נח ואל־בניו אתו לאמר׃
01O	9	9		2150	ואני הנני מקים את־בריתי אתכם ואת־זרעכם אחריכם׃
01O	9	10		2160	ואת כל־נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל־חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃
01O	9	11		2170	והקמתי את־בריתי אתכם ולא־יכרת כל־בשר עוד ממי המבול ולא־יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃
01O	9	12		2180	ויאמר אלהים זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃
01O	9	13		2190	את־קשתי נתתי בעןן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃
01O	9	14		2200	והיה בענני עןן על־הארץ ונראתה הקשת בעןן׃
01O	9	15		2210	וזכרתי את־בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה בכל־בשר ולא־יהיה עוד המים למבול לשחת כל־בשר׃
01O	9	16		2220	והיתה הקשת בעןן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל־נפש חיה בכל־בשר אשר על־הארץ׃
01O	9	17		2230	ויאמר אלהים אל־נח זאת אות־הברית אשר הקמתי ביני ובין כל־בשר אשר על־הארץ׃ ף
01O	9	18		2240	ויהיו בני־נח היצאים מן־התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃
01O	9	19		2250	שלשה אלה בני־נח ומאלה נפצה כל־הארץ׃
01O	9	20		2260	ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃
01O	9	21		2270	וישת מן־היין וישכר ויתגל בתוך אהלה׃*
01O	9	22		2280	וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני־אחיו בחוץ׃
01O	9	23		2290	ויקח שם ויפת את־השמלה וישימו* על־שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃
01O	9	24		2300	וייקץ נח מיינו וידע את אשר־עשה־לו בנו הקטן׃
01O	9	25		2310	ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃
01O	9	26		2320	ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃
01O	9	27		2330	יפת אלהים ליפת וישכן באהלי־שם ויהי כנען עבד למו׃
01O	9	28		2340	ויחי־נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃
01O	9	29		2350	ויהיו כל־ימי־נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃ ף
01O	10	1		2360	ואלה תולדת בני־נח שם חם ויפת ויולדו להם בנים אחר המבול׃
01O	10	2		2370	בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס׃
01O	10	3		2380	ובני גמר אשכנז וריפת ותגרמה׃
01O	10	4		2390	ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים׃
01O	10	5		2400	מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם׃
01O	10	6		2410	ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען׃
01O	10	7		2420	ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן׃
01O	10	8		2430	וכוש ילד את־נמרד הוא החל להיות גבר בארץ׃
01O	10	9		2440	הוא־היה גבר־ציד לפני יהוה על־כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה׃
01O	10	10		2450	ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער׃
01O	10	11		2460	מן־הארץ ההוא יצא אשור ויבן את־נינוה ואת־רחבת עיר ואת־כלח׃
01O	10	12		2470	ואת־רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה׃
01O	10	13		2480	ומצרים ילד את־לודים ואת־ענמים ואת־להבים ואת־נפתחים׃
01O	10	14		2490	ואת־פתרסים ואת־כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת־כפתרים׃ ס
01O	10	15		2500	וכנען ילד את־צידן בכרו ואת־חת׃
01O	10	16		2510	ואת־היבוסי ואת־האמרי ואת הגרגשי׃
01O	10	17		2520	ואת־החוי ואת־הערקי ואת־הסיני׃
01O	10	18		2530	ואת־הארודי ואת־הצמרי ואת־החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני׃
01O	10	19		2540	ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד־עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד־לשע׃
01O	10	20		2550	אלה בני־חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם׃ ס
01O	10	21		2560	ולשם ילד גם־הוא אבי כל־בני־עבר אחי יפת הגדול׃
01O	10	22		2570	בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם׃
01O	10	23		2580	ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש׃
01O	10	24		2590	וארפכשד ילד את־שלח ושלח ילד את־עבר׃
01O	10	25		2600	ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן׃
01O	10	26		2610	ויקטן ילד את־אלמודד ואת־שלף ואת־חצרמות ואת־ירח׃
01O	10	27		2620	ואת־הדורם ואת־אוזל ואת־דקלה׃
01O	10	28		2630	ואת־עובל ואת־אבימאל ואת־שבא׃
01O	10	29		2640	ואת־אופר ואת־חוילה ואת־יובב כל־אלה בני יקטן׃
01O	10	30		2650	ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם׃
01O	10	31		2660	אלה בני־שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם׃
01O	10	32		2670	אלה משפחת בני־נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול׃ ף
01O	11	1		2680	ויהי כל־הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃
01O	11	2		2690	ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם׃
01O	11	3		2700	ויאמרו איש אל־רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר׃
01O	11	4		2710	ויאמרו הבה נבנה־לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה־לנו שם פן־נפוץ על־פני כל־הארץ׃
01O	11	5		2720	וירד יהוה לראת את־העיר ואת־המגדל אשר בנו בני האדם׃
01O	11	6		2730	ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא־יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות׃
01O	11	7		2740	הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו׃
01O	11	8		2750	ויפץ יהוה אתם משם על־פני כל־הארץ ויחדלו לבנת העיר׃
01O	11	9		2760	על־כן קרא שמה בבל כי־שם בלל יהוה שפת כל־הארץ ומשם הפיצם יהוה על־פני כל־הארץ׃ ף
01O	11	10		2770	אלה תולדת שם שם בן־מאת שנה ויולד את־ארפכשד שנתים אחר המבול׃
01O	11	11		2780	ויחי־שם אחרי הולידו את־ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס
01O	11	12		2790	וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את־שלח׃
01O	11	13		2800	ויחי ארפכשד אחרי הולידו את־שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס
01O	11	14		2810	ושלח חי שלשים שנה ויולד את־עבר׃
01O	11	15		2820	ויחי־שלח אחרי הולידו את־עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס
01O	11	16		2830	ויחי־עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את־פלג׃
01O	11	17		2840	ויחי־עבר אחרי הולידו את־פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס
01O	11	18		2850	ויחי־פלג שלשים שנה ויולד את־רעו׃
01O	11	19		2860	ויחי־פלג אחרי הולידו את־רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס
01O	11	20		2870	ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את־שרוג׃
01O	11	21		2880	ויחי רעו אחרי הולידו את־שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס
01O	11	22		2890	ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את־נחור׃
01O	11	23		2900	ויחי שרוג אחרי הולידו את־נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס
01O	11	24		2910	ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את־תרח׃
01O	11	25		2920	ויחי נחור אחרי הולידו את־תרח תשע־עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות׃ ס
01O	11	26		2930	ויחי־תרח שבעים שנה ויולד את־אברם את־נחור ואת־הרן׃
01O	11	27		2940	ואלה תולדת תרח תרח הוליד את־אברם את־נחור ואת־הרן והרן הוליד את־לוט׃
01O	11	28		2950	וימת הרן על־פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים׃
01O	11	29		2960	ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת־אברם שרי ושם אשת־נחור מלכה בת־הרן אבי־מלכה ואבי יסכה׃
01O	11	30		2970	ותהי שרי עקרה אין לה ולד׃
01O	11	31		2980	ויקח תרח את־אברם בנו ואת־לוט בן־הרן בן־בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד־חרן וישבו שם׃
01O	11	32		2990	ויהיו ימי־תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן׃ ס
01O	12	1		3000	ויאמר יהוה אל־אברם לך־לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל־הארץ אשר אראך׃
01O	12	2		3010	ואעשך לגוי גדול ואברךך ואגדלה שמך והיה ברכה׃
01O	12	3		3020	ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה׃
01O	12	4		3030	וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן־חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן׃
01O	12	5		3040	ויקח אברם את־שרי אשתו ואת־לוט בן־אחיו ואת־כל־רכושם אשר רכשו ואת־הנפש אשר־עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃
01O	12	6		3050	ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ׃
01O	12	7		3060	וירא יהוה אל־אברם ויאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו׃
01O	12	8		3070	ויעתק משם ההרה מקדם לבית־אל ויט אהלה* בית־אל מים והעי מקדם ויבן־שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה׃
01O	12	9		3080	ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה׃ ף
01O	12	10		3090	ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי־כבד הרעב בארץ׃
01O	12	11		3100	ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל־שרי אשתו הנה־נא ידעתי כי אשה יפת־מראה את׃
01O	12	12		3110	והיה כי־יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו׃
01O	12	13		3120	אמרי־נא אחתי את למען ייטב־לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך׃
01O	12	14		3130	ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את־האשה כי־יפה הוא מאד׃
01O	12	15		3140	ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל־פרעה ותקח האשה בית פרעה׃
01O	12	16		3150	ולאברם היטיב בעבורה ויהי־לו צאן־ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים׃
01O	12	17		3160	וינגע יהוה את־פרעה נגעים גדלים ואת־ביתו על־דבר שרי אשת אברם׃
01O	12	18		3170	ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה־זאת עשית לי למה לא־הגדת לי כי אשתך הוא׃
01O	12	19		3180	למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך׃
01O	12	20		3190	ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת־אשתו ואת־כל־אשר־לו׃
01O	13	1		3200	ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל־אשר־לו ולוט עמו הנגבה׃
01O	13	2		3210	ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב׃
01O	13	3		3220	וילך למסעיו מנגב ועד־בית־אל עד־המקום אשר־היה שם [כ= אהלה] [ק= אהלו] בתחלה בין בית־אל ובין העי׃
01O	13	4		3230	אל־מקום המזבח אשר־עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה׃
01O	13	5		3240	וגם־ללוט ההלך את־אברם היה צאן־ובקר ואהלים׃
01O	13	6		3250	ולא־נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי־היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו׃
01O	13	7		3260	ויהי־ריב בין רעי מקנה־אברם ובין רעי מקנה־לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ׃
01O	13	8		3270	ויאמר אברם אל־לוט אל־נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי־אנשים אחים אנחנו׃
01O	13	9		3280	הלא כל־הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם־השמאל ואימנה ואם־הימין ואשמאילה׃
01O	13	10		3290	וישא־לוט את־עיניו וירא את־כל־ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את־סדם ואת־עמרה כגן־יהוה כארץ מצרים באכה צער׃
01O	13	11		3300	ויבחר־לו לוט את כל־ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו׃
01O	13	12		3310	אברם ישב בארץ־כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד־סדם׃
01O	13	13		3320	ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד׃
01O	13	14		3330	ויהוה אמר אל־אברם אחרי הפרד־לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן־המקום אשר־אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה׃
01O	13	15		3340	כי את־כל־הארץ אשר־אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד־עולם׃
01O	13	16		3350	ושמתי את־זרעך כעפר הארץ אשר אם־יוכל איש למנות את־עפר הארץ גם־זרעך ימנה׃
01O	13	17		3360	קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה׃
01O	13	18		3370	ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן־שם מזבח ליהוה׃ ף
01O	14	1		3380	ויהי בימי אמרפל מלך־שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים׃
01O	14	2		3390	עשו מלחמה את־ברע מלך סדם ואת־ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך [כ= צביים] [ק= צבויימ*] ומלך בלע היא־צער׃
01O	14	3		3400	כל־אלה חברו אל־עמק השדים הוא ים המלח׃
01O	14	4		3410	שתים עשרה שנה עבדו את־כדרלעמר ושלש־עשרה שנה מרדו׃
01O	14	5		3420	ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את־רפאים בעשתרת קרנים ואת־הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים׃
01O	14	6		3430	ואת־החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על־המדבר׃
01O	14	7		3440	וישבו ויבאו אל־עין משפט הוא קדש ויכו את־כל־שדה העמלקי וגם את־האמרי הישב בחצצן תמר׃
01O	14	8		3450	ויצא מלך־סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך [כ= צביים] [ק= צבוים] ומלך בלע הוא־צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים׃
01O	14	9		3460	את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את־החמשה׃
01O	14	10		3470	ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך־סדם ועמרה ויפלו־שמה והנשארים הרה נסו׃
01O	14	11		3480	ויקחו את־כל־רכש סדם ועמרה ואת־כל־אכלם וילכו׃
01O	14	12		3490	ויקחו את־לוט ואת־רכשו בן־אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם׃
01O	14	13		3500	ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית־אברם׃
01O	14	14		3510	וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את־חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד־דן׃
01O	14	15		3520	ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד־חובה אשר משמאל לדמשק׃
01O	14	16		3530	וישב את כל־הרכש וגם את־לוט אחיו ורכשו השיב וגם את־הנשים ואת־העם׃
01O	14	17		3540	ויצא מלך־סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את־כדר־לעמר ואת־המלכים אשר אתו אל־עמק שוה הוא עמק המלך׃
01O	14	18		3550	ומלכי־צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון׃
01O	14	19		3560	ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ׃
01O	14	20		3570	וברוך אל עליון אשר־מגן צריך בידך ויתן־לו מעשר מכל׃
01O	14	21		3580	ויאמר מלך־סדם אל־אברם תן־לי הנפש והרכש קח־לך׃
01O	14	22		3590	ויאמר אברם אל־מלך סדם הרימתי ידי אל־יהוה אל עליון קנה שמים וארץ׃
01O	14	23		3600	אם־מחוט ועד שרוך־נעל ואם־אקח מכל־אשר־לך ולא תאמר אני העשרתי את־אברם׃
01O	14	24		3610	בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם׃ ס
01O	15	1		3620	אחר הדברים האלה היה דבר־יהוה אל־אברם במחזה לאמר אל־תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃
01O	15	2		3630	ויאמר אברם אדני יהוה מה־תתן־לי ואנכי הולך ערירי ובן־משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃
01O	15	3		3640	ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן־ביתי יורש אתי׃
01O	15	4		3650	והנה דבר־יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי־אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃
01O	15	5		3660	ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט־נא השמימה וספר הכוכבים אם־תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך׃
01O	15	6		3670	והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה׃
01O	15	7		3680	ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את־הארץ הזאת לרשתה׃
01O	15	8		3690	ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה׃
01O	15	9		3700	ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל׃
01O	15	10		3710	ויקח־לו את־כל־אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש־בתרו לקראת רעהו ואת־הצפר לא בתר׃
01O	15	11		3720	וירד העיט על־הפגרים וישב אתם אברם׃
01O	15	12		3730	ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על־אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃
01O	15	13		3740	ויאמר לאברם ידע תדע כי־גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃
01O	15	14		3750	וגם את־הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי־כן יצאו ברכש גדול׃
01O	15	15		3760	ואתה תבוא אל־אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃
01O	15	16		3770	ודור רביעי ישובו הנה כי לא־שלם עון האמרי עד־הנה׃
01O	15	17		3780	ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃
01O	15	18		3790	ביום ההוא כרת יהוה את־אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את־הארץ הזאת מנהר מצרים עד־הנהר הגדל נהר־פרת׃
01O	15	19		3800	את־הקיני ואת־הקנזי ואת הקדמני׃
01O	15	20		3810	ואת־החתי ואת־הפרזי ואת־הרפאים׃
01O	15	21		3820	ואת־האמרי ואת־הכנעני ואת־הגרגשי ואת־היבוסי׃ ס
01O	16	1		3830	ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר׃
01O	16	2		3840	ותאמר שרי אל־אברם הנה־נא עצרני יהוה מלדת בא־נא אל־שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי׃
01O	16	3		3850	ותקח שרי אשת־אברם את־הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה׃
01O	16	4		3860	ויבא אל־הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה׃
01O	16	5		3870	ותאמר שרי אל־אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך׃
01O	16	6		3880	ויאמר אברם אל־שרי הנה שפחתך בידך עשי־לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה׃
01O	16	7		3890	וימצאה מלאך יהוה על־עין המים במדבר על־העין בדרך שור׃
01O	16	8		3900	ויאמר הגר שפחת שרי אי־מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת׃
01O	16	9		3910	ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל־גברתך והתעני תחת ידיה׃
01O	16	10		3920	ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את־זרעך ולא יספר מרב׃
01O	16	11		3930	ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי־שמע יהוה אל־עניך׃
01O	16	12		3940	והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל־פני כל־אחיו ישכן׃
01O	16	13		3950	ותקרא שם־יהוה הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי׃
01O	16	14		3960	על־כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין־קדש ובין ברד׃
01O	16	15		3970	ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם־בנו אשר־ילדה הגר ישמעאל׃
01O	16	16		3980	ואברם בן־שמנים שנה ושש שנים בלדת־הגר את־ישמעאל לאברם׃ ס
01O	17	1		3990	ויהי אברם בן־תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל־אברם ויאמר אליו אני־אל שדי התהלך לפני והיה תמים׃
01O	17	2		4000	ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד׃
01O	17	3		4010	ויפל אברם על־פניו וידבר אתו אלהים לאמר׃
01O	17	4		4020	אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים׃
01O	17	5		4030	ולא־יקרא עוד את־שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב־המון גוים נתתיך׃
01O	17	6		4040	והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו׃
01O	17	7		4050	והקמתי את־בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך׃
01O	17	8		4060	ונתתי לך ולזרעכ* אחריך את ארץ מגריך את כל־ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים׃
01O	17	9		4070	ויאמר אלהים אל־אברהם ואתה את־בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם׃
01O	17	10		4080	זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל־זכר׃
01O	17	11		4090	ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם׃
01O	17	12		4100	ובן־שמנת ימים ימול לכם כל־זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת־כסף מכל בן־נכר אשר לא מזרעך הוא׃
01O	17	13		4110	המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם׃
01O	17	14		4120	וערל זכר אשר לא־ימול את־בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את־בריתי הפר׃ ס
01O	17	15		4130	ויאמר אלהים אל־אברהם שרי אשתך לא־תקרא את־שמה שרי כי שרה שמה׃
01O	17	16		4140	וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו׃
01O	17	17		4150	ויפל אברהם על־פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה־שנה יולד ואם־שרה הבת־תשעים שנה תלד׃
01O	17	18		4160	ויאמר אברהם אל־האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך׃
01O	17	19		4170	ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את־שמו יצחק והקמתי את־בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו׃
01O	17	20		4180	ולישמעאל* שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים־עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול׃
01O	17	21		4190	ואת־בריתי אקים את־יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת׃
01O	17	22		4200	ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם׃
01O	17	23		4210	ויקח אברהם את־ישמעאל בנו ואת כל־ילידי ביתו ואת כל־מקנת כספו כל־זכר באנשי בית אברהם וימל את־בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים׃
01O	17	24		4220	ואברהם בן־תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו׃
01O	17	25		4230	וישמעאל בנו בן־שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו׃
01O	17	26		4240	בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו׃
01O	17	27		4250	וכל־אנשי ביתו יליד בית ומקנת־כסף מאת בן־נכר נמלו אתו׃ ף
01O	18	1		4260	וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח־האהל כחם היום׃
01O	18	2		4270	וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה׃
01O	18	3		4280	ויאמר אדני אם־נא מצאתי חן בעיניך אל־נא תעבר מעל עבדך׃
01O	18	4		4290	יקח־נא מעט־מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ׃
01O	18	5		4300	ואקחה פת־לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי־על־כן עברתם על־עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת׃
01O	18	6		4310	וימהר אברהם האהלה אל־שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות׃
01O	18	7		4320	ואל־הבקר רץ אברהם ויקח בן־בקר רך וטוב ויתן אל־הנער וימהר לעשות אתו׃
01O	18	8		4330	ויקח חמאה וחלב ובן־הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא־עמד עליהם תחת העץ ויאכלו׃
01O	18	9		4340	ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל׃
01O	18	10		4350	ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה־בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו׃
01O	18	11		4360	ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים׃
01O	18	12		4370	ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה־לי עדנה ואדני זקן׃
01O	18	13		4380	ויאמר יהוה אל־אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי׃
01O	18	14		4390	היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן׃
01O	18	15		4400	ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת׃
01O	18	16		4410	ויקמו משם האנשים וישקפו על־פני סדם ואברהם הלך עםם לשלחם׃
01O	18	17		4420	ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה׃
01O	18	18		4430	ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ׃
01O	18	19		4440	כי ידעתיו למען אשר יצוה את־בניו ואת־ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על־אברהם את אשר־דבר עליו׃
01O	18	20		4450	ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי־רבה וחטאתם כי כבדה מאד׃
01O	18	21		4460	ארדה־נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם־לא אדעה׃
01O	18	22		4470	ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה׃
01O	18	23		4480	ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם־רשע׃
01O	18	24		4490	אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא־תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה׃
01O	18	25		4500	חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם־רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל־הארץ לא יעשה משפט׃
01O	18	26		4510	ויאמר יהוה אם־אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל־המקום בעבורם׃
01O	18	27		4520	ויען אברהם ויאמר הנה־נא הואלתי לדבר אל־אדני ואנכי עפר ואפר׃
01O	18	28		4530	אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את־כל־העיר ויאמר לא אשחית אם־אמצא שם ארבעים וחמשה׃
01O	18	29		4540	ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים׃
01O	18	30		4550	ויאמר אל־נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם־אמצא שם שלשים׃
01O	18	31		4560	ויאמר הנה־נא הואלתי לדבר אל־אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים׃
01O	18	32		4570	ויאמר אל־נא יחר לאדני ואדברה אך־הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה׃
01O	18	33		4580	וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל־אברהם ואברהם שב למקמו׃
01O	19	1		4590	ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער־סדם וירא־לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה׃
01O	19	2		4600	ויאמר הנה נא־אדני סורו נא אל־בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין׃
01O	19	3		4610	ויפצר־בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל־ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו׃
01O	19	4		4620	טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על־הבית מנער ועד־זקן כל־העם מקצה׃
01O	19	5		4630	ויקראו אל־לוט ויאמרו לו איה האנשימ* אשר־באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם׃
01O	19	6		4640	ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו׃
01O	19	7		4650	ויאמר אל־נא אחי תרעו׃
01O	19	8		4660	הנה־נא לי שתי בנות אשר לא־ידעו איש אוציאה־נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל־תעשו דבר כי־על־כן באו בצל קרתי׃
01O	19	9		4670	ויאמרו גש־הלאה ויאמרו האחד בא־לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת׃
01O	19	10		4680	וישלחו האנשים את־ידם ויביאו את־לוט אליהם הביתה ואת־הדלת סגרו׃
01O	19	11		4690	ואת־האנשים אשר־פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד־גדול וילאו למצא הפתח׃
01O	19	12		4700	ויאמרו* האנשים אל־לוט עד מי־לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר־לך בעיר הוצא מן־המקום׃
01O	19	13		4710	כי־משחתים אנחנו את־המקום הזה כי־גדלה צעקתם את־פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה׃
01O	19	14		4720	ויצא לוט וידבר אל־חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן־המקום הזה כי־משחית יהוה את־העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו׃
01O	19	15		4730	וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את־אשתך ואת־שתי בנתיך הנמצאת פן־תספה בעון העיר׃
01O	19	16		4740	ויתמהמה ויחזקו* האנשים בידו וביד־אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר׃
01O	19	17		4750	ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על־נפשך אל־תביט אחריך ואל־תעמד בכל־הככר ההרה המלט פן־תספה׃
01O	19	18		4760	ויאמר לוט אלהם אל־נא אדני׃
01O	19	19		4770	הנה־נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את־נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן־תדבקני הרעה ומתי׃
01O	19	20		4780	הנה־נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי׃
01O	19	21		4790	ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את־העיר אשר דברת׃
01O	19	22		4800	מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד־באך שמה על־כן קרא שם־העיר צוער׃
01O	19	23		4810	השמש יצא על־הארץ ולוט בא צערה׃
01O	19	24		4820	ויהוה המטיר על־סדם ועל־עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן־השמים׃
01O	19	25		4830	ויהפך את־הערים האל ואת כל־הככר ואת כל־ישבי הערים וצמח האדמה׃
01O	19	26		4840	ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח׃
01O	19	27		4850	וישכם אברהם בבקר אל־המקום אשר־עמד שם את־פני יהוה׃
01O	19	28		4860	וישקף על־פני סדם ועמרה ועל־כל־פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן׃
01O	19	29		4870	ויהי בשחת אלהים את־ערי הככר ויזכר אלהים את־אברהם וישלח את־לוט מתוך ההפכה בהפך את־הערים אשר־ישב בהן לוט׃
01O	19	30		4880	ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו׃
01O	19	31		4890	ותאמר הבכירה אל־הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל־הארץ׃
01O	19	32		4900	לכה נשקה את־אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע׃
01O	19	33		4910	ותשקין את־אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את־אביה ולא־ידע בשכבה ובקומה׃
01O	19	34		4920	ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל־הצעירה הן־שכבתי אמש את־אבי נשקנו יין גם־הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע׃
01O	19	35		4930	ותשקין גם בלילה ההוא את־אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא־ידע בשכבה ובקמה׃
01O	19	36		4940	ותהרין שתי בנות־לוט מאביהן׃
01O	19	37		4950	ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי־מואב עד־היום׃
01O	19	38		4960	והצעירה גם־הוא ילדה בן ותקרא שמו בן־עמי הוא אבי בני־עמון עד־היום׃ ס
01O	20	1		4970	ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין־קדש ובין שור ויגר בגרר׃
01O	20	2		4980	ויאמר אברהם אל־שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שרה׃
01O	20	3		4990	ויבא אלהים אל־אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על־האשה אשר־לקחת והוא בעלת בעל׃
01O	20	4		5000	ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם־צדיק תהרג׃
01O	20	5		5010	הלא הוא אמר־לי אחתי הוא והיא־גם־הוא אמרה אחי הוא בתם־לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת׃
01O	20	6		5020	ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם־לבבך עשית זאת ואחשך גם־אנכי אותך מחטו־לי על־כן לא־נתתיך לנגע אליה׃
01O	20	7		5030	ועתה השב אשת־האיש כי־נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם־אינך משיב דע כי־מות תמות אתה וכל־אשר־לך׃
01O	20	8		5040	וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל־עבדיו וידבר את־כל־הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד׃
01O	20	9		5050	ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה־עשית לנו ומה־חטאתי לך כי־הבאת עלי ועל־ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא־יעשו עשית עמדי׃
01O	20	10		5060	ויאמר אבימלך אל־אברהם מה ראית כי עשית את־הדבר הזה׃
01O	20	11		5070	ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין־יראת אלהים במקום הזה והרגוני על־דבר אשתי׃
01O	20	12		5080	וגם־אמנה אחתי בת־אבי הוא אך לא בת־אמי ותהי־לי לאשה׃
01O	20	13		5090	ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל־המקום אשר נבוא שמה אמרי־לי אחי הוא׃
01O	20	14		5100	ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת ויתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו׃
01O	20	15		5110	ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב׃
01O	20	16		5120	ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא־לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת׃
01O	20	17		5130	ויתפלל אברהם אל־האלהים וירפא אלהים את־אבימלך ואת־אשתו ואמהתיו וילדו׃
01O	20	18		5140	כי־עצר עצר יהוה בעד כל־רחם לבית אבימלך על־דבר שרה אשת אברהם׃ ס
01O	21	1		5150	ויהוה פקד את־שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר׃
01O	21	2		5160	ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר־דבר אתו אלהים׃
01O	21	3		5170	ויקרא אברהם את־שם־בנו הנולד־לו אשר־ילדה־לו שרה יצחק׃
01O	21	4		5180	וימל אברהם את־יצחק בנו בן־שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים׃
01O	21	5		5190	ואברהם בן־מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו׃
01O	21	6		5200	ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל־השמע יצחק־לי׃
01O	21	7		5210	ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי־ילדתי בן לזקניו׃
01O	21	8		5220	ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את־יצחק׃
01O	21	9		5230	ותרא שרה את־בן־הגר המצרית אשר־ילדה לאברהם מצחק׃
01O	21	10		5240	ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת־בנה כי לא יירש בן־האמה הזאת עם־בני עם־יצחק׃
01O	21	11		5250	וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו׃
01O	21	12		5260	ויאמר אלהים אל־אברהם אל־ירע בעיניך על־הנער ועל־אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע׃
01O	21	13		5270	וגם את־בן־האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא׃
01O	21	14		5280	וישכם אברהם בבקר ויקח־לחם וחמת מים ויתן אל־הגר שם על־שכמה ואת־הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע׃
01O	21	15		5290	ויכלו המים מן־החמת ותשלך את־הילד תחת אחד השיחם׃
01O	21	16		5300	ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל־אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את־קלה ותבך׃
01O	21	17		5310	וישמע אלהים את־קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל־הגר מן־השמים ויאמר לה מה־לך הגר אל־תיראי כי־שמע אלהים אל־קול הנער באשר הוא־שם׃
01O	21	18		5320	קומי שאי את־הנער והחזיקי את־ידך בו כי־לגוי גדול אשימנו׃
01O	21	19		5330	ויפקח אלהים את־עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את־החמת מים ותשק את־הנער׃
01O	21	20		5340	ויהי אלהים את־הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת׃
01O	21	21		5350	וישב במדבר פארן ותקח־לו אמו אשה מארץ מצרים׃ ף
01O	21	22		5360	ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר־צבאו אל־אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר־אתה עשה׃
01O	21	23		5370	ועתה השבעה לי באלהים הנה אם־תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר־עשיתי עמך תעשה עמדי ועם־הארץ אשר־גרתה בה׃
01O	21	24		5380	ויאמר אברהם אנכי אשבע׃
01O	21	25		5390	והוכח אברהם את־אבימלך על־אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך׃
01O	21	26		5400	ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את־הדבר הזה וגם־אתה לא־הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום׃
01O	21	27		5410	ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית׃
01O	21	28		5420	ויצב אברהם את־שבע כבשת הצאן לבדהן׃
01O	21	29		5430	ויאמר אבימלך אל־אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה׃
01O	21	30		5440	ויאמר כי את־שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה־לי לעדה כי חפרתי את־הבאר הזאת׃
01O	21	31		5450	על־כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם׃
01O	21	32		5460	ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר־צבאו וישבו אל־ארץ פלשתים׃
01O	21	33		5470	ויטע אשל בבאר שבע ויקרא־שם בשם יהוה אל עולם׃
01O	21	34		5480	ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים׃ ף
01O	22	1		5490	ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את־אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני׃
01O	22	2		5500	ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃
01O	22	3		5510	וישכם אברהם בבקר ויחבש את־חמרו ויקח את־שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל־המקום אשר־אמר־לו האלהים׃
01O	22	4		5520	ביום השלישי וישא אברהם את־עיניו וירא את־המקום מרחק׃
01O	22	5		5530	ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם׃
01O	22	6		5540	ויקח אברהם את־עצי העלה וישם על־יצחק בנו ויקח בידו את־האש ואת־המאכלת וילכו שניהם יחדו׃
01O	22	7		5550	ויאמר יצחק אל־אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃
01O	22	8		5560	ויאמר אברהם אלהים יראה־לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו׃
01O	22	9		5570	ויבאו אל־המקום אשר אמר־לו האלהים ויבן שם אברהם את־המזבח ויערך את־העצים ויעקד את־יצחק בנו וישם אתו על־המזבח ממעל לעצים׃
01O	22	10		5580	וישלח אברהם את־ידו ויקח את־המאכלת לשחט את־בנו׃
01O	22	11		5590	ויקרא אליו מלאך יהוה מן־השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני׃
01O	22	12		5600	ויאמר אל־תשלח ידך אל־הנער ואל־תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי־ירא אלהים אתה ולא חשכת את־בנך את־יחידך ממני׃
01O	22	13		5610	וישא אברהם את־עיניו וירא והנה־איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את־האיל ויעלהו לעלה תחת בנו׃
01O	22	14		5620	ויקרא אברהם שם־המקום ההוא יהוה יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה׃
01O	22	15		5630	ויקרא מלאך יהוה אל־אברהם שנית מן־השמים׃
01O	22	16		5640	ויאמר בי נשבעתי נאם־יהוה כי יען אשר עשית את־הדבר הזה ולא חשכת את־בנך את־יחידך׃
01O	22	17		5650	כי־ברך אברךך והרבה ארבה את־זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על־שפת הים וירש זרעך את שער איביו׃
01O	22	18		5660	והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃
01O	22	19		5670	וישב אברהם אל־נעריו ויקמו וילכו יחדו אל־באר שבע וישב אברהם בבאר שבע׃ ף
01O	22	20		5680	ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם־הוא בנים לנחור אחיך׃
01O	22	21		5690	את־עוץ בכרו ואת־בוז אחיו ואת־קמואל אבי ארם׃
01O	22	22		5700	ואת־כשד ואת־חזו ואת־פלדש ואת־ידלף ואת בתואל׃
01O	22	23		5710	ובתואל ילד את־רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם׃
01O	22	24		5720	ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם־הוא את־טבח ואת־גחם ואת־תחש ואת־מעכה׃ ס
01O	23	1		5730	ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה׃
01O	23	2		5740	ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה׃
01O	23	3		5750	ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל־בני־חת לאמר׃
01O	23	4		5760	גר־ותושב אנכי עםכם תנו לי אחזת־קבר עםכם ואקברה מתי מלפני׃
01O	23	5		5770	ויענו בני־חת את־אברהם לאמר לו׃
01O	23	6		5780	שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את־מתך איש ממנו את־קברו לא־יכלה ממך מקבר מתך׃
01O	23	7		5790	ויקם אברהם וישתחו לעם־הארץ לבני־חת׃
01O	23	8		5800	וידבר אתם לאמר אם־יש את־נפשכם לקבר את־מתי מלפני שמעוני ופגעו־לי בעפרון בן־צחר׃
01O	23	9		5810	ויתן־לי את־מערת המכפלה אשר־לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת־קבר׃
01O	23	10		5820	ועפרון ישב בתוך בני־חת ויען עפרון החתי את־אברהם באזני בני־חת לכל באי שער־עירו לאמר׃
01O	23	11		5830	לא־אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר־בו לך נתתיה לעיני בני־עמי נתתיה לך קבר מתך׃
01O	23	12		5840	וישתחו אברהם לפני עם הארץ׃
01O	23	13		5850	וידבר אל־עפרון באזני עם־הארץ לאמר אך אם־אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את־מתי שמה׃
01O	23	14		5860	ויען עפרון את־אברהם לאמר לו׃
01O	23	15		5870	אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל־כסף ביני ובינך מה־הוא ואת־מתך קבר׃
01O	23	16		5880	וישמע אברהם אל־עפרון וישקל אברהם לעפרן את־הכסף אשר דבר באזני בני־חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר׃
01O	23	17		5890	ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר־בו וכל־העץ אשר בשדה אשר בכל־גבלו סביב׃
01O	23	18		5900	לאברהם למקנה לעיני בני־חת בכל באי שער־עירו׃
01O	23	19		5910	ואחרי־כן קבר אברהם את־שרה אשתו אל־מערת שדה המכפלה על־פני ממרא הוא חברון בארץ כנען׃
01O	23	20		5920	ויקם השדה והמערה אשר־בו לאברהם לאחזת־קבר מאת בני־חת׃ ס
01O	24	1		5930	ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את־אברהם בכל׃
01O	24	2		5940	ויאמר אברהם אל־עבדו זקן ביתו המשל בכל־אשר־לו שים־נא ידך תחת ירכי׃
01O	24	3		5950	ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃
01O	24	4		5960	כי אל־ארצי ואל־מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃
01O	24	5		5970	ויאמר אליו העבד אולי לא־תאבה האשה ללכת אחרי אל־הארץ הזאת ההשב אשיב את־בנך אל־הארץ אשר־יצאת משם׃
01O	24	6		5980	ויאמר אליו אברהם השמר לך פן־תשיב את־בני שמה׃
01O	24	7		5990	יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר־לי ואשר נשבע־לי לאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם׃
01O	24	8		6000	ואם־לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את־בני לא תשב שמה׃
01O	24	9		6010	וישם העבד את־ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על־הדבר הזה׃
01O	24	10		6020	ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל־טוב אדניו בידו ויקם וילך אל־ארם נהרים אל־עיר נחור׃
01O	24	11		6030	ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל־באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃
01O	24	12		6040	ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה־נא לפני היום ועשה־חסד עם אדני אברהם׃
01O	24	13		6050	הנה אנכי נצב על־עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃
01O	24	14		6060	והיה הנער אשר אמר אליה הטי־נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם־גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי־עשית חסד עם־אדני׃
01O	24	15		6070	ויהי־הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן־מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על־שכמה׃
01O	24	16		6080	והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל׃
01O	24	17		6090	וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט־מים מכדך׃
01O	24	18		6100	ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על־ידה ותשקהו׃
01O	24	19		6110	ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם־כלו לשתת׃
01O	24	20		6120	ותמהר ותער כדה אל־השקת ותרץ עוד אל־הבאר לשאב ותשאב לכל־גמליו׃
01O	24	21		6130	והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם־לא׃
01O	24	22		6140	ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם׃
01O	24	23		6150	ויאמר בת־מי את הגידי נא לי היש בית־אביך מקום לנו ללין׃
01O	24	24		6160	ותאמר אליו בת־בתואל אנכי בן־מלכה אשר ילדה לנחור׃
01O	24	25		6170	ותאמר אליו גם־תבן גם־מספוא רב עמנו גם־מקום ללון׃
01O	24	26		6180	ויקד האיש וישתחו ליהוה׃
01O	24	27		6190	ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא־עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני׃
01O	24	28		6200	ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה׃
01O	24	29		6210	ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל־האיש החוצה אל־העין׃
01O	24	30		6220	ויהי כראת את־הנזם ואת־הצמדים על־ידי אחתו וכשמעו את־דברי רבקה אחתו לאמר כה־דבר אלי האיש ויבא אל־האיש והנה עמד על־הגמלים על־העין׃
01O	24	31		6230	ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים׃
01O	24	32		6240	ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃
01O	24	33		6250	[כ= ויישם] [ק= ויושם] לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם־דברתי דברי ויאמר דבר׃
01O	24	34		6260	ויאמר עבד אברהם אנכי׃
01O	24	35		6270	ויהוה ברך את־אדני מאד ויגדל ויתן־לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים׃
01O	24	36		6280	ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן־לו את־כל־אשר־לו׃
01O	24	37		6290	וישבעני אדני לאמר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו׃
01O	24	38		6300	אם־לא אל־בית־אבי תלך ואל־משפחתי ולקחת אשה לבני׃
01O	24	39		6310	ואמר אל־אדני אלי לא־תלך האשה אחרי׃
01O	24	40		6320	ויאמר אלי יהוה אשר־התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרךך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי׃
01O	24	41		6330	אז תנקה מאלתי כי תבוא אל־משפחתי ואם־לא יתנו לך והיית נקי מאלתי׃
01O	24	42		6340	ואבא היום אל־העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם־ישך־נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה׃
01O	24	43		6350	הנה אנכי נצב על־עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני־נא מעט־מים מכדך׃
01O	24	44		6360	ואמרה אלי גם־אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר־הכיח יהוה לבן־אדני׃
01O	24	45		6370	אני טרם אכלה לדבר אל־לבי והנה רבקה יצאת וכדה על־שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא׃
01O	24	46		6380	ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם־גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה׃
01O	24	47		6390	ואשאל אתה ואמר בת־מי את ותאמר בת־בתואל בן־נחור אשר ילדה־לו מלכה ואשם הנזם על־אפה והצמידים על־ידיה׃
01O	24	48		6400	ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את־יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את־בת־אחי אדני לבנו׃
01O	24	49		6410	ועתה אם־ישכם עשים חסד ואמת את־אדני הגידו לי ואם־לא הגידו לי ואפנה על־ימין או על־שמאל׃
01O	24	50		6420	ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או־טוב׃
01O	24	51		6430	הנה־רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן־אדניך כאשר דבר יהוה׃
01O	24	52		6440	ויהי כאשר שמע עבד אברהם את־דבריהם וישתחו ארצה ליהוה׃
01O	24	53		6450	ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃
01O	24	54		6460	ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר־עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני׃
01O	24	55		6470	ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך׃
01O	24	56		6480	ויאמר אלהם אל־תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני׃
01O	24	57		6490	ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את־פיה׃
01O	24	58		6500	ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם־האיש הזה ותאמר אלך׃
01O	24	59		6510	וישלחו את־רבקה אחתם ואת־מנקתה ואת־עבד אברהם ואת־אנשיו׃
01O	24	60		6520	ויברכו את־רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו׃
01O	24	61		6530	ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על־הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את־רבקה וילך׃
01O	24	62		6540	ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב׃
01O	24	63		6550	ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים׃
01O	24	64		6560	ותשא רבקה את־עיניה ותרא את־יצחק ותפל מעל הגמל׃
01O	24	65		6570	ותאמר אל־העבד מי־האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס׃
01O	24	66		6580	ויספר העבד ליצחק את כל־הדברים אשר עשה׃
01O	24	67		6590	ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו׃ ף
01O	25	1		6600	ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה׃
01O	25	2		6610	ותלד לו את־זמרן ואת־יקשן ואת־מדן ואת־מדין ואת־ישבק ואת־שוח׃
01O	25	3		6620	ויקשן ילד את־שבא ואת־דדן ובני דדן היו אשורם ולטושים ולאמים׃
01O	25	4		6630	ובני מדין עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה כל־אלה בני קטורה׃
01O	25	5		6640	ויתן אברהם את־כל־אשר־לו ליצחק׃
01O	25	6		6650	ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל־ארץ קדם׃
01O	25	7		6660	ואלה ימי שני־חיי אברהם אשר־חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים׃
01O	25	8		6670	ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל־עמיו׃
01O	25	9		6680	ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל־מערת המכפלה אל־שדה עפרן בן־צחר החתי אשר על־פני ממרא׃
01O	25	10		6690	השדה אשר־קנה אברהם מאת בני־חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו׃
01O	25	11		6700	ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את־יצחק בנו וישב יצחק עם־באר לחי ראי׃ ס
01O	25	12		6710	ואלה תלדת ישמעאל בן־אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם׃
01O	25	13		6720	ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם׃
01O	25	14		6730	ומשמע ודומה ומשא׃
01O	25	15		6740	חדד ותימא יטור נפיש וקדמה׃
01O	25	16		6750	אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים־עשר נשיאם לאמתם׃
01O	25	17		6760	ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל־עמיו׃
01O	25	18		6770	וישכנו מחוילה עד־שור אשר על־פני מצרים באכה אשורה על־פני כל־אחיו נפל׃ ף
01O	25	19		6780	ואלה תולדת יצחק בן־אברהם אברהם הוליד את־יצחק׃
01O	25	20		6790	ויהי יצחק בן־ארבעים שנה בקחתו את־רבקה בת־בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה׃
01O	25	21		6800	ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו׃
01O	25	22		6810	ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם־כן למה זה אנכי ותלך לדרש את־יהוה׃
01O	25	23		6820	ויאמר יהוה לה שני [כ= גיים] [ק= גוים] בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר׃
01O	25	24		6830	וימלאו ימיה ללדת והנה תוםם בבטנה׃
01O	25	25		6840	ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו׃
01O	25	26		6850	ואחרי־כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן־ששים שנה בלדת אתם׃
01O	25	27		6860	ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים׃
01O	25	28		6870	ויאהב יצחק את־עשו כי־ציד בפיו ורבקה אהבת את־יעקב׃
01O	25	29		6880	ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן־השדה והוא עיף׃
01O	25	30		6890	ויאמר עשו אל־יעקב הלעיטני נא מן־האדם האדם הזה כי עיף אנכי על־כן קרא־שמו אדום׃
01O	25	31		6900	ויאמר יעקב מכרה כיום את־בכרתך לי׃
01O	25	32		6910	ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה־זה לי בכרה׃
01O	25	33		6920	ויאמר יעקב השבעה לי כיומ* וישבע לו וימכר את־בכרתו ליעקב׃
01O	25	34		6930	ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את־הבכרה׃ ס
01O	26	1		6940	ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל־אבימלך מלך־פלשתים גררה׃
01O	26	2		6950	וירא אליו יהוה ויאמר אל־תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך׃
01O	26	3		6960	גור* בארץ הזאת ואהיה עמך ואברךך כי־לך ולזרעך אתן את־כל־הארצת האל והקמתי את־השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך׃
01O	26	4		6970	והרביתי את־זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל־הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ׃
01O	26	5		6980	עקב אשר־שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי׃
01O	26	6		6990	וישב יצחק בגרר׃
01O	26	7		7000	וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן־יהרגני אנשי המקום על־רבקה כי־טובת מראה היא׃
01O	26	8		7010	ויהי כי ארכו־לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו׃
01O	26	9		7020	ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן־אמות עליה׃
01O	26	10		7030	ויאמר אבימלך מה־זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את־אשתך והבאת עלינו אשם׃
01O	26	11		7040	ויצו אבימלך את־כל־העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת׃
01O	26	12		7050	ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה׃
01O	26	13		7060	ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי־גדל מאד׃
01O	26	14		7070	ויהי־לו מקנה־צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים׃
01O	26	15		7080	וכל־הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר׃
01O	26	16		7090	ויאמר אבימלך אל־יצחק לך מעמנו כי־עצמת־ממנו* מאד׃
01O	26	17		7100	וילך משם יצחק ויחן בנחל־גרר וישב שם׃
01O	26	18		7110	וישב יצחק ויחפר את־בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר־קרא להן אביו׃
01O	26	19		7120	ויחפרו עבדי־יצחק בנחל וימצאו־שם באר מים חיים׃
01O	26	20		7130	ויריבו רעי גרר עם־רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם־הבאר עשק כי התעשקו עמו׃
01O	26	21		7140	ויחפרו באר אחרת ויריבו גם־עליה ויקרא שמה שטנה׃
01O	26	22		7150	ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי־עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ׃
01O	26	23		7160	ויעל משם באר שבע׃
01O	26	24		7170	וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל־תירא כי־אתך אנכי וברכתיך והרביתי את־זרעך בעבור אברהם עבדי׃
01O	26	25		7180	ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט־שם אהלו ויכרו־שם עבדי־יצחק באר׃
01O	26	26		7190	ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר־צבאו׃
01O	26	27		7200	ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם׃
01O	26	28		7210	ויאמרו ראו ראינו כי־היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך׃
01O	26	29		7220	אם־תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק־טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה׃
01O	26	30		7230	ויעש להם משתה ויאכלו וישתו׃
01O	26	31		7240	וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום׃
01O	26	32		7250	ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על־אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים׃
01O	26	33		7260	ויקרא אתה שבעה על־כן שם־העיר באר שבע עד היום הזה׃ ס
01O	26	34		7270	ויהי עשו בן־ארבעים שנה ויקח אשה את־יהודית בת־בארי החתי ואת־בשמת בת־אילן החתי׃
01O	26	35		7280	ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה׃ ס
01O	27	1		7290	ויהי כי־זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את־עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני׃
01O	27	2		7300	ויאמר הנה־נא זקנתי לא ידעתי יום מותי׃
01O	27	3		7310	ועתה שא־נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי [כ= צידה] [ק= ציד]׃
01O	27	4		7320	ועשה־לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברךך נפשי בטרם אמות׃
01O	27	5		7330	ורבקה שמעת בדבר יצחק אל־עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא׃
01O	27	6		7340	ורבקה אמרה אל־יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את־אביך מדבר אל־עשו אחיך לאמר׃
01O	27	7		7350	הביאה לי ציד ועשה־לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי׃
01O	27	8		7360	ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך׃
01O	27	9		7370	לך־נא אל־הצאן וקח־לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב׃
01O	27	10		7380	והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברךך לפני מותו׃
01O	27	11		7390	ויאמר יעקב אל־רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק׃
01O	27	12		7400	אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה׃
01O	27	13		7410	ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח־לי׃
01O	27	14		7420	וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו׃
01O	27	15		7430	ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן׃
01O	27	16		7440	ואת ערת גדיי העזים הלבישה על־ידיו ועל חלקת צואריו׃
01O	27	17		7450	ותתן את־המטעמים ואת־הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה׃
01O	27	18		7460	ויבא אל־אביו ויאמר* אבי ויאמר הנני מי אתה בני׃
01O	27	19		7470	ויאמר יעקב אל־אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום־נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך׃
01O	27	20		7480	ויאמר יצחק אל־בנו מה־זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני׃
01O	27	21		7490	ויאמר יצחק אל־יעקב גשה־נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם־לא׃
01O	27	22		7500	ויגש יעקב אל־יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו׃
01O	27	23		7510	ולא הכירו כי־היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו׃
01O	27	24		7520	ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני׃
01O	27	25		7530	ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברךך נפשי ויגש־לו ויאכל ויבא לו יין וישת׃
01O	27	26		7540	ויאמר אליו יצחק אביו גשה־נא ושקה־לי בני׃
01O	27	27		7550	ויגש וישק־לו וירח את־ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה׃
01O	27	28		7560	ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃
01O	27	29		7570	יעבדוך עמים [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו] לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך׃
01O	27	30		7580	ויהי כאשר כלה יצחק לברך את־יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו׃
01O	27	31		7590	ויעש גם־הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך׃
01O	27	32		7600	ויאמר לו יצחק אביו מי־אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו׃
01O	27	33		7610	ויחרד יצחק חרדה גדלה עד־מאד ויאמר מי־אפוא הוא הצד־ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם־ברוך יהיה׃
01O	27	34		7620	כשמע עשו את־דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד־מאד ויאמר לאביו ברכני גם־אני אבי׃
01O	27	35		7630	ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך׃
01O	27	36		7640	ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את־בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא־אצלת לי ברכה׃
01O	27	37		7650	ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני׃
01O	27	38		7660	ויאמר עשו אל־אביו הברכה אחת הוא־לך אבי ברכני גם־אני אבי וישא עשו קלו ויבך׃
01O	27	39		7670	ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל׃
01O	27	40		7680	ועל־חרבך תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך׃
01O	27	41		7690	וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי׃
01O	27	42		7700	ויגד לרבקה את־דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך׃
01O	27	43		7710	ועתה בני שמע בקלי וקום ברח־לך אל־לבן אחי חרנה׃
01O	27	44		7720	וישבת עמו ימים אחדים עד אשר־תשוב חמת אחיך׃
01O	27	45		7730	עד־שוב אף־אחיך ממך ושכח את אשר־עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם־שניכם יום אחד׃
01O	27	46		7740	ותאמר רבקה אל־יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם־לקח יעקב אשה מבנות־חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים׃
01O	28	1		7750	ויקרא יצחק אל־יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא־תקח אשה מבנות כנען׃
01O	28	2		7760	קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח־לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃
01O	28	3		7770	ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים׃
01O	28	4		7780	ויתן־לך את־ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את־ארץ מגריך אשר־נתן אלהים לאברהם׃
01O	28	5		7790	וישלח יצחק את־יעקב וילך פדנה ארם אל־לבן בן־בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו׃
01O	28	6		7800	וירא עשו כי־ברך יצחק את־יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת־לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא־תקח אשה מבנות כנען׃
01O	28	7		7810	וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם׃
01O	28	8		7820	וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו׃
01O	28	9		7830	וילך עשו אל־ישמעאל ויקח את־מחלת בת־ישמעאל בן־אברהם אחות נביות על־נשיו לו לאשה׃ ס
01O	28	10		7840	ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׃
01O	28	11		7850	ויפגע במקום וילן שם כי־בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא׃
01O	28	12		7860	ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׃
01O	28	13		7870	והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך׃
01O	28	14		7880	והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל־משפחת האדמה ובזרעך׃
01O	28	15		7890	והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר־תלך והשבתיך אל־האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם־עשיתי את אשר־דברתי לך׃
01O	28	16		7900	וייקץ יעקב משנתו ויאמר* אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי׃
01O	28	17		7910	ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים׃
01O	28	18		7920	וישכם יעקב בבקר ויקח את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה׃
01O	28	19		7930	ויקרא את־שם־המקום ההוא בית־אל ואולם לוז שם־העיר לראשנה׃
01O	28	20		7940	וידר יעקב נדר לאמר אם־יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן־לי לחם לאכל ובגד ללבש׃
01O	28	21		7950	ושבתי בשלום אל־בית אבי והיה יהוה לי לאלהים׃
01O	28	22		7960	והאבן הזאת אשר־שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן־לי עשר אעשרנו לך׃
01O	29	1		7970	וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני־קדם׃
01O	29	2		7980	וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר׃
01O	29	3		7990	ונאספו־שמה כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקו את־הצאן והשיבו את־האבן על־פי הבאר למקמה׃
01O	29	4		8000	ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו׃
01O	29	5		8010	ויאמר להם הידעתם את־לבן בן־נחור ויאמרו ידענו׃
01O	29	6		8020	ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם־הצאן׃
01O	29	7		8030	ויאמר הן עוד היום גדול לא־עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃
01O	29	8		8040	ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן׃
01O	29	9		8050	עודנו מדבר עםם ורחל באה עם־הצאן אשר לאביה כי רעה הוא׃
01O	29	10		8060	ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו׃
01O	29	11		8070	וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך׃
01O	29	12		8080	ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן־רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה׃
01O	29	13		8090	ויהי כשמע לבן את־שמע יעקב בן־אחתו וירץ לקראתו ויחבק־לו וינשק־לו ויביאהו אל־ביתו ויספר ללבן את כל־הדברים האלה׃
01O	29	14		8100	ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים׃
01O	29	15		8110	ויאמר לבן ליעקב הכי־אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה־משכרתך׃
01O	29	16		8120	וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל׃
01O	29	17		8130	ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת־תאר ויפת מראה׃
01O	29	18		8140	ויאהב יעקב את־רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה׃
01O	29	19		8150	ויאמר לבן טוב* תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי׃
01O	29	20		8160	ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה׃
01O	29	21		8170	ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה׃
01O	29	22		8180	ויאסף לבן את־כל־אנשי המקום ויעש משתה׃
01O	29	23		8190	ויהי בערב ויקח את־לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה׃
01O	29	24		8200	ויתן לבן לה את־זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה׃
01O	29	25		8210	ויהי בבקר והנה־הוא לאה ויאמר אל־לבן מה־זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני׃
01O	29	26		8220	ויאמר לבן לא־יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה׃
01O	29	27		8230	מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות׃
01O	29	28		8240	ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן־לו את־רחל בתו לו לאשה׃
01O	29	29		8250	ויתן לבן לרחל בתו את־בלהה שפחתו לה לשפחה׃
01O	29	30		8260	ויבא גם אל־רחל ויאהב גם־את־רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע־שנים אחרות׃
01O	29	31		8270	וירא יהוה כי־שנואה לאה ויפתח את־רחמה ורחל עקרה׃
01O	29	32		8280	ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי־ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי׃
01O	29	33		8290	ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי־שמע יהוה כי־שנואה אנכי ויתן־לי גם־את־זה ותקרא שמו שמעון׃
01O	29	34		8300	ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי־ילדתי לו שלשה בנים על־כן קרא־שמו לוי׃
01O	29	35		8310	ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את־יהוה על־כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת׃
01O	30	1		8320	ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל־יעקב הבה־לי בנים ואם־אין מתה אנכי׃
01O	30	2		8330	ויחר־אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר־מנע ממך פרי־בטן׃
01O	30	3		8340	ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על־ברכי ואבנה גם־אנכי ממנה׃
01O	30	4		8350	ותתן־לו את־בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב׃
01O	30	5		8360	ותהר בלהה ותלד ליעקב בן׃
01O	30	6		8370	ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן־לי בן על־כן קראה שמו דן׃
01O	30	7		8380	ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב׃
01O	30	8		8390	ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם־אחתי גם־יכלתי ותקרא שמו נפתלי׃
01O	30	9		8400	ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את־זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה׃
01O	30	10		8410	ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן׃
01O	30	11		8420	ותאמר לאה [כ= בגד] [ק= בא] [ק= גד] ותקרא את־שמו גד׃
01O	30	12		8430	ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב׃
01O	30	13		8440	ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את־שמו אשר׃
01O	30	14		8450	וילך ראובן בימי קציר־חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל־לאה אמו ותאמר רחל אל־לאה תני־נא לי מדודאי בנך׃
01O	30	15		8460	ותאמר לה המעט קחתך את־אישי ולקחת גם את־דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך׃
01O	30	16		8470	ויבא יעקב* מן־השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא׃
01O	30	17		8480	וישמע אלהים אל־לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי׃
01O	30	18		8490	ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר־נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר׃
01O	30	19		8500	ותהר עוד לאה ותלד בן־ששי ליעקב׃
01O	30	20		8510	ותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי־ילדתי לו ששה בנים ותקרא את־שמו זבלון׃
01O	30	21		8520	ואחר ילדה בת ותקרא את־שמה דינה׃
01O	30	22		8530	ויזכר אלהים את־רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את־רחמה׃
01O	30	23		8540	ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את־חרפתי׃
01O	30	24		8550	ותקרא את־שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר׃
01O	30	25		8560	ויהי כאשר ילדה רחל את־יוסף ויאמר יעקב אל־לבן שלחני ואלכה אל־מקומי ולארצי׃
01O	30	26		8570	תנה את־נשי ואת־ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את־עבדתי אשר עבדתיך׃
01O	30	27		8580	ויאמר אליו לבן אם־נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך׃
01O	30	28		8590	ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה׃
01O	30	29		8600	ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר־היה מקנך אתי׃
01O	30	30		8610	כי מעט אשר־היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם־אנכי לביתי׃
01O	30	31		8620	ויאמר מה אתן־לך ויאמר יעקב לא־תתן־לי* מאומה אם־תעשה־לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר׃
01O	30	32		8630	אעבר בכל־צאנך היום הסר משם כל־שה נקד וטלוא וכל־שה־חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי׃
01O	30	33		8640	וענתה־בי צדקתי ביום מחר כי־תבוא על־שכרי לפניך כל אשר־איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי׃
01O	30	34		8650	ויאמר לבן הן לו יהי כדברך׃
01O	30	35		8660	ויסר ביום ההוא את־התישים העקדים והטלאים ואת כל־העזים הנקדות והטלאת כל* אשר־לבן בו וכל־חום בכשבים ויתן ביד־בניו׃
01O	30	36		8670	וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את־צאן לבן הנותרת׃
01O	30	37		8680	ויקח־לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על־המקלות׃
01O	30	38		8690	ויצג את־המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות׃
01O	30	39		8700	ויחמו הצאן אל־המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים׃
01O	30	40		8710	והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל־עקד וכל־חום בצאן לבן וישת־לו עדרים לבדו ולא שתם על־צאן לבן׃
01O	30	41		8720	והיה בכל־יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את־המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות׃
01O	30	42		8730	ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב׃
01O	30	43		8740	ויפרץ האיש מאד מאד ויהי־לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים׃
01O	31	1		8750	וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃
01O	31	2		8760	וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃
01O	31	3		8770	ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃
01O	31	4		8780	וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃
01O	31	5		8790	ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃
01O	31	6		8800	ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃
01O	31	7		8810	ואביכן התל בי והחלפ* את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃
01O	31	8		8820	אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃
01O	31	9		8830	ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃
01O	31	10		8840	ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃
01O	31	11		8850	ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃
01O	31	12		8860	ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃
01O	31	13		8870	אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃
01O	31	14		8880	ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃
01O	31	15		8890	הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃
01O	31	16		8900	כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃
01O	31	17		8910	ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃
01O	31	18		8920	וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃
01O	31	19		8930	ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃
01O	31	20		8940	ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃
01O	31	21		8950	ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃
01O	31	22		8960	ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃
01O	31	23		8970	ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃
01O	31	24		8980	ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃
01O	31	25		8990	וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃
01O	31	26		9000	ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃
01O	31	27		9010	למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃
01O	31	28		9020	ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃
01O	31	29		9030	יש־לאל ידי לעשות עםכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃
01O	31	30		9040	ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃
01O	31	31		9050	ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃
01O	31	32		9060	עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃
01O	31	33		9070	ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃
01O	31	34		9080	ורחל לקחה את־התרפים ותשםם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃
01O	31	35		9090	ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃
01O	31	36		9100	ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃
01O	31	37		9110	כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃
01O	31	38		9120	זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנכ* לא אכלתי׃
01O	31	39		9130	טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃
01O	31	40		9140	הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃
01O	31	41		9150	זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃
01O	31	42		9160	לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע* כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃
01O	31	43		9170	ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃
01O	31	44		9180	ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃
01O	31	45		9190	ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃
01O	31	46		9200	ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃
01O	31	47		9210	ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃
01O	31	48		9220	ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו גלעד׃
01O	31	49		9230	והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃
01O	31	50		9240	אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃
01O	31	51		9250	ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃
01O	31	52		9260	עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃
01O	31	53		9270	אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃
01O	31	54		9280	ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃
01O	32	1		9290	וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו׃
01O	32	2		9300	ויעקב הלך לדרכו ויפגעו־בו מלאכי אלהים׃
01O	32	3		9310	ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם־המקום ההוא מחנים׃ ף
01O	32	4		9320	וישלח יעקב מלאכים לפניו אל־עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום׃
01O	32	5		9330	ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדכ* יעקב עם־לבן גרתי ואחר עד־עתה׃
01O	32	6		9340	ויהי־לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא־חן בעיניך׃
01O	32	7		9350	וישבו המלאכים אל־יעקב לאמר באנו אל־אחיך אל־עשו וגם הלך לקראתך וארבע־מאות איש עמו׃
01O	32	8		9360	ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות׃
01O	32	9		9370	ויאמר אם־יבוא עשו אל־המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה׃
01O	32	10		9380	ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך׃
01O	32	11		9390	קטנתי מכל החסדים ומכל־האמת אשר עשית את־עבדך כי במקלי עברתי את־הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות׃
01O	32	12		9400	הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי־ירא אנכי אתו פן־יבוא והכני אם על־בנים׃
01O	32	13		9410	ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את־זרעך כחול הים אשר לא־יספר מרב׃
01O	32	14		9420	וילן שם בלילה ההוא ויקח מן־הבא בידו מנחה לעשו אחיו׃
01O	32	15		9430	עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים׃
01O	32	16		9440	גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה׃
01O	32	17		9450	ויתן ביד־עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל־עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר׃
01O	32	18		9460	ויצו את־הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי־אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך׃
01O	32	19		9470	ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם־הוא אחרינו׃
01O	32	20		9480	ויצו גם את־השני גם את־השלישי גם את־כל־ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה תדברון אל־עשו במצאכם אתו׃
01O	32	21		9490	ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי־אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי־כן אראה פניו אולי ישא פני׃
01O	32	22		9500	ותעבר המנחה על־פניו והוא לן בלילה־ההוא במחנה׃
01O	32	23		9510	ויקם בלילה הוא ויקח את־שתי נשיו ואת־שתי שפחתיו ואת־אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק׃
01O	32	24		9520	ויקחם ויעברם את־הנחל ויעבר את־אשר־לו׃
01O	32	25		9530	ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר׃
01O	32	26		9540	וירא כי לא יכל לו ויגע בכף־ירכו ותקע כף־ירך יעקב בהאבקו עמו׃
01O	32	27		9550	ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם־ברכתני׃
01O	32	28		9560	ויאמר אליו מה־שמך ויאמר יעקב׃
01O	32	29		9570	ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם־ישראל כי־שרית עם־אלהים ועם־אנשים ותוכל׃
01O	32	30		9580	וישאל יעקב ויאמר הגידה־נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם׃
01O	32	31		9590	ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי־ראיתי אלהים פנים אל־פנים ותנצל נפשי׃
01O	32	32		9600	ויזרח־לו השמש כאשר עבר את־פנואל והוא צלע על־ירכו׃
01O	32	33		9610	על־כן לא־יאכלו בני־ישראל את־גיד הנשה אשר על־כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף־ירך יעקב בגיד הנשה׃
01O	33	1		9620	וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את־הילדים על־לאה ועל־רחל ועל שתי השפחות׃
01O	33	2		9630	וישם את־השפחות ואת־ילדיהן ראשנה ואת־לאה וילדיה אחרנים ואת־רחל ואת־יוסף אחרנים׃
01O	33	3		9640	והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד־גשתו עד־אחיו׃
01O	33	4		9650	וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על־צוארו* וישקהו ויבכו׃
01O	33	5		9660	וישא את־עיניו וירא את־הנשים ואת־הילדים ויאמר מי־אלה לך ויאמר הילדים אשר־חןן אלהים את־עבדך׃
01O	33	6		9670	ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין׃
01O	33	7		9680	ותגש גם־לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו׃
01O	33	8		9690	ויאמר מי לך כל־המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצא־חן בעיני אדני׃
01O	33	9		9700	ויאמר עשו יש־לי רב אחי יהי לך אשר־לך׃
01O	33	10		9710	ויאמר יעקב אל־נא אם־נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על־כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני׃
01O	33	11		9720	קח־נא את־ברכתי אשר הבאת לך כי־חנני אלהים וכי יש־לי־כל ויפצר־בו ויקח׃
01O	33	12		9730	ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך׃
01O	33	13		9740	ויאמר אליו אדני ידע כי־הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל־הצאן׃
01O	33	14		9750	יעבר־נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה* לאטי לרגל המלאכה אשר־לפני ולרגל הילדים עד אשר־אבא אל־אדני שעירה׃
01O	33	15		9760	ויאמר עשו אציגה־נא עמך מן־העם אשר אתי ויאמר למה זה אמצא־חן בעיני אדני׃
01O	33	16		9770	וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה׃
01O	33	17		9780	ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על־כן קרא שם־המקום סכות׃ ס
01O	33	18		9790	ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את־פני העיר׃
01O	33	19		9800	ויקן את־חלקת השדה אשר נטה־שם אהלו מיד בני־חמור אבי שכם במאה קשיטה׃
01O	33	20		9810	ויצב־שם מזבח ויקרא־לו אל אלהי ישראל׃ ס
01O	34	1		9820	ותצא דינה בת־לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ׃
01O	34	2		9830	וירא אתה שכם בן־חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה׃
01O	34	3		9840	ותדבק נפשו בדינה בת־יעקב ויאהב את־הנער וידבר על־לב הנער׃
01O	34	4		9850	ויאמר שכם אל־חמור אביו לאמר קח־לי את־הילדה הזאת לאשה׃
01O	34	5		9860	ויעקב שמע כי טמא את־דינה בתו ובניו היו את־מקנהו בשדה והחרש יעקב עד־באם׃
01O	34	6		9870	ויצא חמור אבי־שכם אל־יעקב לדבר אתו׃
01O	34	7		9880	ובני יעקב באו מן־השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי־נבלה עשה בישראל לשכב את־בת־יעקב וכן לא יעשה׃
01O	34	8		9890	וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה׃
01O	34	9		9900	והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו־לנו ואת־בנתינו תקחו לכם׃
01O	34	10		9910	ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה׃
01O	34	11		9920	ויאמר שכם אל־אביה ואל־אחיה אמצא־חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן׃
01O	34	12		9930	הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו־לי את־הנער לאשה׃
01O	34	13		9940	ויענו בני־יעקב את־שכם ואת־חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם׃
01O	34	14		9950	ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את־אחתנו לאיש אשר־לו ערלה כי־חרפה הוא לנו׃
01O	34	15		9960	אך־בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל־זכר׃
01O	34	16		9970	ונתנו את־בנתינו לכם ואת־בנתיכם נקח־לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד׃
01O	34	17		9980	ואם־לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את־בתנו והלכנו׃
01O	34	18		9990	וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן־חמור׃
01O	34	19		10000	ולא־אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת־יעקב והוא נכבד מכל בית אביו׃
01O	34	20		10010	ויבא חמור ושכם בנו אל־שער עירם וידברו אל־אנשי עירם לאמר׃
01O	34	21		10020	האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת־ידים לפניהם את־בנתם נקח־לנו לנשים ואת־בנתינו נתן להם׃
01O	34	22		10030	אך־בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל־זכר כאשר הם נמלים׃
01O	34	23		10040	מקנהם וקנינם וכל־בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו׃
01O	34	24		10050	וישמעו אל־חמור ואל־שכם בנו כל־יצאי שער עירו וימלו כל־זכר כל־יצאי שער עירו׃
01O	34	25		10060	ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני־בני־יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על־העיר בטח ויהרגו כל־זכר׃
01O	34	26		10070	ואת־חמור ואת־שכם בנו הרגו לפי־חרב ויקחו את־דינה מבית שכם ויצאו׃
01O	34	27		10080	בני יעקב באו על־החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם׃
01O	34	28		10090	את־צאנם ואת־בקרם ואת־חמריהם ואת אשר־בעיר ואת־אשר בשדה לקחו׃
01O	34	29		10100	ואת־כל־חילם ואת־כל־טפם ואת־נשיהם שבו ויבזו ואת כל־אשר בבית׃
01O	34	30		10110	ויאמר יעקב אל־שמעון ואל־לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי׃
01O	34	31		10120	ויאמרו הכזונה יעשה את־אחותנו׃ ף
01O	35	1		10130	ויאמר אלהים אל־יעקב קום עלה בית־אל ושב־שם ועשה־שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך׃
01O	35	2		10140	ויאמר יעקב אל־ביתו ואל כל־אשר עמו הסרו את־אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם׃
01O	35	3		10150	ונקומה ונעלה בית־אל ואעשה־שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי׃
01O	35	4		10160	ויתנו* אל־יעקב את כל־אלהי הנכר אשר בידם ואת־הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם־שכם׃
01O	35	5		10170	ויסעו ויהי חתת אלהים על־הערים אשר סביבתיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב׃
01O	35	6		10180	ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית־אל הוא וכל־העם אשר־עמו׃
01O	35	7		10190	ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית־אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו׃
01O	35	8		10200	ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית־אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות׃ ף
01O	35	9		10210	וירא אלהים אל־יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו׃
01O	35	10		10220	ויאמר־לו אלהים שמך יעקב לא־יקרא שמכ* עוד יעקב כי אם־ישראל יהיה שמך ויקרא את־שמו ישראל׃
01O	35	11		10230	ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו׃
01O	35	12		10240	ואת־הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את־הארץ׃
01O	35	13		10250	ויעל מעליו אלהים במקום אשר־דבר אתו׃
01O	35	14		10260	ויצב יעקב מצבה במקום אשר־דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן׃
01O	35	15		10270	ויקרא יעקב את־שם המקום אשר דבר אתו שם אלהים בית־אל׃
01O	35	16		10280	ויסעו מבית אל ויהי־עוד כברת־הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה׃
01O	35	17		10290	ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל־תיראי כי־גם־זה לך בן׃
01O	35	18		10300	ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן־אוני ואביו קרא־לו בנימין׃
01O	35	19		10310	ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה* הוא בית לחם׃
01O	35	20		10320	ויצב יעקב מצבה על־קברתה הוא מצבת קברת־רחל* עד־היום׃
01O	35	21		10330	ויסע ישראל ויט אהלה* מהלאה למגדל־עדר׃
01O	35	22		10340	ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את־בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ף ויהיו בני־יעקב שנים עשר׃
01O	35	23		10350	בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולן׃
01O	35	24		10360	בני רחל יוסף ובנימן׃
01O	35	25		10370	ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי׃
01O	35	26		10380	ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר ילד־לו בפדן ארם׃
01O	35	27		10390	ויבא יעקב אל־יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברונ* אשר־גר־שם אברהם ויצחק׃
01O	35	28		10400	ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה׃
01O	35	29		10410	ויגוע יצחק וימת ויאסף אל־עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו׃ ף
01O	36	1		10420	ואלה תלדות עשו הוא אדום׃
01O	36	2		10430	עשו לקח את־נשיו מבנות כנען את־עדה בת־אילון החתי ואת־אהליבמה בת־ענה בת־צבעון החוי׃
01O	36	3		10440	ואת־בשמת בת־ישמעאל אחות נביות׃
01O	36	4		10450	ותלד עדה לעשו את־אליפז ובשמת ילדה את־רעואל׃
01O	36	5		10460	ואהליבמה ילדה את־[כ= יעיש] [ק= יעוש] ואת־יעלם ואת־קרח אלה בני עשו אשר ילדו־לו בארץ כנען׃
01O	36	6		10470	ויקח עשו את־נשיו ואת־בניו ואת־בנתיו ואת־כל־נפשות ביתו ואת־מקנהו ואת־כל־בהמתו ואת כל־קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל־ארץ מפני יעקב אחיו׃
01O	36	7		10480	כי־היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם׃
01O	36	8		10490	וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום׃
01O	36	9		10500	ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר׃
01O	36	10		10510	אלה שמות בני־עשו אליפז בן־עדה אשת עשו רעואל בן־בשמת אשת עשו׃
01O	36	11		10520	ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז׃
01O	36	12		10530	ותמנע היתה פילגש לאליפז בן־עשו ותלד לאליפז את־עמלק אלה בני עדה אשת עשו׃
01O	36	13		10540	ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה אלה היו בני בשמת אשת עשו׃
01O	36	14		10550	ואלה היו בני אהליבמה בת־ענה בת־צבעון אשת עשו ותלד לעשו את־[כ= יעיש] [ק= יעוש] ואת־יעלם ואת־קרח׃
01O	36	15		10560	אלה אלופי בני־עשו בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלוף אומר אלוף צפו אלוף קנז׃
01O	36	16		10570	אלוף־קרח* אלוף געתם אלוף עמלק אלה אלופי אליפז בארץ אדום אלה בני עדה׃
01O	36	17		10580	ואלה בני רעואל בן־עשו אלוף נחת אלוף זרח אלוף שמה אלוף מזה אלה אלופי רעואל בארץ אדום אלה בני בשמת אשת עשו׃
01O	36	18		10590	ואלה בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת־ענה אשת עשו׃
01O	36	19		10600	אלה בני־עשו ואלה אלופיהם הוא אדום׃ ס
01O	36	20		10610	אלה בני־שעיר החרי* ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה׃
01O	36	21		10620	ודשון ואצר ודישן אלה אלופי החרי בני שעיר בארץ אדום׃
01O	36	22		10630	ויהיו בני־לוטן חרי והיםם ואחות לוטן תמנע׃
01O	36	23		10640	ואלה בני שובל עלון ומנחת ועיבל שפו ואונם׃
01O	36	24		10650	ואלה בני־צבעון ואיה* וענה הוא ענה אשר מצא את־היםם במדבר ברעתו את־החמרים לצבעון אביו׃
01O	36	25		10660	ואלה בני־ענה דשן ואהליבמה בת־ענה׃
01O	36	26		10670	ואלה בני דישן חמדן ואשבן ויתרן וכרן׃
01O	36	27		10680	אלה בני־אצר בלהן וזעון ועקן׃
01O	36	28		10690	אלה בני־דישן עוץ וארן׃
01O	36	29		10700	אלה אלופי החרי אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה׃
01O	36	30		10710	אלוף דשן אלוף אצר אלוף דישן אלה אלופי החרי לאלפיהם בארץ שעיר׃ ף
01O	36	31		10720	ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך־מלך לבני ישראל׃
01O	36	32		10730	וימלך באדום בלע בן־בעור ושם עירו דנהבה׃
01O	36	33		10740	וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן־זרח מבצרה׃
01O	36	34		10750	וימת יובב וימלך תחתיו חשם מארץ התימני׃
01O	36	35		10760	וימת חשם וימלך תחתיו הדד בן־בדד המכה את־מדין בשדה מואב ושם עירו עוית׃
01O	36	36		10770	וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה׃
01O	36	37		10780	וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר׃
01O	36	38		10790	וימת שאול וימלך תחתיו בעל חןן בן־עכבור׃
01O	36	39		10800	וימת בעל חןן בן־עכבור וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת־מטרד בת מי זהב׃
01O	36	40		10810	ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת׃
01O	36	41		10820	אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פיןן׃
01O	36	42		10830	אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר׃
01O	36	43		10840	אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום למשבתם בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום׃ ף
01O	37	1		10850	וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען׃
01O	37	2		10860	אלה תלדות יעקב יוסף בן־שבע־עשרה שנה היה רעה את־אחיו בצאן והוא נער את־בני בלהה ואת־בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את־דבתם רעה אל־אביהם׃
01O	37	3		10870	וישראל אהב את־יוסף מכל־בניו כי־בן־זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים׃
01O	37	4		10880	ויראו אחיו כי־אתו אהב אביהם מכל־אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם׃
01O	37	5		10890	ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו׃
01O	37	6		10900	ויאמר אליהם שמעו־נא החלום הזה אשר חלמתי׃
01O	37	7		10910	והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם־נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי׃
01O	37	8		10920	ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם־משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על־חלמתיו ועל־דבריו׃
01O	37	9		10930	ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי׃
01O	37	10		10940	ויספר אל־אביו ואל־אחיו ויגער־בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה׃
01O	37	11		10950	ויקנאו־בו אחיו ואביו שמר את־הדבר׃
01O	37	12		10960	וילכו אחיו לרעות את־צאן אביהם בשכם׃
01O	37	13		10970	ויאמר ישראל אל־יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני׃
01O	37	14		10980	ויאמר לו לך־נא ראה את־שלום אחיך ואת־שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה׃
01O	37	15		10990	וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה־תבקש׃
01O	37	16		11000	ויאמר את־אחי אנכי מבקש הגידה־נא לי איפה הם רעים׃
01O	37	17		11010	ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן׃
01O	37	18		11020	ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו׃
01O	37	19		11030	ויאמרו איש אל־אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃
01O	37	20		11040	ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה־יהיו חלמתיו׃
01O	37	21		11050	וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש׃
01O	37	22		11060	ויאמר אלהם ראובן אל־תשפכו־דם השליכו אתו אל־הבור הזה אשר במדבר ויד אל־תשלחו־בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל־אביו׃
01O	37	23		11070	ויהי כאשר־בא יוסף אל־אחיו ויפשיטו את־יוסף את־כתנתו את־כתנת הפסים אשר עליו׃
01O	37	24		11080	ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃
01O	37	25		11090	וישבו לאכל־לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃
01O	37	26		11100	ויאמר יהודה אל־אחיו מה־בצע כי נהרג את־אחינו וכסינו את־דמו׃
01O	37	27		11110	לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל־תהי־בו כי־אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו׃
01O	37	28		11120	ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את־יוסף מן־הבור וימכרו את־יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את־יוסף מצרימה׃
01O	37	29		11130	וישב ראובן אל־הבור והנה אין־יוסף בבור ויקרע את־בגדיו׃
01O	37	30		11140	וישב אל־אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני־בא׃
01O	37	31		11150	ויקחו את־כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את־הכתנת בדם׃
01O	37	32		11160	וישלחו את־כתנת הפסים ויביאו אל־אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר־נא הכתנת בנך הוא אם־לא׃
01O	37	33		11170	ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף׃
01O	37	34		11180	ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על־בנו ימים רבים׃
01O	37	35		11190	ויקמו כל־בניו וכל־בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי־ארד אל־בני אבל שאלה ויבך אתו אביו׃
01O	37	36		11200	והמדנים מכרו אתו אל־מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים׃ ף
01O	38	1		11210	ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד־איש עדלמי ושמו חירה׃
01O	38	2		11220	וירא־שם יהודה בת־איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה׃
01O	38	3		11230	ותהר ותלד בן ויקרא את־שמו ער׃
01O	38	4		11240	ותהר עוד ותלד בן ותקרא את־שמו אוןן׃
01O	38	5		11250	ותסף עוד ותלד בן ותקרא את־שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו׃
01O	38	6		11260	ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר׃
01O	38	7		11270	ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה׃
01O	38	8		11280	ויאמר יהודה לאוןן בא אל־אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך׃
01O	38	9		11290	וידע אוןן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם־בא אל־אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן־זרע לאחיו׃
01O	38	10		11300	וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם־אתו׃
01O	38	11		11310	ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית־אביך עד־יגדל שלה בני כי אמר פן־ימות גם־הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה׃
01O	38	12		11320	וירבו הימים ותמת בת־שוע אשת־יהודה וינחם יהודה ויעל על־גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה׃
01O	38	13		11330	ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו׃
01O	38	14		11340	ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על־דרך תמנתה כי ראתה כי־גדל שלה והוא לא־נתנה לו לאשה׃
01O	38	15		11350	ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה׃
01O	38	16		11360	ויט אליה אל־הדרך ויאמר הבה־נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה־תתן־לי כי תבוא אלי׃
01O	38	17		11370	ויאמר אנכי אשלח גדי־עזים מן־הצאן ותאמר אם־תתן ערבון עד שלחך׃
01O	38	18		11380	ויאמר מה הערבון אשר אתן־לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן־לה ויבא אליה ותהר לו׃
01O	38	19		11390	ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה׃
01O	38	20		11400	וישלח יהודה את־גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה׃
01O	38	21		11410	וישאל את־אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על־הדרך ויאמרו לא־היתה בזה קדשה׃
01O	38	22		11420	וישב אל־יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא־היתה בזה קדשה׃
01O	38	23		11430	ויאמר יהודה תקח־לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה׃
01O	38	24		11440	ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף׃
01O	38	25		11450	הוא מוצאת והיא שלחה אל־חמיה לאמר לאיש אשר־אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר־נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה׃
01O	38	26		11460	ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי־על־כן לא־נתתיה לשלה בני ולא־יסף עוד לדעתה׃
01O	38	27		11470	ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה׃
01O	38	28		11480	ויהי בלדתה ויתן־יד ותקח המילדת ותקשר על־ידו שני לאמר זה יצא ראשנה׃
01O	38	29		11490	ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה־פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ׃
01O	38	30		11500	ואחר יצא אחיו אשר על־ידו השני ויקרא שמו זרח׃ ס
01O	39	1		11510	ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה׃
01O	39	2		11520	ויהי יהוה את־יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי׃
01O	39	3		11530	וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר־הוא עשה יהוה מצליח בידו׃
01O	39	4		11540	וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על־ביתו וכל־יש־לו נתן בידו׃
01O	39	5		11550	ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל־אשר יש־לו ויברך יהוה את־בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל־אשר יש־לו בבית ובשדה׃
01O	39	6		11560	ויעזב כל־אשר־לו ביד־יוסף ולא־ידע אתו מאומה כי אם־הלחם אשר־הוא אוכל ויהי יוסף יפה־תאר ויפה מראה׃
01O	39	7		11570	ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת־אדניו את־עיניה אל־יוסף ותאמר שכבה עמי׃
01O	39	8		11580	וימאן ויאמר אל־אשת אדניו הן אדני לא־ידע אתי מה־בבית וכל אשר־יש־לו נתן בידי׃
01O	39	9		11590	איננו גדול בבית הזה ממני ולא־חשך ממני מאומה כי אם־אותך באשר את־אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים׃
01O	39	10		11600	ויהי כדברה אל־יוסף יום יום ולא־שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה׃
01O	39	11		11610	ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית׃
01O	39	12		11620	ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה׃
01O	39	13		11630	ויהי כראותה כי־עזב בגדו בידה וינס החוצה׃
01O	39	14		11640	ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול׃
01O	39	15		11650	ויהי כשמעו כי־הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה׃
01O	39	16		11660	ותנח בגדו אצלה עד־בוא אדניו אל־ביתו׃
01O	39	17		11670	ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא־אלי העבד העברי אשר־הבאת לנו לצחק בי׃
01O	39	18		11680	ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה׃
01O	39	19		11690	ויהי כשמע אדניו את־דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר אפו׃
01O	39	20		11700	ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל־בית הסהר מקום אשר־[כ= אסורי] [ק= אסירי] המלך אסורים ויהי־שם בבית הסהר׃
01O	39	21		11710	ויהי יהוה את־יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית־הסהר׃
01O	39	22		11720	ויתן שר בית־הסהר ביד־יוסף את כל־האסירם אשר בבית הסהר ואת כל־אשר עשים שם הוא היה עשה׃
01O	39	23		11730	אין שר בית־הסהר ראה את־כל־מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר־הוא עשה יהוה מצליח׃ ס
01O	40	1		11740	ויהי אחר הדברים האלה חטאו* משקה מלך־מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים׃
01O	40	2		11750	ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים׃
01O	40	3		11760	ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל־בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם׃
01O	40	4		11770	ויפקד שר הטבחים את־יוסף אתם וישרת אתם ויהיו ימים במשמר׃
01O	40	5		11780	ויחלמו חלום שניהם איש חלמו בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר׃
01O	40	6		11790	ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים׃
01O	40	7		11800	וישאל את־סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום׃
01O	40	8		11810	ויאמרו אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו־נא לי׃
01O	40	9		11820	ויספר שר־המשקים את־חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה־גפן לפני׃
01O	40	10		11830	ובגפן שלשה שריגם והיא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים׃
01O	40	11		11840	וכוס פרעה בידי ואקח את־הענבים ואשחט אתם אל־כוס פרעה ואתן את־הכוס על־כף פרעה׃
01O	40	12		11850	ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם׃
01O	40	13		11860	בעוד שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך והשיבך על־כנך ונתת כוס־פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו׃
01O	40	14		11870	כי אם־זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית־נא עמדי חסד והזכרתני אל־פרעה והוצאתני מן־הבית הזה׃
01O	40	15		11880	כי־גנב גנבתי מארץ העברים וגם־פה לא־עשיתי מאומה כי־שמו אתי בבור׃
01O	40	16		11890	וירא שר־האפים כי טוב פתר ויאמר אל־יוסף אף־אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על־ראשי׃
01O	40	17		11900	ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן־הסל מעל ראשי׃
01O	40	18		11910	ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים שלשת ימים הם׃
01O	40	19		11920	בעוד שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך מעליך ותלה אותך על־עץ ואכל העוף את־בשרך מעליך׃
01O	40	20		11930	ויהי ביום השלישי יומ* הלדת את־פרעה ויעש משתה לכל־עבדיו וישא את־ראש שר המשקים ואת־ראש שר האפים בתוך עבדיו׃
01O	40	21		11940	וישב את־שר המשקים על־משקהו ויתן הכוס על־כף פרעה׃
01O	40	22		11950	ואת שר האפים תלה כאשר פתר להם יוסף׃
01O	40	23		11960	ולא־זכר שר־המשקים את־יוסף וישכחהו׃ ף
01O	41	1		11970	ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על־היאר׃
01O	41	2		11980	והנה מן־היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃
01O	41	3		11990	והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן־היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על־שפת היאר׃
01O	41	4		12000	ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃
01O	41	5		12010	ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃
01O	41	6		12020	והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃
01O	41	7		12030	ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃
01O	41	8		12040	ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את־כל־חרטמי מצרים ואת־כל־חכמיה ויספר פרעה להם את־חלמו ואין־פותר אותם לפרעה׃
01O	41	9		12050	וידבר שר המשקים את־פרעה לאמר את־חטאי אני מזכיר היום׃
01O	41	10		12060	פרעה קצף על־עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃
01O	41	11		12070	ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃
01O	41	12		12080	ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר־לו ויפתר־לנו את־חלמתינו איש כחלמו פתר׃
01O	41	13		12090	ויהי כאשר פתר־לנו כן היה אתי השיב על־כני ואתו תלה׃
01O	41	14		12100	וישלח פרעה ויקרא את־יוסף ויריצהו מן־הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל־פרעה׃
01O	41	15		12110	ויאמר פרעה אל־יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃
01O	41	16		12120	ויען יוסף את־פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את־שלום פרעה׃
01O	41	17		12130	וידבר פרעה אל־יוסף בחלמי הנני עמד על־שפת היאר׃
01O	41	18		12140	והנה מן־היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃
01O	41	19		12150	והנה שבע־פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא־ראיתי כהנה בכל־ארץ מצרים לרע׃
01O	41	20		12160	ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃
01O	41	21		12170	ותבאנה אל־קרבנה ולא נודע כי־באו אל־קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃
01O	41	22		12180	וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃
01O	41	23		12190	והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃
01O	41	24		12200	ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל־החרטמים ואין מגיד לי׃
01O	41	25		12210	ויאמר יוסף אל־פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃
01O	41	26		12220	שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלימ* הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃
01O	41	27		12230	ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃
01O	41	28		12240	הוא הדבר אשר דברתי אל־פרעה אשר האלהים עשה הראה את־פרעה׃
01O	41	29		12250	הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל־ארץ מצרים׃
01O	41	30		12260	וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל־השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את־הארץ׃
01O	41	31		12270	ולא־יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי־כן כי־כבד הוא מאד׃
01O	41	32		12280	ועל השנות החלום אל־פרעה פעמים כי־נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃
01O	41	33		12290	ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על־ארץ מצרים׃
01O	41	34		12300	יעשה פרעה ויפקד פקדים על־הארץ וחמש את־ארץ מצרים בשבע שני השבע׃
01O	41	35		12310	ויקבצו את־כל־אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו־בר תחת יד־פרעה אכל בערים ושמרו׃
01O	41	36		12320	והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא־תכרת הארץ ברעב׃
01O	41	37		12330	וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל־עבדיו׃
01O	41	38		12340	ויאמר פרעה אל־עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃
01O	41	39		12350	ויאמר פרעה אל־יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את־כל־זאת אין־נבון וחכם כמוך׃
01O	41	40		12360	אתה תהיה על־ביתי ועל־פיך ישק כל־עמי רק הכסא אגדל ממך׃
01O	41	41		12370	ויאמר פרעה אל־יוסף ראה נתתי אתך על כל־ארץ מצרים׃
01O	41	42		12380	ויסר פרעה את־טבעתו מעל ידו ויתן אתה על־יד יוסף וילבש אתו בגדי־שש וישם רבד הזהב על־צוארו׃
01O	41	43		12390	וירכב אתו במרכבת המשנה אשר־לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל־ארץ מצרים׃
01O	41	44		12400	ויאמר פרעה אל־יוסף אני פרעה ובלעדיך לא־ירים איש את־ידו ואת־רגלו בכל־ארץ מצרים׃
01O	41	45		12410	ויקרא פרעה שם־יוסף צפנת פענח ויתן־לו את־אסנת בת־פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על־ארץ מצרים׃
01O	41	46		12420	ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל־ארץ מצרים׃
01O	41	47		12430	ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃
01O	41	48		12440	ויקבץ את־כל־אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן־אכל בערים אכל שדה־העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃
01O	41	49		12450	ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי־חדל לספר כי־אין מספר׃
01O	41	50		12460	וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן און׃
01O	41	51		12470	ויקרא יוסף את־שם הבכור מנשה כי־נשני אלהים את־כל־עמלי ואת כל־בית אבי׃
01O	41	52		12480	ואת שם השני קרא אפרים כי־הפרני אלהים בארץ עניי׃
01O	41	53		12490	ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃
01O	41	54		12500	ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל־הארצות ובכל־ארץ מצרים היה לחם׃
01O	41	55		12510	ותרעב כל־ארץ מצרים ויצעק העם אל־פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל־מצרים לכו אל־יוסף אשר־יאמר לכם תעשו׃
01O	41	56		12520	והרעב היה על כל־פני הארץ ויפתח יוסף את־כל־אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃
01O	41	57		12530	וכל־הארץ באו מצרימה לשבר אל־יוסף כי־חזק הרעב בכל־הארץ׃
01O	42	1		12540	וירא יעקב כי יש־שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו׃
01O	42	2		12550	ויאמר הנה שמעתי כי יש־שבר במצרים רדו־שמה ושברו־לנו משם ונחיה ולא נמות׃
01O	42	3		12560	וירדו אחי־יוסף עשרה לשבר בר ממצרים׃
01O	42	4		12570	ואת־בנימין אחי יוסף לא־שלח יעקב את־אחיו כי אמר פן־יקראנו אסון׃
01O	42	5		12580	ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי־היה הרעב בארץ כנען׃
01O	42	6		12590	ויוסף הוא* השליט על־הארץ הוא המשביר לכל־עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו־לו אפים ארצה׃
01O	42	7		12600	וירא יוסף את־אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר־אכל׃
01O	42	8		12610	ויכר יוסף את־אחיו והם לא הכרהו׃
01O	42	9		12620	ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם׃
01O	42	10		12630	ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר־אכל׃
01O	42	11		12640	כלנו בני איש־אחד נחנו כנים אנחנו לא־היו עבדיך מרגלים׃
01O	42	12		12650	ויאמר אלהם לא כי־ערות הארץ באתם לראות׃
01O	42	13		12660	ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש־אחד בארץ כנען והנה הקטן את־אבינו היום והאחד איננו׃
01O	42	14		12670	ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם׃
01O	42	15		12680	בזאת תבחנו חי פרעה אם־תצאו מזה כי אם־בבוא אחיכם הקטן הנה׃
01O	42	16		12690	שלחו םכם אחד ויקח את־אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם־לא חי פרעה כי מרגלים אתם׃
01O	42	17		12700	ויאסף אתם אל־משמר שלשת ימים׃
01O	42	18		12710	ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את־האלהים אני ירא׃
01O	42	19		12720	אם־כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם׃
01O	42	20		12730	ואת־אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו־כן׃
01O	42	21		12740	ויאמרו איש אל־אחיו אבל אשמים אנחנו על־אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על־כן באה אלינו הצרה הזאת׃
01O	42	22		12750	ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל־תחטאו בילד ולא שמעתם וגם־דמו הנה נדרש׃
01O	42	23		12760	והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם׃
01O	42	24		12770	ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את־שמעון ויאסר אתו לעיניהם׃
01O	42	25		12780	ויצו יוסף וימלאו את־כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל־שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן׃
01O	42	26		12790	וישאו את־שברם על־חמריהם וילכו משם׃
01O	42	27		12800	ויפתח האחד את־שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את־כספו והנה־הוא בפי אמתחתו׃
01O	42	28		12810	ויאמר אל־אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל־אחיו לאמר מה־זאת עשה אלהים לנו׃
01O	42	29		12820	ויבאו אל־יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל־הקרת אתם לאמר׃
01O	42	30		12830	דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את־הארץ׃
01O	42	31		12840	ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים׃
01O	42	32		12850	שנים־עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את־אבינו בארץ כנען׃
01O	42	33		12860	ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת־רעבון בתיכם קחו ולכו׃
01O	42	34		12870	והביאו את־אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את־אחיכם אתן לכם ואת־הארץ תסחרו׃
01O	42	35		12880	ויהי הם מריקים שקיהם והנה־איש צרור־כספו בשקו ויראו את־צררות כספיהם המה ואביהם וייראו׃
01O	42	36		12890	ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת־בנימן תקחו עלי היו כלנה׃
01O	42	37		12900	ויאמר ראובן אל־אביו לאמר את־שני בני תמית אם־לא אביאנו אליך תנה אתו על־ידי ואני אשיבנו אליך׃
01O	42	38		12910	ויאמר לא־ירד בני עםכם כי־אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו־בה והורדתם את־שיבתי ביגון שאולה׃
01O	43	1		12920	והרעב כבד בארץ׃
01O	43	2		12930	ויהי כאשר כלו לאכל את־השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו־לנו מעט־אכל׃
01O	43	3		12940	ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃
01O	43	4		12950	אם־ישך משלח את־אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃
01O	43	5		12960	ואם־אינך משלח לא נרד כי־האיש אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃
01O	43	6		12970	ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃
01O	43	7		12980	ויאמרו שאול שאל־האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד־לו על־פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את־אחיכם׃
01O	43	8		12990	ויאמר יהודה אל־ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו׃
01O	43	9		13000	אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם־לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל־הימים׃
01O	43	10		13010	כי לולא התמהמהנו כי־עתה שבנו זה פעמים׃
01O	43	11		13020	ויאמר אלהם ישראל אביהם אם־כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃
01O	43	12		13030	וכסף משנה קחו בידכם ואת־הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃
01O	43	13		13040	ואת־אחיכם קחו וקומו שובו אל־האיש׃
01O	43	14		13050	ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את־אחיכם אחר ואת־בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃
01O	43	15		13060	ויקחו האנשים את־המנחה הזאת ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃
01O	43	16		13070	וירא יוסף אתם את־בנימין ויאמר לאשר על־ביתו הבא את־האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃
01O	43	17		13080	ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף׃
01O	43	18		13090	וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על־דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת־חמרינו׃
01O	43	19		13100	ויגשו אל־האיש אשר על־בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃
01O	43	20		13110	ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר־אכל׃
01O	43	21		13120	ויהי כי־באנו אל־המלון ונפתחה את־אמתחתינו והנה כסף־איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃
01O	43	22		13130	וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר־אכל לא ידענו מי־שם כספנו באמתחתינו׃
01O	43	23		13140	ויאמר שלום לכם אל־תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את־שמעון׃
01O	43	24		13150	ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף ויתן־מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃
01O	43	25		13160	ויכינו את־המנחה עד־בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי־שם יאכלו לחם׃
01O	43	26		13170	ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את־המנחה אשר־בידם הביתה וישתחוו־לו ארצה׃
01O	43	27		13180	וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃
01O	43	28		13190	ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו]׃
01O	43	29		13200	וישא עיניו וירא את־בנימין אחיו בן־אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃
01O	43	30		13210	וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו אל־אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃
01O	43	31		13220	וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃
01O	43	32		13230	וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את־העברים לחם כי־תועבה הוא למצרים׃
01O	43	33		13240	וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל־רעהו׃
01O	43	34		13250	וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃
01O	44	1		13260	ויצו את־אשר על־ביתו לאמר מלא את־אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף־איש בפי אמתחתו׃
01O	44	2		13270	ואת־גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר׃
01O	44	3		13280	הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם׃
01O	44	4		13290	הם יצאו את־העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על־ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה׃
01O	44	5		13300	הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם׃
01O	44	6		13310	וישגם וידבר אלהם את־הדברים האלה׃
01O	44	7		13320	ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה׃
01O	44	8		13330	הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב׃
01O	44	9		13340	אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם־אנחנו נהיה לאדני לעבדים׃
01O	44	10		13350	ויאמר גם־עתה כדבריכם כן־הוא אשר ימצא אתו יהיה־לי עבד ואתם תהיו נקים׃
01O	44	11		13360	וימהרו ויורדו איש את־אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו׃
01O	44	12		13370	ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן׃
01O	44	13		13380	ויקרעו שמלתם ויעמס איש על־חמרו וישבו העירה׃
01O	44	14		13390	ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה׃
01O	44	15		13400	ויאמר להם יוסף מה־המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי־נחש ינחש איש אשר כמני׃
01O	44	16		13410	ויאמר יהודה מה־נאמר לאדני מה־נדבר ומה־נצטדק האלהים מצא את־עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם־אנחנו גם אשר־נמצא הגביע בידו׃
01O	44	17		13420	ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה־לי עבד ואתם עלו לשלום אל־אביכם׃ ף
01O	44	18		13430	ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר־נא עבדך דבר באזני אדני ואל־יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה׃
01O	44	19		13440	אדני שאל את־עבדיו לאמר היש־לכם אב או־אח׃
01O	44	20		13450	ונאמר אל־אדני יש־לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו׃
01O	44	21		13460	ותאמר אל־עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו׃
01O	44	22		13470	ונאמר אל־אדני לא־יוכל הנער לעזב את־אביו ועזב את־אביו ומת׃
01O	44	23		13480	ותאמר אל־עבדיך אם־לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני׃
01O	44	24		13490	ויהי כי עלינו אל־עבדך אבי ונגד־לו את דברי אדני׃
01O	44	25		13500	ויאמר אבינו שבו שברו־לנו מעט־אכל׃
01O	44	26		13510	ונאמר לא נוכל לרדת אם־יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי־לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו׃
01O	44	27		13520	ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה־לי אשתי׃
01O	44	28		13530	ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד־הנה׃
01O	44	29		13540	ולקחתם גם־את־זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את־שיבתי ברעה שאלה׃
01O	44	30		13550	ועתה כבאי אל־עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו׃
01O	44	31		13560	והיה כראותו כי־אין הנער ומת והורידו עבדיך את־שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה׃
01O	44	32		13570	כי עבדך ערב את־הנער מעם אבי לאמר אם־לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל־הימים׃
01O	44	33		13580	ועתה ישב־נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם־אחיו׃
01O	44	34		13590	כי־איך אעלה אל־אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את־אבי׃
01O	45	1		13600	ולא־יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל־איש מעלי ולא־עמד איש אתו בהתודע יוסף אל־אחיו׃
01O	45	2		13610	ויתן את־קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה׃
01O	45	3		13620	ויאמר יוסף אל־אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא־יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו׃
01O	45	4		13630	ויאמר יוסף אל־אחיו גשו־נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר־מכרתם אתי מצרימה׃
01O	45	5		13640	ועתה אל־תעצבו ואל־יחר בעיניכם כי־מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם׃
01O	45	6		13650	כי־זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין־חריש וקציר׃
01O	45	7		13660	וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה׃
01O	45	8		13670	ועתה לא־אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל־ביתו ומשל בכל־ארץ מצרים׃
01O	45	9		13680	מהרו ועלו אל־אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל־מצרים רדה אלי אל־תעמד׃
01O	45	10		13690	וישבת בארץ־גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל־אשר־לך׃
01O	45	11		13700	וכלכלתי אתך שם כי־עוד חמש שנים רעב פן־תורש אתה וביתך וכל־אשר־לך׃
01O	45	12		13710	והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי־פי המדבר אליכם׃
01O	45	13		13720	והגדתם לאבי את־כל־כבודי במצרים ואת כל־אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את־אבי הנה׃
01O	45	14		13730	ויפל על־צוארי בנימן־אחיו ויבך ובנימן בכה על־צואריו׃
01O	45	15		13740	וינשק לכל־אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו׃
01O	45	16		13750	והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו׃
01O	45	17		13760	ויאמר פרעה אל־יוסף אמר אל־אחיך זאת עשו טענו את־בעירכם ולכו־באו ארצה כנען׃
01O	45	18		13770	וקחו את־אביכם ואת־בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את־טוב ארץ מצרים ואכלו את־חלב הארץ׃
01O	45	19		13780	ואתה צויתה זאת עשו קחו־לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את־אביכם ובאתם׃
01O	45	20		13790	ועינכם אל־תחס על־כליכם כי־טוב כל־ארץ מצרים לכם הוא׃
01O	45	21		13800	ויעשו־כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על־פי פרעה ויתן להם צדה לדרך׃
01O	45	22		13810	לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת׃
01O	45	23		13820	ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך׃
01O	45	24		13830	וישלח את־אחיו וילכו ויאמר אלהם אל־תרגזו בדרך׃
01O	45	25		13840	ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל־יעקב אביהם׃
01O	45	26		13850	ויגדו לו לאמר עוד* יוסף חי וכי־הוא משל בכל־ארץ מצרים ויפג לבו כי לא־האמין להם׃
01O	45	27		13860	וידברו אליו את כל־דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את־העגלות אשר־שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם׃
01O	45	28		13870	ויאמר ישראל רב עוד־יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות׃
01O	46	1		13880	ויסע ישראל וכל־אשר־לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק׃
01O	46	2		13890	ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני׃
01O	46	3		13900	ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל־תירא מרדה מצרימה כי־לגוי גדול אשימך שם׃
01O	46	4		13910	אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם־עלה ויוסף ישית ידו על־עיניך׃
01O	46	5		13920	ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני־ישראל את־יעקב אביהם ואת־טפם ואת־נשיהם בעגלות אשר־שלח פרעה לשאת אתו׃
01O	46	6		13930	ויקחו את־מקניהם ואת־רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבאו מצרימה יעקב וכל־זרעו אתו׃
01O	46	7		13940	בניו ובני בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל־זרעו הביא אתו מצרימה׃ ס
01O	46	8		13950	ואלה שמות בני־ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן׃
01O	46	9		13960	ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרון וכרמי׃
01O	46	10		13970	ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן־הכנענית׃
01O	46	11		13980	ובני לוי גרשון קהת ומררי׃
01O	46	12		13990	ובני יהודה ער ואוןן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואוןן בארץ כנען ויהיו בני־פרץ חצרון וחמול׃
01O	46	13		14000	ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרון׃
01O	46	14		14010	ובני זבולן סרד ואלון ויחלאל׃
01O	46	15		14020	אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל־נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש׃
01O	46	16		14030	ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן ערי וארודי ואראלי׃
01O	46	17		14040	ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחתם ובני בריעה חבר ומלכיאל׃
01O	46	18		14050	אלה בני זלפה אשר־נתן לבן ללאה בתו ותלד את־אלה ליעקב שש עשרה נפש׃
01O	46	19		14060	בני רחל אשת יעקב* יוסף ובנימן׃
01O	46	20		14070	ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן אן את־מנשה ואת־אפרים׃
01O	46	21		14080	ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד׃
01O	46	22		14090	אלה בני רחל אשר ילד ליעקב כל־נפש ארבעה עשר׃
01O	46	23		14100	ובני־דן חשים׃
01O	46	24		14110	ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם׃
01O	46	25		14120	אלה בני בלהה אשר־נתן לבן לרחל בתו ותלד את־אלה ליעקב כל־נפש שבעה׃
01O	46	26		14130	כל־הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני־יעקב כל־נפש ששים ושש׃
01O	46	27		14140	ובני יוסף אשר־ילד־לו במצרים נפש שנים כל־הנפש לבית־יעקב הבאה מצרימה שבעים׃ ף
01O	46	28		14150	ואת־יהודה שלח לפניו אל־יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן׃
01O	46	29		14160	ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת־ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על־צואריו ויבך על־צואריו עוד׃
01O	46	30		14170	ויאמר ישראל אל־יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את־פניך כי עודך חי׃
01O	46	31		14180	ויאמר יוסף אל־אחיו ואל־בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית־אבי אשר בארץ־כנען באו אלי׃
01O	46	32		14190	והאנשים רעי צאן כי־אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם וכל־אשר להם הביאו׃
01O	46	33		14200	והיה כי־יקרא לכם פרעה ואמר מה־מעשיכם׃
01O	46	34		14210	ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד־עתה גם־אנחנו גם־אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי־תועבת מצרים כל־רעה צאן׃
01O	47	1		14220	ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל־אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן׃
01O	47	2		14230	ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה׃
01O	47	3		14240	ויאמר פרעה אל־אחיו מה־מעשיכם ויאמרו אל־פרעה רעה צאן עבדיך גם־אנחנו גם־אבותינו׃
01O	47	4		14250	ויאמרו אל־פרעה לגור בארץ באנו כי־אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי־כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו־נא עבדיך בארץ גשן׃
01O	47	5		14260	ויאמר פרעה אל־יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך׃
01O	47	6		14270	ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את־אביך ואת־אחיך ישבו בארץ גשן ואם־ידעת ויש־בם אנשי־חיל ושמתם שרי מקנה על־אשר־לי׃
01O	47	7		14280	ויבא יוסף את־יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את־פרעה׃
01O	47	8		14290	ויאמר פרעה אל־יעקב כמה ימי שני חייך׃
01O	47	9		14300	ויאמר יעקב אל־פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את־ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם׃
01O	47	10		14310	ויברך יעקב את־פרעה ויצא מלפני פרעה׃
01O	47	11		14320	ויושב יוסף את־אביו ואת־אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה׃
01O	47	12		14330	ויכלכל יוסף את־אביו ואת־אחיו ואת כל־בית אביו לחם לפי הטף׃
01O	47	13		14340	ולחם אין בכל־הארץ כי־כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב׃
01O	47	14		14350	וילקט יוסף את־כל־הכסף הנמצא בארץ־מצרים ובארץ כנען בשבר אשר־הם שברים ויבא יוסף את־הכסף ביתה פרעה׃
01O	47	15		14360	ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל־מצרים אל־יוסף לאמר הבה־לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף׃
01O	47	16		14370	ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם־אפס כסף׃
01O	47	17		14380	ויביאו את־מקניהם אל־יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל־מקנהם בשנה ההוא׃
01O	47	18		14390	ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא־נכחד מאדני כי אם־תם הכסף ומקנה הבהמה אל־אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם־גויתנו ואדמתנו׃
01O	47	19		14400	למה נמות לעיניך גם־אנחנו גם אדמתנו קנה־אתנו ואת־אדמתנו בלחם ונהיה* אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן־זרע ונחיה* ולא נמות והאדמה לא תשם׃
01O	47	20		14410	ויקן יוסף את־כל־אדמת מצרים לפרעה כי־מכרו מצרים איש שדהו כי־חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה׃
01O	47	21		14420	ואת־העם העביר אתו לערים מקצה גבול־מצרים ועד־קצהו׃
01O	47	22		14430	רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את־חקם אשר נתן להם פרעה על־כן לא מכרו את־אדמתם׃
01O	47	23		14440	ויאמר יוסף אל־העם הן קניתי אתכם היום ואת־אדמתכם לפרעה הא־לכם זרע וזרעתם את־האדמה׃
01O	47	24		14450	והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם׃
01O	47	25		14460	ויאמרו החיתנו נמצא־חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה׃
01O	47	26		14470	וישם אתה יוסף לחק עד־היום הזה על־אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה׃
01O	47	27		14480	וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד׃
01O	47	28		14490	ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי־יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה׃
01O	47	29		14500	ויקרבו ימי־ישראל* למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם־נא מצאתי חן בעיניך שים־נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל־נא תקברני במצרים׃
01O	47	30		14510	ושכבתי עם־אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך׃
01O	47	31		14520	ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על־ראש המטה׃ ף
01O	48	1		14530	ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה ויקח את־שני בניו עמו את־מנשה ואת־אפרים׃
01O	48	2		14540	ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על־המטה׃
01O	48	3		14550	ויאמר יעקב אל־יוסף אל שדי נראה־אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי׃
01O	48	4		14560	ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את־הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם׃
01O	48	5		14570	ועתה שני־בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד־באי אליך מצרימה לי־הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו־לי׃
01O	48	6		14580	ומולדתך אשר־הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם׃
01O	48	7		14590	ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת־ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם׃
01O	48	8		14600	וירא ישראל את־בני יוסף ויאמר מי־אלה׃
01O	48	9		14610	ויאמר יוסף אל־אביו בני הם אשר־נתן־לי אלהים בזה ויאמר קחם־נא אלי ואברכם׃
01O	48	10		14620	ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם׃
01O	48	11		14630	ויאמר ישראל אל־יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את־זרעך׃
01O	48	12		14640	ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה׃
01O	48	13		14650	ויקח יוסף את־שניהמ* את־אפרים בימינו משמאל ישראל ואת־מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו׃
01O	48	14		14660	וישלח ישראל את־ימינו וישת על־ראש אפרים והוא הצעיר ואת־שמאלו על־ראש מנשה שכל את־ידיו כי מנשה הבכור׃
01O	48	15		14670	ויברך את־יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרעה אתי מעודי עד־היום הזה׃
01O	48	16		14680	המלאך הגאל אתי מכל־רע יברך את־הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ׃
01O	48	17		14690	וירא יוסף כי־ישית אביו יד־ימינו על־ראש אפרים וירע בעיניו ויתמך יד־אביו להסיר אתה מעל ראש־אפרים על־ראש מנשה׃
01O	48	18		14700	ויאמר יוסף אל־אביו לא־כן אבי כי־זה הבכר שים ימינך על־ראשו׃
01O	48	19		14710	וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם־הוא יהיה־לעם וגם־הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא־הגוים׃
01O	48	20		14720	ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את־אפרים לפני מנשה׃
01O	48	21		14730	ויאמר ישראל אל־יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עםכם והשיב אתכם אל־ארץ אבתיכם׃
01O	48	22		14740	ואני נתתי לך שכם אחד על־אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי׃ ף
01O	49	1		14750	ויקרא יעקב אל־בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר־יקרא אתכם באחרית הימים׃
01O	49	2		14760	הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל־ישראל אביכם׃
01O	49	3		14770	ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז׃
01O	49	4		14780	פחז כמים אל־תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה׃ ף
01O	49	5		14790	שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם׃
01O	49	6		14800	בסדם אל־תבא נפשי בקהלם אל־תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו־שור׃
01O	49	7		14810	ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל׃ ס
01O	49	8		14820	יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך׃
01O	49	9		14830	גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו׃
01O	49	10		14840	לא־יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי־יבא [כ= שילה] [ק= שילו] ולו יקהת עמים׃
01O	49	11		14850	אסרי לגפן [כ= עירה] [ק= עירו] ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם־ענבים [כ= סותה] [ק= סותו]׃
01O	49	12		14860	חכלילי עינים מיין ולבן־שנים מחלב׃ ף
01O	49	13		14870	זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על־צידן׃ ס
01O	49	14		14880	יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים׃
01O	49	15		14890	וירא מנחה כי טוב ואת־הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס־עבד׃ ס
01O	49	16		14900	דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׃
01O	49	17		14910	יהי־דן נחש עלי־דרך שפיפן עלי־ארח הנשך עקבי־סוס ויפל רכבו אחור׃
01O	49	18		14920	לישועתך קויתי יהוה׃
01O	49	19		14930	גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב׃ ס
01O	49	20		14940	מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני־מלך׃ ס
01O	49	21		14950	נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי־שפר׃ ס
01O	49	22		14960	בן פרת יוסף בן פרת עלי־עין בנות צעדה עלי־שור׃
01O	49	23		14970	וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים׃
01O	49	24		14980	ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל׃
01O	49	25		14990	מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברךך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם׃
01O	49	26		15000	ברכת אביך גברו על־ברכת הורי עד־תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃ ף
01O	49	27		15010	בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל׃
01O	49	28		15020	כל־אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר־דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם׃
01O	49	29		15030	ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל־עמי קברו אתי אל־אבתי אל־המערה אשר בשדה עפרון החתי׃
01O	49	30		15040	במערה אשר בשדה המכפלה אשר על־פני־ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את־השדה מאת עפרן החתי לאחזת־קבר׃
01O	49	31		15050	שמה קברו את־אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את־יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את־לאה׃
01O	49	32		15060	מקנה השדה והמערה אשר־בו מאת בני־חת׃
01O	49	33		15070	ויכל יעקב לצות את־בניו ויאסף רגליו אל־המטה ויגוע ויאסף אל־עמיו׃
01O	50	1		15080	ויפל יוסף על־פני אביו ויבך עליו וישק־לו׃
01O	50	2		15090	ויצו יוסף את־עבדיו את־הרפאים לחנט את־אביו ויחנטו הרפאים את־ישראל׃
01O	50	3		15100	וימלאו־לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום׃
01O	50	4		15110	ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל־בית פרעה לאמר אם־נא מצאתי חן בעיניכם דברו־נא באזני פרעה לאמר׃
01O	50	5		15120	אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה־נא ואקברה את־אבי ואשובה׃
01O	50	6		15130	ויאמר פרעה עלה וקבר את־אביך כאשר השביעך׃
01O	50	7		15140	ויעל יוסף לקבר את־אביו ויעלו אתו כל־עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ־מצרים׃
01O	50	8		15150	וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן׃
01O	50	9		15160	ויעל עמו גם־רכב גם־פרשים ויהי המחנה כבד מאד׃
01O	50	10		15170	ויבאו עד־גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו־שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים׃
01O	50	11		15180	וירא יושב הארץ הכנעני את־האבל בגרן האטד ויאמרו אבל־כבד זה למצרים על־כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן׃
01O	50	12		15190	ויעשו בניו לו כן כאשר צום׃
01O	50	13		15200	וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את־השדה לאחזת־קבר מאת עפרן החתי על־פני ממרא׃
01O	50	14		15210	וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל־העלים אתו לקבר את־אביו אחרי קברו את־אביו׃
01O	50	15		15220	ויראו אחי־יוסף כי־מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל־הרעה אשר גמלנו אתו׃
01O	50	16		15230	ויצוו אל־יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר׃
01O	50	17		15240	כה־תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי־רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו׃
01O	50	18		15250	וילכו גם־אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים׃
01O	50	19		15260	ויאמר אלהם יוסף אל־תיראו כי התחת אלהים אני׃
01O	50	20		15270	ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם־רב׃
01O	50	21		15280	ועתה אל־תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת־טפכם וינחם אותם וידבר על־לבם׃
01O	50	22		15290	וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה ועשר שנים׃
01O	50	23		15300	וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן־מנשה ילדו על־ברכי יוסף׃
01O	50	24		15310	ויאמר יוסף אל־אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן־הארץ הזאת אל־הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב׃
01O	50	25		15320	וישבע יוסף את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את־עצמתי מזה׃
01O	50	26		15330	וימת יוסף בן־מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים׃
02O	1	1		15340	ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃
02O	1	2		15350	ראובן שמעון לוי ויהודה׃
02O	1	3		15360	יששכר זבולן ובנימן׃
02O	1	4		15370	דן ונפתלי גד ואשר׃
02O	1	5		15380	ויהי כל־נפש יצאי ירך־יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃
02O	1	6		15390	וימת יוסף וכל־אחיו וכל הדור ההוא׃
02O	1	7		15400	ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃ ף
02O	1	8		15410	ויקם מלך־חדש על־מצרים אשר לא־ידע את־יוסף׃
02O	1	9		15420	ויאמר אל־עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃
02O	1	10		15430	הבה נתחכמה לו פן־ירבה והיה כי־תקראנה מלחמה ונוסף גם־הוא על־שנאינו ונלחם־בנו ועלה מן־הארץ׃
02O	1	11		15440	וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את־פתם ואת־רעמסס׃
02O	1	12		15450	וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃
02O	1	13		15460	ויעבדו מצרים את־בני ישראל בפרך׃
02O	1	14		15470	וימררו את־חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל־עבדה בשדה את כל־עבדתם אשר־עבדו בהם בפרך׃
02O	1	15		15480	ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃
02O	1	16		15490	ויאמר בילדכן את־העבריות וראיתן על־האבנים אם־בן הוא והמתן אתו ואם־בת היא וחיה׃
02O	1	17		15500	ותיראן המילדת את־האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את־הילדים׃
02O	1	18		15510	ויקרא מלך־מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את־הילדים׃
02O	1	19		15520	ותאמרן המילדת אל־פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי־חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃
02O	1	20		15530	וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃
02O	1	21		15540	ויהי כי־יראו המילדת את־האלהים ויעש להם בתים׃
02O	1	22		15550	ויצו פרעה לכל־עמו לאמר כל־הבן הילוד היארה תשליכהו וכל־הבת תחיון׃ ס
02O	2	1		15560	וילך איש מבית לוי ויקח את־בת־לוי׃
02O	2	2		15570	ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי־טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים׃
02O	2	3		15580	ולא־יכלה עוד הצפינו ותקח־לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את־הילד ותשם בסוף על־שפת היאר׃
02O	2	4		15590	ותתצב אחתו מרחק לדעה מה־יעשה לו׃
02O	2	5		15600	ותרד בת־פרעה לרחץ על־היאר ונערתיה הלכת על־יד היאר ותרא את־התבה בתוך הסוף ותשלח את־אמתה ותקחה׃
02O	2	6		15610	ותפתח ותראהו את־הילד והנה־נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה׃
02O	2	7		15620	ותאמר אחתו אל־בת־פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את־הילד׃
02O	2	8		15630	ותאמר־לה בת־פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את־אם הילד׃
02O	2	9		15640	ותאמר לה בת־פרעה היליכי את־הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את־שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו׃
02O	2	10		15650	ויגדל הילד ותבאהו לבת־פרעה ויהי־לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן־המים משיתהו׃
02O	2	11		15660	ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל־אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש־עברי מאחיו׃
02O	2	12		15670	ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את־המצרי ויטמנהו בחול׃
02O	2	13		15680	ויצא ביום השני והנה שני־אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך׃
02O	2	14		15690	ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את־המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר׃
02O	2	15		15700	וישמע פרעה את־הדבר הזה ויבקש להרג את־משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ־מדין וישב על־הבאר׃
02O	2	16		15710	ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את־הרהטים להשקות צאן אביהן׃
02O	2	17		15720	ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את־צאנם׃
02O	2	18		15730	ותבאנה אל־רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום׃
02O	2	19		15740	ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעימ* וגם־דלה דלה לנו וישק את־הצאן׃
02O	2	20		15750	ויאמר אל־בנתיו ואיו למה זה עזבתן את־האיש קראן לו ויאכל לחם׃
02O	2	21		15760	ויואל משה לשבת את־האיש ויתן את־צפרה בתו למשה׃
02O	2	22		15770	ותלד בן ויקרא את־שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃ ף
02O	2	23		15780	ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני־ישראל מן־העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל־האלהים מן־העבדה׃
02O	2	24		15790	וישמע אלהים את־נאקתם ויזכר אלהים את־בריתו את־אברהם את־יצחק ואת־יעקב׃
02O	2	25		15800	וירא אלהים את־בני ישראל וידע אלהים׃ ס
02O	3	1		15810	ומשה היה רעה את־צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את־הצאן אחר המדבר ויבא אל־הר האלהים חרבה׃
02O	3	2		15820	וירא מלאך יהוה אליו בלבת־אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃
02O	3	3		15830	ויאמר משה אסרה־נא ואראה את־המראה הגדל הזה מדוע לא־יבער הסנה׃
02O	3	4		15840	וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׃
02O	3	5		15850	ויאמר אל־תקרב הלם של־נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קדש הוא׃
02O	3	6		15860	ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל־האלהים׃
02O	3	7		15870	ויאמר יהוה ראה ראיתי את־עני עמי אשר במצרים ואת־צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את־מכאביו׃
02O	3	8		15880	וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן־הארץ ההוא אל־ארץ טובה ורחבה אל־ארץ זבת חלב ודבש אל־מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃
02O	3	9		15890	ועתה הנה צעקת בני־ישראל באה אלי וגם־ראיתי את־הלחץ אשר מצרים לחצים אתם׃
02O	3	10		15900	ועתה לכה ואשלחך אל־פרעה והוצא את־עמי בני־ישראל ממצרים׃
02O	3	11		15910	ויאמר משה אל־האלהים מי אנכי כי אלך אל־פרעה וכי אוציא את־בני ישראל ממצרים׃
02O	3	12		15920	ויאמר כי־אהיה עמך וזה־לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את־העם ממצרים תעבדון את־האלהים על ההר הזה׃
02O	3	13		15930	ויאמר משה אל־האלהים הנה אנכי בא אל־בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו־לי מה־שמו מה אמר אלהם׃
02O	3	14		15940	ויאמר אלהים אל־משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם׃
02O	3	15		15950	ויאמר עוד אלהים אל־משה כה־תאמר אל־בני ישראל יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה־שמי לעלם וזה זכרי לדר דר׃
02O	3	16		15960	לך ואספת את־זקני ישראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת־העשוי לכם במצרים׃
02O	3	17		15970	ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל־ארץ זבת חלב ודבש׃
02O	3	18		15980	ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל־מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה־נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו׃
02O	3	19		15990	ואני ידעתי כי לא־יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה׃
02O	3	20		16000	ושלחתי את־ידי והכיתי את־מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי־כן ישלח אתכם׃
02O	3	21		16010	ונתתי את־חן העם־הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם׃
02O	3	22		16020	ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי־כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על־בניכם ועל־בנתיכם ונצלתם את־מצרים׃
02O	4	1		16030	ויען משה ויאמר והן לא־יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא־נראה אליך יהוה׃
02O	4	2		16040	ויאמר אליו יהוה [כ= מזה] [ק= מה] [ק= ] [ק=־זה] בידך ויאמר מטה׃
02O	4	3		16050	ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו׃
02O	4	4		16060	ויאמר יהוה אל־משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו׃
02O	4	5		16070	למען יאמינו כי־נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
02O	4	6		16080	ויאמר יהוה לו עוד הבא־נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג׃
02O	4	7		16090	ויאמר השב ידך אל־חיקך וישב ידו אל־חיקו ויוצאה מחיקו והנה־שבה כבשרו׃
02O	4	8		16100	והיה אם־לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון׃
02O	4	9		16110	והיה אם־לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן־היאר והיו לדם ביבשת׃
02O	4	10		16120	ויאמר משה אל־יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשון אנכי׃
02O	4	11		16130	ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי־ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה׃
02O	4	12		16140	ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשר תדבר׃
02O	4	13		16150	ויאמר בי אדני שלח־נא ביד־תשלח׃
02O	4	14		16160	ויחר־אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו׃
02O	4	15		16170	ודברת אליו ושמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון׃
02O	4	16		16180	ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים׃
02O	4	17		16190	ואת־המטה הזה תקח בידך אשר תעשה־בו את־האתת׃ ף
02O	4	18		16200	וילך משה וישב אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל־אחי אשר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום׃
02O	4	19		16210	ויאמר יהוה אל־משה במדין לך שב מצרים כי־מתו כל־האנשים המבקשים את־נפשך׃
02O	4	20		16220	ויקח משה את־אשתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את־מטה האלהים בידו׃
02O	4	21		16230	ויאמר יהוה אל־משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל־המפתים אשר־שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את־לבו ולא ישלח את־העם׃
02O	4	22		16240	ואמרת אל־פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל׃
02O	4	23		16250	ואמר אליך שלח את־בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את־בנך בכרך׃
02O	4	24		16260	ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו׃
02O	4	25		16270	ותקח צפרה צר ותכרת את־ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן־דמים אתה לי׃
02O	4	26		16280	וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת׃ ף
02O	4	27		16290	ויאמר יהוה אל־אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק־לו׃
02O	4	28		16300	ויגד משה לאהרן את כל־דברי יהוה אשר שלחו ואת כל־האתת אשר צוהו׃
02O	4	29		16310	וילך משה ואהרן ויאספו את־כל־זקני בני ישראל׃
02O	4	30		16320	וידבר אהרן את כל־הדברים אשר־דבר יהוה אל־משה ויעש האתת לעיני העם׃
02O	4	31		16330	ויאמן העם וישמעו כי־פקד יהוה את־בני ישראל וכי ראה את־ענים ויקדו וישתחוו׃
02O	5	1		16340	ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישראל שלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃
02O	5	2		16350	ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את־ישראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישראל לא אשלח׃
02O	5	3		16360	ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃
02O	5	4		16370	ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את־העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃
02O	5	5		16380	ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃
02O	5	6		16390	ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשים בעם ואת־שטריו לאמר׃
02O	5	7		16400	לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃
02O	5	8		16410	ואת־מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃
02O	5	9		16420	תכבד העבדה על־האנשים ויעשו־בה ואל־ישעו בדברי־שקר׃
02O	5	10		16430	ויצאו נגשי* העם ושטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃
02O	5	11		16440	אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃
02O	5	12		16450	ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃
02O	5	13		16460	והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר־יום ביומו כאשר בהיות התבן׃
02O	5	14		16470	ויכו שטרי בני ישראל אשר־שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם־תמול גם־היום׃
02O	5	15		16480	ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃
02O	5	16		16490	תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃
02O	5	17		16500	ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃
02O	5	18		16510	ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃
02O	5	19		16520	ויראו שטרי בני־ישראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃
02O	5	20		16530	ויפגעו את־משה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃
02O	5	21		16540	ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃
02O	5	22		16550	וישב משה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃
02O	5	23		16560	ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃
02O	6	1		16570	ויאמר יהוה אל־משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו׃ ס
02O	6	2		16580	וידבר אלהים אל־משה ויאמר אליו אני יהוה׃
02O	6	3		16590	וארא אל־אברהם אל־יצחק ואל־יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם׃
02O	6	4		16600	וגם הקמתי את־בריתי אתם לתת להם את־ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר־גרו בה׃
02O	6	5		16610	וגם אני שמעתי את־נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את־בריתי׃
02O	6	6		16620	לכן אמר לבני־ישראל אני יהוה והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים׃
02O	6	7		16630	ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים׃
02O	6	8		16640	והבאתי אתכם אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני יהוה׃
02O	6	9		16650	וידבר משה כן אל־בני ישראל ולא שמעו אל־משה מקצר רוח ומעבדה קשה׃ ף
02O	6	10		16660	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	6	11		16670	בא דבר אל־פרעה מלך מצרים וישלח את־בני־ישראל מארצו׃
02O	6	12		16680	וידבר משה לפני יהוה לאמר הן בני־ישראל לא־שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים׃ ף
02O	6	13		16690	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן ויצום אל־בני ישראל ואל־פרעה מלך מצרים להוציא את־בני־ישראל מארץ מצרים׃ ס
02O	6	14		16700	אלה ראשי בית־אבתם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי אלה משפחת ראובן׃
02O	6	15		16710	ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן־הכנענית אלה משפחת שמעון׃
02O	6	16		16720	ואלה שמות בני־לוי לתלדתם גרשון וקהת ומררי ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה׃
02O	6	17		16730	בני גרשון לבני ושמעי למשפחתם׃
02O	6	18		16740	ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה׃
02O	6	19		16750	ובני מררי מחלי ומושי אלה משפחת הלוי לתלדתם׃
02O	6	20		16760	ויקח עמרם את־יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את־אהרן ואת־משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה׃
02O	6	21		16770	ובני יצהר קרח ונפג וזכרי׃
02O	6	22		16780	ובני עזיאל מישאל ואלצפן וסתרי׃
02O	6	23		16790	ויקח* אהרן את־אלישבע בת־עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את־נדב ואת־אביהוא את־אלעזר ואת־איתמר׃
02O	6	24		16800	ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף אלה משפחת הקרחי׃
02O	6	25		16810	ואלעזר בן־אהרן לקח־לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את־פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם׃
02O	6	26		16820	הוא אהרן ומשה אשר אמר יהוה להם הוציאו את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃
02O	6	27		16830	הם המדברים אל־פרעה מלך־מצרים להוציא את־בני־ישראל ממצרים הוא משה ואהרן׃
02O	6	28		16840	ויהי ביום דבר יהוה אל־משה בארץ מצרים׃ ף
02O	6	29		16850	וידבר יהוה אל־משה לאמר אני יהוה דבר אל־פרעה מלך מצרים את כל־אשר אני דבר אליך׃
02O	6	30		16860	ויאמר משה לפני יהוה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה׃ ף
02O	7	1		16870	ויאמר יהוה אל־משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך׃
02O	7	2		16880	אתה תדבר את כל־אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל־פרעה ושלח את־בני־ישראל מארצו׃
02O	7	3		16890	ואני אקשה את־לב פרעה והרביתי את־אתתי ואת־מופתי בארץ מצרים׃
02O	7	4		16900	ולא־ישמע אלכם פרעה ונתתי את־ידי במצרים והוצאתי את־צבאתי את־עמי בני־ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים׃
02O	7	5		16910	וידעו מצרים כי־אני יהוה בנטתי את־ידי על־מצרים והוצאתי את־בני־ישראל מתוכם׃
02O	7	6		16920	ויעש משה ואהרן כאשר צוה יהוה אתם כן עשו׃
02O	7	7		16930	ומשה בן־שמנים שנה ואהרן בן־שלש ושמנים שנה בדברם אל־פרעה׃ ף
02O	7	8		16940	ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
02O	7	9		16950	כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל־אהרן קח את־מטך והשלך לפני־פרעה יהי לתנין׃
02O	7	10		16960	ויבא משה ואהרן אל־פרעה ויעשו כן כאשר צוה יהוה וישלך אהרן את־מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין׃
02O	7	11		16970	ויקרא גם־פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם־הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן׃
02O	7	12		16980	וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה־אהרן את־מטתם׃
02O	7	13		16990	ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃ ף
02O	7	14		17000	ויאמר יהוה אל־משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם׃
02O	7	15		17010	לך אל־פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על־שפת היאר והמטה אשר־נהפך לנחש תקח בידך׃
02O	7	16		17020	ואמרת אליו יהוה אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את־עמי ויעבדני במדבר והנה לא־שמעת עד־כה׃
02O	7	17		17030	כה אמר יהוה בזאת תדע כי אני יהוה הנה אנכי מכה במטה אשר־בידי על־המים אשר ביאר ונהפכו לדם׃
02O	7	18		17040	והדגה אשר־ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן־היאר׃ ס
02O	7	19		17050	ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן קח מטך ונטה־ידך על־מימי מצרים על־נהרתם על־יאריהם ועל־אגמיהם ועל כל־מקוה מימיהם ויהיו־דם והיה דם בכל־ארץ מצרים ובעצים ובאבנים׃
02O	7	20		17060	ויעשו־כן משה ואהרן כאשר צוה יהוה וירם במטה ויך את־המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל־המים אשר־ביאר לדם׃
02O	7	21		17070	והדגה אשר־ביאר מתה ויבאש היאר ולא־יכלו מצרים לשתות מים מן־היאר ויהי הדם בכל־ארץ מצרים׃
02O	7	22		17080	ויעשו־כן חרטמי מצרים בלטיהם ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃
02O	7	23		17090	ויפן פרעה ויבא אל־ביתו ולא־שת לבו גם־לזאת׃
02O	7	24		17100	ויחפרו כל־מצרים סביבת היאר מים לשתות כי לא יכלו לשתת ממימי היאר׃
02O	7	25		17110	וימלא שבעת ימים אחרי הכות־יהוה את־היאר׃ ף
02O	7	26		17120	ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח את־עמי ויעבדני׃
02O	7	27		17130	ואם־מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף את־כל־גבולך בצפרדעים׃
02O	7	28		17140	ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל־מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך׃
02O	7	29		17150	ובכה ובעמך ובכל־עבדיך יעלו הצפרדעים׃
02O	8	1		17160	ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־ידך במטך על־הנהרת על־היארים ועל־האגמים והעל את־הצפרדעים על־ארץ מצרים׃
02O	8	2		17170	ויט אהרן את־ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את־ארץ מצרים׃
02O	8	3		17180	ויעשו־כן החרטמים בלטיהם ויעלו את־הצפרדעים על־ארץ מצרים׃
02O	8	4		17190	ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל־יהוה ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את־העם ויזבחו ליהוה׃
02O	8	5		17200	ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה׃
02O	8	6		17210	ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי־אין כיהוה אלהינו׃
02O	8	7		17220	וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה׃
02O	8	8		17230	ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל־יהוה על־דבר הצפרדעים אשר־שם לפרעה׃
02O	8	9		17240	ויעש יהוה כדבר משה וימתו הצפרדעים מן־הבתים מן־החצרת ומן־השדת׃
02O	8	10		17250	ויצברו אתם חמרם חמרם ותבאש הארץ׃
02O	8	11		17260	וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את־לבו ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃ ס
02O	8	12		17270	ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־מטך והך את־עפר הארץ והיה לכנם בכל־ארץ מצרים׃
02O	8	13		17280	ויעשו־כן ויט אהרן את־ידו במטהו ויך את־עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל־עפר הארץ היה כנים בכל־ארץ מצרים׃
02O	8	14		17290	ויעשו־כן החרטמים בלטיהם להוציא את־הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה׃
02O	8	15		17300	ויאמרו החרטמים אל־פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר יהוה׃ ס
02O	8	16		17310	ויאמר יהוה אל־משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני׃
02O	8	17		17320	כי אם־אינך משלח את־עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את־הערב ומלאו בתי מצרים את־הערב וגם האדמה אשר־הם עליה׃
02O	8	18		17330	והפליתי ביום ההוא את־ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות־שם ערב למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ׃
02O	8	19		17340	ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה* האת הזה׃
02O	8	20		17350	ויעש יהוה כן ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל־ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב׃
02O	8	21		17360	ויקרא פרעה אל־משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ׃
02O	8	22		17370	ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו הן נזבח את־תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו׃
02O	8	23		17380	דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה אלהינו כאשר יאמר אלינו׃
02O	8	24		17390	ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר רק הרחק לא־תרחיקו ללכת העתירו בעדי׃
02O	8	25		17400	ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל־יהוה וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר רק אל־יסף פרעה התל לבלתי שלח את־העם לזבח ליהוה׃
02O	8	26		17410	ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל־יהוה׃
02O	8	27		17420	ויעש יהוה כדבר משה ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד׃
02O	8	28		17430	ויכבד פרעה את־לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את־העם׃ ף
02O	9	1		17440	ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה ודברת אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים שלח את־עמי ויעבדני׃
02O	9	2		17450	כי אם־מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם׃
02O	9	3		17460	הנה יד־יהוה הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד׃
02O	9	4		17470	והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל־לבני ישראל דבר׃
02O	9	5		17480	וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ׃
02O	9	6		17490	ויעש יהוה את־הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני־ישראל לא־מת אחד׃
02O	9	7		17500	וישלח פרעה והנה לא־מת ממקנה ישראל עד־אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את־העם׃ ף
02O	9	8		17510	ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה׃
02O	9	9		17520	והיה לאבק על כל־ארץ מצרים והיה על־האדם ועל־הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל־ארץ מצרים׃
02O	9	10		17530	ויקחו את־פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה׃
02O	9	11		17540	ולא־יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי־היה השחין בחרטםם ובכל־מצרים׃
02O	9	12		17550	ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל־משה׃ ס
02O	9	13		17560	ויאמר יהוה אל־משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים שלח את־עמי ויעבדני׃
02O	9	14		17570	כי בפעם הזאת אני שלח את־כל־מגפתי אל־לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל־הארץ׃
02O	9	15		17580	כי עתה שלחתי את־ידי ואך אותך ואת־עמך בדבר ותכחד מן־הארץ׃
02O	9	16		17590	ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את־כחי ולמען ספר שמי בכל־הארץ׃
02O	9	17		17600	עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם׃
02O	9	18		17610	הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא־היה כמהו במצרים למן־היום הוסדה ועד־עתה׃
02O	9	19		17620	ועתה שלח העז את־מקנך ואת כל־אשר לך בשדה כל־האדם והבהמה אשר־ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו׃
02O	9	20		17630	הירא את־דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את־עבדיו ואת־מקנהו אל־הבתים׃
02O	9	21		17640	ואשר לא־שם לבו אל־דבר יהוה ויעזב את־עבדיו ואת־מקנהו בשדה׃ ף
02O	9	22		17650	ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־השמים ויהי ברד בכל־ארץ מצרים על־האדם ועל־הבהמה ועל כל־עשב השדה בארץ מצרים׃
02O	9	23		17660	ויט משה את־מטהו על־השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על־ארץ מצרים׃
02O	9	24		17670	ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא־היה כמהו בכל־ארץ מצרים מאז היתה לגוי׃
02O	9	25		17680	ויך הברד בכל־ארץ מצרים את כל־אשר בשדה מאדם ועד־בהמה ואת כל־עשב השדה הכה הברד ואת־כל־עץ השדה שבר׃
02O	9	26		17690	רק בארץ גשן אשר־שם בני ישראל לא היה ברד׃
02O	9	27		17700	וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים׃
02O	9	28		17710	העתירו אל־יהוה ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד׃
02O	9	29		17720	ויאמר אליו משה כצאתי את־העיר אפרש את־כפי אל־יהוה הקלות יחדלון והברד לא יהיה־עוד למען תדע כי ליהוה הארץ׃
02O	9	30		17730	ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה אלהים׃
02O	9	31		17740	והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל׃
02O	9	32		17750	והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה׃
02O	9	33		17760	ויצא משה מעם פרעה את־העיר ויפרש כפיו אל־יהוה ויחדלו הקלות והברד ומטר לא־נתך ארצה׃
02O	9	34		17770	וירא פרעה כי־חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו׃
02O	9	35		17780	ויחזק לב פרעה ולא שלח את־בני ישראל כאשר דבר יהוה ביד־משה׃ ף
02O	10	1		17790	ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי את־לבו ואת־לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו׃
02O	10	2		17800	ולמען תספר באזני בנך ובן־בנך את אשר התעללתי במצרים ואת־אתתי אשר־שמתי בם וידעתם כי־אני יהוה׃
02O	10	3		17810	ויבא משה ואהרן אל־פרעה ויאמרו אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים עד־מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני׃
02O	10	4		17820	כי אם־מאן אתה לשלח את־עמי הנני מביא מחר ארבה בגבלך׃
02O	10	5		17830	וכסה את־עין הארץ ולא יוכל לראת את־הארץ ואכל את־יתר הפלטה הנשארת לכם מן־הברד ואכל את־כל־העץ הצמח לכם מן־השדה׃
02O	10	6		17840	ומלאו בתיך ובתי כל־עבדיך ובתי כל־מצרים אשר לא־ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על־האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה׃
02O	10	7		17850	ויאמרו עבדי פרעה אליו עד־מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את־האנשים ויעבדו את־יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים׃
02O	10	8		17860	ויושב את־משה ואת־אהרן אל־פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את־יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים׃
02O	10	9		17870	ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג־יהוה לנו׃
02O	10	10		17880	ויאמר אלהם יהי כן יהוה עםכם כאשר אשלח אתכם ואת־טפכם ראו כי רעה נגד פניכם׃
02O	10	11		17890	לא כן לכו־נא הגברים ועבדו את־יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה׃ ף
02O	10	12		17900	ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־ארץ מצרים בארבה ויעל על־ארץ מצרים ויאכל את־כל־עשב הארץ את כל־אשר השאיר הברד׃
02O	10	13		17910	ויט משה את־מטהו על־ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל־היום ההוא וכל־הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את־הארבה׃
02O	10	14		17920	ויעל הארבה על כל־ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא־היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה־כן׃
02O	10	15		17930	ויכס את־עין כל־הארץ ותחשך הארץ ויאכל את־כל־עשב הארץ ואת כל־פרי העץ אשר הותיר הברד ולא־נותר כל־ירק בעץ ובעשב השדה בכל־ארץ מצרים׃
02O	10	16		17940	וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם׃
02O	10	17		17950	ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את־המות הזה׃
02O	10	18		17960	ויצא מעם פרעה ויעתר אל־יהוה׃
02O	10	19		17970	ויהפך יהוה רוח־ים חזק מאד וישא את־הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים׃
02O	10	20		17980	ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שלח את־בני ישראל׃ ף
02O	10	21		17990	ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־השמים ויהי חשך על־ארץ מצרים וימש חשך׃
02O	10	22		18000	ויט משה את־ידו על־השמים ויהי חשך־אפלה בכל־ארץ מצרים שלשת ימים׃
02O	10	23		18010	לא־ראו איש את־אחיו ולא־קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל־בני ישראל היה אור במושבתם׃
02O	10	24		18020	ויקרא פרעה אל־משה ויאמר לכו עבדו את־יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם־טפכם ילך עםכם׃
02O	10	25		18030	ויאמר משה גם־אתה תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו ליהוה אלהינו׃
02O	10	26		18040	וגם־מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את־יהוה אלהינו ואנחנו לא־נדע מה־נעבד את־יהוה עד־באנו שמה׃
02O	10	27		18050	ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא אבה לשלחם׃
02O	10	28		18060	ויאמר־לו פרעה לך מעלי השמר לך אל־תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות׃
02O	10	29		18070	ויאמר משה כן דברת לא־אסף עוד ראות פניך׃ ף
02O	11	1		18080	ויאמר יהוה אל־משה עוד נגע אחד אביא על־פרעה ועל־מצרים אחרי־כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה׃
02O	11	2		18090	דבר־נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי־כסף וכלי זהב׃
02O	11	3		18100	ויתן יהוה את־חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי־פרעה ובעיני העם׃ ס
02O	11	4		18110	ויאמר משה כה אמר יהוה כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים׃
02O	11	5		18120	ומת כל־בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על־כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה׃
02O	11	6		18130	והיתה צעקה גדלה בכל־ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף׃
02O	11	7		18140	ולכל בני ישראל לא יחרץ־כלב לשנו למאיש ועד־בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל׃
02O	11	8		18150	וירדו כל־עבדיך אלה אלי והשתחוו־לי לאמר צא אתה וכל־העם אשר־ברגליך ואחרי־כן אצא ויצא מעם־פרעה בחרי־אף׃ ס
02O	11	9		18160	ויאמר יהוה אל־משה לא־ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים׃
02O	11	10		18170	ומשה ואהרן עשו את־כל־המפתים האלה לפני פרעה ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא־שלח את־בני־ישראל מארצו׃ ף
02O	12	1		18180	ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר׃
02O	12	2		18190	החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃
02O	12	3		18200	דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית׃
02O	12	4		18210	ואם־ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה׃
02O	12	5		18220	שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו׃
02O	12	6		18230	והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים׃
02O	12	7		18240	ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם׃
02O	12	8		18250	ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו׃
02O	12	9		18260	אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו׃
02O	12	10		18270	ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו׃
02O	12	11		18280	וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃
02O	12	12		18290	ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃
02O	12	13		18300	והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃
02O	12	14		18310	והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃
02O	12	15		18320	שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי׃
02O	12	16		18330	וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם׃
02O	12	17		18340	ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃
02O	12	18		18350	בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃
02O	12	19		18360	שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃
02O	12	20		18370	כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃ ף
02O	12	21		18380	ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃
02O	12	22		18390	ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר׃
02O	12	23		18400	ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף׃
02O	12	24		18410	ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם׃
02O	12	25		18420	והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת׃
02O	12	26		18430	והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃
02O	12	27		18440	ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃
02O	12	28		18450	וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו׃ ס
02O	12	29		18460	ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃
02O	12	30		18470	ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת׃
02O	12	31		18480	ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם׃
02O	12	32		18490	גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי׃
02O	12	33		18500	ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים׃
02O	12	34		18510	וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכםם׃
02O	12	35		18520	ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת׃
02O	12	36		18530	ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים׃ ף
02O	12	37		18540	ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃
02O	12	38		18550	וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃
02O	12	39		18560	ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם׃
02O	12	40		18570	ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃
02O	12	41		18580	ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים׃
02O	12	42		18590	ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם׃ ף
02O	12	43		18600	ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו׃
02O	12	44		18610	וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃
02O	12	45		18620	תושב ושכיר לא־יאכל־בו׃
02O	12	46		18630	בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו׃
02O	12	47		18640	כל־עדת ישראל יעשו אתו׃
02O	12	48		18650	וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו׃
02O	12	49		18660	תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃
02O	12	50		18670	ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו׃ ס
02O	12	51		18680	ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃ ף
02O	13	1		18690	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	13	2		18700	קדש־לי כל־בכור פטר כל־רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא׃
02O	13	3		18710	ויאמר משה אל־העם זכור את־היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ׃
02O	13	4		18720	היום אתם יצאים בחדש האביב׃
02O	13	5		18730	והיה כי־יביאך יהוה אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את־העבדה הזאת בחדש הזה׃
02O	13	6		18740	שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה׃
02O	13	7		18750	מצות יאכל את שבעת הימים ולא־יראה לך חמץ ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך׃
02O	13	8		18760	והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים׃
02O	13	9		18770	והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים׃
02O	13	10		18780	ושמרת את־החקה הזאת למועדה מימים ימימה׃ ס
02O	13	11		18790	והיה כי־יבאך יהוה אל־ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך׃
02O	13	12		18800	והעברת כל־פטר־רחם ליהוה וכל־פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה׃
02O	13	13		18810	וכל־פטר חמר תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה׃
02O	13	14		18820	והיה כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה־זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים׃
02O	13	15		18830	ויהי כי־הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל־בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד־בכור בהמה על־כן אני זבח ליהוה כל־פטר רחם הזכרים וכל־בכור בני אפדה׃
02O	13	16		18840	והיה לאות על־ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים׃ ס
02O	13	17		18850	ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה׃
02O	13	18		18860	ויסב אלהים את־העם דרך המדבר ים־סוף וחמשים עלו בני־ישראל מארץ מצרים׃
02O	13	19		18870	ויקח משה את־עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את־עצמתי מזה אתכם׃
02O	13	20		18880	ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר׃
02O	13	21		18890	ויהוה הלך לפניהם יוםם בעמוד עןן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יוםם ולילה׃
02O	13	22		18900	לא־ימיש עמוד העןן יוםם ועמוד האש לילה לפני העם׃ ף
02O	14	1		18910	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	14	2		18920	דבר אל־בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על־הים׃
02O	14	3		18930	ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר׃
02O	14	4		18940	וחזקתי את־לב־פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו וידעו מצרים כי־אני יהוה ויעשו־כן׃
02O	14	5		18950	ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל־העם ויאמרו מה־זאת עשינו כי־שלחנו את־ישראל מעבדנו׃
02O	14	6		18960	ויאסר את־רכבו ואת־עמו לקח עמו׃
02O	14	7		18970	ויקח שש־מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על־כלו׃
02O	14	8		18980	ויחזק יהוה את־לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה׃
02O	14	9		18990	וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על־הים כל־סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על־פי החירת לפני בעל צפן׃
02O	14	10		19000	ופרעה הקריב וישאו בני־ישראל את־עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני־ישראל אל־יהוה׃
02O	14	11		19010	ויאמרו אל־משה המבלי אין־קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה־זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים׃
02O	14	12		19020	הלא־זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את־מצרים כי טוב לנו עבד את־מצרים ממתנו במדבר׃
02O	14	13		19030	ויאמר משה אל־העם אל־תיראו התיצבו וראו את־ישועת יהוה אשר־יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את־מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד־עולם׃
02O	14	14		19040	יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון׃ ף
02O	14	15		19050	ויאמר יהוה אל־משה מה־תצעק אלי דבר אל־בני־ישראל ויסעו׃
02O	14	16		19060	ואתה הרם את־מטך ונטה את־ידך על־הים ובקעהו ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה׃
02O	14	17		19070	ואני הנני מחזק את־לב מצרים ויבאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו ברכבו ובפרשיו׃
02O	14	18		19080	וידעו מצרים כי־אני יהוה בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו׃
02O	14	19		19090	ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד העןן מפניהם ויעמד מאחריהם׃
02O	14	20		19100	ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי העןן והחשך ויאר את־הלילה ולא־קרב זה אל־זה כל־הלילה׃
02O	14	21		19110	ויט משה את־ידו על־הים ויולך יהוה את־הים ברוח קדים עזה כל־הלילה וישם את־הים לחרבה ויבקעו המים׃
02O	14	22		19120	ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃
02O	14	23		19130	וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל־תוך הים׃
02O	14	24		19140	ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל־מחנה מצרים בעמוד אש ועןן ויהם את מחנה מצרים׃
02O	14	25		19150	ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים׃ ף
02O	14	26		19160	ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־הים וישבו המים על־מצרים על־רכבו ועל־פרשיו׃
02O	14	27		19170	ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את־מצרים בתוך הים׃
02O	14	28		19180	וישבו המים ויכסו את־הרכב ואת־הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא־נשאר בהם עד־אחד׃
02O	14	29		19190	ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃
02O	14	30		19200	ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל מיד מצרים וירא ישראל את־מצרים מת על־שפת הים׃
02O	14	31		19210	וירא ישראל את־היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את־יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו׃ ף
02O	15	1		19220	אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃
02O	15	2		19230	עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃
02O	15	3		19240	יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃
02O	15	4		19250	מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים־סוף׃
02O	15	5		19260	תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו־אבן׃
02O	15	6		19270	ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃
02O	15	7		19280	וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃
02O	15	8		19290	וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו־נד נזלים קפאו תהמת בלב־ים׃
02O	15	9		19300	אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃
02O	15	10		19310	נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃
02O	15	11		19320	מי־כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃
02O	15	12		19330	נטית ימינך תבלעמו ארץ׃
02O	15	13		19340	נחית בחסדך עם־זו גאלת נהלת בעזך אל־נוה קדשך׃
02O	15	14		19350	שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃
02O	15	15		19360	אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃
02O	15	16		19370	תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד־יעבר עמך יהוה עד־יעבר עם־זו קנית׃
02O	15	17		19380	תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃
02O	15	18		19390	יהוה ימלך לעלם ועד׃
02O	15	19		19400	כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את־מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃ ף
02O	15	20		19410	ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את־התף בידה ותצאן כל־הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃
02O	15	21		19420	ותען להם מרים שירו ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃ ס
02O	15	22		19430	ויסע משה את־ישראל מים־סוף ויצאו אל־מדבר־שור וילכו שלשת־ימים במדבר ולא־מצאו מים׃
02O	15	23		19440	ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על־כן קרא־שמה מרה׃
02O	15	24		19450	וילנו העם על־משה לאמר מה־נשתה׃
02O	15	25		19460	ויצעק אל־יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל־המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃
02O	15	26		19470	ויאמר אם־שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי במצרים לא־אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃ ס
02O	15	27		19480	ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם על־המים׃
02O	16	1		19490	ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים׃
02O	16	2		19500	[כ= וילינו] [ק= וילונו] כל־עדת בני־ישראל על־משה ועל־אהרן במדבר׃
02O	16	3		19510	ויאמרו אלהם בני ישראל מי־יתן מותנו ביד־יהוה בארץ מצרים בשבתנו על־סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי־הוצאתם אתנו אל־המדבר הזה להמית את־כל־הקהל הזה ברעב׃ ס
02O	16	4		19520	ויאמר יהוה אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא׃
02O	16	5		19530	והיה ביום הששי והכינו את אשר־יביאו והיה משנה על אשר־ילקטו יום יום׃ ס
02O	16	6		19540	ויאמר משה ואהרן אל־כל־בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים׃
02O	16	7		19550	ובקר וראיתם את־כבוד יהוה בשמעו את־תלנתיכם על־יהוה ונחנו מה כי [כ= תלונו] [ק= תלינו] עלינו׃
02O	16	8		19560	ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את־תלנתיכם אשר־אתם מלינם עליו ונחנו מה לא־עלינו תלנתיכם כי על־יהוה׃
02O	16	9		19570	ויאמר משה אל־אהרן אמר אל־כל־עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם׃
02O	16	10		19580	ויהי כדבר אהרן אל־כל־עדת בני־ישראל ויפנו אל־המדבר והנה כבוד יהוה נראה בעןן׃ ף
02O	16	11		19590	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	16	12		19600	שמעתי את־תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃
02O	16	13		19610	ויהי בערב ותעל השלו ותכס את־המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃
02O	16	14		19620	ותעל שכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככפר על־הארץ׃
02O	16	15		19630	ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃
02O	16	16		19640	זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃
02O	16	17		19650	ויעשו־כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט׃
02O	16	18		19660	וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי־אכלו לקטו׃
02O	16	19		19670	ויאמר משה אלהם איש אל־יותר ממנו עד־בקר׃
02O	16	20		19680	ולא־שמעו אל־משה ויותרו אנשים ממנו עד־בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃
02O	16	21		19690	וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס׃
02O	16	22		19700	ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל־נשיאי העדה ויגידו למשה׃
02O	16	23		19710	ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת־קדש ליהוה מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר׃
02O	16	24		19720	ויניחו אתו עד־הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא־היתה בו׃
02O	16	25		19730	ויאמר משה אכלהו היום כי־שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה׃
02O	16	26		19740	ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה־בו׃
02O	16	27		19750	ויהי ביום השביעי יצאו מן־העם ללקט ולא מצאו׃ ס
02O	16	28		19760	ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃
02O	16	29		19770	ראו כי־יהוה נתן לכם השבת על־כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל־יצא איש ממקמו ביום השביעי׃
02O	16	30		19780	וישבתו העם ביום השבעי׃
02O	16	31		19790	ויקראו בית־ישראל את־שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃
02O	16	32		19800	ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את־הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃
02O	16	33		19810	ויאמר משה אל־אהרן קח צנצנת אחת ותן־שמה מלא־העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם׃
02O	16	34		19820	כאשר צוה יהוה אל־משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃
02O	16	35		19830	ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען׃
02O	16	36		19840	והעמר עשרית האיפה הוא׃ ף
02O	17	1		19850	ויסעו כל־עדת בני־ישראל ממדבר־סין למסעיהם על־פי יהוה ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם׃
02O	17	2		19860	וירב העם עם־משה ויאמרו תנו־לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה־תריבון עמדי מה־תנסון את־יהוה׃
02O	17	3		19870	ויצמא שם העם למים וילן העם על־משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת־בני ואת־מקני בצמא׃
02O	17	4		19880	ויצעק משה אל־יהוה לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני׃
02O	17	5		19890	ויאמר יהוה אל־משה עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את־היאר קח בידך והלכת׃
02O	17	6		19900	הנני עמד לפניך שם על־הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל׃
02O	17	7		19910	ויקרא שם המקום מסה ומריבה על־ריב בני ישראל ועל נסתם את־יהוה לאמר היש יהוה בקרבנו אם־אין׃ ף
02O	17	8		19920	ויבא עמלק וילחם עם־ישראל ברפידם׃
02O	17	9		19930	ויאמר משה אל־יהושע בחר־לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על־ראש הגבעה ומטה האלהים בידי׃
02O	17	10		19940	ויעש יהושע כאשר אמר־לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה׃
02O	17	11		19950	והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק׃
02O	17	12		19960	וידי משה כבדים ויקחו־אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד־בא השמש׃
02O	17	13		19970	ויחלש יהושע את־עמלק ואת־עמו לפי־חרב׃ ף
02O	17	14		19980	ויאמר יהוה אל־משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי־מחה אמחה את־זכר עמלק מתחת השמים׃
02O	17	15		19990	ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי׃
02O	17	16		20000	ויאמר כי־יד על־כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר׃ ף
02O	18	1		20010	וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל־אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי־הוציא יהוה את־ישראל ממצרים׃
02O	18	2		20020	ויקח יתרו חתן משה את־צפרה אשת משה אחר שלוחיה׃
02O	18	3		20030	ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃
02O	18	4		20040	ושם האחד אליעזר כי־אלהי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה׃
02O	18	5		20050	ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל־משה אל־המדבר אשר־הוא חנה שם הר האלהים׃
02O	18	6		20060	ויאמר אל־משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה׃
02O	18	7		20070	ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק־לו וישאלו איש־לרעהו לשלום ויבאו האהלה׃
02O	18	8		20080	ויספר משה לחתנו את כל־אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל־התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם יהוה׃
02O	18	9		20090	ויחד יתרו על כל־הטובה אשר־עשה יהוה לישראל אשר הצילו מיד מצרים׃
02O	18	10		20100	ויאמר יתרו ברוך יהוה אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את־העם מתחת יד־מצרים׃
02O	18	11		20110	עתה ידעתי כי־גדול יהוה מכל־האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם׃
02O	18	12		20120	ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל־לחם עם־חתן משה לפני האלהים׃
02O	18	13		20130	ויהי ממחרת וישב משה לשפט את־העם ויעמד העם על־משה מן־הבקר עד־הערב׃
02O	18	14		20140	וירא חתן משה את כל־אשר־הוא עשה לעם ויאמר מה־הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל־העם נצב עליך מן־בקר עד־ערב׃
02O	18	15		20150	ויאמר משה לחתנו כי־יבא אלי העם לדרש אלהים׃
02O	18	16		20160	כי־יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את־חקי האלהים ואת־תורתיו׃
02O	18	17		20170	ויאמר חתן משה אליו לא־טוב הדבר אשר אתה עשה׃
02O	18	18		20180	נבל תבל גם־אתה גם־העם הזה אשר עמך כי־כבד ממך הדבר לא־תוכל עשהו לבדך׃
02O	18	19		20190	עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את־הדברים אל־האלהים׃
02O	18	20		20200	והזהרתה אתהם את־החקים ואת־התורת והודעת להם את־הדרך ילכו בה ואת־המעשה אשר יעשון׃
02O	18	21		20210	ואתה תחזה מכל־העם אנשי־חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃
02O	18	22		20220	ושפטו את־העם בכל־עת והיה כל־הדבר הגדל יביאו אליך וכל־הדבר הקטן ישפטו־הם והקל מעליך ונשאו אתך׃
02O	18	23		20230	אם את־הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל־העם הזה על־מקמו יבא בשלום׃
02O	18	24		20240	וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר׃
02O	18	25		20250	ויבחר משה אנשי־חיל מכל־ישראל ויתן אתם ראשים על־העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃
02O	18	26		20260	ושפטו את־העם בכל־עת את־הדבר הקשה יביאון אל־משה וכל־הדבר הקטן ישפוטו הם׃
02O	18	27		20270	וישלח משה את־חתנו וילך לו אל־ארצו׃ ף
02O	19	1		20280	בחדש השלישי לצאת בני־ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני׃
02O	19	2		20290	ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן־שם ישראל נגד ההר׃
02O	19	3		20300	ומשה עלה אל־האלהים ויקרא אליו יהוה מן־ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל׃
02O	19	4		20310	אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על־כנפי נשרים ואבא אתכם אלי׃
02O	19	5		20320	ועתה אם־שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את־בריתי והייתם לי סגלה מכל־העמים כי־לי כל־הארץ׃
02O	19	6		20330	ואתם תהיו־לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל־בני ישראל׃
02O	19	7		20340	ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל־הדברים האלה אשר צוהו יהוה׃
02O	19	8		20350	ויענו כל־העם יחדו ויאמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה וישב משה את־דברי העם אל־יהוה׃
02O	19	9		20360	ויאמר יהוה אל־משה הנה אנכי בא אליך בעב העןן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם־בך יאמינו לעולם ויגד משה את־דברי העם אל־יהוה׃
02O	19	10		20370	ויאמר יהוה אל־משה לך אל־העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם׃
02O	19	11		20380	והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד יהוה לעיני כל־העם על־הר סיני׃
02O	19	12		20390	והגבלת את־העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל־הנגע בהר מות יומת׃
02O	19	13		20400	לא־תגע בו יד כי־סקול יסקל או־ירה יירה אם־בהמה אם־איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר׃
02O	19	14		20410	וירד משה מן־ההר אל־העם ויקדש את־העם ויכבסו שמלתם׃
02O	19	15		20420	ויאמר אל־העם היו נכנים לשלשת ימים אל־תגשו אל־אשה׃
02O	19	16		20430	ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים ועןן כבד על־ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל־העם אשר במחנה׃
02O	19	17		20440	ויוצא משה את־העם לקראת האלהים מן־המחנה ויתיצבו בתחתית ההר׃
02O	19	18		20450	והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל־ההר מאד׃
02O	19	19		20460	ויהי* קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול׃
02O	19	20		20470	וירד יהוה על־הר סיני אל־ראש ההר ויקרא יהוה למשה אל־ראש ההר ויעל משה׃
02O	19	21		20480	ויאמר יהוה אל־משה רד העד בעם פן־יהרסו אל־יהוה לראות ונפל ממנו רב׃
02O	19	22		20490	וגם הכהנים הנגשים אל־יהוה יתקדשו פן־יפרץ בהם יהוה׃
02O	19	23		20500	ויאמר משה אל־יהוה לא־יוכל העם לעלת אל־הר סיני כי־אתה העדתה בנו לאמר הגבל את־ההר וקדשתו׃
02O	19	24		20510	ויאמר אליו יהוה לך־רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל־יהרסו לעלת אל־יהוה פן־יפרץ־בם׃
02O	19	25		20520	וירד משה אל־העם ויאמר אלהם׃ ס
02O	20	1		20530	וידבר אלהים את כל־הדברים האלה לאמר׃ ס
02O	20	2		20540	אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃
02O	20	3		20550	לא יהיה־לך אלהים אחרים על־פני׃
02O	20	4		20560	לא תעשה־לך פסל וכל־תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ׃
02O	20	5		20570	לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבת על־בנים על־שלשים ועל־רבעים לשנאי׃
02O	20	6		20580	ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי׃ ס
02O	20	7		20590	לא תשא את־שם־יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר־ישא את־שמו לשוא׃ ף
02O	20	8		20600	זכור את־יום השבת לקדשו׃
02O	20	9		20610	ששת ימים תעבד ועשית כל־מלאכתך׃
02O	20	10		20620	ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא־תעשה כל־מלאכה אתה ובנך־ובתך עבדכ* ואמתכ* ובהמתך וגרך אשר בשעריך׃
02O	20	11		20630	כי ששת־ימים עשה יהוה את־השמים ואת־הארץ את־הים ואת־כל־אשר־בם וינח ביום השביעי על־כן ברך יהוה את־יום השבת ויקדשהו׃ ס
02O	20	12		20640	כבד את־אביך ואת־אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ ס
02O	20	13		20650	לא תרצח׃ ס
02O	20	14		20660	לא תנאף׃ ס
02O	20	15		20670	לא תגנב׃ ס
02O	20	16		20680	לא־תענה ברעך עד שקר׃ ס
02O	20	17		20690	לא תחמד בית רעך לא־תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך׃ ף
02O	20	18		20700	וכל־העם ראים את־הקולת ואת־הלפידם ואת קול השפר ואת־ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק׃
02O	20	19		20710	ויאמרו אל־משה דבר־אתה עמנו ונשמעה ואל־ידבר עמנו אלהים פן־נמות׃
02O	20	20		20720	ויאמר משה אל־העם אל־תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על־פניכם לבלתי תחטאו׃
02O	20	21		20730	ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל־הערפל אשר־שם האלהים׃ ף
02O	20	22		20740	ויאמר יהוה אל־משה כה תאמר אל־בני ישראל אתם ראיתם כי מן־השמים דברתי עםכם׃
02O	20	23		20750	לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם׃
02O	20	24		20760	מזבח אדמה תעשה־לי וזבחת עליו את־עלתיך ואת־שלמיך את־צאנך ואת־בקרך בכל־המקום אשר אזכיר את־שמי אבוא אליך וברכתיך׃
02O	20	25		20770	ואם־מזבח אבנים תעשה־לי לא־תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה׃
02O	20	26		20780	ולא־תעלה במעלת על־מזבחי אשר לא־תגלה ערותך עליו׃ ף
02O	21	1		20790	ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם׃
02O	21	2		20800	כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם׃
02O	21	3		20810	אם־בגפו יבא בגפו יצא אם־בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו׃
02O	21	4		20820	אם־אדניו יתן־לו אשה וילדה־לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו׃
02O	21	5		20830	ואם־אמר יאמר העבד אהבתי את־אדני את־אשתי ואת־בני לא אצא חפשי׃
02O	21	6		20840	והגישו אדניו אל־האלהים והגישו אל־הדלת או אל־המזוזה ורצע אדניו את־אזנו במרצע ועבדו לעלם׃ ס
02O	21	7		20850	וכי־ימכר איש את־בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים׃
02O	21	8		20860	אם־רעה בעיני אדניה אשר־[כ= לא] [ק= לו] יעדה והפדה לעם נכרי לא־ימשל למכרה בבגדו־בה׃
02O	21	9		20870	ואם־לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה־לה׃
02O	21	10		20880	אם־אחרת יקח־לו שארה כסותה וענתה לא יגרע׃
02O	21	11		20890	ואם־שלש־אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף׃ ס
02O	21	12		20900	מכה איש ומת מות יומת׃
02O	21	13		20910	ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה׃ ס
02O	21	14		20920	וכי־יזד* איש על־רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות׃ ס
02O	21	15		20930	ומכה אביו ואמו מות יומת׃
02O	21	16		20940	וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת׃ ס
02O	21	17		20950	ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ ס
02O	21	18		20960	וכי־יריבן אנשים והכה־איש את־רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב׃
02O	21	19		20970	אם־יקום והתהלך בחוץ על־משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא׃ ס
02O	21	20		20980	וכי־יכה איש את־עבדו או את־אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם׃
02O	21	21		20990	אך אם־יום או יומים יעמד לא יקם כי כספו הוא׃ ס
02O	21	22		21000	וכי־ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים׃
02O	21	23		21010	ואם־אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש׃
02O	21	24		21020	עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל׃
02O	21	25		21030	כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה׃ ס
02O	21	26		21040	וכי־יכה איש את־עין עבדו או־את־עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו׃ ס
02O	21	27		21050	ואם־שן עבדו או־שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו׃ ף
02O	21	28		21060	וכי־יגח שור את־איש או את־אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את־בשרו ובעל השור נקי׃
02O	21	29		21070	ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם־בעליו יומת׃
02O	21	30		21080	אם־כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר־יושת עליו׃
02O	21	31		21090	או־בן יגח או־בת יגח כמשפט הזה יעשה לו׃
02O	21	32		21100	אם־עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל׃ ס
02O	21	33		21110	וכי־יפתח איש בור או כי־יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל־שמה שור או חמור׃
02O	21	34		21120	בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה־לו׃ ס
02O	21	35		21130	וכי־יגף שור־איש את־שור רעהו ומת ומכרו את־השור החי וחצו את־כספו וגם את־המת יחצון׃
02O	21	36		21140	או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה־לו׃ ס
02O	21	37		21150	כי יגנב־איש שור או־שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע־צאן תחת השה׃
02O	22	1		21160	אם־במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים׃
02O	22	2		21170	אם־זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם־אין לו ונמכר בגנבתו׃
02O	22	3		21180	אם־המצא תמצא בידו הגנבה משור עד־חמור עד־שה חיים שנים ישלם׃ ס
02O	22	4		21190	כי יבער־איש שדה או־כרם ושלח את־[כ= בעירה] [ק= בעירו] ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם׃ ס
02O	22	5		21200	כי־תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את־הבערה׃ ס
02O	22	6		21210	כי־יתן איש אל־רעהו כסף או־כלים לשמר וגנב מבית האיש אם־ימצא הגנב ישלם שנים׃
02O	22	7		21220	אם־לא ימצא הגנב ונקרב בעל־הבית אל־האלהים אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו׃
02O	22	8		21230	על־כל־דבר־פשע על־שור על־חמור על־שה על־שלמה על־כל־אבדה אשר יאמר כי־הוא זה עד האלהים יבא דבר־שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו׃ ס
02O	22	9		21240	כי־יתן איש אל־רעהו חמור או־שור או־שה וכל־בהמה לשמר ומת או־נשבר או־נשבה אין ראה׃
02O	22	10		21250	שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם׃
02O	22	11		21260	ואם־גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו׃
02O	22	12		21270	אם־טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם׃ ף
02O	22	13		21280	וכי־ישאל איש מעם רעהו ונשבר או־מת בעליו אין־עמו שלם ישלם׃
02O	22	14		21290	אם־בעליו עמו לא ישלם אם־שכיר הוא בא בשכרו׃ ס
02O	22	15		21300	וכי־יפתה איש בתולה אשר לא־ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה׃
02O	22	16		21310	אם־מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת׃ ס
02O	22	17		21320	מכשפה לא תחיה׃ ס
02O	22	18		21330	כל־שכב עם־בהמה מות יומת׃ ס
02O	22	19		21340	זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו׃
02O	22	20		21350	וגר לא־תונה ולא תלחצנו כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃
02O	22	21		21360	כל־אלמנה ויתום לא תענון׃
02O	22	22		21370	אם־ענה תענה אתו כי אם־צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו׃
02O	22	23		21380	וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים׃ ף
02O	22	24		21390	אם־כסף תלוה את־עמי את־העני עמך לא־תהיה לו כנשה לא־תשימון עליו נשך׃
02O	22	25		21400	אם־חבל תחבל שלמת רעך עד־בא השמש תשיבנו לו׃
02O	22	26		21410	כי הוא [כ= כסותה] [ק= כסותו] לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי־יצעק אלי ושמעתי כי־חנון אני׃ ס
02O	22	27		21420	אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר׃
02O	22	28		21430	מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן־לי׃*
02O	22	29		21440	כן־תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם־אמו ביום השמיני תתנו־לי׃
02O	22	30		21450	ואנשי־קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו׃ ס
02O	23	1		21460	לא תשא שמע שוא אל־תשת ידך עם־רשע להית עד חמס׃ ס
02O	23	2		21470	לא־תהיה אחרי־רבים לרעת ולא־תענה על־רב לנטת אחרי רבים להטת׃
02O	23	3		21480	ודל לא תהדר בריבו׃ ס
02O	23	4		21490	כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו׃ ס
02O	23	5		21500	כי־תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו׃ ס
02O	23	6		21510	לא תטה משפט אבינך בריבו׃
02O	23	7		21520	מדבר־שקר תרחק ונקי וצדיק אל־תהרג כי לא־אצדיק רשע׃
02O	23	8		21530	ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים׃
02O	23	9		21540	וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את־נפש הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃
02O	23	10		21550	ושש שנים תזרע את־ארצך ואספת את־תבואתה׃
02O	23	11		21560	והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן־תעשה לכרמך לזיתך׃
02O	23	12		21570	ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן־אמתך והגר׃
02O	23	13		21580	ובכל אשר־אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על־פיך׃
02O	23	14		21590	שלש רגלים תחג לי בשנה׃
02O	23	15		21600	את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי־בו יצאת ממצרים ולא־יראו פני ריקם׃
02O	23	16		21610	וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את־מעשיך מן־השדה׃
02O	23	17		21620	שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך אל־פני האדן יהוה׃
02O	23	18		21630	לא־תזבח על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין חלב־חגי עד־בקר׃
02O	23	19		21640	ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃ ס
02O	23	20		21650	הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל־המקום אשר הכנתי׃
02O	23	21		21660	השמר מפניו ושמע בקלו אל־תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו׃
02O	23	22		21670	כי אם־שמע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את־איביך וצרתי את־צרריך׃
02O	23	23		21680	כי־ילך מלאכי לפניך והביאך אל־האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו׃
02O	23	24		21690	לא־תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם׃
02O	23	25		21700	ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את־לחמך ואת־מימיך והסרתי מחלה מקרבך׃
02O	23	26		21710	לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את־מספר ימיך אמלא׃
02O	23	27		21720	את־אימתי אשלח לפניך והמתי את־כל־העם אשר תבא בהם ונתתי את־כל־איביך אליך ערף׃
02O	23	28		21730	ושלחתי את־הצרעה לפניך וגרשה את־החוי את־הכנעני ואת־החתי מלפניך׃
02O	23	29		21740	לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן־תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה׃
02O	23	30		21750	מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את־הארץ׃
02O	23	31		21760	ושתי את־גבלך מים־סוף ועד־ים פלשתים וממדבר עד־הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך׃
02O	23	32		21770	לא־תכרת* להם ולאלהיהם ברית׃
02O	23	33		21780	לא ישבו בארצך פן־יחטיאו אתך לי כי תעבד את־אלהיהם כי־יהיה לך למוקש׃ ף
02O	24	1		21790	ואל־משה אמר עלה אל־יהוה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק׃
02O	24	2		21800	ונגש משה לבדו אל־יהוה והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו׃
02O	24	3		21810	ויבא משה ויספר לעם את כל־דברי יהוה ואת כל־המשפטים ויען כל־העם קול אחד ויאמרו כל־הדברים אשר־דבר יהוה נעשה׃
02O	24	4		21820	ויכתב משה את כל־דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל׃
02O	24	5		21830	וישלח את־נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים׃
02O	24	6		21840	ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על־המזבח׃
02O	24	7		21850	ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה ונשמע׃
02O	24	8		21860	ויקח משה את־הדם ויזרק על־העם ויאמר הנה דם־הברית אשר כרת יהוה עםכם על כל־הדברים האלה׃
02O	24	9		21870	ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל׃
02O	24	10		21880	ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר׃
02O	24	11		21890	ואל־אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את־האלהים ויאכלו וישתו׃ ס
02O	24	12		21900	ויאמר יהוה אל־משה עלה אלי ההרה והיה־שם ואתנה לך את־לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם׃
02O	24	13		21910	ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל־הר האלהים׃
02O	24	14		21920	ואל־הזקנים אמר שבו־לנו בזה עד אשר־נשוב אליכם והנה אהרן וחור עםכם מי־בעל דברים יגש אלהם׃
02O	24	15		21930	ויעל משה אל־ההר ויכס העןן את־ההר׃
02O	24	16		21940	וישכן כבוד־יהוה על־הר סיני ויכסהו העןן ששת ימים ויקרא אל־משה ביום השביעי מתוך העןן׃
02O	24	17		21950	ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל׃
02O	24	18		21960	ויבא משה בתוך העןן ויעל אל־ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה׃ ף
02O	25	1		21970	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	25	2		21980	דבר אל־בני ישראל ויקחו־לי תרומה מאת כל־איש אשר ידבנו לבו תקחו את־תרומתי׃
02O	25	3		21990	וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת׃
02O	25	4		22000	ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים׃
02O	25	5		22010	וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים׃
02O	25	6		22020	שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים׃
02O	25	7		22030	אבני־שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן׃
02O	25	8		22040	ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׃
02O	25	9		22050	ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל־כליו וכן תעשו׃ ס
02O	25	10		22060	ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו׃
02O	25	11		22070	וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב׃
02O	25	12		22080	ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעת על־צלעו השנית׃
02O	25	13		22090	ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב׃
02O	25	14		22100	והבאת* את־הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את־הארן בהם׃
02O	25	15		22110	בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו׃
02O	25	16		22120	ונתת אל־הארן את העדת אשר אתן אליך׃
02O	25	17		22130	ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה׃
02O	25	18		22140	ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת׃
02O	25	19		22150	ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מן־הכפרת תעשו את־הכרבים על־שני קצותיו׃
02O	25	20		22160	והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על־הכפרת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפרת יהיו פני הכרבים׃
02O	25	21		22170	ונתת את־הכפרת על־הארן מלמעלה ואל־הארן תתן את־העדת אשר אתן אליך׃
02O	25	22		22180	ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על־ארן העדת את כל־אשר אצוה אותך אל־בני ישראל׃ ף
02O	25	23		22190	ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו׃
02O	25	24		22200	וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב׃
02O	25	25		22210	ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית זר־זהב למסגרתו סביב׃
02O	25	26		22220	ועשית לו ארבע טבעת זהב ונתת את־הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו׃
02O	25	27		22230	לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים לשאת את־השלחן׃
02O	25	28		22240	ועשית את־הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונשא־בם את־השלחן׃
02O	25	29		22250	ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אתם׃
02O	25	30		22260	ונתת על־השלחן לחם פנים לפני תמיד׃ ף
02O	25	31		22270	ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו׃
02O	25	32		22280	וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני׃
02O	25	33		22290	שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃
02O	25	34		22300	ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה׃
02O	25	35		22310	וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת־שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃
02O	25	36		22320	כפתריהם וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור׃
02O	25	37		22330	ועשית את־נרתיה שבעה והעלה את־נרתיה והאיר על־עבר פניה׃
02O	25	38		22340	ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור׃
02O	25	39		22350	ככר זהב טהור יעשה אתה את כל־הכלים האלה׃
02O	25	40		22360	וראה ועשה בתבניתם אשר־אתה מראה בהר׃ ס
02O	26	1		22370	ואת־המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם׃
02O	26	2		22380	ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל־היריעת׃
02O	26	3		22390	חמש היריעת תהיין חברת אשה אל־אחתה וחמש יריעת חברת אשה אל־אחתה׃
02O	26	4		22400	ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃
02O	26	5		22410	חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל־אחתה׃
02O	26	6		22420	ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את־היריעת אשה אל־אחתה בקרסים והיה המשכן אחד׃ ף
02O	26	7		22430	ועשית יריעת עזים לאהל על־המשכן עשתי־עשרה יריעת תעשה אתם׃
02O	26	8		22440	ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃
02O	26	9		22450	וחברת את־חמש היריעת לבד ואת־שש היריעת לבד וכפלת את־היריעה הששית אל־מול פני האהל׃
02O	26	10		22460	ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת היריעה החברת השנית׃
02O	26	11		22470	ועשית קרסי נחשת חמשים והבאת את־הקרסים בללאת וחברת את־האהל והיה אחד׃
02O	26	12		22480	וסרח העדף ביריעת האהל חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן׃
02O	26	13		22490	והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על־צדי המשכן מזה ומזה לכסתו׃
02O	26	14		22500	ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃ ף
02O	26	15		22510	ועשית את־הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃
02O	26	16		22520	עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃
02O	26	17		22530	שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל־אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן׃
02O	26	18		22540	ועשית את־הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה׃
02O	26	19		22550	וארבעים אדני־כסף תעשה תחת עשרים הקרש שני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו׃
02O	26	20		22560	ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש׃
02O	26	21		22570	וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃
02O	26	22		22580	ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים׃
02O	26	23		22590	ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן בירכתים׃
02O	26	24		22600	ויהיו תאמים מלמטה ויחדו יהיו* תמים על־ראשו אל־הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו׃
02O	26	25		22610	והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃
02O	26	26		22620	ועשית בריחם עצי שטים חמשה לקרשי צלע־המשכן האחד׃
02O	26	27		22630	וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה׃
02O	26	28		22640	והבריח התיכן בתוך הקרשים מברח מן־הקצה אל־הקצה׃
02O	26	29		22650	ואת־הקרשים תצפה זהב ואת־טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם וצפית את־הבריחם זהב׃
02O	26	30		22660	והקמת את־המשכן כמשפטו אשר הראית בהר׃ ס
02O	26	31		22670	ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב יעשה אתה כרבים׃
02O	26	32		22680	ונתתה אתה על־ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב על־ארבעה אדני־כסף׃
02O	26	33		22690	ונתתה את־הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים׃
02O	26	34		22700	ונתת את־הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים׃
02O	26	35		22710	ושמת את־השלחן מחוץ לפרכת ואת־המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על־צלע צפון׃
02O	26	36		22720	ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃
02O	26	37		22730	ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אתם זהב וויהם זהב ויצקת להם חמשה אדני נחשת׃ ס
02O	27	1		22740	ועשית את־המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו׃
02O	27	2		22750	ועשית קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו תהיין קרנתיו וצפית אתו נחשת׃
02O	27	3		22760	ועשית סירתיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל־כליו תעשה נחשת׃
02O	27	4		22770	ועשית לו מכבר מעשה רשת נחשת ועשית על־הרשת ארבע טבעת נחשת על ארבע קצותיו׃
02O	27	5		22780	ונתתה אתה תחת כרכב המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי המזבח׃
02O	27	6		22790	ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים וצפית אתם נחשת׃
02O	27	7		22800	והובא את־בדיו בטבעת והיו הבדים על־שתי צלעת המזבח בשאת אתו׃
02O	27	8		22810	נבוב לחת תעשה אתו כאשר הראה אתך בהר כן יעשו׃ ס
02O	27	9		22820	ועשית את חצר המשכן לפאת נגב־תימנה קלעים לחצר שש משזר מאה באמה ארך לפאה האחת׃
02O	27	10		22830	ועמדיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃
02O	27	11		22840	וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך [כ= ועמדו] [ק= ועמודיו] עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃
02O	27	12		22850	ורחב החצר לפאת־ים קלעים חמשים אמה עמדיהם עשרה ואדניהם עשרה׃
02O	27	13		22860	ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה׃
02O	27	14		22870	וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃
02O	27	15		22880	ולכתף השנית חמש עשרה קלעים עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃
02O	27	16		22890	ולשער החצר מסך עשרים אמה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם עמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה׃
02O	27	17		22900	כל־עמודי החצר סביב מחשקים כסף וויהם כסף ואדניהם נחשת׃
02O	27	18		22910	ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה חמש אמות שש משזר ואדניהם נחשת׃
02O	27	19		22920	לכל כלי המשכן בכל עבדתו וכל־יתדתיו וכל־יתדת החצר נחשת׃ ס
02O	27	20		22930	ואתה תצוה את־בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד׃
02O	27	21		22940	באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על־העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד־בקר לפני יהוה חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל׃ ס
02O	28	1		22950	ואתה הקרב אליך את־אהרן אחיך ואת־בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו־לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן׃
02O	28	2		22960	ועשית בגדי־קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת׃
02O	28	3		22970	ואתה תדבר אל־כל־חכמי־לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את־בגדי אהרן לקדשו לכהנו־לי׃
02O	28	4		22980	ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי־קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו־לי׃
02O	28	5		22990	והם יקחו את־הזהב ואת־התכלת ואת־הארגמן ואת־תולעת השני ואת־השש׃ ף
02O	28	6		23000	ועשו את־האפד זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה חשב׃
02O	28	7		23010	שתי* כתפת חברת יהיה־לו אל־שני קצותיו וחבר׃
02O	28	8		23020	וחשב אפדתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃
02O	28	9		23030	ולקחת את־שתי אבני־שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל׃
02O	28	10		23040	ששה משמתם על האבן האחת ואת־שמות הששה הנותרים על־האבן השנית כתולדתם׃
02O	28	11		23050	מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את־שתי האבנים על־שמת בני ישראל מסבת משבצות זהב תעשה אתם׃
02O	28	12		23060	ושמת את־שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את־שמותם לפני יהוה על־שתי כתפיו לזכרן׃ ס
02O	28	13		23070	ועשית משבצת זהב׃
02O	28	14		23080	ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת תעשה אתם מעשה עבת ונתתה את־שרשרת העבתת על־המשבצת׃ ס
02O	28	15		23090	ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אתו׃
02O	28	16		23100	רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו׃
02O	28	17		23110	ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד׃
02O	28	18		23120	והטור השני נפך ספיר ויהלם׃
02O	28	19		23130	והטור השלישי לשם שבו ואחלמה׃
02O	28	20		23140	והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם׃
02O	28	21		23150	והאבנים תהיין על־שמת בני־ישראל שתים עשרה על־שמתם פתוחי חותם איש על־שמו תהיין לשני עשר שבט׃
02O	28	22		23160	ועשית על־החשן שרשת גבלת מעשה עבת זהב טהור׃
02O	28	23		23170	ועשית על־החשן שתי טבעות זהב ונתת את־שתי הטבעות על־שני קצות החשן׃
02O	28	24		23180	ונתתה את־שתי עבתת הזהב על־שתי הטבעת אל־קצות החשן׃
02O	28	25		23190	ואת שתי קצות שתי העבתת תתן על־שתי המשבצות ונתתה על־כתפות האפד אל־מול פניו׃
02O	28	26		23200	ועשית שתי טבעות זהב ושמת אתם על־שני קצות החשן על־שפתו אשר אל־עבר האפד* ביתה׃
02O	28	27		23210	ועשית שתי טבעות זהב ונתתה אתם על־שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפוד׃
02O	28	28		23220	וירכסו את־החשן [כ= מטבעתו] [ק= מטבעתיו] אל־טבעת האפד בפתיל תכלת להיות על־חשב האפוד ולא־יזח החשן מעל האפוד׃
02O	28	29		23230	ונשא אהרן את־שמות בני־ישראל בחשן המשפט על־לבו בבאו אל־הקדש לזכרן לפני־יהוה תמיד׃
02O	28	30		23240	ונתת אל־חשן המשפט את־האורים ואת־התמים והיו על־לב אהרן בבאו לפני יהוה ונשא אהרן את־משפט בני־ישראל על־לבו לפני יהוה תמיד׃ ס
02O	28	31		23250	ועשית את־מעיל האפוד כליל תכלת׃
02O	28	32		23260	והיה פי־ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהיה־לו לא יקרע׃
02O	28	33		23270	ועשית על־שוליו רמני תכלת וארגמן ותולעת שני על־שוליו סביב ופעמני זהב בתוכם סביב׃
02O	28	34		23280	פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על־שולי המעיל סביב׃
02O	28	35		23290	והיה על־אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל־הקדש לפני יהוה ובצאתו ולא ימות׃ ס
02O	28	36		23300	ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש ליהוה׃
02O	28	37		23310	ושמת אתו על־פתיל תכלת והיה על־המצנפת אל־מול פני־המצנפת יהיה׃
02O	28	38		23320	והיה על־מצח אהרן ונשא אהרן את־עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל־מתנת קדשיהם והיה על־מצחו תמיד לרצון להם לפני יהוה׃
02O	28	39		23330	ושבצת הכתנת שש ועשית מצנפת שש ואבנט תעשה מעשה רקם׃
02O	28	40		23340	ולבני אהרן תעשה כתנת ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת׃
02O	28	41		23350	והלבשת אתם את־אהרן אחיך ואת־בניו אתו ומשחת אתם ומלאת את־ידם וקדשת אתם וכהנו לי׃
02O	28	42		23360	ועשה להם מכנסי־בד לכסות בשר ערוה ממתנים ועד־ירכים יהיו׃
02O	28	43		23370	והיו על־אהרן ועל־בניו בבאם אל־אהל מועד או בגשתם אל־המזבח לשרת בקדש ולא־ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו׃ ס
02O	29	1		23380	וזה* הדבר אשר־תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן־בקר ואילם שנים תמיםם׃
02O	29	2		23390	ולחם מצות וחלת מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן סלת חטים תעשה אתם׃
02O	29	3		23400	ונתת אותם על־סל אחד והקרבת אתם בסל ואת־הפר ואת שני האילם׃
02O	29	4		23410	ואת־אהרן ואת־בניו תקריב אל־פתח אהל מועד ורחצת אתם במים׃
02O	29	5		23420	ולקחת את־הבגדים והלבשת את־אהרן את־הכתנת ואת מעיל האפד ואת־האפד ואת־החשן ואפדת לו בחשב האפד׃
02O	29	6		23430	ושמת המצנפת על־ראשו ונתת את־נזר הקדש על־המצנפת׃
02O	29	7		23440	ולקחת את־שמן המשחה ויצקת על־ראשו ומשחת אתו׃
02O	29	8		23450	ואת־בניו תקריב והלבשתם כתנת׃
02O	29	9		23460	וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת יד־אהרן ויד־בניו׃
02O	29	10		23470	והקרבת את־הפר לפני אהל מועד וסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש הפר׃
02O	29	11		23480	ושחטת את־הפר לפני יהוה פתח אהל מועד׃
02O	29	12		23490	ולקחת מדם הפר ונתתה על־קרנת המזבח באצבעך ואת־כל־הדם תשפך אל־יסוד המזבח׃
02O	29	13		23500	ולקחת את־כל־החלב המכסה את־הקרב ואת היתרת על־הכבד ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן והקטרת המזבחה׃
02O	29	14		23510	ואת־בשר הפר ואת־ערו ואת־פרשו תשרף באש מחוץ למחנה חטאת הוא׃
02O	29	15		23520	ואת־האיל האחד תקח וסמכו אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃
02O	29	16		23530	ושחטת את־האיל ולקחת את־דמו וזרקת על־המזבח סביב׃
02O	29	17		23540	ואת־האיל תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על־נתחיו ועל־ראשו׃
02O	29	18		23550	והקטרת את־כל־האיל המזבחה עלה הוא ליהוה ריח ניחוח אשה ליהוה הוא׃
02O	29	19		23560	ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃
02O	29	20		23570	ושחטת את־האיל ולקחת מדמו ונתתה על־תנוך אזן אהרן ועל־תנוך אזן בניו הימנית ועל־בהן ידם הימנית ועל־בהן רגלם הימנית וזרקת את־הדם על־המזבח סביב׃
02O	29	21		23580	ולקחת מן־הדם אשר על־המזבח ומשמן המשחה והזית על־אהרן ועל־בגדיו ועל־בניו ועל־בגדי בניו אתו וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו׃
02O	29	22		23590	ולקחת מן־האיל החלב והאליה ואת־החלב המכסה את־הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן ואת שוק הימין כי איל מלאים הוא׃
02O	29	23		23600	וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד מסל* המצות אשר לפני יהוה׃
02O	29	24		23610	ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אתם תנופה לפני יהוה׃
02O	29	25		23620	ולקחת אתם מידם והקטרת המזבחה על־העלה לריח ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה׃
02O	29	26		23630	ולקחת את־החזה מאיל המלאים אשר לאהרן והנפת אתו תנופה לפני יהוה והיה לך למנה׃
02O	29	27		23640	וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלאים מאשר לאהרן ומאשר לבניו׃
02O	29	28		23650	והיה לאהרן ולבניו לחק־עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני־ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה׃
02O	29	29		23660	ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא־בם את־ידם׃
02O	29	30		23670	שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל־אהל מועד לשרת בקדש׃
02O	29	31		23680	ואת איל המלאים תקח ובשלת את־בשרו במקם קדש׃
02O	29	32		23690	ואכל אהרן ובניו את־בשר האיל ואת־הלחם אשר בסל פתח אהל מועד׃
02O	29	33		23700	ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את־ידם לקדש אתם וזר לא־יאכל כי־קדש הם׃
02O	29	34		23710	ואם־יותר מבשר המלאים ומן־הלחם עד־הבקר ושרפת את־הנותר באש לא יאכל כי־קדש הוא׃
02O	29	35		23720	ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר־צויתי אתכה שבעת ימים תמלא ידם׃
02O	29	36		23730	ופר חטאת תעשה ליום על־הכפרים וחטאת על־המזבח בכפרך עליו ומשחת אתו לקדשו׃
02O	29	37		23740	שבעת ימים תכפר על־המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל־הנגע במזבח יקדש׃ ס
02O	29	38		23750	וזה אשר תעשה על־המזבח כבשים בני־שנה שנים ליום תמיד׃
02O	29	39		23760	את־הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים׃
02O	29	40		23770	ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רבעית ההין יין לכבש האחד׃
02O	29	41		23780	ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכה תעשה־לה לריח ניחח אשה ליהוה׃
02O	29	42		23790	עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל־מועד לפני יהוה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם׃
02O	29	43		23800	ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי׃
02O	29	44		23810	וקדשתי את־אהל מועד ואת־המזבח ואת־אהרן ואת־בניו אקדש לכהן לי׃
02O	29	45		23820	ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים׃
02O	29	46		23830	וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יהוה אלהיהם׃ ף
02O	30	1		23840	ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו׃
02O	30	2		23850	אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קמתו ממנו קרנתיו׃
02O	30	3		23860	וצפית אתו זהב טהור את־גגו ואת־קירתיו סביב ואת־קרנתיו ועשית לו זר זהב סביב׃
02O	30	4		23870	ושתי טבעת זהב תעשה־לו מתחת לזרו על שתי צלעתיו תעשה על־שני צדיו והיה לבתים לבדים לשאת אתו בהמה׃
02O	30	5		23880	ועשית את־הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב׃
02O	30	6		23890	ונתתה אתו לפני הפרכת אשר על־ארן העדת לפני הכפרת אשר על־העדת אשר אועד לך שמה׃
02O	30	7		23900	והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את־הנרת יקטירנה׃
02O	30	8		23910	ובהעלת אהרן את־הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני יהוה לדרתיכם׃
02O	30	9		23920	לא־תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה ונסך לא תסכו עליו׃
02O	30	10		23930	וכפר אהרן על־קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש־קדשים הוא ליהוה׃ ף
02O	30	11		23940	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	30	12		23950	כי תשא את־ראש בני־ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליהוה בפקד אתם ולא־יהיה בהם נגף בפקד אתם׃
02O	30	13		23960	זה יתנו כל־העבר על־הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה ליהוה׃
02O	30	14		23970	כל העבר על־הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת יהוה׃
02O	30	15		23980	העשיר לא־ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את־תרומת יהוה לכפר על־נפשתיכם׃
02O	30	16		23990	ולקחת את־כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על־עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני יהוה לכפר על־נפשתיכם׃ ף
02O	30	17		24000	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	30	18		24010	ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין־אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים׃
02O	30	19		24020	ורחצו אהרן ובניו ממנו את־ידיהם ואת־רגליהם׃
02O	30	20		24030	בבאם אל־אהל מועד ירחצו־מים ולא ימתו או בגשתם אל־המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה׃
02O	30	21		24040	ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק־עולם לו ולזרעו לדרתם׃ ף
02O	30	22		24050	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	30	23		24060	ואתה קח־לך בשמים ראש מר־דרור חמש מאות וקןמן־בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה־בשם חמשים ומאתים׃
02O	30	24		24070	וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין׃
02O	30	25		24080	ועשית אתו שמן משחת־קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת־קדש יהיה׃
02O	30	26		24090	ומשחת בו את־אהל מועד ואת ארון העדת׃
02O	30	27		24100	ואת־השלחן ואת־כל־כליו ואת־המנרה ואת־כליה ואת מזבח הקטרת׃
02O	30	28		24110	ואת־מזבח העלה ואת־כל־כליו ואת־הכיר ואת־כנו׃
02O	30	29		24120	וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל־הנגע בהם יקדש׃
02O	30	30		24130	ואת־אהרן ואת־בניו תמשח וקדשת אתם לכהן לי׃
02O	30	31		24140	ואל־בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת־קדש יהיה זה לי לדרתיכם׃
02O	30	32		24150	על־בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם׃
02O	30	33		24160	איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על־זר ונכרת מעמיו׃ ס
02O	30	34		24170	ויאמר יהוה אל־משה קח־לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה׃
02O	30	35		24180	ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש׃
02O	30	36		24190	ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם׃
02O	30	37		24200	והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך ליהוה׃
02O	30	38		24210	איש אשר־יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו׃ ס
02O	31	1		24220	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	31	2		24230	ראה קראתי* בשם בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה׃
02O	31	3		24240	ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל־מלאכה׃
02O	31	4		24250	לחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת׃
02O	31	5		24260	ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל־מלאכה׃
02O	31	6		24270	ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן־אחיסמך למטה־דן ובלב כל־חכם־לב נתתי חכמה ועשו את כל־אשר צויתך׃
02O	31	7		24280	את אהל מועד ואת־הארן לעדת ואת־הכפרת אשר עליו ואת כל־כלי האהל׃
02O	31	8		24290	ואת־השלחן ואת־כליו ואת־המנרה הטהרה ואת־כל־כליה ואת מזבח הקטרת׃
02O	31	9		24300	ואת־מזבח* העלה ואת־כל־כליו ואת־הכיור ואת־כנו׃
02O	31	10		24310	ואת בגדי השרד ואת־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃
02O	31	11		24320	ואת שמן המשחה ואת־קטרת הסמים לקדש ככל אשר־צויתך יעשו׃ ף
02O	31	12		24330	ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	31	13		24340	ואתה דבר אל־בני ישראל לאמר אך את־שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני יהוה מקדשכם׃
02O	31	14		24350	ושמרתם את־השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל־העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה׃
02O	31	15		24360	ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש ליהוה כל־העשה מלאכה ביום השבת מות יומת׃
02O	31	16		24370	ושמרו בני־ישראל את־השבת לעשות את־השבת לדרתם ברית עולם׃
02O	31	17		24380	ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי־ששת ימים עשה יהוה את־השמים ואת־הארץ וביום השביעי שבת וינפש׃ ס
02O	31	18		24390	ויתן אל־משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלהים׃
02O	32	1		24400	וירא העם כי־בשש משה לרדת מן־ההר ויקהל העם על־אהרן ויאמרו אליו קום עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃
02O	32	2		24410	ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃
02O	32	3		24420	ויתפרקו כל־העם את־נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל־אהרן׃
02O	32	4		24430	ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
02O	32	5		24440	וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃
02O	32	6		24450	וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃ ף
02O	32	7		24460	וידבר יהוה אל־משה לך־רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃
02O	32	8		24470	סרו מהר מן־הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו־לו ויזבחו־לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
02O	32	9		24480	ויאמר יהוה אל־משה ראיתי את־העם הזה והנה עם־קשה־ערף הוא׃
02O	32	10		24490	ועתה הניחה לי ויחר־אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃
02O	32	11		24500	ויחל משה את־פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃
02O	32	12		24510	למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על־הרעה לעמך׃
02O	32	13		24520	זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את־זרעכם ככוכבי השמים וכל־הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃
02O	32	14		24530	וינחם יהוה על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃ ף
02O	32	15		24540	ויפן וירד משה מן־ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃
02O	32	16		24550	והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על־הלחת׃
02O	32	17		24560	וישמע יהושע את־קול העם ברעה* ויאמר אל־משה קול מלחמה במחנה׃
02O	32	18		24570	ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃
02O	32	19		24580	ויהי כאשר קרב אל־המחנה וירא את־העגל ומחלת ויחר־אף משה וישלך [כ= מידו] [ק= מידיו] את־הלחת וישבר אתם תחת ההר׃
02O	32	20		24590	ויקח את־העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר־דק ויזר על־פני המים וישק את־בני ישראל׃
02O	32	21		24600	ויאמר משה אל־אהרן מה־עשה לך העם הזה כי־הבאת עליו חטאה גדלה׃
02O	32	22		24610	ויאמר אהרן אל־יחר אף אדני אתה ידעת את־העם כי ברע הוא׃
02O	32	23		24620	ויאמרו לי עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃
02O	32	24		24630	ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו־לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃
02O	32	25		24640	וירא משה את־העם כי פרע הוא כי־פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃
02O	32	26		24650	ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל־בני לוי׃
02O	32	27		24660	ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש־חרבו על־ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש־את־אחיו ואיש את־רעהו ואיש את־קרבו׃
02O	32	28		24670	ויעשו בני־לוי כדבר משה ויפל מן־העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃
02O	32	29		24680	ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃
02O	32	30		24690	ויהי ממחרת ויאמר משה אל־העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל־יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃
02O	32	31		24700	וישב משה אל־יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃
02O	32	32		24710	ועתה אם־תשא חטאתם ואם־אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃
02O	32	33		24720	ויאמר יהוה אל־משה מי אשר חטא־לי אמחנו מספרי׃
02O	32	34		24730	ועתה לך נחה את־העם אל אשר־דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃
02O	32	35		24740	ויגף יהוה את־העם על אשר עשו את־העגל אשר עשה אהרן׃ ס
02O	33	1		24750	וידבר יהוה אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה׃
02O	33	2		24760	ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את־הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי׃
02O	33	3		24770	אל־ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם־קשה־ערף אתה פן־אכלך בדרך׃
02O	33	4		24780	וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו׃
02O	33	5		24790	ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך׃
02O	33	6		24800	ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב׃
02O	33	7		24810	ומשה יקח את־האהל ונטה־לו מחוץ למחנה הרחק מן־המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל־מבקש יהוה יצא אל־אהל מועד אשר מחוץ למחנה׃
02O	33	8		24820	והיה כצאת משה אל־האהל יקומו כל־העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד־באו האהלה׃
02O	33	9		24830	והיה כבא משה האהלה ירד עמוד העןן ועמד פתח האהל ודבר עם־משה׃
02O	33	10		24840	וראה כל־העם את־עמוד העןן עמד פתח האהל וקם כל־העם והשתחוו איש פתח אהלו׃
02O	33	11		24850	ודבר יהוה אל־משה פנים אל־פנים כאשר ידבר איש אל־רעהו ושב אל־המחנה ומשרתו יהושע בן־נון נער לא ימיש מתוך האהל׃ ס
02O	33	12		24860	ויאמר משה אל־יהוה ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני׃
02O	33	13		24870	ועתה אם־נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את־דרךך ואדעך למען אמצא־חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה׃
02O	33	14		24880	ויאמר פני ילכו והנחתי לך׃
02O	33	15		24890	ויאמר אליו אם־אין פניך הלכים אל־תעלנו מזה׃
02O	33	16		24900	ובמה יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה׃ ף
02O	33	17		24910	ויאמר יהוה אל־משה גם את־הדבר הזה אשר דברת אעשה כי־מצאת חן בעיני ואדעך בשם׃
02O	33	18		24920	ויאמר הראני נא את־כבדך׃
02O	33	19		24930	ויאמר אני אעביר כל־טובי על־פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את־אשר אחן ורחמתי את־אשר ארחם׃
02O	33	20		24940	ויאמר לא תוכל לראת את־פני כי לא־יראני האדם וחי׃
02O	33	21		24950	ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על־הצור׃
02O	33	22		24960	והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד־עברי׃
02O	33	23		24970	והסרתי את־כפי וראית את־אחרי ופני לא יראו׃ ס
02O	34	1		24980	ויאמר יהוה אל־משה פסל־לך שני־לחת אבנים כראשנים וכתבתי על־הלחת את־הדברים אשר היו על־הלחת הראשנים אשר שברת׃
02O	34	2		24990	והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל־הר סיני ונצבת לי שם על־ראש ההר׃
02O	34	3		25000	ואיש לא־יעלה עמך וגם־איש אל־ירא בכל־ההר גם־הצאן והבקר אל־ירעו אל־מול ההר ההוא׃
02O	34	4		25010	ויפסל שני־לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל־הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים׃
02O	34	5		25020	וירד יהוה בעןן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם יהוה׃
02O	34	6		25030	ויעבר יהוה על־פניו ויקרא יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת׃
02O	34	7		25040	נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים ועל־בני בנים על־שלשים ועל־רבעים׃
02O	34	8		25050	וימהר משה ויקד ארצה וישתחו׃
02O	34	9		25060	ויאמר אם־נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך־נא אדני בקרבנו כי עם־קשה־ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו׃
02O	34	10		25070	ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל־עמך אעשה נפלאת אשר לא־נבראו בכל־הארץ ובכל־הגוים וראה כל־העם אשר־אתה בקרבו את־מעשה יהוה כי־נורא הוא אשר אני עשה עמך׃
02O	34	11		25080	שמר־לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את־האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי׃
02O	34	12		25090	השמר לך פן־תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן־יהיה למוקש בקרבך׃
02O	34	13		25100	כי את־מזבחתם תתצון ואת־מצבתם תשברון ואת־אשריו תכרתון׃
02O	34	14		25110	כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהוה קנא שמו אל קנא הוא׃
02O	34	15		25120	פן־תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו׃
02O	34	16		25130	ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את־בניך אחרי אלהיהן׃
02O	34	17		25140	אלהי מסכה לא תעשה־לך׃
02O	34	18		25150	את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים׃
02O	34	19		25160	כל־פטר רחם לי וכל־מקנך תזכר פטר שור ושה׃
02O	34	20		25170	ופטר חמור תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא־יראו פני ריקם׃
02O	34	21		25180	ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת׃
02O	34	22		25190	וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה׃
02O	34	23		25200	שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך את־פני האדן יהוה אלהי ישראל׃
02O	34	24		25210	כי־אוריש גוים מפניך והרחבתי את־גבולך ולא־יחמד איש את־ארצך בעלתך לראות את־פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה׃
02O	34	25		25220	לא־תשחט על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין לבקר זבח חג הפסח׃
02O	34	26		25230	ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃ ף
02O	34	27		25240	ויאמר יהוה אל־משה כתב־לך את־הדברים האלה כי על־פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת־ישראל׃
02O	34	28		25250	ויהי־שם עם־יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על־הלחת את דברי הברית עשרת הדברים׃
02O	34	29		25260	ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד־משה ברדתו מן־ההר ומשה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו׃
02O	34	30		25270	וירא אהרן וכל־בני ישראל את־משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו׃
02O	34	31		25280	ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל־הנשאים בעדה וידבר משה אלהם׃
02O	34	32		25290	ואחרי־כן נגשו כל־בני ישראל ויצום את כל־אשר דבר יהוה אתו בהר סיני׃
02O	34	33		25300	ויכל משה מדבר אתם ויתן על־פניו מסוה׃
02O	34	34		25310	ובבא משה לפני יהוה לדבר אתו יסיר את־המסוה עד־צאתו ויצא ודבר אל־בני ישראל את אשר יצוה׃
02O	34	35		25320	וראו בני־ישראל את־פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את־המסוה על־פניו עד־באו לדבר אתו׃ ס
02O	35	1		25330	ויקהל משה את־כל־עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר־צוה יהוה לעשת אתם׃
02O	35	2		25340	ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון ליהוה כל־העשה בו מלאכה יומת׃
02O	35	3		25350	לא־תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת׃ ף
02O	35	4		25360	ויאמר משה אל־כל־עדת בני־ישראל לאמר זה הדבר אשר־צוה יהוה לאמר׃
02O	35	5		25370	קחו מאתכם תרומה ליהוה כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהוה זהב וכסף ונחשת׃
02O	35	6		25380	ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים׃
02O	35	7		25390	וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים׃
02O	35	8		25400	ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים׃
02O	35	9		25410	ואבני־שהם ואבני מלאים לאפוד ולחשן׃
02O	35	10		25420	וכל־חכם־לב בכם יבאו ויעשו את כל־אשר צוה יהוה׃
02O	35	11		25430	את־המשכן את־אהלו ואת־מכסהו את־קרסיו ואת־קרשיו את־בריחו* את־עמדיו ואת־אדניו׃
02O	35	12		25440	את־הארן ואת־בדיו את־הכפרת ואת פרכת המסך׃
02O	35	13		25450	את־השלחן ואת־בדיו ואת־כל־כליו ואת לחם הפנים׃
02O	35	14		25460	ואת־מנרת המאור ואת־כליה ואת־נרתיה ואת שמן המאור׃
02O	35	15		25470	ואת־מזבח הקטרת ואת־בדיו ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת־מסך הפתח לפתח המשכן׃
02O	35	16		25480	את מזבח העלה ואת־מכבר הנחשת אשר־לו את־בדיו ואת־כל־כליו את־הכיר ואת־כנו׃
02O	35	17		25490	את קלעי החצר את־עמדיו ואת־אדניה ואת מסך שער החצר׃
02O	35	18		25500	את־יתדת המשכן ואת־יתדת החצר ואת־מיתריהם׃
02O	35	19		25510	את־בגדי השרד לשרת בקדש את־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃
02O	35	20		25520	ויצאו* כל־עדת בני־ישראל מלפני משה׃
02O	35	21		25530	ויבאו כל־איש אשר־נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את־תרומת יהוה למלאכת אהל מועד ולכל־עבדתו ולבגדי הקדש׃
02O	35	22		25540	ויבאו האנשים על־הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל־כלי זהב וכל־איש אשר הניף תנופת זהב ליהוה׃
02O	35	23		25550	וכל־איש אשר־נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת תחשים הביאו׃
02O	35	24		25560	כל־מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת יהוה וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל־מלאכת העבדה הביאו׃
02O	35	25		25570	וכל־אשה חכמת־לב בידיה טוו ויביאו מטוה את־התכלת ואת־הארגמן את־תולעת השני ואת־השש׃
02O	35	26		25580	וכל־הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את־העזים׃
02O	35	27		25590	והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן׃
02O	35	28		25600	ואת־הבשם ואת־השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים׃
02O	35	29		25610	כל־איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל־המלאכה אשר צוה יהוה לעשות ביד־משה הביאו בני־ישראל נדבה ליהוה׃ ף
02O	35	30		25620	ויאמר משה אל־בני ישראל ראו קרא יהוה בשם בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה׃
02O	35	31		25630	וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל־מלאכה׃
02O	35	32		25640	ולחשב מחשבת לעשת בזהב ובכסף ובנחשת׃
02O	35	33		25650	ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל־מלאכת מחשבת׃
02O	35	34		25660	ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן־אחיסמך למטה־דן׃
02O	35	35		25670	מלא אתם חכמת־לב לעשות כל־מלאכת חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וארג עשי כל־מלאכה וחשבי מחשבת׃
02O	36	1		25680	ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם־לב אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשת את־כל־מלאכת עבדת הקדש לכל אשר־צוה יהוה׃
02O	36	2		25690	ויקרא משה אל־בצלאל ואל־אהליאב ואל כל־איש חכם־לב אשר נתן יהוה חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל־המלאכה לעשת אתה׃
02O	36	3		25700	ויקחו מלפני משה את כל־התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבדת הקדש לעשת אתה והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר׃
02O	36	4		25710	ויבאו כל־החכמים העשים את כל־מלאכת הקדש איש־איש ממלאכתו אשר־המה עשים׃
02O	36	5		25720	ויאמרו אל־משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר־צוה יהוה לעשת אתה׃
02O	36	6		25730	ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל־יעשו־עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא׃
02O	36	7		25740	והמלאכה היתה דים לכל־המלאכה לעשות אתה והותר׃ ס
02O	36	8		25750	ויעשו כל־חכם־לב בעשי המלאכה את־המשכן עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב עשה אתם׃
02O	36	9		25760	ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל־היריעת׃
02O	36	10		25770	ויחבר את־חמש היריעת אחת אל־אחת וחמש יריעת חבר אחת אל־אחת׃
02O	36	11		25780	ויעש ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה במחברת כן עשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃
02O	36	12		25790	חמשים ללאת עשה ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אחת אל־אחת׃
02O	36	13		25800	ויעש חמשים קרסי זהב ויחבר את־הירעת אחת אל־אחת בקרסים ויהי המשכן אחד׃ ס
02O	36	14		25810	ויעש יריעת עזים לאהל על־המשכן עשתי־עשרה יריעת עשה אתם׃
02O	36	15		25820	ארך היריעה האחת שלשים באמה וארבע אמות רחב היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃
02O	36	16		25830	ויחבר את־חמש היריעת לבד ואת־שש היריעת לבד׃
02O	36	17		25840	ויעש ללאת חמשים על שפת היריעה הקיצנה במחברת וחמשים ללאת עשה על־שפת היריעה החברת השנית׃
02O	36	18		25850	ויעש קרסי נחשת חמשים לחבר את־האהל להית* אחד׃
02O	36	19		25860	ויעש מכסה לאהל ערת אלים מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃ ס
02O	36	20		25870	ויעש את־הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃
02O	36	21		25880	עשר אמת ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃
02O	36	22		25890	שתי ידת לקרש האחד משלבת אחת אל־אחת כן עשה לכל קרשי המשכן׃
02O	36	23		25900	ויעש את־הקרשים למשכן עשרים קרשים לפאת נגב תימנה׃
02O	36	24		25910	וארבעים אדני־כסף עשה תחת עשרים הקרשים שני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו׃
02O	36	25		25920	ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשה עשרים קרשים׃
02O	36	26		25930	וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃
02O	36	27		25940	ולירכתי המשכן ימה עשה ששה קרשים׃
02O	36	28		25950	ושני קרשים עשה למקצעת המשכן בירכתים׃
02O	36	29		25960	והיו תואםם מלמטה ויחדו יהיו תמים אל־ראשו אל־הטבעת האחת כן עשה לשניהם לשני המקצעת׃
02O	36	30		25970	והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד׃
02O	36	31		25980	ויעש בריחי עצי שטים חמשה לקרשי צלע־המשכן האחת׃
02O	36	32		25990	וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי המשכן לירכתים ימה׃
02O	36	33		26000	ויעש את־הבריח התיכן לברח בתוך הקרשים מן־הקצה אל־הקצה׃
02O	36	34		26010	ואת־הקרשים צפה זהב ואת־טבעתם עשה זהב בתים לבריחם ויצף את־הבריחם זהב׃
02O	36	35		26020	ויעש את־הפרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב עשה אתה כרבים׃
02O	36	36		26030	ויעש לה ארבעה עמודי שטים ויצפם זהב וויהם זהב ויצק להם ארבעה אדני־כסף׃
02O	36	37		26040	ויעש מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃
02O	36	38		26050	ואת־עמודיו חמשה ואת־וויהם וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב ואדניהם חמשה נחשת׃ ף
02O	37	1		26060	ויעש בצלאל את־הארן עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו׃
02O	37	2		26070	ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ויעש לו זר זהב סביב׃
02O	37	3		26080	ויצק לו ארבע טבעת זהב על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעות על־צלעו השנית׃
02O	37	4		26090	ויעש בדי עצי שטים ויצף אתם זהב׃
02O	37	5		26100	ויבא את־הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את־הארן׃
02O	37	6		26110	ויעש כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה׃
02O	37	7		26120	ויעש שני כרבים זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת׃
02O	37	8		26130	כרוב־אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מן־הכפרת עשה את־הכרבים משני [כ= קצוותו] [ק= קצותיו]׃
02O	37	9		26140	ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על־הכפרת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפרת היו פני הכרבים׃ ף
02O	37	10		26150	ויעש את־השלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו׃
02O	37	11		26160	ויצף אתו זהב טהור ויעש לו זר זהב סביב׃
02O	37	12		26170	ויעש לו מסגרת טפח סביב ויעש זר־זהב למסגרתו סביב׃
02O	37	13		26180	ויצק לו ארבע טבעת זהב ויתן את־הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו׃
02O	37	14		26190	לעמת המסגרת היו הטבעת בתים לבדים לשאת את־השלחן׃
02O	37	15		26200	ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב לשאת את־השלחן׃
02O	37	16		26210	ויעש את־הכלים אשר על־השלחן את־קערתיו ואת־כפתיו ואת מנקיתיו ואת־הקשות אשר יסך בהן זהב טהור׃ ף
02O	37	17		26220	ויעש את־המנרה זהב טהור מקשה עשה את־המנרה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה היו׃
02O	37	18		26230	וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני׃
02O	37	19		26240	שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה אחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן־המנרה׃
02O	37	20		26250	ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה׃
02O	37	21		26260	וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת־שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים ממנה׃
02O	37	22		26270	כפתריהם וקנתם ממנה היו כלה מקשה אחת זהב טהור׃
02O	37	23		26280	ויעש את־נרתיה שבעה ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור׃
02O	37	24		26290	ככר זהב טהור עשה אתה ואת כל־כליה׃ ף
02O	37	25		26300	ויעש את־מזבח הקטרת עצי שטים אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קמתו ממנו היו קרנתיו׃
02O	37	26		26310	ויצף אתו זהב טהור את־גגו ואת־קירתיו סביב ואת־קרנתיו ויעש לו זר זהב סביב׃
02O	37	27		26320	ושתי טבעת זהב עשה־לו מתחת לזרו על שתי צלעתיו על שני צדיו לבתים לבדים לשאת אתו בהם׃
02O	37	28		26330	ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב׃
02O	37	29		26340	ויעש את־שמן המשחה קדש ואת־קטרת הסמים טהור מעשה רקח׃ ף
02O	38	1		26350	ויעש את־מזבח העלה עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש־אמות רחבו רבוע ושלש אמות קמתו׃
02O	38	2		26360	ויעש קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו היו קרנתיו ויצף אתו נחשת׃
02O	38	3		26370	ויעש את־כל־כלי המזבח את־הסירת ואת־היעים ואת־המזרקת את־המזלגת ואת־המחתת כל־כליו עשה נחשת׃
02O	38	4		26380	ויעש למזבח מכבר מעשה רשת נחשת תחת כרכבו מלמטה עד־חציו׃
02O	38	5		26390	ויצק ארבע טבעת בארבע הקצות למכבר הנחשת בתים לבדים׃
02O	38	6		26400	ויעש את־הבדים עצי שטים ויצף אתם נחשת׃
02O	38	7		26410	ויבא את־הבדים בטבעת על צלעת המזבח לשאת אתו בהם נבוב לחת עשה אתו׃ ס
02O	38	8		26420	ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד׃ ס
02O	38	9		26430	ויעש את־החצר לפאת נגב תימנה קלעי החצר שש משזר מאה באמה׃
02O	38	10		26440	עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם כסף׃
02O	38	11		26450	ולפאת צפון מאה באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי העמודים וחשקיהם כסף׃
02O	38	12		26460	ולפאת־ים קלעים חמשים באמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ווי העמדים וחשוקיהם כסף׃
02O	38	13		26470	ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה׃
02O	38	14		26480	קלעים חמש־עשרה אמה אל־הכתף עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה׃
02O	38	15		26490	ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה׃
02O	38	16		26500	כל־קלעי החצר סביב שש משזר׃
02O	38	17		26510	והאדנים לעמדים נחשת ווי העמודים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף והם מחשקים כסף כל עמדי החצר׃
02O	38	18		26520	ומסך שער החצר מעשה רקם תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ועשרים אמה ארך וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר׃
02O	38	19		26530	ועמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה נחשת וויהם כסף וצפוי ראשיהם וחשקיהם כסף׃
02O	38	20		26540	וכל־היתדת למשכן ולחצר סביב נחשת׃ ס
02O	38	21		26550	אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על־פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃
02O	38	22		26560	ובצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה עשה את כל־אשר־צוה יהוה את־משה׃
02O	38	23		26570	ואתו אהליאב בן־אחיסמך למטה־דן חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש׃ ס
02O	38	24		26580	כל־הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש׃
02O	38	25		26590	וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש׃
02O	38	26		26600	בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על־הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש־מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים׃
02O	38	27		26610	ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן׃
02O	38	28		26620	ואת־האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וחשק אתם׃
02O	38	29		26630	ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע־מאות שקל׃
02O	38	30		26640	ויעש בה את־אדני פתח אהל מועד ואת מזבח הנחשת ואת־מכבר הנחשת אשר־לו ואת כל־כלי המזבח׃
02O	38	31		26650	ואת־אדני החצר סביב ואת־אדני שער החצר ואת כל־יתדת המשכן ואת־כל־יתדת החצר סביב׃
02O	39	1		26660	ומן־התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי־שרד לשרת בקדש ויעשו את־בגדי הקדש אשר לאהרן כאשר צוה יהוה את־משה׃ ף
02O	39	2		26670	ויעש את־האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃
02O	39	3		26680	וירקעו את־פחי הזהב וקץץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חשב׃
02O	39	4		26690	כתפת עשו־לו חברת על־שני [כ= קצוותו] [ק= קצותיו] חבר׃
02O	39	5		26700	וחשב אפדתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כאשר צוה יהוה את־משה׃
02O	39	6		26710	ויעשו את־אבני השהם מסבת משבצת זהב מפתחת פתוחי חותם על־שמות בני ישראל׃
02O	39	7		26720	וישם אתם על כתפת האפד אבני זכרון לבני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה׃ ף
02O	39	8		26730	ויעש את־החשן מעשה חשב כמעשה אפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר׃
02O	39	9		26740	רבוע היה כפול עשו את־החשן זרת ארכו וזרת רחבו כפול׃
02O	39	10		26750	וימלאו־בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד׃
02O	39	11		26760	והטור השני נפך ספיר ויהלם׃
02O	39	12		26770	והטור השלישי לשם שבו ואחלמה׃
02O	39	13		26780	והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצות זהב במלאתם׃
02O	39	14		26790	והאבנים על־שמת בני־ישראל הנה שתים עשרה על־שמתם פתוחי חתם איש על־שמו לשנים עשר שבט׃
02O	39	15		26800	ויעשו על־החשן שרשרת גבלת מעשה עבת זהב טהור׃
02O	39	16		26810	ויעשו שתי משבצת זהב ושתי טבעת זהב ויתנו את־שתי הטבעת על־שני קצות החשן׃
02O	39	17		26820	ויתנו שתי העבתת הזהב על־שתי הטבעת על־קצות החשן׃
02O	39	18		26830	ואת שתי קצות שתי העבתת נתנו על־שתי המשבצת ויתנם על־כתפת האפד אל־מול פניו׃
02O	39	19		26840	ויעשו שתי טבעת זהב וישימו על־שני קצות החשן על־שפתו אשר אל־עבר האפד ביתה׃
02O	39	20		26850	ויעשו שתי טבעת זהב ויתנם על־שתי כתפת האפד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפד׃
02O	39	21		26860	וירכסו את־החשן מטבעתיו אל־טבעת האפד בפתיל תכלת להית על־חשב האפד ולא־יזח החשן מעל האפד כאשר צוה יהוה את־משה׃
02O	39	22		26870	ויעש את־מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת׃
02O	39	23		26880	ופי־המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב לא יקרע׃
02O	39	24		26890	ויעשו על־שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר׃
02O	39	25		26900	ויעשו פעמני זהב טהור ויתנו את־הפעמנים בתוך הרמנים על־שולי המעיל סביב בתוך הרמנים׃
02O	39	26		26910	פעמן ורמן פעמן ורמן על־שולי המעיל סביב לשרת כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	39	27		26920	ויעשו את־הכתנת שש מעשה ארג לאהרן ולבניו׃
02O	39	28		26930	ואת המצנפת שש ואת־פארי המגבעת שש ואת־מכנסי הבד שש משזר׃
02O	39	29		26940	ואת־האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רקם כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	39	30		26950	ויעשו את־ציץ נזר־הקדש זהב טהור ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קדש ליהוה׃
02O	39	31		26960	ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על־המצנפת מלמעלה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	39	32		26970	ותכל כל־עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו׃ ף
02O	39	33		26980	ויביאו את־המשכן אל־משה את־האהל ואת־כל־כליו קרסיו קרשיו [כ= בריחו] [ק= בריחיו] ועמדיו ואדניו׃
02O	39	34		26990	ואת־מכסה עורת האילם המאדמים ואת־מכסה ערת התחשים ואת פרכת המסך׃
02O	39	35		27000	את־ארן העדת ואת־בדיו ואת הכפרת׃
02O	39	36		27010	את־השלחן את־כל־כליו ואת לחם הפנים׃
02O	39	37		27020	את־המנרה הטהרה את־נרתיה נרת המערכה ואת־כל־כליה ואת שמן המאור׃
02O	39	38		27030	ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך פתח האהל׃
02O	39	39		27040	את מזבח הנחשת ואת־מכבר הנחשת אשר־לו את־בדיו ואת־כל־כליו את־הכיר ואת־כנו׃
02O	39	40		27050	את קלעי החצר את־עמדיה ואת־אדניה ואת־המסך לשער החצר את־מיתריו ויתדתיה ואת כל־כלי עבדת המשכן לאהל מועד׃
02O	39	41		27060	את־בגדי השרד לשרת בקדש את־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן׃
02O	39	42		27070	ככל אשר־צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל את כל־העבדה׃
02O	39	43		27080	וירא משה את־כל־המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יהוה כן עשו ויברך אתם משה׃ ף
02O	40	1		27090	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
02O	40	2		27100	ביום־החדש הראשון באחד לחדש תקים את־משכן אהל מועד׃
02O	40	3		27110	ושמת שם את ארון העדות וסכת על־הארן את־הפרכת׃
02O	40	4		27120	והבאת את־השלחן וערכת את־ערכו והבאת את־המנרה והעלית את־נרתיה׃
02O	40	5		27130	ונתתה את־מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדת ושמת את־מסך הפתח למשכן׃
02O	40	6		27140	ונתתה את מזבח העלה לפני פתח משכן אהל־מועד׃
02O	40	7		27150	ונתת את־הכיר בין־אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים׃
02O	40	8		27160	ושמת את־החצר סביב ונתת את־מסך שער החצר׃
02O	40	9		27170	ולקחת את־שמן המשחה ומשחת את־המשכן ואת־כל־אשר־בו וקדשת אתו ואת־כל־כליו והיה קדש׃
02O	40	10		27180	ומשחת את־מזבח העלה ואת־כל־כליו וקדשת את־המזבח והיה המזבח קדש קדשים׃
02O	40	11		27190	ומשחת את־הכיר ואת־כנו וקדשת אתו׃
02O	40	12		27200	והקרבת את־אהרן ואת־בניו אל־פתח אהל מועד ורחצת אתם במים׃
02O	40	13		27210	והלבשת את־אהרן את בגדי הקדש ומשחת אתו וקדשת אתו וכהן לי׃
02O	40	14		27220	ואת־בניו תקריב והלבשת אתם כתנת׃
02O	40	15		27230	ומשחת אתם כאשר משחת את־אביהם וכהנו לי והיתה להית להם משחתם לכהנת עולם לדרתם׃*
02O	40	16		27240	ויעש משה ככל אשר צוה יהוה אתו כן עשה׃ ס
02O	40	17		27250	ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן׃
02O	40	18		27260	ויקם משה את־המשכן ויתן את־אדניו וישם את־קרשיו ויתן את־בריחיו ויקם את־עמודיו׃
02O	40	19		27270	ויפרש את־האהל על־המשכן וישם את־מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	40	20		27280	ויקח ויתן את־העדת אל־הארן וישם את־הבדים על־הארן ויתן את־הכפרת על־הארן מלמעלה׃
02O	40	21		27290	ויבא את־הארן אל־המשכן וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	40	22		27300	ויתן את־השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפנה מחוץ לפרכת׃
02O	40	23		27310	ויערך עליו ערך לחם לפני יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	40	24		27320	וישם את־המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה׃
02O	40	25		27330	ויעל הנרת לפני יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	40	26		27340	וישם את־מזבח הזהב באהל מועד לפני הפרכת׃
02O	40	27		27350	ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה יהוה את־משה׃ ף
02O	40	28		27360	וישם את־מסך הפתח למשכן׃
02O	40	29		27370	ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל־מועד ויעל עליו את־העלה ואת־המנחה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	40	30		27380	וישם את־הכיר בין־אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה׃
02O	40	31		27390	ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את־ידיהם ואת־רגליהם׃
02O	40	32		27400	בבאם אל־אהל מועד ובקרבתם אל־המזבח ירחצו כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
02O	40	33		27410	ויקם את־החצר סביב למשכן ולמזבח ויתן את־מסך שער החצר ויכל משה את־המלאכה׃ ף
02O	40	34		27420	ויכס העןן את־אהל מועד וכבוד יהוה מלא את־המשכן׃
02O	40	35		27430	ולא־יכל משה לבוא אל־אהל מועד כי־שכן עליו העןן וכבוד יהוה מלא את־המשכן׃
02O	40	36		27440	ובהעלות העןן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם׃
02O	40	37		27450	ואם־לא יעלה העןן ולא יסעו עד־יום העלתו׃
02O	40	38		27460	כי עןן יהוה על־המשכן יוםם ואש תהיה לילה בו לעיני כל־בית־ישראל בכל־מסעיהם׃
03O	1	1		27470	ויקרא אל־משה וידבר יהוה אליו מאהל מועד לאמר׃
03O	1	2		27480	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי־יקריב םכם קרבן ליהוה מן־הבהמה מן־הבקר ומן־הצאן תקריבו את־קרבנכם׃
03O	1	3		27490	אם־עלה קרבנו מן־הבקר זכר תמים יקריבנו אל־פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני יהוה׃
03O	1	4		27500	וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו׃
03O	1	5		27510	ושחט את־בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את־הדם וזרקו את־הדם על־המזבח סביב אשר־פתח אהל מועד׃
03O	1	6		27520	והפשיט את־העלה ונתח אתה לנתחיה׃
03O	1	7		27530	ונתנו בני אהרן הכהן אש על־המזבח וערכו עצים על־האש׃
03O	1	8		27540	וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את־הראש ואת־הפדר על־העצים אשר על־האש אשר על־המזבח׃
03O	1	9		27550	וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את־הכל המזבחה עלה אשה ריח־ניחוח ליהוה׃ ס
03O	1	10		27560	ואם־מן־הצאן קרבנו מן־הכשבים או מן־העזים לעלה זכר תמים יקריבנו׃
03O	1	11		27570	ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני יהוה וזרקו בני אהרן הכהנים את־דמו על־המזבח סביב׃
03O	1	12		27580	ונתח אתו לנתחיו ואת־ראשו ואת־פדרו וערך הכהן אתם על־העצים אשר על־האש אשר על־המזבח׃
03O	1	13		27590	והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את־הכל והקטיר המזבחה עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה׃ ף
03O	1	14		27600	ואם מן־העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן־התרים או מן־בני היונה את־קרבנו׃
03O	1	15		27610	והקריבו הכהן אל־המזבח ומלק את־ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח׃
03O	1	16		27620	והסיר את־מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל־מקום הדשן׃
03O	1	17		27630	ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה על־העצים אשר על־האש עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה׃ ס
03O	2	1		27640	ונפש כי־תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה׃
03O	2	2		27650	והביאה אל־בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל־לבנתה והקטיר הכהן את־אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה׃
03O	2	3		27660	והנותרת מן־המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה׃ ס
03O	2	4		27670	וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן׃ ס
03O	2	5		27680	ואם־מנחה על־המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה׃
03O	2	6		27690	פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא׃ ס
03O	2	7		27700	ואם־מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה׃
03O	2	8		27710	והבאת את־המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה והקריבה אל־הכהן והגישה אל־המזבח׃
03O	2	9		27720	והרים הכהן מן־המנחה את־אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה׃
03O	2	10		27730	והנותרת מן־המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה׃
03O	2	11		27740	כל־המנחה אשר תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל־שאר וכל־דבש לא־תקטירו ממנו אשה ליהוה׃
03O	2	12		27750	קרבן ראשית תקריבו אתם ליהוה ואל־המזבח לא־יעלו לריח ניחח׃
03O	2	13		27760	וכל־קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל־קרבנך תקריב מלח׃ ס
03O	2	14		27770	ואם־תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך׃
03O	2	15		27780	ונתת עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא׃
03O	2	16		27790	והקטיר הכהן את־אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל־לבנתה אשה ליהוה׃ ף
03O	3	1		27800	ואם־זבח שלמים קרבנו אם מן־הבקר הוא מקריב אם־זכר אם־נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה׃
03O	3	2		27810	וסמך ידו על־ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את־הדם על־המזבח סביב׃
03O	3	3		27820	והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה את־החלב המכסה את־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב׃
03O	3	4		27830	ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכליות יסירנה׃
03O	3	5		27840	והקטירו אתו בני־אהרן המזבחה על־העלה אשר על־העצים אשר על־האש אשה ריח ניחח ליהוה׃ ף
03O	3	6		27850	ואם־מן־הצאן קרבנו לזבח שלמים ליהוה זכר או נקבה תמים יקריבנו׃
03O	3	7		27860	אם־כשב הוא־מקריב את־קרבנו והקריב אתו לפני יהוה׃
03O	3	8		27870	וסמך את־ידו על־ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את־דמו על־המזבח סביב׃
03O	3	9		27880	והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה חלבו האליה תמימה לעמת העצה יסירנה ואת־החלב המכסה את־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב׃
03O	3	10		27890	ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכלית יסירנה׃
03O	3	11		27900	והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה ליהוה׃ ף
03O	3	12		27910	ואמ* עז קרבנו והקריבו לפני יהוה׃
03O	3	13		27920	וסמך את־ידו על־ראשו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את־דמו על־המזבח סביב׃
03O	3	14		27930	והקריב ממנו קרבנו אשה ליהוה את־החלב המכסה את־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב׃
03O	3	15		27940	ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכלית יסירנה׃
03O	3	16		27950	והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל־חלב ליהוה׃
03O	3	17		27960	חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל־חלב וכל־דם לא תאכלו׃ ף
03O	4	1		27970	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	4	2		27980	דבר אל־בני ישראל לאמר נפש כי־תחטא בשגגה מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה׃
03O	4	3		27990	אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן־בקר תמים ליהוה לחטאת׃
03O	4	4		28000	והביא את־הפר אל־פתח אהל מועד לפני יהוה וסמך את־ידו על־ראש הפר ושחט את־הפר לפני יהוה׃
03O	4	5		28010	ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אתו אל־אהל מועד׃
03O	4	6		28020	וטבל הכהן את־אצבעו בדם והזה מן־הדם שבע פעמים לפני יהוה את־פני פרכת הקדש׃
03O	4	7		28030	ונתן הכהן מן־הדם על־קרנות מזבח קטרת הסמים לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל־דם הפר ישפך אל־יסוד מזבח העלה אשר־פתח אהל מועד׃
03O	4	8		28040	ואת־כל־חלב פר החטאת ירים ממנו את־החלב המכסה על־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב׃
03O	4	9		28050	ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכליות יסירנה׃
03O	4	10		28060	כאשר יורם משור זבח השלמים והקטירם הכהן על מזבח העלה׃
03O	4	11		28070	ואת־עור הפר ואת־כל־בשרו על־ראשו ועל־כרעיו וקרבו ופרשו׃
03O	4	12		28080	והוציא את־כל־הפר אל־מחוץ למחנה אל־מקום טהור אל־שפך הדשן ושרף אתו על־עצים באש על־שפך הדשן ישרף׃ ף
03O	4	13		28090	ואם כל־עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל־מצות יהוה אשר לא־תעשינה ואשמו׃
03O	4	14		28100	ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן־בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד׃
03O	4	15		28110	וסמכו זקני העדה את־ידיהם על־ראש הפר לפני יהוה ושחט את־הפר לפני יהוה׃
03O	4	16		28120	והביא הכהן המשיח מדם הפר אל־אהל מועד׃
03O	4	17		28130	וטבל הכהן אצבעו מן־הדם והזה שבע פעמים לפני יהוה את פני הפרכת׃
03O	4	18		28140	ומן־הדם יתן על־קרנת המזבח אשר לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל־הדם ישפך אל־יסוד מזבח העלה אשר־פתח אהל מועד׃
03O	4	19		28150	ואת כל־חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה׃
03O	4	20		28160	ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה־לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם׃
03O	4	21		28170	והוציא את־הפר אל־מחוץ למחנה ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא׃ ף
03O	4	22		28180	אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל־מצות יהוה אלהיו אשר לא־תעשינה בשגגה ואשם׃
03O	4	23		28190	או־הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את־קרבנו שעיר עזים זכר תמים׃
03O	4	24		28200	וסמך ידו על־ראש השעיר ושחט אתו במקום אשר־ישחט את־העלה לפני יהוה חטאת הוא׃
03O	4	25		28210	ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על־קרנת מזבח העלה ואת־דמו ישפך אל־יסוד מזבח העלה׃
03O	4	26		28220	ואת־כל־חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו׃ ף
03O	4	27		28230	ואם־נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות יהוה אשר לא־תעשינה ואשם׃
03O	4	28		28240	או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על־חטאתו אשר חטא׃
03O	4	29		28250	וסמך את־ידו על ראש החטאת ושחט את־החטאת במקום העלה׃
03O	4	30		28260	ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על־קרנת מזבח העלה ואת־כל־דמה ישפך אל־יסוד המזבח׃
03O	4	31		28270	ואת־כל־חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ליהוה וכפר עליו הכהן ונסלח לו׃ ף
03O	4	32		28280	ואם־כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה׃
03O	4	33		28290	וסמך את־ידו על ראש החטאת ושחט אתה לחטאת במקום אשר ישחט את־העלה׃
03O	4	34		28300	ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על־קרנת מזבח העלה ואת־כל־דמה ישפך אל־יסוד המזבח׃
03O	4	35		28310	ואת־כל־חלבה יסיר כאשר יוסר חלב־הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי יהוה וכפר עליו הכהן על־חטאתו אשר־חטא ונסלח לו׃ ף
03O	5	1		28320	ונפש כי־תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם־לוא יגיד ונשא עונו׃
03O	5	2		28330	או נפש אשר תגע בכל־דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או* בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם׃
03O	5	3		28340	או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם׃
03O	5	4		28350	או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא־ידע ואשם לאחת מאלה׃
03O	5	5		28360	והיה כי־יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה׃
03O	5	6		28370	והביא את־אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא נקבה מן־הצאן כשבה או־שעירת עזים לחטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו׃
03O	5	7		28380	ואם־לא תגיע ידו די שה והביא את־אשמו אשר חטא שתי תרים או־שני בני־יונה ליהוה אחד לחטאת ואחד לעלה׃
03O	5	8		28390	והביא אתם אל־הכהן והקריב את־אשר לחטאת ראשונה ומלק את־ראשו ממול ערפו ולא יבדיל׃
03O	5	9		28400	והזה מדם החטאת על־קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל־יסוד המזבח חטאת הוא׃
03O	5	10		28410	ואת־השני יעשה עלה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר־חטא ונסלח לו׃ ס
03O	5	11		28420	ואם־לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני־יונה והביא את־קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת לא־ישים עליה שמן ולא־יתן עליה לבנה כי חטאת היא׃
03O	5	12		28430	והביאה אל־הכהן וקמץ הכהן ממנה מלוא קמצו את־אזכרתה והקטיר המזבחה על אשי יהוה חטאת הוא׃
03O	5	13		28440	וכפר עליו הכהן על־חטאתו אשר־חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה׃ ס
03O	5	14		28450	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	5	15		28460	נפש כי־תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי יהוה והביא את־אשמו ליהוה איל תמים מן־הצאן בערךך כסף־שקלים בשקל־הקדש לאשם׃
03O	5	16		28470	ואת אשר חטא מן־הקדש ישלם ואת־חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו׃ ף
03O	5	17		28480	ואם־נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל־מצות יהוה אשר לא תעשינה ולא־ידע ואשם ונשא עונו׃
03O	5	18		28490	והביא איל תמים מן־הצאן בערךך לאשם אל־הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר־שגג והוא לא־ידע ונסלח לו׃
03O	5	19		28500	אשם הוא אשם אשם ליהוה׃ ף
03O	5	20		28510	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	5	21		28520	נפש כי תחטא ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בפקדון או־בתשומת יד או בגזל או עשק את־עמיתו׃
03O	5	22		28530	או־מצא אבדה וכחש בה ונשבע על־שקר על־אחת מכל אשר־יעשה האדם לחטא בהנה׃
03O	5	23		28540	והיה כי־יחטא ואשם והשיב את־הגזלה אשר גזל או את־העשק אשר עשק או את־הפקדון אשר הפקד אתו או את־האבדה אשר מצא׃
03O	5	24		28550	או מכל אשר־ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו׃
03O	5	25		28560	ואת־אשמו יביא ליהוה איל תמים מן־הצאן בערךך לאשם אל־הכהן׃
03O	5	26		28570	וכפר עליו הכהן לפני יהוה ונסלח לו על־אחת מכל אשר־יעשה לאשמה בה׃ ף
03O	6	1		28580	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	6	2		28590	צו את־אהרן ואת־בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על־המזבח כל־הלילה עד־הבקר ואש המזבח תוקד בו׃
03O	6	3		28600	ולבש הכהן מדו בד ומכנסי־בד ילבש על־בשרו והרים את־הדשן אשר תאכל האש את־העלה על־המזבח ושמו אצל המזבח׃
03O	6	4		28610	ופשט את־בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את־הדשן אל־מחוץ למחנה אל־מקום טהור׃
03O	6	5		28620	והאש על־המזבח תוקד־בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים׃
03O	6	6		28630	אש תמיד תוקד על־המזבח לא תכבה׃ ס
03O	6	7		28640	וזאת תורת המנחה הקרב אתה בני־אהרן לפני יהוה אל־פני המזבח׃
03O	6	8		28650	והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל־הלבנה אשר על־המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה ליהוה׃
03O	6	9		28660	והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש בחצר אהל־מועד יאכלוה׃
03O	6	10		28670	לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם׃
03O	6	11		28680	כל־זכר בבני אהרן יאכלנה* חק־עולם לדרתיכם מאשי יהוה כל אשר־יגע בהם יקדש׃ ף
03O	6	12		28690	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	6	13		28700	זה קרבן אהרן ובניו אשר־יקריבו ליהוה ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב׃
03O	6	14		28710	על־מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח־ניחח ליהוה׃
03O	6	15		28720	והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה חק־עולם ליהוה כליל תקטר׃
03O	6	16		28730	וכל־מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל׃ ף
03O	6	17		28740	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	6	18		28750	דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני יהוה קדש קדשים הוא׃
03O	6	19		28760	הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד׃
03O	6	20		28770	כל אשר־יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על־הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש׃
03O	6	21		28780	וכלי־חרש אשר תבשל־בו ישבר ואם־בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים׃
03O	6	22		28790	כל־זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים הוא׃
03O	6	23		28800	וכל־חטאת אשר יובא מדמה אל־אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף׃ ף
03O	7	1		28810	וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא׃
03O	7	2		28820	במקום אשר ישחטו את־העלה ישחטו את־האשם ואת־דמו יזרק על־המזבח סביב׃
03O	7	3		28830	ואת כל־חלבו יקריב ממנו את האליה ואת־החלב המכסה את־הקרב׃
03O	7	4		28840	ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עליהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכלית יסירנה׃
03O	7	5		28850	והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא׃
03O	7	6		28860	כל־זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא׃
03O	7	7		28870	כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר־בו לו יהיה׃
03O	7	8		28880	והכהן המקריב את־עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה׃
03O	7	9		28890	וכל־מנחה אשר תאפה בתנור וכל־נעשה במרחשת ועל־מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה׃
03O	7	10		28900	וכל־מנחה בלולה־בשמן וחרבה לכל־בני אהרן תהיה איש כאחיו׃ ף
03O	7	11		28910	וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה׃
03O	7	12		28920	אם על־תודה יקריבנו והקריב על־זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן׃
03O	7	13		28930	על־חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על־זבח תודת שלמיו׃
03O	7	14		28940	והקריב ממנו אחד מכל־קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את־דם השלמים לו יהיה׃
03O	7	15		28950	ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא־יניח ממנו עד־בקר׃
03O	7	16		28960	ואם־נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את־זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל׃
03O	7	17		28970	והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף׃
03O	7	18		28980	ואם האכל יאכל מבשר־זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא׃
03O	7	19		28990	והבשר אשר־יגע בכל־טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל־טהור יאכל בשר׃
03O	7	20		29000	והנפש אשר־תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃
03O	7	21		29010	ונפש כי־תגע בכל־טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל־שקץ טמא ואכל מבשר־זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃ ף
03O	7	22		29020	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	7	23		29030	דבר אל־בני ישראל לאמר כל־חלב שור וכשב ועז לא תאכלו׃
03O	7	24		29040	וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל־מלאכה ואכל לא תאכלהו׃
03O	7	25		29050	כי כל־אכל חלב מן־הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה׃
03O	7	26		29060	וכל־דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה׃
03O	7	27		29070	כל־נפש אשר־תאכל כל־דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃ ף
03O	7	28		29080	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	7	29		29090	דבר אל־בני ישראל לאמר המקריב את־זבח שלמיו ליהוה יביא את־קרבנו ליהוה מזבח שלמיו׃
03O	7	30		29100	ידיו תביאינה את אשי יהוה את־החלב על־החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה׃
03O	7	31		29110	והקטיר הכהן את־החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו׃
03O	7	32		29120	ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם׃
03O	7	33		29130	המקריב את־דם השלמים ואת־החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה׃
03O	7	34		29140	כי את־חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני־ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק־עולם מאת בני ישראל׃
03O	7	35		29150	זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה׃
03O	7	36		29160	אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל חקת עולם לדרתם׃
03O	7	37		29170	זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים׃
03O	7	38		29180	אשר צוה* יהוה את־משה בהר סיני ביום צותו את־בני ישראל להקריב את־קרבניהם ליהוה במדבר סיני׃ ף
03O	8	1		29190	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	8	2		29200	קח את־אהרן ואת־בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות׃
03O	8	3		29210	ואת כל־העדה הקהל אל־פתח אהל מועד׃
03O	8	4		29220	ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו ותקהל העדה אל־פתח אהל מועד׃
03O	8	5		29230	ויאמר משה אל־העדה זה הדבר אשר־צוה יהוה לעשות׃
03O	8	6		29240	ויקרב משה את־אהרן ואת־בניו וירחץ אתם במים׃
03O	8	7		29250	ויתן עליו את־הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את־המעיל ויתן עליו את־האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו׃
03O	8	8		29260	וישם עליו את־החשן ויתן אל־החשן את־האורים ואת־התמים׃
03O	8	9		29270	וישם את־המצנפת על־ראשו וישם על־המצנפת אל־מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש כאשר צוה יהוה את־משה׃
03O	8	10		29280	ויקח משה את־שמן המשחה וימשח את־המשכן ואת־כל־אשר־בו ויקדש אתם׃
03O	8	11		29290	ויז ממנו על־המזבח שבע פעמים וימשח את־המזבח ואת־כל־כליו ואת־הכיר ואת־כנו לקדשם׃
03O	8	12		29300	ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו׃
03O	8	13		29310	ויקרב משה את־בני אהרן וילבשם כתנת ויחגר אתם אבנט ויחבש להם מגבעות כאשר צוה יהוה את־משה׃
03O	8	14		29320	ויגש את פר החטאת ויסמך אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש פר החטאת׃
03O	8	15		29330	וישחט ויקח משה את־הדם ויתן על־קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את־המזבח ואת־הדם יצק אל־יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו׃
03O	8	16		29340	ויקח את־כל־החלב אשר על־הקרב ואת יתרת הכבד ואת־שתי הכלית ואת־חלבהן ויקטר משה המזבחה׃
03O	8	17		29350	ואת־הפר ואת־ערו ואת־בשרו ואת־פרשו שרף באש מחוץ למחנה כאשר צוה יהוה את־משה׃
03O	8	18		29360	ויקרב את איל העלה ויסמכו אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃
03O	8	19		29370	וישחט ויזרק משה את־הדם על־המזבח סביב׃
03O	8	20		29380	ואת־האיל נתח לנתחיו ויקטר משה את־הראש ואת־הנתחים ואת־הפדר׃
03O	8	21		29390	ואת־הקרב ואת־הכרעים רחץ במים ויקטר משה את־כל־האיל המזבחה עלה הוא לריח־ניחח אשה הוא ליהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃
03O	8	22		29400	ויקרב את־האיל השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו את־ידיהם על־ראש האיל׃
03O	8	23		29410	וישחט ויקח משה מדמו ויתן על־תנוך אזן־אהרן הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית׃
03O	8	24		29420	ויקרב את־בני אהרן ויתן משה מן־הדם על־תנוך אזנם הימנית ועל־בהן ידם הימנית ועל־בהן רגלם הימנית ויזרק משה את־הדם על־המזבח סביב׃
03O	8	25		29430	ויקח את־החלב ואת־האליה ואת־כל־החלב אשר על־הקרב ואת יתרת הכבד ואת־שתי הכלית ואת־חלבהן ואת שוק הימין׃
03O	8	26		29440	ומסל המצות אשר לפני יהוה לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד וישם על־החלבים ועל שוק הימין׃
03O	8	27		29450	ויתן את־הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אתם תנופה לפני יהוה׃
03O	8	28		29460	ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטר המזבחה על־העלה מלאים הם לריח ניחח אשה הוא ליהוה׃
03O	8	29		29470	ויקח משה את־החזה ויניפהו תנופה לפני יהוה מאיל המלאים למשה היה למנה כאשר צוה יהוה את־משה׃
03O	8	30		29480	ויקח משה משמן המשחה ומן־הדם אשר על־המזבח ויז על־אהרן על־בגדיו ועל־בניו ועל־בגדי בניו אתו ויקדש את־אהרן את־בגדיו ואת־בניו ואת־בגדי בניו אתו׃
03O	8	31		29490	ויאמר משה אל־אהרן ואל־בניו בשלו את־הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אתו ואת־הלחם אשר בסל המלאים כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו׃
03O	8	32		29500	והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו׃
03O	8	33		29510	ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי שבעת ימים ימלא את־ידכם׃
03O	8	34		29520	כאשר עשה ביום הזה צוה יהוה לעשת לכפר עליכם׃
03O	8	35		29530	ופתח אהל מועד תשבו יוםם ולילה שבעת ימים ושמרתם את־משמרת יהוה ולא תמותו כי־כן צויתי׃
03O	8	36		29540	ויעש אהרן ובניו את כל־הדברים אשר־צוה יהוה ביד־משה׃ ס
03O	9	1		29550	ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל׃
03O	9	2		29560	ויאמר אל־אהרן קח־לך עגל בן־בקר לחטאת ואיל לעלה תמיםם והקרב לפני יהוה׃
03O	9	3		29570	ואל־בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר־עזים לחטאת ועגל וכבש בני־שנה תמיםם לעלה׃
03O	9	4		29580	ושור ואיל לשלמים לזבח לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן כי היום יהוה נראה אליכם׃
03O	9	5		29590	ויקחו את אשר צוה משה אל־פני אהל מועד ויקרבו כל־העדה ויעמדו לפני יהוה׃
03O	9	6		29600	ויאמר משה זה הדבר אשר־צוה יהוה תעשו וירא אליכם כבוד יהוה׃
03O	9	7		29610	ויאמר משה אל־אהרן קרב אל־המזבח ועשה את־חטאתך ואת־עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את־קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה יהוה׃
03O	9	8		29620	ויקרב אהרן אל־המזבח וישחט את־עגל החטאת אשר־לו׃
03O	9	9		29630	ויקרבו בני אהרן את־הדם אליו ויטבל אצבעו בדם ויתן על־קרנות המזבח ואת־הדם יצק אל־יסוד המזבח׃
03O	9	10		29640	ואת־החלב ואת־הכלית ואת־היתרת מן־הכבד מן־החטאת הקטיר המזבחה כאשר צוה יהוה את־משה׃
03O	9	11		29650	ואת־הבשר ואת־העור שרף באש מחוץ למחנה׃
03O	9	12		29660	וישחט את־העלה וימצאו בני אהרן אליו את־הדם ויזרקהו על־המזבח סביב׃
03O	9	13		29670	ואת־העלה המציאו אליו לנתחיה ואת־הראש ויקטר על־המזבח׃
03O	9	14		29680	וירחץ את־הקרב ואת־הכרעים ויקטר על־העלה המזבחה׃
03O	9	15		29690	ויקרב את קרבן העם ויקח את־שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון׃
03O	9	16		29700	ויקרב את־העלה ויעשה כמשפט׃
03O	9	17		29710	ויקרב את־המנחה וימלא כפו ממנה ויקטר על־המזבח מלבד עלת הבקר׃
03O	9	18		29720	וישחט את־השור ואת־האיל זבח השלמים אשר לעם וימצאו בני אהרן את־הדם אליו ויזרקהו על־המזבח סביב׃
03O	9	19		29730	ואת־החלבים מן־השור ומן־האיל האליה והמכסה והכלית ויתרת הכבד׃
03O	9	20		29740	וישימו את־החלבים על־החזות ויקטר החלבים המזבחה׃
03O	9	21		29750	ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני יהוה כאשר צוה משה׃
03O	9	22		29760	וישא אהרן את־[כ= ידו] [ק= ידיו] אל־העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים׃
03O	9	23		29770	ויבא משה ואהרן אל־אהל מועד ויצאו ויברכו את־העם וירא כבוד־יהוה אל־כל־העם׃
03O	9	24		29780	ותצא אש מלפני יהוה ותאכל על־המזבח את־העלה ואת־החלבים וירא כל־העם וירנו ויפלו על־פניהם׃
03O	10	1		29790	ויקחו בני־אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם׃
03O	10	2		29800	ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה׃
03O	10	3		29810	ויאמר משה אל־אהרן הוא אשר־דבר יהוה לאמר בקרבי אקדש ועל־פני כל־העם אכבד וידם אהרן׃
03O	10	4		29820	ויקרא משה אל־מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו* שאו את־אחיכם מאת פני־הקדש אל־מחוץ למחנה׃
03O	10	5		29830	ויקרבו וישאם בכתנתם אל־מחוץ למחנה כאשר דבר משה׃
03O	10	6		29840	ויאמר משה אל־אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל־תפרעו ובגדיכם לא־תפרמו ולא תמתו ועל כל־העדה יקצף ואחיכם כל־בית ישראל יבכו את־השרפה אשר שרף יהוה׃
03O	10	7		29850	ומפתח אהל מועד לא תצאו פן־תמתו כי־שמן משחת יהוה עליכם ויעשו כדבר משה׃ ף
03O	10	8		29860	וידבר יהוה אל־אהרן לאמר׃
03O	10	9		29870	יין ושכר אל־תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל־אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם׃
03O	10	10		29880	ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור׃
03O	10	11		29890	ולהורת את־בני ישראל את כל־החקים אשר דבר יהוה אליהם ביד־משה׃ ף
03O	10	12		29900	וידבר משה אל־אהרן ואל אלעזר ואל־איתמר בניו הנותרים קחו את־המנחה הנותרת מאשי יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא׃
03O	10	13		29910	ואכלתם אתה במקום קדש כי חקך וחק־בניך הוא מאשי יהוה כי־כן צויתי׃
03O	10	14		29920	ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך כי־חקך וחק־בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל׃
03O	10	15		29930	שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה לפני יהוה והיה לך ולבניך אתך לחק־עולם כאשר* צוה יהוה׃
03O	10	16		29940	ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף ויקצף על־אלעזר ועל־איתמר בני אהרן הנותרם לאמר׃
03O	10	17		29950	מדוע לא־אכלתם את־החטאת* במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואתה נתן לכם לשאת את־עון העדה לכפר עליהם לפני יהוה׃
03O	10	18		29960	הן לא־הובא את־דמה אל־הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי׃
03O	10	19		29970	וידבר אהרן אל־משה הן היום הקריבו את־חטאתם ואת־עלתם לפני יהוה ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יהוה׃
03O	10	20		29980	וישמע משה וייטב בעיניו׃ ף
03O	11	1		29990	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר אלהם׃
03O	11	2		30000	דברו אל־בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל־הבהמה אשר על־הארץ׃
03O	11	3		30010	כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו׃
03O	11	4		30020	אך את־זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את־הגמל כי־מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם׃
03O	11	5		30030	ואת־השפן כי־מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם׃
03O	11	6		30040	ואת־הארנבת כי־מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם׃
03O	11	7		30050	ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא־יגר טמא הוא לכם׃
03O	11	8		30060	מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם׃
03O	11	9		30070	את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו׃
03O	11	10		30080	וכל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם׃
03O	11	11		30090	ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת־נבלתם תשקצו׃
03O	11	12		30100	כל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם׃
03O	11	13		30110	ואת־אלה תשקצו מן־העוף לא יאכלו שקץ הם את־הנשר ואת־הפרס ואת העזניה׃
03O	11	14		30120	ואת־הדאה ואת־האיה למינה׃
03O	11	15		30130	את כל־ערב למינו׃
03O	11	16		30140	ואת בת היענה ואת־התחמס ואת־השחף ואת־הנץ למינהו׃
03O	11	17		30150	ואת־הכוס ואת־השלך ואת־הינשוף׃
03O	11	18		30160	ואת־התנשמת ואת־הקאת ואת־הרחם׃
03O	11	19		30170	ואת החסידה האנפה למינה ואת־הדוכיפת ואת־העטלף׃
03O	11	20		30180	כל שרץ העוף ההלך על־ארבע שקץ הוא לכם׃ ס
03O	11	21		30190	אך את־זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על־ארבע אשר־[כ= לא] [ק= לו] כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על־הארץ׃
03O	11	22		30200	את־אלה מהם תאכלו את־הארבה* למינו ואת־הסלעם למינהו ואת־החרגל למינהו ואת־החגב למינהו׃
03O	11	23		30210	וכל שרץ העוף אשר־לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם׃
03O	11	24		30220	ולאלה תטמאו כל־הנגע בנבלתם יטמא עד־הערב׃
03O	11	25		30230	וכל־הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד־הערב׃
03O	11	26		30240	לכל־הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל־הנגע בהם יטמא׃
03O	11	27		30250	וכל הולך על־כפיו בכל־החיה ההלכת על־ארבע טמאים הם לכם כל־הנגע בנבלתם יטמא עד־הערב׃
03O	11	28		30260	והנשא את־נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד־הערב טמאים המה לכם׃ ס
03O	11	29		30270	וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על־הארץ החלד והעכבר והצב למינהו׃
03O	11	30		30280	והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת׃
03O	11	31		30290	אלה הטמאים לכם בכל־השרץ כל־הנגע בהם במתם יטמא עד־הערב׃
03O	11	32		30300	וכל אשר־יפל־עליו מהם במתם יטמא מכל־כלי־עץ או בגד או־עור או שק כל־כלי אשר־יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד־הערב וטהר׃
03O	11	33		30310	וכל־כלי־חרש אשר־יפל מהם אל־תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו׃
03O	11	34		30320	מכל־האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל־משקה אשר ישתה בכל־כלי יטמא׃
03O	11	35		30330	וכל אשר־יפל מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם׃
03O	11	36		30340	אך מעין ובור מקוה־מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא׃
03O	11	37		30350	וכי יפל מנבלתם על־כל־זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא׃
03O	11	38		30360	וכי יתן־מים על־זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם׃ ס
03O	11	39		30370	וכי ימות מן־הבהמה אשר־היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד־הערב׃
03O	11	40		30380	והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד־הערב והנשא את־נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד־הערב׃
03O	11	41		30390	וכל־השרץ השרץ על־הארץ שקץ הוא לא יאכל׃
03O	11	42		30400	כל הולך על־גחון וכל הולך על־ארבע עד כל־מרבה רגלים לכל־השרץ השרץ על־הארץ לא תאכלום כי־שקץ הם׃
03O	11	43		30410	אל־תשקצו את־נפשתיכם בכל־השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם׃
03O	11	44		30420	כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את־נפשתיכם בכל־השרץ הרמש על־הארץ׃
03O	11	45		30430	כי אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני׃
03O	11	46		30440	זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל־נפש השרצת על־הארץ׃
03O	11	47		30450	להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל׃ ף
03O	12	1		30460	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	12	2		30470	דבר אל־בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא׃
03O	12	3		30480	וביום השמיני ימול בשר ערלתו׃
03O	12	4		30490	ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בכל־קדש לא־תגע ואל־המקדש לא תבא עד־מלאת ימי טהרה׃
03O	12	5		30500	ואם־נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על־דמי טהרה׃
03O	12	6		30510	ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן־שנתו לעלה ובן־יונה או־תר לחטאת אל־פתח אהל־מועד אל־הכהן׃
03O	12	7		30520	והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה׃
03O	12	8		30530	ואם־לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי־תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה׃ ף
03O	13	1		30540	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
03O	13	2		30550	אדם כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת או בהרת והיה בעור־בשרו לנגע צרעת והובא אל־אהרן הכהן או אל־אחד מבניו הכהנים׃
03O	13	3		30560	וראה הכהן את־הנגע בעור־הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו׃
03O	13	4		30570	ואם־בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין־מראה מן־העור ושערה לא־הפך לבן והסגיר הכהן את־הנגע שבעת ימים׃
03O	13	5		30580	וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא־פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית׃
03O	13	6		30590	וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא־פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר׃
03O	13	7		30600	ואם־פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל־הכהן לטהרתו ונראה שנית אל־הכהן׃
03O	13	8		30610	וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא׃ ף
03O	13	9		30620	נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל־הכהן׃
03O	13	10		30630	וראה הכהן והנה שאת־לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת׃
03O	13	11		30640	צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא׃
03O	13	12		30650	ואם־פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל־עור הנגע מראשו ועד־רגליו לכל־מראה עיני הכהן׃
03O	13	13		30660	וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את־כל־בשרו וטהר את־הנגע כלו הפך לבן טהור הוא׃
03O	13	14		30670	וביום הראות בו בשר חי יטמא׃
03O	13	15		30680	וראה הכהן את־הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא׃
03O	13	16		30690	או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל־הכהן׃
03O	13	17		30700	וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את־הנגע טהור הוא׃ ף
03O	13	18		30710	ובשר כי־יהיה בו־בערו שחין ונרפא׃
03O	13	19		30720	והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל־הכהן׃
03O	13	20		30730	וראה הכהן והנה מראה שפל מן־העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן נגע־צרעת הוא* בשחין פרחה׃
03O	13	21		30740	ואם יראנה הכהן והנה אין־בה שער לבן ושפלה איננה מן־העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים׃
03O	13	22		30750	ואם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא׃
03O	13	23		30760	ואם־תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא וטהרו הכהן׃ ס
03O	13	24		30770	או בשר כי־יהיה בערו מכות־אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה׃
03O	13	25		30780	וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמק מן־העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא׃
03O	13	26		30790	ואם יראנה הכהן והנה אין־בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן־העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים׃
03O	13	27		30800	וראהו הכהן ביום השביעי אם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא׃
03O	13	28		30810	ואם־תחתיה תעמד הבהרת לא־פשתה בעור והוא כהה שאת המכוה הוא וטהרו הכהן כי־צרבת המכוה הוא׃ ף
03O	13	29		30820	ואיש או אשה כי־יהיה בו נגע בראש או בזקן׃
03O	13	30		30830	וראה הכהן את־הנגע והנה מראהו עמק מן־העור ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא׃
03O	13	31		30840	וכי־יראה הכהן את־נגע הנתק והנה אין־מראהו עמק מן־העור ושער שחר אין בו והסגיר הכהן את־נגע הנתק שבעת ימים׃
03O	13	32		30850	וראה הכהן את־הנגע ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק ולא־היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן־העור׃
03O	13	33		30860	והתגלח ואת־הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את־הנתק שבעת ימים שנית׃
03O	13	34		30870	וראה הכהן את־הנתק ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן־העור וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר׃
03O	13	35		30880	ואם־פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו׃
03O	13	36		30890	וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור לא־יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא׃
03O	13	37		30900	ואם־בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח־בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן׃ ס
03O	13	38		30910	ואיש או־אשה כי־יהיה בעור־בשרם בהרת בהרת לבנת׃
03O	13	39		30920	וראה הכהן והנה בעור־בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור טהור הוא׃ ס
03O	13	40		30930	ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא׃
03O	13	41		30940	ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא׃
03O	13	42		30950	וכי־יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו׃
03O	13	43		30960	וראה אתו הכהן והנה שאת־הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר׃
03O	13	44		30970	איש־צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו׃
03O	13	45		30980	והצרוע אשר־בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל־שפם יעטה וטמא טמא יקרא׃
03O	13	46		30990	כל־ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו׃ ס
03O	13	47		31000	והבגד כי־יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים׃
03O	13	48		31010	או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל־מלאכת עור׃
03O	13	49		31020	והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור או־בשתי או־בערב או בכל־כלי־עור נגע צרעת הוא והראה את־הכהן׃
03O	13	50		31030	וראה הכהן את־הנגע והסגיר את־הנגע שבעת ימים׃
03O	13	51		31040	וראה את־הנגע ביום השביעי כי־פשה הנגע בבגד או־בשתי או־בערב או בעור לכל אשר־יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא׃
03O	13	52		31050	ושרף את־הבגד או את־השתי או את־הערב בצמר או בפשתים או את־כל־כלי העור אשר־יהיה בו הנגע כי־צרעת ממארת הוא באש תשרף׃
03O	13	53		31060	ואם יראה הכהן והנה לא־פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל־כלי־עור׃
03O	13	54		31070	וצוה הכהן וכבסו את אשר־בו הנגע והסגירו שבעת־ימים שנית׃
03O	13	55		31080	וראה הכהן אחרי הכבס את־הנגע והנה לא־הפך הנגע את־עינו והנגע לא־פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו׃
03O	13	56		31090	ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו וקרע אתו מן־הבגד או מן־העור או מן־השתי או מן־הערב׃
03O	13	57		31100	ואם־תראה עוד בבגד או־בשתי או־בערב או בכל־כלי־עור פרחת הוא באש תשרפנו את אשר־בו הנגע׃
03O	13	58		31110	והבגד או־השתי או־הערב או־כל־כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר׃
03O	13	59		31120	זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל־כלי־עור לטהרו או לטמאו׃ ף
03O	14	1		31130	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	14	2		31140	זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל־הכהן׃
03O	14	3		31150	ויצא הכהן אל־מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע־הצרעת מן־הצרוע׃
03O	14	4		31160	וצוה הכהן ולקח למטהר שתי־צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב׃
03O	14	5		31170	וצוה הכהן ושחט את־הצפור האחת אל־כלי־חרש על־מים חיים׃
03O	14	6		31180	את־הצפר החיה יקח אתה ואת־עץ הארז ואת־שני התולעת ואת־האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים׃
03O	14	7		31190	והזה על המטהר מן־הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את־הצפר החיה על־פני השדה׃
03O	14	8		31200	וכבס המטהר את־בגדיו וגלח את־כל־שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל־המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים׃
03O	14	9		31210	והיה ביום השביעי יגלח את־כל־שערו את־ראשו ואת־זקנו ואת גבת עיניו ואת־כל־שערו יגלח וכבס את־בגדיו ורחץ את־בשרו במים וטהר׃
03O	14	10		31220	וביום השמיני יקח שני־כבשים תמימים וכבשה אחת בת־שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן׃
03O	14	11		31230	והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם לפני יהוה פתח אהל מועד׃
03O	14	12		31240	ולקח הכהן את־הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת־לג השמן והניף אתם תנופה לפני יהוה׃
03O	14	13		31250	ושחט את־הכבש במקום אשר ישחט את־החטאת ואת־העלה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא׃
03O	14	14		31260	ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על־תנוך אזן המטהר הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית׃
03O	14	15		31270	ולקח הכהן מלג השמן ויצק על־כף הכהן השמאלית׃
03O	14	16		31280	וטבל הכהן את־אצבעו הימנית מן־השמן אשר על־כפו השמאלית והזה מן־השמן באצבעו שבע פעמים לפני יהוה׃
03O	14	17		31290	ומיתר השמן אשר על־כפו יתן הכהן על־תנוך אזן המטהר הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית על דם האשם׃
03O	14	18		31300	והנותר בשמן אשר על־כף הכהן יתן על־ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני יהוה׃
03O	14	19		31310	ועשה הכהן את־החטאת וכפר על־המטהר מטמאתו ואחר ישחט את־העלה׃
03O	14	20		31320	והעלה הכהן את־העלה ואת־המנחה המזבחה וכפר עליו הכהן וטהר׃ ס
03O	14	21		31330	ואם־דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן׃
03O	14	22		31340	ושתי תרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת והאחד עלה׃
03O	14	23		31350	והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל־הכהן אל־פתח אהל־מועד לפני יהוה׃
03O	14	24		31360	ולקח הכהן את־כבש האשם ואת־לג השמן והניף אתם הכהן תנופה לפני יהוה׃
03O	14	25		31370	ושחט את־כבש האשם ולקח הכהן מדם האשם ונתן על־תנוך אזן־המטהר הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית׃
03O	14	26		31380	ומן־השמן יצק הכהן על־כף הכהן השמאלית׃
03O	14	27		31390	והזה הכהן באצבעו הימנית מן־השמן אשר על־כפו השמאלית שבע פעמים לפני יהוה׃
03O	14	28		31400	ונתן הכהן מן־השמן אשר על־כפו על־תנוך אזן המטהר הימנית ועל־בהן ידו הימנית ועל־בהן רגלו הימנית על־מקום דם האשם׃
03O	14	29		31410	והנותר מן־השמן אשר על־כף הכהנ* יתן על־ראש המטהר לכפר עליו לפני יהוה׃
03O	14	30		31420	ועשה את־האחד מן־התרים או מן־בני היונה מאשר תשיג ידו׃
03O	14	31		31430	את אשר־תשיג ידו את־האחד חטאת ואת־האחד עלה על־המנחה וכפר הכהן על המטהר לפני יהוה׃
03O	14	32		31440	זאת תורת אשר־בו נגע צרעת אשר לא־תשיג ידו בטהרתו׃ ף
03O	14	33		31450	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
03O	14	34		31460	כי תבאו אל־ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם׃
03O	14	35		31470	ובא אשר־לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית׃
03O	14	36		31480	וצוה הכהן ופנו את־הבית בטרם יבא הכהן לראות את־הנגע ולא יטמא כל־אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את־הבית׃
03O	14	37		31490	וראה את־הנגע והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן־הקיר׃
03O	14	38		31500	ויצא הכהן מן־הבית אל־פתח הבית והסגיר את־הבית שבעת ימים׃
03O	14	39		31510	ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית׃
03O	14	40		31520	וצוה הכהן וחלצו את־האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל־מחוץ לעיר אל־מקום טמא׃
03O	14	41		31530	ואת־הבית יקצע מבית סביב ושפכו את־העפר אשר הקצו אל־מחוץ לעיר אל־מקום טמא׃
03O	14	42		31540	ולקחו אבנים אחרות והביאו אל־תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את־הבית׃
03O	14	43		31550	ואם־ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את־האבנים ואחרי הקצות את־הבית ואחרי הטוח׃
03O	14	44		31560	ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא׃
03O	14	45		31570	ונתץ את־הבית את־אבניו ואת־עציו ואת כל־עפר הבית והוציא אל־מחוץ לעיר אל־מקום טמא׃
03O	14	46		31580	והבא אל־הבית כל־ימי הסגיר אתו יטמא עד־הערב׃
03O	14	47		31590	והשכב בבית יכבס את־בגדיו והאכל בבית יכבס את־בגדיו׃
03O	14	48		31600	ואם־בא יבא הכהן וראה והנה לא־פשה הנגע בבית אחרי הטח את־הבית וטהר הכהן את־הבית כי נרפא הנגע׃
03O	14	49		31610	ולקח לחטא את־הבית שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזב׃
03O	14	50		31620	ושחט את־הצפר האחת אל־כלי־חרש על־מים חיים׃
03O	14	51		31630	ולקח את־עץ־הארז ואת־האזב ואת שני התולעת ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה ובמים החיים והזה אל־הבית שבע פעמים׃
03O	14	52		31640	וחטא את־הבית בדם הצפור ובמים החיים ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני התולעת׃
03O	14	53		31650	ושלח את־הצפר החיה אל־מחוץ לעיר אל־פני השדה וכפר על־הבית וטהר׃
03O	14	54		31660	זאת התורה לכל־נגע הצרעת ולנתק׃
03O	14	55		31670	ולצרעת הבגד ולבית׃
03O	14	56		31680	ולשאת ולספחת ולבהרת׃
03O	14	57		31690	להורת ביום הטמא וביום הטהר זאת תורת הצרעת׃ ס
03O	15	1		31700	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
03O	15	2		31710	דברו אל־בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא׃
03O	15	3		31720	וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את־זובו או־החתימ* בשרו מזובו טמאתו הוא׃
03O	15	4		31730	כל־המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל־הכלי אשר־ישב עליו יטמא׃
03O	15	5		31740	ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	6		31750	והישב על־הכלי אשר־ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	7		31760	והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	8		31770	וכי־ירק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	9		31780	וכל־המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא׃
03O	15	10		31790	וכל־הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד־הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	11		31800	וכל אשר יגע־בו הזב וידיו לא־שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	12		31810	וכלי־חרש אשר־יגע־בו הזב ישבר וכל־כלי־עץ ישטף במים׃
03O	15	13		31820	וכי־יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר׃
03O	15	14		31830	וביום השמיני יקח־לו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל־פתח אהל מועד ונתנם אל־הכהן׃
03O	15	15		31840	ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו׃ ס
03O	15	16		31850	ואיש כי־תצא ממנו שכבת־זרע ורחץ במים את־כל־בשרו וטמא עד־הערב׃
03O	15	17		31860	וכל־בגד וכל־עור אשר־יהיה עליו שכבת־זרע וכבס במים וטמא עד־הערב׃ ף
03O	15	18		31870	ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת־זרע ורחצו במים וטמאו עד־הערב׃
03O	15	19		31880	ואשה כי־תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל־הנגע בה יטמא עד־הערב׃
03O	15	20		31890	וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר־תשב עליו יטמא׃
03O	15	21		31900	וכל־הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	22		31910	וכל־הנגע בכל־כלי אשר־תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	23		31920	ואם על־המשכב הוא או על־הכלי אשר־הוא ישבת־עליו בנגעו־בו יטמא עד־הערב׃
03O	15	24		31930	ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל־המשכב אשר־ישכב עליו יטמא׃ ף
03O	15	25		31940	ואשה כי־יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת־נדתה או כי־תזוב על־נדתה כל־ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא׃
03O	15	26		31950	כל־המשכב אשר־תשכב עליו כל־ימי זובה כמשכב נדתה יהיה־לה וכל־הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה׃
03O	15	27		31960	וכל־הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃
03O	15	28		31970	ואם־טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר׃
03O	15	29		31980	וביום השמיני תקח־לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל־הכהן אל־פתח אהל מועד׃
03O	15	30		31990	ועשה הכהן את־האחד חטאת ואת־האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה׃
03O	15	31		32000	והזרתם את־בני־ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את־משכני אשר בתוכם׃
03O	15	32		32010	זאת תורת* הזב ואשר תצא ממנו שכבת־זרע לטמאה־בה׃
03O	15	33		32020	והדוה בנדתה והזב את־זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם־טמאה׃ ף
03O	16	1		32030	וידבר יהוה אל־משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני־יהוה וימתו׃
03O	16	2		32040	ויאמר יהוה אל־משה דבר אל־אהרן אחיך ואל־יבא בכל־עת אל־הקדש מבית לפרכת אל־פני הכפרת אשר על־הארן ולא ימות כי בעןן אראה על־הכפרת׃
03O	16	3		32050	בזאת יבא אהרן אל־הקדש בפר בן־בקר לחטאת ואיל לעלה׃
03O	16	4		32060	כתנת־בד קדש ילבש ומכנסי־בד יהיו על־בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי־קדש הם ורחץ במים את־בשרו ולבשם׃
03O	16	5		32070	ומאת עדת בני ישראל יקח שני־שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה׃
03O	16	6		32080	והקריב אהרן את־פר החטאת אשר־לו וכפר בעדו ובעד ביתו׃
03O	16	7		32090	ולקח את־שני השעירם והעמיד אתם לפני יהוה פתח אהל מועד׃
03O	16	8		32100	ונתן אהרן על־שני השעירם גורלות גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזאזל׃
03O	16	9		32110	והקריב אהרן את־השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חטאת׃
03O	16	10		32120	והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד־חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה׃
03O	16	11		32130	והקריב אהרן את־פר החטאת אשר־לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את־פר החטאת אשר־לו׃
03O	16	12		32140	ולקח מלא־המחתה גחלי־אש מעל המזבח מלפני יהוה ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת׃
03O	16	13		32150	ונתן את־הקטרת על־האש לפני יהוה וכסה עןן הקטרת את־הכפרת אשר על־העדות ולא ימות׃
03O	16	14		32160	ולקח מדם הפר והזה באצבעו על־פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע־פעמים מן־הדם באצבעו׃
03O	16	15		32170	ושחט את־שעיר החטאת אשר לעם והביא את־דמו אל־מבית לפרכת ועשה את־דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על־הכפרת ולפני הכפרת׃
03O	16	16		32180	וכפר על־הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל־חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם׃
03O	16	17		32190	וכל־אדם לא־יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד־צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל־קהל ישראל׃
03O	16	18		32200	ויצא אל־המזבח אשר לפני־יהוה וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על־קרנות המזבח סביב׃
03O	16	19		32210	והזה עליו מן־הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטמאת בני ישראל׃
03O	16	20		32220	וכלה מכפר את־הקדש ואת־אהל מועד ואת־המזבח והקריב את־השעיר החי׃
03O	16	21		32230	וסמך אהרן את־שתי [כ= ידו] [ק= ידיו] על ראש השעיר החי והתודה עליו את־כל־עונת בני ישראל ואת־כל־פשעיהם לכל־חטאתם ונתן אתם על־ראש השעיר ושלח ביד־איש עתי המדברה׃
03O	16	22		32240	ונשא השעיר עליו את־כל־עונתם אל־ארץ גזרה ושלח את־השעיר במדבר׃
03O	16	23		32250	ובא אהרן אל־אהל מועד ופשט את־בגדי הבד אשר לבש בבאו אל־הקדש והניחם שם׃
03O	16	24		32260	ורחץ את־בשרו במים במקום קדוש ולבש את־בגדיו ויצא ועשה את־עלתו ואת־עלת העם וכפר בעדו ובעד העם׃
03O	16	25		32270	ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה׃
03O	16	26		32280	והמשלח את־השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את־בשרו במים ואחרי־כן יבוא אל־המחנה׃
03O	16	27		32290	ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את־דםם לכפר בקדש יוציא אל־מחוץ למחנה ושרפו באש את־ערתם ואת־בשרם ואת־פרשם׃
03O	16	28		32300	והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את־בשרו במים ואחרי־כן יבוא אל־המחנה׃
03O	16	29		32310	והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את־נפשתיכם וכל־מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם׃
03O	16	30		32320	כי־ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה תטהרו׃
03O	16	31		32330	שבת שבתון היא לכם ועניתם את־נפשתיכם חקת עולם׃
03O	16	32		32340	וכפר הכהן אשר־ימשח אתו ואשר ימלא את־ידו לכהן תחת אביו ולבש את־בגדי הבד בגדי הקדש׃
03O	16	33		32350	וכפר את־מקדש הקדש ואת־אהל מועד ואת־המזבח יכפר ועל הכהנים ועל־כל־עם הקהל יכפר׃
03O	16	34		32360	והיתה־זאת לכם לחקת עולם לכפר על־בני ישראל מכל־חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה יהוה את־משה׃ ף
03O	17	1		32370	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	17	2		32380	דבר אל־אהרן ואל־בניו ואל כל־בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר־צוה יהוה לאמר׃
03O	17	3		32390	איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או־כשב או־עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה׃
03O	17	4		32400	ואל־פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו׃
03O	17	5		32410	למען אשר יביאו בני ישראל את־זבחיהם אשר הם זבחים על־פני השדה והביאם ליהוה אל־פתח אהל מועד אל־הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם׃
03O	17	6		32420	וזרק הכהן את־הדם על־מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה׃
03O	17	7		32430	ולא־יזבחו עוד את־זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה־זאת להם לדרתם׃
03O	17	8		32440	ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן־הגר אשר־יגור בתוכם אשר־יעלה עלה או־זבח׃
03O	17	9		32450	ואל־פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת האיש ההוא מעמיו׃
03O	17	10		32460	ואיש איש מבית ישראל ומן־הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל־דם ונתתי פני בנפש האכלת את־הדם והכרתי אתה מקרב עמה׃
03O	17	11		32470	כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על־המזבח לכפר על־נפשתיכם כי־הדם הוא בנפש יכפר׃
03O	17	12		32480	על־כן אמרתי לבני ישראל כל־נפש םכם לא־תאכל דם והגר הגר בתוככם לא־יאכל דם׃ ס
03O	17	13		32490	ואיש איש מבני ישראל ומן־הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או־עוף אשר יאכל ושפך את־דמו וכסהו בעפר׃
03O	17	14		32500	כי־נפש כל־בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל־בשר לא תאכלו כי נפש כל־בשר דמו הוא כל־אכליו יכרת׃
03O	17	15		32510	וכל־נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב וטהר׃
03O	17	16		32520	ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו׃ ף
03O	18	1		32530	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	18	2		32540	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם אני יהוה אלהיכם׃
03O	18	3		32550	כמעשה ארץ־מצרים אשר ישבתם־בה לא תעשו וכמעשה ארץ־כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו׃
03O	18	4		32560	את־משפטי תעשו ואת־חקתי תשמרו ללכת בהם אני יהוה אלהיכם׃
03O	18	5		32570	ושמרתם את־חקתי ואת־משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני יהוה׃ ס
03O	18	6		32580	איש איש אל־כל־שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה׃ ס
03O	18	7		32590	ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך הוא לא תגלה ערותה׃ ס
03O	18	8		32600	ערות אשת־אביך לא תגלה ערות אביך הוא׃ ס
03O	18	9		32610	ערות אחותך בת־אביך או בת־אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן׃ ס
03O	18	10		32620	ערות בת־בנך או בת־בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה׃ ס
03O	18	11		32630	ערות בת־אשת אביך מולדת אביך אחותך הוא לא תגלה ערותה׃ ס
03O	18	12		32640	ערות אחות־אביך לא תגלה שאר אביך הוא׃ ס
03O	18	13		32650	ערות אחות־אמך לא תגלה כי־שאר אמך הוא׃ ס
03O	18	14		32660	ערות אחי־אביך לא תגלה אל־אשתו לא תקרב דדתך הוא׃ ס
03O	18	15		32670	ערות כלתך לא תגלה אשת בנך הוא לא תגלה ערותה׃ ס
03O	18	16		32680	ערות אשת־אחיך לא תגלה ערות אחיך הוא׃ ס
03O	18	17		32690	ערות אשה ובתה לא תגלה את־בת־בנה ואת־בת־בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה הוא׃
03O	18	18		32700	ואשה אל־אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה׃
03O	18	19		32710	ואל־אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה׃
03O	18	20		32720	ואל־אשת עמיתך לא־תתן שכבתך לזרע לטמאה־בה׃
03O	18	21		32730	ומזרעך לא־תתן להעביר למלך ולא תחלל את־שם אלהיך אני יהוה׃
03O	18	22		32740	ואת־זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא׃
03O	18	23		32750	ובכל־בהמה לא־תתן שכבתך לטמאה־בה ואשה לא־תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא׃
03O	18	24		32760	אל־תטמאו בכל־אלה כי בכל־אלה נטמאו הגוים אשר־אני משלח מפניכם׃
03O	18	25		32770	ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את־ישביה׃
03O	18	26		32780	ושמרתם אתם את־חקתי ואת־משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם׃
03O	18	27		32790	כי את־כל־התועבת האל עשו אנשי־הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ׃
03O	18	28		32800	ולא־תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את־הגוי אשר לפניכם׃
03O	18	29		32810	כי כל־אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עםם׃
03O	18	30		32820	ושמרתם את־משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם׃ ף
03O	19	1		32830	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	19	2		32840	דבר אל־כל־עדת בני־ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם׃
03O	19	3		32850	איש אמו ואביו תיראו ואת־שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם׃
03O	19	4		32860	אל־תפנו אל־האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה אלהיכם׃
03O	19	5		32870	וכי תזבחו זבח שלמים ליהוה לרצנכם תזבחהו׃
03O	19	6		32880	ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד־יום השלישי באש ישרף׃
03O	19	7		32890	ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה׃
03O	19	8		32900	ואכליו עונו ישא כי־את־קדש יהוה חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃
03O	19	9		32910	ובקצרכם את־קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט׃
03O	19	10		32920	וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם׃
03O	19	11		32930	לא תגנבו ולא־תכחשו ולא־תשקרו איש בעמיתו׃
03O	19	12		32940	ולא־תשבעו בשמי לשקר וחללת את־שם אלהיך אני יהוה׃
03O	19	13		32950	לא־תעשק את־רעך ולא תגזל לא־תלין פעלת שכיר אתך עד־בקר׃
03O	19	14		32960	לא־תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני יהוה׃
03O	19	15		32970	לא־תעשו עול במשפט לא־תשא פני־דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך׃
03O	19	16		32980	לא־תלך רכיל בעמיך לא תעמד על־דם רעך אני יהוה׃
03O	19	17		32990	לא־תשנא את־אחיך בלבבך הוכח תוכיח את־עמיתך ולא־תשא עליו חטא׃
03O	19	18		33000	לא־תקם ולא־תטר את־בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני יהוה׃
03O	19	19		33010	את־חקתי תשמרו בהמתך לא־תרביע כלאים שדך לא־תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך׃ ף
03O	19	20		33020	ואיש כי־ישכב את־אשה שכבת־זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן־לה בקרת תהיה לא יומתו כי־לא חפשה׃
03O	19	21		33030	והביא את־אשמו ליהוה אל־פתח אהל מועד איל אשם׃
03O	19	22		33040	וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני יהוה על־חטאתו אשר חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא׃ ף
03O	19	23		33050	וכי־תבאו אל־הארץ ונטעתם כל־עץ מאכל וערלתם ערלתו את־פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל׃
03O	19	24		33060	ובשנה הרביעת יהיה כל־פריו קדש הלולים ליהוה׃
03O	19	25		33070	ובשנה החמישת תאכלו את־פריו להוסיף לכם תבואתו אני יהוה אלהיכם׃
03O	19	26		33080	לא תאכלו על־הדם לא תנחשו ולא תעוננו׃
03O	19	27		33090	לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך׃
03O	19	28		33100	ושרט לנפש* לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה׃
03O	19	29		33110	אל־תחלל את־בתך להזנותה ולא־תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה׃
03O	19	30		33120	את־שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה׃
03O	19	31		33130	אל־תפנו אל־האבת ואל־הידענים אל־תבקשו לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם׃
03O	19	32		33140	מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני יהוה׃ ף
03O	19	33		33150	וכי־יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו׃
03O	19	34		33160	כאזרח םכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי־גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃
03O	19	35		33170	לא־תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה׃
03O	19	36		33180	מאזני צדק אבני־צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה אלהיכם אשר־הוצאתי אתכם מארץ מצרים׃
03O	19	37		33190	ושמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משפטי ועשיתמ* אתם אני יהוה׃ ף
03O	20	1		33200	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	20	2		33210	ואל־בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן־הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן׃
03O	20	3		33220	ואני אתן את־פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשי ולחלל את־שם קדשי׃
03O	20	4		33230	ואם העלם יעלימו* עם הארץ את־עיניהם מן־האיש ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו׃
03O	20	5		33240	ושמתי אני את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עםם׃
03O	20	6		33250	והנפש אשר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנות אחריהם ונתתי את־פני בנפש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו׃
03O	20	7		33260	והתקדשתם והייתם קדשים כי אני יהוה אלהיכם׃
03O	20	8		33270	ושמרתם את־חקתי ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם׃
03O	20	9		33280	כי־איש איש אשר יקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו׃
03O	20	10		33290	ואיש אשר ינאף את־אשת איש אשר ינאף את־אשת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת׃
03O	20	11		33300	ואיש אשר ישכב את־אשת אביו ערות אביו גלה מות־יומתו שניהם דמיהם בם׃
03O	20	12		33310	ואיש אשר ישכב את־כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם׃
03O	20	13		33320	ואיש אשר ישכב את־זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם׃
03O	20	14		33330	ואיש אשר יקח את־אשה ואת־אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא־תהיה זמה בתוככם׃
03O	20	15		33340	ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת־הבהמה תהרגו׃
03O	20	16		33350	ואשה אשר תקרב אל־כל־בהמה לרבעה אתה והרגת את־האשה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם׃
03O	20	17		33360	ואיש אשר־יקח את־אחתו בת־אביו או בת־אמו וראה את־ערותה והיא־תראה את־ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עםם ערות אחתו גלה עונו ישא׃
03O	20	18		33370	ואיש אשר־ישכב את־אשה דוה וגלה את־ערותה את־מקרה הערה והיא גלתה* את־מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עםם׃
03O	20	19		33380	וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את־שארו הערה עונם ישאו׃
03O	20	20		33390	ואיש אשר ישכב את־דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו׃
03O	20	21		33400	ואיש אשר יקח את־אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃
03O	20	22		33410	ושמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משפטי ועשיתם אתם ולא־תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה׃
03O	20	23		33420	ולא תלכו בחקת הגוי אשר־אני משלח מפניכם כי את־כל־אלה עשו ואקץ בם׃
03O	20	24		33430	ואמר לכם אתם תירשו את־אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני יהוה אלהיכם אשר־הבדלתי אתכם מן־העמים׃
03O	20	25		33440	והבדלתם בין־הבהמה הטהרה לטמאה ובין־העוף הטמא לטהר ולא־תשקצו את־נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר־הבדלתי לכם לטמא׃
03O	20	26		33450	והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה ואבדל אתכם מן־העמים להיות לי׃
03O	20	27		33460	ואיש או־אשה כי־יהיה* בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם׃ ף
03O	21	1		33470	ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא־יטמא בעמיו׃
03O	21	2		33480	כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃
03O	21	3		33490	ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא־היתה לאיש לה יטמא׃
03O	21	4		33500	לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃
03O	21	5		33510	לא־[כ= יקרחה] [ק= יקרחו] קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃
03O	21	6		33520	קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את־אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃
03O	21	7		33530	אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי־קדש הוא לאלהיו׃
03O	21	8		33540	וקדשתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה־לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃
03O	21	9		33550	ובת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש תשרף׃ ס
03O	21	10		33560	והכהן הגדול מאחיו אשר־יוצק על־ראשו שמן המשחה ומלא את־ידו ללבש את־הבגדים את־ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃
03O	21	11		33570	ועל כל־נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃
03O	21	12		33580	ומן־המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃
03O	21	13		33590	והוא אשה בבתוליה יקח׃
03O	21	14		33600	אלמנה וגרושה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשה׃
03O	21	15		33610	ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃ ף
03O	21	16		33620	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	21	17		33630	דבר אל־אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃
03O	21	18		33640	כי כל־איש אשר־בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃
03O	21	19		33650	או איש אשר־יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃
03O	21	20		33660	או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃
03O	21	21		33670	כל־איש אשר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את־אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃
03O	21	22		33680	לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן־הקדשים יאכל׃
03O	21	23		33690	אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגש כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃
03O	21	24		33700	וידבר משה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישראל׃ ף
03O	22	1		33710	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	22	2		33720	דבר אל־אהרן ואל־בניו וינזרו מקדשי בני־ישראל ולא יחללו את־שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה׃
03O	22	3		33730	אמר אלהם לדרתיכם כל־איש אשר־יקרב מכל־זרעכם אל־הקדשים אשר יקדישו בני־ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה׃
03O	22	4		33740	איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל־טמא־נפש או איש אשר־תצא ממנו שכבת־זרע׃
03O	22	5		33750	או־איש אשר יגע בכל־שרץ אשר יטמא־לו או באדם אשר יטמא־לו לכל טמאתו׃
03O	22	6		33760	נפש אשר תגע־בו וטמאה עד־הערב ולא יאכל מן־הקדשים כי אם־רחץ בשרו במים׃
03O	22	7		33770	ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן־הקדשים כי לחמו הוא׃
03O	22	8		33780	נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה־בה אני יהוה׃
03O	22	9		33790	ושמרו את־משמרתי ולא־ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם׃
03O	22	10		33800	וכל־זר לא־יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא־יאכל קדש׃
03O	22	11		33810	וכהן כי־יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו׃
03O	22	12		33820	ובת־כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל׃
03O	22	13		33830	ובת־כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל־בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל־זר לא־יאכל בו׃ ס
03O	22	14		33840	ואיש כי־יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את־הקדש׃
03O	22	15		33850	ולא יחללו את־קדשי בני ישראל את אשר־ירימו ליהוה׃
03O	22	16		33860	והשיאו אותם עון אשמה באכלם את־קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃ ף
03O	22	17		33870	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	22	18		33880	דבר אל־אהרן ואל־בניו ואל כל־בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן־הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל־נדריהם ולכל־נדבותם אשר־יקריבו ליהוה לעלה׃
03O	22	19		33890	לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים׃
03O	22	20		33900	כל אשר־בו מום לא תקריבו כי־לא לרצון יהיה לכם׃
03O	22	21		33910	ואיש כי־יקריב זבח־שלמים ליהוה לפלא־נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל־מום לא יהיה־בו׃
03O	22	22		33920	עורת או שבור או־חרוץ או־יבלת או גרב או ילפת לא־תקריבו אלה ליהוה ואשה לא־תתנו מהם על־המזבח ליהוה׃
03O	22	23		33930	ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה׃
03O	22	24		33940	ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו׃
03O	22	25		33950	ומיד בן־נכר לא תקריבו את־לחם אלהיכם מכל־אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם׃ ף
03O	22	26		33960	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	22	27		33970	שור או־כשב או־עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה׃
03O	22	28		33980	ושור או־שה אתו ואת־בנו לא תשחטו ביום אחד׃
03O	22	29		33990	וכי־תזבחו זבח־תודה ליהוה לרצנכם תזבחו׃
03O	22	30		34000	ביום ההוא יאכל לא־תותירו ממנו עד־בקר אני יהוה׃
03O	22	31		34010	ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה׃
03O	22	32		34020	ולא תחללו את־שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם׃
03O	22	33		34030	המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה׃ ף
03O	23	1		34040	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	23	2		34050	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם מועדי יהוה אשר־תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי׃
03O	23	3		34060	ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא־קדש כל־מלאכה לא תעשו שבת הוא ליהוה בכל מושבתיכם׃ ף
03O	23	4		34070	אלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר־תקראו אתם במועדם׃
03O	23	5		34080	בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח ליהוה׃
03O	23	6		34090	ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים מצות תאכלו׃
03O	23	7		34100	ביום הראשון מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃
03O	23	8		34110	והקרבתם אשה ליהוה שבעת ימים ביום השביעי מקרא־קדש כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃ ף
03O	23	9		34120	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	23	10		34130	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי־תבאו אל־הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את־קצירה והבאתם את־עמר ראשית קצירכם אל־הכהן׃
03O	23	11		34140	והניף את־העמר לפני יהוה לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן׃
03O	23	12		34150	ועשיתם ביום הניפכם את־העמר כבש תמים בן־שנתו לעלה ליהוה׃
03O	23	13		34160	ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה ליהוה ריח ניחח ונסכה* יין רביעת ההין׃
03O	23	14		34170	ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד־עצם היום הזה עד הביאכם את־קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם׃ ס
03O	23	15		34180	וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את־עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה׃
03O	23	16		34190	עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליהוה׃
03O	23	17		34200	ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים ליהוה׃
03O	23	18		34210	והקרבתם על־הלחם שבעת כבשים תמיםם בני שנה ופר בן־בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה ליהוה ומנחתם ונסכיהם אשה ריח־ניחח ליהוה׃
03O	23	19		34220	ועשיתם שעיר־עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים׃
03O	23	20		34230	והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני יהוה על־שני כבשים קדש יהיו ליהוה לכהן׃
03O	23	21		34240	וקראתם בעצם היום הזה מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו חקת עולם בכל־מושבתיכם לדרתיכם׃
03O	23	22		34250	ובקצרכם את־קציר ארצכם לא־תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם׃ ס
03O	23	23		34260	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	23	24		34270	דבר אל־בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא־קדש׃
03O	23	25		34280	כל־מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה ליהוה׃ ס
03O	23	26		34290	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	23	27		34300	אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא־קדש יהיה לכם ועניתם את־נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה׃
03O	23	28		34310	וכל־מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם׃*
03O	23	29		34320	כי כל־הנפש אשר לא־תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה׃
03O	23	30		34330	וכל־הנפש אשר תעשה כל־מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את־הנפש ההוא מקרב עמה׃
03O	23	31		34340	כל־מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם׃
03O	23	32		34350	שבת שבתון הוא לכם ועניתם את־נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד־ערב תשבתו שבתכם׃ ף
03O	23	33		34360	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	23	34		34370	דבר אל־בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים ליהוה׃
03O	23	35		34380	ביום הראשון מקרא־קדש כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃
03O	23	36		34390	שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה ביום השמיני מקרא־קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת הוא כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃
03O	23	37		34400	אלה מועדי יהוה אשר־תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה עלה ומנחה זבח ונסכים דבר־יום ביומו׃
03O	23	38		34410	מלבד שבתת יהוה ומלבד מתנותיכמ* ומלבד כל־נדריכם ומלבד כל־נדבותיכם אשר תתנו ליהוה׃
03O	23	39		34420	אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את־תבואת הארץ תחגו את־חג־יהוה שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון׃
03O	23	40		34430	ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ־עבת וערבי־נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים׃
03O	23	41		34440	וחגתם אתו חג ליהוה שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו׃
03O	23	42		34450	בסכת תשבו שבעת ימים כל־האזרח בישראל ישבו בסכת׃
03O	23	43		34460	למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את־בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃
03O	23	44		34470	וידבר משה את־מעדי יהוה אל־בני ישראל׃ ף
03O	24	1		34480	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	24	2		34490	צו את־בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד׃
03O	24	3		34500	מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד־בקר לפני יהוה תמיד חקת עולם לדרתיכם׃
03O	24	4		34510	על המנרה הטהרה יערך את־הנרות לפני יהוה תמיד׃ ף
03O	24	5		34520	ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת׃
03O	24	6		34530	ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה׃
03O	24	7		34540	ונתת על־המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה׃
03O	24	8		34550	ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני־ישראל ברית עולם׃
03O	24	9		34560	והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק־עולם׃ ס
03O	24	10		34570	ויצא בן־אשה ישראלית והוא בן־איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי׃
03O	24	11		34580	ויקב בן־האשה הישראלית את־השם ויקלל ויביאו אתו אל־משה ושם אמו שלמית בת־דברי למטה־דן׃
03O	24	12		34590	ויניחהו במשמר לפרש להם על־פי יהוה׃ ף
03O	24	13		34600	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	24	14		34610	הוצא את־המקלל אל־מחוץ למחנה וסמכו כל־השמעים את־ידיהם על־ראשו ורגמו אתו כל־העדה׃
03O	24	15		34620	ואל־בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי־יקלל אלהיו ונשא חטאו׃
03O	24	16		34630	ונקב שם־יהוה מות יומת רגום ירגמו־בו כל־העדה כגר כאזרח בנקבו־שם יומת׃
03O	24	17		34640	ואיש כי יכה כל־נפש אדם מות יומת׃
03O	24	18		34650	ומכה נפש־בהמה ישלמנה נפש תחת נפש׃
03O	24	19		34660	ואיש כי־יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו׃
03O	24	20		34670	שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו׃
03O	24	21		34680	ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת׃
03O	24	22		34690	משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם׃
03O	24	23		34700	וידבר משה אל־בני ישראל ויוציאו את־המקלל אל־מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני־ישראל עשו כאשר צוה יהוה את־משה׃ ף
03O	25	1		34710	וידבר יהוה אל־משה בהר סיני לאמר׃
03O	25	2		34720	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃
03O	25	3		34730	שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את־תבואתה׃
03O	25	4		34740	ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃
03O	25	5		34750	את ספיח קצירך לא תקצור ואת־ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃
03O	25	6		34760	והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃
03O	25	7		34770	ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל־תבואתה לאכל׃ ס
03O	25	8		34780	וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃
03O	25	9		34790	והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל־ארצכם׃
03O	25	10		34800	וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל־ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל־אחזתו ואיש אל־משפחתו תשבו׃
03O	25	11		34810	יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את־ספיחיה ולא תבצרו את־נזריה׃
03O	25	12		34820	כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן־השדה תאכלו את־תבואתה׃
03O	25	13		34830	בשנת היובל הזאת תשבו איש אל־אחזתו׃
03O	25	14		34840	וכי־תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל־תונו איש את־אחיו׃
03O	25	15		34850	במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני־תבואת ימכר־לך׃
03O	25	16		34860	לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃
03O	25	17		34870	ולא תונו איש את־עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃
03O	25	18		34880	ועשיתם את־חקתי ואת־משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על־הארץ לבטח׃
03O	25	19		34890	ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃
03O	25	20		34900	וכי תאמרו מה־נאכל* בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את־תבואתנו׃
03O	25	21		34910	וצויתי את־ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את־התבואה לשלש השנים׃
03O	25	22		34920	וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן־התבואה ישן עד השנה התשיעת עד־בוא תבואתה תאכלו ישן׃
03O	25	23		34930	והארץ לא תמכר לצמתת כי־לי הארץ כי־גרים ותושבים אתם עמדי׃
03O	25	24		34940	ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃ ס
03O	25	25		34950	כי־ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃
03O	25	26		34960	ואיש כי לא יהיה־לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃
03O	25	27		34970	וחשב את־שני ממכרו והשיב את־העדף לאיש אשר מכר־לו ושב לאחזתו׃
03O	25	28		34980	ואם לא־מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃
03O	25	29		34990	ואיש כי־ימכר בית־מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד־תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃
03O	25	30		35000	ואם לא־יגאל עד־מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר־בעיר אשר־[כ= לא] [ק= לו] חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃
03O	25	31		35010	ובתי החצרים אשר אין־להם חמה סביב על־שדה הארץ יחשב גאלה תהיה־לו וביבל יצא׃
03O	25	32		35020	וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃
03O	25	33		35030	ואשר יגאל מן־הלוים ויצא ממכר־בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃
03O	25	34		35040	ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי־אחזת עולם הוא להם׃ ס
03O	25	35		35050	וכי־ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃
03O	25	36		35060	אל־תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃
03O	25	37		35070	את־כספך לא־תתן לו בנשך ובמרבית לא־תתן אכלך׃
03O	25	38		35080	אני יהוה אלהיכם אשר־הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את־ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃ ס
03O	25	39		35090	וכי־ימוך אחיך עמך ונמכר־לך לא־תעבד בו עבדת עבד׃
03O	25	40		35100	כשכיר כתושב יהיה עמך עד־שנת היבל יעבד עמך׃
03O	25	41		35110	ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל־משפחתו ואל־אחזת אבתיו ישוב׃
03O	25	42		35120	כי־עבדי הם אשר־הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃
03O	25	43		35130	לא־תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃
03O	25	44		35140	ועבדך ואמתך אשר יהיו־לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃
03O	25	45		35150	וגם מבני התושבים הגרים עםכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עםכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃
03O	25	46		35160	והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני־ישראל איש באחיו לא־תרדה בו בפרך׃ ס
03O	25	47		35170	וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃
03O	25	48		35180	אחרי נמכר גאלה תהיה־לו אחד מאחיו יגאלנו׃
03O	25	49		35190	או־דדו או בן־דדו יגאלנו או־משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או־השיגה ידו ונגאל׃
03O	25	50		35200	וחשב עם־קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃
03O	25	51		35210	אם־עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃
03O	25	52		35220	ואם־מעט נשאר בשנים עד־שנת היבל וחשב־לו כפי שניו ישיב את־גאלתו׃
03O	25	53		35230	כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא־ירדנו* בפרך לעיניך׃
03O	25	54		35240	ואם־לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃
03O	25	55		35250	כי־לי בני־ישראל עבדים עבדי הם אשר־הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃
03O	26	1		35260	לא־תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא־תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם׃
03O	26	2		35270	את־שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה׃ ס
03O	26	3		35280	אם־בחקתי תלכו ואת־מצותי תשמרו ועשיתם אתם׃
03O	26	4		35290	ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו׃
03O	26	5		35300	והשיג לכם דיש את־בציר ובציר ישיג את־זרע ואכלתם לחםכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם׃
03O	26	6		35310	ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן־הארץ וחרב לא־תעבר בארצכם׃
03O	26	7		35320	ורדפתם את־איביכם ונפלו לפניכם לחרב׃
03O	26	8		35330	ורדפו םכם חמשה מאה ומאה םכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב׃
03O	26	9		35340	ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את־בריתי אתכם׃
03O	26	10		35350	ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו׃
03O	26	11		35360	ונתתי משכני בתוככם ולא־תגעל נפשי אתכם׃
03O	26	12		35370	והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם׃
03O	26	13		35380	אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות׃ ף
03O	26	14		35390	ואם־לא תשמעו לי ולא תעשו את כל־המצות האלה׃
03O	26	15		35400	ואם־בחקתי תמאסו ואם את־משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את־כל־מצותי להפרכם את־בריתי׃
03O	26	16		35410	אף־אני אעשה־זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את־השחפת ואת־הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם׃
03O	26	17		35420	ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין־רדף אתכם׃ ס
03O	26	18		35430	ואם־עד־אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על־חטאתיכם׃
03O	26	19		35440	ושברתי את־גאון עזכם ונתתי את־שמיכם כברזל ואת־ארצכם כנחשה׃
03O	26	20		35450	ותם לריק כחכם ולא־תתן ארצכם את־יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו׃
03O	26	21		35460	ואם־תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם׃
03O	26	22		35470	והשלחתי בכם את־חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את־בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם׃
03O	26	23		35480	ואם־באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי׃
03O	26	24		35490	והלכתי אף־אני עםכם בקרי והכיתי אתכם גם־אני שבע על־חטאתיכם׃
03O	26	25		35500	והבאתי עליכם חרב נקמת נקם־ברית ונאספתם אל־עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד־אויב׃
03O	26	26		35510	בשברי לכם מטה־לחם ואפו עשר נשים לחםכם בתנור אחד והשיבו לחםכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו׃ ס
03O	26	27		35520	ואם־בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי׃
03O	26	28		35530	והלכתי עםכם בחמת־קרי ויסרתי אתכם אף־אני שבע על־חטאתיכם׃
03O	26	29		35540	ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו׃
03O	26	30		35550	והשמדתי את־במתיכם והכרתי את־חמניכם ונתתי את־פגריכם על־פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם׃
03O	26	31		35560	ונתתי את־עריכם חרבה והשמותי את־מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם׃
03O	26	32		35570	והשמתי אני את־הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה׃
03O	26	33		35580	ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה׃
03O	26	34		35590	אז תרצה הארץ את־שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את־שבתתיה׃
03O	26	35		35600	כל־ימי השמה תשבת את אשר לא־שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה׃
03O	26	36		35610	והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת־חרב ונפלו ואין רדף׃
03O	26	37		35620	וכשלו איש־באחיו כמפני־חרב ורדף אין ולא־תהיה לכם תקומה לפני איביכם׃
03O	26	38		35630	ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם׃
03O	26	39		35640	והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו׃
03O	26	40		35650	והתודו את־עונם ואת־עון אבתם במעלם אשר מעלו־בי ואף אשר־הלכו עמי בקרי׃
03O	26	41		35660	אף־אני אלך עםם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או־אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את־עונם׃
03O	26	42		35670	וזכרתי את־בריתי יעקוב ואף את־בריתי יצחק ואף את־בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר׃
03O	26	43		35680	והארץ תעזב מהם ותרץ את־שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את־עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת־חקתי געלה נפשם׃
03O	26	44		35690	ואף־גם־זאת בהיותם בארץ איביהם לא־מאסתים ולא־געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם׃
03O	26	45		35700	וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי־אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להית להם לאלהים אני יהוה׃
03O	26	46		35710	אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד־משה׃ ף
03O	27	1		35720	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
03O	27	2		35730	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערךך נפשת ליהוה׃
03O	27	3		35740	והיה ערךך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן־ששים שנה והיה ערךך חמשים שקל כסף בשקל הקדש׃
03O	27	4		35750	ואם־נקבה הוא והיה ערךך שלשים שקל׃
03O	27	5		35760	ואם מבן־חמש שנים ועד בן־עשרים שנה והיה ערךך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים׃
03O	27	6		35770	ואם מבן־חדש ועד בן־חמש שנים והיה ערךך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערךך שלשת שקלים כסף׃
03O	27	7		35780	ואם מבן־ששים שנה ומעלה אם־זכר והיה ערךך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים׃
03O	27	8		35790	ואם־מך הוא מערךך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על־פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן׃ ס
03O	27	9		35800	ואם־בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן ממנו ליהוה יהיה־קדש׃
03O	27	10		35810	לא יחליפנו ולא־ימיר אתו טוב ברע או־רע בטוב ואם־המר ימיר בהמה בבהמה והיה־הוא ותמורתו יהיה־קדש׃
03O	27	11		35820	ואם כל־בהמה טמאה אשר לא־יקריבו ממנה קרבן ליהוה והעמיד את־הבהמה לפני הכהן׃
03O	27	12		35830	והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע כערךך הכהן כן יהיה׃
03O	27	13		35840	ואם־גאל יגאלנה ויסף חמישתו על־ערךך׃
03O	27	14		35850	ואיש כי־יקדש את־ביתו קדש ליהוה והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום׃
03O	27	15		35860	ואם־המקדיש יגאל את־ביתו ויסף חמישית כסף־ערךך עליו והיה לו׃
03O	27	16		35870	ואם משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערךך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף׃
03O	27	17		35880	אם־משנת היבל יקדיש שדהו כערךך יקום׃
03O	27	18		35890	ואם־אחר היבל יקדיש שדהו וחשב־לו הכהן את־הכסף על־פי השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערךך׃
03O	27	19		35900	ואם־גאל יגאל את־השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף־ערךך עליו וקם לו׃
03O	27	20		35910	ואם־לא יגאל את־השדה ואם־מכר את־השדה לאיש אחר לא יגאל עוד׃
03O	27	21		35920	והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו׃
03O	27	22		35930	ואם את־שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש ליהוה׃
03O	27	23		35940	וחשב־לו הכהן את מכסת הערךך עד שנת היבל ונתן את־הערךך ביום ההוא קדש ליהוה׃
03O	27	24		35950	בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר־לו אחזת הארץ׃
03O	27	25		35960	וכל־ערךך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל׃ ס
03O	27	26		35970	אך־בכור אשר־יבכר ליהוה בבהמה לא־יקדיש איש אתו אם־שור אם־שה ליהוה הוא׃
03O	27	27		35980	ואם בבהמה הטמאה ופדה בערךך ויסף חמשתו עליו ואם־לא יגאל ונמכר בערךך׃
03O	27	28		35990	אך־כל־חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל־אשר־לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל־חרם קדש־קדשים הוא ליהוה׃
03O	27	29		36000	כל־חרם אשר יחרם מן־האדם לא יפדה מות יומת׃
03O	27	30		36010	וכל־מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה׃
03O	27	31		36020	ואם־גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו׃
03O	27	32		36030	וכל־מעשר בקר וצאן כל אשר־יעבר תחת השבט העשירי יהיה־קדש ליהוה׃
03O	27	33		36040	לא יבקר בין־טוב לרע ולא ימירנו ואם־המר ימירנו והיה־הוא ותמורתו יהיה־קדש לא יגאל׃
03O	27	34		36050	אלה המצות אשר צוה יהוה את־משה אל־בני ישראל בהר סיני׃
04O	1	1		36060	וידבר יהוה אל־משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר׃
04O	1	2		36070	שאו את־ראש כל־עדת בני־ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל־זכר לגלגלתם׃
04O	1	3		36080	מבן עשרים שנה ומעלה כל־יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן׃
04O	1	4		36090	ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית־אבתיו הוא׃
04O	1	5		36100	ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם לראובן אליצור בן־שדיאור׃
04O	1	6		36110	לשמעון שלמיאל בן־צורישדי׃
04O	1	7		36120	ליהודה נחשון בן־עמינדב׃
04O	1	8		36130	ליששכר נתנאל בן־צוער׃
04O	1	9		36140	לזבולן אליאב בן־חלן׃
04O	1	10		36150	לבני יוסף לאפרים אלישמע בן־עמיהוד למנשה גמליאל בן־פדהצור׃
04O	1	11		36160	לבנימן אבידן בן־גדעני׃
04O	1	12		36170	לדן אחיעזר בן־עמישדי׃
04O	1	13		36180	לאשר פגעיאל בן־עכרן׃
04O	1	14		36190	לגד אליסף בן־דעואל׃
04O	1	15		36200	לנפתלי אחירע בן־עיןן׃
04O	1	16		36210	אלה [כ= קריאי] [ק= קרואי] העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם׃
04O	1	17		36220	ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות׃
04O	1	18		36230	ואת כל־העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על־משפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגלתם׃
04O	1	19		36240	כאשר צוה יהוה את־משה ויפקדם במדבר סיני׃ ף
04O	1	20		36250	ויהיו בני־ראובן בכר ישראל תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות לגלגלתם כל־זכר מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	21		36260	פקדיהם למטה ראובן ששה וארבעים אלף וחמש מאות׃ ף
04O	1	22		36270	לבני שמעון תולדתם למשפחתם לבית אבתם פקדיו במספר שמות לגלגלתם כל־זכר מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	23		36280	פקדיהם למטה שמעון תשעה וחמשים אלף ושלש מאות׃ ף
04O	1	24		36290	לבני גד תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	25		36300	פקדיהם למטה גד חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים׃ ף
04O	1	26		36310	לבני יהודה תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	27		36320	פקדיהם למטה יהודה ארבעה ושבעים אלף ושש מאות׃ ף
04O	1	28		36330	לבני יששכר תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	29		36340	פקדיהם למטה יששכר ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות׃ ף
04O	1	30		36350	לבני זבולן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	31		36360	פקדיהם למטה זבולן שבעה וחמשים אלף וארבע מאות׃ ף
04O	1	32		36370	לבני יוסף לבני אפרים תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	33		36380	פקדיהם למטה אפרים ארבעים אלף וחמש מאות׃ ף
04O	1	34		36390	לבני מנשה תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	35		36400	פקדיהם למטה מנשה שנים ושלשים אלף ומאתים׃ ף
04O	1	36		36410	לבני בנימן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	37		36420	פקדיהם למטה בנימן חמשה ושלשים אלף וארבע מאות׃ ף
04O	1	38		36430	לבני דן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	39		36440	פקדיהם למטה דן שנים וששים אלף ושבע מאות׃ ף
04O	1	40		36450	לבני אשר תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	41		36460	פקדיהם למטה אשר אחד וארבעים אלף וחמש מאות׃ ף
04O	1	42		36470	בני נפתלי תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא׃
04O	1	43		36480	פקדיהם למטה נפתלי שלשה וחמשים אלף וארבע מאות׃ ף
04O	1	44		36490	אלה הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל שנים עשר איש איש־אחד לבית־אבתיו היו׃
04O	1	45		36500	ויהיו כל־פקודי בני־ישראל לבית אבתם מבן עשרים שנה ומעלה כל־יצא צבא בישראל׃
04O	1	46		36510	ויהיו כל־הפקדים שש־מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים׃
04O	1	47		36520	והלוים למטה אבתם לא התפקדו בתוכם׃ ף
04O	1	48		36530	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	1	49		36540	אך את־מטה לוי לא תפקד ואת־ראשם לא תשא בתוך בני ישראל׃
04O	1	50		36550	ואתה הפקד את־הלוים על־משכן העדת ועל כל־כליו ועל כל־אשר־לו המה ישאו את־המשכן ואת־כל־כליו והם ישרתהו וסביב למשכן יחנו׃
04O	1	51		36560	ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים והזר הקרב יומת׃
04O	1	52		36570	וחנו בני ישראל איש על־מחנהו ואיש על־דגלו לצבאתם׃
04O	1	53		36580	והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא־יהיה קצף על־עדת בני ישראל ושמרו הלוים את־משמרת משכן העדות׃
04O	1	54		36590	ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו׃ ף
04O	2	1		36600	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
04O	2	2		36610	איש על־דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל־מועד יחנו׃
04O	2	3		36620	והחנים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאתם ונשיא לבני יהודה נחשון בן־עמינדב׃
04O	2	4		36630	וצבאו ופקדיהם ארבעה ושבעים אלף ושש מאות׃
04O	2	5		36640	והחנים עליו מטה יששכר ונשיא לבני יששכר נתנאל בן־צוער׃
04O	2	6		36650	וצבאו ופקדיו ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות׃ ס
04O	2	7		36660	מטה זבולן ונשיא לבני זבולן אליאב בן־חלן׃
04O	2	8		36670	וצבאו ופקדיו שבעה וחמשים אלף וארבע מאות׃
04O	2	9		36680	כל־הפקדים למחנה יהודה מאת אלף ושמנים אלף וששת־אלפים וארבע־מאות לצבאתם ראשנה יסעו׃ ס
04O	2	10		36690	דגל מחנה ראובן תימנה לצבאתם ונשיא לבני ראובן אליצור בן־שדיאור׃
04O	2	11		36700	וצבאו ופקדיו ששה וארבעים אלף וחמש מאות׃
04O	2	12		36710	והחונם עליו מטה שמעון ונשיא לבני שמעון שלמיאל בן־צורי־שדי׃
04O	2	13		36720	וצבאו ופקדיהם תשעה וחמשים אלף ושלש מאות׃
04O	2	14		36730	ומטה גד ונשיא לבני גד אליסף בן־רעואל׃
04O	2	15		36740	וצבאו ופקדיהם חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים׃
04O	2	16		36750	כל־הפקדים למחנה ראובן מאת אלף ואחד וחמשים אלף וארבע־מאות וחמשים לצבאתם ושנים יסעו׃ ס
04O	2	17		36760	ונסע אהל־מועד מחנה הלוים בתוך המחנת כאשר יחנו כן יסעו איש על־ידו לדגליהם׃ ס
04O	2	18		36770	דגל מחנה אפרים לצבאתם ימה ונשיא לבני אפרים אלישמע בן־עמיהוד׃
04O	2	19		36780	וצבאו ופקדיהם ארבעים אלף וחמש מאות׃
04O	2	20		36790	ועליו מטה מנשה ונשיא לבני מנשה גמליאל בן־פדהצור׃
04O	2	21		36800	וצבאו ופקדיהם שנים ושלשים אלף ומאתים׃
04O	2	22		36810	ומטה בנימן ונשיא לבני בנימן אבידן בן־גדעני׃
04O	2	23		36820	וצבאו ופקדיהם חמשה ושלשים אלף וארבע מאות׃
04O	2	24		36830	כל־הפקדים למחנה אפרים מאת אלף ושמנת־אלפים ומאה לצבאתם ושלשים יסעו׃ ס
04O	2	25		36840	דגל מחנה דן צפנה לצבאתם ונשיא לבני דן אחיעזר בן־עמישדי׃
04O	2	26		36850	וצבאו ופקדיהם שנים וששים אלף ושבע מאות׃
04O	2	27		36860	והחנים עליו מטה אשר ונשיא לבני אשר פגעיאל בן־עכרן׃
04O	2	28		36870	וצבאו ופקדיהם אחד וארבעים אלף וחמש מאות׃
04O	2	29		36880	ומטה נפתלי ונשיא לבני נפתלי אחירע בן־עיןן׃
04O	2	30		36890	וצבאו ופקדיהם שלשה וחמשים אלף וארבע מאות׃
04O	2	31		36900	כל־הפקדים למחנה דן מאת אלף ושבעה וחמשים אלף ושש מאות לאחרנה יסעו לדגליהם׃ ף
04O	2	32		36910	אלה פקודי בני־ישראל לבית אבתם כל־פקודי המחנת לצבאתם שש־מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים׃
04O	2	33		36920	והלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה׃
04O	2	34		36930	ויעשו בני ישראל ככל אשר־צוה יהוה את־משה כן־חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחתיו על־בית אבתיו׃
04O	3	1		36940	ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר יהוה את־משה בהר סיני׃
04O	3	2		36950	ואלה שמות בני־אהרן הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר׃
04O	3	3		36960	אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר־מלא ידם לכהן׃
04O	3	4		36970	וימת נדב ואביהוא לפני יהוה בהקרבם אש זרה לפני יהוה במדבר סיני ובנים לא־היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר על־פני אהרן אביהם׃ ף
04O	3	5		36980	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	3	6		36990	הקרב את־מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו׃
04O	3	7		37000	ושמרו את־משמרתו ואת־משמרת כל־העדה לפני אהל מועד לעבד את־עבדת המשכן׃
04O	3	8		37010	ושמרו את־כל־כלי אהל מועד ואת־משמרת בני ישראל לעבד את־עבדת המשכן׃
04O	3	9		37020	ונתתה את־הלוים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל׃
04O	3	10		37030	ואת־אהרן ואת־בניו תפקד ושמרו את־כהנתם והזר הקרב יומת׃ ף
04O	3	11		37040	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	3	12		37050	ואני הנה לקחתי את־הלוים מתוך בני ישראל תחת כל־בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים׃
04O	3	13		37060	כי לי כל־בכור ביום הכתי כל־בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל־בכור בישראל מאדם עד־בהמה לי יהיו אני יהוה׃ ס
04O	3	14		37070	וידבר יהוה אל־משה במדבר סיני לאמר׃
04O	3	15		37080	פקד את־בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל־זכר מבן־חדש ומעלה תפקדם׃
04O	3	16		37090	ויפקד אתם משה על־פי יהוה כאשר צוה׃
04O	3	17		37100	ויהיו־אלה בני־לוי בשמתם גרשון וקהת ומררי׃
04O	3	18		37110	ואלה שמות בני־גרשון למשפחתם לבני ושמעי׃
04O	3	19		37120	ובני קהת למשפחתם עמרם ויצהר חברון ועזיאל׃
04O	3	20		37130	ובני מררי למשפחתם מחלי ומושי אלה הם משפחת הלוי לבית אבתם׃
04O	3	21		37140	לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי אלה הם משפחת הגרשני׃
04O	3	22		37150	פקדיהם במספר כל־זכר מבן־חדש ומעלה פקדיהם שבעת אלפים וחמש מאות׃
04O	3	23		37160	משפחת הגרשני אחרי המשכן יחנו ימה׃
04O	3	24		37170	ונשיא בית־אב לגרשני אליסף בן־לאל׃
04O	3	25		37180	ומשמרת בני־גרשון באהל מועד המשכן והאהל מכסהו ומסך פתח אהל מועד׃
04O	3	26		37190	וקלעי החצר ואת־מסך פתח החצר אשר על־המשכן ועל־המזבח סביב ואת מיתריו לכל עבדתו׃
04O	3	27		37200	ולקהת משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברני ומשפחת העזיאלי אלה הם משפחת הקהתי׃
04O	3	28		37210	במספר כל־זכר מבן־חדש ומעלה שמנת אלפים ושש מאות שמרי משמרת הקדש׃
04O	3	29		37220	משפחת בני־קהת יחנו על ירך המשכן תימנה׃
04O	3	30		37230	ונשיא בית־אב למשפחת הקהתי אליצפן בן־עזיאל׃
04O	3	31		37240	ומשמרתם הארן והשלחן והמנרה והמזבחת וכלי הקדש אשר ישרתו בהם והמסך וכל עבדתו׃
04O	3	32		37250	ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן־אהרן הכהן פקדת שמרי משמרת הקדש׃
04O	3	33		37260	למררי משפחת המחלי ומשפחת המושי אלה הם משפחת מררי׃
04O	3	34		37270	ופקדיהם במספר כל־זכר מבן־חדש ומעלה ששת אלפים ומאתים׃
04O	3	35		37280	ונשיא בית־אב למשפחת מררי צוריאל בן־אביחיל על ירך המשכן יחנו צפנה׃
04O	3	36		37290	ופקדת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו ואדניו וכל־כליו וכל עבדתו׃
04O	3	37		37300	ועמדי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם׃
04O	3	38		37310	והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל־מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל והזר הקרב יומת׃
04O	3	39		37320	כל־פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן על־פי יהוה למשפחתם כל־זכר מבן־חדש ומעלה שנים ועשרים אלף׃ ס
04O	3	40		37330	ויאמר יהוה אל־משה פקד כל־בכר זכר לבני ישראל מבן־חדש ומעלה ושא את מספר שמתם׃
04O	3	41		37340	ולקחת את־הלוים לי אני יהוה תחת כל־בכר בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל־בכור בבהמת בני ישראל׃
04O	3	42		37350	ויפקד משה כאשר צוה יהוה אתו את־כל־בכר בבני ישראל׃
04O	3	43		37360	ויהי כל־בכור זכר במספר שמות מבן־חדש ומעלה לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים׃ ף
04O	3	44		37370	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	3	45		37380	קח את־הלוים תחת כל־בכור בבני ישראל ואת־בהמת הלוים תחת בהמתם והיו־לי הלוים אני יהוה׃
04O	3	46		37390	ואת פדויי השלשה והשבעים והמאתים העדפים על־הלוים מבכור בני ישראל׃
04O	3	47		37400	ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל׃
04O	3	48		37410	ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים בהם׃
04O	3	49		37420	ויקח משה את כסף הפדיום מאת העדפים על פדויי הלוים׃
04O	3	50		37430	מאת בכור בני ישראל לקח את־הכסף חמשה וששים ושלש מאות ואלף בשקל הקדש׃
04O	3	51		37440	ויתן משה את־כסף הפדים לאהרן ולבניו על־פי יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃ ף
04O	4	1		37450	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
04O	4	2		37460	נשא את־ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית אבתם׃
04O	4	3		37470	מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד׃
04O	4	4		37480	זאת עבדת בני־קהת באהל מועד קדש הקדשים׃
04O	4	5		37490	ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת המסך וכסו־בה את ארן העדת׃
04O	4	6		37500	ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד־כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו׃
04O	4	7		37510	ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את־הקערת ואת־הכפת ואת־המנקית ואת קשות הנסך ולחם התמיד עליו יהיה׃
04O	4	8		37520	ופרשו עליהם בגד תולעת שני וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את־בדיו׃
04O	4	9		37530	ולקחו בגד תכלת וכסו את־מנרת המאור ואת־נרתיה ואת־מלקחיה ואת־מחתתיה ואת כל־כלי שמנה אשר ישרתו־לה בהם׃
04O	4	10		37540	ונתנו אתה ואת־כל־כליה אל־מכסה עור תחש ונתנו על־המוט׃
04O	4	11		37550	ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את־בדיו׃
04O	4	12		37560	ולקחו את־כל־כלי השרת אשר ישרתו־בם בקדש ונתנו אל־בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש ונתנו על־המוט׃
04O	4	13		37570	ודשנו את־המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן׃
04O	4	14		37580	ונתנו עליו את־כל־כליו אשר ישרתו עליו בהם את־המחתת את־המזלגת ואת־היעים ואת־המזרקת כל כלי המזבח ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו׃
04O	4	15		37590	וכלה אהרן־ובניו לכסת את־הקדש ואת־כל־כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי־כן יבאו בני־קהת לשאת ולא־יגעו אל־הקדש ומתו אלה משא בני־קהת באהל מועד׃
04O	4	16		37600	ופקדת אלעזר בן־אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה פקדת כל־המשכן וכל־אשר־בו בקדש ובכליו׃ ס
04O	4	17		37610	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
04O	4	18		37620	אל־תכריתו את־שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים׃
04O	4	19		37630	וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את־קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על־עבדתו ואל־משאו׃
04O	4	20		37640	ולא־יבאו לראות כבלע את־הקדש ומתו׃ ף
04O	4	21		37650	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	4	22		37660	נשא את־ראש בני גרשון גם־הם לבית אבתם למשפחתם׃
04O	4	23		37670	מבן שלשים שנה ומעלה עד בן־חמשים שנה תפקד אותם כל־הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל מועד׃
04O	4	24		37680	זאת עבדת משפחת הגרשני לעבד ולמשא׃
04O	4	25		37690	ונשאו את־יריעת המשכן ואת־אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר־עליו מלמעלה ואת־מסך פתח אהל מועד׃
04O	4	26		37700	ואת קלעי החצר ואת־מסך פתח שער החצר אשר על־המשכן ועל־המזבח סביב ואת מיתריהם ואת־כל־כלי עבדתם ואת כל־אשר יעשה להם ועבדו׃
04O	4	27		37710	על־פי אהרן ובניו תהיה כל־עבדת בני הגרשני לכל־משאם ולכל עבדתם ופקדתם עלהם במשמרת את כל־משאם׃
04O	4	28		37720	זאת עבדת משפחת בני הגרשני באהל מועד ומשמרתם ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃ ף
04O	4	29		37730	בני מררי למשפחתם לבית־אבתם תפקד אתם׃
04O	4	30		37740	מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה תפקדם כל־הבא לצבא לעבד את־עבדת אהל מועד׃
04O	4	31		37750	וזאת משמרת משאם לכל־עבדתם באהל מועד קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו׃
04O	4	32		37760	ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם לכל־כליהם ולכל עבדתם ובשמת תפקדו את־כלי משמרת משאם׃
04O	4	33		37770	זאת עבדת משפחת בני מררי לכל־עבדתם באהל מועד ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃
04O	4	34		37780	ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה את־בני הקהתי למשפחתם ולבית אבתם׃
04O	4	35		37790	מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לצבא לעבדה באהל מועד׃
04O	4	36		37800	ויהיו פקדיהם למשפחתם אלפים שבע מאות וחמשים׃
04O	4	37		37810	אלה פקודי משפחת הקהתי כל־העבד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על־פי יהוה ביד־משה׃ ס
04O	4	38		37820	ופקודי בני גרשון למשפחותם ולבית אבתם׃
04O	4	39		37830	מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לצבא לעבדה באהל מועד׃
04O	4	40		37840	ויהיו פקדיהם למשפחתם לבית אבתם אלפים ושש מאות ושלשים׃
04O	4	41		37850	אלה פקודי משפחת בני גרשון כל־העבד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על־פי יהוה׃
04O	4	42		37860	ופקודי משפחת בני מררי למשפחתם לבית אבתם׃
04O	4	43		37870	מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לצבא לעבדה באהל מועד׃
04O	4	44		37880	ויהיו פקדיהם למשפחתם שלשת אלפים ומאתים׃
04O	4	45		37890	אלה פקודי משפחת בני מררי אשר פקד משה ואהרן על־פי יהוה ביד־משה׃
04O	4	46		37900	כל־הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את־הלוים למשפחתם ולבית אבתם׃
04O	4	47		37910	מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת משא באהל מועד׃
04O	4	48		37920	ויהיו פקדיהם שמנת אלפים וחמש מאות ושמנים׃
04O	4	49		37930	על־פי יהוה פקד אותם ביד־משה איש איש על־עבדתו ועל־משאו ופקדיו אשר־צוה יהוה את־משה׃ ף
04O	5	1		37940	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	5	2		37950	צו את־בני ישראל וישלחו מן־המחנה כל־צרוע וכל־זב וכל טמא לנפש׃
04O	5	3		37960	מזכר עד־נקבה תשלחו אל־מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את־מחניהם אשר אני שכן בתוכם׃
04O	5	4		37970	ויעשו־כן בני ישראל וישלחו אותם אל־מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל־משה כן עשו בני ישראל׃ ף
04O	5	5		37980	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	5	6		37990	דבר אל־בני ישראל איש או־אשה כי יעשו מכל־חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא׃
04O	5	7		38000	והתודו את־חטאתם אשר עשו והשיב את־אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו׃
04O	5	8		38010	ואם־אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר־בו עליו׃
04O	5	9		38020	וכל־תרומה לכל־קדשי בני־ישראל אשר־יקריבו לכהן לו יהיה׃
04O	5	10		38030	ואיש את־קדשיו לו יהיו איש אשר־יתן לכהן לו יהיה׃ ף
04O	5	11		38040	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	5	12		38050	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי־תשטה אשתו ומעלה בו מעל׃
04O	5	13		38060	ושכב איש אתה שכבת־זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה׃
04O	5	14		38070	ועבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והוא נטמאה או־עבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והיא לא נטמאה׃
04O	5	15		38080	והביא האיש את־אשתו אל־הכהן והביא את־קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא־יצק עליו שמן ולא־יתן עליו לבנה כי־מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון׃
04O	5	16		38090	והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה׃
04O	5	17		38100	ולקח הכהן מים קדשים בכלי־חרש ומן־העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל־המים׃
04O	5	18		38110	והעמיד הכהן את־האשה לפני יהוה ופרע את־ראש האשה ונתן על־כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים׃
04O	5	19		38120	והשביע אתה הכהן ואמר אל־האשה אם־לא שכב איש אתך ואם־לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה׃
04O	5	20		38130	ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את־שכבתו מבלעדי אישך׃
04O	5	21		38140	והשביע הכהן את־האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את־ירךך נפלת ואת־בטנך צבה׃
04O	5	22		38150	ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן׃
04O	5	23		38160	וכתב את־האלת האלה הכהן בספר ומחה אל־מי המרים׃
04O	5	24		38170	והשקה את־האשה את־מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים׃
04O	5	25		38180	ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את־המנחה לפני יהוה והקריב אתה אל־המזבח׃
04O	5	26		38190	וקמץ הכהן מן־המנחה את־אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את־האשה את־המים׃
04O	5	27		38200	והשקה את־המים והיתה אם־נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה׃
04O	5	28		38210	ואם־לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע׃
04O	5	29		38220	זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה׃
04O	5	30		38230	או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את־אשתו והעמיד את־האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל־התורה הזאת׃
04O	5	31		38240	ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את־עונה׃ ף
04O	6	1		38250	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	6	2		38260	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש או־אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה׃
04O	6	3		38270	מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל־משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל׃
04O	6	4		38280	כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד־זג לא יאכל׃
04O	6	5		38290	כל־ימי נדר נזרו תער לא־יעבר על־ראשו עד־מלאת היםם אשר־יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו׃
04O	6	6		38300	כל־ימי הזירו ליהוה על־נפש מת לא יבא׃
04O	6	7		38310	לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא־יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על־ראשו׃
04O	6	8		38320	כל ימי נזרו קדש הוא ליהוה׃
04O	6	9		38330	וכי־ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו׃
04O	6	10		38340	וביום השמיני יבא שתי תרים או שני בני יונה אל־הכהן אל־פתח אהל מועד׃
04O	6	11		38350	ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על־הנפש וקדש את־ראשו ביום ההוא׃
04O	6	12		38360	והזיר ליהוה את־ימי נזרו והביא כבש בן־שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו׃
04O	6	13		38370	וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל־פתח אהל מועד׃
04O	6	14		38380	והקריב את־קרבנו ליהוה כבש בן־שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת־שנתה תמימה לחטאת ואיל־אחד תמים לשלמים׃
04O	6	15		38390	וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם׃
04O	6	16		38400	והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את־חטאתו ואת־עלתו׃
04O	6	17		38410	ואת־האיל יעשה זבח שלמים ליהוה על סל המצות ועשה הכהן את־מנחתו ואת־נסכו׃
04O	6	18		38420	וגלח הנזיר פתח אהל מועד את־ראש נזרו ולקח את־שער ראש נזרו ונתן על־האש אשר־תחת זבח השלמים׃
04O	6	19		38430	ולקח הכהן את־הזרע בשלה מן־האיל וחלת מצה אחת מן־הסל ורקיק מצה אחד ונתן על־כפי הנזיר אחר התגלחו את־נזרו׃
04O	6	20		38440	והניף אותם הכהן תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין׃
04O	6	21		38450	זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליהוה על־נזרו מלבד אשר־תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו׃ ף
04O	6	22		38460	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	6	23		38470	דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר כה תברכו את־בני ישראל אמור להם׃ ס
04O	6	24		38480	יברךך יהוה וישמרך׃ ס
04O	6	25		38490	יאר יהוה פניו אליך ויחנך׃ ס
04O	6	26		38500	ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום׃ ס
04O	6	27		38510	ושמו את־שמי על־בני ישראל ואני אברכם׃ ף
04O	7	1		38520	ויהי ביום כלות משה להקים את־המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת־כל־כליו ואת־המזבח ואת־כל־כליו וימשחם ויקדש אתם׃
04O	7	2		38530	ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על־הפקדים׃
04O	7	3		38540	ויביאו את־קרבנם לפני יהוה שש־עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על־שני הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן׃
04O	7	4		38550	ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	7	5		38560	קח מאתם והיו לעבד את־עבדת אהל מועד ונתתה אותם אל־הלוים איש כפי עבדתו׃
04O	7	6		38570	ויקח משה את־העגלת ואת־הבקר ויתן אותם אל־הלוים׃
04O	7	7		38580	את שתי העגלת ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם׃
04O	7	8		38590	ואת ארבע העגלת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי כפי עבדתם ביד איתמר בן־אהרן הכהן׃
04O	7	9		38600	ולבני קהת לא נתן כי־עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו׃
04O	7	10		38610	ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח ביום המשח אתו ויקריבו הנשיאם את־קרבנם לפני המזבח׃
04O	7	11		38620	ויאמר יהוה אל־משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את־קרבנם לחנכת המזבח׃ ס
04O	7	12		38630	ויהי המקריב ביום הראשון את־קרבנו נחשון בן־עמינדב למטה יהודה׃
04O	7	13		38640	וקרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	14		38650	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	15		38660	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	16		38670	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	17		38680	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן נחשון בן־עמינדב׃ ף
04O	7	18		38690	ביום השני הקריב נתנאל בן־צוער נשיא יששכר׃
04O	7	19		38700	הקרב את־קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	20		38710	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	21		38720	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	22		38730	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	23		38740	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן נתנאל בן־צוער׃ ף
04O	7	24		38750	ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן־חלן׃
04O	7	25		38760	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	26		38770	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	27		38780	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	28		38790	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	29		38800	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אליאב בן־חלן׃ ף
04O	7	30		38810	ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן־שדיאור׃
04O	7	31		38820	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	32		38830	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	33		38840	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	34		38850	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	35		38860	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אליצור בן־שדיאור׃ ף
04O	7	36		38870	ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן־צורישדי׃
04O	7	37		38880	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	38		38890	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	39		38900	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	40		38910	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	41		38920	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן שלמיאל בן־צורישדי׃ ף
04O	7	42		38930	ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן־דעואל׃
04O	7	43		38940	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	44		38950	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	45		38960	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	46		38970	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	47		38980	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אליסף בן־דעואל׃ ף
04O	7	48		38990	ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן־עמיהוד׃
04O	7	49		39000	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	50		39010	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	51		39020	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	52		39030	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	53		39040	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אלישמע בן־עמיהוד׃ ף
04O	7	54		39050	ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן־פדה־צור׃
04O	7	55		39060	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	56		39070	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	57		39080	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	58		39090	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	59		39100	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן גמליאל בן־פדהצור׃ ף
04O	7	60		39110	ביום התשיעי נשיא לבני בנימן אבידן בן־גדעני׃
04O	7	61		39120	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	62		39130	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	63		39140	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	64		39150	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	65		39160	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אבידן בן־גדעני׃ ף
04O	7	66		39170	ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן־עמישדי׃
04O	7	67		39180	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	68		39190	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	69		39200	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	70		39210	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	71		39220	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אחיעזר בן־עמישדי׃ ף
04O	7	72		39230	ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל בן־עכרן׃
04O	7	73		39240	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	74		39250	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	75		39260	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	76		39270	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	77		39280	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן פגעיאל בן־עכרן׃ ף
04O	7	78		39290	ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן־עיןן׃
04O	7	79		39300	קרבנו קערת־כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃
04O	7	80		39310	כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת׃
04O	7	81		39320	פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה׃
04O	7	82		39330	שעיר־עזים אחד לחטאת׃
04O	7	83		39340	ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני־שנה חמשה זה קרבן אחירע בן־עיןן׃ ף
04O	7	84		39350	זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל קערת כסף שתים עשרה מזרקי־כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה׃
04O	7	85		39360	שלשים ומאה הקערה האחת כסף ושבעים המזרק האחד כל כסף הכלים אלפים וארבע־מאות בשקל הקדש׃
04O	7	86		39370	כפות זהב שתים־עשרה מלאת קטרת עשרה עשרה הכף בשקל הקדש כל־זהב הכפות עשרים ומאה׃
04O	7	87		39380	כל־הבקר לעלה שנים עשר פרים אילם שנים־עשר כבשים בני־שנה שנים עשר ומנחתם ושעירי עזים שנים עשר לחטאת׃
04O	7	88		39390	וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים עתדים ששים כבשים בני־שנה ששים זאת חנכת המזבח אחרי המשח אתו׃
04O	7	89		39400	ובבא משה אל־אהל מועד לדבר אתו וישמע את־הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על־ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו׃ ף
04O	8	1		39410	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	8	2		39420	דבר אל־אהרן ואמרת אליו בהעלתך את־הנרת אל־מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות׃
04O	8	3		39430	ויעש כן אהרן אל־מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה יהוה את־משה׃
04O	8	4		39440	וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד־ירכה עד־פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה יהוה את־משה כן עשה את־המנרה׃ ף
04O	8	5		39450	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	8	6		39460	קח את־הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם׃
04O	8	7		39470	וכה־תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על־כל־בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו׃
04O	8	8		39480	ולקחו פר בן־בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן ופר־שני בן־בקר תקח לחטאת׃
04O	8	9		39490	והקרבת את־הלוים לפני אהל מועד והקהלת את־כל־עדת בני ישראל׃
04O	8	10		39500	והקרבת את־הלוים לפני יהוה וסמכו בני־ישראל את־ידיהם על־הלוים׃
04O	8	11		39510	והניף אהרן את־הלוים תנופה לפני יהוה מאת בני ישראל והיו לעבד את־עבדת יהוה׃
04O	8	12		39520	והלוים יסמכו את־ידיהם על ראש הפרים ועשה את־האחד חטאת ואת־האחד עלה ליהוה לכפר על־הלוים׃
04O	8	13		39530	והעמדת את־הלוים לפני אהרן ולפני בניו והנפת אתם תנופה ליהוה׃
04O	8	14		39540	והבדלת את־הלוים מתוך בני ישראל והיו לי הלוים׃
04O	8	15		39550	ואחרי־כן יבאו הלוים לעבד את־אהל מועד וטהרת אתם והנפת אתם תנופה׃
04O	8	16		39560	כי נתנים נתנים המה לי מתוך בני ישראל תחת פטרת כל־רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אתם לי׃
04O	8	17		39570	כי לי כל־בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכתי כל־בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם לי׃
04O	8	18		39580	ואקח את־הלוים תחת כל־בכור בבני ישראל׃
04O	8	19		39590	ואתנה את־הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את־עבדת בני־ישראל באהל מועד ולכפר על־בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני־ישראל אל־הקדש׃
04O	8	20		39600	ויעש משה ואהרן וכל־עדת בני־ישראל ללוים ככל אשר־צוה יהוה את־משה ללוים כן־עשו להם בני ישראל׃
04O	8	21		39610	ויתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף אהרן אתם תנופה לפני יהוה ויכפר עליהם אהרן לטהרם׃
04O	8	22		39620	ואחרי־כן באו הלוים לעבד את־עבדתם באהל מועד לפני אהרן ולפני בניו כאשר צוה יהוה את־משה על־הלוים כן עשו להם׃ ס
04O	8	23		39630	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	8	24		39640	זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד׃
04O	8	25		39650	ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד׃
04O	8	26		39660	ושרת את־אחיו באהל מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה תעשה ללוים במשמרתם׃ ף
04O	9	1		39670	וידבר יהוה אל־משה במדבר־סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר׃
04O	9	2		39680	ויעשו בני־ישראל את־הפסח במועדו׃
04O	9	3		39690	בארבעה עשר־יום בחדש הזה בין הערבים תעשו אתו במועדו ככל־חקתיו וככל־משפטיו תעשו אתו׃
04O	9	4		39700	וידבר משה אל־בני ישראל לעשת הפסח׃
04O	9	5		39710	ויעשו את־הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל׃
04O	9	6		39720	ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא־יכלו לעשת־הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא׃
04O	9	7		39730	ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקרב את־קרבן יהוה במעדו בתוך בני ישראל׃
04O	9	8		39740	ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה מה־יצוה יהוה לכם׃ ף
04O	9	9		39750	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	9	10		39760	דבר אל־בני ישראל לאמר איש איש כי־יהיה־טמא לנפש או בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח ליהוה׃
04O	9	11		39770	בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על־מצות ומררים יאכלהו׃
04O	9	12		39780	לא־ישאירו ממנו עד־בקר ועצם לא ישברו־בו ככל־חקת הפסח יעשו אתו׃
04O	9	13		39790	והאיש אשר־הוא טהור ובדרך לא־היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא׃
04O	9	14		39800	וכי־יגור אתכם גר ועשה פסח ליהוה כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ׃ ף
04O	9	15		39810	וביום הקים את־המשכן כסה העןן את־המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על־המשכן כמראה־אש עד־בקר׃
04O	9	16		39820	כן יהיה תמיד העןן יכסנו ומראה־אש לילה׃
04O	9	17		39830	ולפי העלת העןן מעל האהל ואחרי־כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן־שם העןן שם יחנו בני ישראל׃
04O	9	18		39840	על־פי יהוה יסעו בני ישראל ועל־פי יהוה יחנו כל־ימי אשר ישכן העןן על־המשכן יחנו׃
04O	9	19		39850	ובהאריך העןן על־המשכן ימים רבים ושמרו בני־ישראל את־משמרת יהוה ולא יסעו׃
04O	9	20		39860	ויש אשר יהיה העןן ימים מספר על־המשכן על־פי יהוה יחנו ועל־פי יהוה יסעו׃
04O	9	21		39870	ויש אשר־יהיה העןן מערב עד־בקר ונעלה העןן בבקר ונסעו או יוםם ולילה ונעלה העןן ונסעו׃
04O	9	22		39880	או־ימים או־חדש או־ימים בהאריך העןן על־המשכן לשכן עליו יחנו בני־ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו׃
04O	9	23		39890	על־פי יהוה יחנו ועל־פי יהוה יסעו את־משמרת יהוה שמרו על־פי יהוה ביד־משה׃ ף
04O	10	1		39900	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	10	2		39910	עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את־המחנות׃
04O	10	3		39920	ותקעו בהן ונועדו אליך כל־העדה אל־פתח אהל מועד׃
04O	10	4		39930	ואם־באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל׃
04O	10	5		39940	ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים קדמה׃
04O	10	6		39950	ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם׃
04O	10	7		39960	ובהקהיל את־הקהל תתקעו ולא תריעו׃
04O	10	8		39970	ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם׃
04O	10	9		39980	וכי־תבאו מלחמה בארצכם על־הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרות ונזכרתם לפני יהוה אלהיכם ונושעתם מאיביכם׃
04O	10	10		39990	וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני יהוה אלהיכם׃ ף
04O	10	11		40000	ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה העןן מעל משכן העדת׃
04O	10	12		40010	ויסעו בני־ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן העןן במדבר פארן׃
04O	10	13		40020	ויסעו בראשנה על־פי יהוה ביד־משה׃
04O	10	14		40030	ויסע דגל מחנה בני־יהודה בראשנה לצבאתם ועל־צבאו נחשון בן־עמינדב׃
04O	10	15		40040	ועל־צבא מטה בני יששכר נתנאל בן־צוער׃
04O	10	16		40050	ועל־צבא מטה בני זבולן אליאב בן־חלון׃
04O	10	17		40060	והורד המשכן ונסעו בני־גרשון ובני מררי נשאי המשכן׃ ס
04O	10	18		40070	ונסע דגל מחנה ראובן לצבאתם ועל־צבאו אליצור בן־שדיאור׃
04O	10	19		40080	ועל־צבא מטה בני שמעון שלמיאל בן־צורי שדי׃
04O	10	20		40090	ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל׃
04O	10	21		40100	ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את־המשכן עד־באם׃ ס
04O	10	22		40110	ונסע דגל מחנה בני־אפרים לצבאתם ועל־צבאו אלישמע בן־עמיהוד׃
04O	10	23		40120	ועל־צבא מטה בני מנשה גמליאל בן־פדה־צור׃
04O	10	24		40130	ועל־צבא מטה בני בנימן אבידן בן־גדעוני׃ ס
04O	10	25		40140	ונסע דגל מחנה בני־דן מאסף לכל־המחנת לצבאתם ועל־צבאו אחיעזר בן־עמישדי׃
04O	10	26		40150	ועל־צבא מטה בני אשר פגעיאל בן־עכרן׃
04O	10	27		40160	ועל־צבא מטה בני נפתלי אחירע בן־עיןן׃
04O	10	28		40170	אלה מסעי בני־ישראל לצבאתם ויסעו׃ ס
04O	10	29		40180	ויאמר משה לחבב בן־רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל־המקום אשר אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי־יהוה דבר־טוב על־ישראל׃
04O	10	30		40190	ויאמר אליו לא אלך כי אם־אל־ארצי ואל־מולדתי אלך׃
04O	10	31		40200	ויאמר אל־נא תעזב אתנו כי על־כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים׃
04O	10	32		40210	והיה כי־תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יהוה עמנו והטבנו לך׃
04O	10	33		40220	ויסעו מהר יהוה דרך שלשת ימים וארון ברית־יהוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה׃
04O	10	34		40230	ועןן יהוה עליהם יוםם בנסעם מן־המחנה׃ ן ס
04O	10	35		40240	ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה יהוה ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך׃
04O	10	36		40250	ובנחה יאמר שובה יהוה רבבות אלפי ישראל׃ ן ף
04O	11	1		40260	ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער־בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה׃
04O	11	2		40270	ויצעק העם אל־משה ויתפלל משה אל־יהוה ותשקע האש׃
04O	11	3		40280	ויקרא שם־המקום ההוא תבערה כי־בערה בם אש יהוה׃
04O	11	4		40290	והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר׃
04O	11	5		40300	זכרנו את־הדגה אשר־נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת־החציר ואת־הבצלים ואת־השומים׃
04O	11	6		40310	ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל־המן עינינו׃
04O	11	7		40320	והמן כזרע־גד הוא ועינו כעין הבדלח׃
04O	11	8		40330	שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן׃
04O	11	9		40340	וברדת הטל על־המחנה לילה ירד המן עליו׃
04O	11	10		40350	וישמע משה את־העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר־אף יהוה מאד ובעיני משה רע׃
04O	11	11		40360	ויאמר משה אל־יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא־מצתי חן בעיניך לשום את־משא כל־העם הזה עלי׃
04O	11	12		40370	האנכי הריתי את כל־העם הזה אם־אנכי ילדתיהו כי־תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את־הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו׃
04O	11	13		40380	מאין לי בשר לתת לכל־העם הזה כי־יבכו עלי לאמר תנה־לנו בשר ונאכלה׃
04O	11	14		40390	לא־אוכל אנכי לבדי לשאת את־כל־העם הזה כי כבד ממני׃
04O	11	15		40400	ואם־ככה את־עשה לי הרגני נא הרג אם־מצאתי חן בעיניך ואל־אראה ברעתי׃ ף
04O	11	16		40410	ויאמר יהוה אל־משה אספה־לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי־הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל־אהל מועד והתיצבו שם עמך׃
04O	11	17		40420	וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן־הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא־תשא אתה לבדך׃
04O	11	18		40430	ואל־העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי־טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם׃
04O	11	19		40440	לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום׃
04O	11	20		40450	עד חדש ימים עד אשר־יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי־מאסתם את־יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים׃
04O	11	21		40460	ויאמר משה שש־מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים׃
04O	11	22		40470	הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את־כל־דגי הים יאסף להם ומצא להם׃ ף
04O	11	23		40480	ויאמר יהוה אל־משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם־לא׃
04O	11	24		40490	ויצא משה וידבר אל־העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל׃
04O	11	25		40500	וירד יהוה בעןן וידבר אליו ויאצל מן־הרוח אשר עליו ויתן על־שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו׃
04O	11	26		40510	וישארו שני־אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה׃
04O	11	27		40520	וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה׃
04O	11	28		40530	ויען יהושע בן־נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם׃
04O	11	29		40540	ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל־עם יהוה נביאים כי־יתן יהוה את־רוחו עליהם׃
04O	11	30		40550	ויאסף משה אל־המחנה הוא וזקני ישראל׃
04O	11	31		40560	ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן־הים ויטש על־המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על־פני הארץ׃
04O	11	32		40570	ויקם העם כל־היום ההוא וכל־הלילה וכל יום המחרת ויאספו את־השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה׃
04O	11	33		40580	הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד׃
04O	11	34		40590	ויקרא את־שם־המקום ההוא קברות התאוה כי־שם קברו את־העם המתאוים׃
04O	11	35		40600	מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות׃ ף
04O	12	1		40610	ותדבר מרים ואהרן במשה על־אדות האשה הכשית אשר לקח כי־אשה כשית לקח׃
04O	12	2		40620	ויאמרו הרק אך־במשה דבר יהוה הלא גם־בנו דבר וישמע יהוה׃
04O	12	3		40630	והאיש משה [כ= ענו] [ק= עניו] מאד מכל האדם אשר על־פני האדמה׃ ס
04O	12	4		40640	ויאמר יהוה פתאם אל־משה ואל־אהרן ואל־מרים צאו שלשתכם אל־אהל מועד ויצאו שלשתם׃
04O	12	5		40650	וירד יהוה בעמוד עןן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם׃
04O	12	6		40660	ויאמר שמעו־נא דברי אם־יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר־בו׃
04O	12	7		40670	לא־כן עבדי משה בכל־ביתי נאמן הוא׃
04O	12	8		40680	פה אל־פה אדבר־בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה׃
04O	12	9		40690	ויחר אף יהוה בם וילך׃
04O	12	10		40700	והעןן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל־מרים והנה מצרעת׃
04O	12	11		40710	ויאמר אהרן אל־משה בי אדני אל־נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו׃
04O	12	12		40720	אל־נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו׃
04O	12	13		40730	ויצעק משה אל־יהוה לאמר אל נא רפא נא לה׃ ף
04O	12	14		40740	ויאמר יהוה אל־משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף׃
04O	12	15		40750	ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד־האסף מרים׃
04O	12	16		40760	ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן׃ ף
04O	13	1		40770	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	13	2		40780	שלח־לך אנשים ויתרו את־ארץ כנען אשר־אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם׃
04O	13	3		40790	וישלח אתם משה ממדבר פארן על־פי יהוה כלם אנשים ראשי בני־ישראל המה׃
04O	13	4		40800	ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן־זכור׃
04O	13	5		40810	למטה שמעון שפט בן־חורי׃
04O	13	6		40820	למטה יהודה כלב בן־יפנה׃
04O	13	7		40830	למטה יששכר יגאל בן־יוסף׃
04O	13	8		40840	למטה אפרים הושע בן־נון׃
04O	13	9		40850	למטה בנימן פלטי בן־רפוא׃
04O	13	10		40860	למטה זבולן גדיאל בן־סודי׃
04O	13	11		40870	למטה יוסף למטה מנשה גדי בן־סוסי׃
04O	13	12		40880	למטה דן עמיאל בן־גמלי׃
04O	13	13		40890	למטה אשר סתור בן־מיכאל׃
04O	13	14		40900	למטה נפתלי נחבי בן־ופסי׃
04O	13	15		40910	למטה גד גאואל בן־מכי׃
04O	13	16		40920	אלה שמות האנשים אשר־שלח משה לתור את־הארץ ויקרא משה להושע בן־נון יהושע׃
04O	13	17		40930	וישלח אתם משה לתור את־ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את־ההר׃
04O	13	18		40940	וראיתם את־הארץ מה־הוא ואת־העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם־רב׃
04O	13	19		40950	ומה הארץ אשר־הוא ישב בה הטובה הוא אם־רעה ומה הערים אשר־הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים׃
04O	13	20		40960	ומה הארץ השמנה הוא אם־רזה היש־בה עץ אם־אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים׃
04O	13	21		40970	ויעלו ויתרו את־הארץ ממדבר־צן עד־רחב לבא חמת׃
04O	13	22		40980	ויעלו בנגב ויבא עד־חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים׃
04O	13	23		40990	ויבאו עד־נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן־הרמנים ומן־התאנים׃
04O	13	24		41000	למקום ההוא קרא נחל אשכול על אדות האשכול אשר־כרתו משם בני ישראל׃
04O	13	25		41010	וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום׃
04O	13	26		41020	וילכו ויבאו אל־משה ואל־אהרן ואל־כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר פארן קדשה וישיבו אותם דבר ואת־כל־העדה ויראום את־פרי הארץ׃
04O	13	27		41030	ויספרו־לו ויאמרו באנו אל־הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה־פריה׃
04O	13	28		41040	אפס כי־עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם־ילדי הענק ראינו שם׃
04O	13	29		41050	עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על־הים ועל יד הירדן׃
04O	13	30		41060	ויהס כלב את־העם אל־משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי־יכול נוכל לה׃
04O	13	31		41070	והאנשים אשר־עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל־העם כי־חזק הוא ממנו׃
04O	13	32		41080	ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל־בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל־העם אשר־ראינו בתוכה אנשי מדות׃
04O	13	33		41090	ושם ראינו את־הנפילים בני ענק מן־הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם׃
04O	14	1		41100	ותשא כל־העדה ויתנו את־קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃
04O	14	2		41110	וילנו על־משה ועל־אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל־העדה לו־מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו־מתנו׃
04O	14	3		41120	ולמה יהוה מביא אתנו אל־הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃
04O	14	4		41130	ויאמרו איש אל־אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃
04O	14	5		41140	ויפל משה ואהרן על־פניהם לפני כל־קהל עדת בני ישראל׃
04O	14	6		41150	ויהושע בן־נון וכלב בן־יפנה מן־התרים את־הארץ קרעו בגדיהם׃
04O	14	7		41160	ויאמרו אל־כל־עדת בני־ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃
04O	14	8		41170	אם־חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל־הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר־הוא זבת חלב ודבש׃
04O	14	9		41180	אך ביהוה אל־תמרדו ואתם אל־תיראו את־עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל־תיראם׃
04O	14	10		41190	ויאמרו כל־העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל־כל־בני ישראל׃ ף
04O	14	11		41200	ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה ינאצני העם הזה ועד־אנה לא־יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃
04O	14	12		41210	אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי־גדול ועצום ממנו׃
04O	14	13		41220	ויאמר משה אל־יהוה ושמעו מצרים כי־העלית בכחך את־העם הזה מקרבו׃
04O	14	14		41230	ואמרו אל־יושב הארץ הזאת שמעו כי־אתה יהוה בקרב העם הזה אשר־עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד עןן אתה הלך לפניהם יוםם ובעמוד אש לילה׃
04O	14	15		41240	והמתה את־העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר־שמעו את־שמעך לאמר׃
04O	14	16		41250	מבלתי יכלת יהוה להביא את־העם הזה אל־הארץ אשר־נשבע להם וישחטם במדבר׃
04O	14	17		41260	ועתה יגדל־נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃
04O	14	18		41270	יהוה ארך אפים ורב־חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים על־שלשים ועל־רבעים׃
04O	14	19		41280	סלח־נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד־הנה׃
04O	14	20		41290	ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃
04O	14	21		41300	ואולם חי־אני וימלא כבוד־יהוה את־כל־הארץ׃
04O	14	22		41310	כי כל־האנשים הראים את־כבדי ואת־אתתי אשר־עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃
04O	14	23		41320	אם־יראו את־הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל־מנאצי לא יראוה׃
04O	14	24		41330	ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל־הארץ אשר־בא שמה וזרעו יורשנה׃
04O	14	25		41340	והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים־סוף׃ ף
04O	14	26		41350	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
04O	14	27		41360	עד־מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את־תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃
04O	14	28		41370	אמר אלהם חי־אני נאם־יהוה אם־לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃
04O	14	29		41380	במדבר הזה יפלו פגריכם וכל־פקדיכם לכל־מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃
04O	14	30		41390	אם־אתם תבאו אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לשכן אתכם בה כי אם־כלב בן־יפנה ויהושע בן־נון׃
04O	14	31		41400	וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את־הארץ אשר מאסתם בה׃
04O	14	32		41410	ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃
04O	14	33		41420	ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את־זנותיכם עד־תם פגריכם במדבר׃
04O	14	34		41430	במספר הימים אשר־תרתם את־הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את־עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את־תנואתי׃
04O	14	35		41440	אני יהוה דברתי אם־לא זאת אעשה לכל־העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃
04O	14	36		41450	והאנשים אשר־שלח משה לתור את־הארץ וישבו [כ= וילונו] [ק= וילינו] עליו את־כל־העדה להוציא דבה על־הארץ׃
04O	14	37		41460	וימתו האנשים מוצאי דבת־הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃
04O	14	38		41470	ויהושע בן־נון וכלב בן־יפנה חיו מן־האנשים ההם ההלכים לתור את־הארץ׃
04O	14	39		41480	וידבר משה את־הדברים האלה אל־כל־בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃
04O	14	40		41490	וישכמו בבקר ויעלו אל־ראש־ההר לאמר הננו ועלינו אל־המקום אשר־אמר יהוה כי חטאנו׃
04O	14	41		41500	ויאמר משה למה זה אתם עברים את־פי יהוה והוא לא תצלח׃
04O	14	42		41510	אל־תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃
04O	14	43		41520	כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי־על־כן שבתם מאחרי יהוה ולא־יהיה יהוה עםכם׃
04O	14	44		41530	ויעפלו לעלות אל־ראש ההר וארון ברית־יהוה ומשה לא־משו מקרב המחנה׃
04O	14	45		41540	וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד־החרמה׃ ף
04O	15	1		41550	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	15	2		41560	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם׃
04O	15	3		41570	ועשיתם אשה ליהוה עלה או־זבח לפלא־נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן־הבקר או מן־הצאן׃
04O	15	4		41580	והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן׃
04O	15	5		41590	ויין לנסך רביעית ההין תעשה על־העלה או לזבח לכבש האחד׃
04O	15	6		41600	או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין׃
04O	15	7		41610	ויין לנסך שלשית ההין תקריב ריח־ניחח ליהוה׃
04O	15	8		41620	וכי־תעשה בן־בקר עלה או־זבח לפלא־נדר או־שלמים ליהוה׃
04O	15	9		41630	והקריב על־בן־הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין׃
04O	15	10		41640	ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח־ניחח ליהוה׃
04O	15	11		41650	ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או־לשה בכבשים או בעזים׃
04O	15	12		41660	כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם׃
04O	15	13		41670	כל־האזרח יעשה־ככה את־אלה להקריב אשה ריח־ניחח ליהוה׃
04O	15	14		41680	וכי־יגור אתכם גר או אשר־בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח־ניחח ליהוה כאשר תעשו כן יעשה׃
04O	15	15		41690	הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני יהוה׃
04O	15	16		41700	תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם׃ ף
04O	15	17		41710	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	15	18		41720	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל־הארץ אשר אני מביא אתכם שמה׃
04O	15	19		41730	והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליהוה׃
04O	15	20		41740	ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה׃
04O	15	21		41750	מראשית ערסתיכם תתנו ליהוה תרומה לדרתיכם׃ ס
04O	15	22		41760	וכי תשגו ולא תעשו את כל־המצות האלה אשר־דבר יהוה אל־משה׃
04O	15	23		41770	את כל־אשר צוה יהוה אליכם ביד־משה מן־היום אשר צוה יהוה והלאה לדרתיכם׃
04O	15	24		41780	והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל־העדה פר בן־בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר־עזים אחד לחטת׃
04O	15	25		41790	וכפר הכהן על־כל־עדת בני ישראל ונסלח להם כי־שגגה הוא והם הביאו את־קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על־שגגתם׃
04O	15	26		41800	ונסלח לכל־עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל־העם בשגגה׃ ס
04O	15	27		41810	ואם־נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת־שנתה לחטאת׃
04O	15	28		41820	וכפר הכהן על־הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו׃
04O	15	29		41830	האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה׃
04O	15	30		41840	והנפש אשר־תעשה ביד רמה מן־האזרח ומן־הגר את־יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה׃
04O	15	31		41850	כי דבר־יהוה בזה ואת־מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה׃ ף
04O	15	32		41860	ויהיו בני־ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת׃
04O	15	33		41870	ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל־משה ואל־אהרן ואל כל־העדה׃
04O	15	34		41880	ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה־יעשה לו׃ ס
04O	15	35		41890	ויאמר יהוה אל־משה מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל־העדה מחוץ למחנה׃
04O	15	36		41900	ויציאו אתו כל־העדה אל־מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה יהוה את־משה׃ ף
04O	15	37		41910	ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	15	38		41920	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת׃
04O	15	39		41930	והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות יהוה ועשיתם אתם ולא־תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם׃
04O	15	40		41940	למען תזכרו ועשיתם את־כל־מצותי והייתם קדשים לאלהיכם׃
04O	15	41		41950	אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם׃ ף
04O	16	1		41960	ויקח קרח בן־יצהר בן־קהת בן־לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן־פלת בני ראובן׃
04O	16	2		41970	ויקמו לפני משה ואנשים מבני־ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי־שם׃
04O	16	3		41980	ויקהלו על־משה ועל־אהרן ויאמרו אלהם רב־לכם כי כל־העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על־קהל יהוה׃
04O	16	4		41990	וישמע משה ויפל על־פניו׃
04O	16	5		42000	וידבר אל־קרח ואל־כל־עדתו לאמר בקר וידע יהוה את־אשר־לו ואת־הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר־בו יקריב אליו׃
04O	16	6		42010	זאת עשו קחו־לכם מחתות קרח וכל־עדתו׃
04O	16	7		42020	ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר־יבחר יהוה הוא הקדוש רב־לכם בני לוי׃
04O	16	8		42030	ויאמר משה אל־קרח שמעו־נא בני לוי׃
04O	16	9		42040	המעט םכם כי־הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את־עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם׃
04O	16	10		42050	ויקרב אתך ואת־כל־אחיך בני־לוי אתך ובקשתם גם־כהנה׃
04O	16	11		42060	לכן אתה וכל־עדתך הנעדים על־יהוה ואהרן מה־הוא כי [כ= תלונו] [ק= תלינו] עליו׃
04O	16	12		42070	וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה׃
04O	16	13		42080	המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי־תשתרר עלינו גם־השתרר׃
04O	16	14		42090	אף לא אל־ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן־לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה׃
04O	16	15		42100	ויחר למשה מאד ויאמר אל־יהוה אל־תפן אל־מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את־אחד מהם׃
04O	16	16		42110	ויאמר משה אל־קרח אתה וכל־עדתך היו לפני יהוה אתה והם ואהרן מחר׃
04O	16	17		42120	וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו׃
04O	16	18		42130	ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן׃
04O	16	19		42140	ויקהל עליהם קרח את־כל־העדה אל־פתח אהל מועד וירא כבוד־יהוה אל־כל־העדה׃ ף
04O	16	20		42150	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
04O	16	21		42160	הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע׃
04O	16	22		42170	ויפלו על־פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל־בשר האיש אחד יחטא ועל כל־העדה תקצף׃ ף
04O	16	23		42180	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	16	24		42190	דבר אל־העדה לאמר העלו מסביב למשכן־קרח דתן ואבירם׃
04O	16	25		42200	ויקם משה וילך אל־דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל׃
04O	16	26		42210	וידבר אל־העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל־תגעו בכל־אשר להם פן־תספו בכל־חטאתם׃
04O	16	27		42220	ויעלו מעל משכן־קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם׃
04O	16	28		42230	ויאמר משה בזאת תדעון כי־יהוה שלחני לעשות את כל־המעשים האלה כי־לא מלבי׃
04O	16	29		42240	אם־כמות כל־האדם ימתון אלה ופקדת כל־האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני׃
04O	16	30		42250	ואם־בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את־פיה ובלעה אתם ואת־כל־אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את־יהוה׃
04O	16	31		42260	ויהי ככלתו לדבר את כל־הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם׃
04O	16	32		42270	ותפתח הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־בתיהם ואת כל־האדם אשר לקרח ואת כל־הרכוש׃
04O	16	33		42280	וירדו הם וכל־אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל׃
04O	16	34		42290	וכל־ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן־תבלענו הארץ׃
04O	16	35		42300	ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת׃ ף
04O	17	1		42310	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	17	2		42320	אמר אל־אלעזר בן־אהרן הכהן וירם את־המחתת מבין השרפה ואת־האש זרה־הלאה כי קדשו׃
04O	17	3		42330	את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי־הקריבם לפני־יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל׃
04O	17	4		42340	ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח׃
04O	17	5		42350	זכרון לבני ישראל למען אשר לא־יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא־יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד־משה לו׃
04O	17	6		42360	וילנו כל־עדת בני־ישראל ממחרת על־משה ועל־אהרן לאמר אתם המתם את־עם יהוה׃
04O	17	7		42370	ויהי בהקהל העדה על־משה ועל־אהרן ויפנו אל־אהל מועד והנה כסהו העןן וירא כבוד יהוה׃
04O	17	8		42380	ויבא משה ואהרן אל־פני אהל מועד׃ ף
04O	17	9		42390	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	17	10		42400	הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על־פניהם׃
04O	17	11		42410	ויאמר משה אל־אהרן קח את־המחתה ותן־עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל־העדה וכפר עליהם כי־יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף׃
04O	17	12		42420	ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל־תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את־הקטרת ויכפר על־העם׃
04O	17	13		42430	ויעמד בין־המתים ובין החיים ותעצר המגפה׃
04O	17	14		42440	ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על־דבר־קרח׃
04O	17	15		42450	וישב אהרן אל־משה אל־פתח אהל מועד והמגפה נעצרה׃ ף
04O	17	16		42460	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	17	17		42470	דבר אל־בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל־נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את־שמו תכתב על־מטהו׃
04O	17	18		42480	ואת שם אהרן תכתב על־מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם׃
04O	17	19		42490	והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה׃
04O	17	20		42500	והיה האיש אשר אבחר־בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את־תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם׃
04O	17	21		42510	וידבר משה אל־בני ישראל ויתנו אליו כל־נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם׃
04O	17	22		42520	וינח משה את־המטת לפני יהוה באהל העדת׃
04O	17	23		42530	ויהי ממחרת ויבא משה אל־אהל העדות והנה פרח מטה־אהרן לבית לוי ויצא פרח ויץץ ציץ ויגמל שקדים׃
04O	17	24		42540	ויצא משה את־כל־המטת מלפני יהוה אל־כל־בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו׃ ס
04O	17	25		42550	ויאמר יהוה אל־משה השב את־מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני־מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו׃
04O	17	26		42560	ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו כן עשה׃ ס
04O	17	27		42570	ויאמרו בני ישראל אל־משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו׃
04O	17	28		42580	כל הקרב הקרב אל־משכן יהוה ימות האם תמנו לגוע׃ ס
04O	18	1		42590	ויאמר יהוה אל־אהרן אתה ובניך ובית־אביך אתך תשאו את־עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את־עון כהנתכם׃
04O	18	2		42600	וגם את־אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת׃
04O	18	3		42610	ושמרו משמרתך ומשמרת כל־האהל אך אל־כלי הקדש ואל־המזבח לא יקרבו ולא־ימתו גם־הם גם־אתם׃
04O	18	4		42620	ונלוו עליך ושמרו את־משמרת אהל מועד לכל עבדת האהל וזר לא־יקרב אליכם׃
04O	18	5		42630	ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח ולא־יהיה עוד קצף על־בני ישראל׃
04O	18	6		42640	ואני הנה לקחתי את־אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתנים ליהוה לעבד את־עבדת אהל מועד׃
04O	18	7		42650	ואתה ובניך אתך תשמרו את־כהנתכם לכל־דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה אתן את־כהנתכם והזר הקרב יומת׃ ס
04O	18	8		42660	וידבר יהוה אל־אהרן ואני הנה נתתי לך את־משמרת תרומתי לכל־קדשי בני־ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק־עולם׃
04O	18	9		42670	זה־יהיה לך מקדש הקדשים מן־האש כל־קרבנם לכל־מנחתם ולכל־חטאתם ולכל־אשםם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך׃
04O	18	10		42680	בקדש הקדשים תאכלנו כל־זכר יאכל אתו קדש יהיה־לך׃
04O	18	11		42690	וזה־לך תרומת מתנם לכל־תנופת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק־עולם כל־טהור בביתך יאכל אתו׃
04O	18	12		42700	כל חלב יצהר וכל־חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר־יתנו ליהוה לך נתתים׃
04O	18	13		42710	בכורי כל־אשר בארצם אשר־יביאו ליהוה לך יהיה כל־טהור בביתך יאכלנו׃
04O	18	14		42720	כל־חרם בישראל לך יהיה׃
04O	18	15		42730	כל־פטר רחם לכל־בשר אשר־יקריבו ליהוה באדם ובבהמה יהיה־לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור־הבהמה הטמאה תפדה׃
04O	18	16		42740	ופדויו מבן־חדש תפדה בערךך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא׃
04O	18	17		42750	אך בכור־שור או־בכור כשב או־בכור עז לא תפדה קדש הם את־דםם תזרק על־המזבח ואת־חלבם תקטיר אשה לריח ניחח ליהוה׃
04O	18	18		42760	ובשרם יהיה־לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה׃
04O	18	19		42770	כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני־ישראל ליהוה נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק־עולם ברית מלח עולם הוא לפני יהוה לך ולזרעך אתך׃
04O	18	20		42780	ויאמר יהוה אל־אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא־יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל׃ ס
04O	18	21		42790	ולבני לוי הנה נתתי כל־מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר־הם עבדים את־עבדת אהל מועד׃
04O	18	22		42800	ולא־יקרבו עוד בני ישראל אל־אהל מועד לשאת חטא למות׃
04O	18	23		42810	ועבד הלוי הוא את־עבדת אהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרתיכם ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה׃
04O	18	24		42820	כי את־מעשר בני־ישראל אשר ירימו ליהוה תרומה נתתי ללוים לנחלה על־כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה׃ ף
04O	18	25		42830	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	18	26		42840	ואל־הלוים תדבר ואמרת אלהם כי־תקחו מאת בני־ישראל את־המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת יהוה מעשר מן־המעשר׃
04O	18	27		42850	ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן־הגרן וכמלאה מן־היקב׃
04O	18	28		42860	כן תרימו גם־אתם תרומת יהוה מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את־תרומת יהוה לאהרן הכהן׃
04O	18	29		42870	מכל מתנתיכם תרימו את כל־תרומת יהוה מכל־חלבו את־מקדשו ממנו׃
04O	18	30		42880	ואמרת אלהם בהריםכם את־חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב׃
04O	18	31		42890	ואכלתם אתו בכל־מקום אתם וביתכם כי־שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד׃
04O	18	32		42900	ולא־תשאו עליו חטא בהריםכם את־חלבו ממנו ואת־קדשי בני־ישראל לא תחללו ולא תמותו׃ ף
04O	19	1		42910	וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃
04O	19	2		42920	זאת חקת התורה אשר־צוה יהוה לאמר דבר אל־בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין־בה מום אשר לא־עלה עליה על׃
04O	19	3		42930	ונתתם אתה אל־אלעזר הכהן והוציא אתה אל־מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו׃
04O	19	4		42940	ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל־נכח פני אהל־מועד מדמה שבע פעמים׃
04O	19	5		42950	ושרף את־הפרה לעיניו את־ערה ואת־בשרה ואת־דמה על־פרשה ישרף׃
04O	19	6		42960	ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל־תוך שרפת הפרה׃
04O	19	7		42970	וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל־המחנה וטמא הכהן עד־הערב׃
04O	19	8		42980	והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים וטמא עד־הערב׃
04O	19	9		42990	ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני־ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא׃
04O	19	10		43000	וכבס האסף את־אפר הפרה את־בגדיו וטמא עד־הערב והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחקת עולם׃
04O	19	11		43010	הנגע במת לכל־נפש אדם וטמא שבעת ימים׃
04O	19	12		43020	הוא יתחטא־בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם־לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר׃
04O	19	13		43030	כל־הנגע במת בנפש האדם אשר־ימות ולא יתחטא את־משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא־זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו׃
04O	19	14		43040	זאת התורה אדם כי־ימות באהל כל־הבא אל־האהל וכל־אשר באהל יטמא שבעת ימים׃
04O	19	15		43050	וכל כלי פתוח אשר אין־צמיד פתיל עליו טמא הוא׃
04O	19	16		43060	וכל אשר־יגע על־פני השדה בחלל־חרב או במת או־בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים׃
04O	19	17		43070	ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל־כלי׃
04O	19	18		43080	ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על־האהל ועל־כל־הכלים ועל־הנפשות אשר היו־שם ועל־הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר׃
04O	19	19		43090	והזה הטהר על־הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב׃
04O	19	20		43100	ואיש אשר־יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את־מקדש יהוה טמא מי נדה לא־זרק עליו טמא הוא׃
04O	19	21		43110	והיתה להם לחקת עולם ומזה מי־הנדה יכבס בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד־הערב׃
04O	19	22		43120	וכל אשר־יגע־בו הטמא יטמא והנפש הנגעת תטמא עד־הערב׃ ף
04O	20	1		43130	ויבאו בני־ישראל כל־העדה מדבר־צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם׃
04O	20	2		43140	ולא־היה מים לעדה ויקהלו על־משה ועל־אהרן׃
04O	20	3		43150	וירב העם עם־משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה׃
04O	20	4		43160	ולמה הבאתם את־קהל יהוה אל־המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו׃
04O	20	5		43170	ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל־המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות׃
04O	20	6		43180	ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל־פתח אהל מועד ויפלו על־פניהם וירא כבוד־יהוה אליהם׃ ף
04O	20	7		43190	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	20	8		43200	קח את־המטה והקהל את־העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל־הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן־הסלע והשקית את־העדה ואת־בעירם׃
04O	20	9		43210	ויקח משה את־המטה מלפני יהוה כאשר צוהו׃
04O	20	10		43220	ויקהלו משה ואהרן את־הקהל אל־פני הסלע ויאמר להם שמעו־נא המרים המן־הסלע הזה נוציא לכם מים׃
04O	20	11		43230	וירם משה את־ידו ויך את־הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם׃ ס
04O	20	12		43240	ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן יען לא־האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את־הקהל הזה אל־הארץ אשר־נתתי להם׃
04O	20	13		43250	המה מי מריבה אשר־רבו בני־ישראל את־יהוה ויקדש בם׃ ס
04O	20	14		43260	וישלח משה מלאכים מקדש אל־מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל־התלאה אשר מצאתנו׃
04O	20	15		43270	וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו׃
04O	20	16		43280	ונצעק אל־יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך׃
04O	20	17		43290	נעברה־נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר־נעבר גבולך׃
04O	20	18		43300	ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן־בחרב אצא לקראתך׃
04O	20	19		43310	ויאמרו אליו בני־ישראל במסלה נעלה ואם־מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין־דבר ברגלי אעברה׃
04O	20	20		43320	ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה׃
04O	20	21		43330	וימאן אדום נתן את־ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו׃ ף
04O	20	22		43340	ויסעו מקדש ויבאו בני־ישראל כל־העדה הר ההר׃
04O	20	23		43350	ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בהר ההר על־גבול ארץ־אדום לאמר׃
04O	20	24		43360	יאסף אהרן אל־עמיו כי לא יבא אל־הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר־מריתם את־פי למי מריבה׃
04O	20	25		43370	קח את־אהרן ואת־אלעזר בנו והעל אתם הר ההר׃
04O	20	26		43380	והפשט את־אהרן את־בגדיו והלבשתם את־אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם׃
04O	20	27		43390	ויעש משה כאשר צוה יהוה ויעלו אל־הר ההר לעיני כל־העדה׃
04O	20	28		43400	ויפשט משה את־אהרן את־בגדיו וילבש אתם את־אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן־ההר׃
04O	20	29		43410	ויראו כל־העדה כי גוע אהרן ויבכו את־אהרן שלשים יום כל בית ישראל׃ ס
04O	21	1		43420	וישמע הכנעני מלך־ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי׃
04O	21	2		43430	וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם־נתן תתן את־העם הזה בידי והחרמתי את־עריהם׃
04O	21	3		43440	וישמע יהוה בקול ישראל ויתן את־הכנעני ויחרם אתהם ואת־עריהם ויקרא שם־המקום חרמה׃ ף
04O	21	4		43450	ויסעו מהר ההר דרך ים־סוף לסבב את־ארץ אדום ותקצר נפש־העם בדרך׃
04O	21	5		43460	וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל׃
04O	21	6		43470	וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים וינשכו את־העם וימת עם־רב מישראל׃
04O	21	7		43480	ויבא העם אל־משה ויאמרו חטאנו כי־דברנו ביהוה ובך התפלל אל־יהוה ויסר מעלינו את־הנחש ויתפלל משה בעד העם׃
04O	21	8		43490	ויאמר יהוה אל־משה עשה לך שרף ושים אתו על־נס והיה כל־הנשוך וראה אתו וחי׃
04O	21	9		43500	ויעש משה נחש נחשת וישמהו על־הנס והיה אם־נשך הנחש את־איש והביט אל־נחש הנחשת וחי׃
04O	21	10		43510	ויסעו בני ישראל ויחנו באבת׃
04O	21	11		43520	ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על־פני מואב ממזרח השמש׃
04O	21	12		43530	משם נסעו ויחנו בנחל זרד׃
04O	21	13		43540	משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבול האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי׃
04O	21	14		43550	על־כן יאמר בספר מלחמת יהוה את־והב בסופה ואת־הנחלים ארנון׃
04O	21	15		43560	ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב׃
04O	21	16		43570	ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את־העם ואתנה להם מים׃ ס
04O	21	17		43580	אז ישיר ישראל את־השירה הזאת עלי באר ענו־לה׃
04O	21	18		43590	באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה׃
04O	21	19		43600	וממתנה נחליאל ומנחליאל במות׃
04O	21	20		43610	ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על־פני הישימן׃ ף
04O	21	21		43620	וישלח ישראל מלאכים אל־סיחן מלך־האמרי לאמר׃
04O	21	22		43630	אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר־נעבר גבלך׃
04O	21	23		43640	ולא־נתן סיחן את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל׃
04O	21	24		43650	ויכהו ישראל לפי־חרב ויירש את־ארצו מארןן עד־יבק עד־בני עמון כי עז גבול בני עמון׃
04O	21	25		43660	ויקח ישראל את כל־הערים האלה וישב ישראל בכל־ערי האמרי בחשבון ובכל־בנתיה׃
04O	21	26		43670	כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את־כל־ארצו מידו עד־ארןן׃
04O	21	27		43680	על־כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכוןן עיר סיחון׃
04O	21	28		43690	כי־אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארןן׃
04O	21	29		43700	אוי־לך מואב אבדת עם־כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון׃
04O	21	30		43710	ונירם אבד חשבון עד־דיבון ונשים עד־נפח אשר עד־מידבא׃
04O	21	31		43720	וישב ישראל בארץ האמרי׃
04O	21	32		43730	וישלח משה לרגל את־יעזר וילכדו בנתיה [כ= ויירש] [ק= ויורש] את־האמרי אשר־שם׃
04O	21	33		43740	ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך־הבשן לקראתם הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי׃
04O	21	34		43750	ויאמר יהוה אל־משה אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון׃
04O	21	35		43760	ויכו אתו ואת־בניו ואת־כל־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד ויירשו את־ארצו׃
04O	22	1		43770	ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו׃ ס
04O	22	2		43780	וירא בלק בן־צפור את כל־אשר־עשה ישראל לאמרי׃
04O	22	3		43790	ויגר מואב מפני העם מאד כי רב־הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל׃
04O	22	4		43800	ויאמר מואב אל־זקני מדין עתה ילחכו הקהל את־כל־סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן־צפור מלך למואב בעת ההוא׃
04O	22	5		43810	וישלח מלאכים אל־בלעם בן־בעור פתורה אשר על־הנהר ארץ בני־עמו לקרא־לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את־עין הארץ והוא ישב ממלי׃
04O	22	6		43820	ועתה לכה־נא ארה־לי את־העם הזה כי־עצום הוא ממני אולי אוכל נכה־בו ואגרשנו מן־הארץ כי ידעתי את אשר־תברך מברך ואשר תאר יואר׃
04O	22	7		43830	וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל־בלעם וידברו אליו דברי בלק׃
04O	22	8		43840	ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי־מואב עם־בלעם׃
04O	22	9		43850	ויבא אלהים אל־בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך׃
04O	22	10		43860	ויאמר בלעם אל־האלהים בלק בן־צפר מלך מואב שלח אלי׃
04O	22	11		43870	הנה העם היצא ממצרים ויכס את־עין הארץ עתה לכה קבה־לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו׃
04O	22	12		43880	ויאמר אלהים אל־בלעם לא תלך עמהם לא תאר את־העם כי ברוך הוא׃
04O	22	13		43890	ויקם בלעם בבקר ויאמר אל־שרי בלק לכו אל־ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עםכם׃
04O	22	14		43900	ויקומו שרי מואב ויבאו אל־בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו׃
04O	22	15		43910	ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה׃
04O	22	16		43920	ויבאו אל־בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן־צפור אל־נא תמנע מהלך אלי׃
04O	22	17		43930	כי־כבד אכבדך מאד וכל אשר־תאמר אלי אעשה ולכה־נא קבה־לי את העם הזה׃
04O	22	18		43940	ויען בלעם ויאמר אל־עבדי בלק אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה׃
04O	22	19		43950	ועתה שבו נא בזה גם־אתם הלילה ואדעה מה־יסף יהוה דבר עמי׃
04O	22	20		43960	ויבא אלהים אל־בלעם לילה ויאמר לו אם־לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את־הדבר אשר־אדבר אליך אתו תעשה׃
04O	22	21		43970	ויקם בלעם בבקר ויחבש את־אתנו וילך עם־שרי מואב׃
04O	22	22		43980	ויחר־אף אלהים כי־הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על־אתנו ושני נעריו עמו׃
04O	22	23		43990	ותרא האתון את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן־הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את־האתון להטתה הדרך׃
04O	22	24		44000	ויעמד מלאך יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה׃
04O	22	25		44010	ותרא האתון את־מלאך יהוה ותלחץ אל־הקיר ותלחץ את־רגל בלעם אל־הקיר ויסף להכתה׃
04O	22	26		44020	ויוסף מלאך־יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר אין־דרך לנטות ימין ושמאול׃
04O	22	27		44030	ותרא האתון את־מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר־אף בלעם ויך את־האתון במקל׃
04O	22	28		44040	ויפתח יהוה את־פי האתון ותאמר לבלעם מה־עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים׃
04O	22	29		44050	ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש־חרב בידי כי עתה הרגתיך׃
04O	22	30		44060	ותאמר האתון אל־בלעם הלוא אנכי אתנך אשר־רכבת עלי מעודך עד־היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא׃
04O	22	31		44070	ויגל יהוה את־עיני בלעם וירא את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו׃
04O	22	32		44080	ויאמר אליו מלאך יהוה על־מה הכית את־אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי־ירט הדרך לנגדי׃
04O	22	33		44090	ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם־אתכה הרגתי ואותה החייתי׃
04O	22	34		44100	ויאמר בלעם אל־מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם־רע בעיניך אשובה לי׃
04O	22	35		44110	ויאמר מלאך יהוה אל־בלעם לך עם־האנשים ואפס את־הדבר אשר־אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם עם־שרי בלק׃
04O	22	36		44120	וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל־עיר מואב אשר על־גבול ארןן אשר בקצה הגבול׃
04O	22	37		44130	ויאמר בלק אל־בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא־לך למה לא־הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך׃
04O	22	38		44140	ויאמר בלעם אל־בלק הנה־באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר׃
04O	22	39		44150	וילך בלעם עם־בלק ויבאו קרית חצות׃
04O	22	40		44160	ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו׃
04O	22	41		44170	ויהי בבקר ויקח בלק את־בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם׃
04O	23	1		44180	ויאמר בלעם אל־בלק בנה־לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים׃
04O	23	2		44190	ויעש בלק כאשר דבר בלעם ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח׃
04O	23	3		44200	ויאמר בלעם לבלק התיצב על־עלתך ואלכה אולי יקרה יהוה לקראתי ודבר מה־יראני והגדתי לך וילך שפי׃
04O	23	4		44210	ויקר אלהים אל־בלעם ויאמר אליו את־שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח׃
04O	23	5		44220	וישם יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל־בלק וכה תדבר׃
04O	23	6		44230	וישב אליו והנה נצב על־עלתו הוא וכל־שרי מואב׃
04O	23	7		44240	וישא משלו ויאמר מן־ארם ינחני בלק מלך־מואב מהררי־קדם לכה ארה־לי יעקב ולכה זעמה ישראל׃
04O	23	8		44250	מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יהוה׃
04O	23	9		44260	כי־מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן־עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב׃
04O	23	10		44270	מי מנה עפר יעקב ומספר את־רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו׃
04O	23	11		44280	ויאמר בלק אל־בלעם מה עשית לי לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך׃
04O	23	12		44290	ויען ויאמר הלא את אשר ישים יהוה בפי אתו אשמר לדבר׃
04O	23	13		44300	ויאמר אליו בלק [כ= לך]־נא [ק= לכה] אתי אל־מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו־לי משם׃
04O	23	14		44310	ויקחהו שדה צפים אל־ראש הפסגה ויבן שבעה מזבחת ויעל פר ואיל במזבח׃
04O	23	15		44320	ויאמר אל־בלק התיצב כה על־עלתך ואנכי אקרה כה׃
04O	23	16		44330	ויקר יהוה אל־בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל־בלק וכה תדבר׃
04O	23	17		44340	ויבא אליו והנו נצב על־עלתו ושרי מואב אתו ויאמר לו בלק מה־דבר יהוה׃
04O	23	18		44350	וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר׃
04O	23	19		44360	לא איש אל ויכזב ובן־אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה׃
04O	23	20		44370	הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה׃
04O	23	21		44380	לא־הביט און ביעקב ולא־ראה עמל בישראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו׃
04O	23	22		44390	אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו׃
04O	23	23		44400	כי לא־נחש ביעקב ולא־קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה־פעל אל׃
04O	23	24		44410	הן־עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד־יאכל טרף ודם־חללים ישתה׃
04O	23	25		44420	ויאמר בלק אל־בלעם גם־קב לא תקבנו גם־ברך לא תברכנו׃
04O	23	26		44430	ויען בלעם ויאמר אל־בלק הלא דברתי אליך לאמר כל אשר־ידבר יהוה אתו אעשה׃
04O	23	27		44440	ויאמר בלק אל־בלעם לכה־נא אקחך אל־מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבתו לי משם׃
04O	23	28		44450	ויקח בלק את־בלעם ראש הפעור הנשקף על־פני הישימן׃
04O	23	29		44460	ויאמר בלעם אל־בלק בנה־לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים׃
04O	23	30		44470	ויעש בלק כאשר אמר בלעם ויעל פר ואיל במזבח׃
04O	24	1		44480	וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את־ישראל ולא־הלך כפעם־בפעם לקראת נחשים וישת אל־המדבר פניו׃
04O	24	2		44490	וישא בלעם את־עיניו וירא את־ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים׃
04O	24	3		44500	וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃
04O	24	4		44510	נאם שמע אמרי־אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃
04O	24	5		44520	מה־טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל׃
04O	24	6		44530	כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי־מים׃
04O	24	7		44540	יזל־מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו׃
04O	24	8		44550	אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ׃
04O	24	9		44560	כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור׃
04O	24	10		44570	ויחר־אף בלק אל־בלעם ויספק את־כפיו ויאמר בלק אל־בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים׃
04O	24	11		44580	ועתה ברח־לך אל־מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד׃
04O	24	12		44590	ויאמר בלעם אל־בלק הלא גם אל־מלאכיך אשר־שלחת אלי דברתי לאמר׃
04O	24	13		44600	אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר־ידבר יהוה אתו אדבר׃
04O	24	14		44610	ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים׃
04O	24	15		44620	וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃
04O	24	16		44630	נאם שמע אמרי־אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃
04O	24	17		44640	אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל־בני־שת׃
04O	24	18		44650	והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל׃
04O	24	19		44660	וירד מיעקב והאביד שריד מעיר׃
04O	24	20		44670	וירא את־עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד׃
04O	24	21		44680	וירא את־הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך׃
04O	24	22		44690	כי אם־יהיה לבער קין עד־מה אשור תשבך׃
04O	24	23		44700	וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל׃
04O	24	24		44710	וצים מיד כתים וענו אשור וענו־עבר וגם־הוא עדי אבד׃
04O	24	25		44720	ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם־בלק הלך לדרכו׃ ף
04O	25	1		44730	וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל־בנות מואב׃
04O	25	2		44740	ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן׃
04O	25	3		44750	ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר־אף יהוה בישראל׃
04O	25	4		44760	ויאמר יהוה אל־משה קח את־כל־ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף־יהוה מישראל׃
04O	25	5		44770	ויאמר משה אל־שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור׃
04O	25	6		44780	והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל־אחיו את־המדינית לעיני משה ולעיני כל־עדת בני־ישראל והמה בכים פתח אהל מועד׃
04O	25	7		44790	וירא פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו׃
04O	25	8		44800	ויבא אחר איש־ישראל אל־הקבה וידקר את־שניהם את איש ישראל ואת־האשה אל־קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל׃
04O	25	9		44810	ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף׃ ף
04O	25	10		44820	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	25	11		44830	פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל בקנאו את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי׃
04O	25	12		44840	לכן אמר הנני נתן לו את־בריתי שלום׃
04O	25	13		44850	והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על־בני ישראל׃
04O	25	14		44860	ושם איש ישראל המכה אשר הכה את־המדינית זמרי בן־סלוא נשיא בית־אב לשמעני׃
04O	25	15		44870	ושם האשה המכה המדינית כזבי בת־צור ראש אמות בית־אב במדין הוא׃ ף
04O	25	16		44880	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	25	17		44890	צרור את־המדינים והכיתם אותם׃
04O	25	18		44900	כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור׃
04O	25	19		44910	ויהי אחרי המגפה׃ ף
04O	26	1		44920	ויאמר יהוה אל־משה ואל אלעזר בן־אהרן הכהן לאמר׃
04O	26	2		44930	שאו את־ראש כל־עדת בני־ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבתם כל־יצא צבא בישראל׃
04O	26	3		44940	וידבר משה ואלעזר הכהן אתם בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר׃
04O	26	4		44950	מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה יהוה את־משה ובני ישראל היצאים מארץ מצרים׃
04O	26	5		44960	ראובן בכור ישראל בני ראובן חנוך משפחת החנכי לפלוא משפחת הפלאי׃
04O	26	6		44970	לחצרן משפחת החצרוני לכרמי משפחת הכרמי׃
04O	26	7		44980	אלה משפחת הראובני ויהיו פקדיהם שלשה וארבעים אלף ושבע מאות ושלשים׃
04O	26	8		44990	ובני פלוא אליאב׃
04O	26	9		45000	ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא־דתן ואבירם [כ= קרואי] [ק= קריאי] העדה אשר הצו על־משה ועל־אהרן בעדת־קרח בהצתם על־יהוה׃
04O	26	10		45010	ותפתח הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־קרח במות העדה באכל האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס׃
04O	26	11		45020	ובני־קרח לא־מתו׃ ס
04O	26	12		45030	בני שמעון למשפחתם לנמואל משפחת הנמואלי לימין משפחת הימיני ליכין משפחת היכיני׃
04O	26	13		45040	לזרח משפחת הזרחי לשאול משפחת השאולי׃
04O	26	14		45050	אלה משפחת השמעני שנים ועשרים אלף ומאתים׃ ס
04O	26	15		45060	בני גד למשפחתם לצפון משפחת הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני משפחת השוני׃
04O	26	16		45070	לאזני משפחת האזני לערי משפחת הערי׃
04O	26	17		45080	לארוד משפחת הארודי לאראלי משפחת האראלי׃
04O	26	18		45090	אלה משפחת בני־גד לפקדיהם ארבעים אלף וחמש מאות׃ ס
04O	26	19		45100	בני יהודה ער ואוןן וימת ער ואוןן בארץ כנען׃
04O	26	20		45110	ויהיו בני־יהודה למשפחתם לשלה משפחת השלני לפרץ משפחת הפרצי לזרח משפחת הזרחי׃
04O	26	21		45120	ויהיו בני־פרץ לחצרן משפחת החצרני לחמול משפחת החמולי׃
04O	26	22		45130	אלה משפחת יהודה לפקדיהם ששה ושבעים אלף וחמש מאות׃ ס
04O	26	23		45140	בני יששכר למשפחתם תולע משפחת התולעי לפוה משפחת הפוני׃
04O	26	24		45150	לישוב משפחת הישובי לשמרן משפחת השמרני׃
04O	26	25		45160	אלה משפחת יששכר לפקדיהם ארבעה וששים אלף ושלש מאות׃ ס
04O	26	26		45170	בני זבולן למשפחתם לסרד משפחת הסרדי לאלון משפחת האלני ליחלאל משפחת היחלאלי׃
04O	26	27		45180	אלה משפחת הזבולני לפקדיהם ששים אלף וחמש מאות׃ ס
04O	26	28		45190	בני יוסף למשפחתם מנשה ואפרים׃
04O	26	29		45200	בני מנשה למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את־גלעד לגלעד משפחת הגלעדי׃
04O	26	30		45210	אלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי לחלק משפחת החלקי׃
04O	26	31		45220	ואשריאל משפחת האשראלי ושכם משפחת השכמי׃
04O	26	32		45230	ושמידע משפחת השמידעי וחפר משפחת החפרי׃
04O	26	33		45240	וצלפחד בן־חפר לא־היו לו בנים כי אם־בנות ושם בנות צלפחד מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה׃
04O	26	34		45250	אלה משפחת מנשה ופקדיהם שנים וחמשים אלף ושבע מאות׃ ס
04O	26	35		45260	אלה בני־אפרים למשפחתם לשותלח משפחת השתלחי לבכר משפחת הבכרי לתחן משפחת התחני׃
04O	26	36		45270	ואלה בני שותלח לערן משפחת הערני׃
04O	26	37		45280	אלה משפחת בני־אפרים לפקדיהם שנים ושלשים אלף וחמש מאות אלה בני־יוסף למשפחתם׃ ס
04O	26	38		45290	בני בנימן למשפחתם לבלע משפחת הבלעי לאשבל משפחת האשבלי לאחירם משפחת האחירמי׃
04O	26	39		45300	לשפופם משפחת השופמי לחופם משפחת החופמי׃
04O	26	40		45310	ויהיו בני־בלע ארד ונעמן משפחת הארדי לנעמן משפחת הנעמי׃
04O	26	41		45320	אלה בני־בנימן למשפחתם ופקדיהם חמשה וארבעים אלף ושש מאות׃ ס
04O	26	42		45330	אלה בני־דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי אלה משפחת דן למשפחתם׃
04O	26	43		45340	כל־משפחת השוחמי לפקדיהם ארבעה וששים אלף וארבע מאות׃ ס
04O	26	44		45350	בני אשר למשפחתם לימנה משפחת הימנה לישוי משפחת הישוי לבריעה משפחת הבריעי׃
04O	26	45		45360	לבני בריעה לחבר משפחת החברי למלכיאל משפחת המלכיאלי׃
04O	26	46		45370	ושם בת־אשר שרח׃
04O	26	47		45380	אלה משפחת בני־אשר לפקדיהם שלשה וחמשים אלף וארבע מאות׃ ס
04O	26	48		45390	בני נפתלי למשפחתם ליחצאל משפחת היחצאלי לגוני משפחת הגוני׃
04O	26	49		45400	ליצר משפחת היצרי לשלם משפחת השלמי׃
04O	26	50		45410	אלה משפחת נפתלי למשפחתם ופקדיהם חמשה וארבעים אלף וארבע מאות׃
04O	26	51		45420	אלה פקודי בני ישראל שש־מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים׃ ף
04O	26	52		45430	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	26	53		45440	לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות׃
04O	26	54		45450	לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו׃
04O	26	55		45460	אך־בגורל יחלק את־הארץ לשמות מטות־אבתם ינחלו׃
04O	26	56		45470	על־פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט׃ ס
04O	26	57		45480	ואלה פקודי הלוי למשפחתם לגרשון משפחת הגרשני לקהת משפחת הקהתי למררי משפחת המררי׃
04O	26	58		45490	אלה משפחת לוי משפחת הלבני משפחת החברני משפחת המחלי משפחת המושי משפחת הקרחי וקהת הולד את־עמרם׃
04O	26	59		45500	ושם אשת עמרם יוכבד בת־לוי אשר ילדה אתה ללוי במצרים ותלד לעמרם את־אהרן ואת־משה ואת מרים אחתם׃
04O	26	60		45510	ויולד לאהרן את־נדב ואת־אביהוא את־אלעזר ואת־איתמר׃
04O	26	61		45520	וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש־זרה לפני יהוה׃
04O	26	62		45530	ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל־זכר מבן־חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני ישראל כי לא־נתן להם נחלה בתוך בני ישראל׃
04O	26	63		45540	אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את־בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו׃
04O	26	64		45550	ובאלה לא־היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את־בני ישראל במדבר סיני׃
04O	26	65		45560	כי־אמר יהוה להם מות ימתו במדבר ולא־נותר מהם איש כי אם־כלב בן־יפנה ויהושע בן־נון׃ ס
04O	27	1		45570	ותקרבנה בנות צלפחד בן־חפר בן־גלעד בן־מכיר בן־מנשה למשפחת מנשה בן־יוסף ואלה שמות בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה׃
04O	27	2		45580	ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאם וכל־העדה פתח אהל־מועד לאמר׃
04O	27	3		45590	אבינו מת במדבר והוא לא־היה בתוך העדה הנועדים על־יהוה בעדת־קרח כי־בחטאו מת ובנים לא־היו לו׃
04O	27	4		45600	למה יגרע שם־אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה־לנו אחזה בתוך אחי אבינו׃
04O	27	5		45610	ויקרב משה את־משפטן לפני יהוה׃ ס
04O	27	6		45620	ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	27	7		45630	כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את־נחלת אביהן להן׃
04O	27	8		45640	ואל־בני ישראל תדבר לאמר איש כי־ימות ובן אין לו והעברתם את־נחלתו לבתו׃
04O	27	9		45650	ואם־אין לו בת ונתתם את־נחלתו לאחיו׃
04O	27	10		45660	ואם־אין לו אחים ונתתם את־נחלתו לאחי אביו׃
04O	27	11		45670	ואם־אין אחים לאביו ונתתם את־נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
04O	27	12		45680	ויאמר יהוה אל־משה עלה אל־הר העברים הזה וראה את־הארץ אשר נתתי לבני ישראל׃
04O	27	13		45690	וראיתה אתה ונאספת אל־עמיך גם־אתה כאשר נאסף אהרן אחיך׃
04O	27	14		45700	כאשר מריתם פי במדבר־צן במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הם מי־מריבת קדש מדבר־צן׃ ף
04O	27	15		45710	וידבר משה אל־יהוה לאמר׃
04O	27	16		45720	יפקד יהוה אלהי הרוחת לכל־בשר איש על־העדה׃
04O	27	17		45730	אשר־יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין־להם רעה׃
04O	27	18		45740	ויאמר יהוה אל־משה קח־לך את־יהושע בן־נון איש אשר־רוח בו וסמכת את־ידך עליו׃
04O	27	19		45750	והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל־העדה וצויתה אתו לעיניהם׃
04O	27	20		45760	ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל־עדת בני ישראל׃
04O	27	21		45770	ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה על־פיו יצאו ועל־פיו יבאו הוא וכל־בני־ישראל אתו וכל־העדה׃
04O	27	22		45780	ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו ויקח את־יהושע ויעמדהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל־העדה׃
04O	27	23		45790	ויסמך את־ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר יהוה ביד־משה׃ ף
04O	28	1		45800	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	28	2		45810	צו את־בני ישראל ואמרת אלהם את־קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו׃
04O	28	3		45820	ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליהוה כבשים בני־שנה תמיםם שנים ליום עלה תמיד׃
04O	28	4		45830	את־הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים׃
04O	28	5		45840	ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעת ההין׃
04O	28	6		45850	עלת תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשה ליהוה׃
04O	28	7		45860	ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ליהוה׃
04O	28	8		45870	ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח ליהוה׃ ף
04O	28	9		45880	וביום השבת שני־כבשים בני־שנה תמיםם ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו׃
04O	28	10		45890	עלת שבת בשבתו על־עלת התמיד ונסכה׃ ס
04O	28	11		45900	ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליהוה פרים בני־בקר שנים ואיל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמיםם׃
04O	28	12		45910	ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד׃
04O	28	13		45920	ועשרן עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח ניחח אשה ליהוה׃
04O	28	14		45930	ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה׃
04O	28	15		45940	ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה על־עלת התמיד יעשה ונסכו׃ ס
04O	28	16		45950	ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח ליהוה׃
04O	28	17		45960	ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל׃
04O	28	18		45970	ביום הראשון מקרא־קדש כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃
04O	28	19		45980	והקרבתם אשה עלה ליהוה פרים בני־בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמיםם יהיו לכם׃
04O	28	20		45990	ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו׃
04O	28	21		46000	עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לשבעת הכבשים׃
04O	28	22		46010	ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם׃
04O	28	23		46020	מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את־אלה׃
04O	28	24		46030	כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח־ניחח ליהוה על־עולת התמיד יעשה ונסכו׃
04O	28	25		46040	וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃ ס
04O	28	26		46050	וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבעתיכם מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃
04O	28	27		46060	והקרבתם עולה לריח ניחח ליהוה פרים בני־בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה׃
04O	28	28		46070	ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד שני עשרנים לאיל האחד׃
04O	28	29		46080	עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים׃
04O	28	30		46090	שעיר עזים אחד לכפר עליכם׃
04O	28	31		46100	מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו תמיםם יהיו־לכם ונסכיהם׃ ף
04O	29	1		46110	ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם׃
04O	29	2		46120	ועשיתם עלה לריח ניחח ליהוה פר בן־בקר אחד איל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמיםם׃
04O	29	3		46130	ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל׃
04O	29	4		46140	ועשרון אחד לכבש האחד לשבעת הכבשים׃
04O	29	5		46150	ושעיר־עזים אחד חטאת לכפר עליכם׃
04O	29	6		46160	מלבד עלת החדש ומנחתה ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחח אשה ליהוה׃ ס
04O	29	7		46170	ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא־קדש יהיה לכם ועניתם את־נפשתיכם כל־מלאכה לא תעשו׃
04O	29	8		46180	והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח פר בן־בקר אחד איל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמיםם יהיו לכם׃
04O	29	9		46190	ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל האחד׃
04O	29	10		46200	עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים׃
04O	29	11		46210	שעיר־עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם׃ ף
04O	29	12		46220	ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג ליהוה שבעת ימים׃
04O	29	13		46230	והקרבתם עלה אשה ריח ניחח ליהוה פרים בני־בקר שלשה עשר אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמיםם יהיו׃
04O	29	14		46240	ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שני עשרנים לאיל האחד לשני האילם׃
04O	29	15		46250	ועשרון עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים׃
04O	29	16		46260	ושעיר־עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה׃ ס
04O	29	17		46270	וביום השני פרים בני־בקר שנים עשר אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמיםם׃
04O	29	18		46280	ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃
04O	29	19		46290	ושעיר־עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכיהם׃ ס
04O	29	20		46300	וביום השלישי פרים עשתי־עשר אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמיםם׃
04O	29	21		46310	ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃
04O	29	22		46320	ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה׃ ס
04O	29	23		46330	וביום הרביעי פרים עשרה אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמיםם׃
04O	29	24		46340	מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃
04O	29	25		46350	ושעיר־עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה׃ ס
04O	29	26		46360	וביום החמישי פרים תשעה אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמיםם׃
04O	29	27		46370	ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃
04O	29	28		46380	ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה׃ ס
04O	29	29		46390	וביום הששי פרים שמנה אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמיםם׃
04O	29	30		46400	ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט׃
04O	29	31		46410	ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכיה׃ ף
04O	29	32		46420	וביום השביעי פרים שבעה אילם שנים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמיםם׃
04O	29	33		46430	ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם׃
04O	29	34		46440	ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה׃ ף
04O	29	35		46450	ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו׃
04O	29	36		46460	והקרבתם עלה אשה ריח ניחח ליהוה פר אחד איל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמיםם׃
04O	29	37		46470	מנחתם ונסכיהם לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט׃
04O	29	38		46480	ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה׃
04O	29	39		46490	אלה תעשו ליהוה במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם׃
04O	30	1		46500	ויאמר משה אל־בני ישראל ככל אשר־צוה יהוה את־משה׃ ף
04O	30	2		46510	וידבר משה אל־ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה׃
04O	30	3		46520	איש כי־ידר נדר ליהוה או־השבע שבעה לאסר אסר על־נפשו לא יחל דברו ככל־היצא מפיו יעשה׃
04O	30	4		46530	ואשה כי־תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה׃
04O	30	5		46540	ושמע אביה את־נדרה ואסרה אשר אסרה על־נפשה והחריש לה אביה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃
04O	30	6		46550	ואם־הניא אביה אתה ביום שמעו כל־נדריה ואסריה אשר־אסרה על־נפשה לא יקום ויהוה יסלח־לה כי־הניא אביה אתה׃
04O	30	7		46560	ואם־היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה׃
04O	30	8		46570	ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר־אסרה על־נפשה יקמו׃
04O	30	9		46580	ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את־נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה ויהוה יסלח־לה׃
04O	30	10		46590	ונדר אלמנה וגרושה כל אשר־אסרה על־נפשה יקום עליה׃
04O	30	11		46600	ואם־בית אישה נדרה או־אסרה אסר על־נפשה בשבעה׃
04O	30	12		46610	ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃
04O	30	13		46620	ואם־הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל־מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח־לה׃
04O	30	14		46630	כל־נדר וכל־שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו׃
04O	30	15		46640	ואם־החרש יחריש לה אישה מיום אל־יום והקים את־כל־נדריה או את־כל־אסריה אשר עליה הקים אתם כי־החרש לה ביום שמעו׃
04O	30	16		46650	ואם־הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את־עונה׃
04O	30	17		46660	אלה החקים אשר צוה יהוה את־משה בין איש לאשתו בין־אב לבתו בנעריה בית אביה׃ ף
04O	31	1		46670	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	31	2		46680	נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל־עמיך׃
04O	31	3		46690	וידבר משה אל־העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על־מדין לתת נקמת־יהוה במדין׃
04O	31	4		46700	אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא׃
04O	31	5		46710	וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים־עשר אלף חלוצי צבא׃
04O	31	6		46720	וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת־פינחס בן־אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו׃
04O	31	7		46730	ויצבאו על־מדין כאשר צוה יהוה את־משה ויהרגו כל־זכר׃
04O	31	8		46740	ואת־מלכי מדין הרגו על־חלליהם את־אוי ואת־רקם ואת־צור ואת־חור ואת־רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן־בעור הרגו בחרב׃
04O	31	9		46750	וישבו בני־ישראל את־נשי מדין ואת־טפם ואת כל־בהמתם ואת־כל־מקנהם ואת־כל־חילם בזזו׃
04O	31	10		46760	ואת כל־עריהם במושבתם ואת כל־טירתם שרפו באש׃
04O	31	11		46770	ויקחו את־כל־השלל ואת כל־המלקוח באדם ובבהמה׃
04O	31	12		46780	ויבאו אל־משה ואל־אלעזר הכהן ואל־עדת בני־ישראל את־השבי ואת־המלקוח ואת־השלל אל־המחנה אל־ערבת מואב אשר על־ירדן ירחו׃ ס
04O	31	13		46790	ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל־נשיאי העדה לקראתם אל־מחוץ למחנה׃
04O	31	14		46800	ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה׃
04O	31	15		46810	ויאמר אליהם משה החייתם כל־נקבה׃
04O	31	16		46820	הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר־מעל ביהוה על־דבר־פעור ותהי המגפה בעדת יהוה׃
04O	31	17		46830	ועתה הרגו כל־זכר בטף וכל־אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו׃
04O	31	18		46840	וכל הטף בנשים אשר לא־ידעו משכב זכר החיו לכם׃
04O	31	19		46850	ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם׃
04O	31	20		46860	וכל־בגד וכל־כלי־עור וכל־מעשה עזים וכל־כלי־עץ תתחטאו׃ ס
04O	31	21		46870	ויאמר אלעזר הכהן אל־אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר־צוה יהוה את־משה׃
04O	31	22		46880	אך את־הזהב ואת־הכסף את־הנחשת את־הברזל את־הבדיל ואת־העפרת׃
04O	31	23		46890	כל־דבר אשר־יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא־יבא באש תעבירו במים׃
04O	31	24		46900	וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל־המחנה׃ ף
04O	31	25		46910	ויאמר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	31	26		46920	שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה׃
04O	31	27		46930	וחצית את־המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל־העדה׃
04O	31	28		46940	והרמת מכס ליהוה מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן־האדם ומן־הבקר ומן־החמרים ומן־הצאן׃
04O	31	29		46950	ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יהוה׃
04O	31	30		46960	וממחצת בני־ישראל תקח אחד אחז מן־החמשים מן־האדם מן־הבקר מן־החמרים ומן־הצאן מכל־הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה׃
04O	31	31		46970	ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את־משה׃
04O	31	32		46980	ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש־מאות אלף ושבעים אלף וחמשת־אלפים׃
04O	31	33		46990	ובקר שנים ושבעים אלף׃
04O	31	34		47000	וחמרים אחד וששים אלף׃
04O	31	35		47010	ונפש אדם מן־הנשים אשר לא־ידעו משכב זכר כל־נפש שנים ושלשים אלף׃
04O	31	36		47020	ותהי המחצה חלק היצאים בצבא מספר הצאן שלש־מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות׃
04O	31	37		47030	ויהי המכס ליהוה מן־הצאן שש מאות חמש ושבעים׃
04O	31	38		47040	והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים ושבעים׃
04O	31	39		47050	וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ומכסם ליהוה אחד וששים׃
04O	31	40		47060	ונפש אדם ששה עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש׃
04O	31	41		47070	ויתן משה את־מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את־משה׃
04O	31	42		47080	וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן־האנשים הצבאים׃
04O	31	43		47090	ותהי מחצת העדה מן־הצאן שלש־מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות׃
04O	31	44		47100	ובקר ששה ושלשים אלף׃
04O	31	45		47110	וחמרים שלשים אלף וחמש מאות׃
04O	31	46		47120	ונפש אדם ששה עשר אלף׃
04O	31	47		47130	ויקח משה ממחצת בני־ישראל את־האחז אחד מן־החמשים מן־האדם ומן־הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את־משה׃
04O	31	48		47140	ויקרבו אל־משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות׃
04O	31	49		47150	ויאמרו אל־משה עבדיך נשאו את־ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא־נפקד ממנו איש׃
04O	31	50		47160	ונקרב את־קרבן יהוה איש אשר מצא כלי־זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על־נפשתינו לפני יהוה׃
04O	31	51		47170	ויקח משה ואלעזר הכהן את־הזהב מאתם כל כלי מעשה׃
04O	31	52		47180	ויהי כל־זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר אלף שבע־מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות׃
04O	31	53		47190	אנשי הצבא בזזו איש לו׃
04O	31	54		47200	ויקח משה ואלעזר הכהן את־הזהב מאת שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל־אהל מועד זכרון לבני־ישראל לפני יהוה׃ ף
04O	32	1		47210	ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני־גד עצום מאד ויראו את־ארץ יעזר ואת־ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה׃
04O	32	2		47220	ויבאו בני־גד ובני ראובן ויאמרו אל־משה ואל־אלעזר הכהן ואל־נשיאי העדה לאמר׃
04O	32	3		47230	עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען׃
04O	32	4		47240	הארץ אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה׃ ס
04O	32	5		47250	ויאמרו אם־מצאנו חן בעיניך יתן את־הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל־תעברנו את־הירדן׃
04O	32	6		47260	ויאמר משה לבני־גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה׃
04O	32	7		47270	ולמה [כ= תנואון] [ק= תניאון] את־לב בני ישראל מעבר אל־הארץ אשר־נתן להם יהוה׃
04O	32	8		47280	כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את־הארץ׃
04O	32	9		47290	ויעלו עד־נחל אשכול ויראו את־הארץ ויניאו את־לב בני ישראל לבלתי־בא אל־הארץ אשר־נתן להם יהוה׃
04O	32	10		47300	ויחר־אף יהוה ביום ההוא וישבע לאמר׃
04O	32	11		47310	אם־יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא־מלאו אחרי׃
04O	32	12		47320	בלתי כלב בן־יפנה הקנזי ויהושע בן־נון כי מלאו אחרי יהוה׃
04O	32	13		47330	ויחר־אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה עד־תם כל־הדור העשה הרע בעיני יהוה׃
04O	32	14		47340	והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף־יהוה אל־ישראל׃
04O	32	15		47350	כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל־העם הזה׃ ס
04O	32	16		47360	ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו׃
04O	32	17		47370	ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם־הביאנם אל־מקוםם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ׃
04O	32	18		47380	לא נשוב אל־בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו׃
04O	32	19		47390	כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה׃ ף
04O	32	20		47400	ויאמר אליהם משה אם־תעשון את־הדבר הזה אם־תחלצו לפני יהוה למלחמה׃
04O	32	21		47410	ועבר לכם כל־חלוץ את־הירדן לפני יהוה עד הורישו את־איביו מפניו׃
04O	32	22		47420	ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר תשבו והייתם נקיים מיהוה ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה׃
04O	32	23		47430	ואם־לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם׃
04O	32	24		47440	בנו־לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם והיצא מפיכם תעשו׃
04O	32	25		47450	ויאמר בני־גד ובני ראובן אל־משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה׃
04O	32	26		47460	טפנו נשינו מקננו וכל־בהמתנו יהיו־שם בערי הגלעד׃
04O	32	27		47470	ועבדיך יעברו כל־חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה כאשר אדני דבר׃
04O	32	28		47480	ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן־נון ואת־ראשי אבות המטות לבני ישראל׃
04O	32	29		47490	ויאמר משה אלהם אם־יעברו בני־גד ובני־ראובן אתכם את־הירדן כל־חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את־ארץ הגלעד לאחזה׃
04O	32	30		47500	ואם־לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען׃
04O	32	31		47510	ויענו בני־גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר יהוה אל־עבדיך כן נעשה׃
04O	32	32		47520	נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן׃
04O	32	33		47530	ויתן להם משה לבני־גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן־יוסף את־ממלכת סיחן מלך האמרי ואת־ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב׃
04O	32	34		47540	ויבנו בני־גד את־דיבן ואת־עטרת ואת ערער׃
04O	32	35		47550	ואת־עטרת שופן ואת־יעזר ויגבהה׃
04O	32	36		47560	ואת־בית נמרה ואת־בית הרן ערי מבצר וגדרת צאן׃
04O	32	37		47570	ובני ראובן בנו את־חשבון ואת־אלעלא ואת קריתים׃
04O	32	38		47580	ואת־נבו ואת־בעל מעון מוסבת שם ואת־שבמה ויקראו בשמת את־שמות הערים אשר בנו׃
04O	32	39		47590	וילכו בני מכיר בן־מנשה גלעדה וילכדה ויורש את־האמרי אשר־בה׃
04O	32	40		47600	ויתן משה את־הגלעד למכיר בן־מנשה וישב בה׃
04O	32	41		47610	ויאיר בן־מנשה הלך וילכד את־חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר׃
04O	32	42		47620	ונבח הלך וילכד את־קנת ואת־בנתיה ויקרא לה נבח בשמו׃ ף
04O	33	1		47630	אלה מסעי בני־ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד־משה ואהרן׃
04O	33	2		47640	ויכתב משה את־מוצאיהם למסעיהם על־פי יהוה ואלה מסעיהם למוצאיהם׃
04O	33	3		47650	ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני־ישראל ביד רמה לעיני כל־מצרים׃
04O	33	4		47660	ומצרים מקברים את אשר הכה יהוה בהם כל־בכור ובאלהיהם עשה יהוה שפטים׃
04O	33	5		47670	ויסעו בני־ישראל מרעמסס ויחנו בסכת׃
04O	33	6		47680	ויסעו מסכת ויחנו באתם אשר בקצה המדבר׃
04O	33	7		47690	ויסעו מאתם וישב על־פי החירת אשר על־פני בעל צפון ויחנו לפני מגדל׃
04O	33	8		47700	ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך־הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם ויחנו במרה׃
04O	33	9		47710	ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאילם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם׃
04O	33	10		47720	ויסעו מאילם ויחנו על־ים־סוף׃
04O	33	11		47730	ויסעו מים־סוף ויחנו במדבר־סין׃
04O	33	12		47740	ויסעו ממדבר־סין ויחנו בדפקה׃
04O	33	13		47750	ויסעו מדפקה ויחנו באלוש׃
04O	33	14		47760	ויסעו מאלוש ויחנו ברפידם ולא־היה שם מים לעם לשתות׃
04O	33	15		47770	ויסעו מרפידם ויחנו במדבר סיני׃
04O	33	16		47780	ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברת התאוה׃
04O	33	17		47790	ויסעו מקברת התאוה ויחנו בחצרת׃
04O	33	18		47800	ויסעו מחצרת ויחנו ברתמה׃
04O	33	19		47810	ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ׃
04O	33	20		47820	ויסעו מרמן פרץ ויחנו בלבנה׃
04O	33	21		47830	ויסעו מלבנה ויחנו ברסה׃
04O	33	22		47840	ויסעו מרסה ויחנו בקהלתה׃
04O	33	23		47850	ויסעו מקהלתה ויחנו בהר־שפר׃
04O	33	24		47860	ויסעו מהר־שפר ויחנו בחרדה׃
04O	33	25		47870	ויסעו מחרדה ויחנו במקהלת׃
04O	33	26		47880	ויסעו ממקהלת ויחנו בתחת׃
04O	33	27		47890	ויסעו מתחת ויחנו בתרח׃
04O	33	28		47900	ויסעו מתרח ויחנו במתקה׃
04O	33	29		47910	ויסעו ממתקה ויחנו בחשמנה׃
04O	33	30		47920	ויסעו מחשמנה ויחנו במסרות׃
04O	33	31		47930	ויסעו ממסרות ויחנו בבני יעקן׃
04O	33	32		47940	ויסעו מבני יעקן ויחנו בחר הגדגד׃
04O	33	33		47950	ויסעו מחר הגדגד ויחנו ביטבתה׃
04O	33	34		47960	ויסעו מיטבתה ויחנו בעברנה׃
04O	33	35		47970	ויסעו מעברנה ויחנו בעציון גבר׃
04O	33	36		47980	ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר־צן הוא קדש׃
04O	33	37		47990	ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום׃
04O	33	38		48000	ויעל אהרן הכהן אל־הר ההר על־פי יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני־ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש׃
04O	33	39		48010	ואהרן בן־שלש ועשרים ומאת שנה במתו בהר ההר׃ ס
04O	33	40		48020	וישמע הכנעני מלך ערד והוא־ישב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל׃
04O	33	41		48030	ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה׃
04O	33	42		48040	ויסעו מצלמנה ויחנו בפוןן׃
04O	33	43		48050	ויסעו מפוןן ויחנו באבת׃
04O	33	44		48060	ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים בגבול מואב׃
04O	33	45		48070	ויסעו מעיים ויחנו בדיבן גד׃
04O	33	46		48080	ויסעו מדיבן גד ויחנו בעלמן דבלתימה׃
04O	33	47		48090	ויסעו מעלמן דבלתימה ויחנו בהרי העברים לפני נבו׃
04O	33	48		48100	ויסעו מהרי העברים ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו׃
04O	33	49		48110	ויחנו על־הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת מואב׃ ס
04O	33	50		48120	וידבר יהוה אל־משה בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר׃
04O	33	51		48130	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את־הירדן אל־ארץ כנען׃
04O	33	52		48140	והורשתם את־כל־ישבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל־משכיתם ואת כל־צלמי מסכתם תאבדו ואת כל־במתם תשמידו׃
04O	33	53		48150	והורשתם את־הארץ וישבתם־בה כי לכם נתתי את־הארץ לרשת אתה׃
04O	33	54		48160	והתנחלתם את־הארץ בגורל למשפחתיכם לרב תרבו את־נחלתו ולמעט תמעיט את־נחלתו אל אשר־יצא לו שמה הגורל לו יהיה למטות אבתיכם תתנחלו׃
04O	33	55		48170	ואם־לא תורישו את־ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על־הארץ אשר אתם ישבים בה׃
04O	33	56		48180	והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם׃ ף
04O	34	1		48190	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	34	2		48200	צו את־בני ישראל ואמרת אלהם כי־אתם באים אל־הארץ כנען זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה׃
04O	34	3		48210	והיה לכם פאת־נגב ממדבר־צן על־ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים־המלח קדמה׃
04O	34	4		48220	ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה [כ= והיה] [ק= והיו] תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר־אדר ועבר עצמנה׃
04O	34	5		48230	ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה׃
04O	34	6		48240	וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה־יהיה לכם גבול ים׃
04O	34	7		48250	וזה־יהיה לכם גבול צפון מן־הים הגדל תתאו לכם הר ההר׃
04O	34	8		48260	מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאת הגבל צדדה׃
04O	34	9		48270	ויצא הגבל זפרנה והיו תוצאתיו חצר עיןן זה־יהיה לכם גבול צפון׃
04O	34	10		48280	והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עיןן שפמה׃
04O	34	11		48290	וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על־כתף ים־כנרת קדמה׃
04O	34	12		48300	וירד הגבול הירדנה והיו תוצאתיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב׃
04O	34	13		48310	ויצו משה את־בני ישראל לאמר זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל אשר צוה יהוה לתת לתשעת המטות וחצי המטה׃
04O	34	14		48320	כי לקחו מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני־הגדי לבית אבתם וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם׃
04O	34	15		48330	שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה׃ ף
04O	34	16		48340	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	34	17		48350	אלה שמות האנשים אשר־ינחלו לכם את־הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן־נון׃
04O	34	18		48360	ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחל את־הארץ׃
04O	34	19		48370	ואלה שמות האנשים למטה יהודה כלב בן־יפנה׃
04O	34	20		48380	ולמטה בני שמעון שמואל בן־עמיהוד׃
04O	34	21		48390	למטה בנימן אלידד בן־כסלון׃
04O	34	22		48400	ולמטה בני־דן נשיא בקי בן־יגלי׃
04O	34	23		48410	לבני יוסף למטה בני־מנשה נשיא חניאל בן־אפד׃
04O	34	24		48420	ולמטה בני־אפרים נשיא קמואל בן־שפטן׃
04O	34	25		48430	ולמטה בני־זבולן נשיא אליצפן בן־פרנך׃
04O	34	26		48440	ולמטה בני־יששכר נשיא פלטיאל בן־עזן׃
04O	34	27		48450	ולמטה בני־אשר נשיא אחיהוד בן־שלמי׃
04O	34	28		48460	ולמטה בני־נפתלי נשיא פדהאל בן־עמיהוד׃
04O	34	29		48470	אלה אשר צוה יהוה לנחל את־בני־ישראל בארץ כנען׃ ף
04O	35	1		48480	וידבר יהוה אל־משה בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר׃
04O	35	2		48490	צו את־בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים׃
04O	35	3		48500	והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם׃
04O	35	4		48510	ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב׃
04O	35	5		48520	ומדתם מחוץ לעיר את־פאת־קדמה אלפים באמה ואת־פאת־נגב אלפים באמה ואת־פאת־ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים׃
04O	35	6		48530	ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש־ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר׃
04O	35	7		48540	כל־הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת־מגרשיהן׃
04O	35	8		48550	והערים אשר תתנו מאחזת בני־ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים׃ ף
04O	35	9		48560	וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
04O	35	10		48570	דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את־הירדן ארצה כנען׃
04O	35	11		48580	והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה־נפש בשגגה׃
04O	35	12		48590	והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד־עמדו לפני העדה למשפט׃
04O	35	13		48600	והערים אשר תתנו שש־ערי מקלט תהיינה לכם׃
04O	35	14		48610	את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה׃
04O	35	15		48620	לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש־הערים האלה למקלט לנוס שמה כל־מכה־נפש בשגגה׃
04O	35	16		48630	ואם־בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃
04O	35	17		48640	ואם באבן יד אשר־ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃
04O	35	18		48650	או בכלי עץ־יד אשר־ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃
04O	35	19		48660	גאל הדם הוא ימית את־הרצח בפגעו־בו הוא ימיתנו׃
04O	35	20		48670	ואם־בשנאה יהדפנו או־השליך עליו בצדיה וימת׃
04O	35	21		48680	או באיבה הכהו בידו וימת מות־יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את־הרצח בפגעו־בו׃
04O	35	22		48690	ואם־בפתע בלא־איבה הדפו או־השליך עליו כל־כלי בלא צדיה׃
04O	35	23		48700	או בכל־אבן אשר־ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא־אויב לו ולא מבקש רעתו׃
04O	35	24		48710	ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה׃
04O	35	25		48720	והצילו העדה את־הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל־עיר מקלטו אשר־נס שמה וישב בה עד־מות הכהן הגדל אשר־משח אתו בשמן הקדש׃
04O	35	26		48730	ואם־יצא יצא הרצח את־גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה׃
04O	35	27		48740	ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את־הרצח אין לו דם׃
04O	35	28		48750	כי בעיר מקלטו ישב עד־מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל־ארץ אחזתו׃
04O	35	29		48760	והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם׃
04O	35	30		48770	כל־מכה־נפש לפי עדים ירצח את־הרצח ועד אחד לא־יענה בנפש למות׃
04O	35	31		48780	ולא־תקחו כפר לנפש רצח אשר־הוא רשע למות כי־מות יומת׃
04O	35	32		48790	ולא־תקחו כפר לנוס אל־עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד־מות הכהן׃
04O	35	33		48800	ולא־תחניפו את־הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את־הארץ ולארץ לא־יכפר לדם אשר שפך־בה כי־אם בדם שפכו׃
04O	35	34		48810	ולא תטמא את־הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל׃ ף
04O	36	1		48820	ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני־גלעד בן־מכיר בן־מנשה ממשפחת בני יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשאים ראשי אבות לבני ישראל׃
04O	36	2		48830	ויאמרו את־אדני צוה יהוה לתת את־הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל ואדני צוה ביהוה לתת את־נחלת צלפחד אחינו לבנתיו׃
04O	36	3		48840	והיו לאחד מבני שבטי בני־ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגרל נחלתנו יגרע׃
04O	36	4		48850	ואם־יהיה היבל לבני ישראל ונוספה נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומנחלת מטה אבתינו יגרע נחלתן׃
04O	36	5		48860	ויצו משה את־בני ישראל על־פי יהוה לאמר כן מטה בני־יוסף דברים׃
04O	36	6		48870	זה הדבר אשר־צוה יהוה לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים׃
04O	36	7		48880	ולא־תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל־מטה כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל׃
04O	36	8		48890	וכל־בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו׃
04O	36	9		48900	ולא־תסב נחלה ממטה למטה אחר כי־איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל׃
04O	36	10		48910	כאשר צוה יהוה את־משה כן עשו בנות צלפחד׃
04O	36	11		48920	ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דדיהן לנשים׃
04O	36	12		48930	ממשפחת בני־מנשה בן־יוסף היו לנשים ותהי נחלתן על־מטה משפחת אביהן׃
04O	36	13		48940	אלה המצות והמשפטים אשר צוה יהוה ביד־משה אל־בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו׃
05O	1	1		48950	אלה הדברים אשר דבר משה אל־כל־ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין־פארן ובין־תפל ולבן וחצרת ודי זהב׃
05O	1	2		48960	אחד עשר יום מחרב דרך הר־שעיר עד קדש ברנע׃
05O	1	3		48970	ויהי בארבעים שנה בעשתי־עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל־בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם׃
05O	1	4		48980	אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר־יושב בעשתרת באדרעי׃
05O	1	5		48990	בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את־התורה הזאת לאמר׃
05O	1	6		49000	יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב־לכם שבת בהר הזה׃
05O	1	7		49010	פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל־כל־שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד־הנהר הגדל נהר־פרת׃
05O	1	8		49020	ראה נתתי לפניכם את־הארץ באו ורשו את־הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם׃
05O	1	9		49030	ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא־אוכל לבדי שאת אתכם׃
05O	1	10		49040	יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב׃
05O	1	11		49050	יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם׃
05O	1	12		49060	איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם׃
05O	1	13		49070	הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשיםם בראשיכם׃
05O	1	14		49080	ותענו אתי ותאמרו טוב־הדבר אשר־דברת לעשות׃
05O	1	15		49090	ואקח את־ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם׃
05O	1	16		49100	ואצוה את־שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין־אחיכם ושפטתם צדק בין־איש ובין־אחיו ובין גרו׃
05O	1	17		49110	לא־תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני־איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה םכם תקרבון אלי ושמעתיו׃
05O	1	18		49120	ואצוה אתכם בעת ההוא את כל־הדברים אשר תעשון׃
05O	1	19		49130	ונסע מחרב ונלך את כל־המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע׃
05O	1	20		49140	ואמר אלכם באתם עד־הר האמרי אשר־יהוה אלהינו נתן לנו׃
05O	1	21		49150	ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את־הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל־תירא ואל־תחת׃
05O	1	22		49160	ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו־לנו את־הארץ וישבו אתנו דבר את־הדרך אשר נעלה־בה ואת הערים אשר נבא אליהן׃
05O	1	23		49170	וייטב בעיני הדבר ואקח םכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט׃
05O	1	24		49180	ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד־נחל אשכל וירגלו אתה׃
05O	1	25		49190	ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר־יהוה אלהינו נתן לנו׃
05O	1	26		49200	ולא אביתם לעלת ותמרו את־פי יהוה אלהיכם׃
05O	1	27		49210	ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃
05O	1	28		49220	אנה אנחנו עלים אחינו המסו את־לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם־בני ענקים ראינו שם׃
05O	1	29		49230	ואמר אלכם לא־תערצון ולא־תיראון מהם׃
05O	1	30		49240	יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם׃
05O	1	31		49250	ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא־איש את־בנו בכל־הדרך אשר הלכתם עד־באכם עד־המקום הזה׃
05O	1	32		49260	ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם׃
05O	1	33		49270	ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו־בה ובעןן יוםם׃
05O	1	34		49280	וישמע יהוה את־קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר׃
05O	1	35		49290	אם־יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃
05O	1	36		49300	זולתי כלב בן־יפנה הוא יראנה ולו־אתן את־הארץ אשר דרך־בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה׃
05O	1	37		49310	גם־בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם־אתה לא־תבא שם׃
05O	1	38		49320	יהושע בן־נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי־הוא ינחלנה את־ישראל׃
05O	1	39		49330	וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא־ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה׃
05O	1	40		49340	ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים־סוף׃
05O	1	41		49350	ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר־צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את־כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה׃
05O	1	42		49360	ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא־תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃
05O	1	43		49370	ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את־פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה׃
05O	1	44		49380	ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד־חרמה׃
05O	1	45		49390	ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא־שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם׃
05O	1	46		49400	ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם׃
05O	2	1		49410	ונפן ונסע המדברה דרך ים־סוף כאשר דבר יהוה אלי ונסב את־הר־שעיר ימים רבים׃ ס
05O	2	2		49420	ויאמר יהוה אלי לאמר׃
05O	2	3		49430	רב־לכם סב את־ההר הזה פנו לכם צפנה׃
05O	2	4		49440	ואת־העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני־עשו הישבים בשעיר וייראו םכם ונשמרתם מאד׃
05O	2	5		49450	אל־תתגרו בם כי לא־אתן לכם מארצם עד מדרך כף־רגל כי־ירשה לעשו נתתי את־הר שעיר׃
05O	2	6		49460	אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם־מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם׃
05O	2	7		49470	כי יהוה אלהיך ברךך בכל מעשה ידך ידע לכתך את־המדבר הגדל הזה זה ארבעים שנה יהוה אלהיך עמך לא חסרת דבר׃
05O	2	8		49480	ונעבר מאת אחינו בני־עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר ס ונפן ונעבר דרך מדבר מואב׃
05O	2	9		49490	ויאמר יהוה אלי אל־תצר את־מואב ואל־תתגר בם מלחמה כי לא־אתן לך מארצו ירשה כי לבני־לוט נתתי את־ער ירשה׃
05O	2	10		49500	האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים׃
05O	2	11		49510	רפאים יחשבו אף־הם כענקים והמאבים יקראו להם אמים׃
05O	2	12		49520	ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר עשה ישראל לארץ ירשתו אשר־נתן יהוה להם׃
05O	2	13		49530	עתה קמו ועברו לכם את־נחל זרד ונעבר את־נחל זרד׃
05O	2	14		49540	והימים אשר־הלכנו מקדש ברנע עד אשר־עברנו את־נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד־תם כל־הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע יהוה להם׃
05O	2	15		49550	וגם יד־יהוה היתה בם להםם מקרב המחנה עד תםם׃
05O	2	16		49560	ויהי כאשר־תמו כל־אנשי המלחמה למות מקרב העם׃ ס
05O	2	17		49570	וידבר יהוה אלי לאמר׃
05O	2	18		49580	אתה עבר היום את־גבול מואב את־ער׃
05O	2	19		49590	וקרבת מול בני עמון אל־תצרם ואל־תתגר בם כי לא־אתן מארץ בני־עמון לך ירשה כי לבני־לוט נתתיה ירשה׃
05O	2	20		49600	ארץ־רפאים תחשב אף־הוא רפאים ישבו־בה לפנים והעמנים יקראו להם זמזמים׃
05O	2	21		49610	עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם יהוה מפניהם ויירשם וישבו תחתם׃
05O	2	22		49620	כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר אשר השמיד את־החרי מפניהם ויירשם וישבו תחתם עד היום הזה׃
05O	2	23		49630	והעוים הישבים בחצרים עד־עזה כפתרים היצאים מכפתור השמידם וישבו תחתם׃
05O	2	24		49640	קומו סעו ועברו את־נחל ארןן ראה נתתי בידך את־סיחן מלך־חשבון האמרי ואת־ארצו החל רש והתגר בו מלחמה׃
05O	2	25		49650	היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על־פני העמים תחת כל־השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך׃
05O	2	26		49660	ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל־סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר׃
05O	2	27		49670	אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול׃
05O	2	28		49680	אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן־לי ושתיתי רק אעברה ברגלי׃
05O	2	29		49690	כאשר עשו־לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר־אעבר את־הירדן אל־הארץ אשר־יהוה אלהינו נתן לנו׃
05O	2	30		49700	ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי־הקשה יהוה אלהיך את־רוחו ואמץ את־לבבו למען תתו בידך כיום הזה׃ ס
05O	2	31		49710	ויאמר יהוה אלי ראה החלתי תת לפניך את־סיחן ואת־ארצו החל רש לרשת את־ארצו׃
05O	2	32		49720	ויצא סיחן לקראתנו הוא וכל־עמו למלחמה יהצה׃
05O	2	33		49730	ויתנהו יהוה אלהינו לפנינו ונך אתו ואת־[כ= בנו] [ק= בניו] ואת־כל־עמו׃
05O	2	34		49740	ונלכד את־כל־עריו בעת ההוא ונחרם את־כל־עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד׃
05O	2	35		49750	רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו׃
05O	2	36		49760	מערער אשר על־שפת־נחל ארןן והעיר אשר בנחל ועד־הגלעד לא היתה קריה אשר שגבה ממנו את־הכל נתן יהוה אלהינו לפנינו׃
05O	2	37		49770	רק אל־ארץ בני־עמון לא קרבת כל־יד נחל יבק וערי ההר וכל אשר־צוה יהוה אלהינו׃
05O	3	1		49780	ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג מלך־הבשן לקראתנו הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי׃
05O	3	2		49790	ויאמר יהוה אלי אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון׃
05O	3	3		49800	ויתן יהוה אלהינו בידנו גם את־עוג מלך־הבשן ואת־כל־עמו ונכהו עד־בלתי השאיר־לו שריד׃
05O	3	4		49810	ונלכד את־כל־עריו בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא־לקחנו מאתם ששים עיר כל־חבל ארגב ממלכת עוג בבשן׃
05O	3	5		49820	כל־אלה ערים בצרות חומה גבהה דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד׃
05O	3	6		49830	ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחן מלך חשבון החרם כל־עיר מתם הנשים והטף׃
05O	3	7		49840	וכל־הבהמה ושלל הערים בזונו לנו׃
05O	3	8		49850	ונקח בעת ההוא את־הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מנחל ארןן עד־הר חרמון׃
05O	3	9		49860	צידנים יקראו לחרמון שרין והאמרי יקראו־לו שניר׃
05O	3	10		49870	כל ערי המישר וכל־הגלעד וכל־הבשן עד־סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן׃
05O	3	11		49880	כי רק־עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת־איש׃
05O	3	12		49890	ואת־הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר־על־נחל ארןן וחצי הר־הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי׃
05O	3	13		49900	ויתר הגלעד וכל־הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל־הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים׃
05O	3	14		49910	יאיר בן־מנשה לקח את־כל־חבל ארגב עד־גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על־שמו את־הבשן חות יאיר עד היום הזה׃
05O	3	15		49920	ולמכיר נתתי את־הגלעד׃
05O	3	16		49930	ולראובני ולגדי נתתי מן־הגלעד ועד־נחל ארןן תוך הנחל וגבל ועד יבק הנחל גבול בני עמון׃
05O	3	17		49940	והערבה והירדן וגבל מכנרת ועד ים הערבה ים המלח תחת אשדת הפסגה מזרחה׃
05O	3	18		49950	ואצו אתכם בעת ההוא לאמר יהוה אלהיכם נתן לכם את־הארץ הזאת לרשתה חלוצים תעברו לפני אחיכם בני־ישראל כל־בני־חיל׃
05O	3	19		49960	רק נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי־מקנה רב לכם ישבו בעריכם אשר נתתי לכם׃
05O	3	20		49970	עד אשר־יניח יהוה לאחיכם ככם וירשו גם־הם את־הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן להם בעבר הירדן ושבתם איש לירשתו אשר נתתי לכם׃
05O	3	21		49980	ואת־יהושוע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל־אשר עשה יהוה אלהיכם לשני המלכים האלה כן־יעשה יהוה לכל־הממלכות אשר אתה עבר שמה׃
05O	3	22		49990	לא תיראום כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם׃ ס
05O	3	23		50000	ואתחןן אל־יהוה בעת ההוא לאמר׃
05O	3	24		50010	אדני יהוה אתה החלות להראות את־עבדך את־גדלך ואת־ידך החזקה אשר מי־אל בשמים ובארץ אשר־יעשה כמעשיך וכגבורתך׃
05O	3	25		50020	אעברה־נא ואראה את־הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון׃
05O	3	26		50030	ויתעבר יהוה בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יהוה אלי רב־לך אל־תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה׃
05O	3	27		50040	עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי־לא תעבר את־הירדן הזה׃
05O	3	28		50050	וצו את־יהושע וחזקהו ואמצהו כי־הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את־הארץ אשר תראה׃
05O	3	29		50060	ונשב בגיא מול בית פעור׃ ף
05O	4	1		50070	ועתה ישראל שמע אל־החקים ואל־המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את־הארץ אשר יהוה אלהי אבתיכם נתן לכם׃
05O	4	2		50080	לא תספו על־הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את־מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם׃
05O	4	3		50090	עיניכם הראת את אשר־עשה יהוה בבעל פעור כי כל־האיש אשר הלך אחרי בעל־פעור השמידו יהוה אלהיך מקרבך׃
05O	4	4		50100	ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום׃
05O	4	5		50110	ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יהוה אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה׃
05O	4	6		50120	ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל־החקים האלה ואמרו רק עם־חכם ונבון הגוי הגדול הזה׃
05O	4	7		50130	כי מי־גוי גדול אשר־לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל־קראנו אליו׃
05O	4	8		50140	ומי גוי גדול אשר־לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום׃
05O	4	9		50150	רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן־תשכח את־הדברים אשר־ראו עיניך ופן־יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך׃
05O	4	10		50160	יום אשר עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב באמר יהוה אלי הקהל־לי את־העם ואשמעם את־דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל־הימים אשר הם חיים על־האדמה ואת־בניהם ילמדון׃
05O	4	11		50170	ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד־לב השמים חשך עןן וערפל׃
05O	4	12		50180	וידבר יהוה אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי קול׃
05O	4	13		50190	ויגד לכם את־בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על־שני לחות אבנים׃
05O	4	14		50200	ואתי צוה יהוה בעת ההוא ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃
05O	4	15		50210	ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל־תמונה ביום דבר יהוה אליכם בחרב מתוך האש׃
05O	4	16		50220	פן־תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל־סמל תבנית זכר או נקבה׃
05O	4	17		50230	תבנית כל־בהמה אשר בארץ תבנית כל־צפור כנף אשר תעוף בשמים׃
05O	4	18		50240	תבנית כל־רמש באדמה תבנית כל־דגה אשר־במים מתחת לארץ׃
05O	4	19		50250	ופן־תשא עיניך השמימה וראית את־השמש ואת־הירח ואת־הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אתם לכל העמים תחת כל־השמים׃
05O	4	20		50260	ואתכם לקח יהוה ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה׃
05O	4	21		50270	ויהוה התאנף־בי על־דבריכם וישבע לבלתי עברי את־הירדן ולבלתי־בא אל־הארץ הטובה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃
05O	4	22		50280	כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עבר את־הירדן ואתם עברים וירשתם את־הארץ הטובה הזאת׃
05O	4	23		50290	השמרו לכם פן־תשכחו את־ברית יהוה אלהיכם אשר כרת עםכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך יהוה אלהיך׃
05O	4	24		50300	כי יהוה אלהיך אש אכלה הוא אל קנא׃ ף
05O	4	25		50310	כי־תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני יהוה־אלהיך להכעיסו׃
05O	4	26		50320	העידתי בכם היום את־השמים ואת־הארץ כי־אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה לא־תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון׃
05O	4	27		50330	והפיץ יהוה אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג יהוה אתכם שמה׃
05O	4	28		50340	ועבדתם־שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא־יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן׃
05O	4	29		50350	ובקשתם משם את־יהוה אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל־לבבך ובכל־נפשך׃
05O	4	30		50360	בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד־יהוה אלהיך ושמעת בקלו׃
05O	4	31		50370	כי אל רחום יהוה אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את־ברית אבתיך אשר נשבע להם׃
05O	4	32		50380	כי שאל־נא לימים ראשנים אשר־היו לפניך למן־היום אשר ברא אלהים אדם על־הארץ ולמקצה השמים ועד־קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו׃
05O	4	33		50390	השמע עם קול אלהים מדבר מתוך־האש כאשר־שמעת אתה ויחי׃
05O	4	34		50400	או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר־עשה לכם יהוה אלהיכם במצרים לעיניך׃
05O	4	35		50410	אתה הראת לדעת כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו׃
05O	4	36		50420	מן־השמים השמיעך את־קלו ליסרך ועל־הארץ הראך את־אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש׃
05O	4	37		50430	ותחת כי אהב את־אבתיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו בכחו הגדל ממצרים׃
05O	4	38		50440	להוריש גוים גדלים ועצמים ממך מפניך להביאך לתת־לך את־ארצם נחלה כיום הזה׃
05O	4	39		50450	וידעת היום והשבת אל־לבבך כי יהוה הוא האלהים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת אין עוד׃
05O	4	40		50460	ושמרת את־חקיו ואת־מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על־האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך כל־הימים׃ ף
05O	4	41		50470	אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש׃
05O	4	42		50480	לנס שמה רוצח אשר ירצח את־רעהו בבלי־דעת והוא לא־שנא לו מתמול שלשום ונס אל־אחת מן־הערים האל וחי׃
05O	4	43		50490	את־בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת־ראמת בגלעד לגדי ואת־גולן בבשן למנשי׃
05O	4	44		50500	וזאת התורה אשר־שם משה לפני בני ישראל׃
05O	4	45		50510	אלה העדת והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל־בני ישראל בצאתם ממצרים׃
05O	4	46		50520	בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים׃
05O	4	47		50530	ויירשו את־ארצו ואת־ארץ עוג מלך־הבשן שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מזרח שמש׃
05O	4	48		50540	מערער אשר על־שפת־נחל ארןן ועד־הר שיאן הוא חרמון׃
05O	4	49		50550	וכל־הערבה עבר הירדן מזרחה ועד ים הערבה תחת אשדת הפסגה׃ ף
05O	5	1		50560	ויקרא משה אל־כל־ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם׃
05O	5	2		50570	יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחרב׃
05O	5	3		50580	לא את־אבתינו כרת יהוה את־הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים׃
05O	5	4		50590	פנים בפנים דבר יהוה עםכם בהר מתוך האש׃
05O	5	5		50600	אנכי עמד בין־יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את־דבר יהוה כי יראתם מפני האש ולא־עליתם בהר לאמר׃ ס
05O	5	6		50610	אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃
05O	5	7		50620	לא יהיה־לך אלהים אחרים על־פני׃
05O	5	8		50630	לא־תעשה־לך פסל כל־תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ׃
05O	5	9		50640	לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבות על־בנים ועל־שלשים ועל־רבעים לשנאי׃
05O	5	10		50650	ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי [כ= מצותו] [ק= מצותי]׃ ס
05O	5	11		50660	לא תשא את־שם־יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר־ישא את־שמו לשוא׃ ס
05O	5	12		50670	שמור את־יום השבת לקדשו כאשר צוך יהוה אלהיך׃
05O	5	13		50680	ששת ימים תעבד ועשית כל־מלאכתך׃
05O	5	14		50690	ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל־מלאכה אתה ובנך־ובתך ועבדך־ואמתך ושורך וחמרך וכל־בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך׃
05O	5	15		50700	וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים ויצאך יהוה אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על־כן צוך יהוה אלהיך לעשות את־יום השבת׃ ס
05O	5	16		50710	כבד את־אביך ואת־אמך כאשר צוך יהוה אלהיך למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ ס
05O	5	17		50720	לא תרצח׃ ס
05O	5	18		50730	ולא תנאף׃ ס
05O	5	19		50740	ולא תגנב׃ ס
05O	5	20		50750	ולא־תענה ברעך עד שוא׃ ס
05O	5	21		50760	ולא תחמד אשת רעך ס ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך׃ ס
05O	5	22		50770	את־הדברים האלה דבר יהוה אל־כל־קהלכם בהר מתוך האש העןן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על־שני לחת אבנים ויתנם אלי׃
05O	5	23		50780	ויהי כשמעכם את־הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל־ראשי שבטיכם וזקניכם׃
05O	5	24		50790	ותאמרו הן הראנו יהוה אלהינו את־כבדו ואת־גדלו ואת־קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי־ידבר אלהים את־האדם וחי׃
05O	5	25		50800	ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם־יספים אנחנו לשמע את־קול יהוה אלהינו עוד ומתנו׃
05O	5	26		50810	כי מי כל־בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך־האש כמנו ויחי׃
05O	5	27		50820	קרב אתה ושמע את כל־אשר יאמר יהוה אלהינו ואת תדבר אלינו את כל־אשר ידבר יהוה אלהינו אליך ושמענו ועשינו׃
05O	5	28		50830	וישמע יהוה את־קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר יהוה אלי שמעתי את־קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל־אשר דברו׃
05O	5	29		50840	מי־יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את־כל־מצותי כל־הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם׃
05O	5	30		50850	לך אמר להם שובו לכם לאהליכם׃
05O	5	31		50860	ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל־המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה׃
05O	5	32		50870	ושמרתם לעשות כאשר צוה יהוה אלהיכם אתכם לא תסרו ימין ושמאל׃
05O	5	33		50880	בכל־הדרך אשר צוה יהוה אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון׃
05O	6	1		50890	וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃
05O	6	2		50900	למען תירא את־יהוה אלהיך לשמר את־כל־חקתיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן־בנך כל ימי חייך ולמען יארכן ימיך׃
05O	6	3		50910	ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב ודבש׃ ף
05O	6	4		50920	שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃
05O	6	5		50930	ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך׃
05O	6	6		50940	והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבך׃
05O	6	7		50950	ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך׃
05O	6	8		50960	וקשרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך׃
05O	6	9		50970	וכתבתם על־מזוזת ביתך ובשעריך׃ ס
05O	6	10		50980	והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא־בנית׃
05O	6	11		50990	ובתים מלאים כל־טוב אשר לא־מלאת וברת חצובים אשר לא־חצבת כרמים וזיתים אשר לא־נטעת ואכלת ושבעת׃
05O	6	12		51000	השמר לך פן־תשכח את־יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃
05O	6	13		51010	את־יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע׃
05O	6	14		51020	לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם׃
05O	6	15		51030	כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשמידך מעל פני האדמה׃ ס
05O	6	16		51040	לא תנסו את־יהוה אלהיכם כאשר נסיתם במסה׃
05O	6	17		51050	שמור תשמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך׃
05O	6	18		51060	ועשית הישר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשת את־הארץ הטבה אשר־נשבע יהוה לאבתיך׃
05O	6	19		51070	להדף את־כל־איביך מפניך כאשר דבר יהוה׃ ס
05O	6	20		51080	כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהינו אתכם׃
05O	6	21		51090	ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה׃
05O	6	22		51100	ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל־ביתו לעינינו׃
05O	6	23		51110	ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשר נשבע לאבתינו׃
05O	6	24		51120	ויצונו יהוה לעשות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב לנו כל־הימים לחיתנו כהיום הזה׃
05O	6	25		51130	וצדקה תהיה־לנו כי־נשמר לעשות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשר צונו׃ ס
05O	7	1		51140	כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה ונשל גוים־רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך׃
05O	7	2		51150	ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא־תכרת להם ברית ולא תחנם׃
05O	7	3		51160	ולא תתחתן בם בתך לא־תתן לבנו ובתו לא־תקח לבנך׃
05O	7	4		51170	כי־יסיר את־בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף־יהוה בכם והשמידך מהר׃
05O	7	5		51180	כי־אם־כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש׃
05O	7	6		51190	כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך בך בחר יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על־פני האדמה׃ ס
05O	7	7		51200	לא מרבכם מכל־העמים חשק יהוה בכם ויבחר בכם כי־אתם המעט מכל־העמים׃
05O	7	8		51210	כי מאהבת יהוה אתכם ומשמרו את־השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יהוה אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך־מצרים׃
05O	7	9		51220	וידעת כי־יהוה אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי [כ= מצותו] [ק= מצותיו] לאלף דור׃
05O	7	10		51230	ומשלם לשנאיו אל־פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל־פניו ישלם־לו׃
05O	7	11		51240	ושמרת את־המצוה ואת־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם׃ ף
05O	7	12		51250	והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר יהוה אלהיך לך את־הברית ואת־החסד אשר נשבע לאבתיך׃
05O	7	13		51260	ואהבך וברךך והרבך וברך פרי־בטנך ופרי־אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר־אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר־נשבע לאבתיך לתת לך׃
05O	7	14		51270	ברוך תהיה מכל־העמים לא־יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך׃
05O	7	15		51280	והסיר יהוה ממך כל־חלי וכל־מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישיםם בך ונתנם בכל־שנאיך׃
05O	7	16		51290	ואכלת את־כל־העמים אשר יהוה אלהיך נתן לך לא־תחס עינך עליהם ולא תעבד את־אלהיהם כי־מוקש הוא לך׃ ס
05O	7	17		51300	כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם׃
05O	7	18		51310	לא תירא מהם זכר תזכר את אשר־עשה יהוה אלהיך לפרעה ולכל־מצרים׃
05O	7	19		51320	המסת הגדלת אשר־ראו עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך יהוה אלהיך כן־יעשה יהוה אלהיך לכל־העמים אשר־אתה ירא מפניהם׃
05O	7	20		51330	וגם את־הצרעה ישלח יהוה אלהיך בם עד־אבד הנשארים והנסתרים מפניך׃
05O	7	21		51340	לא תערץ מפניהם כי־יהוה אלהיך בקרבך אל גדול ונורא׃
05O	7	22		51350	ונשל יהוה אלהיך את־הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלתם מהר פן־תרבה עליך חית השדה׃
05O	7	23		51360	ונתנם יהוה אלהיך לפניך והםם מהומה גדלה עד השמדם׃
05O	7	24		51370	ונתן מלכיהם בידך והאבדת את־שםם מתחת השמים לא־יתיצב איש בפניך עד השמדך אתם׃
05O	7	25		51380	פסילי אלהיהם תשרפון באש לא־תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת יהוה אלהיך הוא׃
05O	7	26		51390	ולא־תביא תועבה אל־ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי־חרם הוא׃ ף
05O	8	1		51400	כל־המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את־הארץ אשר־נשבע יהוה לאבתיכם׃
05O	8	2		51410	וזכרת את־כל־הדרך אשר הליךך יהוה אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את־אשר בלבבך התשמר [כ= מצותו] [ק= מצותיו] אם־לא׃
05O	8	3		51420	ויענך וירעבך ויאכלך את־המן אשר לא־ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה יחיה האדם׃
05O	8	4		51430	שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה׃
05O	8	5		51440	וידעת עם־לבבך כי כאשר ייסר איש את־בנו יהוה אלהיך מיסרך׃
05O	8	6		51450	ושמרת את־מצות יהוה אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו׃
05O	8	7		51460	כי יהוה אלהיך מביאך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר׃
05O	8	8		51470	ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ־זית שמן ודבש׃
05O	8	9		51480	ארץ אשר לא במסכנת תאכל־בה לחם לא־תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת׃
05O	8	10		51490	ואכלת ושבעת וברכת את־יהוה אלהיך על־הארץ הטבה אשר נתן־לך׃
05O	8	11		51500	השמר לך פן־תשכח את־יהוה אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום׃
05O	8	12		51510	פן־תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת׃
05O	8	13		51520	ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה־לך וכל אשר־לך ירבה׃
05O	8	14		51530	ורם לבבך ושכחת את־יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃
05O	8	15		51540	המוליךך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין־מים המוציא לך מים מצור החלמיש׃
05O	8	16		51550	המאכלך מן במדבר אשר לא־ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך׃
05O	8	17		51560	ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את־החיל הזה׃
05O	8	18		51570	וזכרת את־יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את־בריתו אשר־נשבע לאבתיך כיום הזה׃ ף
05O	8	19		51580	והיה אם־שכח תשכח את־יהוה אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון׃
05O	8	20		51590	כגוים אשר יהוה מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול יהוה אלהיכם׃ ף
05O	9	1		51600	שמע ישראל אתה עבר היום את־הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת ובצרת בשמים׃
05O	9	2		51610	עם־גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק׃
05O	9	3		51620	וידעת היום כי יהוה אלהיך הוא־העבר לפניך אש אכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר יהוה לך׃
05O	9	4		51630	אל־תאמר בלבבך בהדף יהוה אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני יהוה לרשת את־הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה יהוה מורישם מפניך׃
05O	9	5		51640	לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את־ארצם כי ברשעת הגוים האלה יהוה אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את־הדבר אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב׃
05O	9	6		51650	וידעת כי לא בצדקתך יהוה אלהיך נתן לך את־הארץ הטובה הזאת לרשתה כי עם־קשה־ערף אתה׃
05O	9	7		51660	זכר אל־תשכח את אשר־הקצפת את־יהוה אלהיך במדבר למן־היום אשר־יצאת מארץ מצרים עד־באכם עד־המקום הזה ממרים הייתם עם־יהוה׃
05O	9	8		51670	ובחרב הקצפתם את־יהוה ויתאנף יהוה בכם להשמיד אתכם׃
05O	9	9		51680	בעלתי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית אשר־כרת יהוה עםכם ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי׃
05O	9	10		51690	ויתן יהוה אלי את־שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל־הדברים אשר דבר יהוה עםכם בהר מתוך האש ביום הקהל׃
05O	9	11		51700	ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יהוה אלי את־שני לחת האבנים לחות הברית׃
05O	9	12		51710	ויאמר יהוה אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים סרו מהר מן־הדרך אשר צויתם עשו להם מסכה׃
05O	9	13		51720	ויאמר יהוה אלי לאמר ראיתי את־העם הזה והנה עם־קשה־ערף הוא׃
05O	9	14		51730	הרף ממני ואשמידם ואמחה את־שםם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי־עצום ורב ממנו׃
05O	9	15		51740	ואפן וארד מן־ההר וההר בער באש ושני לחת הברית על שתי ידי׃
05O	9	16		51750	וארא והנה חטאתם ליהוה אלהיכם עשיתם לכם עגל מסכה סרתם מהר מן־הדרך אשר־צוה יהוה אתכם׃
05O	9	17		51760	ואתפש בשני הלחת ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם׃
05O	9	18		51770	ואתנפל לפני יהוה כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל־חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו׃
05O	9	19		51780	כי יגרתי מפני האף והחמה אשר קצף יהוה עליכם להשמיד אתכם וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא׃
05O	9	20		51790	ובאהרן התאנף יהוה מאד להשמידו ואתפלל גם־בעד אהרן בעת ההוא׃
05O	9	21		51800	ואת־חטאתכם אשר־עשיתם את־העגל לקחתי ואשרף אתו באש ואכת אתו טחון היטב עד אשר־דק לעפר ואשלך את־עפרו אל־הנחל הירד מן־ההר׃
05O	9	22		51810	ובתבערה ובמסה ובקברת התאוה מקצפים הייתם את־יהוה׃
05O	9	23		51820	ובשלח יהוה אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את־הארץ אשר נתתי לכם ותמרו את־פי יהוה אלהיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקלו׃
05O	9	24		51830	ממרים הייתם עם־יהוה מיום דעתי אתכם׃
05O	9	25		51840	ואתנפל לפני יהוה את ארבעים היום ואת־ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי־אמר יהוה להשמיד אתכם׃
05O	9	26		51850	ואתפלל אל־יהוה ואמר אדני יהוה אל־תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר־הוצאת ממצרים ביד חזקה׃
05O	9	27		51860	זכר לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אל־תפן אל־קשי העם הזה ואל־רשעו ואל־חטאתו׃
05O	9	28		51870	פן־יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת יהוה להביאם אל־הארץ אשר־דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמתם במדבר׃
05O	9	29		51880	והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדל ובזרעך הנטויה׃ ף
05O	10	1		51890	בעת ההוא אמר יהוה אלי פסל־לך שני־לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ׃
05O	10	2		51900	ואכתב על־הלחת את־הדברים אשר היו על־הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם בארון׃
05O	10	3		51910	ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני־לחת אבנים כראשנים ואעל ההרה ושני הלחת בידי׃
05O	10	4		51920	ויכתב על־הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר יהוה אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם יהוה אלי׃
05O	10	5		51930	ואפן וארד מן־ההר ואשם את־הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני יהוה׃
05O	10	6		51940	ובני ישראל נסעו מבארת בני־יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו׃
05O	10	7		51950	משם נסעו הגדגדה ומן־הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים׃
05O	10	8		51960	בעת ההוא הבדיל יהוה את־שבט הלוי לשאת את־ארון ברית־יהוה לעמד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה׃
05O	10	9		51970	על־כן לא־היה ללוי חלק ונחלה עם־אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר דבר יהוה אלהיך לו׃
05O	10	10		51980	ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא לא־אבה יהוה השחיתך׃
05O	10	11		51990	ויאמר יהוה אלי קום לך למסע לפני העם ויבאו וירשו את־הארץ אשר־נשבעתי לאבתם לתת להם׃ ף
05O	10	12		52000	ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם־ליראה את־יהוה אלהיך ללכת בכל־דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך׃
05O	10	13		52010	לשמר את־מצות יהוה ואת־חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך׃
05O	10	14		52020	הן ליהוה אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל־אשר־בה׃
05O	10	15		52030	רק באבתיך חשק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל־העמים כיום הזה׃
05O	10	16		52040	ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד׃
05O	10	17		52050	כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא־ישא פנים ולא יקח שחד׃
05O	10	18		52060	עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה׃
05O	10	19		52070	ואהבתם את־הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃
05O	10	20		52080	את־יהוה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע׃
05O	10	21		52090	הוא תהלתך והוא אלהיך אשר־עשה אתך את־הגדלת ואת־הנוראת האלה אשר ראו עיניך׃
05O	10	22		52100	בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יהוה אלהיך ככוכבי השמים לרב׃
05O	11	1		52110	ואהבת את יהוה אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל־הימים׃
05O	11	2		52120	וידעתם היום כי לא את־בניכם אשר לא־ידעו ואשר לא־ראו את־מוסר יהוה אלהיכם את־גדלו את־ידו החזקה וזרעו הנטויה׃
05O	11	3		52130	ואת־אתתיו ואת־מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה מלך־מצרים ולכל־ארצו׃
05O	11	4		52140	ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר הציף את־מי ים־סוף על־פניהם ברדפם אחריכם ויאבדם יהוה עד היום הזה׃
05O	11	5		52150	ואשר עשה לכם במדבר עד־באכם עד־המקום הזה׃
05O	11	6		52160	ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן־ראובן אשר פצתה הארץ את־פיה ותבלעם ואת־בתיהם ואת־אהליהם ואת כל־היקום אשר ברגליהם בקרב כל־ישראל׃
05O	11	7		52170	כי עיניכם הראת את־כל־מעשה יהוה הגדל אשר עשה׃
05O	11	8		52180	ושמרתם את־כל־המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את־הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃
05O	11	9		52190	ולמען תאריכו ימים על־האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש׃ ס
05O	11	10		52200	כי הארץ אשר אתה בא־שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את־זרעך והשקית ברגלך כגן הירק׃
05O	11	11		52210	והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה־מים׃
05O	11	12		52220	ארץ אשר־יהוה אלהיך דרש אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה׃ ס
05O	11	13		52230	והיה אם־שמע תשמעו אל־מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את־יהוה אלהיכם ולעבדו בכל־לבבכם ובכל־נפשכם׃
05O	11	14		52240	ונתתי מטר־ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך׃
05O	11	15		52250	ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת׃
05O	11	16		52260	השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם׃
05O	11	17		52270	וחרה אף־יהוה בכם ועצר את־השמים ולא־יהיה מטר והאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוה נתן לכם׃
05O	11	18		52280	ושמתם את־דברי אלה על־לבבכם ועל־נפשכם וקשרתם אתם לאות על־ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם׃
05O	11	19		52290	ולמדתם אתם את־בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך׃
05O	11	20		52300	וכתבתם על־מזוזות ביתך ובשעריך׃
05O	11	21		52310	למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם כימי השמים על־הארץ׃ ס
05O	11	22		52320	כי אם־שמר תשמרון את־כל־המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את־יהוה אלהיכם ללכת בכל־דרכיו ולדבקה־בו׃
05O	11	23		52330	והוריש יהוה את־כל־הגוים האלה מלפניכם וירשתם גוים גדלים ועצמים םכם׃
05O	11	24		52340	כל־המקום אשר תדרך כף־רגלכם בו לכם יהיה מן־המדבר והלבנון מן־הנהר נהר־פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם׃
05O	11	25		52350	לא־יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן יהוה אלהיכם על־פני כל־הארץ אשר תדרכו־בה כאשר דבר לכם׃ ס
05O	11	26		52360	ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה׃
05O	11	27		52370	את־הברכה אשר תשמעו אל־מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום׃
05O	11	28		52380	והקללה אם־לא תשמעו אל־מצות יהוה אלהיכם וסרתם מן־הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם׃ ס
05O	11	29		52390	והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה ונתתה את־הברכה על־הר גרזים ואת־הקללה על־הר עיבל׃
05O	11	30		52400	הלא־המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה׃
05O	11	31		52410	כי אתם עברים את־הירדן לבא לרשת את־הארץ אשר־יהוה אלהיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם־בה׃
05O	11	32		52420	ושמרתם לעשות את כל־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום׃
05O	12	1		52430	אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן יהוה אלהי אבתיך לך לרשתה כל־הימים אשר־אתם חיים על־האדמה׃
05O	12	2		52440	אבד תאבדון את־כל־המקמות אשר עבדו־שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את־אלהיהם על־ההרים הרמים ועל־הגבעות ותחת כל־עץ רעןן׃
05O	12	3		52450	ונתצתם את־מזבחתם ושברתם את־מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את־שםם מן־המקום ההוא׃
05O	12	4		52460	לא־תעשון כן ליהוה אלהיכם׃
05O	12	5		52470	כי אם־אל־המקום אשר־יבחר יהוה אלהיכם מכל־שבטיכם לשום את־שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה׃
05O	12	6		52480	והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם׃
05O	12	7		52490	ואכלתם־שם לפני יהוה אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברךך יהוה אלהיך׃
05O	12	8		52500	לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל־הישר בעיניו׃
05O	12	9		52510	כי לא־באתם עד־עתה אל־המנוחה ואל־הנחלה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃
05O	12	10		52520	ועברתם את־הירדן וישבתם בארץ אשר־יהוה אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל־איביכם מסביב וישבתם־בטח׃
05O	12	11		52530	והיה המקום אשר־יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל־אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליהוה׃
05O	12	12		52540	ושמחתם לפני יהוה אלהיכם אתם ובניכם ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם׃
05O	12	13		52550	השמר לך פן־תעלה עלתיך בכל־מקום אשר תראה׃
05O	12	14		52560	כי אם־במקום אשר־יבחר יהוה באחד שבטיך שם תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך׃
05O	12	15		52570	רק בכל־אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת יהוה אלהיך אשר נתן־לך בכל־שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל׃
05O	12	16		52580	רק הדם לא תאכלו על־הארץ תשפכנו כמים׃
05O	12	17		52590	לא־תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל־נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך׃
05O	12	18		52600	כי אם־לפני יהוה אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני יהוה אלהיך בכל משלח ידך׃
05O	12	19		52610	השמר לך פן־תעזב את־הלוי כל־ימיך על־אדמתך׃ ס
05O	12	20		52620	כי־ירחיב יהוה אלהיך את־גבולך כאשר דבר־לך ואמרת אכלה בשר כי־תאוה נפשך לאכל בשר בכל־אות נפשך תאכל בשר׃
05O	12	21		52630	כי־ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן יהוה לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך׃
05O	12	22		52640	אך כאשר יאכל את־הצבי ואת־האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו׃
05O	12	23		52650	רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא־תאכל הנפש עם־הבשר׃
05O	12	24		52660	לא תאכלנו על־הארץ תשפכנו כמים׃
05O	12	25		52670	לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי־תעשה הישר בעיני יהוה׃
05O	12	26		52680	רק קדשיך אשר־יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל־המקום אשר־יבחר יהוה׃
05O	12	27		52690	ועשית עלתיך הבשר והדם על־מזבח יהוה אלהיך ודם־זבחיך ישפך על־מזבח יהוה אלהיך והבשר תאכל׃
05O	12	28		52700	שמר ושמעת את כל־הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד־עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני יהוה אלהיך׃ ס
05O	12	29		52710	כי־יכרית יהוה אלהיך את־הגוים אשר אתה בא־שמה לרשת אותם מפניך וירשת אתם וישבת בארצם׃
05O	12	30		52720	השמר לך פן־תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן־תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את־אלהיהם ואעשה־כן גם־אני׃
05O	12	31		52730	לא־תעשה כן ליהוה אלהיך כי כל־תועבת יהוה אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את־בניהם ואת־בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם׃
05O	13	1		52740	את כל־הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא־תסף עליו ולא תגרע ממנו׃ ף
05O	13	2		52750	כי־יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת׃
05O	13	3		52760	ובא האות והמופת אשר־דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם ונעבדם׃
05O	13	4		52770	לא תשמע אל־דברי הנביא ההוא או אל־חולם החלום ההוא כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את־יהוה אלהיכם בכל־לבבכם ובכל־נפשכם׃
05O	13	5		52780	אחרי יהוה אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת־מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון׃
05O	13	6		52790	והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר־סרה על־יהוה אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן־הדרך אשר צוך יהוה אלהיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך׃
05O	13	7		52800	כי יסיתך אחיך בן־אמך או־בנך או־בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך׃
05O	13	8		52810	מאלהי העמים אשר סביבתיכם הקרבים אליך או הרחקים ממך מקצה הארץ ועד־קצה הארץ׃
05O	13	9		52820	לא־תאבה לו ולא תשמע אליו ולא־תחוס עינך עליו ולא־תחמל ולא־תכסה עליו׃
05O	13	10		52830	כי הרג תהרגנו ידך תהיה־בו בראשונה להמיתו ויד כל־העם באחרנה׃
05O	13	11		52840	וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃
05O	13	12		52850	וכל־ישראל ישמעו ויראון ולא־יוספו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך׃ ס
05O	13	13		52860	כי־תשמע באחת עריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבת שם לאמר׃
05O	13	14		52870	יצאו אנשים בני־בליעל מקרבך וידיחו את־ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא־ידעתם׃
05O	13	15		52880	ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך׃
05O	13	16		52890	הכה תכה את־ישבי העיר [כ= ההוא] [ק= ההיא] לפי־חרב החרם אתה ואת־כל־אשר־בה ואת־בהמתה לפי־חרב׃
05O	13	17		52900	ואת־כל־שללה תקבץ אל־תוך רחבה ושרפת באש את־העיר ואת־כל־שללה כליל ליהוה אלהיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד׃
05O	13	18		52910	ולא־ידבק בידך מאומה מן־החרם למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן־לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך׃
05O	13	19		52920	כי תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך היום לעשות הישר בעיני יהוה אלהיך׃ ס
05O	14	1		52930	בנים אתם ליהוה אלהיכם לא תתגדדו ולא־תשימו קרחה בין עיניכם למת׃
05O	14	2		52940	כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך ובך בחר יהוה להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על־פני האדמה׃ ס
05O	14	3		52950	לא תאכל כל־תועבה׃
05O	14	4		52960	זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים׃
05O	14	5		52970	איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר׃
05O	14	6		52980	וכל־בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו׃
05O	14	7		52990	אך את־זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את־הגמל ואת־הארנבת ואת־השפן כי־מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם׃
05O	14	8		53000	ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו׃ ס
05O	14	9		53010	את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת תאכלו׃
05O	14	10		53020	וכל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו טמא הוא לכם׃ ס
05O	14	11		53030	כל־צפור טהרה תאכלו׃
05O	14	12		53040	וזה אשר לא־תאכלו מהם הנשר והפרס והעזניה׃
05O	14	13		53050	והראה ואת־האיה והדיה למינה׃
05O	14	14		53060	ואת כל־ערב למינו׃
05O	14	15		53070	ואת בת היענה ואת־התחמס ואת־השחף ואת־הנץ למינהו׃
05O	14	16		53080	את־הכוס ואת־הינשוף והתנשמת׃
05O	14	17		53090	והקאת ואת־הרחמה ואת־השלך׃
05O	14	18		53100	והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף׃
05O	14	19		53110	וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו׃
05O	14	20		53120	כל־עוף טהור תאכלו׃
05O	14	21		53130	לא תאכלו כל־נבלה לגר אשר־בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃ ף
05O	14	22		53140	עשר תעשר את כל־תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה׃
05O	14	23		53150	ואכלת לפני יהוה אלהיך במקום אשר־יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את־יהוה אלהיך כל־הימים׃
05O	14	24		53160	וכי־ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי־ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם כי יברךך יהוה אלהיך׃
05O	14	25		53170	ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל־המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו׃
05O	14	26		53180	ונתתה הכסף בכל אשר־תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך׃
05O	14	27		53190	והלוי אשר־בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך׃ ס
05O	14	28		53200	מקצה שלש שנים תוציא את־כל־מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך׃
05O	14	29		53210	ובא הלוי כי אין־לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברךך יהוה אלהיך בכל־מעשה ידך אשר תעשה׃ ס
05O	15	1		53220	מקץ שבע־שנים תעשה שמטה׃
05O	15	2		53230	וזה דבר השמטה שמוט כל־בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא־יגש את־רעהו ואת־אחיו כי־קרא שמטה ליהוה׃
05O	15	3		53240	את־הנכרי תגש ואשר יהיה לך את־אחיך תשמט ידך׃
05O	15	4		53250	אפס כי לא יהיה־בך אביון כי־ברך יברךך יהוה בארץ אשר יהוה אלהיך נתן־לך נחלה לרשתה׃
05O	15	5		53260	רק אם־שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום׃
05O	15	6		53270	כי־יהוה אלהיך ברךך כאשר דבר־לך והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו׃ ס
05O	15	7		53280	כי־יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר־יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את־לבבך ולא תקפץ את־ידך מאחיך האביון׃
05O	15	8		53290	כי־פתח תפתח את־ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו׃
05O	15	9		53300	השמר לך פן־יהיה דבר עם־לבבך בליעל לאמר קרבה שנת־השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא׃
05O	15	10		53310	נתון תתן לו ולא־ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברךך יהוה אלהיך בכל־מעשך ובכל משלח ידך׃
05O	15	11		53320	כי לא־יחדל אביון מקרב הארץ על־כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את־ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך׃ ס
05O	15	12		53330	כי־ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך׃
05O	15	13		53340	וכי־תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם׃
05O	15	14		53350	העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברךך יהוה אלהיך תתן־לו׃
05O	15	15		53360	וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יהוה אלהיך על־כן אנכי מצוך את־הדבר הזה היום׃
05O	15	16		53370	והיה כי־יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת־ביתך כי־טוב לו עמך׃
05O	15	17		53380	ולקחת את־המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה־כן׃
05O	15	18		53390	לא־יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברךך יהוה אלהיך בכל אשר תעשה׃ ף
05O	15	19		53400	כל־הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך׃
05O	15	20		53410	לפני יהוה אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר־יבחר יהוה אתה וביתך׃
05O	15	21		53420	וכי־יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו ליהוה אלהיך׃
05O	15	22		53430	בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל׃
05O	15	23		53440	רק את־דמו לא תאכל על־הארץ תשפכנו כמים׃ ף
05O	16	1		53450	שמור את־חדש האביב ועשית פסח ליהוה אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יהוה אלהיך ממצרים לילה׃
05O	16	2		53460	וזבחת פסח ליהוה אלהיך צאן ובקר במקום אשר־יבחר יהוה לשכן שמו שם׃
05O	16	3		53470	לא־תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל־עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את־יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך׃
05O	16	4		53480	ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך שבעת ימים ולא־ילין מן־הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר׃
05O	16	5		53490	לא תוכל לזבח את־הפסח באחד שעריך אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃
05O	16	6		53500	כי אם־אל־המקום אשר־יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם תזבח את־הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים׃
05O	16	7		53510	ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו ופנית בבקר והלכת לאהליך׃
05O	16	8		53520	ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ליהוה אלהיך לא תעשה מלאכה׃ ס
05O	16	9		53530	שבעה שבעת תספר־לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות׃
05O	16	10		53540	ועשית חג שבעות ליהוה אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברךך יהוה אלהיך׃
05O	16	11		53550	ושמחת לפני יהוה אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם׃
05O	16	12		53560	וזכרת כי־עבד היית במצרים ושמרת ועשית את־החקים האלה׃ ף
05O	16	13		53570	חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך׃
05O	16	14		53580	ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך׃
05O	16	15		53590	שבעת ימים תחג ליהוה אלהיך במקום אשר־יבחר יהוה כי יברךך יהוה אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח׃
05O	16	16		53600	שלוש פעמים בשנה יראה כל־זכורך את־פני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את־פני יהוה ריקם׃
05O	16	17		53610	איש כמתנת ידו כברכת יהוה אלהיך אשר נתן־לך׃ ס
05O	16	18		53620	שפטים ושטרים תתן־לך בכל־שעריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את־העם משפט־צדק׃
05O	16	19		53630	לא־תטה משפט לא תכיר פנים ולא־תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם׃
05O	16	20		53640	צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את־הארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ ס
05O	16	21		53650	לא־תטע לך אשרה כל־עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה־לך׃ ס
05O	16	22		53660	ולא־תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך׃ ס
05O	17	1		53670	לא־תזבח ליהוה אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יהוה אלהיך הוא׃ ס
05O	17	2		53680	כי־ימצא בקרבך באחד שעריך אשר־יהוה אלהיך נתן לך איש או־אשה אשר יעשה את־הרע בעיני יהוה־אלהיך לעבר בריתו׃
05O	17	3		53690	וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל־צבא השמים אשר לא־צויתי׃
05O	17	4		53700	והגד־לך ושמעת ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל׃
05O	17	5		53710	והוצאת את־האיש ההוא או את־האשה ההוא אשר עשו את־הדבר הרע הזה אל־שעריך את־האיש או את־האשה וסקלתם באבנים ומתו׃
05O	17	6		53720	על־פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על־פי עד אחד׃
05O	17	7		53730	יד העדים תהיה־בו בראשנה להמיתו ויד כל־העם באחרנה ובערת הרע מקרבך׃ ף
05O	17	8		53740	כי יפלא ממך דבר למשפט בין־דם לדם בין־דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל־המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו׃
05O	17	9		53750	ובאת אל־הכהנים הלוים ואל־השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט׃
05O	17	10		53760	ועשית על־פי הדבר אשר יגידו לך מן־המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך׃
05O	17	11		53770	על־פי התורה אשר יורוך ועל־המשפט אשר־יאמרו לך תעשה לא תסור מן־הדבר אשר־יגידו לך ימין ושמאל׃
05O	17	12		53780	והאיש אשר־יעשה בזדון לבלתי שמע אל־הכהן העמד לשרת שם את־יהוה אלהיך או אל־השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל׃
05O	17	13		53790	וכל־העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד׃ ס
05O	17	14		53800	כי־תבא אל־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל־הגוים אשר סביבתי׃
05O	17	15		53810	שום תשים עליך מלך אשר יבחר יהוה אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא־אחיך הוא׃
05O	17	16		53820	רק לא־ירבה־לו סוסים ולא־ישיב את־העם מצרימה למען הרבות סוס ויהוה אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד׃
05O	17	17		53830	ולא ירבה־לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה־לו מאד׃
05O	17	18		53840	והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את־משנה התורה הזאת על־ספר מלפני הכהנים הלוים׃
05O	17	19		53850	והיתה עמו וקרא בו כל־ימי חייו למען ילמד ליראה את־יהוה אלהיו לשמר את־כל־דברי התורה הזאת ואת־החקים האלה לעשתם׃
05O	17	20		53860	לבלתי רום־לבבו מאחיו ולבלתי סור מן־המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על־ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל׃ ס
05O	18	1		53870	לא־יהיה לכהנים הלוים כל־שבט לוי חלק ונחלה עם־ישראל אשי יהוה ונחלתו יאכלון׃
05O	18	2		53880	ונחלה לא־יהיה־לו בקרב אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר דבר־לו׃ ס
05O	18	3		53890	וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם־שור אם־שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה׃
05O	18	4		53900	ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן־לו׃
05O	18	5		53910	כי בו בחר יהוה אלהיך מכל־שבטיך לעמד לשרת בשם־יהוה הוא ובניו כל־הימים׃ ס
05O	18	6		53920	וכי־יבא הלוי מאחד שעריך מכל־ישראל אשר־הוא גר שם ובא בכל־אות נפשו אל־המקום אשר־יבחר יהוה׃
05O	18	7		53930	ושרת בשם יהוה אלהיו ככל־אחיו הלוים העמדים שם לפני יהוה׃
05O	18	8		53940	חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על־האבות׃ ס
05O	18	9		53950	כי אתה בא אל־הארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך לא־תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם׃
05O	18	10		53960	לא־ימצא בך מעביר בנו־ובתו באש קסם קסמים מעוןן ומנחש ומכשף׃
05O	18	11		53970	וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל־המתים׃
05O	18	12		53980	כי־תועבת יהוה כל־עשה אלה ובגלל התועבת האלה יהוה אלהיך מוריש אותם מפניך׃
05O	18	13		53990	תמים תהיה עם יהוה אלהיך׃ ס
05O	18	14		54000	כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל־מעננים ואל־קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך יהוה אלהיך׃
05O	18	15		54010	נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון׃
05O	18	16		54020	ככל אשר־שאלת מעם יהוה אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את־קול יהוה אלהי ואת־האש הגדלה הזאת לא־אראה עוד ולא אמות׃
05O	18	17		54030	ויאמר יהוה אלי היטיבו אשר דברו׃
05O	18	18		54040	נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל־אשר אצונו׃
05O	18	19		54050	והיה האיש אשר לא־ישמע אל־דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו׃
05O	18	20		54060	אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא־צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא׃
05O	18	21		54070	וכי תאמר בלבבך איכה נדע את־הדבר אשר לא־דברו יהוה׃
05O	18	22		54080	אשר ידבר הנביא בשם יהוה ולא־יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא־דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו׃ ס
05O	19	1		54090	כי־יכרית יהוה אלהיך את־הגוים אשר יהוה אלהיך נתן לך את־ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם׃
05O	19	2		54100	שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה׃
05O	19	3		54110	תכין לך הדרך ושלשת את־גבול ארצך אשר ינחילך יהוה אלהיך והיה לנוס שמה כל־רצח׃
05O	19	4		54120	וזה דבר הרצח אשר־ינוס שמה וחי אשר יכה את־רעהו בבלי־דעת והוא לא־שנא לו מתמל שלשם׃
05O	19	5		54130	ואשר יבא את־רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן־העץ ומצא את־רעהו ומת הוא ינוס אל־אחת הערים־האלה וחי׃
05O	19	6		54140	פן־ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי־יחם לבבו והשיגו כי־ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט־מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום׃
05O	19	7		54150	על־כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך׃ ס
05O	19	8		54160	ואם־ירחיב יהוה אלהיך את־גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את־כל־הארץ אשר דבר לתת לאבתיך׃
05O	19	9		54170	כי־תשמר את־כל־המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את־יהוה אלהיך וללכת בדרכיו כל־הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה׃
05O	19	10		54180	ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים׃ ס
05O	19	11		54190	וכי־יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל־אחת הערים האל׃
05O	19	12		54200	ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת׃
05O	19	13		54210	לא־תחוס עינך עליו ובערת דם־הנקי מישראל וטוב לך׃ ס
05O	19	14		54220	לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה׃ ס
05O	19	15		54230	לא־יקום עד אחד באיש לכל־עון ולכל־חטאת בכל־חטא אשר יחטא על־פי שני עדים או על־פי שלשה־עדים יקום דבר׃
05O	19	16		54240	כי־יקום עד־חמס באיש לענות בו סרה׃
05O	19	17		54250	ועמדו שני־האנשים אשר־להם הריב לפני יהוה לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם׃
05O	19	18		54260	ודרשו השפטים היטב והנה עד־שקר העד שקר ענה באחיו׃
05O	19	19		54270	ועשיתם לו כאשר זםם לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך׃
05O	19	20		54280	והנשארים ישמעו ויראו ולא־יספו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך׃
05O	19	21		54290	ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל׃ ס
05O	20	1		54300	כי־תצא למלחמה על־איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי־יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים׃
05O	20	2		54310	והיה כקרבכם אל־המלחמה ונגש הכהן ודבר אל־העם׃
05O	20	3		54320	ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על־איביכם אל־ירך לבבכם אל־תיראו ואל־תחפזו ואל־תערצו מפניהם׃
05O	20	4		54330	כי יהוה אלהיכם ההלך עםכם להלחם לכם עם־איביכם להושיע אתכם׃
05O	20	5		54340	ודברו השטרים אל־העם לאמר מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו׃
05O	20	6		54350	ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו׃
05O	20	7		54360	ומי־האיש אשר־ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה׃
05O	20	8		54370	ויספו השטרים לדבר אל־העם ואמרו מי־האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את־לבב אחיו כלבבו׃
05O	20	9		54380	והיה ככלת השטרים לדבר אל־העם ופקדו שרי צבאות בראש העם׃ ס
05O	20	10		54390	כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום׃
05O	20	11		54400	והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך׃
05O	20	12		54410	ואם־לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה׃
05O	20	13		54420	ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את־כל־זכורה לפי־חרב׃
05O	20	14		54430	רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל־שללה תבז לך ואכלת את־שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃
05O	20	15		54440	כן תעשה לכל־הערים הרחקת ממך מאד אשר לא־מערי הגוים־האלה הנה׃
05O	20	16		54450	רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל־נשמה׃
05O	20	17		54460	כי־החרם תחריםם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך׃
05O	20	18		54470	למען אשר לא־ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם׃ ס
05O	20	19		54480	כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשחית את־עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור׃
05O	20	20		54490	רק עץ אשר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־העיר אשר־הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה׃ ף
05O	21	1		54500	כי־ימצא חלל באדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו׃
05O	21	2		54510	ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל־הערים אשר סביבת החלל׃
05O	21	3		54520	והיה העיר הקרבה אל־החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא־עבד בה אשר לא־משכה בעל׃
05O	21	4		54530	והורדו זקני העיר ההוא את־העגלה אל־נחל איתן אשר לא־יעבד בו ולא יזרע וערפו־שם את־העגלה בנחל׃
05O	21	5		54540	ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יהוה אלהיך לשרתו ולברך בשם יהוה ועל־פיהם יהיה כל־ריב וכל־נגע׃
05O	21	6		54550	וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל־החלל ירחצו את־ידיהם על־העגלה הערופה בנחל׃
05O	21	7		54560	וענו ואמרו ידינו לא [כ= שפכה] [ק= שפכו] את־הדם הזה ועינינו לא ראו׃
05O	21	8		54570	כפר לעמך ישראל אשר־פדית יהוה ואל־תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם׃
05O	21	9		54580	ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי־תעשה הישר בעיני יהוה׃ ס
05O	21	10		54590	כי־תצא למלחמה על־איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו׃
05O	21	11		54600	וראית בשביה אשת יפת־תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה׃
05O	21	12		54610	והבאתה אל־תוך ביתך וגלחה את־ראשה ועשתה את־צפרניה׃
05O	21	13		54620	והסירה את־שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את־אביה ואת־אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה׃
05O	21	14		54630	והיה אם־לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא־תמכרנה בכסף לא־תתעמר בה תחת אשר עניתה׃ ס
05O	21	15		54640	כי־תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו־לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה׃
05O	21	16		54650	והיה ביום הנחילו את־בניו את אשר־יהיה לו לא יוכל לבכר את־בן־האהובה על־פני בן־השנואה הבכר׃
05O	21	17		54660	כי את־הבכר בן־השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר־ימצא לו כי־הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה׃ ס
05O	21	18		54670	כי־יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם׃
05O	21	19		54680	ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל־זקני עירו ואל־שער מקמו׃
05O	21	20		54690	ואמרו אל־זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא׃
05O	21	21		54700	ורגמהו כל־אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל־ישראל ישמעו ויראו׃ ס
05O	21	22		54710	וכי־יהיה באיש חטא משפט־מות והומת ותלית אתו על־עץ׃
05O	21	23		54720	לא־תלין נבלתו על־העץ כי־קבור תקברנו ביום ההוא כי־קללת אלהים תלוי ולא תטמא את־אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃ ס
05O	22	1		54730	לא־תראה את־שור אחיך או את־שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך׃
05O	22	2		54740	ואם־לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל־תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו׃
05O	22	3		54750	וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל־אבדת אחיך אשר־תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם׃ ס
05O	22	4		54760	לא־תראה את־חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו׃ ס
05O	22	5		54770	לא־יהיה כלי־גבר על־אשה ולא־ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת יהוה אלהיך כל־עשה אלה׃ ף
05O	22	6		54780	כי יקרא קן־צפור לפניך בדרך בכל־עץ או על־הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על־האפרחים או על־הביצים לא־תקח האם על־הבנים׃
05O	22	7		54790	שלח תשלח את־האם ואת־הבנים תקח־לך למען ייטב לך והארכת ימים׃ ס
05O	22	8		54800	כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא־תשים דמים בביתך כי־יפל הנפל ממנו׃ ס
05O	22	9		54810	לא־תזרע כרמך כלאים פן־תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם׃ ס
05O	22	10		54820	לא־תחרש בשור־ובחמר יחדו׃ ס
05O	22	11		54830	לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו׃ ס
05O	22	12		54840	גדלים תעשה־לך על־ארבע כנפות כסותך אשר תכסה־בה׃ ס
05O	22	13		54850	כי־יקח איש אשה ובא אליה ושנאה׃
05O	22	14		54860	ושם לה עלילת דברים והוציא עליה שם רע ואמר את־האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא־מצאתי לה בתולים׃
05O	22	15		54870	ולקח אבי [כ= הנער] [ק= הנערה] ואמה והוציאו את־בתולי [כ= הנער] [ק= הנערה] אל־זקני העיר השערה׃
05O	22	16		54880	ואמר אבי [כ= הנער] [ק= הנערה] אל־הזקנים את־בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה׃
05O	22	17		54890	והנה־הוא שם עלילת דברים לאמר לא־מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר׃
05O	22	18		54900	ולקחו זקני העיר־ההוא את־האיש ויסרו אתו׃
05O	22	19		54910	וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו־תהיה לאשה לא־יוכל לשלחה כל־ימיו׃ ס
05O	22	20		54920	ואם־אמת היה הדבר הזה לא־נמצאו בתולים [כ= לנער] [ק= לנערה]׃
05O	22	21		54930	והוציאו את־[כ= הנער] [ק= הנערה] אל־פתח בית־אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי־עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך׃ ס
05O	22	22		54940	כי־ימצא איש שכב עם־אשה בעלת־בעל ומתו גם־שניהם האיש השכב עם־האשה והאשה ובערת הרע מישראל׃ ס
05O	22	23		54950	כי יהיה [כ= נער] [ק= נערה] בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה׃
05O	22	24		54960	והוצאתם את־שניהם אל־שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את־[כ= הנער] [ק= הנערה] על־דבר אשר לא־צעקה בעיר ואת־האיש על־דבר אשר־ענה את־אשת רעהו ובערת הרע מקרבך׃ ס
05O	22	25		54970	ואם־בשדה ימצא האיש את־[כ= הנער] [ק= הנערה] המארשה והחזיק־בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר־שכב עמה לבדו׃
05O	22	26		54980	[כ= ולנער] [ק= ולנערה] לא־תעשה דבר אין [כ= לנער] [ק= לנערה] חטא מות כי כאשר יקום איש על־רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה׃
05O	22	27		54990	כי בשדה מצאה צעקה [כ= הנער] [ק= הנערה] המארשה ואין מושיע לה׃ ס
05O	22	28		55000	כי־ימצא איש [כ= נער] [ק= נערה] בתולה אשר לא־ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו׃
05O	22	29		55010	ונתן האיש השכב עמה לאבי [כ= הנער] [ק= הנערה] חמשים כסף ולו־תהיה לאשה תחת אשר ענה לא־יוכל שלחה כל־ימיו׃ ס
05O	23	1		55020	לא־יקח איש את־אשת אביו ולא יגלה כנף אביו׃ ס
05O	23	2		55030	לא־יבא פצוע־דכא וכרות שפכה בקהל יהוה׃ ס
05O	23	3		55040	לא־יבא ממזר בקהל יהוה גם דור עשירי לא־יבא לו בקהל יהוה׃ ס
05O	23	4		55050	לא־יבא עמוני ומואבי בקהל יהוה גם דור עשירי לא־יבא להם בקהל יהוה עד־עולם׃
05O	23	5		55060	על־דבר אשר לא־קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את־בלעם בן־בעור מפתור ארם נהרים לקללך׃
05O	23	6		55070	ולא־אבה יהוה אלהיך לשמע אל־בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את־הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך׃
05O	23	7		55080	לא־תדרש שלםם וטבתם כל־ימיך לעולם׃ ס
05O	23	8		55090	לא־תתעב אדמי כי אחיך הוא ס לא־תתעב מצרי כי־גר היית בארצו׃
05O	23	9		55100	בנים אשר־יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יהוה׃ ס
05O	23	10		55110	כי־תצא מחנה על־איביך ונשמרת מכל דבר רע׃
05O	23	11		55120	כי־יהיה בך איש אשר לא־יהיה טהור מקרה־לילה ויצא אל־מחוץ למחנה לא יבא אל־תוך המחנה׃ 
05O	23	12		55130	והיה לפנות־ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל־תוך המחנה׃
05O	23	13		55140	ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ׃
05O	23	14		55150	ויתד תהיה לך על־אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את־צאתך׃
05O	23	15		55160	כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא־יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׃ ס
05O	23	16		55170	לא־תסגיר עבד אל־אדניו אשר־ינצל אליך מעם אדניו׃
05O	23	17		55180	עמך ישב בקרבך במקום אשר־יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו׃ ס
05O	23	18		55190	לא־תהיה קדשה מבנות ישראל ולא־יהיה קדש מבני ישראל׃
05O	23	19		55200	לא־תביא אתןן זונה ומחיר כלב בית יהוה אלהיך לכל־נדר כי תועבת יהוה אלהיך גם־שניהם׃
05O	23	20		55210	לא־תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל־דבר אשר ישך׃
05O	23	21		55220	לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברךך יהוה אלהיך בכל משלח ידך על־הארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃ ס
05O	23	22		55230	כי־תדר נדר ליהוה אלהיך לא תאחר לשלמו כי־דרש ידרשנו יהוה אלהיך מעמך והיה בך חטא׃
05O	23	23		55240	וכי תחדל לנדר לא־יהיה בך חטא׃
05O	23	24		55250	מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליהוה אלהיך נדבה אשר דברת בפיך׃ ס
05O	23	25		55260	כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל־כליך לא תתן׃ ס
05O	23	26		55270	כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך׃ ס
05O	24	1		55280	כי־יקח איש אשה ובעלה והיה אם־לא תמצא־חן בעיניו כי־מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו׃
05O	24	2		55290	ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש־אחר׃
05O	24	3		55300	ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר־לקחה לו לאשה׃
05O	24	4		55310	לא־יוכל בעלה הראשון אשר־שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי־תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃ ס
05O	24	5		55320	כי־יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא־יעבר עליו לכל־דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את־אשתו אשר־לקח׃ ס
05O	24	6		55330	לא־יחבל רחים ורכב כי־נפש הוא חבל׃ ס
05O	24	7		55340	כי־ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר־בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך׃
05O	24	8		55350	השמר בנגע־הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר־יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות׃ ס
05O	24	9		55360	זכור את אשר־עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים׃ ס
05O	24	10		55370	כי־תשה ברעך משאת מאומה לא־תבא אל־ביתו לעבט עבטו׃
05O	24	11		55380	בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את־העבוט החוצה׃
05O	24	12		55390	ואם־איש עני הוא לא תשכב בעבטו׃
05O	24	13		55400	השב תשיב לו את־העבוט כבא השמש ושכב בשלמתו וברךך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך׃ ס
05O	24	14		55410	לא־תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך׃
05O	24	15		55420	ביומו תתן שכרו ולא־תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את־נפשו ולא־יקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא׃ ס
05O	24	16		55430	לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות איש בחטאו יומתו׃ ס
05O	24	17		55440	לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה׃
05O	24	18		55450	וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על־כן אנכי מצוך לעשות את־הדבר הזה׃ ס
05O	24	19		55460	כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברךך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך׃
05O	24	20		55470	כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃ ס
05O	24	21		55480	כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃
05O	24	22		55490	וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים על־כן אנכי מצוך לעשות את־הדבר הזה׃ ס
05O	25	1		55500	כי־יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל־המשפט ושפטום והצדיקו את־הצדיק והרשיעו את־הרשע׃
05O	25	2		55510	והיה אם־בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר׃
05O	25	3		55520	ארבעים יכנו לא יסיף פן־יסיף להכתו על־אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך׃ ס
05O	25	4		55530	לא־תחסם שור בדישו׃ ס
05O	25	5		55540	כי־ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין־לו לא־תהיה אשת־המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה׃
05O	25	6		55550	והיה הבכור אשר תלד יקום על־שם אחיו המת ולא־ימחה שמו מישראל׃
05O	25	7		55560	ואם־לא יחפץ האיש לקחת את־יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל־הזקנים ואמרה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי׃
05O	25	8		55570	וקראו־לו זקני־עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה׃
05O	25	9		55580	ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא־יבנה את־בית אחיו׃
05O	25	10		55590	ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל׃ ס
05O	25	11		55600	כי־ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את־אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו׃
05O	25	12		55610	וקצתה את־כפה לא תחוס עינך׃ ס
05O	25	13		55620	לא־יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה׃ ס
05O	25	14		55630	לא־יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה׃
05O	25	15		55640	אבן שלמה וצדק יהיה־לך איפה שלמה וצדק יהיה־לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃
05O	25	16		55650	כי תועבת יהוה אלהיך כל־עשה אלה כל עשה עול׃ ף
05O	25	17		55660	זכור את אשר־עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים׃
05O	25	18		55670	אשר קרך בדרך ויזנב בך כל־הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים׃
05O	25	19		55680	והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל־איביך מסביב בארץ אשר יהוה־אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את־זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח׃ ף
05O	26	1		55690	והיה כי־תבוא אל־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה׃
05O	26	2		55700	ולקחת מראשית כל־פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל־המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם׃
05O	26	3		55710	ובאת אל־הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום ליהוה אלהיך כי־באתי אל־הארץ אשר נשבע יהוה לאבתינו לתת לנו׃
05O	26	4		55720	ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח יהוה אלהיך׃
05O	26	5		55730	וענית ואמרת לפני יהוה אלהיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי־שם לגוי גדול עצום ורב׃
05O	26	6		55740	וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה׃
05O	26	7		55750	ונצעק אל־יהוה אלהי אבתינו וישמע יהוה את־קלנו וירא את־ענינו ואת־עמלנו ואת־לחצנו׃
05O	26	8		55760	ויוצאנו יהוה ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים׃
05O	26	9		55770	ויבאנו אל־המקום הזה ויתן־לנו את־הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש׃
05O	26	10		55780	ועתה הנה הבאתי את־ראשית פרי האדמה אשר־נתתה לי יהוה והנחתו לפני יהוה אלהיך והשתחוית לפני יהוה אלהיך׃
05O	26	11		55790	ושמחת בכל־הטוב אשר נתן־לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך׃ ס
05O	26	12		55800	כי תכלה לעשר את־כל־מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו׃
05O	26	13		55810	ואמרת לפני יהוה אלהיך בערתי הקדש מן־הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל־מצותך אשר צויתני לא־עברתי ממצותיך ולא שכחתי׃
05O	26	14		55820	לא־אכלתי באני ממנו ולא־בערתי ממנו בטמא ולא־נתתי ממנו למת שמעתי בקול יהוה אלהי עשיתי ככל אשר צויתני׃
05O	26	15		55830	השקיפה ממעון קדשך מן־השמים וברך את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש׃ ס
05O	26	16		55840	היום הזה יהוה אלהיך מצוך לעשות את־החקים האלה ואת־המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל־לבבך ובכל־נפשך׃
05O	26	17		55850	את־יהוה האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו׃
05O	26	18		55860	ויהוה האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר־לך ולשמר כל־מצותיו׃
05O	26	19		55870	ולתתך עליון על כל־הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיתך עם־קדש ליהוה אלהיך כאשר דבר׃ ס
05O	27	1		55880	ויצו משה וזקני ישראל את־העם לאמר שמר את־כל־המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום׃
05O	27	2		55890	והיה ביום אשר תעברו את־הירדן אל־הארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד׃
05O	27	3		55900	וכתבת עליהן את־כל־דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל־הארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר יהוה אלהי־אבתיך לך׃
05O	27	4		55910	והיה בעברכם את־הירדן תקימו את־האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד׃
05O	27	5		55920	ובנית שם מזבח ליהוה אלהיך מזבח אבנים לא־תניף עליהם ברזל׃
05O	27	6		55930	אבנים שלמות תבנה את־מזבח יהוה אלהיך והעלית עליו עולת ליהוה אלהיך׃
05O	27	7		55940	וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יהוה אלהיך׃
05O	27	8		55950	וכתבת על־האבנים את־כל־דברי התורה הזאת באר היטב׃ ס
05O	27	9		55960	וידבר משה והכהנים הלוים אל כל־ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה אלהיך׃
05O	27	10		55970	ושמעת בקול יהוה אלהיך ועשית את־מצותוq ואת־חקיו אשר אנכי מצוך היום׃ ס
05O	27	11		55980	ויצו משה את־העם ביום ההוא לאמר׃
05O	27	12		55990	אלה יעמדו לברך את־העם על־הר גרזים בעברכם את־הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן׃
05O	27	13		56000	ואלה יעמדו על־הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי׃
05O	27	14		56010	וענו הלוים ואמרו אל־כל־איש ישראל קול רם׃ ס
05O	27	15		56020	ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל־העם ואמרו אמן׃ ס
05O	27	16		56030	ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	17		56040	ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	18		56050	ארור משגה עור בדרך ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	19		56060	ארור מטה משפט גר־יתום ואלמנה ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	20		56070	ארור שכב עם־אשת אביו כי גלה כנף אביו ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	21		56080	ארור שכב עם־כל־בהמה ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	22		56090	ארור שכב עם־אחתו בת־אביו או בת־אמו ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	23		56100	ארור שכב עם־חתנתו ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	24		56110	ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	25		56120	ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל־העם אמן׃ ס
05O	27	26		56130	ארור אשר לא־יקים את־דברי התורה־הזאת לעשות אותם ואמר כל־העם אמן׃ ף
05O	28	1		56140	והיה אם־שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך יהוה אלהיך עליון על כל־גויי הארץ׃
05O	28	2		56150	ובאו עליך כל־הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול יהוה אלהיך׃
05O	28	3		56160	ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה׃
05O	28	4		56170	ברוך פרי־בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃
05O	28	5		56180	ברוך טנאך ומשארתך׃
05O	28	6		56190	ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך׃
05O	28	7		56200	יתן יהוה את־איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך׃
05O	28	8		56210	יצו יהוה אתך את־הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברךך בארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃
05O	28	9		56220	יקימך יהוה לו לעם קדוש כאשר נשבע־לך כי תשמר את־מצות יהוה אלהיך והלכת בדרכיו׃
05O	28	10		56230	וראו כל־עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך׃
05O	28	11		56240	והותרך יהוה לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך׃
05O	28	12		56250	יפתח יהוה לך את־אוצרו הטוב את־השמים לתת מטר־ארצך בעתו ולברך את כל־מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה׃
05O	28	13		56260	ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי־תשמע אל־מצות יהוה אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות׃
05O	28	14		56270	ולא תסור מכל־הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם׃ ס
05O	28	15		56280	והיה אם־לא תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל־הקללות האלה והשיגוך׃
05O	28	16		56290	ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה׃
05O	28	17		56300	ארור טנאך ומשארתך׃
05O	28	18		56310	ארור פרי־בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃
05O	28	19		56320	ארור אתה בבאך וארור אתה בצאתך׃
05O	28	20		56330	ישלח יהוה בך את־המארה את־המהומה ואת־המגערת בכל־משלח ידך אשר תעשה עד השמדך ועד־אבדך מהר מפני רע מעלליך אשר עזבתני׃
05O	28	21		56340	ידבק יהוה בך את־הדבר עד כלתו אתך מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃
05O	28	22		56350	יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך׃
05O	28	23		56360	והיו שמיך אשר על־ראשך נחשת והארץ אשר־תחתיך ברזל׃
05O	28	24		56370	יתן יהוה את־מטר ארצך אבק ועפר מן־השמים ירד עליך עד השמדך׃
05O	28	25		56380	יתנך יהוה נגף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ׃
05O	28	26		56390	והיתה נבלתך למאכל לכל־עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד׃
05O	28	27		56400	יככה יהוה בשחין מצרים [כ= ובעפלים] [ק= ובטחרים] ובגרב ובחרס אשר לא־תוכל להרפא׃
05O	28	28		56410	יככה יהוה בשגעון ובעורון ובתמהון לבב׃
05O	28	29		56420	והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את־דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל־הימים ואין מושיע׃
05O	28	30		56430	אשה תארש ואיש אחר [כ= ישגלנה] [ק= ישכבנה] בית תבנה ולא־תשב בו כרם תטע ולא תחללנו׃
05O	28	31		56440	שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתנות לאיביך ואין לך מושיע׃
05O	28	32		56450	בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל־היום ואין לאל ידך׃
05O	28	33		56460	פרי אדמתך וכל־יגיעך יאכל עם אשר לא־ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל־הימים׃
05O	28	34		56470	והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה׃
05O	28	35		56480	יככה יהוה בשחין רע על־הברכים ועל־השקים אשר לא־תוכל להרפא מכף רגלך ועד קדקדך׃
05O	28	36		56490	יולך יהוה אתך ואת־מלךך אשר תקים עליך אל־גוי אשר לא־ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן׃
05O	28	37		56500	והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר־ינהגך יהוה שמה׃
05O	28	38		56510	זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה׃
05O	28	39		56520	כרמים תטע ועבדת ויין לא־תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת׃
05O	28	40		56530	זיתים יהיו לך בכל־גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך׃
05O	28	41		56540	בנים ובנות תוליד ולא־יהיו לך כי ילכו בשבי׃
05O	28	42		56550	כל־עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל׃
05O	28	43		56560	הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה׃
05O	28	44		56570	הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב׃
05O	28	45		56580	ובאו עליך כל־הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי־לא שמעת בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך׃
05O	28	46		56590	והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד־עולם׃
05O	28	47		56600	תחת אשר לא־עבדת את־יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל׃
05O	28	48		56610	ועבדת את־איביך אשר ישלחנו יהוה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על־צוארך עד השמידו אתך׃
05O	28	49		56620	ישא יהוה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא־תשמע לשנו׃
05O	28	50		56630	גוי עז פנים אשר לא־ישא פנים לזקן ונער לא יחן׃
05O	28	51		56640	ואכל פרי בהמתך ופרי־אדמתך עד השמדך אשר לא־ישאיר לך דגן תירוש ויצהר שגר אלפיך ועשתרת צאנך עד האבידו אתך׃
05O	28	52		56650	והצר לך בכל־שעריך עד רדת חמתיך הגבהות והבצרות אשר אתה בטח בהן בכל־ארצך והצר לך בכל־שעריך בכל־ארצך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃
05O	28	53		56660	ואכלת פרי־בטנך בשר בניך ובנתיך אשר נתן־לך יהוה אלהיך במצור ובמצוק אשר־יציק לך איבך׃
05O	28	54		56670	האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר׃
05O	28	55		56680	מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי השאיר־לו כל במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בכל־שעריך׃
05O	28	56		56690	הרכה בך והענגה אשר לא־נסתה כף־רגלה הצג על־הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה׃
05O	28	57		56700	ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי־תאכלם בחסר־כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך׃
05O	28	58		56710	אם־לא תשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את־השם הנכבד והנורא הזה את יהוה אלהיך׃
05O	28	59		56720	והפלא יהוה את־מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים׃
05O	28	60		56730	והשיב בך את כל־מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך׃
05O	28	61		56740	גם כל־חלי וכל־מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יהוה עליך עד השמדך׃
05O	28	62		56750	ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב כי־לא שמעת בקול יהוה אלהיך׃
05O	28	63		56760	והיה כאשר־שש יהוה עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יהוה עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃
05O	28	64		56770	והפיצך יהוה בכל־העמים מקצה הארץ ועד־קצה הארץ ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא־ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן׃
05O	28	65		56780	ובגוים ההם לא תרגיע ולא־יהיה מנוח לכף־רגלך ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש׃
05O	28	66		56790	והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויוםם ולא תאמין בחייך׃
05O	28	67		56800	בבקר תאמר מי־יתן ערב ובערב תאמר מי־יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה׃
05O	28	68		56810	והשיבך יהוה מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא־תסיף עוד לראתה והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה׃ ס
05O	28	69		56820	אלה דברי הברית אשר־צוה יהוה את־משה לכרת את־בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר־כרת אתם בחרב׃ ף
05O	29	1		56830	ויקרא משה אל־כל־ישראל ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל־אשר עשה יהוה לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל־עבדיו ולכל־ארצו׃
05O	29	2		56840	המסות הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם׃
05O	29	3		56850	ולא־נתן יהוה לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה׃
05O	29	4		56860	ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא־בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא־בלתה מעל רגלך׃
05O	29	5		56870	לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני יהוה אלהיכם׃
05O	29	6		56880	ותבאו אל־המקום הזה ויצא סיחן מלך־חשבון ועוג מלך־הבשן לקראתנו למלחמה ונכם׃
05O	29	7		56890	ונקח את־ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי׃
05O	29	8		56900	ושמרתם את־דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל־אשר תעשון׃ ף
05O	29	9		56910	אתם נצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל׃
05O	29	10		56920	טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך׃
05O	29	11		56930	לעברך בברית יהוה אלהיך ובאלתו אשר יהוה אלהיך כרת עמך היום׃
05O	29	12		56940	למען הקים־אתך היום לו לעם והוא יהיה־לך לאלהים כאשר דבר־לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב׃
05O	29	13		56950	ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את־הברית הזאת ואת־האלה הזאת׃
05O	29	14		56960	כי את־אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יהוה אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום׃
05O	29	15		56970	כי־אתם ידעתם את אשר־ישבנו בארץ מצרים ואת אשר־עברנו בקרב הגוים אשר עברתם׃
05O	29	16		56980	ותראו את־שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם׃
05O	29	17		56990	פן־יש בכם איש או־אשה או משפחה או־שבט אשר לבבו פנה היום מעם יהוה אלהינו ללכת לעבד את־אלהי הגוים ההם פן־יש בכם שרש פרה ראש ולענה׃
05O	29	18		57000	והיה בשמעו את־דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה־לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את־הצמאה׃
05O	29	19		57010	לא־יאבה יהוה סלח לו כי אז יעשן אף־יהוה וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל־האלה הכתובה בספר הזה ומחה יהוה את־שמו מתחת השמים׃
05O	29	20		57020	והבדילו יהוה לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה׃
05O	29	21		57030	ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את־מכות הארץ ההוא ואת־תחלאיה אשר־חלה יהוה בה׃
05O	29	22		57040	גפרית ומלח שרפה כל־ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא־יעלה בה כל־עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה [כ= וצביים] [ק= וצבוים] אשר הפך יהוה באפו ובחמתו׃
05O	29	23		57050	ואמרו כל־הגוים על־מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה׃
05O	29	24		57060	ואמרו על אשר עזבו את־ברית יהוה אלהי אבתם אשר כרת עםם בהוציאו אתם מארץ מצרים׃
05O	29	25		57070	וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא־ידעום ולא חלק להם׃
05O	29	26		57080	ויחר־אף יהוה בארץ ההוא להביא עליה את־כל־הקללה הכתובה בספר הזה׃
05O	29	27		57090	ויתשם יהוה מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל־ארץ אחרת כיום הזה׃
05O	29	28		57100	הנסתרת ליהוה אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד־עולם לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃ ס
05O	30	1		57110	והיה כי־יבאו עליך כל־הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל־לבבך בכל־הגוים אשר הדיחך יהוה אלהיך שמה׃
05O	30	2		57120	ושבת עד־יהוה אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר־אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל־לבבך ובכל־נפשך׃
05O	30	3		57130	ושב יהוה אלהיך את־שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל־העמים אשר הפיצך יהוה אלהיך שמה׃
05O	30	4		57140	אם־יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך׃
05O	30	5		57150	והביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך׃
05O	30	6		57160	ומל יהוה אלהיך את־לבבך ואת־לבב זרעך לאהבה את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך למען חייך׃
05O	30	7		57170	ונתן יהוה אלהיך את כל־האלות האלה על־איביך ועל־שנאיך אשר רדפוך׃
05O	30	8		57180	ואתה תשוב ושמעת בקול יהוה ועשית את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך היום׃
05O	30	9		57190	והותירך יהוה אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב יהוה לשוש עליך לטוב כאשר־שש על־אבתיך׃
05O	30	10		57200	כי תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך׃ ף
05O	30	11		57210	כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא־נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא׃
05O	30	12		57220	לא בשמים הוא לאמר מי יעלה־לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה׃
05O	30	13		57230	ולא־מעבר לים הוא לאמר מי יעבר־לנו אל־עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה׃
05O	30	14		57240	כי־קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו׃ ס
05O	30	15		57250	ראה נתתי לפניך היום את־החיים ואת־הטוב ואת־המות ואת־הרע׃
05O	30	16		57260	אשר אנכי מצוך היום לאהבה את־יהוה אלהיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו וחיית ורבית וברךך יהוה אלהיך בארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃
05O	30	17		57270	ואם־יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם׃
05O	30	18		57280	הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון לא־תאריכן ימים על־האדמה אשר אתה עבר את־הירדן לבא שמה לרשתה׃
05O	30	19		57290	העידתי בכם היום את־השמים ואת־הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך׃
05O	30	20		57300	לאהבה את־יהוה אלהיך לשמע בקלו ולדבקה־בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על־האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם׃ ף
05O	31	1		57310	וילך משה וידבר את־הדברים האלה אל־כל־ישראל׃
05O	31	2		57320	ויאמר אלהם בן־מאה ועשרים שנה אנכי היום לא־אוכל עוד לצאת ולבוא ויהוה אמר אלי לא תעבר את־הירדן הזה׃
05O	31	3		57330	יהוה אלהיך הוא עבר לפניך הוא־ישמיד את־הגוים האלה מלפניך וירשתם יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר יהוה׃
05O	31	4		57340	ועשה יהוה להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמרי ולארצם אשר השמיד אתם׃
05O	31	5		57350	ונתנם יהוה לפניכם ועשיתם להם ככל־המצוה אשר צויתי אתכם׃
05O	31	6		57360	חזקו ואמצו אל־תיראו ואל־תערצו מפניהם כי יהוה אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך׃ ף
05O	31	7		57370	ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל־ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את־העם הזה אל־הארץ אשר נשבע יהוה לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם׃
05O	31	8		57380	ויהוה הוא ההלך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת׃
05O	31	9		57390	ויכתב משה את־התורה הזאת ויתנה אל־הכהנים בני לוי הנשאים את־ארון ברית יהוה ואל־כל־זקני ישראל׃
05O	31	10		57400	ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות׃
05O	31	11		57410	בבוא כל־ישראל לראות את־פני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את־התורה הזאת נגד כל־ישראל באזניהם׃
05O	31	12		57420	הקהל את־העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את־יהוה אלהיכם ושמרו לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃
05O	31	13		57430	ובניהם אשר לא־ידעו ישמעו ולמדו ליראה את־יהוה אלהיכם כל־הימים אשר אתם חיים על־האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה׃ ף
05O	31	14		57440	ויאמר יהוה אל־משה הן קרבו ימיך למות קרא את־יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד׃
05O	31	15		57450	וירא יהוה באהל בעמוד עןן ויעמד עמוד העןן על־פתח האהל׃ ס
05O	31	16		57460	ויאמר יהוה אל־משה הנך שכב עם־אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר־הארץ אשר הוא בא־שמה בקרבו ועזבני והפר את־בריתי אשר כרתי אתו׃
05O	31	17		57470	וחרה אפי בו ביום־ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי־אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה׃
05O	31	18		57480	ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל־הרעה אשר עשה כי פנה אל־אלהים אחרים׃
05O	31	19		57490	ועתה כתבו לכם את־השירה הזאת ולמדה את־בני־ישראל שימה בפיהם למען תהיה־לי השירה הזאת לעד בבני ישראל׃
05O	31	20		57500	כי־אביאנו אל־האדמה אשר־נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל־אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את־בריתי׃
05O	31	21		57510	והיה כי־תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את־יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל־הארץ אשר נשבעתי׃
05O	31	22		57520	ויכתב משה את־השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את־בני ישראל׃
05O	31	23		57530	ויצו את־יהושע בן־נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את־בני ישראל אל־הארץ אשר־נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך׃
05O	31	24		57540	ויהי ככלות משה לכתב את־דברי התורה־הזאת על־ספר עד תםם׃
05O	31	25		57550	ויצו משה את־הלוים נשאי ארון ברית־יהוה לאמר׃
05O	31	26		57560	לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית־יהוה אלהיכם והיה־שם בך לעד׃
05O	31	27		57570	כי אנכי ידעתי את־מריך ואת־ערפך הקשה הן בעודני חי עםכם היום ממרים היתם עם־יהוה ואף כי־אחרי מותי׃
05O	31	28		57580	הקהילו אלי את־כל־זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את־השמים ואת־הארץ׃
05O	31	29		57590	כי ידעתי אחרי מותי כי־השחת תשחתון וסרתם מן־הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי־תעשו את־הרע בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיכם׃
05O	31	30		57600	וידבר משה באזני כל־קהל ישראל את־דברי השירה הזאת עד תםם׃ ף
05O	32	1		57610	האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי־פי׃
05O	32	2		57620	יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי־דשא וכרביבים עלי־עשב׃
05O	32	3		57630	כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו׃
05O	32	4		57640	הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא׃
05O	32	5		57650	שחת לו לא בניו מוםם דור עקש ופתלתל׃
05O	32	6		57660	ה־ליהוה תגמלו־זאת עם נבל ולא חכם הלוא־הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃
05O	32	7		57670	זכר ימות עולם בינו שנות דור־ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃
05O	32	8		57680	בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃
05O	32	9		57690	כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃
05O	32	10		57700	ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃
05O	32	11		57710	כנשר יעיר קנו על־גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על־אברתו׃
05O	32	12		57720	יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃
05O	32	13		57730	ירכבהו על־[כ= במותי] [ק= במתי] ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃
05O	32	14		57740	חמאת בקר וחלב צאן עם־חלב כרים ואילים בני־בשן ועתודים עם־חלב כליות חטה ודם־ענב תשתה־חמר׃
05O	32	15		57750	וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו׃
05O	32	16		57760	יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו׃
05O	32	17		57770	יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃
05O	32	18		57780	צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך׃
05O	32	19		57790	וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו׃
05O	32	20		57800	ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא־אמן בם׃
05O	32	21		57810	הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל אכעיסם׃
05O	32	22		57820	כי־אש קדחה באפי ותיקד עד־שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃
05O	32	23		57830	אספה עלימו רעות חצי אכלה־בם׃
05O	32	24		57840	מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמות אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר׃
05O	32	25		57850	מחוץ תשכל־חרב ומחדרים אימה גם־בחור גם־בתולה יונק עם־איש שיבה׃
05O	32	26		57860	אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם׃
05O	32	27		57870	לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל־זאת׃
05O	32	28		57880	כי־גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה׃
05O	32	29		57890	לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם׃
05O	32	30		57900	איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם־לא כי־צורם מכרם ויהוה הסגירם׃
05O	32	31		57910	כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים׃
05O	32	32		57920	כי־מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי־רוש אשכלת מררת למו׃
05O	32	33		57930	חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר׃
05O	32	34		57940	הלא־הוא כמס עמדי חתם באוצרתי׃
05O	32	35		57950	לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו׃
05O	32	36		57960	כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם כי יראה כי־אזלת יד ואפס עצור ועזוב׃
05O	32	37		57970	ואמר אי אלהימו צור חסיו בו׃
05O	32	38		57980	אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה׃
05O	32	39		57990	ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל׃
05O	32	40		58000	כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם׃
05O	32	41		58010	אם־שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם׃
05O	32	42		58020	אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב׃
05O	32	43		58030	הרנינו גוים עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו׃ ף
05O	32	44		58040	ויבא משה וידבר את־כל־דברי השירה־הזאת באזני העם הוא והושע בן־נון׃
05O	32	45		58050	ויכל משה לדבר את־כל־הדברים האלה אל־כל־ישראל׃
05O	32	46		58060	ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל־הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את־בניכם לשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃
05O	32	47		58070	כי לא־דבר רק הוא םכם כי־הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על־האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה׃ ף
05O	32	48		58080	וידבר יהוה אל־משה בעצם היום הזה לאמר׃
05O	32	49		58090	עלה אל־הר העברים הזה הר־נבו אשר בארץ מואב אשר על־פני ירחו וראה את־ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה׃
05O	32	50		58100	ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל־עמיך כאשר־מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל־עמיו׃
05O	32	51		58110	על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי־מריבת קדש מדבר־צן על אשר לא־קדשתם אותי בתוך בני ישראל׃
05O	32	52		58120	כי מנגד תראה את־הארץ ושמה לא תבוא אל־הארץ אשר־אני נתן לבני ישראל׃ ף
05O	33	1		58130	וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את־בני ישראל לפני מותו׃
05O	33	2		58140	ויאמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו [כ= אשדת] [ק= אש] [ק= דת] למו׃
05O	33	3		58150	אף חבב עמים כל־קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך׃
05O	33	4		58160	תורה צוה־לנו משה מורשה קהלת יעקב׃
05O	33	5		58170	ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל׃
05O	33	6		58180	יחי ראובן ואל־ימת ויהי מתיו מספר׃ ס
05O	33	7		58190	וזאת ליהודה ויאמר שמע יהוה קול יהודה ואל־עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה׃ ס
05O	33	8		58200	וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על־מי מריבה׃
05O	33	9		58210	האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת־אחיו לא הכיר ואת־[כ= בנו] [ק= בניו] לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו׃
05O	33	10		58220	יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על־מזבחך׃
05O	33	11		58230	ברך יהוה חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן־יקומון׃ ס
05O	33	12		58240	לבנימן אמר ידיד יהוה ישכן לבטח עליו חףף עליו כל־היום ובין כתיפיו שכן׃ ס
05O	33	13		58250	וליוסף אמר מברכת יהוה ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת׃
05O	33	14		58260	וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים׃
05O	33	15		58270	ומראש הררי־קדם וממגד גבעות עולם׃
05O	33	16		58280	וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃
05O	33	17		58290	בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי־ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה׃ ס
05O	33	18		58300	ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך׃
05O	33	19		58310	עמים הר־יקראו שם יזבחו זבחי־צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול׃ ס
05O	33	20		58320	ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף־קדקד׃
05O	33	21		58330	וירא ראשית לו כי־שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו עם־ישראל׃ ס
05O	33	22		58340	ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן־הבשן׃
05O	33	23		58350	ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום ירשה׃ ס
05O	33	24		58360	ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו׃
05O	33	25		58370	ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך׃
05O	33	26		58380	אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים׃
05O	33	27		58390	מענה אלהי קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד׃
05O	33	28		58400	וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל־ארץ דגן ותירוש אף־שמיו יערפו טל׃
05O	33	29		58410	אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה מגן עזרך ואשר־חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על־במותימו תדרך׃ ס
05O	34	1		58420	ויעל משה מערבת מואב אל־הר נבו ראש הפסגה אשר על־פני ירחו ויראהו יהוה את־כל־הארץ את־הגלעד עד־דן׃
05O	34	2		58430	ואת כל־נפתלי ואת־ארץ אפרים ומנשה ואת כל־ארץ יהודה עד הים האחרון׃
05O	34	3		58440	ואת־הנגב ואת־הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד־צער׃
05O	34	4		58450	ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר׃
05O	34	5		58460	וימת שם משה עבד־יהוה בארץ מואב על־פי יהוה׃
05O	34	6		58470	ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא־ידע איש את־קברתו עד היום הזה׃
05O	34	7		58480	ומשה בן־מאה ועשרים שנה במתו לא־כהתה עינו ולא־נס לחה׃
05O	34	8		58490	ויבכו בני ישראל את־משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה׃
05O	34	9		58500	ויהושע בן־נון מלא רוח חכמה כי־סמך משה את־ידיו עליו וישמעו אליו בני־ישראל ויעשו כאשר צוה יהוה את־משה׃
05O	34	10		58510	ולא־קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה פנים אל־פנים׃
05O	34	11		58520	לכל־האתות והמופתים אשר שלחו יהוה לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל־עבדיו ולכל־ארצו׃
05O	34	12		58530	ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל־ישראל׃
06O	1	1		58540	ויהי אחרי מות משה עבד יהוה ויאמר יהוה אל־יהושע בן־נון משרת משה לאמר׃
06O	1	2		58550	משה עבדי מת ועתה קום עבר את־הירדן הזה אתה וכל־העם הזה אל־הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל׃
06O	1	3		58560	כל־מקום אשר תדרך כף־רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דברתי אל־משה׃
06O	1	4		58570	מהמדבר והלבנון הזה ועד־הנהר הגדול נהר־פרת כל ארץ החתים ועד־הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם׃
06O	1	5		58580	לא־יתיצב איש לפניך כל ימי חייך כאשר הייתי עם־משה אהיה עמך לא ארפך ולא אעזבך׃
06O	1	6		58590	חזק ואמץ כי אתה תנחיל את־העם הזה את־הארץ אשר־נשבעתי לאבותם לתת להם׃
06O	1	7		58600	רק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל־התורה אשר צוך משה עבדי אל־תסור ממנו ימין ושמאול למען תשכיל בכל אשר תלך׃
06O	1	8		58610	לא־ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יוםם ולילה למען תשמר לעשות ככל־הכתוב בו כי־אז תצליח את־דרךך ואז תשכיל׃
06O	1	9		58620	הלוא צויתיך חזק ואמץ אל־תערץ ואל־תחת כי עמך יהוה אלהיך בכל אשר תלך׃ ף
06O	1	10		58630	ויצו יהושע את־שטרי העם לאמר׃
06O	1	11		58640	עברו בקרב המחנה וצוו את־העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עברים את־הירדן הזה לבוא לרשת את־הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן לכם לרשתה׃ ס
06O	1	12		58650	ולראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמר יהושע לאמר׃
06O	1	13		58660	זכור את־הדבר אשר צוה אתכם משה עבד־יהוה לאמר יהוה אלהיכם מניח לכם ונתן לכם את־הארץ הזאת׃
06O	1	14		58670	נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן ואתם תעברו חמשים לפני אחיכם כל גבורי החיל ועזרתם אותם׃
06O	1	15		58680	עד אשר־יניח יהוה לאחיכם ככם וירשו גם־המה את־הארץ אשר־יהוה אלהיכם נתן להם ושבתם לארץ ירשתכם וירשתם אותה אשר נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן מזרח השמש׃
06O	1	16		58690	ויענו את־יהושע לאמר כל אשר־צויתנו נעשה ואל־כל־אשר תשלחנו נלך׃
06O	1	17		58700	ככל אשר־שמענו אל־משה כן נשמע אליך רק יהיה יהוה אלהיך עמך כאשר היה עם־משה׃
06O	1	18		58710	כל־איש אשר־ימרה את־פיך ולא־ישמע את־דבריך לכל אשר־תצונו יומת רק חזק ואמץ׃ ף
06O	2	1		58720	וישלח יהושע־בן־נון מן־השטים שנים־אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את־הארץ ואת־יריחו וילכו ויבאו בית־אשה זונה ושמה רחב וישכבו־שמה׃
06O	2	2		58730	ויאמר למלך יריחו לאמר הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל לחפר את־הארץ׃
06O	2	3		58740	וישלח מלך יריחו אל־רחב לאמר הוציאי האנשים הבאים אליך אשר־באו לביתך כי לחפר את־כל־הארץ באו׃
06O	2	4		58750	ותקח האשה את־שני האנשים ותצפנו ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה׃
06O	2	5		58760	ויהי השער לסגור בחשך והאנשים יצאו לא ידעתי אנה הלכו האנשים רדפו מהר אחריהם כי תשיגום׃
06O	2	6		58770	והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערכות לה על־הגג׃
06O	2	7		58780	והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן על המעברות והשער סגרו אחרי כאשר יצאו הרדפים אחריהם׃
06O	2	8		58790	והמה טרם ישכבון והיא עלתה עליהם על־הגג׃
06O	2	9		58800	ותאמר אל־האנשים ידעתי כי־נתן יהוה לכם את־הארץ וכי־נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל־ישבי הארץ מפניכם׃
06O	2	10		58810	כי שמענו את אשר־הוביש יהוה את־מי ים־סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם׃
06O	2	11		58820	ונשמע וימס לבבנו ולא־קמה עוד רוח באיש מפניכם כי יהוה אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת׃
06O	2	12		58830	ועתה השבעו־נא לי ביהוה כי־עשיתי עםכם חסד ועשיתם גם־אתם עם־בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת׃
06O	2	13		58840	והחיתם את־אבי ואת־אמי ואת־אחי ואת־[כ= אחותי] [ק= אחיותי] ואת כל־אשר להם והצלתם את־נפשתינו ממות׃
06O	2	14		58850	ויאמרו לה האנשים נפשנו תחתיכם למות אם לא תגידו את־דברנו זה והיה בתת־יהוה לנו את־הארץ ועשינו עמך חסד ואמת׃
06O	2	15		58860	ותורדם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת׃
06O	2	16		58870	ותאמר להם ההרה לכו פן־יפגעו בכם הרדפים ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרדפים ואחר תלכו לדרככם׃
06O	2	17		58880	ויאמרו אליה האנשים נקים אנחנו משבעתך הזה אשר השבעתנו׃
06O	2	18		58890	הנה אנחנו באים בארץ את־תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו ואת־אביך ואת־אמך ואת־אחיך ואת כל־בית אביך תאספי אליך הביתה׃
06O	2	19		58900	והיה כל אשר־יצא מדלתי ביתך החוצה דמו בראשו ואנחנו נקים וכל אשר יהיה אתך בבית דמו בראשנו אם־יד תהיה־בו׃
06O	2	20		58910	ואם־תגידי את־דברנו זה והיינו נקים משבעתך אשר השבעתנו׃
06O	2	21		58920	ותאמר כדבריכם כן־הוא ותשלחם וילכו ותקשר את־תקות השני בחלון׃
06O	2	22		58930	וילכו ויבאו ההרה וישבו שם שלשת ימים עד־שבו הרדפים ויבקשו הרדפים בכל־הדרך ולא מצאו׃
06O	2	23		58940	וישבו שני האנשים וירדו מההר ויעברו ויבאו אל־יהושע בן־נון ויספרו־לו את כל־המצאות אותם׃
06O	2	24		58950	ויאמרו אל־יהושע כי־נתן יהוה בידנו את־כל־הארץ וגם־נמגו כל־ישבי הארץ מפנינו׃ ס
06O	3	1		58960	וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים ויבאו עד־הירדן הוא וכל־בני ישראל וילנו שם טרם יעברו׃
06O	3	2		58970	ויהי מקצה שלשת ימים ויעברו השטרים בקרב המחנה׃
06O	3	3		58980	ויצוו את־העם לאמר כראותכם את ארון ברית־יהוה אלהיכם והכהנים הלוים נשאים אתו ואתם תסעו ממקוםכם והלכתם אחריו׃
06O	3	4		58990	אך רחוק יהיה ביניכם [כ= ובינו] [ק= וביניו] כאלפים אמה במדה אל־תקרבו אליו למען אשר־תדעו את־הדרך אשר תלכו־בה כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום׃ ס
06O	3	5		59000	ויאמר יהושע אל־העם התקדשו כי מחר יעשה יהוה בקרבכם נפלאות׃
06O	3	6		59010	ויאמר יהושע אל־הכהנים לאמר שאו את־ארון הברית ועברו לפני העם וישאו את־ארון הברית וילכו לפני העם׃ ס
06O	3	7		59020	ויאמר יהוה אל־יהושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל־ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם־משה אהיה עמך׃
06O	3	8		59030	ואתה תצוה את־הכהנים נשאי ארון־הברית לאמר כבאכם עד־קצה מי הירדן בירדן תעמדו׃ ף
06O	3	9		59040	ויאמר יהושע אל־בני ישראל גשו הנה ושמעו את־דברי יהוה אלהיכם׃
06O	3	10		59050	ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם והורש יוריש מפניכם את־הכנעני ואת־החתי ואת־החוי ואת־הפרזי ואת־הגרגשי והאמרי והיבוסי׃
06O	3	11		59060	הנה ארון הברית אדון כל־הארץ עבר לפניכם בירדן׃
06O	3	12		59070	ועתה קחו לכם שני עשר איש משבטי ישראל איש־אחד איש־אחד לשבט׃
06O	3	13		59080	והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון יהוה אדון כל־הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון המים הירדים מלמעלה ויעמדו נד אחד׃
06O	3	14		59090	ויהי בנסע העם מאהליהם לעבר את־הירדן והכהנים נשאי הארון הברית לפני העם׃
06O	3	15		59100	וכבוא נשאי הארון עד־הירדן ורגלי הכהנים נשאי הארון נטבלו בקצה המים והירדן מלא על־כל־גדותיו כל ימי קציר׃
06O	3	16		59110	ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד־אחד הרחק מאד [כ= באדם] [ק= מאדם] העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים הערבה ים־המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו׃
06O	3	17		59120	ויעמדו הכהנים נשאי הארון ברית־יהוה בחרבה בתוך הירדן הכן וכל־ישראל עברים בחרבה עד אשר־תמו כל־הגוי לעבר את־הירדן׃
06O	4	1		59130	ויהי כאשר־תמו כל־הגוי לעבור את־הירדן ף ויאמר יהוה אל־יהושע לאמר׃
06O	4	2		59140	קחו לכם מן־העם שנים עשר אנשים איש־אחד איש־אחד משבט׃
06O	4	3		59150	וצוו אותם לאמר שאו־לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים־עשרה אבנים והעברתם אותם עםכם והנחתם אותם במלון אשר־תלינו בו הלילה׃ ס
06O	4	4		59160	ויקרא יהושע אל־שנים העשר איש אשר הכין מבני ישראל איש־אחד איש־אחד משבט׃
06O	4	5		59170	ויאמר להם יהושע עברו לפני ארון יהוה אלהיכם אל־תוך הירדן והרימו לכם איש אבן אחת על־שכמו למספר שבטי בני־ישראל׃
06O	4	6		59180	למען תהיה זאת אות בקרבכם כי־ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם׃
06O	4	7		59190	ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית־יהוה בעברו בירדן נכרתו מי הירדן והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד־עולם׃
06O	4	8		59200	ויעשו־כן בני־ישראל כאשר צוה יהושע וישאו שתי־עשרה אבנים מתוך הירדן כאשר דבר יהוה אל־יהושע למספר שבטי בני־ישראל ויעברום עםם אל־המלון וינחום שם׃
06O	4	9		59210	ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים נשאי ארון הברית ויהיו שם עד היום הזה׃
06O	4	10		59220	והכהנים נשאי הארון עמדים בתוך הירדן עד תם כל־הדבר אשר־צוה יהוה את־יהושע לדבר אל־העם ככל אשר־צוה משה את־יהושע וימהרו העם ויעברו׃
06O	4	11		59230	ויהי כאשר־תם כל־העם לעבור ויעבר ארון־יהוה והכהנים לפני העם׃
06O	4	12		59240	ויעברו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה חמשים לפני בני ישראל כאשר דבר אליהם משה׃
06O	4	13		59250	כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני יהוה למלחמה אל ערבות יריחו׃ ס
06O	4	14		59260	ביום ההוא גדל יהוה את־יהושע בעיני כל־ישראל ויראו אתו כאשר יראו את־משה כל־ימי חייו׃ ף
06O	4	15		59270	ויאמר יהוה אל־יהושע לאמר׃
06O	4	16		59280	צוה את־הכהנים נשאי ארון העדות ויעלו מן־הירדן׃
06O	4	17		59290	ויצו יהושע את־הכהנים לאמר עלו מן־הירדן׃
06O	4	18		59300	ויהי [כ= בעלות] [ק= כעלות] הכהנים נשאי ארון ברית־יהוה מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישבו מי־הירדן למקוםם וילכו כתמול־שלשום על־כל־גדותיו׃
06O	4	19		59310	והעם עלו מן־הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו׃
06O	4	20		59320	ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן־הירדן הקים יהושע בגלגל׃
06O	4	21		59330	ויאמר אל־בני ישראל לאמר אשר ישאלון בניכם מחר את־אבותם לאמר מה האבנים האלה׃
06O	4	22		59340	והודעתם את־בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את־הירדן הזה׃
06O	4	23		59350	אשר־הוביש יהוה אלהיכם את־מי הירדן מפניכם עד־עברכם כאשר עשה יהוה אלהיכם לים־סוף אשר־הוביש מפנינו עד־עברנו׃
06O	4	24		59360	למען דעת כל־עמי הארץ את־יד יהוה כי חזקה היא למען יראתם את־יהוה אלהיכם כל־הימים׃ ס
06O	5	1		59370	ויהי כשמע כל־מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל־מלכי הכנעני אשר על־הים את אשר־הוביש יהוה את־מי הירדן מפני בני־ישראל עד־[כ= עברנו] [ק= עברם] וימס לבבם ולא־היה בם עוד רוח מפני בני־ישראל׃ ס
06O	5	2		59380	בעת ההיא אמר יהוה אל־יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את־בני־ישראל שנית׃
06O	5	3		59390	ויעש־לו יהושע חרבות צרים וימל את־בני ישראל אל־גבעת הערלות׃
06O	5	4		59400	וזה הדבר אשר־מל יהושע כל־העם היצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים׃
06O	5	5		59410	כי־מלים היו כל־העם היצאים וכל־העם הילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא־מלו׃
06O	5	6		59420	כי ארבעים שנה הלכו בני־ישראל במדבר עד־תם כל־הגוי אנשי המלחמה היצאים ממצרים אשר לא־שמעו בקול יהוה אשר נשבע יהוה להם לבלתי הראותם את־הארץ אשר נשבע יהוה לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש׃
06O	5	7		59430	ואת־בניהם הקים תחתם אתם מל יהושע כי־ערלים היו כי לא־מלו אותם בדרך׃
06O	5	8		59440	ויהי כאשר־תמו כל־הגוי להמול וישבו תחתם במחנה עד חיותם׃ ף
06O	5	9		59450	ויאמר יהוה אל־יהושע היום גלותי את־חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה׃
06O	5	10		59460	ויחנו בני־ישראל בגלגל ויעשו את־הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו׃
06O	5	11		59470	ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה׃
06O	5	12		59480	וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא־היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא׃ ס
06O	5	13		59490	ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה־איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם־לצרינו׃
06O	5	14		59500	ויאמר לא כי אני שר־צבא־יהוה עתה באתי ויפל יהושע אל־פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל־עבדו׃
06O	5	15		59510	ויאמר שר־צבא יהוה אל־יהושע של־נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עמד עליו קדש הוא ויעש יהושע כן׃
06O	6	1		59520	ויריחו סגרת ומסגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא׃ ס
06O	6	2		59530	ויאמר יהוה אל־יהושע ראה נתתי בידך את־יריחו ואת־מלכה גבורי החיל׃
06O	6	3		59540	וסבתם את־העיר כל אנשי המלחמה הקיף את־העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים׃
06O	6	4		59550	ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תסבו את־העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות׃
06O	6	5		59560	והיה במשך בקרן היובל [כ= בשמעכם] [ק= כשמעכם] את־קול השופר יריעו כל־העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו׃
06O	6	6		59570	ויקרא יהושע בן־נון אל־הכהנים ויאמר אלהם שאו את־ארון הברית ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות יובלים לפני ארון יהוה׃
06O	6	7		59580	[כ= ויאמרו] [ק= ויאמר] אל־העם עברו וסבו את־העיר והחלוץ יעבר לפני ארון יהוה׃
06O	6	8		59590	ויהי כאמר יהושע אל־העם ושבעה הכהנים נשאים שבעה שופרות היובלים לפני יהוה עברו ותקעו בשופרות וארון ברית יהוה הלך אחריהם׃
06O	6	9		59600	והחלוץ הלך לפני הכהנים [כ= תקעו] [ק= תקעי] השופרות והמאסף הלך אחרי הארון הלוך ותקוע בשופרות׃
06O	6	10		59610	ואת־העם צוה יהושע לאמר לא תריעו ולא־תשמיעו את־קולכם ולא־יצא מפיכם דבר עד יום אמרי אליכם הריעו והריעתם׃
06O	6	11		59620	ויסב ארון־יהוה את־העיר הקף פעם אחת ויבאו המחנה וילינו במחנה׃ ף
06O	6	12		59630	וישכם יהושע בבקר וישאו הכהנים את־ארון יהוה׃
06O	6	13		59640	ושבעה הכהנים נשאים שבעה שופרות היבלים לפני ארון יהוה הלכים הלוך ותקעו בשופרות והחלוץ הלך לפניהם והמאסף הלך אחרי ארון יהוה [כ= הולך] [ק= הלוך] ותקוע בשופרות׃
06O	6	14		59650	ויסבו את־העיר ביום השני פעם אחת וישבו המחנה כה עשו ששת ימים׃
06O	6	15		59660	ויהי ביום השביעי וישכמו כעלות השחר ויסבו את־העיר כמשפט הזה שבע פעמים רק ביום ההוא סבבו את־העיר שבע פעמים׃
06O	6	16		59670	ויהי בפעם השביעית תקעו הכהנים בשופרות ויאמר יהושע אל־העם הריעו כי־נתן יהוה לכם את־העיר׃
06O	6	17		59680	והיתה העיר חרם היא וכל־אשר־בה ליהוה רק רחב הזונה תחיה היא וכל־אשר אתה בבית כי החבאתה את־המלאכים אשר שלחנו׃
06O	6	18		59690	ורק־אתם שמרו מן־החרם פן־תחרימו ולקחתם מן־החרם ושמתם את־מחנה ישראל לחרם ועכרתם אותו׃
06O	6	19		59700	וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא ליהוה אוצר יהוה יבוא׃
06O	6	20		59710	וירע העם ויתקעו בשפרות ויהי כשמע העם את־קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את־העיר׃
06O	6	21		59720	ויחרימו את־כל־אשר בעיר מאיש ועד־אשה מנער ועד־זקן ועד שור ושה וחמור לפי־חרב׃
06O	6	22		59730	ולשנים האנשים המרגלים את־הארץ אמר יהושע באו בית־האשה הזונה והוציאו משם את־האשה ואת־כל־אשר־לה כאשר נשבעתם לה׃
06O	6	23		59740	ויבאו הנערים המרגלים ויציאו את־רחב ואת־אביה ואת־אמה ואת־אחיה ואת־כל־אשר־לה ואת כל־משפחותיה הוציאו ויניחום מחוץ למחנה ישראל׃
06O	6	24		59750	והעיר שרפו באש וכל־אשר־בה רק הכסף והזהב וכלי הנחשת והברזל נתנו אוצר בית־יהוה׃
06O	6	25		59760	ואת־רחב הזונה ואת־בית אביה ואת־כל־אשר־לה החיה יהושע ותשב בקרב ישראל עד היום הזה כי החביאה את־המלאכים אשר־שלח יהושע לרגל את־יריחו׃ ף
06O	6	26		59770	וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני יהוה אשר יקום ובנה את־העיר הזאת את־יריחו בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה׃
06O	6	27		59780	ויהי יהוה את־יהושע ויהי שמעו בכל־הארץ׃
06O	7	1		59790	וימעלו בני־ישראל מעל בחרם ויקח עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־זרח למטה יהודה מן־החרם ויחר־אף יהוה בבני ישראל׃
06O	7	2		59800	וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם־בית און מקדם לבית־אל ויאמר אליהם לאמר עלו ורגלו את־הארץ ויעלו האנשים וירגלו את־העי׃
06O	7	3		59810	וישבו אל־יהושע ויאמרו אליו אל־יעל כל־העם כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את־העי אל־תיגע־שמה את־כל־העם כי מעט המה׃
06O	7	4		59820	ויעלו מן־העם שמה כשלשת אלפים איש וינסו לפני אנשי העי׃
06O	7	5		59830	ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש וירדפום לפני השער עד־השברים ויכום במורד וימס לבב־העם ויהי למים׃
06O	7	6		59840	ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על־פניו ארצה לפני ארון יהוה עד־הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על־ראשם׃
06O	7	7		59850	ויאמר יהושע אהה אדני יהוה למה העברת העביר את־העם הזה את־הירדן לתת אתנו ביד האמרי להאבידנו ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן׃
06O	7	8		59860	בי אדני מה אמר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני איביו׃
06O	7	9		59870	וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את־שמנו מן־הארץ ומה־תעשה לשמך הגדול׃ ס
06O	7	10		59880	ויאמר יהוה אל־יהושע קם לך למה זה אתה נפל על־פניך׃
06O	7	11		59890	חטא ישראל וגם עברו את־בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן־החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם׃
06O	7	12		59900	ולא יכלו בני ישראל לקום לפני איביהם ערף יפנו לפני איביהם כי היו לחרם לא אוסיף להיות עםכם אם־לא תשמידו החרם מקרבכם׃
06O	7	13		59910	קם קדש את־העם ואמרת התקדשו למחר כי כה אמר יהוה אלהי ישראל חרם בקרבך ישראל לא תוכל לקום לפני איביך עד־הסירכם החרם מקרבכם׃
06O	7	14		59920	ונקרבתם בבקר לשבטיכם והיה השבט אשר־ילכדנו יהוה יקרב למשפחות והמשפחה אשר־ילכדנה יהוה תקרב לבתים והבית אשר ילכדנו יהוה יקרב לגברים׃
06O	7	15		59930	והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת־כל־אשר־לו כי עבר את־ברית יהוה וכי־עשה נבלה בישראל׃
06O	7	16		59940	וישכם יהושע בבקר ויקרב את־ישראל לשבטיו וילכד שבט יהודה׃
06O	7	17		59950	ויקרב את־משפחת יהודה וילכד את משפחת הזרחי ויקרב את־משפחת הזרחי לגברים וילכד זבדי׃
06O	7	18		59960	ויקרב את־ביתו לגברים וילכד עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־זרח למטה יהודה׃
06O	7	19		59970	ויאמר יהושע אל־עכן בני שים־נא כבוד ליהוה אלהי ישראל ותן־לו תודה והגד־נא לי מה עשית אל־תכחד ממני׃
06O	7	20		59980	ויען עכן את־יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי ליהוה אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי׃
06O	7	21		59990	[כ= ואראה] [ק= וארא] בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם והנם טמונים בארץ בתוך האהלי והכסף תחתיה׃
06O	7	22		60000	וישלח יהושע מלאכים וירצו האהלה והנה טמונה באהלו והכסף תחתיה׃
06O	7	23		60010	ויקחום מתוך האהל ויבאום אל־יהושע ואל כל־בני ישראל ויצקם לפני יהוה׃
06O	7	24		60020	ויקח יהושע את־עכן בן־זרח ואת־הכסף ואת־האדרת ואת־לשון הזהב ואת־בניו ואת־בנתיו ואת־שורו ואת־חמרו ואת־צאנו ואת־אהלו ואת־כל־אשר־לו וכל־ישראל עמו ויעלו אתם עמק עכור׃
06O	7	25		60030	ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך יהוה ביום הזה וירגמו אתו כל־ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים׃
06O	7	26		60040	ויקימו עליו גל־אבנים גדול עד היום הזה וישב יהוה מחרון אפו על־כן קרא שם המקום ההוא עמק עכור עד היום הזה׃ ף
06O	8	1		60050	ויאמר יהוה אל־יהושע אל־תירא ואל־תחת קח עמך את כל־עם המלחמה וקום עלה העי ראה נתתי בידך את־מלך העי ואת־עמו ואת־עירו ואת־ארצו׃
06O	8	2		60060	ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק־שללה ובהמתה תבזו לכם שים־לך ארב לעיר מאחריה׃
06O	8	3		60070	ויקם יהושע וכל־עם המלחמה לעלות העי ויבחר יהושע שלשים אלף איש גבורי החיל וישלחם לילה׃
06O	8	4		60080	ויצו אתם לאמר ראו אתם ארבים לעיר מאחרי העיר אל־תרחיקו מן־העיר מאד והייתם כלכם נכנים׃
06O	8	5		60090	ואני וכל־העם אשר אתי נקרב אל־העיר והיה כי־יצאו לקראתנו כאשר בראשנה ונסנו לפניהם׃
06O	8	6		60100	ויצאו אחרינו עד התיקנו אותם מן־העיר כי יאמרו נסים לפנינו כאשר בראשנה ונסנו לפניהם׃
06O	8	7		60110	ואתם תקמו מהאורב והורשתם את־העיר ונתנה יהוה אלהיכם בידכם׃
06O	8	8		60120	והיה כתפשכם את־העיר תציתו את־העיר באש כדבר יהוה תעשו ראו צויתי אתכם׃
06O	8	9		60130	וישלחם יהושע וילכו אל־המארב וישבו בין בית־אל ובין העי מים לעי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם׃
06O	8	10		60140	וישכם יהושע בבקר ויפקד את־העם ויעל הוא וזקני ישראל לפני העם העי׃
06O	8	11		60150	וכל־העם המלחמה אשר אתו עלו ויגשו ויבאו נגד העיר ויחנו מצפון לעי והגי [כ= בינו] [ק= ביניו] ובין־העי׃
06O	8	12		60160	ויקח כחמשת אלפים איש וישם אותם ארב בין בית־אל ובין העי מים לעיר׃
06O	8	13		60170	וישימו העם את־כל־המחנה אשר מצפון לעיר ואת־עקבו מים לעיר וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק׃
06O	8	14		60180	ויהי כראות מלך־העי וימהרו וישכימו ויצאו אנשי־העיר לקראת־ישראל למלחמה הוא וכל־עמו למועד לפני הערבה והוא לא ידע כי־ארב לו מאחרי העיר׃
06O	8	15		60190	וינגעו יהושע וכל־ישראל לפניהם וינסו דרך המדבר׃
06O	8	16		60200	ויזעקו כל־העם אשר [כ= בעיר] [ק= בעי] לרדף אחריהם וירדפו אחרי יהושע וינתקו מן־העיר׃
06O	8	17		60210	ולא־נשאר איש בעי ובית אל אשר לא־יצאו אחרי ישראל ויעזבו את־העיר פתוחה וירדפו אחרי ישראל׃ ף
06O	8	18		60220	ויאמר יהוה אל־יהושע נטה בכידון אשר־בידך אל־העי כי בידך אתננה ויט יהושע בכידון אשר־בידו אל־העיר׃
06O	8	19		60230	והאורב קם מהרה ממקומו וירוצו כנטות ידו ויבאו העיר וילכדוה וימהרו ויציתו את־העיר באש׃
06O	8	20		60240	ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן העיר השמימה ולא־היה בהם ידים לנוס הנה והנה והעם הנס המדבר נהפך אל־הרודף׃
06O	8	21		60250	ויהושע וכל־ישראל ראו כי־לכד הארב את־העיר וכי עלה עשן העיר וישבו ויכו את־אנשי העי׃
06O	8	22		60260	ואלה יצאו מן־העיר לקראתם ויהיו לישראל בתוך אלה מזה ואלה מזה ויכו אותם עד־בלתי השאיר־לו שריד ופליט׃
06O	8	23		60270	ואת־מלך העי תפשו חי ויקרבו אתו אל־יהושע׃
06O	8	24		60280	ויהי ככלות ישראל להרג את־כל־ישבי העי בשדה במדבר אשר רדפום בו ויפלו כלם לפי־חרב עד־תםם וישבו כל־ישראל העי ויכו אתה לפי־חרב׃
06O	8	25		60290	ויהי כל־הנפלים ביום ההוא מאיש ועד־אשה שנים עשר אלף כל אנשי העי׃
06O	8	26		60300	ויהושע לא־השיב ידו אשר נטה בכידון עד אשר החרים את כל־ישבי העי׃
06O	8	27		60310	רק הבהמה ושלל העיר ההיא בזזו להם ישראל כדבר יהוה אשר צוה את־יהושע׃
06O	8	28		60320	וישרף יהושע את־העי וישימה תל־עולם שממה עד היום הזה׃
06O	8	29		60330	ואת־מלך העי תלה על־העץ עד־עת הערב וכבוא השמש צוה יהושע וירידו את־נבלתו מן־העץ וישליכו אותה אל־פתח שער העיר ויקימו עליו גל־אבנים גדול עד היום הזה׃ ף
06O	8	30		60340	אז יבנה יהושע מזבח ליהוה אלהי ישראל בהר עיבל׃
06O	8	31		60350	כאשר צוה משה עבד־יהוה את־בני ישראל ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות אשר לא־הניף עליהן ברזל ויעלו עליו עלות ליהוה ויזבחו שלמים׃
06O	8	32		60360	ויכתב־שם על־האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל׃
06O	8	33		60370	וכל־ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים נשאי ארון ברית־יהוה כגר כאזרח חציו אל־מול הר־גרזים והחציו אל־מול הר־עיבל כאשר צוה משה עבד־יהוה לברך את־העם ישראל בראשנה׃
06O	8	34		60380	ואחרי־כן קרא את־כל־דברי התורה הברכה והקללה ככל־הכתוב בספר התורה׃
06O	8	35		60390	לא־היה דבר מכל אשר־צוה משה אשר לא־קרא יהושע נגד כל־קהל ישראל והנשים והטף והגר ההלך בקרבם׃ ף
06O	9	1		60400	ויהי כשמע כל־המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל־מול הלבנון החתי והאמרי הכנעני הפרזי החוי והיבוסי׃
06O	9	2		60410	ויתקבצו יחדו להלחם עם־יהושע ועם־ישראל פה אחד׃ ף
06O	9	3		60420	וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי׃
06O	9	4		60430	ויעשו גם־המה בערמה וילכו ויצטירו ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים׃
06O	9	5		60440	ונעלות בלות ומטלאות ברגליהם ושלמות בלות עליהם וכל לחם צידם יבש היה נקדים׃
06O	9	6		60450	וילכו אל־יהושע אל־המחנה הגלגל ויאמרו אליו ואל־איש ישראל מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו־לנו ברית׃
06O	9	7		60460	[כ= ויאמרו] [ק= ויאמר] איש־ישראל אל־החוי אולי בקרבי אתה יושב ואיך [כ= אכרות] [ק= אכרת]־לך ברית׃
06O	9	8		60470	ויאמרו אל־יהושע עבדיך אנחנו ויאמר אלהם יהושע מי אתם ומאין תבאו׃
06O	9	9		60480	ויאמרו אליו מארץ רחוקה מאד באו עבדיך לשם יהוה אלהיך כי־שמענו שמעו ואת כל־אשר עשה במצרים׃
06O	9	10		60490	ואת כל־אשר עשה לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחון מלך חשבון ולעוג מלך־הבשן אשר בעשתרות׃
06O	9	11		60500	ויאמרו אלינו זקינינו וכל־ישבי ארצנו לאמר קחו בידכם צידה לדרך ולכו לקראתם ואמרתם אליהם עבדיכם אנחנו ועתה כרתו־לנו ברית׃
06O	9	12		60510	זה לחמנו חם הצטידנו אתו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם ועתה הנה יבש והיה נקדים׃
06O	9	13		60520	ואלה נאדות היין אשר מלאנו חדשים והנה התבקעו ואלה שלמותינו ונעלינו בלו מרב הדרך מאד׃
06O	9	14		60530	ויקחו האנשים מצידם ואת־פי יהוה לא שאלו׃
06O	9	15		60540	ויעש להם יהושע שלום ויכרת להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה׃
06O	9	16		60550	ויהי מקצה שלשת ימים אחרי אשר־כרתו להם ברית וישמעו כי־קרבים הם אליו ובקרבו הם ישבים׃
06O	9	17		60560	ויסעו בני־ישראל ויבאו אל־עריהם ביום השלישי ועריהם גבעון והכפירה ובארות וקרית יערים׃
06O	9	18		60570	ולא הכום בני ישראל כי־נשבעו להם נשיאי העדה ביהוה אלהי ישראל וילנו כל־העדה על־הנשיאים׃
06O	9	19		60580	ויאמרו כל־הנשיאים אל־כל־העדה אנחנו נשבענו להם ביהוה אלהי ישראל ועתה לא נוכל לנגע בהם׃
06O	9	20		60590	זאת נעשה להם והחיה אותם ולא־יהיה עלינו קצף על־השבועה אשר־נשבענו להם׃
06O	9	21		60600	ויאמרו אליהם הנשיאים יחיו ויהיו חטבי עצים ושאבי־מים לכל־העדה כאשר דברו להם הנשיאים׃
06O	9	22		60610	ויקרא להם יהושע וידבר אליהם לאמר למה רמיתם אתנו לאמר רחוקים אנחנו םכם מאד ואתם בקרבנו ישבים׃
06O	9	23		60620	ועתה ארורים אתם ולא־יכרת םכם עבד וחטבי עצים ושאבי־מים לבית אלהי׃
06O	9	24		60630	ויענו את־יהושע ויאמרו כי הגד הגד לעבדיך את אשר צוה יהוה אלהיך את־משה עבדו לתת לכם את־כל־הארץ ולהשמיד את־כל־ישבי הארץ מפניכם ונירא מאד לנפשתינו מפניכם ונעשה את־הדבר הזה׃
06O	9	25		60640	ועתה הננו בידך כטוב וכישר בעיניך לעשות לנו עשה׃
06O	9	26		60650	ויעש להם כן ויצל אותם מיד בני־ישראל ולא הרגום׃
06O	9	27		60660	ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים לעדה ולמזבח יהוה עד־היום הזה אל־המקום אשר יבחר׃ ף
06O	10	1		60670	ויהי כשמע אדני־צדק מלך ירושלם כי־לכד יהושע את־העי ויחרימה כאשר עשה ליריחו ולמלכה כן־עשה לעי ולמלכה וכי השלימו ישבי גבעון את־ישראל ויהיו בקרבם׃
06O	10	2		60680	וייראו מאד כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי הממלכה וכי היא גדולה מן־העי וכל־אנשיה גברים׃
06O	10	3		60690	וישלח אדני־צדק מלך ירושלם אל־הוהם מלך־חברון ואל־פראם מלך־ירמות ואל־יפיע מלך־לכיש ואל־דביר מלך־עגלון לאמר׃
06O	10	4		60700	עלו־אלי ועזרני ונכה את־גבעון כי־השלימה את־יהושע ואת־בני ישראל׃
06O	10	5		60710	ויאספו ויעלו חמשת מלכי האמרי מלך ירושלם מלך־חברון מלך־ירמות מלך־לכיש מלך־עגלון הם וכל־מחניהם ויחנו על־גבעון וילחמו עליה׃
06O	10	6		60720	וישלחו אנשי גבעון אל־יהושע אל־המחנה הגלגלה לאמר אל־תרף ידיך מעבדיך עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו כי נקבצו אלינו כל־מלכי האמרי ישבי ההר׃
06O	10	7		60730	ויעל יהושע מן־הגלגל הוא וכל־עם המלחמה עמו וכל גבורי החיל׃ ף
06O	10	8		60740	ויאמר יהוה אל־יהושע אל־תירא מהם כי בידך נתתים לא־יעמד איש מהם בפניך׃
06O	10	9		60750	ויבא אליהם יהושע פתאם כל־הלילה עלה מן־הגלגל׃
06O	10	10		60760	ויהםם יהוה לפני ישראל ויכם מכה־גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית־חורן ויכם עד־עזקה ועד־מקדה׃
06O	10	11		60770	ויהי בנסם מפני ישראל הם במורד בית־חורן ויהוה השליך עליהם אבנים גדלות מן־השמים עד־עזקה וימתו רבים אשר־מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב׃ ס
06O	10	12		60780	אז ידבר יהושע ליהוה ביום תת יהוה את־האמרי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון׃
06O	10	13		60790	וידם השמש וירח עמד עד־יקם גוי איביו הלא־היא כתובה על־ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא־אץ לבוא כיום תמים׃
06O	10	14		60800	ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע יהוה בקול איש כי יהוה נלחם לישראל׃ ף
06O	10	15		60810	וישב יהושע וכל־ישראל עמו אל־המחנה הגלגלה׃
06O	10	16		60820	וינסו חמשת המלכים האלה ויחבאו במערה במקדה׃
06O	10	17		60830	ויגד ליהושע לאמר נמצאו חמשת המלכים נחבאים במערה במקדה׃
06O	10	18		60840	ויאמר יהושע גלו אבנים גדלות אל־פי המערה והפקידו עליה אנשים לשמרם׃
06O	10	19		60850	ואתם אל־תעמדו רדפו אחרי איביכם וזנבתם אותם אל־תתנום לבוא אל־עריהם כי נתנם יהוה אלהיכם בידכם׃
06O	10	20		60860	ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם מכה גדולה־מאד עד־תםם והשרידים שרדו מהם ויבאו אל־ערי המבצר׃
06O	10	21		60870	וישבו כל־העם אל־המחנה אל־יהושע מקדה בשלום לא־חרץ לבני ישראל לאיש את־לשנו׃
06O	10	22		60880	ויאמר יהושע פתחו את־פי המערה והוציאו אלי את־חמשת המלכים האלה מן־המערה׃
06O	10	23		60890	ויעשו כן ויציאו אליו את־חמשת המלכים האלה מן־המערה את מלך ירושלם את־מלך חברון את־מלך ירמות את־מלך לכיש את־מלך עגלון׃
06O	10	24		60900	ויהי כהוציאם את־המלכים האלה אל־יהושע ויקרא יהושע אל־כל־איש ישראל ויאמר אל־קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את־רגליכם על־צוארי המלכים האלה ויקרבו וישימו את־רגליהם על־צואריהם׃
06O	10	25		60910	ויאמר אליהם יהושע אל־תיראו ואל־תחתו חזקו ואמצו כי ככה יעשה יהוה לכל־איביכם אשר אתם נלחמים אותם׃
06O	10	26		60920	ויכם יהושע אחרי־כן וימיתם ויתלם על חמשה עצים ויהיו תלוים על־העצים עד־הערב׃
06O	10	27		60930	ויהי לעת בוא השמש צוה יהושע וירידום מעל העצים וישלכם אל־המערה אשר נחבאו־שם וישמו אבנים גדלות על־פי המערה עד־עצם היום הזה׃ ף
06O	10	28		60940	ואת־מקדה לכד יהושע ביום ההוא ויכה לפי־חרב ואת־מלכה החרם אותם ואת־כל־הנפש אשר־בה לא השאיר שריד ויעש למלך מקדה כאשר עשה למלך יריחו׃
06O	10	29		60950	ויעבר יהושע וכל־ישראל עמו ממקדה לבנה וילחם עם־לבנה׃
06O	10	30		60960	ויתן יהוה גם־אותה ביד ישראל ואת־מלכה ויכה לפי־חרב ואת־כל־הנפש אשר־בה לא־השאיר בה שריד ויעש למלכה כאשר עשה למלך יריחו׃ ס
06O	10	31		60970	ויעבר יהושע וכל־ישראל עמו מלבנה לכישה ויחן עליה וילחם בה׃
06O	10	32		60980	ויתן יהוה את־לכיש ביד ישראל וילכדה ביום השני ויכה לפי־חרב ואת־כל־הנפש אשר־בה ככל אשר־עשה ללבנה׃ ף
06O	10	33		60990	אז עלה הרם מלך גזר לעזר את־לכיש ויכהו יהושע ואת־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד׃
06O	10	34		61000	ויעבר יהושע וכל־ישראל עמו מלכיש עגלנה ויחנו עליה וילחמו עליה׃
06O	10	35		61010	וילכדוה ביום ההוא ויכוה לפי־חרב ואת כל־הנפש אשר־בה ביום ההוא החרים ככל אשר־עשה ללכיש׃ ף
06O	10	36		61020	ויעל יהושע וכל־ישראל עמו מעגלונה חברונה וילחמו עליה׃
06O	10	37		61030	וילכדוה ויכוה־לפי־חרב ואת־מלכה ואת־כל־עריה ואת־כל־הנפש אשר־בה לא־השאיר שריד ככל אשר־עשה לעגלון ויחרם אותה ואת־כל־הנפש אשר־בה׃ ס
06O	10	38		61040	וישב יהושע וכל־ישראל עמו דברה וילחם עליה׃
06O	10	39		61050	וילכדה ואת־מלכה ואת־כל־עריה ויכום לפי־חרב ויחרימו את־כל־נפש אשר־בה לא השאיר שריד כאשר עשה לחברון כן־עשה לדברה ולמלכה וכאשר עשה ללבנה ולמלכה׃
06O	10	40		61060	ויכה יהושע את־כל־הארץ ההר והנגב והשפלה והאשדות ואת כל־מלכיהם לא השאיר שריד ואת כל־הנשמה החרים כאשר צוה יהוה אלהי ישראל׃
06O	10	41		61070	ויכם יהושע מקדש ברנע ועד־עזה ואת כל־ארץ גשן ועד־גבעון׃
06O	10	42		61080	ואת כל־המלכים האלה ואת־ארצם לכד יהושע פעם אחת כי יהוה אלהי ישראל נלחם לישראל׃
06O	10	43		61090	וישב יהושע וכל־ישראל עמו אל־המחנה הגלגלה׃ ף
06O	11	1		61100	ויהי כשמע יבין מלך־חצור וישלח אל־יובב מלך מדון ואל־מלך שמרון ואל־מלך אכשף׃
06O	11	2		61110	ואל־המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים׃
06O	11	3		61120	הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר והחוי תחת חרמון בארץ המצפה׃
06O	11	4		61130	ויצאו הם וכל־מחניהם עםם עם־רב כחול אשר על־שפת־הים לרב וסוס ורכב רב־מאד׃
06O	11	5		61140	ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל־מי מרום להלחם עם־ישראל׃ ף
06O	11	6		61150	ויאמר יהוה אל־יהושע אל־תירא מפניהם כי־מחר כעת הזאת אנכי נתן את־כלם חללים לפני ישראל את־סוסיהם תעקר ואת־מרכבתיהם תשרף באש׃
06O	11	7		61160	ויבא יהושע וכל־עם המלחמה עמו עליהם על־מי מרום פתאם ויפלו בהם׃
06O	11	8		61170	ויתנם יהוה ביד־ישראל ויכום וירדפום עד־צידון רבה ועד משרפות מים ועד־בקעת מצפה מזרחה ויכם עד־בלתי השאיר־להם שריד׃
06O	11	9		61180	ויעש להם יהושע כאשר אמר־לו יהוה את־סוסיהם עקר ואת־מרכבתיהם שרף באש׃ ס
06O	11	10		61190	וישב יהושע בעת ההיא וילכד את־חצור ואת־מלכה הכה בחרב כי־חצור לפנים היא ראש כל־הממלכות האלה׃
06O	11	11		61200	ויכו את־כל־הנפש אשר־בה לפי־חרב החרם לא נותר כל־נשמה ואת־חצור שרף באש׃
06O	11	12		61210	ואת־כל־ערי המלכים־האלה ואת־כל־מלכיהם לכד יהושע ויכם לפי־חרב החרים אותם כאשר צוה משה עבד יהוה׃
06O	11	13		61220	רק כל־הערים העמדות על־תלם לא שרפם ישראל זולתי את־חצור לבדה שרף יהושע׃
06O	11	14		61230	וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל רק את־כל־האדם הכו לפי־חרב עד־השמדם אותם לא השאירו כל־נשמה׃
06O	11	15		61240	כאשר צוה יהוה את־משה עבדו כן־צוה משה את־יהושע וכן עשה יהושע לא־הסיר דבר מכל אשר־צוה יהוה את־משה׃
06O	11	16		61250	ויקח יהושע את־כל־הארץ הזאת ההר ואת־כל־הנגב ואת כל־ארץ הגשן ואת־השפלה ואת־הערבה ואת־הר ישראל ושפלתה׃
06O	11	17		61260	מן־ההר החלק העולה שעיר ועד־בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר־חרמון ואת כל־מלכיהם לכד ויכם וימיתם׃
06O	11	18		61270	ימים רבים עשה יהושע את־כל־המלכים האלה מלחמה׃
06O	11	19		61280	לא־היתה עיר אשר השלימה אל־בני ישראל בלתי החוי ישבי גבעון את־הכל לקחו במלחמה׃
06O	11	20		61290	כי מאת יהוה היתה לחזק את־לבם לקראת המלחמה את־ישראל למען החריםם לבלתי היות־להם תחנה כי למען השמידם כאשר צוה יהוה את־משה׃ ס
06O	11	21		61300	ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את־הענקים מן־ההר מן־חברון מן־דבר מן־ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם־עריהם החריםם יהושע׃
06O	11	22		61310	לא־נותר ענקים בארץ בני ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו׃
06O	11	23		61320	ויקח יהושע את־כל־הארץ ככל אשר דבר יהוה אל־משה ויתנה יהושע לנחלה לישראל כמחלקתם לשבטיהם והארץ שקטה ממלחמה׃ ף
06O	12	1		61330	ואלה מלכי הארץ אשר הכו בני־ישראל וירשו את־ארצם בעבר הירדן מזרחה השמש מנחל ארנון עד־הר חרמון וכל־הערבה מזרחה׃
06O	12	2		61340	סיחון מלך האמרי היושב בחשבון משל מערוער אשר על־שפת־נחל ארנון ותוך הנחל וחצי הגלעד ועד יבק הנחל גבול בני עמון׃
06O	12	3		61350	והערבה עד־ים כנרות מזרחה ועד ים הערבה ים־המלח מזרחה דרך בית הישמות ומתימן תחת אשדות הפסגה׃
06O	12	4		61360	וגבול עוג מלך הבשן מיתר הרפאים היושב בעשתרות ובאדרעי׃
06O	12	5		61370	ומשל בהר חרמון ובסלכה ובכל־הבשן עד־גבול הגשורי והמעכתי וחצי הגלעד גבול סיחון מלך־חשבון׃
06O	12	6		61380	משה עבד־יהוה ובני ישראל הכום ויתנה משה עבד־יהוה ירשה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה׃ ס
06O	12	7		61390	ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל בעבר הירדן ימה מבעל גד בבקעת הלבנון ועד־ההר החלק העלה שעירה ויתנה יהושע לשבטי ישראל ירשה כמחלקתם׃
06O	12	8		61400	בהר ובשפלה ובערבה ובאשדות ובמדבר ובנגב החתי האמרי והכנעני הפרזי החוי והיבוסי׃ ף
06O	12	9		61410	מלך יריחו אחד מלך העי אשר־מצד בית־אל אחד׃
06O	12	10		61420	מלך ירושלם אחד מלך חברון אחד׃
06O	12	11		61430	מלך ירמות אחד מלך לכיש אחד׃
06O	12	12		61440	מלך עגלון אחד מלך גזר אחד׃
06O	12	13		61450	מלך דבר אחד מלך גדר אחד׃
06O	12	14		61460	מלך חרמה אחד מלך ערד אחד׃
06O	12	15		61470	מלך לבנה אחד מלך עדלם אחד׃
06O	12	16		61480	מלך מקדה אחד מלך בית־אל אחד׃
06O	12	17		61490	מלך תפוח אחד מלך חפר אחד׃
06O	12	18		61500	מלך אפק אחד מלך לשרון אחד׃
06O	12	19		61510	מלך מדון אחד מלך חצור אחד׃
06O	12	20		61520	מלך שמרון מראון אחד מלך אכשף אחד׃
06O	12	21		61530	מלך תענך אחד מלך מגדו אחד׃
06O	12	22		61540	מלך קדש אחד מלך־יקנעם לכרמל אחד׃
06O	12	23		61550	מלך דור לנפת דור אחד מלך־גוים לגלגל אחד׃
06O	12	24		61560	מלך תרצה אחד כל־מלכים שלשים ואחד׃ ף
06O	13	1		61570	ויהושע זקן בא בימים ויאמר יהוה אליו אתה זקנתה באת בימים והארץ נשארה הרבה־מאד לרשתה׃
06O	13	2		61580	זאת הארץ הנשארת כל־גלילות הפלשתים וכל־הגשורי׃
06O	13	3		61590	מן־השיחור אשר על־פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים׃
06O	13	4		61600	מתימן כל־ארץ הכנעני ומערה אשר לצידנים עד־אפקה עד גבול האמרי׃
06O	13	5		61610	והארץ הגבלי וכל־הלבנון מזרח השמש מבעל גד תחת הר־חרמון עד לבוא חמת׃
06O	13	6		61620	כל־ישבי ההר מן־הלבנון עד־משרפת מים כל־צידנים אנכי אורישם מפני בני ישראל רק הפלה לישראל בנחלה כאשר צויתיך׃
06O	13	7		61630	ועתה חלק את־הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה׃
06O	13	8		61640	עמו הראובני והגדי לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן מזרחה כאשר נתן להם משה עבד יהוה׃
06O	13	9		61650	מערוער אשר על־שפת־נחל ארנון והעיר אשר בתוך־הנחל וכל־המישר מידבא עד־דיבון׃
06O	13	10		61660	וכל ערי סיחון מלך האמרי אשר מלך בחשבון עד־גבול בני עמון׃
06O	13	11		61670	והגלעד וגבול הגשורי והמעכתי וכל הר חרמון וכל־הבשן עד־סלכה׃
06O	13	12		61680	כל־ממלכות עוג בבשן אשר־מלך בעשתרות ובאדרעי הוא נשאר מיתר הרפאים ויכם משה וירשם׃
06O	13	13		61690	ולא הורישו בני ישראל את־הגשורי ואת־המעכתי וישב גשור ומעכת בקרב ישראל עד היום הזה׃
06O	13	14		61700	רק לשבט הלוי לא נתן נחלה אשי יהוה אלהי ישראל הוא נחלתו כאשר דבר־לו׃ ס
06O	13	15		61710	ויתן משה למטה בני־ראובן למשפחתם׃
06O	13	16		61720	ויהי להם הגבול מערוער אשר על־שפת־נחל ארנון והעיר אשר בתוך־הנחל וכל־המישר על־מידבא׃
06O	13	17		61730	חשבון וכל־עריה אשר במישר דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון׃
06O	13	18		61740	ויהצה וקדמת ומפעת׃
06O	13	19		61750	וקריתים ושבמה וצרת השחר בהר העמק׃
06O	13	20		61760	ובית פעור ואשדות הפסגה ובית הישמות׃
06O	13	21		61770	וכל ערי המישר וכל־ממלכות סיחון מלך האמרי אשר מלך בחשבון אשר הכה משה אתו ואת־נשיאי מדין את־אוי ואת־רקם ואת־צור ואת־חור ואת־רבע נסיכי סיחון ישבי הארץ׃
06O	13	22		61780	ואת־בלעם בן־בעור הקוסם הרגו בני־ישראל בחרב אל־חלליהם׃
06O	13	23		61790	ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול זאת נחלת בני־ראובן למשפחתם הערים וחצריהן׃ ף
06O	13	24		61800	ויתן משה למטה־גד לבני־גד למשפחתם׃
06O	13	25		61810	ויהי להם הגבול יעזר וכל־ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד־ערוער אשר על־פני רבה׃
06O	13	26		61820	ומחשבון עד־רמת המצפה ובטנים וממחנים עד־גבול לדבר׃
06O	13	27		61830	ובעמק בית הרם ובית נמרה וסכות וצפון יתר ממלכות סיחון מלך חשבון הירדן וגבל עד־קצה ים־כנרת עבר הירדן מזרחה׃
06O	13	28		61840	זאת נחלת בני־גד למשפחתם הערים וחצריהם׃
06O	13	29		61850	ויתן משה לחצי שבט מנשה ויהי לחצי מטה בני־מנשה למשפחותם׃
06O	13	30		61860	ויהי גבולם ממחנים כל־הבשן כל־ממלכות עוג מלך־הבשן וכל־חות יאיר אשר בבשן ששים עיר׃
06O	13	31		61870	וחצי הגלעד ועשתרות ואדרעי ערי ממלכות עוג בבשן לבני מכיר בן־מנשה לחצי בני־מכיר למשפחותם׃
06O	13	32		61880	אלה אשר־נחל משה בערבות מואב מעבר לירדן יריחו מזרחה׃ ס
06O	13	33		61890	ולשבט הלוי לא־נתן משה נחלה יהוה אלהי ישראל הוא נחלתם כאשר דבר להם׃
06O	14	1		61900	ואלה אשר־נחלו בני־ישראל בארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן־נון וראשי אבות המטות לבני ישראל׃
06O	14	2		61910	בגורל נחלתם כאשר צוה יהוה ביד־משה לתשעת המטות וחצי המטה׃
06O	14	3		61920	כי־נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא־נתן נחלה בתוכם׃
06O	14	4		61930	כי־היו בני־יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא־נתנו חלק ללוים בארץ כי אם־ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם׃
06O	14	5		61940	כאשר צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל ויחלקו את־הארץ׃ ף
06O	14	6		61950	ויגשו בני־יהודה אל־יהושע בגלגל ויאמר אליו כלב בן־יפנה הקנזי אתה ידעת את־הדבר אשר־דבר יהוה אל־משה איש־האלהים על אדותי ועל אדותיך בקדש ברנע׃
06O	14	7		61960	בן־ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד־יהוה אתי מקדש ברנע לרגל את־הארץ ואשב אתו דבר כאשר עם־לבבי׃ ואחי אשר עלו עמי המסיו את־לב העם ואנכי מלאתי אחרי יהוה אלהי׃
06O	14	8		61970	וישבע משה ביום ההוא לאמר אם־לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד־עולם כי מלאת אחרי יהוה אלהי׃
06O	14	9		61980	ועתה הנה החיה יהוה אותי כאשר דבר זה ארבעים וחמש שנה מאז דבר יהוה את־הדבר הזה אל־משה אשר־הלך ישראל במדבר ועתה הנה אנכי היום בן־חמש ושמונים שנה׃
06O	14	10		61990	עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא׃
06O	14	11		62000	ועתה תנה־לי את־ההר הזה אשר־דבר יהוה ביום ההוא כי אתה־שמעת ביום ההוא כי־ענקים שם וערים גדלות בצרות אולי יהוה אותי והורשתים כאשר דבר יהוה׃
06O	14	12		62010	ויברכהו יהושע ויתן את־חברון לכלב בן־יפנה לנחלה׃
06O	14	13		62020	על־כן היתה־חברון לכלב בן־יפנה הקנזי לנחלה עד היום הזה יען אשר מלא אחרי יהוה אלהי ישראל׃
06O	14	14		62030	ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה׃ ף
06O	15	1		62040	ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל־גבול אדום מדבר־צן נגבה מקצה תימן׃
06O	15	2		62050	ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן־הלשן הפנה נגבה׃
06O	15	3		62060	ויצא אל־מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה׃
06O	15	4		62070	ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים [כ= והיה] [ק= והיו] תצאות הגבול ימה זה־יהיה לכם גבול נגב׃
06O	15	5		62080	וגבול קדמה ים המלח עד־קצה הירדן וגבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן׃
06O	15	6		62090	ועלה הגבול בית חגלה ועבר מצפון לבית הערבה ועלה הגבול אבן בהן בן־ראובן׃
06O	15	7		62100	ועלה הגבול דברה מעמק עכור וצפונה פנה אל־הגלגל אשר־נכח למעלה אדמים אשר מנגב לנחל ועבר הגבול אל־מי־עין שמש והיו תצאתיו אל־עין רגל׃
06O	15	8		62110	ועלה הגבול גי בן־הנם אל־כתף היבוסי מנגב היא ירושלם ועלה הגבול אל־ראש ההר אשר על־פני גי־הנם ימה אשר בקצה עמק־רפאים צפנה׃
06O	15	9		62120	ותאר הגבול מראש ההר אל־מעין מי נפתוח ויצא אל־ערי הר־עפרון ותאר הגבול בעלה היא קרית יערים׃
06O	15	10		62130	ונסב הגבול מבעלה ימה אל־הר שעיר ועבר אל־כתף הר־יערים מצפונה היא כסלון וירד בית־שמש ועבר תמנה׃
06O	15	11		62140	ויצא הגבול אל־כתף עקרון צפונה ותאר הגבול שכרונה ועבר הר־הבעלה ויצא יבנאל והיו תצאות הגבול ימה׃
06O	15	12		62150	וגבול ים הימה הגדול וגבול זה גבול בני־יהודה סביב למשפחתם׃
06O	15	13		62160	ולכלב בן־יפנה נתן חלק בתוך בני־יהודה אל־פי יהוה ליהושע את־קרית ארבע אבי הענק היא חברון׃
06O	15	14		62170	וירש משם כלב את־שלושה בני הענק את־ששי ואת־אחימן ואת־תלמי ילידי הענק׃
06O	15	15		62180	ויעל משם אל־ישבי דבר ושם־דבר לפנים קרית־ספר׃
06O	15	16		62190	ויאמר כלב אשר־יכה את־קרית־ספר ולכדה ונתתי לו את־עכסה בתי לאשה׃
06O	15	17		62200	וילכדה עתניאל בן־קנז אחי כלב ויתן־לו את־עכסה בתו לאשה׃
06O	15	18		62210	ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה שדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך׃
06O	15	19		62220	ותאמר תנה־לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גלת מים ויתן־לה את גלת עליות ואת גלת תחתיות׃ ף
06O	15	20		62230	זאת נחלת מטה בני־יהודה למשפחתם׃
06O	15	21		62240	ויהיו הערים מקצה למטה בני־יהודה אל־גבול אדום בנגבה קבצאל ועדר ויגור׃
06O	15	22		62250	וקינה ודימונה ועדעדה׃
06O	15	23		62260	וקדש וחצור ויתןן׃
06O	15	24		62270	זיף וטלם ובעלות׃
06O	15	25		62280	וחצור חדתה וקריות חצרון היא חצור׃
06O	15	26		62290	אםם ושמע ומולדה׃
06O	15	27		62300	וחצר גדה וחשמון ובית פלט׃
06O	15	28		62310	וחצר שועל ובאר שבע ובזיותיה׃
06O	15	29		62320	בעלה ועיים ועצם׃
06O	15	30		62330	ואלתולד וכסיל וחרמה׃
06O	15	31		62340	וצקלג ומדמנה וסנסנה׃
06O	15	32		62350	ולבאות ושלחים ועין ורמון כל־ערים עשרים ותשע וחצריהן׃ ס
06O	15	33		62360	בשפלה אשתאול וצרעה ואשנה׃
06O	15	34		62370	וזנוח ועין גנים תפוח והעינם׃
06O	15	35		62380	ירמות ועדלם שוכה ועזקה׃
06O	15	36		62390	ושערים ועדיתים והגדרה וגדרתים ערים ארבע־עשרה וחצריהן׃
06O	15	37		62400	צןן וחדשה ומגדל־גד׃
06O	15	38		62410	ודלען והמצפה ויקתאל׃
06O	15	39		62420	לכיש ובצקת ועגלון׃
06O	15	40		62430	וכבון ולחמס וכתליש׃
06O	15	41		62440	וגדרות בית־דגון ונעמה ומקדה ערים שש־עשרה וחצריהן׃ ס
06O	15	42		62450	לבנה ועתר ועשן׃
06O	15	43		62460	ויפתח ואשנה ונציב׃
06O	15	44		62470	וקעילה ואכזיב ומראשה ערים תשע וחצריהן׃
06O	15	45		62480	עקרון ובנתיה וחצריה׃
06O	15	46		62490	מעקרון וימה כל אשר־על־יד אשדוד וחצריהן׃
06O	15	47		62500	אשדוד בנותיה וחצריה עזה בנותיה וחצריה עד־נחל מצרים והים [כ= הגבול] [ק= הגדול] וגבול׃ ס
06O	15	48		62510	ובהר שמיר ויתיר ושוכה׃
06O	15	49		62520	ודנה וקרית־סנה היא דבר׃
06O	15	50		62530	וענב ואשתמה וענים׃
06O	15	51		62540	וגשן וחלן וגלה ערים אחת־עשרה וחצריהן׃
06O	15	52		62550	ארב ורומה ואשען׃
06O	15	53		62560	[כ= וינים] [ק= וינום] ובית־תפוח ואפקה׃
06O	15	54		62570	וחמטה וקרית ארבע היא חברון וציער ערים תשע וחצריהן׃ ס
06O	15	55		62580	מעון כרמל וזיף ויוטה׃
06O	15	56		62590	ויזרעאל ויקדעם וזנוח׃
06O	15	57		62600	הקין גבעה ותמנה ערים עשר וחצריהן׃
06O	15	58		62610	חלחול בית־צור וגדור׃
06O	15	59		62620	ומערת ובית־ענות ואלתקן ערים שש וחצריהן׃
06O	15	60		62630	קרית־בעל היא קרית יערים והרבה ערים שתים וחצריהן׃ ס
06O	15	61		62640	במדבר בית הערבה מדין וסככה׃
06O	15	62		62650	והנבשן ועיר־המלח ועין גדי ערים שש וחצריהן׃
06O	15	63		62660	ואת־היבוסי יושבי ירושלם לא־[כ= יוכלו] [ק= יכלו] בני־יהודה להורישם וישב היבוסי את־בני יהודה בירושלם עד היום הזה׃ ף
06O	16	1		62670	ויצא הגורל לבני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה המדבר עלה מיריחו בהר בית־אל׃
06O	16	2		62680	ויצא מבית־אל לוזה ועבר אל־גבול הארכי עטרות׃
06O	16	3		62690	וירד־ימה אל־גבול היפלטי עד גבול בית־חורן תחתון ועד־גזר והיו [כ= תצאתו] [ק= תצאתיו] ימה׃
06O	16	4		62700	וינחלו בני־יוסף מנשה ואפרים׃
06O	16	5		62710	ויהי גבול בני־אפרים למשפחתם ויהי גבול נחלתם מזרחה עטרות אדר עד־בית חורן עליון׃
06O	16	6		62720	ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון ונסב הגבול מזרחה תאנת שלה ועבר אותו ממזרח ינוחה׃
06O	16	7		62730	וירד מינוחה עטרות ונערתה ופגע ביריחו ויצא הירדן׃
06O	16	8		62740	מתפוח ילך הגבול ימה נחל קנה והיו תצאתיו הימה זאת נחלת מטה בני־אפרים למשפחתם׃
06O	16	9		62750	והערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני־מנשה כל־הערים וחצריהן׃
06O	16	10		62760	ולא הורישו את־הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרב אפרים עד־היום הזה ויהי למס־עבד׃ ף
06O	17	1		62770	ויהי הגורל למטה מנשה כי־הוא בכור יוסף למכיר בכור מנשה אבי הגלעד כי הוא היה איש מלחמה ויהי־לו הגלעד והבשן׃
06O	17	2		62780	ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחתם לבני אביעזר ולבני־חלק ולבני אשריאל ולבני־שכם ולבני־חפר ולבני שמידע אלה בני מנשה בן־יוסף הזכרים למשפחתם׃
06O	17	3		62790	ולצלפחד בן־חפר בן־גלעד בן־מכיר בן־מנשה לא־היו לו בנים כי אם־בנות ואלה שמות בנתיו מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה׃
06O	17	4		62800	ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע בן־נון ולפני הנשיאים לאמר יהוה צוה את־משה לתת־לנו נחלה בתוך אחינו ויתן להם אל־פי יהוה נחלה בתוך אחי אביהן׃
06O	17	5		62810	ויפלו חבלי־מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן׃
06O	17	6		62820	כי בנות מנשה נחלו נחלה בתוך בניו וארץ הגלעד היתה לבני־מנשה הנותרים׃
06O	17	7		62830	ויהי גבול־מנשה מאשר המכמתת אשר על־פני שכם והלך הגבול אל־הימין אל־ישבי עין תפוח׃
06O	17	8		62840	למנשה היתה ארץ תפוח ותפוח אל־גבול מנשה לבני אפרים׃
06O	17	9		62850	וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה וגבול מנשה מצפון לנחל ויהי תצאתיו הימה׃
06O	17	10		62860	נגבה לאפרים וצפונה למנשה ויהי הים גבולו ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח׃
06O	17	11		62870	ויהי למנשה ביששכר ובאשר בית־שאן ובנותיה ויבלעם ובנותיה ואת־ישבי דאר ובנותיה וישבי עין־דר ובנתיה וישבי תענך ובנתיה וישבי מגדו ובנותיה שלשת הנפת׃
06O	17	12		62880	ולא יכלו בני מנשה להוריש את־הערים האלה ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת׃
06O	17	13		62890	ויהי כי חזקו בני ישראל ויתנו את־הכנעני למס והורש לא הורישו׃ ס
06O	17	14		62900	וידברו בני יוסף את־יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם־רב עד אשר־עד־כה ברכני יהוה׃
06O	17	15		62910	ויאמר אליהם יהושע אם־עם־רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי־אץ לך הר־אפרים׃
06O	17	16		62920	ויאמרו בני יוסף לא־ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל־הכנעני הישב בארץ־העמק לאשר בבית־שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל׃
06O	17	17		62930	ויאמר יהושע אל־בית יוסף לאפרים ולמנשה לאמר עם־רב אתה וכח גדול לך לא־יהיה לך גורל אחד׃
06O	17	18		62940	כי הר יהיה־לך כי־יער הוא ובראתו והיה לך תצאתיו כי־תוריש את־הכנעני כי רכב ברזל לו כי חזק הוא׃ ף
06O	18	1		62950	ויקהלו כל־עדת בני־ישראל שלה וישכינו שם את־אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם׃
06O	18	2		62960	ויותרו בבני ישראל אשר לא־חלקו את־נחלתם שבעה שבטים׃
06O	18	3		62970	ויאמר יהושע אל־בני ישראל עד־אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את־הארץ אשר נתן לכם יהוה אלהי אבותיכם׃
06O	18	4		62980	הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקמו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבאו אלי׃
06O	18	5		62990	והתחלקו אתה לשבעה חלקים יהודה יעמד על־גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על־גבולם מצפון׃
06O	18	6		63000	ואתם תכתבו את־הארץ שבעה חלקים והבאתם אלי הנה ויריתי לכם גורל פה לפני יהוה אלהינו׃
06O	18	7		63010	כי אין־חלק ללוים בקרבכם כי־כהנת יהוה נחלתו וגד וראובן וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מעבר לירדן מזרחה אשר נתן להם משה עבד יהוה׃
06O	18	8		63020	ויקמו האנשים וילכו ויצו יהושע את־ההלכים לכתב את־הארץ לאמר לכו והתהלכו בארץ וכתבו אותה ושובו אלי ופה אשליך לכם גורל לפני יהוה בשלה׃
06O	18	9		63030	וילכו האנשים ויעברו בארץ ויכתבוה לערים לשבעה חלקים על־ספר ויבאו אל־יהושע אל־המחנה שלה׃
06O	18	10		63040	וישלך להם יהושע גורל בשלה לפני יהוה ויחלק־שם יהושע את־הארץ לבני ישראל כמחלקתם׃ ף
06O	18	11		63050	ויעל גורל מטה בני־בנימן למשפחתם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף׃
06O	18	12		63060	ויהי להם הגבול לפאת צפונה מן־הירדן ועלה הגבול אל־כתף יריחו מצפון ועלה בהר ימה [כ= והיה] [ק= והיו] תצאתיו מדברה בית און׃
06O	18	13		63070	ועבר משם הגבול לוזה אל־כתף לוזה נגבה היא בית־אל וירד הגבול עטרות אדר על־ההר אשר מנגב לבית־חרון תחתון׃
06O	18	14		63080	ותאר הגבול ונסב לפאת־ים נגבה מן־ההר אשר על־פני בית־חרון נגבה [כ= והיה] [ק= והיו] תצאתיו אל־קרית־בעל היא קרית יערים עיר בני יהודה זאת פאת־ים׃
06O	18	15		63090	ופאת־נגבה מקצה קרית יערים ויצא הגבול ימה ויצא אל־מעין מי נפתוח׃
06O	18	16		63100	וירד הגבול אל־קצה ההר אשר על־פני גי בן־הנם אשר בעמק רפאים צפונה וירד גי הנם אל־כתף היבוסי נגבה וירד עין רגל׃
06O	18	17		63110	ותאר מצפון ויצא עין שמש ויצא אל־גלילות אשר־נכח מעלה אדמים וירד אבן בהן בן־ראובן׃
06O	18	18		63120	ועבר אל־כתף מול־הערבה צפונה וירד הערבתה׃
06O	18	19		63130	ועבר הגבול אל־כתף בית־חגלה צפונה [כ= והיה] [ק= והיו] [כ= תצאותיו] [ק= תצאות] הגבול אל־לשון ים־המלח צפונה אל־קצה הירדן נגבה זה גבול נגב׃
06O	18	20		63140	והירדן יגבל־אתו לפאת־קדמה זאת נחלת בני בנימן לגבולתיה סביב למשפחתם׃
06O	18	21		63150	והיו הערים למטה בני בנימן למשפחותיהם יריחו ובית־חגלה ועמק קציץ׃
06O	18	22		63160	ובית הערבה וצמרים ובית־אל׃
06O	18	23		63170	והעוים והפרה ועפרה׃
06O	18	24		63180	וכפר [כ= העמני] [ק= העמנה] והעפני וגבע ערים שתים־עשרה וחצריהן׃
06O	18	25		63190	גבעון והרמה ובארות׃
06O	18	26		63200	והמצפה והכפירה והמצה׃
06O	18	27		63210	ורקם וירפאל ותראלה׃
06O	18	28		63220	וצלע האלף והיבוסי היא ירושלם גבעת קרית ערים ארבע־עשרה וחצריהן זאת נחלת בני־בנימן למשפחתם׃ ף
06O	19	1		63230	ויצא הגורל השני לשמעון למטה בני־שמעון למשפחותם ויהי נחלתם בתוך נחלת בני־יהודה׃
06O	19	2		63240	ויהי להם בנחלתם באר־שבע ושבע ומולדה׃
06O	19	3		63250	וחצר שועל ובלה ועצם׃
06O	19	4		63260	ואלתולד ובתול וחרמה׃
06O	19	5		63270	וצקלג ובית־המרכבות וחצר סוסה׃
06O	19	6		63280	ובית לבאות ושרוחן ערים שלש־עשרה וחצריהן׃
06O	19	7		63290	עין רמון ועתר ועשן ערים ארבע וחצריהן׃
06O	19	8		63300	וכל־החצרים אשר סביבות הערים האלה עד־בעלת באר ראמת נגב זאת נחלת מטה בני־שמעון למשפחתם׃
06O	19	9		63310	מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי־היה חלק בני־יהודה רב מהם וינחלו בני־שמעון בתוך נחלתם׃ ף
06O	19	10		63320	ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם ויהי גבול נחלתם עד־שריד׃
06O	19	11		63330	ועלה גבולם לימה ומרעלה ופגע בדבשת ופגע אל־הנחל אשר על־פני יקנעם׃
06O	19	12		63340	ושב משריד קדמה מזרח השמש על־גבול כסלת תבר ויצא אל־הדברת ועלה יפיע׃
06O	19	13		63350	ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין ויצא רמון המתאר הנעה׃
06O	19	14		63360	ונסב אתו הגבול מצפון חנתן והיו תצאתיו גי יפתח־אל׃
06O	19	15		63370	וקטת ונהלל ושמרון וידאלה ובית לחם ערים שתים־עשרה וחצריהן׃
06O	19	16		63380	זאת נחלת בני־זבולן למשפחותם הערים האלה וחצריהן׃ ף
06O	19	17		63390	ליששכר יצא הגורל הרביעי לבני יששכר למשפחותם׃
06O	19	18		63400	ויהי גבולם יזרעאלה והכסולת ושונם׃
06O	19	19		63410	וחפרים ושיאן ואנחרת׃
06O	19	20		63420	והרבית וקשיון ואבץ׃
06O	19	21		63430	ורמת ועין־גנים ועין חדה ובית פץץ׃
06O	19	22		63440	ופגע הגבול בתבור [כ= ושחצומה] [ק= ושחצימה] ובית שמש והיו תצאות גבולם הירדן ערים שש־עשרה וחצריהן׃
06O	19	23		63450	זאת נחלת מטה בני־יששכר למשפחתם הערים וחצריהן׃ ף
06O	19	24		63460	ויצא הגורל החמישי למטה בני־אשר למשפחותם׃
06O	19	25		63470	ויהי גבולם חלקת וחלי ובטן ואכשף׃
06O	19	26		63480	ואלמלך ועמעד ומשאל ופגע בכרמל הימה ובשיחור לבנת׃
06O	19	27		63490	ושב מזרח השמש בית דגן ופגע בזבלון ובגי יפתח־אל צפונה בית העמק ונעיאל ויצא אל־כבול משמאל׃
06O	19	28		63500	ועברן ורחב וחמון וקנה עד צידון רבה׃
06O	19	29		63510	ושב הגבול הרמה ועד־עיר מבצר־צר ושב הגבול חסה [כ= ויהיו] [ק= והיו] תצאתיו הימה מחבל אכזיבה׃
06O	19	30		63520	ועמה ואפק ורחב ערים עשרים ושתים וחצריהן׃
06O	19	31		63530	זאת נחלת מטה בני־אשר למשפחתם הערים האלה וחצריהן׃ ף
06O	19	32		63540	לבני נפתלי יצא הגורל הששי לבני נפתלי למשפחתם׃
06O	19	33		63550	ויהי גבולם מחלף מאלון בצעננים ואדמי הנקב ויבנאל עד־לקום ויהי תצאתיו הירדן׃
06O	19	34		63560	ושב הגבול ימה אזנות תבור ויצא משם חוקקה ופגע בזבלון מנגב ובאשר פגע מים וביהודה הירדן מזרח השמש׃
06O	19	35		63570	וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת׃
06O	19	36		63580	ואדמה והרמה וחצור׃
06O	19	37		63590	וקדש ואדרעי ועין חצור׃
06O	19	38		63600	ויראון ומגדל־אל חרם ובית־ענת ובית שמש ערים תשע־עשרה וחצריהן׃
06O	19	39		63610	זאת נחלת מטה בני־נפתלי למשפחתם הערים וחצריהן׃ ף
06O	19	40		63620	למטה בני־דן למשפחתם יצא הגורל השביעי׃
06O	19	41		63630	ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש׃
06O	19	42		63640	ושעלבין ואילון ויתלה׃
06O	19	43		63650	ואילון ותמנתה ועקרון׃
06O	19	44		63660	ואלתקה וגבתון ובעלת׃
06O	19	45		63670	ויהד ובני־ברק וגת־רמון׃
06O	19	46		63680	ומי הירקון והרקון עם־הגבול מול יפו׃
06O	19	47		63690	ויצא גבול־בני־דן מהם ויעלו בני־דן וילחמו עם־לשם וילכדו אותה ויכו אותה לפי־חרב וירשו אותה וישבו בה ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם׃
06O	19	48		63700	זאת נחלת מטה בני־דן למשפחתם הערים האלה וחצריהן׃ ף
06O	19	49		63710	ויכלו לנחל־את־הארץ לגבולתיה ויתנו בני־ישראל נחלה ליהושע בן־נון בתוכם׃
06O	19	50		63720	על־פי יהוה נתנו לו את־העיר אשר שאל את־תמנת־סרח בהר אפרים ויבנה את־העיר וישב בה׃
06O	19	51		63730	אלה הנחלת אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן־נון וראשי האבות למטות בני־ישראל בגורל בשלה לפני יהוה פתח אהל מועד ויכלו מחלק את־הארץ׃ ף
06O	20	1		63740	וידבר יהוה אל־יהושע לאמר׃
06O	20	2		63750	דבר אל־בני ישראל לאמר תנו לכם את־ערי המקלט אשר־דברתי אליכם ביד־משה׃
06O	20	3		63760	לנוס שמה רוצח מכה־נפש בשגגה בבלי־דעת והיו לכם למקלט מגאל הדם׃
06O	20	4		63770	ונס אל־אחת מהערים האלה ועמד פתח שער העיר ודבר באזני זקני העיר־ההיא את־דבריו ואספו אתו העירה אליהם ונתנו־לו מקום וישב עםם׃
06O	20	5		63780	וכי ירדף גאל הדם אחריו ולא־יסגרו את־הרצח בידו כי בבלי־דעת הכה את־רעהו ולא־שנא הוא לו מתמול שלשום׃
06O	20	6		63790	וישב בעיר ההיא עד־עמדו לפני העדה למשפט עד־מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם אז ישוב הרוצח ובא אל־עירו ואל־ביתו אל־העיר אשר־נס משם׃
06O	20	7		63800	ויקדשו את־קדש בגליל בהר נפתלי ואת־שכם בהר אפרים ואת־קרית ארבע היא חברון בהר יהודה׃
06O	20	8		63810	ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו את־בצר במדבר במישר ממטה ראובן ואת־ראמת בגלעד ממטה־גד ואת־[כ= גלון] [ק= גולן] בבשן ממטה מנשה׃
06O	20	9		63820	אלה היו ערי המועדה לכל בני ישראל ולגר הגר בתוכם לנוס שמה כל־מכה־נפש בשגגה ולא ימות ביד גאל הדם עד־עמדו לפני העדה׃ ף
06O	21	1		63830	ויגשו ראשי אבות הלוים אל־אלעזר הכהן ואל־יהושע בן־נון ואל־ראשי אבות המטות לבני ישראל׃
06O	21	2		63840	וידברו אליהם בשלה בארץ כנען לאמר יהוה צוה ביד־משה לתת־לנו ערים לשבת ומגרשיהן לבהמתנו׃
06O	21	3		63850	ויתנו בני־ישראל ללוים מנחלתם אל־פי יהוה את־הערים האלה ואת־מגרשיהן׃
06O	21	4		63860	ויצא הגורל למשפחת הקהתי ויהי לבני אהרן הכהן מן־הלוים ממטה יהודה וממטה השמעני וממטה בנימן בגורל ערים שלש עשרה׃ ס
06O	21	5		63870	ולבני קהת הנותרים ממשפחת מטה־אפרים וממטה־דן ומחצי מטה מנשה בגורל ערים עשר׃ ס
06O	21	6		63880	ולבני גרשון ממשפחות מטה־יששכר וממטה־אשר וממטה נפתלי ומחצי מטה מנשה בבשן בגורל ערים שלש עשרה׃ ס
06O	21	7		63890	לבני מררי למשפחתם ממטה ראובן וממטה־גד וממטה זבולן ערים שתים עשרה׃
06O	21	8		63900	ויתנו בני־ישראל ללוים את־הערים האלה ואת־מגרשיהן כאשר צוה יהוה ביד־משה בגורל׃ ף
06O	21	9		63910	ויתנו ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון את הערים האלה אשר־יקרא אתהן בשם׃
06O	21	10		63920	ויהי לבני אהרן ממשפחות הקהתי מבני לוי כי להם היה הגורל ריאשנה׃
06O	21	11		63930	ויתנו להם את־קרית ארבע אבי הענוק היא חברון בהר יהודה ואת־מגרשה סביבתיה׃
06O	21	12		63940	ואת־שדה העיר ואת־חצריה נתנו לכלב בן־יפנה באחזתו׃ ס
06O	21	13		63950	ולבני אהרן הכהן נתנו את־עיר מקלט הרצח את־חברון ואת־מגרשה ואת־לבנה ואת־מגרשה׃
06O	21	14		63960	ואת־יתר ואת־מגרשה ואת־אשתמע ואת־מגרשה׃
06O	21	15		63970	ואת־חלן ואת־מגרשה ואת־דבר ואת־מגרשה׃
06O	21	16		63980	ואת־עין ואת־מגרשה ואת־יטה ואת־מגרשה את־בית שמש ואת־מגרשה ערים תשע מאת שני השבטים האלה׃ ף
06O	21	17		63990	וממטה בנימן את־גבעון ואת־מגרשה את־גבע ואת־מגרשה׃
06O	21	18		64000	את־ענתות ואת־מגרשה ואת־עלמון ואת־מגרשה ערים ארבע׃
06O	21	19		64010	כל־ערי בני־אהרן הכהנים שלש־עשרה ערים ומגרשיהן׃ ס
06O	21	20		64020	ולמשפחות בני־קהת הלוים הנותרים מבני קהת ויהי ערי גורלם ממטה אפרים׃
06O	21	21		64030	ויתנו להם את־עיר מקלט הרצח את־שכם ואת־מגרשה בהר אפרים ואת־גזר ואת־מגרשה׃
06O	21	22		64040	ואת־קבצים ואת־מגרשה ואת־בית חורן ואת־מגרשה ערים ארבע׃ ס
06O	21	23		64050	וממטה־דן את־אלתקא ואת־מגרשה את־גבתון ואת־מגרשה׃
06O	21	24		64060	את־אילון ואת־מגרשה את־גת־רמון ואת־מגרשה ערים ארבע׃ ס
06O	21	25		64070	וממחצית מטה מנשה את־תענך ואת־מגרשה ואת־גת־רמון ואת־מגרשה ערים שתים׃
06O	21	26		64080	כל־ערים עשר ומגרשיהן למשפחות בני־קהת הנותרים׃ ס
06O	21	27		64090	ולבני גרשון ממשפחת הלוים מחצי מטה מנשה את־עיר מקלט הרצח את־[כ= גלון] [ק= גולן] בבשן ואת־מגרשה ואת־בעשתרה ואת־מגרשה ערים שתים׃ ס
06O	21	28		64100	וממטה יששכר את־קשיון ואת־מגרשה את־דברת ואת־מגרשה׃
06O	21	29		64110	את־ירמות ואת־מגרשה את־עין גנים ואת־מגרשה ערים ארבע׃ ס
06O	21	30		64120	וממטה אשר את־משאל ואת־מגרשה את־עבדון ואת־מגרשה׃
06O	21	31		64130	את־חלקת ואת־מגרשה ואת־רחב ואת־מגרשה ערים ארבע׃ ס
06O	21	32		64140	וממטה נפתלי את־עיר מקלט הרצח את־קדש בגליל ואת־מגרשה ואת־חמת דאר ואת־מגרשה ואת־קרתן ואת־מגרשה ערים שלש׃
06O	21	33		64150	כל־ערי הגרשני למשפחתם שלש־עשרה עיר ומגרשיהן׃ ס
06O	21	34		64160	ולמשפחות בני־מררי הלוים הנותרים מאת מטה זבולן את־יקנעם ואת־מגרשה את־קרתה ואת־מגרשה׃
06O	21	35		64170	את־דמנה ואת־מגרשה את־נהלל ואת־מגרשה ערים ארבע׃
06O	21	36		64180	וממטה ראובן את־בצר ואת־מגרשה ואת־יהצה ואת־מגרשה׃
06O	21	37		64190	את־קדמות ואת־מגרשה ואת־מיפעת ואת־מגרשה ערים ארבע׃ ס
06O	21	38		64200	וממטה־גד את־עיר מקלט הרצח את־רמת בגלעד ואת־מגרשה ואת־מחנים ואת־מגרשה׃
06O	21	39		64210	את־חשבון ואת־מגרשה את־יעזר ואת־מגרשה כל־ערים ארבע׃
06O	21	40		64220	כל־הערים לבני מררי למשפחתם הנותרים ממשפחות הלוים ויהי גורלם ערים שתים עשרה׃
06O	21	41		64230	כל ערי הלוים בתוך אחזת בני־ישראל ערים ארבעים ושמנה ומגרשיהן׃
06O	21	42		64240	תהיינה הערים האלה עיר עיר ומגרשיה סביבתיה כן לכל־הערים האלה׃ ס
06O	21	43		64250	ויתן יהוה לישראל את־כל־הארץ אשר נשבע לתת לאבותם וירשוה וישבו בה׃
06O	21	44		64260	וינח יהוה להם מסביב ככל אשר־נשבע לאבותם ולא־עמד איש בפניהם מכל־איביהם את כל־איביהם נתן יהוה בידם׃
06O	21	45		64270	לא־נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר־דבר יהוה אל־בית ישראל הכל בא׃ ף
06O	22	1		64280	אז יקרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי מטה מנשה׃
06O	22	2		64290	ויאמר אליהם אתם שמרתם את כל־אשר צוה אתכם משה עבד יהוה ותשמעו בקולי לכל אשר־צויתי אתכם׃
06O	22	3		64300	לא־עזבתם את־אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה ושמרתם את־משמרת מצות יהוה אלהיכם׃
06O	22	4		64310	ועתה הניח יהוה אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להם ועתה פנו ולכו לכם לאהליכם אל־ארץ אחזתכם אשר נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן׃
06O	22	5		64320	רק שמרו מאד לעשות את־המצוה ואת־התורה אשר צוה אתכם משה עבד־יהוה לאהבה את־יהוה אלהיכם וללכת בכל־דרכיו ולשמר מצותיו ולדבקה־בו ולעבדו בכל־לבבכם ובכל־נפשכם׃
06O	22	6		64330	ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל־אהליהם׃ ס
06O	22	7		64340	ולחצי שבט המנשה נתן משה בבשן ולחציו נתן יהושע עם־אחיהם [כ= מעבר] [ק= בעברa] הירדן ימה וגם כי שלחם יהושע אל־אהליהם ויברכם׃
06O	22	8		64350	ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל־אהליכם ובמקנה רב־מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל־איביכם עם־אחיכם׃ ף
06O	22	9		64360	וישבו וילכו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה מאת בני ישראל משלה אשר בארץ־כנען ללכת אל־ארץ הגלעד אל־ארץ אחזתם אשר נאחזו־בה על־פי יהוה ביד־משה׃
06O	22	10		64370	ויבאו אל־גלילות הירדן אשר בארץ כנען ויבנו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה שם מזבח על־הירדן מזבח גדול למראה׃
06O	22	11		64380	וישמעו בני־ישראל לאמר הנה בנו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה את־המזבח אל־מול ארץ כנען אל־גלילות הירדן אל־עבר בני ישראל׃
06O	22	12		64390	וישמעו בני ישראל ויקהלו כל־עדת בני־ישראל שלה לעלות עליהם לצבא׃ ף
06O	22	13		64400	וישלחו בני־ישראל אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־חצי שבט־מנשה אל־ארץ הגלעד את־פינחס בן־אלעזר הכהן׃
06O	22	14		64410	ועשרה נשאים עמו נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל ואיש ראש בית־אבותם המה לאלפי ישראל׃
06O	22	15		64420	ויבאו אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־חצי שבט־מנשה אל־ארץ הגלעד וידברו אתם לאמר׃
06O	22	16		64430	כה אמרו כל עדת יהוה מה־המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי יהוה בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום ביהוה׃
06O	22	17		64440	המעט־לנו את־עון פעור אשר לא־הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף בעדת יהוה׃
06O	22	18		64450	ואתם תשבו היום מאחרי יהוה והיה אתם תמרדו היום ביהוה ומחר אל־כל־עדת ישראל יקצף׃
06O	22	19		64460	ואך אם־טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל־ארץ אחזת יהוה אשר שכן־שם משכן יהוה והאחזו בתוכנו וביהוה אל־תמרדו ואתנו אל־תמרדו בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח יהוה אלהינו׃
06O	22	20		64470	הלוא עכן בן־זרח מעל מעל בחרם ועל־כל־עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו׃ ף
06O	22	21		64480	ויענו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה וידברו את־ראשי אלפי ישראל׃
06O	22	22		64490	אל אלהים יהוה אל אלהים יהוה הוא ידע וישראל הוא ידע אם־במרד ואם־במעל ביהוה אל־תושיענו היום הזה׃
06O	22	23		64500	לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי יהוה ואם־להעלות עליו עולה ומנחה ואם־לעשות עליו זבחי שלמים יהוה הוא יבקש׃
06O	22	24		64510	ואם־לא מדאגה מדבר עשינו את־זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה־לכם וליהוה אלהי ישראל׃
06O	22	25		64520	וגבול נתן־יהוה ביננו וביניכם בני־ראובן ובני־גד את־הירדן אין־לכם חלק ביהוה והשביתו בניכם את־בנינו לבלתי ירא את־יהוה׃
06O	22	26		64530	ונאמר נעשה־נא לנו לבנות את־המזבח לא לעולה ולא לזבח׃
06O	22	27		64540	כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דרותינו אחרינו לעבד את־עבדת יהוה לפניו בעלותינו ובזבחינו ובשלמינו ולא־יאמרו בניכם מחר לבנינו אין־לכם חלק ביהוה׃
06O	22	28		64550	ונאמר והיה כי־יאמרו אלינו ואל־דרתינו מחר ואמרנו ראו את־תבנית מזבח יהוה אשר־עשו אבותינו לא לעולה ולא לזבח כי־עד הוא בינינו וביניכם׃
06O	22	29		64560	חלילה לנו ממנו למרד ביהוה ולשוב היום מאחרי יהוה לבנות מזבח לעלה למנחה ולזבח מלבד מזבח יהוה אלהינו אשר לפני משכנו׃ ף
06O	22	30		64570	וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אתו את־הדברים אשר דברו בני־ראובן ובני־גד ובני מנשה וייטב בעיניהם׃
06O	22	31		64580	ויאמר פינחס בן־אלעזר הכהן אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־בני מנשה היום ידענו כי־בתוכנו יהוה אשר לא־מעלתם ביהוה המעל הזה אז הצלתם את־בני ישראל מיד יהוה׃
06O	22	32		64590	וישב פינחס בן־אלעזר הכהן והנשיאים מאת בני־ראובן ומאת בני־גד מארץ הגלעד אל־ארץ כנען אל־בני ישראל וישבו אותם דבר׃
06O	22	33		64600	וייטב הדבר בעיני בני ישראל ויברכו אלהים בני ישראל ולא אמרו לעלות עליהם לצבא לשחת את־הארץ אשר בני־ראובן ובני־גד ישבים בה׃
06O	22	34		64610	ויקראו בני־ראובן ובני־גד למזבח כי עד הוא בינתינו כי יהוה האלהים׃ ף
06O	23	1		64620	ויהי מימים רבים אחרי אשר־הניח יהוה לישראל מכל־איביהם מסביב ויהושע זקן בא בימים׃
06O	23	2		64630	ויקרא יהושע לכל־ישראל לזקניו ולראשיו ולשפטיו ולשטריו ויאמר אלהם אני זקנתי באתי בימים׃
06O	23	3		64640	ואתם ראיתם את כל־אשר עשה יהוה אלהיכם לכל־הגוים האלה מפניכם כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם׃
06O	23	4		64650	ראו הפלתי לכם את־הגוים הנשארים האלה בנחלה לשבטיכם מן־הירדן וכל־הגוים אשר הכרתי והים הגדול מבוא השמש׃
06O	23	5		64660	ויהוה אלהיכם הוא יהדפם מפניכם והוריש אתם מלפניכם וירשתם את־ארצם כאשר דבר יהוה אלהיכם לכם׃
06O	23	6		64670	וחזקתם מאד לשמר ולעשות את כל־הכתוב בספר תורת משה לבלתי סור־ממנו ימין ושמאול׃
06O	23	7		64680	לבלתי־בוא בגוים האלה הנשארים האלה אתכם ובשם אלהיהם לא־תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם׃
06O	23	8		64690	כי אם־ביהוה אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה׃
06O	23	9		64700	ויורש יהוה מפניכם גוים גדלים ועצומים ואתם לא־עמד איש בפניכם עד היום הזה׃
06O	23	10		64710	איש־אחד םכם ירדף־אלף כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם כאשר דבר לכם׃
06O	23	11		64720	ונשמרתם מאד לנפשתיכם לאהבה את־יהוה אלהיכם׃
06O	23	12		64730	כי אם־שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם׃
06O	23	13		64740	ידוע תדעו כי לא יוסיף יהוה אלהיכם להוריש את־הגוים האלה מלפניכם והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצדיכם ולצננים בעיניכם עד־אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יהוה אלהיכם׃
06O	23	14		64750	והנה אנכי הולך היום בדרך כל־הארץ וידעתם בכל־לבבכם ובכל־נפשכם כי לא־נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר יהוה אלהיכם עליכם הכל באו לכם לא־נפל ממנו דבר אחד׃
06O	23	15		64760	והיה כאשר־בא עליכם כל־הדבר הטוב אשר דבר יהוה אלהיכם אליכם כן יביא יהוה עליכם את כל־הדבר הרע עד־השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יהוה אלהיכם׃
06O	23	16		64770	בעברכם את־ברית יהוה אלהיכם אשר צוה אתכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף־יהוה בכם ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר נתן לכם׃ ף
06O	24	1		64780	ויאסף יהושע את־כל־שבטי ישראל שכמה ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשפטיו ולשטריו ויתיצבו לפני האלהים׃
06O	24	2		64790	ויאמר יהושע אל־כל־העם כה־אמר יהוה אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים׃
06O	24	3		64800	ואקח את־אביכם את־אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל־ארץ כנען [כ= וארב] [ק= וארבה] את־זרעו ואתן־לו את־יצחק׃
06O	24	4		64810	ואתן ליצחק את־יעקב ואת־עשו ואתן לעשו את־הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים׃
06O	24	5		64820	ואשלח את־משה ואת־אהרן ואגף את־מצרים כאשר עשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם׃
06O	24	6		64830	ואוציא את־אבותיכם ממצרים ותבאו הימה וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב ובפרשים ים־סוף׃
06O	24	7		64840	ויצעקו אל־יהוה וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את־הים ויכסהו ותראינה עיניכם את אשר־עשיתי במצרים ותשבו במדבר ימים רבים׃
06O	24	8		64850	[כ= ואבאה] [ק= ואביא] אתכם אל־ארץ האמרי היושב בעבר הירדן וילחמו אתכם ואתן אותם בידכם ותירשו את־ארצם ואשמידם מפניכם׃
06O	24	9		64860	ויקם בלק בן־צפור מלך מואב וילחם בישראל וישלח ויקרא לבלעם בן־בעור לקלל אתכם׃
06O	24	10		64870	ולא אביתי לשמע לבלעם ויברך ברוך אתכם ואצל אתכם מידו׃
06O	24	11		64880	ותעברו את־הירדן ותבאו אל־יריחו וילחמו בכם בעלי־יריחו האמרי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם׃
06O	24	12		64890	ואשלח לפניכם את־הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמרי לא בחרבך ולא בקשתך׃
06O	24	13		64900	ואתן לכם ארץ אשר לא־יגעת בה וערים אשר לא־בניתם ותשבו בהם כרמים וזיתים אשר לא־נטעתם אתם אכלים׃
06O	24	14		64910	ועתה יראו את־יהוה ועבדו אתו בתמים ובאמת והסירו את־אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את־יהוה׃
06O	24	15		64920	ואם רע בעיניכם לעבד את־יהוה בחרו לכם היום את־מי תעבדון אם את־אלהים אשר־עבדו אבותיכם אשר [כ= בעבר] [ק= מעברa] הנהר ואם את־אלהי האמרי אשר אתם ישבים בארצם ואנכי וביתי נעבד את־יהוה׃ ף
06O	24	16		64930	ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזב את־יהוה לעבד אלהים אחרים׃
06O	24	17		64940	כי יהוה אלהינו הוא המעלה אתנו ואת־אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים ואשר עשה לעינינו את־האתות הגדלות האלה וישמרנו בכל־הדרך אשר הלכנו בה ובכל העמים אשר עברנו בקרבם׃
06O	24	18		64950	ויגרש יהוה את־כל־העמים ואת־האמרי ישב הארץ מפנינו גם־אנחנו נעבד את־יהוה כי־הוא אלהינו׃ ס
06O	24	19		64960	ויאמר יהושע אל־העם לא תוכלו לעבד את־יהוה כי־אלהים קדשים הוא אל־קנוא הוא לא־ישא לפשעכם ולחטאותיכם׃
06O	24	20		64970	כי תעזבו את־יהוה ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר־היטיב לכם׃
06O	24	21		64980	ויאמר העם אל־יהושע לא כי את־יהוה נעבד׃
06O	24	22		64990	ויאמר יהושע אל־העם עדים אתם בכם כי־אתם בחרתם לכם את־יהוה לעבד אותו ויאמרו עדים׃
06O	24	23		65000	ועתה הסירו את־אלהי הנכר אשר בקרבכם והטו את־לבבכם אל־יהוה אלהי ישראל׃
06O	24	24		65010	ויאמרו העם אל־יהושע את־יהוה אלהינו נעבד ובקולו נשמע׃
06O	24	25		65020	ויכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם׃
06O	24	26		65030	ויכתב יהושע את־הדברים האלה בספר תורת אלהים ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש יהוה׃ ס
06O	24	27		65040	ויאמר יהושע אל־כל־העם הנה האבן הזאת תהיה־בנו לעדה כי־היא שמעה את כל־אמרי יהוה אשר דבר עמנו והיתה בכם לעדה פן־תכחשון באלהיכם׃
06O	24	28		65050	וישלח יהושע את־העם איש לנחלתו׃ ף
06O	24	29		65060	ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן־נון עבד יהוה בן־מאה ועשר שנים׃
06O	24	30		65070	ויקברו אתו בגבול נחלתו בתמנת־סרח אשר בהר־אפרים מצפון להר־געש׃
06O	24	31		65080	ויעבד ישראל את־יהוה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ואשר ידעו את כל־מעשה יהוה אשר עשה לישראל׃
06O	24	32		65090	ואת־עצמות יוסף אשר־העלו בני־ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני־חמור אבי־שכם במאה קשיטה ויהיו לבני־יוסף לנחלה׃
06O	24	33		65100	ואלעזר בן־אהרן מת ויקברו אתו בגבעת פינחס בנו אשר נתן־לו בהר אפרים׃
07O	1	1		65110	ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל ביהוה לאמר מי יעלה־לנו אל־הכנעני בתחלה להלחם בו׃
07O	1	2		65120	ויאמר יהוה יהודה יעלה הנה נתתי את־הארץ בידו׃
07O	1	3		65130	ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם־אני אתך בגורלך וילך אתו שמעון׃
07O	1	4		65140	ויעל יהודה ויתן יהוה את־הכנעני והפרזי בידם ויכום בבזק עשרת אלפים איש׃
07O	1	5		65150	וימצאו את־אדני בזק בבזק וילחמו בו ויכו את־הכנעני ואת־הפרזי׃
07O	1	6		65160	וינס אדני בזק וירדפו אחריו ויאחזו אתו ויקצצו את־בהנות ידיו ורגליו׃
07O	1	7		65170	ויאמר אדני־בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני כאשר עשיתי כן שלם־לי אלהים ויביאהו ירושלם וימת שם׃ ף
07O	1	8		65180	וילחמו בני־יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי־חרב ואת־העיר שלחו באש׃
07O	1	9		65190	ואחר ירדו בני יהודה להלחם בכנעני יושב ההר והנגב והשפלה׃
07O	1	10		65200	וילך יהודה אל־הכנעני היושב בחברון ושם־חברון לפנים קרית ארבע ויכו את־ששי ואת־אחימן ואת־תלמי׃
07O	1	11		65210	וילך משם אל־יושבי דביר ושם־דביר לפנים קרית־ספר׃
07O	1	12		65220	ויאמר כלב אשר־יכה את־קרית־ספר ולכדה ונתתי לו את־עכסה בתי לאשה׃
07O	1	13		65230	וילכדה עתניאל בן־קנז אחי כלב הקטן ממנו ויתן־לו את־עכסה בתו לאשה׃
07O	1	14		65240	ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה השדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך׃
07O	1	15		65250	ותאמר לו הבה־לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גלת מים ויתן־לה כלב את גלת עלית ואת גלת תחתית׃ ף
07O	1	16		65260	ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את־בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את־העם׃
07O	1	17		65270	וילך יהודה את־שמעון אחיו ויכו את־הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את־שם־העיר חרמה׃
07O	1	18		65280	וילכד יהודה את־עזה ואת־גבולה ואת־אשקלון ואת־גבולה ואת־עקרון ואת־גבולה׃
07O	1	19		65290	ויהי יהוה את־יהודה וירש את־ההר כי לא להוריש את־ישבי העמק כי־רכב ברזל להם׃
07O	1	20		65300	ויתנו לכלב את־חברון כאשר דבר משה ויורש משם את־שלשה בני הענק׃
07O	1	21		65310	ואת־היבוסי ישב ירושלם לא הורישו בני בנימן וישב היבוסי את־בני בנימן בירושלם עד היום הזה׃ ס
07O	1	22		65320	ויעלו בית־יוסף גם־הם בית־אל ויהוה עםם׃
07O	1	23		65330	ויתירו בית־יוסף בבית־אל ושם־העיר לפנים לוז׃
07O	1	24		65340	ויראו השמרים איש יוצא מן־העיר ויאמרו לו הראנו נא את־מבוא העיר ועשינו עמך חסד׃
07O	1	25		65350	ויראם את־מבוא העיר ויכו את־העיר לפי־חרב ואת־האיש ואת־כל־משפחתו שלחו׃
07O	1	26		65360	וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה׃ ף
07O	1	27		65370	ולא־הוריש מנשה את־בית־שאן ואת־בנותיה ואת־תענך ואת־בנתיה ואת־[כ= ישב] [ק= ישבי] דור ואת־בנותיה ואת־יושבי יבלעם ואת־בנתיה ואת־יושבי מגדו ואת־בנותיה ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת׃
07O	1	28		65380	ויהי כי־חזק ישראל וישם את־הכנעני למס והוריש לא הורישו׃ ס
07O	1	29		65390	ואפרים לא הוריש את־הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרבו בגזר׃ ף
07O	1	30		65400	זבולן לא הוריש את־יושבי קטרון ואת־יושבי נהלל וישב הכנעני בקרבו ויהיו למס׃ ס
07O	1	31		65410	אשר לא הוריש את־ישבי עכו ואת־יושבי צידון ואת־אחלב ואת־אכזיב ואת־חלבה ואת־אפיק ואת־רחב׃
07O	1	32		65420	וישב האשרי בקרב הכנעני ישבי הארץ כי לא הורישו׃ ס
07O	1	33		65430	נפתלי לא־הוריש את־ישבי בית־שמש ואת־ישבי בית־ענת וישב בקרב הכנעני ישבי הארץ וישבי בית־שמש ובית ענת היו להם למס׃ ס
07O	1	34		65440	וילחצו האמרי את־בני־דן ההרה כי־לא נתנו לרדת לעמק׃
07O	1	35		65450	ויואל האמרי לשבת בהר־חרס באילון ובשעלבים ותכבד יד בית־יוסף ויהיו למס׃
07O	1	36		65460	וגבול האמרי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה׃ ף
07O	2	1		65470	ויעל מלאך־יהוה מן־הגלגל אל־הבכים ף ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל־הארץ אשר נשבעתי לאבתיכם ואמר לא־אפר בריתי אתכם לעולם׃
07O	2	2		65480	ואתם לא־תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתצון ולא־שמעתם בקלי מה־זאת עשיתם׃
07O	2	3		65490	וגם אמרתי לא־אגרש אותם מפניכם והיו לכם לצדים ואלהיהם יהיו לכם למוקש׃
07O	2	4		65500	ויהי כדבר מלאך יהוה את־הדברים האלה אל־כל־בני ישראל וישאו העם את־קולם ויבכו׃
07O	2	5		65510	ויקראו שם־המקום ההוא בכים ויזבחו־שם ליהוה׃ ף
07O	2	6		65520	וישלח יהושע את־העם וילכו בני־ישראל איש לנחלתו לרשת את־הארץ׃
07O	2	7		65530	ויעבדו העם את־יהוה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע אשר ראו את כל־מעשה יהוה הגדול אשר עשה לישראל׃
07O	2	8		65540	וימת יהושע בן־נון עבד יהוה בן־מאה ועשר שנים׃
07O	2	9		65550	ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת־חרס בהר אפרים מצפון להר־געש׃
07O	2	10		65560	וגם כל־הדור ההוא נאספו אל־אבותיו ויקם דור אחר אחריהם אשר לא־ידעו את־יהוה וגם את־המעשה אשר עשה לישראל׃ ס
07O	2	11		65570	ויעשו בני־ישראל את־הרע בעיני יהוה ויעבדו את־הבעלים׃
07O	2	12		65580	ויעזבו את־יהוה אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם וישתחוו להם ויכעסו את־יהוה׃
07O	2	13		65590	ויעזבו את־יהוה ויעבדו לבעל ולעשתרות׃
07O	2	14		65600	ויחר־אף יהוה בישראל ויתנם ביד־שסים וישסו אותם וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא־יכלו עוד לעמד לפני אויביהם׃
07O	2	15		65610	בכל אשר יצאו יד־יהוה היתה־בם לרעה כאשר דבר יהוה וכאשר נשבע יהוה להם ויצר להם מאד׃
07O	2	16		65620	ויקם יהוה שפטים ויושיעום מיד שסיהם׃
07O	2	17		65630	וגם אל־שפטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם סרו מהר מן־הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות־יהוה לא־עשו כן׃
07O	2	18		65640	וכי־הקים יהוה להם שפטים והיה יהוה עם־השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי־ינחם יהוה מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם׃
07O	2	19		65650	והיה במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה׃
07O	2	20		65660	ויחר־אף יהוה בישראל ויאמר יען אשר עברו הגוי הזה את־בריתי אשר צויתי את־אבותם ולא שמעו לקולי׃
07O	2	21		65670	גם־אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן־הגוים אשר־עזב יהושע וימת׃
07O	2	22		65680	למען נסות בם את־ישראל השמרים הם את־דרך יהוה ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם־לא׃
07O	2	23		65690	וינח יהוה את־הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד־יהושע׃ ף
07O	3	1		65700	ואלה הגוים אשר הניח יהוה לנסות בם את־ישראל את כל־אשר לא־ידעו את כל־מלחמות כנען׃
07O	3	2		65710	רק למען דעת דרות בני־ישראל ללמדם מלחמה רק אשר־לפנים לא ידעום׃
07O	3	3		65720	חמשת סרני פלשתים וכל־הכנעני והצידני והחוי ישב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת׃
07O	3	4		65730	ויהיו לנסות בם את־ישראל לדעת הישמעו את־מצות יהוה אשר־צוה את־אבותם ביד־משה׃
07O	3	5		65740	ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃
07O	3	6		65750	ויקחו את־בנותיהם להם לנשים ואת־בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את־אלהיהם׃ ף
07O	3	7		65760	ויעשו בני־ישראל את־הרע בעיני יהוה וישכחו את־יהוה אלהיהם ויעבדו את־הבעלים ואת־האשרות׃
07O	3	8		65770	ויחר־אף יהוה בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו בני־ישראל את־כושן רשעתים שמנה שנים׃
07O	3	9		65780	ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה ויקם יהוה מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן־קנז אחי כלב הקטן ממנו׃
07O	3	10		65790	ותהי עליו רוח־יהוה וישפט את־ישראל ויצא למלחמה ויתן יהוה בידו את־כושן רשעתים מלך ארם ותעז ידו על כושן רשעתים׃
07O	3	11		65800	ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן־קנז׃ ף
07O	3	12		65810	ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויחזק יהוה את־עגלון מלך־מואב על־ישראל על כי־עשו את־הרע בעיני יהוה׃
07O	3	13		65820	ויאסף אליו את־בני עמון ועמלק וילך ויך את־ישראל ויירשו את־עיר התמרים׃
07O	3	14		65830	ויעבדו בני־ישראל את־עגלון מלך־מואב שמונה עשרה שנה׃ ס
07O	3	15		65840	ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה ויקם יהוה להם מושיע את־אהוד בן־גרא בן־הימיני איש אטר יד־ימינו וישלחו בני־ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב׃
07O	3	16		65850	ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גמד ארכה ויחגר אותה מתחת למדיו על ירך ימינו׃
07O	3	17		65860	ויקרב את־המנחה לעגלון מלך מואב ועגלון איש בריא מאד׃
07O	3	18		65870	ויהי כאשר כלה להקריב את־המנחה וישלח את־העם נשאי המנחה׃
07O	3	19		65880	והוא שב מן־הפסילים אשר את־הגלגל ויאמר דבר־סתר לי אליך המלך ויאמר הס ויצאו מעליו כל־העמדים עליו׃
07O	3	20		65890	ואהוד בא אליו והוא־ישב בעלית המקרה אשר־לו לבדו ויאמר אהוד דבר־אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא׃
07O	3	21		65900	וישלח אהוד את־יד שמאלו ויקח את־החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו׃
07O	3	22		65910	ויבא גם־הנצב אחר הלהב ויסגר החלב בעד הלהב כי לא שלף החרב מבטנו ויצא הפרשדנה׃
07O	3	23		65920	ויצא אהוד המסדרונה ויסגר דלתות העליה בעדו ונעל׃
07O	3	24		65930	והוא יצא ועבדיו באו ויראו והנה דלתות העליה נעלות ויאמרו אך מסיך הוא את־רגליו בחדר המקרה׃
07O	3	25		65940	ויחילו עד־בוש והנה איננו פתח דלתות העליה ויקחו את־המפתח ויפתחו והנה אדניהם נפל ארצה מת׃
07O	3	26		65950	ואהוד נמלט עד התמהמהם והוא עבר את־הפסילים וימלט השעירתה׃
07O	3	27		65960	ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עמו בני־ישראל מן־ההר והוא לפניהם׃
07O	3	28		65970	ויאמר אלהם רדפו אחרי כי־נתן יהוה את־איביכם את־מואב בידכם וירדו אחריו וילכדו את־מעברות הירדן למואב ולא־נתנו איש לעבר׃
07O	3	29		65980	ויכו את־מואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש כל־שמן וכל־איש חיל ולא נמלט איש׃
07O	3	30		65990	ותכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקט הארץ שמונים שנה׃ ס
07O	3	31		66000	ואחריו היה שמגר בן־ענת ויך את־פלשתים שש־מאות איש במלמד הבקר וישע גם־הוא את־ישראל׃ ס
07O	4	1		66010	ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ואהוד מת׃
07O	4	2		66020	וימכרם יהוה ביד יבין מלך־כנען אשר מלך בחצור ושר־צבאו סיסרא והוא יושב בחרשת הגוים׃
07O	4	3		66030	ויצעקו בני־ישראל אל־יהוה כי תשע מאות רכב־ברזל לו והוא לחץ את־בני ישראל בחזקה עשרים שנה׃ ס
07O	4	4		66040	ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את־ישראל בעת ההיא׃
07O	4	5		66050	והיא יושבת תחת־תמר דבורה בין הרמה ובין בית־אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט׃
07O	4	6		66060	ותשלח ותקרא לברק בן־אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה יהוה אלהי־ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון׃
07O	4	7		66070	ומשכתי אליך אל־נחל קישון את־סיסרא שר־צבא יבין ואת־רכבו ואת־המונו ונתתיהו בידך׃
07O	4	8		66080	ויאמר אליה ברק אם־תלכי עמי והלכתי ואם־לא תלכי עמי לא אלך׃
07O	4	9		66090	ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על־הדרך אשר אתה הולך כי ביד־אשה ימכר יהוה את־סיסרא ותקם דבורה ותלך עם־ברק קדשה׃
07O	4	10		66100	ויזעק ברק את־זבולן ואת־נפתלי קדשה ויעל ברגליו עשרת אלפי איש ותעל עמו דבורה׃
07O	4	11		66110	וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה ויט אהלו עד־אלון [כ= בצענים] [ק= בצעננים] אשר את־קדש׃
07O	4	12		66120	ויגדו לסיסרא כי עלה ברק בן־אבינעם הר־תבור׃ ס
07O	4	13		66130	ויזעק סיסרא את־כל־רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת־כל־העם אשר אתו מחרשת הגוים אל־נחל קישון׃
07O	4	14		66140	ותאמר דברה אל־ברק קום כי זה היום אשר נתן יהוה את־סיסרא בידך הלא יהוה יצא לפניך וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו׃
07O	4	15		66150	ויהם יהוה את־סיסרא ואת־כל־הרכב ואת־כל־המחנה לפי־חרב לפני ברק וירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו׃
07O	4	16		66160	וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרשת הגוים ויפל כל־מחנה סיסרא לפי־חרב לא נשאר עד־אחד׃
07O	4	17		66170	וסיסרא נס ברגליו אל־אהל יעל אשת חבר הקיני כי שלום בין יבין מלך־חצור ובין בית חבר הקיני׃
07O	4	18		66180	ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי אל־תירא ויסר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה׃
07O	4	19		66190	ויאמר אליה השקיני־נא מעט־מים כי צמאתי ותפתח את־נאוד החלב ותשקהו ותכסהו׃
07O	4	20		66200	ויאמר אליה עמד פתח האהל והיה אם־איש יבוא ושאלך ואמר היש־פה איש ואמרת אין׃
07O	4	21		66210	ותקח יעל אשת־חבר את־יתד האהל ותשם את־המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את־היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא־נרדם ויעף וימת׃
07O	4	22		66220	והנה ברק רדף את־סיסרא ותצא יעל לקראתו ותאמר לו לך ואראך את־האיש אשר־אתה מבקש ויבא אליה והנה סיסרא נפל מת והיתד ברקתו׃
07O	4	23		66230	ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך־כנען לפני בני ישראל׃
07O	4	24		66240	ותלך יד בני־ישראל הלוך וקשה על יבין מלך־כנען עד אשר הכריתו את יבין מלך־כנען׃ ף
07O	5	1		66250	ותשר דבורה וברק בן־אבינעם ביום ההוא לאמר׃
07O	5	2		66260	בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יהוה׃
07O	5	3		66270	שמעו מלכים האזינו רזנים אנכי ליהוה אנכי אשירה אזמר ליהוה אלהי ישראל׃
07O	5	4		66280	יהוה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם־שמים נטפו גם־עבים נטפו מים׃
07O	5	5		66290	הרים נזלו מפני יהוה זה סיני מפני יהוה אלהי ישראל׃
07O	5	6		66300	בימי שמגר בן־ענת בימי יעל חדלו ארחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות׃
07O	5	7		66310	חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל׃
07O	5	8		66320	יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים מגן אם־יראה ורמח בארבעים אלף בישראל׃
07O	5	9		66330	לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו יהוה׃
07O	5	10		66340	רכבי אתנות צחרות ישבי על־מדין והלכי על־דרך שיחו׃
07O	5	11		66350	מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות יהוה צדקת פרזנו בישראל אז ירדו לשערים עם־יהוה׃
07O	5	12		66360	עורי עורי דבורה עורי עורי דברי־שיר קום ברק ושבה שביך בן־אבינעם׃
07O	5	13		66370	אז ירד שריד לאדירים עם יהוה ירד־לי בגבורים׃
07O	5	14		66380	מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט ספר׃
07O	5	15		66390	ושרי ביששכר עם־דברה ויששכר כן ברק בעמק שלח ברגליו בפלגות ראובן גדלים חקקי־לב׃
07O	5	16		66400	למה ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עדרים לפלגות ראובן גדולים חקרי־לב׃
07O	5	17		66410	גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון׃
07O	5	18		66420	זבלון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה׃
07O	5	19		66430	באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על־מי מגדו בצע כסף לא לקחו׃
07O	5	20		66440	מן־שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם־סיסרא׃
07O	5	21		66450	נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז׃
07O	5	22		66460	אז הלמו עקבי־סוס מדהרות דהרות אביריו׃
07O	5	23		66470	אורו מרוז אמר מלאך יהוה ארו ארור ישביה כי לא־באו לעזרת יהוה לעזרת יהוה בגבורים׃
07O	5	24		66480	תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך׃
07O	5	25		66490	מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה׃
07O	5	26		66500	ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו׃
07O	5	27		66510	בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד׃
07O	5	28		66520	בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו׃
07O	5	29		66530	חכמות שרותיה תענינה אף־היא תשיב אמריה לה׃
07O	5	30		66540	הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל׃
07O	5	31		66550	כן יאבדו כל־אויביך יהוה ואהביו כצאת השמש בגברתו ותשקט הארץ ארבעים שנה׃ ף
07O	6	1		66560	ויעשו בני־ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־מדין שבע שנים׃
07O	6	2		66570	ותעז יד־מדין על־ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את־המנהרות אשר בהרים ואת־המערות ואת־המצדות׃
07O	6	3		66580	והיה אם־זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני־קדם ועלו עליו׃
07O	6	4		66590	ויחנו עליהם וישחיתו את־יבול הארץ עד־בואך עזה ולא־ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור׃
07O	6	5		66600	כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם [כ= יבאו] [ק= ובאו] כדי־ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה׃
07O	6	6		66610	וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה׃ ף
07O	6	7		66620	ויהי כי־זעקו בני־ישראל אל־יהוה על אדות מדין׃
07O	6	8		66630	וישלח יהוה איש נביא אל־בני ישראל ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים׃
07O	6	9		66640	ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל־לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את־ארצם׃
07O	6	10		66650	ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם לא תיראו את־אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי׃ ף
07O	6	11		66660	ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין׃
07O	6	12		66670	וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל׃
07O	6	13		66680	ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל־זאת ואיה כל־נפלאתיו אשר ספרו־לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף־מדין׃
07O	6	14		66690	ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את־ישראל מכף מדין הלא שלחתיך׃
07O	6	15		66700	ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את־ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי׃
07O	6	16		66710	ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את־מדין כאיש אחד׃
07O	6	17		66720	ויאמר אליו אם־נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי׃
07O	6	18		66730	אל־נא תמש מזה עד־באי אליך והצאתי את־מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך׃
07O	6	19		66740	וגדעון בא ויעש גדי־עזים ואיפת־קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל־תחת האלה ויגש׃ ס
07O	6	20		66750	ויאמר אליו מלאך האלהים קח את־הבשר ואת־המצות והנח אל־הסלע הלז ואת־המרק שפוך ויעש כן׃
07O	6	21		66760	וישלח מלאך יהוה את־קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן־הצור ותאכל את־הבשר ואת־המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו׃
07O	6	22		66770	וירא גדעון כי־מלאך יהוה הוא ס ויאמר גדעון אהה אדני יהוה כי־על־כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל־פנים׃
07O	6	23		66780	ויאמר לו יהוה שלום לך אל־תירא לא תמות׃
07O	6	24		66790	ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא־לו יהוה שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי׃ ף
07O	6	25		66800	ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את־פר־השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את־מזבח הבעל אשר לאביך ואת־האשרה אשר־עליו תכרת׃
07O	6	26		66810	ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה ולקחת את־הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת׃
07O	6	27		66820	ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את־בית אביו ואת־אנשי העיר מעשות יוםם ויעש לילה׃
07O	6	28		66830	וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר־עליו כרתה ואת הפר השני העלה על־המזבח הבנוי׃
07O	6	29		66840	ויאמרו איש אל־רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו ויאמרו גדעון בן־יואש עשה הדבר הזה׃
07O	6	30		66850	ויאמרו אנשי העיר אל־יואש הוצא את־בנך וימת כי נתץ את־מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר־עליו׃
07O	6	31		66860	ויאמר יואש לכל אשר־עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם־אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד־הבקר אם־אלהים הוא ירב לו כי נתץ את־מזבחו׃
07O	6	32		66870	ויקרא־לו ביום־ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את־מזבחו׃ ף
07O	6	33		66880	וכל־מדין ועמלק ובני־קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל׃
07O	6	34		66890	ורוח יהוה לבשה את־גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו׃
07O	6	35		66900	ומלאכים שלח בכל־מנשה ויזעק גם־הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם׃
07O	6	36		66910	ויאמר גדעון אל־האלהים אם־ישך מושיע בידי את־ישראל כאשר דברת׃
07O	6	37		66920	הנה אנכי מציג את־גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ חרב וידעתי כי־תושיע בידי את־ישראל כאשר דברת׃
07O	6	38		66930	ויהי־כן וישכם ממחרת ויזר את־הגזה וימץ טל מן־הגזה מלוא הספל מים׃
07O	6	39		66940	ויאמר גדעון אל־האלהים אל־יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא־רק־הפעם בגזה יהי־נא חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ יהיה־טל׃
07O	6	40		66950	ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי־חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ היה טל׃ ף
07O	7	1		66960	וישכם ירבעל הוא גדעון וכל־העם אשר אתו ויחנו על־עין חרד ומחנה מדין היה־לו מצפון מגבעת המורה בעמק׃
07O	7	2		66970	ויאמר יהוה אל־גדעון רב העם אשר אתך מתתי את־מדין בידם פן־יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי׃
07O	7	3		66980	ועתה קרא נא באזני העם לאמר מי־ירא וחרד ישב ויצפר מהר הגלעד וישב מן־העם עשרים ושנים אלף ועשרת אלפים נשארו׃ ס
07O	7	4		66990	ויאמר יהוה אל־גדעון עוד העם רב הורד אותם אל־המים ואצרפנו לך שם והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר־אמר אליך זה לא־ילך עמך הוא לא ילך׃
07O	7	5		67000	ויורד את־העם אל־המים ס ויאמר יהוה אל־גדעון כל אשר־ילק בלשונו מן־המים כאשר ילק הכלב תציג אותו לבד וכל אשר־יכרע על־ברכיו לשתות׃
07O	7	6		67010	ויהי מספר המלקקים בידם אל־פיהם שלש מאות איש וכל יתר העם כרעו על־ברכיהם לשתות מים׃ ס
07O	7	7		67020	ויאמר יהוה אל־גדעון בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם ונתתי את־מדין בידך וכל־העם ילכו איש למקמו׃
07O	7	8		67030	ויקחו את־צדה העם בידם ואת שופרתיהם ואת כל־איש ישראל שלח איש לאהליו ובשלש־מאות האיש החזיק ומחנה מדין היה לו מתחת בעמק׃ ף
07O	7	9		67040	ויהי בלילה ההוא ויאמר אליו יהוה קום רד במחנה כי נתתיו בידך׃
07O	7	10		67050	ואם־ירא אתה לרדת רד אתה ופרה נערך אל־המחנה׃
07O	7	11		67060	ושמעת מה־ידברו ואחר תחזקנה ידיך וירדת במחנה וירד הוא ופרה נערו אל־קצה החמשים אשר במחנה׃
07O	7	12		67070	ומדין ועמלק וכל־בני־קדם נפלים בעמק כארבה לרב ולגמליהם אין מספר כחול שעל־שפת הים לרב׃
07O	7	13		67080	ויבא גדעון והנה־איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה [כ= צלול] [ק= צליל] לחם שערים מתהפך במחנה מדין ויבא עד־האהל ויכהו ויפל ויהפכהו למעלה ונפל האהל׃
07O	7	14		67090	ויען רעהו ויאמר אין זאת בלתי אם־חרב גדעון בן־יואש איש ישראל נתן האלהים בידו את־מדין ואת־כל־המחנה׃ ף
07O	7	15		67100	ויהי כשמע גדעון את־מספר החלום ואת־שברו וישתחו וישב אל־מחנה ישראל ויאמר קומו כי־נתן יהוה בידכם את־מחנה מדין׃
07O	7	16		67110	ויחץ את־שלש־מאות האיש שלשה ראשים ויתן שופרות ביד־כלם וכדים רקים ולפדים בתוך הכדים׃
07O	7	17		67120	ויאמר אליהם ממני תראו וכן תעשו והנה אנכי בא בקצה המחנה והיה כאשר־אעשה כן תעשון׃
07O	7	18		67130	ותקעתי בשופר אנכי וכל־אשר אתי ותקעתם בשופרות גם־אתם סביבות כל־המחנה ואמרתם ליהוה ולגדעון׃ ף
07O	7	19		67140	ויבא גדעון ומאה־איש אשר־אתו בקצה המחנה ראש האשמרת התיכונה אך הקם הקימו את־השמרים ויתקעו בשופרות ונפוץ הכדים אשר בידם׃
07O	7	20		67150	ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וישברו הכדים ויחזיקו ביד־שמאולם בלפדים וביד־ימינם השופרות לתקוע ויקראו חרב ליהוה ולגדעון׃
07O	7	21		67160	ויעמדו איש תחתיו סביב למחנה וירץ כל־המחנה ויריעו [כ= ויניסו] [ק= וינוסו]׃
07O	7	22		67170	ויתקעו שלש־מאות השופרות וישם יהוה את חרב איש ברעהו ובכל־המחנה וינס המחנה עד־בית השטה צררתה עד שפת־אבל מחולה על־טבת׃
07O	7	23		67180	ויצעק איש־ישראל מנפתלי ומן־אשר ומן־כל־מנשה וירדפו אחרי מדין׃
07O	7	24		67190	ומלאכים שלח גדעון בכל־הר אפרים לאמר רדו לקראת מדין ולכדו להם את־המים עד בית ברה ואת־הירדן ויצעק כל־איש אפרים וילכדו את־המים עד בית ברה ואת־הירדן׃
07O	7	25		67200	וילכדו שני־שרי מדין את־ערב ואת־זאב ויהרגו את־עורב בצור־עורב ואת־זאב הרגו ביקב־זאב וירדפו אל־מדין וראש־ערב וזאב הביאו אל־גדעון מעבר לירדן׃
07O	8	1		67210	ויאמרו אליו איש אפרים מה־הדבר הזה עשית לנו לבלתי קראות לנו כי הלכת להלחם במדין ויריבון אתו בחזקה׃
07O	8	2		67220	ויאמר אליהם מה־עשיתי עתה ככם הלוא טוב עללות אפרים מבציר אביעזר׃
07O	8	3		67230	בידכם נתן אלהים את־שרי מדין את־ערב ואת־זאב ומה־יכלתי עשות ככם אז רפתה רוחם מעליו בדברו הדבר הזה׃
07O	8	4		67240	ויבא גדעון הירדנה עבר הוא ושלש־מאות האיש אשר אתו עיפים ורדפים׃
07O	8	5		67250	ויאמר לאנשי סכות תנו־נא ככרות לחם לעם אשר ברגלי כי־עיפים הם ואנכי רדף אחרי זבח וצלמנע מלכי מדין׃
07O	8	6		67260	ויאמר שרי סכות הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי־נתן לצבאך לחם׃
07O	8	7		67270	ויאמר גדעון לכן בתת יהוה את־זבח ואת־צלמנע בידי ודשתי את־בשרכם את־קוצי המדבר ואת־הברקנים׃
07O	8	8		67280	ויעל משם פנואל וידבר אליהם כזאת ויענו אותו אנשי פנואל כאשר ענו אנשי סכות׃
07O	8	9		67290	ויאמר גם־לאנשי פנואל לאמר בשובי בשלום אתץ את־המגדל הזה׃ ף
07O	8	10		67300	וזבח וצלמנע בקרקר ומחניהם עםם כחמשת עשר אלף כל הנותרים מכל מחנה בני־קדם והנפלים מאה ועשרים אלף איש שלף חרב׃
07O	8	11		67310	ויעל גדעון דרך השכוני באהלים מקדם לנבח ויגבהה ויך את־המחנה והמחנה היה בטח׃
07O	8	12		67320	וינוסו זבח וצלמנע וירדף אחריהם וילכד את־שני מלכי מדין את־זבח ואת־צלמנע וכל־המחנה החריד׃
07O	8	13		67330	וישב גדעון בן־יואש מן־המלחמה מלמעלה החרס׃
07O	8	14		67340	וילכד־נער מאנשי סכות וישאלהו ויכתב אליו את־שרי סכות ואת־זקניה שבעים ושבעה איש׃
07O	8	15		67350	ויבא אל־אנשי סכות ויאמר הנה זבח וצלמנע אשר חרפתם אותי לאמר הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לאנשיך היעפים לחם׃
07O	8	16		67360	ויקח את־זקני העיר ואת־קוצי המדבר ואת־הברקנים וידע בהם את אנשי סכות׃
07O	8	17		67370	ואת־מגדל פנואל נתץ ויהרג את־אנשי העיר׃
07O	8	18		67380	ויאמר אל־זבח ואל־צלמנע איפה האנשים אשר הרגתם בתבור ויאמרו כמוך כמוהם אחד כתאר בני המלך׃
07O	8	19		67390	ויאמר אחי בני־אמי הם חי־יהוה לו החיתם אותם לא הרגתי אתכם׃
07O	8	20		67400	ויאמר ליתר בכורו קום הרג אותם ולא־שלף הנער חרבו כי ירא כי עודנו נער׃
07O	8	21		67410	ויאמר זבח וצלמנע קום אתה ופגע־בנו כי כאיש גבורתו ויקם גדעון ויהרג את־זבח ואת־צלמנע ויקח את־השהרנים אשר בצוארי גמליהם׃
07O	8	22		67420	ויאמרו איש־ישראל אל־גדעון משל־בנו גם־אתה גם־בנך גם בן־בנך כי הושעתנו מיד מדין׃
07O	8	23		67430	ויאמר אלהם גדעון לא־אמשל אני בכם ולא־ימשל בני בכם יהוה ימשל בכם׃
07O	8	24		67440	ויאמר אלהם גדעון אשאלה םכם שאלה ותנו־לי איש נזם שללו כי־נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם׃
07O	8	25		67450	ויאמרו נתון נתן ויפרשו את־השמלה וישליכו שמה איש נזם שללו׃
07O	8	26		67460	ויהי משקל נזמי הזהב אשר שאל אלף ושבע־מאות זהב לבד מן־השהרנים והנטפות ובגדי הארגמן שעל מלכי מדין ולבד מן־הענקות אשר בצוארי גמליהם׃
07O	8	27		67470	ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל־ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש׃
07O	8	28		67480	ויכנע מדין לפני בני ישראל ולא יספו לשאת ראשם ותשקט הארץ ארבעים שנה בימי גדעון׃ ף
07O	8	29		67490	וילך ירבעל בן־יואש וישב בביתו׃
07O	8	30		67500	ולגדעון היו שבעים בנים יצאי ירכו כי־נשים רבות היו לו׃
07O	8	31		67510	ופילגשו אשר בשכם ילדה־לו גם־היא בן וישם את־שמו אבימלך׃
07O	8	32		67520	וימת גדעון בן־יואש בשיבה טובה ויקבר בקבר יואש אביו בעפרה אבי העזרי׃ ף
07O	8	33		67530	ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים׃
07O	8	34		67540	ולא זכרו בני ישראל את־יהוה אלהיהם המציל אותם מיד כל־איביהם מסביב׃
07O	8	35		67550	ולא־עשו חסד עם־בית ירבעל גדעון ככל־הטובה אשר עשה עם־ישראל׃ ף
07O	9	1		67560	וילך אבימלך בן־ירבעל שכמה אל־אחי אמו וידבר אליהם ואל־כל־משפחת בית־אבי אמו לאמר׃
07O	9	2		67570	דברו־נא באזני כל־בעלי שכם מה־טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם־משל בכם איש אחד וזכרתם כי־עצםכם ובשרכם אני׃
07O	9	3		67580	וידברו אחי־אמו עליו באזני כל־בעלי שכם את כל־הדברים האלה ויט לבם אחרי אבימלך כי אמרו אחינו הוא׃
07O	9	4		67590	ויתנו־לו שבעים כסף מבית בעל ברית וישכר בהם אבימלך אנשים ריקים ופחזים וילכו אחריו׃
07O	9	5		67600	ויבא בית־אביו עפרתה ויהרג את־אחיו בני־ירבעל שבעים איש על־אבן אחת ויותר יותם בן־ירבעל הקטן כי נחבא׃ ס
07O	9	6		67610	ויאספו כל־בעלי שכם וכל־בית מלוא וילכו וימליכו את־אבימלך למלך עם־אלון מצב אשר בשכם׃
07O	9	7		67620	ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר־גרזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים׃
07O	9	8		67630	הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית [כ= מלוכה] [ק= מלכה] עלינו׃
07O	9	9		67640	ויאמר להם הזית החדלתי את־דשני אשר־בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על־העצים׃
07O	9	10		67650	ויאמרו העצים לתאנה לכי־את מלכי עלינו׃
07O	9	11		67660	ותאמר להם התאנה החדלתי את־מתקי ואת־תנובתי הטובה והלכתי לנוע על־העצים׃
07O	9	12		67670	ויאמרו העצים לגפן לכי־את [כ= מלוכי] [ק= מלכי] עלינו׃
07O	9	13		67680	ותאמר להם הגפן החדלתי את־תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על־העצים׃
07O	9	14		67690	ויאמרו כל־העצים אל־האטד לך אתה מלך־עלינו׃
07O	9	15		67700	ויאמר האטד אל־העצים אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם־אין תצא אש מן־האטד ותאכל את־ארזי הלבנון׃
07O	9	16		67710	ועתה אם־באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את־אבימלך ואם־טובה עשיתם עם־ירבעל ועם־ביתו ואם־כגמול ידיו עשיתם לו׃
07O	9	17		67720	אשר־נלחם אבי עליכם וישלך את־נפשו מנגד ויצל אתכם מיד מדין׃
07O	9	18		67730	ואתם קמתם על־בית אבי היום ותהרגו את־בניו שבעים איש על־אבן אחת ותמליכו את־אבימלך בן־אמתו על־בעלי שכם כי אחיכם הוא׃
07O	9	19		67740	ואם־באמת ובתמים עשיתם עם־ירבעל ועם־ביתו היום הזה שמחו באבימלך וישמח גם־הוא בכם׃
07O	9	20		67750	ואם־אין תצא אש מאבימלך ותאכל את־בעלי שכם ואת־בית מלוא ותצא אש מבעלי שכם ומבית מלוא ותאכל את־אבימלך׃
07O	9	21		67760	וינס יותם ויברח וילך בארה וישב שם מפני אבימלך אחיו׃ ף
07O	9	22		67770	וישר אבימלך על־ישראל שלש שנים׃
07O	9	23		67780	וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי־שכם באבימלך׃
07O	9	24		67790	לבוא חמס שבעים בני־ירבעל ודםם לשום על־אבימלך אחיהם אשר הרג אותם ועל בעלי שכם אשר־חזקו את־ידיו להרג את־אחיו׃
07O	9	25		67800	וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל־אשר־יעבר עליהם בדרך ויגד לאבימלך׃ ף
07O	9	26		67810	ויבא געל בן־עבד ואחיו ויעברו בשכם ויבטחו־בו בעלי שכם׃
07O	9	27		67820	ויצאו השדה ויבצרו את־כרמיהם וידרכו ויעשו הלולים ויבאו בית אלהיהם ויאכלו וישתו ויקללו את־אבימלך׃
07O	9	28		67830	ויאמר געל בן־עבד מי־אבימלך ומי־שכם כי נעבדנו הלא בן־ירבעל וזבל פקידו עבדו את־אנשי חמור אבי שכם ומדוע נעבדנו אנחנו׃
07O	9	29		67840	ומי יתן את־העם הזה בידי ואסירה את־אבימלך ויאמר לאבימלך רבה צבאך וצאה׃
07O	9	30		67850	וישמע זבל שר־העיר את־דברי געל בן־עבד ויחר אפו׃
07O	9	31		67860	וישלח מלאכים אל־אבימלך בתרמה לאמר הנה געל בן־עבד ואחיו באים שכמה והנם צרים את־העיר עליך׃
07O	9	32		67870	ועתה קום לילה אתה והעם אשר־אתך וארב בשדה׃
07O	9	33		67880	והיה בבקר כזרח השמש תשכים ופשטת על־העיר והנה־הוא והעם אשר־אתו יצאים אליך ועשית לו כאשר תמצא ידך׃ ס
07O	9	34		67890	ויקם אבימלך וכל־העם אשר־עמו לילה ויארבו על־שכם ארבעה ראשים׃
07O	9	35		67900	ויצא געל בן־עבד ויעמד פתח שער העיר ויקם אבימלך והעם אשר־אתו מן־המארב׃
07O	9	36		67910	וירא־געל את־העם ויאמר אל־זבל הנה־עם יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבל את צל ההרים אתה ראה כאנשים׃ ס
07O	9	37		67920	ויסף עוד געל לדבר ויאמר הנה־עם יורדים מעם טבור הארץ וראש־אחד בא מדרך אלון מעוננים׃
07O	9	38		67930	ויאמר אליו זבל איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו הלא זה העם אשר מאסתה בו צא־נא עתה והלחם בו׃ ס
07O	9	39		67940	ויצא געל לפני בעלי שכם וילחם באבימלך׃
07O	9	40		67950	וירדפהו אבימלך וינס מפניו ויפלו חללים רבים עד־פתח השער׃
07O	9	41		67960	וישב אבימלך בארומה ויגרש זבל את־געל ואת־אחיו משבת בשכם׃
07O	9	42		67970	ויהי ממחרת ויצא העם השדה ויגדו לאבימלך׃
07O	9	43		67980	ויקח את־העם ויחצם לשלשה ראשים ויארב בשדה וירא והנה העם יצא מן־העיר ויקם עליהם ויכם׃
07O	9	44		67990	ואבימלך והראשים אשר עמו פשטו ויעמדו פתח שער העיר ושני הראשים פשטו על־כל־אשר בשדה ויכום׃
07O	9	45		68000	ואבימלך נלחם בעיר כל היום ההוא וילכד את־העיר ואת־העם אשר־בה הרג ויתץ את־העיר ויזרעה מלח׃ ף
07O	9	46		68010	וישמעו כל־בעלי מגדל־שכם ויבאו אל־צריח בית אל ברית׃
07O	9	47		68020	ויגד לאבימלך כי התקבצו כל־בעלי מגדל־שכם׃
07O	9	48		68030	ויעל אבימלך הר־צלמון הוא וכל־העם אשר־אתו ויקח אבימלך את־הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים וישאה וישם על־שכמו ויאמר אל־העם אשר־עמו מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני׃
07O	9	49		68040	ויכרתו גם־כל־העם איש שוכה וילכו אחרי אבימלך וישימו על־הצריח ויציתו עליהם את־הצריח באש וימתו גם כל־אנשי מגדל־שכם כאלף איש ואשה׃ ף
07O	9	50		68050	וילך אבימלך אל־תבץ ויחן בתבץ וילכדה׃
07O	9	51		68060	ומגדל־עז היה בתוך־העיר וינסו שמה כל־האנשים והנשים וכל בעלי העיר ויסגרו בעדם ויעלו על־גג המגדל׃
07O	9	52		68070	ויבא אבימלך עד־המגדל וילחם בו ויגש עד־פתח המגדל לשרפו באש׃
07O	9	53		68080	ותשלך אשה אחת פלח רכב על־ראש אבימלך ותרץ את־גלגלתו׃
07O	9	54		68090	ויקרא מהרה אל־הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני פן־יאמרו לי אשה הרגתהו וידקרהו נערו וימת׃
07O	9	55		68100	ויראו איש־ישראל כי מת אבימלך וילכו איש למקמו׃
07O	9	56		68110	וישב אלהים את רעת אבימלך אשר עשה לאביו להרג את־שבעים אחיו׃
07O	9	57		68120	ואת כל־רעת אנשי שכם השיב אלהים בראשם ותבא אליהם קללת יותם בן־ירבעל׃ ף
07O	10	1		68130	ויקם אחרי אבימלך להושיע את־ישראל תולע בן־פואה בן־דודו איש יששכר והוא־ישב בשמיר בהר אפרים׃
07O	10	2		68140	וישפט את־ישראל עשרים ושלש שנה וימת ויקבר בשמיר׃ ף
07O	10	3		68150	ויקם אחריו יאיר הגלעדי וישפט את־ישראל עשרים ושתים שנה׃
07O	10	4		68160	ויהי־לו שלשים בנים רכבים על־שלשים עירים ושלשים עירים להם להם יקראו חות יאיר עד היום הזה אשר בארץ הגלעד׃
07O	10	5		68170	וימת יאיר ויקבר בקמון׃ ף
07O	10	6		68180	ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויעבדו את־הבעלים ואת־העשתרות ואת־אלהי ארם ואת־אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני־עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את־יהוה ולא עבדוהו׃
07O	10	7		68190	ויחר־אף יהוה בישראל וימכרם ביד־פלשתים וביד בני עמון׃
07O	10	8		68200	וירעצו וירצצו את־בני ישראל בשנה ההיא שמנה עשרה שנה את־כל־בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ האמרי אשר בגלעד׃
07O	10	9		68210	ויעברו בני־עמון את־הירדן להלחם גם־ביהודה ובבנימין ובבית אפרים ותצר לישראל מאד׃
07O	10	10		68220	ויזעקו בני ישראל אל־יהוה לאמר חטאנו לך וכי עזבנו את־אלהינו ונעבד את־הבעלים׃ ף
07O	10	11		68230	ויאמר יהוה אל־בני ישראל הלא ממצרים ומן־האמרי ומן־בני עמון ומן־פלשתים׃
07O	10	12		68240	וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם׃
07O	10	13		68250	ואתם עזבתם אותי ותעבדו אלהים אחרים לכן לא־אוסיף להושיע אתכם׃
07O	10	14		68260	לכו וזעקו אל־האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צרתכם׃
07O	10	15		68270	ויאמרו בני־ישראל אל־יהוה חטאנו עשה־אתה לנו ככל־הטוב בעיניך אך הצילנו נא היום הזה׃
07O	10	16		68280	ויסירו את־אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את־יהוה ותקצר נפשו בעמל ישראל׃ ף
07O	10	17		68290	ויצעקו בני עמון ויחנו בגלעד ויאספו בני ישראל ויחנו במצפה׃
07O	10	18		68300	ויאמרו העם שרי גלעד איש אל־רעהו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש לכל ישבי גלעד׃ ף
07O	11	1		68310	ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן־אשה זונה ויולד גלעד את־יפתח׃
07O	11	2		68320	ותלד אשת־גלעד לו בנים ויגדלו בני־האשה ויגרשו את־יפתח ויאמרו לו לא־תנחל בבית־אבינו כי בן־אשה אחרת אתה׃
07O	11	3		68330	ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב ויתלקטו אל־יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו׃ ף
07O	11	4		68340	ויהי מימים וילחמו בני־עמון עם־ישראל׃
07O	11	5		68350	ויהי כאשר־נלחמו בני־עמון עם־ישראל וילכו זקני גלעד לקחת את־יפתח מארץ טוב׃
07O	11	6		68360	ויאמרו ליפתח לכה והייתה לנו לקצין ונלחמה בבני עמון׃
07O	11	7		68370	ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם׃
07O	11	8		68380	ויאמרו זקני גלעד אל־יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש לכל ישבי גלעד׃
07O	11	9		68390	ויאמר יפתח אל־זקני גלעד אם־משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן יהוה אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש׃
07O	11	10		68400	ויאמרו זקני־גלעד אל־יפתח יהוה יהיה שמע בינותינו אם־לא כדברך כן נעשה׃
07O	11	11		68410	וילך יפתח עם־זקני גלעד וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין וידבר יפתח את־כל־דבריו לפני יהוה במצפה׃ ף
07O	11	12		68420	וישלח יפתח מלאכים אל־מלך בני־עמון לאמר מה־לי ולך כי־באת אלי להלחם בארצי׃
07O	11	13		68430	ויאמר מלך בני־עמון אל־מלאכי יפתח כי־לקח ישראל את־ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד־היבק ועד־הירדן ועתה השיבה אתהן בשלום׃
07O	11	14		68440	ויוסף עוד יפתח וישלח מלאכים אל־מלך בני עמון׃
07O	11	15		68450	ויאמר לו כה אמר יפתח לא־לקח ישראל את־ארץ מואב ואת־ארץ בני עמון׃
07O	11	16		68460	כי בעלותם ממצרים וילך ישראל במדבר עד־ים־סוף ויבא קדשה׃
07O	11	17		68470	וישלח ישראל מלאכים אל־מלך אדום לאמר אעברה־נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל־מלך מואב שלח ולא אבה וישב ישראל בקדש׃
07O	11	18		68480	וילך במדבר ויסב את־ארץ אדום ואת־ארץ מואב ויבא ממזרח־שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון ולא־באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב׃
07O	11	19		68490	וישלח ישראל מלאכים אל־סיחון מלך־האמרי מלך חשבון ויאמר לו ישראל נעברה־נא בארצך עד־מקומי׃
07O	11	20		68500	ולא־האמין סיחון את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחון את־כל־עמו ויחנו ביהצה וילחם עם־ישראל׃
07O	11	21		68510	ויתן יהוה אלהי־ישראל את־סיחון ואת־כל־עמו ביד ישראל ויכום ויירש ישראל את כל־ארץ האמרי יושב הארץ ההיא׃
07O	11	22		68520	ויירשו את כל־גבול האמרי מארנון ועד־היבק ומן־המדבר ועד־הירדן׃
07O	11	23		68530	ועתה יהוה אלהי ישראל הוריש את־האמרי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו׃
07O	11	24		68540	הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש ואת כל־אשר הוריש יהוה אלהינו מפנינו אותו נירש׃
07O	11	25		68550	ועתה הטוב טוב אתה מבלק בן־צפור מלך מואב הרוב רב עם־ישראל אם־נלחם נלחם בם׃
07O	11	26		68560	בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל־הערים אשר על־ידי ארנון שלש מאות שנה ומדוע לא־הצלתם בעת ההיא׃
07O	11	27		68570	ואנכי לא־חטאתי לך ואתה עשה אתי רעה להלחם בי ישפט יהוה השפט היום בין בני ישראל ובין בני עמון׃
07O	11	28		68580	ולא שמע מלך בני עמון אל־דברי יפתח אשר שלח אליו׃ ף
07O	11	29		68590	ותהי על־יפתח רוח יהוה ויעבר את־הגלעד ואת־מנשה ויעבר את־מצפה גלעד וממצפה גלעד עבר בני עמון׃
07O	11	30		68600	וידר יפתח נדר ליהוה ויאמר אם־נתון תתן את־בני עמון בידי׃
07O	11	31		68610	והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה ליהוה והעליתהו עולה׃ ף
07O	11	32		68620	ויעבר יפתח אל־בני עמון להלחם בם ויתנם יהוה בידו׃
07O	11	33		68630	ויכם מערוער ועד־בואך מנית עשרים עיר ועד אבל כרמים מכה גדולה מאד ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל׃ ף
07O	11	34		68640	ויבא יפתח המצפה אל־ביתו והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות ורק היא יחידה אין־לו ממנו בן או־בת׃
07O	11	35		68650	ויהי כראותו אותה ויקרע את־בגדיו ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתני ואת היית בעכרי ואנכי פציתי־פי אל־יהוה ולא אוכל לשוב׃
07O	11	36		68660	ותאמר אליו אבי פציתה את־פיך אל־יהוה עשה לי כאשר יצא מפיך אחרי אשר עשה לך יהוה נקמות מאיביך מבני עמון׃
07O	11	37		68670	ותאמר אל־אביה יעשה לי הדבר הזה הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על־ההרים ואבכה על־בתולי אנכי [כ= ורעיתי] [ק= ורעותי]׃
07O	11	38		68680	ויאמר לכי וישלח אותה שני חדשים ותלך היא ורעותיה ותבך על־בתוליה על־ההרים׃
07O	11	39		68690	ויהי מקץ שנים חדשים ותשב אל־אביה ויעש לה את־נדרו אשר נדר והיא לא־ידעה איש ותהי־חק בישראל׃
07O	11	40		68700	מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת־יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה׃ ס
07O	12	1		68710	ויצעק איש אפרים ויעבר צפונה ויאמרו ליפתח מדוע עברת להלחם בבני־עמון ולנו לא קראת ללכת עמך ביתך נשרף עליך באש׃
07O	12	2		68720	ויאמר יפתח אליהם איש ריב הייתי אני ועמי ובני־עמון מאד ואזעק אתכם ולא־הושעתם אותי מידם׃
07O	12	3		68730	ואראה כי־אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל־בני עמון ויתנם יהוה בידי ולמה עליתם אלי היום הזה להלחם בי׃
07O	12	4		68740	ויקבץ יפתח את־כל־אנשי גלעד וילחם את־אפרים ויכו אנשי גלעד את־אפרים כי אמרו פליטי אפרים אתם גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה׃
07O	12	5		68750	וילכד גלעד את־מעברות הירדן לאפרים והיה כי יאמרו פליטי אפרים אעברה ויאמרו לו אנשי־גלעד האפרתי אתה ויאמר לא׃
07O	12	6		68760	ויאמרו לו אמר־נא שבלת ויאמר סבלת ולא יכין לדבר כן ויאחזו אותו וישחטוהו אל־מעברות הירדן ויפל בעת ההיא מאפרים ארבעים ושנים אלף׃
07O	12	7		68770	וישפט יפתח את־ישראל שש שנים וימת יפתח הגלעדי ויקבר בערי גלעד׃ ף
07O	12	8		68780	וישפט אחריו את־ישראל אבצן מבית לחם׃
07O	12	9		68790	ויהי־לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן־החוץ וישפט את־ישראל שבע שנים׃
07O	12	10		68800	וימת אבצן ויקבר בבית לחם׃ ף
07O	12	11		68810	וישפט אחריו את־ישראל אילון הזבולני וישפט את־ישראל עשר שנים׃
07O	12	12		68820	וימת אלון הזבולני ויקבר באילון בארץ זבולן׃ ף
07O	12	13		68830	וישפט אחריו את־ישראל עבדון בן־הלל הפרעתוני׃
07O	12	14		68840	ויהי־לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רכבים על־שבעים עירם וישפט את־ישראל שמנה שנים׃
07O	12	15		68850	וימת עבדון בן־הלל הפרעתוני ויקבר בפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי׃ ף
07O	13	1		68860	ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־פלשתים ארבעים שנה׃ ף
07O	13	2		68870	ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה׃
07O	13	3		68880	וירא מלאך־יהוה אל־האשה ויאמר אליה הנה־נא את־עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃
07O	13	4		68890	ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא׃
07O	13	5		68900	כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים׃
07O	13	6		68910	ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי־מזה הוא ואת־שמו לא־הגיד לי׃
07O	13	7		68920	ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמאה כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן עד־יום מותו׃ ף
07O	13	8		68930	ויעתר מנוח אל־יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא־נא עוד אלינו ויורנו מה־נעשה לנער היולד׃
07O	13	9		68940	וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל־האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה׃
07O	13	10		68950	ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר־בא ביום אלי׃
07O	13	11		68960	ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל־האיש ויאמר לו האתה האיש אשר־דברת אל־האשה ויאמר אני׃
07O	13	12		68970	ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה־יהיה משפט־הנער ומעשהו׃
07O	13	13		68980	ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח מכל אשר־אמרתי אל־האשה תשמר׃
07O	13	14		68990	מכל אשר־יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל־תשת וכל־טמאה אל־תאכל כל אשר־צויתיה תשמר׃
07O	13	15		69000	ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה נעצרה־נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים׃
07O	13	16		69010	ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח אם־תעצרני לא־אכל בלחמך ואם־תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא־ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃
07O	13	17		69020	ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה מי שמך כי־יבא [כ= דבריך] [ק= דברך] וכבדנוך׃
07O	13	18		69030	ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא־פלאי׃ ס
07O	13	19		69040	ויקח מנוח את־גדי העזים ואת־המנחה ויעל על־הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים׃
07O	13	20		69050	ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך־יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על־פניהם ארצה׃
07O	13	21		69060	ולא־יסף עוד מלאך יהוה להראה אל־מנוח ואל־אשתו אז ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃
07O	13	22		69070	ויאמר מנוח אל־אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃
07O	13	23		69080	ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא־לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את־כל־אלה וכעת לא השמיענו כזאת׃
07O	13	24		69090	ותלד האשה בן ותקרא את־שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה׃
07O	13	25		69100	ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה־דן בין צרעה ובין אשתאל׃ ף
07O	14	1		69110	וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים׃
07O	14	2		69120	ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו־אותה לי לאשה׃
07O	14	3		69130	ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל־עמי אשה כי־אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים ויאמר שמשון אל־אביו אותה קח־לי כי־היא ישרה בעיני׃
07O	14	4		69140	ואביו ואמו לא ידעו כי מיהוה היא כי־תאנה הוא־מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל׃ ף
07O	14	5		69150	וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד־כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שאג לקראתו׃
07O	14	6		69160	ותצלח עליו רוח יהוה וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה׃
07O	14	7		69170	וירד וידבר לאשה ותישר בעיני שמשון׃
07O	14	8		69180	וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה והנה עדת דבורים בגוית האריה ודבש׃
07O	14	9		69190	וירדהו אל־כפיו וילך הלוך ואכל וילך אל־אביו ואל־אמו ויתן להם ויאכלו ולא־הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש׃
07O	14	10		69200	וירד אביהו אל־האשה ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים׃
07O	14	11		69210	ויהי כראותם אותו ויקחו שלשים מרעים ויהיו אתו׃
07O	14	12		69220	ויאמר להם שמשון אחודה־נא לכם חידה אם־הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים ושלשים חלפת בגדים׃
07O	14	13		69230	ואם־לא תוכלו להגיד לי ונתתם אתם לי שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים ויאמרו לו חודה חידתך ונשמענה׃
07O	14	14		69240	ויאמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים׃
07O	14	15		69250	ויהי ביום השביעי ויאמרו לאשת־שמשון פתי את־אישך ויגד־לנו את־החידה פן־נשרף אותך ואת־בית אביך באש הלירשנו קראתם לנו הלא׃
07O	14	16		69260	ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק־שנאתני ולא אהבתני החידה חדת לבני עמי ולי לא הגדתה ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד׃
07O	14	17		69270	ותבך עליו שבעת הימים אשר־היה להם המשתה ויהי ביום השביעי ויגד־לה כי הציקתהו ותגד החידה לבני עמה׃
07O	14	18		69280	ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יבא החרסה מה־מתוק מדבש ומה עז מארי ויאמר להם לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי׃
07O	14	19		69290	ותצלח עליו רוח יהוה וירד אשקלון ויך מהם שלשים איש ויקח את־חליצותם ויתן החליפות למגידי החידה ויחר אפו ויעל בית אביהו׃ ף
07O	14	20		69300	ותהי אשת שמשון למרעהו אשר רעה לו׃
07O	15	1		69310	ויהי מימים בימי קציר־חטים ויפקד שמשון את־אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל־אשתי החדרה ולא־נתנו אביה לבוא׃
07O	15	2		69320	ויאמר אביה אמר אמרתי כי־שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחתה הקטנה טובה ממנה תהי־נא לך תחתיה׃
07O	15	3		69330	ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי־עשה אני עםם רעה׃
07O	15	4		69340	וילך שמשון וילכד שלש־מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל־זנב וישם לפיד אחד בין־שני הזנבות בתוך׃
07O	15	5		69350	ויבער־אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד־קמה ועד־כרם זית׃
07O	15	6		69360	ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את־אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת־אביה באש׃
07O	15	7		69370	ויאמר להם שמשון אם־תעשון כזאת כי אם־נקמתי בכם ואחר אחדל׃
07O	15	8		69380	ויך אותם שוק על־ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם׃ ס
07O	15	9		69390	ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי׃
07O	15	10		69400	ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את־שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו׃
07O	15	11		69410	וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל־סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי־משלים בנו פלשתים ומה־זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם׃
07O	15	12		69420	ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד־פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן־תפגעון בי אתם׃
07O	15	13		69430	ויאמרו לו לאמר לא כי־אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן־הסלע׃
07O	15	14		69440	הוא־בא עד־לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על־זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו׃
07O	15	15		69450	וימצא לחי־חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך־בה אלף איש׃
07O	15	16		69460	ויאמר שמשון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש׃
07O	15	17		69470	ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי׃
07O	15	18		69480	ויצמא מאד ויקרא אל־יהוה ויאמר אתה נתת ביד־עבדך את־התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים׃
07O	15	19		69490	ויבקע אלהים את־המכתש אשר־בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על־כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה׃
07O	15	20		69500	וישפט את־ישראל בימי פלשתים עשרים שנה׃ ף
07O	16	1		69510	וילך שמשון עזתה וירא־שם אשה זונה ויבא אליה׃
07O	16	2		69520	לעזתים לאמר בא שמשון הנה ויסבו ויארבו־לו כל־הלילה בשער העיר ויתחרשו כל־הלילה לאמר עד־אור הבקר והרגנהו׃
07O	16	3		69530	וישכב שמשון עד־חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער־העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם־הבריח וישם על־כתפיו ויעלם אל־ראש ההר אשר על־פני חברון׃ ף
07O	16	4		69540	ויהי אחרי־כן ויאהב אשה בנחל שרק ושמה דלילה׃
07O	16	5		69550	ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנהו לענתו ואנחנו נתן־לך איש אלף ומאה כסף׃
07O	16	6		69560	ותאמר דלילה אל־שמשון הגידה־נא לי במה כחך גדול ובמה תאסר לענותך׃
07O	16	7		69570	ויאמר אליה שמשון אם־יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו וחליתי והייתי כאחד האדם׃
07O	16	8		69580	ויעלו־לה סרני פלשתים שבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו ותאסרהו בהם׃
07O	16	9		69590	והארב ישב לה בחדר ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וינתק את־היתרים כאשר ינתק פתיל־הנערת בהריחו אש ולא נודע כחו׃
07O	16	10		69600	ותאמר דלילה אל־שמשון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים עתה הגידה־נא לי במה תאסר׃
07O	16	11		69610	ויאמר אליה אם־אסור יאסרוני בעבתים חדשים אשר לא־נעשה בהם מלאכה וחליתי והייתי כאחד האדם׃
07O	16	12		69620	ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון והארב ישב בחדר וינתקם מעל זרעתיו כחוט׃
07O	16	13		69630	ותאמר דלילה אל־שמשון עד־הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים הגידה לי במה תאסר ויאמר אליה אם־תארגי את־שבע מחלפות ראשי עם־המסכת׃
07O	16	14		69640	ותתקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וייקץ משנתו ויסע את־היתד הארג ואת־המסכת׃
07O	16	15		69650	ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא־הגדת לי במה כחך גדול׃
07O	16	16		69660	ויהי כי־הציקה לו בדבריה כל־הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות׃
07O	16	17		69670	ויגד־לה את־כל־לבו ויאמר לה מורה לא־עלה על־ראשי כי־נזיר אלהים אני מבטן אמי אם־גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל־האדם׃
07O	16	18		69680	ותרא דלילה כי־הגיד לה את־כל־לבו ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי־הגיד [כ= לה] [ק= לי] את־כל־לבו ועלו אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם׃
07O	16	19		69690	ותישנהו על־ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את־שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כחו מעליו׃
07O	16	20		69700	ותאמר פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו׃
07O	16	21		69710	ויאחזוהו פלשתים וינקרו את־עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית [כ= האסירים] [ק= האסורים]׃
07O	16	22		69720	ויחל שער־ראשו לצמח כאשר גלח׃ ף
07O	16	23		69730	וסרני פלשתים נאספו לזבח זבח־גדול לדגון אלהיהם ולשמחה ויאמרו נתן אלהינו בידנו את שמשון אויבינו׃
07O	16	24		69740	ויראו אתו העם ויהללו את־אלהיהם כי אמרו נתן אלהינו בידנו את־אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את־חללינו׃
07O	16	25		69750	ויהי [כ= כי] [כ= טוב] [ק= כטוב] לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק־לנו ויקראו לשמשון מבית [כ= האסירים] [ק= האסורים] ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים׃
07O	16	26		69760	ויאמר שמשון אל־הנער המחזיק בידו הניחה אותי [כ= והימשני] [ק= והמשני] את־העמדים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם׃
07O	16	27		69770	והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל־הגג כשלשת אלפים איש ואשה הראים בשחוק שמשון׃
07O	16	28		69780	ויקרא שמשון אל־יהוה ויאמר אדני יהוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם־אחת משתי עיני מפלשתים׃
07O	16	29		69790	וילפת שמשון את־שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו׃
07O	16	30		69800	ויאמר שמשון תמות נפשי עם־פלשתים ויט בכח ויפל הבית על־הסרנים ועל־כל־העם אשר־בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו׃
07O	16	31		69810	וירדו אחיו וכל־בית אביהו וישאו אתו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל בקבר מנוח אביו והוא שפט את־ישראל עשרים שנה׃ ף
07O	17	1		69820	ויהי־איש מהר־אפרים ושמו מיכיהו׃
07O	17	2		69830	ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לקח־לך [כ= ואתי] [ק= ואת] אלית וגם אמרת באזני הנה־הכסף אתי אני לקחתיו ותאמר אמו ברוך בני ליהוה׃
07O	17	3		69840	וישב את־אלף־ומאה הכסף לאמו ותאמר אמו הקדש הקדשתי את־הכסף ליהוה מידי לבני לעשות פסל ומסכה ועתה אשיבנו לך׃
07O	17	4		69850	וישב את־הכסף לאמו ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו׃
07O	17	5		69860	והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים וימלא את־יד אחד מבניו ויהי־לו לכהן׃
07O	17	6		69870	בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה׃ ף
07O	17	7		69880	ויהי־נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר־שם׃
07O	17	8		69890	וילך האיש מהעיר מבית לחם יהודה לגור באשר ימצא ויבא הר־אפרים עד־בית מיכה לעשות דרכו׃
07O	17	9		69900	ויאמר־לו מיכה מאין תבוא ויאמר אליו לוי אנכי מבית לחם יהודה ואנכי הלך לגור באשר אמצא׃
07O	17	10		69910	ויאמר לו מיכה שבה עמדי והיה־לי לאב ולכהן ואנכי אתן־לך עשרת כסף לימים וערך בגדים ומחיתך וילך הלוי׃
07O	17	11		69920	ויואל הלוי לשבת את־האיש ויהי הנער לו כאחד מבניו׃
07O	17	12		69930	וימלא מיכה את־יד הלוי ויהי־לו הנער לכהן ויהי בבית מיכה׃
07O	17	13		69940	ויאמר מיכה עתה ידעתי כי־ייטיב יהוה לי כי היה־לי הלוי לכהן׃
07O	18	1		69950	בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש־לו נחלה לשבת כי לא־נפלה לו עד־היום ההוא בתוך־שבטי ישראל בנחלה׃ ס
07O	18	2		69960	וישלחו בני־דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני־חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את־הארץ ולחקרה ויאמרו אלהם לכו חקרו את־הארץ ויבאו הר־אפרים עד־בית מיכה וילינו שם׃
07O	18	3		69970	המה עם־בית מיכה והמה הכירו את־קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי־הביאך הלם ומה־אתה עשה בזה ומה־לך פה׃
07O	18	4		69980	ויאמר אלהם כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי־לו לכהן׃
07O	18	5		69990	ויאמרו לו שאל־נא באלהים ונדעה התצליח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה׃
07O	18	6		70000	ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח יהוה דרככם אשר תלכו־בה׃ ף
07O	18	7		70010	וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את־העם אשר־בקרבה יושבת־לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח ואין־מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחקים המה מצדנים ודבר אין־להם עם־אדם׃
07O	18	8		70020	ויבאו אל־אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם מה אתם׃
07O	18	9		70030	ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את־הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים אל־תעצלו ללכת לבא לרשת את־הארץ׃
07O	18	10		70040	כבאכם תבאו אל־עם בטח והארץ רחבת ידים כי־נתנה אלהים בידכם מקום אשר אין־שם מחסור כל־דבר אשר בארץ׃
07O	18	11		70050	ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל שש־מאות איש חגור כלי מלחמה׃
07O	18	12		70060	ויעלו ויחנו בקרית יערים ביהודה על־כן קראו למקום ההוא מחנה־דן עד היום הזה הנה אחרי קרית יערים׃
07O	18	13		70070	ויעברו משם הר־אפרים ויבאו עד־בית מיכה׃
07O	18	14		70080	ויענו חמשת האנשים ההלכים לרגל את־הארץ ליש ויאמרו אל־אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה־תעשו׃
07O	18	15		70090	ויסורו שמה ויבאו אל־בית־הנער הלוי בית מיכה וישאלו־לו לשלום׃
07O	18	16		70100	ושש־מאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער אשר מבני־דן׃
07O	18	17		70110	ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את־הארץ באו שמה לקחו את־הפסל ואת־האפוד ואת־התרפים ואת־המסכה והכהן נצב פתח השער ושש־מאות האיש החגור כלי המלחמה׃
07O	18	18		70120	ואלה באו בית מיכה ויקחו את־פסל האפוד ואת־התרפים ואת־המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים׃
07O	18	19		70130	ויאמרו לו החרש שים־ידך על־פיך ולך עמנו והיה־לנו לאב ולכהן הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל׃
07O	18	20		70140	וייטב לב הכהן ויקח את־האפוד ואת־התרפים ואת־הפסל ויבא בקרב העם׃
07O	18	21		70150	ויפנו וילכו וישימו את־הטף ואת־המקנה ואת־הכבודה לפניהם׃
07O	18	22		70160	המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם־בית מיכה נזעקו וידביקו את־בני־דן׃
07O	18	23		70170	ויקראו אל־בני־דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה־לך כי נזעקת׃
07O	18	24		70180	ויאמר את־אלהי אשר־עשיתי לקחתם ואת־הכהן ותלכו ומה־לי עוד ומה־זה תאמרו אלי מה־לך׃
07O	18	25		70190	ויאמרו אליו בני־דן אל־תשמע קולך עמנו פן־יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך׃
07O	18	26		70200	וילכו בני־דן לדרכם וירא מיכה כי־חזקים המה ממנו ויפן וישב אל־ביתו׃
07O	18	27		70210	והמה לקחו את אשר־עשה מיכה ואת־הכהן אשר היה־לו ויבאו על־ליש על־עם שקט ובטח ויכו אותם לפי־חרב ואת־העיר שרפו באש׃
07O	18	28		70220	ואין מציל כי רחוקה־היא מצידון ודבר אין־להם עם־אדם והיא בעמק אשר לבית־רחוב ויבנו את־העיר וישבו בה׃
07O	18	29		70230	ויקראו שם־העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם־העיר לראשנה׃
07O	18	30		70240	ויקימו להם בני־דן את־הפסל ויהונתן בן־גרשם בן־מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד־יום גלות הארץ׃
07O	18	31		70250	וישימו להם את־פסל מיכה אשר עשה כל־ימי היות בית־האלהים בשלה׃ ף
07O	19	1		70260	ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי איש לוי גר בירכתי הר־אפרים ויקח־לו אשה פילגש מבית לחם יהודה׃
07O	19	2		70270	ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו אל־בית אביה אל־בית לחם יהודה ותהי־שם ימים ארבעה חדשים׃
07O	19	3		70280	ויקם אישה וילך אחריה לדבר על־לבה [כ= להשיבו] [ק= להשיבה] ונערו עמו וצמד חמרים ותביאהו בית אביה ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו׃
07O	19	4		70290	ויחזק־בו חתנו אבי הנערה וישב אתו שלשת ימים ויאכלו וישתו וילינו שם׃
07O	19	5		70300	ויהי ביום הרביעי וישכימו בבקר ויקם ללכת ויאמר אבי הנערה אל־חתנו סעד לבך פת־לחם ואחר תלכו׃
07O	19	6		70310	וישבו ויאכלו שניהם יחדו וישתו ויאמר אבי הנערה אל־האיש הואל־נא ולין ויטב לבך׃
07O	19	7		70320	ויקם האיש ללכת ויפצר־בו חתנו וישב וילן שם׃
07O	19	8		70330	וישכם בבקר ביום החמישי ללכת ויאמר אבי הנערה סעד־נא לבבך והתמהמהו עד־נטות היום ויאכלו שניהם׃
07O	19	9		70340	ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערב לינו־נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאהלך׃
07O	19	10		70350	ולא־אבה האיש ללון ויקם וילך ויבא עד־נכח יבוס היא ירושלם ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו׃
07O	19	11		70360	הם עם־יבוס והיום רד מאד ויאמר הנער אל־אדניו לכה־נא ונסורה אל־עיר־היבוסי הזאת ונלין בה׃
07O	19	12		70370	ויאמר אליו אדניו לא נסור אל־עיר נכרי אשר לא־מבני ישראל הנה ועברנו עד־גבעה׃
07O	19	13		70380	ויאמר לנערו לכq ונקרבה באחד המקמות ולנו בגבעה או ברמה׃
07O	19	14		70390	ויעברו וילכו ותבא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימן׃
07O	19	15		70400	ויסרו שם לבוא ללון בגבעה ויבא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף־אותם הביתה ללון׃
07O	19	16		70410	והנה איש זקן בא מן־מעשהו מן־השדה בערב והאיש מהר אפרים והוא־גר בגבעה ואנשי המקום בני ימיני׃
07O	19	17		70420	וישא עיניו וירא את־האיש הארח ברחב העיר ויאמר האיש הזקן אנה תלך ומאין תבוא׃
07O	19	18		70430	ויאמר אליו עברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפרים משם אנכי ואלך עד־בית לחם יהודה ואת־בית יהוה אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה׃
07O	19	19		70440	וגם־תבן גם־מספוא יש לחמורינו וגם לחם ויין יש־לי ולאמתך ולנער עם־עבדיך אין מחסור כל־דבר׃
07O	19	20		70450	ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל־מחסורך עלי רק ברחוב אל־תלן׃
07O	19	21		70460	ויביאהו לביתו [כ= ויבול] [ק= ויבל] לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו׃
07O	19	22		70470	המה מיטיבים את־לבם והנה אנשי העיר אנשי בני־בליעל נסבו את־הבית מתדפקים על־הדלת ויאמרו אל־האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את־האיש אשר־בא אל־ביתך ונדענו׃
07O	19	23		70480	ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל־אחי אל־תרעו נא אחרי אשר־בא האיש הזה אל־ביתי אל־תעשו את־הנבלה הזאת׃
07O	19	24		70490	הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה־נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת׃
07O	19	25		70500	ולא־אבו האנשים לשמע לו ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו־בה כל־הלילה עד־הבקר וישלחוה [כ= בעלות] [ק= כעלות] השחר׃
07O	19	26		70510	ותבא האשה לפנות הבקר ותפל פתח בית־האיש אשר־אדוניה שם עד־האור׃
07O	19	27		70520	ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על־הסף׃
07O	19	28		70530	ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה ויקחה על־החמור ויקם האיש וילך למקמו׃
07O	19	29		70540	ויבא אל־ביתו ויקח את־המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל׃
07O	19	30		70550	והיה כל־הראה ואמר לא־נהיתה ולא־נראתה כזאת למיום עלות בני־ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו־לכם עליה עצו ודברו׃ ף
07O	20	1		70560	ויצאו כל־בני ישראל ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד־באר שבע וארץ הגלעד אל־יהוה המצפה׃
07O	20	2		70570	ויתיצבו פנות כל־העם כל שבטי ישראל בקהל עם האלהים ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב׃ ף
07O	20	3		70580	וישמעו בני בנימן כי־עלו בני־ישראל המצפה ויאמרו בני ישראל דברו איכה נהיתה הרעה הזאת׃
07O	20	4		70590	ויען האיש הלוי איש האשה הנרצחה ויאמר הגבעתה אשר לבנימן באתי אני ופילגשי ללון׃
07O	20	5		70600	ויקמו עלי בעלי הגבעה ויסבו עלי את־הבית לילה אותי דמו להרג ואת־פילגשי ענו ותמת׃
07O	20	6		70610	ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל־שדה נחלת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל׃
07O	20	7		70620	הנה כלכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלם׃
07O	20	8		70630	ויקם כל־העם כאיש אחד לאמר לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו׃
07O	20	9		70640	ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל׃
07O	20	10		70650	ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צדה לעם לעשות לבואם לגבע בנימן ככל־הנבלה אשר עשה בישראל׃
07O	20	11		70660	ויאסף כל־איש ישראל אל־העיר כאיש אחד חברים׃ ף
07O	20	12		70670	וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל־שבטי בנימן לאמר מה הרעה הזאת אשר נהיתה בכם׃
07O	20	13		70680	ועתה תנו את־האנשים בני־בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל ולא אבו [כ= זז] [ק= בניa] בנימן לשמע בקול אחיהם בני־ישראל׃
07O	20	14		70690	ויאספו בני־בנימן מן־הערים הגבעתה לצאת למלחמה עם־בני ישראל׃
07O	20	15		70700	ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש שלף חרב לבד מישבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור׃
07O	20	16		70710	מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד־ימינו כל־זה קלע באבן אל־השערה ולא יחטא׃ ף
07O	20	17		70720	ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימן ארבע מאות אלף איש שלף חרב כל־זה איש מלחמה׃
07O	20	18		70730	ויקמו ויעלו בית־אל וישאלו באלהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה־לנו בתחלה למלחמה עם־בני בנימן ויאמר יהוה יהודה בתחלה׃
07O	20	19		70740	ויקומו בני־ישראל בבקר ויחנו על־הגבעה׃ ף
07O	20	20		70750	ויצא איש ישראל למלחמה עם־בנימן ויערכו אתם איש־ישראל מלחמה אל־הגבעה׃
07O	20	21		70760	ויצאו בני־בנימן מן־הגבעה וישחיתו בישראל ביום ההוא שנים ועשרים אלף איש ארצה׃
07O	20	22		70770	ויתחזק העם איש ישראל ויספו לערך מלחמה במקום אשר־ערכו שם ביום הראשון׃
07O	20	23		70780	ויעלו בני־ישראל ויבכו לפני־יהוה עד־הערב וישאלו ביהוה לאמר האוסיף לגשת למלחמה עם־בני בנימן אחי ויאמר יהוה עלו אליו׃ ף
07O	20	24		70790	ויקרבו בני־ישראל אל־בני בנימן ביום השני׃
07O	20	25		70800	ויצא בנימן לקראתם מן־הגבעה ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד שמנת עשר אלף איש ארצה כל־אלה שלפי חרב׃
07O	20	26		70810	ויעלו כל־בני ישראל וכל־העם ויבאו בית־אל ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום־ההוא עד־הערב ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה׃
07O	20	27		70820	וישאלו בני־ישראל ביהוה ושם ארון ברית האלהים בימים ההם׃
07O	20	28		70830	ופינחס בן־אלעזר בן־אהרן עמד לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה עם־בני־בנימן אחי אם־אחדל ויאמר יהוה עלו כי מחר אתננו בידך׃
07O	20	29		70840	וישם ישראל ארבים אל־הגבעה סביב׃ ף
07O	20	30		70850	ויעלו בני־ישראל אל־בני בנימן ביום השלישי ויערכו אל־הגבעה כפעם בפעם׃
07O	20	31		70860	ויצאו בני־בנימן לקראת העם הנתקו מן־העיר ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם במסלות אשר אחת עלה בית־אל ואחת גבעתה בשדה כשלשים איש בישראל׃
07O	20	32		70870	ויאמרו בני בנימן נגפים הם לפנינו כבראשנה ובני ישראל אמרו ננוסה ונתקנהו מן־העיר אל־המסלות׃
07O	20	33		70880	וכל איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בבעל תמר וארב ישראל מגיח ממקמו ממערה־גבע׃
07O	20	34		70890	ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל־ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו כי־נגעת עליהם הרעה׃ ף
07O	20	35		70900	ויגף יהוה את־בנימן לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא עשרים וחמשה אלף ומאה איש כל־אלה שלף חרב׃
07O	20	36		70910	ויראו בני־בנימן כי נגפו ויתנו איש־ישראל מקום לבנימן כי בטחו אל־הארב אשר שמו אל־הגבעה׃
07O	20	37		70920	והארב החישו ויפשטו אל־הגבעה וימשך הארב ויך את־כל־העיר לפי־חרב׃
07O	20	38		70930	והמועד היה לאיש ישראל עם־הארב הרב להעלותם משאת העשן מן־העיר׃
07O	20	39		70940	ויהפך איש־ישראל במלחמה ובנימן החל להכות חללים באיש־ישראל כשלשים איש כי אמרו אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה׃
07O	20	40		70950	והמשאת החלה לעלות מן־העיר עמוד עשן ויפן בנימן אחריו והנה עלה כליל־העיר השמימה׃
07O	20	41		70960	ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימן כי ראה כי־נגעה עליו הרעה׃
07O	20	42		70970	ויפנו לפני איש ישראל אל־דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו׃
07O	20	43		70980	כתרו את־בנימן הרדיפהו מנוחה הדריכהו עד נכח הגבעה ממזרח־שמש׃
07O	20	44		70990	ויפלו מבנימן שמנה־עשר אלף איש את־כל־אלה אנשי־חיל׃
07O	20	45		71000	ויפנו וינסו המדברה אל־סלע הרמון ויעללהו במסלות חמשת אלפים איש וידביקו אחריו עד־גדעם ויכו ממנו אלפים איש׃
07O	20	46		71010	ויהי כל־הנפלים מבנימן עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב ביום ההוא את־כל־אלה אנשי־חיל׃
07O	20	47		71020	ויפנו וינסו המדברה אל־סלע הרמון שש מאות איש וישבו בסלע רמון ארבעה חדשים׃
07O	20	48		71030	ואיש ישראל שבו אל־בני בנימן ויכום לפי־חרב מעיר מתם עד־בהמה עד כל־הנמצא גם כל־הערים הנמצאות שלחו באש׃ ף
07O	21	1		71040	ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא־יתן בתו לבנימן לאשה׃
07O	21	2		71050	ויבא העם בית־אל וישבו שם עד־הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול׃
07O	21	3		71060	ויאמרו למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד׃
07O	21	4		71070	ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו־שם מזבח ויעלו עלות ושלמים׃ ף
07O	21	5		71080	ויאמרו בני ישראל מי אשר לא־עלה בקהל מכל־שבטי ישראל אל־יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא־עלה אל־יהוה המצפה לאמר מות יומת׃
07O	21	6		71090	וינחמו בני ישראל אל־בנימן אחיו ויאמרו נגדע היום שבט אחד מישראל׃
07O	21	7		71100	מה־נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו ביהוה לבלתי תת־להם מבנותינו לנשים׃
07O	21	8		71110	ויאמרו מי אחד משבטי ישראל אשר לא־עלה אל־יהוה המצפה והנה לא בא־איש אל־המחנה מיביש גלעד אל־הקהל׃
07O	21	9		71120	ויתפקד העם והנה אין־שם איש מיושבי יבש גלעד׃
07O	21	10		71130	וישלחו־שם העדה שנים־עשר אלף איש מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את־יושבי יבש גלעד לפי־חרב והנשים והטף׃
07O	21	11		71140	וזה הדבר אשר תעשו כל־זכר וכל־אשה ידעת משכב־זכר תחרימו׃
07O	21	12		71150	וימצאו מיושבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא־ידעה איש למשכב זכר ויביאו אותם אל־המחנה שלה אשר בארץ כנען׃ ס
07O	21	13		71160	וישלחו כל־העדה וידברו אל־בני בנימן אשר בסלע רמון ויקראו להם שלום׃
07O	21	14		71170	וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא־מצאו להם כן׃
07O	21	15		71180	והעם נחם לבנימן כי־עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל׃
07O	21	16		71190	ויאמרו זקני העדה מה־נעשה לנותרים לנשים כי־נשמדה מבנימן אשה׃
07O	21	17		71200	ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא־ימחה שבט מישראל׃
07O	21	18		71210	ואנחנו לא נוכל לתת־להם נשים מבנותינו כי־נשבעו בני־ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן׃ ס
07O	21	19		71220	ויאמרו הנה חג־יהוה בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית־אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית־אל שכמה ומנגב ללבונה׃
07O	21	20		71230	[כ= ויצו] [ק= ויצוו] את־בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים׃
07O	21	21		71240	וראיתם והנה אם־יצאו בנות־שילו לחול במחלות ויצאתם מן־הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן׃
07O	21	22		71250	והיה כי־יבאו אבותם או אחיהם [כ= לרוב] [ק= לריב] אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו׃ ס
07O	21	23		71260	ויעשו־כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן־המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל־נחלתם ויבנו את־הערים וישבו בהם׃
07O	21	24		71270	ויתהלכו משם בני־ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו׃
07O	21	25		71280	בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה׃
08O	1	1		196650	ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו׃
08O	1	2		196660	ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני־בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי־מואב ויהיו־שם׃
08O	1	3		196670	וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה׃
08O	1	4		196680	וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים׃
08O	1	5		196690	וימותו גם־שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה׃
08O	1	6		196700	ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי־פקד יהוה את־עמו לתת להם לחם׃
08O	1	7		196710	ותצא מן־המקום אשר היתה־שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל־ארץ יהודה׃
08O	1	8		196720	ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה [כ= יעשה] [ק= יעש] יהוה עםכם חסד כאשר עשיתם עם־המתים ועמדי׃
08O	1	9		196730	יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה׃
08O	1	10		196740	ותאמרנה־לה כי־אתך נשוב לעמך׃
08O	1	11		196750	ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד־לי בנים במעי והיו לכם לאנשים׃
08O	1	12		196760	שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש־לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים׃
08O	1	13		196770	הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי־מר־לי מאד םכם כי־יצאה בי יד־יהוה׃
08O	1	14		196780	ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה׃
08O	1	15		196790	ותאמר הנה שבה יבמתך אל־עמה ואל־אלהיה שובי אחרי יבמתך׃
08O	1	16		196800	ותאמר רות אל־תפגעי־בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל־אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי׃
08O	1	17		196810	באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך׃
08O	1	18		196820	ותרא כי־מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׃
08O	1	19		196830	ותלכנה שתיהם עד־באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל־העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׃
08O	1	20		196840	ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי־המר שדי לי מאד׃
08O	1	21		196850	אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע* לי׃
08O	1	22		196860	ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים׃
08O	2	1		196870	ולנעמי [כ= מידע] [ק= מודע] לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בעז׃
08O	2	2		196880	ותאמר רות המואביה אל־נעמי אלכה־נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא־חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי׃
08O	2	3		196890	ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך׃
08O	2	4		196900	והנה־בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים יהוה עםכם ויאמרו לו יברךך יהוה׃
08O	2	5		196910	ויאמר בעז לנערו הנצב על־הקוצרים למי הנערה הזאת׃
08O	2	6		196920	ויען הנער הנצב על־הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם־נעמי משדה מואב׃
08O	2	7		196930	ותאמר אלקטה־נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד־עתה זה שבתה הבית מעט׃
08O	2	8		196940	ויאמר בעז אל־רות הלוא שמעת בתי אל־תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם־נערתי׃
08O	2	9		196950	עיניך בשדה אשר־יקצרון והלכת אחריהן הלוא צויתי את־הנערים לבלתי נגעך וצמת והלכת אל־הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים׃
08O	2	10		196960	ותפל על־פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה׃
08O	2	11		196970	ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר־עשית את־חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל־עם אשר לא־ידעת תמול שלשום׃
08O	2	12		196980	ישלם יהוה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם יהוה אלהי ישראל אשר־באת לחסות תחת־כנפיו׃
08O	2	13		196990	ותאמר אמצא־חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על־לב שפחתך ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך׃
08O	2	14		197000	ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן־הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט־לה קלי ותאכל ותשבע ותתר׃
08O	2	15		197010	ותקם ללקט ויצו בעז את־נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה׃
08O	2	16		197020	וגם של־תשלו לה מן־הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו־בה׃
08O	2	17		197030	ותלקט בשדה עד־הערב ותחבט את אשר־לקטה ויהי כאיפה שערים׃
08O	2	18		197040	ותשא ותבוא העיר ותרא חמותה את אשר־לקטה ותוצא ותתן־לה את אשר־הותרה משבעה׃
08O	2	19		197050	ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך ותגד לחמותה את אשר־עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז׃
08O	2	20		197060	ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא ליהוה אשר לא־עזב חסדו את־החיים ואת־המתים ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגאלנו הוא׃
08O	2	21		197070	ותאמר רות המואביה גם כי־אמר אלי עם־הנערים אשר־לי תדבקין עד אם־כלו את כל־הקציר אשר־לי׃
08O	2	22		197080	ותאמר נעמי אל־רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם־נערותיו ולא יפגעו־בך בשדה אחר׃
08O	2	23		197090	ותדבק בנערות בעז ללקט עד־כלות קציר־השערים וקציר החטים ותשב את־חמותה׃
08O	3	1		197100	ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש־לך מנוח אשר ייטב־לך׃
08O	3	2		197110	ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את־נערותיו הנה־הוא זרה את־גרן השערים הלילה׃
08O	3	3		197120	ורחצת וסכת ושמת [כ= שמלתך] [ק= שמלתיך] עליך [כ= וירדתי] [ק= וירדת] הגרן אל־תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות׃
08O	3	4		197130	ויהי בשכבו וידעת את־המקום אשר ישכב־שם ובאת וגלית מרגלתיו [כ= ושכבתי] [ק= ושכבת] והוא יגיד לך את אשר תעשין׃
08O	3	5		197140	ותאמר אליה כל אשר־תאמרי [כ= זז] [ק= אלי] אעשה׃
08O	3	6		197150	ותרד הגרן ותעש ככל אשר־צותה חמותה׃
08O	3	7		197160	ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב׃
08O	3	8		197170	ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו׃
08O	3	9		197180	ויאמר מי־את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על־אמתך כי גאל אתה׃
08O	3	10		197190	ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן־הראשון לבלתי־לכת אחרי הבחורים אם־דל ואם־עשיר׃
08O	3	11		197200	ועתה בתי אל־תיראי כל אשר־תאמרי אעשה־לך כי יודע כל־שער עמי כי אשת חיל את׃
08O	3	12		197210	ועתה כי אמנם כי [כ= אם] [ק= זז] גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני׃
08O	3	13		197220	ליני הלילה והיה בבקר אם־יגאלך טוב יגאל ואם־לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי־יהוה שכבי עד־הבקר׃
08O	3	14		197230	ותשכב [כ= מרגלתו] [ק= מרגלותיו*] עד־הבקר ותקם [כ= בטרום] [ק= בטרם] יכיר איש את־רעהו ויאמר אל־יודע כי־באה האשה הגרן׃
08O	3	15		197240	ויאמר הבי המטפחת אשר־עליך ואחזי־בה ותאחז בה וימד שש־שערים וישת עליה ויבא העיר׃
08O	3	16		197250	ותבוא אל־חמותה ותאמר מי־את בתי ותגד־לה את כל־אשר עשה־לה האיש׃
08O	3	17		197260	ותאמר שש־השערים האלה נתן לי כי אמר [כ= זז] [ק= אלי] אל־תבואי ריקם אל־חמותך׃
08O	3	18		197270	ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי־אם־כלה הדבר היום׃
08O	4	1		197280	ובעז עלה השער וישב שם והנה הגאל עבר אשר דבר־בעז ויאמר סורה שבה־פה פלני אלמני ויסר וישב׃
08O	4	2		197290	ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו־פה וישבו׃
08O	4	3		197300	ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב׃
08O	4	4		197310	ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד הישבימ* ונגד זקני עמי אם־תגאל גאל ואם־לא יגאל הגידה לי [כ= ואדע] [ק= ואדעה] כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל׃
08O	4	5		197320	ויאמר בעז ביום־קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת־המת [כ= קניתי] [ק= קניתה] להקים שם־המת על־נחלתו׃
08O	4	6		197330	ויאמר הגאל לא אוכל [כ= לגאול] [ק= לגאל]־לי פן־אשחית את־נחלתי גאל־לך אתה את־גאלתי כי לא־אוכל לגאל׃
08O	4	7		197340	וזאת לפנים בישראל על־הגאולה ועל־התמורה לקים כל־דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל׃
08O	4	8		197350	ויאמר הגאל לבעז קנה־לך וישלף נעלו׃
08O	4	9		197360	ויאמר בעז לזקנים וכל־העם עדים אתם היום כי קניתי את־כל־אשר לאלימלך ואת כל־אשר לכליון ומחלון מיד נעמי׃
08O	4	10		197370	וגם את־רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם־המת על־נחלתו ולא־יכרת שם־המת מעם אחיו ומשער מקומו עדים אתם היום׃
08O	4	11		197380	ויאמרו כל־העם אשר־בשער והזקנים עדים יתן יהוה את־האשה הבאה אל־ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את־בית ישראל ועשה־חיל באפרתה וקרא־שם בבית לחם׃
08O	4	12		197390	ויהי ביתך כבית פרץ אשר־ילדה תמר ליהודה מן־הזרע אשר יתן יהוה לך מן־הנערה הזאת׃
08O	4	13		197400	ויקח בעז את־רות ותהי־לו לאשה ויבא אליה ויתן יהוה לה הריון ותלד בן׃
08O	4	14		197410	ותאמרנה הנשים אל־נעמי ברוך יהוה אשר לא השבית לך גאל היום ויקרא שמו בישראל׃
08O	4	15		197420	והיה לך למשיב נפש ולכלכל את־שיבתך כי כלתך אשר־אהבתך ילדתו אשר־היא טובה לך משבעה בנים׃
08O	4	16		197430	ותקח נעמי את־הילד ותשתהו בחיקה ותהי־לו לאמנת׃
08O	4	17		197440	ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד־בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי־ישי אבי דוד׃ ף
08O	4	18		197450	ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את־חצרון׃
08O	4	19		197460	וחצרון הוליד את־רם ורם הוליד את־עמינדב׃
08O	4	20		197470	ועמינדב הוליד את־נחשון ונחשון הוליד את־שלמה׃
08O	4	21		197480	ושלמון הוליד את־בעז ובעז הוליד את־עובד׃
08O	4	22		197490	ועבד הוליד את־ישי וישי הוליד את־דוד׃
09O	1	1		71290	ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי׃
09O	1	2		71300	ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים׃
09O	1	3		71310	ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה׃
09O	1	4		71320	ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל־בניה ובנותיה מנות׃
09O	1	5		71330	ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את־חנה אהב ויהוה סגר רחמה׃
09O	1	6		71340	וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוה בעד רחמה׃
09O	1	7		71350	וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל׃
09O	1	8		71360	ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים׃
09O	1	9		71370	ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על־הכסא על־מזוזת היכל יהוה׃
09O	1	10		71380	והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה׃
09O	1	11		71390	ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו׃
09O	1	12		71400	והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה׃
09O	1	13		71410	וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃
09O	1	14		71420	ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך׃
09O	1	15		71430	ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה׃
09O	1	16		71440	אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה׃
09O	1	17		71450	ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו׃
09O	1	18		71460	ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־היו־לה עוד׃
09O	1	19		71470	וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אשתו ויזכרה יהוה׃
09O	1	20		71480	ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו׃
09O	1	21		71490	ויעל האיש אלקנה וכל־ביתו לזבח ליהוה את־זבח הימים ואת־נדרו׃
09O	1	22		71500	וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם׃
09O	1	23		71510	ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד־גמלך אתו אך יקם יהוה את־דברו ותשב האשה ותינק את־בנה עד־גמלה* אתו׃
09O	1	24		71520	ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית־יהוה שלו והנער נער׃
09O	1	25		71530	וישחטו את־הפר ויביאו את־הנער אל־עלי׃
09O	1	26		71540	ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל־יהוה׃
09O	1	27		71550	אל־הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את־שאלתי אשר שאלתי מעמו׃
09O	1	28		71560	וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל־הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה׃ ף
09O	2	1		71570	ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך׃
09O	2	2		71580	אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃
09O	2	3		71590	אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה [כ= ולא] [ק= ולו] נתכנו עללות׃
09O	2	4		71600	קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃
09O	2	5		71610	שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃
09O	2	6		71620	יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃
09O	2	7		71630	יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרוםם׃
09O	2	8		71640	מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃
09O	2	9		71650	רגלי [כ= חסידו] [ק= חסידיו] ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש׃
09O	2	10		71660	יהוה יחתו [כ= מריבו] [ק= מריביו] [כ= עלו] [ק= עליו] בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו׃ ף
09O	2	11		71670	וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן׃
09O	2	12		71680	ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה׃
09O	2	13		71690	ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש־השנים בידו׃
09O	2	14		71700	והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה׃
09O	2	15		71710	גם בטרם יקטרון את־החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי׃
09O	2	16		71720	ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר [כ= לו] [ק= לא] כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה׃
09O	2	17		71730	ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃
09O	2	18		71740	ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד׃
09O	2	19		71750	ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים׃
09O	2	20		71760	וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃
09O	2	21		71770	כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה׃ ס
09O	2	22		71780	ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃
09O	2	23		71790	ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה׃
09O	2	24		71800	אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה׃
09O	2	25		71810	אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם׃
09O	2	26		71820	והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים׃ ס
09O	2	27		71830	ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃
09O	2	28		71840	ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל׃
09O	2	29		71850	למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי׃
09O	2	30		71860	לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו׃
09O	2	31		71870	הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃
09O	2	32		71880	והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־הימים׃
09O	2	33		71890	ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־מרבית ביתך ימותו אנשים׃
09O	2	34		71900	וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃
09O	2	35		71910	והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני־משיחי כל־הימים׃
09O	2	36		71920	והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם׃ ס
09O	3	1		71930	והנער שמואל משרת את־יהוה לפני עלי ודבר־יהוה היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ׃ ס
09O	3	2		71940	ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקמו [כ= ועינו] [ק= ועיניו] החלו כהות לא יוכל לראות׃
09O	3	3		71950	ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל יהוה אשר־שם ארון אלהים׃ ף
09O	3	4		71960	ויקרא יהוה אל־שמואל ויאמר הנני׃
09O	3	5		71970	וירץ אל־עלי ויאמר הנני כי־קראת לי ויאמר לא־קראתי שוב שכב וילך וישכב׃ ס
09O	3	6		71980	ויסף יהוה קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא־קראתי בני שוב שכב׃
09O	3	7		71990	ושמואל טרם ידע את־יהוה וטרם יגלה אליו דבר־יהוה׃
09O	3	8		72000	ויסף יהוה קרא־שמואל בשלשית ויקם וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי יהוה קרא לנער׃
09O	3	9		72010	ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם־יקרא אליך ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך וילך שמואל וישכב במקומו׃
09O	3	10		72020	ויבא יהוה ויתיצב ויקרא כפעם־בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך׃ ף
09O	3	11		72030	ויאמר יהוה אל־שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל־שמעו תצלינה שתי אזניו׃
09O	3	12		72040	ביום ההוא אקים אל־עלי את כל־אשר דברתי אל־ביתו החל וכלה׃
09O	3	13		72050	והגדתי לו כי־שפט אני את־ביתו עד־עולם בעון אשר־ידע כי־מקללים להם בניו ולא כהה בם׃
09O	3	14		72060	ולכן נשבעתי לבית עלי אם־יתכפר עון בית־עלי בזבח ובמנחה עד־עולם׃
09O	3	15		72070	וישכב שמואל עד־הבקר ויפתח את־דלתות בית־יהוה ושמואל ירא מהגיד את־המראה אל־עלי׃
09O	3	16		72080	ויקרא עלי את־שמואל ויאמר שמואל בני ויאמר הנני׃
09O	3	17		72090	ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל־נא תכחד ממני כה יעשה־לך אלהים וכה יוסיף אם־תכחד ממני דבר מכל־הדבר אשר־דבר אליך׃
09O	3	18		72100	ויגד־לו שמואל את־כל־הדברים ולא כחד ממנו ויאמר יהוה הוא הטוב בעינו* יעשה׃ ף
09O	3	19		72110	ויגדל שמואל ויהוה היה עמו ולא־הפיל מכל־דבריו ארצה׃
09O	3	20		72120	וידע כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה׃
09O	3	21		72130	ויסף יהוה להראה בשלה כי־נגלה יהוה אל־שמואל בשלו בדבר יהוה׃ ף
09O	4	1		72140	ויהי דבר־שמואל לכל־ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על־האבן העזר ופלשתים חנו באפק׃
09O	4	2		72150	ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש׃
09O	4	3		72160	ויבא העם אל־המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את־ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו׃
09O	4	4		72170	וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית־יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני־עלי עם־ארון ברית האלהים חפני ופינחס׃
09O	4	5		72180	ויהי כבוא ארון ברית־יהוה אל־המחנה וירעו כל־ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ׃
09O	4	6		72190	וישמעו פלשתים את־קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל־המחנה׃
09O	4	7		72200	ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל־המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם׃
09O	4	8		72210	אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את־מצרים בכל־מכה במדבר׃
09O	4	9		72220	התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם׃
09O	4	10		72230	וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי׃
09O	4	11		72240	וארון אלהים נלקח ושני בני־עלי מתו חפני ופינחס׃
09O	4	12		72250	וירץ איש־בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על־ראשו׃
09O	4	13		72260	ויבוא והנה עלי ישב על־הכסא [כ= יך] [ק= יד] דרך מצפה כי־היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל־העיר׃
09O	4	14		72270	וישמע עלי את־קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי׃
09O	4	15		72280	ועלי בן־תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות׃
09O	4	16		72290	ויאמר האיש אל־עלי אנכי הבא מן־המערכה ואני מן־המערכה נסתי היום ויאמר מה־היה הדבר בני׃
09O	4	17		72300	ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם־שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה׃ ף
09O	4	18		72310	ויהי כהזכירו את־ארון האלהים ויפל מעל־הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי־זקן האיש וכבד והוא שפט את־ישראל ארבעים שנה׃
09O	4	19		72320	וכלתו אשת־פינחס הרה ללת ותשמע את־השמעה אל־הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי־נהפכו עליה צריה׃
09O	4	20		72330	וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל־תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא־שתה לבה׃
09O	4	21		72340	ותקרא לנער אי־כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל־הלקח ארון האלהים ואל־חמיה ואישה׃
09O	4	22		72350	ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים׃ ף
09O	5	1		72360	ופלשתים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאבן העזר אשדודה׃
09O	5	2		72370	ויקחו פלשתים את־ארון האלהים ויביאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון׃
09O	5	3		72380	וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה ויקחו את־דגון וישבו אתו למקומו׃
09O	5	4		72390	וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל־המפתן רק דגון נשאר עליו׃
09O	5	5		72400	על־כן לא־ידרכו כהני דגון וכל־הבאים בית־דגון על־מפתן דגון באשדוד עד היום הזה׃ ס
09O	5	6		72410	ותכבד יד־יהוה אל־האשדודים וישםם ויך אתם [כ= בעפלים] [ק= בטחרים] את־אשדוד ואת־גבוליה׃
09O	5	7		72420	ויראו אנשי־אשדוד כי־כן ואמרו לא־ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי־קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו׃
09O	5	8		72430	וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה־נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יסב ארון אלהי ישראל ויסבו את־ארון אלהי ישראל׃ ס
09O	5	9		72440	ויהי אחרי הסבו אתו ותהי יד־יהוה בעיר מהומה גדולה מאד ויך את־אנשי העיר מקטן ועד־גדול וישתרו להם [כ= עפלים] [ק= טחרים]׃
09O	5	10		72450	וישלחו את־ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את־ארון אלהי ישראל להמיתני ואת־עמי׃
09O	5	11		72460	וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים ויאמרו שלחו את־ארון אלהי ישראל וישב למקמו ולא־ימית אתי ואת־עמי כי־היתה מהומת־מות בכל־העיר כבדה מאד יד האלהים שם׃
09O	5	12		72470	והאנשים אשר לא־מתו הכו [כ= בעפלים] [ק= בטחרים] ותעל שועת העיר השמים׃
09O	6	1		72480	ויהי ארון־יהוה בשדה פלשתים שבעה חדשים׃
09O	6	2		72490	ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה־נעשה לארון יהוה הודענו במה נשלחנו למקומו׃
09O	6	3		72500	ויאמרו אם־משלחים את־ארון אלהי ישראל אל־תשלחו אתו ריקם כי־השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא־תסור ידו םכם׃
09O	6	4		72510	ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה [כ= עפלי] [ק= טחרי] זהב וחמשה עכברי זהב כי־מגפה אחת לכלם ולסרניכם׃
09O	6	5		72520	ועשיתם צלמי [כ= עפליכם] [ק= טחריכם] וצלמי עכבריכם המשחיתם את־הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את־ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם׃
09O	6	6		72530	ולמה תכבדו את־לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את־לבם הלוא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו׃
09O	6	7		72540	ועתה קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עלות אשר לא־עלה עליהם על ואסרתם את־הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה׃
09O	6	8		72550	ולקחתם את־ארון יהוה ונתתם אתו אל־העגלה ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך׃
09O	6	9		72560	וראיתם אם־דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את־הרעה הגדולה הזאת ואם־לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו׃
09O	6	10		72570	ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת־בניהם כלו בבית׃
09O	6	11		72580	וישמו את־ארון יהוה אל־העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחריהם׃
09O	6	12		72590	וישרנה הפרות בדרך על־דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא־סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד־גבול בית שמש׃
09O	6	13		72600	ובית שמש קצרים קציר־חטים בעמק וישאו את־עיניהם ויראו את־הארון וישמחו לראות׃
09O	6	14		72610	והעגלה באה אל־שדה יהושע בית־השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את־עצי העגלה ואת־הפרות העלו עלה ליהוה׃ ס
09O	6	15		72620	והלוים הורידו את־ארון יהוה ואת־הארגז אשר־אתו אשר־בו כלי־זהב וישמו אל־האבן הגדולה ואנשי בית־שמש העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא ליהוה׃
09O	6	16		72630	וחמשה סרני־פלשתים ראו וישבו עקרון ביום ההוא׃ ס
09O	6	17		72640	ואלה טחרי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם ליהוה לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד לעקרון אחד׃ ס
09O	6	18		72650	ועכברי הזהב מספר כל־ערי פלשתים לחמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון יהוה עד היום הזה בשדה יהושע בית־השמשי׃
09O	6	19		72660	ויך באנשי בית־שמש כי ראו בארון יהוה ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי־הכה יהוה בעם מכה גדולה׃
09O	6	20		72670	ויאמרו אנשי בית־שמש מי יוכל לעמד לפני יהוה האלהים הקדוש הזה ואל־מי יעלה מעלינו׃ ס
09O	6	21		72680	וישלחו מלאכים אל־יושבי קרית־יערים לאמר השבו פלשתים את־ארון יהוה רדו העלו אתו אליכם׃
09O	7	1		72690	ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו את־ארון יהוה ויבאו אתו אל־בית אבינדב בגבעה ואת־אלעזר בנו קדשו לשמר את־ארון יהוה׃ ף
09O	7	2		72700	ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל־בית ישראל אחרי יהוה׃ ס
09O	7	3		72710	ויאמר שמואל אל־כל־בית ישראל לאמר אם־בכל־לבבכם אתם שבים אל־יהוה הסירו את־אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל־יהוה ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים׃
09O	7	4		72720	ויסירו בני ישראל את־הבעלים ואת־העשתרת ויעבדו את־יהוה לבדו׃ ף
09O	7	5		72730	ויאמר שמואל קבצו את־כל־ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל־יהוה׃
09O	7	6		72740	ויקבצו המצפתה וישאבו־מים וישפכו לפני יהוה ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו ליהוה וישפט שמואל את־בני ישראל במצפה׃
09O	7	7		72750	וישמעו פלשתים כי־התקבצו בני־ישראל המצפתה ויעלו סרני־פלשתים אל־ישראל וישמעו בני ישראל ויראו מפני פלשתים׃
09O	7	8		72760	ויאמרו בני־ישראל אל־שמואל אל־תחרש ממנו מזעק אל־יהוה אלהינו וישענו מיד פלשתים׃
09O	7	9		72770	ויקח שמואל טלה חלב אחד [כ= ויעלה] [ק= ויעלהו] עולה כליל ליהוה ויזעק שמואל אל־יהוה בעד ישראל ויענהו יהוה׃
09O	7	10		72780	ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם יהוה בקול־גדול ביום ההוא על־פלשתים ויהםם וינגפו לפני ישראל׃
09O	7	11		72790	ויצאו אנשי ישראל מן־המצפה וירדפו את־פלשתים ויכום עד־מתחת לבית כר׃
09O	7	12		72800	ויקח שמואל אבן אחת וישם בין־המצפה ובין השן ויקרא את־שמה אבן העזר ויאמר עד־הנה עזרנו יהוה׃
09O	7	13		72810	ויכנעו הפלשתים ולא־יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יד־יהוה בפלשתים כל ימי שמואל׃
09O	7	14		72820	ותשבנה הערים אשר לקחו־פלשתים מאת ישראל לישראל מעקרון ועד־גת ואת־גבולן הציל ישראל מיד פלשתים ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי׃
09O	7	15		72830	וישפט שמואל את־ישראל כל ימי חייו׃
09O	7	16		72840	והלך מדי שנה בשנה וסבב בית־אל והגלגל והמצפה ושפט את־ישראל את כל־המקומות האלה׃
09O	7	17		72850	ותשבתו הרמתה כי־שם ביתו ושם שפט את־ישראל ויבן־שם מזבח ליהוה׃ ף
09O	8	1		72860	ויהי כאשר זקן שמואל וישם את־בניו שפטים לישראל׃
09O	8	2		72870	ויהי שם־בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שפטים בבאר שבע׃
09O	8	3		72880	ולא־הלכו בניו [כ= בדרכו] [ק= בדרכיו] ויטו אחרי הבצע ויקחו־שחד ויטו משפט׃ ף
09O	8	4		72890	ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל־שמואל הרמתה׃
09O	8	5		72900	ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה־לנו מלך לשפטנו ככל־הגוים׃
09O	8	6		72910	וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה־לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל־יהוה׃ ף
09O	8	7		72920	ויאמר יהוה אל־שמואל שמע בקול העם לכל אשר־יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי־אתי מאסו ממלך עליהם׃
09O	8	8		72930	ככל־המעשים אשר־עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד־היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם־לך׃
09O	8	9		72940	ועתה שמע בקולם אך כי־העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם׃ ס
09O	8	10		72950	ויאמר שמואל את כל־דברי יהוה אל־העם השאלים מאתו מלך׃ ס
09O	8	11		72960	ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את־בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃
09O	8	12		72970	ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי־מלחמתו וכלי רכבו׃
09O	8	13		72980	ואת־בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות׃
09O	8	14		72990	ואת־שדותיכם ואת־כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו׃
09O	8	15		73000	וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו׃
09O	8	16		73010	ואת־עבדיכם ואת־שפחותיכם ואת־בחוריכם הטובים ואת־חמוריכם יקח ועשה למלאכתו׃
09O	8	17		73020	צאנכם יעשר ואתם תהיו־לו לעבדים׃
09O	8	18		73030	וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא־יענה יהוה אתכם ביום ההוא׃
09O	8	19		73040	וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם־מלך יהיה עלינו׃
09O	8	20		73050	והיינו גם־אנחנו ככל־הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את־מלחמתנו׃
09O	8	21		73060	וישמע שמואל את כל־דברי העם וידברם באזני יהוה׃ ף
09O	8	22		73070	ויאמר יהוה אל־שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל־אנשי ישראל לכו איש לעירו׃ ף
09O	9	1		73080	ויהי־איש [כ= מבן]־[כ= ימין] [ק= מבנימין] ושמו קיש בן־אביאל בן־צרור בן־בכורת בן־אפיח בן־איש ימיני גבור חיל׃
09O	9	2		73090	ולו־היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל־העם׃
09O	9	3		73100	ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל־שאול בנו קח־נא אתך את־אחד מהנערים וקום לך בקש את־האתנת׃
09O	9	4		73110	ויעבר בהר־אפרים ויעבר בארץ־שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ־שעלים ואין ויעבר בארץ־ימיני ולא מצאו׃
09O	9	5		73120	המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר־עמו לכה ונשובה פן־יחדל אבי מן־האתנות ודאג לנו׃
09O	9	6		73130	ויאמר לו הנה־נא איש־אלהים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר־ידבר בוא יבוא עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את־דרכנו אשר־הלכנו עליה׃
09O	9	7		73140	ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה־נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין־להביא לאיש האלהים מה אתנו׃
09O	9	8		73150	ויסף הנער לענות את־שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והגיד לנו את־דרכנו׃
09O	9	9		73160	לפנים בישראל כה־אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד־הראה כי לנביא היום יקרא לפנים הראה׃
09O	9	10		73170	ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה נלכה וילכו אל־העיר אשר־שם איש האלהים׃
09O	9	11		73180	המה עלים במעלה העיר והמה מצאו נערות יצאות לשאב מים ויאמרו להן היש בזה הראה׃
09O	9	12		73190	ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך מהר עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה׃
09O	9	13		73200	כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל כי לא־יאכל העם עד־באו כי־הוא יברך הזבח אחרי־כן יאכלו הקראים ועתה עלו כי־אתו כהיום תמצאון אתו׃
09O	9	14		73210	ויעלו העיר המה באים בתוך העיר והנה שמואל יצא לקראתם לעלות הבמה׃ ס
09O	9	15		73220	ויהוה גלה את־אזן שמואל יום אחד לפני בוא־שאול לאמר׃
09O	9	16		73230	כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על־עמי ישראל והושיע את־עמי מיד פלשתים כי ראיתי את־עמי כי באה צעקתו אלי׃
09O	9	17		73240	ושמואל ראה את־שאול ויהוה ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי׃
09O	9	18		73250	ויגש שאול את־שמואל בתוך השער ויאמר הגידה־נא לי אי־זה בית הראה׃
09O	9	19		73260	ויען שמואל את־שאול ויאמר אנכי הראה עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום ושלחתיך בבקר וכל אשר בלבבך אגיד לך׃
09O	9	20		73270	ולאתנות האבדות לך היום שלשת הימים אל־תשם את־לבך להם כי נמצאו ולמי כל־חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך׃ ס
09O	9	21		73280	ויען שאול ויאמר הלוא בן־ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל־משפחות שבטי בנימן ולמה דברת אלי כדבר הזה׃ ס
09O	9	22		73290	ויקח שמואל את־שאול ואת־נערו ויביאם לשכתה ויתן להם מקום בראש הקרואים והמה כשלשים איש׃
09O	9	23		73300	ויאמר שמואל לטבח תנה את־המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אתה עמך׃
09O	9	24		73310	וירם הטבח את־השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים־לפניך אכל כי למועד שמור־לך לאמר העם קראתי ויאכל שאול עם־שמואל ביום ההוא׃
09O	9	25		73320	וירדו מהבמה העיר וידבר עם־שאול על־הגג׃
09O	9	26		73330	וישכמו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל־שאול [כ= הגג] [ק= הגגה] לאמר קומה ואשלחך ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה׃
09O	9	27		73340	המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל־שאול אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום ואשמיעך את־דבר אלהים׃ ף
09O	10	1		73350	ויקח שמואל את־פך השמן ויצק על־ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי־משחך יהוה על־נחלתו לנגיד׃
09O	10	2		73360	בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם־קברת רחל בגבול בנימן בצלצח ואמרו אליך נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את־דברי האתנות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני׃
09O	10	3		73370	וחלפת משם והלאה ובאת עד־אלון תבור ומצאוך שם שלשה אנשים עלים אל־האלהים בית־אל אחד נשא שלשה גדיים ואחד נשא שלשת ככרות לחם ואחד נשא נבל־יין׃
09O	10	4		73380	ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי־לחם ולקחת מידם׃
09O	10	5		73390	אחר כן תבוא גבעת האלהים אשר־שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים׃
09O	10	6		73400	וצלחה עליך רוח יהוה והתנבית עםם ונהפכת לאיש אחר׃
09O	10	7		73410	והיה כי [כ= תבאינה] [ק= תבאנה] האתות האלה לך עשה לך אשר תמצא ידך כי האלהים עמך׃
09O	10	8		73420	וירדת לפני הגלגל והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות לזבח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד־בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה׃
09O	10	9		73430	והיה כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך־לו אלהים לב אחר ויבאו כל־האתות האלה ביום ההוא׃ ס
09O	10	10		73440	ויבאו שם הגבעתה והנה חבל־נבאים לקראתו ותצלח עליו רוח אלהים ויתנבא בתוכם׃
09O	10	11		73450	ויהי כל־יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם־נבאים נבא ויאמר העם איש אל־רעהו מה־זה היה לבן־קיש הגם שאול בנביאים׃
09O	10	12		73460	ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על־כן היתה למשל הגם שאול בנבאים׃
09O	10	13		73470	ויכל מהתנבות ויבא הבמה׃
09O	10	14		73480	ויאמר דוד שאול אליו ואל־נערו אן הלכתם ויאמר לבקש את־האתנות ונראה כי־אין ונבוא אל־שמואל׃
09O	10	15		73490	ויאמר דוד שאול הגידה־נא לי מה־אמר לכם שמואל׃
09O	10	16		73500	ויאמר שאול אל־דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות ואת־דבר המלוכה לא־הגיד לו אשר אמר שמואל׃ ף
09O	10	17		73510	ויצעק שמואל את־העם אל־יהוה המצפה׃
09O	10	18		73520	ויאמר אל־בני ישראל ף כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי את־ישראל ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל־הממלכות הלחצים אתכם׃
09O	10	19		73530	ואתם היום מאסתם את־אלהיכם אשר־הוא מושיע לכם מכל־רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כי־מלך תשים עלינו ועתה התיצבו לפני יהוה לשבטיכם ולאלפיכם׃
09O	10	20		73540	ויקרב שמואל את כל־שבטי ישראל וילכד שבט בנימן׃
09O	10	21		73550	ויקרב את־שבט בנימן [כ= למשפחתו] [ק= למשפחתיו] ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול בן־קיש ויבקשהו ולא נמצא׃
09O	10	22		73560	וישאלו־עוד ביהוה הבא עוד הלם איש ס ויאמר יהוה הנה־הוא נחבא אל־הכלים׃
09O	10	23		73570	וירצו ויקחהו משם ויתיצב בתוך העם ויגבה מכל־העם משכמו ומעלה׃
09O	10	24		73580	ויאמר שמואל אל־כל־העם הראיתם אשר בחר־בו יהוה כי אין כמהו בכל־העם וירעו כל־העם ויאמרו יחי המלך׃ ף
09O	10	25		73590	וידבר שמואל אל־העם את משפט המלכה ויכתב בספר וינח לפני יהוה וישלח שמואל את־כל־העם איש לביתו׃
09O	10	26		73600	וגם־שאול הלך לביתו גבעתה וילכו עמו החיל אשר־נגע אלהים בלבם׃
09O	10	27		73610	ובני בליעל אמרו מה־ישענו זה ויבזהו ולא־הביאו לו מנחה ויהי כמחריש׃ ף
09O	11	1		73620	ויעל נחש העמוני ויחן על־יבש גלעד ויאמרו כל־אנשי יביש אל־נחש כרת־לנו ברית ונעבדך׃
09O	11	2		73630	ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל־עין ימין ושמתיה חרפה על־כל־ישראל׃
09O	11	3		73640	ויאמרו אליו זקני יביש הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם־אין מושיע אתנו ויצאנו אליך׃
09O	11	4		73650	ויבאו המלאכים גבעת שאול וידברו הדברים באזני העם וישאו כל־העם את־קולם ויבכו׃
09O	11	5		73660	והנה שאול בא אחרי הבקר מן־השדה ויאמר שאול מה־לעם כי יבכו ויספרו־לו את־דברי אנשי יביש׃
09O	11	6		73670	ותצלח רוח־אלהים על־שאול [כ= בשמעו] [ק= כשמעו] את־הדברים האלה ויחר אפו מאד׃
09O	11	7		73680	ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל־גבול ישראל ביד המלאכים לאמר אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו ויפל פחד־יהוה על־העם ויצאו כאיש אחד׃
09O	11	8		73690	ויפקדם בבזק ויהיו בני־ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף׃
09O	11	9		73700	ויאמרו למלאכים הבאים כה תאמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה־לכם תשועה [כ= בחם] [ק= כחם] השמש ויבאו המלאכים ויגידו לאנשי יביש וישמחו׃
09O	11	10		73710	ויאמרו אנשי יביש מחר נצא אליכם ועשיתם לנו ככל־הטוב בעיניכם׃ ס
09O	11	11		73720	ויהי ממחרת וישם שאול את־העם שלשה ראשים ויבאו בתוך־המחנה באשמרת הבקר ויכו את־עמון עד־חם היום ויהי הנשארים ויפצו ולא נשארו־בם שנים יחד׃
09O	11	12		73730	ויאמר העם אל־שמואל מי האמר שאול ימלך עלינו תנו האנשים ונמיתם׃
09O	11	13		73740	ויאמר שאול לא־יומת איש ביום הזה כי היום עשה־יהוה תשועה בישראל׃ ס
09O	11	14		73750	ויאמר שמואל אל־העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה׃
09O	11	15		73760	וילכו כל־העם הגלגל וימלכו שם את־שאול לפני יהוה בגלגל ויזבחו־שם זבחים שלמים לפני יהוה וישמח שם שאול וכל־אנשי ישראל עד־מאד׃ ף
09O	12	1		73770	ויאמר שמואל אל־כל־ישראל הנה שמעתי בקלכם לכל אשר־אמרתם לי ואמליך עליכם מלך׃
09O	12	2		73780	ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם ואני התהלכתי לפניכם מנערי עד־היום הזה׃
09O	12	3		73790	הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו את־שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת־מי עשקתי את־מי רצותי ומיד־מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם׃
09O	12	4		73800	ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא־לקחת מיד־איש מאומה׃
09O	12	5		73810	ויאמר אליהם עד יהוה בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד׃ ף
09O	12	6		73820	ויאמר שמואל אל־העם יהוה אשר עשה את־משה ואת־אהרן ואשר העלה את־אבתיכם מארץ מצרים׃
09O	12	7		73830	ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני יהוה את כל־צדקות יהוה אשר־עשה אתכם ואת־אבותיכם׃
09O	12	8		73840	כאשר־בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל־יהוה וישלח יהוה את־משה ואת־אהרן ויוציאו את־אבתיכם ממצרים וישבום במקום הזה׃
09O	12	9		73850	וישכחו את־יהוה אלהיהם וימכר אתם ביד סיסרא שר־צבא חצור וביד־פלשתים וביד מלך מואב וילחמו בם׃
09O	12	10		73860	ויזעקו אל־יהוה [כ= ויאמר] [ק= ויאמרו] חטאנו כי עזבנו את־יהוה ונעבד את־הבעלים ואת־העשתרות ועתה הצילנו מיד איבינו ונעבדך׃
09O	12	11		73870	וישלח יהוה את־ירבעל ואת־בדן ואת־יפתח ואת־שמואל ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח׃
09O	12	12		73880	ותראו כי־נחש מלך בני־עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי־מלך ימלך עלינו ויהוה אלהיכם מלככם׃
09O	12	13		73890	ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן יהוה עליכם מלך׃
09O	12	14		73900	אם־תיראו את־יהוה ועבדתם אתו ושמעתם בקלו ולא תמרו את־פי יהוה והיתם גם־אתם וגם־המלך אשר מלך עליכם אחר יהוה אלהיכם׃
09O	12	15		73910	ואם־לא תשמעו בקול יהוה ומריתם את־פי יהוה והיתה יד־יהוה בכם ובאבתיכם׃
09O	12	16		73920	גם־עתה התיצבו וראו את־הדבר הגדול הזה אשר יהוה עשה לעיניכם׃
09O	12	17		73930	הלוא קציר־חטים היום אקרא אל־יהוה ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי־רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה לשאול לכם מלך׃ ס
09O	12	18		73940	ויקרא שמואל אל־יהוה ויתן יהוה קלת ומטר ביום ההוא ויירא כל־העם מאד את־יהוה ואת־שמואל׃
09O	12	19		73950	ויאמרו כל־העם אל־שמואל התפלל בעד־עבדיך אל־יהוה אלהיך ואל־נמות כי־יספנו על־כל־חטאתינו רעה לשאל לנו מלך׃ ס
09O	12	20		73960	ויאמר שמואל אל־העם אל־תיראו אתם עשיתם את כל־הרעה הזאת אך אל־תסורו מאחרי יהוה ועבדתם את־יהוה בכל־לבבכם׃
09O	12	21		73970	ולא תסורו כי אחרי התהו אשר לא־יועילו ולא יצילו כי־תהו המה׃
09O	12	22		73980	כי לא־יטש יהוה את־עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יהוה לעשות אתכם לו לעם׃
09O	12	23		73990	גם אנכי חלילה לי מחטא ליהוה מחדל להתפלל בעדכם והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה׃
09O	12	24		74000	אך יראו את־יהוה ועבדתם אתו באמת בכל־לבבכם כי ראו את אשר־הגדל עםכם׃
09O	12	25		74010	ואם־הרע תרעו גם־אתם גם־מלככם תספו׃ ף
09O	13	1		74020	בן־שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על־ישראל׃
09O	13	2		74030	ויבחר־לו שאול שלשת אלפים מישראל ויהיו עם־שאול אלפים במכמש ובהר בית־אל ואלף היו עם־יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שלח איש לאהליו׃
09O	13	3		74040	ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים ושאול תקע בשופר בכל־הארץ לאמר ישמעו העברים׃
09O	13	4		74050	וכל־ישראל שמעו לאמר הכה שאול את־נציב פלשתים וגם־נבאש ישראל בפלשתים ויצעקו העם אחרי שאול הגלגל׃
09O	13	5		74060	ופלשתים נאספו להלחם עם־ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על־שפת־הים לרב ויעלו ויחנו במכמש קדמת בית און׃
09O	13	6		74070	ואיש ישראל ראו כי צר־לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצרחים ובברות׃
09O	13	7		74080	ועברים עברו את־הירדן ארץ גד וגלעד ושאול עודנו בגלגל וכל־העם חרדו אחריו׃
09O	13	8		74090	[כ= וייחל] [ק= ויוחל] שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא־בא שמואל הגלגל ויפץ העם מעליו׃
09O	13	9		74100	ויאמר שאול הגשו אלי העלה והשלמים ויעל העלה׃
09O	13	10		74110	ויהי ככלתו להעלות העלה והנה שמואל בא ויצא שאול לקראתו לברכו׃
09O	13	11		74120	ויאמר שמואל מה עשית ויאמר שאול כי־ראיתי כי־נפץ העם מעלי ואתה לא־באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש׃
09O	13	12		74130	ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני יהוה לא חליתי ואתאפק ואעלה העלה׃ ס
09O	13	13		74140	ויאמר שמואל אל־שאול נסכלת לא שמרת את־מצות יהוה אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יהוה את־ממלכתך אל־ישראל עד־עולם׃
09O	13	14		74150	ועתה ממלכתך לא־תקום בקש יהוה לו איש כלבבו ויצוהו יהוה לנגיד על־עמו כי לא שמרת את אשר־צוך יהוה׃ ף
09O	13	15		74160	ויקם שמואל ויעל מן־הגלגל גבעת בנימן ויפקד שאול את־העם הנמצאים עמו כשש מאות איש׃
09O	13	16		74170	ושאול ויונתן בנו והעם הנמצא עםם ישבים בגבע בנימן ופלשתים חנו במכמש׃
09O	13	17		74180	ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה ראשים הראש אחד יפנה אל־דרך עפרה אל־ארץ שועל׃
09O	13	18		74190	והראש אחד יפנה דרך בית חרון והראש אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על־גי הצבעים המדברה׃ ס
09O	13	19		74200	וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי־[כ= אמר] [ק= אמרו] פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית׃
09O	13	20		74210	וירדו כל־ישראל הפלשתים ללטוש איש את־מחרשתו ואת־אתו ואת־קרדמו ואת מחרשתו׃
09O	13	21		74220	והיתה הפצירה פים למחרשת ולאתים ולשלש קלשון ולהקרדמים ולהציב הדרבן׃
09O	13	22		74230	והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל־העם אשר את־שאול ואת־יונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו׃
09O	13	23		74240	ויצא מצב פלשתים אל־מעבר מכמש׃ ס
09O	14	1		74250	ויהי היום ויאמר יונתן בן־שאול אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד׃
09O	14	2		74260	ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש׃
09O	14	3		74270	ואחיה בן־אחטוב אחי איכבוד בן־פינחס בן־עלי כהן יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן׃
09O	14	4		74280	ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על־מצב פלשתים שן־הסלע מהעבר מזה ושן־הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוץץ ושם האחד סנה׃
09O	14	5		74290	השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע׃ ס
09O	14	6		74300	ויאמר יהונתן אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט׃
09O	14	7		74310	ויאמר לו נשא כליו עשה כל־אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך׃ ס
09O	14	8		74320	ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל־האנשים ונגלינו אליהם׃
09O	14	9		74330	אם־כה יאמרו אלינו דמו* עד־הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם׃
09O	14	10		74340	ואם־כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי־נתנם יהוה בידנו וזה־לנו האות׃
09O	14	11		74350	ויגלו שניהם אל־מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן־החרים אשר התחבאו־שם׃
09O	14	12		74360	ויענו אנשי המצבה את־יונתן ואת־נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר ף ויאמר יונתן אל־נשא כליו עלה אחרי כי־נתנם יהוה ביד ישראל׃
09O	14	13		74370	ויעל יונתן על־ידיו ועל־רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו׃
09O	14	14		74380	ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה׃
09O	14	15		74390	ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל־העם המצב והמשחית חרדו גם־המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים׃
09O	14	16		74400	ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם׃ ף
09O	14	17		74410	ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו־נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו׃
09O	14	18		74420	ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי־היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל׃
09O	14	19		74430	ויהי עד דבר שאול אל־הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב ף ויאמר שאול אל־הכהן אסף ידך׃
09O	14	20		74440	ויזעק שאול וכל־העם אשר אתו ויבאו עד־המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד׃
09O	14	21		74450	והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עםם במחנה סביב וגם־המה להיות עם־ישראל אשר עם־שאול ויונתן׃
09O	14	22		74460	וכל איש ישראל המתחבאים בהר־אפרים שמעו כי־נסו פלשתים וידבקו גם־המה אחריהם במלחמה׃
09O	14	23		74470	ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל והמלחמה עברה את־בית און׃
09O	14	24		74480	ואיש־ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם עד־הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל־העם לחם׃ ס
09O	14	25		74490	וכל־הארץ באו ביער ויהי דבש על־פני השדה׃
09O	14	26		74500	ויבא העם אל־היער והנה הלך דבש ואין־משיג ידו אל־פיו כי־ירא העם את־השבעה׃
09O	14	27		74510	ויונתן לא־שמע בהשביע אביו את־העם וישלח את־קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל־פיו [כ= ותראנה] [ק= ותארנה] עיניו׃
09O	14	28		74520	ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם היום ויעף העם׃
09O	14	29		74530	ויאמר יונתן עכר אבי את־הארץ ראו־נא כי־ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה׃
09O	14	30		74540	אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא־רבתה מכה בפלשתים׃
09O	14	31		74550	ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד׃
09O	14	32		74560	[כ= ויעש] [ק= ויעט] העם אל־[כ= שלל] [ק= השלל] ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו־ארצה ויאכל העם על־הדם׃
09O	14	33		74570	ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על־הדם ויאמר בגדתם גלו־אלי היום אבן גדולה׃
09O	14	34		74580	ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא־תחטאו ליהוה לאכל אל־הדם ויגשו כל־העם איש שורו בידו הלילה וישחטו־שם׃
09O	14	35		74590	ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה׃ ף
09O	14	36		74600	ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד־אור הבקר ולא־נשאר בהם איש ויאמרו כל־הטוב בעיניך עשה ס ויאמר הכהן נקרבה הלם אל־האלהים׃
09O	14	37		74610	וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא׃
09O	14	38		74620	ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום׃
09O	14	39		74630	כי חי־יהוה המושיע את־ישראל כי אם־ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל־העם׃
09O	14	40		74640	ויאמר אל־כל־ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל־שאול הטוב בעיניך עשה׃ ס
09O	14	41		74650	ויאמר שאול אל־יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו׃
09O	14	42		74660	ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן׃
09O	14	43		74670	ויאמר שאול אל־יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד־לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר־בידי מעט דבש הנני אמות׃
09O	14	44		74680	ויאמר שאול כה־יעשה אלהים וכה יוסף כי־מות תמות יונתן׃
09O	14	45		74690	ויאמר העם אל־שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי־יהוה אם־יפל משערת ראשו ארצה כי־עם־אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את־יונתן ולא־מת׃ ס
09O	14	46		74700	ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקוםם׃
09O	14	47		74710	ושאול לכד המלוכה על־ישראל וילחם סביב בכל־איביו במואב ובבני־עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר־יפנה ירשיע׃
09O	14	48		74720	ויעש חיל ויך את־עמלק ויצל את־ישראל מיד שסהו׃ ס
09O	14	49		74730	ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי־שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל׃
09O	14	50		74740	ושם אשת שאול אחינעם בת־אחימעץ ושם שר־צבאו אבינר בן־נר דוד שאול׃
09O	14	51		74750	וקיש אבי־שאול ונר אבי־אבנר בן־אביאל׃ ס
09O	14	52		74760	ותהי המלחמה חזקה על־פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל־איש גבור וכל־בן־חיל ויאספהו אליו׃ ס
09O	15	1		74770	ויאמר שמואל אל־שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על־עמו על־ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה׃ ס
09O	15	2		74780	כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר־עשה עמלק לישראל אשר־שם לו בדרך בעלתו ממצרים׃
09O	15	3		74790	עתה לך והכיתה את־עמלק והחרמתם את־כל־אשר־לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד־אשה מעלל ועד־יונק משור ועד־שה מגמל ועד־חמור׃ ס
09O	15	4		74800	וישמע שאול את־העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את־איש יהודה׃
09O	15	5		74810	ויבא שאול עד־עיר עמלק וירב בנחל׃
09O	15	6		74820	ויאמר שאול אל־הקיני לכו סרו* רדו מתוך עמלקי פן־אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם־כל־בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק׃
09O	15	7		74830	ויך שאול את־עמלק מחוילה בואך שור אשר על־פני מצרים׃
09O	15	8		74840	ויתפש את־אגג מלך־עמלק חי ואת־כל־העם החרים לפי־חרב׃
09O	15	9		74850	ויחמל שאול והעם על־אגג ועל־מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל־הכרים ועל־כל־הטוב ולא אבו החריםם וכל־המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו׃ ף
09O	15	10		74860	ויהי דבר־יהוה אל־שמואל לאמר׃
09O	15	11		74870	נחמתי כי־המלכתי את־שאול למלך כי־שב מאחרי ואת־דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל־יהוה כל־הלילה׃
09O	15	12		74880	וישכם שמואל לקראת שאול בבקר ויגד לשמואל לאמר בא־שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבר וירד הגלגל׃
09O	15	13		74890	ויבא שמואל אל־שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה ליהוה הקימתי את־דבר יהוה׃
09O	15	14		74900	ויאמר שמואל ומה קול־הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע׃
09O	15	15		74910	ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על־מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת־היותר החרמנו׃ ס
09O	15	16		74920	ויאמר שמואל אל־שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר יהוה אלי הלילה [כ= ויאמרו] [ק= ויאמר] לו דבר׃ ס
09O	15	17		74930	ויאמר שמואל הלוא אם־קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על־ישראל׃
09O	15	18		74940	וישלחך יהוה בדרך ויאמר לך והחרמתה את־החטאים את־עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם׃
09O	15	19		74950	ולמה לא־שמעת בקול יהוה ותעט אל־השלל ותעש הרע בעיני יהוה׃ ס
09O	15	20		74960	ויאמר שאול אל־שמואל אשר שמעתי בקול יהוה ואלך בדרך אשר־שלחני יהוה ואביא את־אגג מלך עמלק ואת־עמלק החרמתי׃
09O	15	21		74970	ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל׃
09O	15	22		74980	ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול יהוה הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים׃
09O	15	23		74990	כי חטאת־קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את־דבר יהוה וימאסך ממלך׃ ס
09O	15	24		75000	ויאמר שאול אל־שמואל חטאתי כי־עברתי את־פי־יהוה ואת־דבריך כי יראתי את־העם ואשמע בקולם׃
09O	15	25		75010	ועתה שא נא את־חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה׃
09O	15	26		75020	ויאמר שמואל אל־שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את־דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על־ישראל׃ ס
09O	15	27		75030	ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף־מעילו ויקרע׃
09O	15	28		75040	ויאמר אליו שמואל קרע יהוה את־ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך׃
09O	15	29		75050	וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם׃
09O	15	30		75060	ויאמר חטאתי עתה כבדני נא נגד זקני־עמי ונגד ישראל ושוב עמי והשתחויתי ליהוה אלהיך׃
09O	15	31		75070	וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול ליהוה׃ ס
09O	15	32		75080	ויאמר שמואל הגישו אלי את־אגג מלך עמלק וילך אליו אגג מעדנת ויאמר אגג אכן סר מר־המות׃ ס
09O	15	33		75090	ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן־תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את־אגג לפני יהוה בגלגל׃ ס
09O	15	34		75100	וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל־ביתו גבעת שאול׃
09O	15	35		75110	ולא־יסף שמואל לראות את־שאול עד־יום מותו כי־התאבל שמואל אל־שאול ויהוה נחם כי־המליך את־שאול על־ישראל׃ ף
09O	16	1		75120	ויאמר יהוה אל־שמואל עד־מתי אתה מתאבל אל־שאול ואני מאסתיו ממלך על־ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל־ישי בית־הלחמי כי־ראיתי בבניו לי מלך׃
09O	16	2		75130	ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ס ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי׃
09O	16	3		75140	וקראת לישי בזבח ואנכי אודיעך את אשר־תעשה ומשחת לי את אשר־אמר אליך׃
09O	16	4		75150	ויעש שמואל את אשר דבר יהוה ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך׃
09O	16	5		75160	ויאמר שלום לזבח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את־ישי ואת־בניו ויקרא להם לזבח׃
09O	16	6		75170	ויהי בבואם וירא את־אליאב ויאמר אך נגד יהוה משיחו׃
09O	16	7		75180	ויאמר יהוה אל־שמואל אל־תבט אל־מראהו ואל־גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב׃
09O	16	8		75190	ויקרא ישי אל־אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה׃
09O	16	9		75200	ויעבר ישי שמה ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה׃
09O	16	10		75210	ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל־ישי לא־בחר יהוה באלה׃
09O	16	11		75220	ויאמר שמואל אל־ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל־ישי שלחה וקחנו כי לא־נסב עד־באו פה׃
09O	16	12		75230	וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם־יפה עינים וטוב ראי ף ויאמר יהוה קום משחהו כי־זה הוא׃
09O	16	13		75240	ויקח שמואל את־קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח־יהוה אל־דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה׃ ס
09O	16	14		75250	ורוח יהוה סרה מעם שאול ובעתתו רוח־רעה מאת יהוה׃
09O	16	15		75260	ויאמרו עבדי־שאול אליו הנה־נא רוח־אלהים רעה מבעתך׃
09O	16	16		75270	יאמר־נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח־אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך׃ ף
09O	16	17		75280	ויאמר שאול אל־עבדיו ראו־נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי׃
09O	16	18		75290	ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו׃
09O	16	19		75300	וישלח שאול מלאכים אל־ישי ויאמר שלחה אלי את־דוד בנך אשר בצאן׃
09O	16	20		75310	ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד־דוד בנו אל־שאול׃
09O	16	21		75320	ויבא דוד אל־שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי־לו נשא כלים׃
09O	16	22		75330	וישלח שאול אל־ישי לאמר יעמד־נא דוד לפני כי־מצא חן בעיני׃
09O	16	23		75340	והיה בהיות רוח־אלהים אל־שאול ולקח דוד את־הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה׃ ף
09O	17	1		75350	ויאספו פלשתים את־מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה באפס דמים׃
09O	17	2		75360	ושאול ואיש־ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת פלשתים׃
09O	17	3		75370	ופלשתים עמדים אל־ההר מזה וישראל עמדים אל־ההר מזה והגיא ביניהם׃
09O	17	4		75380	ויצא איש־הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת גבהו שש אמות וזרת׃
09O	17	5		75390	וכובע נחשת על־ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת־אלפים שקלים נחשת׃
09O	17	6		75400	ומצחת נחשת על־רגליו וכידון נחשת בין כתפיו׃
09O	17	7		75410	[כ= וחץ] [ק= ועץ] חניתו כמנור ארגים ולהבת חניתו שש־מאות שקלים ברזל ונשא הצנה הלך לפניו׃
09O	17	8		75420	ויעמד ויקרא אל־מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו־לכם איש וירד אלי׃
09O	17	9		75430	אם־יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם־אני אוכל־לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו׃
09O	17	10		75440	ויאמר הפלשתי אני חרפתי את־מערכות ישראל היום הזה תנו־לי איש ונלחמה יחד׃
09O	17	11		75450	וישמע שאול וכל־ישראל את־דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד׃ ף
09O	17	12		75460	ודוד בן־איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים׃
09O	17	13		75470	וילכו שלשת בני־ישי הגדלים הלכו אחרי־שאול למלחמה ושם שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה׃
09O	17	14		75480	ודוד הוא הקטן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול׃ ס
09O	17	15		75490	ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את־צאן אביו בית־לחם׃
09O	17	16		75500	ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום׃ ף
09O	17	17		75510	ויאמר ישי לדוד בנו קח־נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך׃
09O	17	18		75520	ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר־האלף ואת־אחיך תפקד לשלום ואת־ערבתם תקח׃
09O	17	19		75530	ושאול והמה וכל־איש ישראל בעמק האלה נלחמים עם־פלשתים׃
09O	17	20		75540	וישכם דוד בבקר ויטש את־הצאן על־שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי ויבא המעגלה והחיל היצא אל־המערכה והרעו במלחמה׃
09O	17	21		75550	ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה׃
09O	17	22		75560	ויטש דוד את־הכלים מעליו על־יד שומר הכלים וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום׃
09O	17	23		75570	והוא מדבר עםם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת [כ= ממערות] [ק= ממערכות] פלשתים וידבר כדברים האלה וישמע דוד׃
09O	17	24		75580	וכל איש ישראל בראותם את־האיש וינסו מפניו וייראו מאד׃
09O	17	25		75590	ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את־ישראל עלה והיה האיש אשר־יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת־בתו יתן־לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל׃
09O	17	26		75600	ויאמר דוד אל־האנשים העמדים עמו לאמר מה־יעשה לאיש אשר יכה את־הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים׃
09O	17	27		75610	ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו׃
09O	17	28		75620	וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל־האנשים ויחר־אף אליאב בדוד ויאמר למה־זה ירדת ועל־מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את־זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת׃
09O	17	29		75630	ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דבר הוא׃
09O	17	30		75640	ויסב מאצלו אל־מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבהו העם דבר כדבר הראשון׃
09O	17	31		75650	וישמעו הדברים אשר דבר דוד ויגדו לפני־שאול ויקחהו׃
09O	17	32		75660	ויאמר דוד אל־שאול אל־יפל לב־אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם־הפלשתי הזה׃
09O	17	33		75670	ויאמר שאול אל־דוד לא תוכל ללכת אל־הפלשתי הזה להלחם עמו כי־נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו׃ ס
09O	17	34		75680	ויאמר דוד אל־שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת־הדוב ונשא שה מהעדר׃
09O	17	35		75690	ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו׃
09O	17	36		75700	גם את־הארי גם־הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלהים חיים׃ ס
09O	17	37		75710	ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה ס ויאמר שאול אל־דוד לך ויהוה יהיה עמך׃
09O	17	38		75720	וילבש שאול את־דוד מדיו ונתן קובע נחשת על־ראשו וילבש אתו שריון׃
09O	17	39		75730	ויחגר דוד את־חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא־נסה ויאמר דוד אל־שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו׃
09O	17	40		75740	ויקח מקלו בידו ויבחר־לו חמשה חלקי־אבנים מן־הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר־לו ובילקוט וקלעו בידו ויגש אל־הפלשתי׃
09O	17	41		75750	וילך הפלשתי הלך וקרב אל־דוד והאיש נשא הצנה לפניו׃
09O	17	42		75760	ויבט הפלשתי ויראה את־דוד ויבזהו כי־היה נער ואדמני עם־יפה מראה׃
09O	17	43		75770	ויאמר הפלשתי אל־דוד הכלב אנכי כי־אתה בא־אלי במקלות ויקלל הפלשתי את־דוד באלהיו׃
09O	17	44		75780	ויאמר הפלשתי אל־דוד לכה אלי ואתנה את־בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה׃ ס
09O	17	45		75790	ויאמר דוד אל־הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא־אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת׃
09O	17	46		75800	היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך והסרתי את־ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל־הארץ כי יש אלהים לישראל׃
09O	17	47		75810	וידעו כל־הקהל הזה כי־לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו׃
09O	17	48		75820	והיה כי־קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי׃
09O	17	49		75830	וישלח דוד את־ידו אל־הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את־הפלשתי אל־מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על־פניו ארצה׃
09O	17	50		75840	ויחזק דוד מן־הפלשתי בקלע ובאבן ויך את־הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד־דוד׃
09O	17	51		75850	וירץ דוד ויעמד אל־הפלשתי ויקח את־חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת־בה את־ראשו ויראו הפלשתים כי־מת גבורם וינסו׃
09O	17	52		75860	ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את־הפלשתים עד־בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד־גת ועד־עקרון׃
09O	17	53		75870	וישבו בני ישראל מדלק אחרי פלשתים וישסו את־מחניהם׃
09O	17	54		75880	ויקח דוד את־ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת־כליו שם באהלו׃ ס
09O	17	55		75890	וכראות שאול את־דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל־אבנר שר הצבא בן־מי־זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי־נפשך המלך אם־ידעתי׃
09O	17	56		75900	ויאמר המלך שאל אתה בן־מי־זה העלם׃ ס
09O	17	57		75910	וכשוב דוד מהכות את־הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו׃
09O	17	58		75920	ויאמר אליו שאול בן־מי אתה הנער ויאמר דוד בן־עבדך ישי בית הלחמי׃
09O	18	1		75930	ויהי ככלתו לדבר אל־שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד [כ= ויאהבו] [ק= ויאהבהו] יהונתן כנפשו׃
09O	18	2		75940	ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו׃
09O	18	3		75950	ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו׃
09O	18	4		75960	ויתפשט יהונתן את־המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד־חרבו ועד־קשתו ועד־חגרו׃
09O	18	5		75970	ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל־העם וגם בעיני עבדי שאול׃ ף
09O	18	6		75980	ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את־הפלשתי ותצאנה הנשים מכל־ערי ישראל [כ= לשור] [ק= לשיר] והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים׃
09O	18	7		75990	ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול [כ= באלפו] [ק= באלפיו] ודוד ברבבתיו׃
09O	18	8		76000	ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה׃
09O	18	9		76010	ויהי שאול [כ= עון] [ק= עוין] את־דוד מהיום ההוא והלאה׃ ס
09O	18	10		76020	ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל־שאול ויתנבא בתוך־הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד־שאול׃
09O	18	11		76030	ויטל שאול את־החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים׃
09O	18	12		76040	וירא שאול מלפני דוד כי־היה יהוה עמו ומעם שאול סר׃
09O	18	13		76050	ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר־אלף ויצא ויבא לפני העם׃ ף
09O	18	14		76060	ויהי דוד לכל־דרכוק משכיל ויהוה עמו׃
09O	18	15		76070	וירא שאול אשר־הוא משכיל מאד ויגר מפניו׃
09O	18	16		76080	וכל־ישראל ויהודה אהב את־דוד כי־הוא יוצא ובא לפניהם׃ ף
09O	18	17		76090	ויאמר שאול אל־דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן־לך לאשה אך היה־לי לבן־חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל־תהי ידי בו ותהי־בו יד־פלשתים׃ ס
09O	18	18		76100	ויאמר דוד אל־שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי־אהיה חתן למלך׃
09O	18	19		76110	ויהי בעת תת את־מרב בת־שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה׃
09O	18	20		76120	ותאהב מיכל בת־שאול את־דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו׃
09O	18	21		76130	ויאמר שאול אתננה לו ותהי־לו למוקש ותהי־בו יד־פלשתים ויאמר שאול אל־דוד בשתים תתחתן בי היום׃
09O	18	22		76140	ויצו שאול את־עבדוק דברו אל־דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל־עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך׃
09O	18	23		76150	וידברו עבדי שאול באזני דוד את־הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש־רש ונקלה׃
09O	18	24		76160	ויגדו עבדי שאול לו לאמר כדברים האלה דבר דוד׃ ף
09O	18	25		76170	ויאמר שאול כה־תאמרו לדוד אין־חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את־דוד ביד־פלשתים׃
09O	18	26		76180	ויגדו עבדיו לדוד את־הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים׃
09O	18	27		76190	ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את־ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן־לו שאול את־מיכל בתו לאשה׃ ס
09O	18	28		76200	וירא שאול וידע כי יהוה עם־דוד ומיכל בת־שאול אהבתהו׃
09O	18	29		76210	ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד ויהי שאול איב את־דוד כל־הימים׃ ס
09O	18	30		76220	ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד׃ ס
09O	19	1		76230	וידבר שאול אל־יונתן בנו ואל־כל־עבדיו להמית את־דוד ויהונתן בן־שאול חפץ בדוד מאד׃
09O	19	2		76240	ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך ועתה השמר־נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת׃
09O	19	3		76250	ואני אצא ועמדתי ליד־אבי בשדה אשר אתה שם ואני אדבר בך אל־אבי וראיתי מה והגדתי לך׃ ס
09O	19	4		76260	וידבר יהונתן בדוד טוב אל־שאול אביו ויאמר אליו אל־יחטא המלך בעבדו בדוד כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב־לך מאד׃
09O	19	5		76270	וישם את־נפשו בכפו ויך את־הפלשתי ויעש יהוה תשועה גדולה לכל־ישראל ראית ותשמח ולמה תחטא בדם נקי להמית את־דוד חנם׃
09O	19	6		76280	וישמע שאול בקול יהונתן וישבע שאול חי־יהוה אם־יומת׃
09O	19	7		76290	ויקרא יהונתן לדוד ויגד־לו יהונתן את כל־הדברים האלה ויבא יהונתן את־דוד אל־שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום׃ ס
09O	19	8		76300	ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה וינסו מפניו׃
09O	19	9		76310	ותהי רוח יהוה רעה אל־שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד׃
09O	19	10		76320	ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול ויך את־החנית בקיר ודוד נס וימלט בלילה הוא׃ ף
09O	19	11		76330	וישלח שאול מלאכים אל־בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם־אינך ממלט את־נפשך הלילה מחר אתה מומת׃
09O	19	12		76340	ותרד מיכל את־דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט׃
09O	19	13		76350	ותקח מיכל את־התרפים ותשם אל־המטה ואת כביר העזים שמה מראשתיו ותכס בבגד׃ ס
09O	19	14		76360	וישלח שאול מלאכים לקחת את־דוד ותאמר חלה הוא׃ ף
09O	19	15		76370	וישלח שאול את־המלאכים לראות את־דוד לאמר העלו אתו במטה אלי להמתו׃
09O	19	16		76380	ויבאו המלאכים והנה התרפים אל־המטה וכביר העזים מראשתיו׃
09O	19	17		76390	ויאמר שאול אל־מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את־איבי וימלט ותאמר מיכל אל־שאול הוא־אמר אלי שלחני למה אמיתך׃
09O	19	18		76400	ודוד ברח וימלט ויבא אל־שמואל הרמתה ויגד־לו את כל־אשר עשה־לו שאול וילך הוא ושמואל וישבו [כ= בנוית] [ק= בניות]׃
09O	19	19		76410	ויגד לשאול לאמר הנה דוד [כ= בנוית] [ק= בניות] ברמה׃
09O	19	20		76420	וישלח שאול מלאכים לקחת את־דוד וירא את־להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על־מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם־המה׃
09O	19	21		76430	ויגדו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם־המה ויסף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם־המה׃
09O	19	22		76440	וילך גם־הוא הרמתה ויבא עד־בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה [כ= בנוית] [ק= בניות] ברמה׃
09O	19	23		76450	וילך שם אל־[כ= נוית] [ק= ניות] ברמה ותהי עליו גם־הוא רוח אלהים וילך הלוך ויתנבא עד־באו [כ= בנוית] [ק= בניות] ברמה׃
09O	19	24		76460	ויפשט גם־הוא בגדיו ויתנבא גם־הוא לפני שמואל ויפל ערם כל־היום ההוא וכל־הלילה על־כן יאמרו הגם שאול בנביאם׃ ף
09O	20	1		76470	ויברח דוד [כ= מנוות] [ק= מניות] ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃
09O	20	2		76480	ויאמר לו חלילה לא תמות הנה [כ= לו] [ק= לא]־[כ= עשה] [ק= יעשה] אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃
09O	20	3		76490	וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃
09O	20	4		76500	ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃ ף
09O	20	5		76510	ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃
09O	20	6		76520	אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃
09O	20	7		76530	אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃
09O	20	8		76540	ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃ ף
09O	20	9		76550	ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ ס
09O	20	10		76560	ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃ ס
09O	20	11		76570	ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ ס
09O	20	12		76580	ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃
09O	20	13		76590	כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי׃
09O	20	14		76600	ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃
09O	20	15		76610	ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃
09O	20	16		76620	ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃
09O	20	17		76630	ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃ ס
09O	20	18		76640	ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃
09O	20	19		76650	ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃
09O	20	20		76660	ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃
09O	20	21		76670	והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃
09O	20	22		76680	ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃
09O	20	23		76690	והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃ ס
09O	20	24		76700	ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך [כ= על] [ק= אל]־הלחם לאכול׃
09O	20	25		76710	וישב המלך על־מושבו כפעם בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃
09O	20	26		76720	ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃ ס
09O	20	27		76730	ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ס ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃
09O	20	28		76740	ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃
09O	20	29		76750	ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃ ס
09O	20	30		76760	ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃
09O	20	31		76770	כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃ ס
09O	20	32		76780	ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃
09O	20	33		76790	ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃ ס
09O	20	34		76800	ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃ ס
09O	20	35		76810	ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃
09O	20	36		76820	ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו׃
09O	20	37		76830	ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃
09O	20	38		76840	ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־[כ= החצי] [ק= החצים] ויבא אל־אדניו׃
09O	20	39		76850	והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃
09O	20	40		76860	ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃
09O	20	41		76870	הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃
09O	20	42		76880	ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃ ף
09O	21	1		76890	ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃
09O	21	2		76900	ויבא דוד נבה אל־אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך׃
09O	21	3		76910	ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל־ידע מאומה את־הדבר אשר־אנכי שלחך ואשר צויתך ואת־הנערים יודעתי אל־מקום פלני אלמוני׃
09O	21	4		76920	ועתה מה־יש תחת־ידך חמשה־לחם תנה בידי או הנמצא׃
09O	21	5		76930	ויען הכהן את־דוד ויאמר אין־לחם חל אל־תחת ידי כי־אם־לחם קדש יש אם־נשמרו הנערים אך מאשה׃ ף
09O	21	6		76940	ויען דוד את־הכהן ויאמר לו כי אם־אשה עצרה־לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי־הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי׃
09O	21	7		76950	ויתן־לו הכהן קדש כי לא־היה שם לחם כי־אם־לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם חם ביום הלקחו׃
09O	21	8		76960	ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול׃
09O	21	9		76970	ויאמר דוד לאחימלך ואין יש־פה תחת־ידך חנית או־חרב כי גם־חרבי וגם־כלי לא־לקחתי בידי כי־היה דבר־המלך נחוץ׃ ס
09O	21	10		76980	ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר־הכית בעמק האלה הנה־היא לוטה בשמלה אחרי האפוד אם־אתה תקח־לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי׃
09O	21	11		76990	ויקם דוד ויברח ביום־ההוא מפני שאול ויבא אל־אכיש מלך גת׃
09O	21	12		77000	ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא־זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול [כ= באלפו] [ק= באלפיו] ודוד [כ= ברבבתו] [ק= ברבבתיו]׃
09O	21	13		77010	וישם דוד את־הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך־גת׃
09O	21	14		77020	וישנו את־טעמו בעיניהם ויתהלל בידם [כ= ויתו] [ק= ויתיו] על־דלתות השער ויורד רירו אל־זקנו׃
09O	21	15		77030	ויאמר אכיש אל־עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי׃
09O	21	16		77040	חסר משגעים אני כי־הבאתם את־זה להשתגע עלי הזה יבוא אל־ביתי׃ ס
09O	22	1		77050	וילך דוד משם וימלט אל־מערת עדלם וישמעו אחיו וכל־בית אביו וירדו אליו שמה׃
09O	22	2		77060	ויתקבצו אליו כל־איש מצוק וכל־איש אשר־לו נשא וכל־איש מר־נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש׃
09O	22	3		77070	וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל־מלך מואב יצא־נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה־יעשה־לי אלהים׃
09O	22	4		77080	וינחם את־פני מלך מואב וישבו עמו כל־ימי היות־דוד במצודה׃ ס
09O	22	5		77090	ויאמר גד הנביא אל־דוד לא תשב במצודה לך ובאת־לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת׃ ס
09O	22	6		77100	וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת־האשל ברמה וחניתו בידו וכל־עבדיו נצבים עליו׃
09O	22	7		77110	ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו־נא בני ימיני גם־לכלכם יתן בן־ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות׃
09O	22	8		77120	כי קשרתם כלכם עלי ואין־גלה את־אזני בכרת־בני עם־בן־ישי ואין־חלה םכם עלי וגלה את־אזני כי הקים בני את־עבדי עלי לארב כיום הזה׃ ס
09O	22	9		77130	ויען דאג האדמי והוא נצב על־עבדי־שאול ויאמר ראיתי את־בן־ישי בא נבה אל־אחימלך בן־אחטוב׃
09O	22	10		77140	וישאל־לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו׃
09O	22	11		77150	וישלח המלך לקרא את־אחימלך בן־אחיטוב הכהן ואת כל־בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל־המלך׃ ס
09O	22	12		77160	ויאמר שאול שמע־נא בן־אחיטוב ויאמר הנני אדני׃
09O	22	13		77170	ויאמר [כ= אלו] [ק= אליו] שאול למה קשרתם עלי אתה ובן־ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה׃ ס
09O	22	14		77180	ויען אחימלך את־המלך ויאמר ומי בכל־עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל־משמעתך ונכבד בביתך׃
09O	22	15		77190	היום החלתי [כ= לשאול] [ק= לשאל]־לו באלהים חלילה לי אל־ישם המלך בעבדו דבר בכל־בית אבי כי לא־ידע עבדך בכל־זאת דבר קטן או גדול׃
09O	22	16		77200	ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל־בית אביך׃
09O	22	17		77210	ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם־ידם עם־דוד וכי ידעו כי־ברח הוא ולא גלו את־[כ= אזנו] [ק= אזני] ולא־אבו עבדי המלך לשלח את־ידם לפגע בכהני יהוה׃ ס
09O	22	18		77220	ויאמר המלך [כ= לדויג] [ק= לדואג] סב אתה ופגע בכהנים ויסב [כ= דויג] [ק= דואג] האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד׃
09O	22	19		77230	ואת נב עיר־הכהנים הכה לפי־חרב מאיש ועד־אשה מעולל ועד־יונק ושור וחמור ושה לפי־חרב׃
09O	22	20		77240	וימלט בן־אחד לאחימלך בן־אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד׃
09O	22	21		77250	ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה׃
09O	22	22		77260	ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי־שם [כ= דויג] [ק= דואג] האדמי כי־הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל־נפש בית אביך׃
09O	22	23		77270	שבה אתי אל־תירא כי אשר־יבקש את־נפשי יבקש את־נפשך כי־משמרת אתה עמדי׃
09O	23	1		77280	ויגדו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שסים את־הגרנות׃
09O	23	2		77290	וישאל דוד ביהוה לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ס ויאמר יהוה אל־דוד לך והכית בפלשתים והושעת את־קעילה׃
09O	23	3		77300	ויאמרו אנשי דוד אליו הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי־נלך קעלה אל־מערכות פלשתים׃ ס
09O	23	4		77310	ויוסף עוד דוד לשאל ביהוה ס ויענהו יהוה ויאמר קום רד קעילה כי־אני נתן את־פלשתים בידך׃
09O	23	5		77320	וילך דוד [כ= ואנשו] [ק= ואנשיו] קעילה וילחם בפלשתים וינהג את־מקניהם ויך בהם מכה גדולה וישע דוד את ישבי קעילה׃ ס
09O	23	6		77330	ויהי בברח אביתר בן־אחימלך אל־דוד קעילה אפוד ירד בידו׃
09O	23	7		77340	ויגד לשאול כי־בא דוד קעילה ויאמר שאול נכר אתו אלהים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח׃
09O	23	8		77350	וישמע שאול את־כל־העם למלחמה לרדת קעילה לצור אל־דוד ואל־אנשיו׃
09O	23	9		77360	וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל־אביתר הכהן הגישה האפוד׃ ס
09O	23	10		77370	ויאמר דוד יהוה אלהי ישראל שמע שמע עבדך כי־מבקש שאול לבוא אל־קעילה לשחת לעיר בעבורי׃
09O	23	11		77380	היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך יהוה אלהי ישראל הגד־נא לעבדך ס ויאמר יהוה ירד׃
09O	23	12		77390	ויאמר דוד היסגרו בעלי קעילה אתי ואת־אנשי ביד־שאול ויאמר יהוה יסגירו׃ ס
09O	23	13		77400	ויקם דוד ואנשיו כשש־מאות איש ויצאו מקעלה ויתהלכו באשר יתהלכו ולשאול הגד כי־נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת׃
09O	23	14		77410	וישב דוד במדבר במצדות וישב בהר במדבר־זיף ויבקשהו שאול כל־הימים ולא־נתנו אלהים בידו׃
09O	23	15		77420	וירא דוד כי־יצא שאול לבקש את־נפשו ודוד במדבר־זיף בחרשה׃ ס
09O	23	16		77430	ויקם יהונתן בן־שאול וילך אל־דוד חרשה ויחזק את־ידו באלהים׃
09O	23	17		77440	ויאמר אליו אל־תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי ואתה תמלך על־ישראל ואנכי אהיה־לך למשנה וגם־שאול אבי ידע כן׃
09O	23	18		77450	ויכרתו שניהם ברית לפני יהוה וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו׃ ס
09O	23	19		77460	ויעלו זפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בחרשה בגבעת החכילה אשר מימין הישימון׃
09O	23	20		77470	ועתה לכל־אות נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך׃
09O	23	21		77480	ויאמר שאול ברוכים אתם ליהוה כי חמלתם עלי׃
09O	23	22		77490	לכו־נא הכינו עוד ודעו וראו את־מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם כי אמר אלי ערום יערם הוא׃
09O	23	23		77500	וראו ודעו מכל המחבאים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל־נכון והלכתי אתכם והיה אם־ישנו בארץ וחפשתי אתו בכל אלפי יהודה׃
09O	23	24		77510	ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה אל ימין הישימון׃
09O	23	25		77520	וילך שאול ואנשיו לבקש ויגדו* לדוד וירד הסלע וישב במדבר מעון וישמע שאול וירדף אחרי־דוד מדבר מעון׃
09O	23	26		77530	וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ואנשיו מצד ההר מזה ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עטרים אל־דוד ואל־אנשיו לתפשם׃
09O	23	27		77540	ומלאך בא אל־שאול לאמר מהרה ולכה כי־פשטו פלשתים על־הארץ׃
09O	23	28		77550	וישב שאול מרדף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים על־כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות׃
09O	24	1		77560	ויעל דוד משם וישב במצדות עין־גדי׃
09O	24	2		77570	ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגדו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי׃ ס
09O	24	3		77580	ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל־ישראל וילך לבקש את־דוד ואנשיו על־פני צורי היעלים׃
09O	24	4		77590	ויבא אל־גדרות הצאן על־הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את־רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים׃
09O	24	5		77600	ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר־אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את־[כ= איביך] [ק= איבך] בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את־כנף־המעיל אשר־לשאול בלט׃
09O	24	6		77610	ויהי אחרי־כן ויך לב־דוד אתו על אשר כרת את־כנף אשר לשאול׃ ס
09O	24	7		77620	ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם־אעשה את־הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי־משיח יהוה הוא׃
09O	24	8		77630	וישסע דוד את־אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל־שאול ושאול קם מהמערה וילך בדרך׃ ס
09O	24	9		77640	ויקם דוד אחרי־כן ויצא [כ= מן]־[כ= המערה] [ק= מהמערה] ויקרא אחרי־שאול לאמר אדני המלך ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו׃ ס
09O	24	10		77650	ויאמר דוד לשאול למה תשמע את־דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך׃
09O	24	11		77660	הנה היום הזה ראו עיניך את אשר־נתנך יהוה היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא־אשלח ידי באדני כי־משיח יהוה הוא׃
09O	24	12		77670	ואבי ראה גם ראה את־כנף מעילך בידי כי בכרתי את־כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא־חטאתי לך ואתה צדה את־נפשי לקחתה׃
09O	24	13		77680	ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה־בך׃
09O	24	14		77690	כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה־בך׃
09O	24	15		77700	אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד׃
09O	24	16		77710	והיה יהוה לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את־ריבי וישפטני מידך׃ ף
09O	24	17		77720	ויהי ככלות דוד לדבר את־הדברים האלה אל־שאול ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך׃
09O	24	18		77730	ויאמר אל־דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה׃
09O	24	19		77740	[כ= ואת] [ק= ואתה] הגדת היום את אשר־עשיתה אתי טובה את אשר סגרני יהוה בידך ולא הרגתני׃
09O	24	20		77750	וכי־ימצא איש את־איבו ושלחו בדרך טובה ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי׃
09O	24	21		77760	ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל׃
09O	24	22		77770	ועתה השבעה לי ביהוה אם־תכרית את־זרעי אחרי ואם־תשמיד את־שמי מבית אבי׃
09O	24	23		77780	וישבע דוד לשאול וילך שאול אל־ביתו ודוד ואנשיו עלו על־המצודה׃ ף
09O	25	1		77790	וימת שמואל ויקבצו כל־ישראל ויספדו־לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל־מדבר פארן׃ ס
09O	25	2		77800	ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת־אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את־צאנו בכרמל׃
09O	25	3		77810	ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת־שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא [כ= כלבו] [ק= כלבי]׃
09O	25	4		77820	וישמע דוד במדבר כי־גזז נבל את־צאנו׃
09O	25	5		77830	וישלח דוד עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל־נבל ושאלתם־לו בשמי לשלום׃
09O	25	6		77840	ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר־לך שלום׃
09O	25	7		77850	ועתה שמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשר־לך היו עמנו לא הכלמנום ולא־נפקד להם מאומה כל־ימי היותם בכרמל׃
09O	25	8		77860	שאל את־נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי־על־יום טוב בנו תנה־נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד׃
09O	25	9		77870	ויבאו נערי דוד וידברו אל־נבל ככל־הדברים האלה בשם דוד וינוחו׃
09O	25	10		77880	ויען נבל את־עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן־ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו׃
09O	25	11		77890	ולקחתי את־לחמי ואת־מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה׃
09O	25	12		77900	ויהפכו נערי־דוד לדרכם וישבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה׃
09O	25	13		77910	ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את־חרבו ויחגרו איש את־חרבו ויחגר גם־דוד את־חרבו ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על־הכלים׃
09O	25	14		77920	ולאביגיל אשת נבל הגיד נער־אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את־אדנינו ויעט בהם׃
09O	25	15		77930	והאנשים טבים לנו מאד ולא הכלמנו ולא־פקדנו מאומה כל־ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה׃
09O	25	16		77940	חומה היו עלינו גם־לילה גם־יוםם כל־ימי היותנו עםם רעים הצאן׃
09O	25	17		77950	ועתה דעי וראי מה־תעשי כי־כלתה הרעה אל־אדנינו ועל כל־ביתו והוא בן־בליעל מדבר אליו׃
09O	25	18		77960	ותמהר [כ= אבוגיל] [ק= אביגיל] ותקח מאתים לחם ושנים נבלי־יין וחמש צאן [כ= עשוות] [ק= עשוית*] וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על־החמרים׃
09O	25	19		77970	ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה׃
09O	25	20		77980	והיה היא רכבת על־החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם׃
09O	25	21		77990	ודוד אמר אך לשקר שמרתי את־כל־אשר לזה במדבר ולא־נפקד מכל־אשר־לו מאומה וישב־לי רעה תחת טובה׃
09O	25	22		78000	כה־יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם־אשאיר מכל־אשר־לו עד־הבקר משתין בקיר׃
09O	25	23		78010	ותרא אביגיל את־דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על־פניה ותשתחו ארץ׃
09O	25	24		78020	ותפל על־רגליו ותאמר בי־אני אדני העון ותדבר־נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך׃
09O	25	25		78030	אל־נא ישים אדני את־לבו אל־איש הבליעל הזה על־נבל כי כשמו כן־הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את־נערי אדני אשר שלחת׃
09O	25	26		78040	ועתה אדני חי־יהוה וחי־נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל־אדני רעה׃
09O	25	27		78050	ועתה הברכה הזאת אשר־הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני׃
09O	25	28		78060	שא נא לפשע אמתך כי עשה־יעשה יהוה לאדני בית נאמן כי־מלחמות יהוה אדני נלחם ורעה לא־תמצא בך מימיך׃
09O	25	29		78070	ויקם אדם לרדפך ולבקש את־נפשך והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע׃
09O	25	30		78080	והיה כי־יעשה יהוה לאדני ככל אשר־דבר את־הטובה עליך וצוך לנגיד על־ישראל׃
09O	25	31		78090	ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך־דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב יהוה לאדני וזכרת את־אמתך׃ ס
09O	25	32		78100	ויאמר דוד לאביגל ברוך יהוה אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי׃
09O	25	33		78110	וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי׃
09O	25	34		78120	ואולם חי־יהוה אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי לולי מהרת [כ= ותבאתי] [ק= ותבאת] לקראתי כי אם־נותר לנבל עד־אור הבקר משתין בקיר׃
09O	25	35		78130	ויקח דוד מידה את אשר־הביאה לו ולה אמר עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך ואשא פניך׃
09O	25	36		78140	ותבא אביגיל אל־נבל והנה־לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד־מאד ולא־הגידה לו דבר קטן וגדול עד־אור הבקר׃
09O	25	37		78150	ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן׃
09O	25	38		78160	ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את־נבל וימת׃
09O	25	39		78170	וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך יהוה אשר רב את־ריב חרפתי מיד נבל ואת־עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה׃
09O	25	40		78180	ויבאו עבדי דוד אל־אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה׃
09O	25	41		78190	ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדני׃
09O	25	42		78200	ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על־החמור וחמש נערתיה ההלכות לרגלה ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי־לו לאשה׃
09O	25	43		78210	ואת־אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם־שתיהן לו לנשים׃ ס
09O	25	44		78220	ושאול נתן את־מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן־ליש אשר מגלים׃
09O	26	1		78230	ויבאו הזפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן׃
09O	26	2		78240	ויקם שאול וירד אל־מדבר־זיף ואתו שלשת־אלפים איש בחורי ישראל לבקש את־דוד במדבר־זיף׃
09O	26	3		78250	ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על־פני הישימן על־הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה׃
09O	26	4		78260	וישלח דוד מרגלים וידע כי־בא שאול אל־נכון׃
09O	26	5		78270	ויקם דוד ויבא אל־המקום אשר חנה־שם שאול וירא דוד את־המקום אשר שכב־שם שאול ואבנר בן־נר שר־צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים [כ= סביבתו] [ק= סביבתיו]׃
09O	26	6		78280	ויען דוד ויאמר אל־אחימלך החתי ואל־אבישי בן־צרויה אחי יואב לאמר מי־ירד אתי אל־שאול אל־המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך׃
09O	26	7		78290	ויבא דוד ואבישי אל־העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה־בארץ [כ= מראשתו] [ק= מראשתיו] ואבנר והעם שכבים [כ= סביבתו] [ק= סביבתיו]׃ ס
09O	26	8		78300	ויאמר אבישי אל־דוד סגר אלהים היום את־אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו׃
09O	26	9		78310	ויאמר דוד אל־אבישי אל־תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה׃ ף
09O	26	10		78320	ויאמר דוד חי־יהוה כי אם־יהוה יגפנו או־יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה׃
09O	26	11		78330	חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח־נא את־החנית אשר [כ= מראשתו] [ק= מראשתיו] ואת־צפחת המים ונלכה לנו׃
09O	26	12		78340	ויקח דוד את־החנית ואת־צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יהוה נפלה עליהם׃
09O	26	13		78350	ויעבר דוד העבר ויעמד על־ראש־ההר מרחק רב המקום ביניהם׃
09O	26	14		78360	ויקרא דוד אל־העם ואל־אבנר בן־נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל־המלך׃ ף
09O	26	15		78370	ויאמר דוד אל־אבנר הלוא־איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל־אדניך המלך כי־בא אחד העם להשחית את־המלך אדניך׃
09O	26	16		78380	לא־טוב הדבר הזה אשר עשית חי־יהוה כי בני־מות אתם אשר לא־שמרתם על־אדניכם על־משיח יהוה ועתה ראה אי־חנית המלך ואת־צפחת המים אשר [כ= מראשתו] [ק= מראשתיו]׃
09O	26	17		78390	ויכר שאול את־קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך׃
09O	26	18		78400	ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה־בידי רעה׃
09O	26	19		78410	ועתה ישמע־נא אדני המלך את דברי עבדו אם־יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי־גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים׃
09O	26	20		78420	ועתה אל־יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי־יצא מלך ישראל לבקש את־פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים׃
09O	26	21		78430	ויאמר שאול חטאתי שוב בני־דוד כי לא־ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד׃
09O	26	22		78440	ויען דוד ויאמר הנה [כ= החנית] [ק= חנית] המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה׃
09O	26	23		78450	ויהוה ישיב לאיש את־צדקתו ואת־אמנתו אשר נתנך יהוה היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה׃
09O	26	24		78460	והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל־צרה׃ ף
09O	26	25		78470	ויאמר שאול אל־דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו׃ ף
09O	27	1		78480	ויאמר דוד אל־לבו עתה אספה יום־אחד ביד־שאול אין־לי טוב כי המלט אמלט אל־ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל־גבול ישראל ונמלטתי מידו׃
09O	27	2		78490	ויקם דוד ויעבר הוא ושש־מאות איש אשר עמו אל־אכיש בן־מעוך מלך גת׃
09O	27	3		78500	וישב דוד עם־אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו דוד ושתי נשיו אחינעם היזרעאלית ואביגיל אשת־נבל הכרמלית׃
09O	27	4		78510	ויגד לשאול כי־ברח דוד גת ולא־[כ= יוסף] [ק= יסף] עוד לבקשו׃ ס
09O	27	5		78520	ויאמר דוד אל־אכיש אם־נא מצאתי חן בעיניך יתנו־לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך׃
09O	27	6		78530	ויתן־לו אכיש ביום ההוא את־צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה׃ ף
09O	27	7		78540	ויהי מספר הימים אשר־ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים׃
09O	27	8		78550	ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל־הגשורי [כ= והגרזי] [ק= והגזרי] והעמלקי כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד־ארץ מצרים׃
09O	27	9		78560	והכה דוד את־הארץ ולא יחיה איש ואשה ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל־אכיש׃
09O	27	10		78570	ויאמר אכיש אל־פשטתם היום ויאמר דוד על־נגב יהודה ועל־נגב הירחמאלי ואל־נגב הקיני׃
09O	27	11		78580	ואיש ואשה לא־יחיה דוד להביא גת לאמר פן־יגדו עלינו לאמר כה־עשה דוד וכה משפטו כל־הימים אשר ישב בשדה פלשתים׃
09O	27	12		78590	ויאמן אכיש בדוד לאמר הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם׃ ף
09O	28	1		78600	ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את־מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל־דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך׃
09O	28	2		78610	ויאמר דוד אל־אכיש לכן אתה תדע את אשר־יעשה עבדך ויאמר אכיש אל־דוד לכן שמר לראשי אשימך כל־הימים׃ ף
09O	28	3		78620	ושמואל מת ויספדו־לו כל־ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת־הידענים מהארץ׃
09O	28	4		78630	ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את־כל־ישראל ויחנו בגלבע׃
09O	28	5		78640	וירא שאול את־מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד׃
09O	28	6		78650	וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃
09O	28	7		78660	ויאמר שאול לעבדיו בקשו־לי אשת בעלת־אוב ואלכה* אליה ואדרשה־בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת־אוב בעין דור׃
09O	28	8		78670	ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל־האשה לילה ויאמר [כ= קסומי] [ק= קסמי]־נא לי באוב והעלי לי את אשר־אמר אליך׃
09O	28	9		78680	ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר־עשה שאול אשר הכרית את־האבות ואת־הידעני מן־הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני׃
09O	28	10		78690	וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי־יהוה אם־יקרך עון בדבר הזה׃
09O	28	11		78700	ותאמר האשה את־מי אעלה־לך ויאמר את־שמואל העלי־לי׃
09O	28	12		78710	ותרא האשה את־שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל־שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול׃
09O	28	13		78720	ויאמר לה המלך אל־תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל־שאול אלהים ראיתי עלים מן־הארץ׃
09O	28	14		78730	ויאמר לה מה־תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי־שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו׃ ס
09O	28	15		78740	ויאמר שמואל אל־שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר־לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא־ענני עוד גם ביד־הנביאם גם־בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה׃ ס
09O	28	16		78750	ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך׃
09O	28	17		78760	ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את־הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד׃
09O	28	18		78770	כאשר לא־שמעת בקול יהוה ולא־עשית חרון־אפו בעמלק על־כן הדבר הזה עשה־לך יהוה היום הזה׃
09O	28	19		78780	ויתן יהוה גם את־ישראל עמך ביד־פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את־מחנה ישראל יתן יהוה ביד־פלשתים׃
09O	28	20		78790	וימהר שאול ויפל מלא־קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם־כח לא־היה בו כי לא אכל לחם כל־היום וכל־הלילה׃
09O	28	21		78800	ותבוא האשה אל־שאול ותרא כי־נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את־דבריך אשר דברת אלי׃
09O	28	22		78810	ועתה שמע־נא גם־אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת־לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך׃
09O	28	23		78820	וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו־בו עבדיו וגם־האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל־המטה׃
09O	28	24		78830	ולאשה עגל־מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח־קמח ותלש ותפהו מצות׃
09O	28	25		78840	ותגש לפני־שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא׃ ף
09O	29	1		78850	ויקבצו פלשתים את־כל־מחניהם אפקה וישראל חנים בעין אשר ביזרעאל׃
09O	29	2		78860	וסרני פלשתים עברים למאות ולאלפים ודוד ואנשיו עברים באחרנה עם־אכיש׃
09O	29	3		78870	ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה ויאמר אכיש אל־שרי פלשתים הלוא־זה דוד עבד שאול מלך־ישראל אשר היה אתי זה ימים או־זה שנים ולא־מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד־היום הזה׃ ף
09O	29	4		78880	ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את־האיש וישב אל־מקומו אשר הפקדתו שם ולא־ירד עמנו במלחמה ולא־יהיה־לנו לשטן במלחמה ובמה יתרצה זה אל־אדניו הלוא בראשי האנשים ההם׃
09O	29	5		78890	הלוא־זה דוד אשר יענו־לו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד [כ= ברבבתו] [ק= ברבבתיו]׃ ס
09O	29	6		78900	ויקרא אכיש אל־דוד ויאמר אליו חי־יהוה כי־ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה כי לא־מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד־היום הזה ובעיני הסרנים לא־טוב אתה׃
09O	29	7		78910	ועתה שוב ולך בשלום ולא־תעשה רע בעיני סרני פלשתים׃ ס
09O	29	8		78920	ויאמר דוד אל־אכיש כי מה עשיתי ומה־מצאת בעבדך מיום אשר הייתי לפניך עד היום הזה כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני המלך׃
09O	29	9		78930	ויען אכיש ויאמר אל־דוד ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים אך שרי פלשתים אמרו לא־יעלה עמנו במלחמה׃
09O	29	10		78940	ועתה השכם בבקר ועבדי אדניך אשר־באו אתך והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו׃
09O	29	11		78950	וישכם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל־ארץ פלשתים ופלשתים עלו יזרעאל׃ ס
09O	30	1		78960	ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל־נגב ואל־צקלג ויכו את־צקלג וישרפו אתה באש׃
09O	30	2		78970	וישבו את־הנשים אשר־בה מקטן ועד־גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם׃
09O	30	3		78980	ויבא דוד ואנשיו אל־העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו׃
09O	30	4		78990	וישא דוד והעם אשר־אתו את־קולם ויבכו עד אשר אין־בהם כח לבכות׃
09O	30	5		79000	ושתי נשי־דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי׃
09O	30	6		79010	ותצר לדוד מאד כי־אמרו העם לסקלו כי־מרה נפש כל־העם איש על־[כ= בנו] [ק= בניו] ועל־בנתיו ויתחזק דוד ביהוה אלהיו׃ ס
09O	30	7		79020	ויאמר דוד אל־אביתר הכהן בן־אחימלך הגישה־נא לי האפד ויגש אביתר את־האפד אל־דוד׃
09O	30	8		79030	וישאל דוד ביהוה לאמר ארדף אחרי הגדוד־הזה האשגנו ויאמר לו רדף כי־השג תשיג והצל תציל׃
09O	30	9		79040	וילך דוד הוא ושש־מאות איש אשר אתו ויבאו עד־נחל הבשור והנותרים עמדו׃
09O	30	10		79050	וירדף דוד הוא וארבע־מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבר את־נחל הבשור׃
09O	30	11		79060	וימצאו איש־מצרי בשדה ויקחו אתו אל־דוד ויתנו־לו לחם ויאכל וישקהו מים׃
09O	30	12		79070	ויתנו־לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא־אכל לחם ולא־שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות׃ ס
09O	30	13		79080	ויאמר לו דוד למי־אתה ואי מזה אתה ויאמר נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי ויעזבני אדני כי חליתי היום שלשה׃
09O	30	14		79090	אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל־אשר ליהודה ועל־נגב כלב ואת־צקלג שרפנו באש׃
09O	30	15		79100	ויאמר אליו דוד התורדני אל־הגדוד הזה ויאמר השבעה לי באלהים אם־תמיתני ואם־תסגרני ביד־אדני ואורדך אל־הגדוד הזה׃
09O	30	16		79110	וירדהו והנה נטשים על־פני כל־הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה׃
09O	30	17		79120	ויכם דוד מהנשף ועד־הערב למחרתם ולא־נמלט מהם איש כי אם־ארבע מאות איש־נער אשר־רכבו על־הגמלים וינסו׃
09O	30	18		79130	ויצל דוד את כל־אשר לקחו עמלק ואת־שתי נשיו הציל דוד׃
09O	30	19		79140	ולא נעדר־להם מן־הקטן ועד־הגדול ועד־בנים ובנות ומשלל ועד כל־אשר לקחו להם הכל השיב דוד׃
09O	30	20		79150	ויקח דוד את־כל־הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד׃
09O	30	21		79160	ויבא דוד אל־מאתים האנשים אשר־פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר־אתו ויגש דוד את־העם וישאל להם לשלום׃ ס
09O	30	22		79170	ויען כל־איש־רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם־דוד ויאמרו יען אשר לא־הלכו עמי לא־נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי־אם־איש את־אשתו ואת־בניו וינהגו וילכו׃ ס
09O	30	23		79180	ויאמר דוד לא־תעשו כן אחי את אשר־נתן יהוה לנו וישמר אתנו ויתן את־הגדוד הבא עלינו בידנו׃
09O	30	24		79190	ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על־הכלים יחדו יחלקו׃ ס
09O	30	25		79200	ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה׃ ף
09O	30	26		79210	ויבא דוד אל־צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי יהוה׃
09O	30	27		79220	לאשר בבית־אל ולאשר ברמות־נגב ולאשר ביתר׃
09O	30	28		79230	ולאשר בערער ולאשר בשפמות ולאשר באשתמע׃ ס
09O	30	29		79240	ולאשר ברכל ולאשר בערי הירחמאלי* ולאשר בערי הקיני׃
09O	30	30		79250	ולאשר בחרמה ולאשר בבור־עשן ולאשר בעתך׃
09O	30	31		79260	ולאשר בחברון ולכל־המקמות אשר־התהלך־שם דוד הוא ואנשיו׃ ף
09O	31	1		79270	ופלשתים נלחמים בישראל וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבע׃
09O	31	2		79280	וידבקו פלשתים את־שאול ואת־בניו ויכו פלשתים את־יהונתן ואת־אבינדב ואת־מלכי־שוע בני שאול׃
09O	31	3		79290	ותכבד המלחמה אל־שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת ויחל מאד מהמורים׃
09O	31	4		79300	ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ודקרני בה פן־יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו־בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד ויקח שאול את־החרב ויפל עליה׃
09O	31	5		79310	וירא נשא־כליו כי מת שאול ויפל גם־הוא על־חרבו וימת עמו׃
09O	31	6		79320	וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל־אנשיו ביום ההוא יחדו׃
09O	31	7		79330	ויראו אנשי־ישראל אשר־בעבר העמק ואשר בעבר הירדן כי־נסו אנשי ישראל וכי־מתו שאול ובניו ויעזבו את־הערים וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהן׃ ס
09O	31	8		79340	ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את־החללים וימצאו את־שאול ואת־שלשת בניו נפלים בהר הגלבע׃
09O	31	9		79350	ויכרתו את־ראשו ויפשיטו את־כליו וישלחו בארץ־פלשתים סביב לבשר בית עצביהם ואת־העם׃
09O	31	10		79360	וישמו את־כליו בית עשתרות ואת־גויתו תקעו בחומת בית שן׃
09O	31	11		79370	וישמעו אליו ישבי יביש גלעד את אשר־עשו פלשתים לשאול׃
09O	31	12		79380	ויקומו כל־איש חיל וילכו כל־הלילה ויקחו את־גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וישרפו אתם שם׃
09O	31	13		79390	ויקחו את־עצמתיהם ויקברו תחת־האשל ביבשה ויצמו שבעת ימים׃ ף
10O	1	1		79400	ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את־העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃
10O	1	2		79410	ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן־המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על־ראשו ויהי בבאו אל־דוד ויפל ארצה וישתחו׃
10O	1	3		79420	ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃
10O	1	4		79430	ויאמר אליו דוד מה־היה הדבר הגד־נא לי ויאמר אשר־נס העם מן־המלחמה וגם־הרבה נפל מן־העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃
10O	1	5		79440	ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו איך ידעת כי־מת שאול ויהונתן בנו׃
10O	1	6		79450	ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על־חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃
10O	1	7		79460	ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃
10O	1	8		79470	ויאמר לי מי־אתה [כ= ויאמר] [ק= ואמר] אליו עמלקי אנכי׃
10O	1	9		79480	ויאמר אלי עמד־נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי־כל־עוד נפשי בי׃
10O	1	10		79490	ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על־ראשו ואצעדה אשר על־זרעו ואביאם אל־אדני הנה׃
10O	1	11		79500	ויחזק דוד [כ= בבגדו] [ק= בבגדיו] ויקרעם וגם כל־האנשים אשר אתו׃
10O	1	12		79510	ויספדו ויבכו ויצמו עד־הערב על־שאול ועל־יהונתן בנו ועל־עם יהוה ועל־בית ישראל כי נפלו בחרב׃ ס
10O	1	13		79520	ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן־איש גר עמלקי אנכי׃
10O	1	14		79530	ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את־משיח יהוה׃
10O	1	15		79540	ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע־בו ויכהו וימת׃
10O	1	16		79550	ויאמר אליו דוד [כ= דמיך] [ק= דמך] על־ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את־משיח יהוה׃ ס
10O	1	17		79560	ויקןן דוד את־הקינה הזאת על־שאול ועל־יהונתן בנו׃
10O	1	18		79570	ויאמר ללמד בני־יהודה קשת הנה כתובה על־ספר הישר׃
10O	1	19		79580	הצבי ישראל על־במותיך חלל איך נפלו גבורים׃
10O	1	20		79590	אל־תגידו בגת אל־תבשרו בחוצת אשקלון פן־תשמחנה בנות פלשתים פן־תעלזנה בנות הערלים׃
10O	1	21		79600	הרי בגלבע אל־טל ואל־מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃
10O	1	22		79610	מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃
10O	1	23		79620	שאול ויהונתן הנאהבים והנעיםם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃
10O	1	24		79630	בנות ישראל אל־שאול בכינה המלבשכם שני עם־עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃
10O	1	25		79640	איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על־במותיך חלל׃
10O	1	26		79650	צר־לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃
10O	1	27		79660	איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃ ף
10O	2	1		79670	ויהי אחרי־כן וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יהוה אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברנה׃
10O	2	2		79680	ויעל שם דוד וגם שתי נשיו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי׃
10O	2	3		79690	ואנשיו אשר־עמו העלה דוד איש וביתו וישבו בערי חברון׃
10O	2	4		79700	ויבאו אנשי יהודה וימשחו־שם את־דוד למלך על־בית יהודה ויגדו לדוד לאמר אנשי יביש גלעד אשר קברו את־שאול׃ ס
10O	2	5		79710	וישלח דוד מלאכים אל־אנשי יביש גלעד ויאמר אליהם ברכים אתם ליהוה אשר עשיתם החסד הזה עם־אדניכם עם־שאול ותקברו אתו׃
10O	2	6		79720	ועתה יעש־יהוה עםכם חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה׃
10O	2	7		79730	ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני־חיל כי־מת אדניכם שאול וגם־אתי משחו בית־יהודה למלך עליהם׃ ף
10O	2	8		79740	ואבנר בן־נר שר־צבא אשר לשאול לקח את־איש בשת בן־שאול ויעברהו מחנים׃
10O	2	9		79750	וימלכהו אל־הגלעד ואל־האשורי ואל־יזרעאל ועל־אפרים ועל־בנימן ועל־ישראל כלה׃ ף
10O	2	10		79760	בן־ארבעים שנה איש־בשת בן־שאול במלכו על־ישראל ושתים שנים מלך אך בית יהודה היו אחרי דוד׃
10O	2	11		79770	ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על־בית יהודה שבע שנים וששה חדשים׃ ס
10O	2	12		79780	ויצא אבנר בן־נר ועבדי איש־בשת בן־שאול ממחנים גבעונה׃
10O	2	13		79790	ויואב בן־צרויה ועבדי דוד יצאו ויפגשום על־ברכת גבעון יחדו וישבו אלה על־הברכה מזה ואלה על־הברכה מזה׃
10O	2	14		79800	ויאמר אבנר אל־יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקמו׃
10O	2	15		79810	ויקמו ויעברו במספר שנים עשר לבנימן ולאיש בשת בן־שאול ושנים עשר מעבדי דוד׃
10O	2	16		79820	ויחזקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו ויקרא למקום ההוא חלקת הצרים אשר בגבעון׃
10O	2	17		79830	ותהי המלחמה קשה עד־מאד ביום ההוא וינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד׃
10O	2	18		79840	ויהיו־שם שלשה בני צרויה יואב ואבישי ועשהאל ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבים אשר בשדה׃
10O	2	19		79850	וירדף עשהאל אחרי אבנר ולא־נטה ללכת על־הימין ועל־השמאול מאחרי אבנר׃
10O	2	20		79860	ויפן אבנר אחריו ויאמר האתה זה עשהאל ויאמר אנכי׃
10O	2	21		79870	ויאמר לו אבנר נטה לך על־ימינך או על־שמאלך ואחז לך אחד מהנערים וקח־לך את־חלצתו ולא־אבה עשהאל לסור מאחריו׃
10O	2	22		79880	ויסף עוד אבנר לאמר אל־עשהאל סור לך מאחרי למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל־יואב אחיך׃
10O	2	23		79890	וימאן לסור ויכהו אבנר באחרי החנית אל־החמש ותצא החנית מאחריו ויפל־שם וימת [כ= תחתו] [ק= תחתיו] ויהי כל־הבא אל־המקום אשר־נפל שם עשהאל וימת ויעמדו׃
10O	2	24		79900	וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר והשמש באה והמה באו עד־גבעת אמה אשר על־פני־גיח דרך מדבר גבעון׃
10O	2	25		79910	ויתקבצו בני־בנימן אחרי אבנר ויהיו לאגדה אחת ויעמדו על ראש־גבעה אחת׃
10O	2	26		79920	ויקרא אבנר אל־יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתה כי־מרה תהיה באחרונה ועד־מתי לא־תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם׃
10O	2	27		79930	ויאמר יואב חי האלהים כי לולא דברת כי אז מהבקר נעלה העם איש מאחרי אחיו׃
10O	2	28		79940	ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל־העם ולא־ירדפו עוד אחרי ישראל ולא־יספו עוד להלחם׃
10O	2	29		79950	ואבנר ואנשיו הלכו בערבה כל הלילה ההוא ויעברו את־הירדן וילכו כל־הבתרון ויבאו מחנים׃
10O	2	30		79960	ויואב שב מאחרי אבנר ויקבץ את־כל־העם ויפקדו מעבדי דוד תשעה־עשר איש ועשה־אל׃*
10O	2	31		79970	ועבדי דוד הכו מבנימן ובאנשי אבנר שלש־מאות וששים איש מתו׃
10O	2	32		79980	וישאו את־עשהאל ויקברהו בקבר אביו אשר בית לחם וילכו כל־הלילה יואב ואנשיו ויאר להם בחברון׃
10O	3	1		79990	ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים׃ ס
10O	3	2		80000	[כ= וילדו] [ק= ויולדו] לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת׃
10O	3	3		80010	ומשנהו כלאב [כ= לאביגל] [ק= לאביגיל*] אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן־מעכה בת־תלמי מלך גשור׃
10O	3	4		80020	והרביעי אדניה בן־חגית והחמישי שפטיה בן־אביטל׃
10O	3	5		80030	והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון׃ ף
10O	3	6		80040	ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול׃
10O	3	7		80050	ולשאול פלגש ושמה רצפה בת־איה ויאמר אל־אבנר מדוע באתה אל־פילגש אבי׃
10O	3	8		80060	ויחר לאבנר מאד על־דברי איש־בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה־חסד עם־בית שאול אביך אל־אחיו ואל־מרעהו ולא המציתך ביד־דוד ותפקד עלי עון האשה היום׃
10O	3	9		80070	כה־יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי־כן אעשה־לו׃
10O	3	10		80080	להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את־כסא דוד על־ישראל ועל־יהודה מדן ועד־באר שבע׃
10O	3	11		80090	ולא־יכל עוד להשיב את־אבנר דבר מיראתו אתו׃ ס
10O	3	12		80100	וישלח אבנר מלאכים אל־דוד [כ= תחתו] [ק= תחתיו] לאמר למי־ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את־כל־ישראל׃
10O	3	13		80110	ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא־תראה את־פני כי אם־לפני הביאך את מיכל בת־שאול בבאך לראות את־פני׃ ס
10O	3	14		80120	וישלח דוד מלאכים אל־איש־בשת בן־שאול לאמר תנה את־אשתי את־מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים׃
10O	3	15		80130	וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן־[כ= לוש] [ק= ליש]׃
10O	3	16		80140	וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד־בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב׃
10O	3	17		80150	ודבר־אבנר היה עם־זקני ישראל לאמר גם־תמול גם־שלשם הייתם מבקשים את־דוד למלך עליכם׃
10O	3	18		80160	ועתה עשו כי יהוה אמר אל־דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את־עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל־איביהם׃
10O	3	19		80170	וידבר גם־אבנר באזני בנימין וילך גם־אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל־אשר־טוב בעיני ישראל ובעיני כל־בית בנימן׃
10O	3	20		80180	ויבא אבנר אל־דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר־אתו משתה׃
10O	3	21		80190	ויאמר אבנר אל־דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל־אדני המלך את־כל־ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר־תאוה נפשך וישלח דוד את־אבנר וילך בשלום׃
10O	3	22		80200	והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עםם הביאו ואבנר איננו עם־דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום׃
10O	3	23		80210	ויואב וכל־הצבא אשר־אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא־אבנר בן־נר אל־המלך וישלחהו וילך בשלום׃
10O	3	24		80220	ויבא יואב אל־המלך ויאמר מה עשיתה הנה־בא אבנר אליך למה־זה שלחתו וילך הלוך׃
10O	3	25		80230	ידעת את־אבנר בן־נר כי לפתתך בא ולדעת את־מוצאך ואת־[כ= מבואך] [ק= מובאך] ולדעת את כל־אשר אתה עשה׃
10O	3	26		80240	ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע׃
10O	3	27		80250	וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל־תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה־אל אחיו׃
10O	3	28		80260	וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד־עולם מדמי אבנר בן־נר׃
10O	3	29		80270	יחלו על־ראש יואב ואל כל־בית אביו ואל־יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר־לחם׃
10O	3	30		80280	ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את־עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה׃ ף
10O	3	31		80290	ויאמר דוד אל־יואב ואל־כל־העם אשר־אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה׃
10O	3	32		80300	ויקברו את־אבנר בחברון וישא המלך את־קולו ויבך אל־קבר אבנר ויבכו כל־העם׃ ף
10O	3	33		80310	ויקןן המלך אל־אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר׃
10O	3	34		80320	ידך לא־אסרות ורגליך לא־לנחשתים הגשו כנפול לפני בני־עולה נפלת ויספו כל־העם לבכות עליו׃
10O	3	35		80330	ויבא כל־העם להברות את־דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יסיף כי אם־לפני בוא־השמש אטעם־לחם או כל־מאומה׃
10O	3	36		80340	וכל־העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל־העם טוב׃
10O	3	37		80350	וידעו כל־העם וכל־ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את־אבנר בן־נר׃ ף
10O	3	38		80360	ויאמר המלך אל־עבדיו הלוא תדעו כי־שר וגדול נפל היום הזה בישראל׃
10O	3	39		80370	ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו׃ ף
10O	4	1		80380	וישמע בן־שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו וכל־ישראל נבהלו׃
10O	4	2		80390	ושני אנשים שרי־גדודים היו בן־שאול שם האחד בענה ושם השני רכב בני רמון הבארתי מבני בנימן כי גם־בארות תחשב על־בנימן׃
10O	4	3		80400	ויברחו הבארתים גתימה ויהיו־שם גרים עד היום הזה׃ ס
10O	4	4		80410	וליהונתן בן־שאול בן נכה רגלים בן־חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת׃
10O	4	5		80420	וילכו בני־רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל־בית איש בשת והוא שכב את משכב הצהרים׃
10O	4	6		80430	והנה באו עד־תוך הבית לקחי חטים ויכהו אל־החמש ורכב ובענה אחיו נמלטו׃
10O	4	7		80440	ויבאו הבית והוא־שכב על־מטתו בחדר משכבו ויכהו וימתהו ויסירו את־ראשו ויקחו את־ראשו וילכו דרך הערבה כל־הלילה׃
10O	4	8		80450	ויבאו את־ראש איש־בשת אל־דוד חברון ויאמרו אל־המלך הנה־ראש איש־בשת בן־שאול איבך אשר בקש את־נפשך ויתן יהוה לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו׃ ס
10O	4	9		80460	ויען דוד את־רכב ואת־בענה אחיו בני רמון הבארתי ויאמר להם חי־יהוה אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה׃
10O	4	10		80470	כי המגיד לי לאמר הנה־מת שאול והוא־היה כמבשר בעיניו ואחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתתי־לו בשרה׃
10O	4	11		80480	אף כי־אנשים רשעים הרגו את־איש־צדיק בביתו על־משכבו ועתה הלוא אבקש את־דמו מידכם ובערתי אתכם מן־הארץ׃
10O	4	12		80490	ויצו דוד את־הנערים ויהרגום ויקצצו את־ידיהם ואת־רגליהם ויתלו על־הברכה בחברון ואת ראש איש־בשת לקחו ויקברו בקבר־אבנר בחברון׃ ף
10O	5	1		80500	ויבאו כל־שבטי ישראל אל־דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו׃
10O	5	2		80510	גם־אתמול גם־שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה [כ= הייתה] [ק= היית] [כ= מוציא] [ק= המוציא] [כ= והמבי] [ק= והמביא] את־ישראל ויאמר יהוה לך אתה תרעה את־עמי את־ישראל ואתה תהיה לנגיד על־ישראל׃
10O	5	3		80520	ויבאו כל־זקני ישראל אל־המלך חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את־דוד למלך על־ישראל׃ ף
10O	5	4		80530	בן־שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך׃
10O	5	5		80540	בחברון מלך על־יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל־ישראל ויהודה׃
10O	5	6		80550	וילך המלך ואנשיו ירושלם אל־היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא־תבוא הנה כי אם־הסירך העורים והפסחים לאמר לא־יבוא דוד הנה׃
10O	5	7		80560	וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד׃
10O	5	8		80570	ויאמר דוד ביום ההוא כל־מכה יבסי ויגע בצנור ואת־הפסחים ואת־העורים [כ= שנאו] [ק= שנאי] נפש דוד על־כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל־הבית׃
10O	5	9		80580	וישב דוד במצדה ויקרא־לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן־המלוא וביתה׃
10O	5	10		80590	וילך דוד הלוך וגדול ויהוה אלהי צבאות עמו׃ ף
10O	5	11		80600	וישלח חירם מלך־צר מלאכים אל־דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו־בית לדוד׃
10O	5	12		80610	וידע דוד כי־הכינו יהוה למלך על־ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל׃ ס
10O	5	13		80620	ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות׃
10O	5	14		80630	ואלה שמות הילדים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה׃
10O	5	15		80640	ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע׃
10O	5	16		80650	ואלישמע ואלידע ואליפלט׃ ף
10O	5	17		80660	וישמעו פלשתים כי־משחו את־דוד למלך על־ישראל ויעלו כל־פלשתים לבקש את־דוד וישמע דוד וירד אל־המצודה׃
10O	5	18		80670	ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים׃
10O	5	19		80680	וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה אל־פלשתים התתנם בידי ויאמר יהוה אל־דוד עלה כי־נתן אתן את־הפלשתים בידך׃
10O	5	20		80690	ויבא דוד בבעל־פרצים ויכם שם דוד ויאמר פרץ יהוה את־איבי לפני כפרץ מים על־כן קרא שם־המקום ההוא בעל פרצים׃
10O	5	21		80700	ויעזבו־שם את־עצביהם וישאם דוד ואנשיו׃ ף
10O	5	22		80710	ויספו עוד פלשתים לעלות וינטשו בעמק רפאים׃
10O	5	23		80720	וישאל דוד ביהוה ויאמר לא תעלה הסב אל־אחריהם ובאת להם ממול בכאים׃
10O	5	24		80730	ויהי [כ= בשמעך] [ק= כשמעך] את־קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא יהוה לפניך להכות במחנה פלשתים׃
10O	5	25		80740	ויעש דוד כן כאשר צוהו יהוה ויך את־פלשתים מגבע עד־באך גזר׃ ף
10O	6	1		80750	ויסף עוד דוד את־כל־בחור בישראל שלשים אלף׃
10O	6	2		80760	ויקם וילך דוד וכל־העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר־נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים עליו׃
10O	6	3		80770	וירכבו את־ארון האלהים אל־עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את־העגלה חדשה׃
10O	6	4		80780	וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון׃
10O	6	5		80790	ודוד וכל־בית ישראל משחקים לפני יהוה בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים׃
10O	6	6		80800	ויבאו עד־גרן נכון וישלח עזא אל־ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר׃
10O	6	7		80810	ויחר־אף יהוה בעזה ויכהו שם האלהים על־השל וימת שם עם ארון האלהים׃
10O	6	8		80820	ויחר לדוד על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה׃
10O	6	9		80830	וירא דוד את־יהוה ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון יהוה׃
10O	6	10		80840	ולא־אבה דוד להסיר אליו את־ארון יהוה על־עיר דוד ויטהו דוד בית עבד־אדום הגתי׃
10O	6	11		80850	וישב ארון יהוה בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים ויברך יהוה את־עבד אדם ואת־כל־ביתו׃
10O	6	12		80860	ויגד למלך דוד לאמר ברך יהוה את־בית עבד אדם ואת־כל־אשר־לו בעבור ארון האלהים וילך דוד ויעל את־ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה׃
10O	6	13		80870	ויהי כי צעדו נשאי ארון־יהוה ששה צעדים ויזבח שור ומריא׃
10O	6	14		80880	ודוד מכרכר בכל־עז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד׃
10O	6	15		80890	ודוד וכל־בית ישראל מעלים את־ארון יהוה בתרועה ובקול שופר׃
10O	6	16		80900	והיה ארון יהוה בא עיר דוד ומיכל בת־שאול נשקפה בעד החלון ותרא את־המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותבז לו בלבה׃
10O	6	17		80910	ויבאו את־ארון יהוה ויצגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה־לו דוד ויעל דוד עלות לפני יהוה ושלמים׃
10O	6	18		80920	ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את־העם בשם יהוה צבאות׃
10O	6	19		80930	ויחלק לכל־העם לכל־המון ישראל למאיש ועד־אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וילך כל־העם איש לביתו׃
10O	6	20		80940	וישב דוד לברך את־ביתו ותצא מיכל בת־שאול לקראת דוד ותאמר מה־נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים׃
10O	6	21		80950	ויאמר דוד אל־מיכל לפני יהוה אשר בחר־בי מאביך ומכל־ביתו לצות אתי נגיד על־עם יהוה על־ישראל ושחקתי לפני יהוה׃
10O	6	22		80960	ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם־האמהות אשר אמרת עםם אכבדה׃
10O	6	23		80970	ולמיכל בת־שאול לא־היה לה ילד עד* יום מותה׃ ף
10O	7	1		80980	ויהי כי־ישב המלך בביתו ויהוה הניח־לו מסביב מכל־איביו׃
10O	7	2		80990	ויאמר המלך אל־נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה׃
10O	7	3		81000	ויאמר נתן אל־המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך׃ ס
10O	7	4		81010	ויהי בלילה ההוא ויהי דבר־יהוה אל־נתן לאמר׃
10O	7	5		81020	לך ואמרת אל־עבדי אל־דוד כה אמר יהוה האתה תבנה־לי בית לשבתי׃
10O	7	6		81030	כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את־בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן׃
10O	7	7		81040	בכל אשר־התהלכתי בכל־בני ישראל הדבר דברתי את־אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את־עמי את־ישראל לאמר למה לא־בניתם לי בית ארזים׃
10O	7	8		81050	ועתה כה־תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן־הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על־עמי על־ישראל׃
10O	7	9		81060	ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את־כל־איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ׃
10O	7	10		81070	ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא־יסיפו בני־עולה לענותו כאשר בראשונה׃
10O	7	11		81080	ולמן־היום אשר צויתי שפטים על־עמי ישראל והניחתי לך מכל־איביך והגיד לך יהוה כי־בית יעשה־לך יהוה׃
10O	7	12		81090	כי ימלאו ימיך ושכבת את־אבתיך והקימתי את־זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את־ממלכתו׃
10O	7	13		81100	הוא יבנה־בית לשמי וכננתי את־כסא ממלכתו עד־עולם׃
10O	7	14		81110	אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם׃
10O	7	15		81120	וחסדי לא־יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך׃
10O	7	16		81130	ונאמן ביתך וממלכתך עד־עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד־עולם׃
10O	7	17		81140	ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל־דוד׃ ס
10O	7	18		81150	ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד־הלם׃
10O	7	19		81160	ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל־בית־עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה׃
10O	7	20		81170	ומה־יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את־עבדך אדני יהוה׃
10O	7	21		81180	בעבור דברך וכלבך עשית את כל־הגדולה הזאת להודיע את־עבדך׃
10O	7	22		81190	על־כן גדלת אדני יהוה כי־אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר־שמענו באזנינו׃
10O	7	23		81200	ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו־אלהים לפדות־לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו׃
10O	7	24		81210	ותכוןן לך את־עמך ישראל לך לעם עד־עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃ ס
10O	7	25		81220	ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על־עבדך ועל־ביתו הקם עד־עולם ועשה כאשר דברת׃
10O	7	26		81230	ויגדל שמך עד־עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על־ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך׃
10O	7	27		81240	כי־אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את־אזן עבדך לאמר בית אבנה־לך על־כן מצא עבדך את־לבו להתפלל אליך את־התפלה הזאת׃
10O	7	28		81250	ועתה אדני יהוה אתה־הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל־עבדך את־הטובה הזאת׃
10O	7	29		81260	ועתה הואל וברך את־בית עבדך להיות לעולם לפניך כי־אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית־עבדך לעולם׃ ף
10O	8	1		81270	ויהי אחרי־כן ויך דוד את־פלשתים ויכניעם ויקח דוד את־מתג האמה מיד פלשתים׃
10O	8	2		81280	ויך את־מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני־חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה׃
10O	8	3		81290	ויך דוד את־הדדעזר בן־רחב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר־[כ= זז] [ק= פרת]׃
10O	8	4		81300	וילכד דוד ממנו אלף ושבע־מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דוד את־כל־הרכב ויותר ממנו מאה רכב׃
10O	8	5		81310	ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובה ויך דוד בארם עשרים־ושנים אלף איש׃
10O	8	6		81320	וישם דוד נצבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה וישע יהוה את־דוד בכל אשר הלך׃
10O	8	7		81330	ויקח דוד את שלטי הזהב אשר היו אל עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם׃
10O	8	8		81340	ומבטח ומברתי ערי הדדעזר לקח המלך דוד נחשת הרבה מאד׃ ס
10O	8	9		81350	וישמע תעי מלך חמת כי הכה דוד את כל־חיל הדדעזר׃
10O	8	10		81360	וישלח תעי את־יורם־בנו אל־המלך־דוד לשאל־לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי־איש מלחמות תעי היה הדדעזר ובידו היו כלי־כסף וכלי־זהב וכלי נחשת׃
10O	8	11		81370	גם־אתם הקדיש המלך דוד ליהוה עם־הכסף והזהב אשר הקדיש מכל־הגוים אשר כבש׃
10O	8	12		81380	מארם וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק ומשלל הדדעזר בן־רחב מלך צובה׃
10O	8	13		81390	ויעש דוד שם בשבו מהכותו את־ארם בגיא־מלח שמונה עשר אלף׃
10O	8	14		81400	וישם באדום נצבים בכל־אדום שם נצבים ויהי כל־אדום עבדים לדוד ויושע יהוה את־דוד בכל אשר הלך׃
10O	8	15		81410	וימלך דוד על־כל־ישראל ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל־עמו׃
10O	8	16		81420	ויואב בן־צרויה על־הצבא ויהושפט בן־אחילוד מזכיר׃
10O	8	17		81430	וצדוק בן־אחיטוב ואחימלך בן־אביתר כהנים ושריה סופר׃
10O	8	18		81440	ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי ובני דוד כהנים היו׃ ף
10O	9	1		81450	ויאמר דוד הכי יש־עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן׃
10O	9	2		81460	ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו־לו אל־דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך׃
10O	9	3		81470	ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל־המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים׃
10O	9	4		81480	ויאמר־לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל־המלך הנה־הוא בית מכיר בן־עמיאל בלו דבר׃
10O	9	5		81490	וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן־עמיאל מלו דבר׃
10O	9	6		81500	ויבא מפיבשת בן־יהונתן בן־שאול אל־דוד ויפל על־פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך׃
10O	9	7		81510	ויאמר לו דוד אל־תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את־כל־שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על־שלחני תמיד׃
10O	9	8		81520	וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל־הכלב המת אשר כמוני׃
10O	9	9		81530	ויקרא המלך אל־ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל־ביתו נתתי לבן־אדניך׃
10O	9	10		81540	ועבדת לו את־האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן־אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן־אדניך יאכל תמיד לחם על־שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים׃
10O	9	11		81550	ויאמר ציבא אל־המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את־עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על־שלחני כאחד מבני המלך׃
10O	9	12		81560	ולמפיבשת בן־קטן ושמו מיכא וכל מושב בית־ציבא עבדים למפיבשת׃
10O	9	13		81570	ומפיבשת ישב בירושלם כי על־שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו׃ ף
10O	10	1		81580	ויהי אחרי־כן וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו׃
10O	10	2		81590	ויאמר דוד אעשה־חסד עם־חנון בן־נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד־עבדיו אל־אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון׃
10O	10	3		81600	ויאמרו שרי בני־עמון אל־חנון אדניהם המכבד דוד את־אביך בעיניך כי־שלח לך מנחמים הלוא בעבור חקור את־העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את־עבדיו אליך׃
10O	10	4		81610	ויקח חנון את־עבדי דוד ויגלח את־חצי זקנם ויכרת את־מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם׃
10O	10	5		81620	ויגדו לדוד וישלח לקראתם כי־היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד־יצמח זקנכם ושבתם׃
10O	10	6		81630	ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וישלחו בני־עמון וישכרו את־ארם בית־רחוב ואת־ארם צובא עשרים אלף רגלי ואת־מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים־עשר אלף איש׃
10O	10	7		81640	וישמע דוד וישלח את־יואב ואת כל־הצבא הגברים׃
10O	10	8		81650	ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח השער וארם צובא ורחוב ואיש־טוב ומעכה לבדם בשדה׃
10O	10	9		81660	וירא יואב כי־היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור ויבחר מכל בחורי [כ= בישראל] [ק= ישראל] ויערך לקראת ארם׃
10O	10	10		81670	ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערך לקראת בני עמון׃
10O	10	11		81680	ויאמר אם־תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה ואם־בני עמון יחזקו ממך והלכתי להושיע לך׃
10O	10	12		81690	חזק ונתחזק בעד־עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה יעשה הטוב בעיניו׃
10O	10	13		81700	ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינסו מפניו׃
10O	10	14		81710	ובני עמון ראו כי־נס ארם וינסו מפני אבישי ויבאו העיר וישב יואב מעל בני עמון ויבא ירושלם׃
10O	10	15		81720	וירא ארם כי נגף לפני ישראל ויאספו יחד׃
10O	10	16		81730	וישלח הדדעזר ויצא את־ארם אשר מעבר הנהר ויבאו חילם ושובך שר־צבא הדדעזר לפניהם׃
10O	10	17		81740	ויגד לדוד ס ויאסף את־כל־ישראל ויעבר את־הירדן ויבא חלאמה ויערכו ארם לקראת דוד וילחמו עמו׃
10O	10	18		81750	וינס ארם מפני ישראל ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים ואת שובך שר־צבאו הכה וימת שם׃
10O	10	19		81760	ויראו כל־המלכים עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלמו את־ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את־בני עמון׃ ף
10O	11	1		81770	ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את־יואב ואת־עבדיו עמו ואת־כל־ישראל וישחתו את־בני עמון ויצרו על־רבה ודוד יושב בירושלם׃ ס
10O	11	2		81780	ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על־גג בית־המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד׃
10O	11	3		81790	וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא־זאת בת־שבע בת־אליעם אשת אוריה החתי׃
10O	11	4		81800	וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל־ביתה׃
10O	11	5		81810	ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי׃
10O	11	6		81820	וישלח דוד אל־יואב שלח אלי את־אוריה החתי וישלח יואב את־אוריה אל־דוד׃
10O	11	7		81830	ויבא אוריה אליו וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה׃
10O	11	8		81840	ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך׃
10O	11	9		81850	וישכב אוריה פתח בית המלך את כל־עבדי אדניו ולא ירד אל־ביתו׃
10O	11	10		81860	ויגדו לדוד לאמר לא־ירד אוריה אל־ביתו ויאמר דוד אל־אוריה הלוא מדרך אתה בא מדוע לא־ירדת אל־ביתך׃
10O	11	11		81870	ויאמר אוריה אל־דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על־פני השדה חנים ואני אבוא אל־ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם־אשתי חיך וחי נפשך אם־אעשה את־הדבר הזה׃
10O	11	12		81880	ויאמר דוד אל־אוריה שב בזה גם־היום ומחר אשלחך וישב אוריה בירושלם ביום ההוא וממחרת׃
10O	11	13		81890	ויקרא־לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו ויצא בערב לשכב במשכבו עם־עבדי אדניו ואל־ביתו לא ירד׃
10O	11	14		81900	ויהי בבקר ויכתב דוד ספר אל־יואב וישלח ביד אוריה׃
10O	11	15		81910	ויכתב בספר לאמר הבו את־אוריה אל־מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת׃ ס
10O	11	16		81920	ויהי בשמור יואב אל־העיר ויתן את־אוריה אל־המקום אשר ידע כי אנשי־חיל שם׃
10O	11	17		81930	ויצאו אנשי העיר וילחמו את־יואב ויפל מן־העם מעבדי דוד וימת גם אוריה החתי׃
10O	11	18		81940	וישלח יואב ויגד לדוד את־כל־דברי המלחמה׃
10O	11	19		81950	ויצו את־המלאך לאמר ככלותך את כל־דברי המלחמה לדבר אל־המלך׃
10O	11	20		81960	והיה אם־תעלה חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל־העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר־ירו מעל החומה׃
10O	11	21		81970	מי־הכה את־אבימלך בן־ירבשת הלוא־אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ למה נגשתם אל־החומה ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת׃
10O	11	22		81980	וילך המלאך ויבא ויגד לדוד את כל־אשר שלחו יואב׃
10O	11	23		81990	ויאמר המלאך אל־דוד כי־גברו עלינו האנשים ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם עד־פתח השער׃
10O	11	24		82000	[כ= ויראו] [ק= וירו] [כ= המוראים] [ק= המורים] אל־עבדך מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החתי מת׃ ס
10O	11	25		82010	ויאמר דוד אל־המלאך כה־תאמר אל־יואב אל־ירע בעיניך את־הדבר הזה כי־כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל־העיר והרסה וחזקהו׃
10O	11	26		82020	ותשמע אשת אוריה כי־מת אוריה אישה ותספד על־בעלה׃
10O	11	27		82030	ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל־ביתו ותהי־לו לאשה ותלד לו בן וירע הדבר אשר־עשה דוד בעיני יהוה׃ ף
10O	12	1		82040	וישלח יהוה את־נתן אל־דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש׃
10O	12	2		82050	לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד׃
10O	12	3		82060	ולרש אין־כל כי אם־כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם־בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי־לו כבת׃
10O	12	4		82070	ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא־לו ויקח את־כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו׃
10O	12	5		82080	ויחר־אף דוד באיש מאד ויאמר אל־נתן חי־יהוה כי בן־מות האיש העשה זאת׃
10O	12	6		82090	ואת־הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את־הדבר הזה ועל אשר לא־חמל׃
10O	12	7		82100	ויאמר נתן אל־דוד אתה האיש כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על־ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול׃
10O	12	8		82110	ואתנה לך את־בית אדניך ואת־נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את־בית ישראל ויהודה ואם־מעט ואספה לך כהנה וכהנה׃
10O	12	9		82120	מדוע בזית את־דבר יהוה לעשות הרע [כ= בעינו] [ק= בעיני] את אוריה החתי הכית בחרב ואת־אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון׃
10O	12	10		82130	ועתה לא־תסור חרב מביתך עד־עולם עקב כי בזתני ותקח את־אשת אוריה החתי להיות לך לאשה׃ ס
10O	12	11		82140	כה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את־נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם־נשיך לעיני השמש הזאת׃
10O	12	12		82150	כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את־הדבר הזה נגד כל־ישראל ונגד השמש׃ ס
10O	12	13		82160	ויאמר דוד אל־נתן חטאתי ליהוה ס ויאמר נתן אל־דוד גם־יהוה העביר חטאתך לא תמות׃
10O	12	14		82170	אפס כי־נאץ נאצת את־איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות׃
10O	12	15		82180	וילך נתן אל־ביתו ויגף יהוה את־הילד אשר ילדה אשת־אוריה לדוד ויאנש׃
10O	12	16		82190	ויבקש דוד את־האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה׃
10O	12	17		82200	ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן־הארץ ולא אבה ולא־ברא אתם לחם׃
10O	12	18		82210	ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי־מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא־שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה׃
10O	12	19		82220	וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל־עבדיו המת הילד ויאמרו מת׃
10O	12	20		82230	ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף [כ= שמלתו] [ק= שמלתיו] ויבא בית־יהוה וישתחו ויבא אל־ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל׃
10O	12	21		82240	ויאמרו עבדיו אליו מה־הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם׃
10O	12	22		82250	ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע [כ= יחנני] [ק= וחנני] יהוה וחי הילד׃
10O	12	23		82260	ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא־ישוב אלי׃
10O	12	24		82270	וינחם דוד את בת־שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן [כ= ויקרא] [ק= ותקרא] את־שמו שלמה ויהוה אהבו׃
10O	12	25		82280	וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את־שמו ידידיה בעבור יהוה׃ ף
10O	12	26		82290	וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את־עיר המלוכה׃
10O	12	27		82300	וישלח יואב מלאכים אל־דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם־לכדתי את־עיר המים׃
10O	12	28		82310	ועתה אסף את־יתר העם וחנה על־העיר ולכדה פן־אלכד אני את־העיר ונקרא שמי עליה׃
10O	12	29		82320	ויאסף דוד את־כל־העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה׃
10O	12	30		82330	ויקח את־עטרת־מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על־ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד׃
10O	12	31		82340	ואת־העם אשר־בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם [כ= במלכן] [ק= במלבן] וכן יעשה לכל ערי בני־עמון וישב דוד וכל־העם ירושלם׃ ף
10O	13	1		82350	ויהי אחרי־כן ולאבשלום בן־דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן־דוד׃
10O	13	2		82360	ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה׃
10O	13	3		82370	ולאמנון רע ושמו יונדב בן־שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד׃
10O	13	4		82380	ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן־המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את־תמר אחות אבשלם אחי אני אהב׃
10O	13	5		82390	ויאמר לו יהונדב שכב על־משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את־הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה׃
10O	13	6		82400	וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל־המלך תבוא־נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה׃
10O	13	7		82410	וישלח דוד אל־תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי־לו הבריה׃
10O	13	8		82420	ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את־הבצק [כ= ותלוש] [ק= ותלש] ותלבב לעיניו ותבשל את־הלבבות׃
10O	13	9		82430	ותקח את־המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל־איש מעלי ויצאו כל־איש מעליו׃
10O	13	10		82440	ויאמר אמנון אל־תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את־הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה׃
10O	13	11		82450	ותגש אליו לאכל ויחזק־בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי׃
10O	13	12		82460	ותאמר לו אל־אחי אל־תענני כי לא־יעשה כן בישראל אל־תעשה את־הנבלה הזאת׃
10O	13	13		82470	ואני אנה אוליך את־חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר־נא אל־המלך כי לא ימנעני ממך׃
10O	13	14		82480	ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה׃
10O	13	15		82490	וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר־לה אמנון קומי לכי׃
10O	13	16		82500	ותאמר לו אל־אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר־עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה׃
10O	13	17		82510	ויקרא את־נערו משרתו ויאמר שלחו־נא את־זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה׃
10O	13	18		82520	ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות־המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה׃
10O	13	19		82530	ותקח תמר אפר על־ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על־ראשה ותלך הלוך וזעקה׃
10O	13	20		82540	ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל־תשיתי את־לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה׃
10O	13	21		82550	והמלך דוד שמע את כל־הדברים האלה ויחר לו מאד׃
10O	13	22		82560	ולא־דבר אבשלום עם־אמנון למרע ועד־טוב כי־שנא אבשלום את־אמנון על־דבר אשר ענה את תמר אחתו׃ ף
10O	13	23		82570	ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם־אפרים ויקרא אבשלום לכל־בני המלך׃
10O	13	24		82580	ויבא אבשלום אל־המלך ויאמר הנה־נא גזזים לעבדך ילך־נא המלך ועבדיו עם־עבדך׃
10O	13	25		82590	ויאמר המלך אל־אבשלום אל־בני אל־נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ־בו ולא־אבה ללכת ויברכהו׃
10O	13	26		82600	ויאמר אבשלום ולא ילך־נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך׃
10O	13	27		82610	ויפרץ־בו אבשלום וישלח אתו את־אמנון ואת כל־בני המלך׃ ס
10O	13	28		82620	ויצו אבשלום את־נעריו לאמר ראו נא כטוב לב־אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את־אמנון והמתם אתו אל־תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני־חיל׃
10O	13	29		82630	ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל־בני המלך וירכבו איש על־פרדו וינסו׃
10O	13	30		82640	ויהי המה בדרך והשמעה באה אל־דוד לאמר הכה אבשלום את־כל־בני המלך ולא־נותר מהם אחד׃ ס
10O	13	31		82650	ויקם המלך ויקרע את־בגדיו וישכב ארצה וכל־עבדיו נצבים קרעי בגדים׃ ס
10O	13	32		82660	ויען יונדב בן־שמעה אחי־דוד ויאמר אל־יאמר אדני את כל־הנערים בני־המלך המיתו כי־אמנון לבדו מת כי־על־פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו׃
10O	13	33		82670	ועתה אל־ישם אדני המלך אל־לבו דבר לאמר כל־בני המלך מתו כי־אם־אמנון לבדו מת׃ ף
10O	13	34		82680	ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את־[כ= עינו] [ק= עיניו] וירא והנה עם־רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר׃
10O	13	35		82690	ויאמר יונדב אל־המלך הנה בני־המלך באו כדבר עבדך כן היה׃
10O	13	36		82700	ויהי ככלתו לדבר והנה בני־המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם־המלך וכל־עבדיו בכו בכי גדול מאד׃
10O	13	37		82710	ואבשלום ברח וילך אל־תלמי בן־[כ= עמיחור] [ק= עמיהוד] מלך גשור ויתאבל על־בנו כל־הימים׃
10O	13	38		82720	ואבשלום ברח וילך גשור ויהי־שם שלש שנים׃
10O	13	39		82730	ותכל דוד המלך לצאת אל־אבשלום כי־נחם על־אמנון כי־מת׃ ס
10O	14	1		82740	וידע יואב בן־צריה כי־לב המלך על־אבשלום׃
10O	14	2		82750	וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי־נא ולבשי־נא בגדי־אבל ואל־תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על־מת׃
10O	14	3		82760	ובאת אל־המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את־הדברים בפיה׃
10O	14	4		82770	ותאמר האשה התקעית אל־המלך ותפל על־אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך׃ ס
10O	14	5		82780	ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר אבל אשה־אלמנה אני וימת אישי׃
10O	14	6		82790	ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את־האחד וימת אתו׃
10O	14	7		82800	והנה קמה כל־המשפחה על־שפחתך ויאמרו תני את־מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את־היורש וכבו את־גחלתי אשר נשארה לבלתי [כ= שום] [ק= שים]־לאישי שם ושארית על־פני האדמה׃ ף
10O	14	8		82810	ויאמר המלך אל־האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך׃
10O	14	9		82820	ותאמר האשה התקועית אל־המלך עלי אדני המלך העון ועל־בית אבי והמלך וכסאו נקי׃ ס
10O	14	10		82830	ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא־יסיף עוד לגעת בך׃
10O	14	11		82840	ותאמר יזכר־נא המלך את־יהוה אלהיך [כ= מהרבית] [ק= מהרבת] גאל הדם לשחת ולא ישמידו את־בני ויאמר חי־יהוה אם־יפל משערת בנך ארצה׃
10O	14	12		82850	ותאמר האשה תדבר־נא שפחתך אל־אדני המלך דבר ויאמר דברי׃ ס
10O	14	13		82860	ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על־עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את־נדחו׃
10O	14	14		82870	כי־מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא־ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח׃
10O	14	15		82880	ועתה אשר־באתי לדבר אל־המלך אדני את־הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה־נא אל־המלך אולי יעשה המלך את־דבר אמתו׃
10O	14	16		82890	כי ישמע המלך להציל את־אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת־בני יחד מנחלת אלהים׃
10O	14	17		82900	ותאמר שפחתך יהיה־נא דבר־אדני המלך למנוחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך׃ ף
10O	14	18		82910	ויען המלך ויאמר אל־האשה אל־נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר־נא אדני המלך׃
10O	14	19		82920	ויאמר המלך היד יואב אתך בכל־זאת ותען האשה ותאמר חי־נפשך אדני המלך אם־אש להמין ולהשמיל מכל אשר־דבר אדני המלך כי־עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל־הדברים האלה׃
10O	14	20		82930	לבעבור סבב את־פני הדבר עשה עבדך יואב את־הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את־כל־אשר בארץ׃ ס
10O	14	21		82940	ויאמר המלך אל־יואב הנה־נא עשיתי את־הדבר הזה ולך השב את־הנער את־אבשלום׃
10O	14	22		82950	ויפל יואב אל־פניו ארצה וישתחו ויברך את־המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי־מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר־עשה המלך את־דבר [כ= עבדו] [ק= עבדך]׃
10O	14	23		82960	ויקם יואב וילך גשורה ויבא את־אבשלום ירושלם׃ ף
10O	14	24		82970	ויאמר המלך יסב אל־ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל־ביתו ופני המלך לא ראה׃ ס
10O	14	25		82980	וכאבשלום לא־היה איש־יפה בכל־ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא־היה בו מום׃
10O	14	26		82990	ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך׃
10O	14	27		83000	ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה׃ ף
10O	14	28		83010	וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה׃
10O	14	29		83020	וישלח אבשלום אל־יואב לשלח אתו אל־המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא׃
10O	14	30		83030	ויאמר אל־עבדיו ראו חלקת יואב אל־ידי ולו־שם שערים לכו [כ= והוצתיה] [ק= והציתוה] באש ויצתו עבדי אבשלום את־החלקה באש׃ ף
10O	14	31		83040	ויקם יואב ויבא אל־אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את־החלקה אשר־לי באש׃
10O	14	32		83050	ויאמר אבשלום אל־יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל־המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני־שם ועתה אראה פני המלך ואם־יש־בי עון והמתני׃
10O	14	33		83060	ויבא יואב אל־המלך ויגד־לו ויקרא אל־אבשלום ויבא אל־המלך וישתחו לו על־אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום׃ ף
10O	15	1		83070	ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וססים וחמשים איש רצים לפניו׃
10O	15	2		83080	והשכים אבשלום ועמד על־יד דרך השער ויהי כל־האיש אשר־יהיה־לו־ריב לבוא אל־המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי־מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי־ישראל עבדך׃
10O	15	3		83090	ויאמר אליו אבשלום ראה דברך טובים ונכחים ושמע אין־לך מאת המלך׃
10O	15	4		83100	ויאמר אבשלום מי־ישמני שפט בארץ ועלי יבוא כל־איש אשר־יהיה־לו־ריב ומשפט והצדקתיו׃
10O	15	5		83110	והיה בקרב־איש להשתחות לו ושלח את־ידו והחזיק לו ונשק לו׃
10O	15	6		83120	ויעש אבשלום כדבר הזה לכל־ישראל אשר־יבאו למשפט אל־המלך ויגנב אבשלום את־לב אנשי ישראל׃ ף
10O	15	7		83130	ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל־המלך אלכה נא ואשלם את־נדרי אשר־נדרתי ליהוה בחברון׃
10O	15	8		83140	כי־נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם־[כ= ישיב] [ק= ישוב] ישיבני יהוה ירושלם ועבדתי את־יהוה׃
10O	15	9		83150	ויאמר־לו המלך לך בשלום ויקם וילך חברונה׃ ף
10O	15	10		83160	וישלח אבשלום מרגלים בכל־שבטי ישראל לאמר כשמעכם את־קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון׃
10O	15	11		83170	ואת־אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קראים והלכים לתםם ולא ידעו כל־דבר׃
10O	15	12		83180	וישלח אבשלום את־אחיתפל הגילני יועץ דוד מעירו מגלה בזבחו את־הזבחים ויהי הקשר אמץ והעם הולך ורב את־אבשלום׃
10O	15	13		83190	ויבא המגיד אל־דוד לאמר היה לב־איש ישראל אחרי אבשלום׃
10O	15	14		83200	ויאמר דוד לכל־עבדיו אשר־אתו בירושלם קומו ונברחה כי לא־תהיה־לנו פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן־ימהר והשגנו והדיח עלינו את־הרעה והכה העיר לפי־חרב׃
10O	15	15		83210	ויאמרו עבדי־המלך אל־המלך ככל אשר־יבחר אדני המלך הנה עבדיך׃
10O	15	16		83220	ויצא המלך וכל־ביתו ברגליו ויעזב המלך את עשר נשים פלגשים לשמר הבית׃
10O	15	17		83230	ויצא המלך וכל־העם ברגליו ויעמדו בית המרחק׃
10O	15	18		83240	וכל־עבדיו עברים על־ידו וכל־הכרתי וכל־הפלתי וכל־הגתים שש־מאות איש אשר־באו ברגלו מגת עברים על־פני המלך׃
10O	15	19		83250	ויאמר המלך אל־אתי הגתי למה תלך גם־אתה אתנו שוב ושב עם־המלך כי־נכרי אתה וגם־גלה אתה למקומך׃
10O	15	20		83260	תמול בואך והיום [כ= אנועך] [ק= אניעך] עמנו ללכת ואני הולך על אשר־אני הולך שוב והשב את־אחיך עמך חסד ואמת׃
10O	15	21		83270	ויען אתי את־המלך ויאמר חי־יהוה וחי אדני המלך כי אם־במקום אשר יהיה־שם אדני המלך אם־למות אם־לחיים כי־שם יהיה עבדך׃
10O	15	22		83280	ויאמר דוד אל־אתי לך ועבר ויעבר אתי הגתי וכל־אנשיו וכל־הטף אשר אתו׃
10O	15	23		83290	וכל־הארץ בוכים קול גדול וכל־העם עברים והמלך עבר בנחל קדרון וכל־העם עברים על־פני־דרך את־המדבר׃
10O	15	24		83300	והנה גם־צדוק וכל־הלוים אתו נשאים את־ארון ברית האלהים ויצקו את־ארון האלהים ויעל אביתר עד־תם כל־העם לעבור מן־העיר׃
10O	15	25		83310	ויאמר המלך לצדוק השב את־ארון האלהים העיר אם־אמצא חן בעיני יהוה והשבני והראני אתו ואת־נוהו׃
10O	15	26		83320	ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה־לי כאשר טוב בעיניו׃ ס
10O	15	27		83330	ויאמר המלך אל־צדוק הכהן הרואה אתה שבה העיר בשלום ואחימעץ בנך ויהונתן בן־אביתר שני בניכם אתכם׃
10O	15	28		83340	ראו אנכי מתמהמה [כ= בעברות] [ק= בערבות] המדבר עד בוא דבר מעםכם להגיד לי׃
10O	15	29		83350	וישב צדוק ואביתר את־ארון האלהים ירושלם וישבו שם׃
10O	15	30		83360	ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף וכל־העם אשר־אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה׃
10O	15	31		83370	ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם־אבשלום ויאמר דוד סכל־נא את־עצת אחיתפל יהוה׃
10O	15	32		83380	ויהי דוד בא עד־הראש אשר־ישתחוה שם לאלהים והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על־ראשו׃
10O	15	33		83390	ויאמר לו דוד אם עברת אתי והית עלי למשא׃
10O	15	34		83400	ואם־העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך והפרתה לי את עצת אחיתפל׃
10O	15	35		83410	והלוא עמך שם צדוק ואביתר הכהנים והיה כל־הדבר אשר תשמע מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים׃
10O	15	36		83420	הנה־שם עםם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל־דבר אשר תשמעו׃
10O	15	37		83430	ויבא חושי רעה דוד העיר ואבשלם יבא ירושלם׃
10O	16	1		83440	ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי־בשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין׃
10O	16	2		83450	ויאמר המלך אל־ציבא מה־אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית־המלך לרכב [כ= ולהלחם] [ק= והלחם] והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר׃
10O	16	3		83460	ויאמר המלך ואיה בן־אדניך ויאמר ציבא אל־המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי׃
10O	16	4		83470	ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפי־בשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא־חן בעיניך אדני המלך׃
10O	16	5		83480	ובא המלך דוד עד־בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית־שאול ושמו שמעי בן־גרא יצא יצוא ומקלל׃
10O	16	6		83490	ויסקל באבנים את־דוד ואת־כל־עבדי המלך דוד וכל־העם וכל־הגברים מימינו ומשמאלו׃
10O	16	7		83500	וכה־אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל׃
10O	16	8		83510	השיב עליך יהוה כל דמי בית־שאול אשר מלכת [כ= תחתו] [ק= תחתיו] ויתן יהוה את־המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה׃
10O	16	9		83520	ויאמר אבישי בן־צרויה אל־המלך למה יקלל הכלב המת הזה את־אדני המלך אעברה־נא ואסירה את־ראשו׃ ס
10O	16	10		83530	ויאמר המלך מה־לי ולכם בני צריה [כ= כי] [ק= כה] יקלל [כ= וכי] [ק= כי] יהוה אמר לו קלל את־דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן׃ ס
10O	16	11		83540	ויאמר דוד אל־אבישי ואל־כל־עבדיו הנה בני אשר־יצא ממעי מבקש את־נפשי ואף כי־עתה בן־הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר־לו יהוה׃
10O	16	12		83550	אולי יראה יהוה [כ= בעוני] [ק= בעיני] והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה׃
10O	16	13		83560	וילך דוד ואנשיו בדרך ס ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר׃ ף
10O	16	14		83570	ויבא המלך וכל־העם אשר־אתו עיפים וינפש שם׃
10O	16	15		83580	ואבשלום וכל־העם איש ישראל באו ירושלם ואחיתפל אתו׃
10O	16	16		83590	ויהי כאשר־בא חושי הארכי רעה דוד אל־אבשלום ויאמר חושי אל־אבשלם יחי המלך יחי המלך׃
10O	16	17		83600	ויאמר אבשלום אל־חושי זה חסדך את־רעך למה לא־הלכת את־רעך׃
10O	16	18		83610	ויאמר חושי אל־אבשלם לא כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל־איש ישראל [כ= לא] [ק= לו] אהיה ואתו אשב׃
10O	16	19		83620	והשנית למי אני אעבד הלוא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך׃ ף
10O	16	20		83630	ויאמר אבשלום אל־אחיתפל הבו לכם עצה מה־נעשה׃
10O	16	21		83640	ויאמר אחיתפל אל־אבשלם בוא אל־פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל־ישראל כי־נבאשת את־אביך וחזקו ידי כל־אשר אתך׃
10O	16	22		83650	ויטו לאבשלום האהל על־הגג ויבא אבשלום אל־פלגשי אביו לעיני כל־ישראל׃
10O	16	23		83660	ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל־[כ= זז] [ק= איש] בדבר האלהים כן כל־עצת אחיתפל גם־לדוד גם לאבשלם׃ ס
10O	17	1		83670	ויאמר אחיתפל אל־אבשלם אבחרה נא שנים־עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי־דוד הלילה׃
10O	17	2		83680	ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אתו ונס כל־העם אשר־אתו והכיתי את־המלך לבדו׃
10O	17	3		83690	ואשיבה כל־העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל־העם יהיה שלום׃
10O	17	4		83700	ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל־זקני ישראל׃ ס
10O	17	5		83710	ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה־בפיו גם־הוא׃
10O	17	6		83720	ויבא חושי אל־אבשלום ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל הנעשה את־דברו אם־אין אתה דבר׃ ס
10O	17	7		83730	ויאמר חושי אל־אבשלום לא־טובה העצה אשר־יעץ אחיתפל בפעם הזאת׃
10O	17	8		83740	ויאמר חושי אתה ידעת את־אביך ואת־אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה ואביך איש מלחמה ולא ילין את־העם׃
10O	17	9		83750	הנה עתה הוא־נחבא באחת הפחתים או באחד המקומת והיה כנפל בהם בתחלה ושמע השמע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם׃
10O	17	10		83760	והוא גם־בן־חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס כי־ידע כל־ישראל כי־גבור אביך ובני־חיל אשר אתו׃
10O	17	11		83770	כי יעצתי האסף יאסף עליך כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כחול אשר־על־הים לרב ופניך הלכים בקרב׃
10O	17	12		83780	ובאנו אליו [כ= באחת] [ק= באחד] המקומת אשר נמצא שם ונחנו עליו כאשר יפל הטל על־האדמה ולא־נותר בו ובכל־האנשים אשר־אתו גם־אחד׃
10O	17	13		83790	ואם־אל־עיר יאסף והשיאו כל־ישראל אל־העיר ההיא חבלים וסחבנו אתו עד־הנחל עד אשר־לא־נמצא שם גם־צרור׃ ף
10O	17	14		83800	ויאמר אבשלום וכל־איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתפל ויהוה צוה להפר את־עצת אחיתפל הטובה לבעבור הביא יהוה אל־אבשלום את־הרעה׃ ס
10O	17	15		83810	ויאמר חושי אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את־אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יעצתי אני׃
10O	17	16		83820	ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל־תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תעבור פן יבלע למלך ולכל־העם אשר אתו׃
10O	17	17		83830	ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין־רגל והלכה השפחה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד כי לא יוכלו להראות לבוא העירה׃
10O	17	18		83840	וירא אתם נער ויגד לאבשלם וילכו שניהם מהרה ויבאו אל־בית־איש בבחורים ולו באר בחצרו וירדו שם׃
10O	17	19		83850	ותקח האשה ותפרש את־המסך על־פני הבאר ותשטח עליו הרפות ולא נודע דבר׃
10O	17	20		83860	ויבאו עבדי אבשלום אל־האשה הביתה ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן ותאמר להם האשה עברו מיכל המים ויבקשו ולא מצאו וישבו ירושלם׃ ס
10O	17	21		83870	ויהי אחרי לכתם ויעלו מהבאר וילכו ויגדו למלך דוד ויאמרו אל־דוד קומו ועברו מהרה את־המים כי־ככה יעץ עליכם אחיתפל׃
10O	17	22		83880	ויקם דוד וכל־העם אשר אתו ויעברו את־הירדן עד־אור הבקר עד־אחד לא נעדר אשר לא־עבר את־הירדן׃
10O	17	23		83890	ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את־החמור ויקם וילך אל־ביתו אל־עירו ויצו אל־ביתו ויחנק וימת ויקבר בקבר אביו׃ ס
10O	17	24		83900	ודוד בא מחנימה ואבשלם עבר את־הירדן הוא וכל־איש ישראל עמו׃
10O	17	25		83910	ואת־עמשא שם אבשלם תחת יואב על־הצבא ועמשא בן־איש ושמו יתרא הישראלי אשר־בא אל־אביגל בת־נחש אחות צרויה אם יואב׃
10O	17	26		83920	ויחן ישראל ואבשלם ארץ הגלעד׃ ס
10O	17	27		83930	ויהי כבוא דוד מחנימה ושבי בן־נחש מרבת בני־עמון ומכיר בן־עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרגלים׃
10O	17	28		83940	משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי׃
10O	17	29		83950	ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר־אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃
10O	18	1		83960	ויפקד דוד את־העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות׃
10O	18	2		83970	וישלח דוד את־העם השלשית ביד־יואב והשלשית ביד אבישי בן־צרויה אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי ס ויאמר המלך אל־העם יצא אצא גם־אני עםכם׃
10O	18	3		83980	ויאמר העם לא תצא כי אם־נס ננוס לא־ישימו אלינו לב ואם־ימתו חצינו לא־ישימו אלינו לב כי־עתה כמנו עשרה אלפים ועתה טוב כי־תהיה־לנו מעיר [כ= לעזיר] [ק= לעזור]׃ ס
10O	18	4		83990	ויאמר אליהם המלך אשר־ייטב בעיניכם אעשה ויעמד המלך אל־יד השער וכל־העם יצאו למאות ולאלפים׃
10O	18	5		84000	ויצו המלך את־יואב ואת־אבישי ואת־אתי לאמר לאט־לי לנער לאבשלום וכל־העם שמעו בצות המלך את־כל־השרים על־דבר אבשלום׃
10O	18	6		84010	ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים׃
10O	18	7		84020	וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי־שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף׃
10O	18	8		84030	ותהי־שם המלחמה [כ= נפצית] [ק= נפצת*] על־פני כל־הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא׃
10O	18	9		84040	ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על־הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר־תחתיו עבר׃
10O	18	10		84050	וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את־אבשלם תלוי באלה׃
10O	18	11		84060	ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא־הכיתו שם ארצה ועלי לתת לך עשרה כסף וחגרה אחת׃
10O	18	12		84070	ויאמר האיש אל־יואב [כ= ולא] [ק= ולוא*] אנכי שקל על־כפי אלף כסף לא־אשלח ידי אל־בן־המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת־אבישי ואת־אתי לאמר שמרו־מי בנער באבשלום׃
10O	18	13		84080	או־עשיתי [כ= בנפשו] [ק= בנפשי] שקר וכל־דבר לא־יכחד מן־המלך ואתה תתיצב מנגד׃
10O	18	14		84090	ויאמר יואב לא־כן אחילה לפניך ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה׃
10O	18	15		84100	ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את־אבשלום וימיתהו׃
10O	18	16		84110	ויתקע יואב בשפר וישב העם מרדף אחרי ישראל כי־חשך יואב את־העם׃
10O	18	17		84120	ויקחו את־אבשלום וישליכו אתו ביער אל־הפחת הגדול ויצבו עליו גל־אבנים גדול מאד וכל־ישראל נסו איש [כ= לאהלו] [ק= לאהליו]׃ ס
10O	18	18		84130	ואבשלם לקח ויצב־לו [כ= בחיו] [ק= בחייוק] את־מצבת אשר בעמק־המלך כי אמר אין־לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על־שמו ויקרא לה יד אבשלם עד היום הזה׃ ס
10O	18	19		84140	ואחימעץ בן־צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את־המלך כי־שפטו יהוה מיד איביו׃
10O	18	20		84150	ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כי־[כ= על] [ק= על]־[ק= כן] בן־המלך מת׃
10O	18	21		84160	ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וירץ׃
10O	18	22		84170	ויסף עוד אחימעץ בן־צדוק ויאמר אל־יואב ויהי מה ארצה־נא גם־אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה־זה אתה רץ בני ולכה אין־בשורה מצאת׃
10O	18	23		84180	ויהי־מה ארוץ ויאמר לו רוץ וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את־הכושי׃
10O	18	24		84190	ודוד יושב בין־שני השערים וילך הצפה אל־גג השער אל־החומה וישא את־עיניו וירא והנה־איש רץ לבדו׃
10O	18	25		84200	ויקרא הצפה ויגד למלך ויאמר המלך אם־לבדו בשורה בפיו וילך הלוך וקרב׃
10O	18	26		84210	וירא הצפה איש־אחר רץ ויקרא הצפה אל־השער ויאמר הנה־איש רץ לבדו ויאמר המלך גם־זה מבשר׃
10O	18	27		84220	ויאמר הצפה אני ראה את־מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן־צדוק ויאמר המלך איש־טוב זה ואל־בשורה טובה יבוא׃
10O	18	28		84230	ויקרא אחימעץ ויאמר אל־המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה ס ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את־האנשים אשר־נשאו את־ידם באדני המלך׃
10O	18	29		84240	ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את־עבד המלך יואב ואת־עבדך ולא ידעתי מה׃
10O	18	30		84250	ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד׃
10O	18	31		84260	והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי־שפטך יהוה היום מיד כל־הקמים עליך׃ ס
10O	18	32		84270	ויאמר המלך אל־הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר־קמו עליך לרעה׃ ס
10O	19	1		84280	וירגז המלך ויעל על־עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי־יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני׃
10O	19	2		84290	ויגד ליואב הנה המלך בכה ויתאבל על־אבשלם׃
10O	19	3		84300	ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל־העם כי־שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על־בנו׃
10O	19	4		84310	ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה׃
10O	19	5		84320	והמלך לאט את־פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני׃ ס
10O	19	6		84330	ויבא יואב אל־המלך הבית ויאמר הבשת היום את־פני כל־עבדיך הממלטים את־נפשך היום ואת נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך׃
10O	19	7		84340	לאהבה את־שנאיך ולשנא את־אהביך כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי ידעתי היום כי [כ= לא] [ק= לו] אבשלום חי וכלנו היום מתים כי־אז ישר בעיניך׃
10O	19	8		84350	ועתה קום צא ודבר על־לב עבדיך כי ביהוה נשבעתי כי־אינך יוצא אם־ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל־הרעה אשר־באה עליך מנעריך עד־עתה׃ ס
10O	19	9		84360	ויקם המלך וישב בשער ולכל־העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל־העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו׃ ס
10O	19	10		84370	ויהי כל־העם נדון בכל־שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן־הארץ מעל אבשלום׃
10O	19	11		84380	ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את־המלך׃ ס
10O	19	12		84390	והמלך דוד שלח אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים לאמר דברו אל־זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את־המלך אל־ביתו ודבר כל־ישראל בא אל־המלך אל־ביתו׃
10O	19	13		84400	אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את־המלך׃
10O	19	14		84410	ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף אם־לא שר־צבא תהיה לפני כל־הימים תחת יואב׃
10O	19	15		84420	ויט את־לבב כל־איש־יהודה כאיש אחד וישלחו אל־המלך שוב אתה וכל־עבדיך׃
10O	19	16		84430	וישב המלך ויבא עד־הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את־המלך את־הירדן׃
10O	19	17		84440	וימהר שמעי בן־גרא בן־הימיני אשר מבחורים וירד עם־איש יהודה לקראת המלך דוד׃
10O	19	18		84450	ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך׃
10O	19	19		84460	ועברה העברה לעביר את־בית המלך ולעשות הטוב [כ= בעינו] [ק= בעיניו] ושמעי בן־גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן׃
10O	19	20		84470	ויאמר אל־המלך אל־יחשב־לי אדני עון ואל־תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר־יצא אדני־המלך מירושלם לשום המלך אל־לבו׃
10O	19	21		84480	כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה־באתי היום ראשון לכל־בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך׃ ס
10O	19	22		84490	ויען אבישי בן־צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את־משיח יהוה׃ ס
10O	19	23		84500	ויאמר דוד מה־לי ולכם בני צרויה כי־תהיו־לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני־מלך על־ישראל׃
10O	19	24		84510	ויאמר המלך אל־שמעי לא תמות וישבע לו המלך׃ ס
10O	19	25		84520	ומפבשת בן־שאול ירד לקראת המלך ולא־עשה רגליו ולא־עשה שפמו ואת־בגדיו לא כבס למן־היום לכת המלך עד־היום אשר־בא בשלום׃
10O	19	26		84530	ויהי כי־בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא־הלכת עמי מפיבשת׃
10O	19	27		84540	ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי־אמר עבדך אחבשה־לי החמור וארכב עליה ואלך את־המלך כי פסח עבדך׃
10O	19	28		84550	וירגל בעבדך אל־אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך׃
10O	19	29		84560	כי לא היה כל־בית אבי כי אם־אנשי־מות לאדני המלך ותשת את־עבדך באכלי שלחנך ומה־יש־לי עוד צדקה ולזעק עוד אל־המלך׃ ף
10O	19	30		84570	ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את־השדה׃
10O	19	31		84580	ויאמר מפיבשת אל־המלך גם את־הכל יקח אחרי אשר־בא אדני המלך בשלום אל־ביתו׃ ס
10O	19	32		84590	וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את־המלך הירדן לשלחו את־[כ= בירדן] [ק= הירדן]׃
10O	19	33		84600	וברזלי זקן מאד בן־שמנים שנה והוא־כלכל את־המלך בשיבתו במחנים כי־איש גדול הוא מאד׃
10O	19	34		84610	ויאמר המלך אל־ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם׃
10O	19	35		84620	ויאמר ברזלי אל־המלך כמה ימי שני חיי כי־אעלה את־המלך ירושלם׃
10O	19	36		84630	בן־שמנים שנה אנכי היום האדע בין־טוב לרע אם־יטעם עבדך את־אשר אכל ואת־אשר אשתה אם־אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל־אדני המלך׃
10O	19	37		84640	כמעט יעבר עבדך את־הירדן את־המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת׃
10O	19	38		84650	ישב־נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה עבדך כמהם יעבר עם־אדני המלך ועשה־לו את אשר־טוב בעיניך׃ ס
10O	19	39		84660	ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה־לו את־הטוב בעיניך וכל אשר־תבחר עלי אעשה־לך׃
10O	19	40		84670	ויעבר כל־העם את־הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו׃ ס
10O	19	41		84680	ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל־עם יהודה [כ= ויעברו] [ק= העבירו] את־המלך וגם חצי עם ישראל׃
10O	19	42		84690	והנה כל־איש ישראל באים אל־המלך ויאמרו אל־המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את־המלך ואת־ביתו את־הירדן וכל־אנשי דוד עמו׃ ס
10O	19	43		84700	ויען כל־איש יהודה על־איש ישראל כי־קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על־הדבר הזה האכול אכלנו מן־המלך אם־נשאת נשא לנו׃ ס
10O	19	44		84710	ויען איש־ישראל את־איש יהודה ויאמר עשר־ידות לי במלך וגם־בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא־היה דברי ראשון לי להשיב את־מלכי ויקש דבר־איש יהודה מדבר איש ישראל׃ ס
10O	20	1		84720	ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן־בכרי איש ימיני ויתקע בשפר ויאמר אין־לנו חלק בדוד ולא נחלה־לנו בבן־ישי איש לאהליו ישראל׃
10O	20	2		84730	ויעל כל־איש ישראל מאחרי דוד אחרי שבע בן־בכרי ואיש יהודה דבקו במלכם מן־הירדן ועד־ירושלם׃
10O	20	3		84740	ויבא דוד אל־ביתו ירושלם ויקח המלך את עשר־נשים פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית־משמרת ויכלכלם ואליהם לא־בא ותהיינה צררות עד־יום מתן אלמנות חיות׃ ס
10O	20	4		84750	ויאמר המלך אל־עמשא הזעק־לי את־איש־יהודה שלשת ימים ואתה פה עמד׃
10O	20	5		84760	וילך עמשא להזעיק את־יהודה [כ= וייחר] [ק= ויוחר] מן־המועד אשר יעדו׃ ס
10O	20	6		84770	ויאמר דוד אל־אבישי עתה ירע לנו שבע בן־בכרי מן־אבשלום אתה קח את־עבדי אדניך ורדף אחריו פן־מצא לו ערים בצרות והציל עיננו׃
10O	20	7		84780	ויצאו אחריו אנשי יואב והכרתי והפלתי וכל־הגברים ויצאו מירושלם לרדף אחרי שבע בן־בכרי׃
10O	20	8		84790	הם עם־האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם ויואב חגור מדו לבשו [כ= ועלו] [ק= ועליו] חגור חרב מצמדת על־מתניו בתערה והוא יצא ותפל׃ ס
10O	20	9		84800	ויאמר יואב לעמשא השלום אתה אחי ותחז יד־ימין יואב בזקן עמשא לנשק־לו׃
10O	20	10		84810	ועמשא לא־נשמר בחרב אשר ביד־יואב ויכהו בה אל־החמש וישפך מעיו ארצה ולא־שנה לו וימת ס ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן־בכרי׃
10O	20	11		84820	ואיש עמד עליו מנערי יואב ויאמר מי אשר חפץ ביואב ומי אשר־לדוד אחרי יואב׃
10O	20	12		84830	ועמשא מתגלל בדם בתוך המסלה וירא האיש כי־עמד כל־העם ויסב את־עמשא מן־המסלה השדה וישלך עליו בגד כאשר ראה כל־הבא עליו ועמד׃
10O	20	13		84840	כאשר הגה מן־המסלה עבר כל־איש אחרי יואב לרדף אחרי שבע בן־בכרי׃
10O	20	14		84850	ויעבר בכל־שבטי ישראל אבלה ובית מעכה וכל־הברים ס [כ= ויקלהו] [ק= ויקהלו] ויבאו אף־אחריו׃
10O	20	15		84860	ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל־העיר ותעמד בחל וכל־העם אשר את־יואב משחיתם להפיל החומה׃
10O	20	16		84870	ותקרא אשה חכמה מן־העיר שמעו שמעו אמרו־נא אל־יואב קרב עד־הנה ואדברה אליך׃
10O	20	17		84880	ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני ותאמר לו שמע דברי אמתך ויאמר שמע אנכי׃
10O	20	18		84890	ותאמר לאמר דבר ידברו בראשנה לאמר שאל ישאלו באבל וכן התמו׃
10O	20	19		84900	אנכי שלמי אמוני ישראל אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל למה תבלע נחלת יהוה׃ ף
10O	20	20		84910	ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אם־אבלע ואם־אשחית׃
10O	20	21		84920	לא־כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן־בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו־אתו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל־יואב הנה ראשו משלך אליך בעד החומה׃
10O	20	22		84930	ותבוא האשה אל־כל־העם בחכמתה ויכרתו את־ראש שבע בן־בכרי וישלכו אל־יואב ויתקע בשופר ויפצו מעל־העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל־המלך׃ ס
10O	20	23		84940	ויואב אל כל־הצבא ישראל ובניה בן־יהוידע על־[כ= הכרי] [ק= הכרתי] ועל־הפלתי׃
10O	20	24		84950	ואדרם על־המס ויהושפט בן־אחילוד המזכיר׃
10O	20	25		84960	[כ= ושיא] [ק= ושוא] ספר וצדוק ואביתר כהנים׃
10O	20	26		84970	וגם עירא היארי היה כהן לדוד׃ ס
10O	21	1		84980	ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את־פני יהוה ס ויאמר יהוה אל־שאול ואל־בית הדמים על־אשר־המית את־הגבענים׃
10O	21	2		84990	ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם־מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני־ישראל ויהודה׃
10O	21	3		85000	ויאמר דוד אל־הגבענים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את־נחלת יהוה׃
10O	21	4		85010	ויאמרו לו הגבענים אין־[כ= לי] [ק= לנו] כסף וזהב עם־שאול ועם־ביתו ואין־לנו איש להמית בישראל ויאמר מה־אתם אמרים אעשה לכם׃
10O	21	5		85020	ויאמרו אל־המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה־לנו נשמדנו מהתיצב בכל־גבל ישראל׃
10O	21	6		85030	[כ= ינתן] [ק= יתן]־לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה ס ויאמר המלך אני אתן׃
10O	21	7		85040	ויחמל המלך על־מפי־בשת* בן־יהונתן בן־שאול על־שבעת יהוה אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן־שאול׃
10O	21	8		85050	ויקח המלך את־שני בני רצפה בת־איה אשר ילדה לשאול את־ארמני ואת־מפבשת ואת־חמשת בני מיכל בת־שאול אשר ילדה לעדריאל בן־ברזלי המחלתי׃
10O	21	9		85060	ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני יהוה ויפלו [כ= שבעתים] [ק= שבעתם] יחד [כ= והם] [ק= והמה] המתו בימי קציר בראשנים [כ= תחלת] [ק= בתחלת] קציר שערים׃
10O	21	10		85070	ותקח רצפה בת־איה את־השק ותטהו לה אל־הצור מתחלת קציר עד נתך־מים עליהם מן־השמים ולא־נתנה עוף השמים לנוח עליהם יוםם ואת־חית השדה לילה׃
10O	21	11		85080	ויגד לדוד את אשר־עשתה רצפה בת־איה פלגש שאול׃
10O	21	12		85090	וילך דוד ויקח את־עצמות שאול ואת־עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד אשר גנבו אתם מרחב בית־שן אשר [כ= תלום] [ק= תלאום] [כ= שם] [ק= שמה] [כ= הפלשתים] [ק= פלשתים] ביום הכות פלשתים את־שאול בגלבע׃
10O	21	13		85100	ויעל משם את־עצמות שאול ואת־עצמות יהונתן בנו ויאספו את־עצמות המוקעים׃
10O	21	14		85110	ויקברו את־עצמות־שאול ויהונתן־בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר־צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי־כן׃ ף
10O	21	15		85120	ותהי־עוד מלחמה לפלשתים את־ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את־פלשתים ויעף דוד׃
10O	21	16		85130	[כ= וישבו] [ק= וישבי] בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את־דוד׃
10O	21	17		85140	ויעזר־לו אבישי בן־צרויה ויך את־הפלשתי וימיתהו אז נשבעו אנשי־דוד לו לאמר לא־תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את־נר ישראל׃ ף
10O	21	18		85150	ויהי אחרי־כן ותהי־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים אז הכה סבכי החשתי את־סף אשר בילדי הרפה׃ ף
10O	21	19		85160	ותהי־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים ויך אלחןן בן־יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים׃ ס
10O	21	20		85170	ותהי־עוד מלחמה בגת ויהי איש [כ= מדין] [ק= מדון] ואצבעת ידיו ואצבעת* רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר וגם־הוא ילד להרפה׃
10O	21	21		85180	ויחרף את־ישראל ויכהו יהונתן בן־[כ= שמעי] [ק= שמעה] אחי דוד׃
10O	21	22		85190	את־ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד־דוד וביד עבדיו׃ ף
10O	22	1		85200	וידבר דוד ליהוה את־דברי השירה הזאת ביום הציל יהוה אתו מכף כל־איביו ומכף שאול׃
10O	22	2		85210	ויאמר יהוה סלעי ומצדתי ומפלטי־לי׃
10O	22	3		85220	אלהי צורי אחסה־בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי משעי מחמס תשעני׃
10O	22	4		85230	מהלל אקרא יהוה ומאיבי אושע׃
10O	22	5		85240	כי אפפני משברי־מות נחלי בליעל יבעתני׃
10O	22	6		85250	חבלי שאול סבני קדמני מקשי־מות׃
10O	22	7		85260	בצר־לי אקרא יהוה ואל־אלהי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו׃
10O	22	8		85270	[כ= ותגעש] [ק= ויתגעש] ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי־חרה לו׃
10O	22	9		85280	עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו׃
10O	22	10		85290	ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו׃
10O	22	11		85300	וירכב על־כרוב ויעף וירא על־כנפי־רוח׃
10O	22	12		85310	וישת חשך סביבתיו סכות חשרת־מים עבי שחקים׃
10O	22	13		85320	מנגה נגדו בערו גחלי־אש׃
10O	22	14		85330	ירעם מן־שמים יהוה ועליון יתן קולו׃
10O	22	15		85340	וישלח חצים ויפיצם ברק [כ= ויהםם] [ק= ויהם]׃
10O	22	16		85350	ויראו אפקי ים יגלו מסדות תבל בגערת יהוה מנשמת רוח אפו׃
10O	22	17		85360	ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים׃
10O	22	18		85370	יצילני מאיבי עז משנאי כי אמצו ממני׃
10O	22	19		85380	יקדמני ביום אידי ויהי יהוה משען לי׃
10O	22	20		85390	ויצא למרחב אתי יחלצני כי־חפץ בי׃
10O	22	21		85400	יגמלני יהוה כצדקתי כבר ידי ישיב לי׃
10O	22	22		85410	כי שמרתי דרכי יהוה ולא רשעתי מאלהי׃
10O	22	23		85420	כי כל־[כ= משפטו] [ק= משפטיו] לנגדי וחקתיו לא־אסור ממנה׃
10O	22	24		85430	ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני׃
10O	22	25		85440	וישב יהוה לי כצדקתי כברי לנגד עיניו׃
10O	22	26		85450	עם־חסיד תתחסד עם־גבור תמים תתםם׃
10O	22	27		85460	עם־נבר תתבר ועם־עקש תתפל׃
10O	22	28		85470	ואת־עם עני תושיע ועיניך על־רמים תשפיל׃
10O	22	29		85480	כי־אתה נירי יהוה ויהוה יגיה חשכי׃
10O	22	30		85490	כי בכה ארוץ גדוד באלהי אדלג־שור׃
10O	22	31		85500	האל תמים דרכו אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכל החסים בו׃
10O	22	32		85510	כי מי־אל מבלעדי יהוה ומי צור מבלעדי אלהינו׃
10O	22	33		85520	האל מעוזי חיל ויתר תמים [כ= דרכו] [ק= דרכי]׃
10O	22	34		85530	משוה [כ= רגליו] [ק= רגלי] כאילות ועל במותי יעמדני׃
10O	22	35		85540	מלמד ידי למלחמה ונחת קשת־נחושה זרעתי׃
10O	22	36		85550	ותתן־לי מגן ישעך וענתך תרבני׃
10O	22	37		85560	תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסלי׃
10O	22	38		85570	ארדפה איבי ואשמידם ולא אשוב עד־כלותם׃
10O	22	39		85580	ואכלם ואמחצם ולא יקומון ויפלו תחת רגלי׃
10O	22	40		85590	ותזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתני׃
10O	22	41		85600	ואיבי תתה לי ערף משנאי ואצמיתם׃
10O	22	42		85610	ישעו ואין משיע אל־יהוה ולא ענם׃
10O	22	43		85620	ואשחקם כעפר־ארץ כטיט־חוצות אדקם ארקעם׃
10O	22	44		85630	ותפלטני מריבי עמי תשמרני לראש גוים עם לא־ידעתי יעבדני׃
10O	22	45		85640	בני נכר יתכחשו־לי לשמוע אזן ישמעו לי׃
10O	22	46		85650	בני נכר יבלו ויחגרו ממסגרותם׃
10O	22	47		85660	חי־יהוה וברוך צורי וירם אלהי צור ישעי׃
10O	22	48		85670	האל הנתן נקמת לי ומוריד עמים תחתני׃
10O	22	49		85680	ומוציאי מאיבי ומקמי תרוממני מאיש חמסים תצילני׃
10O	22	50		85690	על־כן אודך יהוה בגוים ולשמך אזמר׃
10O	22	51		85700	[כ= מגדיל] [ק= מגדול] ישועות מלכו ועשה־חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד־עולם׃ פ*
10O	23	1		85710	ואלה דברי דוד האחרנים נאם דוד בן־ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלהי יעקב ונעים זמרות ישראל׃
10O	23	2		85720	רוח יהוה דבר־בי ומלתו על־לשוני׃
10O	23	3		85730	אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים׃
10O	23	4		85740	וכאור בקר יזרח־שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ׃
10O	23	5		85750	כי־לא־כן ביתי עם־אל כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמרה כי־כל־ישעי וכל־חפץ כי־לא יצמיח׃
10O	23	6		85760	ובליעל כקוץ מנד כלהם כי־לא ביד יקחו׃
10O	23	7		85770	ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת׃ ף
10O	23	8		85780	אלה שמות הגברים אשר לדוד ישב בשבת תחכמני ראש השלשי הוא עדינו [כ= העצנו] [ק= העצני] על־שמנה מאות חלל בפעם [כ= אחד] [ק= אחת]׃ ס
10O	23	9		85790	[כ= ואחרו] [ק= ואחריו] אלעזר בן־[כ= דדי] [ק= דדו] בן־אחחי בשלשה [כ= גברים] [ק= הגברים] עם־דוד בחרפם בפלשתים נאספו־שם למלחמה ויעלו איש ישראל׃
10O	23	10		85800	הוא קם ויך בפלשתים עד כי־יגעה ידו ותדבק ידו אל־החרב ויעש יהוה תשועה גדולה ביום ההוא והעם ישבו אחריו אך־לפשט׃ ס
10O	23	11		85810	ואחריו שמא בן־אגא הררי ויאספו פלשתים לחיה ותהי־שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים׃
10O	23	12		85820	ויתיצב בתוך־החלקה ויצילה ויך את־פלשתים ויעש יהוה תשועה גדולה׃ ס
10O	23	13		85830	וירדו [כ= שלשים] [ק= שלשה] מהשלשים ראש ויבאו אל־קציר אל־דוד אל־מערת עדלם וחית פלשתים חנה בעמק רפאים׃
10O	23	14		85840	ודוד אז במצודה ומצב פלשתים אז בית לחם׃
10O	23	15		85850	ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית־לחם אשר בשער׃
10O	23	16		85860	ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו־מים מבאר בית־לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל־דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם ליהוה׃
10O	23	17		85870	ויאמר חלילה לי יהוה מעשתי זאת הדם האנשים ההלכים בנפשותם ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגברים׃ ס
10O	23	18		85880	ואבישי אחי יואב בן־צרויה הוא ראש [כ= השלשי] [ק= השלשה] והוא עורר את־חניתו על־שלש מאות חלל ולו־שם בשלשה׃
10O	23	19		85890	מן־השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד־השלשה לא־בא׃ ס
10O	23	20		85900	ובניהו בן־יהוידע בן־איש־[כ= חי] [ק= חיל] רב־פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את־[כ= האריה] [ק= הארי] בתוך הבאר ביום השלג׃
10O	23	21		85910	והוא־הכה את־איש מצרי [כ= אשר] [ק= איש] מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזל את־החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃
10O	23	22		85920	אלה עשה בניהו בן־יהוידע ולו־שם בשלשה הגברים׃
10O	23	23		85930	מן־השלשים נכבד ואל־השלשה לא־בא וישמהו דוד אל־משמעתו׃ ס
10O	23	24		85940	עשה־אל אחי־יואב בשלשים אלחןן בן־דדו בית לחם׃
10O	23	25		85950	שמה החרדי אליקא החרדי׃ ס
10O	23	26		85960	חלץ הפלטי עירא בן־עקש התקועי׃ ס
10O	23	27		85970	אביעזר הענתתי מבני החשתי׃ ס
10O	23	28		85980	צלמון האחחי מהרי הנטפתי׃ ס
10O	23	29		85990	חלב בן־בענה הנטפתי ס אתי בן־ריבי מגבעת בני בנימן׃ ס
10O	23	30		86000	בניהו פרעתני הדי מנחלי געש׃ ס
10O	23	31		86010	אבי־עלבון הערבתי עזמות הברחמי׃ ס
10O	23	32		86020	אליחבא השעלבני בני ישן יהונתן׃ ס
10O	23	33		86030	שמה ההררי אחיאם בן־שרר האררי׃ ס
10O	23	34		86040	אליפלט בן־אחסבי בן־המעכתי ס* אליעם בן־אחיתפל הגלני׃ ס
10O	23	35		86050	[כ= חצרו] [ק= חצרי] הכרמלי פערי הארבי׃ ס
10O	23	36		86060	יגאל בן־נתן מצבה ס* בני הגדי׃ ס
10O	23	37		86070	צלק העמני ס נחרי הבארתי [כ= נשאי] [ק= נשא] כלי יואב בן־צריה׃ ס
10O	23	38		86080	עירא היתרי גרב היתרי׃ ס
10O	23	39		86090	אוריה החתי כל שלשים ושבעה׃ ף
10O	24	1		86100	ויסף אף־יהוה לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמר לך מנה את־ישראל ואת־יהודה׃
10O	24	2		86110	ויאמר המלך אל־יואב שר־החיל אשר־אתו שוט־נא בכל־שבטי ישראל מדן ועד־באר שבע ופקדו את־העם וידעתי את מספר העם׃ ס
10O	24	3		86120	ויאמר יואב אל־המלך ויוסף יהוה אלהיך אל־העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני־המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה׃
10O	24	4		86130	ויחזק דבר־המלך אל־יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את־העם את־ישראל׃
10O	24	5		86140	ויעברו את־הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך־הנחל הגד ואל־יעזר׃
10O	24	6		86150	ויבאו הגלעדה ואל־ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל־צידון׃
10O	24	7		86160	ויבאו מבצר־צר וכל־ערי החוי והכנעני ויצאו אל־נגב יהודה באר שבע׃
10O	24	8		86170	וישטו בכל־הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם׃
10O	24	9		86180	ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש־חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש־מאות אלף איש׃
10O	24	10		86190	ויך לב־דוד אתו אחרי־כן ספר את־העם ס ויאמר דוד אל־יהוה חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יהוה העבר־נא את־עון עבדך כי נסכלתי מאד׃
10O	24	11		86200	ויקם דוד בבקר ף ודבר־יהוה היה אל־גד הנביא חזה דוד לאמר׃
10O	24	12		86210	הלוך ודברת אל־דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר־לך אחת־מהם ואעשה־לך׃
10O	24	13		86220	ויבא־גד אל־דוד ויגד־לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם־שלשה חדשים נסך לפני־צריך והוא רדפך ואם־היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה־אשיב שלחי דבר׃ ס
10O	24	14		86230	ויאמר דוד אל־גד צר־לי מאד נפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים [כ= רחמו] [ק= רחמיו] וביד־אדם אל־אפלה׃
10O	24	15		86240	ויתן יהוה דבר בישראל מהבקר ועד־עת מועד וימת מן־העם מדן ועד־באר שבע שבעים אלף איש׃
10O	24	16		86250	וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם יהוה אל־הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה היה עם־גרן [כ= האורנה] [ק= הארונה] היבסי׃ ס
10O	24	17		86260	ויאמר דוד אל־יהוה בראתו את־המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי׃ ף
10O	24	18		86270	ויבא־גד אל־דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן [כ= ארניה] [ק= ארונה] היבסי׃
10O	24	19		86280	ויעל דוד כדבר־גד כאשר צוה יהוה׃
10O	24	20		86290	וישקף ארונה וירא את־המלך ואת־עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה׃
10O	24	21		86300	ויאמר ארונה מדוע בא אדני־המלך אל־עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את־הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם׃
10O	24	22		86310	ויאמר ארונה אל־דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב [כ= בעינו] [ק= בעיניו] ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים׃
10O	24	23		86320	הכל נתן ארונה המלך למלך ס ויאמר ארונה אל־המלך יהוה אלהיך ירצך׃
10O	24	24		86330	ויאמר המלך אל־ארונה לא כי־קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את־הגרן ואת־הבקר בכסף שקלים חמשים׃
10O	24	25		86340	ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל׃
11O	1	1		86350	והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו׃
11O	1	2		86360	ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי־לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך׃
11O	1	3		86370	ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את־אבישג השונמית ויבאו אתה למלך׃
11O	1	4		86380	והנערה יפה עד־מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה׃
11O	1	5		86390	ואדניה בן־חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו׃
11O	1	6		86400	ולא־עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם־הוא טוב־תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלום׃
11O	1	7		86410	ויהיו דבריו עם יואב בן־צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדניה׃
11O	1	8		86420	וצדוק הכהן ובניהו בן־יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד לא היו עם־אדניהו׃
11O	1	9		86430	ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשר־אצל עין רגל ויקרא את־כל־אחיו בני המלך ולכל־אנשי יהודה עבדי המלך׃
11O	1	10		86440	ואת־נתן הנביא ובניהו ואת־הגבורים ואת־שלמה אחיו לא קרא׃
11O	1	11		86450	ויאמר נתן אל־בת־שבע אם־שלמה לאמר הלוא שמעת כי מלך אדניהו בן־חגית ואדנינו דוד לא ידע׃
11O	1	12		86460	ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את־נפשך ואת־נפש בנך שלמה׃
11O	1	13		86470	לכי ובאי אל־המלך דוד ואמרת אליו הלא־אתה אדני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי ומדוע מלך אדניהו׃
11O	1	14		86480	הנה עודך מדברת שם עם־המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את־דבריך׃
11O	1	15		86490	ותבא בת־שבע אל־המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את־המלך׃
11O	1	16		86500	ותקד בת־שבע ותשתחו למלך ויאמר המלך מה־לך׃
11O	1	17		86510	ותאמר לו אדני אתה נשבעת ביהוה אלהיך לאמתך כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי׃
11O	1	18		86520	ועתה הנה אדניה מלך ועתה אדני המלך לא ידעת׃
11O	1	19		86530	ויזבח שור ומריא־וצאן לרב ויקרא לכל־בני המלך ולאביתר הכהן וליאב שר הצבא ולשלמה עבדך לא קרא׃
11O	1	20		86540	ואתה אדני המלך עיני כל־ישראל עליך להגיד להם מי ישב על־כסא אדני־המלך אחריו׃
11O	1	21		86550	והיה כשכב אדני־המלך עם־אבתיו והייתי אני ובני שלמה חטאים׃
11O	1	22		86560	והנה עודנה מדברת עם־המלך ונתן הנביא בא׃
11O	1	23		86570	ויגידו למלך לאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך על־אפיו ארצה׃
11O	1	24		86580	ויאמר נתן אדני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי׃
11O	1	25		86590	כי ירד היום ויזבח שור ומריא־וצאן לרב ויקרא לכל־בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן והנם אכלים ושתים לפניו ויאמרו יחי המלך אדניהו׃
11O	1	26		86600	ולי אני־עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן־יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא׃
11O	1	27		86610	אם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את־[כ= עבדיך] [ק= עבדך] מי ישב על־כסא אדני־המלך אחריו׃ ס
11O	1	28		86620	ויען המלך דוד ויאמר קראו־לי לבת־שבע ותבא לפני המלך ותעמד לפני המלך׃
11O	1	29		86630	וישבע המלך ויאמר חי־יהוה אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה׃
11O	1	30		86640	כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלהי ישראל לאמר כי־שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה׃
11O	1	31		86650	ותקד בת־שבע אפים ארץ ותשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד לעלם׃ ף
11O	1	32		86660	ויאמר המלך דוד קראו־לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן־יהוידע ויבאו לפני המלך׃
11O	1	33		86670	ויאמר המלך להם קחו עםכם את־עבדי אדניכם והרכבתם את־שלמה בני על־הפרדה אשר־לי והורדתם אתו אל־גחון׃
11O	1	34		86680	ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על־ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה׃
11O	1	35		86690	ועליתם אחריו ובא וישב על־כסאי והוא ימלך תחתי ואתו צויתי להיות נגיד על־ישראל ועל־יהודה׃
11O	1	36		86700	ויען בניהו בן־יהוידע את־המלך ויאמר אמן כן יאמר יהוה אלהי אדני המלך׃
11O	1	37		86710	כאשר היה יהוה עם־אדני המלך כן [כ= יהי] [ק= יהיה] עם־שלמה ויגדל את־כסאו מכסא אדני המלך דוד׃
11O	1	38		86720	וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו את־שלמה על־פרדת המלך דוד וילכו אתו על־גחון׃
11O	1	39		86730	ויקח צדוק הכהן את־קרן השמן מן־האהל וימשח את־שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו כל־העם יחי המלך שלמה׃
11O	1	40		86740	ויעלו כל־העם אחריו והעם מחללים בחללים ושמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ בקולם׃
11O	1	41		86750	וישמע אדניהו וכל־הקראים אשר אתו והם כלו לאכל וישמע יואב את־קול השופר ויאמר מדוע קול־הקריה הומה׃
11O	1	42		86760	עודנו מדבר והנה יונתן בן־אביתר הכהן בא ויאמר אדניהו בא כי איש חיל אתה וטוב תבשר׃
11O	1	43		86770	ויען יונתן ויאמר לאדניהו אבל אדנינו המלך־דוד המליך את־שלמה׃
11O	1	44		86780	וישלח אתו־המלך את־צדוק הכהן ואת־נתן הנביא ובניהו בן־יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו אתו על פרדת המלך׃
11O	1	45		86790	וימשחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך בגחון ויעלו משם שמחים ותהם הקריה הוא הקול אשר שמעתם׃
11O	1	46		86800	וגם ישב שלמה על כסא המלוכה׃
11O	1	47		86810	וגם־באו עבדי המלך לברך את־אדנינו המלך דוד לאמר ייטב [כ= אלהיך] [ק= אלהים] את־שם שלמה משמך ויגדל את־כסאו מכסאך וישתחו המלך על־המשכב׃
11O	1	48		86820	וגם־ככה אמר המלך ברוך יהוה אלהי ישראל אשר נתן היום ישב על־כסאי ועיני ראות׃
11O	1	49		86830	ויחרדו ויקמו כל־הקראים אשר לאדניהו וילכו איש לדרכו׃
11O	1	50		86840	ואדניהו ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח׃
11O	1	51		86850	ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את־המלך שלמה והנה אחז בקרנות המזבח לאמר ישבע־לי כיום המלך שלמה אם־ימית את־עבדו בחרב׃
11O	1	52		86860	ויאמר שלמה אם יהיה לבן־חיל לא־יפל משערתו ארצה ואם־רעה תמצא־בו ומת׃
11O	1	53		86870	וישלח המלך שלמה וירדהו מעל המזבח ויבא וישתחו למלך שלמה ויאמר־לו שלמה לך לביתך׃ ף
11O	2	1		86880	ויקרבו ימי־דוד למות ויצו את־שלמה בנו לאמר׃
11O	2	2		86890	אנכי הלך בדרך כל־הארץ וחזקת והיית לאיש׃
11O	2	3		86900	ושמרת את־משמרת יהוה אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל־אשר תעשה ואת כל־אשר תפנה שם׃
11O	2	4		86910	למען יקים יהוה את־דברו אשר דבר עלי לאמר אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפני באמת בכל־לבבם ובכל־נפשם לאמר לא־יכרת לך איש מעל כסא ישראל׃
11O	2	5		86920	וגם אתה ידעת את אשר־עשה לי יואב בן־צרויה אשר עשה לשני־שרי צבאות ישראל לאבנר בן־נר ולעמשא בן־יתר ויהרגם וישם דמי־מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו׃
11O	2	6		86930	ועשית כחכמתך ולא־תורד שיבתו בשלם שאל׃ ס
11O	2	7		86940	ולבני ברזלי הגלעדי תעשה־חסד והיו באכלי שלחנך כי־כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך׃
11O	2	8		86950	והנה עמך שמעי בן־גרא בן־הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא־ירד לקראתי הירדן ואשבע לו ביהוה לאמר אם־אמיתך בחרב׃
11O	2	9		86960	ועתה אל־תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה־לו והורדת את־שיבתו בדם שאול׃
11O	2	10		86970	וישכב דוד עם־אבתיו ויקבר בעיר דוד׃ ף
11O	2	11		86980	והימים אשר מלך דוד על־ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים׃
11O	2	12		86990	ושלמה ישב על־כסא דוד אביו ותכן מלכתו מאד׃
11O	2	13		87000	ויבא אדניהו בן־חגית אל־בת־שבע אם־שלמה ותאמר השלום באך ויאמר שלום׃
11O	2	14		87010	ויאמר דבר לי אליך ותאמר דבר׃
11O	2	15		87020	ויאמר את ידעת כי־לי היתה המלוכה ועלי שמו כל־ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מיהוה היתה לו׃
11O	2	16		87030	ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך אל־תשבי את־פני ותאמר אליו דבר׃
11O	2	17		87040	ויאמר אמרי־נא לשלמה המלך כי לא־ישיב את־פניך ויתן־לי את־אבישג השונמית לאשה׃
11O	2	18		87050	ותאמר בת־שבע טוב אנכי אדבר עליך אל־המלך׃
11O	2	19		87060	ותבא בת־שבע אל־המלך שלמה לדבר־לו על־אדניהו ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על־כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו׃
11O	2	20		87070	ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך אל־תשב את־פני ויאמר־לה המלך שאלי אמי כי לא־אשיב את־פניך׃
11O	2	21		87080	ותאמר יתן את־אבישג השנמית לאדניהו אחיך לאשה׃
11O	2	22		87090	ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שאלת את־אבישג השנמית לאדניהו ושאלי־לו את־המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולו ולאביתר הכהן וליואב בן־צרויה׃ ף
11O	2	23		87100	וישבע המלך שלמה ביהוה לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף כי בנפשו דבר אדניהו את־הדבר הזה׃
11O	2	24		87110	ועתה חי־יהוה אשר הכינני [כ= ויושיביני] [ק= ויושיבני] על־כסא דוד אבי ואשר עשה־לי בית כאשר דבר כי היום יומת אדניהו׃
11O	2	25		87120	וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימת׃ ס
11O	2	26		87130	ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על־שדיך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי־נשאת את־ארון אדני יהוה לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר־התענה אבי׃
11O	2	27		87140	ויגרש שלמה את־אביתר מהיות כהן ליהוה למלא את־דבר יהוה אשר דבר על־בית עלי בשלה׃ ף
11O	2	28		87150	והשמעה באה עד־יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וינס יואב אל־אהל יהוה ויחזק בקרנות המזבח׃
11O	2	29		87160	ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל־אהל יהוה והנה אצל המזבח וישלח שלמה את־בניהו בן־יהוידע לאמר לך פגע־בו׃
11O	2	30		87170	ויבא בניהו אל־אהל יהוה ויאמר אליו כה־אמר המלך צא ויאמר לא כי פה אמות וישב בניהו את־המלך דבר לאמר כה־דבר יואב וכה ענני׃
11O	2	31		87180	ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע־בו וקברתו והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי׃
11O	2	32		87190	והשיב יהוה את־דמו על־ראשו אשר פגע בשני־אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגמ* בחרב ואבי דוד לא ידע את־אבנר בן־נר שר־צבא ישראל ואת־עמשא בן־יתר שר־צבא יהודה׃
11O	2	33		87200	ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד־עולם מעם יהוה׃
11O	2	34		87210	ויעל בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימתהו ויקבר בביתו במדבר׃
11O	2	35		87220	ויתן המלך את־בניהו בן־יהוידע תחתיו על־הצבא ואת־צדוק הכהן נתן המלך תחת אביתר׃
11O	2	36		87230	וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה־לך בית בירושלם וישבת שם ולא־תצא משם אנה ואנה׃
11O	2	37		87240	והיה ביום צאתך ועברת את־נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך׃
11O	2	38		87250	ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדני המלך כן יעשה עבדך וישב שמעי בירושלם ימים רבים׃ ס
11O	2	39		87260	ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני־עבדים לשמעי אל־אכיש בן־מעכה מלך גת ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת׃
11O	2	40		87270	ויקם שמעי ויחבש את־חמרו וילך גתה אל־אכיש לבקש את־עבדיו וילך שמעי ויבא את־עבדיו מגת׃
11O	2	41		87280	ויגד לשלמה כי־הלך שמעי מירושלם גת וישב׃
11O	2	42		87290	וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי׃
11O	2	43		87300	ומדוע לא שמרת את שבעת יהוה ואת־המצוה אשר־צויתי עליך׃
11O	2	44		87310	ויאמר המלך אל־שמעי אתה ידעת את כל־הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי והשיב יהוה את־רעתך בראשך׃
11O	2	45		87320	והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נכון לפני יהוה עד־עולם׃
11O	2	46		87330	ויצו המלך את־בניהו בן־יהוידע ויצא ויפגע־בו וימת והממלכה נכונה ביד־שלמה׃
11O	3	1		87340	ויתחתן שלמה את־פרעה מלך מצרים ויקח את־בת־פרעה ויביאה אל־עיר דוד עד כלתו לבנות את־ביתו ואת־בית יהוה ואת־חומת ירושלם סביב׃
11O	3	2		87350	רק העם מזבחים בבמות כי לא־נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם׃ ף
11O	3	3		87360	ויאהב שלמה את־יהוה ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר׃
11O	3	4		87370	וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא׃
11O	3	5		87380	בגבעון נראה יהוה אל־שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן־לך׃
11O	3	6		87390	ויאמר שלמה אתה עשית עם־עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר־לו את־החסד הגדול הזה ותתן־לו בן ישב על־כסאו כיום הזה׃
11O	3	7		87400	ועתה יהוה אלהי אתה המלכת את־עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא׃
11O	3	8		87410	ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם־רב אשר לא־ימנה ולא יספר מרב׃
11O	3	9		87420	ונתת לעבדך לב שמע לשפט את־עמך להבין בין־טוב לרע כי מי יוכל לשפט את־עמך הכבד הזה׃
11O	3	10		87430	וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את־הדבר הזה׃
11O	3	11		87440	ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את־הדבר הזה ולא־שאלת לך ימים רבים ולא־שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט׃
11O	3	12		87450	הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא־היה לפניך ואחריך לא־יקום כמוך׃
11O	3	13		87460	וגם אשר לא־שאלת נתתי לך גם־עשר גם־כבוד אשר לא־היה כמוך איש במלכים כל־ימיך׃
11O	3	14		87470	ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את־ימיך׃ ס
11O	3	15		87480	ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית־אדני ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל־עבדיו׃ ף
11O	3	16		87490	אז תבאנה שתים נשים זנות אל־המלך ותעמדנה לפניו׃
11O	3	17		87500	ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית׃
11O	3	18		87510	ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם־האשה הזאת ואנחנו יחדו אין־זר אתנו בבית זולתי שתים־אנחנו בבית׃
11O	3	19		87520	וימת בן־האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו׃
11O	3	20		87530	ותקם בתוך הלילה ותקח את־בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת־בנה המת השכיבה בחיקי׃
11O	3	21		87540	ואקם בבקר להיניק את־בני והנה־מת ואתבוןן אליו בבקר והנה לא־היה בני אשר ילדתי׃
11O	3	22		87550	ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך׃
11O	3	23		87560	ויאמר המלך זאת אמרת זה־בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי׃ ף
11O	3	24		87570	ויאמר המלך קחו לי־חרב ויבאו החרב לפני המלך׃
11O	3	25		87580	ויאמר המלך גזרו את־הילד החי לשנים ותנו את־החצי לאחת ואת־החצי לאחת׃
11O	3	26		87590	ותאמר האשה אשר־בנה החי אל־המלך כי־נכמרו רחמיה על־בנה ותאמר בי אדני תנו־לה את־הילוד החי והמת אל־תמיתהו וזאת אמרת גם־לי גם־לך לא יהיה גזרו׃
11O	3	27		87600	ויען המלך ויאמר תנו־לה את־הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו׃
11O	3	28		87610	וישמעו כל־ישראל את־המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי־חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט׃ ס
11O	4	1		87620	ויהי המלך שלמה מלך על־כל־ישראל׃ ס
11O	4	2		87630	ואלה השרים אשר־לו עזריהו בן־צדוק הכהן׃ ס
11O	4	3		87640	אליחרף ואחיה בני שישא ספרים יהושפט בן־אחילוד המזכיר׃
11O	4	4		87650	ובניהו בן־יהוידע על־הצבא וצדוק ואביתר כהנים׃ ס
11O	4	5		87660	ועזריהו בן־נתן על־הנצבים וזבוד בן־נתן כהן רעה המלך׃
11O	4	6		87670	ואחישר על־הבית ואדנירם בן־עבדא על־המס׃ ס
11O	4	7		87680	ולשלמה שנים־עשר נצבים על־כל־ישראל וכלכלו את־המלך ואת־ביתו חדש בשנה יהיה על־[כ= אחד] [ק= האחד] לכלכל׃ ס
11O	4	8		87690	ואלה שמותם בן־חור בהר אפרים׃ ס
11O	4	9		87700	בן־דקר במקץ ובשעלבים ובית שמש ואילון בית חןן׃ ס
11O	4	10		87710	בן־חסד בארבות לו שכה וכל־ארץ חפר׃ ס
11O	4	11		87720	בן־אבינדב כל־נפת דאר טפת בת־שלמה היתה לו לאשה׃ ס
11O	4	12		87730	בענא בן־אחילוד תענך ומגדו וכל־בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל מבית שאן עד אבל מחולה עד מעבר ליקמעם׃ ס
11O	4	13		87740	בן־גבר ברמת גלעד לו חות יאיר בן־מנשה אשר בגלעד לו* חבל ארגב אשר בבשן ששים ערים גדלות חומה ובריח נחשת׃ ס
11O	4	14		87750	אחינדב בן־עדא מחנימה׃
11O	4	15		87760	אחימעץ בנפתלי גם־הוא לקח את־בשמת בת־שלמה לאשה׃
11O	4	16		87770	בענא בן־חושי באשר ובעלות׃ ס
11O	4	17		87780	יהושפט בן־פרוח ביששכר׃ ס
11O	4	18		87790	שמעי בן־אלא בבנימן׃ ס
11O	4	19		87800	גבר בן־ארי בארץ גלעד ארץ סיחון מלך האמרי ועג מלך הבשן ונציב אחד אשר בארץ׃
11O	4	20		87810	יהודה וישראל רבים כחול אשר־על־הים לרב אכלים ושתים ושמחים׃
11O	5	1		87820	ושלמה היה מושל בכל־הממלכות מן־הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים מגשים מנחה ועבדים את־שלמה כל־ימי חייו׃ ף
11O	5	2		87830	ויהי לחם־שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח׃
11O	5	3		87840	עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים׃
11O	5	4		87850	כי־הוא רדה בכל־עבר הנהר מתפסח ועד־עזה בכל־מלכי עבר הנהר ושלום היה לו מכל־עבריו מסביב׃
11O	5	5		87860	וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד־באר שבע כל ימי שלמה׃ ס
11O	5	6		87870	ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו ושנים־עשר אלף פרשים׃
11O	5	7		87880	וכלכלו הנצבים האלה את־המלך שלמה ואת כל־הקרב אל־שלחן המלך־שלמה איש חדשו לא יעדרו דבר׃
11O	5	8		87890	והשערים והתבן לסוסים ולרכש יבאו אל־המקום אשר יהיה־שם איש כמשפטו׃ ס
11O	5	9		87900	ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על־שפת הים׃
11O	5	10		87910	ותרב חכמת שלמה מחכמת כל־בני־קדם ומכל חכמת מצרים׃
11O	5	11		87920	ויחכם מכל־האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי־שמו בכל־הגוים סביב׃
11O	5	12		87930	וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף׃
11O	5	13		87940	וידבר על־העצים מן־הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על־הבהמה ועל־העוף ועל־הרמש ועל־הדגים׃
11O	5	14		87950	ויבאו מכל־העמים לשמע את חכמת שלמה מאת כל־מלכי הארץ אשר שמעו את־חכמתו׃ ס
11O	5	15		87960	וישלח חירם מלך־צור את־עבדיו אל־שלמה כי שמע כי אתו משחו למלך תחת אביהו כי אהב היה חירם לדוד כל־הימים׃ ס
11O	5	16		87970	וישלח שלמה אל־חירם לאמר׃
11O	5	17		87980	אתה ידעת את־דוד אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יהוה אלהיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת־יהוה אתם תחת כפות [כ= רגלו] [ק= רגלי]׃
11O	5	18		87990	ועתה הניח יהוה אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע׃
11O	5	19		88000	והנני אמר לבנות בית לשם יהוה אלהי כאשר דבר יהוה אל־דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על־כסאך הוא־יבנה הבית לשמי׃
11O	5	20		88010	ועתה צוה ויכרתו־לי ארזים מן־הלבנון ועבדי יהיו עם־עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת־עצים כצדנים׃
11O	5	21		88020	ויהי כשמע חירם את־דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך יהוה היום אשר נתן לדוד בן חכם על־העם הרב הזה׃
11O	5	22		88030	וישלח חירם אל־שלמה לאמר שמעתי את אשר־שלחת אלי אני אעשה את־כל־חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים׃
11O	5	23		88040	עבדי ירדו מן־הלבנון ימה ואני אשיםם דברות בים עד־המקום אשר־תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את־חפצי לתת לחם ביתי׃
11O	5	24		88050	ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל־חפצו׃
11O	5	25		88060	ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה־יתן שלמה לחירם שנה בשנה׃ ף
11O	5	26		88070	ויהוה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר־לו ויהי שלם בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם׃
11O	5	27		88080	ויעל המלך שלמה מס מכל־ישראל ויהי המס שלשים אלף איש׃
11O	5	28		88090	וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש חליפות חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו ואדנירם על־המס׃ ס
11O	5	29		88100	ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בהר׃
11O	5	30		88110	לבד משרי הנצבים לשלמה אשר על־המלאכה שלשת אלפים ושלש מאות הרדים בעם העשים במלאכה׃
11O	5	31		88120	ויצו המלך ויסעו אבנים גדלות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית׃
11O	5	32		88130	ויפסלו בני שלמה ובני חירום והגבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית׃ ף
11O	6	1		88140	ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני־ישראל מארץ־מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על־ישראל ויבן הבית ליהוה׃
11O	6	2		88150	והבית אשר בנה המלך שלמה ליהוה ששים־אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו׃
11O	6	3		88160	והאולם על־פני היכל הבית עשרים אמה ארכו על־פני רחב הבית עשר באמה רחבו על־פני הבית׃
11O	6	4		88170	ויעש לבית חלוני שקפים אטמים׃
11O	6	5		88180	ויבן על־קיר הבית [כ= יצוע] [ק= יציע] סביב את־קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב׃
11O	6	6		88190	[כ= היצוע] [ק= היציע] התחתנה חמש באמה רחבה והתיכנה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחז בקירות־הבית׃
11O	6	7		88200	והבית בהבנתו אבן־שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל־כלי ברזל לא־נשמע בבית בהבנתו׃
11O	6	8		88210	פתח הצלע התיכנה אל־כתף הבית הימנית ובלולים יעלו על־התיכנה ומן־התיכנה אל־השלשים׃
11O	6	9		88220	ויבן את־הבית ויכלהו ויספן את־הבית גבים ושדרת בארזים׃
11O	6	10		88230	ויבן את־[כ= היצוע] [ק= היציע] על־כל־הבית חמש אמות קומתו ויאחז את־הבית בעצי ארזים׃ ף
11O	6	11		88240	ויהי דבר־יהוה אל־שלמה לאמר׃
11O	6	12		88250	הבית הזה אשר־אתה בנה אם־תלך בחקתי ואת־משפטי תעשה ושמרת את־כל־מצותי ללכת בהם והקמתי את־דברי אתך אשר דברתי אל־דוד אביך׃
11O	6	13		88260	ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזב את־עמי ישראל׃ ס
11O	6	14		88270	ויבן שלמה את־הבית ויכלהו׃
11O	6	15		88280	ויבן את־קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית עד־קירות הספן צפה עץ מבית ויצף את־קרקע הבית בצלעות ברושים׃
11O	6	16		88290	ויבן את־עשרים אמה [כ= מירכותי] [ק= מירכתי] הבית בצלעות ארזים מן־הקרקע עד־הקירות ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים׃
11O	6	17		88300	וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני׃
11O	6	18		88310	וארז אל־הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים הכל ארז אין אבן נראה׃
11O	6	19		88320	ודביר בתוך־הבית מפנימה הכין לתתן שם את־ארון ברית יהוה׃
11O	6	20		88330	ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור ויצף מזבח ארז׃
11O	6	21		88340	ויצף שלמה את־הבית מפנימה זהב סגור ויעבר [כ= ברתיקות] [ק= ברתוקות] זהב לפני הדביר ויצפהו זהב׃
11O	6	22		88350	ואת־כל־הבית צפה זהב עד־תם כל־הבית וכל־המזבח אשר־לדביר צפה זהב׃
11O	6	23		88360	ויעש בדביר שני כרובים עצי־שמן עשר אמות קומתו׃
11O	6	24		88370	וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ועד־קצות כנפיו׃
11O	6	25		88380	ועשר באמה הכרוב השני מדה אחת וקצב אחד לשני הכרבים׃
11O	6	26		88390	קומת הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני׃
11O	6	27		88400	ויתן את־הכרובים בתוך הבית הפנימי ויפרשו את־כנפי הכרבים ותגע כנף־האחד בקיר וכנף הכרוב השני נגעת בקיר השני* וכנפיהם אל־תוך הבית נגעת כנף אל־כנף׃
11O	6	28		88410	ויצף את־הכרובים זהב׃
11O	6	29		88420	ואת כל־קירות הבית מסב קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמרת ופטורי צצים מלפנים ולחיצון׃
11O	6	30		88430	ואת־קרקע הבית צפה זהב לפנימה ולחיצון׃
11O	6	31		88440	ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי־שמן האיל מזוזות חמשית׃
11O	6	32		88450	ושתי דלתות עצי־שמן וקלע עליהם מקלעות כרובים ותמרות ופטורי צצים וצפה זהב וירד על־הכרובים ועל־התמרות את־הזהב׃
11O	6	33		88460	וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי־שמן מאת רבעית׃
11O	6	34		88470	ושתי דלתות עצי ברושים שני צלעים הדלת האחת גלילים ושני קלעים הדלת השנית גלילים׃
11O	6	35		88480	וקלע כרובים ותמרות ופטרי צצים וצפה זהב מישר על־המחקה׃
11O	6	36		88490	ויבן את־החצר הפנימית שלשה טורי גזית וטור כרתת ארזים׃
11O	6	37		88500	בשנה הרביעית יסד בית יהוה בירח זו׃
11O	6	38		88510	ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל־דבריו ולכל־[כ= משפטו] [ק= משפטיו] ויבנהו שבע שנים׃
11O	7	1		88520	ואת־ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה ויכל את־כל־ביתו׃
11O	7	2		88530	ויבן את־בית יער הלבנון מאה אמה ארכו וחמשים אמה רחבו ושלשים אמה קומתו על ארבעה טורי עמודי ארזים וכרתות ארזים על־העמודים׃
11O	7	3		88540	וספן בארז ממעל על־הצלעת אשר על־העמודים ארבעים וחמשה חמשה עשר הטור׃
11O	7	4		88550	ושקפים שלשה טורים ומחזה אל־מחזה שלש פעמים׃
11O	7	5		88560	וכל־הפתחים והמזוזות רבעים שקף ומול מחזה אל־מחזה שלש פעמים׃
11O	7	6		88570	ואת אולם העמודים עשה חמשים אמה ארכו ושלשים אמה רחבו ואולם על־פניהם ועמדים ועב על־פניהם׃
11O	7	7		88580	ואולם הכסא אשר ישפט־שם אלם המשפט עשה וספון בארז מהקרקע עד־הקרקע׃
11O	7	8		88590	וביתו אשר־ישב שם חצר האחרת מבית לאולם כמעשה הזה היה ובית יעשה לבת־פרעה אשר לקח שלמה כאולם הזה׃
11O	7	9		88600	כל־אלה אבנים יקרת כמדת גזית מגררות במגרה מבית ומחוץ וממסד עד־הטפחות ומחוץ עד־החצר הגדולה׃
11O	7	10		88610	ומיסד אבנים יקרות אבנים גדלות אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות׃
11O	7	11		88620	ומלמעלה אבנים יקרות כמדות גזית וארז׃
11O	7	12		88630	וחצר הגדולה סביב שלשה טורים גזית וטור כרתת ארזים ולחצר בית־יהוה הפנימית ולאלם הבית׃ ף
11O	7	13		88640	וישלח המלך שלמה ויקח את־חירם מצר׃
11O	7	14		88650	בן־אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש־צרי חרש נחשת וימלא את־החכמה ואת־התבונה ואת־הדעת לעשות כל־מלאכה בנחשת ויבוא אל־המלך שלמה ויעש את־כל־מלאכתו׃
11O	7	15		88660	ויצר את־שני העמודים נחשת שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט שתים־עשרה אמה יסב את־העמוד השני׃
11O	7	16		88670	ושתי כתרת עשה לתת על־ראשי העמודים מצק נחשת חמש אמות קומת הכתרת האחת וחמש אמות קומת הכתרת השנית׃
11O	7	17		88680	שבכים מעשה שבכה גדלים מעשה שרשרות לכתרת אשר על־ראש העמודים שבעה לכתרת האחת ושבעה לכתרת השנית׃
11O	7	18		88690	ויעש את־העמודים ושני טורים סביב על־השבכה האחת לכסות את־הכתרת אשר על־ראש הרמנים וכן עשה לכתרת השנית׃
11O	7	19		88700	וכתרת אשר על־ראש העמודים מעשה שושן באולם ארבע אמות׃
11O	7	20		88710	וכתרת על־שני העמודים גם־ממעל מלעמת הבטן אשר לעבר [כ= שבכה] [ק= השבכה] והרמונים מאתים טרים סביב על הכתרת השנית׃
11O	7	21		88720	ויקם את־העמדים לאלם ההיכל ויקם את־העמוד הימני ויקרא את־שמו יכין ויקם את־העמוד השמאלי ויקרא את־שמו בעז׃
11O	7	22		88730	ועל ראש העמודים מעשה שושן ותתם מלאכת העמודים׃
11O	7	23		88740	ויעש את־הים מוצק עשר באמה משפתו עד־שפתו עגל סביב וחמש באמה קומתו [כ= וקוה] [ק= וקו] שלשים באמה יסב אתו סביב׃
11O	7	24		88750	ופקעים מתחת לשפתו סביב סבבים אתו עשר באמה מקפים את־הים סביב שני טורים הפקעים יצקים ביצקתו׃
11O	7	25		88760	עמד על־שני עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלשה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל־אחריהם ביתה׃
11O	7	26		88770	ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת־כוס פרח שושן אלפים בת יכיל׃ ף
11O	7	27		88780	ויעש את־המכנות עשר נחשת ארבע באמה ארך המכונה האחת וארבע באמה רחבה ושלש באמה קומתה׃
11O	7	28		88790	וזה מעשה המכונה מסגרת להם ומסגרת בין השלבים׃
11O	7	29		88800	ועל־המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר וכרובים ועל־השלבים כן ממעל ומתחת לאריות ולבקר ליות מעשה מורד׃
11O	7	30		88810	וארבעה אופני נחשת למכונה האחת וסרני נחשת וארבעה פעמתיו כתפת להם מתחת לכיר הכתפת יצקות מעבר איש ליות׃
11O	7	31		88820	ופיהו מבית לכתרת ומעלה באמה ופיה עגל מעשה־כן אמה וחצי האמה וגם־על־פיה מקלעות ומסגרתיהם מרבעות לא עגלות׃
11O	7	32		88830	וארבעת האופנים למתחת למסגרות וידות האופנים במכונה וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה׃
11O	7	33		88840	ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה ידותם וגביהם וחשקיהם וחשריהם הכל מוצק׃
11O	7	34		88850	וארבע כתפות אל ארבע פנות המכנה האחת מן־המכנה כתפיה׃
11O	7	35		88860	ובראש המכונה חצי האמה קומה עגל סביב ועל ראש המכנה ידתיה ומסגרתיה ממנה׃
11O	7	36		88870	ויפתח על־הלחת ידתיה ועל [כ= ומסגרתיה] [ק= מסגרתיה] כרובים אריות ותמרת כמער־איש וליות סביב׃
11O	7	37		88880	כזאת עשה את עשר המכנות מוצק אחד מדה אחת קצב אחד לכלהנה׃ ס
11O	7	38		88890	ויעש עשרה כירות נחשת ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד כיור אחד על־המכנה האחת לעשר המכונות׃
11O	7	39		88900	ויתן את־המכנות חמש על־כתף הבית מימין וחמש על־כתף הבית משמאלו ואת־הים נתן מכתף הבית הימנית קדמה ממול נגב׃ ס
11O	7	40		88910	ויעש חירום את־הכירות ואת־היעים ואת־המזרקות ויכל חירם לעשות את־כל־המלאכה אשר עשה למלך שלמה בית יהוה׃
11O	7	41		88920	עמדים שנים וגלת הכתרת אשר־על־ראש העמדים שתים והשבכות שתים לכסות את־שתי גלת הכתרת אשר על־ראש העמודים׃
11O	7	42		88930	ואת־הרמנים ארבע מאות לשתי השבכות שני־טורים רמנים לשבכה האחת לכסות את־שתי גלת הכתרת אשר על־פני העמודים׃
11O	7	43		88940	ואת־המכנות עשר ואת־הכירת עשרה על־המכנות׃
11O	7	44		88950	ואת־הים האחד ואת־הבקר שנים־עשר תחת הים׃
11O	7	45		88960	ואת־הסירות ואת־היעים ואת־המזרקות ואת כל־הכלים [כ= האהל] [ק= האלה] אשר עשה חירם למלך שלמה בית יהוה נחשת ממרט׃
11O	7	46		88970	בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה בין סכות ובין צרתן׃
11O	7	47		88980	וינח שלמה את־כל־הכלים מרב מאד מאד לא נחקר משקל הנחשת׃
11O	7	48		88990	ויעש שלמה את כל־הכלים אשר בית יהוה את מזבח הזהב ואת־השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב׃
11O	7	49		89000	ואת־המנרות חמש מימין וחמש משמאול לפני הדביר זהב סגור והפרח והנרת והמלקחים זהב׃
11O	7	50		89010	והספות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור והפתות לדלתות הבית הפנימי לקדש הקדשים לדלתי הבית להיכל זהב׃ ף
11O	7	51		89020	ותשלם כל־המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית יהוה ויבא שלמה את־קדשי דוד אביו את־הכסף ואת־הזהב ואת־הכלים נתן באצרות בית יהוה׃ ף
11O	8	1		89030	אז יקהל שלמה את־זקני ישראל את־כל־ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל־המלך שלמה ירושלם להעלות את־ארון ברית־יהוה מעיר דוד היא ציון׃
11O	8	2		89040	ויקהלו אל־המלך שלמה כל־איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי׃
11O	8	3		89050	ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את־הארון׃
11O	8	4		89060	ויעלו את־ארון יהוה ואת־אהל מועד ואת־כל־כלי הקדש אשר באהל ויעלו אתם הכהנים והלוים׃
11O	8	5		89070	והמלך שלמה וכל־עדת ישראל הנועדים עליו אתו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא־יספרו ולא ימנו מרב׃
11O	8	6		89080	ויבאו הכהנים את־ארון ברית־יהוה אל־מקומו אל־דביר הבית אל־קדש הקדשים אל־תחת כנפי הכרובים׃
11O	8	7		89090	כי הכרובים פרשים כנפים אל־מקום הארון ויסכו הכרבים על־הארון ועל־בדיו מלמעלה׃
11O	8	8		89100	ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הקדש על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה׃
11O	8	9		89110	אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה בחרב אשר כרת יהוה עם־בני ישראל בצאתם מארץ מצרים׃
11O	8	10		89120	ויהי בצאת הכהנים מן־הקדש והעןן מלא את־בית יהוה׃
11O	8	11		89130	ולא־יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני העןן כי־מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה׃ ף
11O	8	12		89140	אז אמר שלמה יהוה אמר לשכן בערפל׃
11O	8	13		89150	בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים׃
11O	8	14		89160	ויסב המלך את־פניו ויברך את כל־קהל ישראל וכל־קהל ישראל עמד׃
11O	8	15		89170	ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמר׃
11O	8	16		89180	מן־היום אשר הוצאתי את־עמי את־ישראל ממצרים לא־בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על־עמי ישראל׃
11O	8	17		89190	ויהי עם־לבב דוד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל׃
11O	8	18		89200	ויאמר יהוה אל־דוד אבי יען אשר היה עם־לבבך לבנות בית לשמי הטיבת כי היה עם־לבבך׃
11O	8	19		89210	רק אתה לא תבנה הבית כי אם־בנך היצא מחלציך הוא־יבנה הבית לשמי׃
11O	8	20		89220	ויקם יהוה את־דברו אשר דבר ואקם תחת דוד אבי ואשב על־כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל׃
11O	8	21		89230	ואשם שם מקום לארון אשר־שם ברית יהוה אשר כרת עם־אבתינו בהוציאו אתם מארץ מצרים׃ ס
11O	8	22		89240	ויעמד שלמה לפני מזבח יהוה נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו השמים׃
11O	8	23		89250	ויאמר יהוה אלהי ישראל אין־כמוך אלהים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל־לבם׃
11O	8	24		89260	אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר־דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה׃
11O	8	25		89270	ועתה יהוה אלהי ישראל שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא־יכרת לך איש מלפני ישב על־כסא ישראל רק אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני׃
11O	8	26		89280	ועתה אלהי ישראל יאמן נא [כ= דבריך] [ק= דברך] אשר דברת לעבדך דוד אבי׃
11O	8	27		89290	כי האמנם ישב אלהים על־הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי־הבית הזה אשר בניתי׃
11O	8	28		89300	ופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו יהוה אלהי לשמע אל־הרנה ואל־התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך היום׃
11O	8	29		89310	להיות עינך פתחות אל־הבית הזה לילה ויום אל־המקום אשר אמרת יהיה שמי שם לשמע אל־התפלה אשר יתפלל עבדך אל־המקום הזה׃
11O	8	30		89320	ושמעת אל־תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל־המקום הזה ואתה תשמע אל־מקום שבתך אל־השמים ושמעת וסלחת׃
11O	8	31		89330	את אשר יחטא איש לרעהו ונשא־בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה׃
11O	8	32		89340	ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את־עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו׃ ס
11O	8	33		89350	בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו־לך ושבו אליך והודו את־שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה׃
11O	8	34		89360	ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשבתם אל־האדמה אשר נתת לאבותם׃ ס
11O	8	35		89370	בהעצר שמים ולא־יהיה מטר כי יחטאו־לך והתפללו אל־המקום הזה והודו את־שמך ומחטאתם ישובון כי תענם׃
11O	8	36		89380	ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את־הדרך הטובה אשר ילכו־בה ונתתה מטר על־ארצך אשר־נתתה לעמך לנחלה׃ ס
11O	8	37		89390	רעב כי־יהיה בארץ דבר כי־יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר־לו איבו בארץ שעריו כל־נגע כל־מחלה׃
11O	8	38		89400	כל־תפלה כל־תחנה אשר תהיה לכל־האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל־הבית הזה׃
11O	8	39		89410	ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל־דרכיו אשר תדע את־לבבו כי־אתה ידעת לבדך את־לבב כל־בני האדם׃
11O	8	40		89420	למען יראוך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו׃
11O	8	41		89430	וגם אל־הנכרי אשר לא־מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך׃
11O	8	42		89440	כי ישמעון את־שמך הגדול ואת־ידך החזקה וזרעך הנטויה ובא והתפלל אל־הבית הזה׃
11O	8	43		89450	אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר־יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל־עמי הארץ את־שמך ליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי׃
11O	8	44		89460	כי־יצא עמך למלחמה על־איבו בדרך אשר תשלחם והתפללו אל־יהוה דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר־בנתי לשמך׃
11O	8	45		89470	ושמעת השמים את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃
11O	8	46		89480	כי יחטאו־לך כי אין אדם אשר לא־יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שביהם אל־ארץ האויב רחוקה או קרובה׃
11O	8	47		89490	והשיבו אל־לבם בארץ אשר נשבו־שם ושבו והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו׃
11O	8	48		89500	ושבו אליך בכל־לבבם ובכל־נפשם בארץ איביהם אשר־שבו אתם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר־[כ= בנית] [ק= בניתי] לשמך׃
11O	8	49		89510	ושמעת השמים מכון שבתך את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃
11O	8	50		89520	וסלחת לעמך אשר חטאו־לך ולכל־פשעיהם אשר פשעו־בך ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום׃
11O	8	51		89530	כי־עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל׃
11O	8	52		89540	להיות עיניך פתחות אל־תחנת עבדך ואל־תחנת עמך ישראל לשמע אליהם בכל קראם אליך׃
11O	8	53		89550	כי־אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי הארץ כאשר דברת ביד משה עבדך בהוציאך את־אבתינו ממצרים אדני יהוה׃ ף
11O	8	54		89560	ויהי ככלות שלמה להתפלל אל־יהוה את כל־התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח יהוה מכרע על־ברכיו וכפיו פרשות השמים׃
11O	8	55		89570	ויעמד ויברך את כל־קהל ישראל קול גדול לאמר׃
11O	8	56		89580	ברוך יהוה אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא־נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו׃
11O	8	57		89590	יהי יהוה אלהינו עמנו כאשר היה עם־אבתינו אל־יעזבנו ואל־יטשנו׃
11O	8	58		89600	להטות לבבנו אליו ללכת בכל־דרכיו ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את־אבתינו׃
11O	8	59		89610	ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני יהוה קרבים אל־יהוה אלהינו יוםם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר־יום ביומו׃
11O	8	60		89620	למען דעת כל־עמי הארץ כי יהוה הוא האלהים אין עוד׃
11O	8	61		89630	והיה לבבכם שלם עם יהוה אלהינו ללכת בחקיו ולשמר מצותיו כיום הזה׃
11O	8	62		89640	והמלך וכל־ישראל עמו זבחים זבח לפני יהוה׃
11O	8	63		89650	ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח ליהוה בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את־בית יהוה המלך וכל־בני ישראל׃
11O	8	64		89660	ביום ההוא קדש המלך את־תוך החצר אשר לפני בית־יהוה כי־עשה שם את־העלה ואת־המנחה ואת חלבי השלמים כי־מזבח הנחשת אשר לפני יהוה קטן מהכיל את־העלה ואת־המנחה ואת חלבי השלמים׃
11O	8	65		89670	ויעש שלמה בעת־ההיא את־החג וכל־ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד־נחל מצרים לפני יהוה אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום׃
11O	8	66		89680	ביום השמיני שלח את־העם ויברכו את־המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל־הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו ולישראל עמו׃
11O	9	1		89690	ויהי ככלות שלמה לבנות את־בית־יהוה ואת־בית המלך ואת כל־חשק שלמה אשר חפץ לעשות׃ ף
11O	9	2		89700	וירא יהוה אל־שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון׃
11O	9	3		89710	ויאמר יהוה אליו שמעתי את־תפלתך ואת־תחנתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את־הבית הזה אשר בנתה לשום־שמי שם עד־עולם והיו עיני ולבי שם כל־הימים׃
11O	9	4		89720	ואתה אם־תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם־לבב ובישר לעשות ככל אשר צויתיך חקי ומשפטי תשמר׃
11O	9	5		89730	והקמתי את־כסא ממלכתך על־ישראל לעלם כאשר דברתי על־דוד אביך לאמר לא־יכרת לך איש מעל כסא ישראל׃
11O	9	6		89740	אם־שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו מצותי חקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם׃
11O	9	7		89750	והכרתי את־ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת־הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל־העמים׃
11O	9	8		89760	והבית הזה יהיה עליון כל־עבר עליו ישם ושרק ואמרו על־מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה׃
11O	9	9		89770	ואמרו על אשר עזבו את־יהוה אלהיהם אשר הוציא את־אבתם מארץ מצרים ויחזקו באלהים אחרים [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו] להם ויעבדם על־כן הביא יהוה עליהם את כל־הרעה הזאת׃ ף
11O	9	10		89780	ויהי מקצה עשרים שנה אשר־בנה שלמה את־שני הבתים את־בית יהוה ואת־בית המלך׃
11O	9	11		89790	חירם מלך־צר נשא את־שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל־חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל׃
11O	9	12		89800	ויצא חירם מצר לראות את־הערים אשר נתן־לו שלמה ולא ישרו בעיניו׃
11O	9	13		89810	ויאמר מה הערים האלה אשר־נתתה לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה׃ ף
11O	9	14		89820	וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב׃
11O	9	15		89830	וזה דבר־המס אשר־העלה המלך שלמה לבנות את־בית יהוה ואת־ביתו ואת־המלוא ואת חומת ירושלם ואת־חצר ואת־מגדו ואת־גזר׃
11O	9	16		89840	פרעה מלך־מצרים עלה וילכד את־גזר וישרפה באש ואת־הכנעני הישב בעיר הרג ויתנה שלחים לבתו אשת שלמה׃
11O	9	17		89850	ויבן שלמה את־גזר ואת־בית חרן תחתון׃
11O	9	18		89860	ואת־בעלת ואת־[כ= תמר] [ק= תדמר] במדבר בארץ׃
11O	9	19		89870	ואת כל־ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו׃
11O	9	20		89880	כל־העם הנותר מן־האמרי החתי הפרזי החוי והיבוסי אשר לא־מבני ישראל המה׃
11O	9	21		89890	בניהם אשר נתרו אחריהם בארץ אשר לא־יכלו בני ישראל להחריםם ויעלם שלמה למס־עבד עד היום הזה׃
11O	9	22		89900	ומבני ישראל לא־נתן שלמה עבד כי־הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלשיו ושרי רכבו ופרשיו׃ ס
11O	9	23		89910	אלה שרי הנצבים אשר על־המלאכה לשלמה חמשים וחמש מאות הרדים בעם העשים במלאכה׃
11O	9	24		89920	אך בת־פרעה עלתה מעיר דוד אל־ביתה אשר בנה־לה אז בנה את־המלוא׃
11O	9	25		89930	והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עלות ושלמים על־המזבח אשר בנה ליהוה והקטיר אתו אשר לפני יהוה ושלם את־הבית׃
11O	9	26		89940	ואני עשה המלך שלמה בעציון־גבר אשר את־אלות על־שפת ים־סוף בארץ אדום׃
11O	9	27		89950	וישלח חירם באני את־עבדיו אנשי אניות ידעי הים עם עבדי שלמה׃
11O	9	28		89960	ויבאו אופירה ויקחו משם זהב ארבע־מאות ועשרים ככר ויבאו אל־המלך שלמה׃ ף
11O	10	1		89970	ומלכת־שבא שמעת את־שמע שלמה לשם יהוה ותבא לנסתו בחידות׃
11O	10	2		89980	ותבא ירושלמה בחיל כבד מאד גמלים נשאים בשמים וזהב רב־מאד ואבן יקרה ותבא אל־שלמה ותדבר אליו את כל־אשר היה עם־לבבה׃
11O	10	3		89990	ויגד־לה שלמה את־כל־דבריה לא־היה דבר נעלם מן־המלך אשר לא הגיד לה׃
11O	10	4		90000	ותרא מלכת־שבא את כל־חכמת שלמה והבית אשר בנה׃
11O	10	5		90010	ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד [כ= משרתו] [ק= משרתיו] ומלבשיהם ומשקיו ועלתו אשר יעלה בית יהוה ולא־היה בה עוד רוח׃
11O	10	6		90020	ותאמר אל־המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על־דבריך ועל־חכמתך׃
11O	10	7		90030	ולא־האמנתי לדברים עד אשר־באתי ותראינה עיני והנה לא־הגד־לי החצי הוספת חכמה וטוב אל־השמועה אשר שמעתי׃
11O	10	8		90040	אשרי אנשיך אשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד השמעים את־חכמתך׃
11O	10	9		90050	יהי יהוה אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על־כסא ישראל באהבת יהוה את־ישראל לעלם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה׃
11O	10	10		90060	ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה לא־בא כבשם ההוא עוד לרב אשר־נתנה מלכת־שבא למלך שלמה׃
11O	10	11		90070	וגם אני חירם אשר־נשא זהב מאופיר הביא מאפיר עצי אלמגים הרבה מאד ואבן יקרה׃
11O	10	12		90080	ויעש המלך את־עצי האלמגים מסעד לבית־יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים לא בא־כן עצי אלמגים ולא נראה עד היום הזה׃
11O	10	13		90090	והמלך שלמה נתן למלכת־שבא את־כל־חפצה אשר שאלה מלבד אשר נתן־לה כיד המלך שלמה ותפן ותלך לארצה היא ועבדיה׃ ס
11O	10	14		90100	ויהי משקל הזהב אשר־בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב׃
11O	10	15		90110	לבד מאנשי התרים ומסחר הרכלים וכל־מלכי הערב ופחות הארץ׃
11O	10	16		90120	ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש־מאות זהב יעלה על־הצנה האחת׃
11O	10	17		90130	ושלש־מאות מגנים זהב שחוט שלשת מנים זהב יעלה על־המגן האחת ויתנם המלך בית יער הלבנון׃ ף
11O	10	18		90140	ויעש המלך כסא־שן גדול ויצפהו זהב מופז׃
11O	10	19		90150	שש מעלות לכסה וראש־עגל לכסה מאחריו וידת מזה ומזה אל־מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות׃
11O	10	20		90160	ושנים עשר אריים עמדים שם על־שש המעלות מזה ומזה לא־נעשה כן לכל־ממלכות׃
11O	10	21		90170	וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית־יער הלבנון זהב סגור אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה׃
11O	10	22		90180	כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכסף שנהבים וקפים ותכיים׃
11O	10	23		90190	ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר ולחכמה׃
11O	10	24		90200	וכל־הארץ מבקשים את־פני שלמה לשמע את־חכמתו אשר־נתן אלהים בלבו׃
11O	10	25		90210	והמה מבאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדים דבר־שנה בשנה׃ ס
11O	10	26		90220	ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי־לו אלף וארבע־מאות רכב ושנים־עשר אלף פרשים וינחם בערי הרכב ועם־המלך בירושלם׃
11O	10	27		90230	ויתן המלך את־הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר־בשפלה לרב׃
11O	10	28		90240	ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוה סחרי המלך יקחו מקוה במחיר׃
11O	10	29		90250	ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה וכן לכל־מלכי החתים ולמלכי ארם בידם יצאו׃ ף
11O	11	1		90260	והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת־בת־פרעה מואביות עמניות אדמית צדנית חתית׃
11O	11	2		90270	מן־הגוים אשר אמר־יהוה אל־בני ישראל לא־תבאו בהם והם לא־יבאו בכם אכן יטו את־לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה׃
11O	11	3		90280	ויהי־לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות ויטו נשיו את־לבו׃
11O	11	4		90290	ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את־לבבו אחרי אלהים אחרים ולא־היה לבבו שלם עם־יהוה אלהיו כלבב דויד אביו׃
11O	11	5		90300	וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים׃
11O	11	6		90310	ויעש שלמה הרע בעיני יהוה ולא מלא אחרי יהוה כדוד אביו׃ ס
11O	11	7		90320	אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על־פני ירושלם ולמלך שקץ בני עמון׃
11O	11	8		90330	וכן עשה לכל־נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלהיהן׃
11O	11	9		90340	ויתאנף יהוה בשלמה כי־נטה לבבו מעם יהוה אלהי ישראל הנראה אליו פעמים׃
11O	11	10		90350	וצוה אליו על־הדבר הזה לבלתי־לכת אחרי אלהים אחרים ולא שמר את אשר־צוה יהוה׃ ף
11O	11	11		90360	ויאמר יהוה לשלמה יען אשר היתה־זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את־הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך׃
11O	11	12		90370	אך־בימיך לא אעשנה למען דוד אביך מיד בנך אקרענה׃
11O	11	13		90380	רק את־כל־הממלכה לא אקרע שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי ולמען ירושלם אשר בחרתי׃
11O	11	14		90390	ויקם יהוה שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום׃
11O	11	15		90400	ויהי בהיות דוד את־אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את־החללים ויך כל־זכר באדום׃
11O	11	16		90410	כי ששת חדשים ישב־שם יואב וכל־ישראל עד־הכרית כל־זכר באדום׃
11O	11	17		90420	ויברח אדד הוא ואנשים אדמיים מעבדי אביו אתו לבוא מצרים והדד נער קטן׃
11O	11	18		90430	ויקמו ממדין ויבאו פארן ויקחו אנשים עםם מפארן ויבאו מצרים אל־פרעה מלך־מצרים ויתן־לו בית ולחם אמר לו וארץ נתן לו׃
11O	11	19		90440	וימצא הדד חן בעיני פרעה מאד ויתן־לו אשה את־אחות אשתו אחות תחפניס הגבירה׃
11O	11	20		90450	ותלד לו אחות תחפניס את גנבת בנו ותגמלהו תחפנס בתוך בית פרעה ויהי גנבת בית פרעה בתוך בני פרעה׃
11O	11	21		90460	והדד שמע במצרים כי־שכב דוד עם־אבתיו וכי־מת יואב שר־הצבא ויאמר הדד אל־פרעה שלחני ואלך אל־ארצי׃
11O	11	22		90470	ויאמר לו פרעה כי מה־אתה חסר עמי והנך מבקש ללכת אל־ארצך ויאמר לא כי שלח תשלחני׃
11O	11	23		90480	ויקם אלהים לו שטן את־רזון בן־אלידע אשר ברח מאת הדדעזר מלך־צובה אדניו׃
11O	11	24		90490	ויקבץ עליו אנשים ויהי שר־גדוד בהרג דוד אתם וילכו דמשק וישבו בה וימלכו בדמשק׃
11O	11	25		90500	ויהי שטן לישראל כל־ימי שלמה ואת־הרעה אשר הדד ויקץ בישראל וימלך על־ארם׃ ף
11O	11	26		90510	וירבעם בן־נבט אפרתי מן־הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה וירם יד במלך׃
11O	11	27		90520	וזה הדבר אשר־הרים יד במלך שלמה בנה את־המלוא סגר את־פרץ עיר דוד אביו׃
11O	11	28		90530	והאיש ירבעם גבור חיל וירא שלמה את־הנער כי־עשה מלאכה הוא ויפקד אתו לכל־סבל בית יוסף׃ ס
11O	11	29		90540	ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה׃
11O	11	30		90550	ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים׃
11O	11	31		90560	ויאמר לירבעם קח־לך עשרה קרעים כי כה אמר יהוה אלהי ישראל הנני קרע את־הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים׃
11O	11	32		90570	והשבט האחד יהיה־לו למען עבדי דוד ולמען ירושלם העיר אשר בחרתי בה מכל שבטי ישראל׃
11O	11	33		90580	יען אשר עזבוני וישתחוו לעשתרת אלהי צדנין לכמוש אלהי מואב ולמלכם אלהי בני־עמון ולא־הלכו בדרכי לעשות הישר בעיני וחקתי ומשפטי כדוד אביו׃
11O	11	34		90590	ולא־אקח את־כל־הממלכה מידו כי נשיא אשתנו כל ימי חייו למען דוד עבדי אשר בחרתי אתו אשר שמר מצותי וחקתי׃
11O	11	35		90600	ולקחתי המלוכה מיד בנו ונתתיה לך את עשרת השבטים׃
11O	11	36		90610	ולבנו אתן שבט־אחד למען היות־ניר לדויד־עבדי כל־הימים לפני בירושלם העיר אשר בחרתי לי לשום שמי שם׃
11O	11	37		90620	ואתך אקח ומלכת בכל אשר־תאוה נפשך והיית מלך על־ישראל׃
11O	11	38		90630	והיה אם־תשמע את־כל־אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי כאשר עשה דוד עבדי והייתי עמך ובניתי לך בית־נאמן כאשר בניתי לדוד ונתתי לך את־ישראל׃
11O	11	39		90640	ואענה את־זרע דוד למען זאת אך לא כל־הימים׃ ס
11O	11	40		90650	ויבקש שלמה להמית את־ירבעם ויקם ירבעם ויברח מצרים אל־שישק מלך־מצרים ויהי במצרים עד־מות שלמה׃
11O	11	41		90660	ויתר דברי שלמה וכל־אשר עשה וחכמתו הלוא־הם כתבים על־ספר דברי שלמה׃
11O	11	42		90670	והימים אשר מלך שלמה בירושלם על־כל־ישראל ארבעים שנה׃
11O	11	43		90680	וישכב שלמה עם־אבתיו ויקבר בעיר דוד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו׃ ס
11O	12	1		90690	וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל־ישראל להמליך אתו׃
11O	12	2		90700	ויהי כשמע ירבעם בן־נבט והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני המלך שלמה וישב ירבעם במצרים׃
11O	12	3		90710	וישלחו ויקראו־לו [כ= ויבאו] [ק= ויבא] ירבעם וכל־קהל ישראל וידברו אל־רחבעם לאמר׃
11O	12	4		90720	אביך הקשה את־עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר־נתן עלינו ונעבדך׃
11O	12	5		90730	ויאמר אליהם לכו עד שלשה ימים ושובו אלי וילכו העם׃
11O	12	6		90740	ויועץ המלך רחבעם את־הזקנים אשר־היו עמדים את־פני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את־העם־הזה דבר׃
11O	12	7		90750	[כ= וידבר] [ק= וידברו] אליו לאמר אם־היום תהיה־עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל־הימים׃
11O	12	8		90760	ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את־הילדים אשר גדלו אתו אשר העמדים לפניו׃
11O	12	9		90770	ויאמר אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את־העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן־העל אשר־נתן אביך עלינו׃
11O	12	10		90780	וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה־תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את־עלנו ואתה הקל מעלינו כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי׃
11O	12	11		90790	ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אוסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃
11O	12	12		90800	[כ= ויבו] [ק= ויבוא] ירבעם וכל־העם אל־רחבעם ביום השלישי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלישי׃
11O	12	13		90810	ויען המלך את־העם קשה ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו׃
11O	12	14		90820	וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר אבי הכביד את־עלכם ואני אסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃
11O	12	15		90830	ולא־שמע המלך אל־העם כי־היתה סבה מעם יהוה למען הקים את־דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני אל־ירבעם בן־נבט׃
11O	12	16		90840	וירא כל־ישראל כי לא־שמע המלך אליהם וישבו העם את־המלך דבר לאמר מה־לנו חלק בדוד ולא־נחלה בבן־ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו׃
11O	12	17		90850	ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם׃ ף
11O	12	18		90860	וישלח המלך רחבעם את־אדרם אשר על־המס וירגמו כל־ישראל בו אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם׃
11O	12	19		90870	ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה׃ ס
11O	12	20		90880	ויהי כשמע כל־ישראל כי־שב ירבעם וישלחו ויקראו אתו אל־העדה וימליכו אתו על־כל־ישראל לא היה אחרי בית־דוד זולתי שבט־יהודה לבדו׃
11O	12	21		90890	[כ= ויבאו] [ק= ויבא] רחבעם ירושלם ויקהל את־כל־בית יהודה ואת־שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־בית ישראל להשיב את־המלוכה לרחבעם בן־שלמה׃ ף
11O	12	22		90900	ויהי דבר האלהים אל־שמעיה איש־האלהים לאמר׃
11O	12	23		90910	אמר אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל־כל־בית יהודה ובנימין ויתר העם לאמר׃
11O	12	24		90920	כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תלחמון עם־אחיכם בני־ישראל שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את־דבר יהוה וישבו ללכת כדבר יהוה׃ ס
11O	12	25		90930	ויבן ירבעם את־שכם בהר אפרים וישב בה ויצא משם ויבן את־פנואל׃
11O	12	26		90940	ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד׃
11O	12	27		90950	אם־יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית־יהוה בירושלם ושב לב העם הזה אל־אדניהם אל־רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל־רחבעם מלך־יהודה׃
11O	12	28		90960	ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב־לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
11O	12	29		90970	וישם את־האחד בבית־אל ואת־האחד נתן בדן׃
11O	12	30		90980	ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד־דן׃
11O	12	31		90990	ויעש את־בית במות ויעש כהנים מקצות העם אשר לא־היו מבני לוי׃
11O	12	32		91000	ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה־עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על־המזבח כן עשה בבית־אל לזבח לעגלים אשר־עשה והעמיד בבית אל את־כהני הבמות אשר עשה׃
11O	12	33		91010	ויעל על־המזבח אשר־עשה בבית־אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר־בדא [כ= מלבד] [ק= מלבו] ויעש חג לבני ישראל ויעל על־המזבח להקטיר׃ ף
11O	13	1		91020	והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר יהוה אל־בית־אל וירבעם עמד על־המזבח להקטיר׃
11O	13	2		91030	ויקרא על־המזבח בדבר יהוה ויאמר מזבח מזבח כה אמר יהוה הנה־בן נולד לבית־דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את־כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך׃
11O	13	3		91040	ונתן ביום ההוא מופת לאמר זה המופת אשר דבר יהוה הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר־עליו׃
11O	13	4		91050	ויהי כשמע המלך את־דבר איש־האלהים אשר קרא על־המזבח בבית־אל וישלח ירבעם את־ידו מעל המזבח לאמר תפשהו ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכל להשיבה אליו׃
11O	13	5		91060	והמזבח נקרע וישפך הדשן מן־המזבח כמופת אשר נתן איש האלהים בדבר יהוה׃
11O	13	6		91070	ויען המלך ויאמר אל־איש האלהים חל־נא את־פני יהוה אלהיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי ויחל איש־האלהים את־פני יהוה ותשב יד־המלך אליו ותהי כבראשנה׃
11O	13	7		91080	וידבר המלך אל־איש האלהים באה־אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת׃
11O	13	8		91090	ויאמר איש־האלהים אל־המלך אם־תתן־לי את־חצי ביתך לא אבא עמך ולא־אכל לחם ולא אשתה־מים במקום הזה׃
11O	13	9		91100	כי־כן צוה אתי בדבר יהוה לאמר לא־תאכל לחם ולא תשתה־מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת׃
11O	13	10		91110	וילך בדרך אחר ולא־שב בדרך אשר בא בה אל־בית־אל׃ ף
11O	13	11		91120	ונביא אחד זקן ישב בבית־אל ויבוא בנו ויספר־לו את־כל־המעשה אשר־עשה איש־האלהים היום בבית־אל את־הדברים אשר דבר אל־המלך ויספרום לאביהם׃
11O	13	12		91130	וידבר אלהם אביהם אי־זה הדרך הלך ויראו בניו את־הדרך אשר הלך איש האלהים אשר־בא מיהודה׃
11O	13	13		91140	ויאמר אל־בניו חבשו־לי החמור ויחבשו־לו החמור וירכב עליו׃
11O	13	14		91150	וילך אחרי איש האלהים וימצאהו ישב תחת האלה ויאמר אליו האתה איש־האלהים אשר־באת מיהודה ויאמר אני׃
11O	13	15		91160	ויאמר אליו לך אתי הביתה ואכל לחם׃
11O	13	16		91170	ויאמר לא אוכל לשוב אתך ולבוא אתך ולא־אכל לחם ולא־אשתה אתך מים במקום הזה׃
11O	13	17		91180	כי־דבר אלי בדבר יהוה לא־תאכל לחם ולא־תשתה שם מים לא־תשוב ללכת בדרך אשר־הלכת בה׃
11O	13	18		91190	ויאמר לו גם־אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר יהוה לאמר השבהו אתך אל־ביתך ויאכל לחם וישת מים כחש לו׃
11O	13	19		91200	וישב אתו ויאכל לחם בביתו וישת מים׃
11O	13	20		91210	ויהי הם ישבים אל־השלחן ף ויהי דבר־יהוה אל־הנביא אשר השיבו׃
11O	13	21		91220	ויקרא אל־איש האלהים אשר־בא מיהודה לאמר כה אמר יהוה יען כי מרית פי יהוה ולא שמרת את־המצוה אשר צוך יהוה אלהיך׃
11O	13	22		91230	ותשב ותאכל לחם ותשת מים במקום אשר דבר אליך אל־תאכל לחם ואל־תשת מים לא־תבוא נבלתך אל־קבר אבתיך׃
11O	13	23		91240	ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי שתותו ויחבש־לו החמור לנביא אשר השיבו׃
11O	13	24		91250	וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו ותהי נבלתו משלכת בדרך והחמור עמד אצלה והאריה עמד אצל הנבלה׃
11O	13	25		91260	והנה אנשים עברים ויראו את־הנבלה משלכת בדרך ואת־האריה עמד אצל הנבלה ויבאו וידברו בעיר אשר הנביא הזקן ישב בה׃
11O	13	26		91270	וישמע הנביא אשר השיבו מן־הדרך ויאמר איש האלהים הוא אשר מרה את־פי יהוה ויתנהו יהוה לאריה וישברהו וימתהו כדבר יהוה אשר דבר־לו׃
11O	13	27		91280	וידבר אל־בניו לאמר חבשו־לי את־החמור ויחבשו׃
11O	13	28		91290	וילך וימצא את־נבלתו משלכת בדרך וחמור והאריה עמדים אצל הנבלה לא־אכל האריה את־הנבלה ולא שבר את־החמור׃
11O	13	29		91300	וישא הנביא את־נבלת איש־האלהים וינחהו אל־החמור וישיבהו ויבא אל־עיר הנביא הזקן לספד ולקברו׃
11O	13	30		91310	וינח את־נבלתו בקברו ויספדו עליו הוי אחי׃
11O	13	31		91320	ויהי אחרי קברו אתו ויאמר אל־בניו לאמר במותי וקברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו אצל עצמתיו הניחו את־עצמתי׃
11O	13	32		91330	כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר יהוה על־המזבח אשר בבית־אל ועל כל־בתי הבמות אשר בערי שמרון׃ ף
11O	13	33		91340	אחר הדבר הזה לא־שב ירבעם מדרכו הרעה וישב ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את־ידו ויהי כהני במות׃
11O	13	34		91350	ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה׃ ף
11O	14	1		91360	בעת ההיא חלה אביה בן־ירבעם׃
11O	14	2		91370	ויאמר ירבעם לאשתו קומי נא והשתנית ולא ידעו כי־[כ= אתי] [ק= את] אשת ירבעם והלכת שלה הנה־שם אחיה הנביא הוא־דבר עלי למלך על־העם הזה׃
11O	14	3		91380	ולקחת בידך עשרה לחם ונקדים ובקבק דבש ובאת אליו הוא יגיד לך מה־יהיה לנער׃
11O	14	4		91390	ותעש כן אשת ירבעם ותקם ותלך שלה ותבא בית אחיה ואחיהו לא־יכל לראות כי קמו עיניו משיבו׃ ס
11O	14	5		91400	ויהוה אמר אל־אחיהו הנה אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אל־בנה כי־חלה הוא כזה וכזה תדבר אליה ויהי כבאה והיא מתנכרה׃
11O	14	6		91410	ויהי כשמע אחיהו את־קול רגליה באה בפתח ויאמר באי אשת ירבעם למה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה׃
11O	14	7		91420	לכי אמרי לירבעם כה־אמר יהוה אלהי ישראל יען אשר הרימתיך מתוך העם ואתנך נגיד על עמי ישראל׃
11O	14	8		91430	ואקרע את־הממלכה מבית דוד ואתנה לך ולא־היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי ואשר־הלך אחרי בכל־לבבו לעשות רק הישר בעיני׃
11O	14	9		91440	ותרע לעשות מכל אשר־היו לפניך ותלך ותעשה־לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני ואתי השלכת אחרי גוך׃ ס
11O	14	10		91450	לכן הנני מביא רעה אל־בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל ובערתי אחרי בית־ירבעם כאשר יבער הגלל עד־תמו׃
11O	14	11		91460	המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים כי יהוה דבר׃
11O	14	12		91470	ואת קומי לכי לביתך בבאה רגליך העירה ומת הילד׃
11O	14	13		91480	וספדו־לו כל־ישראל וקברו אתו כי־זה לבדו יבא לירבעם אל־קבר יען נמצא־בו דבר טוב אל־יהוה אלהי ישראל בבית ירבעם׃
11O	14	14		91490	והקים יהוה לו מלך על־ישראל אשר יכרית את־בית ירבעם זה היום ומה גם־עתה׃
11O	14	15		91500	והכה יהוה את־ישראל כאשר ינוד הקנה במים ונתש את־ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר יען אשר עשו את־אשריהם מכעיסים את־יהוה׃
11O	14	16		91510	ויתן את־ישראל בגלל חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את־ישראל׃
11O	14	17		91520	ותקם אשת ירבעם ותלך ותבא תרצתה היא באה בסף־הבית והנער מת׃
11O	14	18		91530	ויקברו אתו ויספדו־לו כל־ישראל כדבר יהוה אשר דבר ביד־עבדו אחיהו הנביא׃
11O	14	19		91540	ויתר דברי ירבעם אשר נלחם ואשר מלך הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
11O	14	20		91550	והימים אשר מלך ירבעם עשרים ושתים שנה וישכב עם־אבתיו וימלך נדב בנו תחתיו׃ ף
11O	14	21		91560	ורחבעם בן־שלמה מלך ביהודה בן־ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר־בחר יהוה לשום את־שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית׃
11O	14	22		91570	ויעש יהודה הרע בעיני יהוה ויקנאו אתו מכל אשר עשו אבתם בחטאתם אשר חטאו׃
11O	14	23		91580	ויבנו גם־המה להם במות ומצבות ואשרים על כל־גבעה גבהה ותחת כל־עץ רעןן׃
11O	14	24		91590	וגם־קדש היה בארץ עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃ ף
11O	14	25		91600	ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה [כ= שושק] [ק= שישק] מלך־מצרים על־ירושלם׃
11O	14	26		91610	ויקח את־אצרות בית־יהוה ואת־אוצרות בית המלך ואת־הכל לקח ויקח את־כל־מגני הזהב אשר עשה שלמה׃
11O	14	27		91620	ויעש המלך רחבעם תחתם מגני נחשת והפקיד על־יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך׃
11O	14	28		91630	ויהי מדי־בא המלך בית יהוה ישאום הרצים והשיבום אל־תא הרצים׃
11O	14	29		91640	ויתר דברי רחבעם וכל־אשר עשה הלא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
11O	14	30		91650	ומלחמה היתה בין־רחבעם ובין ירבעם כל־הימים׃
11O	14	31		91660	וישכב רחבעם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד ושם אמו נעמה העמנית וימלך אבים בנו תחתיו׃ ף
11O	15	1		91670	ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם בן־נבט מלך אבים על־יהודה׃
11O	15	2		91680	שלש שנים מלך בירושלם ושם אמו מעכה בת־אבישלום׃
11O	15	3		91690	וילך בכל־חטאות אביו אשר־עשה לפניו ולא־היה לבבו שלם עם־יהוה אלהיו כלבב דוד אביו׃
11O	15	4		91700	כי למען דוד נתן יהוה אלהיו לו ניר בירושלם להקים את־בנו אחריו ולהעמיד את־ירושלם׃
11O	15	5		91710	אשר עשה דוד את־הישר בעיני יהוה ולא־סר מכל אשר־צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי׃
11O	15	6		91720	ומלחמה היתה בין־רחבעם ובין ירבעם כל־ימי חייו׃
11O	15	7		91730	ויתר דברי אבים וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה ומלחמה היתה בין אבים ובין ירבעם׃
11O	15	8		91740	וישכב אבים עם־אבתיו ויקברו אתו בעיר דוד וימלך אסא בנו תחתיו׃ ף
11O	15	9		91750	ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא מלך יהודה׃
11O	15	10		91760	וארבעים ואחת שנה מלך בירושלם ושם אמו מעכה בת־אבישלום׃
11O	15	11		91770	ויעש אסא הישר בעיני יהוה כדוד אביו׃
11O	15	12		91780	ויעבר הקדשים מן־הארץ ויסר את־כל־הגללים אשר עשו אבתיו׃
11O	15	13		91790	וגם את־מעכה אמו ויסרה מגבירה אשר־עשתה מפלצת לאשרה ויכרת אסא את־מפלצתה וישרף בנחל קדרון׃
11O	15	14		91800	והבמות לא־סרו רק לבב־אסא היה שלם עם־יהוה כל־ימיו׃
11O	15	15		91810	ויבא את־קדשי אביו [כ= וקדשו] [ק= וקדשי] בית יהוה כסף וזהב וכלים׃
11O	15	16		91820	ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך־ישראל כל־ימיהם׃
11O	15	17		91830	ויעל בעשא מלך־ישראל על־יהודה ויבן את־הרמה לבלתי תת יצא ובא לאסא מלך יהודה׃
11O	15	18		91840	ויקח אסא את־כל־הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית־יהוה ואת־אוצרות בית [כ= מלך] [ק= המלך] ויתנם ביד־עבדיו וישלחם המלך אסא אל־בן־הדד בן־טברמן בן־חזיון מלך ארם הישב בדמשק לאמר׃
11O	15	19		91850	ברית ביני ובינך בין אבי ובין אביך הנה שלחתי לך שחד כסף וזהב לך הפרה את־בריתך את־בעשא מלך־ישראל ויעלה מעלי׃
11O	15	20		91860	וישמע בן־הדד אל־המלך אסא וישלח את־שרי החילים אשר־לו על־ערי ישראל ויך את־עיון ואת־דן ואת אבל בית־מעכה ואת כל־כנרות על כל־ארץ נפתלי׃
11O	15	21		91870	ויהי כשמע בעשא ויחדל מבנות את־הרמה וישב בתרצה׃
11O	15	22		91880	והמלך אסא השמיע את־כל־יהודה אין נקי וישאו את־אבני הרמה ואת־עציה אשר בנה בעשא ויבן בם המלך אסא את־גבע בנימן ואת־המצפה׃
11O	15	23		91890	ויתר כל־דברי־אסא וכל־גבורתו וכל־אשר עשה והערים אשר בנה הלא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה רק לעת זקנתו חלה את־רגליו׃
11O	15	24		91900	וישכב אסא עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך יהושפט בנו תחתיו׃ ף
11O	15	25		91910	ונדב בן־ירבעם מלך על־ישראל בשנת שתים לאסא מלך יהודה וימלך על־ישראל שנתים׃
11O	15	26		91920	ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרך אביו ובחטאתו אשר החטיא את־ישראל׃
11O	15	27		91930	ויקשר עליו בעשא בן־אחיה לבית יששכר ויכהו בעשא בגבתון אשר לפלשתים ונדב וכל־ישראל צרים על־גבתון׃
11O	15	28		91940	וימתהו בעשא בשנת שלש לאסא מלך יהודה וימלך תחתיו׃
11O	15	29		91950	ויהי כמלכו הכה את־כל־בית ירבעם לא־השאיר כל־נשמה לירבעם עד־השמדו כדבר יהוה אשר דבר ביד־עבדו אחיה השילני׃
11O	15	30		91960	על־חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את־ישראל בכעסו אשר הכעיס את־יהוה אלהי ישראל׃
11O	15	31		91970	ויתר דברי נדב וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
11O	15	32		91980	ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך־ישראל כל־ימיהם׃ ף
11O	15	33		91990	בשנת שלש לאסא מלך יהודה מלך בעשא בן־אחיה על־כל־ישראל בתרצה עשרים וארבע שנה׃
11O	15	34		92000	ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרך ירבעם ובחטאתו אשר החטיא את־ישראל׃ ס
11O	16	1		92010	ויהי דבר־יהוה אל־יהוא בן־חנני על־בעשא לאמר׃
11O	16	2		92020	יען אשר הרימתיך מן־העפר ואתנך נגיד על עמי ישראל ותלך בדרך ירבעם ותחטא את־עמי ישראל להכעיסני בחטאתם׃
11O	16	3		92030	הנני מבעיר אחרי בעשא ואחרי ביתו ונתתי את־ביתך כבית ירבעם בן־נבט׃
11O	16	4		92040	המת לבעשא בעיר יאכלו הכלבים והמת לו בשדה יאכלו עוף השמים׃
11O	16	5		92050	ויתר דברי בעשא ואשר עשה וגבורתו הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
11O	16	6		92060	וישכב בעשא עם־אבתיו ויקבר בתרצה וימלך אלה בנו תחתיו׃
11O	16	7		92070	וגם ביד־יהוא בן־חנני הנביא דבר־יהוה היה אל־בעשא ואל־ביתו ועל כל־הרעה אשר־עשה בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיו להיות כבית ירבעם ועל אשר־הכה אתו׃ ף
11O	16	8		92080	בשנת עשרים ושש שנה לאסא מלך יהודה מלך אלה בן־בעשא על־ישראל בתרצה שנתים׃
11O	16	9		92090	ויקשר עליו עבדו זמרי שר מחצית הרכב והוא בתרצה שתה שכור בית ארצא אשר על־הבית בתרצה׃
11O	16	10		92100	ויבא זמרי ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ושבע לאסא מלך יהודה וימלך תחתיו׃
11O	16	11		92110	ויהי במלכו כשבתו על־כסאו הכה את־כל־בית בעשא לא־השאיר לו משתין בקיר וגאליו ורעהו׃
11O	16	12		92120	וישמד זמרי את כל־בית בעשא כדבר יהוה אשר דבר אל־בעשא ביד יהוא הנביא׃
11O	16	13		92130	אל כל־חטאות בעשא וחטאות אלה בנו אשר חטאו ואשר החטיאו את־ישראל להכעיס את־יהוה אלהי ישראל בהבליהם׃
11O	16	14		92140	ויתר דברי אלה וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ ף
11O	16	15		92150	בשנת עשרים ושבע שנה לאסא מלך יהודה מלך זמרי שבעת ימים בתרצה והעם חנים על־גבתון אשר לפלשתים׃
11O	16	16		92160	וישמע העם החנים לאמר קשר זמרי וגם הכה את־המלך וימלכו כל־ישראל את־עמרי שר־צבא על־ישראל ביום ההוא במחנה׃
11O	16	17		92170	ויעלה עמרי וכל־ישראל עמו מגבתון ויצרו על־תרצה׃
11O	16	18		92180	ויהי כראות זמרי כי־נלכדה העיר ויבא אל־ארמון בית־המלך וישרף עליו את־בית־מלך באש וימת׃
11O	16	19		92190	על־[כ= חטאתו] [ק= חטאתיו] אשר חטא לעשות הרע בעיני יהוה ללכת בדרך ירבעם ובחטאתו אשר עשה להחטיא את־ישראל׃
11O	16	20		92200	ויתר דברי זמרי וקשרו אשר קשר הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ ף
11O	16	21		92210	אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן־גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי׃
11O	16	22		92220	ויחזק העם אשר אחרי עמרי את־העם אשר אחרי תבני בן־גינת וימת תבני וימלך עמרי׃ ף
11O	16	23		92230	בשנת שלשים ואחת שנה לאסא מלך יהודה מלך עמרי על־ישראל שתים עשרה שנה בתרצה מלך שש־שנים׃
11O	16	24		92240	ויקן את־ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את־ההר ויקרא את־שם העיר אשר בנה על שם־שמר אדני ההר שמרון׃
11O	16	25		92250	ויעשה עמרי הרע בעיני יהוה וירע מכל אשר לפניו׃
11O	16	26		92260	וילך בכל־דרך ירבעם בן־נבט [כ= ובחטאתיו] [ק= ובחטאתו] אשר החטיא את־ישראל להכעיס את־יהוה אלהי ישראל בהבליהם׃*
11O	16	27		92270	ויתר דברי עמרי אשר עשה וגבורתו אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
11O	16	28		92280	וישכב עמרי עם־אבתיו ויקבר בשמרון וימלך אחאב בנו תחתיו׃ ף
11O	16	29		92290	ואחאב בן־עמרי מלך על־ישראל בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך יהודה וימלך אחאב בן־עמרי על־ישראל בשמרון עשרים ושתים שנה׃
11O	16	30		92300	ויעש אחאב בן־עמרי הרע בעיני יהוה מכל אשר לפניו׃
11O	16	31		92310	ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן־נבט ויקח אשה את־איזבל בת־אתבעל מלך צידנים וילך ויעבד את־הבעל וישתחו לו׃
11O	16	32		92320	ויקם מזבח לבעל בית הבעל אשר בנה בשמרון׃
11O	16	33		92330	ויעש אחאב את־האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את־יהוה אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו׃
11O	16	34		92340	בימיו בנה חיאל בית האלי את־יריחה באבירם בכרו יסדה [כ= ובשגיב] [ק= ובשגוב] צעירו הציב דלתיה כדבר יהוה אשר דבר ביד יהושע בן־נון׃ ס
11O	17	1		92350	ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל־אחאב חי־יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם־יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם־לפי דברי׃ ס
11O	17	2		92360	ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃
11O	17	3		92370	לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃
11O	17	4		92380	והיה מהנחל תשתה ואת־הערבים צויתי לכלכלך שם׃
11O	17	5		92390	וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃
11O	17	6		92400	והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן־הנחל ישתה׃
11O	17	7		92410	ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא־היה גשם בארץ׃ ס
11O	17	8		92420	ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃
11O	17	9		92430	קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׃
11O	17	10		92440	ויקם וילך צרפתה ויבא אל־פתח העיר והנה־שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי־נא לי מעט־מים בכלי ואשתה׃
11O	17	11		92450	ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי־נא לי פת־לחם בידך׃
11O	17	12		92460	ותאמר חי־יהוה אלהיך אם־יש־לי מעוג כי אם־מלא כף־קמח בכד ומעט־שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃
11O	17	13		92470	ויאמר אליה אליהו אל־תיראי באי עשי כדברך אך עשי־לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃ ס
11O	17	14		92480	כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום [כ= תתן] [ק= תת]־יהוה גשם על־פני האדמה׃
11O	17	15		92490	ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל [כ= הוא] [ק= היא]־[כ= והיא] [ק= והוא] וביתה ימים׃
11O	17	16		92500	כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃ ף
11O	17	17		92510	ויהי אחר הדברים האלה חלה בן־האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא־נותרה־בו נשמה׃
11O	17	18		92520	ותאמר אל־אליהו מה־לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את־עוני ולהמית את־בני׃
11O	17	19		92530	ויאמר אליה תני־לי את־בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל־העליה אשר־הוא ישב שם וישכבהו על־מטתו׃
11O	17	20		92540	ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על־האלמנה אשר־אני מתגורר עמה הרעות להמית את־בנה׃
11O	17	21		92550	ויתמדד על־הילד שלש פעמים ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש־הילד הזה על־קרבו׃
11O	17	22		92560	וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש־הילד על־קרבו ויחי׃
11O	17	23		92570	ויקח אליהו את־הילד וירדהו מן־העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃
11O	17	24		92580	ותאמר האשה אל־אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר־יהוה בפיך אמת׃ ף
11O	18	1		92590	ויהי ימים רבים ודבר־יהוה היה אל־אליהו בשנה השלישית לאמר לך הראה אל־אחאב ואתנה מטר על־פני האדמה׃
11O	18	2		92600	וילך אליהו להראות אל־אחאב והרעב חזק בשמרון׃
11O	18	3		92610	ויקרא אחאב אל־עבדיהו אשר על־הבית ועבדיהו היה ירא את־יהוה מאד׃
11O	18	4		92620	ויהי בהכרית איזבל את נביאי יהוה ויקח עבדיהו מאה נבאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים׃
11O	18	5		92630	ויאמר אחאב אל־עבדיהו לך בארץ אל־כל־מעיני המים ואל כל־הנחלים אולי נמצא חציר ונחיה סוס ופרד ולוא נכרית מהבהמה׃
11O	18	6		92640	ויחלקו להם את־הארץ לעבר־בה אחאב הלך בדרך אחד לבדו ועבדיהו הלך בדרך־אחד לבדו׃
11O	18	7		92650	ויהי עבדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו ויכרהו ויפל על־פניו ויאמר האתה זה אדני אליהו׃
11O	18	8		92660	ויאמר לו אני לך אמר לאדניך הנה אליהו׃
11O	18	9		92670	ויאמר מה חטאתי כי־אתה נתן את־עבדך ביד־אחאב להמיתני׃
11O	18	10		92680	חי יהוה אלהיך אם־יש־גוי וממלכה אשר לא־שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את־הממלכה ואת־הגוי כי לא ימצאכה׃
11O	18	11		92690	ועתה אתה אמר לך אמר לאדניך הנה אליהו׃
11O	18	12		92700	והיה אני אלך מאתך ורוח יהוה ישאך על אשר לא־אדע ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך והרגני ועבדך ירא את־יהוה מנערי׃
11O	18	13		92710	הלא־הגד לאדני את אשר־עשיתי בהרג איזבל את נביאי יהוה ואחבא מנביאי יהוה מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים׃
11O	18	14		92720	ועתה אתה אמר לך אמר לאדניך הנה אליהו והרגני׃ ס
11O	18	15		92730	ויאמר אליהו חי יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו כי היום אראה אליו׃
11O	18	16		92740	וילך עבדיהו לקראת אחאב ויגד־לו וילך אחאב לקראת אליהו׃
11O	18	17		92750	ויהי כראות אחאב את־אליהו ויאמר אחאב אליו האתה זה עכר ישראל׃
11O	18	18		92760	ויאמר לא עכרתי את־ישראל כי אם־אתה ובית אביך בעזבכם את־מצות יהוה ותלך אחרי הבעלים׃
11O	18	19		92770	ועתה שלח קבץ אלי את־כל־ישראל אל־הר הכרמל ואת־נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי האשרה ארבע מאות אכלי שלחן איזבל׃
11O	18	20		92780	וישלח אחאב בכל־בני ישראל ויקבץ את־הנביאים אל־הר הכרמל׃
11O	18	21		92790	ויגש אליהו אל־כל־העם ויאמר עד־מתי אתם פסחים על־שתי הסעפים אם־יהוה האלהים לכו אחריו ואם־הבעל לכו אחריו ולא־ענו העם אתו דבר׃
11O	18	22		92800	ויאמר אליהו אל־העם אני נותרתי נביא ליהוה לבדי ונביאי הבעל ארבע־מאות וחמשים איש׃
11O	18	23		92810	ויתנו־לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על־העצים ואש לא ישימו ואני אעשה את־הפר האחד ונתתי על־העצים ואש לא אשים׃
11O	18	24		92820	וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם־יהוה והיה האלהים אשר־יענה באש הוא האלהים ויען כל־העם ויאמרו טוב הדבר׃
11O	18	25		92830	ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנה כי אתם הרבים וקראו בשם אלהיכם ואש לא תשימו׃
11O	18	26		92840	ויקחו את־הפר אשר־נתן להם ויעשו ויקראו בשם־הבעל מהבקר ועד־הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין ענה ויפסחו על־המזבח אשר עשה׃
11O	18	27		92850	ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול־גדול כי־אלהים הוא כי שיח וכי־שיג לו וכי־דרך לו אולי ישן הוא ויקץ׃
11O	18	28		92860	ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד־שפך־דם עליהם׃
11O	18	29		92870	ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין־קול ואין־ענה ואין קשב׃
11O	18	30		92880	ויאמר אליהו לכל־העם גשו אלי ויגשו כל־העם אליו וירפא את־מזבח יהוה ההרוס׃
11O	18	31		92890	ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני־יעקב אשר היה דבר־יהוה אליו לאמר ישראל יהיה שמך׃
11O	18	32		92900	ויבנה את־האבנים מזבח בשם יהוה ויעש תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח׃
11O	18	33		92910	ויערך את־העצים וינתח את־הפר וישם על־העצים׃
11O	18	34		92920	ויאמר מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על־העלה ועל־העצים
11O	18	34		92930	ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו׃
11O	18	35		92940	וילכו המים סביב למזבח וגם את־התעלה מלא־מים׃
11O	18	36		92950	ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי־אתה אלהים בישראל ואני עבדך [כ= ובדבריך] [ק= ובדברך] עשיתי את כל־הדברים האלה׃
11O	18	37		92960	ענני יהוה ענני וידעו העם הזה כי־אתה יהוה האלהים ואתה הסבת את־לבם אחרנית׃
11O	18	38		92970	ותפל אש־יהוה ותאכל את־העלה ואת־העצים ואת־האבנים ואת־העפר ואת־המים אשר־בתעלה לחכה׃
11O	18	39		92980	וירא כל־העם ויפלו על־פניהם ויאמרו יהוה הוא האלהים יהוה הוא האלהים׃
11O	18	40		92990	ויאמר אליהו להם תפשו את־נביאי הבעל איש אל־ימלט מהם ויתפשום ויורדם אליהו אל־נחל קישון וישחטם שם׃
11O	18	41		93000	ויאמר אליהו לאחאב עלה אכל ושתה כי־קול המון הגשם׃
11O	18	42		93010	ויעלה אחאב לאכל ולשתות ואליהו עלה אל־ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין [כ= ברכו] [ק= ברכיו]׃
11O	18	43		93020	ויאמר אל־נערו עלה־נא הבט דרך־ים ויעל ויבט ויאמר אין מאומה ויאמר שב שבע פעמים׃
11O	18	44		93030	ויהי בשבעית ויאמר הנה־עב קטנה ככף־איש עלה מים ויאמר עלה אמר אל־אחאב אסר ורד ולא יעצרכה הגשם׃
11O	18	45		93040	ויהי עד־כה ועד־כה והשמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול וירכב אחאב וילך יזרעאלה׃
11O	18	46		93050	ויד־יהוה היתה אל־אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עד־באכה יזרעאלה׃
11O	19	1		93060	ויגד אחאב לאיזבל את כל־אשר עשה אליהו ואת כל־אשר הרג את־כל־הנביאים בחרב׃
11O	19	2		93070	ותשלח איזבל מלאך אל־אליהו לאמר כה־יעשון אלהים וכה יוספון כי־כעת מחר אשים את־נפשך כנפש אחד מהם׃
11O	19	3		93080	וירא ויקם וילך אל־נפשו ויבא באר שבע אשר ליהודה וינח את־נערו שם׃
11O	19	4		93090	והוא־הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם [כ= אחת] [ק= אחד] וישאל את־נפשו למות ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי כי־לא־טוב אנכי מאבתי׃
11O	19	5		93100	וישכב ויישן תחת רתם אחד והנה־זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול׃
11O	19	6		93110	ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת וישב וישכב׃
11O	19	7		93120	וישב מלאך יהוה שנית ויגע־בו ויאמר קום אכל כי רב ממך הדרך׃
11O	19	8		93130	ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב׃
11O	19	9		93140	ויבא־שם אל־המערה וילן שם והנה דבר־יהוה אליו ויאמר לו מה־לך פה אליהו׃
11O	19	10		93150	ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה׃
11O	19	11		93160	ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה לא ברוח יהוה ואחר הרוח רעש לא ברעש יהוה׃
11O	19	12		93170	ואחר הרעש אש לא באש יהוה ואחר האש קול דממה דקה׃
11O	19	13		93180	ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה־לך פה אליהו׃
11O	19	14		93190	ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי־עזבו בריתך בני ישראל את־מזבחתיך הרסו ואת־נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה׃ ס
11O	19	15		93200	ויאמר יהוה אליו לך שוב לדרךך מדברה דמשק ובאת ומשחת את־חזאל למלך על־ארם׃
11O	19	16		93210	ואת יהוא בן־נמשי תמשח למלך על־ישראל ואת־אלישע בן־שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך׃
11O	19	17		93220	והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע׃
11O	19	18		93230	והשארתי בישראל שבעת אלפים כל־הברכים אשר לא־כרעו לבעל וכל־הפה אשר לא־נשק לו׃
11O	19	19		93240	וילך משם וימצא את־אלישע בן־שפט והוא חרש שנים־עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו׃
11O	19	20		93250	ויעזב את־הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה־נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך ויאמר לו לך שוב כי מה־עשיתי לך׃
11O	19	21		93260	וישב מאחריו ויקח את־צמד הבקר ויזבחהו ובכלי הבקר בשלם הבשר ויתן לעם ויאכלו ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו׃ ף
11O	20	1		93270	ובן־הדד מלך־ארם קבץ את־כל־חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על־שמרון וילחם בה׃
11O	20	2		93280	וישלח מלאכים אל־אחאב מלך־ישראל העירה׃
11O	20	3		93290	ויאמר לו כה אמר בן־הדד
11O	20	3		93300	כספך וזהבך לי־הוא ונשיך ובניך הטובים לי־הם׃
11O	20	4		93310	ויען מלך־ישראל ויאמר כדברך אדני המלך לך אני וכל־אשר־לי׃
11O	20	5		93320	וישבו המלאכים ויאמרו כה־אמר בן־הדד לאמר כי־שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן׃
11O	20	6		93330	כי אם־כעת מחר אשלח את־עבדי אליך וחפשו את־ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל־מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו׃
11O	20	7		93340	ויקרא מלך־ישראל לכל־זקני הארץ ויאמר דעו־נא וראו כי רעה זה מבקש כי־שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו׃
11O	20	8		93350	ויאמרו אליו כל־הזקנים וכל־העם אל־תשמע ולוא תאבה׃
11O	20	9		93360	ויאמר למלאכי בן־הדד אמרו לאדני המלך כל אשר־שלחת אל־עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות וילכו המלאכים וישבהו דבר׃
11O	20	10		93370	וישלח אליו בן־הדד ויאמר כה־יעשון לי אלהים וכה יוספו אם־ישפק עפר שמרון לשעלים לכל־העם אשר ברגלי׃
11O	20	11		93380	ויען מלך־ישראל ויאמר דברו אל־יתהלל חגר כמפתח׃
11O	20	12		93390	ויהי כשמע את־הדבר הזה והוא שתה הוא והמלכים בסכות ויאמר אל־עבדיו שימו וישימו על־העיר׃
11O	20	13		93400	והנה נביא אחד נגש אל־אחאב מלך־ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל־ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי־אני יהוה׃
11O	20	14		93410	ויאמר אחאב במי ויאמר כה־אמר יהוה בנערי שרי המדינות ויאמר מי־יאסר המלחמה ויאמר אתה׃
11O	20	15		93420	ויפקד את־נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את־כל־העם כל־בני ישראל שבעת אלפים׃
11O	20	16		93430	ויצאו בצהרים ובן־הדד שתה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים־ושנים מלך עזר אתו׃
11O	20	17		93440	ויצאו נערי שרי המדינות בראשנה וישלח בן־הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משמרון׃
11O	20	18		93450	ויאמר אם־לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום׃
11O	20	19		93460	ואלה יצאו מן־העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם׃
11O	20	20		93470	ויכו איש אישו וינסו ארם וירדפם ישראל וימלט בן־הדד מלך ארם על־סוס ופרשים׃
11O	20	21		93480	ויצא מלך ישראל ויך את־הסוס ואת־הרכב והכה בארם מכה גדולה׃
11O	20	22		93490	ויגש הנביא אל־מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר־תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך׃ ס
11O	20	23		93500	ועבדי מלך־ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על־כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אם־לא נחזק מהם׃
11O	20	24		93510	ואת־הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקמו ושים פחות תחתיהם׃
11O	20	25		93520	ואתה תמנה־לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב ונלחמה אותם במישור אם־לא נחזק מהם וישמע לקלם ויעש כן׃ ף
11O	20	26		93530	ויהי לתשובת השנה ויפקד בן־הדד את־ארם ויעל אפקה למלחמה עם־ישראל׃
11O	20	27		93540	ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני־ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את־הארץ׃
11O	20	28		93550	ויגש איש האלהים ויאמר אל־מלך ישראל ויאמר כה־אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא־אלהי עמקים הוא ונתתי את־כל־ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי־אני יהוה׃
11O	20	29		93560	ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני־ישראל את־ארם מאה־אלף רגלי ביום אחד׃
11O	20	30		93570	וינסו הנותרים אפקה אל־העיר ותפל החומה על־עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן־הדד נס ויבא אל־העיר חדר בחדר׃ ס
11O	20	31		93580	ויאמרו אליו עבדיו הנה־נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי־מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל־מלך ישראל אולי יחיה את־נפשך׃
11O	20	32		93590	ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל־מלך ישראל ויאמרו עבדך בן־הדד אמר תחי־נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא׃
11O	20	33		93600	והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן־הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן־הדד ויעלהו על־המרכבה׃
11O	20	34		93610	ויאמר אליו הערים אשר־לקח־אבי מאת אביך אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כאשר־שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת־לו ברית וישלחהו׃ ס
11O	20	35		93620	ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל־רעהו בדבר יהוה הכיני נא וימאן האיש להכתו׃
11O	20	36		93630	ויאמר לו יען אשר לא־שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והךך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו׃
11O	20	37		93640	וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע׃
11O	20	38		93650	וילך הנביא ויעמד למלך על־הדרך ויתחפש באפר על־עיניו׃
11O	20	39		93660	ויהי המלך עבר והוא צעק אל־המלך ויאמר עבדך יצא בקרב־המלחמה והנה־איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את־האיש הזה אם־הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר־כסף תשקול׃
11O	20	40		93670	ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך־ישראל כן משפטך אתה חרצת׃
11O	20	41		93680	וימהר ויסר את־האפר [כ= מעל] [ק= מעלי] עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנבאים הוא׃
11O	20	42		93690	ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את־איש־חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו׃
11O	20	43		93700	וילך מלך־ישראל על־ביתו סר וזעף ויבא שמרונה׃ ף
11O	21	1		93710	ויהי אחר הדברים האלה כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שמרון׃
11O	21	2		93720	וידבר אחאב אל־נבות לאמר תנה־לי את־כרמך ויהי־לי לגן־ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה־לך כסף מחיר זה׃
11O	21	3		93730	ויאמר נבות אל־אחאב חלילה לי מיהוה מתתי את־נחלת אבתי לך׃
11O	21	4		93740	ויבא אחאב אל־ביתו סר וזעף על־הדבר אשר־דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא־אתן לך את־נחלת אבותי וישכב על־מטתו ויסב את־פניו ולא־אכל לחם׃
11O	21	5		93750	ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה־זה רוחך סרה ואינך אכל לחם׃
11O	21	6		93760	וידבר אליה כי־אדבר אל־נבות היזרעאלי ואמר לו תנה־לי את־כרמך בכסף או אם־חפץ אתה אתנה־לך כרם תחתיו ויאמר לא־אתן לך את־כרמי׃
11O	21	7		93770	ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה על־ישראל קום אכל־לחם ויטב לבך אני אתן לך את־כרם נבות היזרעאלי׃
11O	21	8		93780	ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו ותשלח [כ= הספרים] [ק= ספרים] אל־הזקנים ואל־החרים אשר בעירו הישבים את־נבות׃
11O	21	9		93790	ותכתב בספרים לאמר קראו־צום והושיבו את־נבות בראש העם׃
11O	21	10		93800	והושיבו שנים אנשים בני־בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאהו וסקלהו וימת׃
11O	21	11		93810	ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים אשר הישבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם׃
11O	21	12		93820	קראו צום והשיבו את־נבות בראש העם׃
11O	21	13		93830	ויבאו שני האנשים בני־בליעל וישבו נגדו ויעדהו אנשי הבליעל את־נבות נגד העם לאמר ברך נבות אלהים ומלך ויצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו באבנים וימת׃
11O	21	14		93840	וישלחו אל־איזבל לאמר סקל נבות וימת׃
11O	21	15		93850	ויהי כשמע איזבל כי־סקל נבות וימת ותאמר איזבל אל־אחאב קום רש את־כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת־לך בכסף כי אין נבות חי כי־מת׃
11O	21	16		93860	ויהי כשמע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל־כרם נבות היזרעאלי לרשתו׃ ס
11O	21	17		93870	ויהי דבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמר׃
11O	21	18		93880	קום רד לקראת אחאב מלך־ישראל אשר בשמרון הנה בכרם נבות אשר־ירד שם לרשתו׃
11O	21	19		93890	ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה הרצחת וגם־ירשת ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה במקום אשר לקקו הכלבים את־דם נבות ילקו הכלבים את־דמך גם־אתה׃
11O	21	20		93900	ויאמר אחאב אל־אליהו המצאתני איבי ויאמר מצאתי יען התמכרך לעשות הרע בעיני יהוה׃
11O	21	21		93910	הנני [כ= מבי] [ק= מביא] אליך רעה ובערתי אחריך והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל׃
11O	21	22		93920	ונתתי את־ביתך כבית ירבעם בן־נבט וכבית בעשא בן־אחיה אל־הכעס אשר הכעסת ותחטא את־ישראל׃
11O	21	23		93930	וגם־לאיזבל דבר יהוה לאמר הכלבים יאכלו את־איזבל בחל יזרעאל׃
11O	21	24		93940	המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים׃
11O	21	25		93950	רק לא־היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני יהוה אשר־הסתה אתו איזבל אשתו׃
11O	21	26		93960	ויתעב מאד ללכת אחרי הגללים ככל אשר עשו האמרי אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃ ס
11O	21	27		93970	ויהי כשמע אחאב את־הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם־שק על־בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט׃ ס
11O	21	28		93980	ויהי דבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמר׃
11O	21	29		93990	הראית כי־נכנע אחאב מלפני יען כי־נכנע מפני לא־[כ= אבי] [ק= אביא] הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על־ביתו׃
11O	22	1		94000	וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל׃ ף
11O	22	2		94010	ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט מלך־יהודה אל־מלך ישראל׃
11O	22	3		94020	ויאמר מלך־ישראל אל־עבדיו הידעתם כי־לנו רמת גלעד ואנחנו מחשים מקחת אתה מיד מלך ארם׃
11O	22	4		94030	ויאמר אל־יהושפט התלך אתי למלחמה רמת גלעד ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך׃
11O	22	5		94040	ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל דרש־נא כיום את־דבר יהוה׃
11O	22	6		94050	ויקבץ מלך־ישראל את־הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אלהם האלך על־רמת גלעד למלחמה אם־אחדל ויאמרו עלה ויתן אדני ביד המלך׃
11O	22	7		94060	ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאותו׃
11O	22	8		94070	ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט עוד איש־אחד לדרש את־יהוה מאתו ואני שנאתיו כי לא־יתנבא עלי טוב כי אם־רע מיכיהו בן־ימלה ויאמר יהושפט אל־יאמר המלך כן׃
11O	22	9		94080	ויקרא מלך ישראל אל־סריס אחד ויאמר מהרה מיכיהו בן־ימלה׃
11O	22	10		94090	ומלך ישראל ויהושפט מלך־יהודה ישבים איש על־כסאו מלבשים בגדים בגרן פתח שער שמרון וכל־הנביאים מתנבאים לפניהם׃
11O	22	11		94100	ויעש לו צדקיה בן־כנענה קרני ברזל ויאמר כה־אמר יהוה באלה תנגח את־ארם עד־כלתם׃
11O	22	12		94110	וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃
11O	22	13		94120	והמלאך אשר־הלך לקרא מיכיהו דבר אליו לאמר הנה־נא דברי הנביאים פה־אחד טוב אל־המלך יהי־נא [כ= דבריך] [ק= דברך] כדבר אחד מהם ודברת טוב׃
11O	22	14		94130	ויאמר מיכיהו חי־יהוה כי את־אשר יאמר יהוה אלי אתו אדבר׃
11O	22	15		94140	ויבוא אל־המלך ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל־רמת גלעד למלחמה אם־נחדל ויאמר אליו עלה והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃
11O	22	16		94150	ויאמר אליו המלך עד־כמה פעמים אני משבעך אשר לא־תדבר אלי רק־אמת בשם יהוה׃
11O	22	17		94160	ויאמר ראיתי את־כל־ישראל נפצים אל־ההרים כצאן אשר אין־להם רעה ויאמר יהוה לא־אדנים לאלה ישובו איש־לביתו בשלום׃
11O	22	18		94170	ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט הלוא אמרתי אליך לוא־יתנבא עלי טוב כי אם־רע׃
11O	22	19		94180	ויאמר לכן שמע דבר־יהוה ראיתי את־יהוה ישב על־כסאו וכל־צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו׃
11O	22	20		94190	ויאמר יהוה מי יפתה את־אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה׃
11O	22	21		94200	ויצא הרוח ויעמד לפני יהוה ויאמר אני אפתנו ויאמר יהוה אליו במה׃
11O	22	22		94210	ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל־נביאיו ויאמר תפתה וגם־תוכל צא ועשה־כן׃
11O	22	23		94220	ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי כל־נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה׃
11O	22	24		94230	ויגש צדקיהו בן־כנענה ויכה את־מיכיהו על־הלחי ויאמר אי־זה עבר רוח־יהוה מאתי לדבר אותך׃
11O	22	25		94240	ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר להחבה׃
11O	22	26		94250	ויאמר מלך ישראל קח את־מיכיהו והשיבהו אל־אמן שר־העיר ואל־יואש בן־המלך׃
11O	22	27		94260	ואמרת כה אמר המלך שימו את־זה בית הכלא והאכילהו לחם לחץ ומים לחץ עד באי בשלום׃
11O	22	28		94270	ויאמר מיכיהו אם־שוב תשוב בשלום לא־דבר יהוה בי ויאמר שמעו עמים כלם׃
11O	22	29		94280	ויעל מלך־ישראל ויהושפט מלך־יהודה רמת גלעד׃
11O	22	30		94290	ויאמר מלך ישראל אל־יהושפט התחפש ובא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבוא במלחמה׃
11O	22	31		94300	ומלך ארם צוה את־שרי הרכב אשר־לו שלשים ושנים לאמר לא תלחמו את־קטן ואת־גדול כי אם־את־מלך ישראל לבדו׃
11O	22	32		94310	ויהי כראות שרי הרכב את־יהושפט והמה אמרו אך מלך־ישראל הוא ויסרו עליו להלחם ויזעק יהושפט׃
11O	22	33		94320	ויהי כראות שרי הרכב כי־לא־מלך ישראל הוא וישובו מאחריו׃
11O	22	34		94330	ואיש משך בקשת לתמו ויכה את־מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידך והוציאני מן־המחנה כי החליתי׃
11O	22	35		94340	ותעלה המלחמה ביום ההוא והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם וימת בערב ויצק דם־המכה אל־חיק הרכב׃
11O	22	36		94350	ויעבר הרנה במחנה כבא השמש לאמר איש אל־עירו ואיש אל־ארצו׃
11O	22	37		94360	וימת המלך ויבוא שמרון ויקברו את־המלך בשמרון׃
11O	22	38		94370	וישטף את־הרכב על ברכת שמרון וילקו הכלבים את־דמו והזנות רחצו כדבר יהוה אשר דבר׃
11O	22	39		94380	ויתר דברי אחאב וכל־אשר עשה ובית השן אשר בנה וכל־הערים אשר בנה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
11O	22	40		94390	וישכב אחאב עם־אבתיו וימלך אחזיהו בנו תחתיו׃ ף
11O	22	41		94400	ויהושפט בן־אסא מלך על־יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל׃
11O	22	42		94410	יהושפט בן־שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת־שלחי׃
11O	22	43		94420	וילך בכל־דרך אסא אביו לא־סר ממנו לעשות הישר בעיני יהוה׃
11O	22	44		94430	אך הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃
11O	22	45		94440	וישלם יהושפט עם־מלך ישראל׃
11O	22	46		94450	ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר־עשה ואשר נלחם הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
11O	22	47		94460	ויתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו בער מן־הארץ׃
11O	22	48		94470	ומלך אין באדום נצב מלך׃
11O	22	49		94480	יהושפט [כ= עשר] [ק= עשה] אניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ולא הלך כי־[כ= נשברה] [ק= נשברו] אניות בעציון גבר׃
11O	22	50		94490	אז אמר אחזיהו בן־אחאב אל־יהושפט ילכו עבדי עם־עבדיך באניות ולא אבה יהושפט׃
11O	22	51		94500	וישכב יהושפט עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך יהורם בנו תחתיו׃ ס
11O	22	52		94510	אחזיהו בן־אחאב מלך על־ישראל בשמרון בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך על־ישראל שנתים׃
11O	22	53		94520	ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרכ* אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃
11O	22	54		94530	ויעבד את־הבעל וישתחוה לו ויכעס את־יהוה אלהי ישראל ככל אשר־עשה אביו׃
12O	1	1		94540	ויפשע מואב בישראל אחרי מות אחאב׃
12O	1	2		94550	ויפל אחזיה בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון ויחל וישלח מלאכים ויאמר אלהם לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון אם־אחיה מחלי זה׃ ס
12O	1	3		94560	ומלאך יהוה דבר אל־אליה התשבי קום עלה לקראת מלאכי מלך־שמרון ודבר אלהם המבלי אין־אלהים בישראל אתם הלכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון׃
12O	1	4		94570	ולכן כה־אמר יהוה המטה אשר־עלית שם לא־תרד ממנה כי מות תמות וילך אליה׃
12O	1	5		94580	וישובו המלאכים אליו ויאמר אליהם מה־זה שבתם׃
12O	1	6		94590	ויאמרו אליו איש עלה לקראתנו ויאמר אלינו לכו שובו אל־המלך אשר־שלח אתכם ודברתם אליו כה אמר יהוה המבלי אין־אלהים בישראל אתה שלח לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון לכן המטה אשר־עלית שם לא־תרד ממנה כי־מות תמות׃
12O	1	7		94600	וידבר אלהם מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם את־הדברים האלה׃
12O	1	8		94610	ויאמרו אליו איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו ויאמר אליה התשבי הוא׃
12O	1	9		94620	וישלח אליו שר־חמשים וחמשיו ויעל אליו והנה ישב על־ראש ההר וידבר אליו איש האלהים המלך דבר רדה׃
12O	1	10		94630	ויענה אליהו וידבר אל־שר החמשים ואם־איש אלהים אני תרד אש מן־השמים ותאכל אתך ואת־חמשיך ותרד אש מן־השמים ותאכל אתו ואת־חמשיו׃
12O	1	11		94640	וישב וישלח אליו שר־חמשים אחר וחמשיו ויען וידבר אליו איש האלהים כה־אמר המלך מהרה רדה׃
12O	1	12		94650	ויען אליה וידבר אליהם אם־איש האלהים אני תרד אש מן־השמים ותאכל אתך ואת־חמשיך ותרד אש־אלהים מן־השמים ותאכל אתו ואת־חמשיו׃
12O	1	13		94660	וישב וישלח שר־חמשים שלשים וחמשיו ויעל ויבא שר־החמשים השלישי ויכרע על־ברכיו לנגד אליהו ויתחןן אליו וידבר אליו איש האלהים תיקר־נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך׃
12O	1	14		94670	הנה ירדה אש מן־השמים ותאכל את־שני שרי החמשים הראשנים ואת־חמשיהם ועתה תיקר נפשי בעיניך׃ ס
12O	1	15		94680	וידבר מלאך יהוה אל־אליהו רד אותו אל־תירא מפניו ויקם וירד אותו אל־המלך׃
12O	1	16		94690	וידבר אליו כה־אמר יהוה יען אשר־שלחת מלאכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון המבלי אין־אלהים בישראל לדרש בדברו לכן המטה אשר־עלית שם לא־תרד ממנה כי־מות תמות׃
12O	1	17		94700	וימת כדבר יהוה אשר־דבר אליהו וימלך יהורם תחתיו ף בשנת שתים ליהורם בן־יהושפט מלך יהודה כי לא־היה לו בן׃
12O	1	18		94710	ויתר דברי אחזיהו אשר עשה הלוא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ ף
12O	2	1		94720	ויהי בהעלות יהוה את־אליהו בסערה השמים וילך אליהו ואלישע מן־הגלגל׃
12O	2	2		94730	ויאמר אליהו אל־אלישע שב־נא פה כי יהוה שלחני עד־בית־אל ויאמר אלישע חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך וירדו בית־אל׃
12O	2	3		94740	ויצאו בני־הנביאים אשר־בית־אל אל־אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את־אדניך מעל ראשך ויאמר גם־אני ידעתי החשו׃
12O	2	4		94750	ויאמר לו אליהו אלישע שב־נא פה כי יהוה שלחני יריחו ויאמר חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויבאו יריחו׃
12O	2	5		94760	ויגשו בני־הנביאים אשר־ביריחו אל־אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את־אדניך מעל ראשך ויאמר גם־אני ידעתי החשו׃
12O	2	6		94770	ויאמר לו אליהו שב־נא פה כי יהוה שלחני הירדנה ויאמר חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך וילכו שניהם׃
12O	2	7		94780	וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק ושניהם עמדו על־הירדן׃
12O	2	8		94790	ויקח אליהו את־אדרתו ויגלם ויכה את־המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה׃
12O	2	9		94800	ויהי כעברם ואליהו אמר אל־אלישע שאל מה אעשה־לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי־נא פי־שנים ברוחך אלי׃
12O	2	10		94810	ויאמר הקשית לשאול אם־תראה אתי לקח מאתך יהי־לך כן ואם־אין לא יהיה׃
12O	2	11		94820	ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב־אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה* השמים׃
12O	2	12		94830	ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים׃
12O	2	13		94840	וירם את־אדרת אליהו אשר נפלה מעליו וישב ויעמד על־שפת הירדן׃
12O	2	14		94850	ויקח את־אדרת אליהו אשר־נפלה מעליו ויכה את־המים ויאמר איה יהוה אלהי אליהו אף־הוא ויכה את־המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע׃
12O	2	15		94860	ויראהו בני־הנביאים אשר־ביריחו מנגד ויאמרו נחה רוח אליהו על־אלישע ויבאו לקראתו וישתחוו־לו ארצה׃
12O	2	16		94870	ויאמרו אליו הנה־נא יש־את־עבדיך חמשים אנשים בני־חיל ילכו נא ויבקשו את־אדניך פן־נשאו רוח יהוה וישלכהו באחד ההרים או באחת [כ= הגיאות] [ק= הגאיות] ויאמר לא תשלחו׃
12O	2	17		94880	ויפצרו־בו עד־בש ויאמר שלחו וישלחו חמשים איש ויבקשו שלשה־ימים ולא מצאהו׃
12O	2	18		94890	וישבו אליו והוא ישב ביריחו ויאמר אלהם הלוא־אמרתי אליכם אל־תלכו׃
12O	2	19		94900	ויאמרו אנשי העיר אל־אלישע הנה־נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת׃
12O	2	20		94910	ויאמר קחו־לי צלחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו׃
12O	2	21		94920	ויצא אל־מוצא המים וישלך־שם מלח ויאמר כה־אמר יהוה רפאתי למים האלה לא־יהיה משם עוד מות ומשכלת׃
12O	2	22		94930	וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר׃ ף
12O	2	23		94940	ויעל משם בית־אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן־העיר ויתקלסו־בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח׃
12O	2	24		94950	ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם יהוה ותצאנה שתים דבים מן־היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים׃
12O	2	25		94960	וילך משם אל־הר הכרמל ומשם שב שמרון׃ ף
12O	3	1		94970	ויהורם בן־אחאב מלך על־ישראל בשמרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך שתים־עשרה שנה׃
12O	3	2		94980	ויעשה הרע בעיני יהוה רק לא כאביו וכאמו ויסר את־מצבת הבעל אשר עשה אביו׃
12O	3	3		94990	רק בחטאות ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל דבק לא־סר ממנה׃ ס
12O	3	4		95000	ומישע מלך־מואב היה נקד והשיב למלך־ישראל מאה־אלף כרים ומאה אלף אילים צמר׃
12O	3	5		95010	ויהי כמות אחאב ויפשע מלך־מואב במלך ישראל׃
12O	3	6		95020	ויצא המלך יהורם ביום ההוא משמרון ויפקד את־כל־ישראל׃
12O	3	7		95030	וילך וישלח אל־יהושפט מלך־יהודה לאמר מלך מואב פשע בי התלך אתי אל־מואב למלחמה ויאמר אעלה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך׃
12O	3	8		95040	ויאמר אי־זה הדרך נעלה ויאמר דרך מדבר אדום׃
12O	3	9		95050	וילך מלך ישראל ומלך־יהודה* ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים ולא־היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם׃
12O	3	10		95060	ויאמר מלך ישראל אהה כי־קרא יהוה לשלשת* המלכים האלה לתת אותם ביד־מואב׃
12O	3	11		95070	ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה ונדרשה את־יהוה מאותו ויען אחד מעבדי מלך־ישראל ויאמר פה אלישע בן־שפט אשר־יצק מים על־ידי אליהו׃
12O	3	12		95080	ויאמר יהושפט יש אותו דבר־יהוה וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום׃
12O	3	13		95090	ויאמר אלישע אל־מלך ישראל מה־לי ולך לך אל־נביאי אביך ואל־נביאי אמך ויאמר לו מלך ישראל אל כי־קרא יהוה לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד־מואב׃
12O	3	14		95100	ויאמר אלישע חי־יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך־יהודה אני נשא אם־אביט אליך ואם־אראך׃
12O	3	15		95110	ועתה קחו־לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד־יהוה׃
12O	3	16		95120	ויאמר כה אמר יהוה עשה הנחל הזה גבים גבים׃
12O	3	17		95130	כי־כה אמר יהוה לא־תראו רוח ולא־תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים ושתיתם אתם ומקניכם ובהמתכם׃
12O	3	18		95140	ונקל זאת בעיני יהוה ונתן את־מואב בידכם׃
12O	3	19		95150	והכיתם כל־עיר מבצר וכל־עיר מבחור וכל־עץ טוב תפילו וכל־מעיני־מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים׃
12O	3	20		95160	ויהי בבקר כעלות המנחה והנה־מים באים מדרך אדום ותמלא הארץ את־המים׃
12O	3	21		95170	וכל־מואב שמעו כי־עלו המלכים להלחם בם ויצעקו מכל חגר חגרה ומעלה ויעמדו על־הגבול׃
12O	3	22		95180	וישכימו בבקר והשמש זרחה על־המים ויראו מואב מנגד את־המים אדמים כדם׃
12O	3	23		95190	ויאמרו דם זה החרב נחרבו המלכים ויכו איש את־רעהו ועתה לשלל מואב׃
12O	3	24		95200	ויבאו אל־מחנה ישראל ויקמו ישראל ויכו את־מואב וינסו מפניהם [כ= ויבו] [ק= ויכו]־בה והכות את־מואב׃
12O	3	25		95210	והערים יהרסו וכל־חלקה טובה ישליכו איש־אבנו ומלאוה וכל־מעין־מים יסתמו וכל־עץ־טוב יפילו עד־השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה׃
12O	3	26		95220	וירא מלך מואב כי־חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע־מאות איש שלף חרב להבקיע אל־מלך אדום ולא יכלו׃
12O	3	27		95230	ויקח את־בנו הבכור אשר־ימלך תחתיו ויעלהו עלה על־החמה ויהי קצף־גדול על־ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ׃ ף
12O	4	1		95240	ואשה אחת מנשי בני־הנביאים צעקה אל־אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את־יהוה והנשה בא לקחת את־שני ילדי לו לעבדים׃
12O	4	2		95250	ויאמר אליה אלישע מה אעשה־לך הגידי לי מה־יש־[כ= לכי] [ק= לך] בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם־אסוך שמן׃
12O	4	3		95260	ויאמר לכי שאלי־לך כלים מן־החוץ מאת כל־[כ= שכנכי] [ק= שכניך] כלים רקים אל־תמעיטי׃
12O	4	4		95270	ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד־בניך ויצקת על כל־הכלים האלה והמלא תסיעי׃
12O	4	5		95280	ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא [כ= מיצקת] [ק= מוצקת]׃
12O	4	6		95290	ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל־בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃
12O	4	7		95300	ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את־השמן ושלמי את־[כ= נשיכי] [ק= נשיך] ואת [כ= בניכי] [ק= ובניך] תחיי בנותר׃ ף
12O	4	8		95310	ויהי היום ויעבר אלישע אל־שונם ושם אשה גדולה ותחזק־בו לאכל־לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל־לחם׃
12O	4	9		95320	ותאמר אל־אישה הנה־נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד׃
12O	4	10		95330	נעשה־נא עלית־קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה׃
12O	4	11		95340	ויהי היום ויבא שמה ויסר אל־העליה וישכב־שמה׃
12O	4	12		95350	ויאמר אל־גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא־לה ותעמד לפניו׃
12O	4	13		95360	ויאמר לו אמר־נא אליה הנה חרדת אלינו את־כל־החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר־לך אל־המלך או אל־שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת׃
12O	4	14		95370	ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין־לה ואישה זקן׃
12O	4	15		95380	ויאמר קרא־לה ויקרא־לה ותעמד בפתח׃
12O	4	16		95390	ויאמר למועד הזה כעת חיה [כ= אתי] [ק= את] חבקת בן ותאמר אל־אדני איש האלהים אל־תכזב בשפחתך׃
12O	4	17		95400	ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר־דבר אליה אלישע׃
12O	4	18		95410	ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל־אביו אל־הקצרים׃
12O	4	19		95420	ויאמר אל־אביו ראשי ראשי ויאמר אל־הנער שאהו אל־אמו׃
12O	4	20		95430	וישאהו ויביאהו אל־אמו וישב על־ברכיה עד־הצהרים וימת׃
12O	4	21		95440	ותעל ותשכבהו על־מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא׃
12O	4	22		95450	ותקרא אל־אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן־הנערים ואחת האתנות וארוצה עד־איש האלהים ואשובה׃
12O	4	23		95460	ויאמר מדוע [כ= אתי] [ק= את] [כ= הלכתי] [ק= הלכת] אליו היום לא־חדש ולא שבת ותאמר שלום׃
12O	4	24		95470	ותחבש האתון ותאמר אל־נערה נהג ולך אל־תעצר־לי לרכב כי אם־אמרתי לך׃
12O	4	25		95480	ותלך ותבוא אל־איש האלהים אל־הר הכרמל ויהי כראות איש־האלהים אתה מנגד ויאמר אל־גיחזי נערו הנה השונמית הלז׃
12O	4	26		95490	עתה רוץ־נא לקראתה ואמר־לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום׃
12O	4	27		95500	ותבא אל־איש האלהים אל־ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה־לה כי־נפשה מרה־לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי׃
12O	4	28		95510	ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי׃
12O	4	29		95520	ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי־תמצא איש לא תברכנו וכי־יברךך איש לא תעננו ושמת משענתי על־פני הנער׃
12O	4	30		95530	ותאמר אם הנער חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויקם וילך אחריה׃
12O	4	31		95540	וגחזי עבר לפניהם וישם את־המשענת על־פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד־לו לאמר לא הקיץ הנער׃
12O	4	32		95550	ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על־מטתו׃
12O	4	33		95560	ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל־יהוה׃
12O	4	34		95570	ויעל וישכב על־הילד וישם פיו על־פיו ועיניו על־עיניו וכפיו על־[כ= כפו] [ק= כפיו] ויגהר עליו ויחם בשר הילד׃
12O	4	35		95580	וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד־שבע פעמים ויפקח הנער את־עיניו׃
12O	4	36		95590	ויקרא אל־גיחזי ויאמר קרא אל־השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך׃
12O	4	37		95600	ותבא ותפל על־רגליו ותשתחו ארצה ותשא את־בנה ותצא׃ ף
12O	4	38		95610	ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים׃
12O	4	39		95620	ויצא אחד אל־השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל־סיר הנזיד כי־לא ידעו׃
12O	4	40		95630	ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל׃
12O	4	41		95640	ויאמר וקחו־קמח וישלך אל־הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר׃ ס
12O	4	42		95650	ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים־לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו׃
12O	4	43		95660	ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר׃
12O	4	44		95670	ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃ ף
12O	5	1		95680	ונעמן שר־צבא מלך־ארם היה איש גדול לפני אדניו ונשא פנים כי־בו נתן־יהוה תשועה לארם והאיש היה גבור חיל מצרע׃
12O	5	2		95690	וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותהי לפני אשת נעמן׃
12O	5	3		95700	ותאמר אל־גברתה אחלי אדני לפני הנביא אשר בשמרון אז יאסף אתו מצרעתו׃
12O	5	4		95710	ויבא ויגד לאדניו לאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל׃
12O	5	5		95720	ויאמר מלך־ארם לך־בא ואשלחה ספר אל־מלך ישראל וילך ויקח בידו עשר ככרי־כסף וששת אלפים זהב ועשר חליפות בגדים׃
12O	5	6		95730	ויבא הספר אל־מלך ישראל לאמר ועתה כבוא הספר הזה אליך הנה שלחתי אליך את־נעמן עבדי ואספתו מצרעתו׃
12O	5	7		95740	ויהי כקרא מלך־ישראל את־הספר ויקרע בגדיו ויאמר האלהים אני להמית ולהחיות כי־זה שלח אלי לאסף איש מצרעתו כי אך־דעו־נא וראו כי־מתאנה הוא לי׃
12O	5	8		95750	ויהי כשמע אלישע איש־האלהים כי־קרע מלך־ישראל את־בגדיו וישלח אל־המלך לאמר למה קרעת בגדיך יבא־נא אלי וידע כי יש נביא בישראל׃
12O	5	9		95760	ויבא נעמן [כ= בסוסו] [ק= בסוסיו] וברכבו ויעמד פתח־הבית לאלישע׃
12O	5	10		95770	וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע־פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר׃
12O	5	11		95780	ויקצף נעמן וילך ויאמר הנה אמרתי אלי יצא יצוא ועמד וקרא בשם־יהוה אלהיו והניף ידו אל־המקום ואסף המצרע׃
12O	5	12		95790	הלא טוב [כ= אבנה] [ק= אמנה] ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל הלא־ארחץ בהם וטהרתי ויפן וילך בחמה׃
12O	5	13		95800	ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלוא תעשה ואף כי־אמר אליך רחץ וטהר׃
12O	5	14		95810	וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר׃
12O	5	15		95820	וישב אל־איש האלהים הוא וכל־מחנהו ויבא ויעמד לפניו ויאמר הנה־נא ידעתי כי אין אלהים בכל־הארץ כי אם־בישראל ועתה קח־נא ברכה מאת עבדך׃
12O	5	16		95830	ויאמר חי־יהוה אשר־עמדתי לפניו אם־אקח ויפצר־בו לקחת וימאן׃
12O	5	17		95840	ויאמר נעמן ולא יתן־נא לעבדך משא צמד־פרדים אדמה כי לוא־יעשה עוד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כי אם־ליהוה׃
12O	5	18		95850	לדבר הזה יסלח יהוה לעבדך בבוא אדני בית־רמון להשתחות שמה והוא נשען על־ידי והשתחויתי בית רמן בהשתחויתי בית רמן יסלח־[כ= נא] [ק= זז] יהוה לעבדך בדבר הזה׃
12O	5	19		95860	ויאמר לו לך לשלום וילך מאתו כברת־ארץ׃ ס
12O	5	20		95870	ויאמר גיחזי נער אלישע איש־האלהים הנה חשך אדני את־נעמן הארמי הזה מקחת מידו את אשר־הביא חי־יהוה כי־אם־רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה׃
12O	5	21		95880	וירדף גיחזי אחרי נעמן ויראה נעמן רץ אחריו ויפל מעל המרכבה לקראתו ויאמר השלום׃
12O	5	22		95890	ויאמר שלום אדני שלחני לאמר הנה עתה זה באו אלי שני־נערים מהר אפרים מבני הנביאים תנה־נא להם ככר־כסף ושתי חלפות בגדים׃
12O	5	23		95900	ויאמר נעמן הואל קח ככרים ויפרץ־בו ויצר ככרים כסף בשני חרטים ושתי חלפות בגדים ויתן אל־שני נעריו וישאו לפניו׃
12O	5	24		95910	ויבא אל־העפל ויקח מידם ויפקד בבית וישלח את־האנשים וילכו׃
12O	5	25		95920	והוא־בא ויעמד אל־אדניו ויאמר אליו אלישע [כ= מאן] [ק= מאין] גחזי ויאמר לא־הלך עבדך אנה ואנה׃
12O	5	26		95930	ויאמר אליו לא־לבי הלך כאשר הפך־איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את־הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות׃
12O	5	27		95940	וצרעת נעמן תדבק־בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצרע כשלג׃ ס
12O	6	1		95950	ויאמרו בני־הנביאים אל־אלישע הנה־נא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו׃
12O	6	2		95960	נלכה־נא עד־הירדן ונקחה משם איש קורה אחת ונעשה־לנו שם מקום לשבת שם ויאמר לכו׃
12O	6	3		95970	ויאמר האחד הואל נא ולך את־עבדיך ויאמר אני אלך׃
12O	6	4		95980	וילך אתם ויבאו הירדנה ויגזרו העצים׃
12O	6	5		95990	ויהי האחד מפיל הקורה ואת־הברזל נפל אל־המים ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שאול׃
12O	6	6		96000	ויאמר איש־האלהים אנה נפל ויראהו את־המקום ויקצב־עץ וישלך־שמה ויצף הברזל׃
12O	6	7		96010	ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו׃ ף
12O	6	8		96020	ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל־עבדיו לאמר אל־מקום פלני אלמני תחנתי׃
12O	6	9		96030	וישלח איש האלהים אל־מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי־שם ארם נחתים׃
12O	6	10		96040	וישלח מלך ישראל אל־המקום אשר אמר־לו איש־האלהים [כ= והזהירה] [ק= והזהירו] ונשמר שם לא אחת ולא שתים׃
12O	6	11		96050	ויסער לב מלך־ארם על־הדבר הזה ויקרא אל־עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל־מלך ישראל׃
12O	6	12		96060	ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי־אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את־הדברים אשר תדבר בחדר משכבך׃
12O	6	13		96070	ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו ויגד־לו לאמר הנה בדתן׃
12O	6	14		96080	וישלח־שמה סוסים ורכב וחיל כבד ויבאו לילה ויקפו על־העיר׃
12O	6	15		96090	וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה־חיל סובב את־העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה׃
12O	6	16		96100	ויאמר אל־תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם׃
12O	6	17		96110	ויתפלל אלישע ויאמר יהוה פקח־נא את־עיניו ויראה ויפקח יהוה את־עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע׃
12O	6	18		96120	וירדו אליו ויתפלל אלישע אל־יהוה ויאמר הך־נא את־הגוי־הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע׃
12O	6	19		96130	ויאמר אלהם אלישע לא זה הדרך ולא זה העיר לכו אחרי ואוליכה אתכם אל־האיש אשר תבקשון וילך אותם שמרונה׃
12O	6	20		96140	ויהי כבאם שמרון ויאמר אלישע יהוה פקח את־עיני־אלה ויראו ויפקח יהוה את־עיניהם ויראו והנה בתוך שמרון׃
12O	6	21		96150	ויאמר מלך־ישראל אל־אלישע כראתו אותם האכה אכה אבי׃
12O	6	22		96160	ויאמר לא תכה האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל־אדניהם׃
12O	6	23		96170	ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו וישלחם וילכו אל־אדניהם ולא־יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל׃ ף
12O	6	24		96180	ויהי אחרי־כן ויקבץ בן־הדד מלך־ארם את־כל־מחנהו ויעל ויצר על־שמרון׃
12O	6	25		96190	ויהי רעב גדול בשמרון והנה צרים עליה עד היות ראש־חמור בשמנים כסף ורבע הקב [כ= חרייונים] [ק= דביונים] בחמשה־כסף׃
12O	6	26		96200	ויהי מלך ישראל עבר על־החמה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך׃
12O	6	27		96210	ויאמר אל־יושעך יהוה מאין אושיעך המן־הגרן או מן־היקב׃
12O	6	28		96220	ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את־בנך ונאכלנו היום ואת־בני נאכל מחר׃
12O	6	29		96230	ונבשל את־בני ונאכלהו ואמר אליה ביום האחר תני את־בנך ונאכלנו ותחבא את־בנה׃
12O	6	30		96240	ויהי כשמע המלך את־דברי האשה ויקרע את־בגדיו והוא עבר על־החמה וירא העם והנה השק על־בשרו מבית׃
12O	6	31		96250	ויאמר כה־יעשה־לי אלהים וכה יוסף אם־יעמד ראש אלישע בן־שפט עליו היום׃
12O	6	32		96260	ואלישע ישב בביתו והזקנים ישבים אתו וישלח איש מלפניו בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל־הזקנים הראיתם כי־שלח בן־המרצח הזה להסיר את־ראשי ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת הלוא קול רגלי אדניו אחריו׃
12O	6	33		96270	עודנו מדבר עםם והנה המלאך ירד אליו ויאמר הנה־זאת הרעה מאת יהוה מה־אוחיל ליהוה עוד׃ ס
12O	7	1		96280	ויאמר אלישע שמעו דבר־יהוה כה אמר יהוה כעת מחר סאה־סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון׃
12O	7	2		96290	ויען השליש אשר־למלך נשען על־ידו את־איש האלהים ויאמר הנה יהוה עשה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנכה ראה בעיניך ומשם לא תאכל׃ ס
12O	7	3		96300	וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער ויאמרו איש אל־רעהו מה אנחנו ישבים פה עד־מתנו׃
12O	7	4		96310	אם־אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם־ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל־מחנה ארם אם־יחינו נחיה ואם־ימיתנו ומתנו׃
12O	7	5		96320	ויקומו בנשף לבוא אל־מחנה ארם ויבאו עד־קצה מחנה ארם והנה אין־שם איש׃
12O	7	6		96330	ואדני השמיע את־מחנה ארם קול רכב קול סוס קול חיל גדול ויאמרו איש אל־אחיו הנה שכר־עלינו מלך ישראל את־מלכי החתים ואת־מלכי מצרים לבוא עלינו׃
12O	7	7		96340	ויקומו וינוסו בנשף ויעזבו את־אהליהם ואת־סוסיהם ואת־חמריהם המחנה כאשר־היא וינסו אל־נפשם׃
12O	7	8		96350	ויבאו המצרעים האלה עד־קצה המחנה ויבאו אל־אהל אחד ויאכלו וישתו וישאו משם כסף וזהב ובגדים וילכו ויטמנו וישבו ויבאו אל־אהל אחר וישאו משם וילכו ויטמנו׃
12O	7	9		96360	ויאמרו איש אל־רעהו לא־כן אנחנו עשים היום הזה יום־בשרה הוא ואנחנו מחשים וחכינו עד־אור הבקר ומצאנו עוון ועתה לכו ונבאה ונגידה בית המלך׃
12O	7	10		96370	ויבאו ויקראו אל־שער העיר ויגידו להם לאמר באנו אל־מחנה ארם והנה אין־שם איש וקול אדם כי אם־הסוס אסור והחמור אסור ואהלים כאשר־המה׃
12O	7	11		96380	ויקרא השערים ויגידו בית המלך פנימה׃
12O	7	12		96390	ויקם המלך לילה ויאמר אל־עבדיו אגידה־נא לכם את אשר־עשו לנו ארם ידעו כי־רעבים אנחנו ויצאו מן־המחנה להחבה [כ= בהשדה] [ק= בשדה] לאמר כי־יצאו מן־העיר ונתפשם חיים ואל־העיר נבא׃
12O	7	13		96400	ויען אחד מעבדיו ויאמר ויקחו־נא חמשה מן־הסוסים הנשארים אשר נשארו־בה הנם ככל־[כ= ההמון] [ק= המון] ישראל אשר נשארו־בה הנם ככל־המון ישראל אשר־תמו ונשלחה ונראה׃
12O	7	14		96410	ויקחו שני רכב סוסים וישלח המלך אחרי מחנה־ארם לאמר לכו וראו׃
12O	7	15		96420	וילכו אחריהם עד־הירדן והנה כל־הדרך מלאה בגדים וכלים אשר־השליכו ארם [כ= בהחפזם] [ק= בחפזם] וישבו המלאכים ויגדו למלך׃
12O	7	16		96430	ויצא העם ויבזו את מחנה ארם ויהי סאה־סלת בשקל וסאתים שערים בשקל כדבר יהוה׃
12O	7	17		96440	והמלך הפקיד את־השליש אשר־נשען על־ידו על־השער וירמסהו העם בשער וימת כאשר דבר איש האלהים אשר דבר ברדת המלך אליו׃
12O	7	18		96450	ויהי כדבר איש האלהים אל־המלך לאמר סאתים שערים בשקל וסאה־סלת בשקל יהיה כעת מחר בשער שמרון׃
12O	7	19		96460	ויען השליש את־איש האלהים ויאמר והנה יהוה עשה ארבות בשמים היהיה כדבר הזה ויאמר הנך ראה בעיניך ומשם לא תאכל׃
12O	7	20		96470	ויהי־לו כן וירמסו אתו העם בשער וימת׃ ס
12O	8	1		96480	ואלישע דבר אל־האשה אשר־החיה את־בנה לאמר קומי ולכי [כ= אתי] [ק= את] וביתך וגורי באשר תגורי כי־קרא יהוה לרעב וגם־בא אל־הארץ שבע שנים׃
12O	8	2		96490	ותקם האשה ותעש כדבר איש האלהים ותלך היא וביתה ותגר בארץ־פלשתים שבע שנים׃
12O	8	3		96500	ויהי מקצה שבע שנים ותשב האשה מארץ פלשתים ותצא לצעק אל־המלך אל־ביתה ואל־שדה׃
12O	8	4		96510	והמלך מדבר אל־גחזי נער איש־האלהים לאמר ספרה־נא לי את כל־הגדלות אשר־עשה אלישע׃
12O	8	5		96520	ויהי הוא מספר למלך את אשר־החיה את־המת והנה האשה אשר־החיה את־בנה צעקת אל־המלך על־ביתה ועל־שדה ויאמר גחזי אדני המלך זאת* האשה וזה־בנה אשר־החיה אלישע׃
12O	8	6		96530	וישאל המלך לאשה ותספר־לו ויתן־לה המלך סריס אחד לאמר השיב את־כל־אשר־לה ואת כל־תבואת השדה מיום עזבה את־הארץ ועד־עתה׃ ף
12O	8	7		96540	ויבא אלישע דמשק ובן־הדד מלך־ארם חלה ויגד־לו לאמר בא איש האלהים עד־הנה׃
12O	8	8		96550	ויאמר המלך אל־חזהאל קח בידך מנחה ולך לקראת איש האלהים ודרשת את־יהוה מאותו לאמר האחיה מחלי זה׃
12O	8	9		96560	וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל־טוב דמשק משא ארבעים גמל ויבא ויעמד לפניו ויאמר בנך בן־הדד מלך־ארם שלחני אליך לאמר האחיה מחלי זה׃
12O	8	10		96570	ויאמר אליו אלישע לך אמר־[כ= לא] [ק= לו] חיה תחיה והראני יהוה כי־מות ימות׃
12O	8	11		96580	ויעמד את־פניו וישם עד־בש ויבך איש האלהים׃
12O	8	12		96590	ויאמר חזאל מדוע אדני בכה ויאמר כי־ידעתי את אשר־תעשה לבני ישראל רעה מבצריהם תשלח באש ובחריהם בחרב תהרג ועלליהם תרטש והרתיהם תבקע׃
12O	8	13		96600	ויאמר חזהאל כי מה עבדך הכלב כי יעשה הדבר הגדול הזה ויאמר אלישע הראני יהוה אתך מלך על־ארם׃
12O	8	14		96610	וילך מאת אלישע ויבא אל־אדניו ויאמר לו מה־אמר לך אלישע ויאמר אמר לי חיה תחיה׃
12O	8	15		96620	ויהי ממחרת ויקח המכבר ויטבל במים ויפרש על־פניו וימת וימלך חזהאל תחתיו׃ ף
12O	8	16		96630	ובשנת חמש ליורם בן־אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מלך יהורם בן־יהושפט מלך יהודה׃
12O	8	17		96640	בן־שלשים ושתים שנה היה במלכו ושמנה [כ= שנה] [ק= שנים] מלך בירושלם׃
12O	8	18		96650	וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת־אחאב היתה־לו לאשה ויעש הרע בעיני יהוה׃
12O	8	19		96660	ולא־אבה יהוה להשחית את־יהודה למען דוד עבדו כאשר אמר־לו לתת לו ניר לבניו כל־הימים׃
12O	8	20		96670	בימיו פשע אדום מתחת יד־יהודה וימלכו עליהם מלך׃
12O	8	21		96680	ויעבר יורם צעירה וכל־הרכב עמו ויהי־הוא קם לילה ויכה את־אדום הסביב אליו ואת שרי הרכב וינס העם לאהליו׃
12O	8	22		96690	ויפשע אדום מתחת יד־יהודה עד היום הזה אז תפשע לבנה בעת ההיא׃
12O	8	23		96700	ויתר דברי יורם וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	8	24		96710	וישכב יורם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד וימלך אחזיהו בנו תחתיו׃ ף
12O	8	25		96720	בשנת שתים־עשרה שנה ליורם בן־אחאב מלך ישראל מלך אחזיהו בן־יהורם מלך יהודה׃
12O	8	26		96730	בן־עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם ושם אמו עתליהו בת־עמרי מלך ישראל׃
12O	8	27		96740	וילך בדרך בית אחאב ויעש הרע בעיני יהוה כבית אחאב כי חתן בית־אחאב הוא׃
12O	8	28		96750	וילך את־יורם בן־אחאב למלחמה עם־חזהאל מלך־ארם ברמת גלעד ויכו ארמים את־יורם׃
12O	8	29		96760	וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל מן־המכים אשר יכהו ארמים ברמה בהלחמו את־חזהאל מלך ארם ואחזיהו בן־יהורם מלך יהודה ירד לראות את־יורם בן־אחאב ביזרעאל כי־חלה הוא׃ ף
12O	9	1		96770	ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים ויאמר לו חגר מתניך וקח פך השמן הזה בידך ולך רמת גלעד׃
12O	9	2		96780	ובאת שמה וראה־שם יהוא בן־יהושפט בן־נמשי ובאת והקמתו מתוך אחיו והביאת אתו חדר בחדר׃
12O	9	3		96790	ולקחת פך־השמן ויצקת על־ראשו ואמרת כה־אמר יהוה משחתיך למלך אל־ישראל ופתחת הדלת ונסתה ולא תחכה׃
12O	9	4		96800	וילך הנער הנער הנביא רמת גלעד׃
12O	9	5		96810	ויבא והנה שרי החיל ישבים ויאמר דבר לי אליך השר ויאמר יהוא אל־מי מכלנו ויאמר אליך השר׃
12O	9	6		96820	ויקם ויבא הביתה ויצק השמן אל־ראשו ויאמר לו כה־אמר יהוה אלהי ישראל משחתיך למלך אל־עם יהוה אל־ישראל׃
12O	9	7		96830	והכיתה את־בית אחאב אדניך ונקמתי דמי עבדי הנביאים ודמי כל־עבדי יהוה מיד איזבל׃
12O	9	8		96840	ואבד כל־בית אחאב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל׃
12O	9	9		96850	ונתתי את־בית אחאב כבית ירבעם בן־נבט וכבית בעשא בן־אחיה׃
12O	9	10		96860	ואת־איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל ואין קבר ויפתח הדלת וינס׃
12O	9	11		96870	ויהוא יצא אל־עבדי אדניו ויאמר לו השלום מדוע בא־המשגע הזה אליך ויאמר אליהם אתם ידעתם את־האיש ואת־שיחו׃
12O	9	12		96880	ויאמרו שקר הגד־נא לנו ויאמר כזאת וכזאת אמר אלי לאמר כה אמר יהוה משחתיך למלך אל־ישראל׃
12O	9	13		96890	וימהרו ויקחו איש בגדו וישימו תחתיו אל־גרם המעלות ויתקעו בשופר ויאמרו מלך יהוא׃
12O	9	14		96900	ויתקשר יהוא בן־יהושפט בן־נמשי אל־יורם ויורם היה שמר ברמת גלעד הוא וכל־ישראל מפני חזאל מלך־ארם׃
12O	9	15		96910	וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל מן־המכים אשר יכהו ארמים בהלחמו את־חזאל מלך ארם ויאמר יהוא אם־יש נפשכם אל־יצא פליט מן־העיר ללכת [כ= לגיד] [ק= להגיד] ביזרעאל׃
12O	9	16		96920	וירכב יהוא וילך יזרעאלה כי יורם שכב שמה ואחזיה מלך יהודה ירד לראות את־יורם׃
12O	9	17		96930	והצפה עמד על־המגדל ביזרעאל וירא את־שפעת יהוא בבאו ויאמר שפעת אני ראה ויאמר יהורם קח רכב ושלח לקראתם ויאמר השלום׃
12O	9	18		96940	וילך רכב הסוס לקראתו ויאמר כה־אמר המלך השלום ויאמר יהוא מה־לך ולשלום סב אל־אחרי ויגד הצפה לאמר בא־המלאך עד־הם ולא־שב׃
12O	9	19		96950	וישלח רכב סוס שני ויבא אלהם ויאמר כה־אמר המלך שלום ויאמר יהוא מה־לך ולשלום סב אל־אחרי׃
12O	9	20		96960	ויגד הצפה לאמר בא עד־אליהם ולא־שב והמנהג כמנהג יהוא בן־נמשי כי בשגעון ינהג׃
12O	9	21		96970	ויאמר יהורם אסר ויאסר רכבו ויצא יהורם מלך־ישראל ואחזיהו מלך־יהודה איש ברכבו ויצאו לקראת יהוא וימצאהו בחלקת נבות היזרעאלי׃
12O	9	22		96980	ויהי כראות יהורם את־יהוא ויאמר השלום יהוא ויאמר מה השלום עד־זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים׃
12O	9	23		96990	ויהפך יהורם ידיו וינס ויאמר אל־אחזיהו מרמה אחזיה׃
12O	9	24		97000	ויהוא מלא ידו בקשת ויך את־יהורם בין זרעיו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו׃
12O	9	25		97010	ויאמר אל־בדקר [כ= שלשה] [ק= שלשו] שא השלכהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי כי־זכר אני ואתה את רכבים צמדים אחרי אחאב אביו ויהוה נשא עליו את־המשא הזה׃
12O	9	26		97020	אם־לא את־דמי נבות ואת־דמי בניו ראיתי אמש נאם־יהוה ושלמתי לך בחלקה הזאת נאם־יהוה ועתה שא השלכהו בחלקה כדבר יהוה׃
12O	9	27		97030	ואחזיה מלך־יהודה ראה וינס דרך בית הגן וירדף אחריו יהוא ויאמר גם־אתו הכהו אל־המרכבה במעלה־גור אשר את־יבלעם וינס מגדו וימת שם׃
12O	9	28		97040	וירכבו אתו עבדיו ירושלמה ויקברו אתו בקברתו עם־אבתיו בעיר דוד׃ ף
12O	9	29		97050	ובשנת אחת עשרה שנה ליורם בן־אחאב מלך אחזיה על־יהודה׃
12O	9	30		97060	ויבוא יהוא יזרעאלה ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את־ראשה ותשקף בעד החלון׃
12O	9	31		97070	ויהוא בא בשער ותאמר השלום זמרי הרג אדניו׃
12O	9	32		97080	וישא פניו אל־החלון ויאמר מי אתי מי וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים׃
12O	9	33		97090	ויאמר [כ= שמטהו] [ק= שמטוה] וישמטוה ויז מדמה אל־הקיר ואל־הסוסים וירמסנה׃
12O	9	34		97100	ויבא ויאכל וישת ויאמר פקדו־נא את־הארורה הזאת וקברוה כי בת־מלך היא׃
12O	9	35		97110	וילכו לקברה ולא־מצאו בה כי אם־הגלגלת והרגלים וכפות הידים׃
12O	9	36		97120	וישבו ויגידו לו ויאמר דבר־יהוה הוא אשר דבר ביד־עבדו אליהו התשבי לאמר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את־בשר איזבל׃
12O	9	37		97130	[כ= והית] [ק= והיתה] נבלת איזבל כדמן על־פני השדה בחלק יזרעאל אשר לא־יאמרו זאת איזבל׃ ף
12O	10	1		97140	ולאחאב שבעים בנים בשמרון ויכתב יהוא ספרים וישלח שמרון אל־שרי יזרעאל הזקנים ואל־האמנים אחאב לאמר׃
12O	10	2		97150	ועתה כבא* הספר הזה אליכם ואתכם בני אדניכם ואתכם הרכב והסוסים ועיר מבצר והנשק׃
12O	10	3		97160	וראיתם הטוב והישר מבני אדניכם ושמתם על־כסא אביו והלחמו על־בית אדניכם׃
12O	10	4		97170	ויראו מאד מאד ויאמרו הנה שני המלכים לא עמדו לפניו ואיך נעמד אנחנו׃
12O	10	5		97180	וישלח אשר־על־הבית ואשר על־העיר והזקנים והאמנים אל־יהוא לאמר עבדיך אנחנו וכל אשר־תאמר אלינו נעשה לא־נמליך איש הטוב בעיניך עשה׃
12O	10	6		97190	ויכתב אליהם ספר שנית לאמר אם־לי אתם ולקלי אתם שמעים קחו את־ראשי אנשי בני־אדניכם ובאו אלי כעת מחר יזרעאלה ובני המלך שבעים איש את־גדלי העיר מגדלים אותם׃
12O	10	7		97200	ויהי כבא הספר אליהם ויקחו את־בני המלך וישחטו שבעים איש וישימו את־ראשיהם בדודים וישלחו אליו יזרעאלה׃
12O	10	8		97210	ויבא המלאך ויגד־לו לאמר הביאו ראשי בני־המלך ויאמר שימו אתם שני צברים פתח השער עד־הבקר׃
12O	10	9		97220	ויהי בבקר ויצא ויעמד ויאמר אל־כל־העם צדקים אתם הנה אני קשרתי על־אדני ואהרגהו ומי הכה את־כל־אלה׃
12O	10	10		97230	דעו אפוא כי לא יפל מדבר יהוה ארצה אשר־דבר יהוה על־בית אחאב ויהוה עשה את אשר דבר ביד עבדו אליהו׃
12O	10	11		97240	ויך יהוא את כל־הנשארים לבית־אחאב ביזרעאל וכל־גדליו ומידעיו וכהניו עד־בלתי השאיר־לו שריד׃
12O	10	12		97250	ויקם ויבא וילך שמרון הוא בית־עקד הרעים בדרך׃
12O	10	13		97260	ויהוא מצא את־אחי אחזיהו מלך־יהודה ויאמר מי אתם ויאמרו אחי אחזיהו אנחנו ונרד לשלום בני־המלך ובני הגבירה׃
12O	10	14		97270	ויאמר תפשום חיים ויתפשום חיים וישחטום אל־בור בית־עקד ארבעים ושנים איש ולא־השאיר איש מהם׃ ס
12O	10	15		97280	וילך משם וימצא את־יהונדב בן־רכב לקראתו ויברכהו ויאמר אליו היש את־לבבך ישר כאשר לבבי עם־לבבך ויאמר יהונדב יש ויש תנה את־ידך ויתן ידו ויעלהו אליו אל־המרכבה׃
12O	10	16		97290	ויאמר לכה אתי וראה בקנאתי ליהוה וירכבו אתו ברכבו׃
12O	10	17		97300	ויבא שמרון ויך את־כל־הנשארים לאחאב בשמרון עד־השמידו כדבר יהוה אשר דבר אל־אליהו׃ ף
12O	10	18		97310	ויקבץ יהוא את־כל־העם ויאמר אלהם אחאב עבד את־הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה׃
12O	10	19		97320	ועתה כל־נביאי הבעל כל־עבדיו וכל־כהניו קראו אלי איש אל־יפקד כי זבח גדול לי לבעל כל אשר־יפקד לא יחיה ויהוא עשה בעקבה למען האביד את־עבדי הבעל׃
12O	10	20		97330	ויאמר יהוא קדשו עצרה לבעל ויקראו׃
12O	10	21		97340	וישלח יהוא בכל־ישראל ויבאו כל־עבדי הבעל ולא־נשאר איש אשר לא־בא ויבאו בית הבעל וימלא בית־הבעל פה לפה׃
12O	10	22		97350	ויאמר לאשר על־המלתחה הוצא לבוש לכל עבדי הבעל ויצא להם המלבוש׃
12O	10	23		97360	ויבא יהוא ויהונדב בן־רכב בית הבעל ויאמר לעבדי הבעל חפשו וראו פן־יש־פה עםכם מעבדי יהוה כי אם־עבדי הבעל לבדם׃
12O	10	24		97370	ויבאו לעשות זבחים ועלות ויהוא שם־לו בחוץ שמנים איש ויאמר האיש אשר־ימלט מן־האנשים אשר אני מביא על־ידיכם נפשו תחת נפשו׃
12O	10	25		97380	ויהי ככלתו לעשות העלה ויאמר יהוא לרצים ולשלשים באו הכום איש אל־יצא ויכום לפי־חרב וישלכו הרצים והשלשים וילכו עד־עיר בית־הבעל׃
12O	10	26		97390	ויצאו את־מצבות בית־הבעל וישרפוה׃
12O	10	27		97400	ויתצו את מצבת הבעל ויתצו את־בית הבעל וישמהו [כ= למחראות] [ק= למוצאות] עד־היום׃
12O	10	28		97410	וישמד יהוא את־הבעל מישראל׃
12O	10	29		97420	רק חטאי ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל לא־סר יהוא מאחריהם עגלי הזהב אשר בית־אל ואשר בדן׃ ס
12O	10	30		97430	ויאמר יהוה אל־יהוא יען אשר־הטיבת לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רבעים ישבו לך על־כסא ישראל׃
12O	10	31		97440	ויהוא לא שמר ללכת בתורת־יהוה אלהי־ישראל בכל־לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את־ישראל׃
12O	10	32		97450	בימים ההם החל יהוה לקצות בישראל ויכם חזאל בכל־גבול ישראל׃
12O	10	33		97460	מן־הירדן מזרח השמש את כל־ארץ הגלעד הגדי והראובני והמנשי מערער אשר על־נחל ארןן והגלעד והבשן׃
12O	10	34		97470	ויתר דברי יהוא וכל־אשר עשה וכל־גבורתו הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
12O	10	35		97480	וישכב יהוא עם־אבתיו ויקברו אתו בשמרון וימלך יהואחז בנו תחתיו׃
12O	10	36		97490	והימים אשר מלך יהוא על־ישראל עשרים ושמנה־שנה בשמרון׃ ף
12O	11	1		97500	ועתליה אם אחזיהו [כ= וראתה] [ק= ראתה] כי מת בנה ותקם ותאבד את כל־זרע הממלכה׃
12O	11	2		97510	ותקח יהושבע בת־המלך־יורם אחות אחזיהו את־יואש בן־אחזיה ותגנב אתו מתוך בני־המלך [כ= הממותתים] [ק= המומתים] אתו ואת־מינקתו בחדר המטות ויסתרו אתו מפני עתליהו ולא הומת׃
12O	11	3		97520	ויהי אתה בית יהוה מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על־הארץ׃ ף
12O	11	4		97530	ובשנה השביעית שלח יהוידע ויקח את־שרי [כ= המאיות] [ק= המאות] לכרי ולרצים ויבא אתם אליו בית יהוה ויכרת להם ברית וישבע אתם בבית יהוה וירא אתם את־בן־המלך׃
12O	11	5		97540	ויצום לאמר זה הדבר אשר תעשון השלשית םכם באי השבת ושמרי משמרת בית המלך׃
12O	11	6		97550	והשלשית בשער סור והשלשית בשער אחר הרצים ושמרתם את־משמרת הבית מסח׃
12O	11	7		97560	ושתי הידות בכם כל יצאי השבת ושמרו את־משמרת בית־יהוה אל־המלך׃
12O	11	8		97570	והקפתם על־המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל־השדרות יומת והיו את־המלך בצאתו ובבאו׃
12O	11	9		97580	ויעשו שרי [כ= המאיות] [ק= המאות] ככל אשר־צוה יהוידע הכהן ויקחו איש את־אנשיו באי השבת עם יצאי השבת ויבאו אל־יהוידע הכהן׃
12O	11	10		97590	ויתן הכהן לשרי [כ= המאיות] [ק= המאות] את־החנית ואת־השלטים אשר למלך דוד אשר בבית יהוה׃
12O	11	11		97600	ויעמדו הרצים איש וכליו בידו מכתף הבית הימנית עד־כתף הבית השמאלית למזבח ולבית על־המלך סביב׃
12O	11	12		97610	ויוצא את־בן־המלך ויתן עליו את־הנזר ואת־העדות וימלכו אתו וימשחהו ויכו־כף ויאמרו יחי המלך׃ ס
12O	11	13		97620	ותשמע עתליה את־קול הרצין העם ותבא אל־העם בית יהוה׃
12O	11	14		97630	ותרא והנה המלך עמד על־העמוד כמשפט והשרים והחצצרות אל־המלך וכל־עם הארץ שמח ותקע בחצצרות ותקרע עתליה את־בגדיה ותקרא קשר קשר׃ ס
12O	11	15		97640	ויצו יהוידע הכהן את־שרי [כ= המיאות] [ק= המאות] פקדי החיל ויאמר אליהם הוציאו אתה אל־מבית לשדרת והבא אחריה המת בחרב כי אמר הכהן אל־תומת בית יהוה׃
12O	11	16		97650	וישמו לה ידים ותבוא דרך־מבוא הסוסים בית המלך ותומת שם׃ ס
12O	11	17		97660	ויכרת יהוידע את־הברית בין יהוה ובין המלך ובין העם להיות לעם ליהוה ובין המלך ובין העם׃
12O	11	18		97670	ויבאו כל־עם הארץ בית־הבעל ויתצהו את־[כ= מזבחתו] [ק= מזבחתיו] ואת־צלמיו שברו היטב ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות וישם הכהן פקדות על־בית יהוה׃
12O	11	19		97680	ויקח את־שרי המאות ואת־הכרי ואת־הרצים ואת כל־עם הארץ וירידו את־המלך מבית יהוה ויבואו דרך־שער הרצים בית המלך וישב על־כסא המלכים׃
12O	11	20		97690	וישמח כל־עם־הארץ והעיר שקטה ואת־עתליהו המיתו בחרב בית [כ= מלך] [ק= המלך]׃ ס
12O	12	1		97700	בן־שבע שנים יהואש במלכו׃ ף
12O	12	2		97710	בשנת־שבע ליהוא מלך יהואש וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע׃
12O	12	3		97720	ויעש יהואש הישר בעיני יהוה כל־ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן׃
12O	12	4		97730	רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃
12O	12	5		97740	ויאמר יהואש אל־הכהנים כל כסף הקדשים אשר־יובא בית־יהוה כסף עובר איש כסף נפשות ערכו כל־כסף אשר יעלה על לב־איש להביא בית יהוה׃
12O	12	6		97750	יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו והם יחזקו את־בדק הבית לכל אשר־ימצא שם בדק׃ ף
12O	12	7		97760	ויהי בשנת עשרים ושלש שנה למלך יהואש לא־חזקו הכהנים את־בדק הבית׃
12O	12	8		97770	ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכהן ולכהנים ויאמר אלהם מדוע אינכם מחזקים את־בדק הבית ועתה אל־תקחו־כסף מאת מכריכם כי־לבדק הבית תתנהו׃
12O	12	9		97780	ויאתו הכהנים לבלתי קחת־כסף מאת העם ולבלתי חזק את־בדק הבית׃
12O	12	10		97790	ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חר בדלתו ויתן אתו אצל המזבח [כ= בימין] [ק= מימין] בבוא־איש בית יהוה ונתנו־שמה הכהנים שמרי הסף את־כל־הכסף המובא בית־יהוה׃
12O	12	11		97800	ויהי כראותם כי־רב הכסף בארון ויעל ספר המלך והכהן הגדול ויצרו וימנו את־הכסף הנמצא בית־יהוה׃
12O	12	12		97810	ונתנו את־הכסף המתכן על־[כ= יד] [ק= ידי] עשי המלאכה [כ= הפקדים] [ק= המפקדים] בית יהוה ויוציאהו לחרשי העץ ולבנים העשים בית יהוה׃
12O	12	13		97820	ולגדרים ולחצבי האבן ולקנות עצים ואבני מחצב לחזק את־בדק בית־יהוה ולכל אשר־יצא על־הבית לחזקה׃
12O	12	14		97830	אך לא יעשה בית יהוה ספות כסף מזמרות מזרקות חצצרות כל־כלי זהב וכלי־כסף מן־הכסף המובא בית־יהוה׃
12O	12	15		97840	כי־לעשי המלאכה יתנהו וחזקו־בו את־בית יהוה׃
12O	12	16		97850	ולא יחשבו את־האנשים אשר יתנו את־הכסף על־ידם לתת לעשי המלאכה כי באמנה הם עשים׃
12O	12	17		97860	כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית יהוה לכהנים יהיו׃ ף
12O	12	18		97870	אז יעלה חזאל מלך ארם וילחם על־גת וילכדה וישם חזאל פניו לעלות על־ירושלם׃
12O	12	19		97880	ויקח יהואש מלך־יהודה את כל־הקדשים אשר־הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבתיו מלכי יהודה ואת־קדשיו ואת כל־הזהב הנמצא באצרות בית־יהוה ובית המלך וישלח לחזאל מלך ארם ויעל מעל ירושלם׃
12O	12	20		97890	ויתר דברי יואש וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	12	21		97900	ויקמו עבדיו ויקשרו־קשר ויכו את־יואש בית מלא היורד סלא׃
12O	12	22		97910	ויוזבד בן־שמעת ויהוזבד בן־שמר עבדיו הכהו וימת ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר דוד וימלך אמציה בנו תחתיו׃ ף
12O	13	1		97920	בשנת עשרים ושלש שנה ליואש בן־אחזיהו מלך יהודה מלך יהואחז בן־יהוא על־ישראל בשמרון שבע עשרה שנה׃
12O	13	2		97930	ויעש הרע בעיני יהוה וילך אחר חטאת ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל לא־סר ממנה׃
12O	13	3		97940	ויחר־אף יהוה בישראל ויתנם ביד חזאל מלך־ארם וביד בן־הדד בן־חזאל כל־הימים׃
12O	13	4		97950	ויחל יהואחז את־פני יהוה וישמע אליו יהוה כי ראה את־לחץ ישראל כי־לחץ אתם מלך ארם׃
12O	13	5		97960	ויתן יהוה לישראל מושיע ויצאו מתחת יד־ארם וישבו בני־ישראל באהליהם כתמול שלשום׃
12O	13	6		97970	אך לא־סרו מחטאות בית־ירבעם אשר־[כ= החטי] [ק= החטיא] את־ישראל בה הלך וגם האשרה עמדה בשמרון׃
12O	13	7		97980	כי לא השאיר ליהואחז עם כי אם־חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי כי אבדם מלך ארם וישםם כעפר לדש׃
12O	13	8		97990	ויתר* דברי יהואחז וכל־אשר עשה וגבורתו הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
12O	13	9		98000	וישכב יהואחז עם־אבתיו ויקברהו בשמרון וימלך יואש בנו תחתיו׃ ף
12O	13	10		98010	בשנת שלשים ושבע שנה ליואש מלך יהודה מלך יהואש בן־יהואחז על־ישראל בשמרון שש עשרה שנה׃
12O	13	11		98020	ויעשה הרע בעיני יהוה לא סר מכל־חטאות ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל בה הלך׃
12O	13	12		98030	ויתר דברי יואש וכל־אשר עשה וגבורתו אשר נלחם עם אמציה מלך־יהודה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
12O	13	13		98040	וישכב יואש עם־אבתיו וירבעם ישב על־כסאו ויקבר יואש בשמרון עם מלכי ישראל׃ ף
12O	13	14		98050	ואלישע חלה את־חליו אשר ימות בו וירד אליו יואש מלך־ישראל ויבך על־פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו׃
12O	13	15		98060	ויאמר לו אלישע קח קשת וחצים ויקח אליו קשת וחצים׃
12O	13	16		98070	ויאמר למלך ישראל הרכב ידך על־הקשת וירכב ידו וישם אלישע ידיו על־ידי המלך׃
12O	13	17		98080	ויאמר פתח החלון קדמה ויפתח ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ־תשועה ליהוה וחץ תשועה בארם והכית את־ארם באפק עד־כלה׃
12O	13	18		98090	ויאמר קח החצים ויקח ויאמר למלך־ישראל הך־ארצה ויך שלש־פעמים ויעמד׃
12O	13	19		98100	ויקצף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או־שש פעמים אז הכית את־ארם עד־כלה ועתה שלש פעמים תכה את־ארם׃ ס
12O	13	20		98110	וימת אלישע ויקברהו וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה׃
12O	13	21		98120	ויהי הם קברים איש והנה ראו את־הגדוד וישליכו את־האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על־רגליו׃ ף
12O	13	22		98130	וחזאל מלך ארם לחץ את־ישראל כל ימי יהואחז׃
12O	13	23		98140	ויחן יהוה אתם וירחםם ויפן אליהם למען בריתו את־אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא־השליכם מעל־פניו עד־עתה׃
12O	13	24		98150	וימת חזאל מלך־ארם וימלך בן־הדד בנו תחתיו׃
12O	13	25		98160	וישב יהואש בן־יהואחז ויקח את־הערים מיד בן־הדד בן־חזאל אשר לקח מיד יהואחז אביו במלחמה שלש פעמים הכהו יואש וישב את־ערי ישראל׃ ף
12O	14	1		98170	בשנת שתים ליואש בן־יואחז מלך ישראל מלך אמציהו בן־יואש מלך יהודה׃
12O	14	2		98180	בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו [כ= יהועדין] [ק= יהועדן] מן־ירושלם׃
12O	14	3		98190	ויעש הישר בעיני יהוה רק לא כדוד אביו ככל אשר־עשה יואש אביו עשה׃
12O	14	4		98200	רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃
12O	14	5		98210	ויהי כאשר חזקה הממלכה בידו ויך את־עבדיו המכים את־המלך אביו׃
12O	14	6		98220	ואת־בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת־משה אשר־צוה יהוה לאמר לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות כי אם־איש בחטאו [כ= ימות] [ק= יומת]׃
12O	14	7		98230	הוא־הכה את־אדום בגיא־[כ= המלח] [ק= מלח] עשרת אלפים ותפש את־הסלע במלחמה ויקרא את־שמה יקתאל עד היום הזה׃ ף
12O	14	8		98240	אז שלח אמציה מלאכים אל־יהואש בן־יהואחז בן־יהוא מלך ישראל לאמר לכה נתראה פנים׃
12O	14	9		98250	וישלח יהואש מלך־ישראל אל־אמציהו מלך־יהודה לאמר החוח אשר בלבנון שלח אל־הארז אשר בלבנון לאמר תנה־את־בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה אשר בלבנון ותרמס את־החוח׃
12O	14	10		98260	הכה הכית את־אדום ונשאך לבך הכבד ושב בביתך ולמה תתגרה ברעה ונפלתה אתה ויהודה עמך׃
12O	14	11		98270	ולא־שמע אמציהו ויעל יהואש מלך־ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך־יהודה בבית שמש אשר ליהודה׃
12O	14	12		98280	וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש [כ= לאהלו] [ק= לאהליו]׃
12O	14	13		98290	ואת אמציהו מלך־יהודה בן־יהואש בן־אחזיהו תפש יהואש מלך־ישראל בבית שמש [כ= ויבאו] [ק= ויבא] ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם בשער אפרים עד־שער הפנה ארבע מאות אמה׃
12O	14	14		98300	ולקח את־כל־הזהב־והכסף ואת כל־הכלים הנמצאים בית־יהוה ובאצרות בית המלך ואת בני התערבות וישב שמרונה׃
12O	14	15		98310	ויתר דברי יהואש אשר עשה וגבורתו ואשר נלחם עם אמציהו מלך־יהודה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
12O	14	16		98320	וישכב יהואש עם־אבתיו ויקבר בשמרון עם מלכי ישראל וימלך ירבעם בנו תחתיו׃ ף
12O	14	17		98330	ויחי אמציהו בן־יואש מלך יהודה אחרי מות יהואש בן־יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה׃
12O	14	18		98340	ויתר דברי אמציהו הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	14	19		98350	ויקשרו עליו קשר בירושלם וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימתהו שם׃
12O	14	20		98360	וישאו אתו על־הסוסים ויקבר בירושלם עם־אבתיו בעיר דוד׃
12O	14	21		98370	ויקחו כל־עם יהודה את־עזריה והוא בן־שש עשרה שנה וימלכו אתו תחת אביו אמציהו׃
12O	14	22		98380	הוא בנה את־אילת וישבה ליהודה אחרי שכב־המלך עם־אבתיו׃ ף
12O	14	23		98390	בשנת חמש־עשרה* שנה לאמציהו בן־יואש מלך יהודה מלך ירבעם בן־יואש מלך־ישראל בשמרון ארבעים ואחת שנה׃
12O	14	24		98400	ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מכל־חטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃
12O	14	25		98410	הוא השיב את־גבול ישראל מלבוא חמת עד־ים הערבה כדבר יהוה אלהי ישראל אשר דבר ביד־עבדו יונה בן־אמתי הנביא אשר מגת החפר׃
12O	14	26		98420	כי־ראה יהוה את־עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל׃
12O	14	27		98430	ולא־דבר יהוה למחות את־שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן־יואש׃
12O	14	28		98440	ויתר דברי ירבעם וכל־אשר עשה וגבורתו אשר־נלחם ואשר השיב את־דמשק ואת־חמת ליהודה בישראל הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
12O	14	29		98450	וישכב ירבעם עם־אבתיו עם מלכי ישראל וימלך זכריה בנו תחתיו׃ ף
12O	15	1		98460	בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן־אמציה מלך יהודה׃
12O	15	2		98470	בן־שש עשרה שנה היה במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו יכליהו מירושלם׃
12O	15	3		98480	ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה אמציהו אביו׃
12O	15	4		98490	רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃
12O	15	5		98500	וינגע יהוה את־המלך ויהי מצרע עד־יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן־המלך על־הבית שפט את־עם הארץ׃
12O	15	6		98510	ויתר דברי עזריהו וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	15	7		98520	וישכב עזריה עם־אבתיו ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר דוד וימלך יותם בנו תחתיו׃ ף
12O	15	8		98530	בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן־ירבעם על־ישראל בשמרון ששה חדשים׃
12O	15	9		98540	ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשו אבתיו לא סר מחטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃
12O	15	10		98550	ויקשר עליו שלם בן־יבש ויכהו קבלעמ* וימיתהו וימלך תחתיו׃
12O	15	11		98560	ויתר דברי זכריה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
12O	15	12		98570	הוא דבר־יהוה אשר דבר אל־יהוא לאמר בני רביעים ישבו לך על־כסא ישראל ויהי־כן׃ ף
12O	15	13		98580	שלום בן־יביש מלך בשנת שלשים ותשע שנה לעזיה מלך יהודה וימלך ירח־ימים בשמרון׃
12O	15	14		98590	ויעל מנחם בן־גדי מתרצה ויבא שמרון ויך את־שלום בן־יביש בשמרון וימיתהו וימלך תחתיו׃
12O	15	15		98600	ויתר דברי שלום וקשרו אשר קשר הנם כתבים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ ס
12O	15	16		98610	אז יכה־מנחם את־תפסח ואת־כל־אשר־בה ואת־גבוליה מתרצה כי לא פתח ויך את כל־ההרותיה בקע׃ ף
12O	15	17		98620	בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן־גדי על־ישראל עשר שנים בשמרון׃
12O	15	18		98630	ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מעל חטאות ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל כל־ימיו׃
12O	15	19		98640	בא פול מלך־אשור על־הארץ ויתן מנחם לפול אלף ככר־כסף להיות ידיו אתו להחזיק הממלכה בידו׃
12O	15	20		98650	ויצא מנחם את־הכסף על־ישראל על כל־גבורי החיל לתת למלך אשור חמשים שקלים כסף לאיש אחד וישב מלך אשור ולא־עמד שם בארץ׃
12O	15	21		98660	ויתר דברי מנחם וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃
12O	15	22		98670	וישכב מנחם עם־אבתיו וימלך פקחיה בנו תחתיו׃ ף
12O	15	23		98680	בשנת חמשים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקחיה בן־מנחם על־ישראל בשמרון שנתים׃
12O	15	24		98690	ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מחטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃
12O	15	25		98700	ויקשר עליו פקח בן־רמליהו שלישו ויכהו בשמרון בארמון בית־[כ= מלך] [ק= המלך] את־ארגב ואת־האריה ועמו חמשים איש מבני גלעדים וימיתהו וימלך תחתיו׃
12O	15	26		98710	ויתר דברי פקחיה וכל־אשר עשה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ ף
12O	15	27		98720	בשנת חמשים ושתים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקח בן־רמליהו על־ישראל בשמרון עשרים שנה׃
12O	15	28		98730	ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מן־חטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל׃
12O	15	29		98740	בימי פקח מלך־ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את־עיון ואת־אבל בית־מעכה ואת־ינוח ואת־קדש ואת־חצור ואת־הגלעד ואת־הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה׃
12O	15	30		98750	ויקשר־קשר הושע בן־אלה על־פקח בן־רמליהו ויכהו וימיתהו וימלך תחתיו בשנת עשרים ליותם בן־עזיה׃
12O	15	31		98760	ויתר דברי־פקח וכל־אשר עשה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל׃ ף
12O	15	32		98770	בשנת שתים לפקח בן־רמליהו מלך ישראל מלך יותם בן־עזיהו מלך יהודה׃
12O	15	33		98780	בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושא בת־צדוק׃
12O	15	34		98790	ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה עזיהו אביו עשה׃
12O	15	35		98800	רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות הוא בנה את־שער בית־יהוה העליון׃
12O	15	36		98810	ויתר דברי יותם אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	15	37		98820	בימים ההם החל יהוה להשליח ביהודה רצין מלך ארם ואת פקח בן־רמליהו׃
12O	15	38		98830	וישכב יותם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו וימלך אחז בנו תחתיו׃ ף
12O	16	1		98840	בשנת שבע־עשרה שנה לפקח בן־רמליהו מלך אחז בן־יותם מלך יהודה׃
12O	16	2		98850	בן־עשרים שנה אחז במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ולא־עשה הישר בעיני יהוה אלהיו כדוד אביו׃
12O	16	3		98860	וילך בדרך מלכי ישראל וגם את־בנו העביר באש כתעבות הגוים אשר הוריש יהוה אתם מפני בני ישראל׃
12O	16	4		98870	ויזבח ויקטר בבמות ועל־הגבעות ותחת כל־עץ רעןן׃
12O	16	5		98880	אז יעלה רצין מלך־ארם ופקח בן־רמליהו מלך־ישראל ירושלם למלחמה ויצרו על־אחז ולא יכלו להלחם׃
12O	16	6		98890	בעת ההיא השיב רצין מלך־ארם את־אילת לארם וינשל את־היהודים מאילות [כ= וארמים] [ק= ואדומימ*] באו אילת וישבו שם עד היום הזה׃ ף
12O	16	7		98900	וישלח אחז מלאכים אל־תגלת פלסר מלך־אשור לאמר עבדך ובנך אני עלה והושעני מכף מלך־ארם ומכף מלך ישראל הקומים עלי׃
12O	16	8		98910	ויקח אחז את־הכסף ואת־הזהב הנמצא בית יהוה ובאצרות בית המלך וישלח למלך־אשור שחד׃
12O	16	9		98920	וישמע אליו מלך אשור ויעל מלך אשור אל־דמשק ויתפשה ויגלה קירה ואת־רצין המית׃
12O	16	10		98930	וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך־אשור דומשק וירא את־המזבח אשר בדמשק וישלח המלך אחז אל־אוריה הכהן את־דמות המזבח ואת־תבניתו לכל־מעשהו׃
12O	16	11		98940	ויבן אוריה הכהן את־המזבח ככל אשר־שלח המלך אחז מדמשק כן עשה אוריה הכהן עד־בוא המלך־אחז מדמשק׃
12O	16	12		98950	ויבא המלך מדמשק וירא המלך את־המזבח ויקרב המלך על־המזבח ויעל עליו׃
12O	16	13		98960	ויקטר את־עלתו ואת־מנחתו ויסך את־נסכו ויזרק את־דם־השלמים אשר־לו על־המזבח׃
12O	16	14		98970	ואת המזבח הנחשת אשר לפני יהוה ויקרב מאת פני הבית מבין המזבח ומבין בית יהוה ויתן אתו על־ירך המזבח צפונה׃
12O	16	15		98980	[כ= ויצוהו] [ק= ויצוה] המלך־אחז את־אוריה הכהן לאמר על המזבח הגדול הקטר את־עלת־הבקר ואת־מנחת הערב ואת־עלת המלך ואת־מנחתו ואת עלת כל־עם הארץ ומנחתם ונסכיהם וכל־דם עלה וכל־דם־זבח עליו תזרק ומזבח הנחשת יהיה־לי לבקר׃
12O	16	16		98990	ויעש אוריה הכהן ככל אשר־צוה המלך אחז׃
12O	16	17		99000	ויקץץ המלך אחז את־המסגרות המכנות ויסר מעליהם [כ= ואת] [ק= את]־הכיר ואת־הים הורד מעל הבקר הנחשת אשר תחתיה ויתן אתו על מרצפת אבנים׃
12O	16	18		99010	ואת־[כ= מיסך] [ק= מוסך] השבת אשר־בנו בבית ואת־מבוא המלך החיצונה הסב בית יהוה מפני מלך אשור׃
12O	16	19		99020	ויתר דברי אחז אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	16	20		99030	וישכב אחז עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד וימלך חזקיהו בנו תחתיו׃ ף
12O	17	1		99040	בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן־אלה בשמרון על־ישראל תשע שנים׃
12O	17	2		99050	ויעש הרע בעיני יהוה רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו׃
12O	17	3		99060	עליו עלה שלמנאסר מלך אשור ויהי־לו הושע עבד וישב לו מנחה׃
12O	17	4		99070	וימצא מלך־אשור בהושע קשר אשר שלח מלאכים אל־סוא מלך־מצרים ולא־העלה מנחה למלך אשור כשנה בשנה ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא׃
12O	17	5		99080	ויעל מלך־אשור בכל־הארץ ויעל שמרון ויצר עליה שלש שנים׃
12O	17	6		99090	בשנת התשיעית* להושע לכד מלך־אשור את־שמרון ויגל את־ישראל אשורה וישב אתם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי׃ ף
12O	17	7		99100	ויהי כי־חטאו בני־ישראל ליהוה אלהיהם המעלה אתם מארץ מצרים מתחת יד פרעה מלך־מצרים וייראו אלהים אחרים׃
12O	17	8		99110	וילכו בחקות הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל ומלכי ישראל אשר עשו׃
12O	17	9		99120	ויחפאו בני־ישראל דברים אשר לא־כן על־יהוה אלהיהם ויבנו להם במות בכל־עריהם ממגדל נוצרים עד־עיר מבצר׃
12O	17	10		99130	ויצבו להם מצבות ואשרים על כל־גבעה גבהה ותחת כל־עץ רעןן׃
12O	17	11		99140	ויקטרו־שם בכל־במות כגוים אשר־הגלה יהוה מפניהם ויעשו דברים רעים להכעיס את־יהוה׃
12O	17	12		99150	ויעבדו הגללים אשר אמר יהוה להם לא תעשו את־הדבר הזה׃
12O	17	13		99160	ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל־[כ= נביאו] [ק= נביאי] כל־חזה לאמר שבו* מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי ככל־התורה אשר צויתי את־אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים׃
12O	17	14		99170	ולא שמעו ויקשו את־ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו ביהוה אלהיהם׃
12O	17	15		99180	וימאסו את־חקיו ואת־בריתו אשר כרת את־אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבתם אשר צוה יהוה אתם לבלתי עשות כהם׃
12O	17	16		99190	ויעזבו את־כל־מצות יהוה אלהיהם ויעשו להם מסכה [כ= שנים] [ק= שני] עגלים ויעשו אשירה וישתחוו לכל־צבא השמים ויעבדו את־הבעל׃
12O	17	17		99200	ויעבירו את־בניהם ואת־בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו׃
12O	17	18		99210	ויתאנף יהוה מאד בישראל ויסרם מעל פניו לא נשאר רק שבט יהודה לבדו׃
12O	17	19		99220	גם־יהודה לא שמר את־מצות יהוה אלהיהם וילכו בחקות ישראל אשר עשו׃
12O	17	20		99230	וימאס יהוה בכל־זרע ישראל ויענם ויתנם ביד־שסים עד אשר השליכם מפניו׃
12O	17	21		99240	כי־קרע ישראל מעל בית דוד וימליכו את־ירבעם בן־נבט [כ= וידא] [ק= וידח] ירבעם את־ישראל מאחרי יהוה והחטיאם חטאה גדולה׃
12O	17	22		99250	וילכו בני ישראל בכל־חטאות ירבעם אשר עשה לא־סרו ממנה׃
12O	17	23		99260	עד אשר־הסיר יהוה את־ישראל מעל פניו כאשר דבר ביד כל־עבדיו הנביאים ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה׃ ף
12O	17	24		99270	ויבא מלך־אשור מבבל ומכותה* ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שמרון תחת בני ישראל וירשו את־שמרון וישבו בעריה׃
12O	17	25		99280	ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את־יהוה וישלח יהוה בהם את־האריות ויהיו הרגים בהם׃
12O	17	26		99290	ויאמרו למלך אשור לאמר הגוים אשר הגלית ותושב בערי שמרון לא ידעו את־משפט אלהי הארץ וישלח־בם את־האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם ידעים את־משפט אלהי הארץ׃
12O	17	27		99300	ויצו מלך־אשור לאמר הליכו שמה אחד מהכהנים אשר הגליתם משם וילכו וישבו שם וירם את־משפט אלהי הארץ׃
12O	17	28		99310	ויבא אחד מהכהנים אשר הגלו משמרון וישב בבית־אל ויהי מורה אתם איך ייראו את־יהוה׃
12O	17	29		99320	ויהיו עשים גוי גוי אלהיו ויניחו בבית הבמות אשר עשו השמרנים גוי גוי בעריהם אשר הם ישבים שם׃
12O	17	30		99330	ואנשי בבל עשו את־סכות בנות ואנשי־כות* עשו את־נרגל ואנשי חמת עשו את־אשימא׃
12O	17	31		99340	והעוים עשו נבחז ואת־תרתק והספרוים שרפים את־בניהם באש לאדרמלך וענמלך [כ= אלה] [ק= אלהי] [כ= ספרים] [ק= ספרוים]׃
12O	17	32		99350	ויהיו יראים את־יהוה ויעשו להם מקצותם כהני במות ויהיו עשים להם בבית הבמות׃
12O	17	33		99360	את־יהוה היו יראים ואת־אלהיהם היו עבדים כמשפט הגוים אשר־הגלו אתם משם׃
12O	17	34		99370	עד היום הזה הם עשים כמשפטים הראשנים אינם יראים את־יהוה ואינם עשים כחקתם וכמשפטם וכתורה וכמצוה אשר צוה יהוה את־בני יעקב אשר־שם שמו ישראל׃
12O	17	35		99380	ויכרת יהוה אתם ברית ויצום לאמר לא תיראו אלהים אחרים ולא־תשתחוו להם ולא תעבדום ולא תזבחו להם׃
12O	17	36		99390	כי אם־את־יהוה אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול ובזרוע נטויה אתו תיראו ולו תשתחוו ולו תזבחו׃
12O	17	37		99400	ואת־החקים ואת־המשפטים והתורה והמצוה אשר כתב לכם תשמרון לעשות כל־הימים ולא תיראו אלהים אחרים׃
12O	17	38		99410	והברית אשר־כרתי אתכם לא תשכחו ולא תיראו אלהים אחרים׃
12O	17	39		99420	כי אם־את־יהוה אלהיכם תיראו והוא יציל אתכם מיד כל־איביכם׃
12O	17	40		99430	ולא שמעו כי אם־כמשפטם הראשון הם עשים׃
12O	17	41		99440	ויהיו הגוים האלה יראים את־יהוה ואת־פסיליהם היו עבדים גם־בניהם ובני בניהם כאשר עשו אבתם הם עשים עד היום הזה׃ ף
12O	18	1		99450	ויהי בשנת שלש להושע בן־אלה מלך ישראל מלך חזקיה בן־אחז מלך יהודה׃
12O	18	2		99460	בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אבי בת־זכריה׃
12O	18	3		99470	ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה דוד אביו׃
12O	18	4		99480	הוא הסיר את־הבמות ושבר את־המצבת וכרת את־האשרה וכתת נחש הנחשת אשר־עשה משה כי עד־הימים ההמה היו בני־ישראל מקטרים לו ויקרא־לו נחשתן׃
12O	18	5		99490	ביהוה אלהי־ישראל בטח ואחריו לא־היה כמהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו׃
12O	18	6		99500	וידבק ביהוה לא־סר מאחריו וישמר מצותיו אשר־צוה יהוה את־משה׃
12O	18	7		99510	והיה יהוה עמו בכל אשר־יצא ישכיל וימרד במלך־אשור ולא עבדו׃
12O	18	8		99520	הוא־הכה את־פלשתים עד־עזה ואת־גבוליה ממגדל נוצרים עד־עיר מבצר׃ ף
12O	18	9		99530	ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן־אלה מלך ישראל עלה שלמנאסר מלך־אשור על־שמרון ויצר עליה׃
12O	18	10		99540	וילכדה מקצה שלש שנים בשנת־שש לחזקיה היא שנת־תשע להושע מלך ישראל נלכדה שמרון׃
12O	18	11		99550	ויגל מלך־אשור את־ישראל אשורה וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי׃
12O	18	12		99560	על אשר לא־שמעו בקול יהוה אלהיהם ויעברו את־בריתו את כל־אשר צוה משה עבד יהוה ולא שמעו ולא עשו׃ ף
12O	18	13		99570	ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך־אשור על כל־ערי יהודה הבצרות ויתפשם׃
12O	18	14		99580	וישלח חזקיה מלך־יהודה אל־מלך־אשור לכישה לאמר חטאתי שוב מעלי את אשר־תתן עלי אשא וישם מלך־אשור על־חזקיה מלך־יהודה שלש מאות ככר־כסף ושלשים ככר זהב׃
12O	18	15		99590	ויתן חזקיה את־כל־הכסף הנמצא בית־יהוה ובאצרות בית המלך׃
12O	18	16		99600	בעת ההיא קץץ חזקיה את־דלתות היכל יהוה ואת־האמנות אשר צפה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור׃ ף
12O	18	17		99610	וישלח מלך־אשור את־תרתן ואת־רב־סריס ואת־רב־שקה מן־לכיש אל־המלך חזקיהו בחיל כבד ירושלם ויעלו ויבאו ירושלם ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה אשר במסלת שדה כובס׃
12O	18	18		99620	ויקראו אל־המלך ויצא אלהם אליקים בן־חלקיהו אשר על־הבית ושבנה הספר ויואח בן־אסף המזכיר׃
12O	18	19		99630	ויאמר אלהם רב־שקה אמרו־נא אל־חזקיהו כה־אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת׃
12O	18	20		99640	אמרת אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי׃
12O	18	21		99650	עתה הנה בטחת לך על־משענת הקנה הרצוץ הזה על־מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה כן פרעה מלך־מצרים לכל־הבטחים עליו׃
12O	18	22		99660	וכי־תאמרון אלי אל־יהוה אלהינו בטחנו הלוא־הוא אשר הסיר חזקיהו את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם׃
12O	18	23		99670	ועתה התערב נא את־אדני את־מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם־תוכל לתת לך רכבים עליהם׃
12O	18	24		99680	ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על־מצרים לרכב ולפרשים׃
12O	18	25		99690	עתה המבלעדי יהוה עליתי על־המקום הזה להשחתו יהוה אמר אלי עלה על־הארץ הזאת והשחיתה׃
12O	18	26		99700	ויאמר אליקים בן־חלקיהו ושבנה ויואח אל־רב־שקה דבר־נא אל־עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל־תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על־החמה׃
12O	18	27		99710	ויאמר אליהם רב־שקה העל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את־הדברים האלה הלא על־האנשים הישבים על־החמה לאכל את־[כ= חריהם] [ק= צואתם] ולשתות את־[כ= שיניהם] [ק= מימי] [ק= רגליהם] עםכם׃
12O	18	28		99720	ויעמד רב־שקה ויקרא בקול־גדול יהודית וידבר ויאמר שמעו דבר־המלך הגדול מלך אשור׃
12O	18	29		99730	כה אמר המלך אל־ישיא לכם חזקיהו כי־לא יוכל להציל אתכם מידו׃
12O	18	30		99740	ואל־יבטח אתכם חזקיהו אל־יהוה לאמר הצל יצילנו יהוה ולא תנתן את־העיר הזאת ביד מלך אשור׃
12O	18	31		99750	אל־תשמעו אל־חזקיהו כי כה אמר מלך אשור עשו־אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש־גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי־בורו׃
12O	18	32		99760	עד־באי ולקחתי אתכם אל־ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ולא תמתו ואל־תשמעו אל־חזקיהו כי־יסית אתכם לאמר יהוה יצילנו׃
12O	18	33		99770	ההצל הצילו אלהי הגוים איש את־ארצו מיד מלך אשור׃
12O	18	34		99780	איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים הנע ועוה כי־הצילו את־שמרון מידי׃
12O	18	35		99790	מי בכל־אלהי הארצות אשר־הצילו את־ארצם מידי כי־יציל יהוה את־ירושלם מידי׃
12O	18	36		99800	והחרישו העם ולא־ענו אתו דבר כי־מצות המלך היא לאמר לא תענהו׃
12O	18	37		99810	ויבא אליקים בן־חלקיה אשר־על־הבית ושבנא הספר ויואח בן־אסף המזכיר אל־חזקיהו קרועי בגדים ויגדו לו דברי רב־שקה׃
12O	19	1		99820	ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את־בגדיו ויתכס בשק ויבא בית יהוה׃
12O	19	2		99830	וישלח את־אליקים אשר־על־הבית ושבנא הספר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל־ישעיהו הנביא בן־אמוץ׃
12O	19	3		99840	ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום־צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד־משבר וכח אין ללדה׃
12O	19	4		99850	אולי ישמע יהוה אלהיך את כל־דברי רב־שקה אשר שלחו מלך־אשור אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע יהוה אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה׃
12O	19	5		99860	ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל־ישעיהו׃
12O	19	6		99870	ויאמר להם ישעיהו כה תאמרון אל־אדניכם כה אמר יהוה אל־תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך־אשור אתי׃
12O	19	7		99880	הנני נתן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו׃
12O	19	8		99890	וישב רב־שקה וימצא את־מלך אשור נלחם על־לבנה כי שמע כי נסע מלכיש׃
12O	19	9		99900	וישמע אל־תרהקה מלך־כוש לאמר הנה יצא להלחם אתך וישב וישלח מלאכים אל־חזקיהו לאמר׃
12O	19	10		99910	כה תאמרון אל־חזקיהו מלך־יהודה לאמר אל־ישאך אלהיך אשר אתה בטח בו לאמר לא תנתן ירושלם ביד מלך אשור׃
12O	19	11		99920	הנה אתה שמעת את אשר עשו מלכי אשור לכל־הארצות להחריםם ואתה תנצל׃
12O	19	12		99930	ההצילו אתם אלהי הגוים אשר שחתו אבותי את־גוזן ואת־חרן ורצף ובני־עדן אשר בתלאשר׃
12O	19	13		99940	איו מלך־חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה׃
12O	19	14		99950	ויקח חזקיהו את־הספרים מיד המלאכים ויקראם ויעל בית יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה׃ ף
12O	19	15		99960	ויתפלל חזקיהו לפני יהוה ויאמר יהוה אלהי ישראל ישב הכרבים אתה־הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את־השמים ואת־הארץ׃
12O	19	16		99970	הטה יהוה אזנך ושמע פקח יהוה עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חי׃
12O	19	17		99980	אמנם יהוה החריבו מלכי אשור את־הגוים ואת־ארצם׃
12O	19	18		99990	ונתנו את־אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם־מעשה ידי־אדם עץ ואבן ויאבדום׃
12O	19	19		100000	ועתה יהוה אלהינו הושיענו נא מידו וידעו כל־ממלכות הארץ כי אתה יהוה אלהים לבדך׃ ס
12O	19	20		100010	וישלח ישעיהו בן־אמוץ אל־חזקיהו לאמר כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל־סנחרב מלך־אשור שמעתי׃
12O	19	21		100020	זה הדבר אשר־דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת־ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם׃
12O	19	22		100030	את־מי חרפת וגדפת ועל־מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על־קדוש ישראל׃
12O	19	23		100040	ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר [כ= ברכב] [ק= ברב] רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו ואבואה מלון קצה* יער כרמלו׃
12O	19	24		100050	אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחרב בכף־פעמי כל יארי מצור׃
12O	19	25		100060	הלא־שמעת למרחוק אתה עשיתי למימי קדם ויצרתיה עתה הביאתיה ותהי להשות גלים נצים ערים בצרות׃
12O	19	26		100070	וישביהן קצרי־יד חתו ויבשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדפה לפני קמה׃
12O	19	27		100080	ושבתך וצאתך ובאך ידעתי ואת התרגזך אלי׃
12O	19	28		100090	יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשבתיך בדרך אשר־באת בה׃
12O	19	29		100100	וזה־לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש ובשנה השלישית זרעו וקצרו* ונטעו כרמים ואכלו פרים׃
12O	19	30		100110	ויספה פליטת בית־יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי למעלה׃
12O	19	31		100120	כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה [כ= זז] [ק= צבאות] תעשה־זאת׃ ס
12O	19	32		100130	לכן כה־אמר יהוה אל־מלך אשור לא יבא אל־העיר הזאת ולא־יורה שם חץ ולא־יקדמנה מגן ולא־ישפך עליה סללה׃
12O	19	33		100140	בדרך אשר־יבא בה ישוב ואל־העיר הזאת לא יבא נאם־יהוה׃
12O	19	34		100150	וגנותי אל־העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי׃
12O	19	35		100160	ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים׃
12O	19	36		100170	ויסע וילך וישב סנחריב מלך־אשור וישב בנינוה׃
12O	19	37		100180	ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר [כ= זז] [ק= בניו] הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר־חדן בנו תחתיו׃ ף
12O	20	1		100190	בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן־אמוץ הנביא ויאמר אליו כה־אמר יהוה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה׃
12O	20	2		100200	ויסב את־פניו אל־הקיר ויתפלל אל־יהוה לאמר׃
12O	20	3		100210	אנה יהוה זכר־נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי ויבך חזקיהו בכי גדול׃ ס
12O	20	4		100220	ויהי ישעיהו לא יצא [כ= העיר] [ק= חצר] התיכנה ודבר־יהוה היה אליו לאמר׃
12O	20	5		100230	שוב ואמרת אל־חזקיהו נגיד־עמי כה־אמר יהוה אלהי דוד אביך שמעתי את־תפלתך ראיתי את־דמעתך הנני רפא לך ביום השלישי תעלה בית יהוה׃
12O	20	6		100240	והספתי על־ימיך חמש עשרה שנה ומכף מלך־אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על־העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי׃
12O	20	7		100250	ויאמר ישעיהו קחו דבלת תאנים ויקחו וישימו על־השחין ויחי׃
12O	20	8		100260	ויאמר חזקיהו אל־ישעיהו מה אות כי־ירפא יהוה לי ועליתי ביום השלישי בית יהוה׃
12O	20	9		100270	ויאמר ישעיהו זה־לך האות מאת יהוה כי יעשה יהוה את־הדבר אשר דבר הלך הצל עשר מעלות אם־ישוב עשר מעלות׃
12O	20	10		100280	ויאמר יחזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחרנית עשר מעלות׃
12O	20	11		100290	ויקרא ישעיהו הנביא אל־יהוה וישב את־הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרנית עשר מעלות׃ ף
12O	20	12		100300	בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן־בלאדן מלך־בבל ספרים ומנחה אל־חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו׃
12O	20	13		100310	וישמע עליהם חזקיהו ויראם את־כל־בית נכתהק את־הכסף ואת־הזהב ואת־הבשמים ואת שמן הטוב ואת בית כליו ואת כל־אשר נמצא באוצרתיו לא־היה דבר אשר לא־הראם חזקיהו בביתו ובכל־ממשלתו׃
12O	20	14		100320	ויבא ישעיהו הנביא אל־המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו מבבל׃
12O	20	15		100330	ויאמר מה ראו בביתך ויאמר חזקיהו את כל־אשר בביתי ראו לא־היה דבר אשר לא־הראיתם באצרתי׃
12O	20	16		100340	ויאמר ישעיהו אל־חזקיהו שמע דבר־יהוה׃
12O	20	17		100350	הנה ימים באים ונשא כל־אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד־היום הזה בבלה לא־יותר דבר אמר יהוה׃
12O	20	18		100360	ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד [כ= יקח] [ק= יקחו] והיו סריסים בהיכל מלך בבל׃
12O	20	19		100370	ויאמר חזקיהו אל־ישעיהו טוב דבר־יהוה אשר דברת ויאמר הלוא אם־שלום ואמת יהיה בימי׃
12O	20	20		100380	ויתר דברי חזקיהו וכל־גבורתו ואשר עשה את־הברכה ואת־התעלה ויבא את־המים העירה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	20	21		100390	וישכב חזקיהו עם־אבתיו וימלך מנשה בנו תחתיו׃ ף
12O	21	1		100400	בן־שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו חפצי־בה׃
12O	21	2		100410	ויעש הרע בעיני יהוה כתועבת הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃
12O	21	3		100420	וישב ויבן את־הבמות אשר אבד חזקיהו אביו ויקם מזבחת לבעל ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל־צבא השמים ויעבד אתם׃
12O	21	4		100430	ובנה מזבחת בבית יהוה אשר אמר יהוה בירושלם אשים את־שמי׃
12O	21	5		100440	ויבן מזבחות לכל־צבא השמים בשתי חצרות בית־יהוה׃
12O	21	6		100450	והעביר את־בנו באש ועוןן ונחש ועשה אוב וידענים הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיס׃
12O	21	7		100460	וישם את־פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר יהוה אל־דוד ואל־שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את־שמי לעולם׃
12O	21	8		100470	ולא אסיף להניד רגל ישראל מן־האדמה אשר נתתי לאבותם רק אם־ישמרו לעשות ככל אשר צויתים ולכל־התורה אשר־צוה אתם עבדי משה׃
12O	21	9		100480	ולא שמעו ויתעם מנשה לעשות את־הרע מן־הגוים אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל׃
12O	21	10		100490	וידבר יהוה ביד־עבדיו הנביאים לאמר׃
12O	21	11		100500	יען אשר עשה מנשה מלך־יהודה התעבות האלה הרע מכל אשר־עשו האמרי אשר לפניו ויחטא גם־את־יהודה בגלוליו׃ ף
12O	21	12		100510	לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל הנני מביא רעה על־ירושלם ויהודה אשר כל־[כ= שמעיו] [ק= שמעה] תצלנה שתי אזניו׃
12O	21	13		100520	ונטיתי על־ירושלם את קו שמרון ואת־משקלת בית אחאב ומחיתי את־ירושלם כאשר־ימחה את־הצלחת מחה והפך על־פניה׃
12O	21	14		100530	ונטשתי את שארית נחלתי ונתתים ביד איביהם והיו לבז ולמשסה לכל־איביהם׃
12O	21	15		100540	יען אשר עשו את־הרע בעיני ויהיו מכעסים אתי מן־היום אשר יצאו אבותם ממצרים ועד היום הזה׃
12O	21	16		100550	וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר־מלא את־ירושלם פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את־יהודה לעשות הרע בעיני יהוה׃
12O	21	17		100560	ויתר דברי מנשה וכל־אשר עשה וחטאתו אשר חטא הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	21	18		100570	וישכב מנשה עם־אבתיו ויקבר בגן־ביתו בגן־עזא וימלך אמון בנו תחתיו׃ ף
12O	21	19		100580	בן־עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם ושם אמו משלמת בת־חרוץ מן־יטבה׃
12O	21	20		100590	ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשה מנשה אביו׃
12O	21	21		100600	וילך בכל־הדרך אשר־הלך אביו ויעבד את־הגללים אשר עבד אביו וישתחו להם׃
12O	21	22		100610	ויעזב את־יהוה אלהי אבתיו ולא הלך בדרך יהוה׃
12O	21	23		100620	ויקשרו עבדי־אמון עליו וימיתו את־המלך בביתו׃
12O	21	24		100630	ויך עם־הארץ את כל־הקשרים על־המלך אמון וימליכו עם־הארץ את־יאשיהו בנו תחתיו׃
12O	21	25		100640	ויתר דברי אמון אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	21	26		100650	ויקבר אתו בקברתו בגן־עזא וימלך יאשיהו בנו תחתיו׃ ף
12O	22	1		100660	בן־שמנה שנה יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם ושם אמו ידידה בת־עדיה מבצקת׃
12O	22	2		100670	ויעש הישר בעיני יהוה וילך בכל־דרך דוד אביו ולא־סר ימין ושמאול׃ ף
12O	22	3		100680	ויהי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח המלך את־שפן בן־אצליהו בן־משלם הספר בית יהוה לאמר׃
12O	22	4		100690	עלה אל־חלקיהו הכהן הגדול ויתם את־הכסף המובא בית יהוה אשר אספו שמרי הסף מאת העם׃
12O	22	5		100700	[כ= ויתנה] [ק= ויתנהו] על־יד עשי המלאכה המפקדים [כ= בבית] [ק= בית] יהוה ויתנו אתו לעשי המלאכה אשר בבית יהוה לחזק בדק הבית׃
12O	22	6		100710	לחרשים ולבנים ולגדרים ולקנות עצים ואבני מחצב לחזק את־הבית׃
12O	22	7		100720	אך לא־יחשב אתם הכסף הנתן על־ידם כי באמונה הם עשים׃
12O	22	8		100730	ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על־שפן הספר ספר התורה מצאתי בבית יהוה ויתן חלקיה את־הספר אל־שפן ויקראהו׃
12O	22	9		100740	ויבא שפן הספר אל־המלך וישב את־המלך דבר ויאמר התיכו עבדיך את־הכסף הנמצא בבית ויתנהו על־יד עשי המלאכה המפקדים בית יהוה׃
12O	22	10		100750	ויגד שפן הספר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיה הכהן ויקראהו שפן לפני המלך׃
12O	22	11		100760	ויהי כשמע המלך את־דברי ספר התורה ויקרע את־בגדיו׃
12O	22	12		100770	ויצו המלך את־חלקיה הכהן ואת־אחיקם בן־שפן ואת־עכבור בן־מיכיה ואת שפן הספר ואת עשיה עבד־המלך לאמר׃
12O	22	13		100780	לכו דרשו את־יהוה בעדי ובעד־העם ובעד כל־יהודה על־דברי הספר הנמצא הזה כי־גדולה חמת יהוה אשר־היא נצתה בנו על אשר לא־שמעו אבתינו על־דברי הספר הזה לעשות ככל־הכתוב עלינו׃
12O	22	14		100790	וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל־חלדה הנביאה אשת שלם בן־תקוה בן־חרחס שמר הבגדים והיא ישבת בירושלם במשנה וידברו אליה׃
12O	22	15		100800	ותאמר אליהם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אמרו לאיש אשר־שלח אתכם אלי׃
12O	22	16		100810	כה אמר יהוה הנני מביא רעה אל־המקום הזה ועל־ישביו את כל־דברי הספר אשר קרא מלך יהודה׃
12O	22	17		100820	תחת אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשה ידיהם ונצתה חמתי במקום הזה ולא תכבה׃
12O	22	18		100830	ואל־מלך יהודה השלח אתכם לדרש את־יהוה כה תאמרו אליו כה־אמר יהוה אלהי ישראל הדברים אשר שמעת׃
12O	22	19		100840	יען רך־לבבך ותכנע מפני יהוה בשמעך אשר דברתי על־המקום הזה ועל־ישביו להיות לשמה ולקללה ותקרע את־בגדיך ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי נאם־יהוה׃
12O	22	20		100850	לכן הנני אספך על־אבתיך ונאספת אל־קברתיך בשלום ולא־תראינה עיניך בכל הרעה אשר־אני מביא על־המקום הזה וישיבו את־המלך דבר׃
12O	23	1		100860	וישלח המלך ויאספו אליו כל־זקני יהודה וירושלם׃
12O	23	2		100870	ויעל המלך בית־יהוה וכל־איש יהודה וכל־ישבי ירושלם אתו והכהנים והנביאים וכל־העם למקטן ועד־גדול ויקרא באזניהם את־כל־דברי ספר הברית הנמצא בבית יהוה׃
12O	23	3		100880	ויעמד המלך על־העמוד ויכרת את־הברית לפני יהוה ללכת אחר יהוה ולשמר מצותיו ואת־עדותיו ואת־חקתיו בכל־לב ובכל־נפש להקים את־דברי הברית הזאת הכתבים על־הספר הזה ויעמד כל־העם בברית׃
12O	23	4		100890	ויצו המלך את־חלקיהו הכהן הגדול ואת־כהני המשנה ואת־שמרי הסף להוציא מהיכל יהוה את כל־הכלים העשוים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים וישרפם מחוץ לירושלם בשדמות קדרון ונשא את־עפרם בית־אל׃
12O	23	5		100900	והשבית את־הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה ויקטר בבמות בערי יהודה ומסבי ירושלם ואת־המקטרים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים׃
12O	23	6		100910	ויצא את־האשרה מבית יהוה מחוץ לירושלם אל־נחל קדרון וישרף אתה בנחל קדרון וידק לעפר וישלך את־עפרה על־קבר בני העם׃
12O	23	7		100920	ויתץ את־בתי הקדשים אשר בבית יהוה אשר הנשים ארגות שם בתים לאשרה׃
12O	23	8		100930	ויבא את־כל־הכהנים מערי יהודה ויטמא את־הבמות אשר קטרו־שמה הכהנים מגבע עד־באר שבע ונתץ את־במות השערים אשר־פתח שער יהושע שר־העיר אשר־על־שמאול איש בשער העיר׃
12O	23	9		100940	אך לא יעלו כהני הבמות אל־מזבח יהוה בירושלם כי אם־אכלו מצות בתוך אחיהם׃
12O	23	10		100950	וטמא את־התפת אשר בגי [כ= בני] [ק= בן]־הנם לבלתי להעביר איש את־בנו ואת־בתו באש למלך׃
12O	23	11		100960	וישבת את־הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבא בית־יהוה אל־לשכת נתן־מלך הסריס אשר בפרורים ואת־מרכבות השמש שרף באש׃
12O	23	12		100970	ואת־המזבחות אשר על־הגג עלית אחז אשר־עשו מלכי יהודה ואת־המזבחות אשר־עשה מנשה בשתי חצרות בית־יהוה נתץ המלך וירץ משם והשליך את־עפרם אל־נחל קדרון׃
12O	23	13		100980	ואת־הבמות אשר על־פני ירושלם אשר מימין להר־המשחית אשר בנה שלמה מלך־ישראל לעשתרת שקץ צידנים ולכמוש שקץ מואב ולמלכם תועבת בני־עמון טמא המלך׃
12O	23	14		100990	ושבר את־המצבות ויכרת את־האשרים וימלא את־מקוםם עצמות אדם׃
12O	23	15		101000	וגם את־המזבח אשר בבית־אל הבמה אשר עשה ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל גם את־המזבח ההוא ואת־הבמה נתץ וישרף את־הבמה הדק לעפר ושרף אשרה׃
12O	23	16		101010	ויפן יאשיהו וירא את־הקברים אשר־שם בהר וישלח ויקח את־העצמות מן־הקברים וישרף על־המזבח ויטמאהו כדבר יהוה אשר קרא איש האלהים אשר קרא את־הדברים האלה׃
12O	23	17		101020	ויאמר מה הציון הלז אשר אני ראה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש־האלהים אשר־בא מיהודה ויקרא את־הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית־אל׃
12O	23	18		101030	ויאמר הניחו לו איש אל־ינע עצמתיו וימלטו עצמתיו את עצמות הנביא אשר־בא משמרון׃
12O	23	19		101040	וגם את־כל־בתי הבמות אשר בערי שמרון אשר עשו מלכי ישראל להכעיס הסיר יאשיהו ויעש להם ככל־המעשים אשר עשה בבית־אל׃
12O	23	20		101050	ויזבח את־כל־כהני הבמות אשר־שם על־המזבחות וישרף את־עצמות אדם עליהם וישב ירושלם׃
12O	23	21		101060	ויצו המלך את־כל־העם לאמר עשו פסח ליהוה אלהיכם ככתוב על ספר הברית הזה׃
12O	23	22		101070	כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים אשר שפטו את־ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה׃
12O	23	23		101080	כי אם־בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה ליהוה בירושלם׃
12O	23	24		101090	וגם את־האבות ואת־הידענים ואת־התרפים ואת־הגללים ואת כל־השקצים אשר נראו בארץ יהודה ובירושלם בער יאשיהו למען הקים את־דברי התורה הכתבים על־הספר אשר מצא חלקיהו הכהן בית יהוה׃
12O	23	25		101100	וכמהו לא־היה לפניו מלך אשר־שב אל־יהוה בכל־לבבו ובכל־נפשו ובכל־מאדו ככל תורת משה ואחריו לא־קם כמהו׃
12O	23	26		101110	אך לא־שב יהוה מחרון אפו הגדול אשר־חרה אפו ביהודה על כל־הכעסים אשר הכעיסו מנשה׃
12O	23	27		101120	ויאמר יהוה גם את־יהודה אסיר מעל פני כאשר הסרתי את־ישראל ומאסתי את־העיר הזאת אשר־בחרתי את־ירושלם ואת־הבית אשר אמרתי יהיה שמי שם׃
12O	23	28		101130	ויתר דברי יאשיהו וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	23	29		101140	בימיו עלה פרעה נכה מלך־מצרים על־מלך אשור על־נהר־פרת וילך המלך יאשיהו לקראתו וימיתהו במגדו כראתו אתו׃
12O	23	30		101150	וירכבהו עבדיו מת ממגדו ויבאהו ירושלם ויקברהו בקברתו ויקח עם־הארץ את־יהואחז בן־יאשיהו וימשחו אתו וימליכו אתו תחת אביו׃ ף
12O	23	31		101160	בן־עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם ושם אמו חמוטל בת־ירמיהו מלבנה׃
12O	23	32		101170	ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשו אבתיו׃
12O	23	33		101180	ויאסרהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת [כ= במלך] [ק= ממלך] בירושלם ויתן־ענש על־הארץ מאה ככר־כסף וככר זהב׃
12O	23	34		101190	וימלך פרעה נכה את־אליקים בן־יאשיהו תחת יאשיהו אביו ויסב את־שמו יהויקים ואת־יהואחז לקח ויבא מצרים וימת שם׃
12O	23	35		101200	והכסף והזהב נתן יהויקים לפרעה אך העריך את־הארץ לתת את־הכסף על־פי פרעה איש כערכו נגש את־הכסף ואת־הזהב את־עם הארץ לתת לפרעה נכה׃ ס
12O	23	36		101210	בן־עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו [כ= זבידה] [ק= זבודה] בת־פדיה מן־רומה׃
12O	23	37		101220	ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשו אבתיו׃
12O	24	1		101230	בימיו עלה נבכדנאצר מלך בבל ויהי־לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד־בו׃
12O	24	2		101240	וישלח יהוה בו את־גדודי כשדים ואת־גדודי ארם ואת גדודי מואב ואת גדודי בני־עמון וישלחם ביהודה להאבידו כדבר יהוה אשר דבר ביד עבדיו הנביאים׃
12O	24	3		101250	אך על־פי יהוה היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה ככל אשר עשה׃
12O	24	4		101260	וגם דם־הנקי אשר שפך וימלא את־ירושלם דם נקי ולא־אבה יהוה לסלח׃
12O	24	5		101270	ויתר דברי יהויקים וכל־אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה׃
12O	24	6		101280	וישכב יהויקים עם־אבתיו וימלך יהויכין בנו תחתיו׃
12O	24	7		101290	ולא־הסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי־לקח מלך בבל מנחל מצרים עד־נהר־פרת כל אשר היתה למלך מצרים׃ ף
12O	24	8		101300	בן־שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם ושם אמו נחשתא בת־אלנתן מירושלם׃
12O	24	9		101310	ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשה אביו׃
12O	24	10		101320	בעת ההיא [כ= עלה] [ק= עלו] עבדי נבכדנאצר מלך־בבל ירושלם ותבא העיר במצור׃
12O	24	11		101330	ויבא נבוכדנאצר מלך־בבל על־העיר ועבדיו צרים עליה׃
12O	24	12		101340	ויצא יהויכין מלך־יהודה על־מלך בבל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו ויקח אתו מלך בבל בשנת שמנה למלכו׃
12O	24	13		101350	ויוצא משם את־כל־אוצרות בית יהוה ואוצרות בית המלך ויקץץ את־כל־כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך־ישראל בהיכל יהוה כאשר דבר יהוה׃
12O	24	14		101360	והגלה את־כל־ירושלם ואת־כל־השרים ואת כל־גבורי החיל [כ= עשרה] [ק= עשרת] אלפים גולה וכל־החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם־הארץ׃
12O	24	15		101370	ויגל את־יהויכין בבלה ואת־אם המלך ואת־נשי המלך ואת־סריסיו ואת [כ= אולי] [ק= אילי] הארץ הוליך גולה מירושלם בבלה׃
12O	24	16		101380	ואת כל־אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף הכל גבורים עשי מלחמה ויביאם מלך־בבל גולה בבלה׃
12O	24	17		101390	וימלך מלך־בבל את־מתניה דדו תחתיו ויסב את־שמו צדקיהו׃ ף
12O	24	18		101400	בן־עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו [כ= חמיטל] [ק= חמוטל] בת־ירמיהו מלבנה׃
12O	24	19		101410	ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשה יהויקים׃
12O	24	20		101420	כי על־אף יהוה היתה בירושלם וביהודה עד־השלכו אתם מעל פניו וימרד צדקיהו במלך בבל׃ ס
12O	25	1		101430	ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך־בבל הוא וכל־חילו על־ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב׃
12O	25	2		101440	ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו׃
12O	25	3		101450	בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא־היה לחם לעם הארץ׃
12O	25	4		101460	ותבקע העיר וכל־אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין החמתים אשר על־גן המלך וכשדים על־העיר סביב וילך דרך הערבה׃
12O	25	5		101470	וירדפו חיל־כשדים אחר המלך וישגו אתו בערבות ירחו וכל־חילו נפצו מעליו׃
12O	25	6		101480	ויתפשו את־המלך ויעלו אתו אל־מלך בבל רבלתה וידברו אתו משפט׃
12O	25	7		101490	ואת־בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת־עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו בבל׃ ס
12O	25	8		101500	ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע־עשרה שנה למלך נבכדנאצר מלך־בבל בא נבוזראדן רב־טבחים עבד מלך־בבל ירושלם׃
12O	25	9		101510	וישרף את־בית־יהוה ואת־בית המלך ואת כל־בתי ירושלם ואת־כל־בית גדול שרף באש׃
12O	25	10		101520	ואת־חומת ירושלם סביב נתצו כל־חיל כשדים אשר רב־טבחים׃
12O	25	11		101530	ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת־הנפלים אשר נפלו על־המלך בבל ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב־טבחים׃
12O	25	12		101540	ומדלת הארץ השאיר רב־טבחים לכרמים וליגבים׃
12O	25	13		101550	ואת־עמודי הנחשת אשר בית־יהוה ואת־המכנות ואת־ים הנחשת אשר בבית־יהוה שברו כשדים וישאו את־נחשתם בבלה׃
12O	25	14		101560	ואת־הסירת ואת־היעים ואת־המזמרות ואת־הכפות ואת כל־כלי הנחשת אשר ישרתו־בם לקחו׃
12O	25	15		101570	ואת־המחתות ואת־המזרקות אשר זהב זהב ואשר־כסף כסף לקח רב־טבחים׃
12O	25	16		101580	העמודים שנים הים האחד והמכנות אשר־עשה שלמה לבית יהוה לא־היה משקל לנחשת כל־הכלים האלה׃
12O	25	17		101590	שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד וכתרת עליו נחשת וקומת הכתרת שלש [כ= אמה] [ק= אמות] ושבכה ורמנים על־הכתרת סביב הכל נחשת וכאלה לעמוד השני על־השבכה׃
12O	25	18		101600	ויקח רב־טבחים את־שריה כהן הראש ואת־צפניהו כהן משנה ואת־שלשת שמרי הסף׃
12O	25	19		101610	ומן־העיר לקח סריס אחד אשר־הוא פקיד על־אנשי המלחמה וחמשה אנשים מראי פני־המלך אשר נמצאו בעיר ואת הספר שר הצבא המצבא את־עם הארץ וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר׃
12O	25	20		101620	ויקח אתם נבוזראדן רב־טבחים וילך אתם על־מלך בבל רבלתה׃
12O	25	21		101630	ויך אתם מלך בבל וימיתם ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו׃
12O	25	22		101640	והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנאצר מלך בבל ויפקד עליהם את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן׃ ף
12O	25	23		101650	וישמעו כל־שרי החילים המה והאנשים כי־הפקיד מלך־בבל את־גדליהו ויבאו אל־גדליהו המצפה וישמעאל בן־נתניה ויוחןן בן־קרח ושריה בן־תנחמת הנטפתי ויאזניהו בן־המעכתי המה ואנשיהם׃
12O	25	24		101660	וישבע להם גדליהו ולאנשיהם ויאמר להם אל־תיראו מעבדי הכשדים שבו בארץ ועבדו את־מלך בבל ויטב לכם׃ ס
12O	25	25		101670	ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן־נתניה בן־אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים אתו ויכו את־גדליהו וימת ואת־היהודים ואת־הכשדים אשר־היו אתו במצפה׃
12O	25	26		101680	ויקמו כל־העם מקטן ועד־גדול ושרי החילים ויבאו מצרים כי יראו מפני כשדים׃ ף
12O	25	27		101690	ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך־יהודה בשנים עשר חדש בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו את־ראש יהויכין מלך־יהודה מבית כלא׃
12O	25	28		101700	וידבר אתו טבות ויתן את־כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל׃
12O	25	29		101710	ושנא את בגדי כלאו ואכל לחם תמיד לפניו כל־ימי חייו׃
12O	25	30		101720	וארחתו ארחת תמיד נתנה־לו מאת המלך דבר־יום ביומו כל ימי חיו׃
13O	1	1		214520	אדם שת אנוש׃
13O	1	2		214530	קיןן מהללאל ירד׃
13O	1	3		214540	חנוך מתושלח למך׃
13O	1	4		214550	נח שם חם ויפת׃ ס
13O	1	5		214560	בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס׃ ס
13O	1	6		214570	ובני גמר אשכנז ודיפת ותוגרמה׃
13O	1	7		214580	ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים׃ ס
13O	1	8		214590	בני חם כוש ומצרים פוט וכנען׃
13O	1	9		214600	ובני כוש סבא וחוילה וסבתא ורעמא וסבתכא ובני רעמא שבא ודדן׃ ס
13O	1	10		214610	וכוש ילד את־נמרוד הוא החל להיות גבור בארץ׃ ס
13O	1	11		214620	ומצרים ילד את־[כ= לודיים] [ק= לודים] ואת־ענמים ואת־להבים ואת־נפתחים׃
13O	1	12		214630	ואת־פתרסים ואת־כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת־כפתרים׃ ס
13O	1	13		214640	וכנען ילד את־צידון בכרו ואת־חת׃
13O	1	14		214650	ואת־היבוסי ואת־האמרי ואת הגרגשי׃
13O	1	15		214660	ואת־החוי ואת־הערקי ואת־הסיני׃
13O	1	16		214670	ואת־הארודי ואת־הצמרי ואת־החמתי׃ ס
13O	1	17		214680	בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ועוץ וחול וגתר ומשך׃ ס
13O	1	18		214690	וארפכשד ילד את־שלח ושלח ילד את־עבר׃
13O	1	19		214700	ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן׃
13O	1	20		214710	ויקטן ילד את־אלמודד ואת־שלף ואת־חצרמות ואת־ירח׃
13O	1	21		214720	ואת־הדורם ואת־אוזל ואת־דקלה׃
13O	1	22		214730	ואת־עיבל ואת־אבימאל ואת־שבא׃
13O	1	23		214740	ואת־אופיר ואת־חוילה ואת־יובב כל־אלה בני יקטן׃ ס
13O	1	24		214750	שם ארפכשד שלח׃
13O	1	25		214760	עבר פלג רעו׃
13O	1	26		214770	שרוג נחור תרח׃
13O	1	27		214780	אברם הוא אברהם׃ ס
13O	1	28		214790	בני אברהם יצחק וישמעאל׃ ס
13O	1	29		214800	אלה תלדותם בכור ישמעאל נביות וקדר ואדבאל ומבשם׃
13O	1	30		214810	משמע ודומה משא חדד ותימא׃
13O	1	31		214820	יטור נפיש וקדמה אלה הם בני ישמעאל׃ ס
13O	1	32		214830	ובני קטורה פילגש אברהם ילדה את־זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח ובני יקשן שבא ודדן׃ ס
13O	1	33		214840	ובני מדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה כל־אלה בני קטורה׃ ס
13O	1	34		214850	ויולד אברהם את־יצחק ס בני יצחק עשו וישראל׃ ס
13O	1	35		214860	בני עשו אליפז רעואל ויעוש ויעלם וקרח׃ ס
13O	1	36		214870	בני אליפז תימן ואומר צפי וגעתם קנז ותמנע ועמלק׃ ס
13O	1	37		214880	בני רעואל נחת זרח שמה ומזה׃ ס
13O	1	38		214890	ובני שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה ודישן ואצר ודישן׃
13O	1	39		214900	ובני לוטן חרי והוםם ואחות לוטן תמנע׃ ס
13O	1	40		214910	בני שובל עלין ומנחת ועיבל שפי ואונם ס ובני צבעון איה וענה׃
13O	1	41		214920	בני ענה דישון ס ובני דישון חמרן ואשבן ויתרן וכרן׃ ס
13O	1	42		214930	בני־אצר בלהן וזעון יעקנ* בני דישון עוץ וארן׃ ף
13O	1	43		214940	ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך־מלך לבני ישראל בלע בן־בעור ושם עירו דנהבה׃
13O	1	44		214950	וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן־זרח מבצרה׃
13O	1	45		214960	וימת יובב וימלך תחתיו חושם מארץ התימני׃
13O	1	46		214970	וימת חושם וימלך תחתיו הדד בן־בדד המכה את־מדין בשדה מואב ושם עירו [כ= עיות] [ק= עוית]׃
13O	1	47		214980	וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה׃
13O	1	48		214990	וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר׃
13O	1	49		215000	וימת שאול וימלך תחתיו בעל חןן בן־עכבור׃
13O	1	50		215010	וימת בעל חןן וימלך תחתיו הדד ושם עירו פעי ושם אשתו מהיטבאל בת־מטרד בת מי זהב׃
13O	1	51		215020	וימת הדד ס ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע אלוף [כ= עליה] [ק= עלוה] אלוף יתת׃
13O	1	52		215030	אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פיןן׃
13O	1	53		215040	אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר׃
13O	1	54		215050	אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום׃ ף
13O	2	1		215060	אלה בני ישראל ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבלון׃
13O	2	2		215070	דן יוסף ובנימן נפתלי גד ואשר׃ ס
13O	2	3		215080	בני יהודה ער ואוןן ושלה* שלושה נולד לו מבת־שוע הכנענית ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימיתהו׃ ס
13O	2	4		215090	ותמר כלתו ילדה לו את־פרץ ואת־זרח כל־בני יהודה חמשה׃ ס
13O	2	5		215100	בני־פרץ חצרון וחמול׃ ס
13O	2	6		215110	ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה׃ ס
13O	2	7		215120	ובני כרמי עכר עוכר ישראל אשר מעל בחרם׃ ס
13O	2	8		215130	ובני איתן עזריה׃
13O	2	9		215140	ובני חצרון אשר נולד־לו את־ירחמאל ואת־רם ואת־כלובי׃
13O	2	10		215150	ורם הוליד את־עמינדב ועמינדב הוליד את־נחשון נשיא בני יהודה׃
13O	2	11		215160	ונחשון הוליד את־שלמא ושלמא הוליד את־בעז׃
13O	2	12		215170	ובעז הוליד את־עובד ועובד הוליד את־ישי׃
13O	2	13		215180	ואישי הוליד את־בכרו את־אליאב ואבינדב השני ושמעא השלישי׃
13O	2	14		215190	נתנאל הרביעי רדי החמישי׃
13O	2	15		215200	אצם הששי דויד השבעי׃
13O	2	16		215210	[כ= ואחיתיהם] [ק= ואחיותיהם] צרויה ואביגיל ובני צרויה אבשי ויואב ועשה־אל שלשה׃
13O	2	17		215220	ואביגיל ילדה את־עמשא ואבי עמשא יתר הישמעאלי׃
13O	2	18		215230	וכלב בן־חצרון הוליד את־עזובה אשה ואת־יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון׃
13O	2	19		215240	ותמת עזובה ויקח־לו כלב את־אפרת ותלד לו את־חור׃
13O	2	20		215250	וחור הוליד את־אורי ואורי הוליד את־בצלאל׃ ס
13O	2	21		215260	ואחר בא חצרון אל־בת־מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן־ששים שנה ותלד לו את־שגוב׃
13O	2	22		215270	ושגוב הוליד את־יאיר ויהי־לו עשרים ושלוש ערים בארץ הגלעד׃
13O	2	23		215280	ויקח גשור־וארם את־חות יאיר מאתם את־קנת ואת־בנתיה ששים עיר כל־אלה בני מכיר אבי־גלעד׃
13O	2	24		215290	ואחר מות־חצרון בכלב אפרתה ואשת חצרון אביה ותלד לו את־אשחור אבי תקוע׃
13O	2	25		215300	ויהיו בני־ירחמאל בכור חצרון הבכור רם ובונה וארן ואצם אחיה׃
13O	2	26		215310	ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונם׃ ס
13O	2	27		215320	ויהיו בני־רם בכור ירחמאל מעץ וימין ועקר׃
13O	2	28		215330	ויהיו בני־אונם שמי וידע ובני שמי נדב ואבישור׃
13O	2	29		215340	ושם אשת אבישור אביהיל ותלד לו את־אחבן ואת־מוליד׃
13O	2	30		215350	ובני נדב סלד ואפים וימת סלד לא בנים׃ ס
13O	2	31		215360	ובני אפים ישעי ובני ישעי ששן ובני ששן אחלי׃
13O	2	32		215370	ובני ידע אחי שמי יתר ויונתן וימת יתר לא בנים׃ ס
13O	2	33		215380	ובני יונתן פלת וזזא אלה היו בני ירחמאל׃
13O	2	34		215390	ולא־היה לששן בנים כי אם־בנות ולששן עבד מצרי ושמו ירחע׃
13O	2	35		215400	ויתנ* ששן את־בתו לירחע עבדו לאשה ותלד לו את־עתי׃
13O	2	36		215410	ועתי הליד את־נתן ונתן הוליד את־זבד׃
13O	2	37		215420	וזבד הוליד את־אפלל ואפלל הוליד את־עובד׃
13O	2	38		215430	ועובד הוליד את־יהוא ויהוא הוליד את־עזריה׃
13O	2	39		215440	ועזריה הליד את־חלץ וחלץ הליד את־אלעשה׃
13O	2	40		215450	ואלעשה הליד את־ססמי וססמי הליד את־שלום׃
13O	2	41		215460	ושלום הוליד את־יקמיה ויקמיה הליד את־אלישמע׃
13O	2	42		215470	ובני כלב אחי ירחמאל מישע בכרו הוא אבי־זיף ובני מרשה אבי חברון׃
13O	2	43		215480	ובני חברון קרח ותפח ורקם ושמע׃
13O	2	44		215490	ושמע הוליד את־רחם אבי ירקעם ורקם הוליד את־שמי׃
13O	2	45		215500	ובן־שמי מעון ומעון אבי בית־צור׃
13O	2	46		215510	ועיפה פילגש כלב ילדה את־חרן ואת־מוצא ואת־גזז וחרן הליד את־גזז׃ ס
13O	2	47		215520	ובני יהדי רגם ויותם וגישן ופלט ועיפה ושעף׃
13O	2	48		215530	פלגש כלב מעכה ילד שבר ואת־תרחנה׃
13O	2	49		215540	ותלד שעף אבי מדמנה את־שוא אבי מכבנה ואבי גבעא ובת־כלב עכסה׃ ס
13O	2	50		215550	אלה היו בני כלב בן־חור בכור אפרתה שובל אבי קרית יערים׃
13O	2	51		215560	שלמא אבי בית־לחם חרף אבי בית־גדר׃
13O	2	52		215570	ויהיו בנים לשובל אבי קרית יערים הראה חצי המנחות׃
13O	2	53		215580	ומשפחות קרית יערים היתרי והפותי והשמתי והמשרעי מאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי׃ ס
13O	2	54		215590	בני שלמא בית לחם ונטופתי עטרות בית יואב וחצי המנחתי הצרעי׃
13O	2	55		215600	ומשפחות ספרים [כ= ישבו] [ק= ישבי] יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית־רכב׃ ס
13O	3	1		215610	ואלה היו בני דויד אשר נולד־לו בחברון הבכור אמןן לאחינעם היזרעאלית שני דניאל לאביגיל הכרמלית׃
13O	3	2		215620	השלשי לאבשלום בן־מעכה בת־תלמי מלך גשור הרביעי אדניה בן־חגית׃
13O	3	3		215630	החמישי שפטיה לאביטל הששי יתרעם לעגלה אשתו׃
13O	3	4		215640	ששה נולד־לו בחברון וימלך־שם שבע שנים וששה חדשים ושלשים ושלוש שנה מלך בירושלם׃ ס
13O	3	5		215650	ואלה נולדו־לו בירושלים שמעא ושובב ונתן ושלמה ארבעה לבת־שוע בת־עמיאל׃
13O	3	6		215660	ויבחר ואלישמע ואליפלט׃
13O	3	7		215670	ונגה ונפג ויפיע׃
13O	3	8		215680	ואלישמע ואלידע ואליפלט תשעה׃
13O	3	9		215690	כל בני דויד מלבד בני־פילגשים ותמר אחותם׃ ף
13O	3	10		215700	ובן־שלמה רחבעם אביה בנו אסא בנו יהושפט בנו׃
13O	3	11		215710	יורם בנו אחזיהו בנו יואש בנו׃
13O	3	12		215720	אמציהו בנו עזריה בנו יותם בנו׃
13O	3	13		215730	אחז בנו חזקיהו בנו מנשה בנו׃
13O	3	14		215740	אמון בנו יאשיהו בנו׃
13O	3	15		215750	ובני יאשיהו הבכור יוחןן השני יהויקים השלשי צדקיהו הרביעי שלום׃
13O	3	16		215760	ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו׃
13O	3	17		215770	ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו׃
13O	3	18		215780	ומלכירם ופדיה ושנאצר יקמיה הושמע ונדביה׃
13O	3	19		215790	ובני פדיה זרבבל ושמעי ובן־זרבבל משלם וחנניה ושלמית אחותם׃
13O	3	20		215800	וחשבה ואהל וברכיה וחסדיה יושב חסד חמש׃
13O	3	21		215810	ובן־חנניה פלטיה וישעיה בני רפיה בני ארןן בני עבדיה בני שכניה׃ ס
13O	3	22		215820	ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט ששה׃
13O	3	23		215830	ובן־נעריה אליועיני וחזקיה ועזריקם שלשה׃
13O	3	24		215840	ובני אליועיני [כ= הדיוהו] [ק= הודויהו] ואלישיב ופליה ועקוב ויוחןן ודליה וענני שבעה׃ ס
13O	4	1		215850	בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל׃
13O	4	2		215860	וראיה בן־שובל הוליד את־יחת ויחת הליד את־אחומי ואת־להד אלה משפחות הצרעתי׃ ס
13O	4	3		215870	ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמא וידבש ושם אחותם הצללפוני׃
13O	4	4		215880	ופנואל אבי גדר ועזר אבי חושה אלה בני־חור בכור אפרתה אבי בית לחם׃
13O	4	5		215890	ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה׃
13O	4	6		215900	ותלד לו נערה את־אחזם ואת־חפר ואת־תימני ואת־האחשתרי אלה בני נערה׃
13O	4	7		215910	ובני חלאה צרת [כ= יצחר] [ק= וצחר] ואתןן׃
13O	4	8		215920	וקוץ הוליד את־ענוב ואת־הצבבה ומשפחות אחרחל בן־הרום׃
13O	4	9		215930	ויהי יעבץ נכבד מאחיו ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב׃
13O	4	10		215940	ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם־ברך תברכני והרבית את־גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר־שאל׃
13O	4	11		215950	וכלוב אחי־שוחה הוליד את־מחיר הוא אבי אשתון׃
13O	4	12		215960	ואשתון הוליד את־בית רפא ואת־פסח ואת־תחנה אבי עיר נחש אלה אנשי רכה׃ ס
13O	4	13		215970	ובני קנז עתניאל ושריה ובני עתניאל חתת׃
13O	4	14		215980	ומעונתי הוליד את־עפרה ושריה הוליד את־יואב אבי גיא חרשים כי חרשים היו׃ ף
13O	4	15		215990	ובני כלב בן־יפנה עירו אלה ונעם ובני אלה וקנז׃
13O	4	16		216000	ובני יהללאל זיף וזיפה תיריא ואשראל׃
13O	4	17		216010	ובן־עזרה יתר ומרד ועפר וילון ותהר את־מרים ואת־שמי ואת־ישבח אבי אשתמע׃
13O	4	18		216020	ואשתו היהדיה ילדה את־ירד אבי גדור ואת־חבר אבי שוכו ואת־יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת־פרעה אשר לקח מרד׃ ס
13O	4	19		216030	ובני אשת הודיה אחות נחם אבי קעילה הגרמי ואשתמע המעכתי׃
13O	4	20		216040	ובני שימון אמנון ורנה בן־חןן [כ= ותולון] [ק= ותילון] ובני ישעי זוחת ובן־זוחת׃
13O	4	21		216050	בני שלה בן־יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית־עבדת הבץ לבית אשבע׃
13O	4	22		216060	ויוקים ואנשי כזבא ויואש ושרף אשר־בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים׃
13O	4	23		216070	המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם־המלך במלאכתו ישבו שם׃ ס
13O	4	24		216080	בני שמעון נמואל וימין יריב זרח שאול׃
13O	4	25		216090	שלם בנו מבשם בנו משמע בנו׃
13O	4	26		216100	ובני משמע חמואל בנו זכור בנו שמעי בנו׃
13O	4	27		216110	ולשמעי בנים ששה עשר ובנות שש ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הרבו עד־בני יהודה׃ ס
13O	4	28		216120	וישבו בבאר־שבע ומולדה וחצר שועל׃
13O	4	29		216130	ובבלהה ובעצם ובתולד׃
13O	4	30		216140	ובבתואל ובחרמה ובציקלג׃
13O	4	31		216150	ובבית מרכבות ובחצר סוסים ובבית בראי ובשערים אלה עריהם עד־מלך דויד׃
13O	4	32		216160	וחצריהם עיטם ועין רמון ותכן ועשן ערים חמש׃
13O	4	33		216170	וכל־חצריהם אשר סביבות הערים האלה עד־בעל זאת מושבתם והתיחשם להם׃
13O	4	34		216180	ומשובב וימלך ויושה בן־אמציה׃
13O	4	35		216190	ויואל ויהוא בן־יושביה בן־שריה בן־עשיאל׃
13O	4	36		216200	ואליועיני ויעקבה וישוחיה ועשיה ועדיאל וישימאל ובניה׃
13O	4	37		216210	וזיזא בן־שפעי בן־אלון בן־ידיה בן־שמרי בן־שמעיה׃
13O	4	38		216220	אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם ובית אבותיהם פרצו לרוב׃
13O	4	39		216230	וילכו למבוא גדר עד למזרח הגיא לבקש מרעה לצאנם׃
13O	4	40		216240	וימצאו מרעה שמן וטוב והארץ רחבת ידים ושקטת ושלוה כי מן־חם הישבים שם לפנים׃
13O	4	41		216250	ויבאו אלה הכתובים בשמות בימי יחזקיהו מלך־יהודה ויכו את־אהליהם ואת־[כ= המעינים] [ק= המעונים] אשר נמצאו־שמה ויחריםם עד־היום הזה וישבו תחתיהם כי־מרעה לצאנם שם׃
13O	4	42		216260	ומהם מן־בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל בני ישעי בראשם׃
13O	4	43		216270	ויכו את־שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה׃
13O	5	1		216280	ובני ראובן בכור־ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן־ישראל ולא להתיחש לבכרה׃
13O	5	2		216290	כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכרה ליוסף׃ ס
13O	5	3		216300	בני ראובן בכור ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי׃
13O	5	4		216310	בני יואל שמעיה בנו גוג בנו שמעי בנו׃
13O	5	5		216320	מיכה בנו ראיה בנו בעל בנו׃
13O	5	6		216330	בארה בנו אשר הגלה תלגת פלנאסר מלך אשר הוא נשיא לראובני׃
13O	5	7		216340	ואחיו למשפחתיו בהתיחש לתלדותם הראש יעיאל וזכריהו׃
13O	5	8		216350	ובלע בן־עזז בן־שמע בן־יואל הוא יושב בערער ועד־נבו ובעל מעון׃
13O	5	9		216360	ולמזרח ישב עד־לבוא מדברה למן־הנהר פרת כי מקניהם רבו בארץ גלעד׃
13O	5	10		216370	ובימי שאול עשו מלחמה עם־ההגראים ויפלו בידם וישבו באהליהם על־כל־פני מזרח לגלעד׃ ף
13O	5	11		216380	ובני־גד לנגדם ישבו בארץ הבשן עד־סלכה׃
13O	5	12		216390	יואל הראש ושפם המשנה ויעני ושפט בבשן׃
13O	5	13		216400	ואחיהם לבית אבותיהם מיכאל ומשלם ושבע ויורי ויעכן וזיע ועבר שבעה׃ ס
13O	5	14		216410	אלה בני אביחיל בן־חורי בן־ירוח בן־גלעד בן־מיכאל בן־ישישי בן־יחדו בן־בוז׃
13O	5	15		216420	אחי בן־עבדיאל בן־גוני ראש לבית אבותם׃
13O	5	16		216430	וישבו בגלעד בבשן ובבנתיה ובכל־מגרשי שרון על־תוצאותם׃
13O	5	17		216440	כלם התיחשו בימי יותם מלך־יהודה ובימי ירבעם מלך־ישראל׃ ף
13O	5	18		216450	בני־ראובן וגדי וחצי שבט־מנשה מן־בני־חיל אנשים נשאי מגן וחרב ודרכי קשת ולמודי מלחמה ארבעים וארבעה אלף ושבע־מאות וששים יצאי צבא׃
13O	5	19		216460	ויעשו מלחמה עם־ההגריאים ויטור ונפיש ונודב׃
13O	5	20		216470	ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם כי לאלהים זעקו במלחמה ונעתור להם כי־בטחו בו׃
13O	5	21		216480	וישבו מקניהם גמליהם חמשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף וחמורים אלפים ונפש אדם מאה אלף׃
13O	5	22		216490	כי־חללים רבים נפלו כי מהאלהים המלחמה וישבו תחתיהם עד־הגלה׃ ף
13O	5	23		216500	ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד־בעל חרמון ושניר והר־חרמון המה רבו׃
13O	5	24		216510	ואלה ראשי בית־אבותם ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וירמיה והודויה ויחדיאל אנשים גבורי חיל אנשי שמות ראשים לבית אבותם׃
13O	5	25		216520	וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי־הארץ אשר־השמיד אלהים מפניהם׃
13O	5	26		216530	ויער אלהי ישראל את־רוח פול מלך־אשור ואת־רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה׃ ף
13O	5	27		216540	בני לוי גרשון קהת ומררי׃
13O	5	28		216550	ובני קהת עמרם יצהר וחברון ועזיאל׃ ס
13O	5	29		216560	ובני עמרם אהרן ומשה ומרים ס ובני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר׃ ס
13O	5	30		216570	אלעזר הוליד את־פינחס פינחס הליד את־אבישוע׃
13O	5	31		216580	ואבישוע הוליד את־בקי ובקי הוליד את־עזי׃
13O	5	32		216590	ועזי הוליד את־זרחיה וזרחיה הוליד את־מריות׃
13O	5	33		216600	מריות הוליד את־אמריה ואמריה הוליד את־אחיטוב׃
13O	5	34		216610	ואחיטוב הוליד את־צדוק וצדוק הוליד את־אחימעץ׃
13O	5	35		216620	ואחימעץ הוליד את־עזריה ועזריה הוליד את־יוחןן׃
13O	5	36		216630	ויוחןן הוליד את־עזריה הוא אשר כהן בבית אשר־בנה שלמה בירושלם׃
13O	5	37		216640	ויולד עזריה את־אמריה ואמריה הוליד את־אחיטוב׃
13O	5	38		216650	ואחיטוב הוליד את־צדוק וצדוק הוליד את־שלום׃
13O	5	39		216660	ושלום הוליד את־חלקיה וחלקיה הוליד את־עזריה׃
13O	5	40		216670	ועזריה הוליד את־שריה ושריה הוליד את־יהוצדק׃
13O	5	41		216680	ויהוצדק הלך בהגלות יהוה את־יהודה וירושלם ביד נבכדנאצר׃ ס
13O	6	1		216690	בני לוי גרשם קהת ומררי׃
13O	6	2		216700	ואלה שמות בני־גרשום לבני ושמעי׃
13O	6	3		216710	ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל׃
13O	6	4		216720	בני* מררי מחלי ומשי ואלה משפחות הלוי לאבותיהם׃
13O	6	5		216730	לגרשום לבני בנו יחת בנו זמה בנו׃
13O	6	6		216740	יואח בנו עדו בנו זרח בנו יאתרי בנו׃
13O	6	7		216750	בני קהת עמינדב בנו קרח בנו אסיר בנו׃
13O	6	8		216760	אלקנה בנו ואביסף בנו ואסיר בנו׃
13O	6	9		216770	תחת בנו אוריאל בנו עזיה בנו ושאול בנו׃
13O	6	10		216780	ובני אלקנה עמשי ואחימות׃
13O	6	11		216790	אלקנה [כ= בנו] [ק= בני] אלקנה צופי בנו ונחת בנו׃
13O	6	12		216800	אליאב בנו ירחם בנו אלקנה בנו׃
13O	6	13		216810	ובני שמואל הבכר ושני ואביה׃ ס
13O	6	14		216820	בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו׃
13O	6	15		216830	שמעא בנו חגיה בנו עשיה בנו׃ ף
13O	6	16		216840	ואלה אשר העמיד דויד על־ידי־שיר בית יהוה ממנוח הארון׃
13O	6	17		216850	ויהיו משרתים לפני משכן אהל־מועד בשיר עד־בנות שלמה את־בית יהוה בירושלם ויעמדו כמשפטם על־עבודתם׃
13O	6	18		216860	ואלה העמדים ובניהם מבני הקהתי הימן המשורר בן־יואל בן־שמואל׃
13O	6	19		216870	בן־אלקנה בן־ירחם בן־אליאל בן־תוח׃
13O	6	20		216880	בן־[כ= ציף] [ק= צוף] בן־אלקנה בן־מחת בן־עמשי׃
13O	6	21		216890	בן־אלקנה בן־יואל בן־עזריה בן־צפניה׃
13O	6	22		216900	בן־תחת בן־אסיר בן־אביסף בן־קרח׃
13O	6	23		216910	בן־יצהר בן־קהת בן־לוי בן־ישראל׃
13O	6	24		216920	ואחיו אסף העמד על־ימינו אסף בן־ברכיהו בן־שמעא׃
13O	6	25		216930	בן־מיכאל בן־בעשיה בן־מלכיה׃
13O	6	26		216940	בן־אתני בן־זרח בן־עדיה׃
13O	6	27		216950	בן־איתן בן־זמה בן־שמעי׃
13O	6	28		216960	בן־יחת בן־גרשם בן־לוי׃ ס
13O	6	29		216970	ובני מררי אחיהם על־השמאול איתן בן־קישי בן־עבדי בן־מלוך׃
13O	6	30		216980	בן־חשביה בן־אמציה בן־חלקיה׃
13O	6	31		216990	בן־אמצי בן־בני בן־שמר׃
13O	6	32		217000	בן־מחלי בן־מושי בן־מררי בן־לוי׃ ס
13O	6	33		217010	ואחיהם הלוים נתונים לכל־עבודת משכן בית האלהים׃
13O	6	34		217020	ואהרן ובניו מקטירים על־מזבח העולה ועל־מזבח הקטרת לכל מלאכת קדש הקדשים ולכפר על־ישראל ככל אשר צוה משה עבד האלהים׃ ף
13O	6	35		217030	ואלה בני אהרן אלעזר בנו פינחס בנו אבישוע בנו׃
13O	6	36		217040	בקי בנו עזי בנו זרחיה בנו׃
13O	6	37		217050	מריות בנו אמריה בנו אחיטוב בנו׃
13O	6	38		217060	צדוק בנו אחימעץ בנו׃ ס
13O	6	39		217070	ואלה מושבותם לטירותם בגבולם לבני אהרן למשפחת הקהתי כי להם היה הגורל׃
13O	6	40		217080	ויתנו להם את־חברון בארץ יהודה ואת־מגרשיה סביבתיה׃
13O	6	41		217090	ואת־שדה העיר ואת־חצריה נתנו לכלב בן־יפנה׃ ס
13O	6	42		217100	ולבני אהרן נתנו את־ערי המקלט את־חברון ואת־לבנה ואת־מגרשיה ואת־יתר ואת־אשתמע ואת־מגרשיה׃
13O	6	43		217110	ואת־חילז ואת־מגרשיה את־דביר ואת־מגרשיה׃
13O	6	44		217120	ואת־עשן ואת־מגרשיה ואת־בית שמש ואת־מגרשיה׃ ס
13O	6	45		217130	וממטה בנימן את־גבע ואת־מגרשיה ואת־עלמת ואת־מגרשיה ואת־ענתות ואת־מגרשיה כל־עריהם שלש־עשרה עיר במשפחותיהם׃ ס
13O	6	46		217140	ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה ממחצית מטה חצי מנשה בגורל ערים עשר׃ ס
13O	6	47		217150	ולבני גרשום למשפחותם ממטה יששכר וממטה אשר וממטה נפתלי וממטה מנשה בבשן ערים שלש עשרה׃ ס
13O	6	48		217160	לבני מררי למשפחותם ממטה ראובן וממטה־גד וממטה זבולן בגורל ערים שתים עשרה׃
13O	6	49		217170	ויתנו בני־ישראל ללוים את־הערים ואת־מגרשיהם׃
13O	6	50		217180	ויתנו בגורל ממטה בני־יהודה וממטה בני־שמעון וממטה בני בנימן את הערים האלה אשר־יקראו אתהם בשמות׃ ס
13O	6	51		217190	וממשפחות בני קהת ויהי ערי גבולם ממטה אפרים׃
13O	6	52		217200	ויתנו להם את־ערי המקלט את־שכם ואת־מגרשיה בהר אפרים ואת־גזר ואת־מגרשיה׃
13O	6	53		217210	ואת־יקמעם ואת־מגרשיה ואת־בית חורון ואת־מגרשיה׃
13O	6	54		217220	ואת־אילון ואת־מגרשיה ואת־גת־רמון ואת־מגרשיה׃ ף
13O	6	55		217230	וממחצית מטה מנשה את־ענר ואת־מגרשיה ואת־בלעם ואת־מגרשיה למשפחת לבני־קהת הנותרים׃ ף
13O	6	56		217240	לבני גרשום ממשפחת חצי מטה מנשה את־גולן בבשן ואת־מגרשיה ואת־עשתרות ואת־מגרשיה׃ ס
13O	6	57		217250	וממטה יששכר את־קדש ואת־מגרשיה את־דברת ואת־מגרשיה׃
13O	6	58		217260	ואת־ראמות ואת־מגרשיה ואת־ענם ואת־מגרשיה׃ ס
13O	6	59		217270	וממטה אשר את־משל ואת־מגרשיה ואת־עבדון ואת־מגרשיה׃
13O	6	60		217280	ואת־חוקק ואת־מגרשיה ואת־רחב ואת־מגרשיה׃
13O	6	61		217290	וממטה נפתלי את־קדש בגליל ואת־מגרשיה ואת־חמון ואת־מגרשיה ואת־קריתים ואת־מגרשיה׃ ס
13O	6	62		217300	לבני מררי הנותרים ממטה זבולן את־רמונו ואת־מגרשיה את־תבור ואת־מגרשיה׃
13O	6	63		217310	ומעבר לירדן ירחו למזרח הירדן ממטה ראובן את־בצר במדבר ואת־מגרשיה ואת־יהצה ואת־מגרשיה׃
13O	6	64		217320	ואת־קדמות ואת־מגרשיה ואת־מיפעת ואת־מגרשיה׃
13O	6	65		217330	וממטה־גד את־ראמות בגלעד ואת־מגרשיה ואת־מחנים ואת־מגרשיה׃
13O	6	66		217340	ואת־חשבון ואת־מגרשיה ואת־יעזיר ואת־מגרשיה׃ ס
13O	7	1		217350	ולבני יששכר תולע ופואה [כ= ישיב] [ק= ישוב] ושמרון ארבעה׃ ס
13O	7	2		217360	ובני תולע עזי ורפיה ויריאל ויחמי ויבשם ושמואל ראשים לבית־אבותם לתולע גבורי חיל לתלדותם מספרם בימי דויד עשרים־ושנים אלף ושש מאות׃ ס
13O	7	3		217370	ובני עזי יזרחיה ובני יזרחיה מיכאל ועבדיה ויואל ישיה חמשה ראשים כלם׃
13O	7	4		217380	ועליהם לתלדותם לבית אבותם גדודי צבא מלחמה שלשים וששה אלף כי־הרבו נשים ובנים׃
13O	7	5		217390	ואחיהם לכל משפחות יששכר גבורי חילים שמונים ושבעה אלף התיחשם לכל׃ ף
13O	7	6		217400	בנימן בלע ובכר וידיעאל שלשה׃
13O	7	7		217410	ובני בלע אצבון ועזי ועזיאל וירימות ועירי חמשה ראשי בית אבות גבורי חילים והתיחשם עשרים ושנים אלף ושלשים וארבעה׃ ס
13O	7	8		217420	ובני בכר זמירה ויועש ואליעזר ואליועיני ועמרי וירמות ואביה וענתות ועלמת כל־אלה בני־בכר׃
13O	7	9		217430	והתיחשם לתלדותם ראשי בית אבותם גבורי חיל עשרים אלף ומאתים׃ ס
13O	7	10		217440	ובני ידיעאל בלהן ובני בלהן [כ= יעיש] [ק= יעוש] ובנימן ואהוד וכנענה וזיתן ותרשיש ואחישחר׃
13O	7	11		217450	כל־אלה בני ידיעאל לראשי האבות גבורי חילים שבעה־עשר אלף ומאתים יצאי צבא למלחמה׃
13O	7	12		217460	ושפם וחפם בני עיר חשם בני אחר׃
13O	7	13		217470	בני נפתלי יחציאל וגוני ויצר ושלום בני בלהה׃ ף
13O	7	14		217480	בני מנשה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את־מכיר אבי גלעד׃
13O	7	15		217490	ומכיר לקח אשה לחפים ולשפים ושם אחתו מעכה ושם השני צלפחד ותהינה לצלפחד בנות׃
13O	7	16		217500	ותלד מעכה אשת־מכיר בן ותקרא שמו פרש ושם אחיו שרש ובניו אולם ורקם׃
13O	7	17		217510	ובני אולם בדן אלה בני גלעד בן־מכיר בן־מנשה׃
13O	7	18		217520	ואחתו המלכת ילדה את־אישהוד ואת־אביעזר ואת־מחלה׃
13O	7	19		217530	ויהיו בני שמידע אחין ושכם ולקחי ואניעם׃ ף
13O	7	20		217540	ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו׃
13O	7	21		217550	וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי־גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את־מקניהם׃
13O	7	22		217560	ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו׃
13O	7	23		217570	ויבא אל־אשתו ותהר ותלד בן ויקרא את־שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו׃
13O	7	24		217580	ובתו שארה ותבן את־בית־חורון התחתון ואת־העליון ואת אזן שארה׃
13O	7	25		217590	ורפח בנו ורשף ותלח בנו ותחן בנו׃
13O	7	26		217600	לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו׃
13O	7	27		217610	נון בנו יהושע בנו׃
13O	7	28		217620	ואחזתם ומשבותם בית־אל ובנתיה ולמזרח נערן ולמערב גזר ובנתיה ושכם ובנתיה עד־עיה ובנתיה׃
13O	7	29		217630	ועל־ידי בני־מנשה בית־שאן ובנתיה תענך ובנתיה מגדו ובנותיה דור ובנותיה באלה ישבו בני יוסף בן־ישראל׃ ף
13O	7	30		217640	בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם׃
13O	7	31		217650	ובני בריעה חבר ומלכיאל הוא אבי [כ= ברזות] [ק= ברזית]׃
13O	7	32		217660	וחבר הוליד את־יפלט ואת־שומר ואת־חותם ואת שועא אחותם׃
13O	7	33		217670	ובני יפלט פסך ובמהל ועשות אלה בני יפלט׃
13O	7	34		217680	ובני שמר אחי [כ= ורוהגה] [ק= ורהגה] [כ= יחבה] [ק= וחבה] וארם׃
13O	7	35		217690	ובן־הלם אחיו צופח וימנע ושלש ועמל׃
13O	7	36		217700	בני צופח סוח וחרנפר ושועל וברי וימרה׃
13O	7	37		217710	בצר והוד ושמא ושלשה ויתרן ובארא׃
13O	7	38		217720	ובני יתר יפנה ופספה וארא׃
13O	7	39		217730	ובני עלא ארח וחניאל ורציא׃
13O	7	40		217740	כל־אלה בני־אשר ראשי בית־האבות ברורים גבורי חילים ראשי הנשיאים והתיחשם בצבא במלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף׃ ס
13O	8	1		217750	ובנימן הוליד את־בלע בכרו אשבל השני ואחרח השלישי׃
13O	8	2		217760	נוחה הרביעי ורפא החמישי׃ ס
13O	8	3		217770	ויהיו בנים לבלע אדר וגרא ואביהוד׃
13O	8	4		217780	ואבישוע ונעמן ואחוח׃
13O	8	5		217790	וגרא ושפופן וחורם׃
13O	8	6		217800	ואלה בני אחוד אלה הם ראשי אבות ליושבי גבע ויגלום אל־מנחת׃
13O	8	7		217810	ונעמן ואחיה וגרא הוא הגלם והוליד את־עזא ואת־אחיחד׃
13O	8	8		217820	ושחרים הוליד בשדה מואב מן־שלחו אתם חושים ואת־בערא נשיו׃
13O	8	9		217830	ויולד מן־חדש אשתו את־יובב ואת־צביא ואת־מישא ואת־מלכם׃
13O	8	10		217840	ואת־יעוץ ואת־שכיה ואת־מרמה אלה בניו ראשי אבות׃
13O	8	11		217850	ומחשים הוליד את־אביטוב ואת־אלפעל׃
13O	8	12		217860	ובני אלפעל עבר ומשעם ושמד הוא בנה את־אונו ואת־לד ובנתיה׃
13O	8	13		217870	וברעה ושמע המה ראשי האבות ליושבי אילון המה הבריחו את־יושבי גת׃
13O	8	14		217880	ואחיו ששק וירמות׃
13O	8	15		217890	וזבדיה וערד ועדר׃
13O	8	16		217900	ומיכאל וישפה ויוחא בני בריעה׃
13O	8	17		217910	וזבדיה ומשלם וחזקי וחבר׃
13O	8	18		217920	וישמרי ויזליאה ויובב בני אלפעל׃
13O	8	19		217930	ויקים וזכרי וזבדי׃
13O	8	20		217940	ואליעני וצלתי ואליאל׃
13O	8	21		217950	ועדיה ובראיה ושמרת בני שמעי׃
13O	8	22		217960	וישפן ועבר ואליאל׃
13O	8	23		217970	ועבדון וזכרי וחןן׃
13O	8	24		217980	וחנניה ועילם וענתתיה׃
13O	8	25		217990	ויפדיה [כ= ופניאל] [ק= ופנואל] בני ששק׃
13O	8	26		218000	ושמשרי ושחריה ועתליה׃
13O	8	27		218010	ויערשיה ואליה וזכרי בני ירחם׃
13O	8	28		218020	אלה ראשי אבות לתלדותם ראשים אלה ישבו בירושלם׃ ס
13O	8	29		218030	ובגבעון ישבו אבי גבעון ושם אשתו מעכה׃
13O	8	30		218040	ובנו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל ונדב׃
13O	8	31		218050	וגדור ואחיו וזכר׃
13O	8	32		218060	ומקלות הוליד את־שמאה ואף־המה נגד אחיהם ישבו בירושלם עם־אחיהם׃ ס
13O	8	33		218070	ונר הוליד את־קיש וקיש הוליד את־שאול ושאול הוליד את־יהונתן ואת־מלכי־שוע ואת־אבינדב ואת־אשבעל׃
13O	8	34		218080	ובן־יהונתן מריב בעל ומריב בעל הוליד את־מיכה׃ ס
13O	8	35		218090	ובני מיכה פיתון ומלך ותארע ואחז׃
13O	8	36		218100	ואחז הוליד את־יהועדה ויהועדה הוליד את־עלמת ואת־עזמות ואת־זמרי וזמרי הוליד את־מוצא׃
13O	8	37		218110	ומוצא הוליד את־בנעא רפה בנו אלעשה בנו אצל בנו׃
13O	8	38		218120	ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בכרו וישמעאל ושעריה ועבדיה וחןן כל־אלה בני אצל׃
13O	8	39		218130	ובני עשק אחיו אולם בכרו יעוש השני ואליפלט השלשי׃
13O	8	40		218140	ויהיו בני־אולם אנשים גברי־חיל דרכי קשת ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים כל־אלה מבני בנימן׃ ף
13O	9	1		218150	וכל־ישראל התיחשו והנם כתובים על־ספר מלכי ישראל ויהודה הגלו לבבל במעלם׃ ס
13O	9	2		218160	והיושבים הראשנים אשר באחזתם בעריהם ישראל הכהנים הלוים והנתינים׃
13O	9	3		218170	ובירושלם ישבו מן־בני יהודה ומן־בני בנימן ומן־בני אפרים ומנשה׃
13O	9	4		218180	עותי בן־עמיהוד בן־עמרי בן־אמרי בן־[כ= בנימן] [ק= בני] [ק= מן]־בני־פרץ בן־יהודה׃
13O	9	5		218190	ומן־השילוני עשיה הבכור ובניו׃
13O	9	6		218200	ומן־בני־זרח יעואל ואחיהם שש־מאות ותשעים׃
13O	9	7		218210	ומן־בני בנימן סלוא בן־משלם בן־הודויה בן־הסנאה׃
13O	9	8		218220	ויבניה בן־ירחם ואלה בן־עזי בן־מכרי ומשלם בן־שפטיה בן־רעואל בן־יבניה׃
13O	9	9		218230	ואחיהם לתלדותם תשע מאות וחמשים וששה כל־אלה אנשים ראשי אבות לבית אבתיהם׃ ס
13O	9	10		218240	ומן־הכהנים ידעיה ויהויריב ויכין׃
13O	9	11		218250	ועזריה בן־חלקיה בן־משלם בן־צדוק בן־מריות בן־אחיטוב נגיד בית האלהים׃ ס
13O	9	12		218260	ועדיה בן־ירחם בן־פשחור בן־מלכיה ומעשי בן־עדיאל בן־יחזרה בן־משלם בן־משלמית בן־אמר׃
13O	9	13		218270	ואחיהם ראשים לבית אבותם אלף ושבע מאות וששים גבורי חיל מלאכת עבודת בית־האלהים׃
13O	9	14		218280	ומן־הלוים שמעיה בן־חשוב בן־עזריקם בן־חשביה מן־בני מררי׃
13O	9	15		218290	ובקבקר חרש וגלל ומתניה בן־מיכא בן־זכרי בן־אסף׃
13O	9	16		218300	ועבדיה בן־שמעיה בן־גלל בן־ידותון וברכיה בן־אסא בן־אלקנה היושב בחצרי נטופתי׃
13O	9	17		218310	והשערים שלום ועקוב וטלמן ואחימן ואחיהם שלום הראש׃
13O	9	18		218320	ועד־הנה בשער המלך מזרחה המה השערים למחנות בני לוי׃
13O	9	19		218330	ושלום בן־קורא בן־אביסף בן־קרח* ואחיו לבית־אביו הקרחים על מלאכת העבודה שמרי הספים לאהל ואבתיהם על־מחנה יהוה שמרי המבוא׃
13O	9	20		218340	ופינחס בן־אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יהוה עמו׃
13O	9	21		218350	זכריה בן משלמיה שער פתח לאהל מועד׃
13O	9	22		218360	כלם הברורים לשערים בספים מאתים ושנים עשר המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם׃
13O	9	23		218370	והם ובניהם על־השערים לבית־יהוה לבית־האהל למשמרות׃
13O	9	24		218380	לארבע רוחות יהיו השערים מזרח ימה צפונה ונגבה׃
13O	9	25		218390	ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מעת אל־עת עם־אלה׃
13O	9	26		218400	כי באמונה המה ארבעת גברי השערים הם הלוים והיו על־הלשכות ועל האצרות בית האלהים׃
13O	9	27		218410	וסביבות בית־האלהים ילינו כי־עליהם משמרת והם על־המפתח ולבקר לבקר׃
13O	9	28		218420	ומהם על־כלי העבודה כי־במספר יביאום ובמספר יוציאום׃
13O	9	29		218430	ומהם ממנים על־הכלים ועל כל־כלי הקדש ועל־הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים׃
13O	9	30		218440	ומן־בני הכהנים רקחי המרקחת לבשמים׃
13O	9	31		218450	ומתתיה מן־הלוים הוא הבכור לשלם הקרחי באמונה על מעשה החבתים׃
13O	9	32		218460	ומן־בני הקהתי מן־אחיהם על־לחם המערכת להכין שבת שבת׃ ס
13O	9	33		218470	ואלה המשררים ראשי אבות ללוים בלשכת [כ= פטירים] [ק= פטורים] כי־יוםם ולילה עליהם במלאכה׃
13O	9	34		218480	אלה ראשי האבות ללוים לתלדותם ראשים אלה ישבו בירושלם׃ ף
13O	9	35		218490	ובגבעון ישבו אבי־גבעון [כ= יעואל] [ק= יעיאל] ושם אשתו מעכה׃
13O	9	36		218500	ובנו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל ונר ונדב׃
13O	9	37		218510	וגדור ואחיו וזכריה ומקלות׃
13O	9	38		218520	ומקלות* הוליד את־שמאם ואף־הם נגד אחיהם ישבו בירושלם עם־אחיהם׃ ס
13O	9	39		218530	ונר הוליד את־קיש וקיש הוליד את־שאול ושאול הוליד את־יהונתן ואת־מלכי־שוע ואת־אבינדב ואת־אשבעל׃
13O	9	40		218540	ובן־יהונתן מריב בעל ומרי־בעל הוליד את־מיכה׃
13O	9	41		218550	ובני מיכה פיתון ומלך ותחרע׃
13O	9	42		218560	ואחז הוליד את־יערה ויערה הוליד את־עלמת ואת־עזמות ואת־זמרי וזמרי הוליד את־מוצא׃
13O	9	43		218570	ומוצא הוליד את־בנעא ורפיה בנו אלעשה בנו אצל בנו׃
13O	9	44		218580	ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בכרו וישמעאל ושעריה ועבדיה וחןן אלה בני אצל׃ ף
13O	10	1		218590	ופלשתים נלחמו בישראל וינס איש־ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר גלבע׃
13O	10	2		218600	וידבקו פלשתים אחרי שאול ואחרי בניו ויכו פלשתים את־יונתן ואת־אבינדב ואת־מלכי־שוע בני שאול׃
13O	10	3		218610	ותכבד המלחמה על־שאול וימצאהו המורים בקשת ויחל מן־היורים׃
13O	10	4		218620	ויאמר שאול אל־נשא כליו שלף חרבך ודקרני בה פן־יבאו הערלים האלה והתעללו־בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד ס ויקח שאול את־החרב ויפל עליה׃
13O	10	5		218630	וירא נשא־כליו כי מת שאול ויפל גם־הוא על־החרב וימת׃ ס
13O	10	6		218640	וימת שאול ושלשת בניו וכל־ביתו יחדו מתו׃
13O	10	7		218650	ויראו כל־איש ישראל אשר־בעמק כי נסו וכי־מתו שאול ובניו ויעזבו עריהם וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהם׃ ס
13O	10	8		218660	ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את־החללים וימצאו את־שאול ואת־בניו נפלים בהר גלבע׃
13O	10	9		218670	ויפשיטהו וישאו את־ראשו ואת־כליו וישלחו בארץ־פלשתים סביב לבשר את־עצביהם ואת־העם׃
13O	10	10		218680	וישימו את־כליו בית אלהיהם ואת־גלגלתו תקעו בית דגון׃ ס
13O	10	11		218690	וישמעו כל יביש גלעד את כל־אשר־עשו פלשתים לשאול׃
13O	10	12		218700	ויקומו כל־איש חיל וישאו את־גופת שאול ואת גופת בניו ויביאום יבישה ויקברו את־עצמותיהם תחת האלה ביבש ויצומו שבעת ימים׃
13O	10	13		218710	וימת שאול במעלו אשר מעל ביהוה על־דבר יהוה אשר לא־שמר וגם־לשאול באוב לדרוש׃
13O	10	14		218720	ולא־דרש ביהוה וימיתהו ויסב את־המלוכה לדויד בן־ישי׃ ף
13O	11	1		218730	ויקבצו כל־ישראל אל־דויד חברונה לאמר הנה עצמך ובשרך אנחנו׃
13O	11	2		218740	גם־תמול גם־שלשום גם בהיות שאול מלך אתה המוציא והמביא את־ישראל ויאמר יהוה אלהיך לך אתה תרעה את־עמי את־ישראל ואתה תהיה נגיד על עמי ישראל׃
13O	11	3		218750	ויבאו כל־זקני ישראל אל־המלך חברונה ויכרת להם דויד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את־דויד למלך על־ישראל כדבר יהוה ביד־שמואל׃ ס
13O	11	4		218760	וילך דויד וכל־ישראל ירושלם היא יבוס ושם היבוסי ישבי הארץ׃
13O	11	5		218770	ויאמרו ישבי יבוס לדויד לא תבוא הנה וילכד דויד את־מצדת ציון היא עיר דויד׃
13O	11	6		218780	ויאמר דויד כל־מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל בראשונה יואב בן־צרויה ויהי לראש׃
13O	11	7		218790	וישב דויד במצד על־כן קראו־לו עיר דויד׃
13O	11	8		218800	ויבן העיר מסביב מן־המלוא ועד־הסביב ויואב יחיה את־שאר העיר׃
13O	11	9		218810	וילך דויד הלוך וגדול ויהוה צבאות עמו׃ ף
13O	11	10		218820	ואלה ראשי הגבורים אשר לדויד המתחזקים עמו במלכותו עם־כל־ישראל להמליכו כדבר יהוה על־ישראל׃ ס
13O	11	11		218830	ואלה מספר הגברים אשר לדויד ישבעם בן־חכמוני ראש [כ= השלושים] [ק= השלישים] הוא־עורר את־חניתו על־שלש־מאות חלל בפעם אחת׃
13O	11	12		218840	ואחריו אלעזר בן־דודו האחוחי הוא בשלושה הגברים׃
13O	11	13		218850	הוא־היה עם־דויד בפס דמים והפלשתים נאספו־שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים והעם נסו מפני פלשתים׃
13O	11	14		218860	ויתיצבו בתוך־החלקה ויצילוה ויכו את־פלשתים ויושע יהוה תשועה גדולה׃
13O	11	15		218870	וירדו שלושה מן־השלושים ראש על־הצר אל־דויד אל־מערת עדלם ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים׃
13O	11	16		218880	ודויד אז במצודה ונציב פלשתים אז בבית לחם׃
13O	11	17		218890	[כ= ויתאו] [ק= ויתאיו] דויד ויאמר מי ישקני מים מבור בית־לחם אשר בשער׃
13O	11	18		218900	ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו־מים מבור בית־לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל־דויד ולא־אבה דויד לשתותם וינסך אתם ליהוה׃
13O	11	19		218910	ויאמר חלילה לי מאלהי מעשות זאת הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגבורים׃
13O	11	20		218920	ואבשי אחי־יואב הוא היה ראש השלושה והוא עורר את־חניתו על־שלש מאות חלל [כ= ולא] [ק= ולו]־שם בשלושה׃
13O	11	21		218930	מן־השלושה בשנים נכבד ויהי להם לשר ועד־השלושה לא־בא׃ ס
13O	11	22		218940	בניה בן־יהוידע בן־איש־חיל רב־פעלים מן־קבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את־הארי בתוך הבור ביום השלג׃
13O	11	23		218950	והוא־הכה את־האיש המצרי איש מדה חמש באמה וביד המצרי חנית כמנור ארגים וירד אליו בשבט ויגזל את־החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃
13O	11	24		218960	אלה עשה בניהו בן־יהוידע ולו־שם בשלושה הגברים׃
13O	11	25		218970	מן־השלושים הנו נכבד הוא ואל־השלושה לא־בא וישימהו דויד על־משמעתו׃ ס
13O	11	26		218980	וגבורי החילים עשה־אל אחי יואב אלחןן בן־דודו מבית לחם׃ ס
13O	11	27		218990	שמות ההרורי חלץ הפלוני׃ ס
13O	11	28		219000	עירא בן־עקש התקועי אביעזר הענתותי׃ ס
13O	11	29		219010	סבכי החשתי עילי האחוחי׃ ס
13O	11	30		219020	מהרי הנטפתי חלד בן־בענה הנטופתי׃ ס
13O	11	31		219030	איתי בן־ריבי מגבעת בני בנימן ס בניה הפרעתני׃
13O	11	32		219040	חורי מנחלי געש ס אביאל הערבתי׃ ס
13O	11	33		219050	עזמות הבחרומי אליחבא השעלבני׃ ס
13O	11	34		219060	בני השם הגזוני יונתן בן־שגה ההררי׃ ס
13O	11	35		219070	אחיאם בן־שכר ההררי אליפל בן־אור׃ ס
13O	11	36		219080	חפר המכרתי אחיה הפלני׃ ס
13O	11	37		219090	חצרו הכרמלי נערי בן־אזבי׃ ס
13O	11	38		219100	יואל אחי נתן מבחר בן־הגרי׃ ס
13O	11	39		219110	צלק העמוני נחרי הברתי נשא כלי יואב בן־צרויה׃ ס
13O	11	40		219120	עירא היתרי גרב היתרי׃ ס
13O	11	41		219130	אוריה החתי זבד בן־אחלי׃ ס
13O	11	42		219140	עדינא בן־שיזא הראובני ראש לראובני ועליו שלושים׃ ס
13O	11	43		219150	חןן בן־מעכה ויושפט המתני׃ ס
13O	11	44		219160	עזיא העשתרתי שמע [כ= ויעואל] [ק= ויעיאל] ס בני חותם הערערי׃ ס
13O	11	45		219170	ידיעאל בן־שמרי ויחא אחיו התיצי׃ ס
13O	11	46		219180	אליאל המחוים ויריבי ויושויה בני אלנעם ויתמה המואבי׃
13O	11	47		219190	אליאל ועובד ויעשיאל המצביה׃ ף
13O	12	1		219200	ואלה הבאים אל־דויד לציקלג עוד עצור מפני שאול בן־קיש והמה בגבורים עזרי המלחמה׃
13O	12	2		219210	נשקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים בקשת מאחי שאול מבנימן׃
13O	12	3		219220	הראש אחיעזר ויואש בני השמעה הגבעתי [כ= ויזואל] [ק= ויזיאל*] ופלט בני עזמות וברכה ויהוא הענתתי׃
13O	12	4		219230	וישמעיה הגבעוני גבור בשלשים ועל־השלשים׃
13O	12	5		219240	וירמיה ויחזיאל ויוחןן ויוזבד הגדרתי׃
13O	12	6		219250	אלעוזי וירימות ובעליה ושמריהו ושפטיהו [כ= החריפי] [ק= החרופי]׃
13O	12	7		219260	אלקנה וישיהו ועזראל ויועזר וישבעם הקרחים׃
13O	12	8		219270	ויועאלה וזבדיה בני ירחם מן־הגדור׃
13O	12	9		219280	ומן־הגדי נבדלו אל־דויד למצד מדברה גברי החיל אנשי צבא למלחמה ערכי צנה ורמח ופני אריה פניהם וכצבאים על־ההרים למהר׃ ס
13O	12	10		219290	עזר הראש עבדיה השני אליאב השלשי׃
13O	12	11		219300	משמנה הרביעי ירמיה החמשי׃
13O	12	12		219310	עתי הששי אליאל השבעי׃
13O	12	13		219320	יוחןן השמיני אלזבד התשיעי׃
13O	12	14		219330	ירמיהו העשירי ס מכבני עשתי עשר׃
13O	12	15		219340	אלה מבני־גד ראשי הצבא אחד למאה הקטן והגדול לאלף׃
13O	12	16		219350	אלה הם אשר עברו את־הירדן בחדש הראשון והוא ממלא על־כל־[כ= גדיתיו] [ק= גדותיו] ויבריחו את־כל־העמקים למזרח ולמערב׃ ס
13O	12	17		219360	ויבאו מן־בני בנימן ויהודה עד־למצד לדויד׃
13O	12	18		219370	ויצא דויד לפניהם ויען ויאמר להם אם־לשלום באתם אלי לעזרני יהיה־לי עליכם לבב ליחד ואם־לרמותני לצרי בלא חמס בכפי ירא אלהי אבותינו ויוכח׃ ס
13O	12	19		219380	ורוח לבשה את־עמשי ראש [כ= השלושים] [ק= השלישים] לך דויד ועמך בן־ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד׃ ף
13O	12	20		219390	וממנשה נפלו על־דויד בבאו עם־פלשתים על־שאול למלחמה ולא עזרם כי בעצה שלחהו סרני פלשתים לאמר בראשינו יפול אל־אדניו שאול׃
13O	12	21		219400	בלכתו אל־ציקלג נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה׃
13O	12	22		219410	והמה עזרו עם־דויד על־הגדוד כי־גבורי חיל כלם ויהיו שרים בצבא׃
13O	12	23		219420	כי לעת־יום ביום יבאו על־דויד לעזרו עד־למחנה גדול כמחנה אלהים׃ ף
13O	12	24		219430	ואלה מספרי ראשי החלוץ לצבא באו על־דויד חברונה* להסב מלכות שאול אליו כפי יהוה׃ ס
13O	12	25		219440	בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות חלוצי צבא׃ ס
13O	12	26		219450	מן־בני שמעון גבורי חיל לצבא שבעת אלפים ומאה׃ ס
13O	12	27		219460	מן־בני הלוי ארבעת אלפים ושש מאות׃ ס
13O	12	28		219470	ויהוידע הנגיד לאהרן ועמו שלשת* אלפים ושבע מאות׃ ס
13O	12	29		219480	וצדוק נער גבור חיל ובית־אביו שרים עשרים ושנים׃ ס
13O	12	30		219490	ומן־בני בנימן אחי שאול שלשת אלפים ועד־הנה מרביתם שמרים משמרת בית שאול׃ ס
13O	12	31		219500	ומן־בני אפרים עשרים אלף ושמונה מאות גבורי חיל אנשי שמות לבית אבותם׃ ס
13O	12	32		219510	ומחצי מטה מנשה שמונה עשר אלף אשר נקבו בשמות לבוא להמליך את־דויד׃ ס
13O	12	33		219520	ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה־יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל־אחיהם על־פיהם׃ ס
13O	12	34		219530	מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל־כלי מלחמה חמשים אלף ולעדר בלא־לב ולב׃ ס
13O	12	35		219540	ומנפתלי שרים אלף ועמהם בצנה וחנית שלשים ושבעה אלף׃ ס
13O	12	36		219550	ומן־הדני ערכי מלחמה עשרים־ושמונה אלף ושש מאות׃ ס
13O	12	37		219560	ומאשר יוצאי צבא לערך מלחמה ארבעים אלף׃ ס
13O	12	38		219570	ומעבר לירדן מן־הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה מאה ועשרים אלף׃
13O	12	39		219580	כל־אלה אנשי מלחמה עדרי מערכה בלבב שלם באו חברונה להמליך את־דויד על־כל־ישראל וגם כל־שרית ישראל לב אחד להמליך את־דויד׃
13O	12	40		219590	ויהיו־שם עם־דויד ימים שלושה אכלים ושותים כי־הכינו להם אחיהם׃
13O	12	41		219600	וגם הקרובים־אליהם עד־יששכר וזבלון ונפתלי מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מאכל קמח דבלים וצמוקים ויין־ושמן ובקר וצאן לרב כי שמחה בישראל׃ ף
13O	13	1		219610	ויועץ דויד עם־שרי האלפים והמאות לכל־נגיד׃
13O	13	2		219620	ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם־עליכם טוב ומן־יהוה אלהינו נפרצה נשלחה על־אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו׃
13O	13	3		219630	ונסבה את־ארון אלהינו אלינו כי־לא דרשנהו בימי שאול׃
13O	13	4		219640	ויאמרו כל־הקהל לעשות כן כי־ישר הדבר בעיני כל־העם׃
13O	13	5		219650	ויקהל דויד את־כל־ישראל מן־שיחור מצרים ועד־לבוא חמת להביא את־ארון האלהים מקרית יערים׃
13O	13	6		219660	ויעל דויד וכל־ישראל בעלתה אל־קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים יהוה יושב הכרובים אשר־נקרא שם׃
13O	13	7		219670	וירכיבו את־ארון האלהים על־עגלה חדשה מבית אבינדב ועזא ואחיו נהגים בעגלה׃
13O	13	8		219680	ודויד וכל־ישראל משחקים לפני האלהים בכל־עז ובשירים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמצלתים ובחצצרות׃
13O	13	9		219690	ויבאו עד־גרן כידן וישלח עזא את־ידו לאחז את־הארון כי שמטו הבקר׃
13O	13	10		219700	ויחר־אף יהוה בעזא ויכהו על אשר־שלח ידו על־הארון וימת שם לפני אלהים׃
13O	13	11		219710	ויחר לדויד כי־פרץ יהוה פרץ בעזא ויקרא למקום ההוא פרץ עזא עד היום הזה׃
13O	13	12		219720	ויירא דויד את־האלהים ביום ההוא לאמר היך אביא אלי את ארון האלהים׃
13O	13	13		219730	ולא־הסיר דויד את־הארון אליו אל־עיר דויד ויטהו אל־בית עבד־אדם הגתי׃
13O	13	14		219740	וישב ארון האלהים עם־בית עבד אדם בביתו שלשה חדשים ויברך יהוה את־בית עבד־אדם ואת־כל־אשר־לו׃ ף
13O	14	1		219750	וישלח [כ= חירם] [ק= חורם] מלך־צר מלאכים אל־דויד ועצי ארזים וחרשי קיר וחרשי עצים לבנות לו בית׃
13O	14	2		219760	וידע דויד כי־הכינו יהוה למלך על־ישראל כי־נשאת למעלה מלכותו בעבור עמו ישראל׃ ף
13O	14	3		219770	ויקח דויד עוד נשים בירושלם ויולד דויד עוד בנים ובנות׃
13O	14	4		219780	ואלה שמות הילודים אשר היו־לו בירושלם שמוע ושובב נתן ושלמה׃
13O	14	5		219790	ויבחר ואלישוע ואלפלט׃
13O	14	6		219800	ונגה ונפג ויפיע׃
13O	14	7		219810	ואלישמע ובעלידע ואליפלט׃
13O	14	8		219820	וישמעו פלשתים כי־נמשח דויד למלך על־כל־ישראל ויעלו כל־פלשתים לבקש את־דויד וישמע דויד ויצא לפניהם׃
13O	14	9		219830	ופלשתים באו ויפשטו בעמק רפאים׃
13O	14	10		219840	וישאל דויד באלהים לאמר האעלה על־[כ= פלשתיים] [ק= פלשתים] ונתתם בידי ויאמר לו יהוה עלה ונתתים בידך׃
13O	14	11		219850	ויעלו בבעל־פרצים ויכם שם דויד ויאמר דויד פרץ האלהים את־אויבי בידי כפרץ מים על־כן קראו שם־המקום ההוא בעל פרצים׃
13O	14	12		219860	ויעזבו־שם את־אלהיהם ויאמר דויד וישרפו באש׃ ף
13O	14	13		219870	ויסיפו עוד פלשתים ויפשטו בעמק׃
13O	14	14		219880	וישאל עוד דויד באלהים ויאמר לו האלהים לא תעלה אחריהם הסב מעליהם ובאת להם ממול הבכאים׃
13O	14	15		219890	ויהי כשמעך את־קול הצעדה בראשי הבכאים אז תצא במלחמה כי־יצא האלהים לפניך להכות את־מחנה פלשתים׃
13O	14	16		219900	ויעש דויד כאשר צוהו האלהים ויכו את־מחנה פלשתים מגבעון ועד־גזרה׃
13O	14	17		219910	ויצא שם־דויד בכל־הארצות ויהוה נתן את־פחדו על־כל־הגוים׃
13O	15	1		219920	ויעש־לו בתים בעיר דויד ויכן מקום לארון האלהים ויט־לו אהל׃
13O	15	2		219930	אז אמר דויד לא לשאת את־ארון האלהים כי אם־הלוים כי־בם בחר יהוה לשאת את־ארון יהוה ולשרתו עד־עולם׃ ס
13O	15	3		219940	ויקהל דויד את־כל־ישראל אל־ירושלם להעלות את־ארון יהוה אל־מקומו אשר־הכין לו׃
13O	15	4		219950	ויאסף דויד את־בני אהרן ואת־הלוים׃
13O	15	5		219960	לבני קהת אוריאל השר ואחיו מאה ועשרים׃ ס
13O	15	6		219970	לבני מררי עשיה השר ואחיו מאתים ועשרים׃ ס
13O	15	7		219980	לבני גרשום יואל השר ואחיו מאה ושלשים׃ ס
13O	15	8		219990	לבני אליצפן שמעיה השר ואחיו מאתים׃ ס
13O	15	9		220000	לבני חברון אליאל השר ואחיו שמונים׃ ס
13O	15	10		220010	לבני עזיאל עמינדב השר ואחיו מאה ושנים עשר׃ ס
13O	15	11		220020	ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב׃
13O	15	12		220030	ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון יהוה אלהי ישראל אל־הכינותי לו׃
13O	15	13		220040	כי למבראשונה לא אתם פרץ יהוה אלהינו בנו כי־לא דרשנהו כמשפט׃
13O	15	14		220050	ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את־ארון יהוה אלהי ישראל׃
13O	15	15		220060	וישאו בני־הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר יהוה בכתפם במטות עליהם׃ ף
13O	15	16		220070	ויאמר דויד לשרי הלוים להעמיד את־אחיהם המשררים בכלי־שיר נבלים וכנרות ומצלתים משמיעים להרים־בקול לשמחה׃ ף
13O	15	17		220080	ויעמידו הלוים את הימן בן־יואל ומן־אחיו אסף בן־ברכיהו ס ומן־בני מררי אחיהם איתן בן־קושיהו׃
13O	15	18		220090	ועמהם אחיהם המשנים זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל השערים׃
13O	15	19		220100	והמשררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע׃
13O	15	20		220110	וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל ועני ואליאב ומעשיהו ובניהו בנבלים על־עלמות׃
13O	15	21		220120	ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל ועזזיהו בכנרות על־השמינית לנצח׃
13O	15	22		220130	וכנניהו שר־הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא׃
13O	15	23		220140	וברכיה ואלקנה שערים לארון׃
13O	15	24		220150	ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשי וזכריהו ובניהו ואליעזר הכהנים [כ= מחצצרים] [ק= מחצרים] בחצצרות לפני ארון האלהים ועבד אדם ויחיה שערים לארון׃
13O	15	25		220160	ויהי דויד וזקני ישראל ושרי האלפים ההלכים להעלות את־ארון ברית־יהוה מן־בית עבד־אדם בשמחה׃ ס
13O	15	26		220170	ויהי בעזר האלהים את־הלוים נשאי ארון ברית־יהוה ויזבחו שבעה־פרים ושבעה אילים׃
13O	15	27		220180	ודויד מכרבל במעיל בוץ וכל־הלוים הנשאים את־הארון והמשררים וכנניה השר המשא המשררים ועל־דויד אפוד בד׃
13O	15	28		220190	וכל־ישראל מעלים את־ארון ברית־יהוה בתרועה ובקול שופר ובחצצרות ובמצלתים משמעים בנבלים וכנרות׃
13O	15	29		220200	ויהי ארון ברית יהוה בא עד־עיר דויד ומיכל בת־שאול נשקפה בעד החלון ותרא את־המלך דויד מרקד ומשחק ותבז לו בלבה׃ ף
13O	16	1		220210	ויביאו את־ארון האלהים ויציגו אתו בתוך האהל אשר נטה־לו דויד ויקריבו עלות ושלמים לפני האלהים׃
13O	16	2		220220	ויכל דויד מהעלות העלה והשלמים ויברך את־העם בשם יהוה׃
13O	16	3		220230	ויחלק לכל־איש ישראל מאיש ועד־אשה לאיש ככר־לחם ואשפר ואשישה׃
13O	16	4		220240	ויתן לפני ארון יהוה מן־הלוים משרתים ולהזכיר ולהודות ולהלל ליהוה אלהי ישראל׃ ף
13O	16	5		220250	אסף הראש ומשנהו זכריה יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתתיה ואליאב ובניהו ועבד אדם ויעיאל בכלי נבלים ובכנרות ואסף במצלתים משמיע׃
13O	16	6		220260	ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד לפני ארון ברית־האלהים׃
13O	16	7		220270	ביום ההוא אז נתן דויד בראש להדות ליהוה ביד־אסף ואחיו׃ ף
13O	16	8		220280	הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו׃
13O	16	9		220290	שירו לו זמרו־לו שיחו בכל־נפלאתיו׃
13O	16	10		220300	התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה׃
13O	16	11		220310	דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃
13O	16	12		220320	זכרו נפלאתיו אשר עשה מפתיו ומשפטי־פיהו׃
13O	16	13		220330	זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו׃
13O	16	14		220340	הוא יהוה אלהינו בכל־הארץ משפטיו׃
13O	16	15		220350	זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃
13O	16	16		220360	אשר כרת את־אברהם ושבועתו ליצחק׃
13O	16	17		220370	ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃
13O	16	18		220380	לאמר לך אתן ארץ־כנען חבל נחלתכם׃
13O	16	19		220390	בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה׃
13O	16	20		220400	ויתהלכו מגוי אל־גוי ומממלכה אל־עם אחר׃
13O	16	21		220410	לא־הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃
13O	16	22		220420	אל־תגעו במשיחי ובנביאי אל־תרעו׃ ף
13O	16	23		220430	שירו ליהוה כל־הארץ בשרו מיום־אל־יום ישועתו׃
13O	16	24		220440	ספרו בגוים את־כבודו בכל־העמים נפלאתיו׃
13O	16	25		220450	כי גדול יהוה ומהלל מאד ונורא הוא על־כל־אלהים׃
13O	16	26		220460	כי כל־אלהי העמים אלילים ויהוה שמים עשה׃
13O	16	27		220470	הוד והדר לפניו עז וחדוה במקמו׃
13O	16	28		220480	הבו ליהוה משפחות עמים הבו ליהוה כבוד ועז׃
13O	16	29		220490	הבו ליהוה כבוד שמו שאו מנחה ובאו לפניו השתחוו ליהוה בהדרת־קדש׃
13O	16	30		220500	חילו מלפניו כל־הארץ אף־תכון תבל בל־תמוט׃
13O	16	31		220510	ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים יהוה מלך׃
13O	16	32		220520	ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכל־אשר־בו׃
13O	16	33		220530	אז ירננו עצי היער מלפני יהוה כי־בא לשפוט את־הארץ׃
13O	16	34		220540	הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃
13O	16	35		220550	ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן־הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃
13O	16	36		220560	ברוך יהוה אלהי ישראל מן־העולם ועד העלם ויאמרו כל־העם אמן והלל ליהוה׃ ף
13O	16	37		220570	ויעזב־שם לפני ארון ברית־יהוה לאסף ולאחיו לשרת לפני הארון תמיד לדבר־יום ביומו׃
13O	16	38		220580	ועבד אדם ואחיהם ששים ושמונה ועבד אדם בן־ידיתון וחסה לשערים׃
13O	16	39		220590	ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן יהוה בבמה אשר בגבעון׃
13O	16	40		220600	להעלות עלות ליהוה על־מזבח העלה תמיד לבקר ולערב ולכל־הכתוב בתורת יהוה אשר צוה על־ישראל׃
13O	16	41		220610	ועמהם הימן וידותון ושאר הברורים אשר נקבו בשמות להדות ליהוה כי לעולם חסדו׃
13O	16	42		220620	ועמהם הימן וידותון חצצרות* ומצלתים למשמיעים וכלי שיר האלהים ובני ידותון לשער׃
13O	16	43		220630	וילכו כל־העם איש לביתו ויסב דויד לברך את־ביתו׃ ף
13O	17	1		220640	ויהי* כאשר ישב דויד בביתו ויאמר דויד אל־נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית הארזים וארון ברית־יהוה תחת יריעות׃
13O	17	2		220650	ויאמר נתן אל־דויד כל אשר בלבבך עשה כי האלהים עמך׃ ס
13O	17	3		220660	ויהי בלילה ההוא ויהי דבר־אלהים אל־נתן לאמר׃
13O	17	4		220670	לך ואמרת אל־דויד עבדי כה אמר יהוה לא אתה תבנה־לי הבית לשבת׃
13O	17	5		220680	כי לא ישבתי בבית מן־היום אשר העליתי את־ישראל עד היום הזה ואהיה מאהל אל־אהל וממשכן׃
13O	17	6		220690	בכל אשר־התהלכתי בכל־ישראל הדבר דברתי את־אחד שפטי ישראל אשר צויתי לרעות את־עמי לאמר למה לא־בניתם לי בית ארזים׃
13O	17	7		220700	ועתה כה־תאמר לעבדי לדויד ס כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן־הנוה מן־אחרי הצאן להיות נגיד על עמי ישראל׃
13O	17	8		220710	ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרית את־כל־אויביך מפניך ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ׃
13O	17	9		220720	ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא־יוסיפו בני־עולה לבלתו כאשר בראשונה׃
13O	17	10		220730	ולמימים אשר צויתי שפטים על־עמי ישראל והכנעתי את־כל־אויביך ואגד לך ובית יבנה־לך יהוה׃
13O	17	11		220740	והיה כי־מלאו ימיך ללכת עם־אבתיך והקימותי את־זרעך אחריך אשר יהיה מבניך והכינותי את־מלכותו׃
13O	17	12		220750	הוא יבנה־לי בית וכננתי את־כסאו עד־עולם׃
13O	17	13		220760	אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן וחסדי לא־אסיר מעמו כאשר הסירותי מאשר היה לפניך׃
13O	17	14		220770	והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד־העולם וכסאו יהיה נכון עד־עולם׃
13O	17	15		220780	ככל הדברים האלה וככל החזון הזה כן דבר נתן אל־דויד׃ ף
13O	17	16		220790	ויבא המלך דויד וישב לפני יהוה ויאמר מי־אני יהוה אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד־הלם׃
13O	17	17		220800	ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על־בית־עבדך למרחוק וראיתני כתור האדם המעלה יהוה אלהים׃
13O	17	18		220810	מה־יוסיף עוד דויד אליך לכבוד את־עבדך ואתה את־עבדך ידעת׃
13O	17	19		220820	יהוה בעבור עבדך וכלבך עשית את כל־הגדולה הזאת להדיע את־כל־הגדלות׃
13O	17	20		220830	יהוה אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר־שמענו באזנינו׃
13O	17	21		220840	ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האלהים לפדות לו עם לשום לך שם גדלות ונראות לגרש מפני עמך אשר־פדית ממצרים גוים׃
13O	17	22		220850	ותתן את־עמך ישראל לך לעם עד־עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃
13O	17	23		220860	ועתה יהוה הדבר אשר דברת על־עבדך ועל־ביתו יאמן עד־עולם ועשה כאשר דברת׃
13O	17	24		220870	ויאמן ויגדל שמך עד־עולם לאמר יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל ובית־דויד עבדך נכון לפניך׃
13O	17	25		220880	כי אתה אלהי גלית את־אזן עבדך לבנות לו בית על־כן מצא עבדך להתפלל לפניך׃
13O	17	26		220890	ועתה יהוה אתה־הוא האלהים ותדבר על־עבדך הטובה הזאת׃
13O	17	27		220900	ועתה הואלת לברך את־בית עבדך להיות לעולם לפניך כי־אתה יהוה ברכת ומברך לעולם׃ ף
13O	18	1		220910	ויהי אחרי־כן ויך דויד את־פלשתים ויכניעם ויקח את־גת ובנתיה מיד פלשתים׃
13O	18	2		220920	ויך את־מואב ויהיו מואב עבדים לדויד נשאי מנחה׃
13O	18	3		220930	ויך דויד את־הדדעזר מלך־צובה חמתה בלכתו להציב ידו בנהר־פרת׃
13O	18	4		220940	וילכד דויד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דויד את־כל־הרכב ויותר ממנו מאה רכב׃
13O	18	5		220950	ויבא ארם דרמשק לעזור להדדעזר מלך צובה ויך דויד בארם עשרים־ושנים אלף איש׃
13O	18	6		220960	וישם דויד בארם דרמשק ויהי ארם לדויד עבדים נשאי מנחה ויושע יהוה לדויד בכל אשר הלך׃
13O	18	7		220970	ויקח דויד את שלטי הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם׃
13O	18	8		220980	ומטבחת ומכון ערי הדדעזר לקח דויד נחשת רבה מאד בה עשה שלמה את־ים הנחשת ואת־העמודים ואת כלי הנחשת׃ ף
13O	18	9		220990	וישמע תעו מלך חמת כי הכה דויד את־כל־חיל הדדעזר מלך־צובה׃
13O	18	10		221000	וישלח את־הדורם־בנו אל־המלך־דויד [כ= לשאול] [ק= לשאל]־לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי־איש מלחמות תעו היה הדדעזר וכל כלי זהב וכסף ונחשת׃
13O	18	11		221010	גם־אתם הקדיש המלך דויד ליהוה עם־הכסף והזהב אשר נשא מכל־הגוים מאדום וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק׃
13O	18	12		221020	ואבשי בן־צרויה הכה את־אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף׃
13O	18	13		221030	וישם באדום נציבים ויהיו כל־אדום עבדים לדויד ויושע יהוה את־דויד בכל אשר הלך׃
13O	18	14		221040	וימלך דויד על־כל־ישראל ויהי עשה משפט וצדקה לכל־עמו׃
13O	18	15		221050	ויואב בן־צרויה על־הצבא ויהושפט בן־אחילוד מזכיר׃
13O	18	16		221060	וצדוק בן־אחיטוב ואבימלך בן־אביתר כהנים ושושא סופר׃
13O	18	17		221070	ובניהו בן־יהוידע על־הכרתי והפלתי ובני־דויד הראשנים ליד המלך׃ ף
13O	19	1		221080	ויהי אחרי־כן וימת נחש מלך בני־עמון וימלך בנו תחתיו׃
13O	19	2		221090	ויאמר דויד אעשה־חסד עם־חנון בן־נחש כי־עשה אביו עמי חסד וישלח דויד מלאכים לנחמו על־אביו ויבאו עבדי דויד אל־ארץ בני־עמון אל־חנון לנחמו׃
13O	19	3		221100	ויאמרו שרי בני־עמון לחנון המכבד דויד את־אביך בעיניך כי־שלח לך מנחמים הלא בעבור לחקר ולהפך ולרגל הארץ באו עבדיו אליך׃ ף
13O	19	4		221110	ויקח חנון את־עבדי דויד ויגלחם ויכרת את־מדויהם בחצי עד־המפשעה וישלחם׃
13O	19	5		221120	וילכו ויגידו לדויד על־האנשים וישלח לקראתם כי־היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד אשר־יצמח זקנכם ושבתם׃
13O	19	6		221130	ויראו בני עמון כי התבאשו עם־דויד וישלח חנון ובני עמון אלף ככר־כסף לשכר להם מן־ארם נהרים ומן־ארם מעכה ומצובה רכב ופרשים׃
13O	19	7		221140	וישכרו להם שנים ושלשים אלף רכב ואת־מלך מעכה ואת־עמו ויבאו ויחנו לפני מידבא ובני עמון נאספו מעריהם ויבאו למלחמה׃*
13O	19	8		221150	וישמע דויד וישלח את־יואב ואת כל־צבא הגבורים׃
13O	19	9		221160	ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח העיר והמלכים אשר־באו לבדם בשדה׃
13O	19	10		221170	וירא יואב כי־היתה פני־המלחמה אליו פנים ואחור ויבחר מכל־בחור בישראל ויערך לקראת ארם׃
13O	19	11		221180	ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערכו לקראת בני עמון׃
13O	19	12		221190	ויאמר אם־תחזק ממני ארם והיית לי לתשועה ס ואם־בני עמון יחזקו ממך והושעתיך׃
13O	19	13		221200	חזק ונתחזקה בעד־עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה הטוב בעיניו יעשה׃
13O	19	14		221210	ויגש יואב והעם אשר־עמו לפני ארם למלחמה וינוסו מפניו׃
13O	19	15		221220	ובני עמון ראו כי־נס ארם וינוסו גם־הם מפני אבשי אחיו ויבאו העירה ויבא יואב ירושלם׃ ף
13O	19	16		221230	וירא ארם כי נגפו לפני ישראל וישלחו מלאכים ויוציאו את־ארם אשר מעבר הנהר ושופך שר־צבא הדדעזר לפניהם׃
13O	19	17		221240	ויגד לדויד ויאסף את־כל־ישראל ויעבר הירדן ויבא אלהם ויערך אלהם ויערך דויד לקראת ארם מלחמה וילחמו עמו׃
13O	19	18		221250	וינס ארם מלפני ישראל ויהרג דויד מארם שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי ואת שופך שר־הצבא המית׃
13O	19	19		221260	ויראו עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלימו עם־דויד ויעבדהו ולא־אבה ארם להושיע את־בני־עמון עוד׃ ף
13O	20	1		221270	ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים וינהג יואב את־חיל הצבא וישחת את־ארץ בני־עמון ויבא ויצר את־רבה ודויד ישב בירושלם ויך יואב את־רבה ויהרסה׃
13O	20	2		221280	ויקח דויד את־עטרת־מלכם מעל ראשו וימצאה משקל ככר־זהב ובה אבן יקרה ותהי על־ראש דויד ושלל העיר הוציא הרבה מאד׃
13O	20	3		221290	ואת־העם אשר־בה הוציא וישר במגרה ובחריצי הברזל ובמגרות וכן יעשה דויד לכל ערי בני־עמון וישב דויד וכל־העם ירושלם׃ ף
13O	20	4		221300	ויהי אחריכן ותעמד מלחמה בגזר עם־פלשתים אז הכה סבכי החשתי את־ספי מילדי הרפאים ויכנעו׃
13O	20	5		221310	ותהי־עוד מלחמה את־פלשתים ויך אלחןן בן־[כ= יעור] [ק= יעיר] את־לחמי אחי גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים׃
13O	20	6		221320	ותהי־עוד מלחמה בגת ויהי איש מדה ואצבעתיו שש־ושש עשרים וארבע וגם־הוא נולד להרפא׃
13O	20	7		221330	ויחרף את־ישראל ויכהו יהונתן בן־שמעא אחי דויד׃
13O	20	8		221340	אל נולדו להרפא בגת ויפלו ביד־דויד וביד־עבדיו׃ ף
13O	21	1		221350	ויעמד שטן על־ישראל ויסת את־דויד למנות את־ישראל׃
13O	21	2		221360	ויאמר דויד אל־יואב ואל־שרי העם לכו ספרו את־ישראל מבאר שבע ועד־דן והביאו אלי ואדעה את־מספרם׃
13O	21	3		221370	ויאמר יואב יוסף יהוה על־עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל׃
13O	21	4		221380	ודבר־המלך חזק על־יואב ויצא יואב ויתהלך בכל־ישראל ויבא ירושלם׃
13O	21	5		221390	ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־דויד ויהי כל־ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב׃
13O	21	6		221400	ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי־נתעב דבר־המלך את־יואב׃
13O	21	7		221410	וירע בעיני האלהים על־הדבר הזה ויך את־ישראל׃ ף
13O	21	8		221420	ויאמר דויד אל־האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את־הדבר הזה ועתה העבר־נא את־עוון עבדך כי נסכלתי מאד׃ ף
13O	21	9		221430	וידבר יהוה אל־גד חזה דויד לאמר׃
13O	21	10		221440	לך ודברת אל־דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר־לך אחת מהנה ואעשה־לך׃
13O	21	11		221450	ויבא גד אל־דויד ויאמר לו כה־אמר יהוה קבל־לך׃
13O	21	12		221460	אם־שלוש שנים רעב ואם־שלשה חדשים נספה מפני־צריך וחרב אויבך למשגת ואם־שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל־גבול ישראל ועתה ראה מה־אשיב את־שלחי דבר׃ ף
13O	21	13		221470	ויאמר דויד אל־גד צר־לי מאד אפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמיו מאד וביד־אדם אל־אפל׃
13O	21	14		221480	ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש׃
13O	21	15		221490	וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על־הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם־גרן ארןן היבוסי׃ ס
13O	21	16		221500	וישא דויד את־עיניו וירא את־מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על־ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על־פניהם׃
13O	21	17		221510	ויאמר דויד אל־האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני־הוא אשר־חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה׃ ס
13O	21	18		221520	ומלאך יהוה אמר אל־גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארןן היבסי׃
13O	21	19		221530	ויעל דויד בדבר־גד אשר דבר בשם יהוה׃
13O	21	20		221540	וישב ארןן וירא את־המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארןן דש חטים׃
13O	21	21		221550	ויבא דויד עד־ארןן ויבט ארןן וירא את־דויד ויצא מן־הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה׃
13O	21	22		221560	ויאמר דויד אל־ארןן תנה־לי מקום הגרן ואבנה־בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם׃
13O	21	23		221570	ויאמר ארןן אל־דויד קח־לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי׃
13O	21	24		221580	ויאמר המלך דויד לארןן לא כי־קנה אקנה בכסף מלא כי לא־אשא אשר־לך ליהוה והעלות עולה חנם׃
13O	21	25		221590	ויתן דויד לארןן במקום שקלי זהב משקל שש מאות׃
13O	21	26		221600	ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל־יהוה ויענהו באש מן־השמים על מזבח העלה׃ ף
13O	21	27		221610	ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל־נדנה׃
13O	21	28		221620	בעת ההיא בראות דויד כי־ענהו יהוה בגרן ארןן היבוסי ויזבח שם׃
13O	21	29		221630	ומשכן יהוה אשר־עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון׃
13O	21	30		221640	ולא־יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה׃ ס
13O	22	1		221650	ויאמר דויד זה הוא בית יהוה האלהים וזה־מזבח לעלה לישראל׃ ס
13O	22	2		221660	ויאמר דויד לכנוס את־הגרים אשר בארץ ישראל ויעמד חצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלהים׃
13O	22	3		221670	וברזל לרב למסמרים לדלתות השערים ולמחברות הכין דויד ונחשת לרב אין משקל׃
13O	22	4		221680	ועצי ארזים לאין מספר כי הביאו הצידנים והצרים עצי ארזים לרב לדויד׃ ף
13O	22	5		221690	ויאמר דויד שלמה בני נער ורך והבית לבנות ליהוה להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל־הארצות אכינה נא לו ויכן דויד לרב לפני מותו׃
13O	22	6		221700	ויקרא לשלמה בנו ויצוהו לבנות בית ליהוה אלהי ישראל׃ ס
13O	22	7		221710	ויאמר דויד לשלמה [כ= בנו] [ק= בני] אני היה עם־לבבי לבנות בית לשם יהוה אלהי׃
13O	22	8		221720	ויהי עלי דבר־יהוה לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא־תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני׃
13O	22	9		221730	הנה־בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל־אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על־ישראל בימיו׃
13O	22	10		221740	הוא־יבנה בית לשמי והוא יהיה־לי לבן ואני־לו לאב והכינותי כסא מלכותו על־ישראל עד־עולם׃
13O	22	11		221750	עתה בני יהי יהוה עמך והצלחת ובנית בית יהוה אלהיך כאשר דבר עליך׃
13O	22	12		221760	אך יתן־לך יהוה שכל ובינה ויצוך על־ישראל ולשמור את־תורת יהוה אלהיך׃
13O	22	13		221770	אז תצליח אם־תשמור לעשות את־החקים ואת־המשפטים אשר צוה יהוה את־משה על־ישראל חזק ואמץ אל־תירא ואל־תחת׃
13O	22	14		221780	והנה בעניי הכינותי לבית־יהוה זהב ככרים מאה־אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל כי לרב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף׃
13O	22	15		221790	ועמך לרב עשי מלאכה חצבים וחרשי אבן ועץ וכל־חכם בכל־מלאכה׃
13O	22	16		221800	לזהב לכסף ולנחשת ולברזל אין מספר קום ועשה ויהי יהוה עמך׃
13O	22	17		221810	ויצו דויד לכל־שרי ישראל לעזר לשלמה בנו׃
13O	22	18		221820	הלא יהוה אלהיכם עםכם והניח לכם מסביב כי נתן בידי את ישבי הארץ ונכבשה הארץ לפני יהוה ולפני עמו׃
13O	22	19		221830	עתה תנו לבבכם ונפשכם לדרוש ליהוה אלהיכם וקומו ובנו את־מקדש* יהוה האלהים להביא את־ארון ברית־יהוה וכלי קדש האלהים לבית הנבנה לשם־יהוה׃ ף
13O	23	1		221840	ודויד זקן ושבע ימים וימלך את־שלמה בנו על־ישראל׃
13O	23	2		221850	ויאסף את־כל־שרי ישראל והכהנים והלוים׃
13O	23	3		221860	ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ויהי מספרם לגלגלתם לגברים שלשים ושמונה אלף׃
13O	23	4		221870	מאלה לנצח על־מלאכת בית־יהוה עשרים וארבעה אלף ושטרים ושפטים ששת אלפים׃
13O	23	5		221880	וארבעת אלפים שערים וארבעת אלפים מהללים ליהוה בכלים אשר עשיתי להלל׃
13O	23	6		221890	ויחלקם דויד מחלקות ס לבני לוי לגרשון קהת ומררי׃ ס
13O	23	7		221900	לגרשני לעדן ושמעי׃ ס
13O	23	8		221910	בני לעדן הראש יחיאל וזתם ויואל שלשה׃ ס
13O	23	9		221920	בני שמעי [כ= שלמות] [ק= שלומית] וחזיאל והרן שלשה אלה ראשי האבות ללעדן׃ ס
13O	23	10		221930	ובני שמעי יחת זינא ויעוש ובריעה אלה בני־שמעי ארבעה׃
13O	23	11		221940	ויהי־יחת הראש וזיזה השני ויעוש ובריעה לא־הרבו בנים ויהיו לבית אב לפקדה אחת׃ ס
13O	23	12		221950	בני קהת עמרם יצהר חברון ועזיאל ארבעה׃ ס
13O	23	13		221960	בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא־ובניו עד־עולם להקטיר לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד־עולם׃
13O	23	14		221970	ומשה איש האלהים בניו יקראו על־שבט הלוי׃
13O	23	15		221980	בני משה גרשם ואליעזר׃
13O	23	16		221990	בני גרשום שבואל הראש׃
13O	23	17		222000	ויהיו בני־אליעזר רחביה הראש ולא־היה לאליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה׃
13O	23	18		222010	בני יצהר שלמית הראש׃ ס
13O	23	19		222020	בני חברון יריהו הראש אמריה השני יחזיאל השלישי ויקמעם הרביעי׃
13O	23	20		222030	בני עזיאל מיכה הראש וישיה השני׃ ס
13O	23	21		222040	בני מררי מחלי ומושי בני מחלי אלעזר וקיש׃
13O	23	22		222050	וימת אלעזר ולא־היו לו בנים כי אם־בנות וישאום בני־קיש אחיהם׃
13O	23	23		222060	בני מושי מחלי ועדר וירמות שלשה׃
13O	23	24		222070	אלה בני־לוי לבית אבתיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלתם עשה המלאכה לעבדת בית יהוה מבן עשרים שנה ומעלה׃
13O	23	25		222080	כי אמר דויד הניח יהוה אלהי־ישראל לעמו וישכן בירושלם עד־לעולם׃
13O	23	26		222090	וגם ללוים אין־לשאת את־המשכן ואת־כל־כליו לעבדתו׃
13O	23	27		222100	כי בדברי דויד האחרנים המה מספר בני־לוי מבן עשרים שנה ולמעלה׃
13O	23	28		222110	כי מעמדם ליד־בני אהרן לעבדת בית יהוה על־החצרות ועל־הלשכות ועל־טהרת לכל־קדש ומעשה עבדת בית האלהים׃
13O	23	29		222120	וללחם המערכת ולסלת למנחה ולרקיקי המצות ולמחבת ולמרבכת ולכל־משורה ומדה׃
13O	23	30		222130	ולעמד בבקר בבקר להדות ולהלל ליהוה וכן לערב׃
13O	23	31		222140	ולכל העלות עלות ליהוה לשבתות לחדשים ולמעדים במספר כמשפט עליהם תמיד לפני יהוה׃
13O	23	32		222150	ושמרו את־משמרת אהל־מועד ואת משמרת הקדש ומשמרת בני אהרן אחיהם לעבדת בית יהוה׃ ף
13O	24	1		222160	ולבני אהרן מחלקותם בני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר׃
13O	24	2		222170	וימת נדב ואביהוא לפני אביהם ובנים לא־היו להם ויכהנו אלעזר ואיתמר׃
13O	24	3		222180	ויחלקם דויד וצדוק מן־בני אלעזר ואחימלך מן־בני איתמר לפקדתם בעבדתם׃
13O	24	4		222190	וימצאו בני־אלעזר רבים לראשי הגברים מן־בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית־אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה׃
13O	24	5		222200	ויחלקום בגורלות אלה עם־אלה כי־היו שרי־קדש ושרי האלהים מבני אלעזר ובבני איתמר׃ ס
13O	24	6		222210	ויכתבם שמעיה בן־נתנאל הסופר מן־הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן־אביתר וראשי האבות לכהנים וללוים בית־אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר׃ ף
13O	24	7		222220	ויצא הגורל הראשון ליהויריב לידעיה השני׃
13O	24	8		222230	לחרם השלישי לשערים הרבעי׃
13O	24	9		222240	למלכיה החמישי למימן הששי׃
13O	24	10		222250	להקוץ השבעי לאביה השמיני׃
13O	24	11		222260	לישוע התשעי לשכניהו העשרי׃
13O	24	12		222270	לאלישיב עשתי עשר ליקים שנים עשר׃
13O	24	13		222280	לחפה שלשה עשר לישבאב ארבעה עשר׃
13O	24	14		222290	לבלגה חמשה עשר לאמר ששה עשר׃
13O	24	15		222300	לחזיר שבעה עשר להפץץ שמונה עשר׃
13O	24	16		222310	לפתחיה תשעה עשר ליחזקאל העשרים׃
13O	24	17		222320	ליכין אחד ועשרים לגמול שנים ועשרים׃
13O	24	18		222330	לדליהו שלשה ועשרים למעזיהו ארבעה ועשרים׃ ף
13O	24	19		222340	אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית־יהוה כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו יהוה אלהי ישראל׃ ף
13O	24	20		222350	ולבני לוי הנותרים לבני עמרם שובאל לבני שובאל יחדיהו׃
13O	24	21		222360	לרחביהו לבני רחביהו הראש ישיה׃
13O	24	22		222370	ליצהרי שלמות לבני שלמות יחת׃
13O	24	23		222380	ובני יריהו אמריהו השני יחזיאל השלישי יקמעם הרביעי׃
13O	24	24		222390	בני עזיאל מיכה לבני מיכה [כ= שמור] [ק= שמיר]׃
13O	24	25		222400	אחי מיכה ישיה לבני ישיה זכריהו׃
13O	24	26		222410	בני מררי מחלי ומושי בני יעזיהו בנו׃
13O	24	27		222420	בני מררי ליעזיהו בנו ושהם וזכור ועברי׃
13O	24	28		222430	למחלי אלעזר ולא־היה לו בנים׃
13O	24	29		222440	לקיש בני־קיש ירחמאל׃
13O	24	30		222450	ובני מושי מחלי ועדר וירימות אלה בני הלוים לבית אבתיהם׃
13O	24	31		222460	ויפילו גם־הם גורלות לעמת אחיהם בני־אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללוים אבות הראש לעמת אחיו הקטן׃ ס
13O	25	1		222470	ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון [כ= הנביאים] [ק= הנבאים] בכנרות בנבלים ובמצלתים ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם׃
13O	25	2		222480	לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשראלה בני אסף על יד־אסף הנבא על־ידי המלך׃
13O	25	3		222490	לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה על ידי אביהם ידותון בכנור הנבא על־הדות והלל ליהוה׃ ס
13O	25	4		222500	להימן בני הימן בקיהו מתניהו עזיאל שבואל וירימות חנניה חנני אליאתה גדלתי ורממתי עזר ישבקשה מלותי הותיר מחזיאות׃
13O	25	5		222510	כל־אלה בנים להימן חזה המלך בדברי האלהים להרים קרן ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלוש׃
13O	25	6		222520	כל־אלה על־ידי אביהם בשיר בית יהוה במצלתים נבלים וכנרות לעבדת בית האלהים על ידי המלך ס אסף וידותון והימן׃
13O	25	7		222530	ויהי מספרם עם־אחיהם מלמדי־שיר ליהוה כל־המבין מאתים שמונים ושמונה׃
13O	25	8		222540	ויפילו גורלות משמרת לעמת כקטן כגדול מבין עם־תלמיד׃ ף
13O	25	9		222550	ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף גדליהו השני הוא־ואחיו ובניו שנים עשר׃
13O	25	10		222560	השלשי זכור בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	11		222570	הרביעי ליצרי בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	12		222580	החמישי נתניהו בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	13		222590	הששי בקיהו בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	14		222600	השבעי ישראלה בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	15		222610	השמיני ישעיהו בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	16		222620	התשיעי מתניהו בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	17		222630	העשירי שמעי בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	18		222640	עשתי־עשר עזראל בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	19		222650	השנים עשר לחשביה בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	20		222660	לשלשה עשר שובאל בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	21		222670	לארבעה עשר מתתיהו בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	22		222680	לחמשה עשר לירמות בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	23		222690	לששה עשר לחנניהו בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	24		222700	לשבעה עשר לישבקשה בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	25		222710	לשמונה עשר לחנני בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	26		222720	לתשעה עשר למלותי בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	27		222730	לעשרים לאליתה בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	28		222740	לאחד ועשרים להותיר בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	29		222750	לשנים ועשרים לגדלתי בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	30		222760	לשלשה ועשרים למחזיאות בניו ואחיו שנים עשר׃
13O	25	31		222770	לארבעה ועשרים לרוממתי עזר בניו ואחיו שנים עשר׃ ף
13O	26	1		222780	למחלקות לשערים לקרחים משלמיהו בן־קרא מן־בני אסף׃
13O	26	2		222790	ולמשלמיהו בנים זכריהו הבכור ידיעאל השני זבדיהו השלישי יתניאל הרביעי׃
13O	26	3		222800	עילם החמישי יהוחןן הששי אליהועיני השביעי׃
13O	26	4		222810	ולעבד אדם בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני יואח השלשי ושכר הרביעי ונתנאל החמישי׃
13O	26	5		222820	עמיאל הששי יששכר השביעי פעלתי השמיני כי ברכו אלהים׃ ף
13O	26	6		222830	ולשמעיה בנו נולד בנים הממשלים לבית אביהם כי־גבורי חיל המה׃
13O	26	7		222840	בני שמעיה עתני ורפאל ועובד אלזבד אחיו בני־חיל אליהו וסמכיהו׃
13O	26	8		222850	כל־אלה מבני עבד אדם המה ובניהם ואחיהם איש־חיל בכח לעבדה ששים ושנים לעבד אדם׃
13O	26	9		222860	ולמשלמיהו בנים ואחים בני־חיל שמונה עשר׃ ס
13O	26	10		222870	ולחסה מן־בני־מררי בנים שמרי הראש כי לא־היה בכור וישימהו אביהו לראש׃
13O	26	11		222880	חלקיהו השני טבליהו השלשי זכריהו הרבעי כל־בנים ואחים לחסה שלשה עשר׃
13O	26	12		222890	לאלה מחלקות השערים לראשי הגברים משמרות לעמת אחיהם לשרת בבית יהוה׃
13O	26	13		222900	ויפילו גורלות כקטן כגדול לבית אבותם לשער ושער׃ ף
13O	26	14		222910	ויפל הגורל מזרחה לשלמיהו וזכריהו בנו יועץ בשכל הפילו גורלות ויצא גורלו צפונה׃ ס
13O	26	15		222920	לעבד אדם נגבה ולבניו בית האספים׃
13O	26	16		222930	לשפים ולחסה למערב עם שער שלכת במסלה העולה משמר לעמת משמר׃
13O	26	17		222940	למזרח הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה ולאספים שנים שנים׃
13O	26	18		222950	לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר׃
13O	26	19		222960	אלה מחלקות השערים לבני הקרחי ולבני מררי׃
13O	26	20		222970	והלוים אחיה על־אוצרות בית האלהים ולאצרות הקדשים׃
13O	26	21		222980	בני לעדן בני הגרשני ללעדן ראשי האבות ללעדן הגרשני יחיאלי׃
13O	26	22		222990	בני יחיאלי זתם ויואל אחיו על־אצרות בית יהוה׃
13O	26	23		223000	לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי׃
13O	26	24		223010	ושבאל בן־גרשום בן־משה נגיד על־האצרות׃
13O	26	25		223020	ואחיו לאליעזר רחביהו בנו וישעיהו בנו וירם בנו וזכרי בנו [כ= ושלמות] [ק= ושלמית] בנו׃
13O	26	26		223030	הוא שלמות ואחיו על כל־אצרות הקדשים אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי־האלפים והמאות ושרי הצבא׃
13O	26	27		223040	מן־המלחמות ומן־השלל הקדישו לחזק לבית יהוה׃
13O	26	28		223050	וכל ההקדיש שמואל הראה ושאול בן־קיש ואבנר בן־נר ויואב בן־צרויה כל המקדיש על יד־שלמית ואחיו׃ ף
13O	26	29		223060	ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על־ישראל לשטרים ולשפטים׃
13O	26	30		223070	לחברוני חשביהו ואחיו בני־חיל אלף ושבע־מאות על פקדת ישראל מעבר לירדן מערבה לכל מלאכת יהוה ולעבדת המלך׃
13O	26	31		223080	לחברוני יריה הראש לחברוני לתלדתיו לאבות בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד׃
13O	26	32		223090	ואחיו בני־חיל אלפים ושבע מאות ראשי האבות ויפקידם דויד המלך על־הראובני והגדי וחצי שבט המנשי לכל־דבר האלהים ודבר המלך׃ ף
13O	27	1		223100	ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את־המלך לכל דבר המחלקות הבאה והיצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	2		223110	על המחלקת הראשונה לחדש הראשון ישבעם בן־זבדיאל ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
13O	27	3		223120	מן־בני־פרץ הראש לכל־שרי הצבאות לחדש הראשון׃
13O	27	4		223130	ועל מחלקת החדש השני דודי האחוחי ומחלקתו ומקלות הנגיד ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	5		223140	שר הצבא השלישי לחדש השלישי בניהו בן־יהוידע הכהן ראש ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
13O	27	6		223150	הוא בניהו גבור השלשים ועל־השלשים ומחלקתו עמיזבד בנו׃ ס
13O	27	7		223160	הרביעי לחדש הרביעי עשה־אל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	8		223170	החמישי לחדש החמישי השר שמהות היזרח ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	9		223180	הששי לחדש הששי עירא בן־עקש התקועי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	10		223190	השביעי לחדש השביעי חלץ הפלוני מן־בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	11		223200	השמיני לחדש השמיני סבכי החשתי לזרחי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	12		223210	התשיעי לחדש התשיעי אביעזר הענתתי [כ= לבנימיני] [ק= לבן] [ק= ימיני] ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	13		223220	העשירי לחדש העשירי מהרי הנטופתי לזרחי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	14		223230	עשתי־עשר לעשתי־עשר החדש בניה הפרעתוני מן־בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ס
13O	27	15		223240	השנים עשר לשנים עשר החדש חלדי הנטופתי לעתניאל ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ף
13O	27	16		223250	ועל שבטי ישראל לראובני נגיד אליעזר בן־זכרי ס לשמעוני שפטיהו בן־מעכה׃ ס
13O	27	17		223260	ללוי חשביה בן־קמואל לאהרן צדוק׃ ס
13O	27	18		223270	ליהודה אליהו מאחי דויד ליששכר עמרי בן־מיכאל׃ ס
13O	27	19		223280	לזבולן ישמעיהו בן־עבדיהו לנפתלי ירימות בן־עזריאל׃ ס
13O	27	20		223290	לבני אפרים הושע בן־עזזיהו לחצי שבט מנשה יואל בן־פדיהו׃ ס
13O	27	21		223300	לחצי המנשה גלעדה ידו בן־זכריהו ס לבנימן יעשיאל בן־אבנר׃ ס
13O	27	22		223310	לדן עזראל בן־ירחם אלה שרי שבטי ישראל׃
13O	27	23		223320	ולא־נשא דויד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה כי אמר יהוה להרבות את־ישראל ככוכבי השמים׃
13O	27	24		223330	יואב בן־צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על־ישראל ולא עלה המספר במספר דברי־הימים למלך דויד׃ ס
13O	27	25		223340	ועל אצרות המלך עזמות בן־עדיאל ס ועל האצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן־עזיהו׃ ס
13O	27	26		223350	ועל עשי מלאכת השדה לעבדת האדמה עזרי בן־כלוב׃
13O	27	27		223360	ועל־הכרמים שמעי הרמתי ועל שבכרמים לאצרות היין זבדי השפמי׃ ס
13O	27	28		223370	ועל־הזיתים והשקמים אשר בשפלה בעל חןן הגדרי ס ועל־אצרות השמן יועש׃ ס
13O	27	29		223380	ועל־הבקר הרעים בשרון [כ= שטרי] [ק= שרטי] השרוני ועל־הבקר בעמקים שפט בן־עדלי׃ ס
13O	27	30		223390	ועל־הגמלים אוביל הישמעלי ועל־האתנות יחדיהו המרנתי׃ ס
13O	27	31		223400	ועל־הצאן יזיז ההגרי כל־אלה שרי הרכוש אשר למלך דויד׃
13O	27	32		223410	ויהונתן דוד־דויד יועץ איש־מבין וסופר הוא ויחיאל בן־חכמוני עם־בני המלך׃
13O	27	33		223420	ואחיתפל יועץ למלך ס וחושי הארכי רע המלך׃
13O	27	34		223430	ואחרי אחיתפל יהוידע בן־בניהו ואביתר ושר־צבא למלך יואב׃ ף
13O	28	1		223440	ויקהל דויד את־כל־שרי ישראל שרי השבטים ושרי המחלקות המשרתים את־המלך ושרי האלפים ושרי המאות ושרי כל־רכוש־ומקנה למלך ולבניו עם־הסריסים והגבורים ולכל־גבור חיל אל־ירושלם׃
13O	28	2		223450	ויקם דויד המלך על־רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אני עם־לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית־יהוה ולהדם רגלי אלהינו והכינותי לבנות׃
13O	28	3		223460	והאלהים אמר לי לא־תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת׃
13O	28	4		223470	ויבחר יהוה אלהי ישראל בי מכל בית־אבי להיות למלך על־ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על־כל־ישראל׃
13O	28	5		223480	ומכל־בני כי רבים בנים נתן לי יהוה ויבחר בשלמה בני לשבת על־כסא מלכות יהוה על־ישראל׃
13O	28	6		223490	ויאמר לי שלמה בנך הוא־יבנה ביתי וחצרותי כי־בחרתי בו לי לבן ואני אהיה־לו לאב׃
13O	28	7		223500	והכינותי את־מלכותו עד־לעולם אם־יחזק לעשות מצותי ומשפטי כיום הזה׃
13O	28	8		223510	ועתה לעיני כל־ישראל קהל־יהוה ובאזני אלהינו שמרו ודרשו כל־מצות יהוה אלהיכם למען תירשו את־הארץ הטובה והנחלתם לבניכם אחריכם עד־עולם׃ ף
13O	28	9		223520	ואתה שלמה־בני דע את־אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל־לבבות דורש יהוה וכל־יצר מחשבות מבין אם־תדרשנו ימצא לך ואם־תעזבנו יזניחך לעד׃
13O	28	10		223530	ראה עתה כי־יהוה בחר בך לבנות־בית למקדש חזק ועשה׃ ף
13O	28	11		223540	ויתן דויד לשלמה בנו את־תבנית האולם ואת־בתיו וגנזכיו ועליתיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת׃
13O	28	12		223550	ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית־יהוה ולכל־הלשכות סביב לאצרות בית האלהים ולאצרות הקדשים׃
13O	28	13		223560	ולמחלקות הכהנים והלוים ולכל־מלאכת עבודת בית־יהוה ולכל־כלי עבודת בית־יהוה׃
13O	28	14		223570	לזהב במשקל לזהב לכל־כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל לכל־כלי עבודה ועבודה׃
13O	28	15		223580	ומשקל למנרות הזהב ונרתיהם זהב במשקל־מנורה ומנורה ונרתיה ולמנרות הכסף במשקל למנורה ונרתיה כעבודת מנורה ומנורה׃
13O	28	16		223590	ואת־הזהב משקל לשלחנות המערכת לשלחן ושלחן וכסף לשלחנות הכסף׃
13O	28	17		223600	והמזלגות והמזרקות והקשות זהב טהור ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור׃
13O	28	18		223610	ולמזבח הקטרת זהב מזקק במשקל ולתבנית המרכבה הכרבים זהב לפרשים וסככים על־ארון ברית־יהוה׃
13O	28	19		223620	הכל בכתב מיד יהוה עלי השכיל כל מלאכות התבנית׃ ף
13O	28	20		223630	ויאמר דויד לשלמה בנו חזק ואמץ ועשה אל־תירא ואל־תחת כי יהוה אלהים אלהי עמך לא ירפך ולא יעזבך עד־לכלות כל־מלאכת עבודת בית־יהוה׃
13O	28	21		223640	והנה מחלקות הכהנים והלוים לכל־עבודת בית האלהים ועמך בכל־מלאכה לכל־נדיב בחכמה לכל־עבודה והשרים וכל־העם לכל־דבריך׃ ף
13O	29	1		223650	ויאמר דויד המלך לכל־הקהל שלמה בני אחד בחר־בו אלהים נער ורך והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי ליהוה אלהים׃
13O	29	2		223660	וככל־כחי הכינותי לבית־אלהי הזהב לזהב והכסף לכסף והנחשת לנחשת הברזל לברזל והעצים לעצים אבני־שהם ומלואים אבני־פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני־שיש לרב׃
13O	29	3		223670	ועוד ברצותי בבית אלהי יש־לי סגלה זהב וכסף נתתי לבית־אלהי למעלה מכל־הכינותי לבית הקדש׃
13O	29	4		223680	שלשת אלפים ככרי זהב מזהב אופיר ושבעת אלפים ככר־כסף מזקק לטוח קירות הבתים׃
13O	29	5		223690	לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל־מלאכה ביד חרשים ומי מתנדב למלאות ידו היום ליהוה׃
13O	29	6		223700	ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל ושרי האלפים והמאות ולשרי מלאכת המלך׃
13O	29	7		223710	ויתנו לעבודת בית־האלהים זהב ככרים חמשת־אלפים ואדרכנים רבו וכסף ככרים עשרת אלפים ונחשת רבו ושמונת אלפים ככרים וברזל מאה־אלף ככרים׃
13O	29	8		223720	והנמצא אתו אבנים נתנו לאוצר בית־יהוה על יד־יחיאל הגרשני׃
13O	29	9		223730	וישמחו העם על־התנדבם כי בלב שלם התנדבו ליהוה וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה׃ ף
13O	29	10		223740	ויברך דויד את־יהוה לעיני כל־הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יהוה אלהי ישראל אבינו מעולם ועד־עולם׃
13O	29	11		223750	לך יהוה הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי־כל בשמים ובארץ לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל לראש׃
13O	29	12		223760	והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל׃
13O	29	13		223770	ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך׃
13O	29	14		223780	וכי מי אני ומי עמי כי־נעצר כח להתנדב כזאת כי־ממך הכל ומידך נתנו לך׃
13O	29	15		223790	כי־גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל־אבתינו כצל ימינו על־הארץ ואין מקוה׃
13O	29	16		223800	יהוה אלהינו כל ההמון הזה אשר הכיננו לבנות־לך בית לשם קדשך מידך [כ= היא] [ק= הוא] ולך הכל׃
13O	29	17		223810	וידעתי אלהי כי אתה בחן לבב ומישרים תרצה אני בישר לבבי התנדבתי כל־אלה ועתה עמך הנמצאו־פה ראיתי בשמחה להתנדב־לך׃
13O	29	18		223820	יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל אבתינו שמרה־זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך׃
13O	29	19		223830	ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך וחקיך ולעשות הכל ולבנות הבירה אשר־הכינותי׃ ף
13O	29	20		223840	ויאמר דויד לכל־הקהל ברכו־נא את־יהוה אלהיכם ויברכו כל־הקהל ליהוה אלהי אבתיהם ויקדו וישתחוו ליהוה ולמלך׃
13O	29	21		223850	ויזבחו ליהוה זבחים ויעלו עלות ליהוה למחרת היום ההוא פרים אלף אילים אלף כבשים אלף ונסכיהם וזבחים לרב לכל־ישראל׃
13O	29	22		223860	ויאכלו וישתו לפני יהוה ביום ההוא בשמחה גדולה וימליכו שנית לשלמה בן־דויד וימשחו ליהוה לנגיד ולצדוק לכהן׃
13O	29	23		223870	וישב שלמה על־כסא יהוה למלך תחת־דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל־ישראל׃
13O	29	24		223880	וכל־השרים והגברים וגם כל־בני המלך דויד נתנו יד תחת שלמה המלך׃
13O	29	25		223890	ויגדל יהוה את־שלמה למעלה לעיני כל־ישראל ויתן עליו הוד מלכות אשר לא־היה על־כל־מלך לפניו על־ישראל׃ ף
13O	29	26		223900	ודויד בן־ישי מלך על־כל־ישראל׃
13O	29	27		223910	והימים אשר מלך על־ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלוש׃
13O	29	28		223920	וימת בשיבה טובה שבע ימים עשר וכבוד וימלך שלמה בנו תחתיו׃
13O	29	29		223930	ודברי דויד המלך הראשנים והאחרנים הנם כתובים על־דברי שמואל הראה ועל־דברי נתן הנביא ועל־דברי גד החזה׃
13O	29	30		223940	עם כל־מלכותו וגבורתו והעתים אשר עברו עליו ועל־ישראל ועל כל־ממלכות הארצות׃ ף
14O	1	1		223950	ויתחזק שלמה בן־דויד על־מלכותו ויהוה אלהיו עמו ויגדלהו למעלה׃
14O	1	2		223960	ויאמר שלמה לכל־ישראל לשרי האלפים והמאות ולשפטים ולכל נשיא לכל־ישראל ראשי האבות׃
14O	1	3		223970	וילכו שלמה וכל־הקהל עמו לבמה אשר בגבעון כי־שם היה אהל מועד האלהים אשר עשה משה עבד־יהוה במדבר׃
14O	1	4		223980	אבל ארון האלהים העלה דויד מקרית יערים בהכין לו דויד כי נטה־לו אהל בירושלם׃
14O	1	5		223990	ומזבח הנחשת אשר עשה בצלאל בן־אורי בן־חור שם לפני משכן יהוה וידרשהו שלמה והקהל׃
14O	1	6		224000	ויעל שלמה שם על־מזבח הנחשת לפני יהוה אשר לאהל מועד ויעל עליו עלות אלף׃
14O	1	7		224010	בלילה ההוא נראה אלהים לשלמה ויאמר לו שאל מה אתן־לך׃
14O	1	8		224020	ויאמר שלמה לאלהים אתה עשית עם־דויד אבי חסד גדול והמלכתני תחתיו׃
14O	1	9		224030	עתה יהוה אלהים יאמן דברך עם דויד אבי כי אתה המלכתני על־עם רב כעפר הארץ׃
14O	1	10		224040	עתה חכמה ומדע תן־לי ואצאה לפני העם־הזה ואבואה כי־מי ישפט את־עמך הזה הגדול׃ ס
14O	1	11		224050	ויאמר־אלהים לשלמה יען אשר היתה זאת עם־לבבך ולא־שאלת עשר נכסים וכבוד ואת נפש שנאיך וגם־ימים רבים לא שאלת ותשאל־לך חכמה ומדע אשר תשפוט את־עמי אשר המלכתיך עליו׃
14O	1	12		224060	החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וכבוד אתן־לך אשר לא־היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה־כן׃
14O	1	13		224070	ויבא שלמה לבמה אשר־בגבעון ירושלם מלפני אהל מועד וימלך על־ישראל׃ ף
14O	1	14		224080	ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי־לו אלף וארבע־מאות רכב ושנים־עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם־המלך בירושלם׃
14O	1	15		224090	ויתן המלך את־הכסף ואת־הזהב בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר־בשפלה לרב׃
14O	1	16		224100	ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוא סחרי המלך מקוא יקחו במחיר׃
14O	1	17		224110	ויעלו ויוציאו ממצרים מרכבה בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה וכן לכל־מלכי החתים ומלכי ארם בידם יוציאו׃
14O	1	18		224120	ויאמר שלמה לבנות בית לשם יהוה ובית למלכותו׃
14O	2	1		224130	ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל ושמונים אלף איש חצב בהר ומנצחים עליהם שלשת אלפים ושש מאות׃ ף
14O	2	2		224140	וישלח שלמה אל־חורם מלך־צר לאמר כאשר עשית עם־דויד אבי ותשלח־לו ארזים לבנות־לו בית לשבת בו׃
14O	2	3		224150	הנה אני בונה־בית לשם יהוה אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת־סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי יהוה אלהינו לעולם זאת על־ישראל׃
14O	2	4		224160	והבית אשר־אני בונה גדול כי־גדול אלהינו מכל־האלהים׃
14O	2	5		224170	ומי יעצר־כח לבנות־לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה־לו בית כי אם־להקטיר לפניו׃
14O	2	6		224180	ועתה שלח־לי איש־חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וידע לפתח פתוחים עם־החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הכין דויד אבי׃
14O	2	7		224190	ושלח־לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם־עבדיך׃
14O	2	8		224200	ולהכין לי עצים לרב כי הבית אשר־אני בונה גדול והפלא׃
14O	2	9		224210	והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים מכות לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף׃ ף
14O	2	10		224220	ויאמר חורם מלך־צר בכתב וישלח אל־שלמה באהבת יהוה את־עמו נתנך עליהם מלך׃
14O	2	11		224230	ויאמר חורם ברוך יהוה אלהי ישראל אשר עשה את־השמים ואת־הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה־בית ליהוה ובית למלכותו׃
14O	2	12		224240	ועתה שלחתי איש־חכם יודע בינה לחורם אבי׃
14O	2	13		224250	בן־אשה מן־בנות דן ואביו איש־צרי יודע לעשות בזהב־ובכסף בנחשת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל ולפתח כל־פתוח ולחשב כל־מחשבת אשר ינתן־לו עם־חכמיך וחכמי אדני דויד אביך׃
14O	2	14		224260	ועתה החטים והשערים השמן והיין אשר אמר אדני ישלח לעבדיו׃
14O	2	15		224270	ואנחנו נכרת עצים מן־הלבנון ככל־צרךך ונביאם לך רפסדות על־ים יפו ואתה תעלה אתם ירושלם׃ ף
14O	2	16		224280	ויספר שלמה כל־האנשים הגירים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות׃
14O	2	17		224290	ויעש מהם שבעים אלף סבל ושמנים אלף חצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את־העם׃
14O	3	1		224300	ויחל שלמה לבנות את־בית־יהוה בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארןן היבוסי׃
14O	3	2		224310	ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו׃
14O	3	3		224320	ואלה הוסד שלמה לבנות את־בית האלהים הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרים׃
14O	3	4		224330	והאולם אשר על־פני הארך על־פני רחב־הבית אמות עשרים והגבה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב טהור׃
14O	3	5		224340	ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים ויחפהו זהב טוב ויעל עליו תמרים ושרשרות׃
14O	3	6		224350	ויצף את־הבית אבן יקרה לתפארת והזהב זהב פרוים׃
14O	3	7		224360	ויחף את־הבית הקרות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב ופתח כרובים על־הקירות׃ ס
14O	3	8		224370	ויעש את־בית־קדש הקדשים ארכו על־פני רחב־הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות׃
14O	3	9		224380	ומשקל למסמרות לשקלים חמשים זהב והעליות חפה זהב׃
14O	3	10		224390	ויעש בבית־קדש הקדשים כרובים שנים מעשה צעצעים ויצפו אתם זהב׃
14O	3	11		224400	וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש מגיע לכנף הכרוב האחר׃
14O	3	12		224410	וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחר׃
14O	3	13		224420	כנפי הכרובים האלה פרשים אמות עשרים והם עמדים על־רגליהם ופניהם לבית׃ ס
14O	3	14		224430	ויעש את־הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ ויעל עליו כרובים׃ ס
14O	3	15		224440	ויעש לפני הבית עמודים שנים אמות שלשים וחמש ארך והצפת אשר־על־ראשו אמות חמש׃ ס
14O	3	16		224450	ויעש שרשרות בדביר ויתן על־ראש העמדים ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות׃
14O	3	17		224460	ויקם את־העמודים על־פני ההיכל אחד מימין ואחד מהשמאול ויקרא שם־[כ= הימיני] [ק= הימני] יכין ושם השמאלי בעז׃ ס
14O	4	1		224470	ויעש מזבח נחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו׃ ס
14O	4	2		224480	ויעש את־הים מוצק עשר באמה משפתו אל־שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסב אתו סביב׃
14O	4	3		224490	ודמות בקרים תחת לו סביב סביב סובבים אתו עשר באמה מקיפים את־הים סביב שנים טורים הבקר יצוקים במצקתו׃
14O	4	4		224500	עומד על־שנים עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלושה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל־אחריהם ביתה׃
14O	4	5		224510	ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת־כוס פרח שושנה מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל׃ ס
14O	4	6		224520	ויעש כיורים עשרה ויתן חמשה מימין וחמשה משמאול לרחצה בהם את־מעשה העולה ידיחו בם והים לרחצה לכהנים בו׃ ס
14O	4	7		224530	ויעש את־מנרות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאול׃ ס
14O	4	8		224540	ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול ויעש מזרקי זהב מאה׃
14O	4	9		224550	ויעש חצר הכהנים והעזרה הגדולה ודלתות לעזרה ודלתותיהם צפה נחשת׃
14O	4	10		224560	ואת־הים נתן מכתף הימנית קדמה ממול נגבה׃
14O	4	11		224570	ויעש חורם את־הסירות ואת־היעים ואת־המזרקות ס ויכל [כ= חירם] [ק= חורם] לעשות את־המלאכה אשר עשה למלך שלמה בבית האלהים׃
14O	4	12		224580	עמודים שנים והגלות והכתרות על־ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות את־שתי גלות הכתרות אשר על־ראש העמודים׃
14O	4	13		224590	ואת־הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שנים טורים רמונים לשבכה האחת לכסות את־שתי גלות הכתרות אשר על־פני העמודים׃
14O	4	14		224600	ואת־המכנות עשה ואת־הכירות עשה על־המכנות׃
14O	4	15		224610	את־הים אחד ואת־הבקר שנים־עשר תחתיו׃
14O	4	16		224620	ואת־הסירות ואת־היעים ואת־המזלגות ואת־כל־כליהם עשה חורם אביו למלך שלמה לבית יהוה נחשת מרוק׃
14O	4	17		224630	בככר הירדן יצקם המלך בעבי האדמה בין סכות ובין צרדתה׃
14O	4	18		224640	ויעש שלמה כל־הכלים האלה לרב מאד כי לא נחקר משקל הנחשת׃ ף
14O	4	19		224650	ויעש שלמה את כל־הכלים אשר בית האלהים ואת מזבח הזהב ואת־השלחנות ועליהם לחם הפנים׃
14O	4	20		224660	ואת־המנרות ונרתיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור׃
14O	4	21		224670	והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מכלות זהב׃
14O	4	22		224680	והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים ודלתי הבית להיכל זהב׃
14O	5	1		224690	ותשלם כל־המלאכה אשר־עשה שלמה לבית יהוה ס ויבא שלמה את־קדשי דויד אביו ואת־הכסף ואת־הזהב ואת־כל־הכלים נתן באצרות בית האלהים׃ ף
14O	5	2		224700	אז יקהיל שלמה את־זקני ישראל ואת־כל־ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל־ירושלם להעלות את־ארון ברית־יהוה מעיר דויד היא ציון׃
14O	5	3		224710	ויקהלו אל־המלך כל־איש ישראל בחג הוא החדש השבעי׃
14O	5	4		224720	ויבאו כל זקני ישראל וישאו הלוים את־הארון׃
14O	5	5		224730	ויעלו את־הארון ואת־אהל מועד ואת־כל־כלי הקדש אשר באהל העלו אתם הכהנים הלוים׃
14O	5	6		224740	והמלך שלמה וכל־עדת ישראל הנועדים עליו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא־יספרו ולא ימנו מרב׃
14O	5	7		224750	ויביאו הכהנים את־ארון ברית־יהוה אל־מקומו אל־דביר הבית אל־קדש הקדשים אל־תחת כנפי הכרובים׃
14O	5	8		224760	ויהיו הכרובים פרשים כנפים על־מקום הארון ויכסו הכרובים על־הארון ועל־בדיו מלמעלה׃
14O	5	9		224770	ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־הארון על־פני הדביר ולא יראו החוצה ויהי־שם עד היום הזה׃
14O	5	10		224780	אין בארון רק שני הלחות אשר־נתן משה בחרב אשר כרת יהוה עם־בני ישראל בצאתם ממצרים׃ ף
14O	5	11		224790	ויהי בצאת הכהנים מן־הקדש כי כל־הכהנים הנמצאים התקדשו אין לשמור למחלקות׃
14O	5	12		224800	והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות עמדים מזרח למזבח ועמהם כהנים למאה ועשרים [כ= מחצררים] [ק= מחצרים] בחצצרות׃
14O	5	13		224810	ויהי כאחד [כ= למחצצרים] [ק= למחצרים] ולמשררים להשמיע קול־אחד להלל ולהדות ליהוה וכהרים קול בחצצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו והבית מלא עןן בית יהוה׃
14O	5	14		224820	ולא־יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני העןן כי־מלא כבוד־יהוה את־בית האלהים׃ ף
14O	6	1		224830	אז אמר שלמה יהוה אמר לשכון בערפל׃
14O	6	2		224840	ואני בניתי בית־זבל לך ומכון לשבתך עולמים׃
14O	6	3		224850	ויסב המלך את־פניו ויברך את כל־קהל ישראל וכל־קהל ישראל עומד׃
14O	6	4		224860	ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובידיו מלא לאמר׃
14O	6	5		224870	מן־היום אשר הוצאתי את־עמי מארץ מצרים לא־בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ולא־בחרתי באיש להיות נגיד על־עמי ישראל׃
14O	6	6		224880	ואבחר בירושלם להיות שמי שם ואבחר בדויד להיות על־עמי ישראל׃
14O	6	7		224890	ויהי עם־לבב דויד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל׃
14O	6	8		224900	ויאמר יהוה אל־דויד אבי יען אשר היה עם־לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם־לבבך׃
14O	6	9		224910	רק אתה לא תבנה הבית כי בנך היוצא מחלציך הוא־יבנה הבית לשמי׃
14O	6	10		224920	ויקם יהוה את־דברו אשר דבר ואקום תחת דויד אבי ואשב על־כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל׃
14O	6	11		224930	ואשים שם את־הארון אשר־שם ברית יהוה אשר כרת עם־בני ישראל׃
14O	6	12		224940	ויעמד לפני מזבח יהוה נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו׃
14O	6	13		224950	כי־עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על־ברכיו נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה׃
14O	6	14		224960	ויאמר יהוה אלהי ישראל אין־כמוך אלהים בשמים ובארץ שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל־לבם׃
14O	6	15		224970	אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר־דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה׃
14O	6	16		224980	ועתה יהוה אלהי ישראל שמר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר לא־יכרת לך איש מלפני יושב על־כסא ישראל רק אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני׃
14O	6	17		224990	ועתה יהוה אלהי ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדויד׃
14O	6	18		225000	כי האמנם ישב אלהים את־האדם על־הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי־הבית הזה* אשר בניתי׃
14O	6	19		225010	ופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו יהוה אלהי לשמע אל־הרנה ואל־התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך׃
14O	6	20		225020	להיות עיניך פתחות אל־הבית הזה יוםם ולילה אל־המקום אשר אמרת לשום שמך שם לשמוע אל־התפלה אשר יתפלל עבדך אל־המקום הזה׃
14O	6	21		225030	ושמעת אל־תחנוני עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל־המקום הזה ואתה תשמע ממקום שבתך מן־השמים ושמעת וסלחת׃
14O	6	22		225040	אם־יחטא איש לרעהו ונשא־בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה׃
14O	6	23		225050	ואתה תשמע מן־השמים ועשית ושפטת את־עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו׃ ס
14O	6	24		225060	ואם־ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו־לך ושבו והודו את־שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה׃
14O	6	25		225070	ואתה תשמע מן־השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל־האדמה אשר־נתתה להם ולאבתיהם׃ ף
14O	6	26		225080	בהעצר השמים ולא־יהיה מטר כי יחטאו־לך והתפללו אל־המקום הזה והודו את־שמך מחטאתם ישובון כי תענם׃
14O	6	27		225090	ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם אל־הדרך הטובה אשר ילכו־בה ונתתה מטר על־ארצך אשר־נתתה לעמך לנחלה׃ ס
14O	6	28		225100	רעב כי־יהיה בארץ דבר כי־יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר־לו אויביו בארץ שעריו כל־נגע וכל־מחלה׃
14O	6	29		225110	כל־תפלה כל־תחנה אשר יהיה לכל־האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל־הבית הזה׃
14O	6	30		225120	ואתה תשמע מן־השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל־דרכיו אשר תדע את־לבבו כי אתה לבדך ידעת את־לבב בני האדם׃
14O	6	31		225130	למען ייראוך ללכת בדרכיך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו׃ ס
14O	6	32		225140	וגם אל־הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו והתפללו אל־הבית הזה׃
14O	6	33		225150	ואתה תשמע מן־השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר־יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל־עמי הארץ את־שמך וליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי׃
14O	6	34		225160	כי־יצא עמך למלחמה על־אויביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר־בניתי לשמך׃
14O	6	35		225170	ושמעת מן־השמים את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃
14O	6	36		225180	כי יחטאו־לך כי אין אדם אשר לא־יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל־ארץ רחוקה או קרובה׃
14O	6	37		225190	והשיבו אל־לבבם בארץ אשר נשבו־שם ושבו והתחננו אליך בארץ שבים לאמר חטאנו העוינו ורשענו׃
14O	6	38		225200	ושבו אליך בכל־לבם ובכל־נפשם בארץ שבים אשר־שבו אתם והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר־בניתי לשמך׃
14O	6	39		225210	ושמעת מן־השמים ממכון שבתך את־תפלתם ואת־תחנתיהם ועשית משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו־לך׃
14O	6	40		225220	עתה אלהי יהיו־נא עיניך פתחות ואזניך קשבות לתפלת המקום הזה׃ ס
14O	6	41		225230	ועתה קומה יהוה אלהים לנוחך אתה וארון עזך כהניך יהוה אלהים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב׃
14O	6	42		225240	יהוה אלהים אל־תשב פני משיחיך זכרה לחסדי דויד עבדך׃ ף
14O	7	1		225250	וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד יהוה מלא את־הבית׃
14O	7	2		225260	ולא יכלו הכהנים לבוא אל־בית יהוה כי־מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה׃
14O	7	3		225270	וכל בני ישראל ראים ברדת האש וכבוד יהוה על־הבית ויכרעו אפים ארצה על־הרצפה וישתחוו והודות ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃
14O	7	4		225280	והמלך וכל־העם זבחים זבח לפני יהוה׃ ס
14O	7	5		225290	ויזבח המלך שלמה את־זבח הבקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את־בית האלהים המלך וכל־העם׃
14O	7	6		225300	והכהנים על־משמרותם עמדים והלוים בכלי־שיר יהוה אשר עשה דויד המלך להדות ליהוה כי־לעולם חסדו בהלל דויד בידם והכהנים [כ= מחצצרים] [ק= מחצרים] נגדם וכל־ישראל עמדים׃ ס
14O	7	7		225310	ויקדש שלמה את־תוך החצר אשר לפני בית־יהוה כי־עשה שם העלות ואת חלבי השלמים כי־מזבח הנחשת אשר עשה שלמה לא יכול להכיל את־העלה ואת־המנחה ואת־החלבים׃
14O	7	8		225320	ויעש שלמה את־החג בעת ההיא שבעת ימים וכל־ישראל עמו קהל גדול מאד מלבוא חמת עד־נחל מצרים׃
14O	7	9		225330	ויעשו ביום השמיני עצרת כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים׃
14O	7	10		225340	וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את־העם לאהליהם שמחים וטובי לב על־הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה ולישראל עמו׃
14O	7	11		225350	ויכל שלמה את־בית יהוה ואת־בית המלך ואת כל־הבא על־לב שלמה לעשות בבית־יהוה ובביתו הצליח׃ ף
14O	7	12		225360	וירא יהוה אל־שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את־תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח׃
14O	7	13		225370	הן אעצר השמים ולא־יהיה מטר והן־אצוה על־חגב לאכול הארץ ואם־אשלח דבר בעמי׃
14O	7	14		225380	ויכנעו עמי אשר נקרא־שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן־השמים ואסלח לחטאתם וארפא את־ארצם׃
14O	7	15		225390	עתה עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה׃
14O	7	16		225400	ועתה בחרתי והקדשתי את־הבית הזה להיות־שמי שם עד־עולם והיו עיני ולבי שם כל־הימים׃
14O	7	17		225410	ואתה אם־תלך לפני כאשר הלך דויד אביך ולעשות ככל אשר צויתיך וחקי ומשפטי תשמור׃
14O	7	18		225420	והקימותי את כסא מלכותך כאשר כרתי לדויד אביך לאמר לא־יכרת לך איש מושל בישראל׃
14O	7	19		225430	ואם־תשובון אתם ועזבתם חקותי ומצותי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם׃
14O	7	20		225440	ונתשתים מעל אדמתי אשר נתתי להם ואת־הבית הזה אשר הקדשתי לשמי אשליך מעל פני ואתננו למשל ולשנינה בכל־העמים׃
14O	7	21		225450	והבית הזה אשר היה עליון לכל־עבר עליו ישם ואמר במה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה׃
14O	7	22		225460	ואמרו על אשר עזבו את־יהוה אלהי אבתיהם אשר הוציאם מארץ מצרים ויחזיקו באלהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום על־כן הביא עליהם את כל־הרעה הזאת׃ ף
14O	8	1		225470	ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את־בית יהוה ואת־ביתו׃
14O	8	2		225480	והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אתם ויושב שם את־בני ישראל׃
14O	8	3		225490	וילך שלמה חמת צובה ויחזק עליה׃
14O	8	4		225500	ויבן את־תדמר במדבר ואת כל־ערי המסכנות אשר בנה בחמת׃
14O	8	5		225510	ויבן את־בית חורון העליון ואת־בית חורון התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח׃
14O	8	6		225520	ואת־בעלת ואת כל־ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת כל־ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת כל־חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו׃
14O	8	7		225530	כל־העם הנותר מן־החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אשר לא מישראל המה׃
14O	8	8		225540	מן־בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא־כלום בני ישראל ויעלם שלמה למס עד היום הזה׃
14O	8	9		225550	ומן־בני ישראל אשר לא־נתן שלמה לעבדים למלאכתו כי־המה* אנשי מלחמה ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו׃ ף
14O	8	10		225560	ואלה שרי [כ= הנציבים] [ק= הנצבים] אשר־למלך שלמה חמשים ומאתים הרדים בעם׃
14O	8	11		225570	ואת־בת־פרעה העלה שלמה מעיר דויד לבית אשר בנה־לה כי אמר לא־תשב אשה לי בבית דויד מלך־ישראל כי־קדש המה אשר־באה אליהם ארון יהוה׃ ף
14O	8	12		225580	אז העלה שלמה עלות ליהוה על מזבח יהוה אשר בנה לפני האולם׃
14O	8	13		225590	ובדבר־יום ביום להעלות כמצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות שלוש פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות׃
14O	8	14		225600	ויעמד כמשפט דויד־אביו את־מחלקות הכהנים על־עבדתם והלוים על־משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר־יום ביומו והשוערים במחלקותם לשער ושער כי כן מצות דויד איש־האלהים׃
14O	8	15		225610	ולא סרו מצות המלך על־הכהנים והלוים לכל־דבר ולאצרות׃
14O	8	16		225620	ותכן כל־מלאכת שלמה עד־היום מוסד בית־יהוה ועד־כלתו שלם בית יהוה׃ ס
14O	8	17		225630	אז הלך שלמה לעציון־גבר ואל־אילות על־שפת הים בארץ אדום׃
14O	8	18		225640	וישלח־לו חורם ביד־עבדיו [כ= אוניות] [ק= אניות] ועבדים יודעי ים ויבאו עם־עבדי שלמה אופירה ויקחו משם ארבע־מאות וחמשים ככר זהב ויביאו אל־המלך שלמה׃ ף
14O	9	1		225650	ומלכת־שבא שמעה את־שמע שלמה ותבוא לנסות את־שלמה בחידות בירושלם בחיל כבד מאד וגמלים נשאים בשמים וזהב לרב ואבן יקרה ותבוא אל־שלמה ותדבר עמו את כל־אשר היה עם־לבבה׃
14O	9	2		225660	ויגד־לה שלמה את־כל־דבריה ולא־נעלם דבר משלמה אשר לא הגיד לה׃
14O	9	3		225670	ותרא מלכת־שבא את חכמת שלמה והבית אשר בנה׃
14O	9	4		225680	ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם ועליתו אשר יעלה בית יהוה ולא־היה עוד בה רוח׃
14O	9	5		225690	ותאמר אל־המלך אמת הדבר אשר שמעתי בארצי על־דבריך ועל־חכמתך׃
14O	9	6		225700	ולא־האמנתי לדבריהם עד אשר־באתי ותראינה עיני והנה לא הגד־לי חצי מרבית חכמתך יספת על־השמועה אשר שמעתי׃
14O	9	7		225710	אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד ושמעים את־חכמתך׃
14O	9	8		225720	יהי יהוה אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על־כסאו למלך ליהוה אלהיך באהבת אלהיך את־ישראל להעמידו לעולם ויתנך עליהם למלך לעשות משפט וצדקה׃
14O	9	9		225730	ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים לרב מאד ואבן יקרה ולא היה כבשם ההוא אשר־נתנה מלכת־שבא למלך שלמה׃
14O	9	10		225740	וגם־עבדי [כ= חירם] [ק= חורם] ועבדי שלמה אשר־הביאו זהב מאופיר הביאו עצי אלגומים ואבן יקרה׃
14O	9	11		225750	ויעש המלך את־עצי האלגומים מסלות לבית־יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים ולא־נראו כהם לפנים בארץ יהודה׃
14O	9	12		225760	והמלך שלמה נתן למלכת־שבא את־כל־חפצה אשר שאלה מלבד אשר־הביאה אל־המלך ותהפך ותלך לארצה היא ועבדיה׃ ף
14O	9	13		225770	ויהי משקל הזהב אשר־בא לשלמה בשנה אחת שש מאות וששים ושש ככרי זהב׃
14O	9	14		225780	לבד מאנשי התרים והסחרים מביאים וכל־מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לשלמה׃
14O	9	15		225790	ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש מאות זהב שחוט יעלה על־הצנה האחת׃
14O	9	16		225800	ושלש־מאות מגנים זהב שחוט שלש מאות זהב יעלה על־המגן האחת ויתנם המלך בבית יער הלבנון׃ ף
14O	9	17		225810	ויעש המלך כסא־שן גדול ויצפהו זהב טהור׃
14O	9	18		225820	ושש מעלות לכסא וכבש בזהב לכסא מאחזים וידות מזה ומזה על־מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות׃
14O	9	19		225830	ושנים עשר אריות עמדים שם על־שש המעלות מזה ומזה לא־נעשה כן לכל־ממלכה׃
14O	9	20		225840	וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית־יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה׃
14O	9	21		225850	כי־אניות למלך הלכות תרשיש עם עבדי חורם אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש נשאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים׃ ף
14O	9	22		225860	ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר וחכמה׃
14O	9	23		225870	וכל מלכי הארץ מבקשים את־פני שלמה לשמע את־חכמתו אשר־נתן האלהים בלבו׃
14O	9	24		225880	והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות נשק ובשמים סוסים ופרדים דבר־שנה בשנה׃ ף
14O	9	25		225890	ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות ושנים־עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם־המלך בירושלם׃
14O	9	26		225900	ויהי מושל בכל־המלכים מן־הנהר ועד־ארץ פלשתים ועד גבול מצרים׃
14O	9	27		225910	ויתן המלך את־הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר־בשפלה לרב׃
14O	9	28		225920	ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל־הארצות׃
14O	9	29		225930	ושאר דברי שלמה הראשנים והאחרונים הלא־הם כתובים על־דברי נתן הנביא ועל־נבואת אחיה השילוני ובחזות [כ= יעדי] [ק= יעדו] החזה על־ירבעם בן־נבט׃
14O	9	30		225940	וימלך שלמה בירושלם על־כל־ישראל ארבעים שנה׃
14O	9	31		225950	וישכב שלמה עם־אבתיו ויקברהו בעיר דויד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו׃ ף
14O	10	1		225960	וילך רחבעם שכמה כי שכם באו כל־ישראל להמליך אתו׃
14O	10	2		225970	ויהי כשמע ירבעם בן־נבט והוא במצרים אשר ברח מפני שלמה המלך וישב ירבעם ממצרים׃
14O	10	3		225980	וישלחו ויקראו־לו ויבא ירבעם וכל־ישראל וידברו אל־רחבעם לאמר׃
14O	10	4		225990	אביך הקשה את־עלנו ועתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר־נתן עלינו ונעבדך׃
14O	10	5		226000	ויאמר אלהם עוד שלשת ימים ושובו אלי וילך העם׃ ס
14O	10	6		226010	ויועץ המלך רחבעם את־הזקנים אשר־היו עמדים לפני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב לעם־הזה דבר׃
14O	10	7		226020	וידברו אליו לאמר אם־תהיה לטוב להעם הזה ורציתם ודברת אלהם דברים טובים והיו לך עבדים כל־הימים׃
14O	10	8		226030	ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את־הילדים אשר גדלו אתו העמדים לפניו׃
14O	10	9		226040	ויאמר אלהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את־העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן־העל אשר־נתן אביך עלינו׃
14O	10	10		226050	וידברו אתו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה־תאמר לעם אשר־דברו אליך לאמר אביך הכביד את־עלנו ואתה הקל מעלינו כה תאמר אלהם קטני עבה ממתני אבי׃
14O	10	11		226060	ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים׃ ס
14O	10	12		226070	ויבא ירבעם וכל־העם אל־רחבעם ביום השלשי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלשי׃
14O	10	13		226080	ויענם המלך קשה ויעזב המלך רחבעם את עצת הזקנים׃
14O	10	14		226090	וידבר אלהם כעצת הילדים לאמר אכביד את־עלכם ואני אסיף עליו אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים׃
14O	10	15		226100	ולא־שמע המלך אל־העם כי־היתה נסבה מעם האלהים למען הקים יהוה את־דברו אשר דבר ביד אחיהו השלוני אל־ירבעם בן־נבט׃
14O	10	16		226110	וכל־ישראל כי לא־שמע המלך להם וישיבו העם את־המלך לאמר מה־לנו חלק בדויד ולא־נחלה בבן־ישי איש לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דויד וילך כל־ישראל לאהליו׃ ס
14O	10	17		226120	ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם׃
14O	10	18		226130	וישלח המלך רחבעם את־הדרם אשר על־המס וירגמו־בו בני־ישראל אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם׃ ס
14O	10	19		226140	ויפשעו ישראל בבית דויד עד היום הזה׃ ס
14O	11	1		226150	ויבא רחבעם ירושלם ויקהל את־בית יהודה ובנימן מאה ושמונים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־ישראל להשיב את־הממלכה לרחבעם׃ ף
14O	11	2		226160	ויהי דבר־יהוה אל־שמעיהו איש־האלהים לאמר׃
14O	11	3		226170	אמר אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל כל־ישראל ביהודה ובנימן לאמר׃
14O	11	4		226180	כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תלחמו עם־אחיכם שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את־דברי יהוה וישבו מלכת אל־ירבעם׃ ף
14O	11	5		226190	וישב רחבעם בירושלם ויבן ערים למצור ביהודה׃
14O	11	6		226200	ויבן את־בית־לחם ואת־עיטם ואת־תקוע׃
14O	11	7		226210	ואת־בית־צור ואת־שוכו ואת־עדלם׃
14O	11	8		226220	ואת־גת ואת־מרשה ואת־זיף׃
14O	11	9		226230	ואת־אדורים ואת־לכיש ואת־עזקה׃
14O	11	10		226240	ואת־צרעה ואת־אילון ואת־חברון אשר ביהודה ובבנימן ערי מצרות׃
14O	11	11		226250	ויחזק את־המצרות ויתן בהם נגידים ואצרות מאכל ושמן ויין׃
14O	11	12		226260	ובכל־עיר ועיר צנות ורמחים ויחזקם להרבה מאד ויהי־לו יהודה ובנימן׃ ס
14O	11	13		226270	והכהנים והלוים אשר בכל־ישראל התיצבו עליו מכל־גבולם׃
14O	11	14		226280	כי־עזבו הלוים את־מגרשיהם ואחזתם וילכו ליהודה ולירושלם כי־הזניחם ירבעם ובניו מכהן ליהוה׃
14O	11	15		226290	ויעמד־לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה׃
14O	11	16		226300	ואחריהם מכל שבטי ישראל הנתנים את־לבבם לבקש את־יהוה אלהי ישראל באו ירושלם לזבוח ליהוה אלהי אבותיהם׃
14O	11	17		226310	ויחזקו את־מלכות יהודה ויאמצו את־רחבעם בן־שלמה לשנים שלוש כי הלכו בדרך דויד ושלמה לשנים שלוש׃
14O	11	18		226320	ויקח־לו רחבעם אשה את־מחלת [כ= בן] [ק= בת]־ירימות בן־דויד אביהיל בת־אליאב בן־ישי׃
14O	11	19		226330	ותלד לו בנים את־יעוש ואת־שמריה ואת־זהם׃
14O	11	20		226340	ואחריה לקח את־מעכה בת־אבשלום ותלד לו את־אביה ואת־עתי ואת־זיזא ואת־שלמית׃
14O	11	21		226350	ויאהב רחבעם את־מעכה בת־אבשלום מכל־נשיו ופילגשיו כי נשים שמונה־עשרה נשא ופילגשים ששים ויולד עשרים ושמונה בנים וששים בנות׃
14O	11	22		226360	ויעמד לראש רחבעם את־אביה בן־מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו׃
14O	11	23		226370	ויבן ויפרץ מכל־בניו לכל־ארצות יהודה ובנימן לכל ערי המצרות ויתן להם המזון לרב וישאל המון נשים׃
14O	12	1		226380	ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את־תורת יהוה וכל־ישראל עמו׃ ף
14O	12	2		226390	ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך־מצרים על־ירושלם כי מעלו ביהוה׃
14O	12	3		226400	באלף ומאתים רכב ובששים אלף פרשים ואין מספר לעם אשר־באו עמו ממצרים לובים סכיים וכושים׃
14O	12	4		226410	וילכד את־ערי המצרות אשר ליהודה ויבא עד־ירושלם׃ ס
14O	12	5		226420	ושמעיה הנביא בא אל־רחבעם ושרי יהודה אשר־נאספו אל־ירושלם מפני שישק ויאמר להם כה־אמר יהוה אתם עזבתם אתי ואף־אני עזבתי אתכם ביד־שישק׃
14O	12	6		226430	ויכנעו שרי־ישראל והמלך ויאמרו צדיק יהוה׃
14O	12	7		226440	ובראות יהוה כי נכנעו היה דבר־יהוה אל־שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטה ולא־תתך חמתי בירושלם ביד־שישק׃
14O	12	8		226450	כי יהיו־לו לעבדים וידעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות׃ ס
14O	12	9		226460	ויעל שישק מלך־מצרים על־ירושלם ויקח את־אצרות בית־יהוה ואת־אצרות בית המלך את־הכל לקח ויקח את־מגני הזהב אשר עשה שלמה׃
14O	12	10		226470	ויעש המלך רחבעם תחתיהם מגני נחשת והפקיד על־יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך׃
14O	12	11		226480	ויהי מדי־בוא המלך בית יהוה באו הרצים ונשאום והשבום אל־תא הרצים׃
14O	12	12		226490	ובהכנעו שב ממנו אף־יהוה ולא להשחית לכלה וגם ביהודה היה דברים טובים׃ ס
14O	12	13		226500	ויתחזק המלך רחבעם בירושלם וימלך כי בן־ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר־בחר יהוה לשום את־שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית׃
14O	12	14		226510	ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את־יהוה׃ ס
14O	12	15		226520	ודברי רחבעם הראשנים והאחרונים הלא־הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו החזה להתיחש ומלחמות רחבעם וירבעם כל־הימים׃
14O	12	16		226530	וישכב רחבעם עם־אבתיו ויקבר בעיר דויד וימלך אביה בנו תחתיו׃ ף
14O	13	1		226540	בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם וימלך אביה על־יהודה׃
14O	13	2		226550	שלוש שנים מלך בירושלם ושם אמו מיכיהו בת־אוריאל מן־גבעה ומלחמה היתה בין אביה ובין ירבעם׃
14O	13	3		226560	ויאסר אביה את־המלחמה בחיל גבורי מלחמה ארבע־מאות אלף איש בחור ס וירבעם ערך עמו מלחמה בשמונה מאות אלף איש בחור גבור חיל׃ ס
14O	13	4		226570	ויקם אביה מעל להר צמרים אשר בהר אפרים ויאמר שמעוני ירבעם וכל־ישראל׃
14O	13	5		226580	הלא לכם לדעת כי יהוה אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על־ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח׃ ס
14O	13	6		226590	ויקם ירבעם בן־נבט עבד שלמה בן־דויד וימרד על־אדניו׃
14O	13	7		226600	ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל ויתאמצו על־רחבעם בן־שלמה ורחבעם היה נער ורך־לבב ולא התחזק לפניהם׃
14O	13	8		226610	ועתה אתם אמרים להתחזק לפני ממלכת יהוה ביד בני דויד ואתם המון רב ועםכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים׃
14O	13	9		226620	הלא הדחתם את־כהני יהוה את־בני אהרן והלוים ותעשו לכם כהנים כעמי הארצות כל־הבא למלא ידו בפר בן־בקר ואילם שבעה והיה כהן ללא אלהים׃ ס
14O	13	10		226630	ואנחנו יהוה אלהינו ולא עזבנהו וכהנים משרתים ליהוה בני אהרן והלוים במלאכת׃
14O	13	11		226640	ומקטרים ליהוה עלות בבקר־בבקר ובערב־בערב וקטרת־סמים ומערכת לחם על־השלחן הטהור ומנורת הזהב ונרתיה לבער בערב בערב כי־שמרים אנחנו את־משמרת יהוה אלהינו ואתם עזבתם אתו׃
14O	13	12		226650	והנה עמנו בראש האלהים וכהניו וחצצרות התרועה להריע עליכם בני ישראל אל־תלחמו עם־יהוה אלהי־אבתיכם כי־לא תצליחו׃
14O	13	13		226660	וירבעם הסב את־המארב לבוא מאחריהם ויהיו לפני יהודה והמארב מאחריהם׃
14O	13	14		226670	ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור ויצעקו ליהוה והכהנים [כ= מחצצרים] [ק= מחצרים] בחצצרות׃
14O	13	15		226680	ויריעו איש יהודה ויהי בהריע איש יהודה והאלהים נגף את־ירבעם וכל־ישראל לפני אביה ויהודה׃
14O	13	16		226690	וינוסו בני־ישראל מפני יהודה ויתנם אלהים בידם׃
14O	13	17		226700	ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל חמש־מאות אלף איש בחור׃
14O	13	18		226710	ויכנעו בני־ישראל בעת ההיא ויאמצו בני יהודה כי נשענו על־יהוה אלהי אבותיהם׃
14O	13	19		226720	וירדף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את־בית־אל ואת־בנותיה ואת־ישנה ואת־בנותיה ואת־[כ= עפרון] [ק= עפרין] ובנתיה׃
14O	13	20		226730	ולא־עצר כח־ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו יהוה וימת׃ ף
14O	13	21		226740	ויתחזק אביהו וישא־לו נשים ארבע עשרה ויולד עשרים ושנים בנים ושש עשרה בנות׃ ס
14O	13	22		226750	ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדו׃
14O	13	23		226760	וישכב אביה עם־אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אסא בנו תחתיו בימיו שקטה הארץ עשר שנים׃ ף
14O	14	1		226770	ויעש אסא הטוב והישר בעיני יהוה אלהיו׃
14O	14	2		226780	ויסר את־מזבחות הנכר והבמות וישבר את־המצבות ויגדע את־האשרים׃
14O	14	3		226790	ויאמר ליהודה לדרוש את־יהוה אלהי אבותיהם ולעשות התורה והמצוה׃
14O	14	4		226800	ויסר מכל־ערי יהודה את־הבמות ואת־החמנים ותשקט הממלכה לפניו׃
14O	14	5		226810	ויבן ערי מצורה ביהודה כי־שקטה הארץ ואין־עמו מלחמה בשנים האלה כי־הניח יהוה לו׃
14O	14	6		226820	ויאמר ליהודה נבנה את־הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את־יהוה אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב ויבנו ויצליחו׃ ף
14O	14	7		226830	ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף ס ומבנימן נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל־אלה גבורי חיל׃
14O	14	8		226840	ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד־מרשה׃
14O	14	9		226850	ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה׃
14O	14	10		226860	ויקרא אסא אל־יהוה אלהיו ויאמר יהוה אין־עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו יהוה אלהינו כי־עליך נשענו ובשמך באנו על־ההמון הזה יהוה אלהינו אתה אל־יעצר עמך אנוש׃ ס
14O	14	11		226870	ויגף יהוה את־הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים׃
14O	14	12		226880	וירדפם אסא והעם אשר־עמו עד־לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי־נשברו לפני־יהוה ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד׃
14O	14	13		226890	ויכו את כל־הערים סביבות גרר כי־היה פחד־יהוה עליהם ויבזו את־כל־הערים כי־בזה רבה היתה בהם׃
14O	14	14		226900	וגם־אהלי מקנה הכו וישבו צאן לרב וגמלים וישבו ירושלם׃ ס
14O	15	1		226910	ועזריהו בן־עודד היתה עליו רוח אלהים׃
14O	15	2		226920	ויצא לפני אסא ויאמר לו שמעוני אסא וכל־יהודה ובנימן יהוה עםכם בהיותכם עמו ואם־תדרשהו ימצא לכם ואם־תעזבהו יעזב אתכם׃ ס
14O	15	3		226930	וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה׃
14O	15	4		226940	וישב בצר־לו על־יהוה אלהי ישראל ויבקשהו וימצא להם׃
14O	15	5		226950	ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מהומת רבות על כל־יושבי הארצות׃
14O	15	6		226960	וכתתו גוי־בגוי ועיר בעיר כי־אלהים הםםם בכל־צרה׃
14O	15	7		226970	ואתם חזקו ואל־ירפו ידיכם כי יש שכר לפעלתכם׃ ס
14O	15	8		226980	וכשמע אסא הדברים האלה והנבואה עדד הנביא התחזק ויעבר השקוצים מכל־ארץ יהודה ובנימן ומן־הערים אשר לכד מהר אפרים ויחדש את־מזבח יהוה אשר לפני אולם יהוה׃
14O	15	9		226990	ויקבץ את־כל־יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי־נפלו עליו מישראל לרב בראתם כי־יהוה אלהיו עמו׃ ף
14O	15	10		227000	ויקבצו ירושלם בחדש השלישי לשנת חמש־עשרה למלכות אסא׃
14O	15	11		227010	ויזבחו ליהוה ביום ההוא מן־השלל הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים׃
14O	15	12		227020	ויבאו בברית לדרוש את־יהוה אלהי אבותיהם בכל־לבבם ובכל־נפשם׃
14O	15	13		227030	וכל אשר לא־ידרש ליהוה אלהי־ישראל יומת למן־קטן ועד־גדול למאיש ועד־אשה׃
14O	15	14		227040	וישבעו ליהוה בקול גדול ובתרועה ובחצצרות ובשופרות׃
14O	15	15		227050	וישמחו כל־יהודה על־השבועה כי בכל־לבבם נשבעו ובכל־רצונם בקשהו וימצא להם וינח יהוה להם מסביב׃
14O	15	16		227060	וגם־מעכה אם אסא המלך הסירה מגבירה אשר־עשתה לאשרה מפלצת ויכרת אסא את־מפלצתה וידק וישרף בנחל קדרון׃
14O	15	17		227070	והבמות לא־סרו מישראל רק לבב־אסא היה שלם כל־ימיו׃
14O	15	18		227080	ויבא את־קדשי אביו וקדשיו בית האלהים כסף וזהב וכלים׃
14O	15	19		227090	ומלחמה לא היתה עד שנת־שלשים וחמש למלכות אסא׃ ס
14O	16	1		227100	בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך־ישראל על־יהודה ויבן את־הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה׃
14O	16	2		227110	ויצא אסא כסף וזהב מאצרות בית יהוה ובית המלך וישלח אל־בן־הדד מלך ארם היושב בדרמשק לאמר׃
14O	16	3		227120	ברית ביני ובינך ובין אבי ובין אביך הנה שלחתי לך כסף וזהב לך הפר בריתך את־בעשא מלך ישראל ויעלה מעלי׃
14O	16	4		227130	וישמע בן־הדד אל־המלך אסא וישלח את־שרי החילים אשר־לו אל־ערי ישראל ויכו את־עיון ואת־דן ואת אבל מים ואת כל־מסכנות ערי נפתלי׃
14O	16	5		227140	ויהי כשמע בעשא ויחדל מבנות את־הרמה וישבת את־מלאכתו׃ ס
14O	16	6		227150	ואסא המלך לקח את־כל־יהודה וישאו את־אבני הרמה ואת־עציה אשר בנה בעשא ויבן בהם את־גבע ואת־המצפה׃ ס
14O	16	7		227160	ובעת ההיא בא חנני הראה אל־אסא מלך יהודה ויאמר אליו בהשענך על־מלך ארם ולא נשענת על־יהוה אלהיך על־כן נמלט חיל מלך־ארם מידך׃
14O	16	8		227170	הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב לרכב ולפרשים להרבה מאד ובהשענך על־יהוה נתנם בידך׃
14O	16	9		227180	כי יהוה עיניו משטטות בכל־הארץ להתחזק עם־לבבם שלם אליו נסכלת על־זאת כי מעתה יש עמך מלחמות׃
14O	16	10		227190	ויכעס אסא אל־הראה ויתנהו בית המהפכת כי־בזעף עמו על־זאת וירץץ אסא מן־העם בעת ההיא׃
14O	16	11		227200	והנה דברי אסא הראשונים והאחרונים הנם כתובים על־ספר המלכים ליהודה וישראל׃
14O	16	12		227210	ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד־למעלה חליו וגם־בחליו לא־דרש את־יהוה כי ברפאים׃
14O	16	13		227220	וישכב אסא עם־אבתיו וימת בשנת ארבעים ואחת למלכו׃
14O	16	14		227230	ויקברהו בקברתיו אשר כרה־לו בעיר דויד וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרקחים במרקחת מעשה וישרפו־לו שרפה גדולה עד־למאד׃ ף
14O	17	1		227240	וימלך יהושפט בנו תחתיו ויתחזק על־ישראל׃
14O	17	2		227250	ויתן־חיל בכל־ערי יהודה הבצרות ויתן נציבים בארץ יהודה ובערי אפרים אשר לכד אסא אביו׃
14O	17	3		227260	ויהי יהוה עם־יהושפט כי הלך בדרכי דויד אביו הראשנים ולא דרש לבעלים׃
14O	17	4		227270	כי לאלהי אביו דרש ובמצותיו הלך ולא כמעשה ישראל׃
14O	17	5		227280	ויכן יהוה את־הממלכה בידו ויתנו כל־יהודה מנחה ליהושפט ויהי־לו עשר־וכבוד לרב׃
14O	17	6		227290	ויגבה לבו בדרכי יהוה ועוד הסיר את־הבמות ואת־האשרים מיהודה׃ ף
14O	17	7		227300	ובשנת שלוש למלכו שלח לשריו לבן־חיל ולעבדיה ולזכריה ולנתנאל ולמיכיהו ללמד בערי יהודה׃
14O	17	8		227310	ועמהם הלוים שמעיהו ונתניהו וזבדיהו ועשהאל [כ= ושמרימות] [ק= ושמירמות] ויהונתן ואדניהו וטוביהו וטוב אדוניה הלוים ועמהם אלישמע ויהורם הכהנים׃
14O	17	9		227320	וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת יהוה ויסבו בכל־ערי יהודה וילמדו בעם׃
14O	17	10		227330	ויהי פחד יהוה על כל־ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם־יהושפט׃
14O	17	11		227340	ומן־פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא גם הערביאים מביאים לו צאן אילים שבעת אלפים ושבע מאות ותישים שבעת אלפים ושבע מאות׃ ף
14O	17	12		227350	ויהי יהושפט הלך וגדל עד־למעלה ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות׃
14O	17	13		227360	ומלאכה רבה היה לו בערי יהודה ואנשי מלחמה גבורי חיל בירושלם׃
14O	17	14		227370	ואלה פקדתם לבית אבותיהם ליהודה שרי אלפים עדנה השר ועמו גבורי חיל שלש מאות אלף׃ ס
14O	17	15		227380	ועל־ידו יהוחןן השר ועמו מאתים ושמונים אלף׃ ס
14O	17	16		227390	ועל־ידו עמסיה בן־זכרי המתנדב ליהוה ועמו מאתים אלף גבור חיל׃ ס
14O	17	17		227400	ומן־בנימן גבור חיל אלידע ועמו נשקי־קשת ומגן מאתים אלף׃ ס
14O	17	18		227410	ועל־ידו יהוזבד ועמו מאה־ושמונים אלף חלוצי צבא׃ ס
14O	17	19		227420	אלה המשרתים את־המלך מלבד אשר־נתן המלך בערי המבצר בכל־יהודה׃ ף
14O	18	1		227430	ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב ויתחתן לאחאב׃
14O	18	2		227440	וירד לקץ שנים אל־אחאב לשמרון ויזבח־לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל־רמות גלעד׃
14O	18	3		227450	ויאמר אחאב מלך־ישראל אל־יהושפט מלך יהודה התלך עמי רמת גלעד ויאמר לו כמוני כמוך וכעמך עמי ועמך במלחמה׃
14O	18	4		227460	ויאמר יהושפט אל־מלך ישראל דרש־נא כיום את־דבר יהוה׃
14O	18	5		227470	ויקבץ מלך־ישראל את־הנבאים ארבע מאות איש ויאמר אלהם הנלך אל־רמת גלעד למלחמה אם־אחדל ויאמרו עלה ויתן האלהים ביד המלך׃
14O	18	6		227480	ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאתו׃
14O	18	7		227490	ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט עוד איש־אחד לדרוש את־יהוה מאתו ואני שנאתיהו כי־איננו מתנבא עלי לטובה כי כל־ימיו לרעה הוא מיכיהו בן־ימלא ויאמר יהושפט אל־יאמר המלך כן׃
14O	18	8		227500	ויקרא מלך ישראל אל־סריס אחד ויאמר מהר [כ= מיכהו] [ק= מיכיהו] בן־ימלא׃
14O	18	9		227510	ומלך ישראל ויהושפט מלך־יהודה יושבים איש על־כסאו מלבשים בגדים וישבים בגרן פתח שער שמרון וכל־הנביאים מתנבאים לפניהם׃
14O	18	10		227520	ויעש לו צדקיהו בן־כנענה קרני ברזל ויאמר כה־אמר יהוה באלה תנגח את־ארם עד־כלותם׃
14O	18	11		227530	וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃
14O	18	12		227540	והמלאך אשר־הלך לקרא למיכיהו דבר אליו לאמר הנה דברי הנבאים פה־אחד טוב אל־המלך ויהי־נא דברך כאחד מהם ודברת טוב׃
14O	18	13		227550	ויאמר מיכיהו חי־יהוה כי את־אשר־יאמר אלהי אתו אדבר׃
14O	18	14		227560	ויבא אל־המלך ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל־רמת גלעד למלחמה אם־אחדל ויאמר עלו והצליחו וינתנו בידכם׃
14O	18	15		227570	ויאמר אליו המלך עד־כמה פעמים אני משביעך אשר לא־תדבר אלי רק־אמת בשם יהוה׃
14O	18	16		227580	ויאמר ראיתי את־כל־ישראל נפוצים על־ההרים כצאן אשר אין־להן רעה ויאמר יהוה לא־אדנים לאלה ישובו איש־לביתו בשלום׃
14O	18	17		227590	ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט הלא אמרתי אליך לא־יתנבא עלי טוב כי אם־לרע׃ ס
14O	18	18		227600	ויאמר לכן שמעו דבר־יהוה ראיתי את־יהוה יושב על־כסאו וכל־צבא השמים עמדים על־ימינו ושמאלו׃
14O	18	19		227610	ויאמר יהוה מי יפתה את־אחאב מלך־ישראל ויעל ויפל ברמות גלעד ויאמר זה אמר ככה וזה אמר ככה׃
14O	18	20		227620	ויצא הרוח ויעמד לפני יהוה ויאמר אני אפתנו ויאמר יהוה אליו במה׃
14O	18	21		227630	ויאמר אצא והייתי לרוח שקר בפי כל־נביאיו ויאמר תפתה וגם־תוכל צא ועשה־כן׃
14O	18	22		227640	ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה׃ ס
14O	18	23		227650	ויגש צדקיהו בן־כנענה ויך את־מיכיהו על־הלחי ויאמר אי זה הדרך עבר רוח־יהוה מאתי לדבר אתך׃
14O	18	24		227660	ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבוא חדר בחדר להחבא׃
14O	18	25		227670	ויאמר מלך ישראל קחו את־מיכיהו והשיבהו אל־אמון שר־העיר ואל־יואש בן־המלך׃
14O	18	26		227680	ואמרתם כה אמר המלך שימו זה בית הכלא והאכלהו לחם לחץ ומים לחץ עד שובי בשלום׃
14O	18	27		227690	ויאמר מיכיהו אם־שוב תשוב בשלום לא־דבר יהוה בי ויאמר שמעו עמים כלם׃ ף
14O	18	28		227700	ויעל מלך־ישראל ויהושפט מלך־יהודה אל־רמת גלעד׃
14O	18	29		227710	ויאמר מלך ישראל אל־יהושפט התחפש ובוא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבאו במלחמה׃
14O	18	30		227720	ומלך ארם צוה את־שרי הרכב אשר־לו לאמר לא תלחמו את־הקטן את־הגדול כי אם־את־מלך ישראל לבדו׃
14O	18	31		227730	ויהי כראות שרי הרכב את־יהושפט והמה אמרו מלך ישראל הוא ויסבו עליו להלחם ויזעק יהושפט ויהוה עזרו ויסיתם אלהים ממנו׃
14O	18	32		227740	ויהי כראות שרי הרכב כי לא־היה מלך ישראל וישבו מאחריו׃
14O	18	33		227750	ואיש משך בקשת לתמו ויך את־מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכב הפך [כ= ידיך] [ק= ידך] והוצאתני מן־המחנה כי החליתי׃
14O	18	34		227760	ותעל המלחמה ביום ההוא ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נכח ארם עד־הערב וימת לעת בוא השמש׃
14O	19	1		227770	וישב יהושפט מלך־יהודה אל־ביתו בשלום לירושלם׃
14O	19	2		227780	ויצא אל־פניו יהוא בן־חנני החזה ויאמר אל־המלך יהושפט הלרשע לעזר ולשנאי יהוה תאהב ובזאת עליך קצף מלפני יהוה׃
14O	19	3		227790	אבל דברים טובים נמצאו עמך כי־בערת האשרות מן־הארץ והכינות לבבך לדרש האלהים׃
14O	19	4		227800	וישב יהושפט בירושלם ס וישב ויצא בעם מבאר שבע עד־הר אפרים וישיבם אל־יהוה אלהי אבותיהם׃
14O	19	5		227810	ויעמד שפטים בארץ בכל־ערי יהודה הבצרות לעיר ועיר׃
14O	19	6		227820	ויאמר אל־השפטים ראו מה־אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי ליהוה ועםכם בדבר משפט׃
14O	19	7		227830	ועתה יהי* פחד־יהוה עליכם שמרו ועשו כי־אין עם־יהוה אלהינו עולה ומשא פנים ומקח־שחד׃
14O	19	8		227840	וגם בירושלם העמיד יהושפט מן־הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט יהוה ולריב וישבו ירושלם׃
14O	19	9		227850	ויצו עליהם לאמר כה תעשון ביראת יהוה באמונה ובלבב שלם׃
14O	19	10		227860	וכל־ריב אשר־יבוא עליכם מאחיכם הישבים בעריהם בין־דם לדם בין־תורה למצוה לחקים ולמשפטים והזהרתם אתם ולא יאשמו ליהוה והיה־קצף עליכם ועל־אחיכם כה תעשון ולא תאשמו׃
14O	19	11		227870	והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר־יהוה וזבדיהו בן־ישמעאל הנגיד לבית־יהודה לכל דבר־המלך ושטרים הלוים לפניכם חזקו ועשו ויהי יהוה עם־הטוב׃ ף
14O	20	1		227880	ויהי אחריכן באו בני־מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על־יהושפט למלחמה׃
14O	20	2		227890	ויבאו ויגידו ליהושפט לאמר בא עליך המון רב מעבר לים מארם והנם בחצצון תמר היא עין גדי׃
14O	20	3		227900	וירא ויתן יהושפט את־פניו לדרוש ליהוה ויקרא־צום על־כל־יהודה׃
14O	20	4		227910	ויקבצו יהודה לבקש מיהוה גם מכל־ערי יהודה באו לבקש את־יהוה׃
14O	20	5		227920	ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית יהוה לפני החצר החדשה׃
14O	20	6		227930	ויאמר יהוה אלהי אבתינו הלא אתה־הוא אלהים בשמים ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה ואין עמך להתיצב׃
14O	20	7		227940	הלא אתה אלהינו הורשת את־ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל ותתנה לזרע אברהם אהבך לעולם׃
14O	20	8		227950	וישבו־בה ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר׃
14O	20	9		227960	אם־תבוא עלינו רעה חרב שפוט ודבר ורעב נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית הזה ונזעק אליך מצרתנו ותשמע ותושיע׃
14O	20	10		227970	ועתה הנה בני־עמון ומואב והר־שעיר אשר לא־נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים כי סרו מעליהם ולא השמידום׃
14O	20	11		227980	והנה־הם גמלים עלינו לבוא לגרשנו מירשתך אשר הורשתנו׃
14O	20	12		227990	אלהינו הלא תשפט־בם כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה־נעשה כי עליך עינינו׃
14O	20	13		228000	וכל־יהודה עמדים לפני יהוה גם־טפם נשיהם ובניהם׃ ף
14O	20	14		228010	ויחזיאל בן־זכריהו בן־בניה בן־יעיאל בן־מתניה הלוי מן־בני אסף היתה עליו רוח יהוה בתוך הקהל׃
14O	20	15		228020	ויאמר הקשיבו כל־יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה־אמר יהוה לכם אתם אל־תיראו ואל־תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים׃
14O	20	16		228030	מחר רדו עליהם הנם עלים במעלה הציץ ומצאתם אתם בסוף הנחל פני מדבר ירואל׃
14O	20	17		228040	לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את־ישועת יהוה עםכם יהודה וירושלם אל־תיראו ואל־תחתו מחר צאו לפניהם ויהוה עםכם׃
14O	20	18		228050	ויקד יהושפט אפים ארצה וכל־יהודה וישבי ירושלם נפלו לפני יהוה להשתחות ליהוה׃
14O	20	19		228060	ויקמו הלוים מן־בני הקהתים ומן־בני הקרחים להלל ליהוה אלהי ישראל בקול גדול למעלה׃
14O	20	20		228070	וישכימו בבקר ויצאו למדבר תקוע ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמעוני יהודה וישבי ירושלם האמינו ביהוה אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו׃
14O	20	21		228080	ויועץ אל־העם ויעמד משררים ליהוה ומהללים להדרת־קדש בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו ליהוה כי לעולם חסדו׃
14O	20	22		228090	ובעת החלו ברנה ותהלה נתן יהוה מארבים על־בני עמון מואב והר־שעיר הבאים ליהודה וינגפו׃
14O	20	23		228100	ויעמדו בני עמון ומואב על־ישבי הר־שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש־ברעהו למשחית׃
14O	20	24		228110	ויהודה בא על־המצפה למדבר ויפנו אל־ההמון והנם פגרים נפלים ארצה ואין פליטה׃
14O	20	25		228120	ויבא יהושפט ועמו לבז את־שללם וימצאו בהם לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות וינצלו להם לאין משא ויהיו ימים שלושה בזזים את־השלל כי רב־הוא׃
14O	20	26		228130	וביום הרבעי נקהלו לעמק ברכה כי־שם ברכו את־יהוה על־כן קראו את־שם המקום ההוא עמק ברכה עד־היום׃
14O	20	27		228140	וישבו כל־איש יהודה וירושלם ויהושפט בראשם לשוב אל־ירושלם בשמחה כי־שמחם יהוה מאויביהם׃
14O	20	28		228150	ויבאו ירושלם בנבלים ובכנרות ובחצצרות אל־בית יהוה׃
14O	20	29		228160	ויהי פחד אלהים על כל־ממלכות הארצות בשמעם כי נלחם יהוה עם אויבי ישראל׃
14O	20	30		228170	ותשקט מלכות יהושפט וינח לו אלהיו מסביב׃ ף
14O	20	31		228180	וימלך יהושפט על־יהודה בן־שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת־שלחי׃
14O	20	32		228190	וילך בדרך אביו אסא ולא־סר ממנה לעשות הישר בעיני יהוה׃
14O	20	33		228200	אך הבמות לא־סרו ועוד העם לא־הכינו לבבם לאלהי אבתיהם׃
14O	20	34		228210	ויתר דברי יהושפט הראשנים והאחרנים הנם כתובים בדברי יהוא בן־חנני אשר העלה על־ספר מלכי ישראל׃
14O	20	35		228220	ואחריכן אתחבר יהושפט מלך־יהודה עם אחזיה מלך־ישראל הוא הרשיע לעשות׃
14O	20	36		228230	ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש ויעשו אניות בעציון גבר׃
14O	20	37		228240	ויתנבא אליעזר בן־דדוהו ממרשה על־יהושפט לאמר כהתחברך עם־אחזיהו פרץ יהוה את־מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל־תרשיש׃
14O	21	1		228250	וישכב יהושפט עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דויד וימלך יהורם בנו תחתיו׃
14O	21	2		228260	ולו־אחים בני יהושפט עזריה ויחיאל וזכריהו ועזריהו ומיכאל ושפטיהו כל־אלה בני יהושפט מלך־ישראל׃
14O	21	3		228270	ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם־ערי מצרות ביהודה ואת־הממלכה נתן ליהורם כי־הוא הבכור׃ ף
14O	21	4		228280	ויקם יהורם על־ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את־כל־אחיו בחרב וגם משרי ישראל׃
14O	21	5		228290	בן־שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם׃
14O	21	6		228300	וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת־אחאב היתה לו אשה ויעש הרע בעיני יהוה׃
14O	21	7		228310	ולא־אבה יהוה להשחית את־בית דויד למען הברית אשר כרת לדויד וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל־הימים׃
14O	21	8		228320	בימיו פשע אדום מתחת יד־יהודה וימליכו עליהם מלך׃
14O	21	9		228330	ויעבר יהורם עם־שריו וכל־הרכב עמו ויהי קם לילה ויך את־אדום הסובב אליו ואת שרי הרכב׃
14O	21	10		228340	ויפשע אדום מתחת יד־יהודה עד היום הזה אז תפשע לבנה בעת ההיא מתחת ידו כי עזב את־יהוה אלהי אבתיו׃
14O	21	11		228350	גם־הוא עשה־במות בהרי יהודה ויזן את־ישבי ירושלם וידח את־יהודה׃ ף
14O	21	12		228360	ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא לאמר כה אמר יהוה אלהי דויד אביך תחת אשר לא־הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרכי אסא מלך־יהודה׃
14O	21	13		228370	ותלך בדרך מלכי ישראל ותזנה את־יהודה ואת־ישבי ירושלם כהזנות בית אחאב וגם את־אחיך בית־אביך הטובים ממך הרגת׃
14O	21	14		228380	הנה יהוה נגף מגפה גדולה בעמך ובבניך ובנשיך ובכל־רכושך׃
14O	21	15		228390	ואתה בחליים רבים במחלה מעיך עד־יצאו מעיך מן־החלי ימים על־ימים׃
14O	21	16		228400	ויער יהוה על־יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על־יד כושים׃
14O	21	17		228410	ויעלו ביהודה ויבקעוה וישבו את כל־הרכוש הנמצא לבית־המלך וגם־בניו ונשיו ולא נשאר־לו בן כי אם־יהואחז קטן בניו׃
14O	21	18		228420	ואחרי כל־זאת נגפו יהוה במעיו לחלי לאין מרפא׃
14O	21	19		228430	ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם־חליו וימת בתחלאים רעים ולא־עשו לו עמו שרפה כשרפת אבתיו׃
14O	21	20		228440	בן־שלשים ושתים היה במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם וילך בלא חמדה ויקברהו בעיר דויד ולא בקברות המלכים׃
14O	22	1		228450	וימליכו יושבי ירושלם את־אחזיהו בנו הקטן תחתיו כי כל־הראשנים הרג הגדוד הבא בערבים למחנה וימלך אחזיהו בן־יהורם מלך יהודה׃ ף
14O	22	2		228460	בן־ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם ושם אמו עתליהו בת־עמרי׃
14O	22	3		228470	גם־הוא הלך בדרכי בית אחאב כי אמו היתה יועצתו להרשיע׃
14O	22	4		228480	ויעש הרע בעיני יהוה כבית אחאב כי־המה היו־לו יועצים אחרי מות אביו למשחית לו׃
14O	22	5		228490	גם בעצתם הלך וילך את־יהורם בן־אחאב מלך ישראל למלחמה על־חזאל מלך־ארם ברמות גלעד ויכו הרמים את־יורם׃
14O	22	6		228500	וישב להתרפא ביזרעאל כי המכים אשר הכהו ברמה בהלחמו את־חזהאל מלך ארם ועזריהו בן־יהורם מלך יהודה ירד לראות את־יהורם בן־אחאב ביזרעאל כי־חלה הוא׃
14O	22	7		228510	ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל־יורם ובבאו יצא עם־יהורם אל־יהוא בן־נמשי אשר משחו יהוה להכרית את־בית אחאב׃
14O	22	8		228520	ויהי כהשפט יהוא עם־בית אחאב וימצא את־שרי יהודה ובני אחי אחזיהו משרתים לאחזיהו ויהרגם׃
14O	22	9		228530	ויבקש את־אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון ויבאהו אל־יהוא וימתהו ויקברהו כי אמרו בן־יהושפט הוא אשר־דרש את־יהוה בכל־לבבו ואין לבית אחזיהו לעצר כח לממלכה׃
14O	22	10		228540	ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותדבר את־כל־זרע הממלכה לבית יהודה׃
14O	22	11		228550	ותקח יהושבעת בת־המלך את־יואש בן־אחזיהו ותגנב אתו מתוך בני־המלך המומתים ותתן אתו ואת־מינקתו בחדר המטות ותסתירהו יהושבעת בת־המלך יהורם אשת יהוידע הכהן כי היא היתה אחות אחזיהו מפני עתליהו ולא המיתתהו׃
14O	22	12		228560	ויהי אתם בבית האלהים מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על־הארץ׃ ף
14O	23	1		228570	ובשנה השבעית התחזק יהוידע ויקח את־שרי המאות לעזריהו בן־ירחם ולישמעאל בן־יהוחןן ולעזריהו בן־עובד ואת־מעשיהו בן־עדיהו ואת־אלישפט בן־זכרי עמו בברית׃
14O	23	2		228580	ויסבו ביהודה ויקבצו את־הלוים מכל־ערי יהודה וראשי האבות לישראל ויבאו אל־ירושלם׃
14O	23	3		228590	ויכרת כל־הקהל ברית בבית האלהים עם־המלך ויאמר להם הנה בן־המלך ימלך כאשר דבר יהוה על־בני דויד׃
14O	23	4		228600	זה הדבר אשר תעשו השלשית םכם באי השבת לכהנים וללוים לשערי הספים׃
14O	23	5		228610	והשלשית בבית המלך והשלשית בשער היסוד וכל־העם בחצרות בית יהוה׃
14O	23	6		228620	ואל־יבוא בית־יהוה כי אם־הכהנים והמשרתים ללוים המה יבאו כי־קדש המה וכל־העם ישמרו משמרת יהוה׃
14O	23	7		228630	והקיפו הלוים את־המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל־הבית יומת והיו את־המלך בבאו ובצאתו׃
14O	23	8		228640	ויעשו הלוים וכל־יהודה ככל אשר־צוה יהוידע הכהן ויקחו איש את־אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת כי לא פטר יהוידע הכהן את־המחלקות׃
14O	23	9		228650	ויתן יהוידע הכהן לשרי המאות את־החניתים ואת־המגנות ואת־השלטים אשר למלך דויד אשר בית האלהים׃
14O	23	10		228660	ויעמד את־כל־העם ואיש שלחו בידו מכתף הבית הימנית עד־כתף הבית השמאלית למזבח ולבית על־המלך סביב׃
14O	23	11		228670	ויוציאו את־בן־המלך ויתנו עליו את־הנזר ואת־העדות וימליכו אתו וימשחהו יהוידע ובניו ויאמרו יחי המלך׃ ס
14O	23	12		228680	ותשמע עתליהו את־קול העם הרצים והמהללים את־המלך ותבוא אל־העם בית יהוה׃
14O	23	13		228690	ותרא והנה המלך עומד על־עמודו במבוא והשרים והחצצרות על־המלך וכל־עם הארץ שמח ותוקע בחצצרות והמשוררים בכלי השיר ומודיעים להלל ותקרע עתליהו את־בגדיה ותאמר קשר קשר׃ ס
14O	23	14		228700	ויוצא יהוידע הכהן את־שרי המאות פקודי החיל ויאמר אלהם הוציאוה אל־מבית השדרות והבא אחריה יומת בחרב כי אמר הכהן לא תמיתוה בית יהוה׃
14O	23	15		228710	וישימו לה ידים ותבוא אל־מבוא שער־הסוסים בית המלך וימיתוה שם׃ ף
14O	23	16		228720	ויכרת יהוידע ברית בינו ובין כל־העם ובין המלך להיות לעם ליהוה׃
14O	23	17		228730	ויבאו כל־העם בית־הבעל ויתצהו ואת־מזבחתיו ואת־צלמיו שברו ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות׃
14O	23	18		228740	וישם יהוידע פקדת בית יהוה ביד הכהנים הלוים אשר חלק דויד על־בית יהוה להעלות עלות יהוה ככתוב בתורת משה בשמחה ובשיר על ידי דויד׃
14O	23	19		228750	ויעמד השוערים על־שערי בית יהוה ולא־יבא טמא לכל־דבר׃
14O	23	20		228760	ויקח את־שרי המאות ואת־האדירים ואת־המושלים בעם ואת כל־עם הארץ ויורד את־המלך מבית יהוה ויבאו בתוך־שער העליון בית המלך ויושיבו את־המלך על כסא הממלכה׃
14O	23	21		228770	וישמחו כל־עם־הארץ והעיר שקטה ואת־עתליהו המיתו* בחרב׃ ס
14O	24	1		228780	בן־שבע שנים יאש במלכו וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע׃
14O	24	2		228790	ויעש יואש הישר בעיני יהוה כל־ימי יהוידע הכהן׃
14O	24	3		228800	וישא־לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות׃
14O	24	4		228810	ויהי אחריכן היה עם־לב יואש לחדש את־בית יהוה׃
14O	24	5		228820	ויקבץ את־הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל־ישראל כסף לחזק את־בית אלהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים׃
14O	24	6		228830	ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא־דרשת על־הלוים להביא מיהודה ומירושלם את־משאת משה עבד־יהוה והקהל לישראל לאהל העדות׃
14O	24	7		228840	כי עתליהו המרשעת בניה פרצו את־בית האלהים וגם כל־קדשי בית־יהוה עשו לבעלים׃
14O	24	8		228850	ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בשער בית־יהוה חוצה׃
14O	24	9		228860	ויתנו־קול ביהודה ובירושלם להביא ליהוה משאת משה עבד־האלהים על־ישראל במדבר׃
14O	24	10		228870	וישמחו כל־השרים וכל־העם ויביאו וישליכו לארון עד־לכלה׃
14O	24	11		228880	ויהי בעת יביא את־הארון אל־פקדת המלך ביד הלוים וכראותם כי־רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כהן הראש ויערו את־הארון וישאהו וישיבהו אל־מקמו כה עשו ליום ביום ויאספו־כסף לרב׃
14O	24	12		228890	ויתנהו המלך ויהוידע אל־עושה מלאכת עבודת בית־יהוה ויהיו שכרים חצבים וחרשים לחדש בית יהוה וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק את־בית יהוה׃
14O	24	13		228900	ויעשו עשי המלאכה ותעל ארוכה למלאכה בידם ויעמידו את־בית האלהים על־מתכנתו ויאמצהו׃
14O	24	14		228910	וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את־שאר הכסף ויעשהו כלים לבית־יהוה כלי שרת והעלות וכפות וכלי זהב וכסף ויהיו מעלים עלות בבית־יהוה תמיד כל ימי יהוידע׃ ף
14O	24	15		228920	ויזקן יהוידע וישבע ימים וימת בן־מאה ושלשים שנה במותו׃
14O	24	16		228930	ויקברהו בעיר־דויד עם־המלכים כי־עשה טובה בישראל ועם האלהים וביתו׃ ס
14O	24	17		228940	ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם׃
14O	24	18		228950	ויעזבו את־בית יהוה אלהי אבותיהם ויעבדו את־האשרים ואת־העצבים ויהי־קצף על־יהודה וירושלם באשמתם זאת׃
14O	24	19		228960	וישלח בהם נבאים להשיבם אל־יהוה ויעידו בם ולא האזינו׃ ס
14O	24	20		228970	ורוח אלהים לבשה את־זכריה בן־יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים למה אתם עברים את־מצות יהוה ולא תצליחו כי־עזבתם את־יהוה ויעזב אתכם׃
14O	24	21		228980	ויקשרו עליו וירגמהו אבן במצות המלך בחצר בית יהוה׃
14O	24	22		228990	ולא־זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרג את־בנו וכמותו אמר ירא יהוה וידרש׃ ף
14O	24	23		229000	ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל־יהודה וירושלם וישחיתו את־כל־שרי העם מעם וכל־שללם שלחו למלך דרמשק׃
14O	24	24		229010	כי במצער אנשים באו חיל ארם ויהוה נתן בידם חיל לרב מאד כי עזבו את־יהוה אלהי אבותיהם ואת־יואש עשו שפטים׃
14O	24	25		229020	ובלכתם ממנו כי־עזבו אתו [כ= במחליים] [ק= במחלוים] רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגהו על־מטתו וימת ויקברהו בעיר דויד ולא קברהו בקברות המלכים׃ ס
14O	24	26		229030	ואלה המתקשרים עליו זבד בן־שמעת העמונית ויהוזבד בן־שמרית המואבית׃
14O	24	27		229040	ובניו [כ= ורב] [ק= ירב] המשא עליו ויסוד בית האלהים הנם כתובים על־מדרש ספר המלכים וימלך אמציהו בנו תחתיו׃ ף
14O	25	1		229050	בן־עשרים וחמש שנה מלך אמציהו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו יהועדן מירושלים׃
14O	25	2		229060	ויעש הישר בעיני יהוה רק לא בלבב שלם׃
14O	25	3		229070	ויהי כאשר חזקה הממלכה עליו ויהרג את־עבדיו המכים את־המלך אביו׃
14O	25	4		229080	ואת־בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר־צוה יהוה לאמר לא־ימותו אבות על־בנים ובנים לא־ימותו על־אבות כי איש בחטאו ימותו׃ ף
14O	25	5		229090	ויקבץ אמציהו את־יהודה ויעמידם לבית־אבות לשרי האלפים ולשרי המאות לכל־יהודה ובנימן ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה וימצאם שלש־מאות אלף בחור יוצא צבא אחז רמח וצנה׃
14O	25	6		229100	וישכר מישראל מאה אלף גבור חיל במאה ככר־כסף׃
14O	25	7		229110	ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל־יבא עמך צבא ישראל כי אין יהוה עם־ישראל כל בני אפרים׃
14O	25	8		229120	כי אם־בא אתה עשה חזק למלחמה יכשילך האלהים לפני אויב כי יש־כח באלהים לעזור ולהכשיל׃
14O	25	9		229130	ויאמר אמציהו לאיש האלהים ומה־לעשות למאת הככר אשר נתתי לגדוד ישראל ויאמר איש האלהים יש ליהוה לתת לך הרבה מזה׃
14O	25	10		229140	ויבדילם אמציהו להגדוד אשר־בא אליו מאפרים ללכת למקוםם ויחר אפם מאד ביהודה וישובו למקוםם בחרי־אף׃ ף
14O	25	11		229150	ואמציהו התחזק וינהג את־עמו וילך גיא המלח ויך את־בני־שעיר עשרת אלפים׃
14O	25	12		229160	ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש־הסלע וכלם נבקעו׃ ס
14O	25	13		229170	ובני הגדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד־בית חורון ויכו מהם שלשת אלפים ויבזו בזה רבה׃ ס
14O	25	14		229180	ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את־אדומים ויבא את־אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר׃
14O	25	15		229190	ויחר־אף יהוה באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר לו למה דרשת את־אלהי העם אשר לא־הצילו את־עםם מידך׃
14O	25	16		229200	ויהי בדברו אליו ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך חדל־לך למה יכוך ויחדל הנביא ויאמר ידעתי כי־יעץ אלהים להשחיתך כי־עשית זאת ולא שמעת לעצתי׃ ף
14O	25	17		229210	ויועץ אמציהו מלך יהודה וישלח אל־יואש בן־יהואחז בן־יהוא מלך ישראל לאמר [כ= לך] [ק= לכה] נתראה פנים׃
14O	25	18		229220	וישלח יואש מלך־ישראל אל־אמציהו מלך־יהודה לאמר החוח אשר בלבנון שלח אל־הארז אשר בלבנון לאמר תנה־את־בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה אשר בלבנון ותרמס את־החוח׃
14O	25	19		229230	אמרת הנה הכית את־אדום ונשאך לבך להכביד עתה שבה בביתך למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך׃
14O	25	20		229240	ולא־שמע אמציהו כי מהאלהים היא למען תתם ביד כי דרשו את אלהי אדום׃
14O	25	21		229250	ויעל יואש מלך־ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך־יהודה בבית שמש אשר ליהודה׃
14O	25	22		229260	וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש לאהליו׃
14O	25	23		229270	ואת אמציהו מלך־יהודה בן־יואש בן־יהואחז תפש יואש מלך־ישראל בבית שמש ויביאהו ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם משער אפרים עד־שער הפונה ארבע מאות אמה׃
14O	25	24		229280	וכל־הזהב והכסף ואת כל־הכלים הנמצאים בבית־האלהים עם־עבד אדום ואת־אצרות בית המלך ואת בני התערבות וישב שמרון׃ ף
14O	25	25		229290	ויחי אמציהו בן־יואש מלך יהודה אחרי מות יואש בן־יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה׃
14O	25	26		229300	ויתר דברי אמציהו הראשנים והאחרונים הלא הנם כתובים על־ספר מלכי־יהודה וישראל׃
14O	25	27		229310	ומעת אשר־סר אמציהו מאחרי יהוה ויקשרו עליו קשר בירושלם וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם׃
14O	25	28		229320	וישאהו על־הסוסים ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר יהודה׃
14O	26	1		229330	ויקחו כל־עם יהודה את־עזיהו והוא בן־שש עשרה שנה וימליכו אתו תחת אביו אמציהו׃
14O	26	2		229340	הוא בנה את־אילות וישיבה ליהודה אחרי שכב־המלך עם־אבתיו׃ ף
14O	26	3		229350	בן־שש עשרה שנה עזיהו במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו [כ= יכיליה] [ק= יכליה] מן־ירושלם׃
14O	26	4		229360	ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה אמציהו אביו׃
14O	26	5		229370	ויהי לדרש אלהים בימי זכריהו המבין בראת האלהים ובימי דרשו את־יהוה הצליחו האלהים׃ ס
14O	26	6		229380	ויצא וילחם בפלשתים ויפרץ את־חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים׃
14O	26	7		229390	ויעזרהו האלהים על־פלשתים ועל־[כ= הערביים] [ק= הערבים] הישבים בגור־בעל והמעונים׃
14O	26	8		229400	ויתנו העמונים מנחה לעזיהו וילך שמו עד־לבוא מצרים כי החזיק עד־למעלה׃
14O	26	9		229410	ויבן עזיהו מגדלים בירושלם על־שער הפנה ועל־שער הגיא ועל־המקצוע ויחזקם׃
14O	26	10		229420	ויבן מגדלים במדבר ויחצב ברות רבים כי מקנה־רב היה לו ובשפלה ובמישור אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי־אהב אדמה היה׃ ס
14O	26	11		229430	ויהי לעזיהו חיל עשה מלחמה יוצאי צבא לגדוד במספר פקדתם ביד [כ= יעואל] [ק= יעיאל] הסופר ומעשיהו השוטר על יד־חנניהו משרי המלך׃
14O	26	12		229440	כל מספר ראשי האבות לגבורי חיל אלפים ושש מאות׃
14O	26	13		229450	ועל־ידם חיל צבא שלש מאות אלף ושבעת אלפים וחמש מאות עושי מלחמה בכח חיל לעזר למלך על־האויב׃
14O	26	14		229460	ויכן להם עזיהו לכל־הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינות וקשתות ולאבני קלעים׃
14O	26	15		229470	ויעש בירושלם חשבנות מחשבת חושב להיות על־המגדלים ועל־הפנות לירוא בחצים ובאבנים גדלות ויצא שמו עד־למרחוק כי־הפליא להעזר עד כי־חזק׃
14O	26	16		229480	וכחזקתו גבה לבו עד־להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל־היכל יהוה להקטיר על־מזבח הקטרת׃
14O	26	17		229490	ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים ליהוה שמונים בני־חיל׃
14O	26	18		229500	ויעמדו על־עזיהו המלך ויאמרו לו לא־לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני־אהרן המקדשים להקטיר צא מן־המקדש כי מעלת ולא־לך לכבוד מיהוה אלהים׃
14O	26	19		229510	ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם־הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית יהוה מעל למזבח הקטרת׃
14O	26	20		229520	ויפן אליו עזריהו כהן הראש וכל־הכהנים והנה־הוא מצרע במצחו ויבהלוהו משם וגם־הוא נדחף לצאת כי נגעו יהוה׃
14O	26	21		229530	ויהי עזיהו המלך מצרע עד־יום מותו וישב בית [כ= החפשות] [ק= החפשית] מצרע כי נגזר מבית יהוה ויותם בנו על־בית המלך שופט את־עם הארץ׃
14O	26	22		229540	ויתר דברי עזיהו הראשנים והאחרנים כתב ישעיהו בן־אמוץ הנביא׃
14O	26	23		229550	וישכב עזיהו עם־אבתיו ויקברו אתו עם־אבתיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא וימלך יותם בנו תחתיו׃ ף
14O	27	1		229560	בן־עשרים וחמש שנה יותם במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושה בת־צדוק׃
14O	27	2		229570	ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה עזיהו אביו רק לא־בא אל־היכל יהוה ועוד העם משחיתים׃
14O	27	3		229580	הוא בנה את־שער בית־יהוה העליון ובחומת העפל בנה לרב׃
14O	27	4		229590	וערים בנה בהר־יהודה ובחרשים בנה בירניות ומגדלים׃
14O	27	5		229600	והוא נלחם עם־מלך בני־עמון ויחזק עליהם ויתנו־לו בני־עמון בשנה ההיא מאה ככר־כסף ועשרת אלפים כרים חטים ושעורים עשרת אלפים זאת השיבו לו בני עמון ס ובשנה השנית והשלשית׃
14O	27	6		229610	ויתחזק יותם כי הכין דרכיו לפני יהוה אלהיו׃
14O	27	7		229620	ויתר דברי יותם וכל־מלחמתיו ודרכיו הנם כתובים על־ספר מלכי־ישראל ויהודה׃
14O	27	8		229630	בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם׃
14O	27	9		229640	וישכב יותם עם־אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אחז בנו תחתיו׃ ף
14O	28	1		229650	בן־עשרים שנה אחז במלכו ושש־עשרה שנה מלך בירושלם ולא־עשה הישר בעיני יהוה כדויד אביו׃
14O	28	2		229660	וילך בדרכי מלכי ישראל וגם מסכות עשה לבעלים׃
14O	28	3		229670	והוא הקטיר בגיא בן־הנם ויבער את־בניו באש כתעבות הגוים אשר הריש יהוה מפני בני ישראל׃
14O	28	4		229680	ויזבח ויקטר בבמות ועל־הגבעות ותחת כל־עץ רעןן׃
14O	28	5		229690	ויתנהו יהוה אלהיו ביד מלך ארם ויכו־בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק וגם ביד־מלך ישראל נתן ויך־בו מכה גדולה׃ ס
14O	28	6		229700	ויהרג פקח בן־רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני־חיל בעזבם את־יהוה אלהי אבותם׃
14O	28	7		229710	ויהרג זכרי גבור אפרים את־מעשיהו בן־המלך ואת־עזריקם נגיד הבית ואת־אלקנה משנה המלך׃ ס
14O	28	8		229720	וישבו בני־ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם־שלל רב בזזו מהם ויביאו את־השלל לשמרון׃ ס
14O	28	9		229730	ושם היה נביא ליהוה עדד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשמרון ויאמר להם הנה בחמת יהוה אלהי־אבותיכם על־יהודה נתנם בידכם ותהרגו־בם בזעף עד לשמים הגיע׃
14O	28	10		229740	ועתה בני־יהודה וירושלם אתם אמרים לכבש לעבדים ולשפחות לכם הלא רק־אתם עםכם אשמות ליהוה אלהיכם׃
14O	28	11		229750	ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם כי חרון אף־יהוה עליכם׃ ס
14O	28	12		229760	ויקמו אנשים מראשי בני־אפרים עזריהו בן־יהוחןן ברכיהו בן־משלמות ויחזקיהו בן־שלם ועמשא בן־חדלי על־הבאים מן־הצבא׃
14O	28	13		229770	ויאמרו להם לא־תביאו את־השביה הנה כי לאשמת יהוה עלינו אתם אמרים להסיף על־חטאתינו ועל־אשמתינו כי־רבה אשמה לנו וחרון אף על־ישראל׃ ס
14O	28	14		229780	ויעזב החלוץ את־השביה ואת־הבזה לפני השרים וכל־הקהל׃
14O	28	15		229790	ויקמו האנשים אשר־נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל־מערמיהם הלבישו מן־השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל־כושל ויביאום ירחו עיר־התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון׃ ף
14O	28	16		229800	בעת ההיא שלח המלך אחז על־מלכי אשור לעזר לו׃
14O	28	17		229810	ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו־שבי׃
14O	28	18		229820	ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את־בית־שמש ואת־אילון ואת־הגדרות ואת־שוכו ובנותיה ואת־תמנה ובנותיה ואת־גמזו ואת־בנתיה וישבו שם׃
14O	28	19		229830	כי־הכניע יהוה את־יהודה בעבור אחז מלך־ישראל כי הפריע ביהודה ומעול מעל ביהוה׃
14O	28	20		229840	ויבא עליו תלגת פלנאסר מלך אשור ויצר לו ולא חזקו׃
14O	28	21		229850	כי־חלק אחז את־בית יהוה ואת־בית המלך והשרים ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו׃
14O	28	22		229860	ובעת הצר לו ויוסף למעול ביהוה הוא המלך אחז׃
14O	28	23		229870	ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי־ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו־לו להכשילו ולכל־ישראל׃
14O	28	24		229880	ויאסף אחז את־כלי בית־האלהים ויקץץ את־כלי בית־האלהים ויסגר את־דלתות בית־יהוה ויעש לו מזבחות בכל־פנה בירושלם׃
14O	28	25		229890	ובכל־עיר ועיר ליהודה עשה במות לקטר לאלהים אחרים ויכעס את־יהוה אלהי אבתיו׃
14O	28	26		229900	ויתר דבריו וכל־דרכיו הראשנים והאחרונים הנם כתובים על־ספר מלכי־יהודה וישראל׃
14O	28	27		229910	וישכב אחז עם־אבתיו ויקברהו בעיר בירושלם כי לא הביאהו לקברי מלכי ישראל וימלך יחזקיהו בנו תחתיו׃ ף
14O	29	1		229920	יחזקיהו מלך בן־עשרים וחמש שנה ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אביה בת־זכריהו׃
14O	29	2		229930	ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה דויד אביו׃
14O	29	3		229940	הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פתח את־דלתות בית־יהוה ויחזקם׃
14O	29	4		229950	ויבא את־הכהנים ואת־הלוים ויאספם לרחוב המזרח׃
14O	29	5		229960	ויאמר להם שמעוני הלוים עתה התקדשו וקדשו את־בית יהוה אלהי אבתיכם והוציאו את־הנדה מן־הקדש׃
14O	29	6		229970	כי־מעלו אבתינו ועשו הרע בעיני יהוה־אלהינו ויעזבהו ויסבו פניהם ממשכן יהוה ויתנו־ערף׃
14O	29	7		229980	גם סגרו דלתות האולם ויכבו את־הנרות וקטרת לא הקטירו ועלה לא־העלו בקדש לאלהי ישראל׃
14O	29	8		229990	ויהי קצף יהוה על־יהודה וירושלם ויתנם [כ= לזועה] [ק= לזעוה] לשמה ולשרקה כאשר אתם ראים בעיניכם׃
14O	29	9		230000	והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על־זאת׃
14O	29	10		230010	עתה עם־לבבי לכרות ברית ליהוה אלהי ישראל וישב ממנו חרון אפו׃
14O	29	11		230020	בני עתה אל־תשלו כי־בכם בחר יהוה לעמד לפניו לשרתו ולהיות לו משרתים ומקטרים׃ ס
14O	29	12		230030	ויקמו הלוים מחת בן־עמשי ויואל בן־עזריהו מן־בני הקהתי ומן־בני מררי קיש בן־עבדי ועזריהו בן־יהללאל ומן־הגרשני יואח בן־זמה ועדן בן־יואח׃
14O	29	13		230040	ומן־בני אליצפן שמרי [כ= ויעואל] [ק= ויעיאל] ומן־בני אסף זכריהו ומתניהו׃ ס
14O	29	14		230050	ומן־בני הימן [כ= יחואל] [ק= יחיאל] ושמעי ס ומן־בני ידותון שמעיה ועזיאל׃
14O	29	15		230060	ויאספו את־אחיהם ויתקדשו ויבאו כמצות־המלך בדברי יהוה לטהר בית יהוה׃
14O	29	16		230070	ויבאו הכהנים לפנימה בית־יהוה לטהר ויוציאו את כל־הטמאה אשר מצאו בהיכל יהוה לחצר בית יהוה ויקבלו הלוים להוציא לנחל־קדרון חוצה׃
14O	29	17		230080	ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש באו לאולם יהוה ויקדשו את־בית־יהוה לימים שמונה וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו׃ ס
14O	29	18		230090	ויבואו פנימה אל־חזקיהו המלך ויאמרו טהרנו את־כל־בית יהוה את־מזבח העולה ואת־כל־כליו ואת־שלחן המערכת ואת־כל־כליו׃
14O	29	19		230100	ואת כל־הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו והנם לפני מזבח יהוה׃ ס
14O	29	20		230110	וישכם יחזקיהו המלך ויאסף את שרי העיר ויעל בית יהוה׃
14O	29	21		230120	ויביאו פרים־שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה וצפירי עזים שבעה לחטאת על־הממלכה ועל־המקדש ועל־יהודה ויאמר לבני אהרן הכהנים להעלות על־מזבח יהוה׃
14O	29	22		230130	וישחטו הבקר ויקבלו הכהנים את־הדם ויזרקו המזבחה וישחטו האלים ויזרקו הדם המזבחה וישחטו הכבשים ויזרקו הדם המזבחה׃
14O	29	23		230140	ויגישו את־שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליהם׃
14O	29	24		230150	וישחטום הכהנים ויחטאו את־דםם המזבחה לכפר על־כל־ישראל כי לכל־ישראל אמר המלך העולה והחטאת׃
14O	29	25		230160	ויעמד את־הלוים בית יהוה במצלתים בנבלים ובכנרות במצות דויד וגד חזה־המלך ונתן הנביא כי ביד־יהוה המצוה ביד־נביאיו׃ ס
14O	29	26		230170	ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצצרות׃ ס
14O	29	27		230180	ויאמר חזקיהו להעלות העלה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר־יהוה והחצצרות ועל־ידי כלי דויד מלך־ישראל׃
14O	29	28		230190	וכל־הקהל משתחוים והשיר משורר והחצצרות [כ= מחצצרים] [ק= מחצרים] הכל עד לכלות העלה׃
14O	29	29		230200	וככלות להעלות כרעו המלך וכל־הנמצאים אתו וישתחוו׃
14O	29	30		230210	ויאמר יחזקיהו המלך והשרים ללוים להלל ליהוה בדברי דויד ואסף החזה ויהללו עד־לשמחה ויקדו וישתחוו׃ ף
14O	29	31		230220	ויען יחזקיהו ויאמר עתה מלאתם ידכם ליהוה גשו והביאו זבחים ותודות לבית יהוה ויביאו הקהל זבחים ותודות וכל־נדיב לב עלות׃
14O	29	32		230230	ויהי מספר העלה אשר הביאו הקהל בקר שבעים אילים מאה כבשים מאתים לעלה ליהוה כל־אלה׃
14O	29	33		230240	והקדשים בקר שש מאות וצאן שלשת אלפים׃
14O	29	34		230250	רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את־כל־העלות ויחזקום אחיהם הלוים עד־כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים׃
14O	29	35		230260	וגם־עלה לרב בחלבי השלמים ובנסכים לעלה ותכון עבודת בית־יהוה׃
14O	29	36		230270	וישמח יחזקיהו וכל־העם על ההכין האלהים לעם כי בפתאם היה הדבר׃ ף
14O	30	1		230280	וישלח יחזקיהו על־כל־ישראל ויהודה וגם־אגרות כתב על־אפרים ומנשה לבוא לבית־יהוה בירושלם לעשות פסח ליהוה אלהי ישראל׃
14O	30	2		230290	ויועץ המלך ושריו וכל־הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני׃
14O	30	3		230300	כי לא יכלו לעשתו בעת ההיא כי הכהנים לא־התקדשו למדי והעם לא־נאספו לירושלם׃
14O	30	4		230310	ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל־הקהל׃
14O	30	5		230320	ויעמידו דבר להעביר קול בכל־ישראל מבאר־שבע ועד־דן לבוא לעשות פסח ליהוה אלהי־ישראל בירושלם כי לא לרב עשו ככתוב׃
14O	30	6		230330	וילכו הרצים באגרות מיד המלך ושריו בכל־ישראל ויהודה וכמצות המלך לאמר בני ישראל שובו אל־יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל וישב אל־הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור׃
14O	30	7		230340	ואל־תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו ביהוה אלהי אבותיהם ויתנם לשמה כאשר אתם ראים׃
14O	30	8		230350	עתה אל־תקשו ערפכם כאבותיכם תנו־יד ליהוה ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם ועבדו את־יהוה אלהיכם וישב םכם חרון אפו׃
14O	30	9		230360	כי בשובכם על־יהוה אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם ולשוב לארץ הזאת כי־חנון ורחום יהוה אלהיכם ולא־יסיר פנים םכם אם־תשובו אליו׃ ף
14O	30	10		230370	ויהיו הרצים עברים מעיר לעיר בארץ־אפרים ומנשה ועד־זבלון ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם׃
14O	30	11		230380	אך־אנשים מאשר ומנשה ומזבלון נכנעו ויבאו לירושלם׃
14O	30	12		230390	גם ביהודה היתה יד האלהים לתת להם לב אחד לעשות מצות המלך והשרים בדבר יהוה׃
14O	30	13		230400	ויאספו ירושלם עם־רב לעשות את־חג המצות בחדש השני קהל לרב מאד׃
14O	30	14		230410	ויקמו ויסירו את־המזבחות אשר בירושלם ואת כל־המקטרות הסירו וישליכו לנחל קדרון׃
14O	30	15		230420	וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו ויביאו עלות בית יהוה׃
14O	30	16		230430	ויעמדו על־עמדם כמשפטם כתורת משה איש־האלהים הכהנים זרקים את־הדם מיד הלוים׃
14O	30	17		230440	כי־רבת בקהל אשר לא־התקדשו והלוים על־שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש ליהוה׃
14O	30	18		230450	כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי־אכלו את־הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר יהוה הטוב יכפר בעד׃
14O	30	19		230460	כל־לבבו הכין לדרוש האלהים יהוה אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש׃ ס
14O	30	20		230470	וישמע יהוה אל־יחזקיהו וירפא את־העם׃ ס
14O	30	21		230480	ויעשו בני־ישראל הנמצאים בירושלם את־חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה ומהללים ליהוה יום ביום הלוים והכהנים בכלי־עז ליהוה׃ ס
14O	30	22		230490	וידבר יחזקיהו על־לב כל־הלוים המשכילים שכל־טוב ליהוה ויאכלו את־המועד שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים ומתודים ליהוה אלהי אבותיהם׃ ס
14O	30	23		230500	ויועצו כל־הקהל לעשות שבעת ימים אחרים ויעשו שבעת־ימים שמחה׃
14O	30	24		230510	כי חזקיהו מלך־יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן ס והשרים הרימו לקהל פרים אלף וצאן עשרת אלפים ויתקדשו כהנים לרב׃
14O	30	25		230520	וישמחו כל־קהל יהודה והכהנים והלוים וכל־הקהל הבאים מישראל והגרים הבאים מארץ ישראל והיושבים ביהודה׃
14O	30	26		230530	ותהי שמחה־גדולה בירושלם כי מימי שלמה בן־דויד מלך ישראל לא כזאת בירושלם׃ ס
14O	30	27		230540	ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את־העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים׃ ף
14O	31	1		230550	וככלות כל־זאת יצאו כל־ישראל הנמצאים לערי יהודה וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את־הבמות ואת־המזבחת מכל־יהודה ובנימן ובאפרים ומנשה עד־לכלה וישובו כל־בני ישראל איש לאחזתו לעריהם׃ ס
14O	31	2		230560	ויעמד יחזקיהו את־מחלקות הכהנים והלוים על־מחלקותם איש כפי עבדתו לכהנים וללוים לעלה ולשלמים לשרת ולהדות ולהלל בשערי מחנות יהוה׃ ס
14O	31	3		230570	ומנת המלך מן־רכושו לעלות לעלות הבקר והערב והעלות לשבתות ולחדשים ולמעדים ככתוב בתורת יהוה׃
14O	31	4		230580	ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת יהוה׃
14O	31	5		230590	וכפרץ הדבר הרבו בני־ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרב הביאו׃
14O	31	6		230600	ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה גם־הם מעשר בקר וצאן ומעשר קדשים המקדשים ליהוה אלהיהם הביאו ויתנו ערמות ערמות׃ ס
14O	31	7		230610	בחדש השלשי החלו הערמות ליסוד ובחדש השביעי כלו׃ ס
14O	31	8		230620	ויבאו יחזקיהו והשרים ויראו את־הערמות ויברכו את־יהוה ואת עמו ישראל׃ ף
14O	31	9		230630	וידרש יחזקיהו על־הכהנים והלוים על־הערמות׃
14O	31	10		230640	ויאמר אליו עזריהו הכהן הראש לבית צדוק ויאמר מהחל התרומה לביא בית־יהוה אכול ושבוע והותר עד־לרוב כי יהוה ברך את־עמו והנותר את־ההמון הזה׃ ס
14O	31	11		230650	ויאמר יחזקיהו להכין לשכות בבית יהוה ויכינו׃
14O	31	12		230660	ויביאו את־התרומה והמעשר והקדשים באמונה ועליהם נגיד [כ= כונניהו] [ק= כנניהו] הלוי ושמעי אחיהו משנה׃
14O	31	13		230670	ויחיאל ועזזיהו ונחת ועשהאל וירימות ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו פקידים מיד [כ= כונניהו] [ק= כנניהו] ושמעי אחיו במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית־האלהים׃
14O	31	14		230680	וקורא בן־ימנה הלוי השוער למזרחה על נדבות האלהים לתת תרומת יהוה וקדשי הקדשים׃
14O	31	15		230690	ועל־ידו עדן ומנימן וישוע ושמעיהו אמריהו ושכניהו בערי הכהנים באמונה לתת לאחיהם במחלקות כגדול כקטן׃
14O	31	16		230700	מלבד התיחשם לזכרים מבן שלוש שנים ולמעלה לכל־הבא לבית־יהוה לדבר־יום ביומו לעבודתם במשמרותם כמחלקותיהם׃
14O	31	17		230710	ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים מבן עשרים שנה ולמעלה במשמרותיהם במחלקותיהם׃
14O	31	18		230720	ולהתיחש בכל־טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל־קהל כי באמונתם יתקדשו־קדש׃
14O	31	19		230730	ולבני אהרן הכהנים בשדי מגרש עריהם בכל־עיר ועיר אנשים אשר נקבו בשמות לתת מנות לכל־זכר בכהנים ולכל־התיחש בלוים׃
14O	31	20		230740	ויעש כזאת יחזקיהו בכל־יהודה ויעש הטוב והישר והאמת לפני יהוה אלהיו׃
14O	31	21		230750	ובכל־מעשה אשר־החל בעבודת בית־האלהים ובתורה ובמצוה לדרש לאלהיו בכל־לבבו עשה והצליח׃ ף
14O	32	1		230760	אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך־אשור ויבא ביהודה ויחן על־הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו׃
14O	32	2		230770	וירא יחזקיהו כי־בא סנחריב ופניו למלחמה על־ירושלם׃
14O	32	3		230780	ויועץ עם־שריו וגבריו לסתום את־מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרוהו׃
14O	32	4		230790	ויקבצו עם־רב ויסתמו את־כל־המעינות ואת־הנחל השוטף בתוך־הארץ לאמר למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים׃
14O	32	5		230800	ויתחזק ויבן את־כל־החומה הפרוצה ויעל על־המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את־המלוא עיר דויד ויעש שלח לרב ומגנים׃
14O	32	6		230810	ויתן שרי מלחמות על־העם ויקבצם אליו אל־רחוב שער העיר וידבר על־לבבם לאמר׃
14O	32	7		230820	חזקו ואמצו אל־תיראו ואל־תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל־ההמון אשר־עמו כי־עמנו רב מעמו׃
14O	32	8		230830	עמו זרוע בשר ועמנו יהוה אלהינו לעזרנו ולהלחם מלחמתנו ויסמכו העם על־דברי יחזקיהו מלך־יהודה׃ ף
14O	32	9		230840	אחר זה שלח סנחריב מלך־אשור עבדיו ירושלימה והוא על־לכיש וכל־ממשלתו עמו על־יחזקיהו מלך יהודה ועל־כל־יהודה אשר בירושלם לאמר׃
14O	32	10		230850	כה אמר סנחריב מלך אשור על־מה אתם בטחים וישבים במצור בירושלם׃
14O	32	11		230860	הלא יחזקיהו מסית אתכם לתת אתכם למות ברעב ובצמא לאמר יהוה אלהינו יצילנו מכף מלך אשור׃
14O	32	12		230870	הלא־הוא יחזקיהו הסיר את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו׃
14O	32	13		230880	הלא תדעו מה עשיתי אני ואבותי לכל עמי הארצות היכול יכלו אלהי גוי הארצות להציל את־ארצם מידי׃
14O	32	14		230890	מי בכל־אלהי הגוים האלה אשר החרימו אבותי אשר יכול להציל את־עמו מידי כי יוכל אלהיכם להציל אתכם מידי׃
14O	32	15		230900	ועתה אל־ישיא אתכם חזקיהו ואל־יסית אתכם כזאת ואל־תאמינו לו כי־לא יוכל כל־אלוה כל־גוי וממלכה להציל עמו מידי ומיד אבותי אף כי אלהיכם לא־יצילו אתכם מידי׃
14O	32	16		230910	ועוד דברו עבדיו על־יהוה האלהים ועל יחזקיהו עבדו׃
14O	32	17		230920	וספרים כתב לחרף ליהוה אלהי ישראל ולאמר עליו לאמר כאלהי גוי הארצות אשר לא־הצילו עםם מידי כן לא־יציל אלהי יחזקיהו עמו מידי׃
14O	32	18		230930	ויקראו בקול־גדול יהודית על־עם ירושלם אשר על־החומה ליראם ולבהלם למען ילכדו את־העיר׃
14O	32	19		230940	וידברו אל־אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ מעשה ידי האדם׃ ס
14O	32	20		230950	ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן־אמוץ הנביא על־זאת ויזעקו השמים׃ ף
14O	32	21		230960	וישלח יהוה מלאך ויכחד כל־גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו [כ= ומיציאו] [ק= ומיציאי] מעיו שם הפילהו בחרב׃
14O	32	22		230970	ויושע יהוה את־יחזקיהו ואת ישבי ירושלם מיד סנחריב מלך־אשור ומיד־כל וינהלם מסביב׃
14O	32	23		230980	ורבים מביאים מנחה ליהוה לירושלם ומגדנות ליחזקיהו מלך יהודה וינשא לעיני כל־הגוים מאחרי־כן׃ ס
14O	32	24		230990	בימים ההם חלה יחזקיהו עד־למות ויתפלל אל־יהוה ויאמר לו ומופת נתן לו׃
14O	32	25		231000	ולא־כגמל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל־יהודה וירושלם׃
14O	32	26		231010	ויכנע יחזקיהו בגבה לבו הוא וישבי ירושלם ולא־בא עליהם קצף יהוה בימי יחזקיהו׃
14O	32	27		231020	ויהי ליחזקיהו עשר וכבוד הרבה מאד ואצרות עשה־לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגנים ולכל כלי חמדה׃
14O	32	28		231030	ומסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר וארות לכל־בהמה ובהמה ועדרים לאורות׃
14O	32	29		231040	וערים עשה לו ומקנה־צאן ובקר לרב כי נתן־לו אלהים רכוש רב מאד׃
14O	32	30		231050	והוא יחזקיהו סתם את־מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה־מערבה לעיר דויד ויצלח יחזקיהו בכל־מעשהו׃
14O	32	31		231060	וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ עזבו האלהים לנסותו לדעת כל־בלבבו׃
14O	32	32		231070	ויתר דברי יחזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן־אמוץ הנביא על־ספר מלכי־יהודה וישראל׃
14O	32	33		231080	וישכב יחזקיהו עם־אבתיו ויקברהו במעלה קברי בני־דויד וכבוד עשו־לו במותו כל־יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו׃ ף
14O	33	1		231090	בן־שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם׃
14O	33	2		231100	ויעש הרע בעיני יהוה כתועבות הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל׃
14O	33	3		231110	וישב ויבן את־הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו ויקם מזבחות לבעלים ויעש אשרות וישתחו לכל־צבא השמים ויעבד אתם׃
14O	33	4		231120	ובנה מזבחות בבית יהוה אשר אמר יהוה בירושלם יהיה־שמי לעולם׃
14O	33	5		231130	ויבן מזבחות לכל־צבא השמים בשתי חצרות בית־יהוה׃
14O	33	6		231140	והוא העביר את־בניו באש בגי בן־הנם ועוןן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו׃
14O	33	7		231150	וישם את־פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים אשר אמר אלהים אל־דויד ואל־שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את־שמי לעילום׃
14O	33	8		231160	ולא אוסיף להסיר את־רגל ישראל מעל האדמה אשר העמדתי לאבתיכם רק אם־ישמרו לעשות את כל־אשר צויתים לכל־התורה והחקים והמשפטים ביד־משה׃
14O	33	9		231170	ויתע מנשה את־יהודה וישבי ירושלם לעשות רע מן־הגוים אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל׃ ף
14O	33	10		231180	וידבר יהוה אל־מנשה ואל־עמו ולא הקשיבו׃
14O	33	11		231190	ויבא יהוה עליהם את־שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את־מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה׃
14O	33	12		231200	וכהצר לו חלה את־פני יהוה אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבתיו׃
14O	33	13		231210	ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי יהוה הוא האלהים׃
14O	33	14		231220	ואחרי־כן בנה חומה חיצונה לעיר־דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים וסבב לעפל ויגביהה מאד וישם שרי־חיל בכל־הערים הבצרות ביהודה׃
14O	33	15		231230	ויסר את־אלהי הנכר ואת־הסמל מבית יהוה וכל־המזבחות אשר בנה בהר בית־יהוה ובירושלם וישלך חוצה לעיר׃
14O	33	16		231240	[כ= ויכן] [ק= ויבן] את־מזבח יהוה ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה ויאמר ליהודה לעבוד את־יהוה אלהי ישראל׃
14O	33	17		231250	אבל עוד העם זבחים בבמות רק ליהוה אלהיהם׃
14O	33	18		231260	ויתר דברי מנשה ותפלתו אל־אלהיו ודברי החזים המדברים אליו בשם יהוה אלהי ישראל הנם על־דברי מלכי ישראל׃
14O	33	19		231270	ותפלתו והעתר־לו וכל־חטאתו ומעלו והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים והפסלים לפני הכנעו הנם כתובים על דברי חוזי׃
14O	33	20		231280	וישכב מנשה עם־אבתיו ויקברהו ביתו וימלך אמון בנו תחתיו׃ ף
14O	33	21		231290	בן־עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם׃
14O	33	22		231300	ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשה מנשה אביו ולכל־הפסילים אשר עשה מנשה אביו זבח אמון ויעבדם׃
14O	33	23		231310	ולא נכנע מלפני יהוה כהכנע מנשה אביו כי הוא אמון הרבה אשמה׃
14O	33	24		231320	ויקשרו עליו עבדיו וימיתהו בביתו׃
14O	33	25		231330	ויכו עם־הארץ את כל־הקשרים על־המלך אמון וימליכו עם־הארץ את־יאשיהו בנו תחתיו׃ ף
14O	34	1		231340	בן־שמונה שנים יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם׃
14O	34	2		231350	ויעש הישר בעיני יהוה וילך בדרכי דויד אביו ולא־סר ימין ושמאול׃
14O	34	3		231360	ובשמונה שנים למלכו והוא עודנו נער החל לדרוש לאלהי דויד אביו ובשתים עשרה שנה החל לטהר את־יהודה וירושלם מן־הבמות והאשרים והפסלים והמסכות׃
14O	34	4		231370	וינתצו לפניו את מזבחות הבעלים והחמנים אשר־למעלה מעליהם גדע והאשרים והפסלים והמסכות שבר והדק ויזרק על־פני הקברים הזבחים להם׃
14O	34	5		231380	ועצמות כהנים שרף על־[כ= מזבחותים] [ק= מזבחותם] ויטהר את־יהודה ואת־ירושלם׃
14O	34	6		231390	ובערי מנשה ואפרים ושמעון ועד־נפתלי [כ= בהר] [כ= בתיהם] [ק= בחרבתיהם] סביב׃
14O	34	7		231400	וינתץ את־המזבחות ואת־האשרים והפסלים כתת להדק וכל־החמנים גדע בכל־ארץ ישראל וישב לירושלם׃ ס
14O	34	8		231410	ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר הארץ והבית שלח את־שפן בן־אצליהו ואת־מעשיהו שר־העיר ואת יואח בן־יואחז המזכיר לחזק את־בית יהוה אלהיו׃
14O	34	9		231420	ויבאו אל־חלקיהו הכהן הגדול ויתנו את־הכסף המובא בית־אלהים אשר אספו־הלוים שמרי הסף מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל ומכל־יהודה ובנימן [כ= וישבי] [ק= וישבו] ירושלם׃
14O	34	10		231430	ויתנו על־יד עשה המלאכה המפקדים בבית יהוה ויתנו אתו עושי המלאכה אשר עשים בבית יהוה לבדוק ולחזק הבית׃
14O	34	11		231440	ויתנו לחרשים ולבנים לקנות אבני מחצב ועצים למחברות ולקרות את־הבתים אשר השחיתו מלכי יהודה׃
14O	34	12		231450	והאנשים עשים באמונה במלאכה ועליהם מפקדים יחת ועבדיהו הלוים מן־בני מררי וזכריה ומשלם מן־בני הקהתים לנצח והלוים כל־מבין בכלי־שיר׃
14O	34	13		231460	ועל הסבלים ומנצחים לכל עשה מלאכה לעבודה ועבודה ומהלוים סופרים ושטרים ושוערים׃
14O	34	14		231470	ובהוציאם את־הכסף המובא בית יהוה מצא חלקיהו הכהן את־ספר תורת־יהוה ביד־משה׃
14O	34	15		231480	ויען חלקיהו ויאמר אל־שפן הסופר ספר התורה מצאתי בבית יהוה ויתן חלקיהו את־הספר אל־שפן׃
14O	34	16		231490	ויבא שפן את־הספר אל־המלך וישב עוד את־המלך דבר לאמר כל אשר־נתן ביד־עבדיך הם עשים׃
14O	34	17		231500	ויתיכו את־הכסף הנמצא בבית־יהוה ויתנוהו על־יד המפקדים ועל־יד עושי המלאכה׃
14O	34	18		231510	ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיהו הכהן ויקרא־בו שפן לפני המלך׃
14O	34	19		231520	ויהי כשמע המלך את דברי התורה ויקרע את־בגדיו׃
14O	34	20		231530	ויצו המלך את־חלקיהו ואת־אחיקם בן־שפן ואת־עבדון בן־מיכה ואת שפן הסופר ואת עשיה עבד־המלך לאמר׃
14O	34	21		231540	לכו דרשו את־יהוה בעדי ובעד הנשאר בישראל וביהודה על־דברי הספר אשר נמצא כי־גדולה חמת־יהוה אשר נתכה בנו על אשר לא־שמרו אבותינו את־דבר יהוה לעשות ככל־הכתוב על־הספר הזה׃ ף
14O	34	22		231550	וילך חלקיהו ואשר המלך אל־חלדה הנביאה אשת שלם בן־[כ= תוקהת] [ק= תקהת] בן־חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת׃ ס
14O	34	23		231560	ותאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אמרו לאיש אשר־שלח אתכם אלי׃ ס
14O	34	24		231570	כה אמר יהוה הנני מביא רעה על־המקום הזה ועל־יושביו את כל־האלות הכתובות על־הספר אשר קראו לפני מלך יהודה׃
14O	34	25		231580	תחת אשר עזבוני [כ= ויקטירו] [ק= ויקטרו] לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשי ידיהם ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה׃
14O	34	26		231590	ואל־מלך יהודה השלח אתכם לדרוש ביהוה כה תאמרו אליו ס כה־אמר יהוה אלהי ישראל הדברים אשר שמעת׃
14O	34	27		231600	יען רך־לבבך ותכנע מלפני אלהים בשמעך את־דבריו על־המקום הזה ועל־ישביו ותכנע לפני ותקרע את־בגדיך ותבך לפני וגם־אני שמעתי נאם־יהוה׃
14O	34	28		231610	הנני אספך אל־אבתיך ונאספת אל־קברתיך בשלום ולא־תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על־המקום הזה ועל־ישביו וישיבו את־המלך דבר׃ ף
14O	34	29		231620	וישלח המלך ויאסף את־כל־זקני יהודה וירושלם׃
14O	34	30		231630	ויעל המלך בית־יהוה וכל־איש יהודה וישבי ירושלם והכהנים והלוים וכל־העם מגדול ועד־קטן ויקרא באזניהם את־כל־דברי ספר הברית הנמצא בית יהוה׃
14O	34	31		231640	ויעמד המלך על־עמדו ויכרת את־הברית לפני יהוה ללכת אחרי יהוה ולשמור את־מצותיו ועדותיו וחקיו בכל־לבבו ובכל־נפשו לעשות את־דברי הברית הכתובים על־הספר הזה׃
14O	34	32		231650	ויעמד את כל־הנמצא בירושלם ובנימן ויעשו ישבי ירושלם כברית אלהים אלהי אבותיהם׃
14O	34	33		231660	ויסר יאשיהו את־כל־התועבות מכל־הארצות אשר לבני ישראל ויעבד את כל־הנמצא בישראל לעבוד את־יהוה אלהיהם כל־ימיו לא סרו מאחרי יהוה אלהי אבותיהם׃ ף
14O	35	1		231670	ויעש יאשיהו בירושלם פסח ליהוה וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון׃
14O	35	2		231680	ויעמד הכהנים על־משמרותם ויחזקם לעבודת בית יהוה׃
14O	35	3		231690	ויאמר ללוים [כ= המבונים] [ק= המבינים] לכל־ישראל הקדושים ליהוה תנו את־ארון־הקדש בבית אשר בנה שלמה בן־דויד מלך ישראל אין־לכם משא בכתף עתה עבדו את־יהוה אלהיכם ואת עמו ישראל׃
14O	35	4		231700	[כ= והכונו] [ק= והכינו] לבית־אבותיכם כמחלקותיכם בכתב דויד מלך ישראל ובמכתב שלמה בנו׃
14O	35	5		231710	ועמדו בקדש לפלגות בית האבות לאחיכם בני העם וחלקת בית־אב ללוים׃
14O	35	6		231720	ושחטו הפסח והתקדשו והכינו לאחיכם לעשות כדבר־יהוה ביד־משה׃ ף
14O	35	7		231730	וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני־עזים הכל לפסחים לכל־הנמצא למספר שלשים אלף ובקר שלשת אלפים אלה מרכוש המלך׃ ס
14O	35	8		231740	ושריו לנדבה לעם לכהנים וללוים הרימו חלקיה וזכריהו ויחיאל נגידי בית האלהים לכהנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות ובקר שלש מאות׃
14O	35	9		231750	[כ= וכונניהו] [ק= וכנניהו] ושמעיהו ונתנאל אחיו וחשביהו ויעיאל ויוזבד שרי הלוים הרימו ללוים לפסחים חמשת אלפים ובקר חמש מאות׃
14O	35	10		231760	ותכון העבודה ויעמדו הכהנים על־עמדם והלוים על־מחלקותם כמצות המלך׃
14O	35	11		231770	וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים׃
14O	35	12		231780	ויסירו העלה לתתם למפלגות לבית־אבות לבני העם להקריב ליהוה ככתוב בספר משה וכן לבקר׃
14O	35	13		231790	ויבשלו הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל־בני העם׃
14O	35	14		231800	ואחר הכינו להם ולכהנים כי הכהנים בני אהרן בהעלות העולה והחלבים עד־לילה והלוים הכינו להם ולכהנים בני אהרן׃
14O	35	15		231810	והמשררים בני־אסף על־מעמדם כמצות דויד ואסף והימן וידתון חוזה המלך והשערים לשער ושער אין להם לסור מעל עבדתם כי־אחיהם הלוים הכינו להם׃
14O	35	16		231820	ותכון כל־עבודת יהוה ביום ההוא לעשות הפסח והעלות עלות על מזבח יהוה כמצות המלך יאשיהו׃
14O	35	17		231830	ויעשו בני־ישראל הנמצאים את־הפסח בעת ההיא ואת־חג המצות שבעת ימים׃
14O	35	18		231840	ולא־נעשה פסח כמהו בישראל מימי שמואל הנביא וכל־מלכי ישראל לא־עשו כפסח אשר־עשה יאשיהו והכהנים והלוים וכל־יהודה וישראל הנמצא ויושבי ירושלם׃ ס
14O	35	19		231850	בשמונה עשרה שנה למלכות יאשיהו נעשה הפסח הזה׃
14O	35	20		231860	אחרי כל־זאת אשר הכין יאשיהו את־הבית עלה נכו מלך־מצרים להלחם בכרכמיש על־פרת ויצא לקראתו יאשיהו׃
14O	35	21		231870	וישלח אליו מלאכים לאמר מה־לי ולך מלך יהודה לא־עליך אתה היום כי אל־בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל־לך מאלהים אשר־עמי ואל־ישחיתך׃
14O	35	22		231880	ולא־הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם־בו התחפש ולא שמע אל־דברי נכו מפי אלהים ויבא להלחם בבקעת מגדו׃
14O	35	23		231890	וירו הירים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד׃
14O	35	24		231900	ויעבירהו עבדיו מן־המרכבה וירכיבהו על רכב המשנה אשר־לו ויוליכהו ירושלם וימת ויקבר בקברות אבתיו וכל־יהודה וירושלם מתאבלים על־יאשיהו׃ ף
14O	35	25		231910	ויקוןן ירמיהו על־יאשיהו ויאמרו כל־השרים והשרות בקינותיהם על־יאשיהו עד־היום ויתנום לחק על־ישראל והנם כתובים על־הקינות׃
14O	35	26		231920	ויתר דברי יאשיהו וחסדיו ככתוב בתורת יהוה׃
14O	35	27		231930	ודבריו הראשנים והאחרנים הנם כתובים על־ספר מלכי־ישראל ויהודה׃
14O	36	1		231940	ויקחו עם־הארץ את־יהואחז בן־יאשיהו וימליכהו תחת־אביו בירושלם׃
14O	36	2		231950	בן־שלוש ועשרים שנה יואחז במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם׃
14O	36	3		231960	ויסירהו מלך־מצרים בירושלם ויענש את־הארץ מאה ככר־כסף וככר זהב׃
14O	36	4		231970	וימלך מלך־מצרים את־אליקים אחיו על־יהודה וירושלם ויסב את־שמו יהויקים ואת־יואחז אחיו לקח נכו ויביאהו מצרימה׃ ף
14O	36	5		231980	בן־עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ויעש הרע בעיני יהוה אלהיו׃
14O	36	6		231990	עליו עלה נבוכדנאצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להליכו בבלה׃
14O	36	7		232000	ומכלי בית יהוה הביא נבוכדנאצר לבבל ויתנם בהיכלו בבבל׃
14O	36	8		232010	ויתר דברי יהויקים ותעבתיו אשר־עשה והנמצא עליו הנם כתובים על־ספר מלכי ישראל ויהודה וימלך יהויכין בנו תחתיו׃ ף
14O	36	9		232020	בן־שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם ויעש הרע בעיני יהוה׃
14O	36	10		232030	ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם־כלי חמדת בית־יהוה וימלך את־צדקיהו אחיו על־יהודה וירושלם׃ ף
14O	36	11		232040	בן־עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם׃
14O	36	12		232050	ויעש הרע בעיני יהוה אלהיו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי יהוה׃
14O	36	13		232060	וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים ויקש את־ערפו ויאמץ את־לבבו משוב אל־יהוה אלהי ישראל׃
14O	36	14		232070	גם כל־שרי הכהנים והעם הרבו [כ= למעול] [ק= למעל]־מעל ככל תעבות הגוים ויטמאו את־בית יהוה אשר הקדיש בירושלם׃
14O	36	15		232080	וישלח יהוה אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי־חמל על־עמו ועל־מעונו׃
14O	36	16		232090	ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו עד עלות חמת־יהוה בעמו עד־לאין מרפא׃
14O	36	17		232100	ויעל עליהם את־מלך [כ= כשדיים] [ק= כשדים] ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל על־בחור ובתולה זקן וישש הכל נתן בידו׃
14O	36	18		232110	וכל כלי בית האלהים הגדלים והקטנים ואצרות בית יהוה ואצרות המלך ושריו הכל הביא בבל׃
14O	36	19		232120	וישרפו את־בית האלהים וינתצו את חומת ירושלם וכל־ארמנותיה שרפו באש וכל־כלי מחמדיה להשחית׃ ס
14O	36	20		232130	ויגל השארית מן־החרב אל־בבל ויהיו־לו ולבניו לעבדים עד־מלך מלכות פרס׃
14O	36	21		232140	למלאות דבר־יהוה בפי ירמיהו עד־רצתה הארץ את־שבתותיה כל־ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה׃ ף
14O	36	22		232150	ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר־יהוה בפי ירמיהו העיר יהוה את־רוח כורש מלך־פרס ויעבר־קול בכל־מלכותו וגם־במכתב לאמר׃ ס
14O	36	23		232160	כה־אמר כורש מלך פרס כל־ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלהי השמים והוא־פקד עלי לבנות־לו בית בירושלם אשר ביהודה מי־בכם מכל־עמו יהוה אלהיו עמו ויעל׃  
15O	1	1		207670	ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר־יהוה מפי ירמיה העיר יהוה את־רוח כרש מלך־פרס ויעבר־קול בכל־מלכותו וגם־במכתב לאמר׃
15O	1	2		207680	כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלהי השמים והוא־פקד עלי לבנות־לו בית בירושלם אשר ביהודה׃
15O	1	3		207690	מי־בכם מכל־עמו יהי אלהיו עמו ויעל לירושלם אשר ביהודה ויבן את־בית יהוה אלהי ישראל הוא האלהים אשר בירושלם׃
15O	1	4		207700	וכל־הנשאר מכל־המקמות אשר הוא גר־שם ינשאוהו אנשי מקמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם־הנדבה לבית האלהים אשר בירושלם׃
15O	1	5		207710	ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לכל העיר האלהים את־רוחו לעלות לבנות את־בית יהוה אשר בירושלם׃
15O	1	6		207720	וכל־סביבתיהם חזקו בידיהם בכלי־כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות לבד על־כל־התנדב׃ ס
15O	1	7		207730	והמלך כורש הוציא את־כלי בית־יהוה אשר הוציא נבוכדנצר מירושלם ויתנם בבית אלהיו׃
15O	1	8		207740	ויוציאמ* כורש מלך פרס על־יד מתרדת הגזבר ויספרם לששבצר הנשיא ליהודה׃
15O	1	9		207750	ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים אגרטלי־כסף אלף מחלפים תשעה ועשרים׃ ס
15O	1	10		207760	כפורי זהב שלשים כפורי כסף משנים ארבע מאות ועשרה כלים אחרים אלף׃ ס
15O	1	11		207770	כל־כלים לזהב ולכסף חמשת אלפים וארבע מאות הכל העלה ששבצר עם העלות הגולה מבבל לירושלם׃ ף
15O	2	1		207780	ואלה בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה [כ= נבוכדנצור] [ק= נבוכדנצר] מלך־בבל לבבל וישובו לירושלם ויהודה איש לעירו׃
15O	2	2		207790	אשר־באו עם־זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן מספר בגוי רחום בענה מספר אנשי עם ישראל׃ ס
15O	2	3		207800	בני פרעש אלפים מאה שבעים ושנים׃ ס
15O	2	4		207810	בני שפטיה שלש מאות שבעים ושנים׃ ס
15O	2	5		207820	בני ארח שבע מאות חמשה ושבעים׃ ס
15O	2	6		207830	בני־פחת מואב לבני ישוע יואב אלפים שמנה מאות ושנים עשר׃ ס
15O	2	7		207840	בני עילם אלף מאתים חמשים וארבעה׃ ס
15O	2	8		207850	בני זתוא תשע מאות וארבעים וחמשה׃ ס
15O	2	9		207860	בני זכי שבע מאות וששים׃ ס
15O	2	10		207870	בני בני שש מאות ארבעים ושנים׃ ס
15O	2	11		207880	בני בבי שש מאות עשרים ושלשה׃ ס
15O	2	12		207890	בני עזגד אלף מאתים עשרים ושנים׃ ס
15O	2	13		207900	בני אדניקם שש מאות ששים וששה׃ ס
15O	2	14		207910	בני בגוי אלפים חמשים וששה׃ ס
15O	2	15		207920	בני עדין ארבע מאות חמשים וארבעה׃ ס
15O	2	16		207930	בני־אטר ליחזקיה תשעים ושמנה׃ ס
15O	2	17		207940	בני בצי שלש מאות עשרים ושלשה׃ ס
15O	2	18		207950	בני יורה מאה ושנים עשר׃ ס
15O	2	19		207960	בני חשם מאתים עשרים ושלשה׃ ס
15O	2	20		207970	בני גבר תשעים וחמשה׃ ס
15O	2	21		207980	בני בית־לחם מאה עשרים ושלשה׃ ס
15O	2	22		207990	אנשי נטפה חמשים וששה׃
15O	2	23		208000	אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה׃ ס
15O	2	24		208010	בני עזמות ארבעים ושנים׃ ס
15O	2	25		208020	בני קרית ערים כפירה ובארות שבע מאות וארבעים ושלשה׃ ס
15O	2	26		208030	בני הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד׃ ס
15O	2	27		208040	אנשי מכמס מאה עשרים ושנים׃ ס
15O	2	28		208050	אנשי בית־אל והעי מאתים עשרים ושלשה׃ ס
15O	2	29		208060	בני נבו חמשים ושנים׃ ס
15O	2	30		208070	בני מגביש מאה חמשים וששה׃ ס
15O	2	31		208080	בני עילם אחר אלף מאתים חמשים וארבעה׃ ס
15O	2	32		208090	בני חרם שלש מאות ועשרים׃ ס
15O	2	33		208100	בני־לד חדיד ואונו שבע מאות עשרים וחמשה׃ ס
15O	2	34		208110	בני ירחו שלש מאות ארבעים וחמשה׃ ס
15O	2	35		208120	בני סנאה שלשת אלפים ושש מאות ושלשים׃ ס
15O	2	36		208130	הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלשה׃ ס
15O	2	37		208140	בני אמר אלף חמשים ושנים׃ ס
15O	2	38		208150	בני פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעה׃ ס
15O	2	39		208160	בני חרם אלף ושבעה עשר׃ ס
15O	2	40		208170	הלוים בני־ישוע וקדמיאל לבני הודויה שבעים וארבעה׃ ס
15O	2	41		208180	המשררים בני אסף מאה עשרים ושמנה׃ ף
15O	2	42		208190	בני השערים בני־שלום בני־אטר בני־טלמון בני־עקוב בני חטיטא בני שבי הכל מאה שלשים ותשעה׃ ף
15O	2	43		208200	הנתינים בני־ציחא בני־חשופא בני טבעות׃
15O	2	44		208210	בני־קרס בני־סיעהא בני פדון׃
15O	2	45		208220	בני־לבנה בני־חגבה בני עקוב׃
15O	2	46		208230	בני־חגב בני־[כ= שמלי] [ק= שלמי] בני חןן׃
15O	2	47		208240	בני־גדל בני־גחר בני ראיה׃
15O	2	48		208250	בני־רצין בני־נקודא בני גזם׃
15O	2	49		208260	בני־עזא בני־פסח בני בסי׃
15O	2	50		208270	בני־אסנה בני־[כ= מעינים] [ק= מעונים] בני [כ= נפיסים] [ק= נפוסים]׃
15O	2	51		208280	בני־בקבוק בני־חקופא בני חרחור׃
15O	2	52		208290	בני־בצלות בני־מחידא בני חרשא׃
15O	2	53		208300	בני־ברקוס בני־סיסרא בני־תמח׃
15O	2	54		208310	בני נציח בני חטיפא׃
15O	2	55		208320	בני עבדי שלמה בני־סטי בני־הספרת בני פרודא׃
15O	2	56		208330	בני־יעלה בני־דרקון בני גדל׃
15O	2	57		208340	בני שפטיה בני־חטיל בני פכרת הצביים בני אמי׃
15O	2	58		208350	כל־הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים׃ ס
15O	2	59		208360	ואלה העלים מתל מלח תל חרשא כרוב אדן אמר ולא יכלו להגיד בית־אבותם וזרעם אם מישראל הם׃
15O	2	60		208370	בני־דליה בני־טוביה בני נקודא שש מאות חמשים ושנים׃ ס
15O	2	61		208380	ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על־שםם׃
15O	2	62		208390	אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן־הכהנה׃
15O	2	63		208400	ויאמר התרשתא להם אשר לא־יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים׃
15O	2	64		208410	כל־הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש־מאות ששים׃
15O	2	65		208420	מלבד עבדיהם ואמהתיהם אלה שבעת אלפים שלש מאות שלשים ושבעה ולהם משררים ומשררות מאתים׃
15O	2	66		208430	סוסיהם שבע מאות שלשים וששה פרדיהם מאתים ארבעים וחמשה׃
15O	2	67		208440	גמליהם ארבע מאות שלשים וחמשה חמרים ששת אלפים שבע מאות ועשרים׃ ף
15O	2	68		208450	ומראשי האבות בבואם לבית יהוה אשר בירושלם התנדבו לבית האלהים להעמידו על־מכונו׃
15O	2	69		208460	ככחם נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שש־רבאות ואלף ס וכסף מנים חמשת אלפים וכתנת כהנים מאה׃ ס
15O	2	70		208470	וישבו הכהנים והלוים ומן־העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל־ישראל בעריהם׃ ס
15O	3	1		208480	ויגע החדש השביעי ובני ישראל בערים ס ויאספו העם כאיש אחד אל־ירושלם׃ ס
15O	3	2		208490	ויקם ישוע בן־יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן־שאלתיאל ואחיו ויבנו את־מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש־האלהים׃
15O	3	3		208500	ויכינו המזבח על־מכונתיו כי באימה עליהם מעמי הארצות [כ= ויעל] [ק= ויעלו*] עליו עלות ליהוה עלות לבקר ולערב׃
15O	3	4		208510	ויעשו את־חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר־יום ביומו׃
15O	3	5		208520	ואחריכן עלת תמיד ולחדשים ולכל־מועדי יהוה המקדשים ולכל מתנדב נדבה ליהוה׃
15O	3	6		208530	מיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עלות ליהוה והיכל יהוה לא יסד׃
15O	3	7		208540	ויתנו־כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצדנים ולצרים להביא עצי ארזים מן־הלבנון אל־ים יפוא כרשיון כורש מלך־פרס עליהם׃ ף
15O	3	8		208550	ובשנה השנית לבואם אל־בית האלהים לירושלם בחדש השני החלו זרבבל בן־שאלתיאל וישוע בן־יוצדק ושאר אחיהם הכהנים והלוים וכל־הבאים מהשבי ירושלם ויעמידו את־הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על־מלאכת בית־יהוה׃ ף
15O	3	9		208560	ויעמד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני־יהודה כאחד לנצח על־עשה המלאכה בבית האלהים ס בני חנדד בניהם ואחיהם הלוים׃
15O	3	10		208570	ויסדו הבנים את־היכל יהוה ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות והלוים בני־אסף במצלתים להלל את־יהוה על־ידי דויד מלך־ישראל׃
15O	3	11		208580	ויענו בהלל ובהודת ליהוה כי טוב כי־לעולם חסדו על־ישראל וכל־העם הריעו תרועה גדולה בהלל ליהוה על הוסד בית־יהוה׃ ס
15O	3	12		208590	ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את־הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול׃
15O	3	13		208600	ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד־למרחוק׃ ף
15O	4	1		208610	וישמעו צרי יהודה ובנימן כי־בני הגולה בונים היכל ליהוה אלהי ישראל׃
15O	4	2		208620	ויגשו אל־זרבבל ואל־ראשי האבות ויאמרו להם נבנה עםכם כי ככם נדרוש לאלהיכם [כ= ולא] [ק= ולו] אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור המעלה אתנו פה׃
15O	4	3		208630	ויאמר להם זרבבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל לא־לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה ליהוה אלהי ישראל כאשר צונו המלך כורש מלך־פרס׃
15O	4	4		208640	ויהי עם־הארץ מרפים ידי עם־יהודה [כ= ומבלהים] [ק= ומבהלים] אותם לבנות׃
15O	4	5		208650	וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל־ימי כורש מלך פרס ועד־מלכות דריוש מלך־פרס׃
15O	4	6		208660	ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על־ישבי יהודה וירושלם׃ ס
15O	4	7		208670	ובימי ארתחששתא כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר [כ= כנותו] [ק= כנותיו] על־[כ= ארתחששתא] [ק= ארתחששת] מלך פרס וכתב* הנשתון כתוב ארמית ומתרגם ארמית׃ ף
15O	4	8		208680	רחום בעל־טעם ושמשי ספרא כתבו אגרה חדה על־ירושלם לארתחששתא מלכא כנמא׃
15O	4	9		208690	אדין רחום בעל־טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא [כ= ארכוי] [ק= ארכויא] בבליא שושנכיא [כ= דהוא] [ק= דהיא] עלמיא׃
15O	4	10		208700	ושאר אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריה די שמרין ושאר עבר־נהרה וכענת׃
15O	4	11		208710	דנה פרשגן אגרתא די שלחו עלוהי על־ארתחששתא מלכא [כ= עבדיך] [ק= עבדך] אנש עבר־נהרה וכענת׃ ף
15O	4	12		208720	ידיע להוא למלכא די יהודיא די סלקו מן־לותך עלינא אתו לירושלם קריתא מרדתא ובאישתאק בנין [כ= ושורי] [ק= ושוריא] [כ= אשכללו] [ק= שכללו] ואשיא יחיטו׃
15O	4	13		208730	כען ידיע להוא למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון מנדה־בלו והלך לא ינתנון ואפתם מלכים תהנזק׃
15O	4	14		208740	כען כל־קבל די־מלח היכלא מלחנא וערות מלכא לא אריך־לנא* למחזא על־דנה שלחנא והודענא למלכא׃
15O	4	15		208750	די יבקר בספר־דכרניא די אבהתך ותהשכח בספר דכרניא ותנדע די קריתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדןן ואשתדור עבדין בגוה מן־יומת עלמא על־דנה קריתא דך החרבת׃
15O	4	16		208760	מהודעין אנחנה למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון לקבל דנה חלק בעבר נהרא לא איתי לך׃ ף
15O	4	17		208770	פתגמא שלח מלכא על־רחום בעל־טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון די יתבין בשמרין ושאר עבר־נהרה שלם וכעת׃ ס
15O	4	18		208780	נשתונא די שלחתון עלינא מפרש קרי קדמי׃
15O	4	19		208790	ומני שים טעם ובקרו והשכחו די קריתא דך מן־יומת עלמא על־מלכין מתנשאה ומרד ואשתדור מתעבד־בה׃
15O	4	20		208800	ומלכין תקיפין הוו על־ירושלם ושליטין בכל עבר נהרה ומדה בלו והלך מתיהב להון׃
15O	4	21		208810	כען שימו טעמ* לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא עד־מני טעמא יתשם׃
15O	4	22		208820	וזהירין הוו שלו למעבד על־דנה למה ישגא חבלא להנזקת מלכין׃ ס
15O	4	23		208830	אדין מן־די פרשגן נשתונא די [כ= ארתחששתא] [ק= ארתחששת] מלכא קרי קדם־רחום ושמשי ספרא וכנותהון אזלו בבהילו לירושלמ* על־יהודיא ובטלו המו באדרע וחיל׃ ס
15O	4	24		208840	באדין בטלת עבידת בית־אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך־פרס׃ ף
15O	5	1		208850	והתנבי חגי [כ= נביאה] [ק= נביא] וזכריה בר־עדוא [כ= נביאיא] [ק= נבייא] על־יהודיא די ביהוד ובירושלם בשם אלה ישראל עליהון׃ ס
15O	5	2		208860	באדין קמו זרבבל בר־שאלתיאל וישוע בר־יוצדק ושריו למבנא בית אלהא די בירושלם ועמהון [כ= נביאיא] [ק= נבייא] די־אלהא מסעדין להון׃* ף
15O	5	3		208870	בה־זמנא אתא עליהון תתני פחת עבר־נהרה ושתר בוזני וכנותהון וכן אמרין להם מן־שם לכם טעם ביתא דנה לבנא ואשרנא דנה לשכללה׃ ס
15O	5	4		208880	אדין כנמא אמרנא להם מן־אנון שמהת גבריא די־דנה בנינא בנין׃
15O	5	5		208890	ועין אלההם הות על־שבי יהודיא ולא־בטלו המו עד־טעמא לדריוש יהך ואדין יתיבון נשתונא על־דנה׃ ף
15O	5	6		208900	פרשגן אגרתא די־שלח תתני פחת עבר־נהרה ושתר בוזני וכנותה אפרסכיא די בעבר נהרה על־דריוש מלכא׃
15O	5	7		208910	פתגמא שלחו עלוהי וכדנה כתיב בגוה לדריוש מלכא שלמא כלא׃ ס
15O	5	8		208920	ידיע להוא למלכא די־אזלנא ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא והוא מתבנא אבן גלל ואע מתשם בכתליא ועבידתא דך אספרנא מתעבדא ומצלח בידהם׃ ס
15O	5	9		208930	אדין שאלנא לשביא אלך כנמא אמרנא להם מן־שם לכם טעם ביתא דנה למבניה ואשרנא דנה לשכללה׃
15O	5	10		208940	ואף שמהתהם שאלנא להם להודעותך די נכתב שם־גבריא די בראשיהם׃ ס
15O	5	11		208950	וכנמא פתגמא התיבונא לממר אנחנא המו עבדוהי די־אלה שמיא וארעא ובנין ביתא די־הוא בנה מקדמת דנה שנין שגיאן ומלך לישראל רב בנהי ושכללה׃
15O	5	12		208960	להן מן־די הרגזו אבהתנא לאלה שמיא יהב המו ביד נבוכדנצר מלך־בבל [כ= כסדיה] [ק= כסדאה] וביתה דנה סתרה ועמה הגלי לבבל׃ ס
15O	5	13		208970	ברם בשנת חדה לכורש מלכא די בבל כורש מלכא שם טעם בית־אלהא דנה לבנא׃
15O	5	14		208980	ואף מאניא די־בית־אלהא די דהבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן־היכלא די בירושלם והיבל המו להיכלא די בבל הנפק המו כורש מלכא מן־היכלא די בבל ויהיבו לששבצר שמה די פחה שמה׃
15O	5	15		208990	ואמר־לה [כ= אלה] [ק= אל] מאניא שא אזל־אחת המו בהיכלא די בירושלם ובית אלהא יתבנא על־אתרה׃ ס
15O	5	16		209000	אדין ששבצר דך אתא יהב אשיא די־בית אלהא די בירושלם ומן־אדין ועד־כען מתבנא ולא שלם׃
15O	5	17		209010	וכען הן על־מלכא טב יתבקר* בבית גנזיא די־מלכא תמה די בבבל הן איתי די־מן־כורש מלכא שים טעם למבנא בית־אלהא דך בירושלם ורעות מלכא על־דנה ישלח עלינא׃ ס
15O	6	1		209020	באדין דריוש מלכא שם טעם ובקרו בבית ספריא די גנזיא מהחתין תמה בבבל׃
15O	6	2		209030	והשתכח באחמתא בבירתא די במדי מדינתה מגלה חדה וכן־כתיב בגוה דכרונה׃ ף
15O	6	3		209040	בשנת חדה לכורש מלכא כורש מלכא שם טעם בית־אלהא בירושלם ביתא יתבנא אתר די־דבחין דבחין ואשוהי מסובלין רומה אמין שתין פתיה אמין שתין׃
15O	6	4		209050	נדבכין די־אבן גלל תלתא ונדבך די־אע חדת ונפקתא מן־בית מלכא תתיהב׃
15O	6	5		209060	ואף מאני בית־אלהא די דהבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן־היכלא די־בירושלם והיבל לבבל יהתיבון ויהך להיכלא די־בירושלם לאתרה ותחת בבית אלהא׃ ס
15O	6	6		209070	כען תתני פחת עבר־נהרה שתר בוזני וכנותהונ* אפרסכיא די בעבר נהרה רחיקין הוו מן־תמה׃
15O	6	7		209080	שבקו לעבידת בית־אלהא דך פחת יהודיא ולשבי יהודיא בית־אלהא דך יבנון על־אתרה׃
15O	6	8		209090	ומני שים טעם למא די־תעבדון עם־שבי יהודיא אלך למבנא בית־אלהא דך ומנכסי מלכא די מדת עבר נהרה אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא לגבריא אלך די־לא לבטלא׃
15O	6	9		209100	ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרין לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח כמאמר כהניא די־בירושלם להוא מתיהב להם יום ביום די־לא שלו׃
15O	6	10		209110	די־להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי׃
15O	6	11		209120	ומני שים טעם די כל־אנש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אע מן־ביתה וזקיף יתמחא עלהי וביתה נולו יתעבד על־דנה׃
15O	6	12		209130	ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל־מלך ועם די ישלח ידה להשניה לחבלה בית־אלהא דך די בירושלם אנה דריוש שמת טעם אספרנא יתעבד׃ ף
15O	6	13		209140	אדין תתני פחת עבר־נהרה שתר בוזני וכנותהון לקבל די־שלח דריוש מלכא כנמא אספרנא עבדו׃
15O	6	14		209150	ושבי יהודיא בנין ומצלחין בנבואת חגי [כ= נביאה] [ק= נביא] וזכריה בר־עדוא ובנו ושכללו מן־טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס׃
15O	6	15		209160	ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די־היא שנת־שת למלכות דריוש מלכא׃ ף
15O	6	16		209170	ועבדו בני־ישראל כהניא ולויא ושאר בני־גלותא חנכת בית־אלהא דנה בחדוה׃
15O	6	17		209180	והקרבו לחנכת בית־אלהא דנה תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאה וצפירי עזין [כ= לחטיא] [ק= לחטאה] על־כל־ישראל תרי־עשר למנין שבטי ישראל׃
15O	6	18		209190	והקימו כהניא בפלגתהון ולויא במחלקתהון על־עבידת אלהא די בירושלם ככתב ספר משה׃ ף
15O	6	19		209200	ויעשו בני־הגולה את־הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון׃
15O	6	20		209210	כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד כלם טהורים וישחטו הפסח לכל־בני הגולה ולאחיהם הכהנים ולהם׃
15O	6	21		209220	ויאכלו בני־ישראל השבים מהגולה וכל הנבדל מטמאת גוי־הארץ אלהם לדרש ליהוה אלהי ישראל׃
15O	6	22		209230	ויעשו חג־מצות שבעת ימים בשמחה כי שמחם יהוה והסב לב מלך־אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית־האלהים אלהי ישראל׃ ף
15O	7	1		209240	ואחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא מלך־פרס עזרא בן־שריה בן־עזריה בן־חלקיה׃
15O	7	2		209250	בן־שלום בן־צדוק בן־אחיטוב׃
15O	7	3		209260	בן־אמריה בן־עזריה בן־מריות׃
15O	7	4		209270	בן־זרחיה בן־עזי בן־בקי׃
15O	7	5		209280	בן־אבישוע בן־פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן הראש׃
15O	7	6		209290	הוא עזרא עלה מבבל והוא־ספר מהיר בתורת משה אשר־נתן יהוה אלהי ישראל ויתן־לו המלך כיד־יהוה אלהיו עליו כל בקשתו׃ ף
15O	7	7		209300	ויעלו מבני־ישראל ומן־הכהנים והלוים והמשררים והשערים והנתינים אל־ירושלם בשנת־שבע לארתחשסתא המלך׃
15O	7	8		209310	ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך׃
15O	7	9		209320	כי באחד לחדש הראשון הוא יסד המעלה מבבל ובאחד לחדש החמישי בא אל־ירושלם כיד־אלהיו הטובה עליו׃
15O	7	10		209330	כי עזרא הכין לבבו לדרוש את־תורת יהוה ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט׃ ס
15O	7	11		209340	וזה פרשגן הנשתון אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הספר ספר דברי מצות־יהוה וחקיו על־ישראל׃ ף
15O	7	12		209350	ארתחשסתא מלך מלכיא לעזרא כהנא ספר דתא די־אלה שמיא גמיר וכענת׃
15O	7	13		209360	מני שים טעם די כל־מתנדב במלכותי מן־עמה ישראל וכהנוהי ולויא למהך לירושלם עמך יהך׃
15O	7	14		209370	כל־קבל די מן־קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח לבקרא על־יהוד ולירושלם בדת אלהך די בידך׃
15O	7	15		209380	ולהיבלה כסף ודהב די־מלכא ויעטוהי התנדבו לאלה ישראל די בירושלם משכנה׃
15O	7	16		209390	וכל כסף ודהב די תהשכח בכל מדינת בבל עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין לבית אלההם די בירושלם׃
15O	7	17		209400	כל־קבל דנה אספרנא תקנא בכספא דנה תורין דכרין אמרין ומנחתהון ונסכיהון ותקרב המו על־מדבחה די בית אלהכם די בירושלם׃
15O	7	18		209410	ומה די [כ= עליך] [ק= עלך] ועל־[כ= אחיך] [ק= אחך] ייטב* בשאר כספא ודהבה למעבד כרעות אלהכם תעבדון׃
15O	7	19		209420	ומאניא די־מתיהבין לך לפלחן בית אלהך השלם קדם אלה ירושלם׃
15O	7	20		209430	ושאר חשחות בית אלהך די יפל־לך למנתן תנתן מן־בית גנזי מלכא׃
15O	7	21		209440	ומני אנה ארתחשסתא מלכא שים טעם לכל גזבריא די בעבר נהרה די כל־די ישאלנכון עזרא כהנה ספר דתא די־אלה שמיא אספרנא יתעבד׃
15O	7	22		209450	עד־כסף ככרין מאה ועד־חנטין כרין מאה ועד־חמר בתין מאה ועד־בתין משח מאה ומלח די־לא כתב׃
15O	7	23		209460	כל־די מן־טעם אלה שמיא יתעבד אדרזדא לבית אלה שמיא די־למה להוא קצף על־מלכות מלכא ובנוהי׃
15O	7	24		209470	ולכם מהודעין די כל־כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלהא דנה מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם׃
15O	7	25		209480	ואנת עזרא כחכמת אלהך די־בידך מני שפטין ודינין די־להון [כ= דאנין] [ק= דאינין] לכל־עמה די בעבר נהרה לכל־ידעי דתי אלהך ודי לא ידע תהודעון׃
15O	7	26		209490	וכל־די־לא להוא עבד דתא די־אלהך ודתא די מלכא אספרנא דינה להוא מתעבד מנה הן למות הן [כ= לשרשו] [ק= לשרשי] הן־לענש נכסין ולאסורין׃ ף
15O	7	27		209500	ברוך יהוה אלהי אבותינו אשר נתן כזאת בלב המלך לפאר את־בית יהוה אשר בירושלם׃
15O	7	28		209510	ועלי הטה־חסד לפני המלך ויועציו ולכל־שרי המלך הגברים ואני התחזקתי כיד־יהוה אלהי עלי ואקבצה מישראל ראשים לעלות עמי׃ ף
15O	8	1		209520	ואלה ראשי אבתיהם והתיחשם העלים עמי במלכות ארתחשסתא המלך מבבל׃ ס
15O	8	2		209530	מבני פינחס גרשם ס מבני איתמר דניאל ס מבני דויד חטוש׃ ס
15O	8	3		209540	מבני שכניה ס מבני פרעש זכריה ועמו התיחש לזכרים מאה וחמשים׃ ס
15O	8	4		209550	מבני פחת מואב אליהועיני בן־זרחיה ועמו מאתים הזכרים׃ ס
15O	8	5		209560	מבני שכניה בן־יחזיאל ועמו שלש מאות הזכרים׃ ס
15O	8	6		209570	ומבני עדין עבד בן־יונתן ועמו חמשים הזכרים׃ ס
15O	8	7		209580	ומבני עילם ישעיה בן־עתליה ועמו שבעים הזכרים׃ ס
15O	8	8		209590	ומבני שפטיה זבדיה בן־מיכאל ועמו שמנים הזכרים׃ ס
15O	8	9		209600	מבני יואב עבדיה בן־יחיאל ועמו מאתים ושמנה עשר הזכרים׃ ס
15O	8	10		209610	ומבני שלומית בן־יוספיה ועמו מאה וששים הזכרים׃ ס
15O	8	11		209620	ומבני בבי זכריה בן־בבי ועמו עשרים ושמנה הזכרים׃ ס
15O	8	12		209630	ומבני עזגד יוחןן בן־הקטן ועמו מאה ועשרה הזכרים׃ ס
15O	8	13		209640	ומבני אדניקם אחרנים ואלה שמותם אליפלט יעיאל ושמעיה ועמהם ששים הזכרים׃ ס
15O	8	14		209650	ומבני בגוי עותי [כ= וזבוד] [ק= וזכור] ועמו שבעים הזכרים׃ ף
15O	8	15		209660	ואקבצם אל־הנהר הבא אל־אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא־מצאתי שם׃
15O	8	16		209670	ואשלחה לאליעזר לאריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן ולזכריה ולמשלם ראשים וליויריב ולאלנתן מבינים׃*
15O	8	17		209680	[כ= ואוצאה] [ק= ואצוה*] אותם על־אדו הראש בכספיא המקום ואשימה בפיהם דברים לדבר אל־אדו אחיו [כ= הנתונים] [ק= הנתינים] בכספיא המקום להביא־לנו משרתים לבית אלהינו׃
15O	8	18		209690	ויביאו לנו כיד־אלהינו הטובה עלינו איש שכל מבני מחלי בן־לוי בן־ישראל ושרביה ובניו ואחיו שמנה עשר׃
15O	8	19		209700	ואת־חשביה ואתו ישעיה מבני מררי אחיו ובניהם עשרים׃ ס
15O	8	20		209710	ומן־הנתינים שנתן דויד והשרים לעבדת הלוים נתינים מאתים ועשרים כלם נקבו בשמות׃
15O	8	21		209720	ואקרא שם צום על־הנהר אהוא להתענות לפני אלהינו לבקש ממנו דרך ישרה לנו ולטפנו ולכל־רכושנו׃
15O	8	22		209730	כי בשתי לשאול מן־המלך חיל ופרשים לעזרנו מאויב בדרך כי־אמרנו למלך לאמר יד־אלהינו על־כל־מבקשיו לטובה ועזו ואפו על כל־עזביו׃
15O	8	23		209740	ונצומה ונבקשה מאלהינו על־זאת ויעתר לנו׃
15O	8	24		209750	ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר לשרביה חשביה ועמהם מאחיהם עשרה׃
15O	8	25		209760	[כ= ואשקולה] [ק= ואשקלה] להם את־הכסף ואת־הזהב ואת־הכלים תרומת בית־אלהינו ההרימו המלך ויעציו ושריו וכל־ישראל הנמצאים׃
15O	8	26		209770	ואשקלה על־ידם כסף ככרים שש־מאות וחמשים וכלי־כסף מאה לככרים זהב מאה ככר׃
15O	8	27		209780	וכפרי זהב עשרים לאדרכנים אלף וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודת כזהב׃
15O	8	28		209790	ואמרה אלהם אתם קדש ליהוה והכלים קדש והכסף והזהב נדבה ליהוה אלהי אבתיכם׃
15O	8	29		209800	שקדו ושמרו עד־תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי־האבות לישראל בירושלם הלשכות בית יהוה׃
15O	8	30		209810	וקבלו הכהנים והלוים משקל הכסף והזהב והכלים להביא לירושלם לבית אלהינו׃ ף
15O	8	31		209820	ונסעה מנהר אהוא בשנים עשר לחדש הראשון ללכת ירושלם ויד־אלהינו היתה עלינו ויצילנו מכף אויב ואורב על־הדרך׃
15O	8	32		209830	ונבוא ירושלם ונשב שם ימים שלשה׃
15O	8	33		209840	וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו על יד־מרמות בן־אוריה הכהן ועמו אלעזר בן־פינחס ועמהם יוזבד בן־ישוע ונועדיה בן־בנוי הלוים׃
15O	8	34		209850	במספר במשקל לכל ויכתב כל־המשקל בעת ההיא׃ ף
15O	8	35		209860	הבאים מהשבי בני־הגולה הקריבו עלות לאלהי ישראל פרים שנים־עשר על־כל־ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה ליהוה׃ ף
15O	8	36		209870	ויתנו את־דתי המלך לאחשדרפני המלך ופחוות עבר הנהר ונשאו את־העם ואת־בית־האלהים׃ ס
15O	9	1		209880	וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא־נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי׃
15O	9	2		209890	כי־נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה* במעל הזה ראשונה׃ ס
15O	9	3		209900	וכשמעי את־הדבר הזה קרעתי את־בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משוםם׃
15O	9	4		209910	ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי־ישראל על מעל הגולה ואני ישב משוםם עד למנחת הערב׃
15O	9	5		209920	ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על־ברכי ואפרשה כפי אל־יהוה אלהי׃
15O	9	6		209930	ואמרה אלהי בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים׃
15O	9	7		209940	מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים כהיום הזה׃
15O	9	8		209950	ועתה כמעט־רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו להשאיר לנו פליטה ולתת־לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו׃
15O	9	9		209960	כי־עבדים אנחנו ובעבדתנו* לא עזבנו אלהינו ויט־עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת־לנו מחיה לרוםם את־בית אלהינו ולהעמיד את־חרבתיו ולתת־לנו גדר ביהודה ובירושלם׃ ס
15O	9	10		209970	ועתה מה־נאמר אלהינו אחרי־זאת כי עזבנו מצותיך׃
15O	9	11		209980	אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל־פה בטמאתם׃
15O	9	12		209990	ועתה בנותיכם אל־תתנו לבניהם ובנתיהם אל־תשאו לבניכם ולא־תדרשו שלםם וטובתם עד־עולם למען תחזקו ואכלתם את־טוב הארץ והורשתם לבניכם עד־עולם׃
15O	9	13		210000	ואחרי כל־הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדלה כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת׃
15O	9	14		210010	הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף־בנו עד־כלה לאין שארית ופליטה׃ ף
15O	9	15		210020	יהוה אלהי ישראל צדיק אתה כי־נשארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על־זאת׃ ף
15O	10	1		210030	וכהתפלל* עזרא וכהתודתו בכה ומתנפל לפני בית האלהים נקבצו אליו מישראל קהל רב־מאד אנשים ונשים וילדים כי־בכו העם הרבה־בכה׃ ס
15O	10	2		210040	ויען שכניה בן־יחיאל מבני [כ= עולם] [ק= עילם] ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש־מקוה לישראל על־זאת׃
15O	10	3		210050	ועתה נכרת־ברית לאלהינו להוציא כל־נשים והנולד מהם בעצת אדני והחרדים במצות אלהינו וכתורה יעשה׃
15O	10	4		210060	קום כי־עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה׃ ף
15O	10	5		210070	ויקם עזרא וישבע את־שרי הכהנים הלוים וכל־ישראל לעשות כדבר הזה וישבעו׃
15O	10	6		210080	ויקם עזרא מלפני בית האלהים וילך אל־לשכת יהוחןן בן־אלישיב וילך שם לחם לא־אכל ומים לא־שתה כי מתאבל על־מעל הגולה׃ ס
15O	10	7		210090	ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם׃
15O	10	8		210100	וכל אשר לא־יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל־רכושו והוא יבדל מקהל הגולה׃ ס
15O	10	9		210110	ויקבצו כל־אנשי־יהודה ובנימן ירושלם לשלשת הימים הוא חדש התשיעי בעשרים בחדש וישבו כל־העם ברחוב בית האלהים מרעידים על־הדבר ומהגשמים׃ ף
15O	10	10		210120	ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותשיבו נשים נכריות להוסיף על־אשמת ישראל׃
15O	10	11		210130	ועתה תנו תודה ליהוה אלהי־אבתיכם ועשו רצונו והבדלו מעמי הארץ ומן־הנשים הנכריות׃
15O	10	12		210140	ויענו כל־הקהל ויאמרו קול גדול כן [כ= כדבריך] [ק= כדברך] עלינו לעשות׃
15O	10	13		210150	אבל העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ והמלאכה לא־ליום אחד ולא לשנים כי־הרבינו לפשע בדבר הזה׃
15O	10	14		210160	יעמדו־נא שרינו לכל־הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני־עיר ועיר ושפטיה עד להשיב חרון אף־אלהינו ממנו עד לדבר הזה׃ ף
15O	10	15		210170	אך יונתן בן־עשהאל ויחזיה בן־תקוה עמדו על־זאת ומשלם ושבתי הלוי עזרם׃
15O	10	16		210180	ויעשו־כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם וכלם בשמות וישבו ביום אחד לחדש העשירי לדריוש הדבר׃
15O	10	17		210190	ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות עד יום אחד לחדש הראשון׃ ף
15O	10	18		210200	וימצא מבני הכהנים אשר השיבו נשים נכריות מבני ישוע בן־יוצדק ואחיו מעשיה ואליעזר ויריב וגדליה׃
15O	10	19		210210	ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל־צאן על־אשמתם׃ ס
15O	10	20		210220	ומבני אמר חנני וזבדיה׃ ס
15O	10	21		210230	ומבני חרם מעשיה ואליה ושמעיה ויחיאל ועזיה׃
15O	10	22		210240	ומבני פשחור אליועיני מעשיה ישמעאל נתנאל יוזבד ואלעשה׃ ס
15O	10	23		210250	ומן־הלוים יוזבד ושמעי וקליה הוא קליטא פתחיה יהודה ואליעזר׃ ס
15O	10	24		210260	ומן־המשררים אלישיב ומן־השערים שלם וטלם ואורי׃ ס
15O	10	25		210270	ומישראל מבני פרעש רמיה ויזיה ומלכיה ומימן ואלעזר ומלכיה ובניה׃ ס
15O	10	26		210280	ומבני עילם מתניה זכריה ויחיאל ועבדי וירמות ואליה׃ ס
15O	10	27		210290	ומבני זתוא אליועני אלישיב מתניה וירמות וזבד ועזיזא׃ ס
15O	10	28		210300	ומבני בבי יהוחןן חנניה זבי עתלי׃ ס
15O	10	29		210310	ומבני בני משלם מלוך ועדיה ישוב ושאל [כ= ירמות] [ק= ורמות]׃ ס
15O	10	30		210320	ומבני פחת מואב עדנא וכלל בניה מעשיה מתניה בצלאל ובנוי ומנשה׃ ס
15O	10	31		210330	ובני חרם אליעזר ישיה מלכיה שמעיה שמעון׃
15O	10	32		210340	בנימן מלוך שמריה׃ ס
15O	10	33		210350	מבני חשם מתני מתתה זבד אליפלט ירמי מנשה שמעי׃ ס
15O	10	34		210360	מבני בני מעדי עמרם ואואל׃ ס
15O	10	35		210370	בניה בדיה [כ= כלהי] [ק= כלוהו]׃
15O	10	36		210380	וניה מרמות אלישיב׃
15O	10	37		210390	מתניה מתני [כ= ויעשו] [ק= ויעשי]׃
15O	10	38		210400	ובני ובנוי שמעי׃
15O	10	39		210410	ושלמיה ונתן ועדיה׃
15O	10	40		210420	מכנדבי ששי שרי׃
15O	10	41		210430	עזראל ושלמיהו שמריה׃
15O	10	42		210440	שלום אמריה יוסף׃ ס
15O	10	43		210450	מבני נבו יעיאל מתתיה זבד זבינא [כ= ידו] [ק= ידי] ויואל בניה׃
15O	10	44		210460	כל־אלה [כ= נשאו] [ק= נשאו] נשים נכריות ויש מהם נשים וישימו בנים׃ ף
16O	1	1		210470	דברי נחמיה בן־חכליה ויהי בחדש־[כ= כסלו] [ק= כסליו] שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה׃
16O	1	2		210480	ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על־היהודים הפליטה אשר־נשארו מן־השבי ועל־ירושלם׃
16O	1	3		210490	ויאמרו לי הנשארים אשר־נשארו מן־השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש׃
16O	1	4		210500	ויהי כשמעי את־הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל לפני אלהי השמים׃
16O	1	5		210510	ואמר אנא יהוה אלהי השמים האל הגדול והנורא שמר הברית וחסד לאהביו ולשמרי מצותיו׃
16O	1	6		210520	תהי נא אזנך־קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל־תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יוםם ולילה על־בני ישראל עבדיך ומתודה על־חטאות בני־ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית־אבי חטאנו׃
16O	1	7		210530	חבל חבלנו לך ולא־שמרנו את־המצות ואת־החקים ואת־המשפטים אשר צוית את־משה עבדך׃
16O	1	8		210540	זכר־נא את־הדבר אשר צוית את־משה עבדך לאמר אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים׃
16O	1	9		210550	ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אם־יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם [כ= והבואתים] [ק= והביאותים] אל־המקום אשר בחרתי לשכן את־שמי שם׃
16O	1	10		210560	והם עבדיך ועמך אשר פדית בכחך הגדול ובידך החזקה׃
16O	1	11		210570	אנא אדני תהי נא אזנך־קשבת אל־תפלת עבדך ואל־תפלת עבדיך החפצים ליראה את־שמך והצליחה־נא לעבדך היום ותנהו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך׃ ף
16O	2	1		210580	ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את־היין ואתנה למלך ולא־הייתי רע לפניו׃
16O	2	2		210590	ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי־אם רע לב ואירא הרבה מאד׃
16O	2	3		210600	ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא־ירעו פני אשר העיר בית־קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש׃ ס
16O	2	4		210610	ויאמר לי המלך על־מה־זה אתה מבקש ואתפלל אל־אלהי השמים׃
16O	2	5		210620	ואמר למלך אם־על־המלך טוב ואם־ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל־יהודה אל־עיר קברות אבתי ואבננה׃
16O	2	6		210630	ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד־מתי יהיה מהלךך ומתי תשוב וייטב לפני־המלך וישלחני ואתנה לו זמן׃
16O	2	7		210640	ואומר למלך אם־על־המלך טוב אגרות יתנו־לי על־פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר־אבוא אל־יהודה׃
16O	2	8		210650	ואגרת אל־אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן־לי עצים לקרות את־שערי הבירה אשר־לבית ולחומת העיר ולבית אשר־אבוא אליו ויתן־לי המלך כיד־אלהי הטובה עלי׃
16O	2	9		210660	ואבוא אל־פחוות* עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים׃ ף
16O	2	10		210670	וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר־בא אדם לבקש טובה לבני ישראל׃
16O	2	11		210680	ואבוא אל־ירושלם ואהי־שם ימים שלשה׃
16O	2	12		210690	ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא־הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל־לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם־הבהמה אשר אני רכב בה׃
16O	2	13		210700	ואצאה בשער־הגיא לילה ואל־פני עין התנין ואל־שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר־[כ= המפרוצים] [ק= הם] [ק= פרוצים] ושעריה אכלו באש׃
16O	2	14		210710	ואעבר אל־שער העין ואל־ברכת המלך ואין־מקום לבהמה לעבר תחתי׃
16O	2	15		210720	ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב׃
16O	2	16		210730	והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד־כן לא הגדתי׃
16O	2	17		210740	ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את־חומת ירושלם ולא־נהיה עוד חרפה׃
16O	2	18		210750	ואגיד להם את־יד אלהי אשר־היא טובה עלי ואף־דברי המלך אשר אמר־לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה׃ ף
16O	2	19		210760	וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה־הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים׃
16O	2	20		210770	ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין־חלק וצדקה וזכרון בירושלם׃
16O	3	1		210780	ויקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים ויבנו את־שער הצאן המה קדשוהו ויעמידו דלתתיו ועד־מגדל המאה קדשוהו עד מגדל חננאל׃ ס
16O	3	2		210790	ועל־ידו בנו אנשי ירחו ס ועל־ידו בנה זכור בן־אמרי׃ ס
16O	3	3		210800	ואת שער הדגים בנו בני הסנאה המה קרוהו ויעמידו דלתתיו מנעוליו ובריחיו׃ ס
16O	3	4		210810	ועל־ידם החזיק מרמות בן־אוריה בן־הקוץ ס ועל־ידם החזיק משלם בן־ברכיה בן־משיזבאל ס ועל־ידם החזיק צדוק בן־בענא׃ ס
16O	3	5		210820	ועל־ידם החזיקו התקועים ואדיריהם לא־הביאו צורם בעבדת אדניהם׃ ס
16O	3	6		210830	ואת שער הישנה החזיקו יוידע בן־פסח ומשלם בן־בסודיה המה קרוהו ויעמידו דלתתיו ומנעליו ובריחיו׃ ס
16O	3	7		210840	ועל־ידם החזיק מלטיה הגבעני וידון המרנתי אנשי גבעון והמצפה לכסא פחת עבר הנהר׃ ס
16O	3	8		210850	על־ידו החזיק עזיאל בן־חרהיה צורפים ס ועל־ידו החזיק חנניה בן־הרקחים ויעזבו ירושלם עד החומה הרחבה׃ ס
16O	3	9		210860	ועל־ידם החזיק רפיה בן־חור שר חצי פלך ירושלם׃ ס
16O	3	10		210870	ועל־ידם החזיק ידיה בן־חרומף ונגד ביתו ס ועל־ידו החזיק חטוש בן־חשבניה׃
16O	3	11		210880	מדה שנית החזיק מלכיה בן־חרם וחשוב בן־פחת מואב ואת מגדל התנורים׃ ס
16O	3	12		210890	ועל־ידו החזיק שלום בן־הלוחש שר חצי פלך ירושלם הוא ובנותיו׃ ס
16O	3	13		210900	את שער הגיא החזיק חנון וישבי זנוח המה בנוהו ויעמידו דלתתיו מנעליו ובריחיו ואלף אמה בחומה עד שער השפות׃
16O	3	14		210910	ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן־רכב שר פלך בית־הכרם הוא יבננו ויעמיד דלתתיו מנעליו ובריחיו׃ ס
16O	3	15		210920	ואת שער העין החזיק שלון בן־כל־חזה שר פלך המצפה הוא יבננו ויטללנו [כ= ויעמידו] [ק= ויעמיד] דלתתיו מנעליו ובריחיו ואת חומת ברכת השלח לגן־המלך ועד־המעלות היורדות מעיר דויד׃ ס
16O	3	16		210930	אחריו החזיק נחמיה בן־עזבוק שר חצי פלך בית־צור עד־נגד קברי דויד ועד־הברכה העשויה ועד בית הגברים׃ ס
16O	3	17		210940	אחריו החזיקו הלוים רחום בן־בני על־ידו החזיק חשביה שר־חצי־פלך קעילה לפלכו׃ ס
16O	3	18		210950	אחריו החזיקו אחיהם בוי בן־חנדד שר חצי פלך קעילה׃ ס
16O	3	19		210960	ויחזק על־ידו עזר בן־ישוע שר המצפה מדה שנית מנגד עלת הנשק המקצע׃ ס
16O	3	20		210970	אחריו החרה החזיק ברוך בן־[כ= זבי] [ק= זכי] מדה שנית מן־המקצוע עד־פתח בית אלישיב הכהן הגדול׃ ס
16O	3	21		210980	אחריו החזיק מרמות בן־אוריה בן־הקוץ מדה שנית מפתח בית אלישיב ועד־תכלית בית אלישיב׃ ס
16O	3	22		210990	ואחריו החזיקו הכהנים אנשי הככר׃
16O	3	23		211000	אחריו החזיק בנימן וחשוב נגד ביתם ס אחריו החזיק עזריה בן־מעשיה בן־ענניה אצל ביתו׃ ס
16O	3	24		211010	אחריו החזיק בנוי בן־חנדד מדה שנית מבית עזריה עד־המקצוע ועד־הפנה׃
16O	3	25		211020	פלל בן־אוזי מנגד המקצוע והמגדל היוצא מבית המלך העליון אשר לחצר המטרה אחריו פדיה בן־פרעש׃ ס
16O	3	26		211030	והנתינים היו ישבים בעפל עד נגד שער המים למזרח והמגדל היוצא׃ ס
16O	3	27		211040	אחריו החזיקו התקעים מדה שנית מנגד המגדל הגדול היוצא ועד חומת העפל׃
16O	3	28		211050	מעל שער הסוסים החזיקו הכהנים איש לנגד ביתו׃ ס
16O	3	29		211060	אחריו החזיק צדוק בן־אמר נגד ביתו ס ואחריו החזיק שמעיה בן־שכניה שמר שער המזרח׃ ס
16O	3	30		211070	[כ= אחרי] [ק= אחריו] החזיק חנניה בן־שלמיה וחנון בן־צלף הששי מדה שני ס אחריו החזיק משלם בן־ברכיה נגד נשכתו׃ ס
16O	3	31		211080	[כ= אחרי] [ק= אחריו] החזיק מלכיה בן־הצרפי עד־בית הנתינים והרכלים נגד שער המפקד ועד עלית הפנה׃
16O	3	32		211090	ובין עלית הפנה לשער הצאן החזיקו הצרפים והרכלים׃ ף
16O	3	33		211100	ויהי כאשר שמע סנבלט כי־אנחנו בונים את־החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על־היהודים׃
16O	3	34		211110	ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את־האבנים מערמות העפר והמה שרופות׃
16O	3	35		211120	וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר־הם בונים אם־יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם׃ ף
16O	3	36		211130	שמע אלהינו כי־היינו בוזה והשב חרפתם אל־ראשם ותנם לבזה בארץ שביה׃
16O	3	37		211140	ואל־תכס על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים׃
16O	3	38		211150	ונבנה את־החומה ותקשר כל־החומה עד־חציה ויהי לב לעם לעשות׃ ף
16O	4	1		211160	ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי־עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי־החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד׃
16O	4	2		211170	ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה׃
16O	4	3		211180	ונתפלל אל־אלהינו ונעמיד משמר עליהם יוםם ולילה מפניהם׃
16O	4	4		211190	ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה׃
16O	4	5		211200	ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר־נבוא אל־תוכם והרגנום והשבתנו את־המלאכה׃
16O	4	6		211210	ויהי כאשר־באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל־המקמות אשר־תשובו עלינו׃
16O	4	7		211220	ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה [כ= בצחחיים] [ק= בצחיחים] ואעמיד את־העם למשפחות עם־חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם׃
16O	4	8		211230	וארא ואקום ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם אל־תיראו מפניהם את־אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על־אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם׃ ף
16O	4	9		211240	ויהי כאשר־שמעו אויבינו כי־נודע* לנו ויפר האלהים את־עצתם [כ= ונשוב] [ק= ונשב] כלנו אל־החומה איש אל־מלאכתו׃
16O	4	10		211250	ויהי מן־היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל־בית יהודה׃
16O	4	11		211260	הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח׃
16O	4	12		211270	והבונים איש חרבו אסורים על־מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי׃
16O	4	13		211280	ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על־החומה רחוקים איש מאחיו׃
16O	4	14		211290	במקום אשר תשמעו את־קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו׃
16O	4	15		211300	ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים׃
16O	4	16		211310	גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו־לנו הלילה משמר והיום מלאכה׃
16O	4	17		211320	ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין־אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים׃ ס
16O	5	1		211330	ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל־אחיהם היהודים׃
16O	5	2		211340	ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה׃
16O	5	3		211350	ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב׃
16O	5	4		211360	ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו׃
16O	5	5		211370	ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את־בנינו ואת־בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים׃
16O	5	6		211380	ויחר לי מאד כאשר שמעתי את־זעקתם ואת הדברים האלה׃
16O	5	7		211390	וימלך לבי עלי ואריבה את־החרים ואת־הסגנים ואמרה להם משא* איש־באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה׃
16O	5	8		211400	ואמרה להם אנחנו קנינו את־אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם־אתם תמכרו את־אחיכם ונמכרו־לנו ויחרישו ולא מצאו דבר׃ ס
16O	5	9		211410	[כ= ויאמר] [ק= ואומר*] לא־טוב הדבר אשר־אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו׃
16O	5	10		211420	וגם־אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה־נא את־המשא הזה׃
16O	5	11		211430	השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם׃
16O	5	12		211440	ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את־הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה׃
16O	5	13		211450	גם־חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את־כל־האיש אשר לא־יקים את־הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל־הקהל אמן ויהללו את־יהוה ויעש העם כדבר הזה׃
16O	5	14		211460	גם מיום אשר־צוה אתי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי׃
16O	5	15		211470	והפחות הראשנים אשר־לפני הכבידו על־העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף־שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על־העם ואני לא־עשיתי כן מפני יראת אלהים׃
16O	5	16		211480	וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל־נערי קבוצים שם על־המלאכה׃
16O	5	17		211490	והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן־הגוים אשר־סביבתינו על־שלחני׃
16O	5	18		211500	ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש־בררות וצפרים נעשו־לי ובין עשרת ימים בכל־יין להרבה ועם־זה לחם הפחה לא בקשתי כי־כבדה העבדה על־העם הזה׃
16O	5	19		211510	זכרה־לי אלהי לטובה כל אשר־עשיתי על־העם הזה׃ ף
16O	6	1		211520	ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את־החומה ולא־נותר בה פרץ גם עד־העת ההיא דלתות לא־העמדתי בשערים׃
16O	6	2		211530	וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו והמה חשבים לעשות לי רעה׃
16O	6	3		211540	ואשלחה עליהם מלאכים לאמר מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת המלאכה כאשר ארפה וירדתי אליכם׃
16O	6	4		211550	וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים ואשיב אותם כדבר הזה׃ ס
16O	6	5		211560	וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את־נערו ואגרת פתוחה בידו׃
16O	6	6		211570	כתוב בה בגוים נשמע וגשמו אמר אתה והיהודים חשבים למרוד על־כן אתה בונה החומה ואתה הוה להם למלך כדברים האלה׃
16O	6	7		211580	וגם־נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר מלך ביהודה ועתה ישמע למלך כדברים האלה ועתה לכה ונועצה יחדו׃ ס
16O	6	8		211590	ואשלחה אליו לאמר לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר כי מלבך אתה בודאם
16O	6	9		211600	כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן־המלאכה ולא תעשה ועתה חזק את־ידי׃
16O	6	10		211610	ואני־באתי בית שמעיה בן־דליה בן־מהיטבאל והוא עצור ויאמר נועד אל־בית האלהים אל־תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל כי באים להרגך ולילה באים להרגך׃
16O	6	11		211620	ואמרה האיש כמוני יברח ומי כמוני אשר־יבוא אל־ההיכל וחי לא אבוא׃
16O	6	12		211630	ואכירה והנה לא־אלהים שלחו כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו׃
16O	6	13		211640	למען שכור הוא למען־אירא ואעשה־כן וחטאתי והיה להם לשם רע למען יחרפוני׃ ף
16O	6	14		211650	זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים אשר היו מיראים אותי׃
16O	6	15		211660	ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום׃ ף
16O	6	16		211670	ויהי כאשר שמעו כל־אויבינו ויראו כל־הגוים אשר סביבתינו ויפלו מאד בעיניהם וידעו כי מאת אלהינו נעשתה המלאכה הזאת׃
16O	6	17		211680	גם בימים ההם מרבים חרי יהודה אגרתיהם הולכות על־טוביה ואשר לטוביה באות אליהם׃
16O	6	18		211690	כי־רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי־חתן הוא לשכניה בן־ארח ויהוחןן בנו לקח את־בת־משלם בן ברכיה׃
16O	6	19		211700	גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני׃
16O	7	1		211710	ויהי כאשר נבנתה החומה ואעמיד הדלתות ויפקדו* השוערים והמשררים והלוים׃
16O	7	2		211720	ואצוה את־חנני אחי ואת־חנניה שר הבירה על־ירושלם כי־הוא כאיש אמת וירא את־האלהים מרבים׃
16O	7	3		211730	[כ= ויאמר] [ק= ואמר] להם לא יפתחו שערי ירושלם עד־חם השמש ועד הם עמדים יגיפו הדלתות ואחזו והעמיד משמרות ישבי ירושלם איש במשמרו ואיש נגד ביתו׃
16O	7	4		211740	והעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים׃
16O	7	5		211750	ויתן אלהי אל־לבי ואקבצה את־החרים ואת־הסגנים ואת־העם להתיחש ואמצא ספר היחש העולים בראשונה ואמצא כתוב בו׃ ף
16O	7	6		211760	אלה בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל וישובו לירושלם וליהודה איש לעירו׃
16O	7	7		211770	הבאים עם־זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן מספרת בגוי נחום בענה מספר אנשי עם ישראל׃ ס
16O	7	8		211780	בני פרעש אלפים מאה ושבעים ושנים׃ ס
16O	7	9		211790	בני שפטיה שלש מאות שבעים ושנים׃ ס
16O	7	10		211800	בני ארח שש מאות חמשים ושנים׃ ס
16O	7	11		211810	בני־פחת מואב לבני ישוע ויואב אלפים ושמנה מאות שמנה עשר׃ ס
16O	7	12		211820	בני עילם אלף מאתים חמשים וארבעה׃ ס
16O	7	13		211830	בני זתוא שמנה מאות ארבעים וחמשה׃ ס
16O	7	14		211840	בני זכי שבע מאות וששים׃ ס
16O	7	15		211850	בני בנוי שש מאות ארבעים ושמנה׃ ס
16O	7	16		211860	בני בבי שש מאות עשרים ושמנה׃ ס
16O	7	17		211870	בני עזגד אלפים שלש מאות עשרים ושנים׃ ס
16O	7	18		211880	בני אדניקם שש מאות ששים ושבעה׃ ס
16O	7	19		211890	בני בגוי אלפים ששים ושבעה׃ ס
16O	7	20		211900	בני עדין שש מאות חמשים וחמשה׃ ס
16O	7	21		211910	בני־אטר לחזקיה תשעים ושמנה׃ ס
16O	7	22		211920	בני חשם שלש מאות עשרים ושמנה׃ ס
16O	7	23		211930	בני בצי שלש מאות עשרים וארבעה׃ ס
16O	7	24		211940	בני חריף מאה שנים עשר׃ ס
16O	7	25		211950	בני גבעונ* תשעים וחמשה׃ ס
16O	7	26		211960	אנשי בית־לחם ונטפה מאה שמנים ושמנה׃ ס
16O	7	27		211970	אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה׃ ס
16O	7	28		211980	אנשי בית־עזמות ארבעים ושנים׃ ס
16O	7	29		211990	אנשי קרית יערים כפירה ובארות שבע מאות ארבעים ושלשה׃ ס
16O	7	30		212000	אנשי הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד׃ ס
16O	7	31		212010	אנשי מכמס מאה ועשרים ושנים׃ ס
16O	7	32		212020	אנשי בית־אל והעי מאה עשרים ושלשה׃ ס
16O	7	33		212030	אנשי נבו אחר חמשים ושנים׃ ס
16O	7	34		212040	בני עילם אחר אלף מאתים חמשים וארבעה׃ ס
16O	7	35		212050	בני חרם שלש מאות ועשרים׃ ס
16O	7	36		212060	בני ירחו שלש מאות ארבעים וחמשה׃ ס
16O	7	37		212070	בני־לד חדיד ואונו שבע מאות ועשרים ואחד׃ ס
16O	7	38		212080	בני סנאה שלשת אלפים תשע מאות ושלשים׃ ף
16O	7	39		212090	הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלשה׃ ס
16O	7	40		212100	בני אמר אלף חמשים ושנים׃ ס
16O	7	41		212110	בני פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעה׃ ס
16O	7	42		212120	בני חרם אלף שבעה עשר׃ ף
16O	7	43		212130	הלוים בני־ישוע לקדמיאל לבני להודוה שבעים וארבעה׃ ס
16O	7	44		212140	המשררים בני אסף מאה ארבעים ושמנה׃ ס
16O	7	45		212150	השערים בני־שלום בני־אטר בני־טלמן בני־עקוב בני חטיטא בני שבי מאה שלשים ושמנה׃ ס
16O	7	46		212160	הנתינים בני־צחא בני־חשפא בני טבעות׃
16O	7	47		212170	בני־קירס בני־סיעא בני פדון׃
16O	7	48		212180	בני־לבנה בני־חגבה בני שלמי׃
16O	7	49		212190	בני־חןן בני־גדל בני־גחר׃
16O	7	50		212200	בני־ראיה בני־רצין בני נקודא׃
16O	7	51		212210	בני־גזם בני־עזא בני פסח׃
16O	7	52		212220	בני־בסי בני־מעונים בני [כ= נפושסים] [ק= נפישסים]׃
16O	7	53		212230	בני־בקבוק בני־חקופא בני חרחור׃
16O	7	54		212240	בני־בצלית בני־מחידא בני חרשא׃
16O	7	55		212250	בני־ברקוס בני־סיסרא בני־תמח׃
16O	7	56		212260	בני נציח בני חטיפא׃
16O	7	57		212270	בני עבדי שלמה בני־סוטי בני־סופרת בני פרידא׃
16O	7	58		212280	בני־יעלא בני־דרקון בני גדל׃
16O	7	59		212290	בני שפטיה בני־חטיל בני פכרת הצביים בני אמון׃
16O	7	60		212300	כל־הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים׃ ף
16O	7	61		212310	ואלה העולימ* מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית־אבותם וזרעם אם מישראל הם׃
16O	7	62		212320	בני־דליה בני־טוביה בני נקודא שש מאות וארבעים ושנים׃ ס
16O	7	63		212330	ומן־הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על־שםם׃
16O	7	64		212340	אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצא ויגאלו מן־הכהנה׃
16O	7	65		212350	ויאמר התרשתא להם אשר לא־יאכלו מקדש הקדשים עד עמד הכהן לאורים ותומים׃
16O	7	66		212360	כל־הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש־מאות וששים׃
16O	7	67		212370	מלבד עבדיהם ואמהתיהם אלה שבעת אלפים שלש מאות שלשים ושבעה ולהם משררים ומשררות מאתים וארבעים וחמשה׃ ס
16O	7	68		212380	גמלים ארבע מאות שלשים וחמשה ס חמרים ששת אלפים שבע מאות ועשרים׃
16O	7	69		212390	ומקצת ראשי האבות נתנו למלאכה התרשתא נתן לאוצר זהב דרכמנים אלף מזרקות חמשים כתנות כהנים שלשים וחמש מאות׃
16O	7	70		212400	ומראשי האבות נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שתי רבות וכסף מנים אלפים ומאתים׃
16O	7	71		212410	ואשר נתנו שארית העם זהב דרכמונים שתי רבוא וכסף מנים אלפים וכתנת כהנים ששים ושבעה׃ ף
16O	7	72		212420	וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן־העם והנתינים וכל־ישראל בעריהם ויגע החדש השביעי ובני ישראל בעריהם׃
16O	8	1		212430	ויאספו כל־העם כאיש אחד אל־הרחוב אשר לפני שער־המים ויאמרו לעזרא הספר להביא את־ספר תורת משה אשר־צוה יהוה את־ישראל׃
16O	8	2		212440	ויביא עזרא הכהן את־התורה לפני הקהל מאיש ועד־אשה וכל מבין לשמע ביום אחד לחדש השביעי׃
16O	8	3		212450	ויקרא־בו לפני הרחוב אשר לפני שער־המים מן־האור עד־מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל־העם אל־ספר התורה׃
16O	8	4		212460	ויעמד עזרא הספר על־מגדל־עץ אשר עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על־ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה זכריה משלם׃ ף
16O	8	5		212470	ויפתח עזרא הספר לעיני כל־העם כי־מעל כל־העם היה וכפתחו עמדו כל־העם׃
16O	8	6		212480	ויברך עזרא את־יהוה האלהים הגדול ויענו כל־העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחו ליהוה אפים ארצה׃
16O	8	7		212490	וישוע ובני ושרביה* ימין עקוב שבתי הודיה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חןן פלאיה והלוים מבינים את־העם לתורה והעם על־עמדם׃
16O	8	8		212500	ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא׃ ס
16O	8	9		212510	ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את־העם לכל־העם היום קדש־הוא ליהוה אלהיכם אל־תתאבלו ואל־תבכו כי בוכים כל־העם כשמעם את־דברי התורה׃
16O	8	10		212520	ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי־קדוש היום לאדנינו ואל־תעצבו כי־חדות יהוה היא מעזכם׃
16O	8	11		212530	והלוים מחשים לכל־העם לאמר הסו כי היום קדש ואל־תעצבו׃
16O	8	12		212540	וילכו כל־העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם׃ ס
16O	8	13		212550	וביום השני נאספו ראשי האבות לכל־העם הכהנים והלוים אל־עזרא הספר ולהשכיל אל־דברי התורה׃
16O	8	14		212560	וימצאו כתוב בתורה אשר צוה יהוה ביד־משה אשר ישבו בני־ישראל בסכות בחג בחדש השביעי׃
16O	8	15		212570	ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל־עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי־זית ועלי־עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב׃ ף
16O	8	16		212580	ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על־גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים׃
16O	8	17		212590	ויעשו כל־הקהל השבים מן־השבי סכות וישבו בסכות כי לא־עשו מימי ישוע בן־נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד׃
16O	8	18		212600	ויקרא בספר תורת האלהים יום ביום מן־היום הראשון עד היום האחרון ויעשו־חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט׃ ף
16O	9	1		212610	וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני־ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם׃
16O	9	2		212620	ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על־חטאתיהם ועונות אבתיהם׃
16O	9	3		212630	ויקומו על־עמדם ויקראו בספר תורת יהוה אלהיהם רבעית היום ורבעית מתודים ומשתחוים ליהוה אלהיהם׃ ף
16O	9	4		212640	ויקם על־מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל־יהוה אלהיהם׃
16O	9	5		212650	ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את־יהוה אלהיכם מן־העולם עד־העולם ויברכו שם כבודך ומרוםם על־כל־ברכה ותהלה׃
16O	9	6		212660	אתה־הוא יהוה לבדך [כ= את] [ק= אתה] עשית את־השמים שמי השמים וכל־צבאם הארץ וכל־אשר עליה הימים וכל־אשר בהם ואתה מחיה את־כלם וצבא השמים לך משתחוים׃
16O	9	7		212670	אתה־הוא יהוה האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם׃
16O	9	8		212680	ומצאת את־לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את־ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את־דבריך כי צדיק אתה׃
16O	9	9		212690	ותרא את־עני אבתינו במצרים ואת־זעקתם שמעת על־ים־סוף׃
16O	9	10		212700	ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל־עבדיו ובכל־עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש־לך שם כהיום הזה׃
16O	9	11		212710	והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך־הים ביבשה ואת־רדפיהם השלכת במצולת כמו־אבן במים עזים׃
16O	9	12		212720	ובעמוד עןן הנחיתם יוםם ובעמוד אש לילה להאיר להם את־הדרך אשר ילכו־בה׃
16O	9	13		212730	ועל הר־סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים׃
16O	9	14		212740	ואת־שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך׃
16O	9	15		212750	ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את־הארץ אשר־נשאת את־ידך לתת להם׃
16O	9	16		212760	והם ואבתינו הזידו ויקשו את־ערפם ולא שמעו אל־מצותיך׃
16O	9	17		212770	וימאנו לשמע ולא־זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם ויקשו את־ערפם ויתנו־ראש לשוב לעבדתם במרים ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך־אפים ורב־[כ= וחסד] [ק= חסד] ולא עזבתם׃
16O	9	18		212780	אף כי־עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות׃
16O	9	19		212790	ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את־עמוד העןן לא־סר מעליהם ביוםם להנחתם בהדרך ואת־עמוד האש בלילה להאיר להם ואת־הדרך אשר ילכו־בה׃
16O	9	20		212800	ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא־מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם׃
16O	9	21		212810	וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמתיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו׃
16O	9	22		212820	ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את־ארץ סיחון ואת־ארץ מלך חשבון ואת־ארץ עוג מלך־הבשן׃
16O	9	23		212830	ובניהם הרבית כככבי השמים ותביאם אל־הארץ אשר־אמרת לאבתיהם לבוא לרשת׃
16O	9	24		212840	ויבאו הבנים ויירשו את־הארץ ותכנע לפניהם את־ישבי הארץ הכנענים ותתנם בידם ואת־מלכיהם ואת־עממי הארץ לעשות בהם כרצונם׃
16O	9	25		212850	וילכדו ערים בצרות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים־כל־טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל לרב ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול׃
16O	9	26		212860	וימרו וימרדו בך וישלכו את־תורתך אחרי גום ואת־נביאיך הרגו אשר־העידו בם להשיבם אליך ויעשו נאצות גדולת׃
16O	9	27		212870	ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם׃
16O	9	28		212880	וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים׃
16O	9	29		212890	ותעד בהם להשיבם אל־תורתך והמה הזידו ולא־שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו־בם אשר־יעשה אדם וחיה בהם ויתנו כתף סוררת וערפם הקשו ולא שמעו׃
16O	9	30		212900	ותמשך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד־נביאיך ולא האזינו ותתנם ביד עמי הארצת׃
16O	9	31		212910	וברחמיך הרבים לא־עשיתם כלה ולא עזבתם כי אל־חנון ורחום אתה׃
16O	9	32		212920	ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל־ימעט לפניך את כל־התלאה אשר־מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאנו ולאבתינו ולכל־עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה׃
16O	9	33		212930	ואתה צדיק על כל־הבא עלינו כי־אמת עשית ואנחנו הרשענו׃
16O	9	34		212940	ואת־מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל־מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם׃
16O	9	35		212950	והם במלכותם ובטובך הרב אשר־נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר־נתת לפניהם לא עבדוך ולא־שבו ממעלליהם הרעים׃
16O	9	36		212960	הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר־נתתה לאבתינו לאכל את־פריה ואת־טובה הנה אנחנו עבדים עליה׃
16O	9	37		212970	ותבואתה מרבה למלכים אשר־נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו׃ ף
16O	10	1		212980	ובכל־זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו׃
16O	10	2		212990	ועל החתומים נחמיה התרשתא בן־חכליה וצדקיה׃
16O	10	3		213000	שריה עזריה ירמיה׃
16O	10	4		213010	פשחור אמריה מלכיה׃
16O	10	5		213020	חטוש שבניה מלוך׃
16O	10	6		213030	חרם מרמות עבדיה׃
16O	10	7		213040	דניאל גנתון ברוך׃
16O	10	8		213050	משלם אביה מימן׃
16O	10	9		213060	מעזיה בלגי שמעיה אלה הכהנים׃ ס
16O	10	10		213070	והלוים וישוע בן־אזניה בנוי מבני חנדד קדמיאל׃
16O	10	11		213080	ואחיהם שבניה הודיה קליטא פלאיה חןן׃
16O	10	12		213090	מיכא רחוב חשביה׃
16O	10	13		213100	זכור שרביה שבניה׃
16O	10	14		213110	הודיה בני בנינו׃ ס
16O	10	15		213120	ראשי העם פרעש פחת מואב עילם זתוא בני׃
16O	10	16		213130	בני עזגד בבי׃
16O	10	17		213140	אדניה בגוי עדין׃
16O	10	18		213150	אטר חזקיה עזור׃
16O	10	19		213160	הודיה חשם בצי׃
16O	10	20		213170	חריף ענתות [כ= נובי] [ק= ניבי]׃
16O	10	21		213180	מגפיעש משלם חזיר׃
16O	10	22		213190	משיזבאל צדוק ידוע׃
16O	10	23		213200	פלטיה חןן עניה׃
16O	10	24		213210	הושע חנניה חשוב׃
16O	10	25		213220	הלוחש פלחא שובק׃
16O	10	26		213230	רחום חשבנה מעשיה׃
16O	10	27		213240	ואחיה חןן עןן׃
16O	10	28		213250	מלוך חרם בענה׃
16O	10	29		213260	ושאר העם הכהנים הלוים השוערים המשררים הנתינים וכל־הנבדל מעמי הארצות אל־תורת האלהים נשיהם בניהם ובנתיהם כל יודע מבין׃
16O	10	30		213270	מחזיקים על־אחיהם אדיריהם ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד־האלהים ולשמור ולעשות את־כל־מצות יהוה אדנינו ומשפטיו וחקיו׃
16O	10	31		213280	ואשר לא־נתן בנתינו לעמי הארץ ואת־בנתיהם לא נקח לבנינו׃
16O	10	32		213290	ועמי הארץ המביאים את־המקחות וכל־שבר ביום השבת למכור לא־נקח מהם בשבת וביום קדש ונטש את־השנה השביעית ומשא כל־יד׃
16O	10	33		213300	והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלשית השקל בשנה לעבדת בית אלהינו׃
16O	10	34		213310	ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על־ישראל וכל מלאכת בית־אלהינו׃ ס
16O	10	35		213320	והגורלות הפלנו על־קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית־אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על־מזבח יהוה אלהינו ככתוב בתורה׃
16O	10	36		213330	ולהביא את־בכורי אדמתנו ובכורי כל־פרי כל־עץ שנה בשנה לבית יהוה׃
16O	10	37		213340	ואת־בכרות בנינו ובהמתינו ככתוב בתורה ואת־בכורי בקרינו וצאנינו להביא לבית אלהינו לכהנים המשרתים בבית אלהינו׃
16O	10	38		213350	ואת־ראשית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל־עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל־לשכות בית־אלהינו ומעשר אדמתנו ללוים והם הלוים המעשרים בכל ערי עבדתנו׃
16O	10	39		213360	והיה הכהן בן־אהרן עם־הלוים בעשר הלוים והלוים יעלו את־מעשר המעשר לבית אלהינו אל־הלשכות לבית האוצר׃
16O	10	40		213370	כי אל־הלשכות יביאו בני־ישראל ובני הלוי את־תרומת הדגן התירוש והיצהר ושם כלי המקדש והכהנים המשרתים והשוערים והמשררים ולא נעזב את־בית אלהינו׃
16O	11	1		213380	וישבו שרי־העם בירושלם ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן־העשרה לשבת בירושלם עיר הקדש ותשע הידות בערים׃
16O	11	2		213390	ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלם׃ ף
16O	11	3		213400	ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלם ובערי יהודה ישבו איש באחזתו בעריהם ישראל הכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה׃
16O	11	4		213410	ובירושלם ישבו מבני יהודה ומבני בנימן מבני יהודה עתיה בן־עזיה בן־זכריה בן־אמריה בן־שפטיה בן־מהללאל מבני־פרץ׃
16O	11	5		213420	ומעשיה בן־ברוך בן־כל־חזה בן־חזיה בן־עדיה בן־יויריב בן־זכריה בן־השלני׃*
16O	11	6		213430	כל־בני־פרץ הישבים בירושלם ארבע מאות ששים ושמנה אנשי־חיל׃ ס
16O	11	7		213440	ואלה בני בנימן סלא בן־משלם בן־יועד בן־פדיה בן־קוליה בן־מעשיה בן־איתיאל בן־ישעיה׃
16O	11	8		213450	ואחריו גבי סלי תשע מאות עשרים ושמנה׃
16O	11	9		213460	ויואל בן־זכרי פקיד עליהם ויהודה בן־הסנואה על־העיר משנה׃ ף
16O	11	10		213470	מן־הכהנים ידעיה בן־יויריב יכין׃
16O	11	11		213480	שריה בן־חלקיה בן־משלם בן־צדוק בן־מריות בן־אחיטוב נגד בית האלהים׃
16O	11	12		213490	ואחיהם עשי המלאכה לבית שמנה מאות עשרים ושנים ועדיה בן־ירחם בן־פלליה בן־אמצי בן־זכריה בן־פשחור בן־מלכיה׃
16O	11	13		213500	ואחיו ראשים לאבות מאתים ארבעים ושנים ועמשסי בן־עזראל בן־אחזי בן־משלמות בן־אמר׃
16O	11	14		213510	ואחיהם גבורי חיל מאה עשרים ושמנה ופקיד עליהם זבדיאל בן־הגדולים׃ ס
16O	11	15		213520	ומן־הלוים שמעיה בן־חשוב בן־עזריקם בן־חשביה בן־בוני׃
16O	11	16		213530	ושבתי ויוזבד על־המלאכה החיצנה לבית האלהים מראשי הלוים׃
16O	11	17		213540	ומתניה בן־מיכה בן־זבדי בן־אסף ראש התחלה יהודה לתפלה ובקבקיה משנה מאחיו ועבדא בן־שמוע בן־גלל בן־[כ= ידיתון] [ק= ידותון]׃
16O	11	18		213550	כל־הלוים בעיר הקדש מאתים שמנים וארבעה׃ ף
16O	11	19		213560	והשוערים עקוב טלמון ואחיהם השמרים בשערים מאה שבעים ושנים׃
16O	11	20		213570	ושאר ישראל הכהנים הלוים בכל־ערי יהודה איש בנחלתו׃
16O	11	21		213580	והנתינים ישבים בעפל וציחא וגשפא על־הנתינים׃ ף
16O	11	22		213590	ופקיד הלוים בירושלם עזי בן־בני בן־חשביה בן־מתניה בן־מיכא מבני אסף המשררים לנגד מלאכת בית־האלהים׃
16O	11	23		213600	כי־מצות המלך עליהם ואמנה על־המשררים דבר־יום ביומו׃
16O	11	24		213610	ופתחיה בן־משיזבאל מבני־זרח בן־יהודה ליד המלך לכל־דבר לעם׃
16O	11	25		213620	ואל־החצרים בשדתם מבני יהודה ישבו בקרית הארבע ובנתיה ובדיבן ובנתיה וביקבצאל וחצריה׃
16O	11	26		213630	ובישוע ובמולדה ובבית פלט׃
16O	11	27		213640	ובחצר שועל ובבאר שבע ובנתיה׃
16O	11	28		213650	ובצקלג ובמכנה ובבנתיה׃
16O	11	29		213660	ובעין רמון ובצרעה ובירמות׃
16O	11	30		213670	זנח עדלם וחצריהם לכיש ושדתיה עזקה ובנתיה ויחנו מבאר־שבע עד־גיא־הנם׃
16O	11	31		213680	ובני בנימן מגבע מכמש ועיה ובית־אל ובנתיה׃
16O	11	32		213690	ענתות נב ענניה׃
16O	11	33		213700	חצור רמה גתים׃
16O	11	34		213710	חדיד צבעים נבלט׃
16O	11	35		213720	לד ואונו גי החרשים׃
16O	11	36		213730	ומן־הלוים מחלקות יהודה לבנימין׃ ף
16O	12	1		213740	ואלה הכהנים והלוים אשר עלו עם־זרבבל בן־שאלתיאל וישוע שריה ירמיה עזרא׃
16O	12	2		213750	אמריה מלוך חטוש׃
16O	12	3		213760	שכניה רחם מרמת׃
16O	12	4		213770	עדוא גנתוי אביה׃
16O	12	5		213780	מימין מעדיה בלגה׃
16O	12	6		213790	שמעיה ויויריב ידעיה׃
16O	12	7		213800	סלו עמוק חלקיה ידעיה אלה ראשי הכהנים ואחיהם בימי ישוע׃ ף
16O	12	8		213810	והלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על־הידות הוא ואחיו׃*
16O	12	9		213820	ובקבקיה [כ= וענו] [ק= ועני] אחיהם לנגדם למשמרות׃
16O	12	10		213830	וישוע הוליד את־יויקים ויויקים הוליד את־אלישיב ואלישיב את־יוידע׃
16O	12	11		213840	ויוידע הוליד את־יונתן ויונתן הוליד את־ידוע׃
16O	12	12		213850	ובימי יויקים היו כהנים ראשי האבות לשריה מריה לירמיה חנניה׃
16O	12	13		213860	לעזרא משלם לאמריה יהוחןן׃
16O	12	14		213870	[כ= למלוכי] [ק= למליכו] יונתן לשבניה יוסף׃
16O	12	15		213880	לחרם עדנא למריות חלקי׃
16O	12	16		213890	[כ= לעדיא] [ק= לעדוא] זכריה לגנתון משלם׃
16O	12	17		213900	לאביה זכרי למנימין למועדיה פלטי׃
16O	12	18		213910	לבלגה שמוע לשמעיה יהונתן׃
16O	12	19		213920	וליויריב מתני לידעיה עזי׃
16O	12	20		213930	לסלי קלי לעמוק עבר׃
16O	12	21		213940	לחלקיה חשביה לידעיה נתנאל׃
16O	12	22		213950	הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחןן וידוע כתובים ראשי אבות והכהנים על־מלכות דריוש הפרסי׃ ף
16O	12	23		213960	בני לוי ראשי האבות כתובים על־ספר דברי הימים ועד־ימי יוחןן בן־אלישיב׃
16O	12	24		213970	וראשי הלוים חשביה שרביה וישוע בן־קדמיאל ואחיהם לנגדם להלל להודות במצות דויד איש־האלהים משמר לעמת משמר׃
16O	12	25		213980	מתניה ובקבקיה עבדיה משלם טלמון עקוב שמרים שוערים משמר באספי השערים׃
16O	12	26		213990	אלה בימי יויקים בן־ישוע בן־יוצדק ובימי נחמיה הפחה ועזרא הכהן הסופר׃ ף
16O	12	27		214000	ובחנכת חומת ירושלם בקשו את־הלוים מכל־מקומתם להביאם לירושלם לעשת חנכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים ובכנרות׃
16O	12	28		214010	ויאספו בני המשררים ומן־הככר סביבות ירושלם ומן־חצרי נטפתי׃
16O	12	29		214020	ומבית הגלגל ומשדות גבע ועזמות כי חצרים בנו להם המשררים סביבות ירושלם׃
16O	12	30		214030	ויטהרו הכהנים והלוים ויטהרו את־העם ואת־השערים ואת־החומה׃
16O	12	31		214040	ואעלה את־שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודת גדולת ותהלכת לימין מעל לחומה לשער האשפת׃
16O	12	32		214050	וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה׃
16O	12	33		214060	ועזריה עזרא ומשלם׃
16O	12	34		214070	יהודה ובנימן ושמעיה וירמיה׃ ס
16O	12	35		214080	ומבני הכהנים בחצצרות זכריה בן־יונתן בן־שמעיה בן־מתניה בן־מיכיה בן־זכור בן־אסף׃
16O	12	36		214090	ואחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה חנני בכלי־שיר דויד איש האלהים ועזרא הסופר לפניהם׃
16O	12	37		214100	ועל שער העין ונגדם עלו על־מעלות עיר דויד במעלה לחומה מעל לבית דויד ועד שער המים מזרח׃
16O	12	38		214110	והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריה וחצי העם מעל להחומה מעל למגדל התנורים ועד החומה הרחבה׃
16O	12	39		214120	ומעל לשער־אפרים ועל־שער הישנה ועל־שער הדגים ומגדל חננאל ומגדל המאה ועד שער הצאן ועמדו בשער המטרה׃
16O	12	40		214130	ותעמדנה שתי התודת בבית האלהים ואני וחצי הסגנים עמי׃
16O	12	41		214140	והכהנים אליקים מעשיה מנימין מיכיה אליועיני זכריה חנניה בחצצרות׃
16O	12	42		214150	ומעשיה ושמעיה ואלעזר ועזי ויהוחןן ומלכיה ועילם ועזר וישמיעו המשררים ויזרחיה הפקיד׃
16O	12	43		214160	ויזבחו ביום־ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלהים שמחם שמחה גדולה וגם הנשים והילדים שמחו ותשמע שמחת ירושלם מרחוק׃
16O	12	44		214170	ויפקדו ביום ההוא אנשים על־הנשכות לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה לכהנים וללוים כי שמחת יהודה על־הכהנים ועל־הלוים העמדים׃
16O	12	45		214180	וישמרו משמרת אלהיהם ומשמרת הטהרה והמשררים והשערים כמצות דויד שלמה בנו׃
16O	12	46		214190	כי־בימי דויד ואסף מקדם [כ= ראש] [ק= ראשי] המשררים ושיר־תהלה והדות לאלהים׃
16O	12	47		214200	וכל־ישראל בימי זרבבל ובימי נחמיה נתנים מניות המשררים והשערים דבר־יום ביומו ומקדשים ללוים והלוים מקדשים לבני אהרן׃ ף
16O	13	1		214210	ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא־יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד־עולם׃
16O	13	2		214220	כי לא קדמו את־בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את־בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה׃
16O	13	3		214230	ויהי כשמעם את־התורה ויבדילו כל־ערב מישראל׃
16O	13	4		214240	ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית־אלהינו קרוב לטוביה׃
16O	13	5		214250	ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את־המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים׃
16O	13	6		214260	ובכל־זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך־בבל באתי אל־המלך ולקץ ימים נשאלתי מן־המלך׃
16O	13	7		214270	ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים׃
16O	13	8		214280	וירע לי מאד ואשליכה את־כל־כלי בית־טוביה החוץ מן־הלשכה׃
16O	13	9		214290	ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את־המנחה והלבונה׃ ף
16O	13	10		214300	ואדעה כי־מניות* הלוים לא נתנה ויברחו איש־לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה׃
16O	13	11		214310	ואריבה את־הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית־האלהים ואקבצמ* ואעמדם על־עמדם׃
16O	13	12		214320	וכל־יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות׃
16O	13	13		214330	ואוצרה על־אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן־הלוים ועל־ידם חןן בן־זכור בן־מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם׃ ף
16O	13	14		214340	זכרה־לי אלהי על־זאת ואל־תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו׃
16O	13	15		214350	בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים־גתות* בשבת ומביאים הערמות ועמסים על־החמרים ואף־יין ענבים ותאנים וכל־משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד׃
16O	13	16		214360	והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל־מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם׃
16O	13	17		214370	ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה־הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את־יום השבת׃
16O	13	18		214380	הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל־הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על־ישראל לחלל את־השבת׃ ף
16O	13	19		214390	ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על־השערים לא־יבוא משא ביום השבת׃
16O	13	20		214400	וילינו הרכלים ומכרי כל־ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים׃
16O	13	21		214410	ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם־תשנו יד אשלח בכם מן־העת ההיא לא־באו בשבת׃ ס
16O	13	22		214420	ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את־יום השבת גם־זאת זכרה־לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך׃ ף
16O	13	23		214430	גם בימים ההם ראיתי את־היהודים השיבו נשים [כ= אשדודיות] [ק= אשדדיות] [כ= עמוניות] [ק= עמניות] מואביות׃
16O	13	24		214440	ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם׃
16O	13	25		214450	ואריב עםם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם־תתנו בנתיכם לבניהם ואם־תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם׃
16O	13	26		214460	הלוא על־אלה חטא־שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא־היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על־כל־ישראל גם־אותו החטיאו הנשים הנכריות׃
16O	13	27		214470	ולכם הנשמע לעשת את כל־הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות׃
16O	13	28		214480	ומבני יוידע בן־אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי׃
16O	13	29		214490	זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים׃
16O	13	30		214500	וטהרתים מכל־נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו׃
16O	13	31		214510	ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורימ* זכרה־לי אלהי לטובה׃
17O	1	1		202430	ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד־כוש שבע ועשרים ומאה מדינה׃
17O	1	2		202440	בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה׃
17O	1	3		202450	בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל־שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו׃
17O	1	4		202460	בהראתו את־עשר כבוד מלכותו ואת־יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום׃
17O	1	5		202470	ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל־העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד־קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך׃
17O	1	6		202480	חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי־בוץ וארגמן על־גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט־ושש ודר וסחרת׃
17O	1	7		202490	והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך׃
17O	1	8		202500	והשתיה כדת אין אנס כי־כן יסד המלך על כל־רב ביתו לעשות כרצון איש־ואיש׃
17O	1	9		202510	גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש׃ ס
17O	1	10		202520	ביום השביעי כטוב לב־המלך ביין אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את־פני המלך אחשורוש׃
17O	1	11		202530	להביא את־ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את־יפיה כי־טובת מראה היא׃
17O	1	12		202540	ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו׃
17O	1	13		202550	ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים כי־כן דבר המלך לפני כל־ידעי דת ודין׃
17O	1	14		202560	והקרב אליו* כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות׃
17O	1	15		202570	כדת מה־לעשות במלכה ושתי על אשר לא־עשתה את־מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים׃ ס
17O	1	16		202580	ויאמר [כ= מומכן] [ק= ממוכן] לפני המלך והשרים לא על־המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על־כל־השרים ועל־כל־העמים אשר בכל־מדינות המלך אחשורוש׃
17O	1	17		202590	כי־יצא דבר־המלכה על־כל־הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את־ושתי המלכה לפניו ולא־באה׃
17O	1	18		202600	והיום הזה תאמרנה שרות פרס־ומדי אשר שמעו את־דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף׃
17O	1	19		202610	אם־על־המלך טוב יצא דבר־מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס־ומדי ולא יעבור אשר לא־תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה׃
17O	1	20		202620	ונשמע פתגם המלך אשר־יעשה בכל־מלכותו כי רבה היא וכל־הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד־קטן׃
17O	1	21		202630	וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן׃
17O	1	22		202640	וישלח ספרים אל־כל־מדינות המלך אל־מדינה ומדינה ככתבה ואל־עם ועם כלשונו להיות כל־איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו׃ ף
17O	2	1		202650	אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את־ושתי ואת אשר־עשתה ואת אשר־נגזר עליה׃
17O	2	2		202660	ויאמרו נערי־המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה׃
17O	2	3		202670	ויפקד המלך פקידים בכל־מדינות מלכותו ויקבצו את־כל־נערה־בתולה טובת מראה אל־שושן הבירה אל־בית הנשים אל־יד הגא סריס המלך שמר הנשים ונתון תמרוקיהן׃
17O	2	4		202680	והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן׃ ס
17O	2	5		202690	איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן־שמעי בן־קיש איש ימיני׃
17O	2	6		202700	אשר הגלה מירושלים עם־הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך־יהודה אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל׃
17O	2	7		202710	ויהי אמן את־הדסה היא אסתר בת־דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת־תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת׃
17O	2	8		202720	ויהי בהשמע דבר־המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות אל־שושן הבירה אל־יד הגי ותלקח אסתר אל־בית המלך אל־יד הגי שמר הנשים׃
17O	2	9		202730	ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את־תמרוקיה ואת־מנותה לתת לה ואת שבע הנערות הראיות לתת־לה מבית המלך וישנה ואת־נערותיה לטוב בית הנשים׃
17O	2	10		202740	לא־הגידה אסתר את־עמה ואת־מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא־תגיד׃
17O	2	11		202750	ובכל־יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית־הנשים לדעת את־שלום אסתר ומה־יעשה בה׃
17O	2	12		202760	ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל־המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים׃
17O	2	13		202770	ובזה הנערה באה אל־המלך את כל־אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה מבית הנשים עד־בית המלך׃
17O	2	14		202780	בערב היא באה ובבקר היא שבה אל־בית הנשים שני אל־יד שעשגז סריס המלך שמר הפילגשים לא־תבוא עוד אל־המלך כי אם־חפץ בה המלך ונקראה בשם׃
17O	2	15		202790	ובהגיע תר־אסתר בת־אביחיל דד מרדכי אשר לקח־לו לבת לבוא אל־המלך לא בקשה דבר כי אם את־אשר יאמר הגי סריס־המלך שמר הנשים ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל־ראיה׃
17O	2	16		202800	ותלקח אסתר אל־המלך אחשורוש אל־בית מלכותו בחדש העשירי הוא־חדש טבת בשנת־שבע למלכותו׃
17O	2	17		202810	ויאהב המלך את־אסתר מכל־הנשים ותשא־חן וחסד לפניו מכל־הבתולת וישם כתר־מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי׃
17O	2	18		202820	ויעש המלך משתה גדול לכל־שריו ועבדיו את משתה אסתר והנחה למדינות עשה ויתן משאת כיד המלך׃
17O	2	19		202830	ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי ישב בשער־המלך׃
17O	2	20		202840	אין אסתר מגדת מולדתה ואת־עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת־מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו׃ ס
17O	2	21		202850	בימים ההם ומרדכי ישב בשער־המלך קצף בגתן ותרש שני־סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלח יד במלך אחשורש׃
17O	2	22		202860	ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי׃
17O	2	23		202870	ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על־עץ ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך׃ ף
17O	3	1		202880	אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את־המן בן־המדתא האגגי וינשאהו וישם את־כסאו מעל כל־השרים אשר אתו׃
17O	3	2		202890	וכל־עבדי המלך אשר־בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי־כן צוה־לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה׃
17O	3	3		202900	ויאמרו עבדי המלך אשר־בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך׃
17O	3	4		202910	ויהי [כ= באמרם] [ק= כאמרם] אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי־הגיד להם אשר־הוא יהודי׃
17O	3	5		202920	וירא המן כי־אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה׃
17O	3	6		202930	ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי־הגידו לו את־עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את־כל־היהודים אשר בכל־מלכות אחשורוש עם מרדכי׃
17O	3	7		202940	בחדש הראשון הוא־חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים־עשר הוא־חדש אדר׃ ס
17O	3	8		202950	ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם־אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל־עם ואת־דתי המלך אינם עשים ולמלך אין־שוה להניחם׃
17O	3	9		202960	אם־על־המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר־כסף אשקול על־ידי עשי המלאכה להביא אל־גנזי המלך׃
17O	3	10		202970	ויסר המלך את־טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן־המדתא האגגי צרר היהודים׃
17O	3	11		202980	ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך׃
17O	3	12		202990	ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל־אשר־צוה המן אל אחשדרפני־המלך ואל־הפחות אשר על־מדינה ומדינה ואל־שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך׃
17O	3	13		203000	ונשלוח ספרים ביד הרצים אל־כל־מדינות המלך להשמיד להרג ולאבד את־כל־היהודים מנער ועד־זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים־עשר הוא־חדש אדר ושללם לבוז׃
17O	3	14		203010	פתשגן הכתב להנתן דת בכל־מדינה ומדינה גלוי לכל־העמים להיות עתדים ליום הזה׃
17O	3	15		203020	הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה׃ ף
17O	4	1		203030	ומרדכי ידע את־כל־אשר נעשה ויקרע מרדכי את־בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדלה ומרה׃
17O	4	2		203040	ויבוא עד לפני שער־המלך כי אין לבוא אל־שער המלך בלבוש שק׃
17O	4	3		203050	ובכל־מדינה ומדינה מקום אשר דבר־המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים׃
17O	4	4		203060	[כ= ותבואינה] [ק= ותבואנה] נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את־מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל׃
17O	4	5		203070	ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ותצוהו על־מרדכי לדעת מה־זה ועל־מה־זה׃
17O	4	6		203080	ויצא התך אל־מרדכי אל־רחוב העיר אשר לפני שער־המלך׃
17O	4	7		203090	ויגד־לו מרדכי את כל־אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על־גנזי המלך [כ= ביהודיים] [ק= ביהודים] לאבדם׃
17O	4	8		203100	ואת־פתשגן כתב־הדת אשר־נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את־אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל־המלך להתחןן־לו ולבקש מלפניו על־עמה׃
17O	4	9		203110	ויבוא התך ויגד לאסתר את דברי מרדכי׃
17O	4	10		203120	ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל־מרדכי׃
17O	4	11		203130	כל־עבדי המלך ועם־מדינות המלך יודעים אשר כל־איש ואשה אשר יבוא־אל־המלך אל־החצר הפנימית אשר לא־יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט־לו המלך את־שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל־המלך זה שלושים יום׃
17O	4	12		203140	ויגידו למרדכי את דברי אסתר׃ ף
17O	4	13		203150	ויאמר מרדכי להשיב אל־אסתר אל־תדמי בנפשך להמלט בית־המלך מכל־היהודים׃
17O	4	14		203160	כי אם־החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית־אביך תאבדו ומי יודע אם־לעת כזאת הגעת למלכות׃
17O	4	15		203170	ותאמר אסתר להשיב אל־מרדכי׃
17O	4	16		203180	לך כנוס את־כל־היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל־תאכלו ואל־תשתו שלשת ימים לילה ויום גם־אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל־המלך אשר לא־כדת וכאשר אבדתי אבדתי׃
17O	4	17		203190	ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר־צותה עליו אסתר׃ ס
17O	5	1		203200	ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית־המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על־כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית׃
17O	5	2		203210	ויהי כראות המלך את־אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את־שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט׃ ס
17O	5	3		203220	ויאמר לה המלך מה־לך אסתר המלכה ומה־בקשתך עד־חצי המלכות וינתן לך׃
17O	5	4		203230	ותאמר אסתר אם־על־המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל־המשתה אשר־עשיתי לו׃
17O	5	5		203240	ויאמר המלך מהרו את־המן לעשות את־דבר אסתר ויבא המלך והמן אל־המשתה אשר־עשתה אסתר׃
17O	5	6		203250	ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה־שאלתך וינתן לך ומה־בקשתך עד־חצי המלכות ותעש׃
17O	5	7		203260	ותען אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי׃
17O	5	8		203270	אם־מצאתי חן בעיני המלך ואם־על־המלך טוב לתת את־שאלתי ולעשות את־בקשתי יבוא המלך והמן אל־המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך׃
17O	5	9		203280	ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב וכראות המן את־מרדכי בשער המלך ולא־קם ולא־זע ממנו וימלא המן על־מרדכי חמה׃
17O	5	10		203290	ויתאפק המן ויבוא אל־ביתו וישלח ויבא את־אהביו ואת־זרש אשתו׃
17O	5	11		203300	ויספר להם המן את־כבוד עשרו ורב בניו ואת כל־אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על־השרים ועבדי המלך׃
17O	5	12		203310	ויאמר המן אף לא־הביאה אסתר המלכה עם־המלך אל־המשתה אשר־עשתה כי אם־אותי וגם־למחר אני קרוא־לה עם־המלך׃
17O	5	13		203320	וכל־זה איננו שוה לי בכל־עת אשר אני ראה את־מרדכי היהודי יושב בשער המלך׃
17O	5	14		203330	ותאמר לו זרש אשתו וכל־אהביו יעשו־עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את־מרדכי עליו ובא־עם־המלך אל־המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ׃ ף
17O	6	1		203340	בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את־ספר הזכרנות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך׃
17O	6	2		203350	וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על־בגתנא ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף אשר בקשו לשלח יד במלך אחשורוש׃
17O	6	3		203360	ויאמר המלך מה־נעשה יקר וגדולה למרדכי על־זה ויאמרו נערי המלך משרתיו לא־נעשה עמו דבר׃
17O	6	4		203370	ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית־המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את־מרדכי על־העץ אשר־הכין לו׃
17O	6	5		203380	ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן עמד בחצר ויאמר המלך יבוא׃
17O	6	6		203390	ויבוא המן ויאמר לו המלך מה־לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני׃
17O	6	7		203400	ויאמר המן אל־המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו׃
17O	6	8		203410	יביאו לבוש מלכות אשר לבש־בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו׃
17O	6	9		203420	ונתון הלבוש והסוס על־יד־איש משרי המלך הפרתמים והלבישו את־האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכיבהו על־הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו׃
17O	6	10		203430	ויאמר המלך להמן מהר קח את־הלבוש ואת־הסוס כאשר דברת ועשה־כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל־תפל דבר מכל אשר דברת׃
17O	6	11		203440	ויקח המן את־הלבוש ואת־הסוס וילבש את־מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו׃
17O	6	12		203450	וישב מרדכי אל־שער המלך והמן נדחף אל־ביתו אבל וחפוי ראש׃
17O	6	13		203460	ויספר המן לזרש אשתו ולכל־אהביו את כל־אשר קרהו ויאמרו* לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא־תוכל לו כי־נפול תפול לפניו׃
17O	6	14		203470	עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהלו להביא את־המן אל־המשתה אשר־עשתה אסתר׃
17O	7	1		203480	ויבא המלך והמן לשתות עם־אסתר המלכה׃
17O	7	2		203490	ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין מה־שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך ומה־בקשתך עד־חצי המלכות ותעש׃
17O	7	3		203500	ותען אסתר המלכה ותאמר אם־מצאתי חן בעיניך המלך ואם־על־המלך טוב תנתן־לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי׃
17O	7	4		203510	כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך׃ ס
17O	7	5		203520	ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי־זה הוא אשר־מלאו לבו לעשות כן׃
17O	7	6		203530	ותאמר־אסתר איש צר ואויב המנ* הרע הזה והמן נבעת מלפני המלך והמלכה׃
17O	7	7		203540	והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל־גנת הביתן והמן עמד לבקש על־נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי־כלתה אליו הרעה מאת המלך׃
17O	7	8		203550	והמלך שב מגנת הביתן אל־בית משתה היין והמן נפל על־המטה אשר אסתר עליה ויאמר המלך הגם לכבוש את־המלכה עמי בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו׃ ס
17O	7	9		203560	ויאמר חרבונה אחד מן־הסריסים לפני המלך גם הנה־העץ אשר־עשה המן למרדכי אשר דבר־טוב על־המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו׃
17O	7	10		203570	ויתלו את־המן על־העץ אשר־הכין למרדכי וחמת המלך שככה׃ ף
17O	8	1		203580	ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את־בית המן צרר [כ= היהודיים] [ק= היהודים] ומרדכי בא לפני המלך כי־הגידה אסתר מה הוא־לה׃
17O	8	2		203590	ויסר המלך את־טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתר את־מרדכי על־בית המן׃ ף
17O	8	3		203600	ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחןן־לו להעביר את־רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על־היהודים׃
17O	8	4		203610	ויושט המלך לאסתר את שרבט הזהב ותקם אסתר ותעמד לפני המלך׃
17O	8	5		203620	ותאמר אם־על־המלך טוב ואם־מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את־הספרים מחשבת המן בן־המדתא האגגי אשר כתב לאבד את־היהודים אשר בכל־מדינות המלך׃
17O	8	6		203630	כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר־ימצא את־עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי׃ ס
17O	8	7		203640	ויאמר המלך אחשורש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית־המן נתתי לאסתר ואתו תלו על־העץ על אשר־שלח ידו [כ= ביהודיים] [ק= ביהודים]׃
17O	8	8		203650	ואתם כתבו על־היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי־כתב אשר־נכתב בשם־המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב׃
17O	8	9		203660	ויקראו ספרי־המלך בעת־ההיא בחדש השלישי הוא־חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל־אשר־צוה מרדכי אל־היהודים ואל האחשדרפנים־והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד־כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו ואל־היהודים ככתבם וכלשונם׃
17O	8	10		203670	ויכתב בשם המלך אחשורש ויחתם בטבעת המלך וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים׃
17O	8	11		203680	אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל־עיר־ועיר להקהל ולעמד על־נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את־כל־חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז׃
17O	8	12		203690	ביום אחד בכל־מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים־עשר הוא־חדש אדר׃
17O	8	13		203700	פתשגן הכתב להנתן דת בכל־מדינה ומדינה גלוי לכל־העמים ולהיות [כ= היהודיים] [ק= היהודים] [כ= עתודים] [ק= עתידים] ליום הזה להנקם מאיביהם׃
17O	8	14		203710	הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבהלים ודחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה׃ ף
17O	8	15		203720	ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה׃
17O	8	16		203730	ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר׃
17O	8	17		203740	ובכל־מדינה ומדינה ובכל־עיר ועיר מקום אשר דבר־המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי־נפל פחד־היהודים עליהם׃
17O	9	1		203750	ובשנים עשר חדש הוא־חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר־המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם׃
17O	9	2		203760	נקהלו היהודים בעריהם בכל־מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא־עמד לפניהם כי־נפל פחדם על־כל־העמים׃
17O	9	3		203770	וכל־שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את־היהודים כי־נפל פחד־מרדכי עליהם׃
17O	9	4		203780	כי־גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל־המדינות כי־האיש מרדכי הולך וגדול׃ ף
17O	9	5		203790	ויכו היהודים בכל־איביהם מכת־חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם׃
17O	9	6		203800	ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש׃
17O	9	7		203810	ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא׃
17O	9	8		203820	ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא׃
17O	9	9		203830	ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארדי ואת ויזתא׃
17O	9	10		203840	עשרת בני המן בן־המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את־ידם׃
17O	9	11		203850	ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך׃ ס
17O	9	12		203860	ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני־המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה־שאלתכ* וינתן לך ומה־בקשתך עוד ותעש׃
17O	9	13		203870	ותאמר אסתר אם־על־המלך טוב ינתן גם־מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני־המן יתלו על־העץ׃
17O	9	14		203880	ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני־המן תלו׃
17O	9	15		203890	ויקהלו [כ= היהודיים] [ק= היהודים] אשר־בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את־ידם׃
17O	9	16		203900	ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על־נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את־ידם׃
17O	9	17		203910	ביום־שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה׃
17O	9	18		203920	[כ= והיהודיים] [ק= והיהודים] אשר־בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה׃
17O	9	19		203930	על־כן היהודים [כ= הפרוזים] [ק= הפרזים] הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו׃ ף
17O	9	20		203940	ויכתב מרדכי את־הדברים האלה וישלח ספרים אל־כל־היהודים אשר בכל־מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים׃
17O	9	21		203950	לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום־חמשה עשר בו בכל־שנה ושנה׃
17O	9	22		203960	כימים אשר־נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים׃
17O	9	23		203970	וקבל היהודים את אשר־החלו לעשות ואת אשר־כתב מרדכי אליהם׃
17O	9	24		203980	כי המן בן־המדתא האגגי צרר כל־היהודים חשב על־היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להםם ולאבדם׃
17O	9	25		203990	ובבאה לפני המלך אמר עם־הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר־חשב על־היהודים על־ראשו ותלו אתו ואת־בניו על־העץ׃
17O	9	26		204000	על־כן קראו לימים האלה פורים על־שם הפור על־כן על־כל־דברי האגרת הזאת ומה־ראו על־ככה ומה הגיע אליהם׃
17O	9	27		204010	קימו [כ= וקבל] [ק= וקבלו] היהודים עליהם ועל־זרעם ועל כל־הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל־שנה ושנה׃
17O	9	28		204020	והימים האלה נזכרים ונעשים בכל־דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא־יסוף מזרעם׃ ס
17O	9	29		204030	ותכתב אסתר המלכה בת־אביחיל ומרדכי היהודי את־כל־תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית׃
17O	9	30		204040	וישלח ספרים אל־כל־היהודים אל־שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת׃
17O	9	31		204050	לקים את־ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על־נפשם ועל־זרעם דברי הצמות וזעקתם׃
17O	9	32		204060	ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר׃ ף
17O	10	1		204070	וישם המלך [כ= אחשרש] [ק= אחשורוש] מס על־הארץ ואיי הים׃
17O	10	2		204080	וכל־מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס׃
17O	10	3		204090	כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל־זרעו׃
18O	1	1		176800	איש היה בארץ־עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע׃
18O	1	2		176810	ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות׃
18O	1	3		176820	ויהי מקנהו שבעת אלפי־צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד־בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל־בני־קדם׃
18O	1	4		176830	והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת [כ= אחיתיהם] [ק= אחיותיהם] לאכל ולשתות עמהם׃
18O	1	5		176840	ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל־הימים׃ ף
18O	1	6		176850	ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־יהוה ויבוא גם־השטן בתוכם׃
18O	1	7		176860	ויאמר יהוה אל־השטן מאין תבא ויען השטן את־יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה׃
18O	1	8		176870	ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך על־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע׃
18O	1	9		176880	ויען השטן את־יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים׃
18O	1	10		176890	הלא־[כ= את] [ק= אתה] שכת בעדו ובעד־ביתו ובעד כל־אשר־לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ׃
18O	1	11		176900	ואולם שלח־נא ידך וגע בכל־אשר־לו אם־לא על־פניך יברךך׃
18O	1	12		176910	ויאמר יהוה אל־השטן הנה כל־אשר־לו בידך רק אליו אל־תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה׃
18O	1	13		176920	ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור׃
18O	1	14		176930	ומלאך בא אל־איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על־ידיהם׃
18O	1	15		176940	ותפל שבא ותקחם ואת־הנערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃
18O	1	16		176950	עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן־השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃
18O	1	17		176960	עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על־הגמלים ויקחום ואת־הנערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃
18O	1	18		176970	עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור׃
18O	1	19		176980	והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על־הנערים וימותו ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃
18O	1	20		176990	ויקם איוב ויקרע את־מעלו* ויגז את־ראשו ויפל ארצה וישתחו׃
18O	1	21		177000	ויאמר ערם [כ= יצתי] [ק= יצאתי] מבטן אמי וערם אשוב שמה יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך׃
18O	1	22		177010	בכל־זאת לא־חטא איוב ולא־נתן תפלה לאלהים׃ ף
18O	2	1		177020	ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־יהוה ויבוא גם־השטן בתכם להתיצב על־יהוה׃
18O	2	2		177030	ויאמר יהוה אל־השטן אי מזה תבא ויען השטן את־יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה׃
18O	2	3		177040	ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך אל־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם׃
18O	2	4		177050	ויען השטן את־יהוה ויאמר עור בעד־עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו׃
18O	2	5		177060	אולם שלח־נא ידך וגע אל־עצמו ואל־בשרו אם־לא אל־פניך יברךך׃
18O	2	6		177070	ויאמר יהוה אל־השטן הנו בידך אך את־נפשו שמר׃
18O	2	7		177080	ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את־איוב בשחין רע מכף רגלו [כ= עד] [ק= ועד] קדקדו׃
18O	2	8		177090	ויקח־לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך־האפר׃
18O	2	9		177100	ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת׃
18O	2	10		177110	ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את־הטוב נקבל מאת האלהים ואת־הרע לא נקבל בכל־זאת לא־חטא איוב בשפתיו׃ ף
18O	2	11		177120	וישמעו שלשת רעי איוב את כל־הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד־לו ולנחמו׃
18O	2	12		177130	וישאו את־עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על־ראשיהם השמימה׃
18O	2	13		177140	וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין־דבר אליו דבר כי ראו כי־גדל הכאב מאד׃
18O	3	1		177150	אחרי־כן פתח איוב את־פיהו ויקלל את־יומו׃ ף
18O	3	2		177160	ויען איוב ויאמר׃
18O	3	3		177170	יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃
18O	3	4		177180	היום ההוא יהי חשך אל־ידרשהו אלוה ממעל ואל־תופע עליו נהרה׃
18O	3	5		177190	יגאלהו חשך וצלמות תשכן־עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃
18O	3	6		177200	הלילה ההוא יקחהו אפל אל־יחד בימי שנה במספר ירחים אל־יבא׃
18O	3	7		177210	הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל־תבא רננה בו׃
18O	3	8		177220	יקבהו אררי־יום העתידים ערר לויתן׃
18O	3	9		177230	יחשכו כוכבי* נשפו יקו־לאור ואין ואל־יראה בעפעפי־שחר׃
18O	3	10		177240	כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃
18O	3	11		177250	למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃
18O	3	12		177260	מדוע קדמוני ברכים ומה־שדים כי אינק׃
18O	3	13		177270	כי־עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃
18O	3	14		177280	עם־מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃
18O	3	15		177290	או עם־שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃
18O	3	16		177300	או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא־ראו אור׃
18O	3	17		177310	שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃
18O	3	18		177320	יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃
18O	3	19		177330	קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃
18O	3	20		177340	למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃
18O	3	21		177350	המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃
18O	3	22		177360	השמחים אלי־גיל ישישו כי ימצאו־קבר׃
18O	3	23		177370	לגבר אשר־דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃
18O	3	24		177380	כי־לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃
18O	3	25		177390	כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃
18O	3	26		177400	לא שלותי ולא שקטתי ולא־נחתי ויבא רגז׃ ף
18O	4	1		177410	ויען אליפז התימני ויאמר׃
18O	4	2		177420	הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃
18O	4	3		177430	הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃
18O	4	4		177440	כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃
18O	4	5		177450	כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃
18O	4	6		177460	הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃
18O	4	7		177470	זכר־נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃
18O	4	8		177480	כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃
18O	4	9		177490	מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃
18O	4	10		177500	שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃
18O	4	11		177510	ליש אבד מבלי־טרף ובני לביא יתפרדו׃
18O	4	12		177520	ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃
18O	4	13		177530	בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על־אנשים׃
18O	4	14		177540	פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃
18O	4	15		177550	ורוח על־פני יחלף תסמר שערת בשרי׃
18O	4	16		177560	יעמד ולא־אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃
18O	4	17		177570	האנוש מאלוה יצדק אמ* מעשהו יטהר־גבר׃
18O	4	18		177580	הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃
18O	4	19		177590	אף שכני בתי־חמר אשר־בעפר יסודם ידכאום לפני־עש׃
18O	4	20		177600	מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃
18O	4	21		177610	הלא־נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃
18O	5	1		177620	קרא־נא היש עונך ואל־מי מקדשימ* תפנה׃
18O	5	2		177630	כי־לאויל יהרג־כעש ופתה תמית קנאה׃
18O	5	3		177640	אני־ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם׃
18O	5	4		177650	ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל׃
18O	5	5		177660	אשר קצירו רעב יאכל ואל־מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃
18O	5	6		177670	כי לא־יצא מעפר און ומאדמה לא־יצמח עמל׃
18O	5	7		177680	כי־אדם לעמל יולד ובני־רשף יגביהו עוף׃
18O	5	8		177690	אולם אני אדרש אל־אל ואל־אלהים אשים דברתי׃
18O	5	9		177700	עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד־אין מספר׃
18O	5	10		177710	הנתן מטר על־פני־ארץ ושלח מים על־פני חוצות׃
18O	5	11		177720	לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע׃
18O	5	12		177730	מפר מחשבות ערומים ולא־תעשינה ידיהם תושיה׃
18O	5	13		177740	לכד חכמים בערםם ועצת נפתלים נמהרה׃
18O	5	14		177750	יוםם יפגשו־חשך וכלילה ימששו בצהרים׃
18O	5	15		177760	וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון׃
18O	5	16		177770	ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה׃
18O	5	17		177780	הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל־תמאס׃
18O	5	18		177790	כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ [כ= וידו] [ק= וידיו] תרפינה׃
18O	5	19		177800	בשש צרות יצילך ובשבע לא־יגע בך רע׃
18O	5	20		177810	ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב׃
18O	5	21		177820	בשוט לשון תחבא ולא־תירא משד כי יבוא׃
18O	5	22		177830	לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל־תירא׃
18O	5	23		177840	כי עם־אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה־לך׃
18O	5	24		177850	וידעת כי־שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃
18O	5	25		177860	וידעת כי־רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ׃
18O	5	26		177870	תבוא בכלח אלי־קבר כעלות גדיש בעתו׃
18O	5	27		177880	הנה־זאת חקרנוה כן־היא שמענה ואתה דע־לך׃ ף
18O	6	1		177890	ויען איוב ויאמר׃
18O	6	2		177900	לו שקול ישקל כעשי [כ= והיתי] [ק= והותי] במאזנים ישאו־יחד׃
18O	6	3		177910	כי־עתה מחול ימים יכבד על־כן דברי לעו׃
18O	6	4		177920	כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃
18O	6	5		177930	הינהק־פרא עלי־דשא אם יגעה־שור על־בלילו׃
18O	6	6		177940	היאכל תפל מבלי־מלח אם־יש־טעם בריר חלמות׃
18O	6	7		177950	מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃
18O	6	8		177960	מי־יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃
18O	6	9		177970	ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃
18O	6	10		177980	ותהי* עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי־לא כחדתי אמרי קדוש׃
18O	6	11		177990	מה־כחי כי־איחל ומה־קצי כי־אאריך נפשי׃
18O	6	12		178000	אם־כח אבנים כחי אם־בשרי נחוש׃
18O	6	13		178010	האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃
18O	6	14		178020	למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃
18O	6	15		178030	אחי בגדו כמו־נחל כאפיק נחלים יעברו׃
18O	6	16		178040	הקדרים מני־קרח עלימו יתעלם־שלג׃
18O	6	17		178050	בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקוםם׃
18O	6	18		178060	ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃
18O	6	19		178070	הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו־למו׃
18O	6	20		178080	בשו כי־בטח באו עדיה ויחפרו׃
18O	6	21		178090	כי־עתה הייתם [כ= לא] [ק= לו] תראו חתת ותיראו׃
18O	6	22		178100	הכי־אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃
18O	6	23		178110	ומלטוני מיד־צר ומיד עריצים תפדוני׃
18O	6	24		178120	הורוני ואני אחריש ומה־שגיתי הבינו לי׃
18O	6	25		178130	מה־נמרצו אמרי־ישר ומה־יוכיח הוכח םכם׃
18O	6	26		178140	הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃
18O	6	27		178150	אף־על־יתום תפילו ותכרו על־ריעכם׃
18O	6	28		178160	ועתה הואילו פנו־בי ועל־פניכם אם־אכזב׃
18O	6	29		178170	שבו־נא אל־תהי עולה [כ= ושבי] [ק= ושובו*] עוד צדקי־בה׃
18O	6	30		178180	היש־בלשוני עולה אם־חכי לא־יבין הוות׃
18O	7	1		178190	הלא־צבא לאנוש [כ= על] [ק= עלי]־ארץ וכימי שכיר ימיו׃
18O	7	2		178200	כעבד ישאף־צל וכשכיר יקוה פעלו׃
18O	7	3		178210	כן הנחלתי לי ירחי־שוא ולילות עמל מנו־לי׃
18O	7	4		178220	אם־שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד־ערב ושבעתי נדדים עדי־נשף׃
18O	7	5		178230	לבש בשרי רמה [כ= וגיש] [ק= וגוש] עפר עורי רגע וימאס׃
18O	7	6		178240	ימי קלו מני־ארג ויכלו באפס תקוה׃
18O	7	7		178250	זכר כי־רוח חיי לא־תשוב עיני לראות טוב׃
18O	7	8		178260	לא־תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
18O	7	9		178270	כלה עןן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
18O	7	10		178280	לא־ישוב עוד לביתו ולא־יכירנו עוד מקמו׃
18O	7	11		178290	גם־אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
18O	7	12		178300	הים־אני אם־תנין כי־תשים עלי משמר׃
18O	7	13		178310	כי־אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
18O	7	14		178320	וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
18O	7	15		178330	ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
18O	7	16		178340	מאסתי לא־לעלם אחיה חדל ממני כי־הבל ימי׃
18O	7	17		178350	מה־אנוש כי תגדלנו וכי־תשית אליו לבך׃
18O	7	18		178360	ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
18O	7	19		178370	כמה לא־תשעה ממני לא־תרפני עד־בלעי רקי׃
18O	7	20		178380	חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
18O	7	21		178390	ומה לא־תשא פשעי ותעביר את־עוני כי־עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ ף
18O	8	1		178400	ויען בלדד השוחי ויאמר׃
18O	8	2		178410	עד־אן תמלל־אלה ורוח כביר אמרי־פיך׃
18O	8	3		178420	האל יעות משפט ואם־שדי יעות־צדק׃
18O	8	4		178430	אם־בניך חטאו־לו וישלחם ביד־פשעם׃
18O	8	5		178440	אם־אתה תשחר אל־אל ואל־שדי תתחןן׃
18O	8	6		178450	אם־זך וישר אתה כי־עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך׃
18O	8	7		178460	והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד׃
18O	8	8		178470	כי־שאל־נא לדר רישון וכוןן לחקר אבותם׃
18O	8	9		178480	כי־תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי־ארץ׃
18O	8	10		178490	הלא־הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוצאו מלים׃
18O	8	11		178500	היגאה־גמא בלא בצה ישגה־אחו בלי־מים׃
18O	8	12		178510	עדנו באבו לא יקטף ולפני כל־חציר ייבש׃
18O	8	13		178520	כן ארחות כל־שכחי אל ותקות חנף תאבד׃
18O	8	14		178530	אשר־יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו׃
18O	8	15		178540	ישען על־ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום׃
18O	8	16		178550	רטב הוא לפני־שמש ועל* גנתו ינקתו תצא׃
18O	8	17		178560	על־גל שרשיו יסבכו בית אבנים יחזה׃
18O	8	18		178570	אם־יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך׃
18O	8	19		178580	הן־הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו׃
18O	8	20		178590	הן־אל לא ימאס־תם ולא־יחזיק ביד־מרעים׃
18O	8	21		178600	עד־ימלה שחוק פיך ושפתיך תרועה׃
18O	8	22		178610	שנאיך ילבשו־בשת ואהל רשעים איננו׃ ף
18O	9	1		178620	ויענ* איוב ויאמר׃
18O	9	2		178630	אמנם ידעתי כי־כן ומה־יצדק אנוש עם־אל׃
18O	9	3		178640	אם־יחפץ לריב עמו לא־יעננו אחת מני־אלף׃
18O	9	4		178650	חכם לבב ואמיץ כח מי־הקשה אליו וישלם׃
18O	9	5		178660	המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃
18O	9	6		178670	המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃
18O	9	7		178680	האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃
18O	9	8		178690	נטה שמים לבדו ודורך על־במתי ים׃
18O	9	9		178700	עשה־עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃
18O	9	10		178710	עשה גדלות עד־אין חקר ונפלאות עד־אין מספר׃
18O	9	11		178720	הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא־אבין לו׃
18O	9	12		178730	הן יחתף מי ישיבנו מי־יאמר אליו מה־תעשה׃
18O	9	13		178740	אלוה לא־ישיב אפו [כ= תחתו] [ק= תחתיו] שחחו עזרי רהב׃
18O	9	14		178750	אף כי־אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃
18O	9	15		178760	אשר אם־צדקתי לא אענה למשפטי אתחןן׃
18O	9	16		178770	אם־קראתי ויענני לא־אאמין כי־יאזין קולי׃
18O	9	17		178780	אשר־בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃
18O	9	18		178790	לא־יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃
18O	9	19		178800	אם־לכח אמיץ הנה ואם־למשפט מי יועידני׃
18O	9	20		178810	אם־אצדק פי ירשיעני תם־אני ויעקשני׃
18O	9	21		178820	תם־אני לא־אדע נפשי אמאס חיי׃
18O	9	22		178830	אחת היא על־כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃
18O	9	23		178840	אם־שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃
18O	9	24		178850	ארץ נתנה ביד־רשע פני־שפטיה יכסה אם־לא אפוא מי־הוא׃
18O	9	25		178860	וימי קלו מני־רץ ברחו לא־ראו טובה׃
18O	9	26		178870	חלפו עם־אניות אבה כנשר יטוש עלי־אכל׃
18O	9	27		178880	אם־אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃
18O	9	28		178890	יגרתי כל־עצבתי ידעתי כי־לא תנקני׃
18O	9	29		178900	אנכי ארשע למה־זה הבל איגע׃
18O	9	30		178910	אם־התרחצתי [כ= במו] [ק= במי]־שלג והזכותי בבר כפי׃
18O	9	31		178920	אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃
18O	9	32		178930	כי־לא־איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃
18O	9	33		178940	לא יש־בינינו מוכיח ישת ידו על־שנינו׃
18O	9	34		178950	יסר מעלי שבטו ואמתו אל־תבעתני׃
18O	9	35		178960	אדברה ולא איראנו כי לא־כן אנכי עמדי׃
18O	10	1		178970	נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃
18O	10	2		178980	אמר אל־אלוה אל־תרשיעני הודיעני על מה־תריבני׃
18O	10	3		178990	הטוב לכ* כי־תעשק כי־תמאס יגיע כפיך ועל־עצת רשעים הופעת׃
18O	10	4		179000	העיני בשר לך אם־כראות אנוש תראה׃
18O	10	5		179010	הכימי אנוש ימיך אם־שנותיך כימי גבר׃
18O	10	6		179020	כי־תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃
18O	10	7		179030	על־דעתך כי־לא ארשע ואין מידך מציל׃
18O	10	8		179040	ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃
18O	10	9		179050	זכר־נא כי־כחמר עשיתני ואל־עפר תשיבני׃
18O	10	10		179060	הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃
18O	10	11		179070	עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃
18O	10	12		179080	חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃
18O	10	13		179090	ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי־זאת עמך׃
18O	10	14		179100	אם־חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃
18O	10	15		179110	אם־רשעתי אללי לי וצדקתי לא־אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃
18O	10	16		179120	ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא־בי׃
18O	10	17		179130	תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃
18O	10	18		179140	ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא־תראני׃
18O	10	19		179150	כאשר לא־הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃
18O	10	20		179160	הלא־מעט ימי [כ= יחדל] [ק= וחדל] [כ= ישית] [ק= ושית] ממני ואבליגה מעט׃
18O	10	21		179170	בטרם אלך ולא אשוב אל־ארץ חשך וצלמות׃
18O	10	22		179180	ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו־אפל׃ ף
18O	11	1		179190	ויען צפר הנעמתי ויאמר׃
18O	11	2		179200	הרב דברים לא יענה ואם־איש שפתים יצדק׃
18O	11	3		179210	בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃
18O	11	4		179220	ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃
18O	11	5		179230	ואולם מי־יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃
18O	11	6		179240	ויגד־לכ* תעלמות חכמה כי־כפלים לתושיה ודע כי־ישה לך אלוה מעונך׃
18O	11	7		179250	החקר אלוה תמצא אם עד־תכלית שדי תמצא׃
18O	11	8		179260	גבהי שמים מה־תפעל עמקה משאול מה־תדע׃
18O	11	9		179270	ארכה מארץ מדה ורחבה מני־ים׃
18O	11	10		179280	אם־יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו׃
18O	11	11		179290	כי־הוא ידע מתי־שוא וירא־און ולא יתבוןן׃
18O	11	12		179300	ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד׃
18O	11	13		179310	אם־אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך׃
18O	11	14		179320	אם־און בידך הרחיקהו ואל־תשכן באהליך עולה׃
18O	11	15		179330	כי־אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא׃
18O	11	16		179340	כי־אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר׃
18O	11	17		179350	ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה׃
18O	11	18		179360	ובטחת כי־יש תקוה וחפרת לבטח תשכב׃
18O	11	19		179370	ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים׃
18O	11	20		179380	ועיני רשעים תכלינה* ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח־נפש׃ ף
18O	12	1		179390	ויען איוב ויאמר׃
18O	12	2		179400	אמנם כי אתם־עם ועםכם תמות חכמה׃
18O	12	3		179410	גם־לי לבב כמוכמ* לא־נפל אנכי םכם ואת־מי־אין כמו־אלה׃
18O	12	4		179420	שחק לרעהו אהיה קרא לאלוה ויענהו שחוק צדיק תמים׃
18O	12	5		179430	לפיד בוז לעשתות שאןן נכון למועדי רגל׃
18O	12	6		179440	ישליו אהלים לשדדימ* ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו׃
18O	12	7		179450	ואולם שאל־נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד־לך׃
18O	12	8		179460	או שיח לארץ ותרך ויספרו לך דגי הים׃
18O	12	9		179470	מי לא־ידע בכל־אלה כי יד־יהוה עשתה זאת׃
18O	12	10		179480	אשר בידו נפש כל־חי ורוח כל־בשר־איש׃
18O	12	11		179490	הלא־אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם־לו׃
18O	12	12		179500	בישישים חכמה וארך ימים תבונה׃
18O	12	13		179510	עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה׃
18O	12	14		179520	הן יהרוס ולא יבנה יסגר על־איש ולא יפתח׃
18O	12	15		179530	הן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ׃
18O	12	16		179540	עמו עז ותושיה לו שגג ומשגה׃
18O	12	17		179550	מוליך יועצים שולל ושפטים יהולל׃
18O	12	18		179560	מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם׃
18O	12	19		179570	מוליך כהנים שולל ואתנים יסלף׃
18O	12	20		179580	מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח׃
18O	12	21		179590	שופך בוז על־נדיבים ומזיח אפיקים רפה׃
18O	12	22		179600	מגלה עמקות מני־חשך ויצא לאור צלמות׃
18O	12	23		179610	משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם׃
18O	12	24		179620	מסיר לב ראשי עם־הארץ ויתעם בתהו לא־דרך׃
18O	12	25		179630	ימששו־חשך ולא־אור ויתעם כשכור׃
18O	13	1		179640	הן־כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃
18O	13	2		179650	כדעתכם ידעתי גם־אני לא־נפל אנכי םכם׃
18O	13	3		179660	אולם אני אל־שדי אדבר והוכח אל־אל אחפץ׃
18O	13	4		179670	ואולם אתם טפלי־שקר רפאי אלל כלכם׃
18O	13	5		179680	מי־יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃
18O	13	6		179690	שמעו־נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃
18O	13	7		179700	הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃
18O	13	8		179710	הפניו תשאון אם־לאל תריבון׃
18O	13	9		179720	הטוב כי־יחקר אתכם אם־כהתל באנוש תהתלו בו׃
18O	13	10		179730	הוכח יוכיח אתכם אם־בסתר פנים תשאון׃
18O	13	11		179740	הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃
18O	13	12		179750	זכרניכם משלי־אפר לגבי־חמר גביכם׃
18O	13	13		179760	החרישו ממני ואדברה־אני ויעבר עלי מה׃
18O	13	14		179770	על־מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃
18O	13	15		179780	הן יקטלני [כ= לא] [ק= לו] איחל אך־דרכי אל־פניו אוכיח׃
18O	13	16		179790	גם־הוא־לי לישועה כי־לא לפניו חנף יבוא׃
18O	13	17		179800	שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃
18O	13	18		179810	הנה־נא ערכתי משפט ידעתי כי־אני אצדק׃
18O	13	19		179820	מי־הוא יריב עמדי כי־עתה אחריש ואגוע׃
18O	13	20		179830	אך־שתים אל־תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃
18O	13	21		179840	כפך מעלי הרחק ואמתכ* אל־תבעתני׃
18O	13	22		179850	וקרא ואנכי אענה או־אדבר והשיבני׃
18O	13	23		179860	כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃*
18O	13	24		179870	למה־פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃
18O	13	25		179880	העלה נדף תערוץ ואת־קש יבש תרדף׃
18O	13	26		179890	כי־תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃
18O	13	27		179900	ותשם בסד רגלי ותשמור כל־ארחותי על־שרשי רגלי תתחקה׃
18O	13	28		179910	והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃
18O	14	1		179920	אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע־רגז׃
18O	14	2		179930	כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃
18O	14	3		179940	אף־על־זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃
18O	14	4		179950	מי־יתן טהור מטמא לא אחד׃
18O	14	5		179960	אם חרוצים ימיו מספר־חדשיו אתך [כ= חקו] [ק= חקיו] עשית ולא יעבור׃
18O	14	6		179970	שעה מעליו ויחדל עד־ירצה כשכיר יומו׃
18O	14	7		179980	כי יש לעץ תקוה אם־יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃
18O	14	8		179990	אם־יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃
18O	14	9		180000	מריח מים יפרח ועשה קציר כמו־נטע׃
18O	14	10		180010	וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃
18O	14	11		180020	אזלו־מים מני־ים ונהר יחרב ויבש׃
18O	14	12		180030	ואיש שכב ולא־יקום עד־בלתי שמים לא יקיצו ולא־יערו משנתם׃
18O	14	13		180040	מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד־שוב אפך תשית* לי חק ותזכרני׃
18O	14	14		180050	אם־ימות גבר היחיה כל־ימי צבאי איחל עד־בוא חליפתי׃
18O	14	15		180060	תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃
18O	14	16		180070	כי־עתה צעדי תספור לא־תשמור על־חטאתי׃
18O	14	17		180080	חתם בצרור פשעי ותטפל על־עוני׃
18O	14	18		180090	ואולם הר־נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃
18O	14	19		180100	אבנים שחקו מים תשטף־ספיחיה עפר־ארץ ותקות אנוש האבדת׃
18O	14	20		180110	תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃
18O	14	21		180120	יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא־יבין למו׃
18O	14	22		180130	אך־בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ ף
18O	15	1		180140	ויען אליפז התימני ויאמר׃
18O	15	2		180150	החכם יענה דעת־רוח וימלא קדים בטנו׃
18O	15	3		180160	הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא־יועיל בם׃
18O	15	4		180170	אף־אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני־אל׃
18O	15	5		180180	כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃
18O	15	6		180190	ירשיעך פיך ולא־אני ושפתיך יענו־בך׃
18O	15	7		180200	הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃
18O	15	8		180210	הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃
18O	15	9		180220	מה־ידעת ולא נדע תבין ולא־עמנו הוא׃
18O	15	10		180230	גם־שב גם־ישיש בנו כביר מאביך ימים׃
18O	15	11		180240	המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃
18O	15	12		180250	מה־יקחך לבך ומה־ירזמון עיניך׃
18O	15	13		180260	כי־תשיב אל־אל רוחך והצאת מפיך מלין׃
18O	15	14		180270	מה־אנוש כי־יזכה וכי־יצדק ילוד אשה׃
18O	15	15		180280	הן [כ= בקדשו] [ק= בקדשיו] לא יאמין ושמים לא־זכו בעיניו׃
18O	15	16		180290	אף כי־נתעב ונאלח איש־שתה כמים עולה׃
18O	15	17		180300	אחוכ* שמע־לי וזה־חזיתי ואספרה׃
18O	15	18		180310	אשר־חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃
18O	15	19		180320	להם לבדם נתנה הארץ ולא־עבר זר בתוכם׃
18O	15	20		180330	כל־ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃
18O	15	21		180340	קול־פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃
18O	15	22		180350	לא־יאמין שוב מני־חשך [כ= וצפו] [ק= וצפוי] הוא אלי־חרב׃
18O	15	23		180360	נדד הוא ללחם איה ידע כי־נכון בידו יום־חשך׃
18O	15	24		180370	יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃
18O	15	25		180380	כי־נטה אל־אל ידו ואל־שדי יתגבר׃
18O	15	26		180390	ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃
18O	15	27		180400	כי־כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי־כסל׃
18O	15	28		180410	וישכון ערים נכחדות בתים לא־ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃
18O	15	29		180420	לא־יעשר ולא־יקום חילו ולא־יטה לארץ מנלם׃
18O	15	30		180430	לא־יסור מני־חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃
18O	15	31		180440	אל־יאמן [כ= בשו] [ק= בשיו] נתעה כי־שוא תהיה תמורתו׃
18O	15	32		180450	בלא־יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃
18O	15	33		180460	יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃
18O	15	34		180470	כי־עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי־שחד׃
18O	15	35		180480	הרה עמל וילד* און ובטנם תכין מרמה׃ ס
18O	16	1		180490	ויען איוב ויאמר׃
18O	16	2		180500	שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃
18O	16	3		180510	הקץ לדברי־רוח או מה־ימריצך כי תענה׃
18O	16	4		180520	גם אנכי ככם אדברה לו־יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃
18O	16	5		180530	אאמצכם במו־פי וניד שפתי יחשך׃
18O	16	6		180540	אם־אדברה לא־יחשך כאבי ואחדלה מה־מני יהלך׃
18O	16	7		180550	אך־עתה הלאני השמות כל־עדתי׃
18O	16	8		180560	ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃
18O	16	9		180570	אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃
18O	16	10		180580	פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃
18O	16	11		180590	יסגירני אל אל עויל ועל־ידי רשעים ירטני׃
18O	16	12		180600	שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃
18O	16	13		180610	יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃
18O	16	14		180620	יפרצני פרץ על־פני־פרץ ירץ עלי כגבור׃
18O	16	15		180630	שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃
18O	16	16		180640	פני [כ= חמרמרה] [ק= חמרמרו] מני־בכי ועל עפעפי צלמות׃
18O	16	17		180650	על לא־חמס בכפי ותפלתי זכה׃
18O	16	18		180660	ארץ אל־תכסי דמי ואל־יהי מקום לזעקתי׃
18O	16	19		180670	גם־עתה הנה־בשמים עדי ושהדי במרומים׃
18O	16	20		180680	מליצי רעי אל־אלוה דלפה עיני׃
18O	16	21		180690	ויוכח לגבר עם־אלוה ובן־אדם לרעהו׃
18O	16	22		180700	כי־שנות מספר יאתיו וארח לא־אשוב אהלך׃
18O	17	1		180710	רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃
18O	17	2		180720	אם־לא התלים עמדי ובהמרותמ* תלן עיני׃
18O	17	3		180730	שימה־נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃
18O	17	4		180740	כי־לבם צפנת משכל* על־כן לא תרםם׃
18O	17	5		180750	לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃
18O	17	6		180760	והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃
18O	17	7		180770	ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃
18O	17	8		180780	ישמו ישרים על־זאת ונקי על־חנף יתערר׃
18O	17	9		180790	ויאחז צדיק דרכו וטהר־ידים יסיף אמץ׃
18O	17	10		180800	ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא־אמצא בכם חכם׃
18O	17	11		180810	ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃
18O	17	12		180820	לילה ליום ישימו אור קרוב מפני־חשך׃
18O	17	13		180830	אם־אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃
18O	17	14		180840	לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃
18O	17	15		180850	ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃
18O	17	16		180860	בדי שאל תרדנה אם־יחד על־עפר נחת׃ ס
18O	18	1		180870	ויען בלדד השחי ויאמר׃
18O	18	2		180880	עד־אנה תשימון קנצי למלין תבינו ואחר נדבר׃
18O	18	3		180890	מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם׃
18O	18	4		180900	טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק־צור ממקמו׃
18O	18	5		180910	גם אור רשעים ידעך ולא־יגה שביב אשו׃
18O	18	6		180920	אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך׃
18O	18	7		180930	יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו׃
18O	18	8		180940	כי־שלח ברשת ברגליו ועל־שבכה יתהלך׃
18O	18	9		180950	יאחז בעקב פח יחזק עליו צמים׃
18O	18	10		180960	טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב׃
18O	18	11		180970	סביב בעתהו בלהות והפיצהו לרגליו׃
18O	18	12		180980	יהי־רעב אנו ואיד נכון לצלעו׃
18O	18	13		180990	יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות׃
18O	18	14		181000	ינתק מאהלו מבטחו ותצעדהו למלך בלהות׃
18O	18	15		181010	תשכון באהלו מבלי־לו יזרה על־נוהו גפרית׃
18O	18	16		181020	מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו׃
18O	18	17		181030	זכרו־אבד מני־ארץ ולא־שם לו על־פני־חוץ׃
18O	18	18		181040	יהדפהו מאור אל־חשך ומתבל ינדהו׃
18O	18	19		181050	לא נין לו ולא־נכד בעמו ואין שריד במגוריו׃
18O	18	20		181060	על־יומו נשמו אחרנים וקדמנים אחזו שער׃
18O	18	21		181070	אך־אלה משכנות עול וזה מקום לא־ידע־אל׃ ס
18O	19	1		181080	ויען איוב ויאמר׃
18O	19	2		181090	עד־אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃
18O	19	3		181100	זה עשר פעמים תכלימוני לא־תבשו תהכרו־לי׃
18O	19	4		181110	ואף־אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃
18O	19	5		181120	אם־אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃
18O	19	6		181130	דעו־אפו כי־אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃
18O	19	7		181140	הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃
18O	19	8		181150	ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃
18O	19	9		181160	כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃
18O	19	10		181170	יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃
18O	19	11		181180	ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃
18O	19	12		181190	יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃
18O	19	13		181200	אחי מעלי הרחיק וידעי אך־זרו ממני׃
18O	19	14		181210	חדלו קרובי ומידעי* שכחוני׃
18O	19	15		181220	גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃
18O	19	16		181230	לעבדי קראתי ולא יענה במו־פי אתחןן־לו׃
18O	19	17		181240	רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃
18O	19	18		181250	גם־עוילים מאסו בי אקומה וידברו־בי׃
18O	19	19		181260	תעבוני כל־מתי סודי וזה־אהבתי נהפכו־בי׃
18O	19	20		181270	בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃
18O	19	21		181280	חנני חנני אתם רעי כי יד־אלוה נגעה בי׃
18O	19	22		181290	למה תרדפני כמו־אל ומבשרי לא תשבעו׃
18O	19	23		181300	מי־יתן אפו ויכתבון מלי מי־יתן בספר ויחקו׃
18O	19	24		181310	בעט־ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃
18O	19	25		181320	ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על־עפר יקום׃
18O	19	26		181330	ואחר עורי נקפו־זאת ומבשרי אחזה אלוה׃
18O	19	27		181340	אשר אני אחזה־לי ועיני ראו ולא־זר כלו כליתי בחקי׃
18O	19	28		181350	כי תאמרו מה־נרדף־לו ושרש דבר נמצא־בי׃
18O	19	29		181360	גורו לכם מפני־חרב כי־חמה עונות חרב למען תדעון [כ= שדין] [ק= שדון]׃ ס
18O	20	1		181370	ויען צפר הנעמתי ויאמר׃
18O	20	2		181380	לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃
18O	20	3		181390	מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃
18O	20	4		181400	הזאת ידעת מני־עד מני שים אדם עלי־ארץ׃
18O	20	5		181410	כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי־רגע׃
18O	20	6		181420	אם־יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃
18O	20	7		181430	כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃
18O	20	8		181440	כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃
18O	20	9		181450	עין שזפתו ולא תוסיף ולא־עוד תשורנו מקומו׃
18O	20	10		181460	בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃
18O	20	11		181470	עצמותיו מלאו [כ= עלומו] [ק= עלומיו] ועמו על־עפר תשכב׃
18O	20	12		181480	אם־תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃
18O	20	13		181490	יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃
18O	20	14		181500	לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃
18O	20	15		181510	חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו* אל׃
18O	20	16		181520	ראש־פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃
18O	20	17		181530	אל־ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃
18O	20	18		181540	משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃
18O	20	19		181550	כי־רץץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃
18O	20	20		181560	כי לא־ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃
18O	20	21		181570	אין־שריד לאכלו על־כן לא־יחיל טובו׃
18O	20	22		181580	במלאות שפקו יצר לו כל־יד עמל תבואנו׃
18O	20	23		181590	יהי למלא בטנו ישלח־בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃
18O	20	24		181600	יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃
18O	20	25		181610	שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃
18O	20	26		181620	כל־חשך טמון לצפוניו* תאכלהו אש לא־נפח ירע שריד באהלו׃
18O	20	27		181630	יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃
18O	20	28		181640	יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃
18O	20	29		181650	זה חלק־אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ ף
18O	21	1		181660	ויען איוב ויאמר׃
18O	21	2		181670	שמעו שמוע מלתי ותהי־זאת תנחומתיכם׃
18O	21	3		181680	שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃
18O	21	4		181690	האנכי לאדם שיחי ואם־מדוע לא־תקצר רוחי׃
18O	21	5		181700	פנו־אלי והשמו ושימו יד על־פה׃
18O	21	6		181710	ואם־זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃
18O	21	7		181720	מדוע רשעים יחיו עתקו גם־גברו חיל׃
18O	21	8		181730	זרעם נכון לפניהם עםם וצאצאיהם לעיניהם׃
18O	21	9		181740	בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃
18O	21	10		181750	שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃
18O	21	11		181760	ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃
18O	21	12		181770	ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃
18O	21	13		181780	[כ= יבלו] [ק= יכלו] בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃
18O	21	14		181790	ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃
18O	21	15		181800	מה־שדי כי־נעבדנו ומה־נועיל כי נפגע־בו׃
18O	21	16		181810	הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃
18O	21	17		181820	כמה נר־רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃
18O	21	18		181830	יהיו כתבן לפני־רוח וכמץ גנבתו סופה׃
18O	21	19		181840	אלוה יצפן־לבניו אונו ישלם אליו וידע׃
18O	21	20		181850	יראו [כ= עינו] [ק= עיניו] כידו ומחמת שדי ישתה׃
18O	21	21		181860	כי מה־חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃
18O	21	22		181870	הלאל ילמד־דעת והוא רמים ישפוט׃
18O	21	23		181880	זה ימות בעצם תמו כלו שלאןן ושליו׃
18O	21	24		181890	עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃
18O	21	25		181900	וזה ימות בנפש מרה ולא־אכל בטובה׃
18O	21	26		181910	יחד על־עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃
18O	21	27		181920	הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃
18O	21	28		181930	כי תאמרו איה בית־נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃
18O	21	29		181940	הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃
18O	21	30		181950	כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃
18O	21	31		181960	מי־יגיד על־פניו דרכו והוא־עשה מי ישלם־לו׃
18O	21	32		181970	והוא לקברות יובל ועל־גדיש ישקוד׃
18O	21	33		181980	מתקו־לו רגבי נחל ואחריו כל־אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃
18O	21	34		181990	ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר־מעל׃ ס
18O	22	1		182000	ויען אליפז התמני ויאמר׃
18O	22	2		182010	הלאל יסכן־גבר כי־יסכן עלימו משכיל׃
18O	22	3		182020	החפץ לשדי כי תצדק ואם־בצע כי־תתם דרכיך׃
18O	22	4		182030	המיראתך יכיחך יבוא עמך במשפט׃
18O	22	5		182040	הלא רעתך רבה ואין־קץ לעונתיך׃
18O	22	6		182050	כי־תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט׃
18O	22	7		182060	לא־מים עיף תשקה ומרעב תמנע־לחם׃
18O	22	8		182070	ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה׃
18O	22	9		182080	אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא׃
18O	22	10		182090	על־כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאם׃
18O	22	11		182100	או־חשך לא־תראה ושפעת־מים תכסך׃
18O	22	12		182110	הלא־אלוה גבה שמים וראה ראש* כוכבים כי־רמו׃
18O	22	13		182120	ואמרת מה־ידע אל הבעד ערפל ישפוט׃
18O	22	14		182130	עבים סתר־לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך׃
18O	22	15		182140	הארח עולם תשמר אשר דרכו מתי־און׃
18O	22	16		182150	אשר־קמטו ולא־עת נהר יוצק יסודם׃
18O	22	17		182160	האמרים לאל סור ממנו ומה־יפעל שדי למו׃
18O	22	18		182170	והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני׃
18O	22	19		182180	יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג־למו׃
18O	22	20		182190	אם־לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש׃
18O	22	21		182200	הסכן־נא עמו ושלם בהם תבואתכ* טובה׃
18O	22	22		182210	קח־נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך׃
18O	22	23		182220	אם־תשוב עד־שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך׃
18O	22	24		182230	ושית־על־עפר בצר ובצור נחלים אופיר׃
18O	22	25		182240	והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך׃
18O	22	26		182250	כי־אז על־שדי תתענג ותשא אל־אלוה פניך׃
18O	22	27		182260	תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם׃
18O	22	28		182270	ותגזר־אומר ויקם לך ועל־דרכיך נגה אור׃
18O	22	29		182280	כי־השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע׃
18O	22	30		182290	ימלט אי־נקי ונמלט בבר כפיך׃ ף
18O	23	1		182300	ויען איוב ויאמר׃
18O	23	2		182310	גם־היום מרי שחי ידי כבדה על־אנחתי׃
18O	23	3		182320	מי־יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד־תכונתו׃
18O	23	4		182330	אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות׃
18O	23	5		182340	אדעה מלים יענני ואבינה מה־יאמר לי׃
18O	23	6		182350	הברב־כח יריב עמדי לא אך־הוא ישם בי׃
18O	23	7		182360	שם ישר נוכח עמו ואפלטה לנצח משפטי׃
18O	23	8		182370	הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא־אבין לו׃
18O	23	9		182380	שמאול בעשתו ולא־אחז יעטף ימין ולא אראה׃
18O	23	10		182390	כי־ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא׃
18O	23	11		182400	באשרו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא־אט׃
18O	23	12		182410	מצות שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי־פיו׃
18O	23	13		182420	והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש׃
18O	23	14		182430	כי ישלים חקי וכהנה רבות עמו׃
18O	23	15		182440	על־כן מפניו אבהל אתבוןן ואפחד ממנו׃
18O	23	16		182450	ואל הרך לבי ושדי הבהילני׃
18O	23	17		182460	כי־לא נצמתי מפני־חשך ומפני כסה־אפל׃
18O	24	1		182470	מדוע משדי לא־נצפנו עתים [כ= וידעו] [ק= וידעיו] לא־חזו ימיו׃
18O	24	2		182480	גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו׃
18O	24	3		182490	חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה׃
18O	24	4		182500	יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי־ארץ׃
18O	24	5		182510	הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים׃
18O	24	6		182520	בשדה בלילו [כ= יקצירו] [ק= יקצורו] וכרם רשע ילקשו׃
18O	24	7		182530	ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה׃
18O	24	8		182540	מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו־צור׃
18O	24	9		182550	יגזלו משד יתום ועל־עני יחבלו׃
18O	24	10		182560	ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר׃
18O	24	11		182570	בין־שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו׃
18O	24	12		182580	מעיר מתים ינאקו ונפש־חללים תשוע ואלוה לא־ישים תפלה׃
18O	24	13		182590	המה היו במרדי־אור לא־הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו׃
18O	24	14		182600	לאור יקום רוצח יקטל־עני ואביון ובלילה יהי כגנב׃
18O	24	15		182610	ועין נאף שמרה נשף לאמר לא־תשורני עין וסתר פנים ישים׃
18O	24	16		182620	חתר בחשך בתים יוםם חתמו־למו לא־ידעו אור׃
18O	24	17		182630	כי יחדו בקר למו צלמות כי־יכיר בלהות צלמות׃
18O	24	18		182640	קל־הוא על־פני־מים תקלל חלקתם בארץ לא־יפנה דרך כרמים׃
18O	24	19		182650	ציה גם־חם יגזלו מימי־שלג שאול חטאו׃
18O	24	20		182660	ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא־יזכר ותשבר כעץ עולה׃
18O	24	21		182670	רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב׃
18O	24	22		182680	ומשך אבירים בכחו יקום ולא־יאמין בחיין׃
18O	24	23		182690	יתן־לו לבטח וישען ועיניהו על־דרכיהם׃
18O	24	24		182700	רומו מעט* ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו׃
18O	24	25		182710	ואם־לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי׃ ס
18O	25	1		182720	ויען בלדד השחי ויאמר׃
18O	25	2		182730	המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו׃
18O	25	3		182740	היש מספר לגדודיו ועל־מי לא־יקום אורהו׃
18O	25	4		182750	ומה־יצדק אנוש עם־אל ומה־יזכה ילוד אשה׃
18O	25	5		182760	הן עד־ירח ולא יאהיל וכוכבים לא־זכו בעיניו׃
18O	25	6		182770	אף כי־אנוש רמה ובן־אדם תולעה׃ ף
18O	26	1		182780	ויען איוב ויאמר׃
18O	26	2		182790	מה־עזרת ללא־כח הושעת זרוע לא־עז׃
18O	26	3		182800	מה־יעצת ללא חכמה ותושיה לרב הודעת׃
18O	26	4		182810	את־מי הגדת מלין ונשמת־מי יצאה ממך׃
18O	26	5		182820	הרפאים יחוללו מתחת מים ושכניהם׃
18O	26	6		182830	ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון׃
18O	26	7		182840	נטה צפון על־תהו תלה ארץ על־בלי־מה׃
18O	26	8		182850	צרר־מים בעביו ולא־נבקע עןן תחתם׃
18O	26	9		182860	מאחז פני־כסה פרשז עליו עננו׃
18O	26	10		182870	חק־חג על־פני־מים עד־תכלית אור עם־חשך׃
18O	26	11		182880	עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו׃
18O	26	12		182890	בכחו רגע הים [כ= ובתובנתו] [ק= ובתבונתו] מחץ רהב׃
18O	26	13		182900	ברוחו שמים שפרה חללה* ידו נחש בריח׃
18O	26	14		182910	הן־אלה קצות [כ= דרכו] [ק= דרכיו] ומה־שמץ דבר נשמע־בו ורעם [כ= גבורתו] [ק= גבורותיו*] מי יתבוןן׃ ס
18O	27	1		182920	ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃
18O	27	2		182930	חי־אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי׃
18O	27	3		182940	כי־כל־עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי׃
18O	27	4		182950	אם־תדברנה שפתי עולה ולשוני אם־יהגה רמיה׃
18O	27	5		182960	חלילה לי אם־אצדיק אתכם עד־אגוע לא־אסיר תמתי ממני׃
18O	27	6		182970	בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא־יחרף לבבי מימי׃
18O	27	7		182980	יהי כרשע איבי ומתקוממי כעול׃
18O	27	8		182990	כי מה־תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו׃
18O	27	9		183000	הצעקתו ישמע אל כי־תבוא עליו צרה׃
18O	27	10		183010	אם־על־שדי יתענג יקרא אלוה בכל־עת׃
18O	27	11		183020	אורה אתכם ביד־אל אשר עם־שדי לא אכחד׃
18O	27	12		183030	הן־אתם כלכם חזיתם ולמה־זה הבל תהבלו׃
18O	27	13		183040	זה חלק־אדם רשע עם־אל ונחלת עריצים משדי יקחו׃
18O	27	14		183050	אם־ירבו בניו למו־חרב וצאצאיו לא ישבעו־לחם׃
18O	27	15		183060	[כ= שרידו] [ק= שרידיו] במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה׃
18O	27	16		183070	אם־יצבר כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש׃
18O	27	17		183080	יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלק׃
18O	27	18		183090	בנה כעש ביתו וכסכה עשה נצר׃
18O	27	19		183100	עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו׃
18O	27	20		183110	תשיגהו* כמים בלהות לילה גנבתו סופה׃
18O	27	21		183120	ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו׃
18O	27	22		183130	וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח׃
18O	27	23		183140	ישפק עלימו כפימו וישרק עליו ממקמו׃
18O	28	1		183150	כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו׃
18O	28	2		183160	ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה׃
18O	28	3		183170	קץ שם לחשך ולכל־תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות׃
18O	28	4		183180	פרץ נחל מעם־גר הנשכחים מני־רגל דלו מאנוש נעו׃
18O	28	5		183190	ארץ ממנה יצא־לחם ותחתיה נהפך כמו־אש׃
18O	28	6		183200	מקום־ספיר אבניה ועפרת זהב לו׃
18O	28	7		183210	נתיב לא־ידעו עיט ולא שזפתו עין איה׃
18O	28	8		183220	לא־הדריכהו בני־שחץ לא־עדה עליו שחל׃
18O	28	9		183230	בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים׃
18O	28	10		183240	בצורות יארים בקע וכל־יקר ראתה עינו׃
18O	28	11		183250	מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור׃ ף
18O	28	12		183260	והחכמה מאין תמצא ואי זה* מקום בינה׃
18O	28	13		183270	לא־ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים׃
18O	28	14		183280	תהום אמר לא בי־היא וים אמר אין עמדי׃
18O	28	15		183290	לא־יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה׃
18O	28	16		183300	לא־תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר׃
18O	28	17		183310	לא־יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי־פז׃
18O	28	18		183320	ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים׃
18O	28	19		183330	לא־יערכנה פטדת־כוש בכתם טהור לא תסלה׃ ף
18O	28	20		183340	והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃
18O	28	21		183350	ונעלמה מעיני כל־חי ומעוף השמים נסתרה׃
18O	28	22		183360	אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃
18O	28	23		183370	אלהים הבין דרכה והוא ידע את־מקומה׃
18O	28	24		183380	כי־הוא לקצות־הארץ יביט תחת כל־השמים יראה׃
18O	28	25		183390	לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה׃
18O	28	26		183400	בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃
18O	28	27		183410	אז ראה ויספרה הכינה וגם־חקרה׃
18O	28	28		183420	ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃ ס
18O	29	1		183430	ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃
18O	29	2		183440	מי־יתנני כירחי־קדם כימי אלוה ישמרני׃
18O	29	3		183450	בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃
18O	29	4		183460	כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃
18O	29	5		183470	בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃
18O	29	6		183480	ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי־שמן׃
18O	29	7		183490	בצאתי שער עלי־קרת ברחוב אכין מושבי׃
18O	29	8		183500	ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃
18O	29	9		183510	שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃
18O	29	10		183520	קול־נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃
18O	29	11		183530	כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃
18O	29	12		183540	כי־אמלט עני משוע ויתום ולא־עזר לו׃
18O	29	13		183550	ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארןן׃
18O	29	14		183560	צדק לבשתי וילבשני כמעיל* וצניף משפטי׃
18O	29	15		183570	עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃
18O	29	16		183580	אב אנכי לאביונים ורב לא־ידעתי אחקרהו׃
18O	29	17		183590	ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃
18O	29	18		183600	ואמר עם־קני אגוע וכחול ארבה ימים׃
18O	29	19		183610	שרשי פתוח אלי־מים וטל ילין בקצירי׃
18O	29	20		183620	כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃
18O	29	21		183630	לי־שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃
18O	29	22		183640	אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃
18O	29	23		183650	ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃
18O	29	24		183660	אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃
18O	29	25		183670	אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃
18O	30	1		183680	ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר־מאסתי אבותם לשית עם־כלבי צאני׃
18O	30	2		183690	גם־כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃
18O	30	3		183700	בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
18O	30	4		183710	הקטפים מלוח עלי־שיח ושרש רתמים לחםם׃
18O	30	5		183720	מן־גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃
18O	30	6		183730	בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃
18O	30	7		183740	בין־שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃
18O	30	8		183750	בני־נבל גם־בני בלי־שם נכאו מן־הארץ׃
18O	30	9		183760	ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃
18O	30	10		183770	תעבוני רחקו מני ומפני לא־חשכו רק׃
18O	30	11		183780	כי־[כ= יתרו] [ק= יתרי] פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃
18O	30	12		183790	על־ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃
18O	30	13		183800	נתסו נתיבתי להותי* יעילו לא עזר למו׃
18O	30	14		183810	כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃
18O	30	15		183820	ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃
18O	30	16		183830	ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני* ימי־עני׃
18O	30	17		183840	לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃
18O	30	18		183850	ברב־כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃
18O	30	19		183860	הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃
18O	30	20		183870	אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבןן בי׃
18O	30	21		183880	תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃
18O	30	22		183890	תשאני אל־רוח תרכיבני ותמגגני [כ= תשוה] [ק= תושיה]׃
18O	30	23		183900	כי־ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל־חי׃
18O	30	24		183910	אך לא־בעי ישלח־יד אם־בפידו להן שוע׃
18O	30	25		183920	אם־לא בכיתי לקשה־יום עגמה נפשי לאביון׃
18O	30	26		183930	כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃
18O	30	27		183940	מעי רתחו ולא־דמו קדמני ימי־עני׃
18O	30	28		183950	קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃
18O	30	29		183960	אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃
18O	30	30		183970	עורי שחר מעלי ועצמי־חרה מני־חרב׃
18O	30	31		183980	ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃
18O	31	1		183990	ברית כרתי לעיני ומה אתבוןן על־בתולה׃
18O	31	2		184000	ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים׃
18O	31	3		184010	הלא־איד לעול ונכר לפעלי און׃
18O	31	4		184020	הלא־הוא יראה דרכי וכל־צעדי יספור׃
18O	31	5		184030	אם־הלכתי עם־שוא ותחש על־מרמה רגלי׃
18O	31	6		184040	ישקלני במאזני־צדק וידע אלוה תמתי׃
18O	31	7		184050	אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום׃ ף
18O	31	8		184060	אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו׃
18O	31	9		184070	אם־נפתה לבי על־אשה ועל־פתח רעי ארבתי׃
18O	31	10		184080	תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין׃
18O	31	11		184090	כי־[כ= הוא] [ק= היא] זמה [כ= והיא] [ק= והוא] עון פלילים׃
18O	31	12		184100	כי אש היא עד־אבדון תאכל ובכל־תבואתי תשרש׃
18O	31	13		184110	אם־אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי׃
18O	31	14		184120	ומה אעשה כי־יקום אל וכי־יפקד מה אשיבנו׃
18O	31	15		184130	הלא־בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד׃
18O	31	16		184140	אם־אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה׃
18O	31	17		184150	ואכל פתי לבדי ולא־אכל יתום ממנה׃
18O	31	18		184160	כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה׃
18O	31	19		184170	אם־אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון׃
18O	31	20		184180	אם־לא ברכוני [כ= חלצו] [ק= חלציו] ומגז כבשי יתחםם׃
18O	31	21		184190	אם־הניפותי על־יתום ידי כי־אראה בשער עזרתי׃
18O	31	22		184200	כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר׃
18O	31	23		184210	כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל׃
18O	31	24		184220	אם־שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי׃
18O	31	25		184230	אם־אשמח כי־רב חילי וכי־כביר מצאה ידי׃
18O	31	26		184240	אם־אראה אור כי יהל וירח יקר הלך׃
18O	31	27		184250	ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי׃
18O	31	28		184260	גם־הוא עון פלילי כי־כחשתי לאל ממעל׃
18O	31	29		184270	אם־אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי־מצאו רע׃
18O	31	30		184280	ולא־נתתי לחטא חכי לשאל באלה נפשו׃
18O	31	31		184290	אם־לא אמרו מתי אהלי מי־יתן מבשרו לא נשבע׃
18O	31	32		184300	בחוץ לא־ילין גר דלתי לארח אפתח׃
18O	31	33		184310	אם־כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני׃
18O	31	34		184320	כי אערוץ המון רבה ובוז־משפחות יחתני ואדם לא־אצא פתח׃
18O	31	35		184330	מי יתן־לי שמע לי הן־תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי׃
18O	31	36		184340	אם־לא על־שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי׃
18O	31	37		184350	מספר צעדי אגידנו כמו־נגיד אקרבנו׃
18O	31	38		184360	אם־עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון׃
18O	31	39		184370	אם־כחה אכלתי בלי־כסף ונפש בעליה הפחתי׃
18O	31	40		184380	תחת חטה יצא חוח ותחת־שערה באשה תמו דברי איוב׃ ף
18O	32	1		184390	וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את־איוב כי הוא צדיק בעיניו׃ ף
18O	32	2		184400	ויחר אף אליהוא בן־ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על־צדקו נפשו מאלהים׃
18O	32	3		184410	ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא־מצאו מענה וירשיעו את־איוב׃
18O	32	4		184420	ואליהו* חכה את־איוב בדברים כי זקנים־המה ממנו לימים׃
18O	32	5		184430	וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃ ף
18O	32	6		184440	ויען אליהוא בן־ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על־כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃
18O	32	7		184450	אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃
18O	32	8		184460	אכן רוח־היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃
18O	32	9		184470	לא־רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃
18O	32	10		184480	לכן אמרתי שמעה־לי אחוה דעי אף־אני׃
18O	32	11		184490	הן הוחלתי לדבריכם אזין עד־תבונתיכמ* עד־תחקרון מלין׃
18O	32	12		184500	ועדיכם אתבוןן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו םכם׃
18O	32	13		184510	פן־תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא־איש׃
18O	32	14		184520	ולא־ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃
18O	32	15		184530	חתו לא־ענו עוד העתיקו מהם מלים׃
18O	32	16		184540	והוחלתי כי־לא ידברו כי עמדו לא־ענו עוד׃
18O	32	17		184550	אענה אף־אני חלקי אחוה דעי אף־אני׃
18O	32	18		184560	כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃
18O	32	19		184570	הנה־בטני כיין לא־יפתח כאבות חדשים יבקע׃
18O	32	20		184580	אדברה וירוח־לי אפתח שפתי ואענה׃
18O	32	21		184590	אל־נא אשא פני־איש ואל־אדם לא אכנה׃
18O	32	22		184600	כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃
18O	33	1		184610	ואולם שמע־נא איוב מלי וכל־דברי האזינה׃
18O	33	2		184620	הנה־נא פתחתי פי דברה לשוני בחכי׃
18O	33	3		184630	ישר־לבי אמרי ודעת שפתי ברור מללו׃
18O	33	4		184640	רוח־אל עשתני ונשמת שדי תחיני׃
18O	33	5		184650	אם־תוכל השיבני ערכה לפני התיצבה׃
18O	33	6		184660	הן־אני כפיך לאל מחמר קרצתי גם־אני׃
18O	33	7		184670	הנה אמתי לא תבעתך ואכפי עליך לא־יכבד׃
18O	33	8		184680	אך אמרת באזני וקול מלין אשמע׃
18O	33	9		184690	זך אני בלי פשע חף אנכי ולא עון לי׃
18O	33	10		184700	הן תנואות עלי ימצא יחשבני לאויב לו׃
18O	33	11		184710	ישם בסד רגלי ישמר כל־ארחתי׃
18O	33	12		184720	הן־זאת לא־צדקת אענך כי־ירבה אלוה מאנוש׃
18O	33	13		184730	מדוע אליו ריבות כי כל־דבריו לא־יענה׃
18O	33	14		184740	כי־באחת ידבר־אל ובשתים לא ישורנה׃
18O	33	15		184750	בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על־אנשים בתנומות עלי משכב׃
18O	33	16		184760	אז יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם׃
18O	33	17		184770	להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה׃
18O	33	18		184780	יחשך נפשו מני־שחת וחיתו מעבר בשלח׃
18O	33	19		184790	והוכח במכאוב על־משכבו [כ= וריב] [ק= ורוב] עצמיו אתן׃
18O	33	20		184800	וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה׃
18O	33	21		184810	יכל בשרו מראי [כ= ושפי] [ק= ושפו] עצמותיו לא ראו׃
18O	33	22		184820	ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים׃
18O	33	23		184830	אם־יש עליו מלאך מליץ אחד מני־אלף להגיד לאדם ישרו׃
18O	33	24		184840	ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר׃
18O	33	25		184850	רטפש בשרו מנער ישוב לימי עלומיו׃
18O	33	26		184860	יעתר אל־אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו׃
18O	33	27		184870	ישר על־אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא־שוה לי׃
18O	33	28		184880	פדה [כ= נפשי] [ק= נפשו] מעבר בשחת [כ= וחיתי] [ק= וחיתו] באור תראה׃
18O	33	29		184890	הן־כל־אלה יפעל־אל פעמים שלוש עם־גבר׃
18O	33	30		184900	להשיב נפשו מני־שחת לאור באור החיים׃
18O	33	31		184910	הקשב איוב שמע־לי החרש ואנכי אדבר׃
18O	33	32		184920	אם־יש־מלין השיבני דבר כי־חפצתי צדקך׃
18O	33	33		184930	אם־אין אתה שמע־לי החרש ואאלפך חכמה׃ ס
18O	34	1		184940	ויען אליהוא ויאמר׃
18O	34	2		184950	שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי׃
18O	34	3		184960	כי־אזנ* מלין תבחן וחך יטעם לאכל׃
18O	34	4		184970	משפט נבחרה־לנו נדעה בינינו מה־טוב׃
18O	34	5		184980	כי־אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי׃
18O	34	6		184990	על־משפטי אכזב אנוש חצי בלי־פשע׃
18O	34	7		185000	מי־גבר כאיוב ישתה־לעג כמים׃
18O	34	8		185010	וארח לחברה עם־פעלי און וללכת עם־אנשי־רשע׃
18O	34	9		185020	כי־אמר לא יסכן־גבר ברצתו עם־אלהים׃
18O	34	10		185030	לכן אנשי* לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול׃
18O	34	11		185040	כי פעל אדם ישלם־לו וכארח איש ימצאנו׃
18O	34	12		185050	אף־אמנם אל לא־ירשיע ושדי לא־יעות משפט׃
18O	34	13		185060	מי־פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה׃
18O	34	14		185070	אם־ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׃
18O	34	15		185080	יגוע כל־בשר יחד ואדם על־עפר ישוב׃
18O	34	16		185090	ואם־בינה שמעה־זאת האזינה לקול מלי׃
18O	34	17		185100	האף שונא משפט יחבוש ואם־צדיק כביר תרשיע׃
18O	34	18		185110	האמר למלך בליעל רשע אל־נדיבים׃
18O	34	19		185120	אשר לא־נשא פני שרים ולא נכר־שוע לפני־דל כי־מעשה ידיו כלם׃
18O	34	20		185130	רגע ימתו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד׃
18O	34	21		185140	כי־עיניו על־דרכי־איש וכל־צעדיו* יראה׃
18O	34	22		185150	אין־חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און׃
18O	34	23		185160	כי לא על־איש ישים עוד להלך אל־אל במשפט׃
18O	34	24		185170	ירע כבירים לא־חקר ויעמד אחרים תחתם׃
18O	34	25		185180	לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו׃
18O	34	26		185190	תחת־רשעים ספקם במקום ראים׃
18O	34	27		185200	אשר על־כן סרו מאחריו וכל־דרכיו לא השכילו׃
18O	34	28		185210	להביא עליו צעקת־דל וצעקת עניים ישמע׃
18O	34	29		185220	והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל־גוי ועל־אדם יחד׃
18O	34	30		185230	ממלך אדם חנף ממקשי עם׃
18O	34	31		185240	כי־אל־אל האמר נשאתי לא אחבל׃
18O	34	32		185250	בלעדי אחזה אתה הרני אם־עול פעלתי לא אסיף׃
18O	34	33		185260	המעמך ישלמנה כי־מאסת כי־אתה תבחר ולא־אני ומה־ידעת דבר׃
18O	34	34		185270	אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי׃
18O	34	35		185280	איוב לא־בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל׃
18O	34	36		185290	אבי יבחן איוב עד־נצח על־תשבת באנשי־און׃
18O	34	37		185300	כי יסיף על־חטאתו פשע בינינו יספוק וירב אמריו לאל׃ ס
18O	35	1		185310	ויען אליהו ויאמר׃
18O	35	2		185320	הזאת חשבת למשפט אמרת צדקי מאל׃
18O	35	3		185330	כי־תאמר* מה־יסכן־לך מה־אעיל מחטאתי׃
18O	35	4		185340	אני אשיבך מלין ואת־רעיך עמך׃
18O	35	5		185350	הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך׃
18O	35	6		185360	אם־חטאת מה־תפעל־בו ורבו פשעיך מה־תעשה־לו׃
18O	35	7		185370	אם־צדקת מה־תתן־לו או* מה־מידך יקח׃
18O	35	8		185380	לאיש־כמוך רשעך ולבן־אדם צדקתך׃
18O	35	9		185390	מרב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים׃
18O	35	10		185400	ולא־אמר איה אלוה עשי נתן זמרות בלילה׃
18O	35	11		185410	מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו׃
18O	35	12		185420	שם יצעקו ולא יענה מפני גאון רעים׃
18O	35	13		185430	אך־שוא לא־ישמע אל ושדי לא ישורנה׃
18O	35	14		185440	אף כי־תאמר לא תשורנו דין לפניו ותחולל* לו׃
18O	35	15		185450	ועתה כי־אין פקד אפו ולא־ידע בפש מאד׃
18O	35	16		185460	ואיוב הבל יפצה־פיהו בבלי־דעת מלין יכבר׃ ף
18O	36	1		185470	ויסף אליהוא ויאמר׃
18O	36	2		185480	כתר־לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים׃
18O	36	3		185490	אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן־צדק׃
18O	36	4		185500	כי־אמנם לא־שקר מלי תמים דעות עמך׃
18O	36	5		185510	הן־אל כביר ולא ימאס כביר כח לב׃
18O	36	6		185520	לא־יחיה רשע ומשפט עניים יתן׃
18O	36	7		185530	לא־יגרע מצדיק עיניו ואת־מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו׃
18O	36	8		185540	ואם־אסורים בזקים ילכדון בחבלי־עני׃
18O	36	9		185550	ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו׃
18O	36	10		185560	ויגל אזנם למוסר ויאמר כי־ישבון מאון׃
18O	36	11		185570	אם־ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים׃
18O	36	12		185580	ואם־לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו כבלי־דעת׃
18O	36	13		185590	וחנפי־לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם׃
18O	36	14		185600	תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים׃
18O	36	15		185610	יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם׃
18O	36	16		185620	ואף הסיתכ* מפי־צר רחב לא־מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן׃
18O	36	17		185630	ודין־רשע מלאת דין ומשפט יתמכו׃
18O	36	18		185640	כי־חמה פן־יסיתך בספק ורב־כפר אל־יטך׃
18O	36	19		185650	היערך שועך לא בצר וכל מאמצי־כח׃
18O	36	20		185660	אל־תשאף הלילה לעלות עמים תחתם׃
18O	36	21		185670	השמר אל־תפן אל־און כי־על־זה* בחרת מעני׃
18O	36	22		185680	הן־אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה׃
18O	36	23		185690	מי־פקד עליו דרכו ומי־אמר פעלת עולה׃
18O	36	24		185700	זכר כי־תשגיא פעלו אשר שררו אנשים׃
18O	36	25		185710	כל־אדם חזו־בו אנוש יביט מרחוק׃
18O	36	26		185720	הן־אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא־חקר׃
18O	36	27		185730	כי יגרע נטפי־מים יזקו מטר לאדו׃
18O	36	28		185740	אשר־יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב׃
18O	36	29		185750	אף אם־יבין מפרשי־עב תשאות סכתו׃
18O	36	30		185760	הן־פרש עליו אורו ושרשי הים כסה׃
18O	36	31		185770	כי־בם ידין עמים יתן־אכל למכביר׃
18O	36	32		185780	על־כפים כסה־אור ויצו עליה במפגיע׃
18O	36	33		185790	יגיד עליו רעו מקנה אף על־עולה׃
18O	37	1		185800	אף־לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו׃
18O	37	2		185810	שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא׃
18O	37	3		185820	תחת־כל־השמים ישרהו ואורו על־כנפות הארץ׃
18O	37	4		185830	אחריו ישאג־קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי־ישמע קולו׃
18O	37	5		185840	ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע׃
18O	37	6		185850	כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו׃
18O	37	7		185860	ביד־כל־אדם יחתום לדעת כל־אנשי מעשהו׃
18O	37	8		185870	ותבא חיה במו־ארב ובמעונתיה תשכן׃
18O	37	9		185880	מן־החדר תבוא סופה וממזרים קרה׃
18O	37	10		185890	מנשמת־אל יתן־קרח ורחב מים במוצק׃
18O	37	11		185900	אף־ברי יטריח עב יפיץ עןן אורו׃
18O	37	12		185910	והוא מסבות מתהפך [כ= בתחבולתו] [ק= בתחבולתיו] לפעלם כל אשר יצום על־פני תבל ארצה׃
18O	37	13		185920	אם־לשבט אם־לארצו אם־לחסד ימצאהו׃
18O	37	14		185930	האזינה זאת איוב עמד והתבוןן נפלאות אל׃
18O	37	15		185940	התדע בשום־אלוה עליהם והופיע אור עננו׃
18O	37	16		185950	התדע על־מפלשי־עב מפלאות תמים דעים׃
18O	37	17		185960	אשר־בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום׃
18O	37	18		185970	תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק׃
18O	37	19		185980	הודיענו מה־נאמר לו לא־נערך מפני־חשך׃
18O	37	20		185990	היספר־לו כי אדבר אם־אמר איש כי יבלע׃
18O	37	21		186000	ועתה לא ראו אור בהיר הוא* בשחקים ורוח עברה ותטהרם׃
18O	37	22		186010	מצפון זהב יאתה על־אלוה נורא הוד׃
18O	37	23		186020	שדי לא־מצאנהו שגיא־כח ומשפט ורב־צדקה לא יענה׃
18O	37	24		186030	לכן יראוהו אנשים לא־יראה כל־חכמי־לב׃ ף
18O	38	1		186040	ויען־יהוה את־איוב [כ= מנם] [ק= מן] [כ= הסערה] [ק= הסערה] ויאמר׃
18O	38	2		186050	מי זה מחשיך עצה במלינ* בלי־דעת׃
18O	38	3		186060	אזר־נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני׃
18O	38	4		186070	איפה היית ביסדי־ארץ הגד אם־ידעת בינה׃
18O	38	5		186080	מי־שם ממדיה כי תדע או מי־נטה עליה קו׃
18O	38	6		186090	על־מה אדניה הטבעו או מי־ירה אבן פנתה׃
18O	38	7		186100	ברן־יחד כוכבי בקר ויריעו כל־בני אלהים׃
18O	38	8		186110	ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא׃
18O	38	9		186120	בשומי עןן לבשו וערפל חתלתו׃
18O	38	10		186130	ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים׃
18O	38	11		186140	ואמר עד־פה תבוא ולא תסיף ופא־ישית בגאון גליך׃
18O	38	12		186150	המימיך צוית בקר [כ= ידעתה] [ק= ידעתה*] [כ= שחר] [ק= השחר] מקמו׃
18O	38	13		186160	לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה׃
18O	38	14		186170	תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש׃
18O	38	15		186180	וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר׃
18O	38	16		186190	הבאת עד־נבכי־ים ובחקר תהום התהלכת׃
18O	38	17		186200	הנגלו לך שערי־מות ושערי צלמות תראה׃
18O	38	18		186210	התבננת עד־רחבי־ארץ הגד אם־ידעת כלה׃
18O	38	19		186220	אי־זה הדרך ישכן־אור וחשך אי־זה מקמו׃
18O	38	20		186230	כי תקחנו אל־גבולו וכי־תבינ* נתיבות ביתו׃
18O	38	21		186240	ידעת כי־אז תולד ומספר ימיך רבים׃
18O	38	22		186250	הבאת אל־אצרות שלג ואצרות ברד תראה׃
18O	38	23		186260	אשר־חשכתי לעת־צר ליום קרב ומלחמה׃
18O	38	24		186270	אי־זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי־ארץ׃
18O	38	25		186280	מי־פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות׃
18O	38	26		186290	להמטיר על־ארץ לא־איש מדבר לא־אדם בו׃
18O	38	27		186300	להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא׃
18O	38	28		186310	היש־למטר אב או מי־הוליד אגלי־טל׃
18O	38	29		186320	מבטן מי יצא הקרח וכפר שמימ* מי ילדו׃
18O	38	30		186330	כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו׃
18O	38	31		186340	התקשר מעדנות כימה או־משכות כסיל תפתח׃
18O	38	32		186350	התציא מזרות בעתו ועיש על־בניה תנחם׃
18O	38	33		186360	הידעת חקות שמים אם־תשים משטרו בארץ׃
18O	38	34		186370	התרים לעב קולך ושפעת־מים תכסך׃
18O	38	35		186380	התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו׃
18O	38	36		186390	מי־שת בטחות חכמה או מי־נתן לשכוי בינה׃
18O	38	37		186400	מי־יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב׃
18O	38	38		186410	בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו׃
18O	38	39		186420	התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא׃
18O	38	40		186430	כי־ישחו במעונות ישבו בסכה למו־ארב׃
18O	38	41		186440	מי יכין לערב צידו כי־[כ= ילדו] [ק= ילדיו] אל־אל ישועו יתעו לבלי־אכל׃
18O	39	1		186450	הידעת עת לדת יעלי־סלע חלל אילות תשמר׃
18O	39	2		186460	תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃
18O	39	3		186470	תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃
18O	39	4		186480	יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא־שבו למו׃
18O	39	5		186490	מי־שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃
18O	39	6		186500	אשר־שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃
18O	39	7		186510	ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃
18O	39	8		186520	יתור הרים מרעהו ואחר כל־ירוק ידרוש׃
18O	39	9		186530	היאבה רימ* עבדך אם־ילין על־אבוסך׃
18O	39	10		186540	התקשר־רים בתלם עבתו אם־ישדד עמקים אחריך׃
18O	39	11		186550	התבטח־בו כי־רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃
18O	39	12		186560	התאמין בו כי־[כ= ישוב] [ק= ישיב] זרעך וגרנך יאסף׃
18O	39	13		186570	כנף־רננים נעלסה אם־אברה חסידה ונצה׃
18O	39	14		186580	כי־תעזב לארץ בציה ועל־עפר תחםם׃
18O	39	15		186590	ותשכח כי־רגל תזורה וחית השדה תדושה׃
18O	39	16		186600	הקשיח בניה ללא־לה לריק יגיעה בלי־פחד׃
18O	39	17		186610	כי־השה אלוה חכמה ולא־חלק לה בבינה׃
18O	39	18		186620	כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃
18O	39	19		186630	התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃
18O	39	20		186640	התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃
18O	39	21		186650	יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת־נשק׃
18O	39	22		186660	ישחק לפחד ולא יחת ולא־ישוב מפני־חרב׃
18O	39	23		186670	עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃
18O	39	24		186680	ברעש ורגז יגמא־ארץ ולא־יאמין כי־קול שופר׃
18O	39	25		186690	בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרימ* ותרועה׃
18O	39	26		186700	המבינתך יאבר־נץ יפרש [כ= כנפו] [ק= כנפיו] לתימן׃
18O	39	27		186710	אם־על־פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃
18O	39	28		186720	סלע ישכן ויתלןן על־שן־סלע ומצודה׃
18O	39	29		186730	משם חפר־אכל למרחוק עיניו יביטו׃
18O	39	30		186740	[כ= ואפרחו] [ק= ואפרחיו] יעלעו־דם ובאשר חללים שם הוא׃ ף
18O	40	1		186750	ויען יהוה את־איוב ויאמר׃
18O	40	2		186760	הרב עם־שדי יסור מוכיח אלוה יעננה׃ ף
18O	40	3		186770	ויען איוב את־יהוה ויאמר׃
18O	40	4		186780	הן קלתי מה אשיבך ידי שמתי למו־פי׃
18O	40	5		186790	אחת דברתי ולא אענה ושתים ולא אוסיף׃ ף
18O	40	6		186800	ויען־יהוה את־איוב [כ= מנם] [ק= מן] [כ= סערה] [ק= סערה] ויאמר׃
18O	40	7		186810	אזר־נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני׃
18O	40	8		186820	האף תפר משפטי תרשיעני למען תצדק׃
18O	40	9		186830	ואם־זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם׃
18O	40	10		186840	עדה נא גאון וגבה והוד והדר תלבש׃
18O	40	11		186850	הפץ עברות אפך וראה כל־גאה והשפילהו׃
18O	40	12		186860	ראה כל־גאה הכניעהו והדך רשעים תחתם׃
18O	40	13		186870	טמנם בעפר יחד פניהם חבש בטמון׃
18O	40	14		186880	וגם־אני אודך כי־תושע לך ימינך׃
18O	40	15		186890	הנה־נא בהמות אשר־עשיתי עמך חציר כבקר יאכל׃
18O	40	16		186900	הנה־נא כחו במתניו ואנו בשרירי בטנו׃
18O	40	17		186910	יחפץ זנבו כמו־ארז גידי [כ= פחדו] [ק= פחדיו] ישרגו׃
18O	40	18		186920	עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל׃
18O	40	19		186930	הוא ראשית דרכי־אל העשו* יגש חרבו׃
18O	40	20		186940	כי־בול* הרים ישאו־לו וכל־חית השדה ישחקו־שם׃
18O	40	21		186950	תחת־צאלימ* ישכב בסתר קנה ובצה׃
18O	40	22		186960	יסכהו צאלים צללו יסבוהו ערבי־נחל׃
18O	40	23		186970	הן יעשק נהר לא יחפוז יבטח כי־יגיח ירדן אל־פיהו׃
18O	40	24		186980	בעיניו יקחנו במוקשים ינקב־אף׃
18O	40	25		186990	תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשנו׃
18O	40	26		187000	התשים אגמון באפו ובחוח תקוב לחיו׃
18O	40	27		187010	הירבה אליך תחנונים אם־ידבר אליך רכות׃
18O	40	28		187020	היכרת ברית עמך תקחנו לעבד עולם׃
18O	40	29		187030	התשחק־בו כצפור ותקשרנו לנערותיך׃
18O	40	30		187040	יכרו עליו חברים יחצוהו בין כנענים׃
18O	40	31		187050	התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו׃
18O	40	32		187060	שים־עליו כפך זכר מלחמה אל־תוסף׃
18O	41	1		187070	הן־תחלתו נכזבה הגם אל־מראיו יטל׃
18O	41	2		187080	לא־אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב׃
18O	41	3		187090	מי הקדימני ואשלם תחת כל־השמים לי־הוא׃
18O	41	4		187100	[כ= לא] [ק= לו]־אחריש בדיו ודבר־גבורות וחין ערכו׃
18O	41	5		187110	מי־גלה פני לבושו בכפל רסנו מי יבוא׃
18O	41	6		187120	דלתי פניו מי פתח סביבות שניו אימה׃
18O	41	7		187130	גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר׃
18O	41	8		187140	אחד באחד יגשו ורוח לא־יבוא ביניהם׃
18O	41	9		187150	איש־באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו׃
18O	41	10		187160	עטישתיו תהל אור ועיניו כעפעפי־שחר׃
18O	41	11		187170	מפיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו׃
18O	41	12		187180	מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמן׃
18O	41	13		187190	נפשו גחלים תלהט ולהב מפיו יצא׃
18O	41	14		187200	בצוארו ילין עז ולפניו תדוץ דאבה׃
18O	41	15		187210	מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בל־ימוט׃
18O	41	16		187220	לבו יצוק כמו־אבן ויצוק כפלח תחתית׃
18O	41	17		187230	משתו יגורו אלים משברים יתחטאו׃
18O	41	18		187240	משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה׃
18O	41	19		187250	יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה׃
18O	41	20		187260	לא־יבריחנו בן־קשת לקש נהפכו־לו אבני־קלע׃
18O	41	21		187270	כקש נחשבו תותח וישחק לרעש כידון׃
18O	41	22		187280	תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי־טיט׃
18O	41	23		187290	ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה׃
18O	41	24		187300	אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה׃
18O	41	25		187310	אין־על־עפר משלו העשו לבלי־חת׃
18O	41	26		187320	את־כל־גבה יראה הוא מלך על־כל־בני־שחץ׃ ס
18O	42	1		187330	ויען איוב את־יהוה ויאמר׃
18O	42	2		187340	[כ= ידעת] [ק= ידעתי] כי־כל תוכל ולא־יבצר ממך מזמה׃
18O	42	3		187350	מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע׃
18O	42	4		187360	שמע־נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני׃
18O	42	5		187370	לשמע־אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך׃
18O	42	6		187380	על־כן אמאס ונחמתי על־עפר ואפר׃ ף
18O	42	7		187390	ויהי אחר דבר יהוה את־הדברים האלה אל־איוב ויאמר יהוה אל־אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃
18O	42	8		187400	ועתה קחו־לכם שבעה־פרים ושבעה אילים ולכו אל־עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם־פניו אשא לבלתי עשות עםכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב׃
18O	42	9		187410	וילכו אליפז התימני ובלדד השוחי צפר הנעמתי ויעשו כאשר דבר אליהם יהוה וישא יהוה את־פני איוב׃
18O	42	10		187420	ויהוה שב את־[כ= שבית] [ק= שבות] איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף יהוה את־כל־אשר לאיוב למשנה׃
18O	42	11		187430	ויבאו אליו כל־אחיו וכל־[כ= אחיתיו] [ק= אחיותיו] וכל־ידעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינדו לו וינחמו אתו על כל־הרעה אשר־הביא יהוה עליו ויתנו־לו איש קשיטה אחת ואיש נזם זהב אחד׃ ס*
18O	42	12		187440	ויהוה ברך את־אחרית איוב מראשתו ויהי־לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף־צמד בקר ואלף אתונות׃
18O	42	13		187450	ויהי־לו שבענה בנים ושלוש בנות׃
18O	42	14		187460	ויקרא שם־האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך׃
18O	42	15		187470	ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל־הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם׃ ס
18O	42	16		187480	ויחי איוב אחרי־זאת מאה וארבעים שנה [כ= וירא] [ק= ויראה] את־בניו ואת־בני בניו ארבעה דרות׃
18O	42	17		187490	וימת איוב זקן ושבע ימים׃
19O	1	1		151510	אשרי־האיש* אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב׃
19O	1	2		151520	כי אמ* בתורת יהוה חפצו ובתורתו יהגה יוםם ולילה׃
19O	1	3		151530	והיה כעץ שתול על־פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא־יבול וכל אשר־יעשה יצליח׃
19O	1	4		151540	לא־כן הרשעים כי אם־כמץ אשר־תדפנו רוח׃
19O	1	5		151550	על־כן לא־יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים׃
19O	1	6		151560	כי־יודע יהוה דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד׃
19O	2	1		151570	למה רגשו גוים ולאמים יהגו־ריק׃
19O	2	2		151580	יתיצבו* מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו־יחד על־יהוה ועל־משיחו׃
19O	2	3		151590	ננתקה את־מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו׃
19O	2	4		151600	יושב בשמים ישחק אדני ילעג־למו׃
19O	2	5		151610	אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו׃
19O	2	6		151620	ואני נסכתי מלכי על־ציון הר־קדשי׃
19O	2	7		151630	אספרה אל* חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃
19O	2	8		151640	שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי־ארץ׃
19O	2	9		151650	תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃
19O	2	10		151660	ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ׃
19O	2	11		151670	עבדו את־יהוה ביראה וגילו ברעדה׃
19O	2	12		151680	נשקו־בר פן־יאנף ותאבדו דרך כי־יבער כמעט אפו אשרי כל־חוסי בו׃
19O	3	1		151690	מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו׃
19O	3	2		151700	יהוה מה־רבו צרי רבים קמים עלי׃
19O	3	3		151710	רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה׃
19O	3	4		151720	ואתה יהוה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי׃
19O	3	5		151730	קולי אל־יהוה אקרא ויענני מהר קדשו סלה׃
19O	3	6		151740	אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי יהוה יסמכני׃
19O	3	7		151750	לא־אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי׃
19O	3	8		151760	קומה יהוה הושיעני אלהי כי־הכית את־כל־איבי לחי שני רשעים שברת׃
19O	3	9		151770	ליהוה הישועה על־עמך ברכתך סלה׃
19O	4	1		151780	למנצח בנגינות מזמור לדוד׃
19O	4	2		151790	בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי׃
19O	4	3		151800	בני איש עד־מה כבודי לכלמה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה׃
19O	4	4		151810	ודעו כי־הפלה יהוה חסיד לו יהוה ישמע בקראי אליו׃
19O	4	5		151820	רגזו ואל־תחטאו אמרו בלבבכם על־משכבכם ודמו סלה׃
19O	4	6		151830	זבחו זבחי־צדק ובטחו אל־יהוה׃
19O	4	7		151840	רבים אמרים מי־יראנו טוב נסה־עלינו אור פניך יהוה׃
19O	4	8		151850	נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו׃
19O	4	9		151860	בשלום יחדו אשכבה ואישן כי־אתה יהוה לבדד לבטח תושיבני׃
19O	5	1		151870	למנצח אל־הנחילות מזמור לדוד׃
19O	5	2		151880	אמרי האזינה יהוה בינה הגיגי׃
19O	5	3		151890	הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי כי־אליך אתפלל׃
19O	5	4		151900	יהוה בקר תשמע קולי בקר אערך־לך ואצפה׃
19O	5	5		151910	כי לא אל־חפץ רשע אתה לא יגרך רע׃
19O	5	6		151920	לא־יתיצבו הוללים לנגד עיניך שנאת כל־פעלי און׃
19O	5	7		151930	תאבד דברי כזב איש־דמים ומרמה יתעב יהוה׃
19O	5	8		151940	ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל־היכל־קדשך ביראתך׃
19O	5	9		151950	יהוה נחני בצדקתך למען שוררי [כ= הושר] [ק= הישר] לפני דרךך׃
19O	5	10		151960	כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר־פתוח גרונם לשונם יחליקון׃
19O	5	11		151970	האשיםם אלהים יפלו ממעצותיהם ברב פשעיהם הדיחמו כי־מרו בך׃
19O	5	12		151980	וישמחו כל־חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אהבי שמך׃
19O	5	13		151990	כי־אתה תברך צדיק יהוה כצנה רצון תעטרנו׃
19O	6	1		152000	למנצח בנגינות על־השמינית מזמור לדוד׃
19O	6	2		152010	יהוה אל־באפך תוכיחני ואל־בחמתך תיסרני׃
19O	6	3		152020	חנני יהוה כי אמלל אני רפאני יהוה כי נבהלו עצמי׃
19O	6	4		152030	ונפשי נבהלה מאד [כ= ואת] [ק= ואתה] יהוה עד־מתי׃
19O	6	5		152040	שובה יהוה חלצה נפשי הושיעני למען חסדך׃
19O	6	6		152050	כי אין במות זכרך בשאול מי יודה־לך׃
19O	6	7		152060	יגעתי באנחתי אשחה בכל־לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה׃
19O	6	8		152070	עששה מכעס עיני עתקה בכל־צוררי׃
19O	6	9		152080	סורו ממני כל־פעלי און כי־שמע יהוה קול בכיי׃
19O	6	10		152090	שמע יהוה תחנתי יהוה תפלתי יקח׃
19O	6	11		152100	יבשו ויבהלו מאד כל־איבי ישבו יבשו רגע׃
19O	7	1		152110	שגיון לדוד אשר־שר ליהוה על־דברי־כוש בן־ימיני׃
19O	7	2		152120	יהוה אלהי בך חסיתי הושיעני מכל־רדפי והצילני׃
19O	7	3		152130	פן־יטרף כאריה נפשי פרק ואין מציל׃
19O	7	4		152140	יהוה אלהי אם־עשיתי זאת אם־יש־עול בכפי׃
19O	7	5		152150	אם־גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם׃
19O	7	6		152160	ירדף אויב נפשי וישג וירמס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן סלה׃
19O	7	7		152170	קומה יהוה באפך הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית׃
19O	7	8		152180	ועדת לאמים תסובבך ועליה למרום שובה׃
19O	7	9		152190	יהוה ידין עמים שפטני יהוה כצדקי וכתמי עלי׃
19O	7	10		152200	יגמר־נא רע רשעים ותכוןן צדיק ובחן לבות וכליות אלהים צדיק׃
19O	7	11		152210	מגני על־אלהים מושיע ישרי־לב׃
19O	7	12		152220	אלהים שופט צדיק ואל זעם בכל־יום׃
19O	7	13		152230	אם־לא ישוב חרבו ילטוש קשתו דרך ויכוננה׃
19O	7	14		152240	ולו הכין כלי־מות חציו לדלקים יפעל׃
19O	7	15		152250	הנה יחבל־און והרה עמל וילד שקר׃
19O	7	16		152260	בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל׃
19O	7	17		152270	ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד׃
19O	7	18		152280	אודה יהוה כצדקו ואזמרה שם־יהוה עליון׃
19O	8	1		152290	למנצח על־הגתית מזמור לדוד׃
19O	8	2		152300	יהוה אדנינו מה־אדיר שמך בכל־הארץ אשר תנה הודך על־השמים׃
19O	8	3		152310	מפי עוללים וינקים יסדת עז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם׃
19O	8	4		152320	כי־אראה שמיך מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה׃
19O	8	5		152330	מה־אנוש כי־תזכרנו ובן־אדם כי תפקדנו׃
19O	8	6		152340	ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו׃
19O	8	7		152350	תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת־רגליו׃
19O	8	8		152360	צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי׃
19O	8	9		152370	צפור שמים ודגי הים עבר ארחות ימים׃
19O	8	10		152380	יהוה אדנינו מה־אדיר שמך בכל־הארץ׃
19O	9	1		152390	למנצח עלמות לבן מזמור לדוד׃
19O	9	2		152400	אודה יהוה בכל־לבי אספרה כל־נפלאותיך׃
19O	9	3		152410	אשמחה ואעלצה בך אזמרה שמך עליון׃
19O	9	4		152420	בשוב־אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך׃
19O	9	5		152430	כי־עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק׃
19O	9	6		152440	גערת גוים אבדת רשע שםם מחית לעולם ועד׃
19O	9	7		152450	האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה׃
19O	9	8		152460	ויהוה לעולם ישב כוןן למשפט כסאו׃
19O	9	9		152470	והוא ישפט־תבל בצדק ידין לאמים במישרים׃
19O	9	10		152480	ויהי יהוה משגב לדך משגב לעתות בצרה׃
19O	9	11		152490	ויבטחו בך יודעי שמך כי לא־עזבת דרשיך יהוה׃
19O	9	12		152500	זמרו ליהוה ישב ציון הגידו בעמים עלילותיו׃
19O	9	13		152510	כי־דרש דמים אותם זכר לא־שכח צעקת [כ= עניים] [ק= ענוים]׃
19O	9	14		152520	חננני יהוה ראה עניי משנאי מרוממי משערי מות׃
19O	9	15		152530	למען אספרה כל־תהלתיך בשערי בת־ציון אגילה בישועתך׃
19O	9	16		152540	טבעו גוים בשחת עשו ברשת־זו טמנו נלכדה רגלם׃
19O	9	17		152550	נודע יהוה משפט עשה בפעל כפיו נוקש רשע הגיון סלה׃
19O	9	18		152560	ישובו רשעים לשאולה כל־גוים שכחי אלהים׃
19O	9	19		152570	כי לא לנצח ישכח אביון תקות [כ= ענוים] [ק= עניים] תאבד לעד׃
19O	9	20		152580	קומה יהוה אל־יעז אנוש ישפטו גוים על־פניך׃
19O	9	21		152590	שיתה יהוה מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה׃
19O	10	1		152600	למה יהוה תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה׃
19O	10	2		152610	בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזמות זו חשבו׃
19O	10	3		152620	כי־הלל רשע על־תאות נפשו ובצע ברך נאץ יהוה׃
19O	10	4		152630	רשע כגבה אפו בל־ידרש אין אלהים כל־מזמותיו׃
19O	10	5		152640	יחילו [כ= דרכו] [ק= דרכיו] בכל־עת מרום משפטיך מנגדו כל־צורריו יפיח בהם׃
19O	10	6		152650	אמר בלבו בל־אמוט לדר ודר אשר לא־ברע׃
19O	10	7		152660	אלה פיהו מלא ומרמות ותך תחת לשונו עמל ואון׃
19O	10	8		152670	ישב במארב חצרים במסתרים יהרג נקי עיניו לחלכה יצפנו׃
19O	10	9		152680	יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו׃
19O	10	10		152690	[כ= ודכה] [ק= ידכה] ישח ונפל בעצומיו [כ= חלכאים] [ק= חיל] [ק= כאים]׃
19O	10	11		152700	אמר בלבו שכח* אל הסתיר פניו בל־ראה לנצח׃
19O	10	12		152710	קומה יהוה אל נשא ידך אל־תשכח [כ= עניים] [ק= ענוים]׃
19O	10	13		152720	על־מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש׃
19O	10	14		152730	ראתה כי־אתה עמל וכעס תביט לתת בידך עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר׃
19O	10	15		152740	שבר זרוע רשע ורע תדרוש־רשעו* בל־תמצא׃
19O	10	16		152750	יהוה מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו׃
19O	10	17		152760	תאות ענוים שמעת יהוה תכין לבם תקשיב אזנך׃
19O	10	18		152770	לשפט יתום ודך בל־יוסיף עוד לערץ אנוש מן־הארץ׃
19O	11	1		152780	למנצח לדוד ביהוה חסיתי איך תאמרו לנפשי [כ= נודו] [ק= נודי] הרכם צפור׃
19O	11	2		152790	כי הנה* הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על־יתר לירות במו־אפל לישרי־לב׃
19O	11	3		152800	כי השתות יהרסון צדיק מה־פעל׃
19O	11	4		152810	יהוה בהיכל קדשו יהוה בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם׃
19O	11	5		152820	יהוה צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו׃
19O	11	6		152830	ימטר על־רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם׃
19O	11	7		152840	כי־צדיק יהוה צדקות אהב ישר יחזו פנימו׃
19O	12	1		152850	למנצח על־השמינית מזמור לדוד׃
19O	12	2		152860	הושיעה יהוה כי־גמר חסיד כי־פסו אמונים מבני אדם׃
19O	12	3		152870	שוא ידברו איש את־רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו׃
19O	12	4		152880	יכרת יהוה כל־שפתי חלקות לשון מדברת גדלות׃
19O	12	5		152890	אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו׃
19O	12	6		152900	משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה אשית בישע יפיח לו׃
19O	12	7		152910	אמרות יהוה אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים׃
19O	12	8		152920	אתה־יהוה תשמרם תצרנו מן־הדור זו לעולם׃
19O	12	9		152930	סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם׃
19O	13	1		152940	למנצח מזמור לדוד׃
19O	13	2		152950	עד־אנה יהוה תשכחני נצח עד־אנה תסתיר את־פניך ממני׃
19O	13	3		152960	עד־אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יוםם עד־אנה ירום איבי עלי׃
19O	13	4		152970	הביטה ענני יהוה אלהי האירה עיני פן־אישן המות׃
19O	13	5		152980	פן־יאמר איבי יכלתיו צרי יגילו כי אמוט׃
19O	13	6		152990	ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך 
19O	13	6		153000	אשירה ליהוה כי גמל עלי׃
19O	14	1		153010	למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה־טוב׃
19O	14	2		153020	יהוה משמים השקיף על־בני־אדם לראות היש משכיל דרש את־אלהים׃
19O	14	3		153030	הכל סר יחדו נאלחו אין עשה־טוב אין גם־אחד׃
19O	14	4		153040	הלא ידעו כל־פעלי און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו׃
19O	14	5		153050	שם פחדו פחד כי־אלהים בדור צדיק׃
19O	14	6		153060	עצת־עני תבישו כי יהוה מחסהו׃
19O	14	7		153070	מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יהוה שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל׃*
19O	15	1		153080	מזמור לדוד יהוה מי־יגור באהלך מי־ישכן בהר קדשך׃
19O	15	2		153090	הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו׃
19O	15	3		153100	לא־רגל על־לשנו לא־עשה לרעהו רעה וחרפה לא־נשא על־קרבו׃
19O	15	4		153110	נבזה בעיניו נמאס ואת־יראי יהוה יכבד נשבע להרע ולא ימר׃
19O	15	5		153120	כספו לא־נתן בנשך ושחד על־נקי לא לקח עשה־אלה לא ימוט לעולם׃
19O	16	1		153130	מכתם לדוד שמרני אל כי־חסיתי בך׃
19O	16	2		153140	אמרת ליהוה אדני אתה טובתי בל־עליך׃
19O	16	3		153150	לקדושים אשר־בארץ המה ואדירי כל־חפצי־בם׃
19O	16	4		153160	ירבו עצבותם אחר מהרו בל־אסיך נסכיהם מדם ובל־אשא את־שמותם על־שפתי׃
19O	16	5		153170	יהוה מנת־חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי׃
19O	16	6		153180	חבלים נפלו־לי בנעמים אף־נחלת שפרה עלי׃
19O	16	7		153190	אברך את־יהוה אשר יעצני אף־לילות יסרוני כליותי׃
19O	16	8		153200	שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל־אמוט׃
19O	16	9		153210	לכן שמח לבי ויגל כבודי אף־בשרי ישכן לבטח׃
19O	16	10		153220	כי לא־תעזב נפשי לשאול לא־תתן חסידך לראות שחת׃*
19O	16	11		153230	תודיעני* ארח חיים שבע שמחות את־פניך נעמות בימינך נצח׃
19O	17	1		153240	תפלה לדוד שמעה יהוה צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה׃
19O	17	2		153250	מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים׃
19O	17	3		153260	בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל־תמצא זמתי בל־יעבר־פי׃
19O	17	4		153270	לפעלות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ׃
19O	17	5		153280	תמך אשרי במעגלותיך בל־נמוטו* פעמי׃
19O	17	6		153290	אני־קראתיך כי־תענני אל הט־אזנך לי שמע אמרתי׃
19O	17	7		153300	הפלה חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך׃
19O	17	8		153310	שמרני כאישון בת־עין בצל כנפיך תסתירני׃
19O	17	9		153320	מפני רשעים זו שדוני איבי בנפש יקיפו עלי׃
19O	17	10		153330	חלבמו סגרו פימו דברו בגאות׃
19O	17	11		153340	אשרינו עתה [כ= סבבוני] [ק= סבבונו] עיניהם ישיתו לנטות בארץ׃
19O	17	12		153350	דמינו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר ישב במסתרים׃
19O	17	13		153360	קומה יהוה קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך׃
19O	17	14		153370	ממתים ידך יהוה ממתים מחלד חלקם בחיים [כ= וצפינך] [ק= וצפונך] תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם׃
19O	17	15		153380	אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך׃
19O	18	1		153390	למנצח לעבד יהוה לדוד אשר דבר ליהוה את־דברי השירה הזאת ביום הציל־יהוה אותו מכף כל־איביו ומיד שאול׃
19O	18	2		153400	ויאמר 
19O	18	2		153410	ארחמך יהוה חזקי׃
19O	18	3		153420	יהוה סלעי ומצודתי ומפלטי אלי צורי אחסה־בו מגני וקרן־ישעי משגבי׃
19O	18	4		153430	מהלל אקרא יהוה ומן־איבי אושע׃
19O	18	5		153440	אפפוני חבלי־מות ונחלי בליעל יבעתוני׃
19O	18	6		153450	חבלי שאול סבבוני קדמוני מוקשי מות׃
19O	18	7		153460	בצר־לי אקרא יהוה ואל־אלהי אשוע ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבוא באזניו׃
19O	18	8		153470	ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו ויתגעשו כי־חרה לו׃
19O	18	9		153480	עלה עשן באפו ואש־מפיו תאכל גחלים בערו ממנו׃
19O	18	10		153490	ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו׃
19O	18	11		153500	וירכב על־כרוב ויעף וידא על־כנפי־רוח׃
19O	18	12		153510	ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו חשכת־מים עבי שחקים׃
19O	18	13		153520	מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי־אש׃
19O	18	14		153530	וירעם בשמים יהוה ועליון יתן קלו ברד וגחלי־אש׃
19O	18	15		153540	וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהםם׃
19O	18	16		153550	ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל מגערתך יהוה מנשמת רוח אפך׃
19O	18	17		153560	ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים׃
19O	18	18		153570	יצילני מאיבי עז ומשנאי כי־אמצו ממני׃
19O	18	19		153580	יקדמוני ביום־אידי ויהי־יהוה למשען לי׃
19O	18	20		153590	ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי׃
19O	18	21		153600	יגמלני יהוה כצדקי כבר ידי ישיב לי׃
19O	18	22		153610	כי־שמרתי דרכי יהוה ולא־רשעתי מאלהי׃
19O	18	23		153620	כי כל־משפטיו לנגדי וחקתיו לא־אסיר מני׃
19O	18	24		153630	ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני׃
19O	18	25		153640	וישב־יהוה לי כצדקי כבר ידי לנגד עיניו׃
19O	18	26		153650	עם־חסיד תתחסד עם־גבר תמים תתםם׃
19O	18	27		153660	עם־נבר תתברר ועם־עקש תתפתל׃
19O	18	28		153670	כי־אתה עם־עני תושיע ועינים רמות תשפיל׃
19O	18	29		153680	כי־אתה תאיר נרי יהוה אלהי יגיה חשכי׃
19O	18	30		153690	כי־בך ארץ גדוד ובאלהי אדלג־שור׃
19O	18	31		153700	האל תמים דרכו אמרת־יהוה צרופה מגן הוא לכל החסים בו׃
19O	18	32		153710	כי מי אלוה מבלעדי יהוה ומי צור זולתי אלהינו׃
19O	18	33		153720	האל המאזרני חיל ויתן תמים דרכי׃
19O	18	34		153730	משוה רגלי כאילות ועל במתי יעמידני׃
19O	18	35		153740	מלמד ידי למלחמה ונחתה קשת־נחושה זרועתי׃
19O	18	36		153750	ותתן־לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני׃
19O	18	37		153760	תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסלי׃
19O	18	38		153770	ארדוף אויבי ואשיגם ולא־אשוב עד־כלותם׃
19O	18	39		153780	אמחצם ולא־יכלו קום יפלו תחת רגלי׃
19O	18	40		153790	ותאזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתי׃
19O	18	41		153800	ואיבי נתתה לי ערף ומשנאי אצמיתם׃
19O	18	42		153810	ישועו ואין־מושיע על־יהוה ולא ענם׃
19O	18	43		153820	ואשחקם כעפר על־פני־רוח כטיט חוצות אריקם׃
19O	18	44		153830	תפלטני מריבי עם תשימני לראש גוים עם לא־ידעתי יעבדוני׃
19O	18	45		153840	לשמע אזן ישמעו לי בני־נכר יכחשו־לי׃
19O	18	46		153850	בני־נכר יבלו ויחרגו ממסגרותיהם׃
19O	18	47		153860	חי־יהוה וברוך צורי וירום אלוהי ישעי׃
19O	18	48		153870	האל הנותן נקמות לי וידבר עמים תחתי׃
19O	18	49		153880	מפלטי מאיבי אף מן־קמי תרוממני מאיש חמס תצילני׃
19O	18	50		153890	על־כן אודך בגוים יהוה ולשמך אזמרה׃
19O	18	51		153900	[כ= מגדל] [ק= מגדיל] ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד־עולם׃
19O	19	1		153910	למנצח מזמור לדוד׃
19O	19	2		153920	השמים מספרים כבוד־אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע׃
19O	19	3		153930	יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה־דעת׃
19O	19	4		153940	אין־אמר ואין דברים בלי נשמע קולם׃
19O	19	5		153950	בכל־הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם־אהל בהם׃
19O	19	6		153960	והוא כחתן יצא מחפתו ישיש כגבור לרוץ ארח׃
19O	19	7		153970	מקצה השמים מוצאו ותקופתו על־קצותם ואין נסתר מחמתו׃
19O	19	8		153980	תורת יהוה תמימה משיבת נפש עדות יהוה נאמנה מחכימת פתי׃
19O	19	9		153990	פקודי יהוה ישרים משמחי־לב מצות יהוה ברה מאירת עינים׃
19O	19	10		154000	יראת יהוה טהורה עומדת לעד משפטי־יהוה אמת צדקו יחדו׃
19O	19	11		154010	הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים׃
19O	19	12		154020	גם־עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב׃
19O	19	13		154030	שגיאות מי־יבין מנסתרות נקני׃
19O	19	14		154040	גם מזדים חשך עבדך אל־ימשלו־בי אז איתם ונקיתי מפשע רב׃
19O	19	15		154050	יהיו לרצון אמרי־פי והגיון לבי לפניך יהוה צורי וגאלי׃
19O	20	1		154060	למנצח מזמור לדוד׃
19O	20	2		154070	יענך יהוה ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב׃
19O	20	3		154080	ישלח־עזרך מקדש ומציון יסעדך׃
19O	20	4		154090	יזכר כל־מנחתך ועולתך ידשנה סלה׃
19O	20	5		154100	יתן־לך כלבבך וכל־עצתך ימלא׃
19O	20	6		154110	נרננה בישועתך ובשם־אלהינו נדגל ימלא יהוה כל־משאלותיך׃
19O	20	7		154120	עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו׃
19O	20	8		154130	אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם־יהוה אלהינו נזכיר׃
19O	20	9		154140	המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד׃
19O	20	10		154150	יהוה הושיעה המלך יעננו ביום־קראנו׃
19O	21	1		154160	למנצח מזמור לדוד׃
19O	21	2		154170	יהוה בעזך ישמח־מלך ובישועתכ* מה־יגיל מאד׃
19O	21	3		154180	תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל־מנעת סלה׃
19O	21	4		154190	כי־תקדמנו ברכות טוב תשית לראשו עטרת פז׃
19O	21	5		154200	חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד׃
19O	21	6		154210	גדול* כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו׃
19O	21	7		154220	כי־תשיתהו ברכות לעד תחדהו בשמחה את־פניך׃
19O	21	8		154230	כי־המלך בטח ביהוה ובחסד עליון בל־ימוט׃
19O	21	9		154240	תמצא ידך לכל־איביך ימינך תמצא שנאיך׃
19O	21	10		154250	תשיתמו כתנור אש לעת פניך יהוה באפו יבלעם ותאכלם אש׃
19O	21	11		154260	פרימו מארץ תאבד וזרעם מבני אדם׃
19O	21	12		154270	כי־נטו עליך רעה חשבו מזמה בל־יוכלו׃
19O	21	13		154280	כי תשיתמו שכם במיתריך תכוןן על־פניהם׃
19O	21	14		154290	רומה יהוה בעזך נשירה ונזמרה* גבורתך׃
19O	22	1		154300	למנצח על־אילת השחר מזמור לדוד׃
19O	22	2		154310	אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי׃
19O	22	3		154320	אלהי אקרא יוםם ולא תענה ולילה ולא־דומיה לי׃
19O	22	4		154330	ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׃
19O	22	5		154340	בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו׃
19O	22	6		154350	אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא־בושו׃
19O	22	7		154360	ואנכי תולעת ולא־איש חרפת אדם ובזוי עם׃
19O	22	8		154370	כל־ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש׃
19O	22	9		154380	גל אל־יהוה יפלטהו יצילהו כי חפץ בו׃
19O	22	10		154390	כי־אתה גחי מבטן מבטיחי על־שדי אמי׃
19O	22	11		154400	עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה׃
19O	22	12		154410	אל־תרחק ממני כי־צרה קרובה כי־אין עוזר׃
19O	22	13		154420	סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני׃
19O	22	14		154430	פצו עלי פיהם אריה טרף ושאג׃
19O	22	15		154440	כמים נשפכתי והתפרדו כל־עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי׃
19O	22	16		154450	יבש כחרש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר־מות תשפתני׃
19O	22	17		154460	כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי׃
19O	22	18		154470	אספר כל־עצמותי המה יביטו יראו־בי׃
19O	22	19		154480	יחלקו בגדי להם ועל־לבושי יפילו גורל׃
19O	22	20		154490	ואתה יהוה אל־תרחק אילותי לעזרתי חושה׃
19O	22	21		154500	הצילה מחרב נפשי מיד־כלב יחידתי׃
19O	22	22		154510	הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני׃
19O	22	23		154520	אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך׃
19O	22	24		154530	יראי יהוה הללוהו כל־זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל־זרע ישראל׃
19O	22	25		154540	כי לא־בזה ולא שקץ ענות עני ולא־הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע׃
19O	22	26		154550	מאתכ* תהלתי בקהל רב נדרי אשלם נגד יראיו׃
19O	22	27		154560	יאכלו ענוים וישבעו יהללו יהוה דרשיו יחי לבבכם לעד׃
19O	22	28		154570	יזכרו וישבו אל־יהוה כל־אפסי־ארץ וישתחוו לפניך כל־משפחות גוים׃
19O	22	29		154580	כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים׃
19O	22	30		154590	אכלו וישתחוו כל־דשני־ארץ לפניו יכרעו כל־יורדי עפר ונפשו לא חיה׃
19O	22	31		154600	זרע יעבדנו יספר לאדני לדור׃
19O	22	32		154610	יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה׃
19O	23	1		154620	מזמור לדוד יהוה רעי לא אחסר׃
19O	23	2		154630	בנאות דשא ירביצני על־מי מנחות ינהלני׃
19O	23	3		154640	נפשי ישובב ינחני במעגלי־צדק למען שמו׃
19O	23	4		154650	גם כי־אלך בגיא צלמות לא־אירא רע כי־אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני׃
19O	23	5		154660	תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה׃
19O	23	6		154670	אך טוב וחסד ירדפוני כל־ימי חיי ושבתי בבית־יהוה לארך ימים׃
19O	24	1		154680	לדוד מזמור ליהוה* הארץ ומלואה תבל וישבי בה׃
19O	24	2		154690	כי־הוא על־ימים יסדה ועל־נהרות יכוננה׃
19O	24	3		154700	מי־יעלה בהר־יהוה ומי־יקום במקום קדשו׃
19O	24	4		154710	נקי כפים ובר־לבב אשר לא־נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה׃
19O	24	5		154720	ישא ברכה מאת יהוה וצדקה מאלהי ישעו׃
19O	24	6		154730	זה דור [כ= דרשו] [ק= דרשיו] מבקשי פניך יעקב סלה׃
19O	24	7		154740	שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד׃
19O	24	8		154750	מי זה מלך הכבוד יהוה עזוז וגבור יהוה גבור מלחמה׃
19O	24	9		154760	שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד׃
19O	24	10		154770	מי הוא זה מלך הכבוד יהוה צבאות הוא מלך הכבוד סלה׃
19O	25	1		154780	לדוד אליך יהוה נפשי אשא׃
19O	25	2		154790	אלהי בך בטחתי אל־אבושה אל־יעלצו איבי לי׃
19O	25	3		154800	גם כל־קויכ* לא יבשו יבשו הבוגדים ריקם׃
19O	25	4		154810	דרכיך יהוה הודיעני ארחותיכ* למדני׃
19O	25	5		154820	הדריכני באמתך ולמדני כי־אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל־היום׃
19O	25	6		154830	זכר־רחמיך יהוה וחסדיך כי מעולם המה׃
19O	25	7		154840	חטאות נעורי ופשעי אל־תזכר כחסדך זכר־לי־אתה למען טובך יהוה׃
19O	25	8		154850	טוב־וישר יהוה על־כן יורה חטאים בדרך׃
19O	25	9		154860	ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו׃
19O	25	10		154870	כל־ארחות יהוה חסד ואמת לנצרי בריתו ועדתיו׃
19O	25	11		154880	למען־שמך יהוה וסלחת לעוני כי רב־הוא׃
19O	25	12		154890	מי־זה האיש ירא יהוה יורנו בדרך יבחר׃
19O	25	13		154900	נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ׃
19O	25	14		154910	סוד יהוה ליראיו ובריתו להודיעם׃
19O	25	15		154920	עיני תמיד אל־יהוה כי הוא־יוציא מרשת רגלי׃
19O	25	16		154930	פנה־אלי וחנני כי־יחיד ועני אני׃
19O	25	17		154940	צרות לבבי הרחיבו ממצוקותי הוציאני׃
19O	25	18		154950	ראה עניי ועמלי ושא לכל־חטאותי׃
19O	25	19		154960	ראה־אויבי כי־רבו ושנאת חמס שנאוני׃
19O	25	20		154970	שמרה נפשי והצילני אל־אבוש כי־חסיתי בך׃
19O	25	21		154980	תם־וישר יצרוני כי קויתיך׃
19O	25	22		154990	פדה אלהים את־ישראל מכל צרותיו׃
19O	26	1		155000	לדוד שפטני יהוה כי־אני בתמי* הלכתי וביהוה בטחתי לא אמעד׃
19O	26	2		155010	בחנני יהוה ונסני [כ= צרופה] [ק= צרפה] כליותי ולבי׃
19O	26	3		155020	כי־חסדך לנגד עיני והתהלכתי באמתך׃
19O	26	4		155030	לא־ישבתי עם־מתי־שוא ועם נעלמים לא אבוא׃
19O	26	5		155040	שנאתי קהל מרעים ועם־רשעים לא אשב׃
19O	26	6		155050	ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את־מזבחך יהוה׃
19O	26	7		155060	לשמע בקול תודה ולספר כל־נפלאותיך׃
19O	26	8		155070	יהוה אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך׃
19O	26	9		155080	אל־תאסף עם־חטאים נפשי ועם־אנשי דמים חיי׃
19O	26	10		155090	אשר־בידיהם זמה וימינם מלאה שחד׃
19O	26	11		155100	ואני בתמי אלך פדני וחנני׃
19O	26	12		155110	רגלי עמדה במישור במקהלים אברך יהוה׃
19O	27	1		155120	לדוד יהוה אורי וישעי ממי אירא יהוה מעוז־חיי ממי אפחד׃
19O	27	2		155130	בקרב עלי מרעים לאכל את־בשרי צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו׃
19O	27	3		155140	אם־תחנה עלי מחנה לא־יירא לבי אם־תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח׃
19O	27	4		155150	אחת שאלתי מאת־יהוה אותה אבקש שבתי בבית־יהוה כל־ימי חיי לחזות בנעם־יהוה ולבקר בהיכלו׃
19O	27	5		155160	כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתרני בסתר אהלו בצור ירוממני׃
19O	27	6		155170	ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה ליהוה׃
19O	27	7		155180	שמע־יהוה קולי אקרא וחנני וענני׃
19O	27	8		155190	לך׃ אמר לבי בקשו פני את־פניך יהוה אבקש׃
19O	27	9		155200	אל־תסתר פניך ממני אל־תט־באף עבדך עזרתי היית אל־תטשני ואל־תעזבני אלהי ישעי׃
19O	27	10		155210	כי־אבי ואמי עזבוני ויהוה יאספני׃
19O	27	11		155220	הורני יהוה דרךך ונחני בארח מישור למען שוררי׃
19O	27	12		155230	אל־תתנני בנפש צרי כי* קמו־בי עדי־שקר ויפח חמס׃
19O	27	13		155240	לולא האמנתי לראות בטוב־יהוה בארץ חיים׃
19O	27	14		155250	קוה אל־יהוה חזק ויאמץ לבך וקוה אל־יהוה׃
19O	28	1		155260	לדוד אליך יהוה אקרא צורי אל־תחרש ממני פן־תחשה ממני ונמשלתי עם־יורדי בור׃
19O	28	2		155270	שמע קול תחנוני בשועי אליך בנשאי ידי אל־דביר קדשך׃
19O	28	3		155280	אל־תמשכני עם־רשעים ועם־פעלי און דברי שלום עם־רעיהם ורעה בלבבם׃
19O	28	4		155290	תן־להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם׃
19O	28	5		155300	כי לא יבינו אל־פעלת יהוה ואל־מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם׃
19O	28	6		155310	ברוך יהוה כי־שמע קול תחנוני׃
19O	28	7		155320	יהוה עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלז לבי ומשירי אהודנו׃
19O	28	8		155330	יהוה עז־למו ומעוז ישועות משיחו הוא׃
19O	28	9		155340	הושיעה את־עמך וברך את־נחלתך ורעם ונשאם עד־העולם׃
19O	29	1		155350	מזמור לדוד הבו ליהוה בני אלים הבו ליהוה כבוד ועז׃
19O	29	2		155360	הבו ליהוה כבוד שמו השתחוו ליהוה בהדרת־קדש׃
19O	29	3		155370	קול יהוה על־המים אל־הכבוד הרעים יהוה על־מים רבים׃
19O	29	4		155380	קול־יהוה בכח קול יהוה בהדר׃
19O	29	5		155390	קול יהוה שבר ארזים וישבר יהוה את־ארזי הלבנון׃
19O	29	6		155400	וירקידם כמו־עגל לבנון ושרין כמו בן־ראמים׃
19O	29	7		155410	קול־יהוה חצב להבות אש׃
19O	29	8		155420	קול יהוה יחיל מדבר יחיל יהוה מדבר קדש׃
19O	29	9		155430	קול יהוה יחולל אילות ויחשפ* יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד׃
19O	29	10		155440	יהוה למבול ישב וישב יהוה מלך לעולם׃
19O	29	11		155450	יהוה עז לעמו יתן יהוה יברך את־עמו בשלום׃
19O	30	1		155460	מזמור שיר־חנכת הבית לדוד׃
19O	30	2		155470	ארוממך יהוה כי דליתני ולא־שמחת איבי לי׃
19O	30	3		155480	יהוה אלהי שועתי אליך ותרפאני׃
19O	30	4		155490	יהוה העלית מן־שאול נפשי חייתני [כ= מיורדי] [ק= מירדי]־בור׃
19O	30	5		155500	זמרו ליהוה חסידיו והודו לזכר קדשו׃
19O	30	6		155510	כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה׃
19O	30	7		155520	ואני אמרתי בשלוי בל־אמוט לעולם׃
19O	30	8		155530	יהוה ברצונך העמדתה להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל׃
19O	30	9		155540	אליך יהוה אקרא ואל־אדני אתחןן׃
19O	30	10		155550	מה־בצע בדמי ברדתי אל־שחת היודך עפר היגיד אמתך׃
19O	30	11		155560	שמע־יהוה וחנני יהוה היה־עזר לי׃
19O	30	12		155570	הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה׃
19O	30	13		155580	למען יזמרך כבוד ולא ידם יהוה אלהי לעולם אודך׃
19O	31	1		155590	למנצח מזמור לדוד׃
19O	31	2		155600	בך יהוה חסיתי אל־אבושה לעולם בצדקתך פלטני׃
19O	31	3		155610	הטה אלי אזנך מהרה הצילני היה לי לצור־מעוז לבית מצודות להושיעני׃
19O	31	4		155620	כי־סלעי ומצודתי אתה ולמען שמך תנחני ותנהלני׃
19O	31	5		155630	תוציאני מרשת זו טמנו לי כי־אתה מעוזי׃
19O	31	6		155640	בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהוה אל אמת׃
19O	31	7		155650	שנאתי השמרים הבלי־שוא ואני אל־יהוה בטחתי׃
19O	31	8		155660	אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את־עניי ידעת בצרות נפשי׃
19O	31	9		155670	ולא הסגרתני ביד־אויב העמדת במרחב רגלי׃
19O	31	10		155680	חנני יהוה כי צר־לי עששה בכעס עיני נפשי ובטני׃
19O	31	11		155690	כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כשל בעוני כחי ועצמי עששו׃
19O	31	12		155700	מכל־צררי הייתי חרפה ולשכני מאד ופחד למידעי ראי בחוץ נדדו ממני׃
19O	31	13		155710	נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אבד׃
19O	31	14		155720	כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו׃
19O	31	15		155730	ואני עליך בטחתי יהוה אמרתי אלהי אתה׃
19O	31	16		155740	בידך עתתי הצילני מיד־אויבי ומרדפי׃
19O	31	17		155750	האירה פניך על־עבדך הושיעני בחסדך׃
19O	31	18		155760	יהוה אל־אבושה כי קראתיך יבשו רשעים ידמו לשאול׃
19O	31	19		155770	תאלמנה* שפתי שקר הדברות על־צדיק עתק בגאוה ובוז׃
19O	31	20		155780	מה רב־טובך אשר־צפנת ליראיך פעלת לחסים בך נגד בני אדם׃
19O	31	21		155790	תסתירם בסתר פניך מרכסי איש תצפנם בסכה מריב לשנות׃
19O	31	22		155800	ברוך יהוה כי הפליא חסדו לי בעיר מצור׃
19O	31	23		155810	ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך׃
19O	31	24		155820	אהבו את־יהוה כל־חסידיו אמונים נצר יהוה ומשלם על־יתר עשה גאוה׃
19O	31	25		155830	חזקו ויאמץ לבבכם כל־המיחלים ליהוה׃
19O	32	1		155840	לדוד משכיל אשרי נשוי־פשע כסוי חטאה׃
19O	32	2		155850	אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון ואין ברוחו רמיה׃
19O	32	3		155860	כי־החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל־היום׃
19O	32	4		155870	כי יוםם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבני קיץ סלה׃
19O	32	5		155880	חטאתי אודיעך ועוני לא־כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי ליהוה ואתה נשאת עון חטאתי סלה׃
19O	32	6		155890	על־זאת יתפלל כל־חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו׃
19O	32	7		155900	אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה׃
19O	32	8		155910	אשכילך ואורך בדרך־זו תלך איעצה עליך עיני׃
19O	32	9		155920	אל־תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג־ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך׃
19O	32	10		155930	רבים מכאובים לרשע והבוטח ביהוה חסד יסובבנו׃
19O	32	11		155940	שמחו ביהוה וגילו צדיקים והרנינו כל־ישרי־לב׃
19O	33	1		155950	רננו צדיקים ביהוה לישרים נאוה תהלה׃
19O	33	2		155960	הודו ליהוה בכנור בנבל עשור זמרו־לו׃
19O	33	3		155970	שירו־לו שיר חדש היטיבו נגן בתרועה׃
19O	33	4		155980	כי־ישר דבר־יהוה וכל־מעשהו באמונה׃
19O	33	5		155990	אהב צדקה ומשפט חסד יהוה מלאה הארץ׃
19O	33	6		156000	בדבר יהוה שמים נעשו וברוח פיו כל־צבאם׃
19O	33	7		156010	כנס כנד מי הים נתן באצרות תהומות׃
19O	33	8		156020	ייראו מיהוה כל־הארץ ממנו יגורו כל־ישבי תבל׃
19O	33	9		156030	כי הוא אמר ויהי הוא־צוה ויעמד׃
19O	33	10		156040	יהוה הפיר עצת־גוים הניא מחשבות עמים׃
19O	33	11		156050	עצת יהוה לעולם תעמד מחשבות לבו לדר ודר׃
19O	33	12		156060	אשרי הגוי אשר־יהוה אלהיו העם בחר לנחלה לו׃
19O	33	13		156070	משמים הביט יהוה ראה את־כל־בני האדם׃
19O	33	14		156080	ממכון־שבתו השגיח אל כל־ישבי הארץ׃
19O	33	15		156090	היצר יחד לבם המבין אל־כל־מעשיהם׃
19O	33	16		156100	אין־המלך נושע ברב־חיל גבור לא־ינצל ברב־כח׃
19O	33	17		156110	שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט׃
19O	33	18		156120	הנה עין יהוה אל־יראיו למיחלים לחסדו׃
19O	33	19		156130	להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב׃
19O	33	20		156140	נפשנו חכתה ליהוה עזרנו ומגננו הוא׃
19O	33	21		156150	כי־בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו׃
19O	33	22		156160	יהי־חסדך יהוה עלינו כאשר יחלנו לך׃
19O	34	1		156170	לדוד בשנותו את־טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך׃
19O	34	2		156180	אברכה את־יהוה בכל־עת תמיד תהלתו בפי׃
19O	34	3		156190	ביהוה תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו׃
19O	34	4		156200	גדלו ליהוה אתי ונרוממה שמו יחדו׃
19O	34	5		156210	דרשתי את־יהוה וענני ומכל־מגורותי הצילני׃
19O	34	6		156220	הביטו אליו ונהרו ופניהם אל־יחפרו׃
19O	34	7		156230	זה עני קרא ויהוה שמע ומכל־צרותיו הושיעו׃
19O	34	8		156240	חנה מלאך־יהוה סביב ליראיו ויחלצם׃
19O	34	9		156250	טעמו וראו כי־טוב יהוה אשרי הגבר יחסה־בו׃
19O	34	10		156260	יראו את־יהוה קדשיו כי־אין מחסור ליראיו׃
19O	34	11		156270	כפירים רשו ורעבו ודרשי יהוה לא־יחסרו כל־טוב׃
19O	34	12		156280	לכו־בנים שמעו־לי יראת יהוה אלמדכם׃
19O	34	13		156290	מי־האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב׃
19O	34	14		156300	נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה׃
19O	34	15		156310	סור מרע ועשה־טוב בקש שלום ורדפהו׃
19O	34	16		156320	עיני יהוה אל־צדיקים ואזניו אל־שועתם׃
19O	34	17		156330	פני יהוה בעשי רע להכרית מארץ זכרם׃
19O	34	18		156340	צעקו ויהוה שמע ומכל־צרותם הצילם׃
19O	34	19		156350	קרוב יהוה לנשברי־לב ואת־דכאי־רוח יושיע׃
19O	34	20		156360	רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו יהוה׃
19O	34	21		156370	שמר כל־עצמותיו אחת מהנה לא נשברה׃
19O	34	22		156380	תמותת רשע רעה ושנאי צדיק יאשמו׃
19O	34	23		156390	פודה יהוה נפש עבדיו ולא יאשמו כל־החסים בו׃
19O	35	1		156400	לדוד ריבה יהוה את־יריבי לחם את־לחמי׃
19O	35	2		156410	החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי׃
19O	35	3		156420	והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני׃
19O	35	4		156430	יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי׃
19O	35	5		156440	יהיו כמץ לפני־רוח ומלאך יהוה דוחה׃
19O	35	6		156450	יהי־דרכם חשך וחלקלקות ומלאך יהוה רדפם׃
19O	35	7		156460	כי־חנם טמנו־לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי׃
19O	35	8		156470	תבואהו שואה לא־ידע ורשתו אשר־טמן תלכדו בשואה יפל־בה׃
19O	35	9		156480	ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו׃
19O	35	10		156490	כל עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו׃
19O	35	11		156500	יקומון עדי חמס אשר לא־ידעתי ישאלוני׃
19O	35	12		156510	ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי׃
19O	35	13		156520	ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על־חיקי תשוב׃
19O	35	14		156530	כרע־כאח לי התהלכתי כאבל־אם קדר שחותי׃
19O	35	15		156540	ובצלעי שמחו ונאספו* נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא־דמו׃
19O	35	16		156550	בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו׃
19O	35	17		156560	אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי׃
19O	35	18		156570	אודך בקהל רב בעם עצום אהללך׃
19O	35	19		156580	אל־ישמחו־לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו־עין׃
19O	35	20		156590	כי לא שלום ידברו ועל רגעי־ארץ דברי מרמות יחשבון׃
19O	35	21		156600	וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עינינו׃
19O	35	22		156610	ראיתה יהוה אל־תחרש אדני אל־תרחק ממני׃
19O	35	23		156620	העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי׃
19O	35	24		156630	שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל־ישמחו־לי׃
19O	35	25		156640	אל־יאמרו בלבם האח נפשנו אל־יאמרו בלענוהו׃
19O	35	26		156650	יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו־בשת וכלמה המגדילים עלי׃
19O	35	27		156660	ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו׃
19O	35	28		156670	ולשוני תהגה צדקך כל־היום תהלתך׃
19O	36	1		156680	למנצח לעבד־יהוה לדוד׃
19O	36	2		156690	נאם־פשע לרשע בקרב לבי אין־פחד אלהים לנגד עיניו׃
19O	36	3		156700	כי־החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא׃
19O	36	4		156710	דברי־פיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב׃
19O	36	5		156720	און יחשב על־משכבו יתיצב על־דרך לא־טוב רע לא ימאס׃
19O	36	6		156730	יהוה בהשמים חסדך אמונתך עד־שחקים׃
19O	36	7		156740	צדקתכ* כהררי־אל משפטך תהום רבה אדם־ובהמה תושיע יהוה׃
19O	36	8		156750	מה־יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון׃
19O	36	9		156760	ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם׃
19O	36	10		156770	כי־עמך מקור חיים באורך נראה־אור׃
19O	36	11		156780	משך חסדך לידעיך וצדקתך לישרי־לב׃
19O	36	12		156790	אל־תבואני רגל גאוה ויד־רשעים אל־תנדני׃
19O	36	13		156800	שם נפלו פעלי און דחו ולא־יכלו קום׃
19O	37	1		156810	לדוד אל־תתחר במרעים אל־תקנא בעשי עולה׃
19O	37	2		156820	כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון׃
19O	37	3		156830	בטח ביהוה ועשה־טוב שכן־ארץ ורעה אמונה׃
19O	37	4		156840	והתענג על־יהוה ויתן־לך משאלת לבך׃
19O	37	5		156850	גול על־יהוה דרךך ובטח עליו והוא יעשה׃
19O	37	6		156860	והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים׃
19O	37	7		156870	דום ליהוה והתחולל לו אל־תתחר במצליח דרכו באיש עשה מזמות׃
19O	37	8		156880	הרף מאף ועזב חמה אל־תתחר אך־להרע׃
19O	37	9		156890	כי־מרעים יכרתון וקוי יהוה המה יירשו־ארץ׃
19O	37	10		156900	ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על־מקומו ואיננו׃
19O	37	11		156910	וענוים יירשו־ארץ והתענגו על־רב שלום׃
19O	37	12		156920	זםם רשע לצדיק וחרק עליו שניו׃
19O	37	13		156930	אדני ישחק־לו כי־ראה כי־יבא יומו׃
19O	37	14		156940	חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי־דרך׃
19O	37	15		156950	חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה׃
19O	37	16		156960	טוב־מעט לצדיק מהמון רשעים רבים׃
19O	37	17		156970	כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים יהוה׃
19O	37	18		156980	יודע יהוה ימי תמיםם ונחלתם לעולם תהיה׃
19O	37	19		156990	לא־יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו׃
19O	37	20		157000	כי רשעים יאבדו ואיבי יהוה כיקר כרים כלו בעשן כלו׃
19O	37	21		157010	לוה רשע ולא ישלם וצדיק חוןן ונותן׃
19O	37	22		157020	כי מברכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו׃
19O	37	23		157030	מיהוה מצעדי־גבר כוננו ודרכו יחפץ׃
19O	37	24		157040	כי־יפל לא־יוטל כי־יהוה סומך ידו׃
19O	37	25		157050	נער הייתי גם־זקנתי ולא־ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש־לחם׃
19O	37	26		157060	כל־היום חוןן ומלוה וזרעו לברכה׃
19O	37	27		157070	סור מרע ועשה־טוב ושכן לעולם׃
19O	37	28		157080	כי יהוה אהב משפט ולא־יעזב את־חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת׃
19O	37	29		157090	צדיקים יירשו־ארץ וישכנו לעד עליה׃
19O	37	30		157100	פי־צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט׃
19O	37	31		157110	תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשריו׃
19O	37	32		157120	צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו׃
19O	37	33		157130	יהוה לא־יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו׃
19O	37	34		157140	קוה אל־יהוה ושמר דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה׃
19O	37	35		157150	ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רעןן׃
19O	37	36		157160	ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא׃
19O	37	37		157170	שמר־תם וראה ישר כי־אחרית לאיש שלום׃
19O	37	38		157180	ופשעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה׃
19O	37	39		157190	ותשועת צדיקים מיהוה מעוזם בעת צרה׃
19O	37	40		157200	ויעזרם יהוה ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי־חסו בו׃
19O	38	1		157210	מזמור לדוד להזכיר׃
19O	38	2		157220	יהוה אל־בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני׃
19O	38	3		157230	כי־חציך נחתו בי ותנחת עלי ידך׃
19O	38	4		157240	אין־מתם בבשרי מפני זעמך אין־שלום בעצמי מפני חטאתי׃
19O	38	5		157250	כי עונתי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני׃
19O	38	6		157260	הבאישו נמקו חבורתי מפני אולתי׃
19O	38	7		157270	נעויתי שחתי עד־מאד כל־היום קדר הלכתי׃
19O	38	8		157280	כי־כסלי מלאו נקלה ואין מתם בבשרי׃
19O	38	9		157290	נפוגותי ונדכיתי עד־מאד שאגתי מנהמת לבי׃
19O	38	10		157300	אדני נגדך כל־תאותי ואנחתי ממך לא־נסתרה׃
19O	38	11		157310	לבי סחרחר עזבני כחי ואור־עיני גם־הם אין אתי׃
19O	38	12		157320	אהבי ורעי מנגד נגעי יעמדו וקרובי מרחק עמדו׃
19O	38	13		157330	וינקשו מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות ומרמות כל־היום יהגו׃
19O	38	14		157340	ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח־פיו׃
19O	38	15		157350	ואהי כאיש אשר לא־שמע ואין בפיו תוכחות׃
19O	38	16		157360	כי־לך יהוה הוחלתי אתה תענה אדני אלהי׃
19O	38	17		157370	כי־אמרתי פן־ישמחו־לי במוט רגלי עלי הגדילו׃
19O	38	18		157380	כי־אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד׃
19O	38	19		157390	כי־עוני אגיד אדאג מחטאתי׃
19O	38	20		157400	ואיבי חיים עצמו ורבו שנאי שקר׃
19O	38	21		157410	ומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני תחת [כ= רדופי] [ק= רדפי]־טוב׃
19O	38	22		157420	אל־תעזבני יהוה אלהי אל־תרחק ממני׃
19O	38	23		157430	חושה לעזרתי אדני תשועתי׃
19O	39	1		157440	למנצח [כ= לידיתון] [ק= לידותון] מזמור לדוד׃
19O	39	2		157450	אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃
19O	39	3		157460	נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃
19O	39	4		157470	חם־לבי בקרבי בהגיגי תבער־אש דברתי בלשוני׃
19O	39	5		157480	הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה־היא אדעה מה־חדל אני׃
19O	39	6		157490	הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל־הבל כל־אדם נצב סלה׃
19O	39	7		157500	אך־בצלם יתהלך־איש אך־הבל יהמיון יצבר ולא־ידע מי־אספם׃
19O	39	8		157510	ועתה מה־קויתי אדני תוחלתי לך היא׃
19O	39	9		157520	מכל־פשעי הצילני חרפת נבל אל־תשימני׃
19O	39	10		157530	נאלמתי לא אפתח־פי כי אתה עשית׃
19O	39	11		157540	הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃
19O	39	12		157550	בתוכחות על־עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל־אדם סלה׃
19O	39	13		157560	שמעה־תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל־דמעתי אל־תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל־אבותי׃
19O	39	14		157570	השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃
19O	40	1		157580	למנצח לדוד מזמור׃
19O	40	2		157590	קוה קויתי יהוה ויט אלי וישמע שועתי׃
19O	40	3		157600	ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על־סלע רגלי כוןן אשרי׃
19O	40	4		157610	ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו יראו רבים וייראו ויבטחו ביהוה׃
19O	40	5		157620	אשרי הגבר אשר־שם יהוה מבטחו ולא־פנה אל־רהבים ושטי כזב׃
19O	40	6		157630	רבות עשית אתה יהוה אלהי נפלאתיך ומחשבתיך אלינו אין ערך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר׃
19O	40	7		157640	זבח ומנחה לא־חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת׃
19O	40	8		157650	אז אמרתי הנה־באתי במגלת־ספר כתוב עלי׃
19O	40	9		157660	לעשות־רצונך אלהי חפצתי ותורתכ* בתוך מעי׃
19O	40	10		157670	בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא יהוה אתה ידעת׃
19O	40	11		157680	צדקתך לא־כסיתי בתוך לבי* אמונתך ותשועתך אמרתי לא־כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב׃
19O	40	12		157690	אתה יהוה לא־תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני׃
19O	40	13		157700	כי אפפו־עלי רעות עד־אין מספר השיגוני עונתי ולא־יכלתי לראות עצמו משערות ראשי ולבי עזבני׃
19O	40	14		157710	רצה יהוה להצילני יהוה לעזרתי חושה׃
19O	40	15		157720	יבשו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לספותה יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי׃
19O	40	16		157730	ישמו על־עקב בשתם האמרים לי האח האח׃
19O	40	17		157740	ישישו וישמחו בך כל־מבקשיך יאמרו תמיד יגדל יהוה אהבי תשועתך׃
19O	40	18		157750	ואני עני ואביון אדני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל־תאחר׃
19O	41	1		157760	למנצח מזמור לדוד׃
19O	41	2		157770	אשרי משכיל אל־דל ביום רעה ימלטהו יהוה׃
19O	41	3		157780	יהוה ישמרהו ויחיהו [כ= יאשר] [ק= ואשר] בארץ ואל־תתנהו בנפש איביו׃
19O	41	4		157790	יהוה יסעדנו על־ערש דוי כל־משכבו הפכת בחליו׃
19O	41	5		157800	אני־אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי־חטאתי לך׃
19O	41	6		157810	אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו׃
19O	41	7		157820	ואם־בא לראות שוא ידבר לבו יקבץ־און לו יצא לחוץ ידבר׃
19O	41	8		157830	יחד עלי יתלחשו כל־שנאי עלי יחשבו רעה לי׃
19O	41	9		157840	דבר־בליעל יצוק בו ואשר שכב לא־יוסיף לקום׃
19O	41	10		157850	גם־איש שלומי אשר־בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׃
19O	41	11		157860	ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם׃
19O	41	12		157870	בזאת ידעתי כי־חפצת בי כי לא־יריע איבי עלי׃
19O	41	13		157880	ואני בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם׃
19O	41	14		157890	ברוך יהוה אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן׃
19O	42	1		157900	למנצח משכיל לבני־קרח׃
19O	42	2		157910	כאיל תערג על־אפיקי־מים כן נפשי תערג אליך אלהים׃
19O	42	3		157920	צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים׃
19O	42	4		157930	היתה־לי דמעתי לחם יוםם ולילה באמר אלי כל־היום איה אלהיך׃
19O	42	5		157940	אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבר בסך אדדם עד־בית אלהים בקול־רנה ותודה המון חוגג׃
19O	42	6		157950	מה־תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי־עוד אודנו ישועות פניו׃
19O	42	7		157960	אלהי עלי נפשי תשתוחח על־כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער׃
19O	42	8		157970	תהום־אל־תהום קורא* לקול צנוריך כל־משבריך וגליך עלי עברו׃
19O	42	9		157980	יוםם יצוה יהוה חסדו ובלילה [כ= שירה] [ק= שירו] עמי תפלה לאל חיי׃
19O	42	10		157990	אומרה לאל סלעי למה שכחתני למה־קדר אלך בלחץ אויב׃
19O	42	11		158000	ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרמ* אלי כל־היום איה אלהיך׃
19O	42	12		158010	מה־תשתוחחי נפשי ומה־תהמי עלי הוחילי לאלהים כי־עוד אודנו ישועת פני ואלהי׃
19O	43	1		158020	שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא־חסיד מאיש־מרמה ועולה תפלטני׃
19O	43	2		158030	כי־אתה אלהי מעוזי למה זנחתני למה־קדר אתהלך בלחץ אויב׃
19O	43	3		158040	שלח־אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל־הר־קדשך ואל־משכנותיך׃
19O	43	4		158050	ואבואה אל־מזבח אלהים אל־אל שמחת גילי ואודך בכנור אלהים אלהי׃
19O	43	5		158060	מה־תשתוחחי נפשי ומה־תהמי עלי הוחילי לאלהים כי־עוד אודנו ישועת פני ואלהי׃
19O	44	1		158070	למנצח לבני־קרח משכיל׃
19O	44	2		158080	אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו־לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם׃
19O	44	3		158090	אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם׃
19O	44	4		158100	כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא־הושיעה למו כי־ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם׃
19O	44	5		158110	אתה־הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב׃
19O	44	6		158120	בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו׃
19O	44	7		158130	כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני׃
19O	44	8		158140	כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות׃
19O	44	9		158150	באלהים הללנו כל־היום ושמך לעולם נודה סלה׃
19O	44	10		158160	אף־זנחת ותכלימנו ולא־תצא בצבאותינו׃
19O	44	11		158170	תשיבנו אחור מני־צר ומשנאינו שסו למו׃
19O	44	12		158180	תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃
19O	44	13		158190	תמכר־עמך בלא־הון ולא־רבית במחיריהם׃
19O	44	14		158200	תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃
19O	44	15		158210	תשימנו משל בגוים מנוד־ראש בל־אמים׃
19O	44	16		158220	כל־היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני׃
19O	44	17		158230	מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם׃
19O	44	18		158240	כל־זאת באתנו ולא שכחנוך ולא־שקרנו בבריתך׃
19O	44	19		158250	לא־נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך׃
19O	44	20		158260	כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות׃
19O	44	21		158270	אם־שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר׃
19O	44	22		158280	הלא אלהים יחקר־זאת כי־הוא ידע תעלמות לב׃
19O	44	23		158290	כי־עליך הרגנו כל־היום נחשבנו כצאן טבחה׃
19O	44	24		158300	עורה למה תישן אדני הקיצה אל־תזנח לנצח׃
19O	44	25		158310	למה־פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו׃
19O	44	26		158320	כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו׃
19O	44	27		158330	קומה* עזרתה לנו ופדנו למען חסדך׃
19O	45	1		158340	למנצח על־ששנים לבני־קרח משכיל שיר ידידת׃
19O	45	2		158350	רחש לבי דבר טוב אמר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר׃
19O	45	3		158360	יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על־כן ברךך אלהים לעולם׃
19O	45	4		158370	חגור־חרבך על־ירך גבור הודך והדרך׃
19O	45	5		158380	והדרכ* צלח רכב על־דבר־אמת וענוה־צדק ותורך נוראות ימינך׃
19O	45	6		158390	חציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך׃
19O	45	7		158400	כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך׃
19O	45	8		158410	אהבת צדק ותשנא רשע על־כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך׃
19O	45	9		158420	מר־ואהלות קציעות כל־בגדתיך מן־היכלי שן מני שמחוך׃
19O	45	10		158430	בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר׃
19O	45	11		158440	שמעי־בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך׃
19O	45	12		158450	ויתאו המלך יפיך כי־הוא אדניך והשתחוי־לו׃
19O	45	13		158460	ובת־צר במנחה פניך יחלו עשירי עם׃
19O	45	14		158470	כל־כבודה בת־מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה׃
19O	45	15		158480	לרקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך׃
19O	45	16		158490	תובלנה בשמחת וגיל תבאינה בהיכל מלך׃
19O	45	17		158500	תחת אבתיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל־הארץ׃
19O	45	18		158510	אזכירה שמך בכל־דר ודר על־כן עמים יהודך לעלם ועד׃
19O	46	1		158520	למנצח לבני־קרח על־עלמות שיר׃
19O	46	2		158530	אלהים לנו מחסה ועז עזרה בצרות נמצא מאד׃
19O	46	3		158540	על־כן לא־נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים׃
19O	46	4		158550	יהמו יחמרו מימיו ירעשו־הרים בגאותו סלה׃
19O	46	5		158560	נהר פלגיו ישמחו עיר־אלהים קדש משכני עליון׃
19O	46	6		158570	אלהים בקרבה בל־תמוט יעזרה אלהים לפנות בקר׃
19O	46	7		158580	המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ׃
19O	46	8		158590	יהוה צבאות עמנו משגב־לנו אלהי יעקב סלה׃
19O	46	9		158600	לכו־חזו מפעלות יהוה אשר־שם שמות בארץ׃
19O	46	10		158610	משבית מלחמות עד־קצה הארץ קשת ישבר וקץץ חנית עגלות ישרף באש׃
19O	46	11		158620	הרפו ודעו כי־אנכי אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃
19O	46	12		158630	יהוה צבאות עמנו משגב־לנו אלהי יעקב סלה׃
19O	47	1		158640	למנצח לבני־קרח מזמור׃
19O	47	2		158650	כל־העמים תקעו־כף הריעו לאלהים בקול רנה׃
19O	47	3		158660	כי־יהוה עליון נורא מלך גדול על־כל־הארץ׃
19O	47	4		158670	ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו׃
19O	47	5		158680	יבחר־לנו את־נחלתנו את גאון יעקב אשר־אהב סלה׃
19O	47	6		158690	עלה אלהים בתרועה יהוה בקול שופר׃
19O	47	7		158700	זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו׃
19O	47	8		158710	כי מלך כל־הארץ אלהים זמרו משכיל׃
19O	47	9		158720	מלך אלהים על־גוים אלהים ישב על־כסא קדשו׃
19O	47	10		158730	נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני־ארץ מאד נעלה׃
19O	48	1		158740	שיר מזמור לבני־קרח׃
19O	48	2		158750	גדול יהוה ומהלל מאד בעיר אלהינו הר־קדשו׃
19O	48	3		158760	יפה נוף משוש כל־הארץ הר־ציון ירכתי צפון קרית מלך רב׃
19O	48	4		158770	אלהים בארמנותיה נודע למשגב׃
19O	48	5		158780	כי־הנה המלכים נועדו עברו יחדו׃
19O	48	6		158790	המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו׃
19O	48	7		158800	רעדה אחזתם שם חיל כיולדה׃
19O	48	8		158810	ברוח קדים תשבר אניות תרשיש׃
19O	48	9		158820	כאשר שמענו כן ראינו בעיר־יהוה צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד־עולם סלה׃
19O	48	10		158830	דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך׃
19O	48	11		158840	כשמך אלהים כן תהלתך על־קצוי־ארץ צדק מלאה ימינך׃
19O	48	12		158850	ישמח הר־ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך׃
19O	48	13		158860	סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה׃
19O	48	14		158870	שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון׃
19O	48	15		158880	כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על־מות׃
19O	49	1		158890	למנצח לבני־קרח מזמור׃
19O	49	2		158900	שמעו־זאת כל־העמים האזינו כל־ישבי חלד׃
19O	49	3		158910	גם־בני אדם גם־בני־איש יחד עשיר ואביון׃
19O	49	4		158920	פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות׃
19O	49	5		158930	אטה למשל אזני אפתח בכנור חידתי׃
19O	49	6		158940	למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׃
19O	49	7		158950	הבטחים על־חילם וברב עשרם יתהללו׃
19O	49	8		158960	אח לא־פדה יפדה איש לא־יתן לאלהים כפרו׃
19O	49	9		158970	ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם׃
19O	49	10		158980	ויחי־עוד לנצח לא יראה השחת׃
19O	49	11		158990	כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם׃
19O	49	12		159000	קרבם בתימו לעולם משכנתם לדר ודר קראו בשמותם עלי אדמות׃
19O	49	13		159010	ואדם ביקר בל־ילין נמשל כבהמות נדמו׃
19O	49	14		159020	זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה׃
19O	49	15		159030	כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר [כ= וצירם] [ק= וצורם] לבלות שאול מזבל לו׃
19O	49	16		159040	אך־אלהים יפדה נפשי מיד־שאול כי יקחני סלה׃
19O	49	17		159050	אל־תירא כי־יעשר איש כי־ירבה כבוד ביתו׃
19O	49	18		159060	כי לא במותו יקח הכל לא־ירד אחריו כבודו׃
19O	49	19		159070	כי־נפשו בחייו יברך ויודך כי־תיטיב לך׃
19O	49	20		159080	תבוא עד־דור אבותיו עד־נצח לא יראו־אור׃
19O	49	21		159090	אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו׃
19O	50	1		159100	מזמור לאסף אל אלהים יהוה דבר ויקרא־ארץ ממזרח־שמש עד־מבאו׃
19O	50	2		159110	מציון מכלל־יפי אלהים הופיע׃
19O	50	3		159120	יבא אלהינו ואל־יחרש אש־לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד׃
19O	50	4		159130	יקרא אל־השמים מעל ואל־הארץ לדין עמו׃
19O	50	5		159140	אספו־לי חסידי כרתי בריתי עלי־זבח׃
19O	50	6		159150	ויגידו שמים צדקו כי־אלהים שפט הוא סלה׃
19O	50	7		159160	שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי׃
19O	50	8		159170	לא על־זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד׃
19O	50	9		159180	לא־אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים׃
19O	50	10		159190	כי־לי כל־חיתו־יער בהמות בהררי־אלף׃
19O	50	11		159200	ידעתי כל־עוף הרים וזיז שדי עמדי׃
19O	50	12		159210	אם־ארעב לא־אמר לך כי־לי תבל ומלאה׃
19O	50	13		159220	האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃
19O	50	14		159230	זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך׃
19O	50	15		159240	וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני׃
19O	50	16		159250	ולרשע אמר אלהים מה־לך לספר חקי ותשא בריתי עלי־פיך׃
19O	50	17		159260	ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך׃
19O	50	18		159270	אם־ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך׃
19O	50	19		159280	פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה׃
19O	50	20		159290	תשב באחיך תדבר בבן־אמך תתן־דפי׃
19O	50	21		159300	אלה עשית והחרשתי דמית היות־אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃
19O	50	22		159310	בינו־נא זאת שכחי אלוה פן־אטרף ואין מציל׃
19O	50	23		159320	זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים׃
19O	51	1		159330	למנצח מזמור לדוד׃
19O	51	2		159340	בבוא־אליו נתן הנביא כאשר־בא אל־בת־שבע׃
19O	51	3		159350	חנני אלהים כחסדך כרב רחמיך מחה פשעי׃
19O	51	4		159360	[כ= הרבה] [ק= הרב] כבסני מעוני ומחטאתי טהרני׃
19O	51	5		159370	כי־פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד׃
19O	51	6		159380	לך לבדכ* חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך׃
19O	51	7		159390	הן־בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי׃
19O	51	8		159400	הן־אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני׃
19O	51	9		159410	תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין׃
19O	51	10		159420	תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית׃
19O	51	11		159430	הסתר פניך מחטאי וכל־עונתי מחה׃
19O	51	12		159440	לב טהור ברא־לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי׃
19O	51	13		159450	אל־תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל־תקח ממני׃
19O	51	14		159460	השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני׃
19O	51	15		159470	אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו׃
19O	51	16		159480	הצילני מדמים אלהים אלהי תשועתי תרןן לשוני צדקתך׃
19O	51	17		159490	אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך׃
19O	51	18		159500	כי לא־תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה׃
19O	51	19		159510	זבחי אלהים רוח נשברה לב־נשבר ונדכה אלהים לא תבזה׃
19O	51	20		159520	היטיבה ברצונך את־ציון תבנה חומות ירושלם׃
19O	51	21		159530	אז תחפץ זבחי־צדק עולה וכליל אז יעלו על־מזבחך פרים׃
19O	52	1		159540	למנצח משכיל לדוד׃
19O	52	2		159550	בבוא דואג האדמי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל־בית אחימלך׃
19O	52	3		159560	מה־תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל־היום׃
19O	52	4		159570	הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה׃
19O	52	5		159580	אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה׃
19O	52	6		159590	אהבת כל־דברי־בלע לשון מרמה׃
19O	52	7		159600	גם־אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה׃
19O	52	8		159610	ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו׃
19O	52	9		159620	הנה הגבר לא ישים אלהים מעוזו ויבטח ברב עשרו יעז בהותו׃
19O	52	10		159630	ואני כזית רעןן בבית אלהים בטחתי בחסד־אלהים עולם ועד׃
19O	52	11		159640	אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי־טוב נגד חסידיך׃
19O	53	1		159650	למנצח על־מחלת משכיל לדוד׃
19O	53	2		159660	אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עשה־טוב׃
19O	53	3		159670	אלהים משמים השקיף על־בני אדם לראות היש משכיל דרש את־אלהים׃
19O	53	4		159680	כלו סג יחדו נאלחו אין עשה־טוב אין גם־אחד׃
19O	53	5		159690	הלא ידעו פעלי און אכלי עמי אכלו לחם אלהים לא קראו׃
19O	53	6		159700	שם פחדו־פחד לא־היה פחד כי־אלהים פזר עצמות חנך הבשתה כי־אלהים מאסם׃
19O	53	7		159710	מי יתן מציון ישעות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל׃
19O	54	1		159720	למנצח בנגינת משכיל לדוד׃
19O	54	2		159730	בבוא* הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו׃
19O	54	3		159740	אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני׃
19O	54	4		159750	אלהים שמע תפלתי האזינה לאמרי־פי׃
19O	54	5		159760	כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי לא שמו אלהים לנגדם סלה׃
19O	54	6		159770	הנה אלהים עזר לי אדני בסמכי נפשי׃
19O	54	7		159780	[כ= ישוב] [ק= ישיב] הרע לשררי באמתך הצמיתם׃
19O	54	8		159790	בנדבה אזבחה־לך אודה שמך יהוה כי־טוב׃
19O	54	9		159800	כי מכל־צרה הצילני ובאיבי ראתה עיני׃
19O	55	1		159810	למנצח בנגינת משכיל לדוד׃
19O	55	2		159820	האזינה אלהים תפלתי ואל־תתעלם מתחנתי׃
19O	55	3		159830	הקשיבה לי וענני אריד בשיחי ואהימה׃
19O	55	4		159840	מקול אויב מפני עקת רשע כי־ימיטו עלי און ובאף ישטמוני׃
19O	55	5		159850	לבי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי׃
19O	55	6		159860	יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות׃
19O	55	7		159870	ואמר מי־יתן־לי אבר כיונה אעופה ואשכנה׃
19O	55	8		159880	הנה ארחיק נדד אלין במדבר סלה׃
19O	55	9		159890	אחישה מפלט לי מרוח סעה מסער׃
19O	55	10		159900	בלע אדני פלג לשונם כי־ראיתי חמס וריב בעיר׃
19O	55	11		159910	יוםם ולילה יסובבה על־חומתיה ואון ועמל בקרבה׃
19O	55	12		159920	הוות בקרבה ולא־ימיש מרחבה תך ומרמה׃
19O	55	13		159930	כי לא־אויב יחרפני ואשא לא־משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו׃
19O	55	14		159940	ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי׃
19O	55	15		159950	אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש׃
19O	55	16		159960	[כ= ישימות] [ק= ישי] [ק= מות] עלימו ירדו שאול חיים כי־רעות במגורם בקרבם׃
19O	55	17		159970	אני אל־אלהים אקרא ויהוה יושיעני׃
19O	55	18		159980	ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי׃
19O	55	19		159990	פדה בשלום נפשי מקרב־לי כי־ברבים היו עמדי׃
19O	55	20		160000	ישמע אל ויענם וישב קדם סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים׃
19O	55	21		160010	שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו׃
19O	55	22		160020	חלקו מחמאת פיו וקרב־לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות׃
19O	55	23		160030	השלך על־יהוה יהבך והוא יכלכלך לא־יתן לעולם מוט לצדיק׃
19O	55	24		160040	ואתה אלהים תורדם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא־יחצו ימיהם ואני אבטח־בך׃
19O	56	1		160050	למנצח על־יונת אלם רחקים לדוד מכתם באחז אתו פלשתים בגת׃
19O	56	2		160060	חנני אלהים כי־שאפני אנוש כל־היום לחם ילחצני׃
19O	56	3		160070	שאפו שוררי כל־היום כי־רבים לחמים לי מרום׃
19O	56	4		160080	יום אירא אני אליך אבטח׃
19O	56	5		160090	באלהים אהלל דברו באלהים בטחתי לא אירא מה־יעשה בשר לי׃
19O	56	6		160100	כל־היום דברי יעצבו עלי כל־מחשבתם לרע׃
19O	56	7		160110	יגורו [כ= יצפינו] [ק= יצפונו] המה עקבי ישמרו כאשר קוו נפשי׃
19O	56	8		160120	על־און פלט־למו באף עמים הורד אלהים׃
19O	56	9		160130	נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך׃
19O	56	10		160140	אז* ישובו אויבי אחור ביום אקרא זה־ידעתי כי־אלהים לי׃
19O	56	11		160150	באלהים אהלל דבר ביהוה אהלל דבר׃
19O	56	12		160160	באלהים בטחתי לא אירא מה־יעשה אדם לי׃
19O	56	13		160170	עלי אלהים נדריך אשלם תודת לך׃
19O	56	14		160180	כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלהים באור החיים׃
19O	57	1		160190	למנצח אל־תשחת לדוד מכתם בברחו מפני־שאול במערה׃
19O	57	2		160200	חנני אלהים חנני כי בך חסיה נפשי ובצל־כנפיך אחסה עד יעבר הוות׃
19O	57	3		160210	אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי׃
19O	57	4		160220	ישלח משמים ויושיעני חרף שאפי סלה ישלח אלהים חסדו ואמתו׃
19O	57	5		160230	נפשי בתוך לבאם אשכבה להטים בני־אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה׃
19O	57	6		160240	רומה על־השמים אלהים על כל־הארץ כבודך׃
19O	57	7		160250	רשת הכינו לפעמי כףף נפשי כרו לפני שיחה נפלו בתוכה סלה׃
19O	57	8		160260	נכון לבי אלהים נכון לבי אשירה ואזמרה׃
19O	57	9		160270	עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר׃
19O	57	10		160280	אודך בעמים אדני אזמרך בל־אמים׃
19O	57	11		160290	כי־גדל עד־שמים חסדך ועד־שחקים אמתך׃
19O	57	12		160300	רומה על־שמים אלהים על כל־הארץ כבודך׃
19O	58	1		160310	למנצח אל־תשחת לדוד מכתם׃
19O	58	2		160320	האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם׃
19O	58	3		160330	אף־בלב עולת תפעלון בארץ חמס ידיכם תפלסון׃
19O	58	4		160340	זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב׃
19O	58	5		160350	חמת־למו כדמות חמת־נחש כמו־פתן חרש יאטם אזנו׃
19O	58	6		160360	אשר לא־ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחכם׃
19O	58	7		160370	אלהים הרס־שנימו בפימו מלתעות כפירים נתץ יהוה׃
19O	58	8		160380	ימאסו כמו־מים יתהלכו־למו ידרך [כ= חצו] [ק= חציו] כמו יתמללו׃
19O	58	9		160390	כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל־חזו שמש׃
19O	58	10		160400	בטרם יבינו סירתיכם אטד כמו־חי כמו־חרון ישערנו׃
19O	58	11		160410	ישמח צדיק כי־חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע׃
19O	58	12		160420	ויאמר אדם אך־פרי לצדיק אך יש־אלהים שפטים בארץ׃
19O	59	1		160430	למנצח אל־תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את־הבית להמיתו׃
19O	59	2		160440	הצילני מאיבי אלהי ממתקוממי תשגבני׃
19O	59	3		160450	הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני׃
19O	59	4		160460	כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא־פשעי ולא־חטאתי יהוה׃
19O	59	5		160470	בלי־עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה׃
19O	59	6		160480	ואתה יהוה־אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקד כל־הגוים אל־תחן כל־בגדי און סלה׃
19O	59	7		160490	ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר׃
19O	59	8		160500	הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי־מי שמע׃
19O	59	9		160510	ואתה יהוה תשחק־למו תלעג לכל־גוים׃
19O	59	10		160520	עזו אליך אשמרה כי־אלהים משגבי׃
19O	59	11		160530	אלהי [כ= חסדו] [ק= חסדי] יקדמני אלהים יראני בשררי׃
19O	59	12		160540	אל־תהרגם פן־ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני׃
19O	59	13		160550	חטאת־פימו דבר־שפתימו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו׃
19O	59	14		160560	כלה בחמה כלה ואינמו וידעו כי־אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה׃
19O	59	15		160570	וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר׃
19O	59	16		160580	המה [כ= ינועון] [ק= יניעון] לאכל אם־לא ישבעו וילינו׃
19O	59	17		160590	ואני אשיר עזך וארןן לבקר חסדך כי־היית משגב לי ומנוס ביום צר־לי׃
19O	59	18		160600	עזי אליך אזמרה כי־אלהים משגבי אלהי חסדי׃
19O	60	1		160610	למנצח על־שושן עדות מכתם לדוד ללמד׃
19O	60	2		160620	בהצותו את ארם נהרים ואת־ארם צובה וישב יואב ויך את־אדום בגיא־מלח שנים עשר אלף׃
19O	60	3		160630	אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו׃
19O	60	4		160640	הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי־מטה׃
19O	60	5		160650	הראיתה עמך קשה השקיתנו יין תרעלה׃
19O	60	6		160660	נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה׃
19O	60	7		160670	למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך [כ= ועננו] [ק= וענני]׃
19O	60	8		160680	אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד׃
19O	60	9		160690	לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחקקי׃
19O	60	10		160700	מואב סיר רחצי על־אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרעעי׃
19O	60	11		160710	מי יבלני* עיר מצור מי נחני עד־אדום׃
19O	60	12		160720	הלא־אתה אלהים זנחתנו ולא־תצא אלהים בצבאותינו׃
19O	60	13		160730	הבה־לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם׃
19O	60	14		160740	באלהים נעשה־חיל והוא יבוס צרינו׃
19O	61	1		160750	למנצח על־נגינת לדוד׃
19O	61	2		160760	שמעה אלהים רנתי הקשיבה תפלתי׃
19O	61	3		160770	מקצה הארץ אליך אקרא בעטף לבי בצור־ירום ממני תנחני׃
19O	61	4		160780	כי־היית מחסה לי מגדל־עז מפני אויב׃
19O	61	5		160790	אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה׃
19O	61	6		160800	כי־אתה אלהים שמעת לנדרי נתת ירשת יראי שמך׃
19O	61	7		160810	ימים על־ימי־מלך תוסיף שנותיו כמו־דר ודר׃
19O	61	8		160820	ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו׃
19O	61	9		160830	כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום׃
19O	62	1		160840	למנצח על־ידותון מזמור לדוד׃
19O	62	2		160850	אך אל־אלהים דומיה נפשי ממנו ישועתי׃
19O	62	3		160860	אך־הוא צורי וישועתי משגבי לא־אמוט רבה׃
19O	62	4		160870	עד־אנה תהותתו על־איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה׃
19O	62	5		160880	אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו־סלה׃
19O	62	6		160890	אך לאלהים דומי נפשי כי־ממנו תקותי׃
19O	62	7		160900	אך־הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט׃
19O	62	8		160910	על־אלהים ישעי וכבודי צור־עזי מחסי באלהים׃
19O	62	9		160920	בטחו בו בכל־עת עם שפכו־לפניו לבבכם אלהים מחסה־לנו סלה׃
19O	62	10		160930	אך הבל בני־אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד׃
19O	62	11		160940	אל־תבטחו בעשק ובגזל אל־תהבלו חיל כי־ינוב אל־תשיתו לב׃
19O	62	12		160950	אחת דבר אלהים שתים־זו שמעתי כי עז לאלהים׃
19O	62	13		160960	ולך־אדני חסד כי־אתה תשלם לאיש כמעשהו׃
19O	63	1		160970	מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה׃
19O	63	2		160980	אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ־ציה ועיף בלי־מים׃
19O	63	3		160990	כן בקדש חזיתיך לראות עזך וכבודך׃
19O	63	4		161000	כי־טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך׃
19O	63	5		161010	כן אברךך בחיי בשמך אשא כפי׃
19O	63	6		161020	כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל־פי׃
19O	63	7		161030	אם־זכרתיך על־יצועי באשמרות אהגה־בך׃
19O	63	8		161040	כי־היית עזרתה לי ובצל כנפיך ארןן׃
19O	63	9		161050	דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך׃
19O	63	10		161060	והמה לשואה יבקשו נפשי יבאו בתחתיות הארץ׃
19O	63	11		161070	יגירהו על־ידי־חרב מנת שעלים יהיו׃
19O	63	12		161080	והמלך ישמח באלהים יתהלל כל־הנשבע בו כי יסכר פי דוברי־שקר׃
19O	64	1		161090	למנצח מזמור לדוד׃
19O	64	2		161100	שמע־אלהים קולי בשיחי מפחד אויב תצר חיי׃
19O	64	3		161110	תסתירני מסוד מרעים מרגשת פעלי און׃
19O	64	4		161120	אשר שננו כחרב לשונם דרכו חצם דבר מר׃
19O	64	5		161130	לירות במסתרים תם פתאם ירהו ולא ייראו׃
19O	64	6		161140	יחזקו־למו דבר רע יספרו לטמון מוקשים אמרו מי יראה־למו׃
19O	64	7		161150	יחפשו־עולת תמנו חפש מחפש וקרב איש ולב עמק׃
19O	64	8		161160	וירם אלהים חץ פתאום היו מכותם׃
19O	64	9		161170	ויכשילוהו עלימו לשונם יתנדדו כל־ראה בם׃
19O	64	10		161180	וייראו כל־אדם ויגידו פעל אלהים ומעשהו השכילו׃
19O	64	11		161190	ישמח צדיק ביהוה וחסה בו ויתהללו כל־ישרי־לב׃
19O	65	1		161200	למנצח מזמור לדוד שיר׃
19O	65	2		161210	לך דמיה תהלה אלהים בציון ולך ישלם־נדר׃
19O	65	3		161220	שמע תפלה עדיך כל־בשר יבאו׃
19O	65	4		161230	דברי עונת גברו מני פשעינו אתה תכפרם׃
19O	65	5		161240	אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך׃
19O	65	6		161250	נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל־קצוי־ארץ וים רחקים׃
19O	65	7		161260	מכין הרים בכחו נאזר בגבורה׃
19O	65	8		161270	משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאמים׃
19O	65	9		161280	וייראו ישבי קצות מאותתיך מוצאי־בקר וערב תרנין׃
19O	65	10		161290	פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים תכין דגנם כי־כן תכינה׃
19O	65	11		161300	תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמגגנה צמחה תברך׃
19O	65	12		161310	עטרת שנת טובתך ומעגליך ירעפון דשן׃
19O	65	13		161320	ירעפו נאות מדבר וגיל גבעות תחגרנה׃
19O	65	14		161330	לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו־בר יתרועעו אף־ישירו׃
19O	66	1		161340	למנצח שיר מזמור הריעו לאלהים כל־הארץ׃
19O	66	2		161350	זמרו כבוד־שמו שימו כבוד תהלתו׃
19O	66	3		161360	אמרו לאלהים מה־נורא מעשיך ברב עזך יכחשו לך איביך׃
19O	66	4		161370	כל־הארץ ישתחוו לך ויזמרו־לך יזמרו שמך סלה׃
19O	66	5		161380	לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על־בני אדם׃
19O	66	6		161390	הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה־בו׃
19O	66	7		161400	משל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפינה הסוררים אל־[כ= ירימו] [ק= ירומו] למו סלה׃
19O	66	8		161410	ברכו עמים אלהינו והשמיעו קול תהלתו׃
19O	66	9		161420	השם נפשנו בחיים ולא־נתן למוט רגלנו׃
19O	66	10		161430	כי־בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף־כסף׃
19O	66	11		161440	הבאתנו במצודה שמת מועקה במתנינו׃
19O	66	12		161450	הרכבת אנוש לראשנו באנו־באש ובמים ותוציאנו לרויה׃
19O	66	13		161460	אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי׃
19O	66	14		161470	אשר־פצו שפתי ודבר־פי בצר־לי׃
19O	66	15		161480	עלות מחים אעלה־לך עם־קטרת אילים אעשה בקר עם־עתודים סלה׃
19O	66	16		161490	לכו־שמעו ואספרה כל־יראי אלהים אשר עשה לנפשי׃
19O	66	17		161500	אליו פי־קראתי ורוםם תחת לשוני׃
19O	66	18		161510	און אם־ראיתי בלבי לא ישמע אדני׃
19O	66	19		161520	אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי׃
19O	66	20		161530	ברוך אלהים אשר לא־הסיר תפלתי וחסדו מאתי׃
19O	67	1		161540	למנצח בנגינת מזמור שיר׃
19O	67	2		161550	אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה׃
19O	67	3		161560	לדעת בארץ דרךך בכל־גוים ישועתך׃
19O	67	4		161570	יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם׃
19O	67	5		161580	ישמחו וירננו לאמים כי־תשפט עמים מישור ולאמים בארץ תנחם סלה׃
19O	67	6		161590	יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם׃
19O	67	7		161600	ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו׃
19O	67	8		161610	יברכנו אלהים וייראו אתו כל־אפסי־ארץ׃
19O	68	1		161620	למנצח לדוד מזמור שיר׃
19O	68	2		161630	יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו׃
19O	68	3		161640	כהנדף עשן תנדף כהמס דונג מפני־אש יאבדו רשעים מפני אלהים׃
19O	68	4		161650	וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה׃
19O	68	5		161660	שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו׃
19O	68	6		161670	אבי יתומים ודין אלמנות אלהים במעון קדשו׃
19O	68	7		161680	אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה׃
19O	68	8		161690	אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה׃
19O	68	9		161700	ארץ רעשה אף־שמים נטפו מפני אלהים זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל׃
19O	68	10		161710	גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה׃
19O	68	11		161720	חיתך ישבו־בה תכין בטובתך לעני אלהים׃
19O	68	12		161730	אדני יתן־אמר המבשרות צבא רב׃
19O	68	13		161740	מלכי צבאות ידדון ידדון ונות בית תחלק שלל׃
19O	68	14		161750	אם־תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ׃
19O	68	15		161760	בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון׃
19O	68	16		161770	הר־אלהים הר־בשן הר גבננים הר־בשן׃
19O	68	17		161780	למה תרצדון הרים גבננים ההר חמד אלהים לשבתו אף־יהוה ישכן לנצח׃
19O	68	18		161790	רכב אלהים רבתים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש׃
19O	68	19		161800	עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכן יה אלהים׃
19O	68	20		161810	ברוך אדני יום יום יעמס־לנו האל ישועתנו סלה׃
19O	68	21		161820	האל לנו אל למושעות וליהוה אדני למות תוצאות׃
19O	68	22		161830	אך־אלהים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו׃
19O	68	23		161840	אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצלות ים׃
19O	68	24		161850	למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאיבים מנהו׃
19O	68	25		161860	ראו הליכותיך אלהים הליכות אלי מלכי בקדש׃
19O	68	26		161870	קדמו שרים אחר נגנים בתוך עלמות תופפות׃
19O	68	27		161880	במקהלות ברכו אלהים יהוה ממקור ישראל׃
19O	68	28		161890	שם בנימן צעיר רדם שרי יהודה רגמתם שרי זבלון שרי נפתלי׃
19O	68	29		161900	צוה אלהיך עזך עוזה אלהים זו פעלת לנו׃
19O	68	30		161910	מהיכלך על־ירושלם לך יובילו מלכים שי׃
19O	68	31		161920	גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים מתרפס ברצי־כסף בזר עמים קרבות יחפצו׃
19O	68	32		161930	יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים׃
19O	68	33		161940	ממלכות הארץ שירו לאלהים זמרו אדני סלה׃
19O	68	34		161950	לרכב בשמי שמי־קדם הן יתן בקולו קול עז׃
19O	68	35		161960	תנו עז לאלהים על־ישראל גאותו ועזו בשחקים׃
19O	68	36		161970	נורא אלהים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם ברוך אלהים׃
19O	69	1		161980	למנצח על־שושנים לדוד׃
19O	69	2		161990	הושיעני אלהים כי באו מים עד־נפש׃
19O	69	3		162000	טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי־מים ושבלת שטפתני׃
19O	69	4		162010	יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃
19O	69	5		162020	רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא־גזלתי אז אשיב׃
19O	69	6		162030	אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא־נכחדו׃
19O	69	7		162040	אל־יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל־יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃
19O	69	8		162050	כי־עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃
19O	69	9		162060	מוזר* הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃
19O	69	10		162070	כי־קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃
19O	69	11		162080	ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃
19O	69	12		162090	ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃
19O	69	13		162100	ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃
19O	69	14		162110	ואני תפלתי־לכ* יהוה עת רצון אלהים ברב־חסדך ענני באמת ישעך׃
19O	69	15		162120	הצילני מטיט ואל־אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי־מים׃
19O	69	16		162130	אל־תשטפני שבלת מים ואל־תבלעני מצולה ואל־תאטר־עלי באר פיה׃
19O	69	17		162140	ענני יהוה כי־טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃
19O	69	18		162150	ואל־תסתר פניך מעבדך כי־צר־לי מהר ענני׃
19O	69	19		162160	קרבה אל־נפשי גאלה למען איבי פדני׃
19O	69	20		162170	אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל־צוררי׃
19O	69	21		162180	חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃
19O	69	22		162190	ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃
19O	69	23		162200	יהי־שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃
19O	69	24		162210	תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃
19O	69	25		162220	שפך־עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃
19O	69	26		162230	תהי־טירתם נשמה באהליהם אל־יהי ישב׃
19O	69	27		162240	כי־אתה אשר־הכית רדפו ואל־מכאוב חלליך יספרו׃
19O	69	28		162250	תנה־עון על־עונם ואל־יבאו בצדקתך׃
19O	69	29		162260	ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל־יכתבו׃
19O	69	30		162270	ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃
19O	69	31		162280	אהללה שם־אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃
19O	69	32		162290	ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃
19O	69	33		162300	ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃
19O	69	34		162310	כי־שמע אל־אביונים יהוה ואת־אסיריו לא בזה׃
19O	69	35		162320	יהללוהו שמים וארץ ימים וכל־רמש בם׃
19O	69	36		162330	כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה׃
19O	69	37		162340	וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו־בה׃
19O	70	1		162350	למנצח לדוד להזכיר׃
19O	70	2		162360	אלהים להצילני יהוה לעזרתי חושה׃
19O	70	3		162370	יבשו ויחפרו מבקשי נפשי יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי׃
19O	70	4		162380	ישובו על־עקב בשתם האמרים האח האח׃
19O	70	5		162390	ישישו וישמחו בך כל־מבקשיך ויאמרו תמיד יגדל אלהים אהבי ישועתך׃
19O	70	6		162400	ואני עני ואביון אלהים חושה־לי עזרי ומפלטי אתה יהוה אל־תאחר׃
19O	71	1		162410	בך־יהוה חסיתי אל־אבושה לעולם׃
19O	71	2		162420	בצדקתך תצילני ותפלטני הטה־אלי אזנך והושיעני׃
19O	71	3		162430	היה לי לצור מעון לבוא תמיד צוית להושיעני כי־סלעי ומצודתי אתה׃
19O	71	4		162440	אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ׃
19O	71	5		162450	כי־אתה תקותי אדני יהוה מבטחי מנעורי׃
19O	71	6		162460	עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד׃
19O	71	7		162470	כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי־עז׃
19O	71	8		162480	ימלא פי תהלתך כל־היום תפארתך׃
19O	71	9		162490	אל־תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל־תעזבני׃
19O	71	10		162500	כי־אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נועצו יחדו׃
19O	71	11		162510	לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי־אין מציל׃
19O	71	12		162520	אלהים אל־תרחק ממני אלהי לעזרתי [כ= חישה] [ק= חושה]׃
19O	71	13		162530	יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי׃
19O	71	14		162540	ואני תמיד איחל והוספתי על־כל־תהלתך׃
19O	71	15		162550	פי יספר צדקתך כל־היום תשועתך כי לא ידעתי ספרות׃
19O	71	16		162560	אבוא בגברות אדני יהוה אזכיר צדקתך לבדך׃
19O	71	17		162570	אלהים למדתני מנעורי ועד־הנה אגיד נפלאותיך׃
19O	71	18		162580	וגם עד־זקנה ושיבה אלהים אל־תעזבני עד־אגיד זרועך לדור לכל־יבוא גבורתך׃
19O	71	19		162590	וצדקתך אלהים עד־מרום אשר־עשית גדלות אלהים מי כמוך׃
19O	71	20		162600	אשר [כ= הראיתנו] [ק= הראיתני] צרות רבות ורעות תשוב [כ= תחיינו] [ק= תחייני] ומתהמות הארץ תשוב תעלני׃
19O	71	21		162610	תרב גדלתי ותסב תנחמני׃
19O	71	22		162620	גם־אני אודך בכלי־נבל אמתך אלהי אזמרה לך בכנור קדוש ישראל׃
19O	71	23		162630	תרננה שפתי כי אזמרה־לך ונפשי אשר פדית׃
19O	71	24		162640	גם־לשוני כל־היום תהגה צדקתך כי־בשו כי־חפרו מבקשי רעתי׃
19O	72	1		162650	לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן־מלך׃
19O	72	2		162660	ידין עמך בצדק וענייך במשפט׃
19O	72	3		162670	ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה׃
19O	72	4		162680	ישפט עניי־עם יושיע לבני אביון וידכא עושק׃
19O	72	5		162690	ייראוך עם־שמש ולפני ירח דור דורים׃
19O	72	6		162700	ירד כמטר על־גז כרביבים זרזיף ארץ׃
19O	72	7		162710	יפרח־בימיו צדיק ורב שלום עד־בלי ירח׃
19O	72	8		162720	וירד מים עד־ים ומנהר עד־אפסי־ארץ׃
19O	72	9		162730	לפניו יכרעו ציים ואיביו עפר ילחכו׃
19O	72	10		162740	מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו׃
19O	72	11		162750	וישתחוו־לו כל־מלכים כל־גוים יעבדוהו׃
19O	72	12		162760	כי־יציל אביון משוע ועני ואין־עזר לו׃
19O	72	13		162770	יחס על־דל ואביון ונפשות אביונים יושיע׃
19O	72	14		162780	מתוך ומחמס יגאל נפשם וייקר דםם בעיניו׃
19O	72	15		162790	ויחי ויתן־לו מזהב שבא ויתפלל בעדו תמיד כל־היום יברכנהו׃
19O	72	16		162800	יהי פסת־בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ׃
19O	72	17		162810	יהי שמו לעולם לפני־שמש [כ= ינין] [ק= ינון] שמו ויתברכו בו כל־גוים יאשרוהו׃
19O	72	18		162820	ברוך יהוה אלהים אלהי ישראל עשה נפלאות לבדו׃
19O	72	19		162830	וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את־כל הארץ אמן ואמן׃
19O	72	20		162840	כלו תפלות דוד בן־ישי׃
19O	73	1		162850	מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב׃
19O	73	2		162860	ואני כמעט [כ= נטוי] [ק= נטיו] רגלי כאין [כ= שפכה] [ק= שפכו] אשרי׃
19O	73	3		162870	כי־קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה׃
19O	73	4		162880	כי אין חרצבות למותם ובריא אולם׃
19O	73	5		162890	בעמל אנוש אינמו ועם־אדם לא ינגעו׃
19O	73	6		162900	לכן ענקתמו גאוה יעטף־שית חמס למו׃
19O	73	7		162910	יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב׃
19O	73	8		162920	ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו׃
19O	73	9		162930	שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃
19O	73	10		162940	לכן [כ= ישיב] [ק= ישוב] עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃
19O	73	11		162950	ואמרו איכה ידע־אל ויש דעה בעליון׃
19O	73	12		162960	הנה־אלה רשעים ושלוי עולם השגו־חיל׃
19O	73	13		162970	אך־ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי׃
19O	73	14		162980	ואהי נגוע כל־היום ותוכחתי לבקרים׃
19O	73	15		162990	אם־אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי׃
19O	73	16		163000	ואחשבה לדעת זאת עמל [כ= היא] [ק= הוא] בעיני׃
19O	73	17		163010	עד־אבוא אל־מקדשי־אל אבינה לאחריתם׃
19O	73	18		163020	אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות׃
19O	73	19		163030	איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן־בלהות׃
19O	73	20		163040	כחלום מהקיץ אדני בעיר צלםם תבזה׃
19O	73	21		163050	כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתוןן׃
19O	73	22		163060	ואני־בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׃
19O	73	23		163070	ואני תמיד עמך אחזת ביד־ימיני׃
19O	73	24		163080	בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני׃
19O	73	25		163090	מי־לי בשמים ועמך לא־חפצתי בארץ׃
19O	73	26		163100	כלה שארי ולבבי צור־לבבי וחלקי אלהים לעולם׃
19O	73	27		163110	כי־הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל־זונה ממך׃
19O	73	28		163120	ואני קרבת אלהים לי־טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל־מלאכותיך׃
19O	74	1		163130	משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃
19O	74	2		163140	זכר עדתכ* קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר־ציון זה שכנת בו׃
19O	74	3		163150	הרימה פעמיך למשאות נצח כל־הרע אויב בקדש׃
19O	74	4		163160	שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃
19O	74	5		163170	יודע כמביא למעלה בסבך־עץ קרדמות׃
19O	74	6		163180	[כ= ועת] [ק= ועתה] פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃
19O	74	7		163190	שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן־שמך׃
19O	74	8		163200	אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל־מועדי־אל בארץ׃
19O	74	9		163210	אותתינו לא ראינו אין־עוד נביא ולא־אתנו ידע עד־מה׃
19O	74	10		163220	עד־מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃
19O	74	11		163230	למה תשיב ידך וימינך מקרב [כ= חוקך] [ק= חיקך] כלה׃
19O	74	12		163240	ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃
19O	74	13		163250	אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על־המים׃
19O	74	14		163260	אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃
19O	74	15		163270	אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃
19O	74	16		163280	לך יום אף־לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃
19O	74	17		163290	אתה הצבת כל־גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃
19O	74	18		163300	זכר־זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃
19O	74	19		163310	אל־תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל־תשכח לנצח׃
19O	74	20		163320	הבט לברית כי מלאו מחשכי־ארץ נאות חמס׃
19O	74	21		163330	אל־ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃
19O	74	22		163340	קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני־נבל כל־היום׃
19O	74	23		163350	אל־תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃
19O	75	1		163360	למנצח אל־תשחת מזמור לאסף שיר׃
19O	75	2		163370	הודינו לכ* אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך׃
19O	75	3		163380	כי אקח מועד אני מישרים אשפט׃
19O	75	4		163390	נמגים ארץ וכל־ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה׃
19O	75	5		163400	אמרתי להוללים אל־תהלו ולרשעים אל־תרימו קרן׃
19O	75	6		163410	אל־תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק׃
19O	75	7		163420	כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים׃
19O	75	8		163430	כי־אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים׃
19O	75	9		163440	כי כוס ביד־יהוה ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך־שמריה ימצו ישתו כל רשעי־ארץ׃
19O	75	10		163450	ואני אגיד לעלם אזמרה לאלהי יעקב׃
19O	75	11		163460	וכל־קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק׃
19O	76	1		163470	למנצח בנגינת מזמור לאסף שיר׃
19O	76	2		163480	נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו׃
19O	76	3		163490	ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון׃
19O	76	4		163500	שמה שבר רשפי־קשת מגן וחרב ומלחמה סלה׃
19O	76	5		163510	נאור אתה אדיר מהררי־טרף׃
19O	76	6		163520	אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא־מצאו כל־אנשי־חיל ידיהם׃
19O	76	7		163530	מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס׃
19O	76	8		163540	אתה נורא אתה ומי־יעמד לפניך מאז אפך׃
19O	76	9		163550	משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה׃
19O	76	10		163560	בקום־למשפט אלהים להושיע כל־ענוי־ארץ סלה׃
19O	76	11		163570	כי־חמת אדם תודך שארית חמת תחגר׃
19O	76	12		163580	נדרו ושלמו ליהוה אלהיכם כל־סביביו יובילו שי למורא׃
19O	76	13		163590	יבצר רוח נגידים נורא למלכי־ארץ׃
19O	77	1		163600	למנצח על־[כ= ידיתון] [ק= ידותון] לאסף מזמור׃
19O	77	2		163610	קולי אל־אלהים ואצעקה קולי אל־אלהים והאזין אלי׃
19O	77	3		163620	ביום צרתי אדני דרשתי ידי לילה נגרה ולא תפוג מאנה הנחם נפשי׃
19O	77	4		163630	אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה׃
19O	77	5		163640	אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר׃
19O	77	6		163650	חשבתי ימים מקדם שנות עולמים׃
19O	77	7		163660	אזכרה נגינתי בלילה עם־לבבי אשיחה ויחפש רוחי׃
19O	77	8		163670	הלעולמים יזנח אדני ולא־יסיף לרצות עוד׃
19O	77	9		163680	האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר׃
19O	77	10		163690	השכח חנות אל אם־קפץ באף רחמיו סלה׃
19O	77	11		163700	ואמר חלותי היא שנות ימין עליון׃
19O	77	12		163710	[כ= אזכיר] [ק= אזכור] מעללי־יה כי־אזכרה מקדם פלאך׃
19O	77	13		163720	והגיתי בכל־פעלך ובעלילותיך אשיחה׃
19O	77	14		163730	אלהים בקדש דרךך מי־אל גדול כאלהים׃
19O	77	15		163740	אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך׃
19O	77	16		163750	גאלת בזרוע עמך בני־יעקב ויוסף סלה׃
19O	77	17		163760	ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות׃
19O	77	18		163770	זרמו מים עבות קול נתנו שחקים אף־חצציך יתהלכו׃
19O	77	19		163780	קול רעמכ* בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ׃
19O	77	20		163790	בים דרךך [כ= ושביליך] [ק= ושבילך] במים רבים ועקבותיך לא נדעו׃
19O	77	21		163800	נחית כצאן עמך ביד־משה ואהרן׃
19O	78	1		163810	משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי־פי׃
19O	78	2		163820	אפתחה במשל פי אביעה חידות מני־קדם׃
19O	78	3		163830	אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו־לנו׃
19O	78	4		163840	לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃
19O	78	5		163850	ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את־אבותינו להודיעם לבניהם׃
19O	78	6		163860	למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃
19O	78	7		163870	וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי־אל ומצותיו ינצרו׃
19O	78	8		163880	ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא־הכין לבו ולא־נאמנה את־אל רוחו׃
19O	78	9		163890	בני־אפרים נושקי רומי־קשת הפכו ביום קרב׃
19O	78	10		163900	לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃
19O	78	11		163910	וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃
19O	78	12		163920	נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה־צען׃
19O	78	13		163930	בקע ים ויעבירם ויצב־מים כמו־נד׃
19O	78	14		163940	וינחם בעןן יוםם וכל־הלילה באור אש׃
19O	78	15		163950	יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃
19O	78	16		163960	ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃
19O	78	17		163970	ויוסיפו עוד לחטא־לו למרות עליון בציה׃
19O	78	18		163980	וינסו־אל בלבבם לשאל־אכל לנפשם׃
19O	78	19		163990	וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃
19O	78	20		164000	הן הכה־צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם־לחם יוכל תת אם־יכין שאר לעמו׃
19O	78	21		164010	לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם־אף עלה בישראל׃
19O	78	22		164020	כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃
19O	78	23		164030	ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃
19O	78	24		164040	וימטר עליהם מן לאכל ודגן־שמים נתן למו׃
19O	78	25		164050	לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃
19O	78	26		164060	יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃
19O	78	27		164070	וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃
19O	78	28		164080	ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃
19O	78	29		164090	ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃
19O	78	30		164100	לא־זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃
19O	78	31		164110	ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃
19O	78	32		164120	בכל־זאת חטאו־עוד ולא־האמינו בנפלאותיו׃
19O	78	33		164130	ויכל־בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃
19O	78	34		164140	אם־הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו־אל׃
19O	78	35		164150	ויזכרו כי־אלהים צורם ואל עליון גאלם׃
19O	78	36		164160	ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו־לו׃
19O	78	37		164170	ולבם לא־נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃
19O	78	38		164180	והוא רחום יכפר עון ולא־ישחית והרבה להשיב אפו ולא־יעיר כל־חמתו׃
19O	78	39		164190	ויזכר כי־בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃
19O	78	40		164200	כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃
19O	78	41		164210	וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃
19O	78	42		164220	לא־זכרו את־ידו יום אשר־פדם מני־צר׃
19O	78	43		164230	אשר־שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה־צען׃
19O	78	44		164240	ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל־ישתיון׃
19O	78	45		164250	ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃
19O	78	46		164260	ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃
19O	78	47		164270	יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃
19O	78	48		164280	ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃
19O	78	49		164290	ישלח־בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃
19O	78	50		164300	יפלס נתיב לאפו לא־חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃
19O	78	51		164310	ויך כל־בכור במצרים ראשית אונים באהלי־חם׃
19O	78	52		164320	ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃
19O	78	53		164330	וינחם לבטח ולא פחדו ואת־אויביהם כסה הים׃
19O	78	54		164340	ויביאם אל־גבול קדשו הר־זה קנתה ימינו׃
19O	78	55		164350	ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃
19O	78	56		164360	וינסו וימרו את־אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃
19O	78	57		164370	ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃
19O	78	58		164380	ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃
19O	78	59		164390	שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃
19O	78	60		164400	ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃
19O	78	61		164410	ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד־צר׃
19O	78	62		164420	ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃
19O	78	63		164430	בחוריו אכלה־אש ובתולתיו לא הוללו׃
19O	78	64		164440	כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃
19O	78	65		164450	ויקץ כישן אדני כגבור מתרוןן מיין׃
19O	78	66		164460	ויך־צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃
19O	78	67		164470	וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃
19O	78	68		164480	ויבחר את־שבט יהודה את־הר ציון אשר אהב׃
19O	78	69		164490	ויבן כמו־רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃
19O	78	70		164500	ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃
19O	78	71		164510	מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃
19O	78	72		164520	וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃
19O	79	1		164530	מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את־היכל קדשך שמו את־ירושלם לעיים׃
19O	79	2		164540	נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו־ארץ׃
19O	79	3		164550	שפכו דםם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃
19O	79	4		164560	היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃
19O	79	5		164570	עד־מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו־אש קנאתך׃
19O	79	6		164580	שפך חמתך אל־הגוים אשר לא־ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו׃
19O	79	7		164590	כי אכל את־יעקב ואת־נוהו השמו׃
19O	79	8		164600	אל־תזכר־לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׃
19O	79	9		164610	עזרנו אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך׃
19O	79	10		164620	למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע [כ= בגיים] [ק= בגוים] לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך׃
19O	79	11		164630	תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה׃
19O	79	12		164640	והשב לשכנינו שבעתים אל־חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃
19O	79	13		164650	ואנחנו עמכ* וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך׃
19O	80	1		164660	למנצח אל־ששנים עדות לאסף מזמור׃
19O	80	2		164670	רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף ישב הכרובים הופיעה׃
19O	80	3		164680	לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את־גבורתך ולכה לישעתה לנו׃
19O	80	4		164690	אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה׃
19O	80	5		164700	יהוה אלהים צבאות עד־מתי עשנת בתפלת עמך׃
19O	80	6		164710	האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש׃
19O	80	7		164720	תשימנו מדון לשכנינו ואיבינו ילעגו־למו׃
19O	80	8		164730	אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה׃
19O	80	9		164740	גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה׃
19O	80	10		164750	פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא־ארץ׃
19O	80	11		164760	כסו הרים צלה וענפיה ארזי־אל׃
19O	80	12		164770	תשלח קצירה עד־ים ואל־נהר יונקותיה׃
19O	80	13		164780	למה פרצת גדריה וארוה כל־עברי דרך׃
19O	80	14		164790	יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה׃
19O	80	15		164800	אלהים צבאות שוב־נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת׃
19O	80	16		164810	וכנה אשר־נטעה ימינך ועל־בן אמצתה לך׃
19O	80	17		164820	שרפה באש כסוחה מגערת פניך יאבדו׃
19O	80	18		164830	תהי־ידך על־איש ימינך על־בן־אדם אמצת לך׃
19O	80	19		164840	ולא־נסוג ממך תחינו ובשמך נקרא׃
19O	80	20		164850	יהוה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה׃
19O	81	1		164860	למנצח על־הגתית לאסף׃
19O	81	2		164870	הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב׃
19O	81	3		164880	שאו־זמרה ותנו־תף כנור נעים עם־נבל׃
19O	81	4		164890	תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו׃
19O	81	5		164900	כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב׃
19O	81	6		164910	עדות ביהוסף שמו בצאתו על־ארץ מצרים שפת לא־ידעתי אשמע׃
19O	81	7		164920	הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה׃
19O	81	8		164930	בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על־מי מריבה סלה׃
19O	81	9		164940	שמע עמי ואעידה בך ישראל אם־תשמע־לי׃
19O	81	10		164950	לא־יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר׃
19O	81	11		164960	אנכי יהוה אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב־פיך ואמלאהו׃
19O	81	12		164970	ולא־שמע עמי לקולי וישראל לא־אבה לי׃
19O	81	13		164980	ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם׃
19O	81	14		164990	לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו׃
19O	81	15		165000	כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי׃
19O	81	16		165010	משנאי יהוה יכחשו־לו ויהי עתם לעולם׃
19O	81	17		165020	ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך׃
19O	82	1		165030	מזמור לאסף אלהים נצב בעדת־אל בקרב אלהים ישפט׃
19O	82	2		165040	עד־מתי תשפטו־עול ופני רשעים תשאו־סלה׃
19O	82	3		165050	שפטו־דל ויתום עני ורש הצדיקו׃
19O	82	4		165060	פלטו־דל ואביון מיד רשעים הצילו׃
19O	82	5		165070	לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל־מוסדי ארץ׃
19O	82	6		165080	אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃
19O	82	7		165090	אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו׃
19O	82	8		165100	קומה אלהים שפטה הארץ כי־אתה תנחל בכל־הגוים׃
19O	83	1		165110	שיר מזמור לאסף׃
19O	83	2		165120	אלהים אל־דמי־לך אל־תחרש ואל־תשקט אל׃
19O	83	3		165130	כי־הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש׃
19O	83	4		165140	על־עמך יערימו סוד ויתיעצו על־צפוניך׃
19O	83	5		165150	אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא־יזכר שם־ישראל עוד׃
19O	83	6		165160	כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו׃
19O	83	7		165170	אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים׃
19O	83	8		165180	גבל ועמון ועמלק פלשת עם־ישבי צור׃
19O	83	9		165190	גם־אשור נלוה עםם היו זרוע לבני־לוט סלה׃
19O	83	10		165200	עשה־להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון׃
19O	83	11		165210	נשמדו בעין־דאר היו דמן לאדמה׃
19O	83	12		165220	שיתמו נדיבמו כערב וכזאב וכזבח וכצלמנע כל־נסיכמו׃
19O	83	13		165230	אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים׃
19O	83	14		165240	אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני־רוח׃
19O	83	15		165250	כאש תבער־יער וכלהבה תלהט הרים׃
19O	83	16		165260	כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם׃
19O	83	17		165270	מלא פניהם קלון ויבקשו שמך יהוה׃
19O	83	18		165280	יבשו ויבהלו עדי־עד ויחפרו ויאבדו׃
19O	83	19		165290	וידעו כי־אתה שמך יהוה לבדך עליון על־כל־הארץ׃
19O	84	1		165300	למנצח על־הגתית לבני־קרח מזמור׃
19O	84	2		165310	מה־ידידות משכנותיך יהוה צבאות׃
19O	84	3		165320	נכספה וגם־כלתה נפשי לחצרות יהוה לבי ובשרי ירננו אל אל־חי׃
19O	84	4		165330	גם־צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר־שתה אפרחיה את־מזבחותיך יהוה צבאות מלכי ואלהי׃
19O	84	5		165340	אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה׃
19O	84	6		165350	אשרי אדם עוז־לו בך מסלות בלבבם׃
19O	84	7		165360	עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם־ברכות יעטה מורה׃
19O	84	8		165370	ילכו מחיל אל־חיל יראה אל־אלהים בציון׃
19O	84	9		165380	יהוה אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה׃
19O	84	10		165390	מגננו ראה אלהים והבט פני משיחך׃
19O	84	11		165400	כי טוב־יום בחצריך מאלף בחרתי הסתוףף בבית אלהי מדור באהלי־רשע׃
19O	84	12		165410	כי שמש ומגן יהוה אלהים חן וכבוד יתן יהוה לא ימנע־טוב להלכים בתמים׃
19O	84	13		165420	יהוה צבאות אשרי אדם בטח בך׃
19O	85	1		165430	למנצח לבני־קרח מזמור׃
19O	85	2		165440	רצית יהוה ארצך שבת [כ= שבות] [ק= שבית] יעקב׃
19O	85	3		165450	נשאת עון עמך כסית כל־חטאתם סלה׃
19O	85	4		165460	אספת כל־עברתך השיבות מחרון אפך׃
19O	85	5		165470	שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו׃
19O	85	6		165480	הלעולם תאנף־בנו תמשך אפך לדר ודר׃
19O	85	7		165490	הלא־אתה תשוב תחינו ועמך ישמחו־בך׃
19O	85	8		165500	הראנו יהוה חסדך וישעך תתן־לנו׃
19O	85	9		165510	אשמעה מה־ידבר האל יהוה כי ידבר שלום אל־עמו ואל־חסידיו ואל־ישובו לכסלה׃
19O	85	10		165520	אך קרוב ליראיו ישעו לשכן כבוד בארצנו׃
19O	85	11		165530	חסד־ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו׃
19O	85	12		165540	אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף׃
19O	85	13		165550	גם־יהוה יתן הטוב וארצנו תתן יבולה׃
19O	85	14		165560	צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו׃
19O	86	1		165570	תפלה לדוד הטה־יהוה אזנך ענני כי־עני ואביון אני׃
19O	86	2		165580	שמרה נפשי כי־חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך׃
19O	86	3		165590	חנני אדני כי אליך אקרא כל־היום׃
19O	86	4		165600	שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא׃
19O	86	5		165610	כי־אתה אדני טוב וסלח ורב־חסד לכל־קראיך׃
19O	86	6		165620	האזינה יהוה תפלתי והקשיבה בקול תחנונותי׃
19O	86	7		165630	ביום צרתי אקראך כי תענני׃
19O	86	8		165640	אין־כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך׃
19O	86	9		165650	כל־גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך׃
19O	86	10		165660	כי־גדול אתה ועשה נפלאות אתה אלהים לבדך׃
19O	86	11		165670	הורני יהוה דרךך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך׃
19O	86	12		165680	אודך׃ אדני אלהי בכל־לבבי ואכבדה שמך לעולם׃
19O	86	13		165690	כי־חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה׃
19O	86	14		165700	אלהים זדים קמו־עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם׃
19O	86	15		165710	ואתה אדני אל־רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת׃
19O	86	16		165720	פנה אלי וחנני תנה־עזך לעבדך והושיעה לבן־אמתך׃
19O	86	17		165730	עשה־עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי־אתה יהוה עזרתני ונחמתני׃
19O	87	1		165740	לבני־קרח מזמור שיר יסודתו בהררי־קדש׃
19O	87	2		165750	אהב יהוה שערי ציון מכל משכנות יעקב׃
19O	87	3		165760	נכבדות מדבר בך עיר האלהים סלה׃
19O	87	4		165770	אזכיר רהב ובבל לידעי הנה פלשת וצור עם־כוש זה ילד־שם׃
19O	87	5		165780	ולציון יאמר איש ואיש ילד־בה והוא יכוננה עליון׃
19O	87	6		165790	יהוה יספר בכתוב עמים זה ילד־שם סלה׃
19O	87	7		165800	ושרים כחללים כל־מעיני בך׃
19O	88	1		165810	שיר מזמור לבני קרח למנצח על־מחלת לענות משכיל להימן האזרחי׃
19O	88	2		165820	יהוה אלהי ישועתי יום־צעקתי בלילה נגדך׃
19O	88	3		165830	תבוא לפניך תפלתי הטה־אזנך לרנתי׃
19O	88	4		165840	כי־שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו׃
19O	88	5		165850	נחשבתי עם־יורדי בור הייתי כגבר אין־איל׃
19O	88	6		165860	במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו׃
19O	88	7		165870	שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות׃
19O	88	8		165880	עלי סמכה חמתך וכל־משבריך ענית סלה׃
19O	88	9		165890	הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו כלא ולא אצא׃
19O	88	10		165900	עיני דאבה מני עני קראתיך יהוה בכל־יום שטחתי אליך כפי׃
19O	88	11		165910	הלמתים תעשה־פלא אם־רפאים יקומו יודוך סלה׃
19O	88	12		165920	היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון׃
19O	88	13		165930	היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה׃
19O	88	14		165940	ואני אליך יהוה שועתי ובבקר תפלתי תקדמך׃
19O	88	15		165950	למה יהוה תזנח נפשי תסתיר פניך ממני׃
19O	88	16		165960	עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה׃
19O	88	17		165970	עלי עברו חרוניך בעותיך צמתותני׃
19O	88	18		165980	סבוני כמים כל־היום הקיפו עלי יחד׃
19O	88	19		165990	הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך׃
19O	89	1		166000	משכיל לאיתן האזרחי׃
19O	89	2		166010	חסדי יהוה עולם אשירה לדר ודר אודיע אמונתך בפי׃
19O	89	3		166020	כי־אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכן אמונתך בהם׃
19O	89	4		166030	כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי׃
19O	89	5		166040	עד־עולם אכין זרעך ובניתי לדר־ודור כסאך סלה׃
19O	89	6		166050	ויודו שמים פלאך יהוה אף־אמונתך בקהל קדשים׃
19O	89	7		166060	כי מי בשחק יערך ליהוה ידמה ליהוה בבני אלים׃
19O	89	8		166070	אל נערץ בסוד־קדשים רבה ונורא על־כל־סביביו׃
19O	89	9		166080	יהוה אלהי צבאות מי־כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך׃
19O	89	10		166090	אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם׃
19O	89	11		166100	אתה דכאת כחלל רהב בזרוע עזך פזרת אויביך׃
19O	89	12		166110	לך שמים אף־לך ארץ תבל ומלאה אתה יסדתם׃
19O	89	13		166120	צפון וימין אתה בראתם תבור וחרמון בשמך ירננו׃
19O	89	14		166130	לך זרוע עם־גבורה תעז ידך תרום ימינך׃
19O	89	15		166140	צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך׃
19O	89	16		166150	אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור־פניך יהלכון׃
19O	89	17		166160	בשמך יגילון כל־היום ובצדקתך ירומו׃
19O	89	18		166170	כי־תפארת עזמו אתה וברצנך [כ= תרים] [ק= תרום] קרננו׃
19O	89	19		166180	כי ליהוה מגננו ולקדוש ישראל מלכנו׃
19O	89	20		166190	אז דברת־בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על־גבור הרימותי בחור מעם׃
19O	89	21		166200	מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו׃
19O	89	22		166210	אשר ידי תכון עמו אף־זרועי תאמצנו׃
19O	89	23		166220	לא־ישא אויב בו ובן־עולה לא יעננו׃
19O	89	24		166230	וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף׃
19O	89	25		166240	ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו׃
19O	89	26		166250	ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו׃
19O	89	27		166260	הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי׃
19O	89	28		166270	אף־אני בכור אתנהו עליון למלכי־ארץ׃
19O	89	29		166280	לעולם [כ= אשמור] [ק= אשמר]־לו חסדי ובריתי נאמנת לו׃
19O	89	30		166290	ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים׃
19O	89	31		166300	אם־יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון׃
19O	89	32		166310	אם־חקתי יחללו ומצותי לא ישמרו׃
19O	89	33		166320	ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם׃
19O	89	34		166330	וחסדי לא־אפיר מעמו ולא־אשקר באמונתי׃
19O	89	35		166340	לא־אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה׃
19O	89	36		166350	אחת נשבעתי בקדשי אם־לדוד אכזב׃
19O	89	37		166360	זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי׃
19O	89	38		166370	כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה׃
19O	89	39		166380	ואתה זנחת ותמאס התעברת עם־משיחך׃
19O	89	40		166390	נארתה ברית עבדך חללת לארץ נזרו׃
19O	89	41		166400	פרצת כל־גדרתיו שמת מבצריו מחתה׃
19O	89	42		166410	שסהו כל־עברי דרך היה חרפה לשכניו׃
19O	89	43		166420	הרימות ימין צריו השמחת כל־אויביו׃
19O	89	44		166430	אף־תשיב צור חרבו ולא הקימתו במלחמה׃
19O	89	45		166440	השבת מטהרו וכסאו לארץ מגרתה׃
19O	89	46		166450	הקצרת ימי עלומיו העטית עליו בושה סלה׃
19O	89	47		166460	עד־מה יהוה תסתר לנצח תבער כמו־אש חמתך׃
19O	89	48		166470	זכר־אני מה־חלד על־מה־שוא בראת כל־בני־אדם׃
19O	89	49		166480	מי גבר יחיה ולא יראה־מות ימלט נפשו מיד־שאול סלה׃
19O	89	50		166490	איה חסדיך הראשנים אדני נשבעת לדוד באמונתך׃
19O	89	51		166500	זכר אדני חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל־רבים עמים׃
19O	89	52		166510	אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך׃
19O	89	53		166520	ברוך יהוה לעולם אמן ואמן׃
19O	90	1		166530	תפלה למשה איש־האלהיםאדני מעון אתה היית לנו בדר ודר׃
19O	90	2		166540	בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד־עולם אתה אל׃
19O	90	3		166550	תשב אנוש עד־דכא ותאמר שובו בני־אדם׃
19O	90	4		166560	כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה׃
19O	90	5		166570	זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף׃
19O	90	6		166580	בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש׃
19O	90	7		166590	כי־כלינו באפך ובחמתך נבהלנו׃
19O	90	8		166600	[כ= שת] [ק= שתה] עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך׃
19O	90	9		166610	כי כל־ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו־הגה׃
19O	90	10		166620	ימי־שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי־גז חיש ונעפה׃
19O	90	11		166630	מי־יודע עז אפך וכיראתך עברתך׃
19O	90	12		166640	למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה׃
19O	90	13		166650	שובה יהוה עד־מתי והנחם על־עבדיך׃
19O	90	14		166660	שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל־ימינו׃
19O	90	15		166670	שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה׃
19O	90	16		166680	יראה אל־עבדיך פעלך והדרך על־בניהם׃
19O	90	17		166690	ויהי נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו׃
19O	91	1		166700	ישב בסתר עליון בצל שדי יתלוןן׃
19O	91	2		166710	אמר ליהוה מחסי ומצודתי אלהי אבטח־בו׃
19O	91	3		166720	כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות׃
19O	91	4		166730	באברתו יסך לך ותחת־כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו׃
19O	91	5		166740	לא־תירא מפחד לילה מחץ יעוף יוםם׃
19O	91	6		166750	מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים׃
19O	91	7		166760	יפל מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש׃
19O	91	8		166770	רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה׃
19O	91	9		166780	כי־אתה יהוה מחסי עליון שמת מעונך׃
19O	91	10		166790	לא־תאנה אליך רעה ונגע לא־יקרב באהלך׃
19O	91	11		166800	כי מלאכיו יצוה־לך לשמרך בכל־דרכיך׃
19O	91	12		166810	על־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך׃
19O	91	13		166820	על־שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין׃
19O	91	14		166830	כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי־ידע שמי׃
19O	91	15		166840	יקראני ואענהו עמו־אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו׃
19O	91	16		166850	ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי׃
19O	92	1		166860	מזמור שיר ליום השבת׃
19O	92	2		166870	טוב להדות ליהוה ולזמר לשמך עליון׃
19O	92	3		166880	להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות׃
19O	92	4		166890	עלי־עשור ועלי־נבל עלי הגיון בכנור׃
19O	92	5		166900	כי שמחתני יהוה בפעלך במעשי ידיך ארןן׃
19O	92	6		166910	מה־גדלו מעשיך יהוה מאד עמקו מחשבתיך׃
19O	92	7		166920	איש־בער לא ידע וכסיל לא־יבין את־זאת׃
19O	92	8		166930	בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל־פעלי און להשמדם עדי־עד׃
19O	92	9		166940	ואתה מרום לעלם יהוה׃
19O	92	10		166950	כי הנה איביך יהוה כי־הנה איביך יאבדו יתפרדו כל־פעלי און׃
19O	92	11		166960	ותרם כראים קרני בלתי בשמן רעןן׃
19O	92	12		166970	ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני׃
19O	92	13		166980	צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה׃
19O	92	14		166990	שתולים בבית יהוה בחצרות אלהינו יפריחו׃
19O	92	15		167000	עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו׃
19O	92	16		167010	להגיד כי־ישר יהוה צורי ולא־[כ= עלתה] [ק= עולתה] בו׃
19O	93	1		167020	יהוה מלך גאות לבש לבש יהוה עז התאזר אף־תכון תבל בל־תמוט׃
19O	93	2		167030	נכון כסאך מאז מעולם אתה׃
19O	93	3		167040	נשאו נהרות יהוה נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים׃
19O	93	4		167050	מקלות מים רבים אדירים משברי־ים אדיר במרום יהוה׃
19O	93	5		167060	עדתיך נאמנו מאד לביתך נאוה־קדש יהוה לארך ימים׃
19O	94	1		167070	אל־נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃
19O	94	2		167080	הנשא שפט הארץ השב גמול על־גאים׃
19O	94	3		167090	עד־מתי רשעים יהוה עד־מתי רשעים יעלזו׃
19O	94	4		167100	יביעו ידברו עתק יתאמרו כל־פעלי און׃
19O	94	5		167110	עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃
19O	94	6		167120	אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃
19O	94	7		167130	ויאמרו לא יראה־יה ולא־יבין אלהי יעקב׃
19O	94	8		167140	בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃
19O	94	9		167150	הנטע אזן הלא ישמע אם־יצר עין הלא יביט׃
19O	94	10		167160	היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃
19O	94	11		167170	יהוה ידע* מחשבות אדם כי־המה הבל׃
19O	94	12		167180	אשרי הגבר אשר־תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃
19O	94	13		167190	להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃
19O	94	14		167200	כי לא־יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃
19O	94	15		167210	כי־עד־צדק ישוב משפט ואחריו כל־ישרי־לב׃
19O	94	16		167220	מי־יקום לי עם־מרעים מי־יתיצב לי עם־פעלי און׃
19O	94	17		167230	לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃
19O	94	18		167240	אם־אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃
19O	94	19		167250	ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃
19O	94	20		167260	היחברך כסא הוות יצר עמל עלי־חק׃
19O	94	21		167270	יגודו על־נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃
19O	94	22		167280	ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃
19O	94	23		167290	וישב עליהם את־אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃
19O	95	1		167300	לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו׃
19O	95	2		167310	נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו׃
19O	95	3		167320	כי אל גדול יהוה ומלך גדול על־כל־אלהים׃
19O	95	4		167330	אשר בידו מחקרי־ארץ ותועפות הרים לו׃
19O	95	5		167340	אשר־לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו׃
19O	95	6		167350	באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני־יהוה עשנו׃
19O	95	7		167360	כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם־בקלו תשמעו׃
19O	95	8		167370	אל־תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃
19O	95	9		167380	אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם־ראו פעלי׃
19O	95	10		167390	ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא־ידעו דרכי׃
19O	95	11		167400	אשר־נשבעתי באפי אם־יבאון אל־מנוחתי׃
19O	96	1		167410	שירו ליהוה שיר חדש שירו ליהוה כל־הארץ׃
19O	96	2		167420	שירו ליהוה ברכו שמו בשרו מיום־ליום ישועתו׃
19O	96	3		167430	ספרו בגוים כבודו בכל־העמים נפלאותיו׃
19O	96	4		167440	כי גדול יהוה ומהלל מאד נורא הוא על־כל־אלהים׃
19O	96	5		167450	כי כל־אלהי העמים אלילים ויהוה שמים עשה׃
19O	96	6		167460	הוד־והדר לפניו עז ותפארת במקדשו׃
19O	96	7		167470	הבו ליהוה משפחות עמים הבו ליהוה כבוד ועז׃
19O	96	8		167480	הבו ליהוה כבוד שמו שאו־מנחה ובאו לחצרותיו׃
19O	96	9		167490	השתחוו ליהוה בהדרת־קדש חילו מפניו כל־הארץ׃
19O	96	10		167500	אמרו בגוים יהוה מלך אף־תכון תבל בל־תמוט ידין עמים במישרים׃
19O	96	11		167510	ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו׃
19O	96	12		167520	יעלז שדי וכל־אשר־בו אז ירננו כל־עצי־יער׃
19O	96	13		167530	לפני יהוה כי בא כי בא לשפט הארץ ישפט־תבל בצדק ועמים באמונתו׃
19O	97	1		167540	יהוה מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים׃
19O	97	2		167550	עןן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו׃
19O	97	3		167560	אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו׃
19O	97	4		167570	האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ׃
19O	97	5		167580	הרים כדונג נמסו מלפני יהוה מלפני אדון כל־הארץ׃
19O	97	6		167590	הגידו השמים צדקו וראו כל־העמים כבודו׃
19O	97	7		167600	יבשו כל־עבדי פסל המתהללים באלילים השתחוו־לו כל־אלהים׃
19O	97	8		167610	שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך יהוה׃
19O	97	9		167620	כי־אתה יהוה עליון על־כל־הארץ מאד נעלית על־כל־אלהים׃
19O	97	10		167630	אהבי יהוה שנאו רע שמר* נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם׃
19O	97	11		167640	אור זרע לצדיק ולישרי־לב שמחה׃
19O	97	12		167650	שמחו צדיקים ביהוה והודו לזכר קדשו׃
19O	98	1		167660	מזמור שירו ליהוה שיר חדש כי־נפלאות עשה הושיעה־לו ימינו וזרוע קדשו׃
19O	98	2		167670	הודיע יהוה ישועתו לעיני הגוים גלה צדקתו׃
19O	98	3		167680	זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל־אפסי־ארץ את ישועת אלהינו׃
19O	98	4		167690	הריעו ליהוה כל־הארץ פצחו ורננו וזמרו׃
19O	98	5		167700	זמרו ליהוה בכנור בכנור וקול זמרה׃
19O	98	6		167710	בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך יהוה׃
19O	98	7		167720	ירעם הים ומלאו תבל וישבי בה׃
19O	98	8		167730	נהרות ימחאו־כף יחד הרים ירננו׃
19O	98	9		167740	לפני־יהוה כי בא לשפט הארץ ישפט־תבל בצדק ועמים במישרים׃
19O	99	1		167750	יהוה מלך ירגזו עמים ישב כרובים תנוט הארץ׃
19O	99	2		167760	יהוה בציון גדול ורם הוא על־כל־העמים׃
19O	99	3		167770	יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא׃
19O	99	4		167780	ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית׃
19O	99	5		167790	רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא׃
19O	99	6		167800	משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל־יהוה והוא יענם׃
19O	99	7		167810	בעמוד עןן ידבר אליהם שמרו עדתיו וחק נתן־למו׃
19O	99	8		167820	יהוה אלהינו אתה עניתם אל נשא היית להם ונקם על־עלילותם׃
19O	99	9		167830	רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להר קדשו כי־קדוש יהוה אלהינו׃
19O	100	1		167840	מזמור לתודה הריעו ליהוה כל־הארץ׃
19O	100	2		167850	עבדו את־יהוה בשמחה באו לפניו ברננה׃
19O	100	3		167860	דעו כי־יהוה הוא אלהים הוא־עשנו [כ= ולא] [ק= ולו] אנחנו עמו וצאן מרעיתו׃
19O	100	4		167870	באו שעריו בתודה חצרתיו בתהלה הודו־לו ברכו שמו׃
19O	100	5		167880	כי־טוב יהוה לעולם חסדו ועד־דר ודר אמונתו׃
19O	101	1		167890	לדוד מזמור חסד־ומשפט אשירה לך יהוה אזמרה׃
19O	101	2		167900	אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם־לבבי בקרב ביתי׃
19O	101	3		167910	לא־אשית לנגד עיני דבר־בליעל עשה־סטים שנאתי לא ידבק בי׃
19O	101	4		167920	לבב עקש יסור ממני רע לא אדע׃
19O	101	5		167930	[כ= מלושני] [ק= מלשני] בסתר רעהו אותו אצמית גבה־עינים ורחב לבב אתו לא אוכל׃
19O	101	6		167940	עיני בנאמני־ארץ לשבת עמדי הלך בדרך תמים הוא ישרתני׃
19O	101	7		167950	לא־ישב בקרב ביתי עשה רמיה דבר שקרים לא־יכון לנגד עיני׃
19O	101	8		167960	לבקרים אצמית כל־רשעי־ארץ להכרית מעיר־יהוה כל־פעלי און׃
19O	102	1		167970	תפלה לעני כי־יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו׃
19O	102	2		167980	יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃
19O	102	3		167990	אל־תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה־אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃
19O	102	4		168000	כי־כלו בעשן ימי ועצמותי כמו־קד נחרו׃
19O	102	5		168010	הוכה־כעשב ויבש לבי כי־שכחתי מאכל לחמי׃
19O	102	6		168020	מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃
19O	102	7		168030	דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃
19O	102	8		168040	שקדתי ואהיה כצפור בודד על־גג׃
19O	102	9		168050	כל־היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃
19O	102	10		168060	כי־אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃
19O	102	11		168070	מפני־זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃
19O	102	12		168080	ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃
19O	102	13		168090	ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃
19O	102	14		168100	אתה תקום תרחם ציון כי־עת לחננה כי־בא מועד׃
19O	102	15		168110	כי־רצו עבדיך את־אבניה ואת־עפרה יחננו׃
19O	102	16		168120	וייראו גוים את־שם יהוה וכל־מלכי הארץ את־כבודך׃
19O	102	17		168130	כי־בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃
19O	102	18		168140	פנה אל־תפלת הערער ולא־בזה את־תפלתם׃
19O	102	19		168150	תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל־יה׃
19O	102	20		168160	כי־השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל־ארץ הביט׃
19O	102	21		168170	לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃
19O	102	22		168180	לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃
19O	102	23		168190	בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את־יהוה׃
19O	102	24		168200	ענה בדרך [כ= כחו] [ק= כחי] קצר ימי׃
19O	102	25		168210	אמר אלי אל־תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃
19O	102	26		168220	לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃
19O	102	27		168230	המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃
19O	102	28		168240	ואתה־הוא ושנותיך לא יתמו׃
19O	102	29		168250	בני־עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃
19O	103	1		168260	לדוד ברכי נפשי את־יהוה וכל־קרבי את־שם קדשו׃
19O	103	2		168270	ברכי נפשי את־יהוה ואל־תשכחי כל־גמוליו׃
19O	103	3		168280	הסלח לכל־עונכי הרפא לכל־תחלאיכי׃
19O	103	4		168290	הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים׃
19O	103	5		168300	המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי׃
19O	103	6		168310	עשה צדקות יהוה ומשפטים לכל־עשוקים׃
19O	103	7		168320	יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו׃
19O	103	8		168330	רחום וחנון יהוה ארך אפים ורב־חסד׃
19O	103	9		168340	לא־לנצח יריב ולא לעולם יטור׃
19O	103	10		168350	לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונתינו גמל עלינו׃
19O	103	11		168360	כי כגבה שמים על־הארץ גבר חסדו על־יראיו׃
19O	103	12		168370	כרחק מזרח ממערב הרחיק ממנו את־פשעינו׃
19O	103	13		168380	כרחם אב על־בנים רחם יהוה על־יראיו׃
19O	103	14		168390	כי־הוא ידע יצרנו זכור כי־עפר אנחנו׃
19O	103	15		168400	אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃
19O	103	16		168410	כי רוח עברה־בו ואיננו ולא־יכירנו עוד מקומו׃
19O	103	17		168420	וחסד יהוה מעולם ועד־עולם על־יראיו וצדקתו לבני בנים׃
19O	103	18		168430	לשמרי בריתו ולזכרי פקדיו לעשותם׃
19O	103	19		168440	יהוה בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה׃
19O	103	20		168450	ברכו יהוה מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו׃
19O	103	21		168460	ברכו יהוה כל־צבאיו משרתיו עשי רצונו׃
19O	103	22		168470	ברכו יהוה כל־מעשיו בכל־מקמות ממשלתו ברכי נפשי את־יהוה׃
19O	104	1		168480	ברכי נפשי את־יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת׃
19O	104	2		168490	עטה־אור כשלמה נוטה שמים כיריעה׃
19O	104	3		168500	המקרה במים עליותיו השם־עבים רכובו המהלך על־כנפי־רוח׃
19O	104	4		168510	עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃
19O	104	5		168520	יסד־ארץ על־מכוניה בל־תמוט עולם ועד׃
19O	104	6		168530	תהום כלבוש כסיתו על־הרים יעמדו־מים׃
19O	104	7		168540	מן־גערתך ינוסון מן־קול רעמך יחפזון׃
19O	104	8		168550	יעלו הרים ירדו בקעות אל־מקום זה יסדת להם׃
19O	104	9		168560	גבול־שמת בל־יעברון בל־ישובון לכסות הארץ׃
19O	104	10		168570	המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון׃
19O	104	11		168580	ישקו כל־חיתו שדי ישברו פראים צמאם׃
19O	104	12		168590	עליהם עוף־השמים ישכון מבין עפאים יתנו־קול׃
19O	104	13		168600	משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ׃
19O	104	14		168610	מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן־הארץ׃
19O	104	15		168620	ויין ישמח לבב־אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב־אנוש יסעד׃
19O	104	16		168630	ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע׃
19O	104	17		168640	אשר־שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה׃
19O	104	18		168650	הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים׃
19O	104	19		168660	עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו׃
19O	104	20		168670	תשת־חשך ויהי לילה בו־תרמש כל־חיתו־יער׃
19O	104	21		168680	הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם׃
19O	104	22		168690	תזרח השמש יאספון ואל־מעונתם ירבצון׃
19O	104	23		168700	יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי־ערב׃
19O	104	24		168710	מה־רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך׃
19O	104	25		168720	זה הים גדול ורחב ידים שם־רמש ואין מספר חיות קטנות עם־גדלות׃
19O	104	26		168730	שם אניות יהלכון לויתן זה־יצרת לשחק־בו׃
19O	104	27		168740	כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו׃
19O	104	28		168750	תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב׃
19O	104	29		168760	תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל־עפרם ישובון׃
19O	104	30		168770	תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׃
19O	104	31		168780	יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו׃
19O	104	32		168790	המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו׃
19O	104	33		168800	אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי׃
19O	104	34		168810	יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה׃
19O	104	35		168820	יתמו חטאים מן־הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את־יהוה הללו־יה׃
19O	105	1		168830	הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו׃
19O	105	2		168840	שירו־לו זמרו־לו שיחו בכל־נפלאותיו׃
19O	105	3		168850	התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה׃
19O	105	4		168860	דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃
19O	105	5		168870	זכרו נפלאותיו אשר־עשה מפתיו ומשפטי־פיו׃
19O	105	6		168880	זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו׃
19O	105	7		168890	הוא יהוה אלהינו בכל־הארץ משפטיו׃
19O	105	8		168900	זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃
19O	105	9		168910	אשר כרת את־אברהם ושבועתו לישחק׃
19O	105	10		168920	ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃
19O	105	11		168930	לאמר לך אתן את־ארץ־כנען חבל נחלתכם׃
19O	105	12		168940	בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה׃
19O	105	13		168950	ויתהלכו מגוי אל־גוי מממלכה אל־עם אחר׃
19O	105	14		168960	לא־הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃
19O	105	15		168970	אל־תגעו במשיחי ולנביאי אל־תרעו׃
19O	105	16		168980	ויקרא רעב על־הארץ כל־מטה־לחם שבר׃
19O	105	17		168990	שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף׃
19O	105	18		169000	ענו בכבל [כ= רגליו] [ק= רגלו] ברזל באה נפשו׃
19O	105	19		169010	עד־עת בא־דברו אמרת יהוה צרפתהו׃
19O	105	20		169020	שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו׃
19O	105	21		169030	שמו אדון לביתו ומשל בכל־קנינו׃
19O	105	22		169040	לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם׃
19O	105	23		169050	ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ־חם׃
19O	105	24		169060	ויפר את־עמו מאד ויעצמהו מצריו׃
19O	105	25		169070	הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו׃
19O	105	26		169080	שלח משה עבדו אהרן אשר בחר־בו׃
19O	105	27		169090	שמו־בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם׃
19O	105	28		169100	שלח חשך ויחשך ולא־מרו את־[כ= דברוו] [ק= דברו]׃
19O	105	29		169110	הפך את־מימיהם לדם וימת את־דגתם׃
19O	105	30		169120	שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם׃
19O	105	31		169130	אמר ויבא ערב כנים בכל־גבולם׃
19O	105	32		169140	נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם׃
19O	105	33		169150	ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם׃
19O	105	34		169160	אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר׃
19O	105	35		169170	ויאכל כל־עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם׃
19O	105	36		169180	ויך כל־בכור בארצם ראשית לכל־אונם׃
19O	105	37		169190	ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל׃
19O	105	38		169200	שמח מצרים בצאתם כי־נפל פחדם עליהם׃
19O	105	39		169210	פרש עןן למסך ואש להאיר לילה׃
19O	105	40		169220	שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃
19O	105	41		169230	פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר׃
19O	105	42		169240	כי־זכר את־דבר קדשו את־אברהם עבדו׃
19O	105	43		169250	ויוצא עמו בששון ברנה את־בחיריו׃
19O	105	44		169260	ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו׃
19O	105	45		169270	בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו־יה׃
19O	106	1		169280	הללויה הודו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃
19O	106	2		169290	מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל־תהלתו׃
19O	106	3		169300	אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל־עת׃
19O	106	4		169310	זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃
19O	106	5		169320	לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם־נחלתך׃
19O	106	6		169330	חטאנו עם־אבותינו העוינו הרשענו׃
19O	106	7		169340	אבותינו במצרים לא־השכילו נפלאותיך לא זכרו את־רב חסדיך וימרו על־ים בים־סוף׃
19O	106	8		169350	ויושיעם למען שמו להודיע את־גבורתו׃
19O	106	9		169360	ויגער בים־סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃
19O	106	10		169370	ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃
19O	106	11		169380	ויכסו־מים צריהם אחד מהם לא נותר׃
19O	106	12		169390	ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃
19O	106	13		169400	מהרו שכחו מעשיו לא־חכו לעצתו׃
19O	106	14		169410	ויתאוו תאוה במדבר וינסו־אל בישימון׃
19O	106	15		169420	ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃
19O	106	16		169430	ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃
19O	106	17		169440	תפתח־ארץ ותבלע דתן ותכס על־עדת אבירם׃
19O	106	18		169450	ותבער־אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃
19O	106	19		169460	יעשו־עגל בחרב וישתחוו למסכה׃
19O	106	20		169470	וימירו את־כבודם בתבנית שור אכל עשב׃
19O	106	21		169480	שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃
19O	106	22		169490	נפלאות בארץ חם נוראות על־ים־סוף׃
19O	106	23		169500	ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃
19O	106	24		169510	וימאסו בארץ חמדה לא־האמינו לדברו׃
19O	106	25		169520	וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה׃
19O	106	26		169530	וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃
19O	106	27		169540	ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃
19O	106	28		169550	ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃
19O	106	29		169560	ויכעיסו במעלליהם ותפרץ־בם מגפה׃
19O	106	30		169570	ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃
19O	106	31		169580	ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד־עולם׃
19O	106	32		169590	ויקציפו על־מי מריבה וירע למשה בעבורם׃
19O	106	33		169600	כי־המרו את־רוחו ויבטא בשפתיו׃
19O	106	34		169610	לא־השמידו את־העמים אשר אמר יהוה להם׃
19O	106	35		169620	ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃
19O	106	36		169630	ויעבדו את־עצביהם ויהיו להם למוקש׃
19O	106	37		169640	ויזבחו את־בניהם ואת־בנותיהם לשדים׃
19O	106	38		169650	וישפכו דם נקי דם־בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃
19O	106	39		169660	ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃
19O	106	40		169670	ויחר־אף יהוה בעמו ויתעב את־נחלתו׃
19O	106	41		169680	ויתנם ביד־גוים וימשלו בהם שנאיהם׃
19O	106	42		169690	וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃
19O	106	43		169700	פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃
19O	106	44		169710	וירא בצר להם בשמעו את־רנתם׃
19O	106	45		169720	ויזכר להם בריתו וינחם כרב [כ= חסדו] [ק= חסדיו]׃
19O	106	46		169730	ויתן אותם לרחמים לפני כל־שוביהם׃
19O	106	47		169740	הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן־הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃
19O	106	48		169750	ברוך־יהוה אלהי ישראל מן־העולם ועד העולם ואמר כל־העם אמן הללו־יה׃
19O	107	1		169760	הדו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃
19O	107	2		169770	יאמרו גאולי יהוה אשר גאלם מיד־צר׃
19O	107	3		169780	ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים׃
19O	107	4		169790	תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו׃
19O	107	5		169800	רעבים גם־צמאים נפשם בהם תתעטף׃
19O	107	6		169810	ויצעקו אל־יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם׃
19O	107	7		169820	וידריכם בדרך ישרה ללכת אל־עיר מושב׃
19O	107	8		169830	יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃
19O	107	9		169840	כי־השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא־טוב׃
19O	107	10		169850	ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל׃
19O	107	11		169860	כי־המרו אמרי־אל ועצת עליון נאצו׃
19O	107	12		169870	ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר׃
19O	107	13		169880	ויזעקו אל־יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃
19O	107	14		169890	יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק׃
19O	107	15		169900	יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃
19O	107	16		169910	כי־שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע׃
19O	107	17		169920	אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו׃
19O	107	18		169930	כל־אכל תתעב נפשם ויגיעו עד־שערי מות׃
19O	107	19		169940	ויזעקו אל־יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃
19O	107	20		169950	ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם׃ ן
19O	107	21		169960	יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ ן
19O	107	22		169970	ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה׃ ן
19O	107	23		169980	יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים׃ ן
19O	107	24		169990	המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה׃ ן
19O	107	25		170000	ויאמר ויעמד רוח סערה ותרוםם גליו׃ ן
19O	107	26		170010	יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג׃
19O	107	27		170020	יחוגו וינועו כשכור וכל־חכמתם תתבלע׃
19O	107	28		170030	ויצעקו אל־יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם׃
19O	107	29		170040	יקם סערה לדממה ויחשו גליהם׃
19O	107	30		170050	וישמחו כי־ישתקו וינחם אל־מחוז חפצם׃
19O	107	31		170060	יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃
19O	107	32		170070	וירממוהו בקהל־עם ובמושב זקנים יהללוהו׃
19O	107	33		170080	ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון׃
19O	107	34		170090	ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה׃
19O	107	35		170100	ישם מדבר לאגם־מים וארץ ציה למצאי מים׃
19O	107	36		170110	ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב׃
19O	107	37		170120	ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה׃
19O	107	38		170130	ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט׃
19O	107	39		170140	וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון׃ ן
19O	107	40		170150	שפך בוז על־נדיבים ויתעם בתהו לא־דרך׃
19O	107	41		170160	וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות׃
19O	107	42		170170	יראו ישרים וישמחו וכל־עולה קפצה פיה׃
19O	107	43		170180	מי־חכם וישמר־אלה ויתבוננו חסדי יהוה׃
19O	108	1		170190	שיר מזמור לדוד׃
19O	108	2		170200	נכון לבי אלהים אשירה ואזמרה אף־כבודי׃
19O	108	3		170210	עורה הנבל וכנור אעירה שחר׃
19O	108	4		170220	אודך בעמים יהוה ואזמרך בל־אמים׃
19O	108	5		170230	כי־גדול מעל־שמים חסדך ועד־שחקים אמתך׃
19O	108	6		170240	רומה על־שמים אלהים ועל כל־הארץ כבודך׃
19O	108	7		170250	למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני׃
19O	108	8		170260	אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד׃
19O	108	9		170270	לי גלעד לי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחקקי׃
19O	108	10		170280	מואב סיר רחצי על־אדום אשליך נעלי עלי־פלשת אתרועע׃
19O	108	11		170290	מי יבלני עיר מבצר מי נחני עד־אדום׃
19O	108	12		170300	הלא־אלהים זנחתנו ולא־תצא אלהים בצבאתינו׃
19O	108	13		170310	הבה־לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם׃
19O	108	14		170320	באלהים נעשה־חיל והוא יבוס צרינו׃
19O	109	1		170330	 למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל־תחרש׃
19O	109	2		170340	כי פי רשע ופי־מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר׃
19O	109	3		170350	ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם׃
19O	109	4		170360	תחת־אהבתי ישטנוני ואני תפלה׃
19O	109	5		170370	וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי׃
19O	109	6		170380	הפקד עליו רשע ושטן יעמד על־ימינו׃
19O	109	7		170390	בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה׃
19O	109	8		170400	יהיו־ימיו מעטים פקדתו יקח אחר׃
19O	109	9		170410	יהיו־בניו יתומים ואשתו אלמנה׃
19O	109	10		170420	ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם׃
19O	109	11		170430	ינקש נושה* לכל־אשר־לו ויבזו זרים יגיעו׃
19O	109	12		170440	אל־יהי־לו משך חסד ואל־יהי חוןן ליתומיו׃
19O	109	13		170450	יהי־אחריתו להכרית בדור אחר ימח שםם׃
19O	109	14		170460	יזכר עון אבתיו אל־יהוה וחטאת אמו אל־תמח׃
19O	109	15		170470	יהיו נגד־יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם׃
19O	109	16		170480	יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש־עני ואביון ונכאה לבב למותת׃
19O	109	17		170490	ויאהב קללה ותבואהו ולא־חפץ בברכה ותרחק ממנו׃
19O	109	18		170500	וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו׃
19O	109	19		170510	תהי־לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה׃
19O	109	20		170520	זאת פעלת שטני* מאת יהוה והדברים רע על־נפשי׃
19O	109	21		170530	ואתה יהוה אדני עשה־אתי למען שמך כי־טוב חסדך הצילני׃
19O	109	22		170540	כי־עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי׃
19O	109	23		170550	כצל־כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃
19O	109	24		170560	ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן׃
19O	109	25		170570	ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃
19O	109	26		170580	עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך׃
19O	109	27		170590	וידעו כי־ידך זאת אתה יהוה עשיתה׃
19O	109	28		170600	יקללו־המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח׃
19O	109	29		170610	ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם׃
19O	109	30		170620	אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו׃
19O	109	31		170630	כי־יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו׃
19O	110	1		170640	לדוד מזמור נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
19O	110	2		170650	מטה־עזך ישלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃
19O	110	3		170660	עמך נדבת ביום חילך בהדרי־קדש מרחם משחר לך טל ילדתיך׃
19O	110	4		170670	נשבע יהוה ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃
19O	110	5		170680	אדני על־ימינך מחץ ביום־אפו מלכים׃
19O	110	6		170690	ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על־ארץ רבה׃
19O	110	7		170700	מנחל בדרך ישתה על־כן ירים ראש׃
19O	111	1		170710	הללו יה אודה יהוה בכל־לבב בסוד ישרים ועדה׃
19O	111	2		170720	גדלים מעשי יהוה דרושים לכל־חפציהם׃
19O	111	3		170730	הוד־והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד׃
19O	111	4		170740	זכר עשה לנפלאתיו חנון ורחום יהוה׃
19O	111	5		170750	טרף נתן ליראיו יזכר לעולם בריתו׃
19O	111	6		170760	כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים׃
19O	111	7		170770	מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל־פקודיו׃
19O	111	8		170780	סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר׃
19O	111	9		170790	פדות שלח לעמו צוה־לעולם בריתו קדוש ונורא שמו׃
19O	111	10		170800	ראשית חכמה יראת יהוה שכל טוב לכל־עשיהם תהלתו עמדת לעד׃
19O	112	1		170810	הללו יה אשרי־איש ירא את־יהוה במצותיו חפץ מאד׃
19O	112	2		170820	גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יברך׃
19O	112	3		170830	הון־ועשר בביתו וצדקתו עמדת לעד׃
19O	112	4		170840	זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק׃
19O	112	5		170850	טוב־איש חוןן ומלוה יכלכל דבריו במשפט׃
19O	112	6		170860	כי־לעולם לא־ימוט לזכר עולם יהיה צדיק׃
19O	112	7		170870	משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח ביהוה׃
19O	112	8		170880	סמוך לבו לא יירא עד אשר־יראה בצריו׃
19O	112	9		170890	פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד קרנו תרום בכבוד׃
19O	112	10		170900	רשע יראה וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד׃
19O	113	1		170910	הללו יה הללו עבדי יהוה הללו את־שם יהוה׃
19O	113	2		170920	יהי שם יהוה מברך מעתה ועד־עולם׃
19O	113	3		170930	ממזרח־שמש עד־מבואו מהלל שם יהוה׃
19O	113	4		170940	רם על־כל־גוים יהוה על השמים כבודו׃
19O	113	5		170950	מי כיהוה אלהינו המגביהי לשבת׃
19O	113	6		170960	המשפילי לראות בשמים ובארץ׃
19O	113	7		170970	מקימי מעפר דל מאשפת ירים אביון׃
19O	113	8		170980	להושיבי עם־נדיבים עם נדיבי עמו׃
19O	113	9		170990	מושיבי עקרת הבית אם־הבנים שמחה הללו־יה׃
19O	114	1		171000	בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז׃
19O	114	2		171010	היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו׃
19O	114	3		171020	הים ראה וינס הירדן יסב לאחור׃
19O	114	4		171030	ההרים רקדו כאילים גבעות כבני־צאן׃
19O	114	5		171040	מה־לך הים כי תנוס הירדן תסב לאחור׃
19O	114	6		171050	ההרים תרקדו כאילים גבעות כבני־צאן׃
19O	114	7		171060	מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב׃
19O	114	8		171070	ההפכי הצור אגם־מים חלמיש למעינו־מים׃
19O	115	1		171080	לא לנו יהוה לא לנו כי־לשמך תן כבוד על־חסדך על־אמתך׃
19O	115	2		171090	למה יאמרו הגוים איה־נא אלהיהם׃
19O	115	3		171100	ואלהינו בשמים כל אשר־חפץ עשה׃
19O	115	4		171110	עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם׃
19O	115	5		171120	פה־להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו׃
19O	115	6		171130	אזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון׃
19O	115	7		171140	ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו לא־יהגו בגרונם׃
19O	115	8		171150	כמוהם יהיו עשיהם כל אשר־בטח בהם׃
19O	115	9		171160	ישראל בטח ביהוה עזרם ומגנם הוא׃
19O	115	10		171170	בית אהרן בטחו ביהוה עזרם ומגנם הוא׃
19O	115	11		171180	יראי יהוה בטחו ביהוה עזרם ומגנם הוא׃
19O	115	12		171190	יהוה זכרנו יברך יברך את־בית ישראל יברך את־בית אהרן׃
19O	115	13		171200	יברך יראי יהוה הקטנים עם־הגדלים׃
19O	115	14		171210	יסף יהוה עליכם עליכם ועל־בניכם׃
19O	115	15		171220	ברוכים אתם ליהוה עשה שמים וארץ׃
19O	115	16		171230	השמים שמים ליהוה והארץ נתן לבני־אדם׃
19O	115	17		171240	לא המתים יהללו־יה ולא כל־ירדי דומה׃
19O	115	18		171250	ואנחנו נברך יה מעתה ועד־עולם הללו־יה׃
19O	116	1		171260	אהבתי כי־ישמע יהוה את־קולי תחנוני׃
19O	116	2		171270	כי־הטה אזנו לי ובימי אקרא׃
19O	116	3		171280	אפפוני חבלי־מות ומצרי שאול מצאוני צרה ויגון אמצא׃
19O	116	4		171290	ובשם־יהוה אקרא אנה יהוה מלטה נפשי׃
19O	116	5		171300	חנון יהוה וצדיק ואלהינו מרחם׃
19O	116	6		171310	שמר פתאים יהוה דלותי ולי יהושיע׃
19O	116	7		171320	שובי נפשי למנוחיכי כי־יהוה גמל עליכי׃
19O	116	8		171330	כי חלצת נפשי ממות את־עיני מן־דמעה את־רגלי מדחי׃
19O	116	9		171340	אתהלך לפני יהוה בארצות החיים׃
19O	116	10		171350	האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד׃
19O	116	11		171360	אני אמרתי בחפזי כל־האדם כזב׃
19O	116	12		171370	מה־אשיב ליהוה כל־תגמולוהי עלי׃
19O	116	13		171380	כוס־ישועות אשא ובשם יהוה אקרא׃
19O	116	14		171390	נדרי ליהוה אשלם נגדה־נא לכל־עמו׃
19O	116	15		171400	יקר בעיני יהוה המותה לחסידיו׃
19O	116	16		171410	אנה יהוה כי־אני עבדך אני־עבדך בן־אמתך פתחת למוסרי׃
19O	116	17		171420	לך־אזבח זבח תודה ובשם יהוה אקרא׃
19O	116	18		171430	נדרי ליהוה אשלם נגדה־נא לכל־עמו׃
19O	116	19		171440	בחצרות בית יהוה בתוככי ירושלם הללו־יה׃
19O	117	1		171450	הללו את־יהוה כל־גוים שבחוהו כל־האמים׃
19O	117	2		171460	כי גבר עלינו חסדו ואמת־יהוה לעולם הללו־יה׃
19O	118	1		171470	הודו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃
19O	118	2		171480	יאמר־נא ישראל כי לעולם חסדו׃
19O	118	3		171490	יאמרו־נא בית־אהרן כי לעולם חסדו׃
19O	118	4		171500	יאמרו־נא יראי יהוה כי לעולם חסדו׃
19O	118	5		171510	מן־המצר קראתי יה ענני במרחב יה׃
19O	118	6		171520	יהוה לי לא אירא מה־יעשה לי אדם׃
19O	118	7		171530	יהוה לי בעזרי ואני אראה בשנאי׃
19O	118	8		171540	טוב לחסות ביהוה מבטח באדם׃
19O	118	9		171550	טוב לחסות ביהוה מבטח בנדיבים׃
19O	118	10		171560	כל־גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם׃
19O	118	11		171570	סבוני גם־סבבוני בשם יהוה כי אמילם׃
19O	118	12		171580	סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם יהוה כי אמילם׃
19O	118	13		171590	דחה דחיתני לנפל ויהוה עזרני׃
19O	118	14		171600	עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה׃
19O	118	15		171610	קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין יהוה עשה חיל׃
19O	118	16		171620	ימין יהוה רוממה ימין יהוה עשה חיל׃
19O	118	17		171630	לא אמות כי־אחיה ואספר מעשי יה׃
19O	118	18		171640	יסר יסרני יה ולמות לא נתנני׃
19O	118	19		171650	פתחו־לי שערי־צדק אבא־בם אודה יה׃
19O	118	20		171660	זה־השער ליהוה צדיקים יבאו בו׃
19O	118	21		171670	אודך כי עניתני ותהי־לי לישועה׃
19O	118	22		171680	אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
19O	118	23		171690	מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃
19O	118	24		171700	זה־היום עשה יהוה נגילה ונשמחה בו׃
19O	118	25		171710	אנא יהוה הושיעה נא אנא יהוה הצליחה נא׃
19O	118	26		171720	ברוך הבא בשם יהוה ברכנוכם מבית יהוה׃
19O	118	27		171730	אל יהוה ויאר לנו אסרו־חג בעבתים עד־קרנות המזבח׃
19O	118	28		171740	אלי אתה ואודך אלהי ארוממך׃
19O	118	29		171750	הודו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃
19O	119	1		171760	אשרי תמימי־דרך ההלכים בתורת יהוה׃
19O	119	2		171770	אשרי נצרי עדתיו בכל־לב ידרשוהו׃
19O	119	3		171780	אף לא־פעלו עולה בדרכיו הלכו׃
19O	119	4		171790	אתה צויתה פקדיך לשמר מאד׃
19O	119	5		171800	אחלי יכנו דרכי לשמר חקיך׃
19O	119	6		171810	אז לא־אבוש בהביטי אל־כל־מצותיך׃
19O	119	7		171820	אודך בישר לבב בלמדי משפטי צדקך׃
19O	119	8		171830	את־חקיך אשמר אל־תעזבני עד־מאד׃
19O	119	9		171840	במה יזכה־נער את־ארחו לשמר כדברך׃
19O	119	10		171850	בכל־לבי דרשתיך אל־תשגני ממצותיך׃
19O	119	11		171860	בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא־לך׃
19O	119	12		171870	ברוך אתה יהוה למדני חקיך׃
19O	119	13		171880	בשפתי ספרתי כל משפטי־פיך׃
19O	119	14		171890	בדרך עדותיך ששתי כעל כל־הון׃
19O	119	15		171900	בפקדיך אשיחה ואביטה ארחתיך׃
19O	119	16		171910	בחקתיך אשתעשע לא אשכח דברך׃
19O	119	17		171920	גמל על־עבדך אחיה ואשמרה דברך׃
19O	119	18		171930	גל־עיני ואביטה נפלאות מתורתך׃
19O	119	19		171940	גר אנכי בארץ אל־תסתר ממני מצותיך׃
19O	119	20		171950	גרסה נפשי לתאבה אל־משפטיך בכל־עת׃
19O	119	21		171960	גערת זדים ארורים השגים ממצותיך׃
19O	119	22		171970	גל מעלי חרפה ובוז כי עדתיך נצרתי׃
19O	119	23		171980	גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך׃
19O	119	24		171990	גם־עדתיך שעשעי אנשי עצתי׃
19O	119	25		172000	דבקה לעפר נפשי חיני כדברך׃
19O	119	26		172010	דרכי ספרתי ותענני למדני חקיך׃
19O	119	27		172020	דרך־פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך׃
19O	119	28		172030	דלפה נפשי מתוגה קימני כדברך׃
19O	119	29		172040	דרך־שקר הסר ממני ותורתך חנני׃
19O	119	30		172050	דרך־אמונה בחרתי משפטיך שויתי׃
19O	119	31		172060	דבקתי בעדותיך יהוה אל־תבישני׃
19O	119	32		172070	דרך־מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי׃
19O	119	33		172080	הורני יהוה דרך חקיך ואצרנה עקב׃
19O	119	34		172090	הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל־לב׃
19O	119	35		172100	הדריכני בנתיב מצותיך כי־בו חפצתי׃
19O	119	36		172110	הט־לבי אל־עדותיך ואל אל־בצע׃
19O	119	37		172120	העבר עיני מראות שוא בדרךך חיני׃
19O	119	38		172130	הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך׃
19O	119	39		172140	העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים׃
19O	119	40		172150	הנה תאבתי לפקדיך בצדקתך חיני׃
19O	119	41		172160	ויבאני חסדך יהוה תשועתך כאמרתך׃
19O	119	42		172170	ואענה חרפי דבר כי־בטחתי בדברך׃
19O	119	43		172180	ואל־תצל מפי דבר־אמת עד־מאד כי למשפטך יחלתי׃
19O	119	44		172190	ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד׃
19O	119	45		172200	ואתהלכה ברחבה כי פקדיך דרשתי׃
19O	119	46		172210	ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש׃
19O	119	47		172220	ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי׃
19O	119	48		172230	ואשא־כפי אל־מצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחקיך׃
19O	119	49		172240	זכר־דבר לעבדך על אשר יחלתני׃
19O	119	50		172250	זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני׃
19O	119	51		172260	זדים הליצני עד־מאד מתורתך לא נטיתי׃
19O	119	52		172270	זכרתי משפטיך מעולם יהוה ואתנחם׃
19O	119	53		172280	זלעפה אחזתני מרשעים עזבי תורתך׃
19O	119	54		172290	זמרות היו־לי חקיך בבית מגורי׃
19O	119	55		172300	זכרתי בלילה שמך יהוה ואשמרה תורתך׃
19O	119	56		172310	זאת היתה־לי כי פקדיך נצרתי׃
19O	119	57		172320	חלקי יהוה אמרתי לשמר דבריך׃
19O	119	58		172330	חליתי פניך בכל־לב חנני כאמרתך׃
19O	119	59		172340	חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל־עדתיך׃
19O	119	60		172350	חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך׃
19O	119	61		172360	חבלי רשעים עודני תורתך לא שכחתי׃
19O	119	62		172370	חצות־לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך׃
19O	119	63		172380	חבר אני לכל־אשר יראוך ולשמרי פקודיך׃
19O	119	64		172390	חסדך יהוה מלאה הארץ חקיך למדני׃
19O	119	65		172400	טוב עשית עם־עבדך יהוה כדברך׃
19O	119	66		172410	טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי׃
19O	119	67		172420	טרם אענה אני שגג ועתה אמרתך שמרתי׃
19O	119	68		172430	טוב־אתה ומטיב למדני חקיך׃
19O	119	69		172440	טפלו עלי שקר זדים אני בכל־לב אצר פקודיך׃
19O	119	70		172450	טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי׃
19O	119	71		172460	טוב־לי כי־עניתי למען אלמד חקיך׃
19O	119	72		172470	טוב־לי תורת־פיך מאלפי זהב וכסף׃
19O	119	73		172480	ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך׃
19O	119	74		172490	יראיך יראוני וישמחו כי לדברך יחלתי׃
19O	119	75		172500	ידעתי יהוה כי־צדק משפטיך ואמונה עניתני׃
19O	119	76		172510	יהי־נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך׃
19O	119	77		172520	יבאוני רחמיך ואחיה כי־תורתך שעשעי׃
19O	119	78		172530	יבשו זדים כי־שקר עותוני אני אשיח בפקודיך׃
19O	119	79		172540	ישובו לי יראיך [כ= וידעו] [ק= וידעי] עדתיך׃
19O	119	80		172550	יהי־לבי תמים בחקיך למען לא אבוש׃
19O	119	81		172560	כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי׃
19O	119	82		172570	כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני׃
19O	119	83		172580	כי־הייתי כנאד בקיטור חקיך לא שכחתי׃
19O	119	84		172590	כמה ימי־עבדך מתי תעשה ברדפי משפט׃
19O	119	85		172600	כרו־לי זדים שיחות אשר לא כתורתך׃
19O	119	86		172610	כל־מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני׃
19O	119	87		172620	כמעט כלוני בארץ ואני לא־עזבתי פקודיך׃
19O	119	88		172630	כחסדך חיני ואשמרה עדות פיך׃
19O	119	89		172640	לעולם יהוה דברך נצב בשמים׃
19O	119	90		172650	לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד׃
19O	119	91		172660	למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך׃
19O	119	92		172670	לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי׃
19O	119	93		172680	לעולם לא־אשכח פקודיך כי בם חייתני׃
19O	119	94		172690	לך־אני הושיעני כי פקודיך דרשתי׃
19O	119	95		172700	לי קוו רשעים לאבדני עדתיך אתבוןן׃
19O	119	96		172710	לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד׃
19O	119	97		172720	מה־אהבתי תורתך כל־היום היא שיחתי׃
19O	119	98		172730	מאיבי תחכמני מצותך כי לעולם היא־לי׃
19O	119	99		172740	מכל־מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי׃
19O	119	100		172750	מזקנים אתבוןן כי פקודיך נצרתי׃
19O	119	101		172760	מכל־ארח רע כלאתי רגלי למען אשמר דברך׃
19O	119	102		172770	ממשפטיך לא־סרתי כי־אתה הורתני׃
19O	119	103		172780	מה־נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי׃
19O	119	104		172790	מפקודיך אתבוןן על־כן שנאתי כל־ארח שקר׃
19O	119	105		172800	נר־לרגלי דברך ואור לנתיבתי׃
19O	119	106		172810	נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך׃
19O	119	107		172820	נעניתי עד־מאד יהוה חיני כדברך׃
19O	119	108		172830	נדבות פי רצה־נא יהוה ומשפטיך למדני׃
19O	119	109		172840	נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי׃
19O	119	110		172850	נתנו רשעים פח לי ומפקודיך לא תעיתי׃
19O	119	111		172860	נחלתי עדותיך לעולם כי־ששון לבי המה׃
19O	119	112		172870	נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב׃
19O	119	113		172880	סעפים שנאתי ותורתך אהבתי׃
19O	119	114		172890	סתרי ומגני אתה לדברך יחלתי׃
19O	119	115		172900	סורו־ממני מרעים ואצרה מצות אלהי׃
19O	119	116		172910	סמכני כאמרתך ואחיה ואל־תבישני משברי׃
19O	119	117		172920	סעדני ואושעה ואשעה בחקיך תמיד׃
19O	119	118		172930	סלית כל־שוגים מחקיך כי־שקר תרמיתם׃
19O	119	119		172940	סגים השבת כל־רשעי־ארץ לכן אהבתי עדתיך׃
19O	119	120		172950	סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי׃
19O	119	121		172960	עשיתי משפט וצדק בל־תניחני לעשקי׃
19O	119	122		172970	ערב עבדך לטוב אל־יעשקני זדים׃
19O	119	123		172980	עיני כלו לישועתך ולאמרת צדקך׃
19O	119	124		172990	עשה עם־עבדך כחסדך וחקיך למדני׃
19O	119	125		173000	עבדך־אני הבינני ואדעה עדתיך׃
19O	119	126		173010	עת לעשות ליהוה הפרו תורתך׃
19O	119	127		173020	על־כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז׃
19O	119	128		173030	על־כן כל־פקודי כל ישרתי כל־ארח שקר שנאתי׃
19O	119	129		173040	פלאות עדותיך על־כן נצרתם נפשי׃
19O	119	130		173050	פתח דבריך יאיר מבין פתיים׃
19O	119	131		173060	פי־פערתי ואשאפה כי למצותיך יאבתי׃
19O	119	132		173070	פנה־אלי וחנני כמשפט לאהבי שמך׃
19O	119	133		173080	פעמי הכן באמרתך ואל־תשלט־בי כל־און׃
19O	119	134		173090	פדני מעשק אדם ואשמרה פקודיך׃
19O	119	135		173100	פניך האר בעבדך ולמדני את־חקיך׃
19O	119	136		173110	פלגי־מים ירדו עיני על לא־שמרו תורתך׃
19O	119	137		173120	צדיק אתה יהוה וישר משפטיך׃
19O	119	138		173130	צוית צדק עדתיך ואמונה מאד׃
19O	119	139		173140	צמתתני קנאתי כי־שכחו דבריך צרי׃
19O	119	140		173150	צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה׃
19O	119	141		173160	צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי׃
19O	119	142		173170	צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת׃
19O	119	143		173180	צר־ומצוק מצאוני מצותיך שעשעי׃
19O	119	144		173190	צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה׃
19O	119	145		173200	קראתי בכל־לב ענני יהוה חקיך אצרה׃
19O	119	146		173210	קראתיך הושיעני ואשמרה עדתיך׃
19O	119	147		173220	קדמתי בנשף ואשועה [כ= לדבריך] [ק= לדברך] יחלתי׃
19O	119	148		173230	קדמו עיני אשמרות לשיח באמרתך׃
19O	119	149		173240	קולי שמעה כחסדך יהוה כמשפטך חיני׃
19O	119	150		173250	קרבו רדפי זמה מתורתך רחקו׃
19O	119	151		173260	קרוב אתה יהוה וכל־מצותיך אמת׃
19O	119	152		173270	קדם ידעתי מעדתיך כי לעולם יסדתם׃
19O	119	153		173280	ראה־עניי וחלצני כי־תורתך לא שכחתי׃
19O	119	154		173290	ריבה ריבי וגאלני לאמרתך חיני׃
19O	119	155		173300	רחוק מרשעים ישועה כי־חקיך לא דרשו׃
19O	119	156		173310	רחמיך רבים יהוה כמשפטיך חיני׃
19O	119	157		173320	רבים רדפי וצרי מעדותיך לא נטיתי׃
19O	119	158		173330	ראיתי בגדים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו׃
19O	119	159		173340	ראה כי־פקודיך אהבתי יהוה כחסדך חיני׃
19O	119	160		173350	ראש־דברך אמת ולעולם כל־משפט צדקך׃
19O	119	161		173360	שרים רדפוני חנם [כ= ומדבריך] [ק= ומדברך] פחד לבי׃
19O	119	162		173370	שש אנכי על־אמרתך כמוצא שלל רב׃
19O	119	163		173380	שקר שנאתי ואתעבה תורתך אהבתי׃
19O	119	164		173390	שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך׃
19O	119	165		173400	שלום רב לאהבי תורתך ואין־למו מכשול׃
19O	119	166		173410	שברתי לישועתך יהוה ומצותיך עשיתי׃
19O	119	167		173420	שמרה נפשי עדתיך ואהבם מאד׃
19O	119	168		173430	שמרתי פקודיך ועדתיך כי כל־דרכי נגדך׃
19O	119	169		173440	תקרב רנתי לפניך יהוה כדברך הבינני׃
19O	119	170		173450	תבוא תחנתי לפניך כאמרתך הצילני׃
19O	119	171		173460	תבענה שפתי תהלה כי תלמדני חקיך׃
19O	119	172		173470	תען לשוני אמרתך כי כל־מצותיך צדק׃
19O	119	173		173480	תהי־ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי׃
19O	119	174		173490	תאבתי לישועתך יהוה ותורתך שעשעי׃
19O	119	175		173500	תחי־נפשי ותהללך ומשפטך יעזרני׃
19O	119	176		173510	תעיתי כשה אבד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי׃
19O	120	1		173520	 שיר המעלות אל־יהוה בצרתה לי קראתי ויענני׃
19O	120	2		173530	יהוה הצילה נפשי משפת־שקר מלשון רמיה׃
19O	120	3		173540	מה־יתן לך ומה־יסיף לך לשון רמיה׃
19O	120	4		173550	חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים׃
19O	120	5		173560	אויה־לי כי־גרתי משך שכנתי עם־אהלי קדר׃
19O	120	6		173570	רבת שכנה־לה נפשי עם שונא שלום׃
19O	120	7		173580	אני־שלום וכי אדבר המה למלחמה׃
19O	121	1		173590	שיר למעלות אשא עיני אל־ההרים מאין יבא עזרי׃
19O	121	2		173600	עזרי מעם יהוה עשה שמים וארץ׃
19O	121	3		173610	אל־יתן למוט רגלך אל־ינום שמרך׃
19O	121	4		173620	הנה לא־ינום ולא יישן שומר ישראל׃
19O	121	5		173630	יהוה שמרך יהוה צלך על־יד ימינך׃
19O	121	6		173640	יוםם השמש לא־יככה וירח בלילה׃
19O	121	7		173650	יהוה ישמרך מכל־רע ישמר את־נפשך׃
19O	121	8		173660	יהוה ישמר־צאתך ובואך מעתה ועד־עולם׃
19O	122	1		173670	שיר המעלות לדוד שמחתי באמרים לי בית יהוה נלך׃
19O	122	2		173680	עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם׃
19O	122	3		173690	ירושלם הבנויה כעיר שחברה־לה יחדו׃
19O	122	4		173700	ששם עלו שבטים שבטי־יה עדות לישראל להדות לשם יהוה׃
19O	122	5		173710	כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דויד׃
19O	122	6		173720	שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך׃
19O	122	7		173730	יהי־שלום בחילך שלוה בארמנותיך׃
19O	122	8		173740	למען אחי ורעי אדברה־נא שלום בך׃
19O	122	9		173750	למען בית־יהוה אלהינו אבקשה טוב לך׃
19O	123	1		173760	שיר המעלות אליך נשאתי את־עיני הישבי בשמים׃
19O	123	2		173770	הנה כעיני עבדים אל־יד אדוניהם כעיני שפחה אל־יד גברתה כן עינינו אל־יהוה אלהינו עד שיחננו׃
19O	123	3		173780	חננו יהוה חננו כי־רב שבענו בוז׃
19O	123	4		173790	רבת שבעה־לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים׃ק
19O	124	1		173800	שיר המעלות לדוד לולי יהוה שהיה לנו יאמר־נא* ישראל׃
19O	124	2		173810	לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם׃
19O	124	3		173820	אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו׃
19O	124	4		173830	אזי המים שטפונו נחלה* עבר על־נפשנו׃
19O	124	5		173840	אזי עבר על־נפשנו המים הזידונים׃
19O	124	6		173850	ברוך יהוה שלא נתננו טרף לשניהם׃
19O	124	7		173860	נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו׃
19O	124	8		173870	עזרנו בשם יהוה עשה שמים וארץ׃
19O	125	1		173880	שיר המעלות הבטחים ביהוה כהר־ציון לא־ימוט לעולם ישב׃
19O	125	2		173890	ירושלם הרים סביב לה ויהוה סביב לעמו מעתה ועד־עולם׃
19O	125	3		173900	כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא־ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם׃
19O	125	4		173910	היטיבה יהוה לטובים ולישרים בלבותם׃
19O	125	5		173920	והמטים עקלקלותם יוליכם יהוה את־פעלי האון שלום על־ישראל׃
19O	126	1		173930	שיר המעלות בשוב יהוה את־שיבת ציון היינו כחלמים׃
19O	126	2		173940	אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל יהוה לעשות עם־אלה׃
19O	126	3		173950	הגדיל יהוה לעשות עמנו היינו שמחים׃
19O	126	4		173960	שובה יהוה את־[כ= שבותנו] [ק= שביתנו] כאפיקים בנגב׃
19O	126	5		173970	הזרעים בדמעה ברנה יקצרו׃
19O	126	6		173980	הלוך ילך ובכה נשא משך־הזרע בא־יבוא* ברנה נשא אלמתיו׃
19O	127	1		173990	שיר המעלות לשלמה אם־יהוה לא־יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם־יהוה לא־ישמר־עיר שוא שקד שומר׃
19O	127	2		174000	שוא לכם משכימי קום מאחרי־שבת אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא׃
19O	127	3		174010	הנה נחלת יהוה בנים שכר פרי הבטן׃
19O	127	4		174020	כחצים ביד־גבור כן בני הנעורים׃
19O	127	5		174030	אשרי הגבר אשר מלא את־אשפתו מהם לא־יבשו כי־ידברו את־אויבים בשער׃
19O	128	1		174040	שיר המעלות אשרי כל־ירא יהוה ההלך בדרכיו׃
19O	128	2		174050	יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך׃
19O	128	3		174060	אשתך׃ כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך׃
19O	128	4		174070	הנה כי־כן יברך גבר ירא יהוה׃
19O	128	5		174080	יברךך יהוה מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך׃
19O	128	6		174090	וראה־בנים לבניך שלום על־ישראל׃
19O	129	1		174100	שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר־נא ישראל׃
19O	129	2		174110	רבת צררוני מנעורי גם לא־יכלו לי׃
19O	129	3		174120	על־גבי חרשו חרשים האריכו [כ= למענותם] [ק= למעניתם]׃
19O	129	4		174130	יהוה צדיק קץץ עבות רשעים׃
19O	129	5		174140	יבשו ויסגו אחור כל שנאי ציון׃
19O	129	6		174150	יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש׃
19O	129	7		174160	שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר׃
19O	129	8		174170	ולא אמרו העברים ברכת־יהוה אליכם ברכנו אתכם בשם יהוה׃
19O	130	1		174180	שיר המעלות ממעמקים קראתיך יהוה׃
19O	130	2		174190	אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשבות לקול תחנוני׃
19O	130	3		174200	אם־עונות תשמר־יה אדני מי יעמד׃
19O	130	4		174210	כי־עמך הסליחה למען תורא׃
19O	130	5		174220	קויתי יהוה קותה נפשי ולדברו הוחלתי׃
19O	130	6		174230	נפשי לאדני משמרים לבקר שמרים לבקר׃
19O	130	7		174240	יחל ישראל אל־יהוה כי־עם־יהוה החסד והרבה עמו פדות׃
19O	130	8		174250	והוא יפדה את־ישראל מכל עונתיו׃
19O	131	1		174260	שיר המעלות לדוד יהוה לא־גבה לבי ולא־רמו עיני ולא־הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני׃
19O	131	2		174270	אם־לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי׃
19O	131	3		174280	יחל ישראל אל־יהוה מעתה ועד־עולם׃
19O	132	1		174290	שיר המעלות זכור־יהוה לדוד את כל־ענותו׃
19O	132	2		174300	אשר נשבע ליהוה נדר לאביר יעקב׃
19O	132	3		174310	אם־אבא באהל ביתי אם־אעלה על־ערש יצועי׃
19O	132	4		174320	אם־אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׃
19O	132	5		174330	עד־אמצא מקום ליהוה משכנות לאביר יעקב׃
19O	132	6		174340	הנה־שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי־יער׃
19O	132	7		174350	נבואה למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו׃
19O	132	8		174360	קומה יהוה למנוחתך אתה וארון עזך׃
19O	132	9		174370	כהניך ילבשו־צדק וחסידיך ירננו׃
19O	132	10		174380	בעבור דוד עבדך אל־תשב פני משיחך׃
19O	132	11		174390	נשבע־יהוה לדוד אמת לא־ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא־לך׃
19O	132	12		174400	אם־ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם גם־בניהם עדי־עד ישבו לכסא־לך׃
19O	132	13		174410	כי־בחר יהוה בציון אוה למושב לו׃
19O	132	14		174420	זאת־מנוחתי עדי־עד פה־אשב כי אותיה׃
19O	132	15		174430	צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם׃
19O	132	16		174440	וכהניה אלביש ישע וחסידיה רןן ירננו׃
19O	132	17		174450	שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי׃
19O	132	18		174460	אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו׃
19O	133	1		174470	שיר המעלות לדוד הנה מה־טוב ומה־נעים שבת אחים גם־יחד׃
19O	133	2		174480	כשמן הטוב על־הראש ירד על־הזקן זקן־אהרן שירד על־פי מדותיו׃
19O	133	3		174490	כטל־חרמון שירד על־הררי ציון כי שם צוה יהוה את־הברכה חיים עד־העולם׃
19O	134	1		174500	שיר המעלות הנה ברכו את־יהוה כל־עבדי יהוה העמדים בבית־יהוה בלילות׃
19O	134	2		174510	שאו־ידכם קדש וברכו את־יהוה׃
19O	134	3		174520	יברךך יהוה מציון עשה שמים וארץ׃
19O	135	1		174530	הללו יה הללו את־שם יהוה הללו עבדי יהוה׃
19O	135	2		174540	שעמדים בבית יהוה בחצרות בית אלהינו׃
19O	135	3		174550	הללו־יה כי־טוב יהוה זמרו לשמו כי נעים׃
19O	135	4		174560	כי־יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו׃
19O	135	5		174570	כי אני ידעתי כי־גדול יהוה ואדנינו מכל־אלהים׃
19O	135	6		174580	כל אשר־חפץ יהוה עשה בשמים ובארץ בימים וכל־תהומות׃
19O	135	7		174590	מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא־רוח מאוצרותיו׃
19O	135	8		174600	שהכה בכורי מצרים מאדם עד־בהמה׃
19O	135	9		174610	שלח אתות ומפתים בתוככי מצרים בפרעה ובכל־עבדיו׃
19O	135	10		174620	שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים׃
19O	135	11		174630	לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען׃
19O	135	12		174640	ונתן ארצם נחלה נחלה לישראל עמו׃
19O	135	13		174650	יהוה שמך לעולם יהוה זכרך לדר־ודר׃
19O	135	14		174660	כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם׃
19O	135	15		174670	עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם׃
19O	135	16		174680	פה־להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו׃
19O	135	17		174690	אזנים להם ולא יאזינו אף אין־יש־רוח בפיהם׃
19O	135	18		174700	כמוהם יהיו עשיהם כל אשר־בטח בהם׃
19O	135	19		174710	בית ישראל ברכו את־יהוה בית אהרן ברכו את־יהוה׃
19O	135	20		174720	בית הלוי ברכו את־יהוה יראי יהוה ברכו את־יהוה׃
19O	135	21		174730	ברוך יהוה מציון שכן ירושלם הללו־יה׃
19O	136	1		174740	הודו ליהוה כי־טוב כי לעולם חסדו׃
19O	136	2		174750	הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו׃
19O	136	3		174760	הודו לאדני האדנים כי לעלם חסדו׃
19O	136	4		174770	לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו׃
19O	136	5		174780	לעשה השמים בתבונה כי לעולם חסדו׃
19O	136	6		174790	לרקע הארץ על־המים כי לעולם חסדו׃
19O	136	7		174800	לעשה אורים גדלים כי לעולם חסדו׃
19O	136	8		174810	את־השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו׃
19O	136	9		174820	את־הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו׃
19O	136	10		174830	למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו׃
19O	136	11		174840	ויוצא ישראל מתוכם כי לעולם חסדו׃
19O	136	12		174850	ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לעולם חסדו׃
19O	136	13		174860	לגזר ים־סוף לגזרים כי לעולם חסדו׃
19O	136	14		174870	והעביר ישראל בתוכו כי לעולם חסדו׃
19O	136	15		174880	ונער פרעה וחילו בים־סוף כי לעולם חסדו׃
19O	136	16		174890	למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו׃
19O	136	17		174900	למכה מלכים גדלים כי לעולם חסדו׃
19O	136	18		174910	ויהרג מלכים אדירים כי לעולם חסדו׃
19O	136	19		174920	לסיחון מלך האמרי כי לעולם חסדו׃
19O	136	20		174930	ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו׃
19O	136	21		174940	ונתן ארצם לנחלה כי לעולם חסדו׃
19O	136	22		174950	נחלה לישראל עבדו כי לעולם חסדו׃
19O	136	23		174960	שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו׃
19O	136	24		174970	ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו׃
19O	136	25		174980	נתן לחם לכל־בשר כי לעולם חסדו׃
19O	136	26		174990	הודו לאל השמים כי לעולם חסדו׃
19O	137	1		175000	על נהרות בבל שם ישבנו גם־בכינו בזכרנו את־ציון׃
19O	137	2		175010	על־ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃
19O	137	3		175020	כי שם שאלונו שובינו דברי־שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃
19O	137	4		175030	איך נשיר את־שיר־יהוה על אדמת נכר׃
19O	137	5		175040	אם־אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃
19O	137	6		175050	תדבק־לשוני לחכי אם־לא אזכרכי אם־לא אעלה את־ירושלם על ראש שמחתי׃
19O	137	7		175060	זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃
19O	137	8		175070	בת־בבל השדודה אשרי שישלם־לך את־גמולך שגמלת לנו׃
19O	137	9		175080	אשרי שיאחז ונפץ את־עלליך אל־הסלע׃
19O	138	1		175090	לדוד אודך בכל־לבי נגד אלהים אזמרך׃
19O	138	2		175100	אשתחוה אל־היכל קדשך ואודה את־שמך על־חסדך ועל־אמתך כי־הגדלת על־כל־שמך אמרתך׃
19O	138	3		175110	ביום קראתי ותענני תרהבני בנפשי עז׃
19O	138	4		175120	יודוך יהוה כל־מלכי־ארץ כי שמעו אמרי־פיך׃
19O	138	5		175130	וישירו בדרכי יהוה כי גדול כבוד יהוה׃
19O	138	6		175140	כי־רם יהוה ושפל יראה וגבה ממרחק יידע׃
19O	138	7		175150	אם־אלך בקרב צרה תחיני על אף איבי תשלח ידך ותושיעני ימינך׃
19O	138	8		175160	יהוה יגמר בעדי יהוה חסדך לעולם מעשי ידיך אל־תרף׃
19O	139	1		175170	למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃
19O	139	2		175180	אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃
19O	139	3		175190	ארחי ורבעי זרית וכל־דרכי הסכנתה׃
19O	139	4		175200	כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃
19O	139	5		175210	אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃
19O	139	6		175220	[כ= פלאיה] [ק= פליאה] דעת ממני נשגבה לא־אוכל לה׃
19O	139	7		175230	אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃
19O	139	8		175240	אם־אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃
19O	139	9		175250	אשא כנפי־שחר אשכנה באחרית ים׃
19O	139	10		175260	גם־שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃
19O	139	11		175270	ואמר אך־חשך ישופני ולילה אור בעדני׃
19O	139	12		175280	גם־חשך לא־יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃
19O	139	13		175290	כי־אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃
19O	139	14		175300	אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃
19O	139	15		175310	לא־נכחד עצמי ממך אשר־עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃
19O	139	16		175320	גלמי ראו עיניך ועל־ספרך כלם יכתבו ימים יצרו [כ= ולא] [ק= ולו] אחד בהם׃
19O	139	17		175330	ולי מה־יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃
19O	139	18		175340	אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃
19O	139	19		175350	אם־תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃
19O	139	20		175360	אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃
19O	139	21		175370	הלוא־משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃
19O	139	22		175380	תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃
19O	139	23		175390	חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃
19O	139	24		175400	וראה אם־דרך־עצב בי ונחני בדרך עולם׃
19O	140	1		175410	למנצח מזמור לדוד׃
19O	140	2		175420	חלצני יהוה מאדם רע מאיש חמסים תנצרני׃
19O	140	3		175430	אשר חשבו רעות בלב כל־יום יגורו מלחמות׃
19O	140	4		175440	שננו לשונם כמו־נחש חמת עכשוב תחת שפתימו סלה׃
19O	140	5		175450	שמרני יהוה מידי רשע מאיש חמסים תנצרני אשר חשבו לדחות פעמי׃
19O	140	6		175460	טמנו־גאים פח לי וחבלים פרשו רשת ליד־מעגל מקשים שתו־לי סלה׃
19O	140	7		175470	אמרתי ליהוה אלי אתה האזינה יהוה קול תחנוני׃
19O	140	8		175480	יהוה אדני עז ישועתי סכתה לראשי ביום נשק׃
19O	140	9		175490	אל־תתן יהוה מאויי רשע זממו אל־תפק ירומו סלה׃
19O	140	10		175500	ראש מסבי עמל שפתימו [כ= יכסומו] [ק= יכסמו]׃*
19O	140	11		175510	[כ= ימיטו] [ק= ימוטו] עליהם גחלים באש יפלם במהמרות בל־יקומו׃
19O	140	12		175520	איש לשון בל־יכון בארץ איש־חמס רע יצודנו למדחפת׃
19O	140	13		175530	[כ= ידעת] [ק= ידעתי] כי־יעשה יהוה דין עני משפט אבינים׃
19O	140	14		175540	אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את־פניך׃
19O	141	1		175550	מזמור לדוד יהוה קראתיך חושה לי האזינה קולי בקראי־לך׃
19O	141	2		175560	תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת־ערב׃
19O	141	3		175570	שיתה יהוה שמרה לפי נצרה על־דל שפתי׃
19O	141	4		175580	אל־תט־לבי לדבר רע להתעולל עללות ברשע את־אישים פעלי־און ובל־אלחם במנעמיהם׃
19O	141	5		175590	יהלמני־צדיק חסד ויוכיחני שמן ראש אל־יני ראשי כי־עוד ותפלתי ברעותיהם׃
19O	141	6		175600	נשמטו בידי־סלע שפטיהם ושמעו אמרי כי נעמו׃
19O	141	7		175610	כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול׃
19O	141	8		175620	כי אליך יהוה* אדני עיני בכה חסיתי אל־תער נפשי׃
19O	141	9		175630	שמרני מידי פח יקשו לי ומקשות פעלי און׃
19O	141	10		175640	יפלו במכמריו רשעים יחד אנכי עד־אעבור׃
19O	142	1		175650	משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה׃
19O	142	2		175660	קולי אל־יהוה אזעק קולי אל־יהוה אתחןן׃
19O	142	3		175670	אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃
19O	142	4		175680	בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח־זו אהלך טמנו פח לי׃
19O	142	5		175690	הביט ימין וראה ואין־לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃
19O	142	6		175700	זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃
19O	142	7		175710	הקשיבה אל־רנתי כי־דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃
19O	142	8		175720	הוציאה ממסגר נפשי להודות את־שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃
19O	143	1		175730	מזמור לדוד יהוה שמע תפלתי האזינה אל־תחנוני באמנתך ענני בצדקתך׃
19O	143	2		175740	ואל־תבוא במשפט את־עבדך כי לא־יצדק לפניך כל־חי׃
19O	143	3		175750	כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם׃
19O	143	4		175760	ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתוםם לבי׃
19O	143	5		175770	זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל־פעלך במעשה ידיך אשוחח׃
19O	143	6		175780	פרשתי ידי אליך נפשי כארץ־עיפה לך סלה׃
19O	143	7		175790	מהר ענני יהוה כלתה רוחי אל־תסתר פניך ממני ונמשלתי עם־ירדי בור׃
19O	143	8		175800	השמיעני בבקר חסדך כי־בך בטחתי הודיעני דרך־זו אלך כי־אליך נשאתי נפשי׃
19O	143	9		175810	הצילני מאיבי יהוה אליך כסתי׃
19O	143	10		175820	למדני לעשות רצונך כי־אתה אלוהי רוחך טובה תנחני בארץ מישור׃
19O	143	11		175830	למען־שמך יהוה תחיני בצדקתך תוציא מצרה נפשי׃
19O	143	12		175840	ובחסדך תצמית איבי והאבדת כל־צררי נפשי כי אני עבדך׃
19O	144	1		175850	לדוד ברוך יהוה צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה׃
19O	144	2		175860	חסדי ומצודתי משגבי ומפלטי לי מגני ובו חסיתי הרודד עמי תחתי׃
19O	144	3		175870	יהוה מה־אדם ותדעהו בן־אנוש ותחשבהו׃
19O	144	4		175880	אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׃
19O	144	5		175890	יהוה הט־שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו׃
19O	144	6		175900	ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהםם׃
19O	144	7		175910	שלח ידיך ממרום פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר׃
19O	144	8		175920	אשר פיהם דבר־שוא וימינם ימין שקר׃
19O	144	9		175930	אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה־לך׃
19O	144	10		175940	הנותן תשועה למלכים הפוצה את־דוד עבדו מחרב רעה׃
19O	144	11		175950	פצני והצילני מיד בני־נכר אשר פיהם דבר־שוא וימינם ימין שקר׃
19O	144	12		175960	אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל׃
19O	144	13		175970	מזוינו מלאים מפיקים מזן אל־זן צאוננו מאליפות מרבבות בחוצותינו׃
19O	144	14		175980	אלופינו מסבלים אין־פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו׃
19O	144	15		175990	אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו׃
19O	145	1		176000	תהלה לדוד ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד׃
19O	145	2		176010	בכל־יום אברךך ואהללה שמך לעולם ועד׃
19O	145	3		176020	גדול* יהוה ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר׃
19O	145	4		176030	דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו׃
19O	145	5		176040	הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה׃
19O	145	6		176050	ועזוז נוראתיך יאמרו [כ= וגדולתיך] [ק= וגדולתך] אספרנה׃
19O	145	7		176060	זכר רב־טובך יביעו וצדקתך ירננו׃
19O	145	8		176070	חנון ורחום יהוה ארך אפים וגדל־חסד׃
19O	145	9		176080	טוב־יהוה לכל ורחמיו על־כל־מעשיו׃
19O	145	10		176090	יודוך יהוה כל־מעשיך וחסידיך יברכוכה׃
19O	145	11		176100	כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו׃
19O	145	12		176110	להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו׃
19O	145	13		176120	מלכותך מלכות כל־עלמים וממשלתך בכל־דור ודור׃
19O	145	14		176130	סומך יהוה לכל־הנפלים וזוקף לכל־הכפופים׃
19O	145	15		176140	עיני־כל אליך ישברו ואתה נותן־להם את־אכלם בעתו׃
19O	145	16		176150	פותח את־ידך ומשביע לכל־חי רצון׃
19O	145	17		176160	צדיק יהוה בכל־דרכיו וחסיד בכל־מעשיו׃
19O	145	18		176170	קרוב יהוה לכל־קראיו לכל אשר יקראהו באמת׃
19O	145	19		176180	רצון־יראיו יעשה ואת־שועתם ישמע ויושיעם׃
19O	145	20		176190	שומר יהוה את־כל־אהביו ואת כל־הרשעים ישמיד׃
19O	145	21		176200	תהלת יהוה ידבר־פי ויברך כל־בשר שם קדשו לעולם ועד׃
19O	146	1		176210	הללו־יה הללי נפשי את־יהוה׃
19O	146	2		176220	אהללה יהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי׃
19O	146	3		176230	אל־תבטחו בנדיבים בבן־אדם שאין לו תשועה׃
19O	146	4		176240	תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו׃
19O	146	5		176250	אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על־יהוה אלהיו׃
19O	146	6		176260	עשה שמים וארץ את־הים ואת־כל־אשר־בם השמר אמת לעולם׃
19O	146	7		176270	עשה משפט לעשוקים נתן לחם לרעבים יהוה מתיר אסורים׃
19O	146	8		176280	יהוה פקח עורים יהוה זקף כפופים יהוה אהב צדיקים׃
19O	146	9		176290	יהוה שמר את־גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות׃
19O	146	10		176300	ימלך יהוה לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללו־יה׃
19O	147	1		176310	הללו יה כי־טוב זמרה אלהינו כי־נעים נאוה תהלה׃
19O	147	2		176320	בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל יכנס׃
19O	147	3		176330	הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם׃
19O	147	4		176340	מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא׃
19O	147	5		176350	גדול אדונינו ורב־כח לתבונתו אין מספר׃
19O	147	6		176360	מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי־ארץ׃
19O	147	7		176370	ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור׃
19O	147	8		176380	המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר׃
19O	147	9		176390	נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו׃
19O	147	10		176400	לא בגבורת הסוס יחפץ לא־בשוקי האיש ירצה׃
19O	147	11		176410	רוצה יהוה את־יראיו את־המיחלים לחסדו׃
19O	147	12		176420	שבחי ירושלם את־יהוה הללי אלהיך ציון׃
19O	147	13		176430	כי־חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך׃
19O	147	14		176440	השם־גבולך שלום חלב חטים ישביעך׃
19O	147	15		176450	השלח אמרתו ארץ עד־מהרה ירוץ דברו׃
19O	147	16		176460	הנתן שלג כצמר כפור כאפר יפזר׃
19O	147	17		176470	משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד׃
19O	147	18		176480	ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו־מים׃
19O	147	19		176490	מגיד [כ= דברו] [ק= דבריו] ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל׃
19O	147	20		176500	לא עשה כן לכל־גוי ומשפטים בל־ידעום הללו־יה׃
19O	148	1		176510	הללו יה הללו את־יהוה מן־השמים הללוהו במרומים׃
19O	148	2		176520	הללוהו כל־מלאכיו הללוהו כל־[כ= צבאו] [ק= צבאיו]׃
19O	148	3		176530	הללוהו שמש וירח הללוהו כל־כוכבי אור׃
19O	148	4		176540	הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים׃
19O	148	5		176550	יהללו את־שם יהוה כי הוא צוה ונבראו׃
19O	148	6		176560	ויעמידם לעד לעולם חק־נתן ולא יעבור׃
19O	148	7		176570	הללו את־יהוה מן־הארץ תנינים וכל־תהמות׃
19O	148	8		176580	אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו׃
19O	148	9		176590	ההרים וכל־גבעות עץ פרי וכל־ארזים׃
19O	148	10		176600	החיה וכל־בהמה רמש וצפור כנף׃
19O	148	11		176610	מלכי־ארץ וכל־לאמים שרים וכל־שפטי ארץ׃
19O	148	12		176620	בחורים וגם־בתולות זקנים עם־נערים׃
19O	148	13		176630	יהללו את־שם יהוה כי־נשגב שמו לבדו הודו על־ארץ ושמים׃
19O	148	14		176640	וירם קרן לעמו תהלה לכל־חסידיו לבני ישראל עם־קרבו הללו־יה׃
19O	149	1		176650	הללו יה שירו ליהוה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים׃
19O	149	2		176660	ישמח ישראל בעשיו בני־ציון יגילו במלכם׃
19O	149	3		176670	יהללו שמו במחול בתף וכנור יזמרו־לו׃
19O	149	4		176680	כי־רוצה יהוה בעמו יפאר ענוים בישועה׃
19O	149	5		176690	יעלזו חסידים בכבוד ירננו על־משכבותם׃
19O	149	6		176700	רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם׃
19O	149	7		176710	לעשות נקמה בגוים תוכחת בל־אמים׃
19O	149	8		176720	לאסר מלכיהם בזקים ונכבדיהם בכבלי ברזל׃
19O	149	9		176730	לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל־חסידיו הללו־יה׃
19O	150	1		176740	הללו יה הללו־אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו׃
19O	150	2		176750	הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו׃
19O	150	3		176760	הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור׃
19O	150	4		176770	הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועוגב׃
19O	150	5		176780	הללוהו בצלצלי־שמע הללוהו בצלצלי תרועה׃
19O	150	6		176790	כל הנשמה תהלל יה הללו־יה׃
20O	1	1		187500	משלי שלמה בן־דוד מלך ישראל׃
20O	1	2		187510	לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃
20O	1	3		187520	לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃
20O	1	4		187530	לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃
20O	1	5		187540	ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃
20O	1	6		187550	להבין משל ומליצה דברי* חכמים וחידתם׃
20O	1	7		187560	יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ ף
20O	1	8		187570	שמע בני מוסר אביך ואל־תטש תורת אמך׃
20O	1	9		187580	כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃
20O	1	10		187590	בני אם־יפתוך חטאים אל־תבא׃
20O	1	11		187600	אם־יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃
20O	1	12		187610	נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃
20O	1	13		187620	כל־הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃
20O	1	14		187630	גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃
20O	1	15		187640	בני אל־תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃
20O	1	16		187650	כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך־דם׃
20O	1	17		187660	כי־חנם מזרה הרשת בעיני כל־בעל כנף׃
20O	1	18		187670	והם לדםם יארבו יצפנו לנפשתם׃
20O	1	19		187680	כן ארחות כל־בצע בצע את־נפש בעליו יקח׃ ף
20O	1	20		187690	חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃
20O	1	21		187700	בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃
20O	1	22		187710	עד־מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו־דעת׃
20O	1	23		187720	תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃
20O	1	24		187730	יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃
20O	1	25		187740	ותפרעו כל־עצתי ותוכחתי לא אביתם׃
20O	1	26		187750	גם־אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃
20O	1	27		187760	בבא [כ= כשאוה] [ק= כשואה] פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃
20O	1	28		187770	אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃
20O	1	29		187780	תחת כי־שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃
20O	1	30		187790	לא־אבו לעצתי נאצו כל־תוכחתי׃
20O	1	31		187800	ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃
20O	1	32		187810	כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃
20O	1	33		187820	ושמע לי ישכן־בטח ושאןן מפחד רעה׃ ף
20O	2	1		187830	בני אם־תקח אמרי ומצותי תצפן אתך׃
20O	2	2		187840	להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה׃
20O	2	3		187850	כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך׃
20O	2	4		187860	אם־תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה׃
20O	2	5		187870	אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא׃
20O	2	6		187880	כי־יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה׃
20O	2	7		187890	[כ= וצפן] [ק= יצפן] לישרים תושיה מגן להלכי תם׃
20O	2	8		187900	לנצר ארחות משפט ודרך [כ= חסידו] [ק= חסידיו] ישמר׃
20O	2	9		187910	אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל־מעגל־טוב׃
20O	2	10		187920	כי־תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם׃
20O	2	11		187930	מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה׃
20O	2	12		187940	להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפכות׃
20O	2	13		187950	העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי־חשך׃
20O	2	14		187960	השמחים לעשות רע יגילו בתהפכות רע׃
20O	2	15		187970	אשר ארחתיהם עקשים ונלוזים במעגלותם׃
20O	2	16		187980	להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃
20O	2	17		187990	העזבת אלוף נעוריה ואת־ברית אלהיה שכחה׃
20O	2	18		188000	כי שחה אל־מות ביתה ואל־רפאים מעגלתיה׃
20O	2	19		188010	כל־באיה לא ישובון ולא־ישיגו ארחות חיים׃
20O	2	20		188020	למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמר׃
20O	2	21		188030	כי־ישרים ישכנו־ארץ ותמימים יותרו בה׃
20O	2	22		188040	ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה׃ ף
20O	3	1		188050	בני תורתי אל־תשכח ומצותי יצר לבך׃
20O	3	2		188060	כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך׃
20O	3	3		188070	חסד ואמת אל־יעזבך קשרם על־גרגרותיך כתבם על־לוח לבך׃
20O	3	4		188080	ומצא־חן ושכל־טוב בעיני אלהים ואדם׃ ף
20O	3	5		188090	בטח אל־יהוה בכל־לבך ואל־בינתך אל־תשען׃
20O	3	6		188100	בכל־דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך׃
20O	3	7		188110	אל־תהי חכם בעיניך ירא את־יהוה וסור מרע׃
20O	3	8		188120	רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך׃
20O	3	9		188130	כבד את־יהוה מהונך ומראשית כל־תבואתך׃
20O	3	10		188140	וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו׃ ף
20O	3	11		188150	מוסר יהוה בני אל־תמאס ואל־תקץ בתוכחתו׃
20O	3	12		188160	כי את אשר יאהב יהוה יוכיח וכאב את־בן ירצה׃
20O	3	13		188170	אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה׃
20O	3	14		188180	כי טוב סחרה מסחר־כסף ומחרוץ תבואתה׃
20O	3	15		188190	יקרה היא [כ= מפניים] [ק= מפנינים] וכל־חפציך לא ישוו־בה׃
20O	3	16		188200	ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד׃
20O	3	17		188210	דרכיה דרכי־נעם וכל־נתיבותיה שלום׃
20O	3	18		188220	עץ־חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר׃ ף
20O	3	19		188230	יהוה בחכמה יסד־ארץ כוןן שמים בתבונה׃
20O	3	20		188240	בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו־טל׃
20O	3	21		188250	בני אל־ילזו מעיניך נצר תשיה ומזמה׃
20O	3	22		188260	ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרתיך׃
20O	3	23		188270	אז תלך לבטח דרךך ורגלך לא תגוף׃
20O	3	24		188280	אם־תשכב לא־תפחד ושכבת וערבה שנתך׃
20O	3	25		188290	אל־תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבא׃
20O	3	26		188300	כי־יהוה יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד׃
20O	3	27		188310	אל־תמנע־טוב מבעליו בהיות לאל [כ= ידיך] [ק= ידך] לעשות׃
20O	3	28		188320	אל־תאמר [כ= לרעיך] [ק= לרעכ*] לך ושוב ומחר אתן ויש אתך׃
20O	3	29		188330	אל־תחרש על־רעך רעה והוא־יושב לבטח אתך׃
20O	3	30		188340	אל־[כ= תרוב] [ק= תריב] עם־אדם חנם אם־לא גמלך רעה׃
20O	3	31		188350	אל־תקנא באיש חמס ואל־תבחר בכל־דרכיו׃
20O	3	32		188360	כי תועבת יהוה נלוז ואת־ישרים סודו׃
20O	3	33		188370	מארת יהוה בבית רשע ונוה צדיקים יברך׃
20O	3	34		188380	אם־ללצים הוא־יליץ [כ= ולעניים] [ק= ולענוים] יתן־חן׃
20O	3	35		188390	כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון׃ ף
20O	4	1		188400	שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה׃
20O	4	2		188410	כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל־תעזבו׃
20O	4	3		188420	כי־בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי׃
20O	4	4		188430	וירני ויאמר לי יתמך־דברי לבך שמר מצותי וחיה׃
20O	4	5		188440	קנה חכמה קנה בינה אל־תשכח ואל־תט מאמרי־פי׃
20O	4	6		188450	אל־תעזבה ותשמרך אהבה ותצרך׃
20O	4	7		188460	ראשית חכמה קנה חכמה ובכל־קנינך קנה בינה׃
20O	4	8		188470	סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה׃
20O	4	9		188480	תתן לראשך לוית־חן עטרת תפארת תמגנך׃
20O	4	10		188490	שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים׃
20O	4	11		188500	בדרך חכמה הרתיך הדרכתיך במעגלי־ישר׃
20O	4	12		188510	בלכתך לא־יצר צעדך ואם־תרוץ לא תכשל׃
20O	4	13		188520	החזק במוסר אל־תרף נצרה כי־היא חייך׃
20O	4	14		188530	בארח רשעים אל־תבא ואל־תאשר בדרך רעים׃
20O	4	15		188540	פרעהו אל־תעבר־בו שטה מעליו ועבור׃
20O	4	16		188550	כי לא ישנו אם־לא ירעו ונגזלה שנתם אם־לא [כ= יכשולו] [ק= יכשילו]׃
20O	4	17		188560	כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו׃
20O	4	18		188570	וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד־נכון היום׃
20O	4	19		188580	דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו׃ ף
20O	4	20		188590	בני לדברי הקשיבה לאמרי הט־אזנך׃
20O	4	21		188600	אל־יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך׃
20O	4	22		188610	כי־חיים הם למצאיהם ולכל־בשרו מרפא׃
20O	4	23		188620	מכל־משמר נצר לבך כי־ממנו תוצאות חיים׃
20O	4	24		188630	הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך׃
20O	4	25		188640	עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישרו נגדך׃
20O	4	26		188650	פלס* מעגל רגלך וכל־דרכיך יכנו׃
20O	4	27		188660	אל־תט־ימין ושמאול הסר רגלך מרע׃
20O	5	1		188670	בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט־אזנך׃
20O	5	2		188680	לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃
20O	5	3		188690	כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃
20O	5	4		188700	ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃
20O	5	5		188710	רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו׃
20O	5	6		188720	ארח חיים פן־תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃ ף
20O	5	7		188730	ועתה בנים שמעו־לי ואל־תסורו מאמרי־פי׃
20O	5	8		188740	הרחק מעליה דרךך ואל־תקרב אל־פתח ביתה׃
20O	5	9		188750	פן־תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃
20O	5	10		188760	פן־ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃
20O	5	11		188770	ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃
20O	5	12		188780	ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃
20O	5	13		188790	ולא־שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא־הטיתי אזני׃
20O	5	14		188800	כמעט הייתי בכל־רע בתוך קהל ועדה׃
20O	5	15		188810	שתה־מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃
20O	5	16		188820	יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי־מים׃
20O	5	17		188830	יהיו־לך לבדך ואין לזרים אתך׃
20O	5	18		188840	יהי־מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃
20O	5	19		188850	אילת אהבים ויעלת־חן דדיה ירוך בכל־עת באהבתה תשגה תמיד׃
20O	5	20		188860	ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃
20O	5	21		188870	כי נכח עיני יהוה דרכי־איש וכל־מעגלתיו מפלס׃
20O	5	22		188880	עוונותיו ילכדנו את־הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃
20O	5	23		188890	הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃ ף
20O	6	1		188900	בני אם־ערבת לרעך תקעת* לזר כפיך׃
20O	6	2		188910	נוקשת באמרי־פיך נלכדת באמרי־פיך׃
20O	6	3		188920	עשה זאת אפוא* בני והנצל כי באת בכף־רעך לך התרפס ורהב רעיך׃
20O	6	4		188930	אל־תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃
20O	6	5		188940	הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃ ף
20O	6	6		188950	לך־אל־נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃
20O	6	7		188960	אשר אין־לה קצין שטר ומשל׃
20O	6	8		188970	תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃
20O	6	9		188980	עד־מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך׃
20O	6	10		188990	מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃
20O	6	11		189000	ובא־כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃ ף
20O	6	12		189010	אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃
20O	6	13		189020	קרץ בעיניוק מלל ברגלוק מרה באצבעתיו׃
20O	6	14		189030	תהפכות בלבו חרש רע בכל־עת [כ= מדנים] [ק= מדינים] ישלח׃
20O	6	15		189040	על־כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃ ף
20O	6	16		189050	שש־הנה שנא יהוה ושבע [כ= תועבות] [ק= תועבת] נפשו׃
20O	6	17		189060	עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם־נקי׃
20O	6	18		189070	לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃
20O	6	19		189080	יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃ ף
20O	6	20		189090	נצר בני מצות אביך ואל־תטש תורת אמך׃
20O	6	21		189100	קשרם על־לבך תמיד ענדם על־גרגרתך׃
20O	6	22		189110	בהתהלככ* תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃
20O	6	23		189120	כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃
20O	6	24		189130	לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃
20O	6	25		189140	אל־תחמד יפיה בלבבך ואל־תקחך בעפעפיה׃
20O	6	26		189150	כי בעד־אשה זונה עד־ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃ ף
20O	6	27		189160	היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃
20O	6	28		189170	אם־יהלך איש על־הגחלים ורגליו לא תכוינה׃
20O	6	29		189180	כן הבא אל־אשת רעהו לא ינקה כל־הנגע בה׃
20O	6	30		189190	לא־יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃
20O	6	31		189200	ונמצא ישלם שבעתים את־כל־הון ביתו יתן׃
20O	6	32		189210	נאף אשה חסר־לב משחית נפשו הוא יעשנה׃
20O	6	33		189220	נגע־וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃
20O	6	34		189230	כי־קנאה חמת־גבר ולא־יחמול ביום נקם׃
20O	6	35		189240	לא־ישא פני כל־כפר ולא־יאבה כי תרבה־שחד׃ ף
20O	7	1		189250	בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃
20O	7	2		189260	שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃
20O	7	3		189270	קשרם על־אצבעתיך כתבם על־לוח לבך׃
20O	7	4		189280	אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃
20O	7	5		189290	לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃
20O	7	6		189300	כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃
20O	7	7		189310	וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר־לב׃
20O	7	8		189320	עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃
20O	7	9		189330	בנשף־בערב יום באישון לילה ואפלה׃
20O	7	10		189340	והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃
20O	7	11		189350	המיה היא וסררת בביתה לא־ישכנו רגליה׃
20O	7	12		189360	פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל־פנה תארב׃
20O	7	13		189370	והחזיקה בו ונשקה־לו העזה פניה ותאמר לו׃
20O	7	14		189380	זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃
20O	7	15		189390	על־כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃
20O	7	16		189400	מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃
20O	7	17		189410	נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃
20O	7	18		189420	לכה נרוה דדים עד־הבקר נתעלסה באהבים׃
20O	7	19		189430	כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃
20O	7	20		189440	צרור־הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃
20O	7	21		189450	הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃
20O	7	22		189460	הולך אחריה פתאם כשור אל־טבח יבוא וכעכס אל־מוסר אויל׃
20O	7	23		189470	עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל־פח ולא־ידע כי־בנפשו הוא׃ ף
20O	7	24		189480	ועתה בנים שמעו־לי והקשיבו לאמרי־פי׃
20O	7	25		189490	אל־ישט אל־דרכיה לבך אל־תתע בנתיבותיה׃
20O	7	26		189500	כי־רבים חללים הפילה ועצמים כל־הרגיה׃
20O	7	27		189510	דרכי שאול ביתה ירדות אל־חדרי־מות׃ ף
20O	8	1		189520	הלא־חכמה תקרא ותבונה תתן קולה׃
20O	8	2		189530	בראש־מרומים עלי־דרך בית נתיבות נצבה׃
20O	8	3		189540	ליד־שערים לפי־קרת מבוא פתחים תרנה׃
20O	8	4		189550	אליכם אישים אקרא וקולי אל־בני אדם׃
20O	8	5		189560	הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב׃
20O	8	6		189570	שמעו כי־נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים׃
20O	8	7		189580	כי־אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע׃
20O	8	8		189590	בצדק כל־אמרי־פי אין בהם נפתל ועקש׃
20O	8	9		189600	כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת׃
20O	8	10		189610	קחו־מוסרי ואל־כסף ודעת מחרוץ נבחר׃
20O	8	11		189620	כי־טובה חכמה מפנינים וכל־חפצים לא ישוו־בה׃
20O	8	12		189630	אני־חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא׃
20O	8	13		189640	יראת יהוה שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שנאתי׃
20O	8	14		189650	לי־עצה ותושיה אני בינה לי גבורה׃
20O	8	15		189660	בי מלכים ימלכו ורוזנים יחקקו צדק׃
20O	8	16		189670	בי שרים ישרו ונדיבים כל־שפטי צדק׃
20O	8	17		189680	אני [כ= אהביה] [ק= אהבי] אהב ומשחרי ימצאנני׃
20O	8	18		189690	עשר־וכבוד אתי הון עתק וצדקה׃
20O	8	19		189700	טוב פריי מחרוץ ומפז* ותבואתי מכסף נבחר׃
20O	8	20		189710	בארח־צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט׃
20O	8	21		189720	להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא׃ ף
20O	8	22		189730	יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז׃
20O	8	23		189740	מעולם נסכתי מראש מקדמי־ארץ׃
20O	8	24		189750	באין־תהמות חוללתי באין מעינות נכבדי־מים׃
20O	8	25		189760	בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי׃
20O	8	26		189770	עד־לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל׃
20O	8	27		189780	בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על־פני תהום׃
20O	8	28		189790	באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום׃
20O	8	29		189800	בשומו לים חקו ומים לא יעברו־פיו בחוקו מוסדי ארץ׃
20O	8	30		189810	ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום משחקת לפניו בכל־עת׃
20O	8	31		189820	משחקת בתבל ארצו ושעשעי את־בני אדם׃ ף
20O	8	32		189830	ועתה בנים שמעו־לי ואשרי דרכי ישמרו׃
20O	8	33		189840	שמעו מוסר וחכמו ואל־תפרעו׃
20O	8	34		189850	אשרי אדם שמע לי לשקד על־דלתתי יום יום לשמר מזוזת פתחי׃
20O	8	35		189860	כי מצאי [כ= מצאי] [ק= מצא] חיים ויפק רצון מיהוה׃
20O	8	36		189870	וחטאי חמס נפשו כל־משנאי אהבו מות׃ ף
20O	9	1		189880	חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה׃
20O	9	2		189890	טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה׃
20O	9	3		189900	שלחה נערתיה תקרא על־גפי מרמי קרת׃
20O	9	4		189910	מי־פתי יסר הנה חסר־לב אמרה לו׃
20O	9	5		189920	לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי׃
20O	9	6		189930	עזבו פתאים וחיו ואשרו בדרך בינה׃
20O	9	7		189940	יסר לץ לקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו׃
20O	9	8		189950	אל־תוכח לץ פן־ישנאך הוכח לחכם ויאהבך׃
20O	9	9		189960	תן לחכם ויחכם־עוד הודע לצדיק ויוסף לקח׃ ף
20O	9	10		189970	תחלת חכמה יראת יהוה ודעת קדשים בינה׃
20O	9	11		189980	כי־בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים׃
20O	9	12		189990	אם־חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא׃
20O	9	13		190000	אשת כסילות המיה פתיות ובל־ידעה מה׃
20O	9	14		190010	וישבה לפתח ביתה על־כסא מרמי קרת׃
20O	9	15		190020	לקרא לעברי־דרך המישרים ארחותם׃
20O	9	16		190030	מי־פתי יסר הנה וחסר־לב ואמרה לו׃
20O	9	17		190040	מים־גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם׃
20O	9	18		190050	ולא־ידע כי־רפאים שם בעמקי שאול קראיה׃ ף
20O	10	1		190060	משלי שלמה ף בן חכם ישמח־אב ובן כסיל תוגת אמו׃
20O	10	2		190070	לא־יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות׃
20O	10	3		190080	לא־ירעיב יהוה נפש צדיק והות רשעים יהדף׃
20O	10	4		190090	ראש עשה כף־רמיה ויד חרוצים תעשיר׃
20O	10	5		190100	אגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש׃
20O	10	6		190110	ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס׃
20O	10	7		190120	זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב׃
20O	10	8		190130	חכם־לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט׃
20O	10	9		190140	הולך בתם ילך בטח ומעקש דרכיו יודע׃
20O	10	10		190150	קרצ* עין יתן עצבת ואויל שפתים ילבט׃
20O	10	11		190160	מקור חיים פי צדיק ופי רשעים יכסה חמס׃
20O	10	12		190170	שנאה תעורר מדנים ועל כל־פשעים תכסה אהבה׃
20O	10	13		190180	בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר־לב׃
20O	10	14		190190	חכמים יצפנו־דעת ופי־אויל מחתה קרבה׃
20O	10	15		190200	הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רישם׃
20O	10	16		190210	פעלת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת׃
20O	10	17		190220	ארח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה׃
20O	10	18		190230	מכסה שנאה שפתי־שקר ומוצא דבה הוא כסיל׃
20O	10	19		190240	ברב דברים לא יחדל־פשע וחשך שפתיו משכיל׃
20O	10	20		190250	כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט׃
20O	10	21		190260	שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר־לב ימותו׃
20O	10	22		190270	ברכת יהוה היא תעשיר ולא־יוסף עצב עמה׃
20O	10	23		190280	כשחוק לכסיל עשות זמה וחכמה לאיש תבונה׃
20O	10	24		190290	מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן׃
20O	10	25		190300	כעבור סופה* ואין רשע וצדיק יסוד עולם׃
20O	10	26		190310	כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשלחיו׃
20O	10	27		190320	יראת יהוה תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה׃
20O	10	28		190330	תוחלת צדיקים שמחה ותקות רשעים תאבד׃
20O	10	29		190340	מעוז לתם דרך יהוה ומחתה לפעלי און׃
20O	10	30		190350	צדיק לעולם בל־ימוט ורשעים לא ישכנו־ארץ׃
20O	10	31		190360	פי־צדיק ינוב חכמה ולשון תהפכות תכרת׃
20O	10	32		190370	שפתי צדיק ידעון רצון ופי רשעים תהפכות׃
20O	11	1		190380	מאזני מרמה תועבת יהוה ואבן שלמה רצונו׃
20O	11	2		190390	בא־זדון ויבא קלון ואת־צנועים חכמה׃
20O	11	3		190400	תמת ישרים תנחם וסלף בוגדים [כ= ושדם] [ק= ישדם]׃
20O	11	4		190410	לא־יועיל הונ* ביום עברה וצדקה תציל ממות׃
20O	11	5		190420	צדקת תמים תישר דרכו וברשעתו יפל רשע׃
20O	11	6		190430	צדקת ישרים תצילם ובהות בגדים ילכדו׃
20O	11	7		190440	במות אדם רשע תאבד תקוה ותוחלת אונים אבדה׃
20O	11	8		190450	צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו׃
20O	11	9		190460	בפה חנף ישחת רעהו ובדעת צדיקים יחלצו׃
20O	11	10		190470	בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה׃
20O	11	11		190480	בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס׃
20O	11	12		190490	בז־לרעהו חסר־לב ואיש תבונות יחריש׃
20O	11	13		190500	הולך רכיל מגלה־סוד ונאמן־רוח מכסה דבר׃
20O	11	14		190510	באין תחבלות יפל־עם ותשועה ברב יועץ׃
20O	11	15		190520	רע־ירוע כי־ערב זר ושנא תקעים בוטח׃
20O	11	16		190530	אשת־חן תתמך כבוד ועריצים יתמכו־עשר׃
20O	11	17		190540	גמל נפשו איש חסד ועכר שארו אכזרי׃
20O	11	18		190550	רשע עשה פעלת־שקר וזרע צדקה שכר אמת׃
20O	11	19		190560	כן־צדקה לחיים ומרדף רעה למותו׃
20O	11	20		190570	תועבת יהוה עקשי־לב ורצונו תמימי דרך׃
20O	11	21		190580	יד ליד לא־ינקה רע וזרע צדיקים נמלט׃
20O	11	22		190590	נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם׃
20O	11	23		190600	תאות צדיקים אך־טוב תקות רשעים עברה׃
20O	11	24		190610	יש מפזר ונוסף עוד וחושך מישר אך־למחסור׃
20O	11	25		190620	נפש־ברכה תדשן ומרוה גם־הוא יורא׃
20O	11	26		190630	מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר׃
20O	11	27		190640	שחר טוב* יבקש רצון ודרש רעה תבואנו׃
20O	11	28		190650	בוטח בעשרו הוא יפל וכעלה צדיקים יפרחו׃
20O	11	29		190660	עוכר ביתו ינחל־רוח ועבד אויל לחכם־לב׃
20O	11	30		190670	פרי־צדיק עץ חיים ולקח נפשות חכם׃
20O	11	31		190680	הן צדיק בארץ ישלם אף כי־רשע וחוטא׃
20O	12	1		190690	אהב מוסר אהב דעת ושנא תוכחת בער׃
20O	12	2		190700	טוב יפיק רצון מיהוה ואיש מזמות ירשיע׃
20O	12	3		190710	לא־יכון אדם ברשע ושרש צדיקים בל־ימוט׃
20O	12	4		190720	אשת־חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה׃
20O	12	5		190730	מחשבות צדיקים משפט תחבלות רשעים מרמה׃
20O	12	6		190740	דברי רשעים ארב־דם ופי ישרים יצילם׃
20O	12	7		190750	הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמד׃
20O	12	8		190760	לפי־שכלו יהלל־איש ונעוה־לב יהיה לבוז׃
20O	12	9		190770	טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר־לחם׃
20O	12	10		190780	יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי׃
20O	12	11		190790	עבד אדמתו ישבע־לחם ומרדף ריקים חסר־לב׃
20O	12	12		190800	חמד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים יתן׃
20O	12	13		190810	בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק׃
20O	12	14		190820	מפרי פי־איש ישבע־טוב וגמול ידי־אדם [כ= ישוב] [ק= ישיב] לו׃
20O	12	15		190830	דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם׃
20O	12	16		190840	אויל ביום יודע כעסו וכסה קלון ערום׃
20O	12	17		190850	יפיח אמונה יגיד צדק ועד שקרים מרמה׃
20O	12	18		190860	יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא׃
20O	12	19		190870	שפת־אמת תכון לעד ועד־ארגיעה לשון שקר׃
20O	12	20		190880	מרמה בלב־חרשי רע וליעצי שלום שמחה׃
20O	12	21		190890	לא־יאנה לצדיק כל־און ורשעים מלאו רע׃
20O	12	22		190900	תועבת יהוה שפתי־שקר ועשי אמונה רצונו׃
20O	12	23		190910	אדם ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אולת׃
20O	12	24		190920	יד־חרוצים תמשול ורמיה תהיה למס׃
20O	12	25		190930	דאגה בלב־איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה׃
20O	12	26		190940	יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם׃
20O	12	27		190950	לא־יחרך רמיה צידו והון־אדם יקר חרוץ׃
20O	12	28		190960	בארח־צדקה חיים ודרך נתיבה אל־מות׃
20O	13	1		190970	בן חכם מוסר אב ולץ לא־שמע גערה׃
20O	13	2		190980	מפרי פי־איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס׃
20O	13	3		190990	נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה־לו׃
20O	13	4		191000	מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן׃
20O	13	5		191010	דבר־שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר׃
20O	13	6		191020	צדקה תצר תם־דרך ורשעה תסלף חטאת׃
20O	13	7		191030	יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב׃
20O	13	8		191040	כפר נפש־איש עשרו ורש לא־שמע גערה׃
20O	13	9		191050	אור־צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך׃
20O	13	10		191060	רק־בזדון יתן מצה ואת־נועצימ* חכמה׃
20O	13	11		191070	הונ* מהבל ימעט וקבץ על־יד ירבה׃
20O	13	12		191080	תוחלת ממשכה מחלה־לב ועץ חיים תאוה באה׃
20O	13	13		191090	בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישלם׃
20O	13	14		191100	תורת חכם מקור חיים לסור ממקשי מות׃
20O	13	15		191110	שכל־טוב* יתן־חן ודרך בגדים איתן׃
20O	13	16		191120	כל־ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת׃
20O	13	17		191130	מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא׃
20O	13	18		191140	ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת יכבד׃
20O	13	19		191150	תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע׃
20O	13	20		191160	[כ= הלוך] [ק= הולכ*] את־חכמים [כ= וחכם] [ק= יחכם] ורעה כסילים ירוע׃
20O	13	21		191170	חטאים תרדף רעה ואת־צדיקים ישלם־טוב׃
20O	13	22		191180	טוב ינחיל בני־בנים וצפון לצדיק חיל חוטא׃
20O	13	23		191190	רב־אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט׃
20O	13	24		191200	חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר׃
20O	13	25		191210	צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר׃ ף
20O	14	1		191220	חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו׃
20O	14	2		191230	הולך בישרו ירא יהוה ונלוז דרכיו בוזהו׃
20O	14	3		191240	בפי־אויל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם׃
20O	14	4		191250	באין אלפים אבוס בר ורב־תבואות בכח שור׃
20O	14	5		191260	עד אמונים לא יכזב ויפיח כזבים עד שקר׃
20O	14	6		191270	בקש־לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל׃
20O	14	7		191280	לך מנגד לאיש כסיל ובל־ידעת שפתי־דעת׃
20O	14	8		191290	חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה׃
20O	14	9		191300	אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון׃
20O	14	10		191310	לב* יודע מרת נפשו ובשמחתו לא־יתערב זר׃
20O	14	11		191320	בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח׃
20O	14	12		191330	יש דרך ישר לפני־איש ואחריתה דרכי־מות׃
20O	14	13		191340	גם־בשחוק יכאב־לב ואחריתה* שמחה תוגה׃
20O	14	14		191350	מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב׃
20O	14	15		191360	פתי יאמין לכל־דבר וערום יבין לאשרו׃
20O	14	16		191370	חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח׃
20O	14	17		191380	קצר־אפים יעשה אולת ואיש מזמות ישנא׃
20O	14	18		191390	נחלו פתאים אולת וערומים יכתרו דעת׃
20O	14	19		191400	שחו רעים לפני טובים ורשעים על־שערי צדיק׃
20O	14	20		191410	גם־לרעהו ישנא רש ואהבי עשיר רבים׃
20O	14	21		191420	בז־לרעהו חוטא ומחוןן [כ= עניים] [ק= ענוים] אשריו׃
20O	14	22		191430	הלוא־יתעו חרשי רע וחסד ואמת חרשי טוב׃
20O	14	23		191440	בכל־עצב יהיה מותר ודבר־שפתים אך־למחסור׃
20O	14	24		191450	עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת׃
20O	14	25		191460	מציל נפשות עד אמת ויפח כזבים מרמה׃
20O	14	26		191470	ביראת יהוה מבטח־עז ולבניו יהיה מחסה׃
20O	14	27		191480	יראת יהוה מקור חיים לסור ממקשי מות׃
20O	14	28		191490	ברב־עם הדרת־מלך ובאפס לאם מחתת רזון׃
20O	14	29		191500	ארך אפים רב־תבונה וקצר־רוח מרים אולת׃
20O	14	30		191510	חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה׃
20O	14	31		191520	עשק־דל חרף עשהו ומכבדו חןן אביון׃
20O	14	32		191530	ברעתו ידחה רשע וחסה במותו צדיק׃
20O	14	33		191540	בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע׃
20O	14	34		191550	צדקה תרוםם־גוי וחסד לאמים חטאת׃
20O	14	35		191560	רצון־מלך לעבד משכיל ועברתו תהיה מביש׃
20O	15	1		191570	מענה־רך ישיב חמה ודבר־עצב יעלה־אף׃
20O	15	2		191580	לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת׃
20O	15	3		191590	בכל־מקום עיני יהוה צפות רעים וטובים׃
20O	15	4		191600	מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח׃
20O	15	5		191610	אויל ינאץ מוסר אביו ושמר תוכחת יערם׃
20O	15	6		191620	בית צדיק חסן רב ובתבואת רשע נעכרת׃
20O	15	7		191630	שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא־כן׃
20O	15	8		191640	זבח רשעים תועבת יהוה ותפלת ישרים רצונו׃
20O	15	9		191650	תועבת יהוה דרך רשע ומרדף צדקה יאהב׃
20O	15	10		191660	מוסר רע לעזב ארח שונא תוכחת ימות׃
20O	15	11		191670	שאול ואבדון נגד יהוה אף כי־לבות בני־אדם׃
20O	15	12		191680	לא יאהב־לץ הוכח לו אל־חכמים לא ילך׃
20O	15	13		191690	לב שמח ייטב פנים ובעצבת־לב רוח נכאה׃
20O	15	14		191700	לב נבון יבקש־דעת [כ= ופני] [ק= ופי] כסילים ירעה אולת׃
20O	15	15		191710	כל־ימי עני רעים וטוב־לב משתה תמיד׃
20O	15	16		191720	טוב־מעט ביראת יהוה מאוצר רב ומהומה בו׃
20O	15	17		191730	טוב ארחת ירק ואהבה־שם משור אבוס ושנאה־בו׃
20O	15	18		191740	איש חמה יגרה מדון וארך אפים ישקיט ריב׃
20O	15	19		191750	דרך עצל כמשכת חדק וארח ישרים סללה׃
20O	15	20		191760	בן חכם ישמח־אב וכסיל אדם בוזה אמו׃
20O	15	21		191770	אולת שמחה לחסר־לב ואיש תבונה יישר־לכת׃
20O	15	22		191780	הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תקום׃
20O	15	23		191790	שמחה לאיש במענה־פיו ודבר בעתו מה־טוב׃
20O	15	24		191800	ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה׃
20O	15	25		191810	בית גאים יסח יהוה ויצב גבול אלמנה׃
20O	15	26		191820	תועבת יהוה מחשבות רע וטהרים אמרי־נעם׃
20O	15	27		191830	עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה׃
20O	15	28		191840	לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות׃
20O	15	29		191850	רחוק יהוה מרשעים ותפלת צדיקים ישמע׃
20O	15	30		191860	מאור־עינים ישמח־לב שמועה טובה תדשן־עצם׃
20O	15	31		191870	אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין׃
20O	15	32		191880	פורע מוסר מואס נפשו ושומע תוכחת קונה לב׃
20O	15	33		191890	יראת יהוה מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה׃
20O	16	1		191900	לאדם מערכי־לב ומיהוה מענה לשון׃
20O	16	2		191910	כל־דרכי־איש זך בעיניו ותכן רוחות יהוה׃
20O	16	3		191920	גל אל־יהוה מעשיך ויכנו מחשבתיך׃
20O	16	4		191930	כל* פעל יהוה למענהו וגם־רשע ליום רעה׃
20O	16	5		191940	תועבת יהוה כל־גבה־לב יד ליד לא ינקה׃
20O	16	6		191950	בחסד ואמת יכפר עון וביראת יהוה סור מרע׃
20O	16	7		191960	ברצות יהוה דרכי־איש גם־אויביו ישלם אתו׃
20O	16	8		191970	טוב־מעט בצדקה מרב תבואות בלא משפט׃
20O	16	9		191980	לב אדם יחשב דרכו ויהוה יכין צעדו׃
20O	16	10		191990	קסם על־שפתי־מלך במשפט לא ימעל־פיו׃
20O	16	11		192000	פלס ומאזני משפט ליהוה מעשהו כל־אבני־כיס׃
20O	16	12		192010	תועבת מלכים עשות רשע כי בצדקה יכון כסא׃
20O	16	13		192020	רצון מלכים שפתי־צדק ודבר ישרים יאהב׃
20O	16	14		192030	חמת־מלך מלאכי־מות ואיש חכם יכפרנה׃
20O	16	15		192040	באור־פני־מלך חיים ורצונו כעב מלקוש׃
20O	16	16		192050	קנה־חכמה מה־טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף׃
20O	16	17		192060	מסלת ישרים סור מרע שמר נפשו נצר דרכו׃
20O	16	18		192070	לפני־שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח׃
20O	16	19		192080	טוב שפל־רוח את־[כ= עניים] [ק= ענוים] מחלק שלל את־גאים׃
20O	16	20		192090	משכיל על־דבר ימצא־טוב ובוטח ביהוה אשריו׃
20O	16	21		192100	לחכם־לב יקרא נבון ומתק שפתים יסיף לקח׃
20O	16	22		192110	מקור חיים שכל בעליו ומוסר אולים אולת׃
20O	16	23		192120	לב חכם ישכיל פיהו ועל־שפתיו יסיף לקח׃
20O	16	24		192130	צוף־דבש אמרי־נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם׃
20O	16	25		192140	יש דרך ישר לפני־איש ואחריתה דרכי־מות׃
20O	16	26		192150	נפש עמל עמלה לו כי־אכף עליו פיהו׃
20O	16	27		192160	איש בליעל כרה רעה ועל־[כ= שפתיו] [ק= שפתו] כאש צרבת׃
20O	16	28		192170	איש תהפכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף׃
20O	16	29		192180	איש חמס יפתה רעהו והוליכו בדרך לא־טוב׃
20O	16	30		192190	עצה עיניו לחשב תהפכות קרץ שפתיו כלה רעה׃
20O	16	31		192200	עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא׃
20O	16	32		192210	טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר׃
20O	16	33		192220	בחיק יוטל את־הגורל ומיהוה כל־משפטו׃
20O	17	1		192230	טוב פת חרבה ושלוה־בה מבית מלא זבחי־ריב׃
20O	17	2		192240	עבד־משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה׃
20O	17	3		192250	מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות יהוה׃
20O	17	4		192260	מרע מקשיב על־שפת־און שקר מזין על־לשון הות׃
20O	17	5		192270	לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה׃
20O	17	6		192280	עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם׃
20O	17	7		192290	לא־נאוה לנבל שפת־יתר אף כי־לנדיב שפת־שקר׃
20O	17	8		192300	אבן־חן השחד בעיני בעליו אל־כל־אשר יפנה ישכיל׃
20O	17	9		192310	מכסה־פשע מבקש אהבה ושנה בדבר מפריד אלוף׃
20O	17	10		192320	תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה׃
20O	17	11		192330	אך־מרי יבקש־רע ומלאך אכזרי ישלח־בו׃
20O	17	12		192340	פגוש דב שכול באיש ואל־כסיל באולתו׃
20O	17	13		192350	משיב רעה תחת טובה לא־[כ= תמיש] [ק= תמוש] רעה מביתו׃
20O	17	14		192360	פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב* נטוש׃
20O	17	15		192370	מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת יהוה גם־שניהם׃
20O	17	16		192380	למה־זה מחיר ביד־כסיל לקנות חכמה ולב־אין׃
20O	17	17		192390	בכל־עת אהב הרע ואח לצרה יולד׃
20O	17	18		192400	אדם חסר־לב תוקע כף ערב ערבה לפני רעהו׃
20O	17	19		192410	אהב פשע אהב מצה מגביה פתחו מבקש־שבר׃
20O	17	20		192420	עקש־לב לא ימצא־טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה׃
20O	17	21		192430	ילד כסיל לתוגה לו ולא־ישמח אבי נבל׃
20O	17	22		192440	לב שמח ייטב גהה ורוח נכאה תיבש־גרם׃
20O	17	23		192450	שחד מחיק רשע יקח להטות ארחות משפט׃
20O	17	24		192460	את־פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה־ארץ׃
20O	17	25		192470	כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו׃
20O	17	26		192480	גם ענוש לצדיק לא־טוב להכות נדיבים על־ישר׃
20O	17	27		192490	חושך אמריו יודע דעת [כ= וקר] [ק= יקר]־רוח איש תבונה׃
20O	17	28		192500	גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון׃
20O	18	1		192510	לתאוה יבקש נפרד בכל־תושיה יתגלע׃
20O	18	2		192520	לא־יחפץ כסיל בתבונה כי אם־בהתגלות לבו׃
20O	18	3		192530	בבוא־רשע בא גם־בוז ועם־קלון חרפה׃
20O	18	4		192540	מים עמקים דברי פי־איש נחל נבע מקור חכמה׃
20O	18	5		192550	שאת פני־רשע לא־טוב להטות צדיק במשפט׃
20O	18	6		192560	שפתי כסיל יבאו בריב ופיו למהלמות יקרא׃
20O	18	7		192570	פי־כסיל מחתה־לו ושפתיו מוקש נפשו׃
20O	18	8		192580	דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי־בטן׃
20O	18	9		192590	גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית׃
20O	18	10		192600	מגדל־עז* שם יהוה בו־ירוץ צדיק ונשגב׃
20O	18	11		192610	הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו׃
20O	18	12		192620	לפני־שבר יגבה לב־איש ולפני כבוד ענוה׃
20O	18	13		192630	משיב דבר בטרם ישמע אולת היא־לו וכלמה׃
20O	18	14		192640	רוח־איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה׃
20O	18	15		192650	לב נבון יקנה־דעת ואזן חכמים תבקש־דעת׃
20O	18	16		192660	מתן אדם ירחיב לו ולפני גדלים ינחנו׃
20O	18	17		192670	צדיק הראשון בריבו [כ= יבא] [ק= ובא]־רעהו וחקרו׃
20O	18	18		192680	מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד׃
20O	18	19		192690	אח נפשע מקרית־עז [כ= ומדונים] [ק= ומדינים] כבריח ארמון׃
20O	18	20		192700	מפרי פי־איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע׃
20O	18	21		192710	מות וחיים ביד־לשון ואהביה יאכל פריה׃
20O	18	22		192720	מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהוה׃
20O	18	23		192730	תחנונים ידבר־רש ועשיר יענה עזות׃
20O	18	24		192740	איש רעים להתרעע ויש אהב דבק מאח׃
20O	19	1		192750	טוב־רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל׃
20O	19	2		192760	גם בלא־דעת נפש לא־טוב ואץ ברגלים חוטא׃
20O	19	3		192770	אולת אדם תסלף דרכו ועל־יהוה יזעף לבו׃
20O	19	4		192780	הון יסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד׃
20O	19	5		192790	עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט׃
20O	19	6		192800	רבים יחלו פני־נדיב וכל־הרע לאיש מתן׃
20O	19	7		192810	כל אחי־רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים [כ= לא] [ק= לו]־המה׃
20O	19	8		192820	קנה־לב אהב נפשו שמר תבונה למצא־טוב׃
20O	19	9		192830	עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד׃ ף
20O	19	10		192840	לא־נאוה לכסיל תענוג אף כי־לעבד משל בשרים׃
20O	19	11		192850	שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על־פשע׃
20O	19	12		192860	נהם ככפיר זעף מלך וכטל על־עשב רצונו׃
20O	19	13		192870	הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אשה׃
20O	19	14		192880	בית והון נחלת אבות ומיהוה אשה משכלת׃
20O	19	15		192890	עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב׃
20O	19	16		192900	שמר מצוה שמר נפשו בוזה דרכיו [כ= יומת] [ק= ימות]׃
20O	19	17		192910	מלוה יהוה חוןן דל וגמלו ישלם־לו׃
20O	19	18		192920	יסר בנך כי־יש תקוה ואל־המיתו אל־תשא נפשך׃
20O	19	19		192930	[כ= גרל] [ק= גדל]־חמה נשא ענש כי אם־תציל ועוד תוסף׃
20O	19	20		192940	שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך׃
20O	19	21		192950	רבות מחשבות בלב־איש ועצת יהוה היא תקום׃
20O	19	22		192960	תאות אדם חסדו וטוב־רש מאיש כזב׃
20O	19	23		192970	יראת יהוה לחיים ושבע ילין בל־יפקד רע׃
20O	19	24		192980	טמן עצל ידו בצלחת גם־אל־פיהו לא ישיבנה׃
20O	19	25		192990	לץ תכה ופתי יערם והוכיח לנבון יבין דעת׃
20O	19	26		193000	משדד־אב יבריח אם בן מביש ומחפיר׃
20O	19	27		193010	חדל־בני לשמע מוסר לשגות מאמרי־דעת׃
20O	19	28		193020	עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע־און׃
20O	19	29		193030	נכונו ללצים שפטים ומהלמות לגו כסילים׃
20O	20	1		193040	לץ היין המה שכר וכל־שגה בו לא יחכם׃
20O	20	2		193050	נהם ככפיר אימת מלך מתעברו חוטא נפשו׃
20O	20	3		193060	כבוד לאיש שבת מריב וכל־אויל יתגלע׃
20O	20	4		193070	מחרף עצל לא־יחרש [כ= ישאל] [ק= ושאל] בקציר ואין׃
20O	20	5		193080	מים עמקים עצה בלב־איש ואיש תבונה ידלנה׃
20O	20	6		193090	רב־אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא׃
20O	20	7		193100	מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו׃
20O	20	8		193110	מלך יושב על־כסא־דין מזרה בעיניו כל־רע׃
20O	20	9		193120	מי־יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי׃
20O	20	10		193130	אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יהוה גם־שניהם׃
20O	20	11		193140	גם במעלליו יתנכר־נער אם־זך ואם־ישר פעלו׃
20O	20	12		193150	אזן שמעת* ועין ראה יהוה עשה גם־שניהם׃
20O	20	13		193160	אל־תאהב שנה פן־תורש פקח עיניך שבע־לחם׃
20O	20	14		193170	רע רע יאמר הקונה ואזל לו אז יתהלל׃
20O	20	15		193180	יש זהב ורב־פנינים וכלי יקר שפתי־דעת׃
20O	20	16		193190	לקח־בגדו כי־ערב זר ובעד [כ= נכרים] [ק= נכריה] חבלהו׃
20O	20	17		193200	ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא־פיהו חץץ׃
20O	20	18		193210	מחשבות בעצה תכון ובתחבלות עשה מלחמה׃
20O	20	19		193220	גולה־סוד* הולך רכיל ולפתה שפתיו לא תתערב׃
20O	20	20		193230	מקלל אביו ואמו ידעך נרו [כ= באישון] [ק= באשון] חשך׃
20O	20	21		193240	נחלה [כ= מבחלת] [ק= מבהלת] בראשנה ואחריתה לא תברך׃
20O	20	22		193250	אל־תאמר אשלמה־רע קוה ליהוה וישע לך׃
20O	20	23		193260	תועבת יהוה אבן ואבן ומאזני מרמה לא־טוב׃
20O	20	24		193270	מיהוה מצעדי־גבר ואדם מה־יבין דרכו׃
20O	20	25		193280	מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר׃
20O	20	26		193290	מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן׃
20O	20	27		193300	נר יהוה נשמת אדם חפש כל־חדרי־בטן׃
20O	20	28		193310	חסד ואמת יצרו־מלך וסעד בחסד כסאו׃
20O	20	29		193320	תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה׃
20O	20	30		193330	חברות פצע [כ= תמריק] [ק= תמרוק] ברע ומכות חדרי־בטן׃
20O	21	1		193340	פלגי־מים לב־מלך ביד־יהוה על־כל־אשר יחפץ יטנו׃
20O	21	2		193350	כל־דרך־איש ישר בעיניו ותכן לבות יהוה׃
20O	21	3		193360	עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח׃
20O	21	4		193370	רום־עינים ורחב־לב נר רשעים חטאת׃
20O	21	5		193380	מחשבות חרוץ אך־למותר וכל־אץ אך־למחסור׃
20O	21	6		193390	פעל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי־מות׃
20O	21	7		193400	שד־רשעים יגורם כי מאנו לעשות משפט׃
20O	21	8		193410	הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו׃
20O	21	9		193420	טוב לשבת על־פנת־גג מאשת מדינים ובית חבר׃
20O	21	10		193430	נפש רשע אותה־רע לא־יחן בעיניו רעהו׃
20O	21	11		193440	בענש־לץ יחכם־פתי ובהשכיל לחכם יקח־דעת׃
20O	21	12		193450	משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע׃
20O	21	13		193460	אטם אזנו מזעקת־דל גם־הוא יקרא ולא יענה׃
20O	21	14		193470	מתן בסתר יכפה־אף ושחד בחק חמה עזה׃
20O	21	15		193480	שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפעלי און׃
20O	21	16		193490	אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח׃
20O	21	17		193500	איש מחסור אהב שמחה אהב יין־ושמן לא יעשיר׃
20O	21	18		193510	כפר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד׃
20O	21	19		193520	טוב שבת בארץ־מדבר מאשת [כ= מדונים] [ק= מדינים] וכעס׃
20O	21	20		193530	אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו׃
20O	21	21		193540	רדף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד׃
20O	21	22		193550	עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה׃
20O	21	23		193560	שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו׃
20O	21	24		193570	זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון׃
20O	21	25		193580	תאות עצל תמיתנו כי־מאנו ידיו לעשות׃
20O	21	26		193590	כל־היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך׃
20O	21	27		193600	זבח רשעים תועבה אף כי־בזמה יביאנו׃
20O	21	28		193610	עד־כזבים יאבד ואיש שומע לנצח ידבר׃
20O	21	29		193620	העז איש רשע בפניו וישר הוא [כ= יכין] [ק= יבין] [כ= דרכיו] [ק= דרכו]׃
20O	21	30		193630	אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד יהוה׃ ף
20O	21	31		193640	סוס מוכן ליום מלחמה וליהוה התשועה׃
20O	22	1		193650	נבחר שם מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב׃
20O	22	2		193660	עשיר ורש נפגשו עשה כלם יהוה׃
20O	22	3		193670	ערום ראה רעה [כ= ויסתר] [ק= ונסתר] ופתיים עברו ונענשו׃
20O	22	4		193680	עקב ענוה יראת יהוה עשר וכבוד וחיים׃
20O	22	5		193690	צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם׃
20O	22	6		193700	חנך לנער על־פי דרכו גם כי־יזקין לא־יסור ממנה׃
20O	22	7		193710	עשיר ברשים ימשול ועבד לוה לאיש מלוה׃
20O	22	8		193720	זורע עולה [כ= יקצור] [ק= יקצר]־און ושבט עברתו יכלה׃
20O	22	9		193730	טוב־עין הוא יברך כי־נתן מלחמו לדל׃
20O	22	10		193740	גרש לץ ויצא מדון וישבת דין וקלון׃
20O	22	11		193750	אהב [כ= טהור] [ק= טהר]־לב חן שפתיו רעהו מלך׃
20O	22	12		193760	עיני יהוה נצרו דעת ויסלף דברי בגד׃
20O	22	13		193770	אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחבות ארצח׃
20O	22	14		193780	שוחה עמקה פי זרות זעום יהוה [כ= יפול] [ק= יפל]־שם׃
20O	22	15		193790	אולת קשורה בלב־נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו׃
20O	22	16		193800	עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך־למחסור׃
20O	22	17		193810	הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי׃
20O	22	18		193820	כי־נעים כי־תשמרם בבטנך יכנו יחדו על־שפתיך׃
20O	22	19		193830	להיות ביהוה מבטחך הודעתיך היום אף־אתה׃
20O	22	20		193840	הלא כתבתי לך [כ= שלשום] [ק= שלישים] במועצת* ודעת׃
20O	22	21		193850	להודיעך קשט* אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך׃ ף
20O	22	22		193860	אל־תגזל־דל כי דל־הוא ואל־תדכא עני בשער׃
20O	22	23		193870	כי־יהוה יריב ריבם וקבע את־קבעיהם נפש׃
20O	22	24		193880	אל־תתרע את־בעל אף ואת־איש חמות לא תבוא׃
20O	22	25		193890	פן־תאלף [כ= ארחתו] [ק= ארחתיו] ולקחת מוקש לנפשך׃
20O	22	26		193900	אל־תהי בתקעי־כף בערבים משאות׃
20O	22	27		193910	אם־אין־לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך׃
20O	22	28		193920	אל־תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך׃
20O	22	29		193930	חזית איש מהיר במלאכתו לפני־מלכים יתיצב בל־יתיצב לפני חשכים׃ ף
20O	23	1		193940	כי־תשב ללחום את־מושל בין תבין את־אשר לפניך׃
20O	23	2		193950	ושמת שכין בלעך אם־בעל נפש אתה׃
20O	23	3		193960	אל־תתאוק למטעמותיו והוא לחם כזבים׃
20O	23	4		193970	אל־תיגע להעשיר מבינתך חדל׃
20O	23	5		193980	[כ= התעוף] [ק= התעיף] עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה־לו כנפים כנשר [כ= ועיף] [ק= יעוף] השמים׃ ף
20O	23	6		193990	אל־תלחם את־לחם רע עין ואל־[כ= תתאו] [ק= תתאיו] למטעמתיו׃
20O	23	7		194000	כי כמו־שער בנפשו כן־הוא אכל ושתה יאמר לך ולבו בל־עמך׃
20O	23	8		194010	פתך־אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים׃
20O	23	9		194020	באזני כסיל אל־תדבר כי־יבוז לשכל מליך׃
20O	23	10		194030	אל־תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל־תבא׃
20O	23	11		194040	כי־גאלם חזק הוא־יריב את־ריבם אתך׃
20O	23	12		194050	הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי־דעת׃
20O	23	13		194060	אל־תמנע מנער מוסר כי־תכנו בשבט לא ימות׃
20O	23	14		194070	אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל׃
20O	23	15		194080	בני אם־חכם לבך ישמח לבי גם־אני׃
20O	23	16		194090	ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים׃
20O	23	17		194100	אל־יקנא לבך בחטאים כי אם־ביראת־יהוה כל־היום׃
20O	23	18		194110	כי אם־יש אחרית ותקותך לא תכרת׃
20O	23	19		194120	שמע־אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך׃
20O	23	20		194130	אל־תהי בסבאי־יין בזללי בשר למו׃
20O	23	21		194140	כי־סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה׃
20O	23	22		194150	שמע לאביך זה ילדך ואל־תבוז כי־זקנה אמך׃
20O	23	23		194160	אמת קנה ואל־תמכר חכמה ומוסר ובינה׃
20O	23	24		194170	[כ= גול] [ק= גיל] [כ= יגול] [ק= יגיל] אבי צדיק [כ= יולד] [ק= ויולד] חכם [כ= וישמח] [ק= ישמח]־בו׃
20O	23	25		194180	ישמח־אביך ואמך ותגל יולדתך׃
20O	23	26		194190	תנה־בני לבך לי ועיניך דרכי [כ= תרצנה] [ק= תצרנה]׃
20O	23	27		194200	כי־שוחה עמקה זונה ובאר צרה נכריה׃
20O	23	28		194210	אף־היא כחתף תארב ובוגדים באדם תוסף׃
20O	23	29		194220	למי אוי למי אבוי למי [כ= מדונים] [ק= מדינים] למי שיח למי פצעים חנם למי חכללות עינים׃
20O	23	30		194230	למאחרים על־היין לבאים לחקר ממסך׃
20O	23	31		194240	אל־תרא יין כי יתאדם כי־יתן [כ= בכיס] [ק= בכוס] עינו יתהלך במישרים׃
20O	23	32		194250	אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש׃
20O	23	33		194260	עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות׃
20O	23	34		194270	והיית כשכב בלב־ים וכשכב בראש חבל׃
20O	23	35		194280	הכוני בל־חליתי הלמוני בל־ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד׃
20O	24	1		194290	אל־תקנא באנשי רעה ואל־[כ= תתאו] [ק= תתאיו] להיות אתם׃
20O	24	2		194300	כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃
20O	24	3		194310	בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכוןן׃
20O	24	4		194320	ובדעת חדרים ימלאו כל־הון יקר ונעים׃
20O	24	5		194330	גבר־חכם בעוז ואיש־דעת מאמץ־כח׃
20O	24	6		194340	כי בתחבלות תעשה־לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃
20O	24	7		194350	ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח־פיהו׃
20O	24	8		194360	מחשב להרע לו בעל־מזמות יקראו׃
20O	24	9		194370	זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃
20O	24	10		194380	התרפית ביום צרה צר כחכה׃
20O	24	11		194390	הצל לקחים למות ומטים להרג אם־תחשוך׃
20O	24	12		194400	כי־תאמר הן לא־ידענו זה הלא־תכן לבות הוא־יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃
20O	24	13		194410	אכל־בני דבש כי־טוב ונפת מתוק על־חךך׃
20O	24	14		194420	כן דעה חכמה לנפשך אם־מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ ף
20O	24	15		194430	אל־תארב רשע לנוה צדיק אל־תשדד רבצו׃
20O	24	16		194440	כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃
20O	24	17		194450	בנפל [כ= אויביך] [ק= אויבך] אל־תשמח ובכשלו אל־יגל לבך׃
20O	24	18		194460	פן־יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃
20O	24	19		194470	אל־תתחר במרעים אל־תקנא ברשעים׃
20O	24	20		194480	כי לא־תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃
20O	24	21		194490	ירא־את־יהוה בני ומלך עם־שונים אל־תתערב׃
20O	24	22		194500	כי־פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע׃ ס
20O	24	23		194510	גם־אלה לחכמים הכר־פנים במשפט בל־טוב׃
20O	24	24		194520	אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃
20O	24	25		194530	ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת־טוב׃
20O	24	26		194540	שפתים ישק משיב דברים נכחים׃
20O	24	27		194550	הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ ף
20O	24	28		194560	אל־תהי עד־חנם ברעך והפתית בשפתיך׃
20O	24	29		194570	אל־תאמר כאשר עשה־לי כן אעשה־לו אשיב לאיש כפעלו׃
20O	24	30		194580	על־שדה איש־עצל עברתי ועל־כרם אדם חסר־לב׃
20O	24	31		194590	והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃
20O	24	32		194600	ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃
20O	24	33		194610	מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃
20O	24	34		194620	ובא־מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ ף
20O	25	1		194630	גם־אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך־יהודה׃
20O	25	2		194640	כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר׃
20O	25	3		194650	שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר׃
20O	25	4		194660	הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי׃
20O	25	5		194670	הגו רשע לפני־מלך ויכון בצדק כסאו׃
20O	25	6		194680	אל־תתהדר לפני־מלך ובמקום גדלים אל־תעמד׃
20O	25	7		194690	כי טוב אמר־לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך׃
20O	25	8		194700	אל־תצא לרב מהר פן מה־תעשה באחריתה בהכלים אתך רעך׃
20O	25	9		194710	ריבך ריב את־רעך וסוד אחר אל־תגל׃
20O	25	10		194720	פן־יחסדך שמע ודבתך לא תשוב׃
20O	25	11		194730	תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על־אפניו׃
20O	25	12		194740	נזם זהב וחלי־כתם מוכיח חכם על־אזן שמעת׃
20O	25	13		194750	כצנת־שלג ביום קציר ציר נאמן לשלחיו ונפש אדניו ישיב׃ ף
20O	25	14		194760	נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת־שקר׃
20O	25	15		194770	בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר־גרם׃
20O	25	16		194780	דבש מצאת אכל דיך פן־תשבענו והקאתו׃
20O	25	17		194790	הקר רגלך מבית רעך פן־ישבעך ושנאך׃
20O	25	18		194800	מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר׃
20O	25	19		194810	שן רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה׃
20O	25	20		194820	מעדה בגד ביום קרה חמץ על־נתר ושר בשרים על לב־רע׃ ף
20O	25	21		194830	אם־רעב שנאך האכלהו לחם ואם־צמא השקהו מים׃
20O	25	22		194840	כי גחלים אתה חתה על־ראשו ויהוה ישלם־לך׃
20O	25	23		194850	רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר׃
20O	25	24		194860	טוב שבת על־פנת־גג מאשת [כ= מדונים] [ק= מדינים] ובית חבר׃
20O	25	25		194870	מים קרים על־נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק׃
20O	25	26		194880	מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני־רשע׃
20O	25	27		194890	אכל דבש הרבות לא־טוב וחקר כבדם כבוד׃
20O	25	28		194900	עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו׃
20O	26	1		194910	כשלג בקיץ וכמטר בקציר כן לא־נאוה לכסיל כבוד׃
20O	26	2		194920	כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם [כ= לא] [ק= לו] תבא׃
20O	26	3		194930	שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים׃
20O	26	4		194940	אל־תען כסיל כאולתו פן־תשוה־לו גם־אתה׃
20O	26	5		194950	ענה כסיל כאולתו פן־יהיה חכם בעיניו׃
20O	26	6		194960	מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד־כסיל׃
20O	26	7		194970	דליו שקימ* מפסח ומשל בפי כסילים׃
20O	26	8		194980	כצרור אבן במרגמה כן־נותן לכסיל כבוד׃
20O	26	9		194990	חוח עלה ביד־שכור ומשל בפי כסילים׃
20O	26	10		195000	רב מחולל־כל ושכר כסיל ושכר עברים׃
20O	26	11		195010	ככלב שב על־קאו כסיל שונה באולתו׃
20O	26	12		195020	ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו׃
20O	26	13		195030	אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות׃
20O	26	14		195040	הדלת תסוב על־צירה ועצל על־מטתו׃
20O	26	15		195050	טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל־פיו׃
20O	26	16		195060	חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם׃
20O	26	17		195070	מחזיק באזני־כלב עבר מתעבר על־ריב לא־לו׃
20O	26	18		195080	כמתלהלה הירה זקים חצים ומות׃
20O	26	19		195090	כן־איש רמה את־רעהו ואמר הלא־משחק אני׃
20O	26	20		195100	באפס עצים תכבה־אש ובאין נרגן ישתק מדון׃
20O	26	21		195110	פחם לגחלים ועצים לאש ואיש [כ= מדונים] [ק= מדינים] לחרחר־ריב׃ ף
20O	26	22		195120	דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי־בטן׃
20O	26	23		195130	כסף סיגים מצפה על־חרש שפתים דלקים ולב־רע׃
20O	26	24		195140	[כ= בשפתו] [ק= בשפתיו] ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה׃
20O	26	25		195150	כי־יחןן קולו* אל־תאמן־בו כי שבע תועבות בלבו׃
20O	26	26		195160	תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל׃
20O	26	27		195170	כרה־שחת בה יפל וגלל אבן אליו תשוב׃
20O	26	28		195180	לשון־שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה׃
20O	27	1		195190	אל־תתהלל ביום מחר כי לא־תדע מה־ילד יום׃
20O	27	2		195200	יהללך זר ולא־פיך נכרי ואל־שפתיך׃
20O	27	3		195210	כבד־אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם׃
20O	27	4		195220	אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה׃
20O	27	5		195230	טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת׃
20O	27	6		195240	נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא׃
20O	27	7		195250	נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל־מר מתוק׃
20O	27	8		195260	כצפור נודדת מן־קנה כן־איש נודד ממקומו׃
20O	27	9		195270	שמן וקטרת ישמח־לב ומתק רעהו מעצת־נפש׃
20O	27	10		195280	רעך [כ= ורעה] [ק= ורע] אביך אל־תעזב ובית אחיך אל־תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק׃
20O	27	11		195290	חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר׃
20O	27	12		195300	ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו׃
20O	27	13		195310	קח־בגדו כי־ערב זר ובעד נכריה חבלהו׃
20O	27	14		195320	מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו׃
20O	27	15		195330	דלף טורד ביום סגריר ואשת [כ= מדונים] [ק= מדינים] נשתוה׃
20O	27	16		195340	צפניה צפן־רוח ושמן ימינו יקרא׃
20O	27	17		195350	ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני־רעהו׃
20O	27	18		195360	נצר תאנה יאכל פריה ושמר* אדניו יכבד׃
20O	27	19		195370	כמים הפנים לפנים כן לב־האדם לאדם׃
20O	27	20		195380	שאול [כ= ואבדה] [ק= ואבדו] לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה׃
20O	27	21		195390	מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו׃
20O	27	22		195400	אם תכתוש־את־האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא־תסור מעליו אולתו׃ ף
20O	27	23		195410	ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים׃
20O	27	24		195420	כי לא לעולם חסן ואם־נזר לדור [כ= דור] [ק= ודור]׃
20O	27	25		195430	גלה חציר ונראה־דשא ונאספו עשבות הרים׃
20O	27	26		195440	כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים׃
20O	27	27		195450	ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך׃
20O	28	1		195460	נסו ואין־רדף רשע וצדיקים ככפיר יבטח׃
20O	28	2		195470	בפשע ארץ רבים שריה ובאדם מבין ידע כן יאריך׃
20O	28	3		195480	גבר רש ועשק דלים מטר סחף ואין לחם׃
20O	28	4		195490	עזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יתגרו בם׃ ף
20O	28	5		195500	אנשי־רע לא־יבינו משפט ומבקשי יהוה יבינו כל׃
20O	28	6		195510	טוב־רש הולך בתמו מעקש דרכים והוא עשיר׃
20O	28	7		195520	נוצר תורה בן מבין ורעה זוללים יכלים אביו׃
20O	28	8		195530	מרבה הונו* בנשך [כ= ובתרבית] [ק= ותרבית] לחוןן דלים יקבצנו׃
20O	28	9		195540	מסיר אזנו משמע תורה גם־תפלתו תועבה׃
20O	28	10		195550	משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא־יפול ותמימים ינחלו־טוב׃
20O	28	11		195560	חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו׃
20O	28	12		195570	בעלץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחפש אדם׃
20O	28	13		195580	מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועזב ירחם׃
20O	28	14		195590	אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה׃
20O	28	15		195600	ארי־נהם ודב שוקק משל רשע על עם־דל׃
20O	28	16		195610	נגיד חסר תבונות ורב מעשקות [כ= שנאי] [ק= שנא] בצע יאריך ימים׃ ף
20O	28	17		195620	אדם עשק בדם־נפש עד־בור ינוס אל־יתמכו־בו׃
20O	28	18		195630	הולך תמים יושע ונעקש דרכים יפול באחת׃
20O	28	19		195640	עבד אדמתו ישבע־לחם ומרדף רקים ישבע־ריש׃
20O	28	20		195650	איש אמונות רב־ברכות ואץ להעשיר לא ינקה׃
20O	28	21		195660	הכר־פנים לא־טוב ועל־פת־לחם יפשע־גבר׃
20O	28	22		195670	נבהל להון איש רע עין ולא־ידע כי־חסר יבאנו׃
20O	28	23		195680	מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון׃
20O	28	24		195690	גוזל אביו ואמו ואמר אין־פשע חבר הוא לאיש משחית׃
20O	28	25		195700	רחב־נפש יגרה מדון ובוטח על־יהוה ידשן׃
20O	28	26		195710	בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא ימלט׃
20O	28	27		195720	נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב־מארות׃
20O	28	28		195730	בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים׃
20O	29	1		195740	איש תוכחות מקשה־ערף פתע ישבר ואין מרפא׃
20O	29	2		195750	ברבות צדיקים ישמח העם ובמשל רשע יאנח עם׃
20O	29	3		195760	איש־אהב חכמה ישמח אביו ורעה זונות יאבד־הון׃
20O	29	4		195770	מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה׃
20O	29	5		195780	גבר מחליק על־רעהו רשת פורש על־פעמיו׃
20O	29	6		195790	בפשע איש רע מוקש וצדיק ירון ושמח׃
20O	29	7		195800	ידע צדיק דין דלים רשע לא־יבין דעת׃
20O	29	8		195810	אנשי לצון יפיחו קריה וחכמים ישיבו אף׃
20O	29	9		195820	איש־חכם נשפט את־איש אויל ורגז ושחק ואין נחת׃
20O	29	10		195830	אנשי דמים ישנאו־תם וישרים יבקשו נפשו׃
20O	29	11		195840	כל־רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה׃
20O	29	12		195850	משל מקשיב על־דבר־שקר כל־משרתיו רשעים׃
20O	29	13		195860	רש ואיש תככים נפגשו מאיר־עיני שניהם יהוה׃
20O	29	14		195870	מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון׃
20O	29	15		195880	שבט ותוכחת יתן חכמה ונער משלח מביש אמו׃
20O	29	16		195890	ברבות רשעים ירבה־פשע וצדיקים במפלתם יראו׃
20O	29	17		195900	יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך׃ ף
20O	29	18		195910	באין חזון יפרע עם ושמר תורה אשרהו׃
20O	29	19		195920	בדברים לא־יוסר עבד כי־יבין ואין מענה׃
20O	29	20		195930	חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו׃
20O	29	21		195940	מפנק מנער עבדו ואחריתו יהיה מנון׃
20O	29	22		195950	איש־אף יגרה מדון ובעל חמה רב־פשע׃
20O	29	23		195960	גאות אדם תשפילנו ושפל־רוח יתמך כבוד׃
20O	29	24		195970	חולק עם־גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד׃
20O	29	25		195980	חרדת אדם יתן מוקש ובוטח ביהוה ישגב׃
20O	29	26		195990	רבים מבקשים פני־מושל ומיהוה משפט־איש׃
20O	29	27		196000	תועבת צדיקים איש עול ותועבת רשע ישר־דרך׃ ף
20O	30	1		196010	דברי אגור בן־יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל׃
20O	30	2		196020	כי בער אנכי מאיש ולא־בינת אדם לי׃
20O	30	3		196030	ולא־למדתי חכמה ודעת קדשים אדע׃
20O	30	4		196040	מי עלה־שמים וירד מי אסף־רוח בחפניו מי צרר־מים בשמלה מי הקים כל־אפסי־ארץ מה־שמו ומה־שם־בנו כי תדע׃
20O	30	5		196050	כל־אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו׃
20O	30	6		196060	אל־תוסף על־דבריו פן־יוכיח בך ונכזבת׃ ף
20O	30	7		196070	שתים שאלתי מאתך אל־תמנע ממני בטרם אמות׃
20O	30	8		196080	שוא ודבר־כזב הרחק ממני ראש ועשר אל־תתן־לי הטריפני לחם חקי׃
20O	30	9		196090	פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי יהוה ופן־אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי׃ ף
20O	30	10		196100	אל־תלשן עבד אל־[כ= אדנו] [ק= אדניו] פן־יקללך ואשמת׃
20O	30	11		196110	דור אביו יקלל ואת־אמו לא יברך׃
20O	30	12		196120	דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ׃
20O	30	13		196130	דור מה־רמו עיניו ועפעפיו ינשאו׃
20O	30	14		196140	דור חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו* לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם׃ ף
20O	30	15		196150	לעלוקה שתי בנות הב הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא־אמרו הון׃
20O	30	16		196160	שאול ועצר רחם ארץ לא־שבעה מים ואש לא־אמרה הון׃
20O	30	17		196170	עין תלעג לאב ותבוז ליקהת־אם יקרוה ערבי־נחל ויאכלוה בני־נשר׃ ף
20O	30	18		196180	שלשה המה נפלאו ממני* [כ= וארבע] [ק= וארבעה] לא ידעתים׃
20O	30	19		196190	דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך־אניה בלב־ים ודרך גבר בעלמה׃
20O	30	20		196200	כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא־פעלתי און׃ ף
20O	30	21		196210	תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא־תוכל שאת׃
20O	30	22		196220	תחת־עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע־לחם׃
20O	30	23		196230	תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי־תירש גברתה׃ ף
20O	30	24		196240	ארבעה הם קטני־ארץ והמה חכמים מחכמים׃
20O	30	25		196250	הנמלים עם לא־עז ויכינו בקיץ לחםם׃
20O	30	26		196260	שפנים עם לא־עצום וישימו בסלע ביתם׃
20O	30	27		196270	מלך אין לארבה ויצא חץץ כלו׃
20O	30	28		196280	שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך׃ ף
20O	30	29		196290	שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת׃
20O	30	30		196300	ליש גבור בבהמה ולא־ישוב מפני־כל׃
20O	30	31		196310	זרזיר מתנים או־תיש ומלך אלקום עמו׃
20O	30	32		196320	אם־נבלת בהתנשא ואם־זמות יד לפה׃
20O	30	33		196330	כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ־אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב׃ ף
20O	31	1		196340	דברי למואל מלך משא אשר־יסרתו אמו׃
20O	31	2		196350	מה־ברי ומה־בר־בטני ומה בר־נדרי׃
20O	31	3		196360	אל־תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃
20O	31	4		196370	אל למלכים למואל אל למלכים שתו־יין ולרוזנים [כ= או] [ק= אי] שכר׃
20O	31	5		196380	פן־ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל־בני־עני׃
20O	31	6		196390	תנו־שכר לאובד ויין למרי נפש׃
20O	31	7		196400	ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר־עוד׃
20O	31	8		196410	פתח־פיך לאלם אל־דין כל־בני חלוף׃
20O	31	9		196420	פתח־פיך שפט־צדק ודין עני ואביון׃ ף
20O	31	10		196430	אשת־חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃
20O	31	11		196440	בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃
20O	31	12		196450	גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה׃
20O	31	13		196460	דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃
20O	31	14		196470	היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃
20O	31	15		196480	ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃
20O	31	16		196490	זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה [כ= נטע] [ק= נטעה] כרם׃
20O	31	17		196500	חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃
20O	31	18		196510	טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה [כ= בליל] [ק= בלילה] נרה׃
20O	31	19		196520	ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃
20O	31	20		196530	כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃
20O	31	21		196540	לא־תירא לביתה משלג כי כל־ביתה לבש שנים׃
20O	31	22		196550	מרבדים עשתה־לה שש וארגמן לבושה׃
20O	31	23		196560	נודע בשערים בעלה בשבתו עם־זקני־ארץ׃
20O	31	24		196570	סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃
20O	31	25		196580	עז־והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃
20O	31	26		196590	פיה פתחה בחכמה ותורת־חסד על־לשונה׃
20O	31	27		196600	צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃
20O	31	28		196610	קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃
20O	31	29		196620	רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה׃
20O	31	30		196630	שקר החן והבל היפי אשה יראת־יהוה היא תתהלל׃
20O	31	31		196640	תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃
21O	1	1		198670	דברי קהלת בן־דוד מלך בירושלם׃
21O	1	2		198680	הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃
21O	1	3		198690	מה־יתרון לאדם בכל־עמלו שיעמל תחת השמש׃
21O	1	4		198700	דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃
21O	1	5		198710	וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם׃
21O	1	6		198720	הולך אל־דרום וסובב אל־צפון סובב סבב הולך הרוח ועל־סביבתיו שב הרוח׃
21O	1	7		198730	כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃
21O	1	8		198740	כל־הדברים יגעים לא־יוכל איש לדבר לא־תשבע עין לראות ולא־תמלא אזן משמע׃
21O	1	9		198750	מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה* הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש׃
21O	1	10		198760	יש דבר שיאמר ראה־זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃
21O	1	11		198770	אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא־יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ ף
21O	1	12		198780	אני קהלת הייתי מלך על־ישראל בירושלם׃
21O	1	13		198790	ונתתי את־לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל־אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃
21O	1	14		198800	ראיתי את־כל־המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃
21O	1	15		198810	מעות לא־יוכל לתקן וחסרון לא־יוכל להמנות׃
21O	1	16		198820	דברתי אני עם־לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל־אשר־היה לפני על־ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃
21O	1	17		198830	ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח׃
21O	1	18		198840	כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃
21O	2	1		198850	אמרתי אני בלבי לכה־נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם־הוא הבל׃
21O	2	2		198860	לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה־זה עשה׃
21O	2	3		198870	תרתי בלבי למשוך ביין את־בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר־אראה אי־זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם׃
21O	2	4		198880	הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃
21O	2	5		198890	עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל־פרי׃
21O	2	6		198900	עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים׃
21O	2	7		198910	קניתי עבדים ושפחות ובני־בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם׃
21O	2	8		198920	כנסתי לי גם־כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות׃
21O	2	9		198930	וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי׃
21O	2	10		198940	וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא־מנעתי את־לבי מכל־שמחה כי־לבי שמח מכל־עמלי וזה־היה חלקי מכל־עמלי׃
21O	2	11		198950	ופניתי אני בכל־מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃
21O	2	12		198960	ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר־כבר עשוהו׃
21O	2	13		198970	וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן־הסכלות כיתרון האור מן־החשך׃
21O	2	14		198980	החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם־אני שמקרה אחד יקרה את־כלם׃
21O	2	15		198990	ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם־אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם־זה הבל׃
21O	2	16		199000	כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל׃
21O	2	17		199010	ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח׃
21O	2	18		199020	ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי׃
21O	2	19		199030	ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל־עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם־זה הבל׃
21O	2	20		199040	וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש׃
21O	2	21		199050	כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה׃
21O	2	22		199060	כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש׃
21O	2	23		199070	כי כל־ימיו מכאבים וכעס ענינו גם־בלילה לא־שכב לבו גם־זה הבל הוא׃
21O	2	24		199080	אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃
21O	2	25		199090	כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני׃
21O	2	26		199100	כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח׃
21O	3	1		199110	לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים׃ ס
21O	3	2		199120	עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃
21O	3	3		199130	עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃
21O	3	4		199140	עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃
21O	3	5		199150	עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃
21O	3	6		199160	עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃
21O	3	7		199170	עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃
21O	3	8		199180	עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ ס
21O	3	9		199190	מה־יתרון העושה באשר הוא עמל׃
21O	3	10		199200	ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃
21O	3	11		199210	את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף׃
21O	3	12		199220	ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו׃
21O	3	13		199230	וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃
21O	3	14		199240	ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃
21O	3	15		199250	מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף׃
21O	3	16		199260	ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃
21O	3	17		199270	אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם׃
21O	3	18		199280	אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם׃
21O	3	19		199290	כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃
21O	3	20		199300	הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר׃
21O	3	21		199310	מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃
21O	3	22		199320	וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃
21O	4	1		199330	ושבתי אני ואראה את־כל־העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם׃
21O	4	2		199340	ושבח אני את־המתים שכבר מתו מן־החיים אשר המה חיים עדנה׃
21O	4	3		199350	וטוב משניהם את אשר־עדן לא היה אשר לא־ראה את־המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש׃
21O	4	4		199360	וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח׃
21O	4	5		199370	הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו׃
21O	4	6		199380	טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח׃
21O	4	7		199390	ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש׃
21O	4	8		199400	יש אחד ואין שני גם בן ואח אין־לו ואין קץ לכל־עמלו גם־[כ= עיניו] [ק= עינו] לא־תשבע עשר ולמי אני עמל ומחסר את־נפשי מטובה גם־זה הבל וענין רע הוא׃
21O	4	9		199410	טובים השנים מן־האחד אשר יש־להם שכר טוב בעמלם׃
21O	4	10		199420	כי אם־יפלו האחד יקים את־חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו׃
21O	4	11		199430	גם אם־ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם׃
21O	4	12		199440	ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק׃
21O	4	13		199450	טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא־ידע להזהר עוד׃
21O	4	14		199460	כי־מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש׃
21O	4	15		199470	ראיתי את־כל־החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו׃
21O	4	16		199480	אין־קץ לכל־העם לכל אשר־היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו־בו כי־גם־זה הבל ורעיון רוח׃
21O	4	17		199490	שמר [כ= רגליך] [ק= רגלך] כאשר תלך אל־בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי־אינם יודעים לעשות רע׃
21O	5	1		199500	אל־תבהל על־פיך ולבך אל־ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על־הארץ על־כנ* יהיו דבריך מעטים׃
21O	5	2		199510	כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים׃
21O	5	3		199520	כאשר תדר נדר לאלהים אל־תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר־תדר שלם׃
21O	5	4		199530	טוב אשר לא־תדר משתדור ולא תשלם׃
21O	5	5		199540	אל־תתן את־פיך לחטיא את־בשרך ואל־תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על־קולך וחבל את־מעשה ידיך׃
21O	5	6		199550	כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את־האלהים ירא׃
21O	5	7		199560	אם־עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל־תתמה על־החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם׃
21O	5	8		199570	ויתרון ארץ בכל [כ= היא] [ק= הוא] מלך לשדה נעבד׃
21O	5	9		199580	אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל׃
21O	5	10		199590	ברבות הטובה רבו אוכליה ומה־כשרון לבעליה כי אם־[כ= ראית] [ק= ראות] עיניו׃
21O	5	11		199600	מתוקה שנת העבד אם־מעט ואם־הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃
21O	5	12		199610	יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו׃
21O	5	13		199620	ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃
21O	5	14		199630	כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא־ישא בעמלו שילך בידו׃
21O	5	15		199640	וגם־זה רעה חולה כל־עמת שבא כן ילך ומה־יתרון לו שיעמל לרוח׃
21O	5	16		199650	גם כל־ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃
21O	5	17		199660	הנה אשר־ראיתי אני טוב אשר־יפה לאכול־ולשתות ולראות טובה בכל־עמלו שיעמל תחת־השמש מספר ימי־[כ= חיו] [ק= חייו*] אשר־נתן־לו האלהים כי־הוא חלקו׃
21O	5	18		199670	גם כל־האדם אשר נתן־לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את־חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃
21O	5	19		199680	כי לא הרבה יזכר את־ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃
21O	6	1		199690	יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על־האדם׃
21O	6	2		199700	איש אשר יתן־לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר־יתאוה ולא־ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא׃
21O	6	3		199710	אם־יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי־שניו ונפשו לא־תשבע מן־הטובה וגם־קבורה לא־היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל׃
21O	6	4		199720	כי־בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה׃
21O	6	5		199730	גם־שמש לא־ראה ולא ידע נחת לזה מזה׃
21O	6	6		199740	ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל־מקום אחד הכל הולך׃
21O	6	7		199750	כל־עמל האדם לפיהו וגם־הנפש לא תמלא׃
21O	6	8		199760	כי מה־יותר לחכם מן־הכסיל מה־לעני יודע להלך נגד החיים׃
21O	6	9		199770	טוב מראה עינים מהלך־נפש גם־זה הבל ורעות רוח׃
21O	6	10		199780	מה־שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם [כ= שהתקיף] [ק= שתקיף] ממנו׃
21O	6	11		199790	כי יש־דברים הרבה מרבים הבל מה־יתר לאדם׃
21O	6	12		199800	כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי־יגיד לאדם מה־יהיה אחריו תחת השמש׃
21O	7	1		199810	טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו׃
21O	7	2		199820	טוב ללכת אל־בית־אבל מלכת אל־בית משתה באשר הוא סוף כל־האדם והחי יתן אל־לבו׃
21O	7	3		199830	טוב כעס משחק כי־ברע פנים ייטב לב׃
21O	7	4		199840	לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה׃
21O	7	5		199850	טוב לשמע גערת חכם מאיש שמע שיר כסילים׃
21O	7	6		199860	כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל וגם־זה הבל׃
21O	7	7		199870	כי העשק יהולל חכם ויאבד את־לב מתנה׃
21O	7	8		199880	טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך־רוח מגבה־רוח׃
21O	7	9		199890	אל־תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח׃
21O	7	10		199900	אל־תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על־זה׃
21O	7	11		199910	טובה חכמה עם־נחלה ויתר לראי השמש׃
21O	7	12		199920	כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה׃
21O	7	13		199930	ראה את־מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו׃
21O	7	14		199940	ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את־זה לעמת־זה עשה האלהים על־דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה׃
21O	7	15		199950	את־הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו׃
21O	7	16		199960	אל־תהי צדיק הרבה ואל־תתחכם יותר למה תשוםם׃
21O	7	17		199970	אל־תרשע הרבה ואל־תהי סכל למה תמות בלא עתך׃
21O	7	18		199980	טוב אשר תאחז בזה וגם־מזה אל־תנח את־ידך כי־ירא אלהים יצא את־כלם׃
21O	7	19		199990	החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר׃
21O	7	20		200000	כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה־טוב ולא יחטא׃
21O	7	21		200010	גם לכל־הדברים אשר ידברו אל־תתן לבך אשר לא־תשמע את־עבדך מקללך׃
21O	7	22		200020	כי גם־פעמים רבות ידע לבך אשר גם־[כ= את] [ק= אתה] קללת אחרים׃
21O	7	23		200030	כל־זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני׃
21O	7	24		200040	רחוק מה־שהיה ועמק עמק מי ימצאנו׃
21O	7	25		200050	סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות׃
21O	7	26		200060	ומוצא אני מר ממות את־האשה אשר־היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה׃
21O	7	27		200070	ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון׃
21O	7	28		200080	אשר עוד־בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל־אלה לא מצאתי׃
21O	7	29		200090	לבד ראה־זה מצאתי אשר עשה האלהים את־האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים׃
21O	8	1		200100	מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא׃
21O	8	2		200110	אני פי־מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים׃
21O	8	3		200120	אל־תבהל מפניו תלך אל־תעמד בדבר רע כי כל־אשר יחפץ יעשה׃
21O	8	4		200130	באשר דבר־מלך שלטון ומי יאמר־לו מה־תעשה׃
21O	8	5		200140	שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם׃
21O	8	6		200150	כי לכל־חפץ יש עת ומשפט כי־רעת האדם רבה עליו׃
21O	8	7		200160	כי־איננו ידע מה־שיהיה כי כאשר יהיה מי יגיד לו׃
21O	8	8		200170	אין אדם שליט ברוח לכלוא את־הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא־ימלט רשע את־בעליו׃
21O	8	9		200180	את־כל־זה ראיתי ונתון את־לבי לכל־מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׃
21O	8	10		200190	ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן־עשו גם־זה הבל׃
21O	8	11		200200	אשר אין־נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על־כן מלא לב בני־האדם בהם לעשות רע׃
21O	8	12		200210	אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו כי גם־יודע אני אשר יהיה־טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו׃
21O	8	13		200220	וטוב לא־יהיה לרשע ולא־יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים׃
21O	8	14		200230	יש־הבל אשר נעשה על־הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם־זה הבל׃
21O	8	15		200240	ושבחתי אני את־השמחה אשר אין־טוב לאדם תחת השמש כי אם־לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר־נתן־לו האלהים תחת השמש׃
21O	8	16		200250	כאשר נתתי את־לבי לדעת חכמה ולראות את־הענין אשר נעשה על־הארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה׃
21O	8	17		200260	וראיתי את־כל־מעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את־המעשה אשר נעשה תחת־השמש בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם־יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא׃
21O	9	1		200270	כי את־כל־זה נתתי אל־לבי ולבור את־כל־זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם־אהבה גם־שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם׃
21O	9	2		200280	הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא׃
21O	9	3		200290	זה רע בכל אשר־נעשה תחת השמש כי־מקרה אחד לכל וגם לב בני־האדם מלא־רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל־המתים׃
21O	9	4		200300	כי־מי אשר [כ= יבחר] [ק= יחבר] אל כל־החיים יש בטחון כי־לכלב חי הוא טוב מן־האריה המת׃
21O	9	5		200310	כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם׃
21O	9	6		200320	גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש׃
21O	9	7		200330	לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב־טוב יינך כי כבר רצה האלהים את־מעשיך׃
21O	9	8		200340	בכל־עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על־ראשך אל־יחסר׃
21O	9	9		200350	ראה חיים עם־אשה אשר־אהבת כל־ימי חיי הבלך אשר נתן־לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר־אתה עמל תחת השמש׃
21O	9	10		200360	כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה׃ ס
21O	9	11		200370	שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם׃
21O	9	12		200380	כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃
21O	9	13		200390	גם־זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי׃
21O	9	14		200400	עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא־אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים׃
21O	9	15		200410	ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא׃
21O	9	16		200420	ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים׃
21O	9	17		200430	דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים׃
21O	9	18		200440	טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה׃
21O	10	1		200450	זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט׃
21O	10	2		200460	לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׃
21O	10	3		200470	וגם־בדרך [כ= כשהסכל] [ק= כשסכל] הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא׃
21O	10	4		200480	אם־רוח המושל תעלה עליך מקומך אל־תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים׃
21O	10	5		200490	יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיצא מלפני השליט׃
21O	10	6		200500	נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו׃
21O	10	7		200510	ראיתי עבדים על־סוסים ושרים הלכים כעבדים על־הארץ׃
21O	10	8		200520	חפר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש׃
21O	10	9		200530	מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם׃
21O	10	10		200540	אם־קהה הברזל והוא לא־פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר* חכמה׃
21O	10	11		200550	אם־ישך הנחש בלוא־לחש ואין יתרון לבעל הלשון׃
21O	10	12		200560	דברי פי־חכם חן ושפתות כסיל תבלענו׃
21O	10	13		200570	תחלת דברי־פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה׃
21O	10	14		200580	והסכל ירבה דברים לא־ידע האדם מה־שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו׃
21O	10	15		200590	עמל הכסילים תיגענו אשר לא־ידע ללכת אל־עיר׃
21O	10	16		200600	אי־לך ארץ שמלךך נער ושריך בבקר יאכלו׃
21O	10	17		200610	אשריך ארץ שמלךך בן־חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי׃
21O	10	18		200620	בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית׃
21O	10	19		200630	לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את־הכל׃
21O	10	20		200640	גם במדעך מלך אל־תקלל ובחדרי משכבך אל־תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את־הקול ובעל [כ= הכנפים] [ק= כנפים] יגיד דבר׃
21O	11	1		200650	שלח לחמך על־פני המים כי־ברב הימים תמצאנו׃
21O	11	2		200660	תן־חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה־יהיה רעה על־הארץ׃
21O	11	3		200670	אם־ימלאו העבים גשם על־הארץ יריקו ואם־יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא׃
21O	11	4		200680	שמר רוח לא יזרע וראה בעבים לא יקצור׃
21O	11	5		200690	כאשר אינך יודע מה־דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את־מעשה האלהים אשר יעשה את־הכל׃
21O	11	6		200700	בבקר זרע את־זרעך ולערב אל־תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או־זה ואם־שניהם כאחד טובים׃
21O	11	7		200710	ומתוק האור וטוב לעינים לראות את־השמש׃
21O	11	8		200720	כי אם־שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את־ימי החשך כי־הרבה יהיו כל־שבא הבל׃
21O	11	9		200730	שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על־כל־אלה יביאך האלהים במשפט׃
21O	11	10		200740	והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי־הילדות והשחרות הבל׃
21O	12	1		200750	וזכר את־בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא־יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין־לי בהם חפץ׃
21O	12	2		200760	עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃
21O	12	3		200770	ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃
21O	12	4		200780	וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל־בנות השיר׃
21O	12	5		200790	גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃
21O	12	6		200800	עד אשר לא־[כ= ירחק] [ק= ירתק] חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור׃
21O	12	7		200810	וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה׃
21O	12	8		200820	הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃
21O	12	9		200830	ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה׃
21O	12	10		200840	בקש קהלת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת׃
21O	12	11		200850	דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד׃
21O	12	12		200860	ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר׃
21O	12	13		200870	סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם׃
21O	12	14		200880	כי את־כל־מעשה האלהים יבא במשפט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע׃
22O	1	1		197500	שיר השירים אשר לשלמה׃
22O	1	2		197510	ישקני מנשיקות פיהו כי־טובים דדיך מיין׃
22O	1	3		197520	לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על־כן עלמות אהבוך׃
22O	1	4		197530	משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך׃ ס
22O	1	5		197540	שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה׃
22O	1	6		197550	אל־תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו־בי שמני נטרה את־הכרמים כרמי שלי לא נטרתי׃
22O	1	7		197560	הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך׃
22O	1	8		197570	אם־לא תדעי לך היפה בנשים צאי־לך בעקבי הצאן ורעי את־גדיתיך על משכנות הרעים׃ ס
22O	1	9		197580	לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי׃
22O	1	10		197590	נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים׃
22O	1	11		197600	תורי זהב נעשה־לך עם נקדות הכסף׃
22O	1	12		197610	עד־שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו׃
22O	1	13		197620	צרור המר דודי לי בין שדי ילין׃
22O	1	14		197630	אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי׃ ס
22O	1	15		197640	הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים׃
22O	1	16		197650	הנך יפה דודי אף נעים אף־ערשנו רעננה׃
22O	1	17		197660	קרות בתינו ארזים [כ= רחיטנו] [ק= רהיטנו] ברותים׃
22O	2	1		197670	אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃
22O	2	2		197680	כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃
22O	2	3		197690	כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃
22O	2	4		197700	הביאני אל־בית היין ודגלו עלי אהבה׃
22O	2	5		197710	סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי־חולת אהבה אני׃
22O	2	6		197720	שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃
22O	2	7		197730	השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס
22O	2	8		197740	קול דודי הנה־זה בא מדלג על־ההרים מקפץ על־הגבעות׃
22O	2	9		197750	דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה־זה עומד אחר כתלנו משגיח מן־החלנות מציץ מן־החרכים׃
22O	2	10		197760	ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי־לך׃
22O	2	11		197770	כי־הנה [כ= הסתו] [ק= הסתיו] עבר הגשם חלף הלך לו׃
22O	2	12		197780	הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃
22O	2	13		197790	התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי [כ= לכי] [ק= לך] רעיתי יפתי ולכי־לך׃ ס
22O	2	14		197800	יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את־מראיך השמיעיני את־קולך כי־קולך ערב ומראיך נאוה׃ ס
22O	2	15		197810	אחזו־לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃
22O	2	16		197820	דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃
22O	2	17		197830	עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה־לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר׃ ס
22O	3	1		197840	על־משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃
22O	3	2		197850	אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃
22O	3	3		197860	מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם׃
22O	3	4		197870	כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד־שהביאתיו אל־בית אמי ואל־חדר הורתי׃
22O	3	5		197880	השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס
22O	3	6		197890	מי זאת עלה מן־המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל׃
22O	3	7		197900	הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל׃
22O	3	8		197910	כלמ* אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על־ירכו מפחד בלילות׃ ס
22O	3	9		197920	אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון׃
22O	3	10		197930	עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם׃
22O	3	11		197940	צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה־לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו׃ ס
22O	4	1		197950	הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד׃
22O	4	2		197960	שניך כעדר הקצובות שעלו מן־הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃
22O	4	3		197970	כחוט השני שפתתיך ומדבריך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃
22O	4	4		197980	כמגדל* דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים׃
22O	4	5		197990	שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים׃
22O	4	6		198000	עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל־הר המור ואל־גבעת הלבונה׃
22O	4	7		198010	כלך יפה רעיתי ומום אין בך׃ ס
22O	4	8		198020	אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים׃
22O	4	9		198030	לבבתני אחתי כלה לבבתיני [כ= באחד] [ק= באחת] מעיניך באחד ענק מצורניך׃
22O	4	10		198040	מה־יפו דדיך אחתי כלה מה־טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל־בשמים׃
22O	4	11		198050	נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון׃ ס
22O	4	12		198060	גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום׃
22O	4	13		198070	שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם־נרדים׃
22O	4	14		198080	נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל־עצי לבונה מר ואהלות עם כל־ראשי בשמים׃
22O	4	15		198090	מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן־לבנון׃
22O	4	16		198100	עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו׃
22O	5	1		198110	באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם־בשמי אכלתי יערי עם־דבשי שתיתי ייני עם־חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים׃ ס
22O	5	2		198120	אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא־טל קוצותי רסיסי לילה׃
22O	5	3		198130	פשטתי את־כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את־רגלי איככה אטנפם׃
22O	5	4		198140	דודי שלח ידו מן־החר ומעי המו עליו׃
22O	5	5		198150	קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו־מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול׃
22O	5	6		198160	פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׃
22O	5	7		198170	מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את־רדידי מעלי שמרי החמות׃
22O	5	8		198180	השבעתי אתכם בנות ירושלם אם־תמצאו את־דודי מה־תגידו לו שחולת אהבה אני׃
22O	5	9		198190	מה־דודך מדוד היפה בנשים מה־דודך מדוד שככה השבעתנו׃
22O	5	10		198200	דודי צח ואדום דגול מרבבה׃
22O	5	11		198210	ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב׃
22O	5	12		198220	עיניו כיונים על־אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על־מלאת׃
22O	5	13		198230	לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר׃
22O	5	14		198240	ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים׃
22O	5	15		198250	שוקיו עמודי שש מיסדים על־אדני־פז מראהו כלבנון בחור כארזים׃
22O	5	16		198260	חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם׃
22O	6	1		198270	אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך׃
22O	6	2		198280	דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים׃
22O	6	3		198290	אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים׃ ס
22O	6	4		198300	יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות׃
22O	6	5		198310	הסבי עיניך מנגדי שהמ* הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן־הגלעד׃
22O	6	6		198320	שניך כעדר הרחלים שעלו מן־הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם׃
22O	6	7		198330	כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך׃
22O	6	8		198340	ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר׃
22O	6	9		198350	אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה׃ ס
22O	6	10		198360	מי־זאת הנשקפה כמו־שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות׃ ס
22O	6	11		198370	אל־גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים׃
22O	6	12		198380	לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי־נדיב׃
22O	7	1		198390	שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה־בך מה־תחזו בשולמית כמחלת המחנים׃
22O	7	2		198400	מה־יפו פעמיך בנעלים בת־נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן׃
22O	7	3		198410	שררך אגן הסהר אל־יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים׃
22O	7	4		198420	שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה׃
22O	7	5		198430	צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על־שער בת־רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק׃
22O	7	6		198440	ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים׃
22O	7	7		198450	מה־יפית ומה־נעמת אהבה בתענוגים׃
22O	7	8		198460	זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות׃
22O	7	9		198470	אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו־נא שדיך כאשכלות הגפן וריח* אפך כתפוחים׃
22O	7	10		198480	וחךך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים׃
22O	7	11		198490	אני לדודי ועלי תשוקתו׃ ס
22O	7	12		198500	לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים׃
22O	7	13		198510	נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את־דדי לך׃
22O	7	14		198520	הדודאים נתנו־ריח ועל־פתחינו כל־מגדים חדשים גם־ישנים דודי צפנתי לך׃
22O	8	1		198530	מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא־יבוזו לי׃
22O	8	2		198540	אנהגך אביאך אל־בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני׃
22O	8	3		198550	שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני׃
22O	8	4		198560	השבעתי אתכם בנות ירושלם מה־תעירו ומה־תעררו את־האהבה עד שתחפץ׃ ס
22O	8	5		198570	מי זאת עלה מן־המדבר מתרפקת על־דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך׃
22O	8	6		198580	שימני כחותם על־לבך כחותם על־זרועך כי־עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה׃
22O	8	7		198590	מים רבים לא יוכלו לכבות את־האהבה ונהרות לא ישטפוה אם־יתן איש את־כל־הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו׃ ס
22O	8	8		198600	אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה־נעשה לאחתנו ביום שידבר־בה׃
22O	8	9		198610	אם־חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם־דלת היא נצור עליה לוח ארז׃
22O	8	10		198620	אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום׃ ף
22O	8	11		198630	כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את־הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף׃
22O	8	12		198640	כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את־פריו׃
22O	8	13		198650	היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני׃
22O	8	14		198660	ברח דודי ודמה־לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים׃
23O	1	1		101730	חזון ישעיהו בן־אמוץ אשר חזה על־יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃
23O	1	2		101740	שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי׃
23O	1	3		101750	ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבוןן׃
23O	1	4		101760	הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את־יהוה נאצו את־קדוש ישראל נזרו אחור׃
23O	1	5		101770	על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל־ראש לחלי וכל־לבב דוי׃
23O	1	6		101780	מכף־רגל ועד־ראש אין־בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא־זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן׃
23O	1	7		101790	ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃
23O	1	8		101800	ונותרה בת־ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה׃
23O	1	9		101810	לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃ ס
23O	1	10		101820	שמעו דבר־יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה׃
23O	1	11		101830	למה־לי רב־זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי׃
23O	1	12		101840	כי תבאו לראות פני מי־בקש זאת מידכם רמס חצרי׃
23O	1	13		101850	לא תוסיפו הביא מנחת־שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא־אוכל און ועצרה׃
23O	1	14		101860	חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא׃
23O	1	15		101870	ובפרשכם כפיכם אעלים עיני םכם גם כי־תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו׃
23O	1	16		101880	רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע׃
23O	1	17		101890	למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה׃ ס
23O	1	18		101900	לכו־נא ונוכחה יאמר יהוה אם־יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם־יאדימו כתולע כצמר יהיו׃
23O	1	19		101910	אם־תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו׃
23O	1	20		101920	ואם־תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר׃ ס
23O	1	21		101930	איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃
23O	1	22		101940	כספך היה לסיגים סבאך מהול במים׃
23O	1	23		101950	שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא־יבוא אליהם׃ ף
23O	1	24		101960	לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי׃
23O	1	25		101970	ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל־בדיליך׃
23O	1	26		101980	ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי־כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה׃
23O	1	27		101990	ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׃
23O	1	28		102000	ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו׃
23O	1	29		102010	כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם׃
23O	1	30		102020	כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר־מים אין לה׃
23O	1	31		102030	והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה׃ ס
23O	2	1		102040	הדבר אשר חזה ישעיהו בן־אמוץ על־יהודה וירושלם׃
23O	2	2		102050	והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית־יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל־הגוים׃
23O	2	3		102060	והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל־הר־יהוה אל־בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר־יהוה מירושלם׃
23O	2	4		102070	ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא־ישא גוי אל־גוי חרב ולא־ילמדו עוד מלחמה׃ ף
23O	2	5		102080	בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה׃
23O	2	6		102090	כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו׃
23O	2	7		102100	ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו׃
23O	2	8		102110	ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו׃
23O	2	9		102120	וישח אדם וישפל־איש ואל־תשא להם׃
23O	2	10		102130	בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו׃
23O	2	11		102140	עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃ ס
23O	2	12		102150	כי יום ליהוה צבאות על כל־גאה ורם ועל כל־נשא ושפל׃
23O	2	13		102160	ועל כל־ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל־אלוני הבשן׃
23O	2	14		102170	ועל כל־ההרים הרמים ועל כל־הגבעות הנשאות׃
23O	2	15		102180	ועל כל־מגדל גבה ועל כל־חומה בצורה׃
23O	2	16		102190	ועל כל־אניות תרשיש ועל כל־שכיות החמדה׃
23O	2	17		102200	ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃
23O	2	18		102210	והאלילים כליל יחלף׃
23O	2	19		102220	ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃
23O	2	20		102230	ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו־לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים׃
23O	2	21		102240	לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃
23O	2	22		102250	חדלו לכם מן־האדם אשר נשמה באפו כי־במה נחשב הוא׃ ף
23O	3	1		102260	כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען־לחם וכל משען־מים׃
23O	3	2		102270	גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן׃
23O	3	3		102280	שר־חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש׃
23O	3	4		102290	ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו־בם׃
23O	3	5		102300	ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד׃
23O	3	6		102310	כי־יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה־לנו והמכשלה הזאת תחת ידך׃
23O	3	7		102320	ישא ביום ההוא לאמר לא־אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני קצין עם׃
23O	3	8		102330	כי כשלה ירושלם ויהודה נפל כי־לשונם ומעלליהם אל־יהוה למרות עני כבודו׃
23O	3	9		102340	הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי־גמלו להם רעה׃
23O	3	10		102350	אמרו צדיק כי־טוב כי־פרי מעלליהם יאכלו׃
23O	3	11		102360	אוי לרשע רע כי־גמול ידיו יעשה לו׃
23O	3	12		102370	עמי נגשיו מעולל ונשים משלו בו עמי מאשריך מתעים ודרך ארחתיך בלעו׃ ס
23O	3	13		102380	נצב לריב יהוה ועמד לדין עמים׃
23O	3	14		102390	יהוה במשפט יבוא עם־זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם׃
23O	3	15		102400	[כ= מלכם] [ק= מה]־ [ק= לכם] תדכאו עמי ופני עניים תטחנו נאם־אדני יהוה צבאות׃ ס
23O	3	16		102410	ויאמר יהוה יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה [כ= נטוות] [ק= נטויות] גרון ומשקרות עינים הלוך וטףף תלכנה וברגליהם תעכסנה׃
23O	3	17		102420	ושפח אדני קדקד בנות ציון ויהוה פתהן יערה׃ ס
23O	3	18		102430	ביום ההוא יסיר אדני את תפארת העכסים והשביסים והשהרנים׃
23O	3	19		102440	הנטיפות והשירות והרעלות׃
23O	3	20		102450	הפארים והצעדות והקשרים ובתי הנפש והלחשים׃
23O	3	21		102460	הטבעות ונזמי האף׃
23O	3	22		102470	המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים׃
23O	3	23		102480	והגלינים והסדינים והצניפות והרדידים׃
23O	3	24		102490	והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שק כי־תחת יפי׃
23O	3	25		102500	מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה׃
23O	3	26		102510	ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב׃
23O	4	1		102520	והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסף חרפתנו׃ ס
23O	4	2		102530	ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל׃
23O	4	3		102540	והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל־הכתוב לחיים בירושלם׃
23O	4	4		102550	אם רחץ אדני את צאת בנות־ציון ואת־דמי ירושלם ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער׃
23O	4	5		102560	וברא יהוה על כל־מכון הר־ציון ועל־מקראה עןן יוםם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על־כל־כבוד חפה׃
23O	4	6		102570	וסכה תהיה לצל־יוםם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר׃ ף
23O	5	1		102580	אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן־שמן׃
23O	5	2		102590	ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם־יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באשים׃
23O	5	3		102600	ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו־נא ביני ובין כרמי׃
23O	5	4		102610	מה־לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים׃
23O	5	5		102620	ועתה אודיעה־נא אתכם את אשר־אני עשה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס׃
23O	5	6		102630	ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר׃
23O	5	7		102640	כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה׃ ס
23O	5	8		102650	הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ׃
23O	5	9		102660	באזני יהוה צבאות אם־לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב׃
23O	5	10		102670	כי עשרת צמדי־כרם יעשו בת אחת וזרע חמר יעשה איפה׃ ף
23O	5	11		102680	הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם׃
23O	5	12		102690	והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יהוה לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו׃
23O	5	13		102700	לכן גלה עמי מבלי־דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא׃
23O	5	14		102710	לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי־חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה׃
23O	5	15		102720	וישח אדם וישפל־איש ועיני גבהים תשפלנה׃
23O	5	16		102730	ויגבה יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה׃
23O	5	17		102740	ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו׃
23O	5	18		102750	הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׃
23O	5	19		102760	האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה׃ ס
23O	5	20		102770	הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר׃ ס
23O	5	21		102780	הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים׃
23O	5	22		102790	הוי גבורים לשתות יין ואנשי־חיל למסך שכר׃
23O	5	23		102800	מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו׃ ס
23O	5	24		102810	לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו׃
23O	5	25		102820	על־כן חרה אף־יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃
23O	5	26		102830	ונשא־נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא׃
23O	5	27		102840	אין־עיף ואין־כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו׃
23O	5	28		102850	אשר חציו שנונים וכל־קשתתיו דרכות פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה׃
23O	5	29		102860	שאגה לו כלביא [כ= ושאג] [ק= ישאג] ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל׃
23O	5	30		102870	וינהם עליו ביום ההוא כנהמת־ים ונבט לארץ והנה־חשך צר ואור חשך בעריפיה׃ ף
23O	6	1		102880	בשנת־מות המלך עזיהו ואראה את־אדני ישב על־כסא רם ונשא ושוליו מלאים את־ההיכל׃
23O	6	2		102890	שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעוףף׃
23O	6	3		102900	וקרא זה אל־זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל־הארץ כבודו׃
23O	6	4		102910	וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן׃
23O	6	5		102920	ואמר אוי־לי כי־נדמיתי כי איש טמא־שפתים אנכי ובתוך עם־טמא שפתים אנכי יושב כי את־המלך יהוה צבאות ראו עיני׃
23O	6	6		102930	ויעף אלי אחד מן־השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח׃
23O	6	7		102940	ויגע על־פי ויאמר הנה נגע זה על־שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר׃
23O	6	8		102950	ואשמע את־קול אדני אמר את־מי אשלח ומי ילך־לנו ואמר הנני שלחני׃
23O	6	9		102960	ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל־תבינו וראו ראו ואל־תדעו׃
23O	6	10		102970	השמן לב־העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן־יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו׃
23O	6	11		102980	ואמר עד־מתי אדני ויאמר עד אשר אם־שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה׃
23O	6	12		102990	ורחק יהוה את־האדם ורבה העזובה בקרב הארץ׃
23O	6	13		103000	ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה׃ ף
23O	7	1		103010	ויהי בימי אחז בן־יותם בן־עזיהו מלך יהודה עלה רצין מלך־ארם ופקח בן־רמליהו מלך־ישראל ירושלם למלחמה עליה ולא יכל להלחם עליה׃
23O	7	2		103020	ויגד לבית דוד לאמר נחה ארם על־אפרים וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי־יער מפני־רוח׃
23O	7	3		103030	ויאמר יהוה אל־ישעיהו צא־נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל־קצה תעלת הברכה העליונה אל־מסלת שדה כובס׃
23O	7	4		103040	ואמרת אליו השמר והשקט אל־תירא ולבבך אל־ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי־אף רצין וארם ובן־רמליהו׃
23O	7	5		103050	יען כי־יעץ עליך ארם רעה אפרים ובן־רמליהו לאמר׃
23O	7	6		103060	נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן־טבאל׃ ס
23O	7	7		103070	כה אמר אדני יהוה לא תקום ולא תהיה׃
23O	7	8		103080	כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם׃
23O	7	9		103090	וראש אפרים שמרון וראש שמרון בן־רמליהו אם לא תאמינו כי לא תאמנו׃ ס
23O	7	10		103100	ויוסף יהוה דבר אל־אחז לאמר׃
23O	7	11		103110	שאל־לך אות מעם יהוה אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה׃
23O	7	12		103120	ויאמר אחז לא־אשאל ולא־אנסה את־יהוה׃
23O	7	13		103130	ויאמר שמעו־נא בית דוד המעט םכם הלאות אנשים כי תלאו גם את־אלהי׃
23O	7	14		103140	לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל׃
23O	7	15		103150	חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב׃
23O	7	16		103160	כי בטרם ידע הנער מאס ברע ובחר בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה׃
23O	7	17		103170	יביא יהוה עליך ועל־עמך ועל־בית אביך ימים אשר לא־באו למיום סור־אפרים מעל יהודה את מלך אשור׃ ף
23O	7	18		103180	והיה ביום ההוא ישרק יהוה לזבוב אשר בקצה יארי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור׃
23O	7	19		103190	ובאו ונחו כלם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים׃
23O	7	20		103200	ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את־הראש ושער הרגלימ* וגם את־הזקן תספה׃ ס
23O	7	21		103210	והיה ביום ההוא יחיה־איש עגלת בקר ושתי־צאן׃
23O	7	22		103220	והיה מרב עשות חלב יאכל חמאה כי־חמאה ודבש יאכל כל־הנותר בקרב הארץ׃
23O	7	23		103230	והיה ביום ההוא יהיה כל־מקום אשר יהיה־שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה׃
23O	7	24		103240	בחצים ובקשת יבוא שמה כי־שמיר ושית תהיה כל־הארץ׃
23O	7	25		103250	וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא־תבוא שמה יראת שמיר ושית והיה למשלח שור ולמרמס שה׃ ף
23O	8	1		103260	ויאמר יהוה אלי קח־לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז׃
23O	8	2		103270	ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת־זכריהו בן יברכיהו׃
23O	8	3		103280	ואקרב אל־הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז׃
23O	8	4		103290	כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא את־חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור׃ ס
23O	8	5		103300	ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר׃
23O	8	6		103310	יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את־רצין ובן־רמליהו׃
23O	8	7		103320	ולכן הנה אדני מעלה עליהם את־מי הנהר העצומים והרבים את־מלך אשור ואת־כל־כבודו ועלה על־כל־אפיקיו והלך על־כל־גדותיו׃
23O	8	8		103330	וחלף ביהודה שטף ועבר עד־צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב־ארצך עמנו אל׃ ס
23O	8	9		103340	רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי־ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃
23O	8	10		103350	עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל׃ ס
23O	8	11		103360	כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם־הזה לאמר׃
23O	8	12		103370	לא־תאמרון קשר לכל אשר־יאמר העם הזה קשר ואת־מוראו לא־תיראו ולא תעריצו׃
23O	8	13		103380	את־יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם׃
23O	8	14		103390	והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם׃
23O	8	15		103400	וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו׃ ס
23O	8	16		103410	צור תעודה חתום תורה בלמדי׃
23O	8	17		103420	וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי־לו׃
23O	8	18		103430	הנה אנכי והילדים אשר נתן־לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון׃ ס
23O	8	19		103440	וכי־יאמרו אליכם דרשו אל־האבות ואל־הידענים המצפצפים והמהגים הלוא־עם אל־אלהיו ידרש בעד החיים אל־המתים׃
23O	8	20		103450	לתורה ולתעודה אם־לא יאמרו כדבר הזה אשר אין־לו שחר׃
23O	8	21		103460	ועבר בה נקשה ורעב והיה כי־ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה׃
23O	8	22		103470	ואל־ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח׃
23O	8	23		103480	כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃
23O	9	1		103490	העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃
23O	9	2		103500	הרבית הגוי [כ= לא] [ק= לו] הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃
23O	9	3		103510	כי את־על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃
23O	9	4		103520	כי כל־סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃
23O	9	5		103530	כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר־שלום׃
23O	9	6		103540	[כ= למרבה] [ק= למרבהם] המשרה ולשלום אין־קץ על־כסא דוד ועל־ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד־עולם קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת׃ ס
23O	9	7		103550	דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃
23O	9	8		103560	וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃
23O	9	9		103570	לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃
23O	9	10		103580	וישגב יהוה את־צרי רצין עליו ואת־איביו יסכסך׃
23O	9	11		103590	ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את־ישראל בכל־פה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃
23O	9	12		103600	והעם לא־שב עד־המכהו ואת־יהוה צבאות לא דרשו׃ ס
23O	9	13		103610	ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃
23O	9	14		103620	זקן ונשוא־פנים הוא הראש ונביא מורה־שקר הוא הזנב׃
23O	9	15		103630	ויהיו מאשרי העם־הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃
23O	9	16		103640	על־כן על־בחוריו לא־ישמח אדני ואת־יתמיו ואת־אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל־פה דבר נבלה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃
23O	9	17		103650	כי־בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃
23O	9	18		103660	בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל־אחיו לא יחמלו׃
23O	9	19		103670	ויגזר על־ימין ורעב ויאכל על־שמאול ולא שבעו איש בשר־זרעו יאכלו׃
23O	9	20		103680	מנשה את־אפרים ואפרים את־מנשה יחדו המה על־יהודה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ ס
23O	10	1		103690	הוי החקקים חקקי־און ומכתבים עמל כתבו׃
23O	10	2		103700	להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת־יתומים יבזו׃
23O	10	3		103710	ומה־תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על־מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃
23O	10	4		103720	בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ ס
23O	10	5		103730	הוי אשור שבט אפי ומטה־הוא בידם זעמי׃
23O	10	6		103740	בגוי חנף אשלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז [כ= ולשימו] [ק= ולשומו] מרמס כחמר חוצות׃
23O	10	7		103750	והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃
23O	10	8		103760	כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים׃
23O	10	9		103770	הלא ככרכמיש כלנו אם־לא כארפד חמת אם־לא כדמשק שמרון׃
23O	10	10		103780	כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון׃
23O	10	11		103790	הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה׃ ס
23O	10	12		103800	והיה כי־יבצע אדני את־כל־מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על־פרי־גדל לבב מלך־אשור ועל־תפארת רום עיניו׃
23O	10	13		103810	כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים [כ= ועתידתיהם] [ק= ועתודותיהם] שושתי ואוריד כאביר יושבים׃
23O	10	14		103820	ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל־הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃
23O	10	15		103830	היתפאר הגרזן על החצב בו אם־יתגדל המשור על־מניפו כהניף שבט ואת־מרימיו כהרים מטה לא־עץ׃
23O	10	16		103840	לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש׃
23O	10	17		103850	והיה אור־ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד׃
23O	10	18		103860	וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד־בשר יכלה והיה כמסס נסס׃
23O	10	19		103870	ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃ ף
23O	10	20		103880	והיה ביום ההוא לא־יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית־יעקב להשען על־מכהו ונשען על־יהוה קדוש ישראל באמת׃
23O	10	21		103890	שאר ישוב שאר יעקב אל־אל גבור׃
23O	10	22		103900	כי אם־יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃
23O	10	23		103910	כי כלה ונחרצה אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל־הארץ׃ ס
23O	10	24		103920	לכן כה־אמר אדני יהוה צבאות אל־תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטהו ישא־עליך בדרך מצרים׃
23O	10	25		103930	כי־עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על־תבליתם׃
23O	10	26		103940	ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על־הים ונשאו בדרך מצרים׃
23O	10	27		103950	והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני־שמן׃
23O	10	28		103960	בא על־עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו׃
23O	10	29		103970	עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה׃
23O	10	30		103980	צהלי קולך בת־גלים הקשיבי לישה עניה ענתות׃
23O	10	31		103990	נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו׃
23O	10	32		104000	עוד היום בנב לעמד ינףף ידו הר [כ= בית] [ק= בת]־ציון גבעת ירושלם׃ ס
23O	10	33		104010	הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו׃
23O	10	34		104020	ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול׃ ס
23O	11	1		104030	ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה׃
23O	11	2		104040	ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה׃
23O	11	3		104050	והריחו ביראת יהוה ולא־למראה עיניו ישפוט ולא־למשמע אזניו יוכיח׃
23O	11	4		104060	ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי־ארץ והכה־ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע׃
23O	11	5		104070	והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו׃
23O	11	6		104080	וגר זאב עם־כבש ונמר עם־גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם׃
23O	11	7		104090	ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל־תבן׃
23O	11	8		104100	ושעשע יונק על־חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה׃
23O	11	9		104110	לא־ירעו ולא־ישחיתו בכל־הר קדשי כי־מלאה הארץ דעה את־יהוה כמים לים מכסים׃ ף
23O	11	10		104120	והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנחתו כבוד׃ ף
23O	11	11		104130	והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את־שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים׃
23O	11	12		104140	ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ׃
23O	11	13		104150	וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא־יקנא את־יהודה ויהודה לא־יצר את־אפרים׃
23O	11	14		104160	ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את־בני־קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם׃
23O	11	15		104170	והחרים יהוה את לשון ים־מצרים והניף ידו על־הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים׃
23O	11	16		104180	והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלתו מארץ מצרים׃
23O	12	1		104190	ואמרת ביום ההוא אודך יהוה כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני׃
23O	12	2		104200	הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי־עזי וזמרת יה יהוה ויהי־לי לישועה׃
23O	12	3		104210	ושאבתם־מים בששון ממעיני הישועה׃
23O	12	4		104220	ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו׃
23O	12	5		104230	זמרו יהוה כי גאות עשה [כ= מידעת] [ק= מודעת] זאת בכל־הארץ׃
23O	12	6		104240	צהלי ורני יושבת ציון כי־גדול בקרבך קדוש ישראל׃ ף
23O	13	1		104250	משא בבל אשר חזה ישעיהו בן־אמוץ׃
23O	13	2		104260	על הר־נשפה שאו־נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים׃
23O	13	3		104270	אני צויתי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי׃
23O	13	4		104280	קול המון בהרים דמות עם־רב קול שאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה׃
23O	13	5		104290	באים מארץ מרחק מקצה השמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל־הארץ׃
23O	13	6		104300	הילילו כי קרוב יום יהוה כשד משדי יבוא׃
23O	13	7		104310	על־כן כל־ידים תרפינה וכל־לבב אנוש ימס׃*
23O	13	8		104320	ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל־רעהו יתמהו פני להבים פניהם׃
23O	13	9		104330	הנה יום־יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה׃
23O	13	10		104340	כי־כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא־יגיה אורו׃
23O	13	11		104350	ופקדתי על־תבל רעה ועל־רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל׃
23O	13	12		104360	אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר׃
23O	13	13		104370	על־כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃
23O	13	14		104380	והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ איש אל־עמו יפנו ואיש אל־ארצו ינוסו׃
23O	13	15		104390	כל־הנמצא ידקר וכל־הנספה יפול בחרב׃
23O	13	16		104400	ועלליהם ירטשו לעיניהם ישסו בתיהם ונשיהם [כ= תשגלנה] [ק= תשכבנה]׃
23O	13	17		104410	הנני מעיר עליהם את־מדי אשר־כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו־בו׃
23O	13	18		104420	וקשתות נערים תרטשנה ופרי־בטן לא ירחמו על־בנים לא־תחוס עינם׃
23O	13	19		104430	והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה׃
23O	13	20		104440	לא־תשב לנצח ולא תשכן עד־דור ודור ולא־יהל שם ערבי ורעים לא־ירבצו שם׃
23O	13	21		104450	ורבצו־שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו־שם׃
23O	13	22		104460	וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשכו׃
23O	14	1		104470	כי ירחם יהוה את־יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על־אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על־בית יעקב׃
23O	14	2		104480	ולקחום עמים והביאום אל־מקוםם והתנחלום בית־ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃ ס
23O	14	3		104490	והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן־העבדה הקשה אשר עבד־בך׃
23O	14	4		104500	ונשאת המשל הזה על־מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃
23O	14	5		104510	שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃
23O	14	6		104520	מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃
23O	14	7		104530	נחה שקטה כל־הארץ פצחו רנה׃
23O	14	8		104540	גם־ברושים שמחו לך ארזי לבנונ* מאז שכבת לא־יעלה הכרת עלינו׃
23O	14	9		104550	שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃
23O	14	10		104560	כלם יענו ויאמרו אליך גם־אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃
23O	14	11		104570	הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃
23O	14	12		104580	איך נפלת משמים הילל בן־שחר נגדעת לארץ חולש על־גוים׃
23O	14	13		104590	ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי־אל ארים כסאי ואשב בהר־מועד בירכתי צפון׃
23O	14	14		104600	אעלה על־במתי עב אדמה לעליון׃
23O	14	15		104610	אך אל־שאול תורד אל־ירכתי־בור׃
23O	14	16		104620	ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃
23O	14	17		104630	שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא־פתח ביתה׃
23O	14	18		104640	כל־מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃
23O	14	19		104650	ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס׃
23O	14	20		104660	לא־תחד אתם בקבורה כי־ארצך שחת עמך הרגת לא־יקרא לעולם זרע מרעים׃
23O	14	21		104670	הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל־יקמו וירשו ארץ ומלאו פני־תבל ערים׃
23O	14	22		104680	וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם־יהוה׃
23O	14	23		104690	ושמתיה למורש קפד ואגמי־מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃ ף
23O	14	24		104700	נשבע יהוה צבאות לאמר אם־לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃
23O	14	25		104710	לשבר אשור בארצי ועל־הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃
23O	14	26		104720	זאת העצה היעוצה על־כל־הארץ וזאת היד הנטויה על־כל־הגוים׃
23O	14	27		104730	כי־יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי* ישיבנה׃ ף
23O	14	28		104740	בשנת־מות המלך אחז היה המשא הזה׃
23O	14	29		104750	אל־תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מךך כי־משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעוףף׃
23O	14	30		104760	ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃
23O	14	31		104770	הילילי שער זעקי־עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃
23O	14	32		104780	ומה־יענה מלאכי־גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃ ס
23O	15	1		104790	משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר־מואב נדמה׃
23O	15	2		104800	עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על־נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל־ראשיו קרחה כל־זקן גרועה׃
23O	15	3		104810	בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי׃
23O	15	4		104820	ותזעק חשבון ואלעלה עד־יהץ נשמע קולם על־כן חלצי מואב יריעו נפשו ירעה לו׃
23O	15	5		104830	לבי למואב יזעק בריחה עד־צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה־בו כי דרך חורנים זעקת־שבר יעערו׃
23O	15	6		104840	כי־מי נמרים משמות יהיו כי־יבש חציר כלה דשא ירק לא היה׃
23O	15	7		104850	על־כן יתרה עשה ופקדתם על נחל הערבים ישאום׃
23O	15	8		104860	כי־הקיפה הזעקה את־גבול מואב עד־אגלים יללתה ובאר אילים יללתה׃
23O	15	9		104870	כי מי דימון מלאו דם כי־אשית על־דימון נוספות לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה׃
23O	16	1		104880	שלחו־כר משל־ארץ מסלע מדברה אל־הר בת־ציון׃
23O	16	2		104890	והיה כעוף־נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון׃
23O	16	3		104900	[כ= הביאו] [ק= הביאי] עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל־תגלי׃
23O	16	4		104910	יגורו בך נדחי מואב הוי־סתר למו מפני שודד כי־אפס המץ כלה שד תמו רמס מן־הארץ׃
23O	16	5		104920	והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק׃
23O	16	6		104930	שמענו גאון־מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא־כן בדיו׃ ס
23O	16	7		104940	לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר־חרשת תהגו אך־נכאים׃
23O	16	8		104950	כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד־יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים׃
23O	16	9		104960	על־כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על־קיצך ועל־קצירך הידד נפל׃
23O	16	10		104970	ונאסף שמחה וגיל מן־הכרמל ובכרמים לא־ירןן לא ירעע יין ביקבים לא־ידרך הדרך הידד השבתי׃
23O	16	11		104980	על־כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש׃
23O	16	12		104990	והיה כי־נראה כי־נלאה מואב על־הבמה ובא אל־מקדשו להתפלל ולא יוכל׃
23O	16	13		105000	זה הדבר אשר דבר יהוה אל־מואב מאז׃
23O	16	14		105010	ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר׃ ס
23O	17	1		105020	משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה׃
23O	17	2		105030	עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד׃
23O	17	3		105040	ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני־ישראל יהיו נאם יהוה צבאות׃ ס
23O	17	4		105050	והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה׃
23O	17	5		105060	והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים׃
23O	17	6		105070	ונשאר־בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם־יהוה אלהי ישראל׃ ס
23O	17	7		105080	ביום ההוא ישעה האדם על־עשהו ועיניו אל־קדוש ישראל תראינה׃
23O	17	8		105090	ולא ישעה אל־המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעתיו לא יראה והאשרים והחמנים׃
23O	17	9		105100	ביום ההוא יהיו ערי מעזו כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה׃
23O	17	10		105110	כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על־כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו׃
23O	17	11		105120	ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש׃ ס
23O	17	12		105130	הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון׃
23O	17	13		105140	לאמים כשאון מים רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק ורדף כמץ הרים לפני־רוח וכגלגל לפני סופה׃
23O	17	14		105150	לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו׃ ס
23O	18	1		105160	הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי־כוש׃
23O	18	2		105170	השלח בים צירים ובכלי־גמא על־פני־מים לכו מלאכים קלים אל־גוי ממשך ומורט אל־עם נורא מן־הוא והלאה גוי קו־קו ומבוסה אשר־בזאו נהרים ארצו׃
23O	18	3		105180	כל־ישבי תבל ושכני ארץ כנשא־נס הרים תראו וכתקע שופר תשמעו׃ ס
23O	18	4		105190	כי כה* אמר יהוה אלי [כ= אשקוטה] [ק= אשקטה] ואביטה במכוני כחם צח עלי־אור כעב טל בחם קציר׃
23O	18	5		105200	כי־לפני קציר כתם־פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת־הנטישות הסיר התז׃
23O	18	6		105210	יעזבו יחדו לעיט הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו העיט וכל־בהמת הארץ עליו תחרף׃
23O	18	7		105220	בעת ההיא יובל־שי ליהוה צבאות עם ממשך ומורט ומעם נורא מן־הוא והלאה גוי קו־קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו אל־מקום שם־יהוה צבאות הר־ציון׃ ס
23O	19	1		105230	משא מצרים הנה יהוה רכב על־עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו׃
23O	19	2		105240	וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש־באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה׃
23O	19	3		105250	ונבקה רוח־מצרים בקרבו ועצתו אבלע ודרשו אל־האלילים ואל־האטים ואל־האבות ואל־הידענים׃
23O	19	4		105260	וסכרתי את־מצרים ביד אדנים קשה ומלך עז ימשל־בם נאם האדון יהוה צבאות׃
23O	19	5		105270	ונשתו־מים מהים ונהר יחרב ויבש׃
23O	19	6		105280	והאזניחו נהרות דללו וחרבו יארי מצור קנה וסוף קמלו׃
23O	19	7		105290	ערות על־יאור על־פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו׃
23O	19	8		105300	ואנו הדיגים ואבלו כל־משליכי ביאור חכה ופרשי מכמרת על־פני־מים אמללו׃
23O	19	9		105310	ובשו עבדי פשתים שריקות וארגים חורי׃
23O	19	10		105320	והיו שתתיה מדכאים כל־עשי שכר אגמי־נפש׃
23O	19	11		105330	אך־אולים שרי צען חכמי יעצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל־פרעה בן־חכמים אני בן־מלכי־קדם׃
23O	19	12		105340	אים אפוא חכמיך ויגידו נא לך וידעו מה־יעץ יהוה צבאות על־מצרים׃
23O	19	13		105350	נואלו שרי צען נשאו שרי נף התעו את־מצרים פנת שבטיה׃
23O	19	14		105360	יהוה מסך בקרבה רוח עועים והתעו את־מצרים בכל־מעשהו כהתעות שכור בקיאו׃
23O	19	15		105370	ולא־יהיה למצרים מעשה אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון׃ ס
23O	19	16		105380	ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וחרד ופחד מפני תנופת יד־יהוה צבאות אשר־הוא מניף עליו׃
23O	19	17		105390	והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא כל אשר יזכיר אתה אליו יפחד מפני עצת יהוה צבאות אשר־הוא יועץ עליו׃ ס
23O	19	18		105400	ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות ליהוה צבאות עיר ההרס יאמר לאחת׃ ס
23O	19	19		105410	ביום ההוא יהיה מזבח ליהוה בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל־גבולה ליהוה׃
23O	19	20		105420	והיה לאות ולעד ליהוה צבאות בארץ מצרים כי־יצעקו אל־יהוה מפני לחצים וישלח להם מושיע ורב והצילם׃
23O	19	21		105430	ונודע יהוה למצרים וידעו מצרים את־יהוה ביום ההוא ועבדו זבח ומנחה ונדרו־נדר ליהוה ושלמו׃
23O	19	22		105440	ונגף יהוה את־מצרים נגף ורפוא ושבו עד־יהוה ונעתר להם ורפאם׃
23O	19	23		105450	ביום ההוא תהיה מסלה ממצרים אשורה ובא־אשור במצרים ומצרים באשור ועבדו מצרים את־אשור׃ ס
23O	19	24		105460	ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ׃
23O	19	25		105470	אשר ברכו יהוה צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל׃ ס
23O	20	1		105480	בשנת בא תרתן אשדודה בשלח אתו סרגון מלך אשור וילחם באשדוד וילכדה׃
23O	20	2		105490	בעת ההיא דבר יהוה ביד ישעיהו בן־אמוץ לאמר לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ מעל רגליך ויעש כן הלך ערום ויחף׃ ס
23O	20	3		105500	ויאמר יהוה כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על־מצרים ועל־כוש׃
23O	20	4		105510	כן ינהג מלך־אשור את־שבי מצרים ואת־גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים׃
23O	20	5		105520	וחתו ובשו מכוש מבטם ומן־מצרים תפארתם׃
23O	20	6		105530	ואמר ישב האי הזה ביום ההוא הנה־כה מבטנו אשר־נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נמלט אנחנו׃ ס
23O	21	1		105540	משא מדבר־ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה׃
23O	21	2		105550	חזות קשה הגד־לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל־אנחתה השבתי׃
23O	21	3		105560	על־כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות׃
23O	21	4		105570	תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה׃
23O	21	5		105580	ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן׃ ף
23O	21	6		105590	כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד׃
23O	21	7		105600	וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב־קשב׃
23O	21	8		105610	ויקרא אריה על־מצפה אדני אנכי עמד תמיד יוםם ועל־משמרתי אנכי נצב כל־הלילות׃
23O	21	9		105620	והנה־זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל־פסילי אלהיה שבר לארץ׃
23O	21	10		105630	מדשתי ובן־גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם׃ ס
23O	21	11		105640	משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה־מלילה שמר מה־מליל׃
23O	21	12		105650	אמר שמר אתה בקר וגם־לילה אם־תבעיון בעיו שבו אתיו׃ ס
23O	21	13		105660	משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים׃
23O	21	14		105670	לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד׃
23O	21	15		105680	כי־מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה׃ ס
23O	21	16		105690	כי־כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל־כבוד קדר׃
23O	21	17		105700	ושאר מספר־קשת גבורי בני־קדר ימעטו כי יהוה אלהי־ישראל דבר׃ ס
23O	22	1		105710	משא גיא חזיון מה־לך אפוא כי־עלית כלך לגגות׃
23O	22	2		105720	תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי־חרב ולא מתי מלחמה׃
23O	22	3		105730	כל־קציניך נדדו־יחד מקשת אסרו כל־נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו׃
23O	22	4		105740	על־כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל־תאיצו לנחמני על־שד בת־עמי׃
23O	22	5		105750	כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות בגיא חזיון מקרקר קר ושוע אל־ההר׃
23O	22	6		105760	ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן׃
23O	22	7		105770	ויהי מבחר־עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה׃
23O	22	8		105780	ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל־נשק בית היער׃
23O	22	9		105790	ואת בקיעי עיר־דוד ראיתם כי־רבו ותקבצו את־מי הברכה התחתונה׃
23O	22	10		105800	ואת־בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה׃
23O	22	11		105810	ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל־עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם׃
23O	22	12		105820	ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק׃
23O	22	13		105830	והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות׃
23O	22	14		105840	ונגלה באזני יהוה צבאות אם־יכפר העון הזה לכם עד־תמתון אמר אדני יהוה צבאות׃ ף
23O	22	15		105850	כה אמר אדני יהוה צבאות לך־בא אל־הסכן הזה על־שבנא אשר על־הבית׃
23O	22	16		105860	מה־לך פה ומי לך פה כי־חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו׃
23O	22	17		105870	הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה׃
23O	22	18		105880	צנוף יצנפך צנפה כדור אל־ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך׃
23O	22	19		105890	והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך׃
23O	22	20		105900	והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן־חלקיהו׃
23O	22	21		105910	והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה׃
23O	22	22		105920	ונתתי מפתח בית־דוד על־שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח׃
23O	22	23		105930	ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו׃
23O	22	24		105940	ותלו עליו כל כבוד בית־אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כל־כלי הנבלים׃
23O	22	25		105950	ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר־עליה כי יהוה דבר׃ ס
23O	23	1		105960	משא צר הילילו אניות תרשיש כי־שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה־למו׃
23O	23	2		105970	דמו ישבי אי סחר צידון עבר ים מלאוך׃
23O	23	3		105980	ובמים רבים זרע שחר קציר יאור תבואתה ותהי סחר גוים׃
23O	23	4		105990	בושי צידון כי־אמר ים מעוז הים לאמר לא־חלתי ולא־ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי בתולות׃
23O	23	5		106000	כאשר־שמע למצרים יחילו כשמע צר׃
23O	23	6		106010	עברו תרשישה הילילו ישבי אי׃
23O	23	7		106020	הזאת לכם עליזה מימי־קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור׃
23O	23	8		106030	מי יעץ זאת על־צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי־ארץ׃
23O	23	9		106040	יהוה צבאות יעצה לחלל גאון כל־צבי להקל כל־נכבדי־ארץ׃
23O	23	10		106050	עברי ארצך כיאר בת־תרשיש אין מזח עוד׃
23O	23	11		106060	ידו נטה על־הים הרגיז ממלכות יהוה צוה אל־כנען לשמד מעזניה׃
23O	23	12		106070	ויאמר לא־תוסיפי עוד לעלוז המעשקה בתולת בת־צידון [כ= כתיים] [ק= כתים] קומי עברי גם־שם לא־ינוח לך׃
23O	23	13		106080	הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו [כ= בחיניו] [ק= בחוניו] עררו ארמנותיה שמה למפלה׃
23O	23	14		106090	הילילו אניות תרשיש כי שדד מעזכן׃ ס
23O	23	15		106100	והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה׃
23O	23	16		106110	קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי־שיר למען תזכרי׃
23O	23	17		106120	והיה מקץ שבעים שנה יפקד יהוה את־צר ושבה לאתננה וזנתה את־כל־ממלכות הארץ על־פני האדמה׃
23O	23	18		106130	והיה סחרה ואתננה קדש ליהוה לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני יהוה יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק׃ ף
23O	24	1		106140	הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃
23O	24	2		106150	והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו׃
23O	24	3		106160	הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את־הדבר הזה׃
23O	24	4		106170	אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם־הארץ׃
23O	24	5		106180	והארץ חנפה תחת ישביה כי־עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם׃
23O	24	6		106190	על־כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על־כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער׃
23O	24	7		106200	אבל תירוש אמללה־גפן נאנחו כל־שמחי־לב׃
23O	24	8		106210	שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור׃
23O	24	9		106220	בשיר לא ישתו־יין ימר שכר לשתיו׃
23O	24	10		106230	נשברה קרית־תהו סגר כל־בית מבוא׃
23O	24	11		106240	צוחה על־היין בחוצות ערבה כל־שמחה גלה משוש הארץ׃
23O	24	12		106250	נשאר בעיר שמה ושאיה יכת־שער׃
23O	24	13		106260	כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם־כלה בציר׃
23O	24	14		106270	המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים׃
23O	24	15		106280	על־כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל׃ ס
23O	24	16		106290	מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי־לי רזי־לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו׃
23O	24	17		106300	פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ׃
23O	24	18		106310	והיה הנס מקול הפחד יפל אל־הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי־ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ׃
23O	24	19		106320	רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ׃
23O	24	20		106330	נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא־תסיף קום׃ ס
23O	24	21		106340	והיה ביום ההוא יפקד יהוה על־צבא המרום במרום ועל־מלכי האדמה על־האדמה׃
23O	24	22		106350	ואספו אספה אסיר על־בור וסגרו על־מסגר ומרב ימים יפקדו׃
23O	24	23		106360	וחפרה הלבנה ובושה החמה כי־מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד׃ ף
23O	25	1		106370	יהוה אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן׃
23O	25	2		106380	כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה׃
23O	25	3		106390	על־כן יכבדוך עם־עז קרית גוים עריצים ייראוך׃
23O	25	4		106400	כי־היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר־לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר׃
23O	25	5		106410	כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה׃ ף
23O	25	6		106420	ועשה יהוה צבאות לכל־העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים׃
23O	25	7		106430	ובלע בהר הזה פני־הלוט הלוט על־כל־העמים והמסכה הנסוכה על־כל־הגוים׃
23O	25	8		106440	בלע המות לנצח ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל־פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל־הארץ כי יהוה דבר׃ ף
23O	25	9		106450	ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יהוה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו׃
23O	25	10		106460	כי־תנוח יד־יהוה בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן [כ= במי] [ק= במו] מדמנה׃
23O	25	11		106470	ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השחה לשחות והשפיל גאותו עם ארבות ידיו׃
23O	25	12		106480	ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ עד־עפר׃ ס
23O	26	1		106490	ביום ההוא יושר השיר־הזה בארץ יהודה עיר עז־לנו ישועה ישית חומות וחל׃
23O	26	2		106500	פתחו שערים ויבא גוי־צדיק שמר אמנים׃
23O	26	3		106510	יצר סמוך תצר שלום שלום כי בך בטוח׃
23O	26	4		106520	בטחו ביהוה עדי־עד כי ביה יהוה צור עולמים׃
23O	26	5		106530	כי השח ישבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד־ארץ יגיענה עד־עפר׃
23O	26	6		106540	תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים׃
23O	26	7		106550	ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס׃
23O	26	8		106560	אף ארח משפטיך יהוה קוינוך לשמך ולזכרך תאות־נפש׃
23O	26	9		106570	נפשי אויתיך בלילה אף־רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו ישבי תבל׃
23O	26	10		106580	יחן רשע בל־למד צדק בארץ נכחות יעול ובל־יראה גאות יהוה׃ ס
23O	26	11		106590	יהוה רמה ידך בל־יחזיון יחזו ויבשו קנאת־עם אף־אש צריך תאכלם׃ ס
23O	26	12		106600	יהוה תשפת שלום לנו כי גם כל־מעשינו פעלת לנו׃
23O	26	13		106610	יהוה אלהינו בעלונו אדנים זולתך לבד־בך נזכיר שמך׃
23O	26	14		106620	מתים בל־יחיו רפאים בל־יקמו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל־זכר למו׃
23O	26	15		106630	יספת לגוי יהוה יספת לגוי נכבדת רחקת כל־קצוי־ארץ׃
23O	26	16		106640	יהוה בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו׃
23O	26	17		106650	כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך יהוה׃
23O	26	18		106660	הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועת בל־נעשה ארץ ובל־יפלו ישבי תבל׃
23O	26	19		106670	יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל׃ ס
23O	26	20		106680	לך עמי בא בחדריך וסגר [כ= דלתיך] [ק= דלתך] בעדך חבי כמעט־רגע עד־[כ= יעבור] [ק= יעבר]־זעם׃
23O	26	21		106690	כי־הנה יהוה יצא ממקומו לפקד עון ישב־הארץ עליו וגלתה הארץ את־דמיה ולא־תכסה עוד על־הרוגיה׃ ס
23O	27	1		106700	ביום ההוא יפקד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את־התנין אשר בים׃ ס
23O	27	2		106710	ביום ההוא כרם חמד ענו־לה׃
23O	27	3		106720	אני יהוה נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה לילה ויום אצרנה׃
23O	27	4		106730	חמה אין לי מי־יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד׃
23O	27	5		106740	או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה־לי׃
23O	27	6		106750	הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני־תבל תנובה׃ ס
23O	27	7		106760	הכמכת מכהו הכהו אם־כהרג הרגיו הרג׃
23O	27	8		106770	בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים׃
23O	27	9		106780	לכן בזאת יכפר עון־יעקב וזה כל־פרי הסר חטאתו בשומו כל־אבני מזבח כאבני־גר מנפצות לא־יקמו אשרים וחמנים׃
23O	27	10		106790	כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה׃
23O	27	11		106800	ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם־בינות הוא על־כן לא־ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו׃ ס
23O	27	12		106810	והיה ביום ההוא יחבט יהוה משבלת הנהר עד־נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל׃ ס
23O	27	13		106820	והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו ליהוה בהר הקדש בירושלם׃
23O	28	1		106830	הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא־שמנים הלומי יין׃
23O	28	2		106840	הנה חזק ואמץ לאדני כזרם ברד שער קטב כזרם מים כבירים שטפים הניח לארץ ביד׃
23O	28	3		106850	ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים׃
23O	28	4		106860	והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה׃ ס
23O	28	5		106870	ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו׃
23O	28	6		106880	ולרוח משפט ליושב על־המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה׃ ס
23O	28	7		106890	וגם־אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן־היין תעו מן־השכר שגו בראה פקו פליליה׃
23O	28	8		106900	כי כל־שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום׃ ס
23O	28	9		106910	את־מי יורה דעה ואת־מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים׃
23O	28	10		106920	כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם׃
23O	28	11		106930	כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל־העם הזה׃
23O	28	12		106940	אשר אמר אליהם זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת המרגעה ולא אבוא שמוע׃
23O	28	13		106950	והיה להם דבר־יהוה צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו׃ ף
23O	28	14		106960	לכן שמעו דבר־יהוה אנשי לצון משלי העם הזה אשר בירושלם׃
23O	28	15		106970	כי אמרתם כרתנו ברית את־מות ועם־שאול עשינו חזה [כ= שיט] [ק= שוט] שוטף כי־[כ= עבר] [ק= יעבר] לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו׃ ס
23O	28	16		106980	לכן כה אמר אדני יהוה הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש׃
23O	28	17		106990	ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישטפו׃
23O	28	18		107000	וכפר בריתכם את־מות וחזותכם את־שאול לא תקום שוט שוטף כי יעבר והייתם לו למרמס׃
23O	28	19		107010	מדי עברו יקח אתכם כי־בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק־זועה הבין שמועה׃
23O	28	20		107020	כי־קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס׃
23O	28	21		107030	כי כהר־פרצים יקום יהוה כעמק בגבעון ירגז לעשות מעשהו זר מעשהו ולעבד עבדתו נכריה עבדתו׃
23O	28	22		107040	ועתה אל־תתלוצצו פן־יחזקו מוסריכם כי־כלה ונחרצה שמעתי מאת אדני יהוה צבאות על־כל־הארץ׃
23O	28	23		107050	האזינו ושמעו קולי הקשיבו ושמעו אמרתי׃
23O	28	24		107060	הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו׃
23O	28	25		107070	הלוא אם־שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו׃
23O	28	26		107080	ויסרו למשפט אלהיו יורנו׃
23O	28	27		107090	כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על־כמן יוסב כי במטה יחבט קצח וכמן בשבט׃
23O	28	28		107100	לחם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו והםם גלגל עגלתו ופרשיו לא־ידקנו׃
23O	28	29		107110	גם־זאת מעם יהוה צבאות יצאה הפליא עצה הגדיל תושיה׃ ס
23O	29	1		107120	הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על־שנה חגים ינקפו׃
23O	29	2		107130	והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל׃
23O	29	3		107140	וחניתי כדור עליך וצרתי עליך מצב והקימתי עליך מצרת׃
23O	29	4		107150	ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף׃
23O	29	5		107160	והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עריצים והיה לפתע פתאם׃
23O	29	6		107170	מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעש וקול גדול סופה וסערה ולהב אש אוכלה׃
23O	29	7		107180	והיה כחלום חזון לילה המון כל־הגוים הצבאים על־אריאל וכל־צביה ומצדתה והמציקים לה׃
23O	29	8		107190	והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל־הגוים הצבאים על־הר ציון׃ ס
23O	29	9		107200	התמהמהו ותמהו השתעשעו ושעו שכרו ולא־יין נעו ולא שכר׃
23O	29	10		107210	כי־נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את־עיניכם את־הנביאים ואת־ראשיכם החזים כסה׃
23O	29	11		107220	ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר־יתנו אתו אל־יודע [כ= הספר] [ק= ספר] לאמר קרא נא־זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא׃
23O	29	12		107230	ונתן הספר על אשר לא־ידע ספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא ידעתי ספר׃ ס
23O	29	13		107240	ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה׃
23O	29	14		107250	לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ ס
23O	29	15		107260	הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃
23O	29	16		107270	הפככם אם־כחמר היצר יחשב כי־יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃
23O	29	17		107280	הלוא־עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב׃
23O	29	18		107290	ושמעו ביום־ההוא החרשים דברי־ספר ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה׃
23O	29	19		107300	ויספו ענוים ביהוה שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו׃
23O	29	20		107310	כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שקדי און׃
23O	29	21		107320	מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק׃ ס
23O	29	22		107330	לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשר פדה את־אברהם לא־עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו׃
23O	29	23		107340	כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את־קדוש יעקב ואת־אלהי ישראל יעריצו׃
23O	29	24		107350	וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח׃
23O	30	1		107360	הוי בנים סוררים נאם־יהוה לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על־חטאת׃
23O	30	2		107370	ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים׃
23O	30	3		107380	והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל־מצרים לכלמה׃
23O	30	4		107390	כי־היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו׃
23O	30	5		107400	כל הבאיש על־עם לא־יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם־לחרפה׃ ס
23O	30	6		107410	משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעוףף ישאו על־כתף עירים חילהם ועל־דבשת גמלים אוצרתם על־עם לא יועילו׃
23O	30	7		107420	ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת׃
23O	30	8		107430	עתה בוא כתבה על־לוח אתם ועל־ספר חקה ותהי ליום אחרון לעד עד־עולם׃
23O	30	9		107440	כי עם מרי הוא בנים כחשים בנים לא־אבו שמוע תורת יהוה׃
23O	30	10		107450	אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו־לנו נכחות דברו־לנו חלקות חזו מהתלות׃
23O	30	11		107460	סורו מני־דרך הטו מני־ארח השביתו מפנינו את־קדוש ישראל׃ ס
23O	30	12		107470	לכן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו׃
23O	30	13		107480	לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר־פתאם לפתע יבוא שברה׃
23O	30	14		107490	ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא־ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשף מים מגבא׃ ף
23O	30	15		107500	כי כה־אמר אדני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה* גבורתכם ולא אביתם׃
23O	30	16		107510	ותאמרו לא־כי על־סוס ננוס על־כן תנוסון ועל־קל נרכב על־כן יקלו רדפיכם׃
23O	30	17		107520	אלף אחד מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תנסו עד אם־נותרתם כתרן על־ראש ההר וכנס על־הגבעה׃
23O	30	18		107530	ולכן יחכה יהוה לחננכם ולכן ירום לרחםכם כי־אלהי משפט יהוה אשרי כל־חוכי לו׃ ס
23O	30	19		107540	כי־עם בציון ישב בירושלם בכו לא־תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך׃
23O	30	20		107550	ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ ולא־יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את־מוריך׃
23O	30	21		107560	ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו׃
23O	30	22		107570	וטמאתם את־צפוי פסילי כספך ואת־אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו׃
23O	30	23		107580	ונתן מטר זרעך אשר־תזרע את־האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב׃
23O	30	24		107590	והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר־זרה ברחת ובמזרה׃
23O	30	25		107600	והיה על־כל־הר גבה ועל כל־גבעה נשאה פלגים יבלי־מים ביום הרג רב בנפל מגדלים׃
23O	30	26		107610	והיה אור־הלבנה* כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש יהוה את־שבר עמו ומחץ מכתו ירפא׃ ס
23O	30	27		107620	הנה שם־יהוה בא ממרחק בער אפו וכבד משאה שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אכלת׃
23O	30	28		107630	ורוחו כנחל שוטף עד־צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים׃
23O	30	29		107640	השיר יהיה לכם כליל התקדש־חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר־יהוה אל־צור ישראל׃
23O	30	30		107650	והשמיע יהוה את־הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד׃
23O	30	31		107660	כי־מקול יהוה יחת אשור בשבט יכה׃
23O	30	32		107670	והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח יהוה עליו בתפים ובכנרות ובמלחמות תנופה נלחם־[כ= בה] [ק= בם]׃
23O	30	33		107680	כי־ערוך מאתמול תפתה גם־[כ= הוא] [ק= היא] למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת יהוה כנחל גפרית בערה בה׃ ס
23O	31	1		107690	הוי הירדים מצרים לעזרה על־סוסים ישענו ויבטחו על־רכב כי רב ועל פרשים כי־עצמו מאד ולא שעו על־קדוש ישראל ואת־יהוה לא דרשו׃
23O	31	2		107700	וגם־הוא חכם ויבא רע ואת־דבריו לא הסיר וקם על־בית מרעים ועל־עזרת פעלי און׃
23O	31	3		107710	ומצרים אדם ולא־אל וסוסיהם בשר ולא־רוח ויהוה יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כלם יכליון׃ ס
23O	31	4		107720	כי כה אמר־יהוה אלי כאשר יהגה האריה והכפיר על־טרפו אשר יקרא עליו מלא רעים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה כן ירד יהוה צבאות לצבא על־הר־ציון ועל־גבעתה׃
23O	31	5		107730	כצפרים עפות כן יגן יהוה צבאות על־ירושלם גנון והציל פסח והמליט׃
23O	31	6		107740	שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל׃
23O	31	7		107750	כי ביום ההוא ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו אשר עשו לכם ידיכם חטא׃
23O	31	8		107760	ונפל אשור בחרב לא־איש וחרב לא־אדם תאכלנו ונס לו מפני־חרב ובחוריו למס יהיו׃
23O	31	9		107770	וסלעו ממגור יעבור וחתו מנס שריו נאם־יהוה אשר־אור לו בציון ותנור לו בירושלם׃ ס
23O	32	1		107780	הן לצדק ימלך־מלך ולשרים למשפט ישרו׃
23O	32	2		107790	והיה־איש כמחבא־רוח וסתר זרם כפלגי־מים בציון כצל סלע־כבד בארץ עיפה׃
23O	32	3		107800	ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃
23O	32	4		107810	ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃
23O	32	5		107820	לא־יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃
23O	32	6		107830	כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה־און לעשות חנף ולדבר אל־יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃
23O	32	7		107840	וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל [כ= ענוים] [ק= עניים] באמרי־שקר ובדבר אביון משפט׃
23O	32	8		107850	ונדיב נדיבות יעץ והוא על־נדיבות יקום׃ ף
23O	32	9		107860	נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃
23O	32	10		107870	ימים על־שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃
23O	32	11		107880	חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על־חלצים׃
23O	32	12		107890	על־שדים ספדים על־שדי־חמד על־גפן פריה׃
23O	32	13		107900	על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על־כל־בתי משוש קריה עליזה׃
23O	32	14		107910	כי־ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד־עולם משוש פראים מרעה עדרים׃
23O	32	15		107920	עד־יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל [כ= וכרמל] [ק= והכרמל] ליער יחשב׃
23O	32	16		107930	ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃
23O	32	17		107940	והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד־עולם׃
23O	32	18		107950	וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃
23O	32	19		107960	וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃
23O	32	20		107970	אשריכם זרעי על־כל־מים משלחי רגל־השור והחמור׃ ס
23O	33	1		107980	הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא־בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו־בך׃ ס
23O	33	2		107990	יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף־ישועתנו בעת צרה׃
23O	33	3		108000	מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים׃
23O	33	4		108010	ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו׃
23O	33	5		108020	נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה׃
23O	33	6		108030	והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו׃ ס
23O	33	7		108040	הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׃
23O	33	8		108050	נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש׃
23O	33	9		108060	אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃
23O	33	10		108070	עתה אקום יאמר יהוה עתה ארוםם עתה אנשא׃
23O	33	11		108080	תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם׃
23O	33	12		108090	והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו׃ ס
23O	33	13		108100	שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי׃
23O	33	14		108110	פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי־יגור לנו מוקדי עולם׃
23O	33	15		108120	הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע׃
23O	33	16		108130	הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים׃
23O	33	17		108140	מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים׃
23O	33	18		108150	לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את־המגדלים׃
23O	33	19		108160	את־עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה׃
23O	33	20		108170	חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאןן אהל בל־יצען בל־יסע יתדתיו לנצח וכל־חבליו בל־ינתקו׃
23O	33	21		108180	כי אם־שם אדיר יהוה לנו מקום־נהרים יארים רחבי ידים בל־תלך בו אני־שיט וצי אדיר לא יעברנו׃
23O	33	22		108190	כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו׃
23O	33	23		108200	נטשו חבליך בל־יחזקו כן־תרנם בל־פרשו נס אז חלק עד־שלל מרבה פסחים בזזו בז׃
23O	33	24		108210	ובל־יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון׃
23O	34	1		108220	קרבו גוים לשמע ולאמים הקשיבו תשמע הארץ ומלאה תבל וכל־צאצאיה׃
23O	34	2		108230	כי קצף ליהוה על־כל־הגוים וחמה על־כל־צבאם החריםם נתנם לטבח׃
23O	34	3		108240	וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדםם׃
23O	34	4		108250	ונמקו כל־צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל־צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה׃
23O	34	5		108260	כי־רותה בשמים חרבי הנה על־אדום תרד ועל־עם חרמי למשפט׃
23O	34	6		108270	חרב ליהוה מלאה דם הדשנה מחלב מדם כרים ועתודים מחלב כליות אילים כי זבח ליהוה בבצרה וטבח גדול בארץ אדום׃
23O	34	7		108280	וירדו ראמים עםם ופרים עם־אבירים ורותה ארצם מדם ועפרם מחלב ידשן׃
23O	34	8		108290	כי יום נקם ליהוה שנת שלומים לריב ציון׃
23O	34	9		108300	ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בערה׃
23O	34	10		108310	לילה ויוםם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עבר בה׃
23O	34	11		108320	וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו־בה ונטה עליה קו־תהו ואבני־בהו׃
23O	34	12		108330	חריה ואין־שם מלוכה יקראו וכל־שריה יהיו אפס׃
23O	34	13		108340	ועלתה ארמנתיה סירים קמוש וחוח במבצריה והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה׃
23O	34	14		108350	ופגשו ציים את־איים ושעיר על־רעהו יקרא אך־שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח׃
23O	34	15		108360	שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה אך־שם נקבצו דיות אשה רעותה׃
23O	34	16		108370	דרשו מעל־ספר יהוה וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי־פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן׃
23O	34	17		108380	והוא־הפיל להן גורל וידו חלקתה להם בקו עד־עולם יירשוה לדור ודור ישכנו־בה׃ ס
23O	35	1		108390	יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת׃
23O	35	2		108400	פרח תפרח ותגל אף גילת ורןן כבוד הלבנון נתן־לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד־יהוה הדר אלהינו׃ ס
23O	35	3		108410	חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו׃
23O	35	4		108420	אמרו לנמהרי־לב חזקו אל־תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם׃
23O	35	5		108430	אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה׃
23O	35	6		108440	אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי־נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה׃
23O	35	7		108450	והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא׃
23O	35	8		108460	והיה־שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא־יעברנו טמא והוא־למו הלך דרך ואוילים לא יתעו׃
23O	35	9		108470	לא־יהיה שם אריה ופריץ חיות בל־יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים׃
23O	35	10		108480	ופדויי יהוה ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על־ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה׃ ף
23O	36	1		108490	ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך־אשור על כל־ערי יהודה הבצרות ויתפשם׃
23O	36	2		108500	וישלח מלך־אשור את־רב־שקה מלכיש ירושלמה אל־המלך חזקיהו בחיל כבד ויעמד בתעלת הברכה העליונה במסלת שדה כובס׃
23O	36	3		108510	ויצא אליו אליקים בן־חלקיהו אשר על־הבית ושבנא הספר ויואח בן־אסף המזכיר׃
23O	36	4		108520	ויאמר אליהם רב־שקה אמרו־נא אל־חזקיהו כה־אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת׃
23O	36	5		108530	אמרתי אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי׃
23O	36	6		108540	הנה בטחת על־משענת הקנה הרצוץ הזה על־מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה כן פרעה מלך־מצרים לכל־הבטחים עליו׃
23O	36	7		108550	וכי־תאמר אלי אל־יהוה אלהינו בטחנו הלוא־הוא אשר הסיר חזקיהו את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו׃
23O	36	8		108560	ועתה התערב נא את־אדני המלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם־תוכל לתת לך רכבים עליהם׃
23O	36	9		108570	ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על־מצרים לרכב ולפרשים׃
23O	36	10		108580	ועתה המבלעדי יהוה עליתי על־הארץ הזאת להשחיתה יהוה אמר אלי עלה אל־הארץ הזאת והשחיתה׃
23O	36	11		108590	ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל־רב־שקה דבר־נא אל־עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל־תדבר אלינו יהודית באזני העם אשר על־החומה׃
23O	36	12		108600	ויאמר רב־שקה האל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את־הדברים האלה הלא על־האנשים הישבים על־החומה לאכל את־[כ= חראיהם] [ק= צואתם] ולשתות את־[כ= שיניהם] [ק= מימי] [ק= רגליהם] עםכם׃
23O	36	13		108610	ויעמד רב־שקה ויקרא בקול־גדול יהודית ויאמר שמעו את־דברי המלך הגדול מלך אשור׃
23O	36	14		108620	כה אמר המלך אל־ישא לכם חזקיהו כי לא־יוכל להציל אתכם׃
23O	36	15		108630	ואל־יבטח אתכם חזקיהו אל־יהוה לאמר הצל יצילנו יהוה לא תנתן העיר הזאת ביד מלך אשור׃
23O	36	16		108640	אל־תשמעו אל־חזקיהו ס כי כה אמר המלך אשור עשו־אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש־גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי־בורו׃
23O	36	17		108650	עד־באי ולקחתי אתכם אל־ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים׃
23O	36	18		108660	פן־יסית אתכם חזקיהו לאמר יהוה יצילנו ההצילו אלהי הגוים איש את־ארצו מיד מלך אשור׃
23O	36	19		108670	איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים וכי־הצילו את־שמרון מידי׃
23O	36	20		108680	מי בכל־אלהי הארצות האלה אשר־הצילו את־ארצם מידי כי־יציל יהוה את־ירושלם מידי׃
23O	36	21		108690	ויחרישו ולא־ענו אתו דבר כי־מצות המלך היא לאמר לא תענהו׃
23O	36	22		108700	ויבא אליקים בן־חלקיהו אשר־על־הבית ושבנא הסופר ויואח בן־אסף המזכיר אל־חזקיהו קרועי בגדים ויגידו לו את דברי רב־שקה׃ ס
23O	37	1		108710	ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את־בגדיו ויתכס בשק ויבא בית יהוה׃
23O	37	2		108720	וישלח את־אליקים אשר־על־הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל־ישעיהו בן־אמוץ הנביא׃
23O	37	3		108730	ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום־צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד־משבר וכח אין ללדה׃
23O	37	4		108740	אולי ישמע יהוה אלהיך את דברי רב־שקה אשר שלחו מלך־אשור אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע יהוה אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה׃
23O	37	5		108750	ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל־ישעיהו׃
23O	37	6		108760	ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל־אדניכם כה אמר יהוה אל־תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך־אשור אותי׃
23O	37	7		108770	הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל־ארצו והפלתיו בחרב בארצו׃
23O	37	8		108780	וישב רב־שקה וימצא את־מלך אשור נלחם על־לבנה כי שמע כי נסע מלכיש׃
23O	37	9		108790	וישמע על־תרהקה מלך־כוש לאמר יצא להלחם אתך וישמע וישלח מלאכים אל־חזקיהו לאמר׃
23O	37	10		108800	כה תאמרון אל־חזקיהו מלך־יהודה לאמר אל־ישאכ* אלהיך אשר אתה בוטח בו לאמר לא תנתן ירושלם ביד מלך אשור׃
23O	37	11		108810	הנה אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל־הארצות להחריםם ואתה תנצל׃
23O	37	12		108820	ההצילו אותם אלהי הגוים אשר השחיתו אבותי את־גוזן ואת־חרן ורצף ובני־עדן אשר בתלשר׃
23O	37	13		108830	איה מלך־חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה׃
23O	37	14		108840	ויקח חזקיהו את־הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה׃
23O	37	15		108850	ויתפלל חזקיהו אל־יהוה לאמר׃
23O	37	16		108860	יהוה צבאות אלהי ישראל ישב הכרבים אתה־הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את־השמים ואת־הארץ׃
23O	37	17		108870	הטה יהוה אזנך ושמע פקח יהוה עינך וראה ושמע את כל־דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלהים חי׃
23O	37	18		108880	אמנם יהוה החריבו מלכי אשור את־כל־הארצות ואת־ארצם׃
23O	37	19		108890	ונתן את־אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם־מעשה ידי־אדם עץ ואבן ויאבדום׃
23O	37	20		108900	ועתה יהוה אלהינו הושיענו מידו וידעו כל־ממלכות הארץ כי־אתה יהוה לבדך׃
23O	37	21		108910	וישלח ישעיהו בן־אמוץ אל־חזקיהו לאמר כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל־סנחריב מלך אשור׃
23O	37	22		108920	זה הדבר אשר־דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת־ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם׃
23O	37	23		108930	את־מי חרפת וגדפת ועל־מי הרימותה קול ותשא מרום עיניך אל־קדוש ישראל׃
23O	37	24		108940	ביד עבדיך חרפת אדני ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחר ברשיו ואבוא מרום קצו יער כרמלו׃
23O	37	25		108950	אני קרתי ושתיתי מים ואחרב בכף־פעמי כל יארי מצור׃
23O	37	26		108960	הלוא־שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים נצים ערים בצרות׃
23O	37	27		108970	וישביהן קצרי־יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה׃
23O	37	28		108980	ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי׃
23O	37	29		108990	יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשיבתיך בדרך אשר־באת בה׃
23O	37	30		109000	וזה־לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים [כ= ואכול] [ק= ואכלו] פרים׃
23O	37	31		109010	ויספה פליטת בית־יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי למעלה׃
23O	37	32		109020	כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת׃ ס
23O	37	33		109030	לכן כה־אמר יהוה אל־מלך אשור לא יבוא אל־העיר הזאת ולא־יורה שם חץ ולא־יקדמנה מגן ולא־ישפך עליה סללה׃
23O	37	34		109040	בדרך אשר־בא בה ישוב ואל־העיר הזאת לא יבוא נאם־יהוה׃
23O	37	35		109050	וגנותי על־העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי׃ ס
23O	37	36		109060	ויצא מלאך יהוה ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים׃
23O	37	37		109070	ויסע וילך וישב סנחריב מלך־אשור וישב בנינוה׃
23O	37	38		109080	ויהי הוא* משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר־חדן בנו תחתיו׃ ס
23O	38	1		109090	בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן־אמוץ הנביא ויאמר אליו כה־אמר יהוה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה׃
23O	38	2		109100	ויסב חזקיהו פניו אל־הקיר ויתפלל אל־יהוה׃
23O	38	3		109110	ויאמר אנה יהוה זכר־נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי ויבך חזקיהו בכי גדול׃ ס
23O	38	4		109120	ויהי דבר־יהוה אל־ישעיהו לאמר׃
23O	38	5		109130	הלוך ואמרת אל־חזקיהו כה־אמר יהוה אלהי דוד אביך שמעתי את־תפלתך ראיתי את־דמעתך הנני יוסף על־ימיך חמש עשרה שנה׃
23O	38	6		109140	ומכף מלך־אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על־העיר הזאת׃
23O	38	7		109150	וזה־לך האות מאת יהוה אשר יעשה יהוה את־הדבר הזה אשר דבר׃
23O	38	8		109160	הנני משיב את־צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה׃ ס
23O	38	9		109170	מכתב לחזקיהו מלך־יהודה בחלתו ויחי מחליו׃
23O	38	10		109180	אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותי׃
23O	38	11		109190	אמרתי לא־אראה יה יה בארץ החיים לא־אביט אדם עוד עם־יושבי חדל׃
23O	38	12		109200	דורי נסע ונגלה מני כאהל רעי קפדתי כארג חיי מדלה יבצעני מיום עד־לילה תשלימני׃
23O	38	13		109210	שויתי עד־בקר כארי כן ישבר כל־עצמותי מיום עד־לילה תשלימני׃
23O	38	14		109220	כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום אדני עשקה־לי ערבני׃
23O	38	15		109230	מה־אדבר ואמר־לי והוא עשה אדדה כל־שנותי על־מר נפשי׃
23O	38	16		109240	אדני עליהם יחיו ולכל־בהן חיי רוחי ותחלימני והחיני׃
23O	38	17		109250	הנה לשלום מר־לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל־חטאי׃
23O	38	18		109260	כי לא שאול תודך מות יהללך לא־ישברו יורדי־בור אל־אמתך׃
23O	38	19		109270	חי חי הוא יודך כמוני היום אב לבנים יודיע אל־אמתך׃
23O	38	20		109280	יהוה להושיעני ונגנותי ננגן כל־ימי חיינו על־בית יהוה׃
23O	38	21		109290	ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על־השחין ויחי׃
23O	38	22		109300	ויאמר חזקיהו מה אות כי אעלה בית יהוה׃ ס
23O	39	1		109310	בעת ההוא שלח מרדך בלאדן בן־בלאדן מלך־בבל ספרים ומנחה אל־חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק׃
23O	39	2		109320	וישמח עליהם חזקיהו ויראם את־בית [כ= נכתה] [ק= נכתו] את־הכסף ואת־הזהב ואת־הבשמים ואת השמן הטוב ואת כל־בית כליו ואת כל־אשר נמצא באצרתיו לא־היה דבר אשר לא־הראם חזקיהו בביתו ובכל־ממשלתו׃
23O	39	3		109330	ויבא ישעיהו הנביא אל־המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו אלי מבבל׃
23O	39	4		109340	ויאמר מה ראו בביתך ויאמר חזקיהו את כל־אשר בביתי ראו לא־היה דבר אשר לא־הראיתים באוצרתי׃
23O	39	5		109350	ויאמר ישעיהו אל־חזקיהו שמע דבר־יהוה צבאות׃
23O	39	6		109360	הנה ימים באים ונשא כל־אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד־היום הזה בבל לא־יותר דבר אמר יהוה׃
23O	39	7		109370	ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל׃
23O	39	8		109380	ויאמר חזקיהו אל־ישעיהו טוב דבר־יהוה אשר דברת ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי׃ ף
23O	40	1		109390	נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם׃
23O	40	2		109400	דברו על־לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד יהוה כפלים בכל־חטאתיה׃ ס
23O	40	3		109410	קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו בערבה מסלה לאלהינו׃
23O	40	4		109420	כל־גיא ינשא וכל־הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה׃
23O	40	5		109430	ונגלה כבוד יהוה וראו כל־בשר יחדו כי פי יהוה דבר׃ ס
23O	40	6		109440	קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל־הבשר חציר וכל־חסדו כציץ השדה׃
23O	40	7		109450	יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם׃
23O	40	8		109460	יבש חציר נבל ציץ ודבר־אלהינו יקום לעולם׃ ס
23O	40	9		109470	על הר־גבה עלי־לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל־תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם׃
23O	40	10		109480	הנה אדני יהוה בחזק יבוא וזרעו משלה לו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו׃
23O	40	11		109490	כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל׃ ס
23O	40	12		109500	מי־מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים׃
23O	40	13		109510	מי־תכן את־רוח* יהוה ואיש עצתו יודיענו׃
23O	40	14		109520	את־מי נועץ ויבינהו וילמדהו בארח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו׃
23O	40	15		109530	הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול׃
23O	40	16		109540	ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה׃ ס
23O	40	17		109550	כל־הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו־לו׃
23O	40	18		109560	ואל־מי תדמיון אל ומה־דמות תערכו לו׃
23O	40	19		109570	הפסל נסך חרש וצרף בזהב ירקענו ורתקות כסף צורף׃
23O	40	20		109580	המסכן תרומה עץ לא־ירקב יבחר חרש חכם יבקש־לו להכין פסל לא ימוט׃
23O	40	21		109590	הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הגד מראש לכם הלוא הבינתם מוסדות הארץ׃
23O	40	22		109600	הישב על־חוג הארץ וישביה כחגבים הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת׃
23O	40	23		109610	הנותן רוזנים לאין שפטי ארץ כתהו עשה׃
23O	40	24		109620	אף בל־נטעו אף בל־זרעו אף בל־שרש בארץ גזעם וגם־נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם׃ ס
23O	40	25		109630	ואל־מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש׃
23O	40	26		109640	שאו־מרום עיניכם וראו מי־ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר׃ ס
23O	40	27		109650	למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מיהוה ומאלהי משפטי יעבור׃
23O	40	28		109660	הלוא ידעת אם־לא שמעת אלהי עולם יהוה בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו׃
23O	40	29		109670	נתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה׃
23O	40	30		109680	ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו׃
23O	40	31		109690	וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו׃ ף
23O	41	1		109700	החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה׃
23O	41	2		109710	מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו׃
23O	41	3		109720	ירדפם יעבור שלום ארח ברגליו לא יבוא׃
23O	41	4		109730	מי־פעל ועשה קרא הדרות מראש אני יהוה ראשון ואת־אחרנים אני־הוא׃
23O	41	5		109740	ראו איים וייראו קצות הארץ יחרדו קרבו ויאתיון׃
23O	41	6		109750	איש את־רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק׃
23O	41	7		109760	ויחזק חרש את־צרף מחליק פטיש את־הולם פעם אמר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט׃ ס
23O	41	8		109770	ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי׃
23O	41	9		109780	אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואמר לך עבדי־אתה בחרתיך ולא מאסתיך׃
23O	41	10		109790	אל־תירא כי עמך־אני אל־תשתע כי־אני אלהיך אמצתיך אף־עזרתיך אף־תמכתיך בימין צדקי׃
23O	41	11		109800	הן יבשו ויכלמו כל הנחרים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך׃
23O	41	12		109810	תבקשם ולא תמצאם אנשי מצתך יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך׃
23O	41	13		109820	כי אני יהוה אלהיך מחזיק ימינך האמר לך אל־תירא אני עזרתיך׃ ס
23O	41	14		109830	אל־תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם־יהוה וגאלך קדוש ישראל׃
23O	41	15		109840	הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים׃
23O	41	16		109850	תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל ביהוה בקדוש ישראל תתהלל׃ ף
23O	41	17		109860	העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה אני יהוה אענם אלהי ישראל לא אעזבם׃
23O	41	18		109870	אפתח על־שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות אשים מדבר לאגם־מים וארץ ציה למוצאי מים׃
23O	41	19		109880	אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו׃
23O	41	20		109890	למען יראו וידעו וישימו וישכילו יחדו כי יד־יהוה עשתה זאת וקדוש ישראל בראה׃ ף
23O	41	21		109900	קרבו ריבכם יאמר יהוה הגישו עצמותיכם יאמר מלך יעקב׃
23O	41	22		109910	יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה הראשנות מה הנה הגידו ונשימה לבנו ונדעה אחריתן או הבאות השמיענו׃
23O	41	23		109920	הגידו האתיות לאחור ונדעה כי אלהים אתם אף־תיטיבו ותרעו ונשתעה [כ= ונרא] [ק= ונראה] יחדו׃
23O	41	24		109930	הן־אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם׃
23O	41	25		109940	העירותי מצפון ויאת ממזרח־שמש יקרא בשמי ויבא סגנים כמו־חמר וכמו יוצר ירמס־טיט׃
23O	41	26		109950	מי־הגיד מראש ונדעה ומלפנים ונאמר צדיק אף אין־מגיד אף אין משמיע אף אין־שמע אמריכם׃
23O	41	27		109960	ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן׃
23O	41	28		109970	וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ ואשאלם וישיבו דבר׃
23O	41	29		109980	הן כלם און אפס מעשיהם רוח ותהו נסכיהם׃ ף
23O	42	1		109990	הן עבדי אתמך־בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא׃
23O	42	2		110000	לא יצעק ולא ישא ולא־ישמיע בחוץ קולו׃
23O	42	3		110010	קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט׃
23O	42	4		110020	לא יכהה ולא ירוץ עד־ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו׃ ף
23O	42	5		110030	כה־אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃
23O	42	6		110040	אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים׃
23O	42	7		110050	לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך׃
23O	42	8		110060	אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא־אתן ותהלתי לפסילים׃
23O	42	9		110070	הראשנות הנה־באו וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם׃ ף
23O	42	10		110080	שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים וישביהם׃
23O	42	11		110090	ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו׃
23O	42	12		110100	ישימו ליהוה כבוד ותהלתו באיים יגידו׃
23O	42	13		110110	יהוה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף־יצריח על־איביו יתגבר׃ ס
23O	42	14		110120	החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד׃
23O	42	15		110130	אחריב הרים וגבעות וכל־עשבם אוביש ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש׃
23O	42	16		110140	והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא־ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים׃
23O	42	17		110150	נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם אלהינו׃ ס
23O	42	18		110160	החרשים שמעו והעורים הביטו לראות׃
23O	42	19		110170	מי עור כי אם־עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד יהוה׃
23O	42	20		110180	[כ= ראית] [ק= ראות] רבות ולא תשמר פקוח אזנים ולא ישמע׃
23O	42	21		110190	יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׃
23O	42	22		110200	והוא עם־בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין־אמר השב׃
23O	42	23		110210	מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע לאחור׃
23O	42	24		110220	מי־נתן [כ= למשוסה] [ק= למשסה*] יעקב וישראל לבזזים הלוא יהוה זו חטאנו לו ולא־אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו׃
23O	42	25		110230	וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער־בו ולא־ישים על־לב׃ ף
23O	43	1		110240	ועתה כה־אמר יהוה בראך יעקב ויצרך ישראל אל־תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי־אתה׃
23O	43	2		110250	כי־תעבר במים אתך־אני ובנהרות לא ישטפוך כי־תלך במו־אש לא תכוה ולהבה לא תבער־בך׃
23O	43	3		110260	כי אני יהוה אלהיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך׃
23O	43	4		110270	מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך׃
23O	43	5		110280	אל־תירא כי אתך־אני ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך׃
23O	43	6		110290	אמר לצפון תני ולתימן אל־תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ׃
23O	43	7		110300	כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף־עשיתיו׃
23O	43	8		110310	הוציא עם־עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו׃
23O	43	9		110320	כל־הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת׃
23O	43	10		110330	אתם עדי נאם־יהוה ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי־אני הוא לפני לא־נוצר אל ואחרי לא יהיה׃ ס
23O	43	11		110340	אנכי אנכי יהוה ואין מבלעדי מושיע׃
23O	43	12		110350	אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם־יהוה ואני־אל׃
23O	43	13		110360	גם־מיום אני הוא ואין מידי מציל אפעל ומי ישיבנה׃ ס
23O	43	14		110370	כה־אמר יהוה גאלכם קדוש ישראל למענכם שלחתי בבלה והורדתי בריחים כלם וכשדים באניות רנתם׃
23O	43	15		110380	אני יהוה קדושכם בורא ישראל מלככם׃ ס
23O	43	16		110390	כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה׃
23O	43	17		110400	המוציא רכב־וסוס חיל ועזוז יחדו ישכבו בל־יקומו דעכו כפשתה כבו׃
23O	43	18		110410	אל־תזכרו ראשנות וקדמניות אל־תתבננו׃
23O	43	19		110420	הנני עשה חדשה עתה תצמח הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות׃
23O	43	20		110430	תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה כי־נתתי במדבר מים נהרות בישימן להשקות עמי בחירי׃
23O	43	21		110440	עם־זו יצרתי לי תהלתי יספרו׃ ס
23O	43	22		110450	ולא־אתי קראת יעקב כי־יגעת בי ישראל׃
23O	43	23		110460	לא־הביאת לי שה עלתיך וזבחיך לא כבדתני לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה׃
23O	43	24		110470	לא־קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונתיך׃ ס
23O	43	25		110480	אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכר׃
23O	43	26		110490	הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק׃
23O	43	27		110500	אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי׃
23O	43	28		110510	ואחלל שרי קדש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגדופים׃ ס
23O	44	1		110520	ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו׃
23O	44	2		110530	כה־אמר יהוה עשך ויצרך מבטן יעזרך אל־תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו׃
23O	44	3		110540	כי אצק־מים על־צמא ונזלים על־יבשה אצק רוחי על־זרעך וברכתי על־צאצאיך׃
23O	44	4		110550	וצמחו בבין חציר כערבים על־יבלי־מים׃
23O	44	5		110560	זה יאמר ליהוה אני וזה יקרא בשם־יעקב וזה יכתב ידו ליהוה ובשם ישראל יכנה׃ ף
23O	44	6		110570	כה־אמר יהוה מלך־ישראל וגאלו יהוה צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים׃
23O	44	7		110580	ומי־כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם־עולם ואתיות ואשר תבאנה יגידו למו׃
23O	44	8		110590	אל־תפחדו ואל־תרהו הלא מאז השמעתיך והגדתי ואתם עדי היש אלוה מבלעדי ואין צור בל־ידעתי׃
23O	44	9		110600	יצרי־פסל כלם תהו וחמודיהם בל־יועילו ועדיהם המה בל־יראו ובל־ידעו למען יבשו׃
23O	44	10		110610	מי־יצר אל ופסל נסך לבלתי הועיל׃
23O	44	11		110620	הן כל־חבריו יבשו וחרשים המה מאדם יתקבצו כלם יעמדו יפחדו יבשו יחד׃
23O	44	12		110630	חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו ויפעלהו בזרוע כחו גם־רעב ואין כח לא־שתה מים וייעף׃
23O	44	13		110640	חרש עצים נטה קו יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ובמחוגה יתארהו ויעשהו כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית׃
23O	44	14		110650	לכרת־לו ארזים ויקח תרזה ואלון ויאמץ־לו בעצי־יער נטע ארן וגשם יגדל׃
23O	44	15		110660	והיה לאדם לבער ויקח מהם ויחם אף־ישיק ואפה לחם אף־יפעל־אל וישתחו עשהו פסל ויסגד־למו׃
23O	44	16		110670	חציו שרף במו־אש על־חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע אף־יחם ויאמר האח חמותי ראיתי אור׃
23O	44	17		110680	ושאריתו לאל עשה לפסלו [כ= יסגוד] [ק= יסגד]־לו וישתחו ויתפלל אליו ויאמר הצילני כי אלי אתה׃
23O	44	18		110690	לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם׃
23O	44	19		110700	ולא־ישיב אל־לבו ולא דעת ולא־תבונה לאמר חציו שרפתי במו־אש ואף אפיתי על־גחליו לחם אצלה בשר ואכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד׃
23O	44	20		110710	רעה אפר לב הותל הטהו ולא־יציל את־נפשו ולא יאמר הלוא שקר בימיני׃ ס
23O	44	21		110720	זכר־אלה יעקב וישראל כי עבדי־אתה יצרתיך עבד־לי אתה ישראל לא תנשני׃
23O	44	22		110730	מחיתי כעב פשעיך וכעןן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך׃
23O	44	23		110740	רנו שמים כי־עשה יהוה הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל־עץ בו כי־גאל יהוה יעקב ובישראל יתפאר׃ ף
23O	44	24		110750	כה־אמר יהוה גאלך ויצרך מבטן אנכי יהוה עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ [כ= מי] [כ= אתי] [ק= מאתי]׃
23O	44	25		110760	מפר אתות בדים וקסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם ישכל׃
23O	44	26		110770	מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האמר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקוםם׃
23O	44	27		110780	האמר לצולה חרבי ונהרתיך אוביש׃
23O	44	28		110790	האמר לכורש רעי וכל־חפצי ישלם ולאמר לירושלם תבנה והיכל תוסד׃ ס
23O	45	1		110800	כה־אמר יהוה למשיחו לכורש אשר־החזקתי בימינו לרד־לפניו גוים ומתני מלכים אפתח לפתח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו׃
23O	45	2		110810	אני לפניך אלך והדורים [כ= אושר] [ק= אישר] דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע׃
23O	45	3		110820	ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים למען תדע כי־אני יהוה הקורא בשמך אלהי ישראל׃
23O	45	4		110830	למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני׃
23O	45	5		110840	אני יהוה ואין עוד זולתי אין אלהים אאזרך ולא ידעתני׃
23O	45	6		110850	למען ידעו ממזרח־שמש וממערבה כי־אפס בלעדי אני יהוה ואין עוד׃
23O	45	7		110860	יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני יהוה עשה כל־אלה׃ ס
23O	45	8		110870	הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו־צדק תפתח־ארץ ויפרו־ישע וצדקה תצמיח יחד אני יהוה בראתיו׃ ס
23O	45	9		110880	הוי רב את־יצרו חרש את־חרשי אדמה היאמר חמר ליצרו מה־תעשה ופעלך אין־ידים לו׃ ס
23O	45	10		110890	הוי אמר לאב מה־תוליד ולאשה מה־תחילין׃ ס
23O	45	11		110900	כה־אמר יהוה קדוש ישראל ויצרו האתיות שאלוני על־בני ועל־פעל ידי תצוני׃
23O	45	12		110910	אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל־צבאם צויתי׃
23O	45	13		110920	אנכי העירתהו בצדק וכל־דרכיו אישר הוא־יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר יהוה צבאות׃ ף
23O	45	14		110930	כה אמר יהוה יגיע מצרים וסחר־כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעברו ולך יהיו אחריך ילכו בזקים יעברו ואליך ישתחוו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלהים׃
23O	45	15		110940	אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע׃
23O	45	16		110950	בושו וגם־נכלמו כלם יחדו הלכו בכלמה חרשי צירים׃
23O	45	17		110960	ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים לא־תבשו ולא־תכלמו עד־עולמי עד׃ ף
23O	45	18		110970	כי כה אמר־יהוה בורא השמים הוא האלהים יצר הארץ ועשה הוא כוננה לא־תהו בראה לשבת יצרה אני יהוה ואין עוד׃
23O	45	19		110980	לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני יהוה דבר צדק מגיד מישרים׃
23O	45	20		110990	הקבצו ובאו התנגשו יחדו פליטי הגוים לא ידעו הנשאים את־עץ פסלם ומתפללים אל־אל לא יושיע׃
23O	45	21		111000	הגידו והגישו אף יועצו יחדו מי השמיע זאת מקדם מאז הגידה הלוא אני יהוה ואין־עוד אלהים מבלעדי אל־צדיק ומושיע אין זולתי׃
23O	45	22		111010	פנו־אלי והושעו כל־אפסי־ארץ כי אני־אל ואין עוד׃
23O	45	23		111020	בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי־לי תכרע כל־ברך תשבע כל־לשון׃
23O	45	24		111030	אך ביהוה לי אמר צדקות ועז עדיו יבוא ויבשו כל הנחרים בו׃
23O	45	25		111040	ביהוה יצדקו ויתהללו כל־זרע ישראל׃
23O	46	1		111050	כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה׃
23O	46	2		111060	קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא ונפשם בשבי הלכה׃ ס
23O	46	3		111070	שמעו אלי בית יעקב וכל־שארית בית ישראל העמסים מני־בטן הנשאים מני־רחם׃
23O	46	4		111080	ועד־זקנה אני הוא ועד־שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט׃ ס
23O	46	5		111090	למי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה׃
23O	46	6		111100	הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו ישכרו צורף ויעשהו אל יסגדו אף־ישתחוו׃
23O	46	7		111110	ישאהו על־כתף יסבלהו ויניחהו תחתיו ויעמד ממקומו לא ימיש אף־יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו׃ ס
23O	46	8		111120	זכרו־זאת והתאששו השיבו פושעים על־לב׃
23O	46	9		111130	זכרו ראשנות מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני׃
23O	46	10		111140	מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא־נעשו אמר עצתי תקום וכל־חפצי אעשה׃
23O	46	11		111150	קרא ממזרח עיט מארץ מרחק איש [כ= עצתו] [ק= עצתי] אף־דברתי אף־אביאנה יצרתי אף־אעשנה׃ ס
23O	46	12		111160	שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה׃
23O	46	13		111170	קרבתי צדקתי לא תרחק ותשועתי לא תאחר ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי׃ ס
23O	47	1		111180	רדי ושבי על־עפר בתולת בת־בבל שבי־לארץ אין־כסא בת־כשדים כי לא תוסיפי יקראו־לך רכה וענגה׃
23O	47	2		111190	קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי־שבל גלי־שוק עברי נהרות׃
23O	47	3		111200	תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם׃ ס
23O	47	4		111210	גאלנו יהוה צבאות שמו קדוש ישראל׃
23O	47	5		111220	שבי דוםם ובאי בחשך בת־כשדים כי לא תוסיפי יקראו־לך גברת ממלכות׃
23O	47	6		111230	קצפתי על־עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא־שמת להם רחמים על־זקן הכבדת עלך מאד׃
23O	47	7		111240	ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא־שמת אלה על־לבך לא זכרת אחריתה׃ ס
23O	47	8		111250	ועתה שמעי־זאת עדינה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול׃
23O	47	9		111260	ותבאנה לך שתי־אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן כתםם באו עליך ברב כשפיך בעצמת חבריך מאד׃
23O	47	10		111270	ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני חכמתך ודעתך היא שובבתך ותאמרי בלבך אני ואפסי עוד׃
23O	47	11		111280	ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה ותבא עליך פתאם שואה לא תדעי׃
23O	47	12		111290	עמדי־נא בחבריך וברב כשפיך באשר יגעת מנעוריך אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי׃
23O	47	13		111300	נלאית ברב עצתיך יעמדו־נא ויושיעך [כ= הברו] [ק= הברי] שמים החזים בכוכבים מודיעם לחדשים מאשר יבאו עליך׃
23O	47	14		111310	הנה היו כקש אש שרפתם לא־יצילו את־נפשם מיד להבה אין־גחלת לחםם אור לשבת נגדו׃
23O	47	15		111320	כן היו־לך אשר יגעת סחריך מנעוריך איש לעברו תעו אין מושיעך׃ ס
23O	48	1		111330	שמעו־זאת בית־יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם יהוה ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה׃
23O	48	2		111340	כי־מעיר הקדש נקראו ועל־אלהי ישראל נסמכו יהוה צבאות שמו׃ ס
23O	48	3		111350	הראשנות מאז הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם פתאם עשיתי ותבאנה׃
23O	48	4		111360	מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה׃
23O	48	5		111370	ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך פן־תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום׃
23O	48	6		111380	שמעת חזה כלה ואתם הלוא תגידו השמעתיך חדשות מעתה ונצרות ולא ידעתם׃
23O	48	7		111390	עתה נבראו ולא מאז ולפני־יום ולא שמעתם פן־תאמר הנה ידעתין׃
23O	48	8		111400	גם לא־שמעת גם לא ידעת גם מאז לא־פתחה אזנך כי ידעתי בגוד תבגוד ופשע מבטן קרא לך׃
23O	48	9		111410	למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם־לך לבלתי הכריתך׃
23O	48	10		111420	הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עני׃
23O	48	11		111430	למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא־אתן׃ ס
23O	48	12		111440	שמע אלי יעקב וישראל מקראי אני־הוא אני ראשון אף אני אחרון׃
23O	48	13		111450	אף־ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קרא אני אליהם יעמדו יחדו׃
23O	48	14		111460	הקבצו כלכם ושמעו מי בהם הגיד את־אלה יהוה אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו כשדים׃
23O	48	15		111470	אני אני דברתי אף־קראתיו הביאתיו והצליח דרכו׃
23O	48	16		111480	קרבו אלי שמעו־זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה אדני יהוה שלחני ורוחו׃ ף
23O	48	17		111490	כה־אמר יהוה גאלך קדוש ישראל אני יהוה אלהיך מלמדך להועיל מדריךך בדרך תלך׃
23O	48	18		111500	לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים׃
23O	48	19		111510	ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעתיו לא־יכרת ולא־ישמד שמו מלפני׃
23O	48	20		111520	צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רנה הגידו השמיעו זאת הוציאוה עד־קצה הארץ אמרו גאל יהוה עבדו יעקב׃
23O	48	21		111530	ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו ויבקע־צור ויזבו מים׃
23O	48	22		111540	אין שלום אמר יהוה לרשעים׃ ס
23O	49	1		111550	שמעו איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק יהוה מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי׃
23O	49	2		111560	וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני׃
23O	49	3		111570	ויאמר לי עבדי־אתה ישראל אשר־בך אתפאר׃
23O	49	4		111580	ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את־יהוה ופעלתי את־אלהי׃
23O	49	5		111590	ועתה אמר יהוה יצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישראל [כ= לא] [ק= לו] יאסף ואכבד בעיני יהוה ואלהי היה עזי׃
23O	49	6		111600	ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את־שבטי יעקב [כ= ונצירי] [ק= ונצורי] ישראל להשיב ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד־קצה הארץ׃ ס
23O	49	7		111610	כה אמר־יהוה גאל ישראל קדושו לבזה־נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען יהוה אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך׃
23O	49	8		111620	כה אמר יהוה בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות׃
23O	49	9		111630	לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על־דרכים ירעו ובכל־שפיים מרעיתם׃
23O	49	10		111640	לא ירעבו ולא יצמאו ולא־יכם שרב ושמש כי־מרחםם ינהגם ועל־מבועי מים ינהלם׃
23O	49	11		111650	ושמתי כל־הרי לדרך ומסלתי ירמון׃
23O	49	12		111660	הנה־אלה מרחוק יבאו והנה־אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים׃
23O	49	13		111670	רנו שמים וגילי ארץ [כ= יפצחו] [ק= ופצחו] הרים רנה כי־נחם יהוה עמו ועניו ירחם׃ ס
23O	49	14		111680	ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני׃
23O	49	15		111690	התשכח אשה עולה מרחם בן־בטנה גם־אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך׃
23O	49	16		111700	הן על־כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד׃
23O	49	17		111710	מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו׃
23O	49	18		111720	שאי־סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו־לך חי־אני נאם־יהוה כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה׃
23O	49	19		111730	כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך׃
23O	49	20		111740	עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר־לי המקום גשה־לי ואשבה׃
23O	49	21		111750	ואמרת בלבבך מי ילד־לי את־אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם׃ ף
23O	49	22		111760	כה־אמר אדני יהוה הנה אשא אל־גוים ידי ואל־עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על־כתף תנשאנה׃
23O	49	23		111770	והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי־אני יהוה אשר לא־יבשו קוי׃ ס
23O	49	24		111780	היקח מגבור מלקוח ואם־שבי צדיק ימלט׃
23O	49	25		111790	כי־כה אמר יהוה גם־שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת־יריבך אנכי אריב ואת־בניך אנכי אושיע׃
23O	49	26		111800	והאכלתי את־מוניך את־בשרם וכעסיס דםם ישכרון וידעו כל־בשר כי אני יהוה מושיעך וגאלך אביר יעקב׃ ס
23O	50	1		111810	כה אמר יהוה אי זה ספר כריתות אםכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר־מכרתי אתכם לו הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אםכם׃
23O	50	2		111820	מדוע באתי ואין איש קראתי* ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות ואם־אין־בי כח להציל הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר תבאש דגתם מאין מים ותמת בצמא׃
23O	50	3		111830	אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם׃ ס
23O	50	4		111840	אדני יהוה נתן לי לשון למודים לדעת לעות את־יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים׃
23O	50	5		111850	אדני יהוה פתח־לי אזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגתי׃
23O	50	6		111860	גוי נתתי למכים ולחיי למרטים פני לא הסתרתי מכלמות ורק׃
23O	50	7		111870	ואדני יהוה יעזר־לי על־כן לא נכלמתי על־כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי־לא אבוש׃
23O	50	8		111880	קרוב מצדיקי מי־יריב אתי נעמדה יחד מי־בעל משפטי יגש אלי׃
23O	50	9		111890	הן אדני יהוה יעזר־לי מי־הוא ירשיעני הן כלם כבגד יבלו עש יאכלם׃
23O	50	10		111900	מי בכם ירא יהוה שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם יהוה וישען באלהיו׃
23O	50	11		111910	הן כלכם קדחי אש מאזרי זיקות לכו באור אשכם ובזיקות בערתם מידי היתה־זאת לכם למעצבה תשכבון׃ ף
23O	51	1		111920	שמעו אלי רדפי צדק מבקשי יהוה הביטו אל־צור חצבתם ואל־מקבת בור נקרתם׃
23O	51	2		111930	הביטו אל־אברהם אביכם ואל־שרה תחוללכם כי־אחד קראתיו ואברכהו וארבהו׃ ס
23O	51	3		111940	כי־נחם יהוה ציון נחם כל־חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן־יהוה ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה׃ ס
23O	51	4		111950	הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע׃
23O	51	5		111960	קרוב צדקי יצא ישעי וזרעי עמים ישפטו אלי איים יקוו ואל־זרעי ייחלון׃
23O	51	6		111970	שאו לשמים עיניכם והביטו אל־הארץ מתחת כי־שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו־כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת׃ ס
23O	51	7		111980	שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם אל־תיראו חרפת אנוש ומגדפתם אל־תחתו׃
23O	51	8		111990	כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים׃ ס
23O	51	9		112000	עורי עורי לבשי־עז זרוע יהוה עורי כימי קדם דרות עולמים הלוא את־היא המחצבת רהב מחוללת תנין׃
23O	51	10		112010	הלוא את־היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי־ים דרך לעבר גאולים׃
23O	51	11		112020	ופדויי יהוה ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על־ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה׃ ס
23O	51	12		112030	אנכי אנכי הוא מנחםכם מי־את ותיראי מאנוש ימות ומבן־אדם חציר ינתן׃
23O	51	13		112040	ותשכח יהוה עשך נוטה שמים ויסד ארץ ותפחד תמיד* כל־היום מפני חמת המציק כאשר כוןן להשחית ואיה חמת המציק׃
23O	51	14		112050	מהר צעה להפתח ולא־ימות לשחת ולא יחסר לחמו׃
23O	51	15		112060	ואנכי יהוה אלהיך רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו׃
23O	51	16		112070	ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי־אתה׃ ס
23O	51	17		112080	התעוררי התעוררי קומי ירושלם אשר שתית מיד יהוה את־כוס חמתו את־קבעת כוס התרעלה שתית מצית׃
23O	51	18		112090	אין־מנהל לה מכל־בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל־בנים גדלה׃
23O	51	19		112100	שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך׃
23O	51	20		112110	בניך עלפו שכבו בראש כל־חוצות כתוא מכמר המלאים חמת־יהוה גערת אלהיך׃
23O	51	21		112120	לכן שמעי־נא זאת עניה ושכרת ולא מיין׃ ס
23O	51	22		112130	כה־אמר אדניך יהוה ואלהיך יריב עמו הנה לקחתי מידך את־כוס התרעלה את־קבעת כוס חמתי לא־תוסיפי לשתותה עוד׃
23O	51	23		112140	ושמתיה ביד־מוגיך אשר־אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים׃ ס
23O	52	1		112150	עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא־בך עוד ערל וטמא׃
23O	52	2		112160	התנערי מעפר קומי שבי ירושלם [כ= התפתחו] [ק= התפתחי] מוסרי צוארך שביה בת־ציון׃ ס
23O	52	3		112170	כי־כה אמר יהוה חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו׃
23O	52	4		112180	כי כה אמר אדני יהוה מצרים ירד־עמי בראשנה לגור שם ואשור באפס עשקו׃
23O	52	5		112190	ועתה [כ= מי] [ק= מה]־לי־פה נאם־יהוה כי־לקח עמי חנם [כ= משלו] [ק= משליו] יהילילו נאם־יהוה ותמיד כל־היום שמי מנאץ׃
23O	52	6		112200	לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי־אני־הוא המדבר הנני׃
23O	52	7		112210	מה־נאוו על־ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך׃
23O	52	8		112220	קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב יהוה ציון׃
23O	52	9		112230	פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי־נחם יהוה עמו גאל ירושלם׃
23O	52	10		112240	חשף יהוה את־זרוע קדשו לעיני כל־הגוים וראו כל־אפסי־ארץ את ישועת אלהינו׃ ס
23O	52	11		112250	סורו סורו צאו משם טמא אל־תגעו צאו מתוכה הברו נשאי כלי יהוה׃
23O	52	12		112260	כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי־הלך לפניכם יהוה ומאספכם אלהי ישראל׃ ס
23O	52	13		112270	הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד׃
23O	52	14		112280	כאשר שממו עליך רבים כן־משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם׃
23O	52	15		112290	כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא־ספר להם ראו ואשר לא־שמעו התבוננו׃
23O	53	1		112300	מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על־מי נגלתה׃
23O	53	2		112310	ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא־תאר לו ולא הדר ונראהו ולא־מראה ונחמדהו׃
23O	53	3		112320	נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנהו׃
23O	53	4		112330	אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה׃
23O	53	5		112340	והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא־לנו׃
23O	53	6		112350	כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עון כלנו׃
23O	53	7		112360	נגש והוא נענה ולא יפתח־פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה ולא יפתח פיו׃
23O	53	8		112370	מעצר וממשפט לקח ואת־דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו׃
23O	53	9		112380	ויתן את־רשעים קברו ואת־עשיר במתיו על לא־חמס עשה ולא מרמה בפיו׃
23O	53	10		112390	ויהוה חפץ דכאו החלי אם־תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהוה בידו יצלח׃
23O	53	11		112400	מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל׃
23O	53	12		112410	לכן אחלק־לו ברבים ואת־עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת־פשעים נמנה והוא חטא־רבים נשא ולפשעים יפגיע׃ ס
23O	54	1		112420	רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי־רבים בני־שוממה מבני בעולה אמר יהוה׃
23O	54	2		112430	הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל־תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי׃
23O	54	3		112440	כי־ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו׃
23O	54	4		112450	אל־תיראי כי־לא תבושי ואל־תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי־עוד׃
23O	54	5		112460	כי בעליך עשיך יהוה צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל־הארץ יקרא׃
23O	54	6		112470	כי־כאשה עזובה ועצובת רוח קראך יהוה ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך׃
23O	54	7		112480	ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך׃
23O	54	8		112490	בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך יהוה׃ ס
23O	54	9		112500	כי־מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי־נח עוד על־הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער־בך׃
23O	54	10		112510	כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא־ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יהוה׃ ס
23O	54	11		112520	עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים׃
23O	54	12		112530	ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל־גבולך לאבני־חפץ׃
23O	54	13		112540	וכל־בניך למודי יהוה ורב שלום בניך׃
23O	54	14		112550	בצדקה תכונני רחקי מעשק כי־לא תיראי וממחתה כי לא־תקרב אליך׃
23O	54	15		112560	הן גור יגור אפס מאותי מי־גר אתך עליך יפול׃
23O	54	16		112570	[כ= הן] [ק= הנה] אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל׃
23O	54	17		112580	כל־כלי יוצר עליך לא יצלח וכל־לשון תקום־אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם־יהוה׃ ס
23O	55	1		112590	הוי כל־צמא לכו למים ואשר אין־לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא־כסף ובלוא מחיר יין וחלב׃
23O	55	2		112600	למה תשקלו־כסף בלוא־לחם ויגיעכם בלוא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו־טוב ותתענג בדשן נפשכם׃
23O	55	3		112610	הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים׃
23O	55	4		112620	הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים׃
23O	55	5		112630	הן גוי לא־תדע תקרא וגוי לא־ידעוך אליך ירוצו למען יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך׃ ס
23O	55	6		112640	דרשו יהוה בהמצאו קראהו בהיותו קרוב׃
23O	55	7		112650	יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל־יהוה וירחמהו ואל־אלהינו כי־ירבה לסלוח׃
23O	55	8		112660	כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם יהוה׃
23O	55	9		112670	כי־גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם׃
23O	55	10		112680	כי כאשר ירד הגשם והשלג מן־השמים ושמה לא ישוב כי אם־הרוה את־הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאכל׃
23O	55	11		112690	כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא־ישוב אלי ריקם כי אם־עשה את־אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו׃
23O	55	12		112700	כי־בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל־עצי השדה ימחאו־כף׃
23O	55	13		112710	תחת הנעצוץ יעלה ברוש [כ= תחת] [ק= ותחת] הסרפד יעלה הדס והיה ליהוה לשם לאות עולם לא יכרת׃ ס
23O	56	1		112720	כה אמר יהוה שמרו משפט ועשו צדקה כי־קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות׃
23O	56	2		112730	אשרי אנוש יעשה־זאת ובן־אדם יחזיק בה שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל־רע׃ ס
23O	56	3		112740	ואל־יאמר בן־הנכר הנלוה אל־יהוה לאמר הבדל יבדילני יהוה מעל עמו ואל־יאמר הסריס הן אני עץ יבש׃ ס
23O	56	4		112750	כי־כה אמר יהוה לסריסים אשר ישמרו את־שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי׃
23O	56	5		112760	ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן־לו אשר לא יכרת׃ ס
23O	56	6		112770	ובני הנכר הנלוים על־יהוה לשרתו ולאהבה את־שם יהוה להיות לו לעבדים כל־שמר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי׃
23O	56	7		112780	והביאותים אל־הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על־מזבחי כי ביתי בית־תפלה יקרא לכל־העמים׃
23O	56	8		112790	נאם אדני יהוה מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו׃
23O	56	9		112800	כל חיתו שדי אתיו לאכל כל־חיתו ביער׃ ס
23O	56	10		112810	[כ= צפו] [ק= צפיו] עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים לא יוכלו לנבח הזים שכבים אהבי לנום׃
23O	56	11		112820	והכלבים עזי־נפש לא ידעו שבעה והמה רעים לא ידעו הבין כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו׃
23O	56	12		112830	אתיו אקחה־יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול* יתר מאד׃
23O	57	1		112840	הצדיק אבד ואין איש שם על־לב ואנשי־חסד נאספים באין מבין כי־מפני הרעה נאסף הצדיק׃
23O	57	2		112850	יבוא שלום ינוחו על־משכבותם הלך נכחו׃
23O	57	3		112860	ואתם קרבו־הנה בני עננה זרע מנאף ותזנה׃
23O	57	4		112870	על־מי תתענגו על־מי תרחיבו פה תאריכו לשון הלוא־אתם ילדי־פשע זרע שקר׃
23O	57	5		112880	הנחמים באלים תחת כל־עץ רעןן שחטי הילדים בנחלים תחת סעפי הסלעים׃
23O	57	6		112890	בחלקי־נחל חלקך הם הם גורלך גם־להם שפכת נסך העלית מנחה העל אלה אנחם׃
23O	57	7		112900	על הר־גבה ונשא שמת משכבך גם־שם עלית לזבח זבח׃
23O	57	8		112910	ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת־לך מהם אהבת משכבם יד חזית׃
23O	57	9		112920	ותשרי למלך בשמן ותרבי רקחיך ותשלחי ציריכם עד־מרחק ותשפילי עד־שאול׃
23O	57	10		112930	ברב דרךך יגעת לא אמרת נואש חית ידך מצאת על־כן לא חלית׃
23O	57	11		112940	ואת־מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא־שמת על־לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי׃
23O	57	12		112950	אני אגיד צדקתך ואת־מעשיך ולא יועילוך׃
23O	57	13		112960	בזעקך יצילך קבוציך ואת־כלם ישא־רוח יקח־הבל והחוסה בי ינחל־ארץ ויירש הר־קדשי׃
23O	57	14		112970	ואמר סלו־סלו פנו־דרך הרימו מכשול מדרך עמי׃ ס
23O	57	15		112980	כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת־דכא ושפל־רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים׃
23O	57	16		112990	כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי־רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי׃
23O	57	17		113000	בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצף וילך שובב בדרך לבו׃
23O	57	18		113010	דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו׃
23O	57	19		113020	בורא [כ= נוב] [ק= ניב] שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יהוה ורפאתיו׃
23O	57	20		113030	והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט׃
23O	57	21		113040	אין שלום אמר אלהי לרשעים׃ ס
23O	58	1		113050	קרא בגרון אל־תחשך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם׃
23O	58	2		113060	ואותי יומ* יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר־צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי־צדק קרבת אלהים יחפצון׃
23O	58	3		113070	למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע הן ביום צםכם תמצאו־חפץ וכל־עצביכם תנגשו׃
23O	58	4		113080	הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרף רשע לא־תצומו כיום להשמיע במרום קולכם׃
23O	58	5		113090	הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא־צום ויום רצון ליהוה׃
23O	58	6		113100	הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות* מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל־מוטה תנתקו׃
23O	58	7		113110	הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי־תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם׃
23O	58	8		113120	אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יהוה יאספך׃
23O	58	9		113130	אז תקרא ויהוה יענה תשוע ויאמר הנני אם־תסיר מתוךך מוטה שלח אצבע ודבר־און׃
23O	58	10		113140	ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים׃
23O	58	11		113150	ונחך יהוה תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא־יכזבו מימיו׃
23O	58	12		113160	ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור־ודור תקוםם וקרא לך גדר פרץ משבב נתיבות לשבת׃
23O	58	13		113170	אם־תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש יהוה מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר׃
23O	58	14		113180	אז תתענג על־יהוה והרכבתיך על־[כ= במותי] [ק= במתי] ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי יהוה דבר׃ ס
23O	59	1		113190	הן לא־קצרה יד־יהוה מהושיע ולא־כבדה אזנו משמוע׃
23O	59	2		113200	כי אם־עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים םכם משמוע׃
23O	59	3		113210	כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו־שקר לשונכם עולה תהגה׃
23O	59	4		113220	אין־קרא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על־תהו ודבר־שוא הרו עמל והוליד און׃
23O	59	5		113230	ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארגו האכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה׃
23O	59	6		113240	קוריהם לא־יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם מעשיהם מעשי־און ופעל חמס בכפיהם׃
23O	59	7		113250	רגליהם לרע ירצו וימהרו לשפך דם נקי מחשבותיהם מחשבות און שד ושבר במסלותם׃
23O	59	8		113260	דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם נתיבותיהם עקשו להם כל דרך בה לא ידע שלום׃
23O	59	9		113270	על־כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה נקוה לאור והנה־חשך לנגהות באפלות נהלך׃
23O	59	10		113280	נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים׃
23O	59	11		113290	נהמה כדבים כלנו וכיונים הגה נהגה נקוה למשפט ואין לישועה רחקה ממנו׃
23O	59	12		113300	כי־רבו פשעינו נגדך וחטאותינו ענתה בנו כי־פשעינו אתנו ועונתינו ידענום׃
23O	59	13		113310	פשע וכחש ביהוה ונסוג מאחר אלהינו דבר־עשק וסרה הרו והגו מלב דברי־שקר׃
23O	59	14		113320	והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמד כי־כשלה ברחוב אמת ונכחה לא־תוכל לבוא׃
23O	59	15		113330	ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא יהוה וירע בעיניו כי־אין משפט׃
23O	59	16		113340	וירא כי־אין איש וישתוםם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו׃
23O	59	17		113350	וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה׃
23O	59	18		113360	כעל גמלות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאיביו לאיים גמול ישלם׃
23O	59	19		113370	וייראו ממערב את־שם יהוה וממזרח־שמש את־כבודו כי־יבוא כנהר צר רוח יהוה נססה בו׃
23O	59	20		113380	ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם יהוה׃
23O	59	21		113390	ואני זאת בריתי אותם אמר יהוה רוחי אשר עליך ודברי אשר־שמתי בפיך לא־ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר יהוה מעתה ועד־עולם׃ ס
23O	60	1		113400	קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עליך זרח׃
23O	60	2		113410	כי־הנה החשך יכסה־ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה׃
23O	60	3		113420	והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך׃
23O	60	4		113430	שאי־סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו־לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על־צד תאמנה׃
23O	60	5		113440	אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי־יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך׃
23O	60	6		113450	שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת יהוה יבשרו׃
23O	60	7		113460	כל־צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על־רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר׃
23O	60	8		113470	מי־אלה כעב תעופינה וכיונים אל־ארבתיהם׃
23O	60	9		113480	כי־לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשנה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך׃
23O	60	10		113490	ובנו בני־נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך׃
23O	60	11		113500	ופתחו שעריך תמיד יוםם ולילה לא יסגרו* להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים׃
23O	60	12		113510	כי־הגוי והממלכה אשר לא־יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו׃
23O	60	13		113520	כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד׃
23O	60	14		113530	והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על־כפות רגליך כל־מנאציך וקראו לך עיר יהוה ציון קדוש ישראל׃
23O	60	15		113540	תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור׃
23O	60	16		113550	וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי וידעת כי אני יהוה מושיעך וגאלך אביר יעקב׃
23O	60	17		113560	תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה׃
23O	60	18		113570	לא־ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה׃
23O	60	19		113580	לא־יהיה־לך עוד השמש לאור יוםם ולנגה הירח לא־יאיר לך והיה־לך יהוה לאור עולם ואלהיך לתפארתך׃
23O	60	20		113590	לא־יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי יהוה יהיה־לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך׃
23O	60	21		113600	ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר [כ= מטעו] [ק= מטעי] מעשה ידי להתפאר׃
23O	60	22		113610	הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני יהוה בעתה אחישנה׃ ס
23O	61	1		113620	רוח אדני יהוה עלי יען משח יהוה אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי־לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח־קוח׃
23O	61	2		113630	לקרא שנת־רצון ליהוה ויום נקם לאלהינו לנחם כל־אבלים׃
23O	61	3		113640	לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע יהוה להתפאר׃
23O	61	4		113650	ובנו חרבות עולם שממות ראשנים יקוממו וחדשו ערי חרב שממות דור ודור׃
23O	61	5		113660	ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם׃
23O	61	6		113670	ואתם כהני יהוה תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו׃
23O	61	7		113680	תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה* להם׃
23O	61	8		113690	כי אני יהוה אהב משפט שנא גזל בעולה ונתתי פעלתם באמת וברית עולם אכרות להם׃
23O	61	9		113700	ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל־ראיהם יכירום כי הם זרע ברך יהוה׃ ס
23O	61	10		113710	שוש אשיש ביהוה תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי־ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה׃
23O	61	11		113720	כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני יהוה יצמיח צדקה ותהלה נגד כל־הגוים׃
23O	62	1		113730	למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד־יצא כנגה* צדקה וישועתה כלפיד יבער׃
23O	62	2		113740	וראו גוים צדקך וכל־מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי יהוה יקבנו׃
23O	62	3		113750	והיית עטרת תפארת ביד־יהוה [כ= וצנוף] [ק= וצניף] מלוכה בכף־אלהיך׃
23O	62	4		113760	לא־יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא־יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי־בה ולארצך בעולה כי־חפץ יהוה בך וארצך תבעל׃
23O	62	5		113770	כי־יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על־כלה ישיש עליך אלהיך׃
23O	62	6		113780	על־חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל־היום וכל־הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את־יהוה אל־דמי לכם׃
23O	62	7		113790	ואל־תתנו דמי לו עד־יכוןן ועד־ישים את־ירושלם תהלה בארץ׃
23O	62	8		113800	נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם־אתן את־דגנך עוד מאכל לאיביך ואם־ישתו בני־נכר תירושך אשר יגעת בו׃
23O	62	9		113810	כי מאספיו יאכלהו והללו את־יהוה ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי׃ ס
23O	62	10		113820	עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על־העמים׃
23O	62	11		113830	הנה יהוה השמיע אל־קצה הארץ אמרו לבת־ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו׃
23O	62	12		113840	וקראו להם עם־הקדש גאולי יהוה ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה׃ ס
23O	63	1		113850	מי־זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע׃
23O	63	2		113860	מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת׃
23O	63	3		113870	פורה דרכתי לבדי ומעמים אין־איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על־בגדי וכל־מלבושי אגאלתי׃
23O	63	4		113880	כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה׃
23O	63	5		113890	ואביט ואין עזר ואשתוםם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני׃
23O	63	6		113900	ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם׃ ס
23O	63	7		113910	חסדי יהוה אזכיר תהלת יהוה כעל כל אשר־גמלנו יהוה ורב־טוב לבית ישראל אשר־גמלם כרחמיו וכרב חסדיו׃
23O	63	8		113920	ויאמר אך־עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע׃
23O	63	9		113930	בכל־צרתם [כ= לא] [ק= לו] צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל־ימי עולם׃
23O	63	10		113940	והמה מרו ועצבו את־רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם־בם׃
23O	63	11		113950	ויזכר ימי־עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את־רוח קדשו׃
23O	63	12		113960	מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם׃
23O	63	13		113970	מוליכם בתהמות כסוס במדבר לא יכשלו׃
23O	63	14		113980	כבהמה בבקעה תרד רוח יהוה תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת׃
23O	63	15		113990	הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו׃
23O	63	16		114000	כי־אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה יהוה אבינו גאלנו מעולם שמך׃
23O	63	17		114010	למה תתענו יהוה מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך׃
23O	63	18		114020	למצער ירשו עם־קדשך צרינו בוססו מקדשך׃
23O	63	19		114030	היינו מעולם לא־משלת בם לא־נקרא שמך עליהם לוא־קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃
23O	64	1		114040	כקדח אש המסים מים תבעה־אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו׃
23O	64	2		114050	בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו׃
23O	64	3		114060	ומעולם לא־שמעו לא האזינו עין לא־ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה־לו׃
23O	64	4		114070	פגעת את־שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן־אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׃
23O	64	5		114080	ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל־צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו׃
23O	64	6		114090	ואין־קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי־הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד־עוננו׃
23O	64	7		114100	ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו׃
23O	64	8		114110	אל־תקצף יהוה עד־מאד ואל־לעד תזכר עון הן הבט־נא עמך כלנו׃
23O	64	9		114120	ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה׃
23O	64	10		114130	בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל־מחמדינו היה לחרבה׃
23O	64	11		114140	העל־אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד־מאד׃ ס
23O	65	1		114150	נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל־גוי לא־קרא בשמי׃
23O	65	2		114160	פרשתי ידי כל־היום אל־עם סורר ההלכים הדרך לא־טוב אחר מחשבתיהם׃
23O	65	3		114170	העם המכעיסים אותי על־פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על־הלבנים׃
23O	65	4		114180	הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלימ* בשר החזיר [כ= ופרק] [ק= ומרק] פגלים כליהם׃
23O	65	5		114190	האמרים קרב אליך אל־תגש־בי כי קדשתיך אלה עשן באפי אש יקדת כל־היום׃
23O	65	6		114200	הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם־שלמתי ושלמתי על־חיקם׃
23O	65	7		114210	עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר יהוה אשר קטרו על־ההרים ועל־הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשנה [כ= על] [ק= אל]־חיקם׃ ס
23O	65	8		114220	כה אמר יהוה כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל־תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל׃
23O	65	9		114230	והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו־שמה׃
23O	65	10		114240	והיה השרון לנוה־צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני׃
23O	65	11		114250	ואתם עזבי יהוה השכחים את־הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך׃
23O	65	12		114260	ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא־חפצתי בחרתם׃ ף
23O	65	13		114270	לכן כה־אמר אדני יהוה הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו׃
23O	65	14		114280	הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו׃
23O	65	15		114290	והנחתם שםכם לשבועה לבחירי והמיתך אדני יהוה ולעבדיו יקרא שם אחר׃
23O	65	16		114300	אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני׃
23O	65	17		114310	כי־הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על־לב׃
23O	65	18		114320	כי־אם־שישו וגילו עדי־עד אשר אני בורא כי הנני בורא את־ירושלם גילה ועמה משוש׃
23O	65	19		114330	וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא־ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה׃
23O	65	20		114340	לא־יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא־ימלא את־ימיו כי הנער בן־מאה שנה ימות והחוטא בן־מאה שנה יקלל׃
23O	65	21		114350	ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים׃
23O	65	22		114360	לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי־כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי׃
23O	65	23		114370	לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי יהוה המה וצאצאיהם אתם׃
23O	65	24		114380	והיה טרם־יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע׃
23O	65	25		114390	זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל־תבן ונחש עפר לחמו לא־ירעו ולא־ישחיתו בכל־הר קדשי אמר יהוה׃ ס
23O	66	1		114400	כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי־זה בית אשר תבנו־לי ואי־זה מקום מנוחתי׃
23O	66	2		114410	ואת־כל־אלה ידי עשתה ויהיו כל־אלה נאם־יהוה ואל־זה אביט אל־עני ונכה־רוח וחרד על־דברי׃
23O	66	3		114420	שוחט השור מכה־איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם־חזיר מזכיר לבנה מברך און גם־המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה׃
23O	66	4		114430	גם־אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא־חפצתי בחרו׃ ס
23O	66	5		114440	שמעו דבר־יהוה החרדים אל־דברו אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד יהוה ונראה בשמחתכם והם יבשו׃
23O	66	6		114450	קול שאון מעיר קול מהיכל קול יהוה משלם גמול לאיביו׃
23O	66	7		114460	בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר׃
23O	66	8		114470	מי־שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם־יולד גוי פעם אחת כי־חלה גם־ילדה ציון את־בניה׃
23O	66	9		114480	האני אשביר ולא אוליד יאמר יהוה אם־אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך׃ ס
23O	66	10		114490	שמחו את־ירושלם וגילו בה כל־אהביה שישו אתה משוש כל־המתאבלים עליה׃
23O	66	11		114500	למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה׃ ס
23O	66	12		114510	כי־כה אמר יהוה הנני נטה־אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים וינקתם על־צד תנשאו ועל־ברכים תשעשעו׃
23O	66	13		114520	כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחםכם ובירושלם תנחמו׃
23O	66	14		114530	וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד־יהוה את־עבדיו וזעם את־איביו׃
23O	66	15		114540	כי־הנה יהוה באש יבוא וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי־אש׃
23O	66	16		114550	כי באש יהוה נשפט ובחרבו את־כל־בשר ורבו חללי יהוה׃
23O	66	17		114560	המתקדשים והמטהרים אל־הגנות אחר [כ= אחד] [ק= אחת] בתוך אכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יספו נאם־יהוה׃
23O	66	18		114570	ואנכי מעשיהם ומחשבתיהם באה לקבץ את־כל־הגוים והלשנות ובאו וראו את־כבודי׃
23O	66	19		114580	ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל־הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תבל ויון האיים הרחקים אשר לא־שמעו את־שמעי ולא־ראו את־כבודי והגידו את־כבודי בגוים׃
23O	66	20		114590	והביאו את־כל־אחיכם מכל־הגוים מנחה ליהוה בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלם אמר יהוה כאשר יביאו בני ישראל את־המנחה בכלי טהור בית יהוה׃
23O	66	21		114600	וגם־מהם אקח לכהנים ללוים אמר יהוה׃
23O	66	22		114610	כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם־יהוה כן יעמד זרעכם ושםכם׃
23O	66	23		114620	והיה מדי־חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל־בשר להשתחות לפני אמר יהוה׃
23O	66	24		114630	ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל־בשר׃
24O	1	1		114640	דברי ירמיהו בן־חלקיהו מן־הכהנים אשר בענתות בארץ בנימן׃
24O	1	2		114650	אשר היה דבר־יהוה אליו בימי יאשיהו בן־אמון מלך יהודה בשלש־עשרה שנה למלכו׃
24O	1	3		114660	ויהי בימי יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה עד־תם עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן־יאשיהו מלך יהודה עד־גלות ירושלם בחדש החמישי׃ ס
24O	1	4		114670	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
24O	1	5		114680	בטרם [כ= אצורך] [ק= אצרך] בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך׃
24O	1	6		114690	ואמר אהה אדני יהוה הנה לא־ידעתי דבר כי־נער אנכי׃ ף
24O	1	7		114700	ויאמר יהוה אלי אל־תאמר נער אנכי כי על־כל־אשר אשלחך תלך ואת כל־אשר אצוך תדבר׃
24O	1	8		114710	אל־תירא מפניהם כי־אתך אני להצלך נאם־יהוה׃
24O	1	9		114720	וישלח יהוה את־ידו ויגע על־פי ויאמר יהוה אלי הנה נתתי דברי בפיך׃
24O	1	10		114730	ראה הפקדתיך היום הזה על־הגוים ועל־הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע׃ ף
24O	1	11		114740	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר מה־אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה׃
24O	1	12		114750	ויאמר יהוה אלי היטבת לראות כי־שקד אני על־דברי לעשתו׃ ף
24O	1	13		114760	ויהי דבר־יהוה אלי שנית לאמר מה אתה ראה ואמר סיר נפוח אני ראה ופניו מפני צפונה׃
24O	1	14		114770	ויאמר יהוה אלי מצפון תפתח הרעה על כל־ישבי הארץ׃
24O	1	15		114780	כי הנני קרא לכל־משפחות ממלכות צפונה נאם־יהוה ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם ועל כל־חומתיה סביב ועל כל־ערי יהודה׃
24O	1	16		114790	ודברתי משפטי אותם על כל־רעתם אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים וישתחוו למעשי ידיהם׃
24O	1	17		114800	ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל־אשר אנכי אצוך אל־תחת מפניהם פן־אחתך לפניהם׃
24O	1	18		114810	ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחמות נחשת על־כל־הארץ למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ׃
24O	1	19		114820	ונלחמו אליך ולא־יוכלו לך כי־אתך אני נאם־יהוה להצילך׃ ף
24O	2	1		114830	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
24O	2	2		114840	הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׃
24O	2	3		114850	קדש ישראל ליהוה ראשית תבואתהק כל־אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם־יהוה׃ ף
24O	2	4		114860	שמעו דבר־יהוה בית יעקב וכל־משפחות בית ישראל׃
24O	2	5		114870	כה אמר יהוה מה־מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו׃
24O	2	6		114880	ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא־עבר בה איש ולא־ישב אדם שם׃
24O	2	7		114890	ואביא אתכם אל־ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את־ארצי ונחלתי שמתם לתועבה׃
24O	2	8		114900	הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשי התורה לא ידעוני והרעים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא־יועלו הלכו׃
24O	2	9		114910	לכן עד אריב אתכם נאם־יהוה ואת־בני בניכם אריב׃
24O	2	10		114920	כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת׃
24O	2	11		114930	ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל׃
24O	2	12		114940	שמו שמים על־זאת ושערו חרבו מאד נאם־יהוה׃
24O	2	13		114950	כי־שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא־יכלו המים׃
24O	2	14		114960	העבד ישראל אם־יליד בית הוא מדוע היה לבז׃
24O	2	15		114970	עליו ישאגו כפרים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה עריו [כ= נצתה] [ק= נצתו] מבלי ישב׃
24O	2	16		114980	גם־בני־נף [כ= ותחפנס] [ק= ותחפנחס] ירעוך קדקד׃
24O	2	17		114990	הלוא־זאת תעשה־לך עזבך את־יהוה אלהיך בעת מוליךך בדרך׃
24O	2	18		115000	ועתה מה־לך לדרך מצרים לשתות מי שחור ומה־לך לדרך אשור לשתות מי נהר׃
24O	2	19		115010	תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי־רע ומר עזבך את־יהוה אלהיך ולא פחדתי אליך נאם־אדני יהוה צבאות׃
24O	2	20		115020	כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרתיך ותאמרי לא [כ= אעבד] [ק= אעבור] כי על־כל־גבעה גבהה ותחת כל־עץ רעןן את צעה זנה׃
24O	2	21		115030	ואנכי נטעתיך שרק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה׃
24O	2	22		115040	כי אם־תכבסי בנתר ותרבי־לך ברית נכתם עונך לפני נאם אדני יהוה׃
24O	2	23		115050	איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרךך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה משרכת דרכיה׃
24O	2	24		115060	פרה למד מדבר באות [כ= נפשו] [ק= נפשה] שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל־מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה׃
24O	2	25		115070	מנעי רגלך מיחף [כ= וגורנך] [ק= וגרונך] מצמאה ותאמרי נואש לוא כי־אהבתי זרים ואחריהם אלך׃
24O	2	26		115080	כבשת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המה מלכיהם שריהם וכהניהם ונביאיהם׃
24O	2	27		115090	אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את [כ= ילדתני] [ק= ילדתנו] כי־פנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו׃
24O	2	28		115100	ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם־יושיעוך בעת רעתך כי מספר עריך היו אלהיך יהודה׃ ס
24O	2	29		115110	למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם־יהוה׃
24O	2	30		115120	לשוא הכיתי את־בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית׃
24O	2	31		115130	הדור אתם ראו דבר־יהוה המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לוא־נבוא עוד אליך׃
24O	2	32		115140	התשכח בתולה עדיה כלה קשריה ועמי שכחוני ימים אין מספר׃
24O	2	33		115150	מה־תיטבי דרךך לבקש אהבה לכן גם את־הרעות [כ= למדתי] [ק= למדת] את־דרכיך׃
24O	2	34		115160	גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא־במחתרת מצאתים כי על־כל־אלה׃
24O	2	35		115170	ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על־אמרך לא חטאתי׃
24O	2	36		115180	מה־תזלי מאד לשנות את־דרךך גם ממצרים תבושי כאשר־בשת מאשור׃
24O	2	37		115190	גם מאת זה תצאי וידיך על־ראשך כי־מאס יהוה במבטחיך ולא תצליחי להם׃
24O	3	1		115200	לאמר הן ישלח איש את־אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש־אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם־יהוה׃
24O	3	2		115210	שאי־עיניך על־שפים וראי איפה לא [כ= שגלת] [ק= שכבת] על־דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך׃
24O	3	3		115220	וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם׃
24O	3	4		115230	הלוא מעתה [כ= קראתי] [ק= קראת] לי אבי אלוף נערי אתה׃
24O	3	5		115240	הינטר לעולם אם־ישמר לנצח הנה [כ= דברתי] [ק= דברת] ותעשי הרעות ותוכל׃ ף
24O	3	6		115250	ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על־כל־הר גבה ואל־תחת כל־עץ רעןן ותזני־שם׃
24O	3	7		115260	ואמר אחרי עשותה את־כל־אלה אלי תשוב ולא־שבה [כ= ותראה] [ק= ותרא] בגודה אחותה יהודה׃
24O	3	8		115270	וארא כי על־כל־אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה ואתן את־ספר כריתתיה אליה ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם־היא׃
24O	3	9		115280	והיה מקל זנותה ותחנף את־הארץ ותנאף את־האבן ואת־העץ׃
24O	3	10		115290	וגם־בכל־זאת לא־שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל־לבה כי אם־בשקר נאם־יהוה׃ ף
24O	3	11		115300	ויאמר יהוה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה׃
24O	3	12		115310	הלך וקראת את־הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם־יהוה לוא־אפיל פני בכם כי־חסיד אני נאם־יהוה לא אטור לעולם׃
24O	3	13		115320	אך דעי עונך כי ביהוה אלהיך פשעת ותפזרי את־דרכיך לזרים תחת כל־עץ רעןן ובקולי לא־שמעתם נאם־יהוה׃
24O	3	14		115330	שובו בנים שובבים נאם־יהוה כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון׃
24O	3	15		115340	ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל׃
24O	3	16		115350	והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם־יהוה לא־יאמרו עוד ארון ברית־יהוה ולא יעלה על־לב ולא יזכרו־בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד׃
24O	3	17		115360	בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל־הגוים לשם יהוה לירושלם ולא־ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע׃ ס
24O	3	18		115370	בימים ההמה ילכו בית־יהודה על־בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על־הארץ אשר הנחלתי את־אבותיכם׃
24O	3	19		115380	ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן־לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי [כ= תקראו]־לי [ק= תקראי]־לי ומאחרי לא [כ= תשובו] [ק= תשובי]׃
24O	3	20		115390	אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם־יהוה׃
24O	3	21		115400	קול על־שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את־דרכם שכחו את־יהוה אלהיהם׃
24O	3	22		115410	שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה יהוה אלהינו׃
24O	3	23		115420	אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביהוה אלהינו תשועת ישראל׃
24O	3	24		115430	והבשת אכלה את־יגיע אבותינו מנעורינו את־צאנם ואת־בקרם את־בניהם ואת־בנותיהם׃
24O	3	25		115440	נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד־היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו׃ ס
24O	4	1		115450	אם־תשוב ישראל נאם־יהוה אלי תשוב ואם־תסיר שקוציך מפני ולא תנוד׃
24O	4	2		115460	ונשבעת חי־יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו׃ ס
24O	4	3		115470	כי־כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל־תזרעו אל־קוצים׃
24O	4	4		115480	המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם׃
24O	4	5		115490	הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו [כ= ותקעו] [ק= תקעו] שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל־ערי המבצר׃
24O	4	6		115500	שאו־נס ציונה העיזו אל־תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול׃
24O	4	7		115510	עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב׃
24O	4	8		115520	על־זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא־שב חרון אף־יהוה ממנו׃ ף
24O	4	9		115530	והיה ביום־ההוא נאם־יהוה יאבד לב־המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו׃
24O	4	10		115540	ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד־הנפש׃
24O	4	11		115550	בעת ההיא יאמר לעם־הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת־עמי לוא לזרות ולוא להבר׃
24O	4	12		115560	רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם־אני אדבר משפטים אותם׃
24O	4	13		115570	הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו׃
24O	4	14		115580	כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד־מתי תלין בקרבך מחשבות אונך׃
24O	4	15		115590	כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים׃
24O	4	16		115600	הזכירו לגוים הנה השמיעו על־ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על־ערי יהודה קולם׃
24O	4	17		115610	כשמרי שדי היו עליה מסביב כי־אתי מרתה נאם־יהוה׃
24O	4	18		115620	דרךך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד־לבך׃ ס
24O	4	19		115630	מעי מעי [כ= אחולה] [ק= אוחילה] קירות לבי המה־לי לבי לא אחריש כי קול שופר [כ= שמעתי] [ק= שמעת] נפשי תרועת מלחמה׃
24O	4	20		115640	שבר על־שבר נקרא כי שדדה כל־הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי׃
24O	4	21		115650	עד־מתי אראה־נס אשמעה קול שופר׃ ס
24O	4	22		115660	כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃
24O	4	23		115670	ראיתי את־הארץ והנה־תהו ובהו ואל־השמים ואין אורם׃
24O	4	24		115680	ראיתי ההרים והנה רעשים וכל־הגבעות התקלקלו׃
24O	4	25		115690	ראיתי והנה אין האדם וכל־עוף השמים נדדו׃
24O	4	26		115700	ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל־עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו׃ ס
24O	4	27		115710	כי־כה אמר יהוה שממה תהיה כל־הארץ וכלה לא אעשה׃
24O	4	28		115720	על־זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי־דברתי זמתי ולא נחמתי ולא־אשוב ממנה׃
24O	4	29		115730	מקול פרש ורמה קשת ברחת כל־העיר באו בעבים ובכפים עלו כל־העיר עזובה ואין־יושב בהן איש׃
24O	4	30		115740	[כ= ואתי] [ק= ואת] שדוד מה־תעשי כי־תלבשי שני כי־תעדי עדי־זהב כי־תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו־בך עגבים נפשך יבקשו׃
24O	4	31		115750	כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת־ציון תתיפח תפרש כפיה אוי־נא לי כי־עיפה נפשי להרגים׃ ף
24O	5	1		115760	שוטטו בחוצות ירושלם וראו־נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם־תמצאו איש אם־יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה׃
24O	5	2		115770	ואם חי־יהוה יאמרו לכן לשקר ישבעו׃
24O	5	3		115780	יהוה עיניך הלוא לאמונה הכיתה אתם ולא־חלו כליתם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב׃
24O	5	4		115790	ואני אמרתי אך־דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם׃
24O	5	5		115800	אלכה־לי אל־הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם אך המה יחדו שברו על נתקו מוסרות׃
24O	5	6		115810	על־כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על־עריהם כל־היוצא מהנה יטרף כי רבו פשעיהם עצמו [כ= משבותיהם]׃ [ק= משובותיהם]׃*
24O	5	7		115820	אי לזאת [כ= אסלוח] [ק= אסלח]־לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו׃
24O	5	8		115830	סוסים מיזנים משכים היו איש אל־אשת רעהו יצהלו׃
24O	5	9		115840	העל־אלה לוא־אפקד נאם־יהוה ואם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי׃ ס
24O	5	10		115850	עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל־תעשו הסירו נטישותיה כי לוא ליהוה המה׃
24O	5	11		115860	כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם־יהוה׃
24O	5	12		115870	כחשו ביהוה ויאמרו לא־הוא ולא־תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לוא נראה׃
24O	5	13		115880	והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם׃ ס
24O	5	14		115890	לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות יען דברכם את־הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם׃
24O	5	15		115900	הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם־יהוה גוי איתן הוא גוי מעולם הוא גוי לא־תדע לשנו ולא תשמע מה־ידבר׃
24O	5	16		115910	אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים׃
24O	5	17		115920	ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך ירשש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב׃
24O	5	18		115930	וגם בימים ההמה נאם־יהוה לא־אעשה אתכם כלה׃
24O	5	19		115940	והיה כי תאמרו תחת מה עשה יהוה אלהינו לנו את־כל־אלה ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם׃ ס
24O	5	20		115950	הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמר׃
24O	5	21		115960	שמעו־נא זאת עם סכל ואין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו׃
24O	5	22		115970	האותי לא־תיראו נאם־יהוה אם מפני לא תחילו אשר־שמתי חול גבול לים חק־עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו׃
24O	5	23		115980	ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו׃
24O	5	24		115990	ולא־אמרו בלבבם נירא נא את־יהוה אלהינו הנתן גשם [כ= וירה] [ק= יורה] ומלקוש בעתו שבעות חקות קציר ישמר־לנו׃
24O	5	25		116000	עונותיכם הטו־אלה וחטאותיכם מנעו הטוב םכם׃
24O	5	26		116010	כי־נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו׃
24O	5	27		116020	ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על־כן גדלו ויעשירו׃
24O	5	28		116030	שמנו עשתו גם עברו דברי־רע דין לא־דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו׃
24O	5	29		116040	העל־אלה לא־אפקד נאם־יהוה אם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי׃ ס
24O	5	30		116050	שמה ושערורה נהיתה בארץ׃
24O	5	31		116060	הנביאים נבאו־בשקר והכהנים ירדו על־ידיהם ועמי אהבו כן ומה־תעשו לאחריתה׃
24O	6	1		116070	העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל־בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול׃
24O	6	2		116080	הנוה והמענגה דמיתי בת־ציון׃
24O	6	3		116090	אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את־ידו׃
24O	6	4		116100	קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי־פנה היום כי ינטו צללי־ערב׃
24O	6	5		116110	קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה׃ ס
24O	6	6		116120	כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על־ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה׃
24O	6	7		116130	כהקיר [כ= בור] [ק= ביר] מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על־פני תמיד חלי ומכה׃
24O	6	8		116140	הוסרי ירושלם פן־תקע נפשי ממך פן־אשימך שממה ארץ לוא נושבה׃ ף
24O	6	9		116150	כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על־סלסלות׃
24O	6	10		116160	על־מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר־יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו־בו׃
24O	6	11		116170	ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על־עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי־גם־איש עם־אשה ילכדו זקן עם־מלא ימים׃
24O	6	12		116180	ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי־אטה את־ידי על־ישבי הארץ נאם־יהוה׃
24O	6	13		116190	כי מקטנם ועד־גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד־כהן כלו עשה שקר׃
24O	6	14		116200	וירפאו את־שבר עמי על־נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום׃
24O	6	15		116210	הבישו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבושו גם־הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת־פקדתים יכשלו אמר יהוה׃ ס
24O	6	16		116220	כה אמר יהוה עמדו על־דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי־זה דרך הטוב ולכו־בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך׃
24O	6	17		116230	והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב׃
24O	6	18		116240	לכן שמעו הגוים ודעי עדה את־אשר־בם׃
24O	6	19		116250	שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל־העם הזה פרי מחשבותם כי על־דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו־בה׃
24O	6	20		116260	למה־זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא־ערבו לי׃ ס
24O	6	21		116270	לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל־העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו [כ= יאבדו] [ק= ואבדו]׃ ף
24O	6	22		116280	כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי־ארץ׃
24O	6	23		116290	קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־ציון׃
24O	6	24		116300	שמענו את־שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה׃
24O	6	25		116310	אל־[כ= תצאי] [ק= תצאו] השדה ובדרך אל־[כ= תלכי] [ק= תלכו] כי חרב לאיב מגור מסביב׃
24O	6	26		116320	בת־עמי חגרי־שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו׃
24O	6	27		116330	בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את־דרכם׃
24O	6	28		116340	כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה׃
24O	6	29		116350	נחר מפח [כ= מאשתם] [ק= מאש] [ק= תם] עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו׃
24O	6	30		116360	כסף נמאס קראו להם כי־מאס יהוה בהם׃ ף
24O	7	1		116370	הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃
24O	7	2		116380	עמד בשער בית יהוה וקראת שם את־הדבר הזה ואמרת שמעו דבר־יהוה כל־יהודה הבאים בשערים האלה להשתחות ליהוה׃ ס
24O	7	3		116390	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה׃
24O	7	4		116400	אל־תבטחו לכם אל־דברי השקר לאמר היכל יהוה היכל יהוה היכל יהוה המה׃
24O	7	5		116410	כי אם־היטיב תיטיבו את־דרכיכם ואת־מעלליכם אם־עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו׃
24O	7	6		116420	גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל־תשפכו במקום הזה ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם׃
24O	7	7		116430	ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃
24O	7	8		116440	הנה אתם בטחים לכם על־דברי השקר לבלתי הועיל׃
24O	7	9		116450	הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם׃
24O	7	10		116460	ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא־שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל־התועבות האלה׃
24O	7	11		116470	המערת פרצים היה הבית הזה אשר־נקרא־שמי עליו בעיניכם גם אנכי הנה ראיתי נאם־יהוה׃ ס
24O	7	12		116480	כי לכו־נא אל־מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר־עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל׃
24O	7	13		116490	ועתה יען עשותכם את־כל־המעשים האלה נאם־יהוה ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם׃
24O	7	14		116500	ועשיתי לבית אשר נקרא־שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר־נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו׃
24O	7	15		116510	והשלכתי אתכם מעל פני כאשר השלכתי את־כל־אחיכם את כל־זרע אפרים׃ ס
24O	7	16		116520	ואתה אל־תתפלל בעד־העם הזה ואל־תשא בעדם רנה ותפלה ואל־תפגע־בי כי־אינני שמע אתך׃
24O	7	17		116530	האינך ראה מה המה עשים בערי יהודה ובחצות ירושלם׃
24O	7	18		116540	הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את־האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃
24O	7	19		116550	האתי הם מכעסים נאם־יהוה הלוא אתם למען בשת פניהם׃ ס
24O	7	20		116560	לכן כה־אמר אדני יהוה הנה אפי וחמתי נתכת אל־המקום הזה על־האדם ועל־הבהמה ועל־עץ השדה ועל־פרי האדמה ובערה ולא תכבה׃ ס
24O	7	21		116570	כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עלותיכם ספו על־זבחיכם ואכלו בשר׃
24O	7	22		116580	כי לא־דברתי את־אבותיכם ולא צויתים ביום [כ= הוציא] [ק= הוציאי] אותם מארץ מצרים על־דברי עולה וזבח׃
24O	7	23		116590	כי אם־את־הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם והלכתם בכל־הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם׃
24O	7	24		116600	ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם וילכו במעצות בשררות לבם הרע ויהיו לאחור ולא לפנים׃
24O	7	25		116610	למן־היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנביאים יום השכם ושלח׃
24O	7	26		116620	ולוא שמעו אלי ולא הטו את־אזנם ויקשו את־ערפם הרעו מאבותם׃
24O	7	27		116630	ודברת אליהם את־כל־הדברים האלה ולא ישמעו אליך וקראת אליהם ולא יענוכה׃
24O	7	28		116640	ואמרת אליהם זה הגוי אשר לוא־שמעו בקול יהוה אלהיו ולא לקחו מוסר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם׃ ס
24O	7	29		116650	גזי נזרך והשליכי ושאי על־שפים קינה כי מאס יהוה ויטש את־דור עברתו׃
24O	7	30		116660	כי־עשו בני־יהודה הרע בעיני נאום־יהוה שמו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃
24O	7	31		116670	ובנו במות התפת אשר בגיא בן־הנם לשרף את־בניהם ואת־בנתיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על־לבי׃ ס
24O	7	32		116680	לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמר עוד התפת וגיא בן־הנם כי אם־גיא ההרגה וקברו בתפת מאין מקום׃
24O	7	33		116690	והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד׃
24O	7	34		116700	והשבתי מערי יהודה ומחצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ׃
24O	8	1		116710	בעת ההיא נאם־יהוה [כ= ויציאו] [ק= יוציאו] את־עצמות מלכי־יהודה ואת־עצמות־שריו ואת־עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי־ירושלם מקבריהם׃
24O	8	2		116720	ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃
24O	8	3		116730	ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן־המשפחה הרעה הזאת בכל־המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות׃ ס
24O	8	4		116740	ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם־ישוב ולא ישוב׃
24O	8	5		116750	מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב׃
24O	8	6		116760	הקשבתי ואשמע לוא־כן ידברו אין איש נחם על־רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב [כ= במרצותם] [ק= במרוצתם] כסוס שוטף במלחמה׃
24O	8	7		116770	גם־חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר [כ= וסוס] [ק= וסיס] ועגור שמרו את־עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה׃
24O	8	8		116780	איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים׃
24O	8	9		116790	הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר־יהוה מאסו וחכמת־מה להם׃ ס
24O	8	10		116800	לכן אתן את־נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד־גדול כלה בצע בצע מנביא ועד־כהן כלה עשה שקר׃
24O	8	11		116810	וירפו את־שבר בת־עמי על־נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום׃
24O	8	12		116820	הבשו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה׃ ס
24O	8	13		116830	אסף אסיפם נאם־יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום׃
24O	8	14		116840	על־מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל־ערי המבצר ונדמה־שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי־ראש כי חטאנו ליהוה׃
24O	8	15		116850	קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה׃
24O	8	16		116860	מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל־הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה׃ ס
24O	8	17		116870	כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין־להם לחש ונשכו אתכם נאם־יהוה׃ ס
24O	8	18		116880	מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי׃
24O	8	19		116890	הנה־קול שועת בת־עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם־מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר׃
24O	8	20		116900	עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו׃
24O	8	21		116910	על־שבר בת־עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני׃
24O	8	22		116920	הצרי אין בגלעד אם־רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת־עמי׃
24O	8	23		116930	מי־יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יוםם ולילה את חללי בת־עמי׃
24O	9	1		116940	מי־יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את־עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים׃
24O	9	2		116950	וידרכו את־לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל־רעה יצאו ואתי לא־ידעו נאם־יהוה׃ ס
24O	9	3		116960	איש מרעהו השמרו ועל־כל־אח אל־תבטחו כי כל־אח עקוב יעקב וכל־רע רכיל יהלך׃
24O	9	4		116970	ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר־שקר העוה נלאו׃
24O	9	5		116980	שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת־אותי נאם־יהוה׃ ס
24O	9	6		116990	לכן כה אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי־איך אעשה מפני בת־עמי׃
24O	9	7		117000	חץ [כ= שוחט] [ק= שחוט] לשונם מרמה דבר בפיו שלום את־רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו׃
24O	9	8		117010	העל־אלה לא־אפקד־בם נאם־יהוה אם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי׃ ס
24O	9	9		117020	על־ההרים אשא בכי ונהי ועל־נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי־איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד־בהמה נדדו הלכו׃
24O	9	10		117030	ונתתי את־ירושלם לגלים מעון תנים ואת־ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב׃ ס
24O	9	11		117040	מי־האיש החכם ויבן את־זאת ואשר דבר פי־יהוה אליו ויגדה על־מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר׃ ס
24O	9	12		117050	ויאמר יהוה על־עזבם את־תורתי אשר נתתי לפניהם ולא־שמעו בקולי ולא־הלכו בה׃
24O	9	13		117060	וילכו אחרי שררות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם׃ ס
24O	9	14		117070	לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את־העם הזה לענה והשקיתים מי־ראש׃
24O	9	15		117080	והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם׃ ף
24O	9	16		117090	כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל־החכמות שלחו ותבואנה׃
24O	9	17		117100	ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו־מים׃
24O	9	18		117110	כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי־עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו׃ ס
24O	9	19		117120	כי־שמענה נשים דבר־יהוה ותקח אזנכם דבר־פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה׃
24O	9	20		117130	כי־עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות׃
24O	9	21		117140	דבר כה נאם־יהוה ונפלה נבלת האדם כדמן על־פני השדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף׃ ס
24O	9	22		117150	כה אמר יהוה אל־יתהלל חכם בחכמתו ואל־יתהלל הגבור בגבורתו אל־יתהלל עשיר בעשרו׃
24O	9	23		117160	כי אם־בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי־באלה חפצתי נאם־יהוה׃ ס
24O	9	24		117170	הנה ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־כל־מול בערלה׃
24O	9	25		117180	על־מצרים ועל־יהודה ועל־אדום ועל־בני עמון ועל־מואב ועל כל־קצוצי פאה הישבים במדבר כי כל־הגוים ערלים וכל־בית ישראל ערלי־לב׃ ס
24O	10	1		117190	שמעו את־הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃
24O	10	2		117200	כה אמר יהוה אל־דרך הגוים אל־תלמדו ומאתות השמים אל־תחתו כי־יחתו הגוים מהמה׃
24O	10	3		117210	כי־חקות העמים הבל הוא כי־עץ מיער כרתו מעשה ידי־חרש במעצד׃
24O	10	4		117220	בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק׃
24O	10	5		117230	כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל־תיראו מהם כי־לא ירעו וגם־היטיב אין אותם׃ ס
24O	10	6		117240	מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה׃
24O	10	7		117250	מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל־חכמי הגוים ובכל־מלכותם מאין כמוך׃
24O	10	8		117260	ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא׃
24O	10	9		117270	כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם׃
24O	10	10		117280	ויהוה אלהים אמת הוא־אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא־יכלו גוים זעמו׃ ס
24O	10	11		117290	כדנה תאמרון להום אלהיא די־שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא אלה׃ ס
24O	10	12		117300	עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃
24O	10	13		117310	לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה [כ= ארץ] [ק= הארץ] ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃
24O	10	14		117320	נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃
24O	10	15		117330	הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃
24O	10	16		117340	לא־כאלה חלק יעקב כי־יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ ס
24O	10	17		117350	אספי מארץ כנעתך [כ= ישבתי] [ק= ישבת] במצור׃ ס
24O	10	18		117360	כי־כה אמר יהוה הנני קולע את־יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו׃ ס
24O	10	19		117370	אוי לי על־שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃
24O	10	20		117380	אהלי שדד וכל־מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין־נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃
24O	10	21		117390	כי נבערו הרעים ואת־יהוה לא דרשו על־כן לא השכילו וכל־מרעיתם נפוצה׃ ס
24O	10	22		117400	קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את־ערי יהודה שממה מעון תנים׃ ס
24O	10	23		117410	ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא־לאיש הלך והכין את־צעדו׃
24O	10	24		117420	יסרני יהוה אך־במשפט אל־באפך פן־תמעטני׃
24O	10	25		117430	שפך חמתך על־הגוים אשר לא־ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי־אכלו את־יעקב ואכלהו ויכלהו ואת־נוהו השמו׃ ף
24O	11	1		117440	הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃
24O	11	2		117450	שמעו את־דברי הברית הזאת ודברתם אל־איש יהודה ועל־ישבי ירושלם׃
24O	11	3		117460	ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את־דברי הברית הזאת׃
24O	11	4		117470	אשר צויתי את־אבותיכם ביום הוציאי־אותם מארץ־מצרים מכור הברזל לאמר שמעו בקולי ועשיתם אותם ככל אשר־אצוה אתכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃
24O	11	5		117480	למען הקים את־השבועה אשר־נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ואען ואמר אמן יהוה׃ ס
24O	11	6		117490	ויאמר יהוה אלי קרא את־כל־הדברים האלה בערי יהודה ובחצות ירושלם לאמר שמעו את־דברי הברית הזאת ועשיתם אותם׃
24O	11	7		117500	כי העד העדתי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד־היום הזה השכם והעד לאמר שמעו בקולי׃
24O	11	8		117510	ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע ואביא עליהם את־כל־דברי הברית־הזאת אשר־צויתי לעשות ולא עשו׃ ס
24O	11	9		117520	ויאמר יהוה אלי נמצא־קשר באיש יהודה ובישבי ירושלם׃
24O	11	10		117530	שבו על־עונת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את־דברי והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם הפרו בית־ישראל ובית יהודה את־בריתי אשר כרתי את־אבותם׃ ס
24O	11	11		117540	לכן כה אמר יהוה הנני מביא אליהם רעה אשר לא־יוכלו לצאת ממנה וזעקו אלי ולא אשמע אליהם׃
24O	11	12		117550	והלכו ערי יהודה וישבי ירושלם וזעקו אל־האלהים אשר הם מקטרים להם והושע לא־יושיעו להם בעת רעתם׃
24O	11	13		117560	כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת מזבחות לקטר לבעל׃ ס
24O	11	14		117570	ואתה אל־תתפלל בעד־העם הזה ואל־תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שמע בעת קראם אלי בעד רעתם׃ ס
24O	11	15		117580	מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר־קדש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי׃
24O	11	16		117590	זית רעןן יפה פרי־תאר קרא יהוה שמך לקול המולה גדלה הצית אש עליה ורעו דליותיו׃
24O	11	17		117600	ויהוה צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בגלל רעת בית־ישראל ובית יהודה אשר עשו להם להכעסני לקטר לבעל׃ ס
24O	11	18		117610	ויהוה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם׃
24O	11	19		117620	ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא־ידעתי כי־עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא־יזכר עוד׃
24O	11	20		117630	ויהוה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את־ריבי׃ ס
24O	11	21		117640	לכן כה־אמר יהוה על־אנשי ענתות המבקשים את־נפשך לאמר לא תנבא בשם יהוה ולא תמות בידנו׃ ס
24O	11	22		117650	לכן כה אמר יהוה צבאות הנני פקד עליהם הבחורים ימתו בחרב בניהם ובנותיהם ימתו ברעב׃
24O	11	23		117660	ושארית לא תהיה להם כי־אביא רעה אל־אנשי ענתות שנת פקדתם׃ ס
24O	12	1		117670	צדיק אתה יהוה כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל־בגדי בגד׃
24O	12	2		117680	נטעתם גם־שרשו ילכו גם־עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם׃
24O	12	3		117690	ואתה יהוה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך התקם כצאן לטבחה והקדשם ליום הרגה׃ ס
24O	12	4		117700	עד־מתי תאבל הארץ ועשב כל־השדה ייבש מרעת ישבי־בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את־אחריתנו׃
24O	12	5		117710	כי את־רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את־הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן׃
24O	12	6		117720	כי גם־אחיך ובית־אביך גם־המה בגדו בך גם־המה קראו אחריך מלא אל־תאמן בם כי־ידברו אליך טובות׃ ס
24O	12	7		117730	עזבתי את־ביתי נטשתי את־נחלתי נתתי את־ידדות נפשי בכף איביה׃
24O	12	8		117740	היתה־לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על־כן שנאתיה׃
24O	12	9		117750	העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה לכו אספו כל־חית השדה התיו לאכלה׃
24O	12	10		117760	רעים רבים שחתו כרמי בססו את־חלקתי נתנו את־חלקת חמדתי למדבר שממה׃
24O	12	11		117770	שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל־הארץ כי אין איש שם על־לב׃
24O	12	12		117780	על־כל־שפים במדבר באו שדדים כי חרב ליהוה אכלה מקצה־ארץ ועד־קצה הארץ אין שלום לכל־בשר׃ ס
24O	12	13		117790	זרעו חטים וקצים קצרו נחלו לא יועלו ובשו מתבואתיכם מחרון אף־יהוה׃ ס
24O	12	14		117800	כה אמר יהוה על־כל־שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר־הנחלתי את־עמי את־ישראל הנני נתשם מעל אדמתם ואת־בית יהודה אתוש מתוכם׃
24O	12	15		117810	והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים והשבתים איש לנחלתו ואיש לארצו׃
24O	12	16		117820	והיה אם־למד ילמדו את־דרכי עמי להשבע בשמי חי־יהוה כאשר למדו את־עמי להשבע בבעל ונבנו בתוך עמי׃
24O	12	17		117830	ואם לא ישמעו ונתשתי את־הגוי ההוא נתוש ואבד נאם־יהוה׃ ס
24O	13	1		117840	כה־אמר יהוה אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על־מתניך ובמים לא תבאהו׃
24O	13	2		117850	ואקנה את־האזור כדבר יהוה ואשם על־מתני׃ ס
24O	13	3		117860	ויהי דבר־יהוה אלי שנית לאמר׃
24O	13	4		117870	קח את־האזור אשר קנית אשר על־מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע׃
24O	13	5		117880	ואלך ואטמנהו בפרת כאשר צוה יהוה אותי׃
24O	13	6		117890	ויהי מקץ ימים רבים ויאמר יהוה אלי קום לך פרתה וקח משם את־האזור אשר צויתיך לטמנו־שם׃
24O	13	7		117900	ואלך פרתה ואחפר ואקח את־האזור מן־המקום אשר־טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יצלח לכל׃ ף
24O	13	8		117910	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
24O	13	9		117920	כה אמר יהוה ככה אשחית את־גאון יהודה ואת־גאון ירושלם הרב׃
24O	13	10		117930	העם הזה הרע המאנים לשמוע את־דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא־יצלח לכל׃
24O	13	11		117940	כי כאשר ידבק האזור אל־מתני־איש כן הדבקתי אלי את־כל־בית ישראל ואת־כל־בית יהודה נאם־יהוה להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת ולא שמעו׃
24O	13	12		117950	ואמרת אליהם את־הדבר הזה ס כה־אמר יהוה אלהי ישראל כל־נבל ימלא יין ואמרו אליך הידע לא נדע כי כל־נבל ימלא יין׃
24O	13	13		117960	ואמרת אליהם כה־אמר יהוה הנני ממלא את־כל־ישבי הארץ הזאת ואת־המלכים הישבים לדוד על־כסאו ואת־הכהנים ואת־הנביאים ואת כל־ישבי ירושלם שכרון׃
24O	13	14		117970	ונפצתים איש אל־אחיו והאבות והבנים יחדו נאם־יהוה לא־אחמול ולא־אחוס ולא ארחם מהשחיתם׃ ס
24O	13	15		117980	שמעו והאזינו אל־תגבהו כי יהוה דבר׃
24O	13	16		117990	תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על־הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות [כ= ישית] [ק= ושית] לערפל׃
24O	13	17		118000	ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה־נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה׃ ס
24O	13	18		118010	אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם׃
24O	13	19		118020	ערי הנגב סגרו ואין פתח הגלת יהודה כלה הגלת שלומים׃ ס
24O	13	20		118030	[כ= שאי] [ק= שאו] עיניכם [כ= וראי] [ק= וראו] הבאים מצפון איה העדר נתן־לך צאן תפארתך׃
24O	13	21		118040	מה־תאמרי כי־יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה׃
24O	13	22		118050	וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך׃
24O	13	23		118060	היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם־אתם תוכלו להיטיב למדי הרע׃
24O	13	24		118070	ואפיצם כקש־עובר לרוח מדבר׃
24O	13	25		118080	זה גורלך מנת־מדיך מאתי נאם־יהוה אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר׃
24O	13	26		118090	וגם־אני חשפתי שוליך על־פניך ונראה קלונך׃
24O	13	27		118100	נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על־גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד׃ ף
24O	14	1		118110	אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו על־דברי הבצרות׃
24O	14	2		118120	אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה׃
24O	14	3		118130	ואדריהם שלחו [כ= צעוריהם] [ק= צעיריהם] למים באו על־גבים לא־מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם׃
24O	14	4		118140	בעבור האדמה חתה כי לא־היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם׃
24O	14	5		118150	כי גם־אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא־היה דשא׃
24O	14	6		118160	ופראים עמדו על־שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי־אין עשב׃
24O	14	7		118170	אם־עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי־רבו משובתינו לך חטאנו׃
24O	14	8		118180	מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון׃
24O	14	9		118190	למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא־יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל־תנחנו׃ ס
24O	14	10		118200	כה־אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם׃ ס
24O	14	11		118210	ויאמר יהוה אלי אל־תתפלל בעד־העם הזה לטובה׃
24O	14	12		118220	כי יצמו אינני שמע אל־רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם׃ ס
24O	14	13		118230	ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא־תראו חרב ורעב לא־יהיה לכם כי־שלום אמת אתן לכם במקום הזה׃ ס
24O	14	14		118240	ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם [כ= ואלול] [ק= ואליל] [כ= ותרמות] [ק= ותרמית] לבם המה מתנבאים לכם׃ ס
24O	14	15		118250	לכן כה־אמר יהוה על־הנבאים הנבאים בשמי ואני לא־שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה׃
24O	14	16		118260	והעם אשר־המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את־רעתם׃
24O	14	17		118270	ואמרת אליהם את־הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויוםם ואל־תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת־עמי מכה נחלה מאד׃
24O	14	18		118280	אם־יצאתי השדה והנה חללי־חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי־גם־נביא גם־כהן סחרו אל־ארץ ולא ידעו׃ ס
24O	14	19		118290	המאס מאסת את־יהודה אם־בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה׃
24O	14	20		118300	ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך׃
24O	14	21		118310	אל־תנאץ למען שמך אל־תנבל כסא כבודך זכר אל־תפר בריתך אתנו׃
24O	14	22		118320	היש בהבלי הגוים מגשמים ואם־השמים יתנו רבבים הלא אתה־הוא יהוה אלהינו ונקוה־לך כי־אתה עשית את־כל־אלה׃ ף
24O	15	1		118330	ויאמר יהוה אלי אם־יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל־העם הזה שלח מעל־פני ויצאו׃
24O	15	2		118340	והיה כי־יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי׃
24O	15	3		118350	ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם־יהוה את־החרב להרג ואת־הכלבים לסחב ואת־עוף השמים ואת־בהמת הארץ לאכל ולהשחית׃
24O	15	4		118360	ונתתים [כ= לזועה] [ק= לזעוה] לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן־יחזקיהו מלך יהודה על אשר־עשה בירושלם׃
24O	15	5		118370	כי מי־יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך׃
24O	15	6		118380	את נטשת אתי נאם־יהוה אחור תלכי ואט את־ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם׃
24O	15	7		118390	ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את־עמי מדרכיהם לוא־שבו׃
24O	15	8		118400	עצמו־לי אלמנתוק מחול ימים הבאתי להם על־אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות׃
24O	15	9		118410	אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה [כ= באה] [ק= בא] שמשה בעד יוםם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם־יהוה׃ ס
24O	15	10		118420	אוי־לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל־הארץ לא־נשיתי ולא־נשו־בי כלה מקללוני׃ ס
24O	15	11		118430	אמר יהוה אם־לא [כ= שרותך] [ק= שריתיכ*] לטוב אם־לוא הפגעתי בך בעת־רעה ובעת צרה את־האיב׃
24O	15	12		118440	הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת׃
24O	15	13		118450	חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל־חטאותיך ובכל־גבוליך׃
24O	15	14		118460	והעברתי את־איביך בארץ לא ידעת כי־אש קדחה באפי עליכם תוקד׃ ס
24O	15	15		118470	אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל־לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה׃
24O	15	16		118480	נמצאו דבריך ואכלם ויהי [כ= דבריך] [ק= דברך] לי לששון ולשמחת לבבי כי־נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות׃ ס
24O	15	17		118490	לא־ישבתי בסוד־משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי־זעם מלאתני׃ ס
24O	15	18		118500	למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו׃ ס
24O	15	19		118510	לכן כה־אמר יהוה אם־תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם־תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא־תשוב אליהם׃
24O	15	20		118520	ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא־יוכלו לך כי־אתך אני להושיעך ולהצילך נאם־יהוה׃
24O	15	21		118530	והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים׃ ף
24O	16	1		118540	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
24O	16	2		118550	לא־תקח לך אשה ולא־יהיו לך בנים ובנות במקום הזה׃
24O	16	3		118560	כי־כה אמר יהוה על־הבנים ועל־הבנות הילודים במקום הזה ועל־אמתם הילדות אותם ועל־אבותם המולדים אותם בארץ הזאת׃
24O	16	4		118570	ממותי תחלאים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ׃ ס
24O	16	5		118580	כי־כה אמר יהוה אל־תבוא בית מרזח ואל־תלך לספוד ואל־תנד להם כי־אספתי את־שלומי מאת העם־הזה נאם־יהוה את־החסד ואת־הרחמים׃
24O	16	6		118590	ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא־יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם׃
24O	16	7		118600	ולא־יפרסו להם על־אבל לנחמו על־מת ולא־ישקו אותם כוס תנחומים על־אביו ועל־אמו׃
24O	16	8		118610	ובית־משתה לא־תבוא לשבת אותם לאכל ולשתות׃ ס
24O	16	9		118620	כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני משבית מן־המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה׃
24O	16	10		118630	והיה כי תגיד לעם הזה את כל־הדברים האלה ואמרו אליך על־מה דבר יהוה עלינו את כל־הרעה הגדולה הזאת ומה עוננו ומה חטאתנו אשר חטאנו ליהוה אלהינו׃
24O	16	11		118640	ואמרת אליהם על אשר־עזבו אבותיכם אותי נאם־יהוה וילכו אחרי אלהים אחרים ויעבדום וישתחוו להם ואתי עזבו ואת־תורתי לא שמרו׃
24O	16	12		118650	ואתם הרעתם לעשות מאבותיכם והנכם הלכים איש אחרי שררות לבו־הרע לבלתי שמע אלי׃
24O	16	13		118660	והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על־הארץ אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם ועבדתם־שם את־אלהים אחרים יוםם ולילה אשר לא־אתן לכם חנינה׃ ס
24O	16	14		118670	לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמר עוד חי־יהוה אשר העלה את־בני ישראל מארץ מצרים׃
24O	16	15		118680	כי אם־חי־יהוה אשר העלה את־בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על־אדמתם אשר נתתי לאבותם׃ ס
24O	16	16		118690	הנני שלח [כ= לדוגים] [ק= לדיגים] רבים נאם־יהוה ודיגום ואחרי־כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל־הר ומעל כל־גבעה ומנקיקי הסלעים׃
24O	16	17		118700	כי עיני על־כל־דרכיהם לא נסתרו מלפני ולא־נצפן עונם מנגד עיני׃
24O	16	18		118710	ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את־ארצי בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את־נחלתי׃ ס
24O	16	19		118720	יהוה עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי־ארץ ויאמרו אך־שקר נחלו אבותינו הבל ואין־בם מועיל׃
24O	16	20		118730	היעשה־לו אדם אלהים והמה לא אלהים׃
24O	16	21		118740	לכן הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את־ידי ואת־גבורתי וידעו כי־שמי יהוה׃ ס
24O	17	1		118750	חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על־לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם׃
24O	17	2		118760	כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על־עץ רעןן על גבעות הגבהות׃
24O	17	3		118770	הררי בשדה חילך כל־אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל־גבוליך׃
24O	17	4		118780	ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את־איביך בארץ אשר לא־ידעת כי־אש קדחתם באפי עד־עולם תוקד׃ ס
24O	17	5		118790	כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן־יהוה יסור לבו׃
24O	17	6		118800	והיה כערער בערבה ולא יראה כי־יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב׃ ס
24O	17	7		118810	ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו׃
24O	17	8		118820	והיה כעץ שתול על־מים ועל־יובל ישלח שרשיו ולא [כ= ירא] [ק= יראה] כי־יבא חם והיה עלהו רעןן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי׃
24O	17	9		118830	עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו׃
24O	17	10		118840	אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש [כ= כדרכו] [ק= כדרכיו] כפרי מעלליו׃ ס
24O	17	11		118850	קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי [כ= ימו] [ק= ימיו] יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל׃
24O	17	12		118860	כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו׃
24O	17	13		118870	מקוה ישראל יהוה כל־עזביך יבשו [כ= יסורי] [ק= וסורי] בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים־חיים את־יהוה׃ ס
24O	17	14		118880	רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה׃
24O	17	15		118890	הנה־המה אמרים אלי איה דבר־יהוה יבוא נא׃
24O	17	16		118900	ואני לא־אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה׃
24O	17	17		118910	אל־תהיה־לי למחתה מחסי־אתה ביום רעה׃
24O	17	18		118920	יבשו רדפי ואל־אבשה אני יחתו המה ואל־אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם׃ ס
24O	17	19		118930	כה־אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני־[כ= עם] [ק= העם] אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם׃
24O	17	20		118940	ואמרת אליהם שמעו דבר־יהוה מלכי יהודה וכל־יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה׃ ס
24O	17	21		118950	כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל־תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם׃
24O	17	22		118960	ולא־תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל־מלאכה לא תעשו וקדשתם את־יום השבת כאשר צויתי את־אבותיכם׃
24O	17	23		118970	ולא שמעו ולא הטו את־אזנם ויקשו את־ערפם לבלתי [כ= שומע] [ק= שמוע] ולבלתי קחת מוסר׃
24O	17	24		118980	והיה אם־שמע תשמעון אלי נאם־יהוה לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את־יום השבת לבלתי עשות־[כ= בה] [ק= בו] כל־מלאכה׃
24O	17	25		118990	ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על־כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר־הזאת לעולם׃
24O	17	26		119000	ובאו מערי־יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן־השפלה ומן־ההר ומן־הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית יהוה׃
24O	17	27		119010	ואם־לא תשמעו אלי לקדש את־יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה׃ ף
24O	18	1		119020	הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃
24O	18	2		119030	קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את־דברי׃
24O	18	3		119040	וארד בית היוצר [כ= והנהו] [ק= והנה]־ [ק= הוא] עשה מלאכה על־האבנים׃
24O	18	4		119050	ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃ ף
24O	18	5		119060	ויהי דבר־יהוה אלי לאמור׃
24O	18	6		119070	הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל׃ ס
24O	18	7		119080	רגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃
24O	18	8		119090	ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על־הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃ ס
24O	18	9		119100	ורגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לבנת ולנטע׃
24O	18	10		119110	ועשה [כ= הרעה] [ק= הרע] בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על־הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃ ס
24O	18	11		119120	ועתה אמר־נא אל־איש־יהודה ועל־יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃
24O	18	12		119130	ואמרו נואש כי־אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו־הרע נעשה׃ ס
24O	18	13		119140	לכן כה אמר יהוה שאלו־נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃
24O	18	14		119150	היעזב מצור שדי שלג לבנון אם־ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃
24O	18	15		119160	כי־שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃
24O	18	16		119170	לשום ארצם לשמה [כ= שרוקת] [ק= שריקות*] עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃
24O	18	17		119180	כרוח־קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא־פנים אראם ביום אידם׃ ס
24O	18	18		119190	ויאמרו לכו ונחשבה על־ירמיהו מחשבות כי לא־תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל־נקשיבה אל־כל־דבריו׃
24O	18	19		119200	הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃
24O	18	20		119210	הישלם תחת־טובה רעה כי־כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את־חמתך מהם׃
24O	18	21		119220	לכן תן את־בניהם לרעב והגרם על־ידי־חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי־חרב במלחמה׃
24O	18	22		119230	תשמע זעקה מבתיהם כי־תביא עליהם גדוד פתאם כי־כרו [כ= שיחה] [ק= שוחה] ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃
24O	18	23		119240	ואתה יהוה ידעת את־כל־עצתם עלי למות אל־תכפר על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחי [כ= והיו] [ק= ויהיו] מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃ ס
24O	19	1		119250	כה אמר יהוה הלוך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים׃
24O	19	2		119260	ויצאת אל־גיא בן־הנם אשר פתח שער [כ= החרסות] [ק= החרסית] וקראת שם את־הדברים אשר־אדבר אליך׃
24O	19	3		119270	ואמרת שמעו דבר־יהוה מלכי יהודה וישבי ירושלם כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מביא רעה על־המקום הזה אשר כל־שמעה תצלנה אזניו׃
24O	19	4		119280	יען אשר עזבני וינכרו את־המקום הזה ויקטרו־בו לאלהים אחרים אשר לא־ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את־המקום הזה דם נקים׃
24O	19	5		119290	ובנו את־במות הבעל לשרף את־בניהם באש עלות לבעל אשר לא־צויתי ולא דברתי ולא עלתה על־לבי׃ ף
24O	19	6		119300	לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן־הנם כי אם־גיא ההרגה׃
24O	19	7		119310	ובקתי את־עצת יהודה וירושלם במקום הזה והפלתים בחרב לפני איביהם וביד מבקשי נפשם ונתתי את־נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ׃
24O	19	8		119320	ושמתי את־העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכתה׃
24O	19	9		119330	והאכלתים את־בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר־רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יציקו להם איביהם ומבקשי נפשם׃
24O	19	10		119340	ושברת הבקבק לעיני האנשים ההלכים אותך׃
24O	19	11		119350	ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות ככה אשבר את־העם הזה ואת־העיר הזאת כאשר ישבר את־כלי היוצר אשר לא־יוכל להרפה עוד ובתפת יקברו מאין מקום לקבור׃
24O	19	12		119360	כן־אעשה למקום הזה נאם־יהוה וליושביו ולתת את־העיר הזאת כתפת׃
24O	19	13		119370	והיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים לכל הבתים אשר קטרו על־גגתיהם לכל צבא השמים והסך נסכים לאלהים אחרים׃ ף
24O	19	14		119380	ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו יהוה שם להנבא ויעמד בחצר בית־יהוה ויאמר אל־כל־העם׃ ס
24O	19	15		119390	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני [כ= מבי] [ק= מביא] אל־העיר הזאת ועל־כל־עריה את כל־הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את־ערפם לבלתי שמוע את־דברי׃
24O	20	1		119400	וישמע פשחור בן־אמר הכהן והוא־פקיד נגיד בבית יהוה את־ירמיהו נבא את־הדברים האלה׃
24O	20	2		119410	ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על־המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית יהוה׃
24O	20	3		119420	ויהי ממחרת ויצא פשחור את־ירמיהו מן־המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא יהוה שמך כי אם־מגור מסביב׃ ף
24O	20	4		119430	כי כה אמר יהוה הנני נתנך למגור לך ולכל־אהביך ונפלו בחרב איביהם ועיניך ראות ואת־כל־יהודה אתן ביד מלך־בבל והגלם בבלה והכם בחרב׃
24O	20	5		119440	ונתתי את־כל־חסן העיר הזאת ואת־כל־יגיעה ואת־כל־יקרה ואת כל־אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה׃
24O	20	6		119450	ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל־אהביך אשר־נבאת להם בשקר׃ ס
24O	20	7		119460	פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל־היום כלה לעג לי׃
24O	20	8		119470	כי־מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי־היה דבר־יהוה לי לחרפה ולקלס כל־היום׃
24O	20	9		119480	ואמרתי לא־אזכרנו ולא־אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל׃
24O	20	10		119490	כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו׃
24O	20	11		119500	ויהוה אותי כגבור עריץ על־כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי־לא השכילו כלמת עולם לא תשכח׃
24O	20	12		119510	ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את־ריבי׃ ס
24O	20	13		119520	שירו ליהוה הללו את־יהוה כי הציל את־נפש אביון מיד מרעים׃ ס
24O	20	14		119530	ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר־ילדתני אמי אל־יהי ברוך׃
24O	20	15		119540	ארור האיש אשר בשר את־אבי לאמר ילד־לך בן זכר שמח שמחהו׃
24O	20	16		119550	והיה האיש ההוא כערים אשר־הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים׃
24O	20	17		119560	אשר לא־מותתני מרחם ותהי־לי אמי קברי ורחמה הרת עולם׃
24O	20	18		119570	למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי׃ ף
24O	21	1		119580	הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה בשלח אליו המלך צדקיהו את־פשחור בן־מלכיה ואת־צפניה בן־מעשיה הכהן לאמר׃
24O	21	2		119590	דרש־נא בעדנו את־יהוה כי נבוכדראצר מלך־בבל נלחם עלינו אולי יעשה יהוה אותנו ככל־נפלאתיו ויעלה מעלינו׃ ס
24O	21	3		119600	ויאמר ירמיהו אליהם כה תאמרן אל־צדקיהו׃
24O	21	4		119610	כה־אמר יהוה אלהי ישראל הנני מסב את־כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם את־מלך בבל ואת־הכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה ואספתי אותם אל־תוך העיר הזאת׃
24O	21	5		119620	ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה ובקצף גדול׃
24O	21	6		119630	והכיתי את־יושבי העיר הזאת ואת־האדם ואת־הבהמה בדבר גדול ימתו׃
24O	21	7		119640	ואחרי־כן נאם־יהוה אתן את־צדקיהו מלך־יהודה ואת־עבדיו ואת־העם ואת־הנשארים בעיר הזאת מן־הדבר מן־החרב ומן־הרעב ביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי־חרב לא־יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם׃
24O	21	8		119650	ואל־העם הזה תאמר כה אמר יהוה הנני נתן לפניכם את־דרך החיים ואת־דרך המות׃
24O	21	9		119660	הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל על־הכשדים הצרים עליכם [כ= יחיה] [ק= וחיה] והיתה־לו נפשו לשלל׃
24O	21	10		119670	כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה נאם־יהוה ביד־מלך בבל תנתן ושרפה באש׃ ס
24O	21	11		119680	ולבית מלך יהודה שמעו דבר־יהוה׃
24O	21	12		119690	בית דוד כה אמר יהוה דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע [כ= מעלליהם] [ק= מעלליכם]׃
24O	21	13		119700	הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם־יהוה האמרים מי־יחת עלינו ומי יבוא במעונותינו׃
24O	21	14		119710	ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם נאם־יהוה והצתי אש ביערה ואכלה כל־סביביה׃ ס
24O	22	1		119720	כה אמר יהוה רד בית־מלך יהודה ודברת שם את־הדבר הזה׃
24O	22	2		119730	ואמרת שמע דבר־יהוה מלך יהודה הישב על־כסא דוד אתה ועבדיך ועמך הבאים בשערים האלה׃ ס
24O	22	3		119740	כה אמר יהוה עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל־תנו אל־תחמסו ודם נקי אל־תשפכו במקום הזה׃
24O	22	4		119750	כי אם־עשו תעשו את־הדבר הזה ובאו בשערי הבית הזה מלכים ישבים לדוד על־כסאו רכבים ברכב ובסוסים הוא [כ= ועבדו] [ק= ועבדיו] ועמו׃
24O	22	5		119760	ואם לא תשמעו את־הדברים האלה בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לחרבה יהיה הבית הזה׃ ס
24O	22	6		119770	כי־כה אמר יהוה על־בית מלך יהודה גלעד אתה לי ראש הלבנון אם־לא אשיתך מדבר ערים לא [כ= נושבה] [ק= נושבו]׃
24O	22	7		119780	וקדשתי עליך משחתים איש וכליו וכרתו מבחר ארזיך והפילו על־האש׃
24O	22	8		119790	ועברו גוים רבים על העיר הזאת ואמרו איש אל־רעהו על־מה עשה יהוה ככה לעיר הגדולה הזאת׃
24O	22	9		119800	ואמרו על אשר עזבו את־ברית יהוה אלהיהם וישתחוו לאלהים אחרים ויעבדום׃ ס
24O	22	10		119810	אל־תבכו למת ואל־תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את־ארץ מולדתו׃ ס
24O	22	11		119820	כי כה אמר־יהוה אל־שלם בן־יאשיהו מלך יהודה המלך תחת יאשיהו אביו אשר יצא מן־המקום הזה לא־ישוב שם עוד׃
24O	22	12		119830	כי במקום אשר־הגלו אתו שם ימות ואת־הארץ הזאת לא־יראה עוד׃ ס
24O	22	13		119840	הוי בנה ביתו בלא־צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן־לו׃
24O	22	14		119850	האמר אבנה־לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר׃
24O	22	15		119860	התמלך כי אתה מתחרה בארז אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו׃
24O	22	16		119870	דן דין־עני ואביון אז טוב הלוא־היא הדעת אתי נאם־יהוה׃
24O	22	17		119880	כי אין עיניך ולבך כי אם־על־בצעך ועל דם־הנקי לשפוך ועל־העשק ועל־המרוצה לעשות׃ ס
24O	22	18		119890	לכן כה־אמר יהוה אל־יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה לא־יספדו לו הוי אחי והוי אחות לא־יספדו לו הוי אדון והוי הדה׃ק
24O	22	19		119900	קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם׃ ס
24O	22	20		119910	עלי הלבנון וצעקי ובבשן תני קולך וצעקי מעברים כי נשברו כל־מאהביך׃
24O	22	21		119920	דברתי אליך בשלותיך אמרת לא אשמע זה דרךך מנעוריך כי לא־שמעת בקולי׃
24O	22	22		119930	כל־רעיך תרעה־רוח ומאהביך בשבי ילכו כי אז תבשי ונכלמת מכל רעתך׃
24O	22	23		119940	[כ= ישבתי] [ק= ישבת] בלבנון [כ= מקננתי] [ק= מקננת] בארזים מה־נחנת בבא־לך חבלים חיל כילדה׃*
24O	22	24		119950	חי־אני נאם־יהוה כי אם־יהיה כניהו בן־יהויקים מלך יהודה חותם על־יד ימיני כי משם אתקנך׃
24O	22	25		119960	ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר־אתה יגור מפניהם וביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד הכשדים׃
24O	22	26		119970	והטלתי אתך ואת־אמך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא־ילדתם שם ושם תמותו׃
24O	22	27		119980	ועל־הארץ אשר־הם מנשאים את־נפשם לשוב שם שמה לא ישובו׃ ס
24O	22	28		119990	העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם־כלי אין חפץ בו מדוע הוטלו הוא וזרעו והשלכו על־הארץ אשר לא־ידעו׃
24O	22	29		120000	ארץ ארץ ארץ שמעי דבר־יהוה׃ ס
24O	22	30		120010	כה אמר יהוה כתבו את־האיש הזה ערירי גבר לא־יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש ישב על־כסא דוד ומשל עוד ביהודה׃
24O	23	1		120020	הוי רעים מאבדים ומפצים את־צאן מרעיתי נאם־יהוה׃
24O	23	2		120030	לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל על־הרעים הרעים את־עמי אתם הפצתם את־צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את־רע מעלליכם נאם־יהוה׃
24O	23	3		120040	ואני אקבץ את־שארית צאני מכל הארצות אשר־הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על־נוהן ופרו ורבו׃
24O	23	4		120050	והקמתי עליהם רעים ורעום ולא־ייראו עוד ולא־יחתו ולא יפקדו נאם־יהוה׃ ס
24O	23	5		120060	הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ׃
24O	23	6		120070	בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה־שמו אשר־יקראו יהוה צדקנו׃ ס
24O	23	7		120080	לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמרו עוד חי־יהוה אשר העלה את־בני ישראל מארץ מצרים׃
24O	23	8		120090	כי אם־חי־יהוה אשר העלה ואשר הביא את־זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על־אדמתם׃ ס
24O	23	9		120100	לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל־עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו׃
24O	23	10		120110	כי מנאפים מלאה הארץ כי־מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא־כן׃
24O	23	11		120120	כי־גם־נביא גם־כהן חנפו גם־בביתי מצאתי רעתם נאם־יהוה׃
24O	23	12		120130	לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי־אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם־יהוה׃
24O	23	13		120140	ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את־עמי את־ישראל׃ ס
24O	23	14		120150	ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי־שבו איש מרעתו היו־לי כלם כסדם וישביה כעמרה׃ ס
24O	23	15		120160	לכן כה־אמר יהוה צבאות על־הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי־ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל־הארץ׃ ף
24O	23	16		120170	כה־אמר יהוה צבאות אל־תשמעו על־דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יהוה׃
24O	23	17		120180	אמרים אמור למנאצי דבר יהוה שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא־תבוא עליכם רעה׃
24O	23	18		120190	כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישמע את־דברו מי־הקשיב [כ= דברי] [ק= דברו] וישמע׃ ס
24O	23	19		120200	הנה סערת יהוה חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול׃
24O	23	20		120210	לא ישוב אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה׃
24O	23	21		120220	לא־שלחתי את־הנבאים והם רצו לא־דברתי אליהם והם נבאו׃
24O	23	22		120230	ואם־עמדו בסודי וישמעו דברי את־עמי וישבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם׃ ס
24O	23	23		120240	האלהי מקרב אני נאם־יהוה ולא אלהי מרחק׃
24O	23	24		120250	אם־יסתר איש במסתרים ואני לא־אראנו נאם־יהוה הלוא את־השמים ואת־הארץ אני מלא נאם־יהוה׃
24O	23	25		120260	שמעתי את אשר־אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי׃
24O	23	26		120270	עד־מתי היש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם׃
24O	23	27		120280	החשבים להשכיח את־עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את־שמי בבעל׃
24O	23	28		120290	הנביא אשר־אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה־לתבן את־הבר נאם־יהוה׃
24O	23	29		120300	הלוא כה דברי כאש נאם־יהוה וכפטיש יפץץ סלע׃ ס
24O	23	30		120310	לכן הנני על־הנבאים נאם־יהוה מגנבי דברי איש מאת רעהו׃
24O	23	31		120320	הנני על־הנביאם נאם־יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם׃
24O	23	32		120330	הנני על־נבאי חלמות שקר נאם־יהוה ויספרום ויתעו את־עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא־שלחתים ולא צויתים והועיל לא־יועילו לעם־הזה נאם־יהוה׃
24O	23	33		120340	וכי־ישאלך העם הזה או־הנביא או־כהן לאמר מה־משא יהוה ואמרת אליהם את־מה־משא ונטשתי אתכם נאם־יהוה׃
24O	23	34		120350	והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא יהוה ופקדתי על־האיש ההוא ועל־ביתו׃
24O	23	35		120360	כה תאמרו איש על־רעהו ואיש אל־אחיו מה־ענה יהוה ומה־דבר יהוה׃
24O	23	36		120370	ומשא יהוה לא תזכרו־עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את־דברי אלהים חיים יהוה צבאות אלהינו׃
24O	23	37		120380	כה תאמר אל־הנביא מה־ענך יהוה ומה־דבר יהוה׃
24O	23	38		120390	ואם־משא יהוה תאמרו לכן כה אמר יהוה יען אמרכם את־הדבר הזה משא יהוה ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא יהוה׃
24O	23	39		120400	לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת־העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני׃
24O	23	40		120410	ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח׃ ס
24O	24	1		120420	הראני יהוה והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל יהוה אחרי הגלות נבוכדראצר מלך־בבל את־יכניהו בן־יהויקים מלך־יהודה ואת־שרי יהודה ואת־החרש ואת־המסגר מירושלם ויבאם בבל׃
24O	24	2		120430	הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא־תאכלנה מרע׃ ס
24O	24	3		120440	ויאמר יהוה אלי מה־אתה ראה ירמיהו ואמר תאנים התאנים הטבות טבות מאד והרעות רעות מאד אשר לא־תאכלנה מרע׃ ף
24O	24	4		120450	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
24O	24	5		120460	כה־אמר יהוה אלהי ישראל כתאנים הטבות האלה כן־אכיר את־גלות יהודה אשר שלחתי מן־המקום הזה ארץ כשדים לטובה׃
24O	24	6		120470	ושמתי עיני עליהם לטובה והשבתים על־הארץ הזאת ובניתים ולא אהרס ונטעתים ולא אתוש׃
24O	24	7		120480	ונתתי להם לב לדעת אתי כי אני יהוה והיו־לי לעם ואנכי אהיה להם לאלהים כי־ישבו אלי בכל־לבם׃ ס
24O	24	8		120490	וכתאנים הרעות אשר לא־תאכלנה מרע כי־כה אמר יהוה כן אתן את־צדקיהו מלך־יהודה ואת־שריו ואת שארית ירושלם הנשארים בארץ הזאת והישבים בארץ מצרים׃
24O	24	9		120500	ונתתים [כ= לזועה] [ק= לזעוה] לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל־המקמות אשר־אדיחם שם׃
24O	24	10		120510	ושלחתי בם את־החרב את־הרעב ואת־הדבר עד־תםם מעל האדמה אשר־נתתי להם ולאבותיהם׃ ף
24O	25	1		120520	הדבר אשר־היה על־ירמיהו על־כל־עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל׃
24O	25	2		120530	אשר דבר ירמיהו הנביא על־כל־עם יהודה ואל כל־ישבי ירושלם לאמר׃
24O	25	3		120540	מן־שלש עשרה שנה ליאשיהו בן־אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר־יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם׃
24O	25	4		120550	ושלח יהוה אליכם את־כל־עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא־הטיתם את־אזנכם לשמע׃
24O	25	5		120560	לאמר שובו־נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על־האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃
24O	25	6		120570	ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא־תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם׃
24O	25	7		120580	ולא־שמעתם אלי נאם־יהוה למען [כ= הכעסוני] [ק= הכעיסני] במעשה ידיכם לרע לכם׃ ס
24O	25	8		120590	לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא־שמעתם את־דברי׃
24O	25	9		120600	הנני שלח ולקחתי את־כל־משפחות צפון נאם־יהוה ואל־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי והבאתים על־הארץ הזאת ועל־ישביה ועל כל־הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם׃
24O	25	10		120610	והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר׃
24O	25	11		120620	והיתה כל־הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את־מלך בבל שבעים שנה׃
24O	25	12		120630	והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על־מלך־בבל ועל־הגוי ההוא נאם־יהוה את־עונם ועל־ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם׃
24O	25	13		120640	[כ= והבאיתי] [ק= והבאתי] על־הארץ ההיא את־כל־דברי אשר־דברתי עליה את כל־הכתוב בספר הזה אשר־נבא ירמיהו על־כל־הגוים׃
24O	25	14		120650	כי עבדו־בם גם־המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם׃ ס
24O	25	15		120660	כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את־כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את־כל־הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם׃
24O	25	16		120670	ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם׃
24O	25	17		120680	ואקח את־הכוס מיד יהוה ואשקה את־כל־הגוים אשר־שלחני יהוה אליהם׃
24O	25	18		120690	את־ירושלם ואת־ערי יהודה ואת־מלכיה את־שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה׃
24O	25	19		120700	את־פרעה מלך־מצרים ואת־עבדיו ואת־שריו ואת־כל־עמו׃
24O	25	20		120710	ואת כל־הערב ואת כל־מלכי ארץ העוץ ואת כל־מלכי ארץ פלשתים ואת־אשקלון ואת־עזה ואת־עקרון ואת שארית אשדוד׃
24O	25	21		120720	את־אדום ואת־מואב ואת־בני עמון׃
24O	25	22		120730	ואת כל־מלכי־צר ואת כל־מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים׃
24O	25	23		120740	ואת־דדן ואת־תימא ואת־בוז ואת כל־קצוצי פאה׃
24O	25	24		120750	ואת כל־מלכי ערב ואת כל־מלכי הערב השכנים במדבר׃
24O	25	25		120760	ואת כל־מלכי זמרי ואת כל־מלכי עילם ואת כל־מלכי מדי׃
24O	25	26		120770	ואת כל־מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל־אחיו ואת כל־הממלכות הארץ אשר על־פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם׃
24O	25	27		120780	ואמרת אליהם ס כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם׃
24O	25	28		120790	והיה כי ימאנו לקחת־הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו׃
24O	25	29		120800	כי הנה בעיר אשר נקרא־שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על־כל־ישבי הארץ נאם יהוה צבאות׃
24O	25	30		120810	ואתה תנבא אליהם את כל־הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על־נוהו הידד כדרכים יענה אל כל־ישבי הארץ׃
24O	25	31		120820	בא שאון עד־קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל־בשר הרשעים נתנם לחרב נאם־יהוה׃ ס
24O	25	32		120830	כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל־גוי וסער גדול יעור מירכתי־ארץ׃
24O	25	33		120840	והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד־קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃
24O	25	34		120850	הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי־מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה׃
24O	25	35		120860	ואבד מנוס מן־הרעים ופליטה מאדירי הצאן׃
24O	25	36		120870	קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי־שדד יהוה את־מרעיתם׃
24O	25	37		120880	ונדמו נאות השלום מפני חרון אף־יהוה׃
24O	25	38		120890	עזב ככפיר סכו כי־היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו׃ ף
24O	26	1		120900	בראשית ממלכות יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאת יהוה לאמר׃
24O	26	2		120910	כה אמר יהוה עמד בחצר בית־יהוה ודברת על־כל־ערי יהודה הבאים להשתחות בית־יהוה את כל־הדברים אשר צויתיך לדבר אליהם אל־תגרע דבר׃
24O	26	3		120920	אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה ונחמתי אל־הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפני רע מעלליהם׃
24O	26	4		120930	ואמרת אליהם כה אמר יהוה אם־לא תשמעו אלי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם׃
24O	26	5		120940	לשמע על־דברי עבדי הנבאים אשר אנכי שלח אליכם והשכם ושלח ולא שמעתם׃
24O	26	6		120950	ונתתי את־הבית הזה כשלה ואת־העיר [כ= הזאתה] [ק= הזאת] אתן לקללה לכל גויי הארץ׃ ס
24O	26	7		120960	וישמעו הכהנים והנבאים וכל־העם את־ירמיהו מדבר את־הדברים האלה בבית יהוה׃
24O	26	8		120970	ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל־אשר־צוה יהוה לדבר אל־כל־העם ויתפשו אתו הכהנים והנבאים וכל־העם לאמר מות תמות׃
24O	26	9		120980	מדוע נבית בשם־יהוה לאמר כשלו יהיה הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב ויקהל כל־העם אל־ירמיהו בבית יהוה׃
24O	26	10		120990	וישמעו שרי יהודה את הדברים האלה ויעלו מבית־המלך בית יהוה וישבו בפתח שער־יהוה החדש׃ ס
24O	26	11		121000	ויאמרו הכהנים והנבאים אל־השרים ואל־כל־העם לאמר משפט־מות לאיש הזה כי נבא אל־העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם׃
24O	26	12		121010	ויאמר ירמיהו אל־כל־השרים ואל־כל־העם לאמר יהוה שלחני להנבא אל־הבית הזה ואל־העיר הזאת את כל־הדברים אשר שמעתם׃
24O	26	13		121020	ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול יהוה אלהיכם וינחם יהוה אל־הרעה אשר דבר עליכם׃
24O	26	14		121030	ואני הנני בידכם עשו־לי כטוב וכישר בעיניכם׃
24O	26	15		121040	אך ידע תדעו כי אם־ממתים אתם אתי כי־דם נקי אתם נתנים עליכם ואל־העיר הזאת ואל־ישביה כי באמת שלחני יהוה עליכם לדבר באזניכם את כל־הדברים האלה׃ ס
24O	26	16		121050	ויאמרו השרים וכל־העם אל־הכהנים ואל־הנביאים אין־לאיש הזה משפט־מות כי בשם יהוה אלהינו דבר אלינו׃
24O	26	17		121060	ויקמו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל־כל־קהל העם לאמר׃
24O	26	18		121070	[כ= מיכיה] [ק= מיכה] המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך־יהודה ויאמר אל־כל־עם יהודה לאמר כה־אמר יהוה צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער׃
24O	26	19		121080	ההמת המתהו חזקיהו מלך־יהודה וכל־יהודה הלא ירא את־יהוה ויחל את־פני יהוה וינחם יהוה אל־הרעה אשר־דבר עליהם ואנחנו עשים רעה גדולה על־נפשותינו׃
24O	26	20		121090	וגם־איש היה מתנבא בשם יהוה אוריהו בן־שמעיהו מקרית היערים וינבא על־העיר הזאת ועל־הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו׃
24O	26	21		121100	וישמע המלך־יהויקים וכל־גבוריו וכל־השרים את־דבריו ויבקש המלך המיתו וישמע אוריהו וירא ויברח ויבא מצרים׃
24O	26	22		121110	וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את אלנתן בן־עכבור ואנשים אתו אל־מצרים׃
24O	26	23		121120	ויוציאו את־אוריהו ממצרים ויבאהו אל־המלך יהויקים ויכהו בחרב וישלך את־נבלתו אל־קברי בני העם׃
24O	26	24		121130	אך יד אחיקם בן־שפן היתה את־ירמיהו לבלתי תת־אתו ביד־העם להמיתו׃ ף
24O	27	1		121140	בראשית ממלכת יהויקם בן־יאושיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל־ירמיה מאת יהוה לאמר׃
24O	27	2		121150	כה־אמר יהוה אלי עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על־צוארך׃
24O	27	3		121160	ושלחתם אל־מלך אדום ואל־מלך מואב ואל־מלך בני עמון ואל־מלך צר ואל־מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל־צדקיהו מלך יהודה׃
24O	27	4		121170	וצוית אתם אל־אדניהם לאמר כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כה תאמרו אל־אדניכם׃
24O	27	5		121180	אנכי עשיתי את־הארץ את־האדם ואת־הבהמה אשר על־פני הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה ונתתיה לאשר ישר בעיני׃
24O	27	6		121190	ועתה אנכי נתתי את־כל־הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך־בבל עבדי וגם את־חית השדה נתתי לו לעבדו׃
24O	27	7		121200	ועבדו אתו כל־הגוים ואת־בנו ואת־בן־בנו עד בא־עת ארצו גם־הוא ועבדו בו גוים רבים ומלכים גדלים׃
24O	27	8		121210	והיה הגוי והממלכה אשר לא־יעבדו אתו את־נבוכדנאצר מלך־בבל ואת אשר לא־יתן את־צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על־הגוי ההוא נאם־יהוה עד־תמי אתם בידו׃
24O	27	9		121220	ואתם אל־תשמעו אל־נביאיכם ואל־קסמיכם ואל חלמתיכם ואל־ענניכם ואל־כשפיכם אשר־הם אמרים אליכם לאמר לא תעבדו את־מלך בבל׃
24O	27	10		121230	כי שקר הם נבאים לכם למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ואבדתם׃
24O	27	11		121240	והגוי אשר יביא את־צוארו בעל מלך־בבל ועבדו והנחתיו על־אדמתו נאם־יהוה ועבדה וישב בה׃
24O	27	12		121250	ואל־צדקיה מלך־יהודה דברתי ככל־הדברים האלה לאמר הביאו את־צואריכם בעל מלך־בבל ועבדו אתו ועמו וחיו׃
24O	27	13		121260	למה תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובדבר כאשר דבר יהוה אל־הגוי אשר לא־יעבד את־מלך בבל׃
24O	27	14		121270	ואל־תשמעו אל־דברי הנבאים האמרים אליכם לאמר לא תעבדו את־מלך בבל כי שקר הם נבאים לכם׃
24O	27	15		121280	כי לא שלחתים נאם־יהוה והם נבאים בשמי לשקר למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנבאים הנבאים לכם׃
24O	27	16		121290	ואל־הכהנים ואל־כל־העם הזה דברתי לאמר כה אמר יהוה אל־תשמעו אל־דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמר הנה כלי בית־יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה כי שקר המה נבאים לכם׃
24O	27	17		121300	אל־תשמעו אליהם עבדו את־מלך־בבל וחיו למה תהיה העיר הזאת חרבה׃
24O	27	18		121310	ואם־נבאים הם ואם־יש דבר־יהוה אתם יפגעו־נא ביהוה צבאות לבלתי־באו הכלים הנותרים בבית־יהוה ובית מלך יהודה ובירושלם בבלה׃ ף
24O	27	19		121320	כי כה אמר יהוה צבאות אל־העמדים ועל־הים ועל־המכנות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת׃
24O	27	20		121330	אשר לא־לקחם נבוכדנאצר מלך בבל בגלותו את־[כ= יכוניה] [ק= יכניה] בן־יהויקים מלך־יהודה מירושלם בבלה ואת כל־חרי יהודה וירושלם׃ ס
24O	27	21		121340	כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל על־הכלים הנותרים בית יהוה ובית מלך־יהודה וירושלם׃
24O	27	22		121350	בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם־יהוה והעליתים והשיבתים אל־המקום הזה׃ ף
24O	28	1		121360	ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך־יהודה [כ= בשנת] [ק= בשנה] הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן־עזור הנביא אשר מגבעון בבית יהוה לעיני הכהנים וכל־העם לאמר׃
24O	28	2		121370	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את־על מלך בבל׃
24O	28	3		121380	בעוד שנתים ימים אני משיב אל־המקום הזה את־כל־כלי בית יהוה אשר לקח נבוכדנאצר מלך־בבל מן־המקום הזה ויביאם בבל׃
24O	28	4		121390	ואת־יכניה בן־יהויקים מלך־יהודה ואת־כל־גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל־המקום הזה נאם־יהוה כי אשבר את־על מלך בבל׃
24O	28	5		121400	ויאמר ירמיה הנביא אל־חנניה הנביא לעיני הכהנים ולעיני כל־העם העמדים בבית יהוה׃
24O	28	6		121410	ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה יהוה יקם יהוה את־דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית־יהוה וכל־הגולה מבבל אל־המקום הזה׃
24O	28	7		121420	אך־שמע־נא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך ובאזני כל־העם׃
24O	28	8		121430	הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן־העולם וינבאו אל־ארצות רבות ועל־ממלכות גדלות למלחמה ולרעה ולדבר׃
24O	28	9		121440	הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר־שלחו יהוה באמת׃
24O	28	10		121450	ויקח חנניה הנביא את־המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו׃
24O	28	11		121460	ויאמר חנניה לעיני כל־העם לאמר כה אמר יהוה ככה אשבר את־על נבכדנאצר מלך־בבל בעוד שנתים ימים מעל־צואר כל־הגוים וילך ירמיה הנביא לדרכו׃ ף
24O	28	12		121470	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיה אחרי שבור חנניה הנביא את־המוטה מעל צואר ירמיה הנביא לאמר׃
24O	28	13		121480	הלוך ואמרת אל־חנניה לאמר כה אמר יהוה מוטת עץ שברת ועשית תחתיהן מטות ברזל׃
24O	28	14		121490	כי כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל על ברזל נתתי על־צואר כל־הגוים האלה לעבד את־נבכדנאצר מלך־בבל ועבדהו וגם את־חית השדה נתתי לו׃
24O	28	15		121500	ויאמר ירמיה הנביא אל־חנניה הנביא שמע־נא חנניה לא־שלחך יהוה ואתה הבטחת את־העם הזה על־שקר׃
24O	28	16		121510	לכן כה אמר יהוה הנני משלחך מעל פני האדמה השנה אתה מת כי־סרה דברת אל־יהוה׃
24O	28	17		121520	וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי׃ ף
24O	29	1		121530	ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל־יתר זקני הגולה ואל־הכהנים ואל־הנביאים ואל־כל־העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה׃
24O	29	2		121540	אחרי צאת יכניה־המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלם והחרש והמסגר מירושלם׃
24O	29	3		121550	ביד אלעשה בן־שפן וגמריה בן־חלקיה אשר שלח צדקיה מלך־יהודה אל־נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר׃ ס
24O	29	4		121560	כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לכל־הגולה אשר־הגליתי מירושלם בבלה׃
24O	29	5		121570	בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פרין׃
24O	29	6		121580	קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת־בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו־שם ואל־תמעטו׃
24O	29	7		121590	ודרשו את־שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל־יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום׃ ף
24O	29	8		121600	כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־ישיאו לכם נביאיכם אשר־בקרבכם וקסמיכם ואל־תשמעו אל־חלמתיכם אשר אתם מחלמים׃
24O	29	9		121610	כי בשקר הם נבאים לכם בשמי לא שלחתים נאם־יהוה׃ ס
24O	29	10		121620	כי־כה אמר יהוה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את־דברי הטוב להשיב אתכם אל־המקום הזה׃
24O	29	11		121630	כי אנכי ידעתי את־המחשבת אשר אנכי חשב עליכם נאם־יהוה מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה׃
24O	29	12		121640	וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם׃
24O	29	13		121650	ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל־לבבכם׃
24O	29	14		121660	ונמצאתי לכם נאם־יהוה ושבתי את־[כ= שביתכם] [ק= שבותכם] וקבצתי אתכם מכל־הגוים ומכל־המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאם־יהוה והשבתי אתכם אל־המקום אשר־הגליתי אתכם משם׃
24O	29	15		121670	כי אמרתם הקים לנו יהוה נבאים בבלה׃ ס
24O	29	16		121680	כי־כה אמר יהוה אל־המלך היושב אל־כסא דוד ואל־כל־העם היושב בעיר הזאת אחיכם אשר לא־יצאו אתכם בגולה׃
24O	29	17		121690	כה אמר יהוה צבאות הנני משלח בם את־החרב את־הרעב ואת־הדבר ונתתי אותם כתאנים השערים אשר לא־תאכלנה מרע׃
24O	29	18		121700	ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים [כ= לזועה] [ק= לזעוה] לכל ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל־הגוים אשר־הדחתים שם׃
24O	29	19		121710	תחת אשר־לא־שמעו אל־דברי נאם־יהוה אשר שלחתי אליהם את־עבדי הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם נאם־יהוה׃
24O	29	20		121720	ואתם שמעו דבר־יהוה כל־הגולה אשר־שלחתי מירושלם בבלה׃ ס
24O	29	21		121730	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־אחאב בן־קוליה ואל־צדקיהו בן־מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר הנני נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך־בבל והכם לעיניכם׃
24O	29	22		121740	ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך יהוה כצדקיהו וכאחב אשר־קלם מלך־בבל באש׃
24O	29	23		121750	יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את־נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי [כ= הוידע] [ק= היודע] ועד נאם־יהוה׃ ס
24O	29	24		121760	ואל־שמעיהו הנחלמי תאמר לאמר׃
24O	29	25		121770	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר יען אשר אתה שלחת בשמכה ספרים אל־כל־העם אשר בירושלם ואל־צפניה בן־מעשיה הכהן ואל כל־הכהנים לאמר׃
24O	29	26		121780	יהוה נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית יהוה לכל־איש משגע ומתנבא ונתתה אתו אל־המהפכת ואל־הצינק׃
24O	29	27		121790	ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם׃
24O	29	28		121800	כי על־כן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פריהן׃
24O	29	29		121810	ויקרא צפניה הכהן את־הספר הזה באזני ירמיהו הנביא׃ ף
24O	29	30		121820	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃
24O	29	31		121830	שלח על־כל־הגולה לאמר כה אמר יהוה אל־שמעיה הנחלמי יען אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על־שקר׃
24O	29	32		121840	לכן כה־אמר יהוה הנני פקד על־שמעיה הנחלמי ועל־זרעו לא־יהיה לו איש יושב בתוך־העם הזה ולא־יראה בטוב אשר־אני עשה־לעמי נאם־יהוה כי־סרה דבר על־יהוה׃ ס
24O	30	1		121850	הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃
24O	30	2		121860	כה־אמר יהוה אלהי ישראל לאמר כתב־לך את כל־הדברים אשר־דברתי אליך אל־ספר׃
24O	30	3		121870	כי הנה ימים באים נאם־יהוה ושבתי את־שבות עמי ישראל ויהודה אמר יהוה והשבתים אל־הארץ אשר־נתתי לאבותם וירשוה׃ ף
24O	30	4		121880	ואלה הדברים אשר דבר יהוה אל־ישראל ואל־יהודה׃
24O	30	5		121890	כי־כה אמר יהוה קול חרדה שמענו פחד ואין שלום׃
24O	30	6		121900	שאלו־נא וראו אם־ילד זכר מדוע ראיתי כל־גבר ידיו על־חלציו כיולדה ונהפכו כל־פנים לירקון׃
24O	30	7		121910	הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת־צרה היא ליעקב וממנה יושע׃
24O	30	8		121920	והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא־יעבדו־בו עוד זרים׃
24O	30	9		121930	ועבדו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם׃ ס
24O	30	10		121940	ואתה אל־תירא עבדי יעקב נאם־יהוה ואל־תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת־זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאןן ואין מחריד׃
24O	30	11		121950	כי־אתך אני נאם־יהוה להושיעך כי אעשה כלה בכל־הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא־אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃ ף
24O	30	12		121960	כי כה אמר יהוה אנוש לשברך נחלה מכתך׃
24O	30	13		121970	אין־דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך׃
24O	30	14		121980	כל־מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך׃
24O	30	15		121990	מה־תזעק על־שברך אנוש מכאבך על רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך׃
24O	30	16		122000	לכן כל־אכליך יאכלו וכל־צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל־בזזיך אתן לבז׃
24O	30	17		122010	כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם־יהוה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה׃ ס
24O	30	18		122020	כה אמר יהוה הנני־שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על־תלה וארמון על־משפטו ישב׃
24O	30	19		122030	ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו׃
24O	30	20		122040	והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון ופקדתי על כל־לחציו׃
24O	30	21		122050	והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא־זה ערב את־לבו לגשת אלי נאם־יהוה׃
24O	30	22		122060	והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃ ס
24O	30	23		122070	הנה סערת יהוה חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול׃
24O	30	24		122080	לא ישוב חרון אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה׃
24O	31	1		122090	בעת ההיא נאם־יהוה אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו־לי לעם׃ ס
24O	31	2		122100	כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל׃
24O	31	3		122110	מרחוק יהוה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על־כן משכתיך חסד׃
24O	31	4		122120	עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים׃
24O	31	5		122130	עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו׃
24O	31	6		122140	כי יש־יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל־יהוה אלהינו׃ ף
24O	31	7		122150	כי־כה אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את־עמך את שארית ישראל׃
24O	31	8		122160	הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי־ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה׃
24O	31	9		122170	בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל־נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי־הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא׃ ס
24O	31	10		122180	שמעו דבר־יהוה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו׃
24O	31	11		122190	כי־פדה יהוה את־יעקב וגאלו מיד חזק ממנו׃
24O	31	12		122200	ובאו ורננו במרום־ציון ונהרו אל־טוב יהוה על־דגן ועל־תירש ועל־יצהר ועל־בני־צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא־יוסיפו לדאבה עוד׃
24O	31	13		122210	אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם׃
24O	31	14		122220	ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את־טובי ישבעו נאם־יהוה׃ ס
24O	31	15		122230	כה אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על־בניה מאנה להנחם על־בניה כי איננו׃ ס
24O	31	16		122240	כה אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם־יהוה ושבו מארץ אויב׃
24O	31	17		122250	ויש־תקוה לאחריתך נאם־יהוה ושבו בנים לגבולם׃ ס
24O	31	18		122260	שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השיבני ואשובה כי אתה יהוה אלהי׃
24O	31	19		122270	כי־אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על־ירך בשתי וגם־נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי׃
24O	31	20		122280	הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי־מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על־כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם־יהוה׃ ס
24O	31	21		122290	הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך [כ= הלכתי] [ק= הלכת] שובי בתולת ישראל שבי אל־עריך אלה׃
24O	31	22		122300	עד־מתי תתחמקין הבת השובבה כי־ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר׃ ס
24O	31	23		122310	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את־הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את־שבותם יברךך יהוה נוה־צדק הר הקדש׃
24O	31	24		122320	וישבו בה יהודה וכל־עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר׃
24O	31	25		122330	כי הרויתי נפש עיפה וכל־נפש דאבה מלאתי׃
24O	31	26		122340	על־זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי׃ ס
24O	31	27		122350	הנה ימים באים נאם־יהוה וזרעתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה׃
24O	31	28		122360	והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם־יהוה׃
24O	31	29		122370	בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה׃
24O	31	30		122380	כי אם־איש בעונו ימות כל־האדם האכל הבסר תקהינה שניו׃ ס
24O	31	31		122390	הנה ימים באים נאם־יהוה וכרתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה ברית חדשה׃
24O	31	32		122400	לא כברית אשר כרתי את־אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר־המה הפרו את־בריתי ואנכי בעלתי בם נאם־יהוה׃
24O	31	33		122410	כי זאת הברית אשר אכרת את־בית ישראל אחרי הימים ההם נאם־יהוה נתתי את־תורתי בקרבם ועל־לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם׃
24O	31	34		122420	ולא ילמדו עוד איש את־רעהו ואיש את־אחיו לאמר דעו את־יהוה כי־כולם ידעו אותי למקטנם ועד־גדולם נאם־יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר־עוד׃ ס
24O	31	35		122430	כה אמר יהוה נתן שמש לאור יוםם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו׃
24O	31	36		122440	אם־ימשו החקים האלה מלפני נאם־יהוה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל־הימים׃ ס
24O	31	37		122450	כה אמר יהוה אם־ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי־ארץ למטה גם־אני אמאס בכל־זרע ישראל על־כל־אשר עשו נאם־יהוה׃ ס
24O	31	38		122460	הנה ימים [כ= זז] [ק= באים] נאם־יהוה ונבנתה העיר ליהוה ממגדל חננאל שער הפנה׃
24O	31	39		122470	ויצא עוד [כ= קוה] [ק= קו] המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה׃
24O	31	40		122480	וכל־העמק הפגרים והדשן וכל־[כ= השרמות] [ק= השדמות] עד־נחל קדרון עד־פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליהוה לא־ינתש ולא־יהרס עוד לעולם׃ ס
24O	32	1		122490	הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה [כ= בשנת] [ק= בשנה] העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה־עשרה שנה לנבוכדראצר׃
24O	32	2		122500	ואז חיל מלך בבל צרים על־ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית־מלך יהודה׃
24O	32	3		122510	אשר כלאו צדקיהו מלך־יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל ולכדה׃
24O	32	4		122520	וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך־בבל ודבר־פיו עם־פיו ועיניו את־[כ= עינו] [ק= עיניו] תראינה׃
24O	32	5		122530	ובבל יולך את־צדקיהו ושם יהיה עד־פקדי אתו נאם־יהוה כי תלחמו את־הכשדים לא תצליחו׃ ף
24O	32	6		122540	ויאמר ירמיהו היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
24O	32	7		122550	הנה חנמאל בן־שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את־שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות׃
24O	32	8		122560	ויבא אלי חנמאל בן־דדי כדבר יהוה אל־חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את־שדי אשר־בענתות אשר בארץ בנימין כי־לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה־לך ואדע כי דבר־יהוה הוא׃
24O	32	9		122570	ואקנה את־השדה מאת חנמאל בן־דדי אשר בענתות ואשקלה־לו את־הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף׃
24O	32	10		122580	ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים׃
24O	32	11		122590	ואקח את־ספר המקנה את־החתום המצוה והחקים ואת־הגלוי׃
24O	32	12		122600	ואתן את־הספר המקנה אל־ברוך בן־נריה בן־מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה לעיני כל־היהודים הישבים בחצר המטרה׃
24O	32	13		122610	ואצוה את־ברוך לעיניהם לאמר׃
24O	32	14		122620	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לקוח את־הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי־חרש למען יעמדו ימים רבים׃ ס
24O	32	15		122630	כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת׃ ף
24O	32	16		122640	ואתפלל אל־יהוה אחרי תתי את־ספר המקנה אל־ברוך בן־נריה לאמר׃
24O	32	17		122650	אהה אדני יהוה הנה אתה עשית את־השמים ואת־הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא־יפלא ממך כל־דבר׃
24O	32	18		122660	עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל־חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו׃
24O	32	19		122670	גדל העצה ורב העליליה אשר־עיניך פקחות על־כל־דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו׃
24O	32	20		122680	אשר־שמת אתות ומפתים בארץ־מצרים עד־היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה־לך שם כיום הזה׃
24O	32	21		122690	ותצא את־עמך את־ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול׃
24O	32	22		122700	ותתן להם את־הארץ הזאת אשר־נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש׃
24O	32	23		122710	ויבאו וירשו אתה ולא־שמעו בקולך [כ= ובתרותך] [ק= ובתורתך] לא־הלכו את כל־אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל־הרעה הזאת׃
24O	32	24		122720	הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה׃
24O	32	25		122730	ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה־לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים׃
24O	32	26		122740	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃
24O	32	27		122750	הנה אני יהוה אלהי כל־בשר הממני יפלא כל־דבר׃
24O	32	28		122760	לכן כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך־בבל ולכדה׃
24O	32	29		122770	ובאו הכשדים הנלחמים על־העיר הזאת והציתו את־העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על־גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃
24O	32	30		122780	כי־היו בני־ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני מנערתיהם כי בני־ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם נאם־יהוה׃
24O	32	31		122790	כי על־אפי ועל־חמתי היתה לי העיר הזאת למן־היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני׃
24O	32	32		122800	על כל־רעת בני־ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם׃
24O	32	33		122810	ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר׃
24O	32	34		122820	וישימו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃
24O	32	35		122830	ויבנו את־במות הבעל אשר בגיא בן־הנם להעביר את־בניהם ואת־בנותיהם למלך אשר לא־צויתים ולא עלתה על־לבי לעשות התועבה הזאת למען [כ= החטי] [ק= החטיא] את־יהודה׃ ס
24O	32	36		122840	ועתה לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל אל־העיר הזאת אשר אתם אמרים נתנה ביד מלך־בבל בחרב וברעב ובדבר׃
24O	32	37		122850	הנני מקבצם מכל־הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל־המקום הזה והשבתים לבטח׃
24O	32	38		122860	והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃
24O	32	39		122870	ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל־הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם׃
24O	32	40		122880	וכרתי להם ברית עולם אשר לא־אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת־יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי׃
24O	32	41		122890	וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל־לבי ובכל־נפשי׃ ס
24O	32	42		122900	כי־כה אמר יהוה כאשר הבאתי אל־העם הזה את כל־הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את־כל־הטובה אשר אנכי דבר עליהם׃
24O	32	43		122910	ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים׃
24O	32	44		122920	שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי־אשיב את־שבותם נאם־יהוה׃ ף
24O	33	1		122930	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה לאמר׃
24O	33	2		122940	כה־אמר יהוה עשה יהוה יוצר אותה להכינה יהוה שמו׃
24O	33	3		122950	קרא אלי ואענך ואגידה לך גדלות ובצרות לא ידעתם׃ ס
24O	33	4		122960	כי כה אמר יהוה אלהי ישראל על־בתי העיר הזאת ועל־בתי מלכי יהודה הנתצים אל־הסללות ואל־החרב׃
24O	33	5		122970	באים להלחם את־הכשדים ולמלאם את־פגרי האדם אשר־הכיתי באפי ובחמתי ואשר הסתרתי פני מהעיר הזאת על כל־רעתם׃
24O	33	6		122980	הנני מעלה־לה ארכה ומרפא ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום ואמת׃
24O	33	7		122990	והשבתי את־שבות יהודה ואת שבות ישראל ובנתים כבראשנה׃
24O	33	8		123000	וטהרתים מכל־עונם אשר חטאו־לי וסלחתי [כ= לכול] [ק= לכל]־עונותיהם אשר חטאו־לי ואשר פשעו בי׃
24O	33	9		123010	והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את־כל־הטובה אשר אנכי עשה אתם ופחדו ורגזו על כל־הטובה ועל כל־השלום אשר אנכי עשה לה׃ ס
24O	33	10		123020	כה אמר יהוה עוד ישמע במקום־הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחצות ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה׃
24O	33	11		123030	קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את־יהוה צבאות כי־טוב יהוה כי־לעולם חסדו מבאים תודה בית יהוה כי־אשיב את־שבות־הארץ כבראשנה אמר יהוה׃ ס
24O	33	12		123040	כה־אמר יהוה צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין־אדם ועד־בהמה ובכל־עריו נוה רעים מרבצים צאן׃
24O	33	13		123050	בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תעברנה הצאן על־ידי מונה אמר יהוה׃ ס
24O	33	14		123060	הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי את־הדבר הטוב אשר דברתי אל־בית ישראל ועל־בית יהודה׃
24O	33	15		123070	בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ׃
24O	33	16		123080	בימים ההם תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח וזה אשר־יקרא־לה יהוה צדקנו׃ ס
24O	33	17		123090	כי־כה אמר יהוה לא־יכרת לדוד איש ישב על־כסא בית־ישראל׃
24O	33	18		123100	ולכהנים הלוים לא־יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועשה־זבח* כל־הימים׃ ס
24O	33	19		123110	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמור׃
24O	33	20		123120	כה אמר יהוה אם־תפרו את־בריתי היום ואת־בריתי הלילה ולבלתי היות יוםם־ולילה בעתם׃
24O	33	21		123130	גם־בריתי תפר את־דוד עבדי מהיות־לו בן מלך על־כסאו ואת־הלוים הכהנים משרתי׃
24O	33	22		123140	אשר לא־יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה את־זרע דוד עבדי ואת־הלוים משרתי אתי׃ ס
24O	33	23		123150	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃
24O	33	24		123160	הלוא ראית מה־העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר יהוה בהם וימאסם ואת־עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם׃ ס
24O	33	25		123170	כה אמר יהוה אם־לא בריתי יוםם ולילה חקות שמים וארץ לא־שמתי׃
24O	33	26		123180	גם־זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו משלים אל־זרע אברהם ישחק ויעקב כי־[כ= אשוב] [ק= אשיב] את־שבותם ורחמתים׃ ס
24O	34	1		123190	הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה ונבוכדראצר מלך־בבל וכל־חילו וכל־ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל־העמים נלחמים על־ירושלם ועל־כל־עריה לאמר׃
24O	34	2		123200	כה־אמר יהוה אלהי ישראל הלך ואמרת אל־צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל ושרפה באש׃
24O	34	3		123210	ואתה לא תמלט מידו כי תפש תתפש ובידו תנתן ועיניך את־עיני מלך־בבל תראינה ופיהו את־פיך ידבר ובבל תבוא׃
24O	34	4		123220	אך שמע דבר־יהוה צדקיהו מלך יהודה כה־אמר יהוה עליך לא תמות בחרב׃
24O	34	5		123230	בשלום תמות וכמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר־היו לפניך כן ישרפו־לך והוי אדון יספדו־לך כי־דבר אני־דברתי נאם־יהוה׃ ס
24O	34	6		123240	וידבר ירמיהו הנביא אל־צדקיהו מלך יהודה את כל־הדברים האלה בירושלם׃
24O	34	7		123250	וחיל מלך־בבל נלחמים על־ירושלם ועל כל־ערי יהודה הנותרות אל־לכיש ואל־עזקה כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר׃ ף
24O	34	8		123260	הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה אחרי כרת המלך צדקיהו ברית את־כל־העם אשר בירושלם לקרא להם דרור׃
24O	34	9		123270	לשלח איש את־עבדו ואיש את־שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד־בם ביהודי אחיהו איש׃
24O	34	10		123280	וישמעו כל־השרים וכל־העם אשר־באו בברית לשלח איש את־עבדו ואיש את־שפחתו חפשים לבלתי עבד־בם עוד וישמעו וישלחו׃
24O	34	11		123290	וישובו אחרי־כן וישבו את־העבדים ואת־השפחות אשר שלחו חפשים [כ= ויכבישום] [ק= ויכבשום] לעבדים ולשפחות׃ ס
24O	34	12		123300	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃
24O	34	13		123310	כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי כרתי ברית את־אבותיכם ביום הוצאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר׃
24O	34	14		123320	מקץ שבע שנים תשלחו איש את־אחיו העברי אשר־ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך ולא־שמעו אבותיכם אלי ולא הטו את־אזנם׃
24O	34	15		123330	ותשבו אתם היום ותעשו את־הישר בעיני לקרא דרור איש לרעהו ותכרתו ברית לפני בבית אשר־נקרא שמי עליו׃
24O	34	16		123340	ותשבו ותחללו את־שמי ותשבו איש את־עבדו ואיש את־שפחתו אשר־שלחתם חפשים לנפשם ותכבשו אתם להיות לכם לעבדים ולשפחות׃ ס
24O	34	17		123350	לכן כה־אמר יהוה אתם לא־שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קרא לכם דרור נאם־יהוה אל־החרב אל־הדבר ואל־הרעב ונתתי אתכם [כ= לזועה] [ק= לזעוה] לכל ממלכות הארץ׃
24O	34	18		123360	ונתתי את־האנשים העברים את־ברתי אשר לא־הקימו את־דברי הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו׃
24O	34	19		123370	שרי יהודה ושרי ירושלם הסרסים והכהנים וכל עם הארץ העברים בין בתרי העגל׃
24O	34	20		123380	ונתתי אותם ביד איביהם וביד מבקשי נפשם והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ׃
24O	34	21		123390	ואת־צדקיהו מלך־יהודה ואת־שריו אתן ביד איביהם וביד מבקשי נפשם וביד חיל מלך בבל העלים מעליכם׃
24O	34	22		123400	הנני מצוה נאם־יהוה והשבתים אל־העיר הזאת ונלחמו עליה ולכדוה ושרפה באש ואת־ערי יהודה אתן שממה מאין ישב׃ ף
24O	35	1		123410	הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה בימי יהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה לאמר׃
24O	35	2		123420	הלוך אל־בית הרכבים ודברת אותם והבאותם בית יהוה אל־אחת הלשכות והשקית אותם יין׃
24O	35	3		123430	ואקח את־יאזניה בן־ירמיהו בן־חבצניה ואת־אחיו ואת־כל־בניו ואת כל־בית הרכבים׃
24O	35	4		123440	ואבא אתם בית יהוה אל־לשכת בני חןן בן־יגדליהו איש האלהים אשר־אצל לשכת השרים אשר ממעל ללשכת מעשיהו בן־שלם שמר הסף׃
24O	35	5		123450	ואתן לפני בני בית־הרכבים גבעים מלאים יין וכסות ואמר אליהם שתו־יין׃
24O	35	6		123460	ויאמרו לא נשתה־יין כי יונדב בן־רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו־יין אתם ובניכם עד־עולם׃
24O	35	7		123470	ובית לא־תבנו וזרע לא־תזרעו וכרם לא־תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל־ימיכם למען תחיו ימים רבים על־פני האדמה אשר אתם גרים שם׃
24O	35	8		123480	ונשמע בקול יהונדב בן־רכב אבינו לכל אשר צונו לבלתי שתות־יין כל־ימינו אנחנו נשינו בנינו ובנתינו׃
24O	35	9		123490	ולבלתי בנות בתים לשבתנו וכרם ושדה וזרע לא יהיה־לנו׃
24O	35	10		123500	ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר־צונו יונדב אבינו׃
24O	35	11		123510	ויהי בעלות נבוכדראצר מלך־בבל אל־הארץ ונאמר באו ונבוא ירושלם מפני חיל הכשדים ומפני חיל ארם ונשב בירושלם׃ ף
24O	35	12		123520	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃
24O	35	13		123530	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הלך ואמרת לאיש יהודה וליושבי ירושלם הלוא תקחו מוסר לשמע אל־דברי נאם־יהוה׃
24O	35	14		123540	הוקם את־דברי יהונדב בן־רכב אשר־צוה את־בניו לבלתי שתות־יין ולא שתו עד־היום הזה כי שמעו את מצות אביהם ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם אלי׃
24O	35	15		123550	ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנבאים השכים ושלח לאמר שבו־נא איש מדרכו הרעה והיטיבו מעלליכם ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ושבו אל־האדמה אשר־נתתי לכם ולאבתיכם ולא הטיתם את־אזנכם ולא שמעתם אלי׃
24O	35	16		123560	כי הקימו בני יהונדב בן־רכב את־מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שמעו אלי׃ ס
24O	35	17		123570	לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל הנני מביא אל־יהודה ואל כל־יושבי ירושלם את כל־הרעה אשר דברתי עליהם יען דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו׃
24O	35	18		123580	ולבית הרכבים אמר ירמיהו כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל יען אשר שמעתם על־מצות יהונדב אביכם ותשמרו את־כל־מצותיו ותעשו ככל אשר־צוה אתכם׃ ס
24O	35	19		123590	לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לא־יכרת איש ליונדב בן־רכב עמד לפני כל־הימים׃ ף
24O	36	1		123600	ויהי בשנה הרביעת ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃
24O	36	2		123610	קח־לך מגלת־ספר וכתבת אליה את כל־הדברים אשר־דברתי אליך על־ישראל ועל־יהודה ועל־כל־הגוים מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה׃
24O	36	3		123620	אולי ישמעו בית יהודה את כל־הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם ולחטאתם׃ ס
24O	36	4		123630	ויקרא ירמיהו את־ברוך בן־נריה ויכתב ברוך מפי ירמיהו את כל־דברי יהוה אשר־דבר אליו על־מגלת־ספר׃
24O	36	5		123640	ויצוה ירמיהו את־ברוך לאמר אני עצור לא אוכל לבוא בית יהוה׃
24O	36	6		123650	ובאת אתה וקראת במגלה אשר־כתבת־מפי את־דברי יהוה באזני העם בית יהוה ביום צום וגם באזני כל־יהודה הבאים מעריהם תקראם׃
24O	36	7		123660	אולי תפל תחנתם לפני יהוה וישבו איש מדרכו הרעה כי־גדול האף והחמה אשר־דבר יהוה אל־העם הזה׃
24O	36	8		123670	ויעש ברוך בן־נריה ככל אשר־צוהו ירמיהו הנביא לקרא בספר דברי יהוה בית יהוה׃ ס
24O	36	9		123680	ויהי בשנה החמשית ליהויקים בן־יאשיהו מלך־יהודה בחדש התשעי קראו צום לפני יהוה כל־העם בירושלם וכל־העם הבאים מערי יהודה בירושלם׃
24O	36	10		123690	ויקרא ברוך בספר את־דברי ירמיהו בית יהוה בלשכת גמריהו בן־שפן הספר בחצר העליון פתח שער בית־יהוה החדש באזני כל־העם׃
24O	36	11		123700	וישמע מכיהו בן־גמריהו בן־שפן את־כל־דברי יהוה מעל הספר׃
24O	36	12		123710	וירד בית־המלך על־לשכת הספר והנה־שם כל־השרים יושבים אלישמע הספר ודליהו בן־שמעיהו ואלנתן בן־עכבור וגמריהו בן־שפן וצדקיהו בן־חנניהו וכל־השרים׃
24O	36	13		123720	ויגד להם מכיהו את כל־הדברים אשר שמע בקרא ברוך בספר באזני העם׃
24O	36	14		123730	וישלחו כל־השרים אל־ברוך את־יהודי בן־נתניהו בן־שלמיהו בן־כושי לאמר המגלה אשר קראת בה באזני העם קחנה בידך ולך ויקח ברוך בן־נריהו את־המגלה בידו ויבא אליהם׃
24O	36	15		123740	ויאמרו אליו שב נא וקראנה באזנינו ויקרא ברוך באזניהם׃
24O	36	16		123750	ויהי כשמעם את־כל־הדברים פחדו איש אל־רעהו ויאמרו אל־ברוך הגיד נגיד למלך את כל־הדברים האלה׃
24O	36	17		123760	ואת־ברוך שאלו לאמר הגד־נא לנו איך כתבת את־כל־הדברים האלה מפיו׃
24O	36	18		123770	ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל־הדברים האלה ואני כתב על־הספר בדיו׃ ף
24O	36	19		123780	ויאמרו השרים אל־ברוך לך הסתר אתה וירמיהו ואיש אל־ידע איפה אתם׃
24O	36	20		123790	ויבאו אל־המלך חצרה ואת־המגלה הפקדו בלשכת אלישמע הספר ויגידו באזני המלך את כל־הדברים׃
24O	36	21		123800	וישלח המלך את־יהודי לקחת את־המגלה ויקחה מלשכת אלישמע הספר ויקראה יהודי באזני המלך ובאזני כל־השרים העמדים מעל המלך׃
24O	36	22		123810	והמלך יושב בית החרף בחדש התשיעי ואת־האח לפניו מבערת׃
24O	36	23		123820	ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר והשלך אל־האש אשר אל־האח עד־תם כל־המגלה על־האש אשר על־האח׃
24O	36	24		123830	ולא פחדו ולא קרעו את־בגדיהם המלך וכל־עבדיו השמעים את כל־הדברים האלה׃
24O	36	25		123840	וגם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגעו במלך לבלתי שרף את־המגלה ולא שמע אליהם׃
24O	36	26		123850	ויצוה המלך את־ירחמאל בן־המלך ואת־שריהו בן־עזריאל ואת־שלמיהו בן־עבדאל לקחת את־ברוך הספר ואת ירמיהו הנביא ויסתרם יהוה׃ ס
24O	36	27		123860	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו אחרי שרף המלך את־המגלה ואת־הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר׃
24O	36	28		123870	שוב קח־לך מגלה אחרת וכתב עליה את כל־הדברים הראשנים אשר היו על־המגלה הראשנה אשר שרף יהויקים מלך־יהודה׃
24O	36	29		123880	ועל־יהויקים מלך־יהודה תאמר כה אמר יהוה אתה שרפת את־המגלה הזאת לאמר מדוע כתבת עליה לאמר בא־יבוא מלך־בבל והשחית את־הארץ הזאת והשבית ממנה אדם ובהמה׃ ס
24O	36	30		123890	לכן כה־אמר יהוה על־יהויקים מלך יהודה לא־יהיה־לו יושב על־כסא דוד ונבלתו תהיה משלכת לחרב ביום ולקרח בלילה׃
24O	36	31		123900	ופקדתי עליו ועל־זרעו ועל־עבדיו את־עונם והבאתי עליהם ועל־ישבי ירושלם ואל־איש יהודה את כל־הרעה אשר־דברתי אליהם ולא שמעו׃ ס
24O	36	32		123910	וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל־ברוך בן־נריהו הספר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל־דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך־יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה׃ ס
24O	37	1		123920	וימלך־מלך צדקיהו בן־יאשיהו תחת כניהו בן־יהויקים אשר המליך נבוכדראצר מלך־בבל בארץ יהודה׃
24O	37	2		123930	ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל־דברי יהוה אשר דבר ביד ירמיהו הנביא׃
24O	37	3		123940	וישלח המלך צדקיהו את־יהוכל בן־שלמיה ואת־צפניהו בן־מעשיה הכהן אל־ירמיהו הנביא לאמר התפלל־נא בעדנו אל־יהוה אלהינו׃
24O	37	4		123950	וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא־נתנו אתו בית [כ= הכליא] [ק= הכלוא]׃
24O	37	5		123960	וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על־ירושלם את־שמעם ויעלו מעל ירושלם׃ ף
24O	37	6		123970	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא לאמר׃
24O	37	7		123980	כה־אמר יהוה אלהי ישראל כה תאמרו אל־מלך יהודה השלח אתכם אלי לדרשני הנה חיל פרעה היצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים׃
24O	37	8		123990	ושבו הכשדים ונלחמו על־העיר הזאת ולכדה ושרפה באש׃ ס
24O	37	9		124000	כה אמר יהוה אל־תשאו נפשתיכם לאמר הלך ילכו מעלינו הכשדים כי־לא ילכו׃
24O	37	10		124010	כי אם־הכיתם כל־חיל כשדים הנלחמים אתכם ונשארו בם אנשים מדקרים איש באהלו יקומו ושרפו את־העיר הזאת באש׃
24O	37	11		124020	והיה בהעלות חיל הכשדים מעל ירושלם מפני חיל פרעה׃ ס
24O	37	12		124030	ויצא ירמיהו מירושלם ללכת ארץ בנימן לחלק משם בתוך העם׃
24O	37	13		124040	ויהי־הוא בשער בנימן ושם בעל פקדת ושמו יראייה בן־שלמיה בן־חנניה ויתפש את־ירמיהו הנביא לאמר אל־הכשדים אתה נפל׃
24O	37	14		124050	ויאמר ירמיהו שקר אינני נפל על־הכשדים ולא שמע אליו ויתפש יראייה בירמיהו ויבאהו אל־השרים׃
24O	37	15		124060	ויקצפו השרים על־ירמיהו והכו אתו ונתנו אותו בית האסור בית יהונתן הספר כי־אתו עשו לבית הכלא׃
24O	37	16		124070	כי בא ירמיהו אל־בית הבור ואל־החניות וישב־שם ירמיהו ימים רבים׃ ף
24O	37	17		124080	וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וישאלהו המלך בביתו בסתר ויאמר היש דבר מאת יהוה ויאמר ירמיהו יש ויאמר ביד מלך־בבל תנתן׃ ס
24O	37	18		124090	ויאמר ירמיהו אל־המלך צדקיהו מה חטאתי לך ולעבדיך ולעם הזה כי־נתתם אותי אל־בית הכלא׃
24O	37	19		124100	[כ= ואיו] [ק= ואיה] נביאיכם אשר־נבאו לכם לאמר לא־יבא מלך־בבל עליכם ועל הארץ הזאת׃
24O	37	20		124110	ועתה שמע־נא אדני המלך תפל־נא תחנתי לפניך ואל־תשבני בית יהונתן הספר ולא אמות שם׃
24O	37	21		124120	ויצוה המלך צדקיהו ויפקדו את־ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר־לחם ליום מחוץ האפים עד־תם כל־הלחם מן־העיר וישב ירמיהו בחצר המטרה׃
24O	38	1		124130	וישמע שפטיה בן־מתן וגדליהו בן־פשחור ויוכל בן־שלמיהו ופשחור בן־מלכיה את־הדברים אשר ירמיהו מדבר אל־כל־העם לאמר׃ ס
24O	38	2		124140	כה אמר יהוה הישב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיצא אל־הכשדים [כ= יחיה] [ק= וחיה] והיתה־לו נפשו לשלל וחי׃ ס
24O	38	3		124150	כה אמר יהוה הנתן תנתן העיר הזאת ביד חיל מלך־בבל ולכדה׃
24O	38	4		124160	ויאמרו השרים אל־המלך יומת נא את־האיש הזה כי־על־כן הוא־מרפא את־ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל־העם לדבר אליהם כדברים האלה כי האיש הזה איננו דרש לשלום לעם הזה כי אם־לרעה׃
24O	38	5		124170	ויאמר המלך צדקיהו הנה־הוא בידכם כי־אין המלך יוכל אתכם דבר׃
24O	38	6		124180	ויקחו את־ירמיהו וישלכו אתו אל־הבור מלכיהו בן־המלך אשר בחצר המטרה וישלחו את־ירמיהו בחבלים ובבור אין־מים כי אם־טיט ויטבע ירמיהו בטיט׃ ס
24O	38	7		124190	וישמע עבד־מלך הכושי איש סריס והוא בבית המלך כי־נתנו את־ירמיהו אל־הבור והמלך יושב בשער בנימן׃
24O	38	8		124200	ויצא עבד־מלך מבית המלך וידבר אל־המלך לאמר׃
24O	38	9		124210	אדני המלך הרעו האנשים האלה את כל־אשר עשו לירמיהו הנביא את אשר־השליכו אל־הבור וימת תחתיו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר׃
24O	38	10		124220	ויצוה המלך את עבד־מלך הכושי לאמר קח בידך מזה שלשים אנשים והעלית את־ירמיהו הנביא מן־הבור בטרם ימות׃
24O	38	11		124230	ויקח עבד־מלך את־האנשים בידו ויבא בית־המלך אל־תחת האוצר ויקח משם בלוי [כ= הסחבות] [ק= סחבות] ובלוי מלחים וישלחם אל־ירמיהו אל־הבור בחבלים׃
24O	38	12		124240	ויאמר עבד־מלך הכושי אל־ירמיהו שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצלות ידיך מתחת לחבלים ויעש ירמיהו כן׃
24O	38	13		124250	וימשכו את־ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן־הבור וישב ירמיהו בחצר המטרה׃ ס
24O	38	14		124260	וישלח המלך צדקיהו ויקח את־ירמיהו הנביא אליו אל־מבוא השלישי אשר בבית יהוה ויאמר המלך אל־ירמיהו שאל אני אתך דבר אל־תכחד ממני דבר׃
24O	38	15		124270	ויאמר ירמיהו אל־צדקיהו כי אגיד לך הלוא המת תמיתני וכי איעצך לא תשמע אלי׃
24O	38	16		124280	וישבע המלך צדקיהו אל־ירמיהו בסתר לאמר חי־יהוה [כ= את] [ק= זז] אשר עשה־לנו את־הנפש הזאת אם־אמיתך ואם־אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את־נפשך׃ ס
24O	38	17		124290	ויאמר ירמיהו אל־צדקיהו כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל אם־יצא תצא אל־שרי מלך־בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך׃
24O	38	18		124300	ואם לא־תצא אל־שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש ואתה לא־תמלט מידם׃ ס
24O	38	19		124310	ויאמר המלך צדקיהו אל־ירמיהו אני דאג את־היהודים אשר נפלו אל־הכשדים פן־יתנו אתי בידם והתעללו־בי׃ ף
24O	38	20		124320	ויאמר ירמיהו לא יתנו שמע־נא בקול יהוה לאשר אני דבר אליך וייטב לך ותחי נפשך׃
24O	38	21		124330	ואם־מאן אתה לצאת זה הדבר אשר הראני יהוה׃
24O	38	22		124340	והנה כל־הנשים אשר נשארו בבית מלך־יהודה מוצאות אל־שרי מלך בבל והנה אמרות הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך הטבעו בבץ רגלך נסגו אחור׃
24O	38	23		124350	ואת־כל־נשיך ואת־בניך מוצאים אל־הכשדים ואתה לא־תמלט מידם כי ביד מלך־בבל תתפש ואת־העיר הזאת תשרף באש׃ ף
24O	38	24		124360	ויאמר צדקיהו אל־ירמיהו איש אל־ידע בדברים־האלה ולא תמות׃
24O	38	25		124370	וכי־ישמעו השרים כי־דברתי אתך ובאו אליך ואמרו אליכ* הגידה־נא לנו מה־דברת אל־המלך אל־תכחד ממנו ולא נמיתך ומה־דבר אליך המלך׃
24O	38	26		124380	ואמרת אליהם מפיל־אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן למות שם׃ ף
24O	38	27		124390	ויבאו כל־השרים אל־ירמיהו וישאלו אתו ויגד להם ככל־הדברים האלה אשר צוה המלך ויחרשו ממנו כי לא־נשמע הדבר׃ ף
24O	38	28		124400	וישב ירמיהו בחצר המטרה עד־יום אשר־נלכדה ירושלם ס והיה כאשר נלכדה ירושלם׃ ף
24O	39	1		124410	בשנה התשעית לצדקיהו מלך־יהודה בחדש העשרי בא נבוכדראצר מלך־בבל וכל־חילו אל־ירושלם ויצרו עליה׃ ס
24O	39	2		124420	בעשתי־עשרה שנה לצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר׃
24O	39	3		124430	ויבאו כל שרי מלך־בבל וישבו בשער התוך נרגל שר־אצר סמגר־נבו שר־סכים רב־סריס נרגל שר־אצר רב־מג וכל־שארית שרי מלך בבל׃
24O	39	4		124440	ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך־יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן־העיר דרך גן המלך בשער בין החמתים ויצא דרך הערבה׃
24O	39	5		124450	וירדפו חיל־כשדים אחריהם וישגו את־צדקיהו בערבות ירחו ויקחו אתו ויעלהו אל־נבוכדראצר מלך־בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים׃
24O	39	6		124460	וישחט מלך בבל את־בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל־חרי יהודה שחט מלך בבל׃
24O	39	7		124470	ואת־עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה׃
24O	39	8		124480	ואת־בית המלך ואת־בית העם שרפו הכשדים באש ואת־חמות ירושלם נתצו׃
24O	39	9		124490	ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת־הנפלים אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים הגלה נבוזר־אדן רב־טבחים בבל׃
24O	39	10		124500	ומן־העם הדלים אשר אין־להם מאומה השאיר נבוזראדן רב־טבחים בארץ יהודה ויתן להם כרמים ויגבים ביום ההוא׃
24O	39	11		124510	ויצו נבוכדראצר מלך־בבל על־ירמיהו ביד נבוזראדן רב־טבחים לאמר׃
24O	39	12		124520	קחנו ועיניך שים עליו ואל־תעש לו מאומה רע כי [כ= אם] [ק= זז] כאשר ידבר אליך כן עשה עמו׃
24O	39	13		124530	וישלח נבוזראדן רב־טבחים ונבושזבן רב־סריס ונרגל שר־אצר רב־מג וכל רבי מלך־בבל׃
24O	39	14		124540	וישלחו ויקחו את־ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אתו אל־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן להוצאהו אל־הבית וישב בתוך העם׃ ס
24O	39	15		124550	ואל־ירמיהו היה דבר־יהוה בהיתו עצור בחצר המטרה לאמר׃
24O	39	16		124560	הלוך ואמרת לעבד־מלכ* הכושי לאמר כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני [כ= מבי] [ק= מביא] את־דברי אל־העיר הזאת לרעה ולא לטובה והיו לפניך ביום ההוא׃
24O	39	17		124570	והצלתיך ביום־ההוא נאם־יהוה ולא תנתן ביד האנשים אשר־אתה יגור מפניהם׃
24O	39	18		124580	כי מלט אמלטך ובחרב לא תפל והיתה לך נפשך לשלל כי־בטחת בי נאם־יהוה׃ ס
24O	40	1		124590	הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה אחר שלח אתו נבוזראדן רב־טבחים מן־הרמה בקחתו אתו והוא־אסור באזקים בתוך כל־גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה׃
24O	40	2		124600	ויקח רב־טבחים לירמיהו ויאמר אליו יהוה אלהיך דבר את־הרעה הזאת אל־המקום הזה׃
24O	40	3		124610	ויבא ויעש יהוה כאשר דבר כי־חטאתם ליהוה ולא־שמעתם בקולו והיה לכם [כ= דבר] [ק= הדבר] הזה׃
24O	40	4		124620	ועתה הנה פתחתיך היום מן־האזקים אשר על־ידך אם־טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את־עיני עליך ואם־רע בעיניך לבוא־אתי בבל חדל ראה כל־הארץ לפניך אל־טוב ואל־הישר בעיניך ללכת שמה לך׃
24O	40	5		124630	ועודנו לא־ישוב ושבה אל־גדליה בן־אחיקם בן־שפן אשר הפקיד מלך־בבל בערי יהודה ושב אתו בתוך העם או אל־כל־הישר בעיניך ללכת לך ויתן־לו רב־טבחים ארחה ומשאת וישלחהו׃
24O	40	6		124640	ויבא ירמיהו אל־גדליה בן־אחיקם המצפתה וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ׃ ס
24O	40	7		124650	וישמעו כל־שרי החילים אשר בשדה המה ואנשיהם כי־הפקיד מלך־בבל את־גדליהו בן־אחיקם בארץ וכי הפקיד אתו אנשים ונשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא־הגלו בבלה׃
24O	40	8		124660	ויבאו אל־גדליה המצפתה וישמעאל בן־נתניהו ויוחןן ויונתן בני־קרח ושריה בן־תנחמת ובני [כ= עופי] [ק= עיפי] הנטפתי ויזניהו בן־המעכתי המה ואנשיהם׃
24O	40	9		124670	וישבע להם גדליהו בן־אחיקם בן־שפן ולאנשיהם לאמר אל־תיראו מעבוד הכשדים שבו בארץ ועבדו את־מלך בבל וייטב לכם׃
24O	40	10		124680	ואני הנני ישב במצפה לעמד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם אשר־תפשתם׃
24O	40	11		124690	וגם כל־היהודים אשר־במואב ובבני־עמון ובאדום ואשר בכל־הארצות שמעו כי־נתן מלך־בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן׃
24O	40	12		124700	וישבו כל־היהודים מכל־המקמות אשר נדחו־שם ויבאו ארץ־יהודה אל־גדליהו המצפתה ויאספו יין וקיץ הרבה מאד׃ ף
24O	40	13		124710	ויוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים אשר בשדה באו אל־גדליהו המצפתה׃
24O	40	14		124720	ויאמרו אליו הידע* תדע כי בעליס מלך בני־עמון שלח את־ישמעאל בן־נתניה להכתך נפש ולא־האמין להם גדליהו בן־אחיקם׃
24O	40	15		124730	ויוחןן בן־קרח אמר אל־גדליהו בסתר במצפה לאמר אלכה נא ואכה את־ישמעאל בן־נתניה ואיש לא ידע למה יככה נפש ונפצו כל־יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה׃
24O	40	16		124740	ויאמר גדליהו בן־אחיקם אל־יוחןן בן־קרח אל־[כ= תעש] [ק= תעשה] את־הדבר הזה כי־שקר אתה דבר אל־ישמעאל׃ ס
24O	41	1		124750	ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן־נתניה בן־אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים אתו אל־גדליהו בן־אחיקם המצפתה ויאכלו שם לחם יחדו במצפה׃
24O	41	2		124760	ויקם ישמעאל בן־נתניה ועשרת האנשים אשר־היו אתו ויכו את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן בחרב וימת אתו אשר־הפקיד מלך־בבל בארץ׃
24O	41	3		124770	ואת כל־היהודים אשר־היו אתו את־גדליהו במצפה ואת־הכשדים אשר נמצאו־שם את אנשי המלחמה הכה ישמעאל׃
24O	41	4		124780	ויהי ביום השני להמית את־גדליהו ואיש לא ידע׃
24O	41	5		124790	ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית יהוה׃
24O	41	6		124800	ויצא ישמעאל בן־נתניה לקראתם מן־המצפה הלך הלך ובכה ויהי כפגש אתם ויאמר אליהם באו אל־גדליהו בן־אחיקם׃ ס
24O	41	7		124810	ויהי כבואם אל־תוך העיר וישחטם ישמעאל בן־נתניה אל־תוך הבור הוא והאנשים אשר־אתו׃
24O	41	8		124820	ועשרה אנשים נמצאו־בם ויאמרו אל־ישמעאל אל־תמתנו כי־יש־לנו מטמנים בשדה חטים ושערים ושמן ודבש ויחדל ולא המיתם בתוך אחיהם׃
24O	41	9		124830	והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל־פגרי האנשים אשר הכה ביד־גדליהו הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך־ישראל אתו מלא ישמעאל בן־נתניהו חללים׃
24O	41	10		124840	וישב ישמעאל את־כל־שארית העם אשר במצפה את־בנות המלך ואת־כל־העם הנשארים במצפה אשר הפקיד נבוזראדן רב־טבחים את־גדליהו בן־אחיקם וישבם ישמעאל בן־נתניה וילך לעבר אל־בני עמון׃ ס
24O	41	11		124850	וישמע יוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים אשר אתו את כל־הרעה אשר עשה ישמעאל בן־נתניה׃
24O	41	12		124860	ויקחו את־כל־האנשים וילכו להלחם עם־ישמעאל בן־נתניה וימצאו אתו אל־מים רבים אשר בגבעון׃
24O	41	13		124870	ויהי כראות כל־העם אשר את־ישמעאל את־יוחןן בן־קרח ואת כל־שרי החילים אשר אתו וישמחו׃
24O	41	14		124880	ויסבו כל־העם אשר־שבה ישמעאל מן־המצפה וישבו וילכו אל־יוחןן בן־קרח׃
24O	41	15		124890	וישמעאל בן־נתניה נמלט בשמנה אנשים מפני יוחןן וילך אל־בני עמון׃ ס
24O	41	16		124900	ויקח יוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים אשר־אתו את כל־שארית העם אשר השיב מאת ישמעאל בן־נתניה מן־המצפה אחר הכה את־גדליה בן־אחיקם גברים אנשי המלחמה ונשים וטף וסרסים אשר השיב מגבעון׃
24O	41	17		124910	וילכו וישבו בגרות* [כ= כמוהם] [ק= כמהם] אשר־אצל בית לחם ללכת לבוא מצרים׃
24O	41	18		124920	מפני הכשדים כי יראו מפניהם כי־הכה ישמעאל בן־נתניה את־גדליהו בן־אחיקם אשר־הפקיד מלך־בבל בארץ׃ ס
24O	42	1		124930	ויגשו כל־שרי החילים ויוחןן בן־קרח ויזניה בן־הושעיה וכל־העם מקטן ועד־גדול׃
24O	42	2		124940	ויאמרו אל־ירמיהו הנביא תפל־נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל־יהוה אלהיך בעד כל־השארית הזאת כי־נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך ראות אתנו׃
24O	42	3		124950	ויגד־לנו יהוה אלהיך את־הדרך אשר נלך־בה ואת־הדבר אשר נעשה׃
24O	42	4		124960	ויאמר אליהם ירמיהו הנביא שמעתי הנני מתפלל אל־יהוה אלהיכם כדבריכם והיה כל־הדבר אשר־יענה יהוה אתכם אגיד לכם לא־אמנע םכם דבר׃
24O	42	5		124970	והמה אמרו אל־ירמיהו יהי יהוה בנו לעד אמת ונאמן אם־לא ככל־הדבר אשר ישלחך יהוה אלהיך אלינו כן נעשה׃
24O	42	6		124980	אם־טוב ואם־רע בקול יהוה אלהינו אשר [כ= אנו] [ק= אנחנו] שלחים אתך אליו נשמע למען אשר ייטב־לנו כי נשמע בקול יהוה אלהינו׃ ס
24O	42	7		124990	ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו׃
24O	42	8		125000	ויקרא אל־יוחןן בן־קרח ואל כל־שרי החילים אשר אתו ולכל־העם למקטן ועד־גדול׃
24O	42	9		125010	ויאמר אליהם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר שלחתם אתי אליו להפיל תחנתכם לפניו׃
24O	42	10		125020	אם־שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרס ונטעתי אתכם ולא אתוש כי נחמתי אל־הרעה אשר עשיתי לכם׃
24O	42	11		125030	אל־תיראו מפני מלך בבל אשר־אתם יראים מפניו אל־תיראו ממנו נאם־יהוה כי־אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו׃
24O	42	12		125040	ואתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל־אדמתכם׃
24O	42	13		125050	ואם־אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמע בקול יהוה אלהיכם׃
24O	42	14		125060	לאמר לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא־נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא־נרעב ושם נשב׃
24O	42	15		125070	ועתה לכן שמעו דבר־יהוה שארית יהודה כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אם־אתם שום תשמון פניכם לבא מצרים ובאתם לגור שם׃
24O	42	16		125080	והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר־אתם דאגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמתו׃
24O	42	17		125090	ויהיו כל־האנשים אשר־שמו את־פניהם לבוא מצרים לגור שם ימותו בחרב ברעב ובדבר ולא־יהיה להם שריד ופליט מפני הרעה אשר אני מביא עליהם׃ ס
24O	42	18		125100	כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כאשר נתך אפי וחמתי על־ישבי ירושלם כן תתך חמתי עליכם בבאכם מצרים והייתם לאלה ולשמה ולקללה ולחרפה ולא־תראו עוד את־המקום הזה׃
24O	42	19		125110	דבר יהוה עליכם שארית יהודה אל־תבאו מצרים ידע תדעו כי־העידתי בכם היום׃
24O	42	20		125120	כי [כ= התעתים] [ק= התעיתמ*] בנפשותיכם כי־אתם שלחתם אתי אל־יהוה אלהיכם לאמר התפלל בעדנו אל־יהוה אלהינו וככל אשר יאמר יהוה אלהינו כן הגד־לנו ועשינו׃
24O	42	21		125130	ואגד לכם היום ולא שמעתם בקול יהוה אלהיכם ולכל אשר־שלחני אליכם׃
24O	42	22		125140	ועתה ידע תדעו כי בחרב ברעב ובדבר תמותו במקום אשר חפצתם לבוא לגור שם׃ ס
24O	43	1		125150	ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל־כל־העם את־כל־דברי יהוה אלהיהם אשר שלחו יהוה אלהיהם אליהם את כל־הדברים האלה׃ ס
24O	43	2		125160	ויאמר עזריה בן־הושעיה ויוחןן בן־קרח וכל־האנשים הזדים אמרים אל־ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך יהוה אלהינו לאמר לא־תבאו מצרים לגור שם׃
24O	43	3		125170	כי ברוך בן־נריה מסית אתך בנו למען תת אתנו ביד־הכשדים להמית אתנו ולהגלות אתנו בבל׃
24O	43	4		125180	ולא־שמע יוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים וכל־העם בקול יהוה לשבת בארץ יהודה׃
24O	43	5		125190	ויקח יוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים את כל־שארית יהודה אשר־שבו מכל־הגוים אשר נדחו־שם לגור בארץ יהודה׃
24O	43	6		125200	את־הגברים ואת־הנשים ואת־הטף ואת־בנות המלך ואת כל־הנפש אשר הניח נבוזראדן רב־טבחים את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן ואת ירמיהו הנביא ואת־ברוך בן־נריהו׃
24O	43	7		125210	ויבאו ארץ מצרים כי לא שמעו בקול יהוה ויבאו עד־תחפנחס׃ ס
24O	43	8		125220	ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו בתחפנחס לאמר׃
24O	43	9		125230	קח בידך אבנים גדלות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית־פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים׃
24O	43	10		125240	ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שלח ולקחתי את־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי ונטה את־[כ= שפרורו] [ק= שפרירו] עליהם׃
24O	43	11		125250	[כ= ובאה] [ק= ובא] והכה את־ארץ מצרים אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב׃
24O	43	12		125260	והצתי אש בבתי אלהי מצרים ושרפם ושבם ועטה את־ארץ מצרים כאשר־יעטה הרעה את־בגדו ויצא משם בשלום׃
24O	43	13		125270	ושבר את־מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת־בתי אלהי־מצרים ישרף באש׃ ס
24O	44	1		125280	הדבר אשר היה אל־ירמיהו אל כל־היהודים הישבים בארץ מצרים הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס לאמר׃ ס
24O	44	2		125290	כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אתם ראיתם את כל־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם ועל כל־ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב׃
24O	44	3		125300	מפני רעתמ* אשר עשו להכעסני ללכת לקטר לעבד לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה אתם ואבתיכם׃
24O	44	4		125310	ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנביאים השכים ושלח לאמר אל־נא תעשו את דבר־התעבה הזאת אשר שנאתי׃
24O	44	5		125320	ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר לאלהים אחרים׃
24O	44	6		125330	ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושלם ותהיינה לחרבה לשממה כיום הזה׃ ס
24O	44	7		125340	ועתה כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל למה אתם עשים רעה גדולה אל־נפשתכם להכרית לכם איש־ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית׃
24O	44	8		125350	להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר־אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ׃
24O	44	9		125360	השכחתם את־רעות אבותיכם ואת־רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעתכם ואת רעת נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחצות ירושלם׃
24O	44	10		125370	לא דכאו עד היום הזה ולא יראו ולא־הלכו בתורתי ובחקתי אשר־נתתי לפניכם ולפני אבותיכם׃ ס
24O	44	11		125380	לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שם פני בכם לרעה ולהכרית את־כל־יהודה׃
24O	44	12		125390	ולקחתי את־שארית יהודה אשר־שמו פניהם לבוא ארץ־מצרים לגור שם ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטן ועד־גדול בחרב וברעב ימתו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה׃
24O	44	13		125400	ופקדתי על היושבים בארץ מצרים כאשר פקדתי על־ירושלם בחרב ברעב ובדבר׃
24O	44	14		125410	ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור־שם בארץ מצרים ולשוב ארץ יהודה אשר־המה מנשאים את־נפשם לשוב לשבת שם כי לא־ישובו כי אם־פלטים׃ ס
24O	44	15		125420	ויענו את־ירמיהו כל־האנשים הידעים כי־מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל־הנשים העמדות קהל גדול וכל־העם הישבים בארץ־מצרים בפתרוס לאמר׃
24O	44	16		125430	הדבר אשר־דברת אלינו בשם יהוה איננו שמעים אליך׃
24O	44	17		125440	כי עשה נעשה את־כל־הדבר אשר־יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך־לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם ונשבע־לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו׃
24O	44	18		125450	ומן־אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך־לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו׃
24O	44	19		125460	וכי־אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים׃ ף
24O	44	20		125470	ויאמר ירמיהו אל־כל־העם על־הגברים ועל־הנשים ועל־כל־העם הענים אתו דבר לאמר׃
24O	44	21		125480	הלוא את־הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אתם זכר יהוה ותעלה על־לבו׃
24O	44	22		125490	ולא־יוכל יהוה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה׃
24O	44	23		125500	מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליהוה ולא שמעתם בקול יהוה ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם על־כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה׃ ס
24O	44	24		125510	ויאמר ירמיהו אל־כל־העם ואל כל־הנשים שמעו דבר־יהוה כל־יהודה אשר בארץ מצרים׃ ס
24O	44	25		125520	כה־אמר יהוה־צבאות אלהי ישראל לאמר אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר עשה נעשה את־נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את־נדריכם ועשה תעשינה את־נדריכם׃ ף
24O	44	26		125530	לכן שמעו דבר־יהוה כל־יהודה הישבים בארץ מצרים הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יהוה אם־יהיה עוד שמי נקרא בפי כל־איש יהודה אמר חי־אדני יהוה בכל־ארץ מצרים׃
24O	44	27		125540	הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל־איש יהודה אשר בארץ־מצרים בחרב וברעב עד־כלותם׃
24O	44	28		125550	ופליטי חרב ישבון מן־ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר וידעו כל־שארית יהודה הבאים לארץ־מצרים לגור שם דבר־מי יקום ממני ומהם׃
24O	44	29		125560	וזאת־לכם האות נאם־יהוה כי־פקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה׃ ס
24O	44	30		125570	כה אמר יהוה הנני נתן את־פרעה חפרע מלך־מצרים ביד איביו וביד מבקשי נפשו כאשר נתתי את־צדקיהו מלך־יהודה ביד נבוכדראצר מלך־בבל איבו ומבקש נפשו׃ ס
24O	45	1		125580	הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל־ברוך בן־נריה בכתבו את־הדברים האלה על־ספר מפי ירמיהו בשנה הרבעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה לאמר׃ ס
24O	45	2		125590	כה־אמר יהוה אלהי ישראל עליך ברוך׃
24O	45	3		125600	אמרת אוי־נא לי כי־יסף יהוה יגון על־מכאבי יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי׃ ס
24O	45	4		125610	כה תאמר אליו כה אמר יהוה הנה אשר־בניתי אני הרס ואת אשר־נטעתי אני נתש ואת־כל־הארץ היא׃
24O	45	5		125620	ואתה תבקש־לך גדלות אל־תבקש כי הנני מביא רעה על־כל־בשר נאם־יהוה ונתתי לך את־נפשך לשלל על כל־המקמות אשר תלך־שם׃ ס
24O	46	1		125630	אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא על־הגוים׃
24O	46	2		125640	למצרים על־חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר־היה על־נהר־פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה׃
24O	46	3		125650	ערכו מגן וצנה וגשו למלחמה׃
24O	46	4		125660	אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לבשו הסרינת׃
24O	46	5		125670	מדוע ראיתי המה חתים נסגים אחור וגבוריהם יכתו ומנוס נסו ולא הפנו מגור מסביב נאם־יהוה׃
24O	46	6		125680	אל־ינוס הקל ואל־ימלט הגבור צפונה על־יד נהר־פרת כשלו ונפלו׃
24O	46	7		125690	מי־זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מימיו׃
24O	46	8		125700	מצרים כיאר יעלה וכנהרות יתגעשו מים ויאמר אעלה אכסה־ארץ אבידה עיר וישבי בה׃
24O	46	9		125710	עלו הסוסים והתהללו הרכב ויצאו הגבורים כוש ופוט תפשי מגן ולודים תפשי דרכי קשת׃
24O	46	10		125720	והיום ההוא לאדני יהוה צבאות יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדםם כי זבח לאדני יהוה צבאות בארץ צפון אל־נהר־פרת׃
24O	46	11		125730	עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת־מצרים לשוא [כ= הרביתי] [ק= הרבית] רפאות תעלה אין לך׃
24O	46	12		125740	שמעו גוים קלונך וצוחתך מלאה הארץ כי־גבור בגבור כשלו יחדיו נפלו שניהם׃ ף
24O	46	13		125750	הדבר אשר דבר יהוה אל־ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את־ארץ מצרים׃
24O	46	14		125760	הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך כי־אכלה חרב סביביך׃
24O	46	15		125770	מדוע נסחף אביריך לא עמד כי יהוה הדפו׃
24O	46	16		125780	הרבה כושל גם־נפל איש אל־רעהו ויאמרו קומה ונשבה אל־עמנו ואל־ארץ מולדתנו מפני חרב היונה׃
24O	46	17		125790	קראו שם פרעה מלך־מצרים שאון העביר המועד׃
24O	46	18		125800	חי־אני נאם־המלך יהוה צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא׃
24O	46	19		125810	כלי גולה עשי לך יושבת בת־מצרים כי־נף לשמה תהיה ונצתה מאין יושב׃ ס
24O	46	20		125820	עגלה יפה־פיה מצרים קרץ מצפון בא בא׃
24O	46	21		125830	גם־שכריה בקרבה כעגלי מרבק כי־גם־המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו כי יום אידם בא עליהם עת פקדתם׃
24O	46	22		125840	קולה כנחש ילך כי־בחיל ילכו ובקרדמות באו לה כחטבי עצים׃
24O	46	23		125850	כרתו יערה נאם־יהוה כי לא יחקר כי רבו מארבה ואין להם מספר׃
24O	46	24		125860	הבישה בת־מצרים נתנה ביד עם־צפון׃
24O	46	25		125870	אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל־אמון מנא ועל־פרעה ועל־מצרים ועל־אלהיה ועל־מלכיה ועל־פרעה ועל הבטחים בו׃
24O	46	26		125880	ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד־עבדיו ואחרי־כן תשכן כימי־קדם נאם־יהוה׃ ס
24O	46	27		125890	ואתה אל־תירא עבדי יעקב ואל־תחת ישראל כי הנני מושעך מרחוק ואת־זרעך מארץ שבים ושב יעקוב ושקט ושאןן ואין מחריד׃ ס
24O	46	28		125900	אתה אל־תירא עבדי יעקב נאם־יהוה כי אתך אני כי אעשה כלה בכל־הגוים אשר הדחתיך שמה ואתך לא־אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃ ס
24O	47	1		125910	אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא אל־פלשתים בטרם יכה פרעה את־עזה׃ ס
24O	47	2		125920	כה אמר יהוה הנה־מים עלים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר וישבי בה וזעקו האדם והילל כל יושב הארץ׃
24O	47	3		125930	מקול שעטת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגליו לא־הפנו אבות אל־בנים מרפיון ידים׃
24O	47	4		125940	על־היום הבא לשדוד את־כל־פלשתים להכרית לצר ולצידון כל שריד עזר כי־שדד יהוה את־פלשתים שארית אי כפתור׃
24O	47	5		125950	באה קרחה אל־עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם עד־מתי תתגודדי׃ ס
24O	47	6		125960	הוי חרב ליהוה עד־אנה לא תשקטי האספי אל־תערך הרגעי ודמי׃
24O	47	7		125970	איך תשקטי ויהוה צוה־לה אל־אשקלון ואל־חוף הים שם יעדה׃ ס
24O	48	1		125980	למואב כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל־נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃
24O	48	2		125990	אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם־מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃
24O	48	3		126000	קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃
24O	48	4		126010	נשברה מואב השמיעו זעקה [כ= צעוריה] [ק= צעיריה]׃
24O	48	5		126020	כי מעלה [כ= הלחות] [ק= הלוחית*] בבכי יעלה־בכי כי במורד חורנים צרי צעקת־שבר שמעו׃
24O	48	6		126030	נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃
24O	48	7		126040	כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם־את תלכדי ויצא [כ= כמיש] [ק= כמוש] בגולה כהניו ושריו [כ= יחד] [ק= יחדיו]׃
24O	48	8		126050	ויבא שדד אל־כל־עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃
24O	48	9		126060	תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃
24O	48	10		126070	ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃
24O	48	11		126080	שאןן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובגולה לא הלך על־כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃ ס
24O	48	12		126090	לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃
24O	48	13		126100	ובש מואב מכמוש כאשר־בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃
24O	48	14		126110	איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי־חיל למלחמה׃
24O	48	15		126120	שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃
24O	48	16		126130	קרוב איד־מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃
24O	48	17		126140	נדו לו כל־סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה־עז מקל תפארה׃
24O	48	18		126150	רדי מכבוד [כ= ישבי] [ק= ושבי] בצמא ישבת בת־דיבון כי־שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃
24O	48	19		126160	אל־דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי־נס ונמלטה אמרי מה־נהיתה׃
24O	48	20		126170	הביש מואב כי־חתה [כ= הילילי] [ק= הילילו] [כ= וזעקי] [ק= וזעקו] הגידו בארנון כי שדד מואב׃
24O	48	21		126180	ומשפט בא אל־ארץ המישר אל־חלון ואל־יהצה ועל־[כ= מופעת] [ק= מיפעת]׃
24O	48	22		126190	ועל־דיבון ועל־נבו ועל־בית דבלתים׃
24O	48	23		126200	ועל קריתים ועל־בית גמול ועל־בית מעון׃
24O	48	24		126210	ועל־קריות ועל־בצרה ועל כל־ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃
24O	48	25		126220	נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃
24O	48	26		126230	השכירהו כי על־יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם־הוא׃
24O	48	27		126240	ואם לוא השחק היה לך ישראל אם־בגנבים [כ= נמצאה] [ק= נמצא] כי־מדי דבריך בו תתנודד׃
24O	48	28		126250	עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקןן בעברי פי־פחת׃
24O	48	29		126260	שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃
24O	48	30		126270	אני ידעתי נאם־יהוה עברתו ולא־כן בדיו לא־כן עשו׃
24O	48	31		126280	על־כן על־מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש יהגה׃
24O	48	32		126290	מבכי יעזר אבכה־לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על־קיצך ועל־בצירך שדד נפל׃
24O	48	33		126300	ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא־ידרך הידד הידד לא הידד׃
24O	48	34		126310	מזעקת חשבון עד־אלעלה עד־יהץ נתנו קולם מצער עד־חרנים עגלת שלשיה כי גם־מי נמרים למשמות יהיו׃
24O	48	35		126320	והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃
24O	48	36		126330	על־כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל־אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה על־כן יתרת עשה אבדו׃
24O	48	37		126340	כי כל־ראש קרחה וכל־זקן גרעה על כל־ידים גדדת ועל־מתנים שק׃
24O	48	38		126350	על כל־גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי־שברתי את־מואב ככלי אין־חפץ בו נאם־יהוה׃
24O	48	39		126360	איך חתה הילילו איך הפנה־ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל־סביביו׃ ס
24O	48	40		126370	כי־כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל־מואב׃
24O	48	41		126380	נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃
24O	48	42		126390	ונשמד מואב מעם כי על־יהוה הגדיל׃
24O	48	43		126400	פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם־יהוה׃
24O	48	44		126410	[כ= הניס] [ק= הנס] מפני הפחד יפל אל־הפחת והעלה מן־הפחת ילכד בפח כי־אביא אליה אל־מואב שנת פקדתם נאם־יהוה׃
24O	48	45		126420	בצל חשבון עמדו מכח נסים כי־אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃
24O	48	46		126430	אוי־לך מואב אבד עם־כמוש כי־לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃
24O	48	47		126440	ושבתי שבות־מואב באחרית הימים נאם־יהוה עד־הנה משפט מואב׃ ס
24O	49	1		126450	לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם־יורש אין לו מדוע ירש מלכם את־גד ועמו בעריו ישב׃
24O	49	2		126460	לכן הנה ימים באים נאם־יהוה והשמעתי אל־רבת בני־עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את־ירשיו אמר יהוה׃
24O	49	3		126470	הילילי חשבון כי שדדה־עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו׃
24O	49	4		126480	מה־תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי׃
24O	49	5		126490	הנני מביא עליך פחד נאם־אדני יהוה צבאות מכל־סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד׃
24O	49	6		126500	ואחרי־כן אשיב את־שבות בני־עמון נאם־יהוה׃ ס
24O	49	7		126510	לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם׃
24O	49	8		126520	נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו׃
24O	49	9		126530	אם־בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם־גנבים בלילה השחיתו דים׃
24O	49	10		126540	כי־אני חשפתי את־עשו גליתי את־מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו׃
24O	49	11		126550	עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו׃ ס
24O	49	12		126560	כי־כה אמר יהוה הנה אשר־אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה׃
24O	49	13		126570	כי בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל־עריה תהיינה לחרבות עולם׃
24O	49	14		126580	שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה׃
24O	49	15		126590	כי־הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם׃
24O	49	16		126600	תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי־תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם־יהוה׃
24O	49	17		126610	והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכותה׃
24O	49	18		126620	כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃
24O	49	19		126630	הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃ ס
24O	49	20		126640	לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־אדום ומחשבותיו אשר חשב אל־ישבי תימן אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוהם׃
24O	49	21		126650	מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים־סוף נשמע קולה׃
24O	49	22		126660	הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על־בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה׃ ס
24O	49	23		126670	לדמשק בושה חמת וארפד כי־שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל׃
24O	49	24		126680	רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה׃
24O	49	25		126690	איך לא־עזבה עיר [כ= תהלה] [ק= תהלת] קרית משושי׃
24O	49	26		126700	לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות׃
24O	49	27		126710	והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן־הדד׃ ס
24O	49	28		126720	לקדר ולממלכות חצור אשר הכה [כ= נבוכדראצור] [ק= נבוכדראצר] מלך־בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל־קדר ושדדו את־בני־קדם׃
24O	49	29		126730	אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל־כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב׃
24O	49	30		126740	נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם־יהוה כי־יעץ עליכם נבוכדראצר מלך־בבל עצה וחשב [כ= עליהם] [ק= עליכם] מחשבה׃
24O	49	31		126750	קומו עלו אל־גוי שליו יושב לבטח נאם־יהוה לא־דלתים ולא־בריח לו בדד ישכנו׃
24O	49	32		126760	והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל־רוח קצוצי פאה ומכל־עבריו אביא את־אידם נאם־יהוה׃
24O	49	33		126770	והיתה חצור למעון תנים שממה עד־עולם לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃ ס
24O	49	34		126780	אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא אל־עילם בראשית מלכות צדקיה מלך־יהודה לאמר׃
24O	49	35		126790	כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את־קשת עילם ראשית גבורתם׃
24O	49	36		126800	והבאתי אל־עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא־יהיה הגוי אשר לא־יבוא שם נדחי [כ= עולם] [ק= עילם]׃
24O	49	37		126810	והחתתי את־עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את־חרון אפי נאם־יהוה ושלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם׃
24O	49	38		126820	ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם־יהוה׃
24O	49	39		126830	והיה באחרית הימים [כ= אשוב] [ק= אשיב] את־[כ= שבית] [ק= שבות] עילם נאם־יהוה׃ ס
24O	50	1		126840	הדבר אשר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא׃
24O	50	2		126850	הגידו בגוים והשמיעו ושאו־נס השמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה׃
24O	50	3		126860	כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישית את־ארצה לשמה ולא־יהיה יושב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו׃
24O	50	4		126870	בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשו׃
24O	50	5		126880	ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשכח׃ ס
24O	50	6		126890	צאן אבדות [כ= היה] [ק= היו] עמי רעיהם התעום הרים [כ= שובבים] [ק= שובבום] מהר אל־גבעה הלכו שכחו רבצם׃
24O	50	7		126900	כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה־צדק ומקוה אבותיהם יהוה׃ ס
24O	50	8		126910	נדו מתוך בבל ומארץ כשדים [כ= יצאו] [ק= צאו] והיו כעתודים לפני־צאן׃
24O	50	9		126920	כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם׃
24O	50	10		126930	והיתה כשדים לשלל כל־שלליה ישבעו נאם־יהוה׃
24O	50	11		126940	כי [כ= תשמחי] [ק= תשמחו] כי [כ= תעלזי] [ק= תעלזו] שסי נחלתי כי [כ= תפושי] [ק= תפושו] כעגלה דשה [כ= ותצהלי] [ק= ותצהלו] כאברים׃
24O	50	12		126950	בושה אםכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה׃
24O	50	13		126960	מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על־בבל ישם וישרק על־כל־מכותיה׃
24O	50	14		126970	ערכו על־בבל סביב כל־דרכי קשת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה׃
24O	50	15		126980	הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו [כ= אשויתיה] [ק= אשיותיה] נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו־לה׃
24O	50	16		126990	כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל־עמו יפנו ואיש לארצו ינסו׃ ס
24O	50	17		127000	שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל׃ ס
24O	50	18		127010	לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ארצו כאשר פקדתי אל־מלך אשור׃
24O	50	19		127020	ושבבתי את־ישראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו׃
24O	50	20		127030	בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקש את־עון ישראל ואיננו ואת־חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר׃
24O	50	21		127040	על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־יהוה ועשה ככל אשר צויתיך׃ ס
24O	50	22		127050	קול מלחמה בארץ ושבר גדול׃
24O	50	23		127060	איך נגדע וישבר פטיש כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃
24O	50	24		127070	יקשתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשת כי ביהוה התגרית׃
24O	50	25		127080	פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים׃
24O	50	26		127090	באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שארית׃
24O	50	27		127100	חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יוםם עת פקדתם׃ ס
24O	50	28		127110	קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו׃
24O	50	29		127120	השמיעו אל־בבל רבים כל־דרכי קשת חנו עליה סביב אל־יהי־[כ= זז] [ק= לה] פלטה שלמו־לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדוש ישראל׃
24O	50	30		127130	לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־יהוה׃ ס
24O	50	31		127140	הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך׃
24O	50	32		127150	וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל־סביבתיו׃ ס
24O	50	33		127160	כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני־ישראל ובני־יהודה יחדו וכל־שביהם החזיקו בם מאנו שלחם׃
24O	50	34		127170	גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישבי בבל׃
24O	50	35		127180	חרב על־כשדים נאם־יהוה ואל־ישבי בבל ואל־שריה ואל־חכמיה׃
24O	50	36		127190	חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו׃
24O	50	37		127200	חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל־אוצרתיה ובזזו׃
24O	50	38		127210	חרב אל־מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃
24O	50	39		127220	לכן ישבו ציים את־איים וישבו בה בנות יענה ולא־תשב עוד לנצח ולא תשכון עד־דור ודור׃
24O	50	40		127230	כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שכניה נאם־יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃
24O	50	41		127240	הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ׃
24O	50	42		127250	קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־בבל׃
24O	50	43		127260	שמע מלך־בבל את־שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה׃
24O	50	44		127270	הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה [כ= ארוצם] [ק= אריצם] מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃
24O	50	45		127280	לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־בבל ומחשבותיו אשר חשב אל־ארץ כשדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוה׃
24O	50	46		127290	מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע׃ ס
24O	51	1		127300	כה אמר יהוה הנני מעיר על־בבל ואל־ישבי לב קמי רוח משחית׃
24O	51	2		127310	ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את־ארצה כי־היו עליה מסביב ביום רעה׃
24O	51	3		127320	אל־ידרך [כ= ידרך] [ק= זז] הדרך קשתו ואל־יתעל בסרינו ואל־תחמלו אל־בחריה החרימו כל־צבאה׃
24O	51	4		127330	ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה׃
24O	51	5		127340	כי לא־אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל׃
24O	51	6		127350	נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל־תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה׃
24O	51	7		127360	כוס־זהב בבל ביד־יהוה משכרת כל־הארץ מיינה שתו גוים על־כן יתהללו גוים׃
24O	51	8		127370	פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא׃
24O	51	9		127380	[כ= רפאנו] [ק= רפינו] את־בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי־נגע אל־השמים משפטה ונשא עד־שחקים׃
24O	51	10		127390	הוציא יהוה את־צדקתינו באו ונספרה בציון את־מעשה יהוה אלהינו׃
24O	51	11		127400	הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את־רוח מלכי מדי כי־על־בבל מזמתו להשחיתה כי־נקמת יהוה היא נקמת היכלו׃
24O	51	12		127410	אל־חומת בבל שאו־נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם־זםם יהוה גם־עשה את אשר־דבר אל־ישבי בבל׃
24O	51	13		127420	[כ= שכנתי] [ק= שכנת] על־מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך׃
24O	51	14		127430	נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם־מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד׃ ס
24O	51	15		127440	עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃
24O	51	16		127450	לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה־ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו׃
24O	51	17		127460	נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צרף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃
24O	51	18		127470	הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃
24O	51	19		127480	לא־כאלה חלק יעקוב כי־יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ ס
24O	51	20		127490	מפץ־אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות׃
24O	51	21		127500	ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו׃
24O	51	22		127510	ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה׃
24O	51	23		127520	ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים׃
24O	51	24		127530	ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל־רעתם אשר־עשו בציון לעיניכם נאם יהוה׃ ס
24O	51	25		127540	הנני אליך הר המשחית נאם־יהוה המשחית את־כל־הארץ ונטיתי את־ידי עליך וגלגלתיך מן־הסלעים ונתתיך להר שרפה׃
24O	51	26		127550	ולא־יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי־שממות עולם תהיה נאם־יהוה׃
24O	51	27		127560	שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר׃
24O	51	28		127570	קדשו עליה גוים את־מלכי מדי את־פחותיה ואת־כל־סגניה ואת כל־ארץ ממשלתו׃
24O	51	29		127580	ותרעש הארץ ותחל כי קמה על־בבל מחשבות יהוה לשום את־ארץ בבל לשמה מאין יושב׃
24O	51	30		127590	חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה׃
24O	51	31		127600	רץ לקראת־רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי־נלכדה עירו מקצה׃
24O	51	32		127610	והמעברות נתפשו ואת־האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו׃ ס
24O	51	33		127620	כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת־בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת־הקציר לה׃
24O	51	34		127630	[כ= אכלנו] [ק= אכלני] [כ= הממנו] [ק= הממני] נבוכדראצר מלך בבל [כ= הציגנו] [ק= הציגני] כלי ריק [כ= בלענו] [ק= בלעני] כתנין מלא כרשו מעדני [כ= הדיחנו] [ק= הדיחני]׃
24O	51	35		127640	חמסי ושארי על־בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל־ישבי כשדים תאמר ירושלם׃ ס
24O	51	36		127650	לכן כה אמר יהוה הנני־רב את־ריבך ונקמתי את־נקמתך והחרבתי את־ימה והבשתי את־מקורה׃
24O	51	37		127660	והיתה בבל לגלים מעון־תנים שמה ושרקה מאין יושב׃
24O	51	38		127670	יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות׃
24O	51	39		127680	בחםם אשית את־משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם יהוה׃
24O	51	40		127690	אורידם ככרים לטבוח כאילים עם־עתודים׃
24O	51	41		127700	איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃
24O	51	42		127710	עלה על־בבל הים בהמון גליו נכסתה׃
24O	51	43		127720	היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא־ישב בהן כל־איש ולא־יעבר בהן בן־אדם׃
24O	51	44		127730	ופקדתי על־בל בבבל והצאתי את־בלעו מפיו ולא־ינהרו אליו עוד גוים גם־חומת בבל נפלה׃
24O	51	45		127740	צאו מתוכה עמי ומלטו איש את־נפשו מחרון אף־יהוה׃
24O	51	46		127750	ופן־ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על־משל׃
24O	51	47		127760	לכן הנה ימים באים ופקדתי על־פסילי בבל וכל־ארצה תבוש וכל־חלליה יפלו בתוכה׃
24O	51	48		127770	ורננו על־בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא־לה השודדים נאם־יהוה׃
24O	51	49		127780	גם־בבל לנפל חללי ישראל גם־לבבל נפלו חללי כל־הארץ׃
24O	51	50		127790	פלטים מחרב הלכו אל־תעמדו זכרו מרחוק את־יהוה וירושלם תעלה על־לבבכם׃
24O	51	51		127800	בשנו כי־שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על־מקדשי בית יהוה׃ ס
24O	51	52		127810	לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־פסיליה ובכל־ארצה יאנק חלל׃
24O	51	53		127820	כי־תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם־יהוה׃ ס
24O	51	54		127830	קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים׃
24O	51	55		127840	כי־שדד יהוה את־בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם׃
24O	51	56		127850	כי בא עליה על־בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם׃
24O	51	57		127860	והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃ ס
24O	51	58		127870	כה־אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי־ריק ולאמים בדי־אש ויעפו׃ ס
24O	51	59		127880	הדבר אשר־צוה ירמיהו הנביא את־שריה בן־נריה בן־מחסיה בלכתו את־צדקיהו מלך־יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה׃
24O	51	60		127890	ויכתב ירמיהו את כל־הרעה אשר־תבוא אל־בבל אל־ספר אחד את כל־הדברים האלה הכתבים אל־בבל׃
24O	51	61		127900	ויאמר ירמיהו אל־שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל־הדברים האלה׃
24O	51	62		127910	ואמרת יהוה אתה דברת אל־המקום הזה להכריתו לבלתי היות־בו יושב למאדם ועד־בהמה כי־שממות עולם תהיה׃
24O	51	63		127920	והיה ככלתך לקרא את־הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל־תוך פרת׃
24O	51	64		127930	ואמרת ככה תשקע בבל ולא־תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד־הנה דברי ירמיהו׃ ס
24O	52	1		127940	בן־עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו [כ= חמיטל] [ק= חמוטל] בת־ירמיהו מלבנה׃
24O	52	2		127950	ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר־עשה יהויקים׃
24O	52	3		127960	כי על־אף יהוה היתה בירושלם ויהודה עד־השליכו אותם מעל פניו וימרד צדקיהו במלך בבל׃
24O	52	4		127970	ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך־בבל הוא וכל־חילו על־ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב׃
24O	52	5		127980	ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו׃
24O	52	6		127990	בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא־היה לחם לעם הארץ׃
24O	52	7		128000	ותבקע העיר וכל־אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין־החמתים אשר על־גן המלך וכשדים על־העיר סביב וילכו דרך הערבה׃
24O	52	8		128010	וירדפו חיל־כשדים אחרי המלך וישיגו את־צדקיהו בערבת ירחו וכל־חילו נפצו מעליו׃
24O	52	9		128020	ויתפשו את־המלך ויעלו אתו אל־מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים׃
24O	52	10		128030	וישחט מלך־בבל את־בני צדקיהו לעיניו וגם את־כל־שרי יהודה שחט ברבלתה׃
24O	52	11		128040	ואת־עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך־בבל בבלה ויתנהו [כ= בבית]־ [ק= בית]־הפקדת עד־יום מותו׃
24O	52	12		128050	ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע־עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך־בבל בא נבוזראדן רב־טבחים עמד לפני מלך־בבל בירושלם׃
24O	52	13		128060	וישרף את־בית־יהוה ואת־בית המלך ואת כל־בתי ירושלם ואת־כל־בית הגדול שרף באש׃
24O	52	14		128070	ואת־כל־חמות ירושלם סביב נתצו כל־חיל כשדים אשר את־רב־טבחים׃
24O	52	15		128080	ומדלות העם ואת־יתר העם הנשארים בעיר ואת־הנפלים אשר נפלו אל־מלך בבל ואת יתר האמון הגלה נבוזראדן רב־טבחים׃
24O	52	16		128090	ומדלות הארץ השאיר נבוזראדן רב־טבחים לכרמים וליגבים׃
24O	52	17		128100	ואת־עמודי הנחשת אשר לבית־יהוה ואת־המכנות ואת־ים הנחשת אשר בבית־יהוה שברו כשדים וישאו את־כל־נחשתם בבלה׃
24O	52	18		128110	ואת־הסרות ואת־היעים ואת־המזמרות ואת־המזרקת ואת־הכפות ואת כל־כלי הנחשת אשר־ישרתו בהם לקחו׃
24O	52	19		128120	ואת־הספים ואת־המחתות ואת־המזרקות ואת־הסירות ואת־המנרות ואת־הכפות ואת־המנקיות אשר זהב זהב ואשר־כסף כסף לקח רב־טבחים׃
24O	52	20		128130	העמודים שנים הים אחד והבקר שנים־עשר נחשת אשר־תחת המכנות אשר עשה המלך שלמה לבית יהוה לא־היה משקל לנחשתם כל־הכלים האלה׃
24O	52	21		128140	והעמודים שמנה עשרה אמה [כ= קומה] [ק= קומת] העמד האחד וחוט שתים־עשרה אמה יסבנו ועביו ארבע אצבעות נבוב׃
24O	52	22		128150	וכתרת עליו נחשת וקומת הכתרת האחת חמש אמות ושבכה ורמונים על־הכותרת סביב הכל נחשת וכאלה לעמוד השני ורמונים׃
24O	52	23		128160	ויהיו הרמנים תשעים וששה רוחה כל־הרמונים מאה על־השבכה סביב׃
24O	52	24		128170	ויקח רב־טבחים את־שריה כהן הראש ואת־צפניה כהן המשנה ואת־שלשת שמרי הסף׃
24O	52	25		128180	ומן־העיר לקח סריס אחד אשר־היה פקיד על־אנשי המלחמה ושבעה אנשים מראי פני־המלך אשר נמצאו בעיר ואת ספר שר הצבא המצבא את־עם הארץ וששים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר׃
24O	52	26		128190	ויקח אותם נבוזראדן רב־טבחים וילך אותם אל־מלך בבל רבלתה׃
24O	52	27		128200	ויכה אותם מלך בבל וימתם ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו׃
24O	52	28		128210	זה העם אשר הגלה נבוכדראצר בשנת־שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלשה׃
24O	52	29		128220	בשנת שמונה עשרה לנבוכדראצר מירושלם נפש שמנה מאות שלשים ושנים׃
24O	52	30		128230	בשנת שלש ועשרים לנבוכדראצר הגלה נבוזראדן רב־טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמשה כל־נפש ארבעת אלפים ושש מאות׃ ף
24O	52	31		128240	ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכן מלך־יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכתו את־ראש יהויכין מלך־יהודה ויצא אותו מבית [כ= הכליא] [ק= הכלוא]׃
24O	52	32		128250	וידבר אתו טבות ויתן את־כסאו ממעל לכסא [כ= מלכים] [ק= המלכים] אשר אתו בבבל׃
24O	52	33		128260	ושנה את בגדי כלאו ואכל לחם לפניו תמיד כל־ימי חיו׃
24O	52	34		128270	וארחתו ארחת תמיד נתנה־לו מאת מלך־בבל דבר־יום ביומו עד־יום מותו כל ימי חייו׃
25O	1	1		200890	איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס׃ ס
25O	1	2		200900	בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין־לה מנחם מכל־אהביה כל־רעיה בגדו בה היו לה לאיבים׃ ס
25O	1	3		200910	גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל־רדפיה השיגוה בין המצרים׃ ס
25O	1	4		200920	דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל־שעריה שוממין כהניה נאנחים בתולתיה נוגות* והיא מר־לה׃ ס
25O	1	5		200930	היו צריה לראש איביה שלו כי־יהוה הוגה על רב־פשעיה עולליה הלכו שבי לפני־צר׃ ס
25O	1	6		200940	ויצא [כ= מן]־[כ= בת] [ק= מבת]־ציון כל־הדרה היו שריה כאילים לא־מצאו מרעה וילכו בלא־כח לפני רודף׃ ס
25O	1	7		200950	זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד־צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על* משבתה׃ ס
25O	1	8		200960	חטא חטאה ירושלם על־כן לנידה היתה כל־מכבדיה הזילוה כי־ראו ערותה גם־היא נאנחה ותשב אחור׃ ס
25O	1	9		200970	טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את־עניי כי הגדיל אויב׃ ס
25O	1	10		200980	ידו פרש צר על כל־מחמדיה כי־ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא־יבאו בקהל לך׃ ס
25O	1	11		200990	כל־עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו [כ= מחמודיהם] [ק= מחמדיהם] באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה׃ ס
25O	1	12		201000	לוא אליכם כל־עברי דרך הביטו וראו אם־יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו׃ ס
25O	1	13		201010	ממרום שלח־אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל־היום דוה׃ ס
25O	1	14		201020	נשקד על פשעי בידו ישתרגו* עלו על־צוארי הכשיל כחי נתנני אדני בידי לא־אוכל קום׃ ס
25O	1	15		201030	סלה כל־אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת־יהודה׃ ס
25O	1	16		201040	על־אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי־רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב׃ ס
25O	1	17		201050	פרשה ציון בידיה אין מנחם לה צוה יהוה ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לנדה ביניהם׃ ס
25O	1	18		201060	צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי שמעו־נא כל־[כ= עמים] [ק= העמים] וראו מכאבי בתולתי ובחורי הלכו בשבי׃ ס
25O	1	19		201070	קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי־בקשו אכל למו וישיבו את־נפשם׃ ס
25O	1	20		201080	ראה יהוה כי־צר־לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה־חרב בבית כמות׃ ס
25O	1	21		201090	שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי כל־איבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום־קראת ויהיו כמוני׃ ס
25O	1	22		201100	תבא כל־רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל־פשעי כי־רבות אנחתי ולבי דוי׃ ף
25O	2	1		201110	איכה יעיב באפו אדני את־בת־ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא־זכר הדם־רגליו ביום אפו׃ ס
25O	2	2		201120	בלע אדני [כ= לא] [ק= ולא] חמל את כל־נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת־יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה׃ ס
25O	2	3		201130	גדע בחרי־אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב׃ ס
25O	2	4		201140	דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי־עין באהל בת־ציון שפך כאש חמתו׃ ס
25O	2	5		201150	היה אדני כאויב בלע ישראל בלע כל־ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת־יהודה תאניה ואניה׃ ס
25O	2	6		201160	ויחמס כגן שכו שחת מועדו שכח יהוה בציון מועד ושבת וינאץ בזעם־אפו מלך וכהן׃ ס
25O	2	7		201170	זנח אדני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד־אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית־יהוה כיום מועד׃ ס
25O	2	8		201180	חשב יהוה להשחית חומת בת־ציון נטה קו לא־השיב ידו מבלע ויאבל־חל וחומה יחדו אמללו׃ ס
25O	2	9		201190	טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם־נביאיה לא־מצאו חזון מיהוה׃ ס
25O	2	10		201200	ישבו לארץ ידמו זקני בת־ציון העלו עפר על־ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם׃ ס
25O	2	11		201210	כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על־שבר בת־עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה׃ ס
25O	2	12		201220	לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל־חיק אמתם׃ ס
25O	2	13		201230	מה־אעידך מה אדמה־לך הבת ירושלם מה אשוה־לך ואנחמך בתולת בת־ציון כי־גדול כים שברך מי ירפא־לך׃ ס
25O	2	14		201240	נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא־גלו על־עונך להשיב [כ= שביתך] [ק= שבותך] ויחזו לך משאות שוא ומדוחים׃ ס
25O	2	15		201250	ספקו עליך כפים כל־עברי דרך שרקו וינעו ראשם על־בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש* לכל־הארץ׃ ס
25O	2	16		201260	פצו עליך פיהם כל־אויביך שרקו ויחרקו־שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו׃ ס
25O	2	17		201270	עשה יהוה אשר זםם בצע אמרתו אשר צוה מימי־קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך׃ ס
25O	2	18		201280	צעק לבם אל־אדני חומת בת־ציון הורידי כנחל דמעה יוםם ולילה אל־תתני פוגת לך אל־תדם בת־עינך׃ ס
25O	2	19		201290	קומי רני [כ= בליל] [ק= בלילה] לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על־נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל־חוצות׃ ס
25O	2	20		201300	ראה יהוה והביטה למי עוללת כה אם־תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם־יהרג במקדש אדני כהן ונביא׃ ס
25O	2	21		201310	שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת׃ ס
25O	2	22		201320	תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף־יהוה פליט ושריד אשר־טפחתי ורביתי איבי כלם׃ ף
25O	3	1		201330	אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃
25O	3	2		201340	אותי נהג וילך חשך ולא־אור׃
25O	3	3		201350	אך בי ישב יהפך ידו כל־היום׃ ס
25O	3	4		201360	בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃
25O	3	5		201370	בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃
25O	3	6		201380	במחשכים הושיבני כמתי עולם׃ ס
25O	3	7		201390	גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃
25O	3	8		201400	גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃
25O	3	9		201410	גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃ ס
25O	3	10		201420	דב ארב הוא לי [כ= אריה] [ק= ארי] במסתרים׃
25O	3	11		201430	דרכי סורר ויפשחני שמני שםם׃
25O	3	12		201440	דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃ ס
25O	3	13		201450	הביא בכליותי בני אשפתו׃
25O	3	14		201460	הייתי שחק* לכל־עמי נגינתם כל־היום׃
25O	3	15		201470	השביעני במרורים הרוני לענה׃ ס
25O	3	16		201480	ויגרס בחץץ שני הכפישני באפר׃
25O	3	17		201490	ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃
25O	3	18		201500	ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃ ס
25O	3	19		201510	זכר־עניי ומרודי לענה וראש׃
25O	3	20		201520	זכור תזכור [כ= ותשיח] [ק= ותשוח] עלי נפשי׃
25O	3	21		201530	זאת אשיב אל־לבי על־כן אוחיל׃ ס
25O	3	22		201540	חסדי יהוה כי לא־תמנו כי לא־כלו רחמיו׃
25O	3	23		201550	חדשים לבקרים רבה אמונתך׃
25O	3	24		201560	חלקי יהוה אמרה נפשי על־כן אוחיל לו׃ ס
25O	3	25		201570	טוב יהוה לקווק לנפש תדרשנו׃
25O	3	26		201580	טוב ויחיל ודוםם לתשועת יהוה׃
25O	3	27		201590	טוב לגבר כי־ישא על בנעוריו׃ ס
25O	3	28		201600	ישב בדד וידם כי נטל עליו׃
25O	3	29		201610	יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃
25O	3	30		201620	יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃ ס
25O	3	31		201630	כי לא יזנח לעולם אדני׃
25O	3	32		201640	כי אם־הוגה ורחם כרב [כ= חסדו] [ק= חסדיו]׃
25O	3	33		201650	כי לא ענה מלבו ויגה בני־איש׃ ס
25O	3	34		201660	לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃
25O	3	35		201670	להטות משפט־גבר נגד פני עליון׃
25O	3	36		201680	לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃ ס
25O	3	37		201690	מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃
25O	3	38		201700	מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃
25O	3	39		201710	מה־יתאוןן אדם חי גבר על־[כ= חטאו] [ק= חטאיו]׃ ס
25O	3	40		201720	נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד־יהוה׃
25O	3	41		201730	נשא לבבנו אל־כפים אל־אל בשמים׃
25O	3	42		201740	נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃ ס
25O	3	43		201750	סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃
25O	3	44		201760	סכותה בעןן לך מעבור תפלה׃
25O	3	45		201770	סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃ ס
25O	3	46		201780	פצו עלינו פיהם כל־איבינו׃
25O	3	47		201790	פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃
25O	3	48		201800	פלגי־מים תרד עיני על־שבר בת־עמי׃ ס
25O	3	49		201810	עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃
25O	3	50		201820	עד־ישקיף וירא יהוה משמים׃
25O	3	51		201830	עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃ ס
25O	3	52		201840	צוד צדוני כצפור איבי חנם׃
25O	3	53		201850	צמתו בבור חיי וידו־אבן בי׃
25O	3	54		201860	צפו־מים על־ראשי אמרתי נגזרתי׃ ס
25O	3	55		201870	קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃
25O	3	56		201880	קולי שמעת אל־תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃
25O	3	57		201890	קרבת ביום אקראך אמרת אל־תירא׃ ס
25O	3	58		201900	רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃
25O	3	59		201910	ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃
25O	3	60		201920	ראיתה כל־נקמתם כל־מחשבתם לי׃ ס
25O	3	61		201930	שמעת חרפתם יהוה כל־מחשבתם עלי׃
25O	3	62		201940	שפתי קמי והגיונם עלי כל־היום׃
25O	3	63		201950	שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃ ס
25O	3	64		201960	תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃
25O	3	65		201970	תתן להם מגנת־לב תאלתך להם׃
25O	3	66		201980	תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃ ף
25O	4	1		201990	איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני־קדש בראש כל־חוצות׃ ס
25O	4	2		202000	בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי־חרש מעשה ידי יוצר׃ ס
25O	4	3		202010	גם־[כ= תנין] [ק= תנים] חלצו שד היניקו גוריהן בת־עמי לאכזר [כ= כי] [כ= ענים] [ק= כיענים] במדבר׃ ס
25O	4	4		202020	דבק לשון יונק אל־חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם׃ ס
25O	4	5		202030	האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות׃ ס
25O	4	6		202040	ויגדל עון בת־עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו־רגע ולא־חלו בה ידים׃ ס
25O	4	7		202050	זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם׃ ס
25O	4	8		202060	חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על־עצםם יבש היה כעץ׃ ס
25O	4	9		202070	טובים היו חללי־חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃ ס
25O	4	10		202080	ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת־עמי׃ ס
25O	4	11		202090	כלה יהוה את־חמתו שפך חרון אפו ויצת־אש בציון ותאכל יסודתיה׃ ס
25O	4	12		202100	לא האמינו מלכי־ארץ [כ= וכל] [ק= כל] ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם׃ ס
25O	4	13		202110	מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים׃ ס
25O	4	14		202120	נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם׃ ס
25O	4	15		202130	סורו טמא קראו למו סורו סורו אל־תגעו כי נצו גם־נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור׃ ס
25O	4	16		202140	פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו [כ= זקנים] [ק= וזקנים] לא חננו׃ ס
25O	4	17		202150	[כ= עודינה] [ק= עודינו] תכלינה עינינו אל־עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל־גוי לא יושע׃ ס
25O	4	18		202160	צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי־בא קצינו׃ ס
25O	4	19		202170	קלים היו רדפינו מנשרי שמים על־ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו׃ ס
25O	4	20		202180	רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃ ס
25O	4	21		202190	שישי ושמחי בת־אדום [כ= יושבתי] [ק= יושבת] בארץ עוץ גם־עליך תעבר־כוס תשכרי ותתערי׃ ס
25O	4	22		202200	תם־עונך בת־ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת־אדום גלה על־חטאתיך׃ ף
25O	5	1		202210	זכר יהוה מה־היה לנו [כ= הביט] [ק= הביטה] וראה את־חרפתנו׃
25O	5	2		202220	נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים׃
25O	5	3		202230	יתומים היינו [כ= אין] [ק= ואין] אב אמתינו כאלמנות׃
25O	5	4		202240	מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו׃
25O	5	5		202250	על צוארנו נרדפנו יגענו [כ= לא] [ק= ולא] הונח־לנו׃
25O	5	6		202260	מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם׃
25O	5	7		202270	אבתינו חטאו [כ= אינם] [ק= ואינם] [כ= אנחנו] [ק= ואנחנו] עונתיהם סבלנו׃
25O	5	8		202280	עבדים משלו בנו פרק אין מידם׃
25O	5	9		202290	בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר׃
25O	5	10		202300	עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב׃
25O	5	11		202310	נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה׃
25O	5	12		202320	שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו׃
25O	5	13		202330	בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו׃
25O	5	14		202340	זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם׃
25O	5	15		202350	שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו׃
25O	5	16		202360	נפלה עטרת ראשנו אוי־נא לנו כי חטאנו׃
25O	5	17		202370	על־זה היה דוה לבנו על־אלה חשכו עינינו׃
25O	5	18		202380	על הר־ציון ששםם שועלים הלכו־בו׃ ף
25O	5	19		202390	אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור׃
25O	5	20		202400	למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים׃
25O	5	21		202410	השיבנו יהוה אליך [כ= ונשוב] [ק= ונשובה] חדש ימינו כקדם׃
25O	5	22		202420	כי אם־מאס מאסתנו קצפת עלינו עד־מאד׃
26O	1	1		128280	ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך־הגולה על־נהר־כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׃
26O	1	2		128290	בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין׃
26O	1	3		128300	היה היה דבר־יהוה אל־יחזקאל בן־בוזי הכהן בארץ כשדים על־נהר־כבר ותהי עליו שם יד־יהוה׃
26O	1	4		128310	וארא והנה רוח סערה באה מן־הצפון עןן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש׃
26O	1	5		128320	ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה׃
26O	1	6		128330	וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם׃
26O	1	7		128340	ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל׃
26O	1	8		128350	[כ= וידו] [ק= וידי] אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם׃
26O	1	9		128360	חברת אשה אל־אחותה כנפיהם לא־יסבו בלכתן איש אל־עבר פניו ילכו׃
26O	1	10		128370	ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל־הימין לארבעתם ופני־שור מהשמאול לארבעתן ופני־נשר לארבעתן׃
26O	1	11		128380	ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש שתים חברות איש ושתים מכסות את גויתיהנה׃
26O	1	12		128390	ואיש אל־עבר פניו ילכו אל אשר יהיה־שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן׃
26O	1	13		128400	ודמות החיות מראיהם כגחלי־אש בערות כמראה הלפדים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן־האש יוצא ברק׃
26O	1	14		128410	והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק׃
26O	1	15		128420	וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו׃
26O	1	16		128430	מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן׃
26O	1	17		128440	על־ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן׃
26O	1	18		128450	וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבתם מלאת עינים סביב לארבעתן׃
26O	1	19		128460	ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים׃
26O	1	20		128470	על אשר יהיה־שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים׃
26O	1	21		128480	בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים׃
26O	1	22		128490	ודמות על־ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על־ראשיהם מלמעלה׃
26O	1	23		128500	ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל־אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויתיהם׃
26O	1	24		128510	ואשמע את־קול כנפיהם כקול מים רבים כקול־שדי בלכתם קול המלה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהן׃
26O	1	25		128520	ויהי־קול מעל לרקיע אשר על־ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן׃
26O	1	26		128530	וממעל לרקיע אשר על־ראשם כמראה אבן־ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׃
26O	1	27		128540	וארא כעין חשמל כמראה־אש בית־לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה־אש ונגה לו סביב׃
26O	1	28		128550	כמראה הקשת אשר יהיה בעןן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד־יהוה ואראה ואפל על־פני ואשמע קול מדבר׃ ס
26O	2	1		128560	ויאמר אלי בן־אדם עמד על־רגליך ואדבר אתך׃
26O	2	2		128570	ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על־רגלי ואשמע את מדבר אלי׃ ף
26O	2	3		128580	ויאמר אלי בן־אדם שולח אני אותך אל־בני ישראל אל־גוים המורדים אשר מרדו־בי המה ואבותם פשעו בי עד־עצם היום הזה׃
26O	2	4		128590	והבנים קשי פנים וחזקי־לב אני שולח אותך אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה׃
26O	2	5		128600	והמה אם־ישמעו ואם־יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם׃ ף
26O	2	6		128610	ואתה בן־אדם אל־תירא מהם ומדבריהם אל־תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל־עקרבים אתה יושב מדבריהם אל־תירא ומפניהם אל־תחת כי בית מרי המה׃
26O	2	7		128620	ודברת את־דברי אליהם אם־ישמעו ואם־יחדלו כי מרי המה׃ ף
26O	2	8		128630	ואתה בן־אדם שמע את אשר־אני מדבר אליך אל־תהי־מרי כבית המרי פצה פיך ואכל את אשר־אני נתן אליך׃
26O	2	9		128640	ואראה והנה־יד שלוחה אלי והנה־בו מגלת־ספר׃
26O	2	10		128650	ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קנים והגה והי׃ ס
26O	3	1		128660	ויאמר אלי בן־אדם את אשר־תמצא אכול אכול את־המגלה הזאת ולך דבר אל־בית ישראל׃
26O	3	2		128670	ואפתח את־פי ויאכלני את המגלה הזאת׃
26O	3	3		128680	ויאמר אלי בן־אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק׃ ף
26O	3	4		128690	ויאמר אלי בן־אדם לך־בא אל־בית ישראל ודברת בדברי אליהם׃
26O	3	5		128700	כי לא אל־עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל־בית ישראל׃
26O	3	6		128710	לא אל־עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא־תשמע דבריהם אם־לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך׃
26O	3	7		128720	ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי־אינם אבים לשמע אלי כי כל־בית ישראל חזקי־מצח וקשי־לב המה׃
26O	3	8		128730	הנה נתתי את־פניך חזקים לעמת פניהם ואת־מצחך חזק לעמת מצחם׃
26O	3	9		128740	כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא־תירא אותם ולא־תחת מפניהם כי בית־מרי המה׃ ף
26O	3	10		128750	ויאמר אלי בן־אדם את־כל־דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע׃
26O	3	11		128760	ולך בא אל־הגולה אל־בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם־ישמעו ואם־יחדלו׃
26O	3	12		128770	ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד־יהוה ממקומו׃
26O	3	13		128780	וקול כנפי החיות משיקות אשה אל־אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול׃
26O	3	14		128790	ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד־יהוה עלי חזקה׃
26O	3	15		128800	ואבוא אל־הגולה תל אביב הישבים אל־נהר־כבר [כ= ואשר] [ק= ואשב] המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם׃
26O	3	16		128810	ויהי מקצה שבעת ימים ף ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	3	17		128820	בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני׃
26O	3	18		128830	באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃
26O	3	19		128840	ואתה כי־הזהרת רשע ולא־שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את־נפשך הצלת׃ ס
26O	3	20		128850	ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתוק אשר עשה ודמו מידך אבקש׃
26O	3	21		128860	ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא־חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את־נפשך הצלת׃ ס
26O	3	22		128870	ותהי עלי שם יד־יהוה ויאמר אלי קום צא אל־הבקעה ושם אדבר אותך׃
26O	3	23		128880	ואקום ואצא אל־הבקעה והנה־שם כבוד־יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על־נהר־כבר ואפל על־פני׃
26O	3	24		128890	ותבא־בי רוח ותעמדני על־רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך׃
26O	3	25		128900	ואתה בן־אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוכ* בהם ולא תצא בתוכם׃
26O	3	26		128910	ולשונך אדביק אל־חךך ונאלמת ולא־תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה׃
26O	3	27		128920	ובדברי אותך אפתח את־פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה׃ ס
26O	4	1		128930	ואתה בן־אדם קח־לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את־ירושלם׃
26O	4	2		128940	ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים־עליה כרים סביב׃
26O	4	3		128950	ואתה קח־לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את־פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל׃ ס
26O	4	4		128960	ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון בית־ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם׃
26O	4	5		128970	ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עון בית־ישראל׃
26O	4	6		128980	וכלית את־אלה ושכבת על־צדך [כ= הימוני] [ק= הימני] שנית ונשאת את־עון בית־יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך׃
26O	4	7		128990	ואל־מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃
26O	4	8		129000	והנה נתתי עליך עבותים ולא־תהפך מצדך אל־צדך עד־כלותך ימי מצורך׃
26O	4	9		129010	ואתה קח־לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר־אתה שוכב על־צדך שלש־מאות ותשעים יום תאכלנו׃
26O	4	10		129020	ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד־עת תאכלנו׃
26O	4	11		129030	ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד־עת תשתה׃
26O	4	12		129040	ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם׃ ס
26O	4	13		129050	ויאמר יהוה ככה יאכלו בני־ישראל את־לחםם טמא בגוים אשר אדיחם שם׃
26O	4	14		129060	ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא־אכלתי מנעורי ועד־עתה ולא־בא בפי בשר פגול׃ ס
26O	4	15		129070	ויאמר אלי ראה נתתי לך את־[כ= צפועי] [ק= צפיעי] הבקר תחת גללי האדם ועשית את־לחמך עליהם׃ ס
26O	4	16		129080	ויאמר אלי בן־אדם הנני שבר מטה־לחם בירושלם ואכלו־לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו׃
26O	4	17		129090	למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃ ף
26O	5	1		129100	ואתה בן־אדם קח־לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על־ראשך ועל־זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם׃
26O	5	2		129110	שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור ולקחת את־השלשית תכה בחרב סביבותיה והשלשית תזרה לרוח וחרב אריק אחריהם׃
26O	5	3		129120	ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך׃
26O	5	4		129130	ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל־תוך האש ושרפת אתם באש ממנו תצא־אש אל־כל־בית ישראל׃ ף
26O	5	5		129140	כה אמר אדני יהוה זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות׃
26O	5	6		129150	ותמר את־משפטי לרשעה מן־הגוים ואת־חקותי מן־הארצות אשר סביבותיה כי במשפטי מאסו וחקותי לא־הלכו בהם׃ ס
26O	5	7		129160	לכן כה־אמר אדני יהוה יען המנכם מן־הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת־משפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם׃ ס
26O	5	8		129170	לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם־אני ועשיתי בתוךך משפטים לעיני הגוים׃
26O	5	9		129180	ועשיתי בך את אשר לא־עשיתי ואת אשר־לא־אעשה כמהו עוד יען כל־תועבתיך׃ ס
26O	5	10		129190	לכן אבות יאכלו בנים בתוךך ובנים יאכלו אבותם ועשיתי בך שפטים וזריתי את־כל־שאריתך לכל־רוח׃ ף
26O	5	11		129200	לכן חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען את־מקדשי טמאת בכל־שקוציך ובכל־תועבתיך וגם־אני אגרע ולא־תחוס עיני וגם־אני לא אחמול׃
26O	5	12		129210	שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוךך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל־רוח אזרה וחרב אריק אחריהם׃
26O	5	13		129220	וכלה אפי והנחותי חמתי בם והנחמתי וידעו כי־אני יהוה דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם׃
26O	5	14		129230	ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל־עובר׃
26O	5	15		129240	והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתכחות חמה אני יהוה דברתי׃
26O	5	16		129250	בשלחי את־חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית אשר־אשלח אותם לשחתכם ורעב אסף עליכם ושברתי לכם מטה־לחם׃
26O	5	17		129260	ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ושכלך ודבר ודם יעבר־בך וחרב אביא עליך אני יהוה דברתי׃ ף
26O	6	1		129270	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	6	2		129280	בן־אדם שים פניך אל־הרי ישראל והנבא אליהם׃
26O	6	3		129290	ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים [כ= ולגאית] [ק= ולגאיות] הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם׃
26O	6	4		129300	ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם׃
26O	6	5		129310	ונתתי את־פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את־עצמותיכם סביבות מזבחותיכם׃
26O	6	6		129320	בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם׃
26O	6	7		129330	ונפל חלל בתוככם וידעתם כי־אני יהוה׃
26O	6	8		129340	והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות׃
26O	6	9		129350	וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו־שם אשר נשברתי את־לבם הזונה אשר־סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם׃
26O	6	10		129360	וידעו כי־אני יהוה לא אל־חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת׃ ף
26O	6	11		129370	כה־אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר־אח אל כל־תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו׃
26O	6	12		129380	הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם׃
26O	6	13		129390	וידעתם כי־אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל־גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל־עץ רעןן ותחת כל־אלה עבתה מקום אשר נתנו־שם ריח ניחח לכל גלוליהם׃
26O	6	14		129400	ונטיתי את־ידי עליהם ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי־אני יהוה׃ ף
26O	7	1		129410	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	7	2		129420	ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־[כ= ארבעת] [ק= ארבע] כנפות הארץ׃
26O	7	3		129430	עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃
26O	7	4		129440	ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ ף
26O	7	5		129450	כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃
26O	7	6		129460	קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃
26O	7	7		129470	באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃
26O	7	8		129480	עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃
26O	7	9		129490	ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃
26O	7	10		129500	הנה היום הנה באה יצאה הצפרה ץץ המטה פרח הזדון׃
26O	7	11		129510	החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃
26O	7	12		129520	בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃
26O	7	13		129530	כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃
26O	7	14		129540	תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃
26O	7	15		129550	החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃
26O	7	16		129560	ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃
26O	7	17		129570	כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃
26O	7	18		129580	וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃
26O	7	19		129590	כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃
26O	7	20		129600	וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃
26O	7	21		129610	ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [כ= וחללה] [ק= וחללוהו]׃
26O	7	22		129620	והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ ף
26O	7	23		129630	עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃
26O	7	24		129640	והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃
26O	7	25		129650	קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃
26O	7	26		129660	הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃
26O	7	27		129670	המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ ף
26O	8	1		129680	ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותפל עלי שם יד אדני יהוה׃
26O	8	2		129690	ואראה והנה דמות כמראה־אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה־זהר כעין החשמלה׃
26O	8	3		129700	וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח בין־הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל־פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר־שם מושב סמל הקנאה המקנה׃
26O	8	4		129710	והנה־שם כבוד אלהי ישראל כמראה אשר ראיתי בבקעה׃
26O	8	5		129720	ויאמר אלי בן־אדם שא־נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה׃
26O	8	6		129730	ויאמר אלי בן־אדם הראה אתה [כ= מהם] [ק= מה] [ק= הם] עשים תועבות גדלות אשר בית־ישראל עשים פה לרחקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גדלות׃ ס
26O	8	7		129740	ויבא אתי אל־פתח החצר ואראה והנה חר־אחד בקיר׃
26O	8	8		129750	ויאמר אלי בן־אדם חתר־נא בקיר ואחתר בקיר והנה פתח אחד׃
26O	8	9		129760	ויאמר אלי בא וראה את־התועבות הרעות אשר הם עשים פה׃
26O	8	10		129770	ואבוא ואראה והנה כל־תבנית רמש ובהמה שקץ וכל־גלולי* בית ישראל מחקה על־הקיר סביב סביב׃
26O	8	11		129780	ושבעים איש מזקני בית־ישראל ויאזניהו בן־שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר עןן־הקטרת עלה׃
26O	8	12		129790	ויאמר אלי הראית בן־אדם אשר זקני בית־ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו כי אמרים אין יהוה ראה אתנו עזב יהוה את־הארץ׃
26O	8	13		129800	ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדלות אשר־המה עשים׃
26O	8	14		129810	ויבא אתי אל־פתח שער בית־יהוה אשר אל־הצפונה והנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוז׃ ס
26O	8	15		129820	ויאמר אלי הראית בן־אדם עוד תשוב תראה תועבות גדלות מאלה׃
26O	8	16		129830	ויבא אתי אל־חצר בית־יהוה הפנימית והנה־פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל־היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש׃
26O	8	17		129840	ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם׃
26O	8	18		129850	וגם־אני אעשה בחמה לא־תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם׃
26O	9	1		129860	ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו׃
26O	9	2		129870	והנה ששה אנשים באים מדרך־שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש־אחד בתוכם לבש בדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת׃
26O	9	3		129880	וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל־האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במתניו׃ ס
26O	9	4		129890	ויאמר יהוה [כ= אלו] [ק= אליו] עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על־מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל־התועבות הנעשות בתוכה׃
26O	9	5		129900	ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו [כ= על] [ק= אל]־תחס [כ= עיניכם] [ק= עינכם] ואל־תחמלו׃
26O	9	6		129910	זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל־כל־איש אשר־עליו התו אל־תגשו וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית׃
26O	9	7		129920	ויאמר אליהם טמאו את־הבית ומלאו את־החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר׃
26O	9	8		129930	ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על־פני ואזעק ואמר אהה אדני יהוה המשחית אתה את כל־שארית ישראל בשפךך את־חמתך על־ירושלם׃
26O	9	9		129940	ויאמר אלי עון בית־ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה כי אמרו עזב יהוה את־הארץ ואין יהוה ראה׃
26O	9	10		129950	וגם־אני לא־תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי׃
26O	9	11		129960	והנה האיש לבש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי [כ= כאשר] [ק= ככל*] [ק= אשר] צויתני׃ ס
26O	10	1		129970	ואראה והנה אל־הרקיע אשר על־ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם׃
26O	10	2		129980	ויאמר אל־האיש לבש הבדים ויאמר בא אל־בינות לגלגל אל־תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי־אש מבינות לכרבים וזרק על־העיר ויבא לעיני׃
26O	10	3		129990	והכרבים עמדים מימין לבית בבאו האיש והעןן מלא את־החצר הפנימית׃
26O	10	4		130000	וירם כבוד־יהוה מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את־העןן והחצר מלאה את־נגה כבוד יהוה׃
26O	10	5		130010	וקול כנפי הכרובים נשמע עד־החצר החיצנה כקול אל־שדי בדברו׃
26O	10	6		130020	ויהי בצותו את־האיש לבש־הבדים לאמר קח אש מבינות לגלגל מבינות לכרובים ויבא ויעמד אצל האופן׃
26O	10	7		130030	וישלח הכרוב את־ידו מבינות לכרובים אל־האש אשר בינות הכרבים וישא ויתן אל־חפני לבש הבדים ויקח ויצא׃
26O	10	8		130040	וירא לכרבים תבנית יד־אדם תחת כנפיהם׃
26O	10	9		130050	ואראה והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעין אבן תרשיש׃
26O	10	10		130060	ומראיהם דמות אחד לארבעתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן׃
26O	10	11		130070	בלכתם אל־ארבעת רבעיהם ילכו לא יסבו בלכתם כי המקום אשר־יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם׃
26O	10	12		130080	וכל־בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם׃
26O	10	13		130090	לאופנים להם קורא הגלגל באזני׃
26O	10	14		130100	וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני־נשר׃
26O	10	15		130110	וירמו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר־כבר׃
26O	10	16		130120	ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם ובשאת הכרובים את־כנפיהם לרום מעל הארץ לא־יסבו האופנים גם־הם מאצלם׃
26O	10	17		130130	בעמדם יעמדו וברוםם ירומו אותם כי רוח החיה בהם׃
26O	10	18		130140	ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית ויעמד על־הכרובים׃
26O	10	19		130150	וישאו הכרובים את־כנפיהם וירומו מן־הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם ויעמד פתח שער בית־יהוה הקדמוני וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה׃
26O	10	20		130160	היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי־ישראל בנהר־כבר ואדע כי כרובים המה׃
26O	10	21		130170	ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבע כנפים לאחד ודמות ידי אדם תחת כנפיהם׃
26O	10	22		130180	ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על־נהר־כבר מראיהם ואותם איש אל־עבר פניו ילכו׃
26O	11	1		130190	ותשא אתי רוח ותבא אתי אל־שער בית־יהוה הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את־יאזניה בן־עזר ואת־פלטיהו בן־בניהו שרי העם׃ ף
26O	11	2		130200	ויאמר אלי בן־אדם אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת־רע בעיר הזאת׃
26O	11	3		130210	האמרים לא בקרוב בנות בתים היא הסיר ואנחנו הבשר׃
26O	11	4		130220	לכן הנבא עליהם הנבא בן־אדם׃
26O	11	5		130230	ותפל עלי רוח יהוה ויאמר אלי אמר כה־אמר יהוה כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה׃
26O	11	6		130240	הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוצתיה חלל׃ ף
26O	11	7		130250	לכן כה־אמר אדני יהוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר ואתכם הוציא מתוכה׃
26O	11	8		130260	חרב יראתם וחרב אביא עליכם נאם אדני יהוה׃
26O	11	9		130270	והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד־זרים ועשיתי בכם שפטים׃
26O	11	10		130280	בחרב תפלו על־גבול ישראל אשפוט אתכם וידעתם כי־אני יהוה׃
26O	11	11		130290	היא לא־תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר אל־גבול ישראל אשפט אתכם׃
26O	11	12		130300	וידעתם כי־אני יהוה אשר בחקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם׃
26O	11	13		130310	ויהי כהנבאי ופלטיהו בן־בניה מת ואפל על־פני ואזעק קול־גדול ואמר אהה אדני יהוה כלה אתה עשה את שארית ישראל׃ ף
26O	11	14		130320	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	11	15		130330	בן־אדם אחיך אחיך אנשי גאלתך וכל־בית ישראל כלה אשר אמרו להם ישבי ירושלם רחקו מעל יהוה לנו היא נתנה הארץ למורשה׃ ס
26O	11	16		130340	לכן אמר כה־אמר אדני יהוה כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר־באו שם׃ ס
26O	11	17		130350	לכן אמר כה־אמר אדני יהוה וקבצתי אתכם מן־העמים ואספתי אתכם מן־הארצות אשר נפצותם בהם ונתתי לכם את־אדמת ישראל׃
26O	11	18		130360	ובאו־שמה והסירו את־כל־שקוציה ואת־כל־תועבותיה ממנה׃
26O	11	19		130370	ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר׃
26O	11	20		130380	למען בחקתי ילכו ואת־משפטי ישמרו ועשו אתם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃
26O	11	21		130390	ואל־לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה׃
26O	11	22		130400	וישאו הכרובים את־כנפיהם והאופנים לעמתם וכבוד אלהי־ישראל עליהם מלמעלה׃
26O	11	23		130410	ויעל כבוד יהוה מעל תוך העיר ויעמד על־ההר אשר מקדם לעיר׃
26O	11	24		130420	ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל־הגולה במראה ברוח אלהים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי׃
26O	11	25		130430	ואדבר אל־הגולה את כל־דברי יהוה אשר הראני׃ ף
26O	12	1		130440	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	12	2		130450	בן־אדם בתוך בית־המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם׃
26O	12	3		130460	ואתה בן־אדם עשה לך כלי גולה וגלה יוםם לעיניהם וגלית ממקומך אל־מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה׃
26O	12	4		130470	והוצאת כליך ככלי גולה יוםם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה׃
26O	12	5		130480	לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו׃
26O	12	6		130490	לעיניהם על־כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את־הארץ כי־מופת נתתיך לבית ישראל׃
26O	12	7		130500	ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יוםם ובערב חתרתי־לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי לעיניהם׃ ף
26O	12	8		130510	ויהי דבר־יהוה אלי בבקר לאמר׃
26O	12	9		130520	בן־אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה׃
26O	12	10		130530	אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל־בית ישראל אשר־המה בתוכם׃
26O	12	11		130540	אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו׃
26O	12	12		130550	והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא־יראה לעין הוא את־הארץ׃
26O	12	13		130560	ופרשתי את־רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא־יראה ושם ימות׃
26O	12	14		130570	וכל אשר סביבתיו [כ= עזרה] [ק= עזרו] וכל־אגפיו אזרה לכל־רוח וחרב אריק אחריהם׃
26O	12	15		130580	וידעו כי־אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות׃
26O	12	16		130590	והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את־כל־תועבותיהם בגוים אשר־באו שם וידעו כי־אני יהוה׃ ף
26O	12	17		130600	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	12	18		130610	בן־אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה׃
26O	12	19		130620	ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל־אדמת ישראל לחםם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל־הישבים בה׃
26O	12	20		130630	והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי־אני יהוה׃ ף
26O	12	21		130640	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	12	22		130650	בן־אדם מה־המשל הזה לכם על־אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל־חזון׃
26O	12	23		130660	לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה השבתי את־המשל הזה ולא־ימשלו אתו* עוד בישראל כי אם־דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל־חזון׃
26O	12	24		130670	כי לא יהיה עוד כל־חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל׃
26O	12	25		130680	כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה׃ ף
26O	12	26		130690	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	12	27		130700	בן־אדם הנה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא׃
26O	12	28		130710	לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא־תמשך עוד כל־דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה׃ ס
26O	13	1		130720	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	13	2		130730	בן־אדם הנבא אל־נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר־יהוה׃
26O	13	3		130740	כה אמר אדני יהוה הוי על־הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו׃
26O	13	4		130750	כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו׃
26O	13	5		130760	לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על־בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה׃
26O	13	6		130770	חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם־יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר׃
26O	13	7		130780	הלוא מחזה־שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם־יהוה ואני לא דברתי׃ ס
26O	13	8		130790	לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה׃
26O	13	9		130800	והיתה ידי אל־הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא־יהיו ובכתב בית־ישראל לא יכתבו ואל־אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה׃
26O	13	10		130810	יען וביען הטעו את־עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל׃
26O	13	11		130820	אמר אל־טחי תפל ויפל היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע׃
26O	13	12		130830	והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם׃ ס
26O	13	13		130840	לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח־סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה׃
26O	13	14		130850	והרסתי את־הקיר אשר־טחתם תפל והגעתיהו אל־הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי־אני יהוה׃
26O	13	15		130860	וכליתי את־חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו׃
26O	13	16		130870	נביאי ישראל הנבאים אל־ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה׃ ף
26O	13	17		130880	ואתה בן־אדם שים פניך אל־בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן׃
26O	13	18		130890	ואמרת כה־אמר אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על כל־אצילי ידי ועשות המספחות על־ראש כל־קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה׃
26O	13	19		130900	ותחללנה אתי אל־עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא־תמותנה ולחיות נפשות אשר לא־תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב׃ ס
26O	13	20		130910	לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את־הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את־הנפשות אשר אתם מצדדות את־נפשים לפרחת׃
26O	13	21		130920	וקרעתי את־מספחתיכם והצלתי את־עמי מידכן ולא־יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי־אני יהוה׃
26O	13	22		130930	יען הכאות לב־צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי־שוב מדרכו הרע להחיתו׃
26O	13	23		130940	לכן שוא לא תחזינה וקסם לא־תקסמנה עוד והצלתי את־עמי מידכן וידעתן כי־אני יהוה׃
26O	14	1		130950	ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני׃ ף
26O	14	2		130960	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	14	3		130970	בן־אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על־לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם׃ ס
26O	14	4		130980	לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני יהוה נעניתי לו [כ= בה] [ק= בא] ברב גלוליו׃
26O	14	5		130990	למען תפש את־בית־ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם׃ ס
26O	14	6		131000	לכן אמר אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל־תועבתיכם השיבו פניכם׃
26O	14	7		131010	כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר־יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא לדרש־לו בי אני יהוה נענה־לו בי׃
26O	14	8		131020	ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי־אני יהוה׃* ס
26O	14	9		131030	והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל׃
26O	14	10		131040	ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה׃
26O	14	11		131050	למען לא־יתעו עוד בית־ישראל מאחרי ולא־יטמאו עוד בכל־פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים נאם אדני יהוה׃ ף
26O	14	12		131060	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	14	13		131070	בן־אדם ארץ כי תחטא־לי למעל־מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה־לחם והשלחתי־בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה׃
26O	14	14		131080	והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח [כ= דנאל] [ק= דניאל] ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה׃
26O	14	15		131090	לו־חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה׃
26O	14	16		131100	שלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בנים ואם־בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה׃
26O	14	17		131110	או חרב אביא על־הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה׃
26O	14	18		131120	ושלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו׃
26O	14	19		131130	או דבר אשלח אל־הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה׃
26O	14	20		131140	ונח [כ= דנאל] [ק= דניאל] ואיוב בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בן אם־בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם׃ ף
26O	14	21		131150	כי כה אמר אדני יהוה אף כי־ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל־ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה׃
26O	14	22		131160	והנה נותרה־בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את־דרכם ואת־עלילותם ונחמתם על־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם את כל־אשר הבאתי עליה׃
26O	14	23		131170	ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני יהוה׃ ף
26O	15	1		131180	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	15	2		131190	בן־אדם מה־יהיה עץ־הגפן מכל־עץ הזמורה אשר היה בעצי היער׃
26O	15	3		131200	היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם־יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל־כלי׃
26O	15	4		131210	הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה׃
26O	15	5		131220	הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי־אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה׃ ס
26O	15	6		131230	לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ־הגפן בעץ היער אשר־נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את־ישבי ירושלם׃
26O	15	7		131240	ונתתי את־פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי־אני יהוה בשומי את־פני בהם׃
26O	15	8		131250	ונתתי את־הארץ שממה יען מעלו מעל נאם אדני יהוה׃ ף
26O	16	1		131260	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	16	2		131270	בן־אדם הודע את־ירושלם את־תועבתיה׃
26O	16	3		131280	ואמרת כה־אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית׃
26O	16	4		131290	ומולדותיך ביום הולדת אתך לא־כרת שרך ובמים לא־רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת׃
26O	16	5		131300	לא־חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל־פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך׃
26O	16	6		131310	ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי׃
26O	16	7		131320	רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה׃
26O	16	8		131330	ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי׃
26O	16	9		131340	וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסךך בשמן׃
26O	16	10		131350	ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי׃
26O	16	11		131360	ואעדך עדי ואתנה צמידים על־ידיך ורביד על־גרונך׃
26O	16	12		131370	ואתן נזם על־אפך ועגילים על־אזניך ועטרת תפארת בראשך׃
26O	16	13		131380	ותעדי זהב וכסף ומלבושך [כ= ששי] [ק= שש] ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן [כ= אכלתי] [ק= אכלת] ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה׃
26O	16	14		131390	ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר־שמתי עליך נאם אדני יהוה׃
26O	16	15		131400	ותבטחי ביפיך ותזני על־שמך ותשפכי את־תזנותיך על־כל־עובר לו־יהי׃
26O	16	16		131410	ותקחי מבגדיך ותעשי־לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה׃
26O	16	17		131420	ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי־לך צלמי זכר ותזני־בם׃
26O	16	18		131430	ותקחי את־בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי [כ= נתתי] [ק= נתת] לפניהם׃
26O	16	19		131440	ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה׃
26O	16	20		131450	ותקחי את־בניך ואת־בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט [כ= מתזנתך] [ק= מתזנותיך]׃
26O	16	21		131460	ותשחטי את־בני ותתנים בהעביר אותם להם׃
26O	16	22		131470	ואת כל־תועבתיך ותזנתיך לא [כ= זכרתי] [ק= זכרת] את־ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבוססת בדמך היית׃
26O	16	23		131480	ויהי אחרי כל־רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה׃
26O	16	24		131490	ותבני־לך גב ותעשי־לך רמה בכל־רחוב׃
26O	16	25		131500	אל־כל־ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את־יפיך ותפשקי את־רגליך לכל־עובר ותרבי את־[כ= תזנתך] [ק= תזנותיך]׃
26O	16	26		131510	ותזני אל־בני־מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את־תזנתך להכעיסני׃
26O	16	27		131520	והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרךך זמה׃
26O	16	28		131530	ותזני אל־בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת׃
26O	16	29		131540	ותרבי את־תזנותך אל־ארץ כנען כשדימה וגם־בזאת לא שבעת׃
26O	16	30		131550	מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את־כל־אלה מעשה אשה־זונה שלטת׃
26O	16	31		131560	בבנותיך גבך בראש כל־דרך ורמתך [כ= עשיתי] [ק= עשית] בכל־רחוב ולא־[כ= הייתי] [ק= היית] כזונה לקלס אתןן׃
26O	16	32		131570	האשה המנאפת תחת אישה תקח את־זרים׃
26O	16	33		131580	לכל־זנות יתנו־נדה ואת נתת את־נדניך לכל־מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך׃
26O	16	34		131590	ויהי־בך הפך מן־הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתןן ואתןן לא נתן־לך ותהי להפך׃
26O	16	35		131600	לכן זונה שמעי דבר־יהוה׃ ף
26O	16	36		131610	כה־אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על־מאהביך ועל כל־גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם׃
26O	16	37		131620	לכן הנני מקבץ את־כל־מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל־אשר אהבת על כל־אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את־כל־ערותך׃
26O	16	38		131630	ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה׃
26O	16	39		131640	ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה׃
26O	16	40		131650	והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם׃
26O	16	41		131660	ושרפו בתיך באש ועשו־בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם־אתןן לא תתני־עוד׃
26O	16	42		131670	והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד׃
26O	16	43		131680	יען אשר לא־[כ= זכרתי] [ק= זכרת] את־ימי נעוריך ותרגזי־לי בכל־אלה וגם־אני הא דרךך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא [כ= עשיתי] [ק= עשית] את־הזמה על כל־תועבתיך׃
26O	16	44		131690	הנה כל־המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה׃
26O	16	45		131700	בת־אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי׃
26O	16	46		131710	ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על־שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה׃
26O	16	47		131720	ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן [כ= עשיתי] [ק= עשית] כמעט קט ותשחתי מהן בכל־דרכיך׃
26O	16	48		131730	חי־אני נאם אדני יהוה אם־עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך׃
26O	16	49		131740	הנה־זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת־לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד־עני ואביון לא החזיקה׃
26O	16	50		131750	ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי׃ ס
26O	16	51		131760	ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את־תועבותיך מהנה ותצדקי את־[כ= אחותך] [ק= אחותיך] בכל־תועבותיך אשר [כ= עשיתי] [ק= עשית]׃
26O	16	52		131770	גם־את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר־התעבת מהן תצדקנה ממך וגם־את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך׃
26O	16	53		131780	ושבתי את־שביתהן את־[כ= שבית] [ק= שבות] סדם ובנותיה ואת־[כ= שבית] [ק= שבות] שמרון ובנותיה [כ= ושבית] [ק= ושבות] שביתיך בתוכהנה׃
26O	16	54		131790	למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן׃
26O	16	55		131800	ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן׃
26O	16	56		131810	ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך׃
26O	16	57		131820	בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות־ארם וכל־סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב׃
26O	16	58		131830	את־זמתך ואת־תועבותיך את נשאתים נאם יהוה׃ ס
26O	16	59		131840	כי כה אמר אדני יהוה [כ= ועשית] [ק= ועשיתי] אותך כאשר עשית אשר־בזית אלה להפר ברית׃
26O	16	60		131850	וזכרתי אני את־בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם׃
26O	16	61		131860	וזכרת את־דרכיך ונכלמת בקחתך את־אחותיך הגדלות ממך אל־הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך׃
26O	16	62		131870	והקימותי אני את־בריתי אתך וידעת כי־אני יהוה׃
26O	16	63		131880	למען תזכרי ובשת ולא יהיה־לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי־לך לכל־אשר עשית נאם אדני יהוה׃ ס
26O	17	1		131890	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	17	2		131900	בן־אדם חוד חידה ומשל משל אל־בית ישראל׃
26O	17	3		131910	ואמרת כה־אמר אדני יהוה הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר־לו הרקמה בא אל־הלבנון ויקח את־צמרת הארז׃
26O	17	4		131920	את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל־ארץ כנען בעיר רכלים שמו׃
26O	17	5		131930	ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה־זרע קח על־מים רבים צפצפה שמו׃
26O	17	6		131940	ויצמח ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פארות׃
26O	17	7		131950	ויהי נשר־אחד גדול גדול כנפים ורב־נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה־לו להשקות אותה מערגות מטעה׃
26O	17	8		131960	אל־שדה טוב אל־מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת׃ ס
26O	17	9		131970	אמר כה אמר אדני יהוה תצלח הלוא את־שרשיה ינתק ואת־פריה יקוסס ויבש כל־טרפי צמחה תיבש ולא־בזרע גדולה ובעם־רב למשאות אותה משרשיה׃
26O	17	10		131980	והנה שתולה התצלח הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על־ערגת צמחה תיבש׃ ף
26O	17	11		131990	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	17	12		132000	אמר־נא לבית המרי הלא ידעתם מה־אלה אמר הנה־בא מלך־בבל ירושלם ויקח את־מלכה ואת־שריה ויבא אותם אליו בבלה׃
26O	17	13		132010	ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באלה ואת־אילי הארץ לקח׃
26O	17	14		132020	להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמר את־בריתו לעמדה׃
26O	17	15		132030	וימרד־בו לשלח מלאכיו מצרים לתת־לו סוסים ועם־רב היצלח הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט׃
26O	17	16		132040	חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את־אלתו ואשר הפר את־בריתו אתו בתוך־בבל ימות׃
26O	17	17		132050	ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות׃
26O	17	18		132060	ובזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל־אלה עשה לא ימלט׃ ס
26O	17	19		132070	לכן כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר ונתתיו בראשו׃
26O	17	20		132080	ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי והביאותיהו בבלה ונשפטתי אתו שם מעלו אשר מעל־בי׃
26O	17	21		132090	ואת כל־[כ= מברחו] [ק= מברחיו] בכל־אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל־רוח יפרשו וידעתם כי אני יהוה דברתי׃ ס
26O	17	22		132100	כה אמר אדני יהוה ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש ינקותיו רך אקטף ושתלתי אני על הר־גבה ותלול׃
26O	17	23		132110	בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל־כנף בצל דליותיו תשכנה׃
26O	17	24		132120	וידעו כל־עצי השדה כי אני יהוה השפלתי עץ גבה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש אני יהוה דברתי ועשיתי׃ ף
26O	18	1		132130	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	18	2		132140	מה־לכם אתם משלים את־המשל הזה על־אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה׃
26O	18	3		132150	חי־אני נאם אדני יהוה אם־יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל׃
26O	18	4		132160	הן כל־הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי־הנה הנפש החטאת היא תמות׃ ס
26O	18	5		132170	ואיש כי־יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה׃
26O	18	6		132180	אל־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל ואת־אשת רעהו לא טמא* ואל־אשה נדה לא יקרב׃
26O	18	7		132190	ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכסה־בגד׃
26O	18	8		132200	בנשך לא־יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו משפט אמת יעשה בין איש לאיש׃
26O	18	9		132210	בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם אדני יהוה׃
26O	18	10		132220	והוליד בן־פריץ שפך דם ועשה אח מאחד מאלה׃
26O	18	11		132230	והוא את־כל־אלה לא עשה כי גם אל־ההרים אכל ואת־אשת רעהו טמא׃
26O	18	12		132240	עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל־הגלולים נשא עיניו תועבה עשה׃
26O	18	13		132250	בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל־התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה׃
26O	18	14		132260	והנה הוליד בן וירא את־כל־חטאת אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן׃
26O	18	15		132270	על־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל את־אשת רעהו לא טמא׃
26O	18	16		132280	ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה־בגד׃
26O	18	17		132290	מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה׃
26O	18	18		132300	אביו כי־עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא־טוב עשה בתוך עמיו והנה־מת בעונו׃
26O	18	19		132310	ואמרתם מדע לא־נשא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה את כל־חקותי שמר ויעשה אתם חיה יחיה׃
26O	18	20		132320	הנפש החטאת היא תמות בן לא־ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת [כ= רשע] [ק= הרשע] עליו תהיה׃ ס
26O	18	21		132330	והרשע כי ישוב מכל־[כ= חטאתו] [ק= חטאתיו] אשר עשה ושמר את־כל־חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות׃
26O	18	22		132340	כל־פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר־עשה יחיה׃
26O	18	23		132350	החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני יהוה הלוא בשובו מדרכיו וחיה׃ ס
26O	18	24		132360	ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר־עשה הרשע יעשה וחי כל־[כ= צדקתו] [ק= צדקתיו] אשר־עשה לא תזכרנה במעלו אשר־מעל ובחטאתו אשר־חטא בם ימות׃
26O	18	25		132370	ואמרתם לא יתכן דרך אדני שמעו־נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו׃
26O	18	26		132380	בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר־עשה ימות׃ ס
26O	18	27		132390	ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את־נפשו יחיה׃
26O	18	28		132400	ויראה [כ= וישוב] [ק= וישב] מכל־פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות׃
26O	18	29		132410	ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן׃
26O	18	30		132420	לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם אדני יהוה שובו והשיבו מכל־פשעיכם ולא־יהיה לכם למכשול עון׃
26O	18	31		132430	השליכו מעליכם את־כל־פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל׃
26O	18	32		132440	כי לא אחפץ במות המת נאם אדני יהוה והשיבו וחיו׃ ף
26O	19	1		132450	ואתה שא קינה אל־נשיאי ישראל׃
26O	19	2		132460	ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה׃
26O	19	3		132470	ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף־טרף אדם אכל׃
26O	19	4		132480	וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל־ארץ מצרים׃
26O	19	5		132490	ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו׃
26O	19	6		132500	ויתהלך בתוך־אריות כפיר היה וילמד לטרף־טרף אדם אכל׃
26O	19	7		132510	וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו׃
26O	19	8		132520	ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃
26O	19	9		132530	ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל־מלך בבל יבאהו במצדות למען לא־ישמע קולו עוד אל־הרי ישראל׃ ף
26O	19	10		132540	אמך כגפן בדמך על־מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים׃
26O	19	11		132550	ויהיו־לה מטות עז אל־שבטי משלים ותגבה קומתו על־בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו׃
26O	19	12		132560	ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו׃
26O	19	13		132570	ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא׃
26O	19	14		132580	ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא־היה בה מטה־עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה׃ ף
26O	20	1		132590	ויהי בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרש את־יהוה וישבו לפני׃ ס
26O	20	2		132600	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	20	3		132610	בן־אדם דבר את־זקני ישראל ואמרת אלהם כה אמר אדני יהוה הלדרש אתי אתם באים חי־אני אם־אדרש לכם נאם אדני יהוה׃
26O	20	4		132620	התשפט אתם התשפוט בן־אדם את־תועבת אבותם הודיעם׃
26O	20	5		132630	ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני יהוה אלהיכם׃
26O	20	6		132640	ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל־ארץ אשר־תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות׃
26O	20	7		132650	ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל־תטמאו אני יהוה אלהיכם׃
26O	20	8		132660	וימרו־בי ולא אבו לשמע אלי איש את־שקוצי עיניהם לא השליכו ואת־גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים׃
26O	20	9		132670	ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר־המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים׃
26O	20	10		132680	ואוציאם מארץ מצרים ואבאם אל־המדבר׃
26O	20	11		132690	ואתן להם את־חקותי ואת־משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם׃
26O	20	12		132700	וגם את־שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יהוה מקדשם׃
26O	20	13		132710	וימרו־בי בית־ישראל במדבר בחקותי לא־הלכו ואת־משפטי מאסו אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ואת־שבתתי חללו מאד ואמר לשפך חמתי עליהם במדבר לכלותם׃
26O	20	14		132720	ואעשה למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתים לעיניהם׃
26O	20	15		132730	וגם־אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל־הארץ אשר־נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות׃
26O	20	16		132740	יען במשפטי מאסו ואת־חקותי לא־הלכו בהם ואת־שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך׃
26O	20	17		132750	ותחס עיני עליהם משחתם ולא־עשיתי אותם כלה במדבר׃
26O	20	18		132760	ואמר אל־בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל־תלכו ואת־משפטיהם אל־תשמרו ובגלוליהם אל־תטמאו׃
26O	20	19		132770	אני יהוה אלהיכם בחקותי לכו ואת־משפטי שמרו ועשו אותם׃
26O	20	20		132780	ואת־שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני יהוה אלהיכם׃
26O	20	21		132790	וימרו־בי הבנים בחקותי לא־הלכו ואת־משפטי לא־שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את־שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר׃
26O	20	22		132800	והשבתי את־ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר־הוצאתי אותם לעיניהם׃
26O	20	23		132810	גם־אני נשאתי את־ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות׃
26O	20	24		132820	יען משפטי לא־עשו וחקותי מאסו ואת־שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם׃
26O	20	25		132830	וגם־אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם׃
26O	20	26		132840	ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל־פטר רחם למען אשםם למען אשר ידעו אשר אני יהוה׃ ס
26O	20	27		132850	לכן דבר אל־בית ישראל בן־אדם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה עוד זאת* גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל׃
26O	20	28		132860	ואביאם אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אותה להם ויראו כל־גבעה רמה וכל־עץ עבת ויזבחו־שם את־זבחיהם ויתנו־שם כעס קרבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את־נסכיהם׃
26O	20	29		132870	ואמר אלהם מה הבמה אשר־אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה׃
26O	20	30		132880	לכן אמר אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זנים׃
26O	20	31		132890	ובשאת מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל־גלוליכם עד־היום ואני אדרש לכם בית ישראל חי־אני נאם אדני יהוה אם־אדרש לכם׃
26O	20	32		132900	והעלה על־רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן׃
26O	20	33		132910	חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם׃
26O	20	34		132920	והוצאתי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה׃
26O	20	35		132930	והבאתי אתכם אל־מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל־פנים׃
26O	20	36		132940	כאשר נשפטתי את־אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם אדני יהוה׃
26O	20	37		132950	והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית׃
26O	20	38		132960	וברותי םכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל־אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי־אני יהוה׃
26O	20	39		132970	ואתם בית־ישראל כה־אמר אדני יהוה איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם־אינכם שמעים אלי ואת־שם קדשי לא תחללו־עוד במתנותיכם ובגלוליכם׃
26O	20	40		132980	כי בהר־קדשי בהר מרום ישראל נאם אדני יהוה שם יעבדני כל־בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את־תרומתיכם ואת־ראשית משאותיכם בכל־קדשיכם׃
26O	20	41		132990	בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים׃
26O	20	42		133000	וידעתם כי־אני יהוה בהביאי אתכם אל־אדמת ישראל אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לתת אותה לאבותיכם׃
26O	20	43		133010	וזכרתם־שם את־דרכיכם ואת כל־עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקטתם בפניכם בכל־רעותיכם אשר עשיתם׃
26O	20	44		133020	וידעתם כי־אני יהוה בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאם אדני יהוה׃ ף
26O	21	1		133030	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	21	2		133040	בן־אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל־דרום והנבא אל־יער השדה נגב׃
26O	21	3		133050	ואמרת ליער הנגב שמע דבר־יהוה כה־אמר אדני יהוה הנני מצית־בך אש ואכלה בך כל־עץ־לח וכל־עץ יבש לא־תכבה להבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מנגב צפונה׃
26O	21	4		133060	וראו כל־בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה׃
26O	21	5		133070	ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא׃ ף
26O	21	6		133080	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	21	7		133090	בן־אדם שים פניך אל־ירושלם והטף אל־מקדשים והנבא אל־אדמת ישראל׃
26O	21	8		133100	ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע׃
26O	21	9		133110	יען אשר־הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל־כל־בשר מנגב צפון׃
26O	21	10		133120	וידעו כל־בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד׃ ס
26O	21	11		133130	ואתה בן־אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם׃
26O	21	12		133140	והיה כי־יאמרו אליך על־מה אתה נאנח ואמרת אל־שמועה כי־באה ונמס כל־לב ורפו כל־ידים וכהתה כל־רוח וכל־ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה׃ ף
26O	21	13		133150	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	21	14		133160	בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם־מרוטה׃
26O	21	15		133170	למען טבח טבח הוחדה למען־היה־לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל־עץ׃
26O	21	16		133180	ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא־הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד־הורג׃
26O	21	17		133190	זעק והילל בן־אדם כי־היא היתה בעמי היא בכל־נשיאי ישראל מגורי אל־חרב היו את־עמי לכן ספק אל־ירך׃
26O	21	18		133200	כי בחן ומה אם־גם־שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה׃ ף
26O	21	19		133210	ואתה בן־אדם הנבא והך כף אל־כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם׃
26O	21	20		133220	למען למוג לב והרבה המכשלים על כל־שעריהם נתתי אבחת־חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח׃
26O	21	21		133230	התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות׃
26O	21	22		133240	וגם־אני אכה כפי אל־כפי והנחתי חמתי אני יהוה דברתי׃ ף
26O	21	23		133250	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	21	24		133260	ואתה בן־אדם שים־לך שנים דרכים לבוא חרב מלך־בבל מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך־עיר ברא׃
26O	21	25		133270	דרך תשים לבוא חרב את רבת בני־עמון ואת־יהודה בירושלם בצורה׃
26O	21	26		133280	כי־עמד מלך־בבל אל־אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם־קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד׃
26O	21	27		133290	בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על־שערים לשפך סללה לבנות דיק׃
26O	21	28		133300	והיה להם [כ= כקסום] [ק= כקסם]־שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא־מזכיר עון להתפש׃ ף
26O	21	29		133310	לכן כה־אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם יען הזכרכם בכף תתפשו׃ ף
26O	21	30		133320	ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר־בא יומו בעת עון קץ׃ ס
26O	21	31		133330	כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא־זאת השפלה הגבה והגבה השפיל׃
26O	21	32		133340	עוה עוה עוה אשימנה גם־זאת לא היה עד־בא אשר־לו המשפט ונתתיו׃ ף
26O	21	33		133350	ואתה בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל־בני עמון ואל־חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק׃
26O	21	34		133360	בחזות לך שוא בקסם־לך כזב לתת אותך אל־צוארי חללי רשעים אשר־בא יוםם בעת עון קץ׃
26O	21	35		133370	השב אל־תערה במקום אשר־נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך׃
26O	21	36		133380	ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית׃
26O	21	37		133390	לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי׃ ף
26O	22	1		133400	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	22	2		133410	ואתה בן־אדם התשפט התשפט את־עיר הדמים והודעתה את כל־תועבותיה׃
26O	22	3		133420	ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה׃
26O	22	4		133430	בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות׃
26O	22	5		133440	הקרבות והרחקות ממך יתקלסו־בך טמאת השם רבת המהומה׃
26O	22	6		133450	הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך־דם׃
26O	22	7		133460	אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוךך יתום ואלמנה הונו בך׃
26O	22	8		133470	קדשי בזית ואת־שבתתי חללת׃
26O	22	9		133480	אנשי רכיל היו בך למען שפך־דם ואל־ההרים אכלו בך זמה עשו בתוךך׃
26O	22	10		133490	ערות־אב גלה־בך טמאת הנדה ענו־בך׃
26O	22	11		133500	ואיש את־אשת רעהו עשה תועבה ואיש את־כלתו טמא בזמה ואיש את־אחתו בת־אביו ענה־בך׃
26O	22	12		133510	שחד לקחו־בך למען שפך־דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה׃
26O	22	13		133520	והנה הכיתי כפי אל־בצעך אשר עשית ועל־דמך אשר היו בתוךך׃
26O	22	14		133530	היעמד לבך אם־תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני יהוה דברתי ועשיתי׃
26O	22	15		133540	והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך׃
26O	22	16		133550	ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי־אני יהוה׃ ף
26O	22	17		133560	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	22	18		133570	בן־אדם היו־לי בית־ישראל [כ= לסוג] [ק= לסיג] כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו׃ ס
26O	22	19		133580	לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל־תוך ירושלם׃
26O	22	20		133590	קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל־תוך כור לפחת־עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם׃
26O	22	21		133600	וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה׃
26O	22	22		133610	כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי־אני יהוה שפכתי חמתי עליכם׃ ף
26O	22	23		133620	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	22	24		133630	בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם׃
26O	22	25		133640	קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה׃
26O	22	26		133650	כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין־קדש לחל לא הבדילו ובין־הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם׃
26O	22	27		133660	שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך־דם לאבד נפשות למען בצע בצע׃
26O	22	28		133670	ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר אדני יהוה ויהוה לא דבר׃
26O	22	29		133680	עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת־הגר עשקו בלא משפט׃
26O	22	30		133690	ואבקש מהם איש גדר־גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי׃
26O	22	31		133700	ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה׃ ף
26O	23	1		133710	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	23	2		133720	בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו׃
26O	23	3		133730	ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃
26O	23	4		133740	ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃
26O	23	5		133750	ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃
26O	23	6		133760	לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃
26O	23	7		133770	ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃
26O	23	8		133780	ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃
26O	23	9		133790	לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃
26O	23	10		133800	המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃ ס
26O	23	11		133810	ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃
26O	23	12		133820	אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃
26O	23	13		133830	וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃
26O	23	14		133840	ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי [כ= כשדיים] [ק= כשדים] חקקים בששר׃
26O	23	15		133850	חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃
26O	23	16		133860	[כ= ותעגב] [ק= ותעגבה] עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃
26O	23	17		133870	ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃
26O	23	18		133880	ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃
26O	23	19		133890	ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃
26O	23	20		133900	ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃
26O	23	21		133910	ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃ ס
26O	23	22		133920	לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃
26O	23	23		133930	בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃
26O	23	24		133940	ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃
26O	23	25		133950	ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃
26O	23	26		133960	והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃
26O	23	27		133970	והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ ס
26O	23	28		133980	כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃
26O	23	29		133990	ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃
26O	23	30		134000	עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃
26O	23	31		134010	בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ ס
26O	23	32		134020	כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃
26O	23	33		134030	שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃
26O	23	34		134040	ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס
26O	23	35		134050	לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ס
26O	23	36		134060	ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃
26O	23	37		134070	כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃
26O	23	38		134080	עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃
26O	23	39		134090	ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי׃
26O	23	40		134100	ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃
26O	23	41		134110	וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃
26O	23	42		134120	וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים [כ= סובאים] [ק= סבאים] ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃
26O	23	43		134130	ואמר לבלה נאופים [כ= עת] [ק= עתה] [כ= יזנה] [ק= יזנו] תזנותה והיא׃
26O	23	44		134140	ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃
26O	23	45		134150	ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ ס
26O	23	46		134160	כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃
26O	23	47		134170	ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃
26O	23	48		134180	והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃
26O	23	49		134190	ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ף
26O	24	1		134200	ויהי דבר־יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃
26O	24	2		134210	בן־אדם [כ= כתוב] [ק= כתב]־לך את־שם היום את־עצם היום הזה סמך מלך־בבל אל־ירושלם בעצם היום הזה׃
26O	24	3		134220	ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים׃
26O	24	4		134230	אסף נתחיה אליה כל־נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃
26O	24	5		134240	מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה׃ ס
26O	24	6		134250	לכן כה־אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל׃
26O	24	7		134260	כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר׃
26O	24	8		134270	להעלות חמה לנקם נקם נתתי את־דמה על־צחיח סלע לבלתי הכסות׃ ף
26O	24	9		134280	לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם־אני אגדיל המדורה׃
26O	24	10		134290	הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃
26O	24	11		134300	והעמידה על־גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃
26O	24	12		134310	תאנים הלאת ולא־תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃
26O	24	13		134320	בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי־עוד עד־הניחי את־חמתי בך׃
26O	24	14		134330	אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא־אפרע ולא־אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃ ף
26O	24	15		134340	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	24	16		134350	בן־אדם הנני לקח ממך את־מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃
26O	24	17		134360	האנק דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל׃
26O	24	18		134370	ואדבר אל־העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃
26O	24	19		134380	ויאמרו אלי העם הלא־תגיד לנו מה־אלה לנו כי אתה עשה׃
26O	24	20		134390	ואמר אליהם דבר־יהוה היה אלי לאמר׃
26O	24	21		134400	אמר לבית ישראל כה־אמר אדני יהוה הנני מחלל את־מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃
26O	24	22		134410	ועשיתם כאשר עשיתי על־שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃
26O	24	23		134420	ופארכם על־ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל־אחיו׃
26O	24	24		134430	והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר־עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ס
26O	24	25		134440	ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם׃
26O	24	26		134450	ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃
26O	24	27		134460	ביום ההוא יפתח פיך את־הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי־אני יהוה׃ ס
26O	25	1		134470	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	25	2		134480	בן־אדם שים פניך אל־בני עמון והנבא עליהם׃
26O	25	3		134490	ואמרת לבני עמון שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל־מקדשי כי־נחל ואל־אדמת ישראל כי נשמה ואל־בית יהודה כי הלכו בגולה׃
26O	25	4		134500	לכן הנני נתנך לבני־קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך׃
26O	25	5		134510	ונתתי את־רבה לנוה גמלים ואת־בני עמון למרבץ־צאן וידעתם כי־אני יהוה׃ ס
26O	25	6		134520	כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל־שאטך בנפש אל־אדמת ישראל׃
26O	25	7		134530	לכן הנני נטיתי את־ידי עליך ונתתיך־[כ= לבג] [ק= לבז] לגוים והכרתיך מן־העמים והאבדתיך מן־הארצות אשמידך וידעת כי־אני יהוה׃ ס
26O	25	8		134540	כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל־הגוים בית יהודה׃
26O	25	9		134550	לכן הנני פתח את־כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון [כ= וקריתמה] [ק= וקריתימה]׃
26O	25	10		134560	לבני־קדם על־בני עמון ונתתיה למורשה למען לא־תזכר בני־עמון בגוים׃
26O	25	11		134570	ובמואב אעשה שפטים וידעו כי־אני יהוה׃ ס
26O	25	12		134580	כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם׃
26O	25	13		134590	לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על־אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו׃
26O	25	14		134600	ונתתי את־נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את־נקמתי נאם אדני יהוה׃ ף
26O	25	15		134610	כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם׃
26O	25	16		134620	לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על־פלשתים והכרתי את־כרתים והאבדתי את־שארית חוף הים׃
26O	25	17		134630	ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי־אני יהוה בתתי את־נקמתי בם׃ ס
26O	26	1		134640	ויהי בעשתי־עשרה שנה באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	26	2		134650	בן־אדם יען אשר־אמרה צר על־ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה׃
26O	26	3		134660	לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו׃
26O	26	4		134670	ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע׃
26O	26	5		134680	משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים׃
26O	26	6		134690	ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי־אני יהוה׃ ף
26O	26	7		134700	כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל־צר נבוכדראצר מלך־בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם־רב׃
26O	26	8		134710	בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה׃
26O	26	9		134720	ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו׃
26O	26	10		134730	משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה׃
26O	26	11		134740	בפרסות סוסיו ירמס את־כל־חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד׃
26O	26	12		134750	ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו׃
26O	26	13		134760	והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד׃
26O	26	14		134770	ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה׃ ס
26O	26	15		134780	כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוךך ירעשו האיים׃
26O	26	16		134790	וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את־מעיליהם ואת־בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על־הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃
26O	26	17		134800	ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר־נתנו חתיתם לכל־יושביה׃
26O	26	18		134810	עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר־בים מצאתך׃ ס
26O	26	19		134820	כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא־נושבו בהעלות עליך את־תהום וכסוך המים הרבים׃
26O	26	20		134830	והורדתיך את־יורדי בור אל־עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את־יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים׃
26O	26	21		134840	בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא־תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה׃ ס
26O	27	1		134850	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	27	2		134860	ואתה בן־אדם שא על־צר קינה׃
26O	27	3		134870	ואמרת לצור [כ= הישבתי] [ק= הישבת] על־מבואת ים רכלת העמים אל־איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי׃
26O	27	4		134880	בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך׃
26O	27	5		134890	ברושים משניר בנו לך את כל־לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך׃
26O	27	6		134900	אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו־שן בת־אשרים מאיי [כ= כתים] [ק= כתיים]׃
26O	27	7		134910	שש־ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך׃
26O	27	8		134920	ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך׃
26O	27	9		134930	זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל־אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך׃
26O	27	10		134940	פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו־בך המה נתנו הדרך׃
26O	27	11		134950	בני ארוד וחילך על־חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על־חומותיך סביב המה כללו יפיך׃
26O	27	12		134960	תרשיש סחרתך מרב כל־הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך׃
26O	27	13		134970	יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך׃
26O	27	14		134980	מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך׃
26O	27	15		134990	בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן [כ= והובנים] [ק= והבנים] השיבו אשכרך׃
26O	27	16		135000	ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך׃
26O	27	17		135010	יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך׃
26O	27	18		135020	דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל־הון ביין חלבון וצמר צחר׃
26O	27	19		135030	ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה׃
26O	27	20		135040	דדן רכלתך בבגדי־חפש לרכבה׃
26O	27	21		135050	ערב וכל־נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך׃
26O	27	22		135060	רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל־בשם ובכל־אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך׃
26O	27	23		135070	חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך׃
26O	27	24		135080	המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך׃
26O	27	25		135090	אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב* ימים׃
26O	27	26		135100	במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים׃
26O	27	27		135110	הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקכם וערבי מערבך וכל־אנשי מלחמתך אשר־בך ובכל־קהלך אשר בתוךך יפלו בלב ימים ביום מפלתך׃
26O	27	28		135120	לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות׃
26O	27	29		135130	וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו׃
26O	27	30		135140	והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על־ראשיהם באפר יתפלשו׃
26O	27	31		135150	והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר־נפש מספד מר׃
26O	27	32		135160	ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים׃
26O	27	33		135170	בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי־ארץ׃
26O	27	34		135180	עת נשברת מימים במעמקי־מים מערבך וכל־קהלך בתוךך נפלו׃
26O	27	35		135190	כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים׃
26O	27	36		135200	סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ ס
26O	28	1		135210	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	28	2		135220	בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים׃
26O	28	3		135230	הנה חכם אתה [כ= מדנאל] [ק= מדניאל] כל־סתום לא עממוך׃
26O	28	4		135240	בחכמתך ובתבונתכ* עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃
26O	28	5		135250	ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ ס
26O	28	6		135260	לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים׃
26O	28	7		135270	לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך׃
26O	28	8		135280	לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃
26O	28	9		135290	האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך׃
26O	28	10		135300	מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס
26O	28	11		135310	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	28	12		135320	בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃
26O	28	13		135330	בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃
26O	28	14		135340	את־כרוב ממשח הסוךך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת׃
26O	28	15		135350	תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך׃
26O	28	16		135360	ברב רכלתך מלו תוךך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסךך מתוך אבני־אש׃
26O	28	17		135370	גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃
26O	28	18		135380	מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוךך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך׃
26O	28	19		135390	כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ ף
26O	28	20		135400	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	28	21		135410	בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה׃
26O	28	22		135420	ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוךך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃
26O	28	23		135430	ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה׃
26O	28	24		135440	ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃ ס
26O	28	25		135450	כה־אמר אדני יהוה בקבצי את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃
26O	28	26		135460	וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃ ס
26O	29	1		135470	בשנה העשירית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	29	2		135480	בן־אדם שים פניך על־פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל־מצרים כלה׃
26O	29	3		135490	דבר ואמרת כה־אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך־מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני׃
26O	29	4		135500	ונתתי [כ= חחיים] [ק= חחים] בלחייך והדבקתי דגת־יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל־דגת יאריך בקשקשתיך תדבק׃
26O	29	5		135510	ונטשתיך המדברה אותך ואת כל־דגת יאריך על־פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה׃
26O	29	6		135520	וידעו כל־ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל׃
26O	29	7		135530	בתפשם בך [כ= בכפך] [ק= בכף] תרוץ ובקעת להם כל־כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל־מתנים׃ ס
26O	29	8		135540	לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה׃
26O	29	9		135550	והיתה ארץ־מצרים לשממה וחרבה וידעו כי־אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי׃
26O	29	10		135560	לכן הנני אליך ואל־יאריך ונתתי את־ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד־גבול כוש׃
26O	29	11		135570	לא תעבר־בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר־בה ולא תשב ארבעים שנה׃
26O	29	12		135580	ונתתי את־ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את־מצרים בגוים וזריתים בארצות׃ ף
26O	29	13		135590	כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את־מצרים מן־העמים אשר־נפצו שמה׃
26O	29	14		135600	ושבתי את־שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על־ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה׃
26O	29	15		135610	מן־הממלכות תהיה שפלה ולא־תתנשא עוד על־הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים׃
26O	29	16		135620	ולא יהיה־עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה׃ ף
26O	29	17		135630	ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	29	18		135640	בן־אדם נבוכדראצר מלך־בבל העביד את־חילו עבדה גדלה אל־צר כל־ראש מקרח וכל־כתף מרוטה ושכר לא־היה לו ולחילו מצר על־העבדה אשר־עבד עליה׃ ס
26O	29	19		135650	לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך־בבל את־ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו׃
26O	29	20		135660	פעלתו אשר־עבד בה נתתי לו את־ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה׃ ס
26O	29	21		135670	ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון־פה בתוכם וידעו כי־אני יהוה׃ ף
26O	30	1		135680	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	30	2		135690	בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום׃
26O	30	3		135700	כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום עןן עת גוים יהיה׃
26O	30	4		135710	ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה׃
26O	30	5		135720	כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו׃ ף
26O	30	6		135730	כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה׃
26O	30	7		135740	ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה׃
26O	30	8		135750	וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה׃
26O	30	9		135760	ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה׃ ס
26O	30	10		135770	כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל׃
26O	30	11		135780	הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל׃
26O	30	12		135790	ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי׃ ס
26O	30	13		135800	כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים׃
26O	30	14		135810	והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא׃
26O	30	15		135820	ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא׃
26O	30	16		135830	ונתתי אש במצרים חול [כ= תחיל] [ק= תחול] סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יוםם׃
26O	30	17		135840	בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה׃
26O	30	18		135850	ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא עןן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה׃
26O	30	19		135860	ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה׃ ף
26O	30	20		135870	ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	30	21		135880	בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב׃ ס
26O	30	22		135890	לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו׃
26O	30	23		135900	והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות׃
26O	30	24		135910	וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו׃
26O	30	25		135920	והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים׃
26O	30	26		135930	והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה׃ ס
26O	31	1		135940	ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	31	2		135950	בן־אדם אמר אל־פרעה מלך־מצרים ואל־המונו אל־מי דמית בגדלך׃
26O	31	3		135960	הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו׃
26O	31	4		135970	מים גדלוהו תהום רממתהו את־נהרתיה הלך סביבות מטעה ואת־תעלתיה שלחה אל כל־עצי השדה׃
26O	31	5		135980	על־כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה [כ= פארתו] [ק= פארתיו] ממים רבים בשלחו׃
26O	31	6		135990	בסעפתיו קננו כל־עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים׃
26O	31	7		136000	וייף בגדלו בארך דליותיו כי־היה שרשו אל־מים רבים׃
26O	31	8		136010	ארזים לא־עממהו בגן־אלהים ברושים לא דמו אל־סעפתיו וערמנים לא־היו כפארתיו כל־עץ בגן־אלהים לא־דמה אליו ביפיו׃
26O	31	9		136020	יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל־עצי־עדן אשר בגן האלהים׃ ס
26O	31	10		136030	לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל־בין עבותים ורם לבבו בגבהו׃
26O	31	11		136040	ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו׃
26O	31	12		136050	ויכרתהו זרים עריצי גוים ויטשהו אל־ההרים ובכל־גאיות* נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל־עמי הארץ ויטשהו׃
26O	31	13		136060	על־מפלתו ישכנו כל־עוף השמים ואל־פארתיו היו כל חית השדה׃
26O	31	14		136070	למען אשר לא־יגבהו בקומתם כל־עצי־מים ולא־יתנו את־צמרתם אל־בין עבתים ולא־יעמדו אליהם בגבהם כל־שתי מים כי־כלם נתנו למות אל־ארץ תחתית בתוך בני אדם אל־יורדי בור׃ ס
26O	31	15		136080	כה־אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את־תהום ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים ואקדר עליו לבנון וכל־עצי השדה עליו עלפה׃
26O	31	16		136090	מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאולה את־יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל־עצי־עדן מבחר וטוב־לבנון כל־שתי מים׃
26O	31	17		136100	גם־הם אתו ירדו שאולה אל־חללי־חרב וזרעו ישבו בצלו בתוך גוים׃
26O	31	18		136110	אל־מי דמית ככה בכבוד ובגדל בעצי־עדן והורדת את־עצי־עדן אל־ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את־חללי־חרב הוא פרעה וכל־המונה* נאם אדני יהוה׃ ס
26O	32	1		136120	ויהי בשתי עשרה שנה בשני־עשר חדש באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	32	2		136130	בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם׃
26O	32	3		136140	כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את־רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי׃
26O	32	4		136150	ונטשתיך בארץ על־פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל־עוף השמים והשבעתי ממך חית כל־הארץ׃
26O	32	5		136160	ונתתי את־בשרך על־ההרים ומלאתי הגאיות רמותך׃
26O	32	6		136170	והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל־ההרים ואפקים ימלאון ממך׃
26O	32	7		136180	וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם שמש בעןן אכסנו וירח לא־יאיר אורו׃
26O	32	8		136190	כל־מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על־ארצך נאם אדני יהוה׃
26O	32	9		136200	והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על־ארצות אשר לא־ידעתם׃
26O	32	10		136210	והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על־פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך׃ ס
26O	32	11		136220	כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך־בבל תבואך׃
26O	32	12		136230	בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את־גאון מצרים ונשמד כל־המונה׃
26O	32	13		136240	והאבדתי את־כל־בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל־אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם׃
26O	32	14		136250	אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה׃
26O	32	15		136260	בתתי את־ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את־כל־יושבי בה וידעו כי־אני יהוה׃
26O	32	16		136270	קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על־מצרים ועל־כל־המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה׃ ף
26O	32	17		136280	ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	32	18		136290	בן־אדם נהה על־המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל־ארץ תחתיות את־יורדי בור׃
26O	32	19		136300	ממי נעמת רדה והשכבה את־ערלים׃
26O	32	20		136310	בתוך חללי־חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל־המוניה׃
26O	32	21		136320	ידברו־לו אלי גבורים מתוך שאול את־עזריו ירדו שכבו הערלים חללי־חרב׃
26O	32	22		136330	שם אשור וכל־קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב׃
26O	32	23		136340	אשר נתנו קברתיה בירכתי־בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר־נתנו חתית בארץ חיים׃
26O	32	24		136350	שם עילם וכל־המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב אשר־ירדו ערלים אל־ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור׃
26O	32	25		136360	בתוך חללים נתנו משכב לה בכל־המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי־חרב כי־נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור בתוך חללים נתן׃
26O	32	26		136370	שם משך תבל וכל־המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי־נתנו חתיתם בארץ חיים׃
26O	32	27		136380	ולא ישכבו את־גבורים נפלים מערלים אשר ירדו־שאול בכלי־מלחמתם ויתנו את־חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על־עצמותם כי־חתית גבורים בארץ חיים׃
26O	32	28		136390	ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את־חללי־חרב׃
26O	32	29		136400	שמה אדום מלכיה וכל־נשיאיה אשר־נתנו בגבורתם את־חללי־חרב המה את־ערלים ישכבו ואת־ירדי בור׃
26O	32	30		136410	שמה נסיכי צפון כלם וכל־צדני אשר־ירדו את־חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את־חללי־חרב וישאו כלמתם את־יורדי בור׃
26O	32	31		136420	אותם יראה פרעה ונחם על־כל־[כ= המונה] [ק= המונו] חללי־חרב פרעה וכל־חילו נאם אדני יהוה׃
26O	32	32		136430	כי־נתתי את־[כ= חתיתו] [ק= חתיתי] בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את־חללי־חרב פרעה וכל־המונה* נאם אדני יהוה׃ ף
26O	33	1		136440	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	33	2		136450	בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה׃
26O	33	3		136460	וראה את־החרב באה על־הארץ ותקע בשופר והזהיר את־העם׃
26O	33	4		136470	ושמע השמע את־קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה׃
26O	33	5		136480	את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט׃
26O	33	6		136490	והצפה כי־יראה את־החרב באה ולא־תקע בשופר והעם לא־נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד־הצפה אדרש׃ ס
26O	33	7		136500	ואתה בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני׃
26O	33	8		136510	באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃
26O	33	9		136520	ואתה כי־הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא־שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת׃ ס
26O	33	10		136530	ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה׃
26O	33	11		136540	אמר אליהם חי־אני נאם אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל׃ ף
26O	33	12		136550	ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו׃
26O	33	13		136560	באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־[כ= צדקתו] [ק= צדקתיו] לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות׃
26O	33	14		136570	ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה׃
26O	33	15		136580	חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות׃
26O	33	16		136590	כל־[כ= חטאתו] [ק= חטאתיו] אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה׃
26O	33	17		136600	ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן׃
26O	33	18		136610	בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם׃
26O	33	19		136620	ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה׃
26O	33	20		136630	ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל׃ ף
26O	33	21		136640	ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא־אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר׃
26O	33	22		136650	ויד־יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את־פי עד־בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד׃ ף
26O	33	23		136660	ויהי דבר־יהוה* אלי לאמר׃
26O	33	24		136670	בן־אדם ישבי החרבות האלה על־אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה׃ ס
26O	33	25		136680	לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה על־הדם תאכלו ועינכם תשאו אל־גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו׃
26O	33	26		136690	עמדתם על־חרבכם עשיתן תועבה ואיש את־אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו׃ ס
26O	33	27		136700	כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו׃
26O	33	28		136710	ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר׃
26O	33	29		136720	וידעו כי־אני יהוה בתתי את־הארץ שממה ומשמה על כל־תועבתם אשר עשו׃ ס
26O	33	30		136730	ואתה בן־אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר־חד את־אחד איש את־אחיו לאמר באו־נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה׃
26O	33	31		136740	ויבואו אליך כמבוא־עם וישבו לפניך עמי ושמעו את־דבריך ואותם לא יעשו כי־עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך׃
26O	33	32		136750	והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את־דבריך ועשים אינם אותם׃
26O	33	33		136760	ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם׃ ס
26O	34	1		136770	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	34	2		136780	בן־אדם הנבא על־רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה הוי רעי־ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים׃
26O	34	3		136790	את־החלב תאכלו ואת־הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו׃
26O	34	4		136800	את־הנחלות לא חזקתם ואת־החולה לא־רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת־הנדחת לא השבתם ואת־האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך׃
26O	34	5		136810	ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל־חית השדה ותפוצינה׃
26O	34	6		136820	ישגו צאני בכל־ההרים ועל כל־גבעה רמה ועל כל־פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש׃
26O	34	7		136830	לכן רעים שמעו את־דבר יהוה׃
26O	34	8		136840	חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען היות־צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל־חית השדה מאין רעה ולא־דרשו רעי את־צאני וירעו הרעים אותם ואת־צאני לא רעו׃ ס
26O	34	9		136850	לכן הרעים שמעו דבר־יהוה׃
26O	34	10		136860	כה־אמר אדני יהוה הנני אל־הרעים ודרשתי את־צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא־ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא־תהיין להם לאכלה׃ ס
26O	34	11		136870	כי כה אמר אדני יהוה הנני־אני ודרשתי את־צאני ובקרתים׃
26O	34	12		136880	כבקרת רעה עדרו ביום־היותו בתוך־צאנו נפרשות כן אבקר את־צאני והצלתי אתהם מכל־המקומת אשר נפצו שם ביום עןן וערפל׃
26O	34	13		136890	והוצאתים מן־העמים וקבצתים מן־הארצות והביאתים אל־אדמתם ורעיתים אל־הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ׃
26O	34	14		136900	במרעה־טוב ארעה אתם ובהרי מרום־ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל־הרי ישראל׃
26O	34	15		136910	אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני יהוה׃
26O	34	16		136920	את־האבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־החולה אחזק ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד ארענה במשפט׃
26O	34	17		136930	ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין־שה לשה לאילים ולעתודים׃
26O	34	18		136940	המעט םכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע־מים תשתו ואת הנותרים ברגליכם תרפשון׃
26O	34	19		136950	וצאני מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה׃ ס
26O	34	20		136960	לכן כה אמר אדני יהוה אליהם הנני־אני ושפטתי בין־שה בריה ובין שה רזה׃
26O	34	21		136970	יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל־הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל־החוצה׃
26O	34	22		136980	והושעתי לצאני ולא־תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה׃
26O	34	23		136990	והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא־יהיה להן לרעה׃
26O	34	24		137000	ואני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דברתי׃
26O	34	25		137010	וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה־רעה מן־הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים׃
26O	34	26		137020	ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו׃
26O	34	27		137030	ונתן עץ השדה את־פריו והארץ תתן יבולה והיו על־אדמתם לבטח וידעו כי־אני יהוה בשברי את־מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם׃
26O	34	28		137040	ולא־יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד׃
26O	34	29		137050	והקמתי להם מטע לשם ולא־יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא־ישאו עוד כלמת הגוים׃
26O	34	30		137060	וידעו כי אני יהוה אלהיהם אתם והמה עמי בית ישראל נאם אדני יהוה׃
26O	34	31		137070	ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם נאם אדני יהוה׃ ף
26O	35	1		137080	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	35	2		137090	בן־אדם שים פניך על־הר שעיר והנבא עליו׃
26O	35	3		137100	ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃
26O	35	4		137110	עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי־אני יהוה׃
26O	35	5		137120	יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ׃
26O	35	6		137130	לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשך ודם ירדפך אם־לא דם שנאת ודם ירדפך׃
26O	35	7		137140	ונתתי את־הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃
26O	35	8		137150	ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם׃
26O	35	9		137160	שממות עולם אתנך ועריך לא [כ= תישבנה] [ק= תשבנה] וידעתם כי־אני יהוה׃
26O	35	10		137170	יען אמרך את־שני הגוים ואת־שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃
26O	35	11		137180	לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃
26O	35	12		137190	וידעת כי־אני יהוה שמעתי את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל לאמר [כ= שממה] [ק= שממו] לנו נתנו לאכלה׃
26O	35	13		137200	ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃ ס
26O	35	14		137210	כה אמר אדני יהוה כשמח כל־הארץ שממה אעשה־לך׃
26O	35	15		137220	כשמחתך לנחלת בית־ישראל על אשר־שממה כן אעשה־לך שממה תהיה הר־שעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה׃ ף
26O	36	1		137230	ואתה בן־אדם הנבא אל־הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־יהוה׃
26O	36	2		137240	כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו׃
26O	36	3		137250	לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על־שפת לשון ודבת־עם׃
26O	36	4		137260	לכן הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב׃ ס
26O	36	5		137270	לכן כה־אמר אדני יהוה אם־לא באש קנאתי דברתי על־שארית הגוים ועל־אדום כלא אשר נתנו־את־ארצי להם למורשה בשמחת כל־לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז׃
26O	36	6		137280	לכן הנבא על־אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה־אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם׃
26O	36	7		137290	לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את־ידי אם־לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו׃
26O	36	8		137300	ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא׃
26O	36	9		137310	כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם׃
26O	36	10		137320	והרביתי עליכם אדם כל־בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה׃
26O	36	11		137330	והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי־אני יהוה׃
26O	36	12		137340	והולכתי עליכם אדם את־עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא־תוסף עוד לשכלם׃ ס
26O	36	13		137350	כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם [כ= אתי] [ק= את] ומשכלת [כ= גויך] [ק= גוייך] היית׃
26O	36	14		137360	לכן אדם לא־תאכלי עוד [כ= וגויך] [ק= וגוייך] לא [כ= תכשלי] [ק= תשכלי]־עוד נאם אדני יהוה׃
26O	36	15		137370	ולא־אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי־עוד [כ= וגויך] [ק= וגוייך] לא־תכשלי עוד נאם אדני יהוה׃ ס
26O	36	16		137380	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	36	17		137390	בן־אדם בית ישראל ישבים על־אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני׃
26O	36	18		137400	ואשפך חמתי עליהם על־הדם אשר־שפכו על־הארץ ובגלוליהם טמאוה׃
26O	36	19		137410	ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים׃
26O	36	20		137420	ויבוא אל־הגוים אשר־באו שם ויחללו את־שם קדשי באמר להם עם־יהוה אלה ומארצו יצאו׃
26O	36	21		137430	ואחמל על־שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר־באו שמה׃ ס
26O	36	22		137440	לכן אמר לבית־ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם־לשם־קדשי אשר חללתם בגוים אשר־באתם שם׃
26O	36	23		137450	וקדשתי את־שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי־אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם׃
26O	36	24		137460	ולקחתי אתכם מן־הגוים וקבצתי אתכם מכל־הארצות והבאתי אתכם אל־אדמתכם׃
26O	36	25		137470	וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם׃
26O	36	26		137480	ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את־לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׃
26O	36	27		137490	ואת־רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר־בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם׃
26O	36	28		137500	וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃
26O	36	29		137510	והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל־הדגן והרביתי אתו ולא־אתן עליכם רעב׃
26O	36	30		137520	והרביתי את־פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים׃
26O	36	31		137530	וזכרתם את־דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא־טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם׃
26O	36	32		137540	לא למענכם אני־עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל׃ ס
26O	36	33		137550	כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את־הערים ונבנו החרבות׃
26O	36	34		137560	והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל־עובר׃
26O	36	35		137570	ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן־עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו׃
26O	36	36		137580	וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי׃ ס
26O	36	37		137590	כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית־ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם׃
26O	36	38		137600	כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי־אני יהוה׃ ס
26O	37	1		137610	היתה עלי יד־יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות׃
26O	37	2		137620	והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על־פני הבקעה והנה יבשות מאד׃
26O	37	3		137630	ויאמר אלי בן־אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃
26O	37	4		137640	ויאמר אלי הנבא על־העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר־יהוה׃
26O	37	5		137650	כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃
26O	37	6		137660	ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי־אני יהוה׃
26O	37	7		137670	ונבאתי כאשר צויתי ויהי־קול כהנבאי והנה־רעש ותקרבו עצמות עצם אל־עצמו׃
26O	37	8		137680	וראיתי והנה־עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃
26O	37	9		137690	ויאמר אלי הנבא אל־הרוח הנבא בן־אדם ואמרת אל־הרוח כה־אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃
26O	37	10		137700	והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על־רגליהם חיל גדול מאד־מאד׃ ס
26O	37	11		137710	ויאמר אלי בן־אדם העצמות האלה כל־בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו׃
26O	37	12		137720	לכן הנבא ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני פתח את־קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל־אדמת ישראל׃ ס
26O	37	13		137730	וידעתם כי־אני יהוה בפתחי את־קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי׃
26O	37	14		137740	ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על־אדמתכם וידעתם כי־אני יהוה דברתי ועשיתי נאם־יהוה׃ ף
26O	37	15		137750	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	37	16		137760	ואתה בן־אדם קח־לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל [כ= חברו] [ק= חבריו] ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל־בית ישראל [כ= חברו] [ק= חבריו]׃
26O	37	17		137770	וקרב אתם אחד אל־אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃
26O	37	18		137780	וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא־תגיד לנו מה־אלה לך׃*
26O	37	19		137790	דבר אלהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־עץ יוסף אשר ביד־אפרים ושבטי ישראל [כ= חברו] [ק= חבריו] ונתתי אותם עליו את־עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי׃
26O	37	20		137800	והיו העצים אשר־תכתב עליהם בידך לעיניהם׃
26O	37	21		137810	ודבר אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו־שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל־אדמתם׃
26O	37	22		137820	ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא [כ= יהיה] [ק= יהיו]־עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד׃
26O	37	23		137830	ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃
26O	37	24		137840	ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם׃
26O	37	25		137850	וישבו על־הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו־בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד־עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם׃
26O	37	26		137860	וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את־מקדשי בתוכם לעולם׃
26O	37	27		137870	והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם׃
26O	37	28		137880	וידעו הגוים כי אני יהוה מקדש את־ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם׃ ס
26O	38	1		137890	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
26O	38	2		137900	בן־אדם שים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו׃
26O	38	3		137910	ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל׃
26O	38	4		137920	ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת־כל־חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם׃
26O	38	5		137930	פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע׃
26O	38	6		137940	גמר וכל־אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת־כל־אגפיו עמים רבים אתך׃
26O	38	7		137950	הכן והכן לך אתה וכל־קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר׃
26O	38	8		137960	מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל־ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם׃
26O	38	9		137970	ועלית כשאה תבוא כעןן לכסות הארץ תהיה אתה וכל־אגפיך ועמים רבים אותך׃ ס
26O	38	10		137980	כה אמר אדני יהוה והיה ביום ההוא יעלו דברים על־לבבך וחשבת מחשבת רעה׃
26O	38	11		137990	ואמרת אעלה על־ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם׃
26O	38	12		138000	לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על־חרבות נושבת ואל־עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על־טבור הארץ׃
26O	38	13		138010	שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל־כפריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול׃ ס
26O	38	14		138020	לכן הנבא בן־אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע׃
26O	38	15		138030	ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב׃
26O	38	16		138040	ועלית על־עמי ישראל כעןן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על־ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג׃ ס
26O	38	17		138050	כה־אמר אדני יהוה האתה־הוא אשר־דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם׃ ס
26O	38	18		138060	והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על־אדמת ישראל נאם אדני יהוה תעלה חמתי באפי׃
26O	38	19		138070	ובקנאתי באש־עברתי דברתי אם־לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל׃
26O	38	20		138080	ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל־הרמש הרמש על־האדמה וכל האדם אשר על־פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל־חומה לארץ תפול׃
26O	38	21		138090	וקראתי עליו לכל־הרי חרב נאם אדני יהוה חרב איש באחיו תהיה׃
26O	38	22		138100	ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל־אגפיו ועל־עמים רבים אשר אתו׃
26O	38	23		138110	והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי־אני יהוה׃ ס
26O	39	1		138120	ואתה בן־אדם הנבא על־גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל׃
26O	39	2		138130	ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על־הרי ישראל׃
26O	39	3		138140	והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל׃
26O	39	4		138150	על־הרי ישראל תפול אתה וכל־אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל־כנף וחית השדה נתתיך לאכלה׃
26O	39	5		138160	על־פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃
26O	39	6		138170	ושלחתי־אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי־אני יהוה׃
26O	39	7		138180	ואת־שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא־אחל את־שם־קדשי עוד וידעו הגוים כי־אני יהוה קדוש בישראל׃
26O	39	8		138190	הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשר דברתי׃
26O	39	9		138200	ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים׃
26O	39	10		138210	ולא־ישאו עצים מן־השדה ולא יחטבו מן־היערים כי בנשק יבערו־אש ושללו את־שלליהם ובזזו את־בזזיהם נאם אדני יהוה׃ ס
26O	39	11		138220	והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום־שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את־העברים וקברו שם את־גוג ואת־כל־המונה* וקראו גיא המון גוג׃
26O	39	12		138230	וקברום בית ישראל למען טהר את־הארץ שבעה חדשים׃
26O	39	13		138240	וקברו כל־עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם אדני יהוה׃
26O	39	14		138250	ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ מקברים את־העברים את־הנותרים על־פני הארץ לטהרה מקצה שבעה־חדשים יחקרו׃
26O	39	15		138260	ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עד קברו אתו המקברים אל־גיא המון גוג׃
26O	39	16		138270	וגם שם־עיר המונה וטהרו הארץ׃ ס
26O	39	17		138280	ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה אמר לצפור כל־כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על־זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם׃
26O	39	18		138290	בשר גבורים תאכלו ודם־נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם׃
26O	39	19		138300	ואכלתם־חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר־זבחתי לכם׃
26O	39	20		138310	ושבעתם על־שלחני סוס ורכב גבור וכל־איש מלחמה נאם אדני יהוה׃
26O	39	21		138320	ונתתי את־כבודי בגוים וראו כל־הגוים את־משפטי אשר עשיתי ואת־ידי אשר־שמתי בהם׃
26O	39	22		138330	וידעו בית ישראל כי אני יהוה אלהיהם מן־היום ההוא והלאה׃
26O	39	23		138340	וידעו הגוים כי בעונם גלו בית־ישראל על אשר מעלו־בי ואסתר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם׃
26O	39	24		138350	כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם׃ ס
26O	39	25		138360	לכן כה אמר אדני יהוה עתה אשיב את־[כ= שבית] [ק= שבות] יעקב ורחמתי כל־בית ישראל וקנאתי לשם קדשי׃
26O	39	26		138370	ונשו את־כלמתם ואת־כל־מעלם אשר מעלו־בי בשבתם על־אדמתם לבטח ואין מחריד׃
26O	39	27		138380	בשובבי אותם מן־העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים׃
26O	39	28		138390	וידעו כי אני יהוה אלהיהם בהגלותי אתם אל־הגוים וכנסתים על־אדמתם ולא־אותיר עוד מהם שם׃
26O	39	29		138400	ולא־אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את־רוחי על־בית ישראל נאם אדני יהוה׃ ף
26O	40	1		138410	בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום הזה היתה עלי יד־יהוה ויבא אתי שמה׃
26O	40	2		138420	במראות אלהים הביאני אל־ארץ ישראל ויניחני אל־הר גבה מאד ועליו כמבנה־עיר מנגב׃
26O	40	3		138430	ויביא אותי שמה והנה־איש מראהו כמראה נחשת ופתיל־פשתים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער׃
26O	40	4		138440	וידבר אלי האיש בן־אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר־אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה הגד את־כל־אשר־אתה ראה לבית ישראל׃
26O	40	5		138450	והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב וביד האיש קנה המדה שש־אמות באמה וטפח וימד את־רחב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד׃
26O	40	6		138460	ויבוא אל־שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל [כ= במעלותו] [ק= במעלותיו] וימד את־סף השער קנה אחד רחב ואת סף אחד קנה אחד רחב׃
26O	40	7		138470	והתא קנה אחד ארך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד׃
26O	40	8		138480	וימד את־אלם השער מהבית קנה אחד׃
26O	40	9		138490	וימד את־אלם השער שמנה אמות [כ= ואילו] [ק= ואיליו] שתים אמות ואלם השער מהבית׃
26O	40	10		138500	ותאי השער דרך הקדים שלשה מפה ושלשה מפה מדה אחת לשלשתם ומדה אחת לאילם מפה ומפו׃
26O	40	11		138510	וימד את־רחב פתח־השער עשר אמות ארך השער שלוש עשרה אמות׃
26O	40	12		138520	וגבול לפני התאות אמה אחת ואמה־אחת גבול מפה והתא שש־אמות מפו ושש אמות מפו׃
26O	40	13		138530	וימד את־השער מגג התא לגגו רחב עשרים וחמש אמות פתח נגד פתח׃
26O	40	14		138540	ויעש את־אילים ששים אמה ואל־איל החצר השער סביב סביב׃
26O	40	15		138550	ועל פני השער [כ= היאתון] [ק= האיתון] על־לפני אלם השער הפנימי חמשים אמה׃
26O	40	16		138560	וחלנות אטמות אל־התאים ואל אליהמה לפנימה לשער סביב סביב וכן לאלמות וחלונות סביב סביב לפנימה ואל־איל תמרים׃
26O	40	17		138570	ויביאני אל־החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב שלשים לשכות אל־הרצפה׃
26O	40	18		138580	והרצפה אל־כתף השערים לעמת ארך השערים הרצפה התחתונה׃
26O	40	19		138590	וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה הקדים והצפון׃
26O	40	20		138600	והשער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו׃
26O	40	21		138610	[כ= ותאו] [ק= ותאיו] שלושה מפו ושלשה מפו [כ= ואילו] [ק= ואיליו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] היה כמדת השער הראשון חמשים אמה ארכו ורחב חמש ועשרים באמה׃
26O	40	22		138620	[כ= וחלונו] [ק= וחלוניו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] [כ= ותמרו] [ק= ותמריו] כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו־בו [כ= ואילמו] [ק= ואילמיו] לפניהם׃
26O	40	23		138630	ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וימד משער אל־שער מאה אמה׃
26O	40	24		138640	ויולכני דרך הדרום והנה־שער דרך הדרום ומדד [כ= אילו] [ק= איליו] [כ= ואילמו] [ק= ואילמיו] כמדות האלה׃
26O	40	25		138650	וחלונים לו [כ= ולאילמו] [ק= ולאילמיו] סביב סביב כהחלנות האלה חמשים אמה ארך ורחב חמש ועשרים אמה׃
26O	40	26		138660	ומעלות שבעה [כ= עלותו] [ק= עלותיו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] לפניהם ותמרים לו אחד מפו ואחד מפו אל־[כ= אילו] [ק= איליו]׃
26O	40	27		138670	ושער לחצר הפנימי דרך הדרום וימד משער אל־השער דרך הדרום מאה אמות׃
26O	40	28		138680	ויביאני אל־חצר הפנימי בשער הדרום וימד את־השער הדרום כמדות האלה׃
26O	40	29		138690	[כ= ותאו] [ק= ותאיו] [כ= ואילו] [ק= ואיליו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] כמדות האלה וחלונות לו [כ= ולאלמו] [ק= ולאלמיו] סביב סביב חמשים אמה ארך ורחב עשרים וחמש אמות׃
26O	40	30		138700	ואלמות סביב סביב ארך חמש ועשרים אמה ורחב חמש אמות׃
26O	40	31		138710	ואלמוק אל־חצר החצונה ותמרים אל־[כ= אילו] [ק= איליו] ומעלות שמונה [כ= מעלו] [ק= מעליו]׃
26O	40	32		138720	ויביאני אל־החצר הפנימי דרך הקדים וימד את־השער כמדות האלה׃
26O	40	33		138730	[כ= ותאו] [ק= ותאיו] [כ= ואלו] [ק= ואליו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] כמדות האלה וחלונות לו [כ= ולאלמו] [ק= ולאלמיו] סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה׃
26O	40	34		138740	[כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] לחצר החיצונה ותמרים אל־[כ= אלו] [ק= אליו] מפו ומפו ושמנה מעלות [כ= מעלו] [ק= מעליו]׃
26O	40	35		138750	ויביאני אל־שער הצפון ומדד כמדות האלה׃
26O	40	36		138760	[כ= תאו] [ק= תאיו] [כ= אלו] [ק= אליו] [כ= ואלמו] [ק= ואלמיו] וחלונות לו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה׃
26O	40	37		138770	[כ= ואילו] [ק= ואיליו] לחצר החיצונה ותמרים אל־[כ= אילו] [ק= איליו] מפו ומפו ושמנה מעלות [כ= מעלו] [ק= מעליו]׃
26O	40	38		138780	ולשכה ופתחה באילים השערים שם ידיחו את־העלה׃
26O	40	39		138790	ובאלם השער שנים שלחנות מפו ושנים שלחנות מפה לשחוט אליהם העולה והחטאת והאשם׃
26O	40	40		138800	ואל־הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים שלחנות ואל־הכתף האחרת אשר לאלם השער שנים שלחנות׃
26O	40	41		138810	ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמונה שלחנות אליהם ישחטו׃
26O	40	42		138820	וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית ארך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי וגבה אמה אחת אליהם ויניחו את־הכלים אשר ישחטו את־העולה בם והזבח׃
26O	40	43		138830	והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב סביב ואל־השלחנות בשר הקרבן׃
26O	40	44		138840	ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל־כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום אחד אל־כתף שער הקדים פני דרך הצפן׃
26O	40	45		138850	וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכהנים שמרי משמרת הבית׃
26O	40	46		138860	והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכהנים שמרי משמרת המזבח המה בני־צדוק הקרבים מבני־לוי אל־יהוה לשרתו׃
26O	40	47		138870	וימד את־החצר ארך מאה אמה ורחב מאה אמה מרבעת והמזבח לפני הבית׃
26O	40	48		138880	ויבאני אל־אלם הבית וימד אל אלם חמש אמות מפה וחמש אמות מפה ורחב השער שלש אמות מפו ושלש אמות מפו׃
26O	40	49		138890	ארך האלם עשרים אמה ורחב עשתי עשרה אמה ובמעלות אשר יעלו אליו ועמדים אל־האילים אחד מפה ואחד מפה׃
26O	41	1		138900	ויביאני אל־ההיכל וימד את־האילים שש־אמות רחב־מפו ושש־אמות־רחב מפו רחב האהל׃
26O	41	2		138910	ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה׃
26O	41	3		138920	ובא לפנימה וימד איל־הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות׃
26O	41	4		138930	וימד את־ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אמה אל־פני ההיכל ויאמר אלי זה קדש הקדשים׃
26O	41	5		138940	וימד קיר־הבית שש אמות ורחב הצלע ארבע אמות סביב סביב לבית סביב׃
26O	41	6		138950	והצלעות צלע אל־צלע שלוש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר־לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא־יהיו אחוזים בקיר הבית׃
26O	41	7		138960	ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב־הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על־כן רחב־לבית למעלה וכן התחתונה יעלה על־העליונה לתיכונה׃
26O	41	8		138970	וראיתי לבית גבה סביב סביב [כ= מיסדות] [ק= מוסדות] הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה׃
26O	41	9		138980	רחב הקיר אשר־לצלע אל־החוץ חמש אמות ואשר מנח בית צלעות אשר לבית׃
26O	41	10		138990	ובין הלשכות רחב עשרים אמה סביב לבית סביב סביב׃
26O	41	11		139000	ופתח הצלע למנח פתח אחד דרך הצפון ופתח אחד לדרום ורחב מקום המנח חמש אמות סביב סביב׃
26O	41	12		139010	והבנין אשר אל־פני הגזרה פאת דרך־הים רחב שבעים אמה וקיר הבנין חמש־אמות רחב סביב סביב וארכו תשעים אמה׃
26O	41	13		139020	ומדד את־הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה וקירותיה ארך מאה אמה׃
26O	41	14		139030	ורחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה׃
26O	41	15		139040	ומדד ארך־הבנין אל־פני הגזרה אשר על־אחריה [כ= ואתוקיהא] [ק= ואתיקיהא] מפו ומפו מאה אמה וההיכל הפנימי ואלמי החצר׃
26O	41	16		139050	הספים והחלונים האטמות והאתיקים סביב לשלשתם נגד הסף שחיף עץ סביב סביב והארץ עד־החלנות והחלנות מכסות׃
26O	41	17		139060	על־מעל הפתח ועד־הבית הפנימי ולחוץ ואל־כל־הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מדות׃
26O	41	18		139070	ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין־כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב׃
26O	41	19		139080	ופני אדם אל־התמרה מפו ופני־כפיר אל־התמרה מפו עשוי אל־כל־הבית סביב סביב׃
26O	41	20		139090	מהארץ עד־מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל׃
26O	41	21		139100	ההיכל מזוזת רבעה ופני הקדש המראה כמראה׃
26O	41	22		139110	המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים־אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יהוה׃
26O	41	23		139120	ושתים דלתות להיכל ולקדש׃
26O	41	24		139130	ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת׃
26O	41	25		139140	ועשויה אליהן אל־דלתות ההיכל כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות ועב עץ אל־פני האולם מהחוץ׃
26O	41	26		139150	וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל־כתפות האולם וצלעות הבית והעבים׃
26O	42	1		139160	ויוצאני אל־החצר החיצונה הדרך דרך הצפון ויבאני אל־הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר־נגד הבנין אל־הצפון׃
26O	42	2		139170	אל־פני־ארך אמות המאה פתח הצפון והרחב חמשים אמות׃
26O	42	3		139180	נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה אתיק אל־פני־אתיק בשלשים׃
26O	42	4		139190	ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב אל־הפנימית דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון׃
26O	42	5		139200	והלשכות העליונת קצרות כי־יוכלו אתיקים מהנה מהתחתנות ומהתכנות בנין׃
26O	42	6		139210	כי משלשות הנה ואין להן עמודים כעמודי החצרות על־כן נאצל מהתחתונות ומהתיכנות מהארץ׃
26O	42	7		139220	וגדר אשר־לחוץ לעמת הלשכות דרך החצר החצונה אל־פני הלשכות ארכו חמשים אמה׃
26O	42	8		139230	כי־ארך הלשכות אשר לחצר החצונה חמשים אמה והנה על־פני ההיכל מאה אמה׃
26O	42	9		139240	[כ= ומתחתה] [כ= לשכות] [ק= ומתחת] [ק= הלשכות] האלה [כ= המבוא] [ק= המביא] מהקדים בבאו להנה מהחצר החצנה׃
26O	42	10		139250	ברחב גדר החצר דרך הקדים אל־פני הגזרה ואל־פני הבנין לשכות׃
26O	42	11		139260	ודרך לפניהם כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן׃
26O	42	12		139270	וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה דרך הקדים בבואן׃
26O	42	13		139280	ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל־פני הגזרה הנה לשכות הקדש אשר יאכלו־שם הכהנים אשר־קרובים ליהוה קדשי הקדשים שם יניחו קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש׃
26O	42	14		139290	בבאם הכהנים ולא־יצאו מהקדש אל־החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם אשר־ישרתו בהן כי־קדש הנה [כ= ילבשו] [ק= ולבשו] בגדים אחרים וקרבו אל־אשר לעם׃
26O	42	15		139300	וכלה את־מדות הבית הפנימי והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב סביב׃
26O	42	16		139310	מדד רוח הקדים בקנה המדה חמש־[כ= אמות] [ק= מאות] קנים בקנה המדה סביב׃
26O	42	17		139320	מדד רוח הצפון חמש־מאות קנים בקנה המדה סביב׃
26O	42	18		139330	את רוח הדרום מדד חמש־מאות קנים בקנה המדה׃
26O	42	19		139340	סבב אל־רוח הים מדד חמש־מאות קנים בקנה המדה׃
26O	42	20		139350	לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחל׃
26O	43	1		139360	ויולכני אל־השער שער אשר פנה דרך הקדים׃
26O	43	2		139370	והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו׃
26O	43	3		139380	וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר־ראיתי בבאי לשחת את־העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל־נהר־כבר ואפל אל־פני׃
26O	43	4		139390	וכבוד יהוה בא אל־הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים׃
26O	43	5		139400	ותשאני רוח ותביאני אל־החצר הפנימי והנה מלא כבוד־יהוה הבית׃
26O	43	6		139410	ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי׃
26O	43	7		139420	ויאמר אלי בן־אדם את־מקום כסאי ואת־מקום כפות רגלי אשר אשכן־שם בתוך בני־ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית־ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם׃
26O	43	8		139430	בתתם ספם את־ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו את־שם קדשי בתועבותם אשר עשו ואכל אתם באפי׃
26O	43	9		139440	עתה ירחקו את־זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם׃ ס
26O	43	10		139450	אתה בן־אדם הגד את־בית־ישראל את־הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את־תכנית׃
26O	43	11		139460	ואם־נכלמו מכל אשר־עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל־צורתוק ואת כל־חקתיו וכל־[כ= צורתי] [ק= צורתיו] וכל־[כ= תורתו] [ק= תורתיו] הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את־כל־צורתו ואת־כל־חקתיו ועשו אותם׃
26O	43	12		139470	זאת תורת הבית על־ראש ההר כל־גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה־זאת תורת הבית׃
26O	43	13		139480	ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה־רחב וגבולה אל־שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח׃
26O	43	14		139490	ומחיק הארץ עד־העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד־העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה׃
26O	43	15		139500	וההראל ארבע אמות [כ= ומהאראיל] [ק= ומהאריאל] ולמעלה הקרנות ארבע׃
26O	43	16		139510	[כ= והאראיל] [ק= והאריאל] שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו׃
26O	43	17		139520	והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק־לה אמה סביב ומעלתהו פנות קדים׃
26O	43	18		139530	ויאמר אלי בן־אדם כה אמר אדני יהוה אלה חקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם׃
26O	43	19		139540	ונתתה אל־הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי נאם אדני יהוה לשרתני פר בן־בקר לחטאת׃
26O	43	20		139550	ולקחת מדמו ונתתה על־ארבע קרנתיו ואל־ארבע פנות העזרה ואל־הגבול סביב וחטאת אותו וכפרתהו׃
26O	43	21		139560	ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש׃
26O	43	22		139570	וביום השני תקריב שעיר־עזים תמים לחטאת וחטאו את־המזבח כאשר חטאו בפר׃
26O	43	23		139580	בכלותך מחטא תקריב פר בן־בקר תמים ואיל מן־הצאן תמים׃
26O	43	24		139590	והקרבתם לפני יהוה והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה ליהוה׃
26O	43	25		139600	שבעת ימים תעשה שעיר־חטאת ליום ופר בן־בקר ואיל מן־הצאן תמימים יעשו׃
26O	43	26		139610	שבעת ימים יכפרו את־המזבח וטהרו אתו ומלאו [כ= ידו] [ק= ידיו]׃
26O	43	27		139620	ויכלו את־הימים ס והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על־המזבח את־עולותיכם ואת־שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני יהוה׃ ס
26O	44	1		139630	וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור׃
26O	44	2		139640	ויאמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא־יבא בו כי יהוה אלהי־ישראל בא בו והיה סגור׃
26O	44	3		139650	את־הנשיא נשיא הוא ישב־בו [כ= לאכול] [ק= לאכל]־לחם לפני יהוה מדרך אלם השער יבוא ומדרכו יצא׃
26O	44	4		139660	ויביאני דרך־שער הצפון אל־פני הבית וארא והנה מלא כבוד־יהוה את־בית יהוה ואפל אל־פני׃
26O	44	5		139670	ויאמר אלי יהוה בן־אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל־אשר אני מדבר אתך לכל־חקות בית־יהוה ולכל־[כ= תורתו] [ק= תורתיו] ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש׃
26O	44	6		139680	ואמרת אל־מרי אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה רב־לכם מכל־תועבותיכם בית ישראל׃
26O	44	7		139690	בהביאכם בני־נכר ערלי־לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את־ביתי בהקריבכם את־לחמי חלב ודם ויפרו את־בריתי אל כל־תועבותיכם׃
26O	44	8		139700	ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם׃
26O	44	9		139710	כה־אמר אדני יהוה כל־בן־נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל־מקדשי לכל־בן־נכר אשר בתוך בני ישראל׃
26O	44	10		139720	כי אם־הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם׃
26O	44	11		139730	והיו במקדשי משרתים פקדות אל־שערי הבית ומשרתים את־הבית המה ישחטו את־העלה ואת־הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם׃
26O	44	12		139740	יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית־ישראל למכשול עון על־כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני יהוה ונשאו עונם׃
26O	44	13		139750	ולא־יגשו אלי לכהן לי ולגשת על־כל־קדשי אל־קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו׃
26O	44	14		139760	ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו׃ ף
26O	44	15		139770	והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את־משמרת מקדשי בתעות בני־ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני יהוה׃
26O	44	16		139780	המה יבאו אל־מקדשי והמה יקרבו אל־שלחני לשרתני ושמרו את־משמרתי׃
26O	44	17		139790	והיה בבואם אל־שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא־יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה׃
26O	44	18		139800	פארי פשתים יהיו על־ראשם ומכנסי פשתים יהיו על־מתניהם לא יחגרו ביזע׃
26O	44	19		139810	ובצאתם אל־החצר החיצונה אל־החצר החיצונה אל־העם יפשטו את־בגדיהם אשר־המה משרתם בם והניחו אותם בלשכת הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא־יקדשו את־העם בבגדיהם׃
26O	44	20		139820	וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את־ראשיהם׃
26O	44	21		139830	ויין לא־ישתו כל־כהן בבואם אל־החצר הפנימית׃
26O	44	22		139840	ואלמנה וגרושה לא־יקחו להם לנשים כי אם־בתולת מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו׃
26O	44	23		139850	ואת־עמי יורו בין קדש לחל ובין־טמא לטהור יודעם׃
26O	44	24		139860	ועל־ריב המה יעמדו [כ= לשפט] [ק= למשפט] במשפטי [כ= ושפטהו] [ק= ישפטוהו*] ואת־תורתי ואת־חקתי בכל־מועדי ישמרו ואת־שבתותי יקדשו׃
26O	44	25		139870	ואל־מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם־לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר־לא־היתה לאיש יטמאו׃
26O	44	26		139880	ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו־לו׃
26O	44	27		139890	וביום באו אל־הקדש אל־החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו נאם אדני יהוה׃
26O	44	28		139900	והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא־תתנו להם בישראל אני אחזתם׃
26O	44	29		139910	המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל־חרם בישראל להם יהיה׃
26O	44	30		139920	וראשית כל־בכורי כל וכל־תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל־ביתך׃
26O	44	31		139930	כל־נבלה וטרפה מן־העוף ומן־הבהמה לא יאכלו הכהנים׃ ף
26O	45	1		139940	ובהפילכם את־הארץ בנחלה תרימו תרומה ליהוה קדש מן־הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש־הוא בכל־גבולה סביב׃
26O	45	2		139950	יהיה מזה אל־הקדש חמש מאות בחמש מאות מרבע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב׃
26O	45	3		139960	ומן־המדה הזאת תמוד ארך [כ= חמש] [ק= חמשה] ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו־יהיה המקדש קדש קדשים׃
26O	45	4		139970	קדש מן־הארץ הוא לכהנים משרתי המקדש יהיה הקרבים לשרת את־יהוה והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש׃
26O	45	5		139980	וחמשה ועשרים אלף ארך ועשרת אלפים רחב [כ= יהיה] [ק= והיה] ללוים משרתי הבית להם לאחזה עשרים לשכת׃
26O	45	6		139990	ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים רחב וארך חמשה ועשרים אלף לעמת תרומת הקדש לכל־בית ישראל יהיה׃
26O	45	7		140000	ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל־פני תרומת־הקדש ואל־פני אחזת העיר מפאת־ים ימה ומפאת־קדמה קדימה וארך לעמות אחד החלקים מגבול ים אל־גבול קדימה׃
26O	45	8		140010	לארץ יהיה־לו לאחזה בישראל ולא־יונו עוד נשיאי את־עמי והארץ יתנו לבית־ישראל לשבטיהם׃ ס
26O	45	9		140020	כה־אמר אדני יהוה רב־לכם נשיאי ישראל חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרשתיכם מעל עמי נאם אדני יהוה׃
26O	45	10		140030	מאזני־צדק ואיפת־צדק ובת־צדק יהי לכם׃
26O	45	11		140040	האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החמר הבת ועשירת החמר האיפה אל־החמר יהיה מתכנתו׃
26O	45	12		140050	והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם׃
26O	45	13		140060	זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השערים׃
26O	45	14		140070	וחק השמן הבת השמן מעשר הבת מן־הכר עשרת הבתים חמר כי־עשרת הבתים חמר׃
26O	45	15		140080	ושה־אחת מן־הצאן מן־המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאם אדני יהוה׃
26O	45	16		140090	כל העם הארץ יהיו אל־התרומה הזאת לנשיא בישראל׃
26O	45	17		140100	ועל־הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל־מועדי בית ישראל הוא־יעשה את־החטאת ואת־המנחה ואת־העולה ואת־השלמים לכפר בעד בית־ישראל׃ ס
26O	45	18		140110	כה־אמר אדני יהוה בראשון באחד לחדש תקח פר־בן־בקר תמים וחטאת את־המקדש׃
26O	45	19		140120	ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל־מזוזת הבית ואל־ארבע פנות העזרה למזבח ועל־מזוזת שער החצר הפנימית׃
26O	45	20		140130	וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את־הבית׃
26O	45	21		140140	בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבעות ימים מצות יאכל׃
26O	45	22		140150	ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל־עם הארץ פר חטאת׃
26O	45	23		140160	ושבעת ימי־החג יעשה עולה ליהוה שבעת פרים ושבעת אילים תמיםם ליום שבעת הימים וחטאת שעיר עזים ליום׃
26O	45	24		140170	ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה׃
26O	45	25		140180	בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה שבעת הימים כחטאת כעלה וכמנחה וכשמן׃ ס
26O	46	1		140190	כה־אמר אדני יהוה שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח׃
26O	46	2		140200	ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על־מזוזת השער ועשו הכהנים את־עולתו ואת־שלמיו והשתחוה על־מפתן השער ויצא והשער לא־יסגר עד־הערב׃
26O	46	3		140210	והשתחוו עם־הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני יהוה׃
26O	46	4		140220	והעלה אשר־יקרב הנשיא ליהוה ביום השבת ששה כבשים תמיםם ואיל תמים׃
26O	46	5		140230	ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ושמן הין לאיפה׃
26O	46	6		140240	וביום החדש פר בן־בקר תמיםם וששת כבשם ואיל תמיםם יהיו׃
26O	46	7		140250	ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה׃
26O	46	8		140260	ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא׃
26O	46	9		140270	ובבוא עם־הארץ לפני יהוה במועדים הבא דרך־שער צפון להשתחות יצא דרך־שער נגב והבא דרך־שער נגב יצא דרך־שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר־בא בו כי נכחו [כ= יצאו] [ק= יצא]׃
26O	46	10		140280	והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו׃
26O	46	11		140290	ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה׃ ס
26O	46	12		140300	וכי־יעשה הנשיא נדבה עולה או־שלמים נדבה ליהוה ופתח לו את־השער הפנה קדים ועשה את־עלתו ואת־שלמיו כאשר יעשה ביום השבת ויצא וסגר את־השער אחרי צאתו׃
26O	46	13		140310	וכבש בן־שנתו תמים תעשה עולה ליום ליהוה בבקר בבקר תעשה אתו׃
26O	46	14		140320	ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין לרס את־הסלת מנחה ליהוה חקות עולם תמיד׃
26O	46	15		140330	[כ= ועשו] [ק= יעשו] את־הכבש ואת־המנחה ואת־השמן בבקר בבקר עולת תמיד׃ ף
26O	46	16		140340	כה־אמר אדני יהוה כי־יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה׃
26O	46	17		140350	וכי־יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד־שנת הדרור ושבת לנשיא אך נחלתו בניו להם תהיה׃
26O	46	18		140360	ולא־יקח הנשיא מנחלת העם להונתם מאחזתם מאחזתו ינחל את־בניו למען אשר לא־יפצו עמי איש מאחזתו׃
26O	46	19		140370	ויביאני במבוא אשר על־כתף השער אל־הלשכות הקדש אל־הכהנים הפנות צפונה והנה־שם מקום [כ= בירכתם] [ק= בירכתים] ימה׃ ס
26O	46	20		140380	ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו־שם הכהנים את־האשם ואת־החטאת אשר יאפו את־המנחה לבלתי הוציא אל־החצר החיצונה לקדש את־העם׃
26O	46	21		140390	ויוציאני אל־החצר החיצנה ויעבירני אל־ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר חצר במקצע החצר׃
26O	46	22		140400	בארבעת מקצעות החצר חצרות קטרות ארבעים ארך ושלשים רחב מדה אחת לארבעתם מהקצעות׃
26O	46	23		140410	וטור סביב בהם סביב לארבעתם ומבשלות עשוי מתחת הטירות סביב׃
26O	46	24		140420	ויאמר אלי אלה בית המבשלים אשר יבשלו־שם משרתי הבית את־זבח העם׃
26O	47	1		140430	וישבני אל־פתח הבית והנה־מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי־פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח׃
26O	47	2		140440	ויוצאני דרך־שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל־שער החוץ דרך הפונה קדים והנה־מים מפכים מן־הכתף הימנית׃
26O	47	3		140450	בצאת־האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים׃
26O	47	4		140460	וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים׃
26O	47	5		140470	וימד אלף נחל אשר לא־אוכל לעבר כי־גאו המים מי שחו נחל אשר לא־יעבר׃
26O	47	6		140480	ויאמר אלי הראית בן־אדם ויולכני וישבני שפת הנחל׃
26O	47	7		140490	בשובני והנה אל־שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה׃
26O	47	8		140500	ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל־הגלילה הקדמונה וירדו על־הערבה ובאו הימה אל־הימה המוצאים [כ= ונרפאו] [ק= ונרפו] המים׃
26O	47	9		140510	והיה כל־נפש חיה אשר־ישרץ אל כל־אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר־יבוא שמה הנחל׃
26O	47	10		140520	והיה [כ= יעמדו] [ק= עמדו] עליו דוגים מעין גדי ועד־עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד׃
26O	47	11		140530	[כ= בצאתו] [ק= בצאתיו] וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו׃
26O	47	12		140540	ועל־הנחל יעלה על־שפתו מזה ומזה כל־עץ־מאכל לא־יבול עלהו ולא־יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן־המקדש המה יוצאים [כ= והיו] [ק= והיה] פריו למאכל ועלהו לתרופה׃ ס
26O	47	13		140550	כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את־הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים׃
26O	47	14		140560	ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את־ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה׃
26O	47	15		140570	וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן־הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה׃
26O	47	16		140580	חמת ברותה סברים אשר בין־גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל־גבול חורן׃
26O	47	17		140590	והיה גבול מן־הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון׃
26O	47	18		140600	ופאת קדים מבין חורן ומבין־דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על־הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה׃
26O	47	19		140610	ופאת נגב תימנה מתמר עד־מי מריבות קדש נחלה אל־הים הגדול ואת פאת־תימנה נגבה׃
26O	47	20		140620	ופאת־ים הים הגדול מגבול עד־נכח לבוא חמת זאת פאת־ים׃
26O	47	21		140630	וחלקתם את־הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל׃
26O	47	22		140640	והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר־הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל׃
26O	47	23		140650	והיה בשבט אשר־גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה׃ ס
26O	48	1		140660	ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל־יד דרך־חתלן לבוא־חמת חצר עיןן גבול דמשק צפונה אל־יד חמת והיו־לו פאת־קדים הים דן אחד׃
26O	48	2		140670	ועל גבול דן מפאת קדים עד־פאת־ימה אשר אחד׃
26O	48	3		140680	ועל גבול אשר מפאת קדימה ועד־פאת־ימה נפתלי אחד׃
26O	48	4		140690	ועל גבול נפתלי מפאת קדמה עד־פאת־ימה מנשה אחד׃
26O	48	5		140700	ועל גבול מנשה מפאת קדמה עד־פאת־ימה אפרים אחד׃
26O	48	6		140710	ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד־פאת־ימה ראובן אחד׃
26O	48	7		140720	ועל גבול ראובן מפאת קדים עד־פאת־ימה יהודה אחד׃
26O	48	8		140730	ועל גבול יהודה מפאת קדים עד־פאת־ימה תהיה התרומה אשר־תרימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך כאחד החלקים מפאת קדימה עד־פאת־ימה והיה המקדש בתוכו׃
26O	48	9		140740	התרומה אשר תרימו ליהוה ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים׃
26O	48	10		140750	ולאלה תהיה תרומת־הקדש לכהנים צפונה חמשה ועשרים אלף וימה רחב עשרת אלפים וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף והיה מקדש־יהוה בתוכו׃
26O	48	11		140760	לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא־תעו בתעות בני ישראל כאשר תעו הלוים׃ ס
26O	48	12		140770	והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים אל־גבול הלוים׃
26O	48	13		140780	והלוים לעמת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרת אלפים כל־ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים׃
26O	48	14		140790	ולא־ימכרו ממנו ולא ימר ולא [כ= יעבור] [ק= יעביר] ראשית הארץ כי־קדש ליהוה׃
26O	48	15		140800	וחמשת אלפים הנותר ברחב על־פני חמשה ועשרים אלף חל־הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר [כ= בתוכה] [ק= בתוכו]׃
26O	48	16		140810	ואלה מדותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־נגב חמש [כ= חמש] [ק= זז] מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים׃
26O	48	17		140820	והיה מגרש לעיר צפונה חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקדימה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים׃
26O	48	18		140830	והנותר בארך לעמת תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעמת תרומת הקדש והיתה [כ= תבואתה] [ק= תבואתו] ללחם לעבדי העיר׃
26O	48	19		140840	והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל׃
26O	48	20		140850	כל־התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את־תרומת הקדש אל־אחזת העיר׃
26O	48	21		140860	והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת־הקדש ולאחזת העיר אל־פני חמשה ועשרים אלף תרומה עד־גבול קדימה וימה על־פני חמשה ועשרים אלף על־גבול ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית [כ= בתוכה] [ק= בתוכו]׃
26O	48	22		140870	ומאחזת הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה׃
26O	48	23		140880	ויתר השבטים מפאת קדימה עד־פאת־ימה בנימן אחד׃
26O	48	24		140890	ועל גבול בנימן מפאת קדימה עד־פאת־ימה שמעון אחד׃
26O	48	25		140900	ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד־פאת־ימה יששכר אחד׃
26O	48	26		140910	ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד־פאת־ימה זבולן אחד׃
26O	48	27		140920	ועל גבול זבולן מפאת קדמה עד־פאת־ימה גד אחד׃
26O	48	28		140930	ועל גבול גד אל־פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על־הים הגדול׃
26O	48	29		140940	זאת הארץ אשר־תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאם אדני יהוה׃ ף
26O	48	30		140950	ואלה תוצאת העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה׃
26O	48	31		140960	ושערי העיר על־שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד׃
26O	48	32		140970	ואל־פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלשה ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד׃
26O	48	33		140980	ופאת־נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן אחד׃
26O	48	34		140990	פאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד׃
26O	48	35		141000	סביב שמנה עשר אלף ושם־העיר מיום יהוה שמה׃
27O	1	1		204100	בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך־יהודה בא נבוכדנאצר מלך־בבל ירושלם ויצר עליה׃
27O	1	2		204110	ויתן אדני בידו את־יהויקים מלך־יהודה ומקצת כלי בית־האלהים ויביאם ארץ־שנער בית אלהיו ואת־הכלים הביא בית אוצר אלהיו׃
27O	1	3		204120	ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן־הפרתמים׃
27O	1	4		204130	ילדים אשר אין־בהם כל־[כ= מאום] [ק= מום] וטובי מראה ומשכילים בכל־חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים׃
27O	1	5		204140	וימן להם המלך דבר־יום ביומו מפת־בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש ומקצתם יעמדו לפני המלך׃
27O	1	6		204150	ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה׃
27O	1	7		204160	וישם להם שר הסריסים שמות וישם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו׃
27O	1	8		204170	וישם דניאל על־לבו אשר לא־יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל׃
27O	1	9		204180	ויתן האלהים את־דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים׃
27O	1	10		204190	ויאמר שר הסריסים לדניאל ירא אני את־אדני המלך אשר מנה את־מאכלכם ואת־משתיכם אשר למה יראה את־פניכם זעפים מן־הילדים אשר כגילכם וחיבתם את־ראשי למלך׃
27O	1	11		204200	ויאמר דניאל אל־המלצר אשר מנה שר הסריסים על־דניאל חנניה מישאל ועזריה׃
27O	1	12		204210	נס־נא את־עבדיך ימים עשרה ויתנו־לנו מן־הזרעים ונאכלה ומים ונשתה׃
27O	1	13		204220	ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האכלים את פתבג המלך וכאשר תראה עשה עם־עבדיך׃
27O	1	14		204230	וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה׃
27O	1	15		204240	ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן־כל־הילדים האכלים את פתבג המלך׃
27O	1	16		204250	ויהי המלצר נשא את־פתבגם ויין משתיהם ונתן להם זרענים׃
27O	1	17		204260	והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע והשכל בכל־ספר וחכמה ודניאל הבין בכל־חזון וחלמות׃
27O	1	18		204270	ולמקצת הימים אשר־אמר המלך להביאם ויביאם שר הסריסים לפני נבכדנצר׃
27O	1	19		204280	וידבר אתם המלך ולא נמצא מכלם כדניאל חנניה מישאל ועזריה ויעמדו לפני המלך׃
27O	1	20		204290	וכל דבר חכמת בינה אשר־בקש מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל־החרטמים האשפים אשר בכל־מלכותו׃
27O	1	21		204300	ויהי דניאל עד־שנת אחת לכורש המלך׃ ף
27O	2	1		204310	ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו׃
27O	2	2		204320	ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃
27O	2	3		204330	ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום׃
27O	2	4		204340	וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא [כ= לעבדיך] [ק= לעבדך] ופשרא נחוא׃
27O	2	5		204350	ענה מלכא ואמר [כ= לכשדיא] [ק= לכשדאי] מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון׃
27O	2	6		204360	והן חלמא ופשרה תהחון מתןן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשרה החוני׃
27O	2	7		204370	ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה׃
27O	2	8		204380	ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃
27O	2	9		204390	די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה [כ= הזמנתון] [ק= הזדמנתון] למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני׃
27O	2	10		204400	ענו [כ= כשדיא] [ק= כשדאי] קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנש על־יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל־חרטם ואשף וכשדי׃
27O	2	11		204410	ומלתא די־מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשרא לא איתוהי׃
27O	2	12		204420	כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃
27O	2	13		204430	ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃ ף
27O	2	14		204440	באדין דניאל* התיב עטא וטעם לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃
27O	2	15		204450	ענה ואמר לאריוך שליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל׃
27O	2	16		204460	ודניאל על ובעה מן־מלכא די זמן ינתן־לה ופשרא להחויה למלכא׃ ף
27O	2	17		204470	אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃
27O	2	18		204480	ורחמין למבעא מן־קדם אלה שמיא* על־רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם־שאר חכימי בבל׃
27O	2	19		204490	אדין לדניאל בחזוא די־ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא׃
27O	2	20		204500	ענה דניאל ואמר להוא שמה די־אלהא מברך מן־עלמא ועד־עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא׃
27O	2	21		204510	והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃
27O	2	22		204520	הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא [כ= ונהירא] [ק= ונהורא] עמה שרא׃
27O	2	23		204530	לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא׃
27O	2	24		204540	כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא׃ ס
27O	2	25		204550	אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר־לה די־השכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע׃
27O	2	26		204560	ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר [כ= האיתיך] [ק= האיתך] כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשרה׃
27O	2	27		204570	ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די־מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃
27O	2	28		204580	ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על־משכבך דנה הוא׃ ף
27O	2	29		204590	[כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא רעיונך על־משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא׃
27O	2	30		204600	ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃
27O	2	31		204610	[כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃
27O	2	32		204620	הוא צלמא ראשה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש׃
27O	2	33		204630	שקוהי די פרזל רגלוהי [כ= מנהון] [ק= מנהין] די פרזל [כ= ומנהון] [ק= ומנהין] די חסף׃
27O	2	34		204640	חזה הוית עד די התגזרת אבן די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃
27O	2	35		204650	באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־קיט ונשא המון רוחא וכל־אתר לא־השתכח להון ואבנא די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל־ארעא׃
27O	2	36		204660	דנה חלמא ופשרה נאמר קדם־מלכא׃
27O	2	37		204670	[כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־לך׃
27O	2	38		204680	ובכל־די [כ= דארין] [ק= דירין] בני־אנשא חיות ברא ועוף־שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון [כ= אנתה] [ק= אנת]־הוא ראשה די דהבא׃
27O	2	39		204690	ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו [כ= תליתיא] [ק= תליתאה] אחרי די נחשא די תשלט בכל־ארעא׃
27O	2	40		204700	ומלכו [כ= רביעיה] [ק= רביעאה] תהוא תקיפה כפרזלא כל־קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלין תדק ותרע׃
27O	2	41		204710	ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא [כ= מנהון] [ק= מנהנ*] חסף די־פחר [כ= ומנהון] [ק= ומנהין] פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃
27O	2	42		204720	ואצבעת רגליא [כ= מנהון] [ק= מנהין] פרזל [כ= ומנהון] [ק= ומנהין] חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה׃
27O	2	43		204730	[כ= די] [ק= ודי] חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא׃
27O	2	44		204740	וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃
27O	2	45		204750	כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה׃ ף
27O	2	46		204760	באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה׃
27O	2	47		204770	ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃
27O	2	48		204780	אדין מלכא לדניאל רבי ומתןן רברבן שגיאן יהב־לה והשלטה על כל־מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל׃
27O	2	49		204790	ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃ ף
27O	3	1		204800	נבוכדנצר מלכא עבד צלם די־דהב רומה אמין שתין פתיה אמין שת אקימה בבקעת דורא במדינת בבל׃
27O	3	2		204810	ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא למתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא׃
27O	3	3		204820	באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא* אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא [כ= וקאמין] [ק= וקימין] לקבל צלמא די הקים נבוכדנצר׃
27O	3	4		204830	וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין עממיא אמיא ולשניא׃
27O	3	5		204840	בעדנא די־תשמעון קל קרנא משרוקיתא [כ= קיתרוס] [ק= קתרוס] סבכא פסנתרין סומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא׃
27O	3	6		204850	ומן־די־לא יפל ויסגד בה־שעתא יתרמא לגוא־אתון נורא יקדתא׃
27O	3	7		204860	כל־קבל דנה בה־זמנא כדי שמעין כל־עממיא קל קרנא משרוקיתא [כ= קיתרס] [ק= קתרוס] שבכא פסנטרין וכל זני זמרא נפלין כל־עממיא אמיא ולשניא סגדין לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא׃
27O	3	8		204870	כל־קבל דנה בה־זמנא קרבו גברין כשדאין ואכלו קרציהון די יהודיא׃
27O	3	9		204880	ענו ואמרין לנבוכדנצר מלכא מלכא לעלמין חיי׃
27O	3	10		204890	[כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא שמת טעם די כל־אנש די־ישמע קל קרנא משרקיתא [כ= קיתרס] [ק= קתרוס] שבכא פסנתרין [כ= וסיפניה] [ק= וסופניה] וכל זני זמרא יפל ויסגד לצלם דהבא׃
27O	3	11		204900	ומן־די־לא יפל ויסגד יתרמא לגוא־אתון נורא יקדתא׃
27O	3	12		204910	איתי גברין יהודאין די־מנית יתהון על־עבידת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו גבריא אלך לא־שמו [כ= עליך] [ק= עלך] מלכא טעם [כ= לאלהיך] [ק= לאלהך] לא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין׃ ס
27O	3	13		204920	באדין נבוכדנצר ברגז וחמה אמר להיתיה לשדרך מישך ועבד נגו באדין גבריא אלך היתיו קדם מלכא׃
27O	3	14		204930	ענה נבכדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך ועבד נגו לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין׃
27O	3	15		204940	כען הן איתיכון עתידין די בעדנא די־תשמעון קל קרנא משרוקיתא [כ= קיתרס] [ק= קתרוס] שבכא פסנתרין וסומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די־עבדת והן לא תסגדון בה־שעתה תתרמון לגוא־אתון נורא יקדתא ומן־הוא אלה די ישיזבנכון מן־ידי׃
27O	3	16		204950	ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא־חשחין אנחנה על־דנה פתגם להתבותך׃
27O	3	17		204960	הן איתי אלהנא די־אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן־אתון נורא יקדתא ומן־ידך מלכא ישיזב׃
27O	3	18		204970	והן לא ידיע להוא־לך מלכא די לאלהיכק לא־[כ= איתינא] [ק= איתנא] פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד׃ ס
27O	3	19		204980	באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי [כ= אשתנו] [ק= אשתני] על־שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד־שבעה על די חזה למזיה׃
27O	3	20		204990	ולגברין גברי־חיל די בחילה אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו למרמא לאתון נורא יקדתא׃
27O	3	21		205000	באדין גבריא* אלך כפתו בסרבליהון [כ= פטישיהון] [ק= פטשיהון] וכרבלתהון ולבשיהון ורמיו לגוא־אתון נורא יקדתא׃
27O	3	22		205010	כל־קבל דנה מן־די מלת מלכא מחצפה ואתונא אזה יתירא גבריא אלך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא׃
27O	3	23		205020	וגבריא אלך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא־אתון־נורא יקדתא מכפתין׃ ף
27O	3	24		205030	אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברין תלתא רמינא לגוא־נורא מכפתין ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא׃
27O	3	25		205040	ענה ואמר הא־אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא־נורא וחבל לא־איתי בהון ורוה די [כ= רביעיא] [ק= רביעאה] דמה לבר־אלהין׃ ס
27O	3	26		205050	באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא ענה ואמר שדרך מישך ועבד־נגו עבדוהי די־אלהא [כ= עליא] [ק= עלאה] פקו ואתו באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן־גוא נורא׃
27O	3	27		205060	ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך די לא־שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון׃
27O	3	28		205070	ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די־שדרך מישך ועבד נגו די־שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי די התרחצו עלוהי ומלת מלכא שניו ויהבו [כ= גשמיהון] [ק= גשמהון] די לא־יפלחון ולא־יסגדון לכל־אלה להן לאלההון׃
27O	3	29		205080	ומני שים טעם די כל־עם אמה ולשן די־יאמר [כ= שלה] [ק= שלו] על אלההון די־שדרך מישך ועבד נגוא הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה כל־קבל די לא איתי אלה אחרן די־יכל להצלה כדנה׃
27O	3	30		205090	באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל׃ ף
27O	3	31		205100	נבוכדנצר מלכא לכל־עממיא אמיא ולשניא די־[כ= דארין] [ק= דירין] בכל־ארעא שלמכון ישגא׃
27O	3	32		205110	אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא [כ= עליא] [ק= עלאה] שפר קדמי להחויה׃
27O	3	33		205120	אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם־דר ודר׃
27O	4	1		205130	אנה נבוכדנצר שלה הוית בביתי ורעןן בהיכלי׃
27O	4	2		205140	חלם חזית וידחלנני והרהרין על־משכבי וחזוי ראשי יבהלנני׃
27O	4	3		205150	ומני שים טעם להנעלה קדמי לכל חכימי בבל די־פשר חלמא יהודענני׃
27O	4	4		205160	באדין [כ= עללין] [ק= עלין] חרטמיא אשפיא [כ= כשדיא] [ק= כשדאי] וגזריא וחלמא אמר אנה קדמיהון ופשרה לא־מהודעין לי׃
27O	4	5		205170	ועד אחרין על קדמי דניאל די־שמה בלטשאצר כשם אלהי ודי רוח־אלהין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת׃
27O	4	6		205180	בלטשאצר רב חרטמיא די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך וכל־רז לא־אנס לך חזוי חלמי די־חזית ופשרה אמר׃
27O	4	7		205190	וחזוי ראשי על־משכבי חזה הוית ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא׃
27O	4	8		205200	רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל־ארעא׃
27O	4	9		205210	עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא־בה תחתוהי תטלל חיות ברא ובענפוהי [כ= ידרון] [ק= ידורן] צפרי שמיא ומנה יתזין כל־בשרא׃
27O	4	10		205220	חזה הוית בחזוי ראשי על־משכבי ואלו עיר וקדיש מן־שמיא נחת׃
27O	4	11		205230	קרא בחיל וכן אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה תנד חיותא מן־תחתוהי וצפריא מן־ענפוהי׃
27O	4	12		205240	ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די־פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם־חיותא חלקה בעשב ארעא׃
27O	4	13		205250	לבבה מן־[כ= אנושא] [ק= אנשא] ישנון ולבב חיוה יתיהב לה ושבעה עדנין יחלפון עלוהי׃
27O	4	14		205260	בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד־דברת די ינדעון חייא די־שליט [כ= עליא] [ק= עלאה] במלכות [כ= אנושא] [ק= אנשא] ולמן־די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים [כ= עליה] [ק= עלה]׃
27O	4	15		205270	דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר [כ= ואנתה] [ק= ואנת] בלטשאצר פשרא אמר כל־קבל די כל־חכימי מלכותי לא־יכלין פשרא להודעתני [כ= ואנתה] [ק= ואנת] כהל די רוח־אלהין קדישין בך׃
27O	4	16		205280	אדין דניאל די־שמה בלטשאצר אשתוםם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל־יבהלך ענה בלטשאצר ואמר [כ= מראי] [ק= מרי] חלמא [כ= לשנאיך] [ק= לשנאך] ופשרה [כ= לעריך] [ק= לערך]׃*
27O	4	17		205290	אילנא די חזית די רבה ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל־ארעא׃
27O	4	18		205300	ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא־בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכןן צפרי שמיא׃
27O	4	19		205310	[כ= אנתה] [ק= אנת]־הוא מלכא די רבית ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא׃
27O	4	20		205320	ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן־שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די־פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם־חיות ברא חלקה עד די־שבעה עדנין יחלפון עלוהי׃
27O	4	21		205330	דנה פשרא מלכא וגזרת [כ= עליא] [ק= עלאה] היא די מטת על־[כ= מראי] [ק= מרי] מלכא׃
27O	4	22		205340	ולך טרדין מן־אנשא ועם־חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון [כ= עליך] [ק= עלך] עד די־תנדע די־שליט [כ= עליא] [ק= עלאה] במלכות אנשא ולמן־די יצבא יתננה׃
27O	4	23		205350	ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימה מן־די תנדע די שלטן שמיא׃
27O	4	24		205360	להן מלכא מלכי ישפר [כ= עליך] [ק= עלך] [כ= וחטיך] [ק= וחטאך] בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך׃
27O	4	25		205370	כלא מטא על־נבוכדנצר מלכא׃ ף
27O	4	26		205380	לקצת ירחין תרי־עשר על־היכל מלכותא די בבל מהלך הוה׃
27O	4	27		205390	ענה מלכא ואמר הלא דא־היא בבל רבתא די־אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי׃
27O	4	28		205400	עוד מלתא בפם מלכא קל מן־שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך׃
27O	4	29		205410	ומן־אנשא לך טרדין ועם־חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון [כ= עליך] [ק= עלך] עד די־תנדע די־שליט [כ= עליא] [ק= עלאה] במלכות אנשא ולמן־די יצבא יתננה׃
27O	4	30		205420	בה־שעתא מלתא ספת על־נבוכדנצר ומן־אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין׃
27O	4	31		205430	ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב [כ= ולעליא] [ק= ולעלאה] ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם־דר ודר׃
27O	4	32		205440	וכל־[כ= דארי] [ק= דירי] ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא [כ= ודארי] [ק= ודירי] ארעא ולא איתי די־ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת׃
27O	4	33		205450	בה־זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל־מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי׃
27O	4	34		205460	כען אנה נבוכדנצר משבח ומרוםם ומהדר למלך שמיא די כל־מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה׃ ף
27O	5	1		205470	בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה׃
27O	5	2		205480	בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן־היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃
27O	5	3		205490	באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן־היכלא די־בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃
27O	5	4		205500	אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא׃
27O	5	5		205510	בה־שעתה [כ= נפקו] [ק= נפקה] אצבען די יד־אנש וכתבן לקבל נברשתא על־גירא די־כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה׃
27O	5	6		205520	אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן׃
27O	5	7		205530	קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא [כ= כשדיא] [ק= כשדאי] וגזריא ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל־אנש די־יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש [כ= והמונכא] [ק= והמניכא*] די־דהבא על־צוארה ותלתי במלכותא ישלט׃ ס
27O	5	8		205540	אדין [כ= עללין] [ק= עלין] כל חכימי מלכא ולא־כהלין כתבא למקרא [כ= ופשרא] [ק= ופשרה] להודעה למלכא׃
27O	5	9		205550	אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין׃
27O	5	10		205560	מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא [כ= עללת] [ק= עלת] ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל־יבהלוך רעיונך וזיויך אל־ישתנו׃
27O	5	11		205570	איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת־אלהין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרינ* הקימה אבוך מלכא׃
27O	5	12		205580	כל־קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די־מלכא שם־שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה׃ ף
27O	5	13		205590	באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל [כ= אנתה] [ק= אנת]־הוא דניאל די־מן־בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן־יהוד׃
27O	5	14		205600	ושמעת [כ= עליך] [ק= עלך] די רוח אלהין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך׃
27O	5	15		205610	וכען העלו קדמי חכימיא אשפיא די־כתבה דנה יקרון ופשרה להודעתני ולא־כהלין פשר־מלתא להחויה׃
27O	5	16		205620	ואנה שמעת [כ= עליך] [ק= עלך] די־[כ= תוכל] [ק= תיכול*] פשרין למפשר וקטרין למשרא כען הן [כ= תוכל] [ק= תכול] כתבא למקרא ופשרה להודעתני ארגונא תלבש [כ= והמונכא] [ק= והמניכא*] די־דהבא על־צוארך ותלתא במלכותא תשלט׃ ף
27O	5	17		205630	באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודענה׃
27O	5	18		205640	[כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא אלהא [כ= עליא] [ק= עלאה] מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך׃
27O	5	19		205650	ומן־רבותא די יהב־לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו [כ= זאעין] [ק= זיעין] ודחלין מן־קדמוהי די־הוה צבא הוא קטל ודי־הוה צבא הוה מחא ודי־הוה צבא הוה מרים ודי־הוה צבא הוה משפיל׃
27O	5	20		205660	וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן־כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה׃
27O	5	21		205670	ומן־בני אנשא טריד ולבבה עם־חיותא [כ= שוי] [ק= שויו] ועם־ערדיא מדורה עשבא כתורין יטעמונה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די־ידע די־שליט אלהא [כ= עליא] [ק= עלאה*] במלכות אנשא ולמן־די יצבה יהקים [כ= עליה] [ק= עלה]׃
27O	5	22		205680	[כ= ואנתה] [ק= ואנת] ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל־קבל די כל־דנה ידעת׃
27O	5	23		205690	ועל מרא־שמיא התרוממת ולמאניא די־ביתה היתיו [כ= קדמיך] [ק= קדמך] [כ= ואנתה] [ק= ואנת] [כ= ורברבניך] [ק= ורברבנך] שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא־ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא־חזין ולא־שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די־נשמתך בידה וכל־ארחתך לה לא הדרת׃
27O	5	24		205700	באדין מן־קדמוהי שליח פסא די־ידא וכתבא דנה רשים׃
27O	5	25		205710	ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין׃
27O	5	26		205720	דנה פשר־מלתא מנא מנה־אלהא מלכותך והשלמה׃
27O	5	27		205730	תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר׃
27O	5	28		205740	פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס׃
27O	5	29		205750	באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא [כ= והמונכא] [ק= והמניכא] די־דהבא על־צוארה והכרזו עלוהי די־להוא שליט תלתא במלכותא׃
27O	5	30		205760	בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא [כ= כשדיא] [ק= כשדאה]׃ ף
27O	6	1		205770	ודריוש [כ= מדיא] [ק= מדאה] קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין׃
27O	6	2		205780	שפר קדם דריוש והקים על־מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל־מלכותא׃
27O	6	3		205790	ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד־מנהון די־להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא־להוא נזק׃
27O	6	4		205800	אדין דניאל דנה הוא מתנצח על־סרכיא ואחשדרפניא כל־קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על־כל־מלכותא׃
27O	6	5		205810	אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל־עלה ושחיתה לא־יכלין להשכחה כל־קבל די־מהימן הוא וכל־שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי׃
27O	6	6		205820	אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל־עלא להן השכחנה עלוהי בדת אלהה׃ ס
27O	6	7		205830	אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על־מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי׃
27O	6	8		205840	אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל־די־יבעה בעו מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא׃
27O	6	9		205850	כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת־מדי ופרס די־לא תעדא׃
27O	6	10		205860	כל־קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא׃
27O	6	11		205870	ודניאל כדי ידע די־רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על־ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל־קבל די־הוא עבד מן־קדמת דנה׃ ס
27O	6	12		205880	אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעא ומתחןן קדם אלהה׃
27O	6	13		205890	באדין קריבו ואמרין קדם־מלכא על־אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל־אנש די־יבעה מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת־מדי ופרס די־לא תעדא׃
27O	6	14		205900	באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן־בני גלותא די יהוד לא־שם [כ= עליך] [ק= עלך] מלכא טעם ועל־אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה׃
27O	6	15		205910	אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה׃
27O	6	16		205920	באדין גבריא אלך הרגשו על־מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די־דת למדי ופרס די־כל־אסר וקים די־מלכא יהקים לא להשניה׃
27O	6	17		205930	באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די [כ= אנתה] [ק= אנת] פלח־לה בתדירא הוא ישיזבנך׃
27O	6	18		205940	והיתית אבן חדה ושמת על־פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא־תשנא צבו בדניאל׃
27O	6	19		205950	אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא־הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי׃
27O	6	20		205960	באדין מלכא בשפרפרא* יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די־אריותא אזל׃
27O	6	21		205970	וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די [כ= אנתה] [ק= אנת] פלח־לה בתדירא היכל לשיזבותך מן־אריותא׃
27O	6	22		205980	אדין דניאל עם־מלכא מלל מלכא לעלמין חיי׃
27O	6	23		205990	אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל־קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף [כ= קדמיך] [ק= קדמך] מלכא חבולה לא עבדת׃
27O	6	24		206000	באדין מלכא שגיא* טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן־גבא והסק דניאל מן־גבא וכל־חבל לא־השתכח בה די הימן באלהה׃
27O	6	25		206010	ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די־אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא־מטו לארעית גבא עד די־שלטו בהון אריותא וכל־גרמיהון הדקו׃
27O	6	26		206020	באדין דריוש מלכא כתב לכל־עממיא אמיא ולשניא די־[כ= דארין] [ק= דירין] בכל־ארעא שלמכון ישגא׃
27O	6	27		206030	מן־קדמי שים טעם די בכל־שלטן מלכותי להון [כ= זאעין] [ק= זיעין] ודחלין מן־קדם אלהה די־דניאל די־הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די־לא תתחבל ושלטנה עד־סופא׃
27O	6	28		206040	משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן־יד אריותא׃
27O	6	29		206050	ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש [כ= פרסיא] [ק= פרסאה]׃ ף
27O	7	1		206060	בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על־משכבה באדין חלמא כתב ראש מלין אמר׃
27O	7	2		206070	ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם־ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא׃
27O	7	3		206080	וארבע חיון רברבן סלקן מן־ימא שנין דא מן־דא׃
27O	7	4		206090	קדמיתא כאריה וגפין די־נשר לה חזה הוית עד די־מריטו גפיה ונטילת מן־ארעא ועל־רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה׃
27O	7	5		206100	וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר־חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין [כ= שניה] [ק= שנה] וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא׃
27O	7	6		206110	באתר דנה חזה הוית וארו אחרי כנמר ולה גפין ארבע די־עוף על־[כ= גביה] [ק= גבה] וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה׃
27O	7	7		206120	באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה [כ= רביעיה] [ק= רביעאה] דחילה ואימתני ותקיפא יתירא ושנין די־פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא [כ= ברגליה] [ק= ברגלה] רפסה והיא משניה מן־כל־חיותא די קדמיה וקרנין עשר לה׃
27O	7	8		206130	משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת [כ= ביניהון] [ק= ביניהן] ותלת מן־קרניא קדמיתא [כ= אתעקרו] [ק= אתעקרה] מן־[כ= קדמיה] [ק= קדמה] ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא־דא ופם ממלל רברבן׃
27O	7	9		206140	חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שביבין די־נור גלגלוהי נור דלק׃
27O	7	10		206150	נהר די־נור נגד ונפק מן־קדמוהי אלף [כ= אלפים] [ק= אלפין] ישמשונה ורבו [כ= רבון] [ק= רבבן] קדמוהי יקומון דינא יתב וספרין פתיחו׃
27O	7	11		206160	חזה הוית באדין מן־קל מליא רברבתא די קרנא ממללה חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא׃
27O	7	12		206170	ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכה בחיין יהיבת להון עד־זמן ועדן׃
27O	7	13		206180	חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם־ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועד־עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי׃
27O	7	14		206190	ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די־לא יעדה ומלכותה די־לא תתחבל׃ ף
27O	7	15		206200	אתכרית רוחי אנה דניאל בגוא נדנה וחזוי ראשי יבהלנני׃
27O	7	16		206210	קרבת על־חד מן־קאמיא ויציבא אבעא־מנה על־כל־דנה ואמר־לי ופשר מליא יהודענני׃
27O	7	17		206220	אלין חיותא רברבתא די אנין ארבע ארבעה מלכין יקומון מן־ארעא׃
27O	7	18		206230	ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד־עלמא ועד עלם עלמיא׃
27O	7	19		206240	אדין צבית ליצבא על־חיותא רביעיתא די־הות שניה מן־[כ= כלהון] [ק= כלהין] דחילה יתירה [כ= שניה] [ק= שנה] די־פרזל וטפריה די־נחש אכלה מדקה ושארא ברגליה רפסה׃
27O	7	20		206250	ועל־קרניא עשר די בראשה ואחרי די סלקת [כ= ונפלו] [ק= ונפלה] מן־[כ= קדמיה] [ק= קדמה] תלת וקרנא דכן ועינין לה ופם ממלל רברבן וחזוה רב מן־חברתה׃
27O	7	21		206260	חזה הוית וקרנא דכן עבדה קרב עם־קדישין ויכלה להון׃
27O	7	22		206270	עד די־אתה* עתיק יומיא ודינא יהב לקדישי עליונין וזמנא מטה ומלכותא החסנו קדישין׃
27O	7	23		206280	כן אמר חיותא רביעיתא מלכו [כ= רביעיא] [ק= רביעאה] תהוא בארעא די תשנא מן־כל־מלכותא ותאכל כל־ארעא ותדושנה ותדקנה׃
27O	7	24		206290	וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקמון ואחרן יקום אחריהון והוא ישנא מן־קדמיא ותלתה מלכין יהשפל׃
27O	7	25		206300	ומלין לצד [כ= עליא] [ק= עלאה] ימלל ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה עד־עדן ועדנין ופלג עדן׃
27O	7	26		206310	ודינא יתב ושלטנה יהעדון להשמדה ולהובדה עד־סופא׃
27O	7	27		206320	ומלכותה ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל־שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין מלכותה מלכות עלם וכל שלטניא לה יפלחון וישתמעון׃
27O	7	28		206330	עד־כה סופא די־מלתא אנה דניאל שגיא רעיוני יבהלנני וזיוי ישתנון עלי ומלתא בלבי נטרת׃ ף
27O	8	1		206340	בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה׃
27O	8	2		206350	ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואראה בחזון ואני הייתי על־אובל אולי׃
27O	8	3		206360	ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן־השנית והגבהה עלה באחרנה׃
27O	8	4		206370	ראיתי את־האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל־חיות לא־יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל׃
27O	8	5		206380	ואני הייתי מבין והנה צפיר־העזים בא מן־המערב על־פני כל־הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו׃
27O	8	6		206390	ויבא עד־האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עמד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו׃
27O	8	7		206400	וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את־האיל וישבר את־שתי קרניו ולא־היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא־היה מציל לאיל מידו׃
27O	8	8		206410	וצפיר העזים הגדיל עד־מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים׃
27O	8	9		206420	ומן־האחת מהם יצא קרן־אחת מצעירה ותגדל־יתר אל־הנגב ואל־המזרח ואל־הצבי׃
27O	8	10		206430	ותגדל עד־צבא השמים ותפל ארצה מן־הצבא ומן־הכוכבים ותרמסם׃
27O	8	11		206440	ועד שר־הצבא הגדיל וממנו [כ= הרים] [ק= הורם] התמיד והשלך מכון מקדשו׃
27O	8	12		206450	וצבא תנתן על־התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה׃
27O	8	13		206460	ואשמעה אחד־קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד־מתי החזון התמיד והפשע שםם תת וקדש וצבא מרמס׃
27O	8	14		206470	ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש׃
27O	8	15		206480	ויהי בראתי אני דניאל את־החזון ואבקשה בינה והנה עמד לנגדי כמראה־גבר׃
27O	8	16		206490	ואשמע קול־אדם בין אולי ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את־המראה׃
27O	8	17		206500	ויבא אצל עמדי ובבאו נבעתי ואפלה על־פני ויאמר אלי הבן בן־אדם כי לעת־קץ החזון׃
27O	8	18		206510	ובדברו עמי נרדמתי על־פני ארצה ויגע־בי ויעמידני על־עמדי׃
27O	8	19		206520	ויאמר הנני מודיעך את אשר־יהיה באחרית הזעם כי למועד קץ׃
27O	8	20		206530	האיל אשר־ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס׃
27O	8	21		206540	והצפיר השעיר מלך יון והקרן הגדולה אשר בין־עיניו הוא המלך הראשון׃
27O	8	22		206550	והנשברת ותעמדנה ארבע תחתיה ארבע מלכיות מגוי יעמדנה ולא בכחו׃
27O	8	23		206560	ובאחרית מלכותם כהתם הפשעים יעמד מלך עז־פנים ומבין חידות׃
27O	8	24		206570	ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם־קדשים׃
27O	8	25		206580	ועל־שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל־שר־שרים יעמד ובאפס יד ישבר׃
27O	8	26		206590	ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא ואתה סתם החזון כי לימים רבים׃
27O	8	27		206600	ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את־מלאכת המלך ואשתוםם על־המראה ואין מבין׃ ף
27O	9	1		206610	בשנת אחת לדריוש בן־אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים׃
27O	9	2		206620	בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה׃
27O	9	3		206630	ואתנה את־פני אל־אדני האלהים לבקש תפלה ותחנונים בצום ושק ואפר׃
27O	9	4		206640	ואתפללה ליהוה אלהי ואתודה ואמרה אנא אדני האל הגדול והנורא שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו׃
27O	9	5		206650	חטאנו ועוינו [כ= והרשענו] [ק= הרשענו] ומרדנו וסור ממצותך וממשפטיך׃
27O	9	6		206660	ולא שמענו אל־עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל־מלכינו שרינו ואבתינו ואל כל־עם הארץ׃
27O	9	7		206670	לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם ולכל־ישראל הקרבים והרחקים בכל־הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו־בך׃
27O	9	8		206680	יהוה לנו בשת הפנים למלכינו לשרינו ולאבתינו אשר חטאנו לך׃
27O	9	9		206690	לאדני אלהינו הרחמים והסלחות כי מרדנו בו׃
27O	9	10		206700	ולא שמענו בקול יהוה אלהינו ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים׃
27O	9	11		206710	וכל־ישראל עברו את־תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך ותתך עלינו האלה והשבעה אשר כתובה בתורת משה עבד־האלהים כי חטאנו לו׃
27O	9	12		206720	ויקם את־[כ= דבריו] [ק= דברו] אשר־דבר עלינו ועל שפטינו אשר שפטונו להביא עלינו רעה גדלה אשר לא־נעשתה תחת כל־השמים כאשר נעשתה בירושלם׃
27O	9	13		206730	כאשר כתוב בתורת משה את כל־הרעה הזאת באה עלינו ולא־חלינו את־פני יהוה אלהינו לשוב מעוננו ולהשכיל באמתך׃
27O	9	14		206740	וישקד יהוה על־הרעה ויביאה עלינו כי־צדיק יהוה אלהינו על־כל־מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו׃
27O	9	15		206750	ועתה אדני אלהינו אשר הוצאת את־עמך מארץ מצרים ביד חזקה ותעש־לך שם כיום הזה חטאנו רשענו׃
27O	9	16		206760	אדני ככל־צדקתך ישב־נא אפך וחמתך מעירך ירושלם הר־קדשך כי בחטאינו ובעונות אבתינו ירושלם ועמך לחרפה לכל־סביבתינו׃
27O	9	17		206770	ועתה שמע אלהינו אל־תפלת עבדך ואל־תחנוניו והאר פניך על־מקדשך השםם למען אדני׃
27O	9	18		206780	הטה אלהי אזנך ושמע [כ= פקחה] [ק= פקח] עיניך וראה שממתינו והעיר אשר־נקרא שמך עליה כי לא על־צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על־רחמיך הרבים׃
27O	9	19		206790	אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל־תאחר למענך אלהי כי־שמך נקרא על־עירך ועל־עמך׃
27O	9	20		206800	ועוד אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל ומפיל תחנתי לפני יהוה אלהי על הר־קדש אלהי׃
27O	9	21		206810	ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נגע אלי כעת מנחת־ערב׃
27O	9	22		206820	ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה׃
27O	9	23		206830	בתחלת תחנוניך יצא דבר ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה׃
27O	9	24		206840	שבעים שבעים נחתך על־עמך ועל־עיר קדשך לכלא הפשע [כ= ולחתם] [ק= ולהתם] [כ= חטאות] [ק= חטאת] ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים׃
27O	9	25		206850	ותדע ותשכל מן־מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד־משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים׃
27O	9	26		206860	ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות׃
27O	9	27		206870	והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משםם ועד־כלה ונחרצה תתך על־שםם׃ ף
27O	10	1		206880	בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר־נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את־הדבר ובינה לו במראה׃
27O	10	2		206890	בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים׃
27O	10	3		206900	לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא־בא אל־פי וסוך לא־סכתי עד־מלאת שלשת שבעים ימים׃ ף
27O	10	4		206910	וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל׃
27O	10	5		206920	ואשא את־עיני וארא והנה איש־אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז׃
27O	10	6		206930	וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון׃
27O	10	7		206940	וראיתי אני דניאל לבדי את־המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את־המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא׃
27O	10	8		206950	ואני נשארתי לבדי ואראה את־המראה הגדלה הזאת ולא נשאר־בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח׃
27O	10	9		206960	ואשמע את־קול דבריו וכשמעי את־קול דבריו ואני הייתי נרדם על־פני ופני ארצה׃
27O	10	10		206970	והנה־יד נגעה בי ותניעני על־ברכי וכפות ידי׃
27O	10	11		206980	ויאמר אלי דניאל איש־חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על־עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את־הדבר הזה עמדתי מרעיד׃
27O	10	12		206990	ויאמר אלי אל־תירא דניאל כי מן־היום הראשון אשר נתת את־לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני־באתי בדבריך׃
27O	10	13		207000	ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס׃
27O	10	14		207010	ובאתי להבינך את אשר־יקרה לעמך באחרית הימים כי־עוד חזון לימים׃
27O	10	15		207020	ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי׃
27O	10	16		207030	והנה כדמות בני אדם נגע על־שפתי ואפתח־פי ואדברה ואמרה אל־העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח׃
27O	10	17		207040	והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם־אדני זה ואני מעתה לא־יעמד־בי כח ונשמה לא נשארה־בי׃
27O	10	18		207050	ויסף ויגע־בי כמראה אדם ויחזקני׃
27O	10	19		207060	ויאמר אל־תירא איש־חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה* ידבר אדני כי חזקתני׃
27O	10	20		207070	ויאמר הידעת למה־באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם־שר פרס ואני יוצא והנה שר־יון בא׃
27O	10	21		207080	אבל אגיד לך את־הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על־אלה כי אם־מיכאל שרכם׃ ף
27O	11	1		207090	ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו׃
27O	11	2		207100	ועתה אמת אגיד לך הנה־עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר־גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון׃
27O	11	3		207110	ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו׃
27O	11	4		207120	וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד־אלה׃
27O	11	5		207130	ויחזק מלך־הנגב ומן־שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו׃
27O	11	6		207140	ולקץ שנים יתחברו ובת מלך־הנגב תבוא אל־מלך הצפון לעשות מישרים ולא־תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים׃
27O	11	7		207150	ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל־החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק׃
27O	11	8		207160	וגם אלהיהם עם־נסכיהם עם־כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון׃*
27O	11	9		207170	ובא במלכות מלך הנגב ושב אל־אדמתו׃
27O	11	10		207180	[כ= ובנו] [ק= ובניו] יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב [כ= ויתגרו] [ק= ויתגרה] עד־[כ= מעזה] [ק= מעזו]׃
27O	11	11		207190	ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם־מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו׃
27O	11	12		207200	ונשא ההמון [כ= ירום] [ק= ורם] לבבו והפיל* רבאות ולא יעוז׃
27O	11	13		207210	ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן־הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב׃
27O	11	14		207220	ובעתים ההם רבים יעמדו על־מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו׃
27O	11	15		207230	ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד׃
27O	11	16		207240	ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ־הצבי וכלה בידו׃
27O	11	17		207250	וישם פניו לבוא בתקף כל־מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן־לו להשחיתה ולא תעמד ולא־לו תהיה׃
27O	11	18		207260	[כ= וישב] [ק= וישמ*] פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו׃
27O	11	19		207270	וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא׃
27O	11	20		207280	ועמד על־כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה׃
27O	11	21		207290	ועמד על־כנו נבזה ולא־נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות׃
27O	11	22		207300	וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית׃
27O	11	23		207310	ומן־התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט־גוי׃
27O	11	24		207320	בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא־עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד־עת׃
27O	11	25		207330	ויער כחו ולבבו על־מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל־גדול ועצום עד־מאד ולא יעמד כי־יחשבו עליו מחשבות׃
27O	11	26		207340	ואכלי פת־בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים׃
27O	11	27		207350	ושניהם המלכים לבבם למרע ועל־שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי־עוד קץ למועד׃
27O	11	28		207360	וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על־ברית קדש ועשה ושב לארצו׃
27O	11	29		207370	למועד ישוב ובא בנגב ולא־תהיה כראשנה וכאחרנה׃
27O	11	30		207380	ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על־ברית־קודש ועשה ושב ויבן על־עזבי ברית קדש׃
27O	11	31		207390	וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משוםם׃
27O	11	32		207400	ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו׃
27O	11	33		207410	ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים׃
27O	11	34		207420	ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות׃
27O	11	35		207430	ומן־המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד־עת קץ כי־עוד למועד׃
27O	11	36		207440	ועשה כרצונו המלך ויתרוםם ויתגדל על־כל־אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד־כלה זעם כי נחרצה נעשתה׃
27O	11	37		207450	ועל־אלהי אבתיו לא יבין ועל־חמדת נשים ועל־כל־אלוה לא יבין כי על־כל יתגדל׃
27O	11	38		207460	ולאלה מעזים על־כנו יכבד ולאלוה אשר לא־ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות׃
27O	11	39		207470	ועשה למבצרי מעזים עם־אלוה נכר אשר [כ= הכיר] [ק= יכיר] ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק* במחיר׃
27O	11	40		207480	ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר׃
27O	11	41		207490	ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון׃
27O	11	42		207500	וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה׃
27O	11	43		207510	ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו׃
27O	11	44		207520	ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים׃
27O	11	45		207530	ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר־צבי־קדש ובא עד־קצו ואין עוזר לו׃
27O	12	1		207540	ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על־בני עמך והיתה עת צרה אשר לא־נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל־הנמצא כתוב בספר׃
27O	12	2		207550	ורבים מישני אדמת־עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם׃ ס
27O	12	3		207560	והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׃ ף
27O	12	4		207570	ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד־עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת׃
27O	12	5		207580	וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עמדים אחד הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר׃
27O	12	6		207590	ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר עד־מתי קץ הפלאות׃
27O	12	7		207600	ואשמע את־האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל־השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד־עם־קדש תכלינה כל־אלה׃
27O	12	8		207610	ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה׃ ף
27O	12	9		207620	ויאמר לך דניאל כי־סתמים וחתמים הדברים עד־עת קץ׃
27O	12	10		207630	יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל־רשעים והמשכלים יבינו׃
27O	12	11		207640	ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שםם ימים אלף מאתים ותשעים׃
27O	12	12		207650	אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה׃
27O	12	13		207660	ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין׃
28O	1	1		141010	דבר־יהוה אשר היה אל־הושע בן־בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן־יואש מלך ישראל׃
28O	1	2		141020	תחלת דבר־יהוה בהושע ף ויאמר יהוה אל־הושע לך קח־לך אשת זנונים וילדי זנונים כי־זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה׃
28O	1	3		141030	וילך ויקח את־גמר בת־דבלים ותהר ותלד־לו בן׃
28O	1	4		141040	ויאמר יהוה אליו קרא שמו יזרעאל כי־עוד מעט ופקדתי את־דמי יזרעאל על־בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל׃
28O	1	5		141050	והיה ביום ההוא ושברתי את־קשת ישראל בעמק יזרעאל׃
28O	1	6		141060	ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את־בית ישראל כי־נשא אשא להם׃
28O	1	7		141070	ואת־בית יהודה ארחם והושעתים ביהוה אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים׃
28O	1	8		141080	ותגמל את־לא רחמה ותהר ותלד בן׃
28O	1	9		141090	ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא־אהיה לכם׃ ס
28O	2	1		141100	והיה מספר בני־ישראל כחול הים אשר לא־ימד ולא יספר והיה במקום אשר־יאמר להם לא־עמי אתם יאמר להם בני אל־חי׃
28O	2	2		141110	ונקבצו בני־יהודה ובני־ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן־הארץ כי גדול יום יזרעאל׃
28O	2	3		141120	אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃
28O	2	4		141130	ריבו באםכם ריבו כי־היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃
28O	2	5		141140	פן־אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃
28O	2	6		141150	ואת־בניה לא ארחם כי־בני זנונים המה׃
28O	2	7		141160	כי זנתה אםם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃
28O	2	8		141170	לכן הנני־שך את־דרךך בסירים וגדרתי את־גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃
28O	2	9		141180	ורדפה את־מאהביה ולא־תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל־אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃
28O	2	10		141190	והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃
28O	2	11		141200	לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה׃
28O	2	12		141210	ועתה אגלה את־נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא־יצילנה מידי׃
28O	2	13		141220	והשבתי כל־משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃
28O	2	14		141230	והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃
28O	2	15		141240	ופקדתי עליה את־ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם־יהוה׃ ף
28O	2	16		141250	לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על־לבה׃
28O	2	17		141260	ונתתי לה את־כרמיה משם ואת־עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ־מצרים׃ ס
28O	2	18		141270	והיה ביום־ההוא נאם־יהוה תקראי אישי ולא־תקראי־לי עוד בעלי׃
28O	2	19		141280	והסרתי את־שמות הבעלים מפיה ולא־יזכרו עוד בשםם׃
28O	2	20		141290	וכרתי להם ברית ביום ההוא עם־חית השדה ועם־עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן־הארץ והשכבתים לבטח׃
28O	2	21		141300	וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃
28O	2	22		141310	וארשתיך לי באמונה וידעת את־יהוה׃ ס
28O	2	23		141320	והיה ביום ההוא אענה נאם־יהוה אענה את־השמים והם יענו את־הארץ׃
28O	2	24		141330	והארץ תענה את־הדגן ואת־התירוש ואת־היצהר והם יענו את־יזרעאל׃
28O	2	25		141340	וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את־לא רחמה ואמרתי ללא־עמי עמי־אתה והוא יאמר אלהי׃ ף
28O	3	1		141350	ויאמר יהוה אלי עוד לך אהב־אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את־בני ישראל והם פנים אל־אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים׃
28O	3	2		141360	ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים׃
28O	3	3		141370	ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם־אני אליך׃
28O	3	4		141380	כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים׃
28O	3	5		141390	אחר ישבו בני ישראל ובקשו את־יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל־יהוה ואל־טובו באחרית הימים׃ ף
28O	4	1		141400	שמעו דבר־יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם־יושבי הארץ כי אין־אמת ואין־חסד ואין־דעת אלהים בארץ׃
28O	4	2		141410	אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו׃
28O	4	3		141420	על־כן תאבל הארץ ואמלל כל־יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם־דגי הים יאספו׃
28O	4	4		141430	אך איש אל־ירב ואל־יוכח איש ועמך כמריבי כהן׃
28O	4	5		141440	וכשלת היום וכשל גם־נביא עמך לילה ודמיתי אמך׃
28O	4	6		141450	נדמו עמי מבלי הדעת כי־אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם־אני׃
28O	4	7		141460	כרבם כן חטאו־לי כבודם בקלון אמיר׃
28O	4	8		141470	חטאת עמי יאכלו ואל־עונם ישאו נפשו׃
28O	4	9		141480	והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו׃
28O	4	10		141490	ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי־את־יהוה עזבו לשמר׃
28O	4	11		141500	זנות ויין ותירוש יקח־לב׃
28O	4	12		141510	עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃
28O	4	13		141520	על־ראשי ההרים יזבחו ועל־הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על־כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה׃
28O	4	14		141530	לא־אפקוד על־בנותיכם כי תזנינה ועל־כלותיכם כי תנאפנה כי־הם עם־הזנות יפרדו ועם־הקדשות יזבחו ועם לא־יבין ילבט׃
28O	4	15		141540	אם־זנה אתה ישראל אל־יאשם יהודה ואל־תבאו הגלגל ואל־תעלו בית און ואל־תשבעו חי־יהוה׃
28O	4	16		141550	כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃
28O	4	17		141560	חבור עצבים אפרים הנח־לו׃
28O	4	18		141570	סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃
28O	4	19		141580	צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם׃ ס
28O	5	1		141590	שמעו־זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי־פח הייתם למצפה ורשת פרושה על־תבור׃
28O	5	2		141600	ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם׃
28O	5	3		141610	אני ידעתי אפרים וישראל לא־נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל׃
28O	5	4		141620	לא יתנו מעלליהם לשוב אל־אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת־יהוה לא ידעו׃
28O	5	5		141630	וענה גאון־ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם־יהודה עםם׃
28O	5	6		141640	בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את־יהוה ולא ימצאו חלץ מהם׃
28O	5	7		141650	ביהוה בגדו כי־בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את־חלקיהם׃ ס
28O	5	8		141660	תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין׃
28O	5	9		141670	אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה׃
28O	5	10		141680	היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי׃
28O	5	11		141690	עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי־צו׃
28O	5	12		141700	ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה׃
28O	5	13		141710	וירא אפרים את־חליו ויהודה את־מזרו וילך אפרים אל־אשור וישלח אל־מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא־יגהה םכם מזור׃
28O	5	14		141720	כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל׃
28O	5	15		141730	אלך אשובה אל־מקומי עד אשר־יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני׃
28O	6	1		141740	לכו ונשובה אל־יהוה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו׃
28O	6	2		141750	יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו׃
28O	6	3		141760	ונדעה נרדפה לדעת את־יהוה כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ׃
28O	6	4		141770	מה אעשה־לך אפרים מה אעשה־לך יהודה וחסדכם כעןן־בקר וכטל משכים הלך׃
28O	6	5		141780	על־כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי־פי ומשפטיך אור יצא׃
28O	6	6		141790	כי חסד חפצתי ולא־זבח ודעת אלהים מעלות׃
28O	6	7		141800	והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי׃
28O	6	8		141810	גלעד קרית פעלי און עקבה מדם׃
28O	6	9		141820	וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו־שכמה כי זמה עשו׃
28O	6	10		141830	בבית ישראל ראיתי [כ= שעריריה] [ק= שערוריה] שם זנות לאפרים נטמא ישראל׃
28O	6	11		141840	גם־יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי׃ ף
28O	7	1		141850	כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃
28O	7	2		141860	ובל־יאמרו ללבבם כל־רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃
28O	7	3		141870	ברעתם ישמחו־מלך ובכחשיהם שרים׃
28O	7	4		141880	כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד־חמצתו׃
28O	7	5		141890	יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים׃
28O	7	6		141900	כי־קרבו כתנור לבם בארבם כל־הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃
28O	7	7		141910	כלם יחמו כתנור ואכלו את־שפטיהם כל־מלכיהם נפלו אין־קרא בהם אלי׃
28O	7	8		141920	אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃
28O	7	9		141930	אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃
28O	7	10		141940	וענה גאון־ישראל בפניו ולא־שבו אל־יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל־זאת׃
28O	7	11		141950	ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃
28O	7	12		141960	כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ ס
28O	7	13		141970	אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃
28O	7	14		141980	ולא־זעקו אלי בלבם כי יילילו על־משכבותם על־דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃
28O	7	15		141990	ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו־רע׃
28O	7	16		142000	ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃
28O	8	1		142010	אל־חךך שפר כנשר על־בית יהוה יען עברו בריתי ועל־תורתי פשעו׃
28O	8	2		142020	לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל׃
28O	8	3		142030	זנח ישראל טוב אויב ירדפו׃
28O	8	4		142040	הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת׃
28O	8	5		142050	זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד־מתי לא יוכלו נקין׃
28O	8	6		142060	כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי־שבבים יהיה עגל שמרון׃
28O	8	7		142070	כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין־לו צמח בלי יעשה־קמח אולי יעשה זרים יבלעהו׃
28O	8	8		142080	נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין־חפץ בו׃
28O	8	9		142090	כי־המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים׃
28O	8	10		142100	גם כי־יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים׃
28O	8	11		142110	כי־הרבה אפרים מזבחת לחטא היו־לו מזבחות לחטא׃
28O	8	12		142120	[כ= אכתוב] [ק= אכתב]־לו [כ= רבו] [ק= רבי] תורתי כמו־זר נחשבו׃
28O	8	13		142130	זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו׃
28O	8	14		142140	וישכח ישראל את־עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי־אש בעריו ואכלה ארמנתיה׃ ס
28O	9	1		142150	אל־תשמח ישראל אל־גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתןן על כל־גרנות דגן׃
28O	9	2		142160	גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה׃
28O	9	3		142170	לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו׃
28O	9	4		142180	לא־יסכו ליהוה יין ולא יערבו־לו זבחיהם כלחם אונים להם כל־אכליו יטמאו כי־לחםם לנפשם לא יבוא בית יהוה׃*
28O	9	5		142190	מה־תעשו ליום מועד וליום חג־יהוה׃
28O	9	6		142200	כי־הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם׃
28O	9	7		142210	באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה׃
28O	9	8		142220	צפה אפרים עם־אלהי נביא פח יקוש על־כל־דרכיו משטמה בבית אלהיו׃
28O	9	9		142230	העמיקו־שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם׃ ס
28O	9	10		142240	כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל־פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם׃
28O	9	11		142250	אפרים כעוף יתעוףף כבודם מלדה ומבטן ומהריון׃
28O	9	12		142260	כי אם־יגדלו את־בניהם ושכלתים מאדם כי־גם־אוי להם בשורי מהם׃
28O	9	13		142270	אפרים כאשר־ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל־הרג בניו׃
28O	9	14		142280	תן־להם יהוה מה־תתן תן־להם רחם משכיל ושדים צמקים׃
28O	9	15		142290	כל־רעתם בגלגל כי־שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל־שריהמ* סררים׃
28O	9	16		142300	הכה אפרים שרשם יבש פרי [כ= בלי]־ [ק= בל]־יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם׃ ס
28O	9	17		142310	ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים׃ ס
28O	10	1		142320	גפן בוקק ישראל פרי ישוה־לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃
28O	10	2		142330	חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃
28O	10	3		142340	כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את־יהוה* והמלך מה־יעשה־לנו׃
28O	10	4		142350	דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃
28O	10	5		142360	לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי־אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על־כבודו כי־גלה ממנו׃
28O	10	6		142370	גם־אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃
28O	10	7		142380	נדמה שמרון מלכה כקצף על־פני־מים׃
28O	10	8		142390	ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על־מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו׃ ס
28O	10	9		142400	מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא־תשיגם בגבעה מלחמה על־בני עלוה׃
28O	10	10		142410	באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי [כ= עינתם] [ק= עונתם]׃
28O	10	11		142420	ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על־טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד־לו יעקב׃
28O	10	12		142430	זרעו לכם לצדקה קצרו לפי־חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את־יהוה עד־יבוא וירה צדק לכם׃
28O	10	13		142440	חרשתם־רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי־כחש כי־בטחת בדרךך ברב גבוריך׃
28O	10	14		142450	וקאם שאון בעמך וכל־מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על־בנים רטשה׃
28O	10	15		142460	ככה עשה לכם בית־אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל׃
28O	11	1		142470	כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני׃
28O	11	2		142480	קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון׃
28O	11	3		142490	ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על־זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים׃
28O	11	4		142500	בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל׃
28O	11	5		142510	לא ישוב אל־ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב׃
28O	11	6		142520	וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם׃
28O	11	7		142530	ועמי תלואים למשובתי ואל־על יקראהו יחד לא ירוםם׃
28O	11	8		142540	איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי׃
28O	11	9		142550	לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא־איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר׃
28O	11	10		142560	אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי־הוא ישאג ויחרדו בנים מים׃
28O	11	11		142570	יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על־בתיהם נאם־יהוה׃ ס
28O	12	1		142580	סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם־אל ועם־קדושים נאמן׃
28O	12	2		142590	אפרים רעה רוח ורדף קדים כל־היום כזב ושד ירבה וברית עם־אשור יכרתו ושמן למצרים יובל׃
28O	12	3		142600	וריב ליהוה עם־יהודה ולפקד על־יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו׃
28O	12	4		142610	בבטן עקב את־אחיו ובאונו שרה את־אלהים׃
28O	12	5		142620	וישר אל־מלאך ויכל בכה ויתחןן־לו בית־אל ימצאנו ושם ידבר עמנו׃
28O	12	6		142630	ויהוה אלהי הצבאות יהוה זכרו׃
28O	12	7		142640	ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל־אלהיך תמיד׃
28O	12	8		142650	כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב׃
28O	12	9		142660	ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל־יגיעי לא ימצאו־לי עון אשר־חטא׃
28O	12	10		142670	ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד׃
28O	12	11		142680	ודברתי על־הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה׃
28O	12	12		142690	אם־גלעד און אך־שוא היו בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי׃
28O	12	13		142700	ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר׃
28O	12	14		142710	ובנביא העלה יהוה את־ישראל ממצרים ובנביא נשמר׃
28O	12	15		142720	הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו׃
28O	13	1		142730	כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת׃
28O	13	2		142740	ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון׃
28O	13	3		142750	לכן יהיו כעןן־בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה׃
28O	13	4		142760	ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי׃
28O	13	5		142770	אני ידעתיך במדבר בארץ תלאבות׃
28O	13	6		142780	כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על־כן שכחוני׃
28O	13	7		142790	ואהי להם כמו־שחל כנמר על־דרך אשור׃
28O	13	8		142800	אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם׃
28O	13	9		142810	שחתך ישראל כי־בי בעזרך׃
28O	13	10		142820	אהי מלךך אפוא ויושיעך בכל־עריך ושפטיך אשר אמרת תנה־לי מלך ושרים׃
28O	13	11		142830	אתן־לך מלך באפי ואקח בעברתי׃ ס
28O	13	12		142840	צרור עון אפרים צפונה חטאתו׃
28O	13	13		142850	חבלי יולדה יבאו לו הוא־בן לא חכם כי־עת לא־יעמד במשבר בנים׃
28O	13	14		142860	מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יסתר מעיני׃
28O	13	15		142870	כי הוא בן אחים יפריא יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל־כלי חמדה׃
28O	14	1		142880	תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו׃ ף
28O	14	2		142890	שובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך׃
28O	14	3		142900	קחו עםכם דברים ושובו אל־יהוה אמרו אליו כל־תשא עון וקח־טוב ונשלמה פרים שפתינו׃
28O	14	4		142910	אשור לא יושיענו על־סוס לא נרכב ולא־נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר־בך ירחם יתום׃
28O	14	5		142920	ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו׃
28O	14	6		142930	אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון׃
28O	14	7		142940	ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון׃
28O	14	8		142950	ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון׃ ס
28O	14	9		142960	אפרים מה־לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רעןן ממני פריך נמצא׃
28O	14	10		142970	מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי־ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם׃
29O	1	1		142980	דבר־יהוה אשר היה אל־יואל בן־פתואל׃
29O	1	2		142990	שמעו־זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃
29O	1	3		143000	עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃
29O	1	4		143010	יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל׃
29O	1	5		143020	הקיצו שכורים ובכו והיללו כל־שתי יין על־עסיס כי נכרת מפיכם׃
29O	1	6		143030	כי־גוי עלה על־ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃
29O	1	7		143040	שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃
29O	1	8		143050	אלי כבתולה חגרת־שק על־בעל נעוריה׃
29O	1	9		143060	הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה׃
29O	1	10		143070	שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃
29O	1	11		143080	הבישו אכרים הילילו כרמים על־חטה ועל־שערה כי אבד קציר שדה׃
29O	1	12		143090	הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם־תמר ותפוח כל־עצי השדה יבשו כי־הביש ששון מן־בני אדם׃ ס
29O	1	13		143100	חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך׃
29O	1	14		143110	קדשו־צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל־יהוה׃
29O	1	15		143120	אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא׃
29O	1	16		143130	הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃
29O	1	17		143140	עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃
29O	1	18		143150	מה־נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם־עדרי הצאן נאשמו׃
29O	1	19		143160	אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל־עצי השדה׃
29O	1	20		143170	גם־בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר׃ ף
29O	2	1		143180	תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי־בא יום־יהוה כי קרוב׃
29O	2	2		143190	יום חשך ואפלה יום עןן וערפל כשחר פרש על־ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן־העולם ואחריו לא יוסף עד־שני דור ודור׃
29O	2	3		143200	לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן־עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם־פליטה לא־היתה לו׃
29O	2	4		143210	כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון׃
29O	2	5		143220	כקול מרכבות על־ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה׃
29O	2	6		143230	מפניו יחילו עמים כל־פנים קבצו פארור׃
29O	2	7		143240	כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם׃
29O	2	8		143250	ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו׃
29O	2	9		143260	בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב׃
29O	2	10		143270	לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃
29O	2	11		143280	ויהוה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי־גדול יום־יהוה ונורא מאד ומי יכילנו׃
29O	2	12		143290	וגם־עתה נאם־יהוה שבו עדי בכל־לבבכם ובצום ובבכי ובמספד׃
29O	2	13		143300	וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־יהוה אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה׃
29O	2	14		143310	מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך ליהוה אלהיכם׃ ף
29O	2	15		143320	תקעו שופר בציון קדשו־צום קראו עצרה׃
29O	2	16		143330	אספו־עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה׃
29O	2	17		143340	בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על־עמך ואל־תתן נחלתך לחרפה למשל־בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם׃
29O	2	18		143350	ויקנא יהוה לארצו ויחמל על־עמו׃
29O	2	19		143360	ויען יהוה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את־הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא־אתן אתכם עוד חרפה בגוים׃
29O	2	20		143370	ואת־הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל־ארץ ציה ושממה את־פניו אל־הים הקדמני וספו אל־הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות׃
29O	2	21		143380	אל־תיראי אדמה גילי ושמחי כי־הגדיל יהוה לעשות׃
29O	2	22		143390	אל־תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי־עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם׃
29O	2	23		143400	ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי־נתן לכם את־המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון׃
29O	2	24		143410	ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר׃
29O	2	25		143420	ושלמתי לכם את־השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם׃
29O	2	26		143430	ואכלתם אכול ושבוע והללתם את־שם יהוה אלהיכם אשר־עשה עםכם להפליא ולא־יבשו עמי לעולם׃
29O	2	27		143440	וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני יהוה אלהיכם ואין עוד ולא־יבשו עמי לעולם׃ ס
29O	3	1		143450	והיה אחרי־כן אשפוך את־רוחי על־כל־בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו׃
29O	3	2		143460	וגם על־העבדים ועל־השפחות בימים ההמה אשפוך את־רוחי׃
29O	3	3		143470	ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן׃
29O	3	4		143480	השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃
29O	3	5		143490	והיה כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט כי בהר־ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קרא׃
29O	4	1		143500	כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר [כ= אשוב] [ק= אשיב] את־שבות יהודה וירושלם׃
29O	4	2		143510	וקבצתי את־כל־הגוים והורדתים אל־עמק יהושפט ונשפטתי עםם שם על־עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת־ארצי חלקו׃
29O	4	3		143520	ואל־עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו׃
29O	4	4		143530	וגם מה־אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם׃
29O	4	5		143540	אשר־כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם׃
29O	4	6		143550	ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם׃
29O	4	7		143560	הנני מעירם מן־המקום אשר־מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם׃
29O	4	8		143570	ומכרתי את־בניכם ואת־בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל־גוי רחוק כי יהוה דבר׃ ס
29O	4	9		143580	קראו־זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה׃
29O	4	10		143590	כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני׃
29O	4	11		143600	עושו ובאו כל־הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך׃
29O	4	12		143610	יעורו ויעלו הגוים אל־עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את־כל־הגוים מסביב׃
29O	4	13		143620	שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי־מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם׃
29O	4	14		143630	המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ׃
29O	4	15		143640	שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃
29O	4	16		143650	ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל׃
29O	4	17		143660	וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר־קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא־יעברו־בה עוד׃ ס
29O	4	18		143670	והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל־אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את־נחל השטים׃
29O	4	19		143680	מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר־שפכו דם־נקיא בארצם׃
29O	4	20		143690	ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור׃
29O	4	21		143700	ונקיתי דםם לא־נקיתי ויהוה שכן בציון׃
30O	1	1		143710	דברי עמוס אשר־היה בנקדים מתקוע אשר חזה על־ישראל בימי עזיה מלך־יהודה ובימי ירבעם בן־יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש׃
30O	1	2		143720	ויאמר יהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל׃ ף
30O	1	3		143730	כה אמר יהוה על־שלשה פשעי דמשק ועל־ארבעה לא אשיבנו על־דושם בחרצות הברזל את־הגלעד׃
30O	1	4		143740	ושלחתי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן־הדד׃
30O	1	5		143750	ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת־און ותומך שבט מבית עדן וגלו עם־ארם קירה אמר יהוה׃ ף
30O	1	6		143760	כה אמר יהוה על־שלשה פשעי עזה ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום׃
30O	1	7		143770	ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנתיה׃
30O	1	8		143780	והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון והשיבותי ידי על־עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר אדני יהוה׃ ף
30O	1	9		143790	כה אמר יהוה על־שלשה פשעי־צר ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים׃
30O	1	10		143800	ושלחתי אש בחומת צר ואכלה ארמנתיה׃ ף
30O	1	11		143810	כה אמר יהוה על־שלשה פשעי אדום ועל־ארבעה לא אשיבנו על־רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח׃
30O	1	12		143820	ושלחתי אש בתימן ואכלה ארמנות בצרה׃ ף
30O	1	13		143830	כה אמר יהוה על־שלשה פשעי בני־עמון ועל־ארבעה לא אשיבנו על־בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את־גבולם׃
30O	1	14		143840	והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה׃
30O	1	15		143850	והלך מלכם בגולה הוא ושריו יחדו אמר יהוה׃ ף
30O	2	1		143860	כה אמר יהוה על־שלשה פשעי מואב ועל־ארבעה לא אשיבנו על־שרפו עצמות מלך־אדום לשיד׃
30O	2	2		143870	ושלחתי־אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר׃
30O	2	3		143880	והכרתי שופט מקרבה וכל־שריה אהרוג עמו אמר יהוה׃ ף
30O	2	4		143890	כה אמר יהוה על־שלשה פשעי יהודה ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מאסם את־תורת יהוה וחקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר־הלכו אבותם אחריהם׃
30O	2	5		143900	ושלחתי אש ביהודה ואכלה ארמנות ירושלם׃ ף
30O	2	6		143910	כה אמר יהוה על־שלשה פשעי ישראל ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים׃
30O	2	7		143920	השאפים על־עפר־ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל־הנערה למען חלל את־שם קדשי׃
30O	2	8		143930	ועל־בגדים חבלים יטו אצל כל־מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם׃
30O	2	9		143940	ואנכי השמדתי את־האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת׃
30O	2	10		143950	ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את־ארץ האמרי׃
30O	2	11		143960	ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזרים האף אין־זאת בני ישראל נאם־יהוה׃
30O	2	12		143970	ותשקו את־הנזרים יין ועל־הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו׃
30O	2	13		143980	הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר׃
30O	2	14		143990	ואבד מנוס מקל וחזק לא־יאמץ כחו וגבור לא־ימלט נפשו׃
30O	2	15		144000	ותפש הקשת לא יעמד וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו׃
30O	2	16		144010	ואמיץ לבו בגבורים ערום ינוס ביום־ההוא נאם־יהוה׃ ף
30O	3	1		144020	שמעו את־הדבר הזה אשר דבר יהוה עליכם בני ישראל על כל־המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים לאמר׃
30O	3	2		144030	רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על־כן אפקד עליכם את כל־עונתיכם׃
30O	3	3		144040	הילכו שנים יחדו בלתי אם־נועדו׃
30O	3	4		144050	הישאג אריה ביער וטרף אין לו היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם־לכד׃
30O	3	5		144060	התפל צפור על־פח הארץ ומוקש אין לה היעלה־פח מן־האדמה ולכוד לא ילכוד׃
30O	3	6		144070	אם־יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם־תהיה רעה בעיר ויהוה לא עשה׃
30O	3	7		144080	כי לא יעשה אדני יהוה דבר כי אם־גלה סודו אל־עבדיו הנביאים׃
30O	3	8		144090	אריה שאג מי לא יירא אדני יהוה דבר מי לא ינבא׃
30O	3	9		144100	השמיעו על־ארמנות באשדוד ועל־ארמנות בארץ מצרים ואמרו האספו על־הרי שמרון וראו מהומת רבות בתוכה ועשוקים בקרבה׃
30O	3	10		144110	ולא־ידעו עשות־נכחה נאם־יהוה האוצרים חמס ושד בארמנותיהם׃ ף
30O	3	11		144120	לכן כה אמר אדני יהוה צר וסביב הארץ והורד ממך עזך ונבזו ארמנותיך׃
30O	3	12		144130	כה אמר יהוה כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל־אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש׃
30O	3	13		144140	שמעו והעידו בבית יעקב נאם־אדני יהוה אלהי הצבאות׃
30O	3	14		144150	כי ביום פקדי פשעי־ישראל עליו ופקדתי על־מזבחות בית־אל ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ׃
30O	3	15		144160	והכיתי בית־החרף על־בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם־יהוה׃ ס
30O	4	1		144170	שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים האמרת לאדניהם הביאה ונשתה׃
30O	4	2		144180	נשבע אדני יהוה בקדשו כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בצנות ואחריתכן בסירות דוגה׃
30O	4	3		144190	ופרצים תצאנה אשה נגדה והשלכתנה ההרמונה נאם־יהוה׃
30O	4	4		144200	באו בית־אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם׃
30O	4	5		144210	וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו כי כן אהבתם בני ישראל נאם אדני יהוה׃
30O	4	6		144220	וגם־אני נתתי לכם נקיון שנים בכל־עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃
30O	4	7		144230	וגם אנכי מנעתי םכם את־הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על־עיר אחת ועל־עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר־לא־תמטיר עליה תיבש׃
30O	4	8		144240	ונעו שתים שלש ערים אל־עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃
30O	4	9		144250	הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃ ס
30O	4	10		144260	שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם שבי סוסיכם ואעלה באש מחניכם ובאפכם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃
30O	4	11		144270	הפכתי בכם כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ותהיו כאוד מצל משרפה ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃ ס
30O	4	12		144280	לכן כה אעשה־לך ישראל עקב כי־זאת אעשה־לך הכון לקראת־אלהיך ישראל׃
30O	4	13		144290	כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה־שחו עשה שחר עיפה ודרך על־במתי ארץ יהוה אלהי־צבאות שמו׃ ס
30O	5	1		144300	שמעו את־הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל׃
30O	5	2		144310	נפלה לא־תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על־אדמתה אין מקימה׃
30O	5	3		144320	כי כה אמר אדני יהוה העיר היצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל׃ ס
30O	5	4		144330	כי כה אמר יהוה לבית ישראל דרשוני וחיו׃
30O	5	5		144340	ואל־תדרשו בית־אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעברו כי הגלגל גלה יגלה ובית־אל יהיה לאון׃
30O	5	6		144350	דרשו את־יהוה וחיו פן־יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין־מכבה לבית־אל׃
30O	5	7		144360	ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו׃
30O	5	8		144370	עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו׃ ס
30O	5	9		144380	המבליג שד על־עז ושד על־מבצר יבוא׃
30O	5	10		144390	שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו׃
30O	5	11		144400	לכן יען בושסכם על־דל ומשאת־בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא־תשבו בם כרמי־חמד נטעתם ולא תשתו את־יינם׃
30O	5	12		144410	כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו׃
30O	5	13		144420	לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא׃
30O	5	14		144430	דרשו־טוב ואל־רע למען תחיו ויהי־כן יהוה אלהי־צבאות אתכם כאשר אמרתם׃
30O	5	15		144440	שנאו־רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחןן יהוה אלהי־צבאות שארית יוסף׃ ס
30O	5	16		144450	לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אדני בכל־רחבות מספד ובכל־חוצות יאמרו הו־הו וקראו אכר אל־אבל ומספד אל־יודעי נהי׃
30O	5	17		144460	ובכל־כרמים מספד כי־אעבר בקרבך אמר יהוה׃ ס
30O	5	18		144470	הוי המתאוים את־יום יהוה למה־זה לכם יום יהוה הוא־חשך ולא־אור׃
30O	5	19		144480	כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על־הקיר ונשכו הנחש׃
30O	5	20		144490	הלא־חשך יום יהוה ולא־אור ואפל ולא־נגה לו׃
30O	5	21		144500	שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם׃
30O	5	22		144510	כי אם־תעלו־לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט׃
30O	5	23		144520	הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע׃
30O	5	24		144530	ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן׃
30O	5	25		144540	הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃
30O	5	26		144550	ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם׃
30O	5	27		144560	והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי־צבאות שמו׃ ף
30O	6	1		144570	הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל׃
30O	6	2		144580	עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת־פלשתים הטובים מן־הממלכות האלה אם־רב גבולם מגבלכם׃
30O	6	3		144590	המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס׃
30O	6	4		144600	השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃
30O	6	5		144610	הפרטים על־פי הנבל כדויד חשבו להם כלי־שיר׃
30O	6	6		144620	השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על־שבר יוסף׃
30O	6	7		144630	לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃ ף
30O	6	8		144640	נשבע אדני יהוה בנפשו נאם־יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את־גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה׃
30O	6	9		144650	והיה אם־יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו׃
30O	6	10		144660	ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃
30O	6	11		144670	כי־הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים׃
30O	6	12		144680	הירצון בסלע סוסים אם־יחרוש בבקרים כי־הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה׃
30O	6	13		144690	השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים׃
30O	6	14		144700	כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם־יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד־נחל הערבה׃ ס
30O	7	1		144710	כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך׃
30O	7	2		144720	והיה אם־כלה לאכול את־עשב הארץ ואמר אדני יהוה סלח־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃
30O	7	3		144730	נחם יהוה על־זאת לא תהיה אמר יהוה׃
30O	7	4		144740	כה הראני אדני יהוה והנה קרא לרב באש אדני יהוה ותאכל את־תהום רבה ואכלה את־החלק׃
30O	7	5		144750	ואמר אדני יהוה חדל־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃
30O	7	6		144760	נחם יהוה על־זאת גם־היא לא תהיה אמר אדני יהוה׃ ס
30O	7	7		144770	כה הראני והנה אדני נצב על־חומת אנך ובידו אנך׃
30O	7	8		144780	ויאמר יהוה אלי מה־אתה ראה עמוס ואמר אנך ויאמר אדני הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃
30O	7	9		144790	ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על־בית ירבעם בחרב׃ ף
30O	7	10		144800	וישלח אמציה כהן בית־אל אל־ירבעם מלך־ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא־תוכל הארץ להכיל את־כל־דבריו׃
30O	7	11		144810	כי־כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃ ס
30O	7	12		144820	ויאמר אמציה אל־עמוס חזה לך ברח־לך אל־ארץ יהודה ואכל־שם לחם ושם תנבא׃
30O	7	13		144830	ובית־אל לא־תוסיף עוד להנבא כי מקדש־מלך הוא ובית ממלכה הוא׃ ס
30O	7	14		144840	ויען עמוס ויאמר אל־אמציה לא־נביא אנכי ולא בן־נביא אנכי כי־בוקר אנכי ובולס שקמים׃
30O	7	15		144850	ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל־עמי ישראל׃
30O	7	16		144860	ועתה שמע דבר־יהוה אתה אמר לא תנבא על־ישראל ולא תטיף על־בית ישחק׃
30O	7	17		144870	לכן כה־אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על־אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃ ס
30O	8	1		144880	כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ׃
30O	8	2		144890	ויאמר מה־אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל־עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃
30O	8	3		144900	והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל־מקום השליך הס׃ ף
30O	8	4		144910	שמעו־זאת השאפים אביון ולשבית [כ= ענוי] [ק= עניי]־ארץ׃
30O	8	5		144920	לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה־בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה׃
30O	8	6		144930	לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר׃
30O	8	7		144940	נשבע יהוה בגאון יעקב אם־אשכח לנצח כל־מעשיהם׃
30O	8	8		144950	העל זאת לא־תרגז הארץ ואבל כל־יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה [כ= ונשקה] [ק= ונשקעה] כיאור מצרים׃ ס
30O	8	9		144960	והיה ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור׃
30O	8	10		144970	והפכתי חגיכם לאבל וכל־שיריכם לקינה והעליתי על־כל־מתנים שק ועל־כל־ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר׃
30O	8	11		144980	הנה ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא־רעב ללחם ולא־צמא למים כי אם־לשמע את דברי יהוה׃
30O	8	12		144990	ונעו מים עד־ים ומצפון ועד־מזרח ישוטטו לבקש את־דבר־יהוה ולא ימצאו׃
30O	8	13		145000	ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא׃
30O	8	14		145010	הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר־שבע ונפלו ולא־יקומו עוד׃ ס
30O	9	1		145020	ראיתי את־אדני נצב על־המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחריתם בחרב אהרג לא־ינוס להם נס ולא־ימלט להם פליט׃
30O	9	2		145030	אם־יחתרו בשאול משם ידי תקחם ואם־יעלו השמים משם אורידם׃
30O	9	3		145040	ואם־יחבאו בראש הכרמל משם אחפש ולקחתים ואם־יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את־הנחש ונשכם׃
30O	9	4		145050	ואם־ילכו בשבי לפני איביהם משם אצוה את־החרב והרגתם ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה׃
30O	9	5		145060	ואדני יהוה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל־יושבי בה ועלתה כיאר כלה ושקעה כיאר מצרים׃
30O	9	6		145070	הבונה בשמים [כ= מעלותו] [ק= מעלותיו] ואגדתו על־ארץ יסדה הקרא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו׃
30O	9	7		145080	הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם־יהוה הלוא את־ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר׃
30O	9	8		145090	הנה עיני אדני יהוה בממלכה החטאה והשמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את־בית יעקב נאם־יהוה׃
30O	9	9		145100	כי־הנה אנכי מצוה והנעותי בכל־הגוים את־בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא־יפול צרור ארץ׃
30O	9	10		145110	בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא־תגיש ותקדים בעדינו הרעה׃
30O	9	11		145120	ביום ההוא אקים את־סכת דויד הנפלת וגדרתי את־פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם׃
30O	9	12		145130	למען יירשו את־שארית אדום וכל־הגוים אשר־נקרא שמי עליהם נאם־יהוה עשה זאת׃ ף
30O	9	13		145140	הנה ימים באים נאם־יהוה ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל־הגבעות תתמוגגנה׃
30O	9	14		145150	ושבתי את־שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את־יינם ועשו גנות ואכלו את־פריהם׃
30O	9	15		145160	ונטעתים על־אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר יהוה אלהיך׃
31O	1	1		145170	חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃
31O	1	2		145180	הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃
31O	1	3		145190	זדון לבך השיאך שכני בחגוי־סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃
31O	1	4		145200	אם־תגביה כנשר ואם־בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם־יהוה׃
31O	1	5		145210	אם־גנבים באו־לך אם־שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות׃
31O	1	6		145220	איך נחפשו עשו נבעו מצפניו׃
31O	1	7		145230	עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃
31O	1	8		145240	הלוא ביום ההוא נאם־יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו׃
31O	1	9		145250	וחתו גבוריך תימן למען יכרת־איש מהר עשו מקטל׃
31O	1	10		145260	מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם׃
31O	1	11		145270	ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו [כ= שערו] [ק= שעריו] ועל־ירושלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם׃
31O	1	12		145280	ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה׃
31O	1	13		145290	אל־תבוא בשער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשלחנה בחילו ביום אידו׃
31O	1	14		145300	ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שרידיו ביום צרה׃
31O	1	15		145310	כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך׃
31O	1	16		145320	כי כאשר שתיתם על־הר קדשי ישתו כל־הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו׃
31O	1	17		145330	ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם׃
31O	1	18		145340	והיה בית־יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה* שריד לבית עשו כי יהוה דבר׃
31O	1	19		145350	וירשו הנגב את־הר עשו והשפלה את־פלשתים וירשו את־שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את־הגלעד׃
31O	1	20		145360	וגלת החל־הזה לבני ישראל אשר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב׃
31O	1	21		145370	ועלו מושעים בהר ציון לשפט את־הר עשו והיתה ליהוה המלוכה׃
32O	1	1		145380	ויהי דבר־יהוה אל־יונה בן־אמתי לאמר׃
32O	1	2		145390	קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי־עלתה רעתם לפני׃
32O	1	3		145400	ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה׃
32O	1	4		145410	ויהוה הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר׃
32O	1	5		145420	וייראו המלחים ויזעקו איש אל־אלהיו ויטלו את־הכלים אשר באניה אל־הים להקל מעליהם ויונה ירד אל־ירכתי הספינה וישכב וירדם׃
32O	1	6		145430	ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה־לך נרדם קום קרא אל־אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד׃
32O	1	7		145440	ויאמרו איש אל־רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על־יונה׃
32O	1	8		145450	ויאמרו אליו הגידה־נא לנו באשר למי־הרעה הזאת לנו מה־מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי־מזה עם אתה׃
32O	1	9		145460	ויאמר אליהם עברי אנכי ואת־יהוה אלהי השמים אני ירא אשר־עשה את־הים ואת־היבשה׃
32O	1	10		145470	וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה־זאת עשית כי־ידעו האנשים כי־מלפני יהוה הוא ברח כי הגיד להם׃
32O	1	11		145480	ויאמרו אליו מה־נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער׃
32O	1	12		145490	ויאמר אליהם שאוני והטילני אל־הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם׃
32O	1	13		145500	ויחתרו האנשים להשיב אל־היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם׃
32O	1	14		145510	ויקראו אל־יהוה ויאמרו אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל־תתן עלינו דם נקיא כי־אתה יהוה כאשר חפצת עשית׃
32O	1	15		145520	וישאו את־יונה ויטלהו אל־הים ויעמד הים מזעפו׃
32O	1	16		145530	וייראו האנשים יראה גדולה את־יהוה ויזבחו־זבח ליהוה וידרו נדרים׃
32O	2	1		145540	וימן יהוה דג גדול לבלע את־יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות׃
32O	2	2		145550	ויתפלל יונה אל־יהוה אלהיו ממעי הדגה׃
32O	2	3		145560	ויאמר קראתי מצרה לי אל־יהוה ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי׃
32O	2	4		145570	ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל־משבריך וגליך עלי עברו׃
32O	2	5		145580	ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל־היכל קדשך׃
32O	2	6		145590	אפפוני מים עד־נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי׃
32O	2	7		145600	לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי יהוה אלהי׃
32O	2	8		145610	בהתעטף עלי נפשי את־יהוה זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל־היכל קדשך׃
32O	2	9		145620	משמרים הבלי־שוא חסדם יעזבו׃
32O	2	10		145630	ואני בקול תודה אזבחה־לך אשר נדרתי אשלמה ישועתה ליהוה׃ ס
32O	2	11		145640	ויאמר יהוה לדג ויקא את־יונה אל־היבשה׃ ף
32O	3	1		145650	ויהי דבר־יהוה אל־יונה שנית לאמר׃
32O	3	2		145660	קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את־הקריאה אשר אנכי דבר אליך׃
32O	3	3		145670	ויקם יונה וילך אל־נינוה כדבר יהוה ונינוה היתה עיר־גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים׃
32O	3	4		145680	ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת׃
32O	3	5		145690	ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו־צום וילבשו שקים מגדולם ועד־קטנם׃
32O	3	6		145700	ויגע הדבר אל־מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על־האפר׃
32O	3	7		145710	ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל־יטעמו מאומה אל־ירעו* ומים אל־ישתו׃
32O	3	8		145720	ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל־אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן־החמס אשר בכפיהם׃
32O	3	9		145730	מי־יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד׃
32O	3	10		145740	וירא האלהים את־מעשיהם כי־שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על־הרעה אשר־דבר לעשות־להם ולא עשה׃
32O	4	1		145750	וירע אל־יונה רעה גדולה ויחר לו׃
32O	4	2		145760	ויתפלל אל־יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא־זה דברי עד־היותי על־אדמתי על־כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל־חנון ורחום ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה׃
32O	4	3		145770	ועתה יהוה קח־נא את־נפשי ממני כי טוב מותי מחיי׃ ס
32O	4	4		145780	ויאמר יהוה ההיטב חרה לך׃
32O	4	5		145790	ויצא יונה מן־העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה־יהיה בעיר׃
32O	4	6		145800	וימן יהוה־אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על־ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על־הקיקיון שמחה גדולה׃
32O	4	7		145810	וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את־הקיקיון וייבש׃
32O	4	8		145820	ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על־ראש יונה ויתעלף וישאל את־נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי׃
32O	4	9		145830	ויאמר אלהים אל־יונה ההיטב חרה־לך על־הקיקיון ויאמר היטב חרה־לי עד־מות׃
32O	4	10		145840	ויאמר יהוה אתה חסת על־הקיקיון אשר לא־עמלת בו ולא גדלתו שבן־לילה היה ובן־לילה אבד׃
32O	4	11		145850	ואני לא אחוס על־נינוה העיר הגדולה אשר יש־בה הרבה משתים־עשרה רבו אדם אשר לא־ידע בין־ימינו לשמאלו ובהמה רבה׃
33O	1	1		145860	דבר־יהוה אשר היה אל־מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר־חזה על־שמרון וירושלם׃
33O	1	2		145870	שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו׃
33O	1	3		145880	כי־הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על־[כ= במותי] [ק= במתי] ארץ׃
33O	1	4		145890	ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד׃
33O	1	5		145900	בפשע יעקב כל־זאת ובחטאות בית ישראל מי־פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם׃
33O	1	6		145910	ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה׃
33O	1	7		145920	וכל־פסיליה יכתו וכל־אתנניה ישרפו באש וכל־עצביה אשים שממה כי מאתןן זונה קבצה ועד־אתןן זונה ישובו׃
33O	1	8		145930	על־זאת אספדה ואילילה אילכה [כ= שילל] [ק= שולל] וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה׃
33O	1	9		145940	כי אנושה מכותיה כי־באה עד־יהודה נגע עד־שער עמי עד־ירושלם׃
33O	1	10		145950	בגת אל־תגידו בכו אל־תבכו בבית לעפרה עפר [כ= התפלשתי] [ק= התפלשי]׃
33O	1	11		145960	עברי לכם יושבת שפיר עריה־בשת לא יצאה יושבת צאןן מספד בית האצל יקח םכם עמדתו׃
33O	1	12		145970	כי־חלה לטוב יושבת מרות כי־ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם׃
33O	1	13		145980	רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת־ציון כי־בך נמצאו פשעי ישראל׃
33O	1	14		145990	לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל׃
33O	1	15		146000	עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד־עדלם יבוא כבוד ישראל׃
33O	1	16		146010	קרחי וגזי על־בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך׃ ס
33O	2	1		146020	הוי חשבי־און ופעלי רע על־משכבותם באור הבקר יעשוה כי יש־לאל ידם׃
33O	2	2		146030	וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו׃ ף
33O	2	3		146040	לכן כה אמר יהוה הנני חשב על־המשפחה הזאת רעה אשר לא־תמישו משם צוארתיכם ולא תלכו רומה כי עת רעה היא׃
33O	2	4		146050	ביום ההוא ישא עליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו חלק עמי ימיר איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק׃
33O	2	5		146060	לכן לא־יהיה לך משליך חבל בגורל בקהל יהוה׃
33O	2	6		146070	אל־תטפו יטיפון לא־יטפו לאלה לא יסג כלמות׃
33O	2	7		146080	האמור בית־יעקב הקצר רוח יהוה אם־אלה מעלליו הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך׃
33O	2	8		146090	ואתמול עמי לאויב יקוםם ממול שלמה אדר תפשטון מעברים בטח שובי מלחמה׃
33O	2	9		146100	נשי עמי תגרשון מבית תענגיה מעל עלליה תקחו הדרי לעולם׃
33O	2	10		146110	קומו ולכו כי לא־זאת המנוחה בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ׃
33O	2	11		146120	לו־איש הלך רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה׃
33O	2	12		146130	אסף אאסף יעקב כלך קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם׃
33O	2	13		146140	עלה הפרץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו ויעבר מלכם לפניהם ויהוה בראשם׃ ף
33O	3	1		146150	ואמר שמעו־נא ראשי יעקב וקציני בית ישראל הלוא לכם לדעת את־המשפט׃
33O	3	2		146160	שנאי טוב ואהבי [כ= רעה] [ק= רע] גזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם׃
33O	3	3		146170	ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת־עצמתיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת׃
33O	3	4		146180	אז יזעקו אל־יהוה ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם׃ ף
33O	3	5		146190	כה אמר יהוה על־הנביאים המתעים את־עמי הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא־יתן על־פיהם וקדשו עליו מלחמה׃
33O	3	6		146200	לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסם ובאה השמש על־הנביאים וקדר עליהם היום׃
33O	3	7		146210	ובשו* החזים וחפרו הקסמים ועטו על־שפם כלם כי אין מענה אלהים׃
33O	3	8		146220	ואולם אנכי מלאתי כח את־רוח יהוה ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו׃ ס
33O	3	9		146230	שמעו־נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל־הישרה יעקשו׃
33O	3	10		146240	בנה ציון בדמים וירושלם בעולה׃
33O	3	11		146250	ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל־יהוה ישענו לאמר הלוא יהוה בקרבנו לא־תבוא עלינו רעה׃
33O	3	12		146260	לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער׃ ף
33O	4	1		146270	והיה באחרית הימים יהיה הר בית־יהוה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים׃*
33O	4	2		146280	והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל־הר־יהוה ואל־בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא* תורה ודבר־יהוה מירושלם׃
33O	4	3		146290	ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד־רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות לא־ישאו גוי אל־גוי חרב ולא־ילמדון עוד מלחמה׃
33O	4	4		146300	וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי־פי יהוה צבאות דבר׃
33O	4	5		146310	כי כל־העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם־יהוה אלהינו לעולם ועד׃ ף
33O	4	6		146320	ביום ההוא נאם־יהוה אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי׃
33O	4	7		146330	ושמתי את־הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך יהוה עליהם בהר ציון מעתה ועד־עולם׃ ף
33O	4	8		146340	ואתה מגדל־עדר עפל בת־ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת־ירושלם׃
33O	4	9		146350	עתה למה תריעי רע המלך אין־בך אם־יועצך אבד כי־החזיקך חיל כיולדה׃
33O	4	10		146360	חולי וגחי בת־ציון כיולדה כי־עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד־בבל שם תנצלי שם יגאלך יהוה מכף איביך׃
33O	4	11		146370	ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תחנף ותחז בציון עינינו׃
33O	4	12		146380	והמה לא ידעו מחשבות יהוה ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה׃
33O	4	13		146390	קומי ודושי בת־ציון כי־קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה והדקות עמים רבים והחרמתי ליהוה בצעם וחילם לאדון כל־הארץ׃
33O	4	14		146400	עתה תתגדדי בת־גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על־הלחי את שפט ישראל׃ ס
33O	5	1		146410	ואתה בית־לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם׃
33O	5	2		146420	לכן יתנם עד־עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על־בני ישראל׃
33O	5	3		146430	ועמד ורעה בעז יהוה בגאון שם יהוה אלהיו וישבו כי־עתה יגדל עד־אפסי־ארץ׃
33O	5	4		146440	והיה זה שלום אשור כי־יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנתינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם׃
33O	5	5		146450	ורעו את־ארץ אשור בחרב ואת־ארץ נמרד בפתחיה והציל מאשור כי־יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו׃ ס
33O	5	6		146460	והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת יהוה כרביבים עלי־עשב אשר לא־יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם׃
33O	5	7		146470	והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי־צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל׃
33O	5	8		146480	תרם ידך על־צריך וכל־איביך יכרתו׃ ף
33O	5	9		146490	והיה ביום־ההוא נאם־יהוה והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבתיך׃
33O	5	10		146500	והכרתי ערי ארצך והרסתי כל־מבצריך׃
33O	5	11		146510	והכרתי כשפים מידך ומעוננים לא יהיו־לך׃
33O	5	12		146520	והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא־תשתחוה עוד למעשה ידיך׃
33O	5	13		146530	ונתשתי אשיריך מקרבך והשמדתי עריך׃
33O	5	14		146540	ועשיתי באף ובחמה נקם את־הגוים אשר לא שמעו׃ ס
33O	6	1		146550	שמעו־נא את אשר־יהוה אמר קום ריב את־ההרים ותשמענה הגבעות קולך׃
33O	6	2		146560	שמעו הרים את־ריב יהוה והאתנים מסדי ארץ כי ריב ליהוה עם־עמו ועם־ישראל יתוכח׃
33O	6	3		146570	עמי מה־עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי׃
33O	6	4		146580	כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את־משה אהרן ומרים׃
33O	6	5		146590	עמי זכר־נא מה־יעץ בלק מלך מואב ומה־ענה אתו בלעם בן־בעור מן־השטים עד־הגלגל למען דעת צדקות יהוה׃
33O	6	6		146600	במה אקדם יהוה אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה׃
33O	6	7		146610	הירצה יהוה באלפי אילים ברבבות נחלי־שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי׃
33O	6	8		146620	הגיד לך אדם מה־טוב ומה־יהוה דורש ממך כי אם־עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם־אלהיך׃ ף
33O	6	9		146630	קול יהוה לעיר יקרא ותושיה יראה שמך שמעו מטה ומי יעדה׃
33O	6	10		146640	עוד האש בית רשע אצרות רשע ואיפת רזון זעומה׃
33O	6	11		146650	האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה׃
33O	6	12		146660	אשר עשיריה מלאו חמס וישביה דברו־שקר ולשונם רמיה בפיהם׃
33O	6	13		146670	וגם־אני החליתי הכותך השםם על־חטאתך׃
33O	6	14		146680	אתה תאכל ולא תשבע וישחך בקרבך ותסג ולא תפליט ואשר תפלט לחרב אתן׃
33O	6	15		146690	אתה תזרע ולא תקצור אתה תדרך־זית ולא־תסוך שמן ותירוש ולא תשתה־יין׃
33O	6	16		146700	וישתמר חקות עמרי וכל מעשה בית־אחאב ותלכו במעצותם למען תתי אתך לשמה וישביה לשרקה וחרפת עמי תשאו׃ ף
33O	7	1		146710	אללי לי כי הייתי כאספי־קיץ כעללת בציר אין־אשכול לאכול בכורה אותה נפשי׃
33O	7	2		146720	אבד חסיד מן־הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את־אחיהו יצודו חרם׃
33O	7	3		146730	על־הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה׃
33O	7	4		146740	טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם׃
33O	7	5		146750	אל־תאמינו ברע אל־תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פתחי־פיך׃
33O	7	6		146760	כי־בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמתה איבי איש אנשי ביתו׃
33O	7	7		146770	ואני ביהוה אצפה אוחילה לאלהי ישעי ישמעני אלהי׃
33O	7	8		146780	אל־תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי־אשב בחשך יהוה אור לי׃ ס
33O	7	9		146790	זעף יהוה אשא כי חטאתי לו עד אשר יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו׃
33O	7	10		146800	ותרא איבתי ותכסה בושה האמרה אלי איו יהוה אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות׃
33O	7	11		146810	יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק־חק׃
33O	7	12		146820	יום הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור ולמני מצור ועד־נהר וים מים והר ההר׃
33O	7	13		146830	והיתה הארץ לשממה על־ישביה מפרי מעלליהם׃ ס
33O	7	14		146840	רעה עמך בשבטך צאן נחלתך שכני לבדד יער בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם׃
33O	7	15		146850	כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׃
33O	7	16		146860	יראו גוים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על־פה אזניהם תחרשנה׃
33O	7	17		146870	ילחכו עפר כנחש כזחלי ארץ ירגזו ממסגרתיהם אל־יהוה אלהינו יפחדו ויראו ממך׃
33O	7	18		146880	מי־אל כמוך נשא עון ועבר על־פשע לשארית נחלתו לא־החזיק לעד אפו כי־חפץ חסד הוא׃
33O	7	19		146890	ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל־חטאותם׃
33O	7	20		146900	תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר־נשבעת לאבתינו מימי קדם׃
34O	1	1		146910	משא נינוה ספר חזון נחום האלקשי׃
34O	1	2		146920	אל קנוא ונקם יהוה נקם יהוה ובעל חמה נקם יהוה לצריו ונוטר הוא לאיביו׃
34O	1	3		146930	יהוה ארך אפים [כ= וגדול] [ק= וגדל]־כח ונקה לא ינקה יהוה בסופה ובשערה דרכו ועןן אבק רגליו׃
34O	1	4		146940	גוער בים ויבשהו וכל־הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל׃
34O	1	5		146950	הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל־ישבי בה׃
34O	1	6		146960	לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו׃
34O	1	7		146970	טוב יהוה למעוז ביום צרה וידע חסי בו׃
34O	1	8		146980	ובשטף עבר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף־חשך׃*
34O	1	9		146990	מה־תחשבון אל־יהוה כלה הוא עשה לא־תקום פעמים צרה׃
34O	1	10		147000	כי עד־סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא׃
34O	1	11		147010	ממך יצא חשב* על־יהוה רעה יעץ בליעל׃ ס
34O	1	12		147020	כה אמר יהוה אם־שלמים וכן רבים וכן נגזו ועבר וענתך לא אענך עוד׃
34O	1	13		147030	ועתה אשבר מטהו מעליך ומוסרתיך אנתק׃
34O	1	14		147040	וצוה עליך יהוה לא־יזרע משמך עוד מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה אשים קברך כי קלות׃ ף
34O	2	1		147050	הנה על־ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד [כ= לעבור] [ק= לעבר]־בך בליעל כלה נכרת׃
34O	2	2		147060	עלה מפיץ על־פניך נצור מצרה צפה־דרך חזק מתנים אמץ כח מאד׃
34O	2	3		147070	כי שב יהוה את־גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו׃
34O	2	4		147080	מגן גבריהו מאדם אנשי־חיל מתלעים באש־פלדות הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו׃
34O	2	5		147090	בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידם כברקים ירוצצו׃
34O	2	6		147100	יזכר אדיריו יכשלו [כ= בהלכותם] [ק= בהליכתם] ימהרו חומתה והכן הסךך׃
34O	2	7		147110	שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג׃
34O	2	8		147120	והצב גלתה העלתה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפת על־לבבהן׃
34O	2	9		147130	ונינוה כברכת־מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה׃
34O	2	10		147140	בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה׃
34O	2	11		147150	בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל־מתנים ופני כלם קבצו פארור׃
34O	2	12		147160	איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד׃
34O	2	13		147170	אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא־טרף חריו ומענתיו טרפה׃
34O	2	14		147180	הנני אליך נאם יהוה צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך ולא־ישמע עוד קול מלאככה׃ ס
34O	3	1		147190	הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף׃
34O	3	2		147200	קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה׃
34O	3	3		147210	פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לגויה [כ= יכשלו] [ק= וכשלו] בגויתם׃
34O	3	4		147220	מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים המכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה׃
34O	3	5		147230	הנני אליך נאם יהוה צבאות וגליתי שוליך על־פניך והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך׃
34O	3	6		147240	והשלכתי עליך שקצים ונבלתיך ושמתיך כראי׃
34O	3	7		147250	והיה כל־ראיך ידוד ממך ואמר שדדה נינוה מי ינוד לה מאין אבקש מנחמים לך׃
34O	3	8		147260	התיטבי מנא אמון הישבה ביארים מים סביב לה אשר־חיל ים מים חומתה׃
34O	3	9		147270	כוש עצמה ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך׃
34O	3	10		147280	גם־היא לגלה הלכה בשבי גם עלליה ירטשו בראש כל־חוצות ועל־נכבדיה ידו גורל וכל־גדוליה רתקו בזקים׃
34O	3	11		147290	גם־את תשכרי תהי נעלמה גם־את תבקשי מעוז מאויב׃
34O	3	12		147300	כל־מבצריך תאנים עם־בכורים אם־ינועו ונפלו על־פי אוכל׃
34O	3	13		147310	הנה עמך נשים בקרבך לאיביך פתוח נפתחו שערי ארצך אכלה אש בריחיך׃
34O	3	14		147320	מי מצור שאבי־לך חזקי מבצריך באי בטיט ורמסי בחמר החזיקי מלבן׃
34O	3	15		147330	שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כילק התכבד כילק התכבדי כארבה׃
34O	3	16		147340	הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פשט ויעף׃
34O	3	17		147350	מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא־נודע מקומו אים׃
34O	3	18		147360	נמו רעיך מלך אשור ישכנו אדיריך נפשו עמך על־ההרים ואין מקבץ׃
34O	3	19		147370	אין־כהה לשברך נחלה מכתך כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על־מי לא־עברה רעתך תמיד׃
35O	1	1		147380	המשא אשר חזה חבקוק הנביא׃
35O	1	2		147390	עד־אנה יהוה שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע׃
35O	1	3		147400	למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא׃
35O	1	4		147410	על־כן תפוג תורה ולא־יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את־הצדיק על־כן יצא משפט מעקל׃
35O	1	5		147420	ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו כי־פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי יספר׃
35O	1	6		147430	כי־הנני מקים את־הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי־ארץ לרשת משכנות לא־לו׃
35O	1	7		147440	אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא׃
35O	1	8		147450	וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול׃
35O	1	9		147460	כלה לחמס יבוא מגמת פניהם קדימה ויאסף כחול שבי׃
35O	1	10		147470	והוא במלכים יתקלס ורזנים משחק לו הוא לכל־מבצר ישחק ויצבר עפר וילכדה׃
35O	1	11		147480	אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו׃
35O	1	12		147490	הלוא אתה מקדם יהוה אלהי קדשי לא נמות יהוה למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו׃
35O	1	13		147500	טהור עינים מראות רע והביט אל־עמל לא תוכל למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו׃
35O	1	14		147510	ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא־משל בו׃
35O	1	15		147520	כלה בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על־כן ישמח ויגיל׃
35O	1	16		147530	על־כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בראה׃
35O	1	17		147540	העל כן יריק חרמו ותמיד להרג גוים לא יחמול׃ ס
35O	2	1		147550	על־משמרתי אעמדה ואתיצבה על־מצור ואצפה לראות מה־ידבר־בי ומה אשיב על־תוכחתי׃
35O	2	2		147560	ויענני יהוה ויאמר כתוב חזון ובאר על־הלחות למען ירוץ קורא בו׃
35O	2	3		147570	כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם־יתמהמה חכה־לו כי־בא יבא לא יאחר׃
35O	2	4		147580	הנה עפלה לא־ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה׃
35O	2	5		147590	ואף כי־היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל־הגוים ויקבץ אליו כל־העמים׃
35O	2	6		147600	הלוא־אלה כלם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא־לו עד־מתי ומכביד עליו עבטיט׃
35O	2	7		147610	הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו׃
35O	2	8		147620	כי אתה שלות גוים רבים ישלוך כל־יתר עמים מדמי אדם וחמס־ארץ קריה וכל־ישבי בה׃ ף
35O	2	9		147630	הוי בצע בצע רע לביתו לשום במרום קנו להנצל מכף־רע׃
35O	2	10		147640	יעצת בשת לביתך קצות־עמים רבים וחוטא נפשך׃
35O	2	11		147650	כי־אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה׃ ף
35O	2	12		147660	הוי בנה עיר בדמים וכוןן קריה בעולה׃
35O	2	13		147670	הלוא הנה מאת יהוה צבאות וייגעו עמים בדי־אש ולאמים בדי־ריק יעפו׃
35O	2	14		147680	כי תמלא הארץ לדעת את־כבוד יהוה כמים יכסו על־ים׃ ס
35O	2	15		147690	הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על־מעוריהם׃
35O	2	16		147700	שבעת קלון מכבוד שתה גם־אתה והערל תסוב עליך כוס ימין יהוה וקיקלון על־כבודך׃
35O	2	17		147710	כי חמס לבנון יכסך ושד בהמות יחיתן מדמי אדם וחמס־ארץ קריה וכל־ישבי בה׃ ס
35O	2	18		147720	מה־הועיל פסל כי פסלו יצרו מסכה ומורה שקר כי בטח יצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים׃ ס
35O	2	19		147730	הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דוםם הוא יורה הנה־הוא תפוש זהב וכסף וכל־רוח אין בקרבו׃
35O	2	20		147740	ויהוה בהיכל קדשו הס מפניו כל־הארץ׃ ף
35O	3	1		147750	תפלה לחבקוק הנביא על שגינות׃
35O	3	2		147760	יהוה שמעתי שמעך יראתי יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור׃
35O	3	3		147770	אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר־פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ׃
35O	3	4		147780	ונגה* כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה׃*
35O	3	5		147790	לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו׃
35O	3	6		147800	עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי־עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו׃*
35O	3	7		147810	תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין׃ ס
35O	3	8		147820	הבנהרים חרה יהוה אם בנהרים אפך אם־בים עברתך כי תרכב על־סוסיך מרכבתיך ישועה׃
35O	3	9		147830	עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע־ארץ׃
35O	3	10		147840	ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא׃
35O	3	11		147850	שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך׃
35O	3	12		147860	בזעם תצעד־ארץ באף תדוש גוים׃
35O	3	13		147870	יצאת לישע עמך לישע את־משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד־צואר סלה׃ ף
35O	3	14		147880	נקבת במטיו ראש [כ= פרזו] [ק= פרזיו] יסערו להפיצני עליצתם כמו־לאכל עני במסתר׃
35O	3	15		147890	דרכת בים סוסיך חמר מים רבים׃
35O	3	16		147900	שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו׃
35O	3	17		147910	כי־תאנה לא־תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה־זית ושדמות לא־עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃
35O	3	18		147920	ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי׃
35O	3	19		147930	יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי׃
36O	1	1		147940	דבר־יהוה אשר היה אל־צפניה בן־כושי בן־גדליה בן־אמריה בן־חזקיה בימי יאשיהו בן־אמון מלך יהודה׃
36O	1	2		147950	אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם־יהוה׃
36O	1	3		147960	אסף אדם ובהמה אסף עוף־השמים ודגי הים והמכשלות את־הרשעים והכרתי את־האדם מעל פני האדמה נאם־יהוה׃
36O	1	4		147970	ונטיתי ידי על־יהודה ועל כל־יושבי ירושלם והכרתי מן־המקום הזה את־שאר הבעל את־שם הכמרים עם־הכהנים׃
36O	1	5		147980	ואת־המשתחוים על־הגגות לצבא השמים ואת־המשתחוים הנשבעים ליהוה והנשבעים במלכם׃
36O	1	6		147990	ואת־הנסוגים מאחרי יהוה ואשר לא־בקשו את־יהוה ולא דרשהו׃
36O	1	7		148000	הס מפני אדני יהוה כי קרוב יום יהוה כי־הכין יהוה זבח הקדיש קראיו׃
36O	1	8		148010	והיה ביום זבח יהוה ופקדתי על־השרים ועל־בני המלך ועל כל־הלבשים מלבוש נכרי׃
36O	1	9		148020	ופקדתי על כל־הדולג על־המפתן ביום ההוא הממלאים בית אדניהם חמס ומרמה׃ ס
36O	1	10		148030	והיה ביום ההוא נאם־יהוה קול צעקה משער הדגים ויללה מן־המשנה ושבר גדול מהגבעות׃
36O	1	11		148040	הילילו ישבי המכתש כי נדמה כל־עם כנען נכרתו כל־נטילי כסף׃
36O	1	12		148050	והיה בעת ההיא אחפש את־ירושלם בנרות ופקדתי על־האנשים הקפאים על־שמריהם האמרים בלבבם לא־ייטיב יהוה ולא ירע׃
36O	1	13		148060	והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את־יינם׃
36O	1	14		148070	קרוב יום־יהוה הגדול קרוב ומהר מאד קול יום יהוה מר צרח שם גבור׃
36O	1	15		148080	יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום עןן וערפל׃
36O	1	16		148090	יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות׃
36O	1	17		148100	והצרתי לאדם והלכו כעורים כי ליהוה חטאו ושפך דםם כעפר ולחםם כגללים׃
36O	1	18		148110	גם־כספם גם־זהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה ובאש קנאתו תאכל כל־הארץ כי־כלה אך־נבהלה יעשה את כל־ישבי הארץ׃ ס
36O	2	1		148120	התקוששו וקושו הגוי לא נכסף׃
36O	2	2		148130	בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא־יבוא עליכם חרון אף־יהוה בטרם לא־יבוא עליכם יום אף־יהוה׃
36O	2	3		148140	בקשו את־יהוה כל־ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו־צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף־יהוה׃
36O	2	4		148150	כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר׃ ס
36O	2	5		148160	הוי ישבי חבל הים גוי כרתים דבר־יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב׃
36O	2	6		148170	והיתה חבל הים נות כרת רעים וגדרות צאן׃
36O	2	7		148180	והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב [כ= שבותם] [ק= שביתם]׃
36O	2	8		148190	שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון אשר חרפו את־עמי ויגדילו על־גבולם׃
36O	2	9		148200	לכן חי־אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי־מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה־מלח ושממה עד־עולם שארית עמי יבזום ויתר [כ= גוי] [ק= גויי] ינחלום׃
36O	2	10		148210	זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על־עם יהוה צבאות׃
36O	2	11		148220	נורא יהוה עליהם כי רזה את כל־אלהי הארץ וישתחוו־לו איש ממקומו כל איי הגוים׃
36O	2	12		148230	גם־אתם כושים חללי חרבי המה׃
36O	2	13		148240	ויט ידו על־צפון ויאבד את־אשור וישם את־נינוה לשממה ציה כמדבר׃
36O	2	14		148250	ורבצו בתוכה עדרים כל־חיתו־גוי גם־קאת גם־קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה׃
36O	2	15		148260	זאת* העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו׃ ס
36O	3	1		148270	הוי מראה ונגאלה העיר היונה׃
36O	3	2		148280	לא שמעה בקול לא לקחה מוסר ביהוה לא בטחה אל־אלהיה לא קרבה׃
36O	3	3		148290	שריה בקרבה אריות שאגים שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר׃
36O	3	4		148300	נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו־קדש חמסו תורה׃
36O	3	5		148310	יהוה צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא־יודע עול בשת׃
36O	3	6		148320	הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי־איש מאין יושב׃
36O	3	7		148330	אמרתי אך־תיראי אותי תקחי מוסר ולא־יכרת מעונה כל אשר־פקדתי עליה אכן השכימו השחיתו כל עלילותם׃
36O	3	8		148340	לכן חכו־לי נאם־יהוה ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל־הארץ׃
36O	3	9		148350	כי־אז אהפך אל־עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהוה לעבדו שכם אחד׃
36O	3	10		148360	מעבר לנהרי־כוש עתרי בת־פוצי יובלון מנחתי׃
36O	3	11		148370	ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי־אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא־תוספי לגבהה עוד בהר קדשי׃
36O	3	12		148380	והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה׃
36O	3	13		148390	שארית ישראל לא־יעשו עולה ולא־ידברו כזב ולא־ימצא בפיהם לשון תרמית כי־המה ירעו ורבצו ואין מחריד׃ ס
36O	3	14		148400	רני בת־ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל־לב בת ירושלם׃
36O	3	15		148410	הסיר יהוה משפטיך פנה איבך מלך ישראל יהוה בקרבך לא־תיראי רע עוד׃
36O	3	16		148420	ביום ההוא יאמר לירושלם אל־תיראי ציון אל־ירפו ידיך׃
36O	3	17		148430	יהוה אלהיך בקרבך גבור יושיע ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה׃
36O	3	18		148440	נוגי ממועד אספתי ממך היו משאת עליה חרפה׃
36O	3	19		148450	הנני עשה את־כל־מעניך בעת ההיא והושעתי את־הצלעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל־הארץ בשתם׃
36O	3	20		148460	בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי־אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את־שבותיכם לעיניכם אמר יהוה׃
37O	1	1		148470	בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר־יהוה ביד־חגי הנביא אל־זרבבל בן־שאלתיאל פחת יהודה ואל־יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול לאמר׃
37O	1	2		148480	כה אמר יהוה צבאות לאמר העם הזה אמרו לא עת־בא עת־בית יהוה להבנות׃ ף
37O	1	3		148490	ויהי דבר־יהוה ביד־חגי הנביא לאמר׃
37O	1	4		148500	העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב׃
37O	1	5		148510	ועתה כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על־דרכיכם׃
37O	1	6		148520	זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין־לשבעה שתו ואין־לשכרה לבוש ואין־לחם לו והמשתכר משתכר אל־צרור נקוב׃ ף
37O	1	7		148530	כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על־דרכיכם׃
37O	1	8		148540	עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה־בו [כ= ואכבד] [ק= ואכבדה] אמר יהוה׃
37O	1	9		148550	פנה אל־הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם יהוה צבאות יען ביתי אשר־הוא חרב ואתם רצים איש לביתו׃
37O	1	10		148560	על־כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה׃
37O	1	11		148570	ואקרא חרב על־הארץ ועל־ההרים ועל־הדגן ועל־התירוש ועל־היצהר ועל אשר תוציא האדמה ועל־האדם ועל־הבהמה ועל כל־יגיע כפים׃ ס
37O	1	12		148580	וישמע זרבבל בן־שלתיאל ויהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול יהוה אלהיהם ועל־דברי חגי הנביא כאשר שלחו יהוה אלהיהם וייראו העם מפני יהוה׃
37O	1	13		148590	ויאמר חגי מלאך יהוה במלאכות יהוה לעם לאמר אני אתכם נאם־יהוה׃
37O	1	14		148600	ויער יהוה את־רוח זרבבל בן־שלתיאל פחת יהודה ואת־רוח יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול ואת־רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית־יהוה צבאות אלהיהם׃ ף
37O	1	15		148610	ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך׃
37O	2	1		148620	בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר־יהוה ביד־חגי הנביא לאמר׃
37O	2	2		148630	אמר־נא אל־זרבבל בן־שלתיאל פחת יהודה ואל־יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול ואל־שארית העם לאמר׃
37O	2	3		148640	מי בכם הנשאר אשר ראה את־הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם ראים אתו עתה הלוא כמהו כאין בעיניכם׃
37O	2	4		148650	ועתה חזק זרבבל נאם־יהוה וחזק יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל־עם הארץ נאם־יהוה ועשו כי־אני אתכם נאם יהוה צבאות׃
37O	2	5		148660	את־הדבר אשר־כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי עמדת בתוככם אל־תיראו׃ ס
37O	2	6		148670	כי כה אמר יהוה צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את־השמים ואת־הארץ ואת־הים ואת־החרבה׃
37O	2	7		148680	והרעשתי את־כל־הגוים ובאו חמדת כל־הגוים ומלאתי את־הבית הזה כבוד אמר יהוה צבאות׃
37O	2	8		148690	לי הכסף ולי הזהב נאם יהוה צבאות׃
37O	2	9		148700	גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן־הראשון אמר יהוה צבאות ובמקום הזה אתן שלום נאם יהוה צבאות׃ ף
37O	2	10		148710	בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־חגי הנביא לאמר׃
37O	2	11		148720	כה אמר יהוה צבאות שאל־נא את־הכהנים תורה לאמר׃
37O	2	12		148730	הן ישא־איש בשר־קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל־הלחם ואל־הנזיד ואל־היין ואל־שמן ואל־כל־מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא׃
37O	2	13		148740	ויאמר חגי אם־יגע טמא־נפש בכל־אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא׃
37O	2	14		148750	ויען חגי ויאמר כן העם־הזה וכן־הגוי הזה לפני נאם־יהוה וכן כל־מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא׃
37O	2	15		148760	ועתה שימו־נא לבבכם מן־היום הזה ומעלה מטרם שום־אבן אל־אבן בהיכל יהוה׃
37O	2	16		148770	מהיותם בא אל־ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל־היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים׃
37O	2	17		148780	הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד את כל־מעשה ידיכם ואין־אתכם אלי נאם־יהוה׃
37O	2	18		148790	שימו־נא לבבכם מן־היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן־היום אשר־יסד היכל־יהוה שימו לבבכם׃
37O	2	19		148800	העוד הזרע במגורה ועד־הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן־היום הזה אברך׃ ס
37O	2	20		148810	ויהי דבר־יהוה שנית אל־חגי בעשרים וארבעה לחדש לאמר׃
37O	2	21		148820	אמר אל־זרבבל פחת־יהודה לאמר אני מרעיש את־השמים ואת־הארץ׃
37O	2	22		148830	והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חזק ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורכביה וירדו סוסים ורכביהם איש בחרב אחיו׃
37O	2	23		148840	ביום ההוא נאם־יהוה צבאות אקחך זרבבל בן־שאלתיאל עבדי נאם־יהוה ושמתיך כחותם כי־בך בחרתי נאם יהוה צבאות׃
38O	1	1		148850	בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמר׃
38O	1	2		148860	קצף יהוה על־אבותיכם קצף׃
38O	1	3		148870	ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות׃
38O	1	4		148880	אל־תהיו כאבתיכם אשר קראו־אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים [כ= ומעליליכם] [ק= ומעלליכם] הרעים ולא שמעו ולא־הקשיבו אלי נאם־יהוה׃
38O	1	5		148890	אבותיכם איה־הם והנבאים הלעולם יחיו׃
38O	1	6		148900	אך דברי וחקי אשר צויתי את־עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זםם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו׃ ס
38O	1	7		148910	ביום עשרים וארבעה לעשתי־עשר חדש הוא־חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיהו בן־עדוא הנביא לאמר׃
38O	1	8		148920	ראיתי הלילה והנה־איש רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים׃
38O	1	9		148930	ואמר מה־אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה־המה אלה׃
38O	1	10		148940	ויען האיש העמד בין־ההדסימ* ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ׃
38O	1	11		148950	ויענו את־מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל־הארץ ישבת ושקטת׃
38O	1	12		148960	ויען מלאך־יהוה ויאמר יהוה צבאות עד־מתי אתה לא־תרחם את־ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה׃
38O	1	13		148970	ויען יהוה את־המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים׃
38O	1	14		148980	ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה׃
38O	1	15		148990	וקצף גדול אני קצף על־הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה׃
38O	1	16		149000	לכן כה־אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות [כ= וקוה] [ק= וקו] ינטה על־ירושלם׃
38O	1	17		149010	עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצינה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את־ציון ובחר עוד בירושלם׃ ס
38O	2	1		149020	ואשא את־עיני וארא והנה ארבע קרנות׃
38O	2	2		149030	ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את־יהודה את־ישראל וירושלם׃ ס
38O	2	3		149040	ויראני יהוה ארבעה חרשים׃
38O	2	4		149050	ואמר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר־זרו את־יהודה כפי־איש לא־נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לידות את־קרנות הגוים הנשאים קרן אל־ארץ יהודה לזרותה׃ ס
38O	2	5		149060	ואשא עיני וארא והנה־איש ובידו חבל מדה׃
38O	2	6		149070	ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את־ירושלם לראות כמה־רחבה וכמה ארכה׃
38O	2	7		149080	והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו׃
38O	2	8		149090	ויאמר אלוק רץ דבר אל־הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה׃
38O	2	9		149100	ואני אהיה־לה נאם־יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה׃ ף
38O	2	10		149110	הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם־יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם־יהוה׃
38O	2	11		149120	הוי ציון המלטי יושבת בת־בבל׃ ס
38O	2	12		149130	כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל־הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו׃
38O	2	13		149140	כי הנני מניף את־ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי־יהוה צבאות שלחני׃ ס
38O	2	14		149150	רני ושמחי בת־ציון כי הנני־בא ושכנתי בתוךך נאם־יהוה׃
38O	2	15		149160	ונלוו גוים רבים אל־יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוךך וידעת כי־יהוה צבאות שלחני אליך׃
38O	2	16		149170	ונחל יהוה את־יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם׃
38O	2	17		149180	הס כל־בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו׃ ס
38O	3	1		149190	ויראני את־יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך יהוה והשטן עמד על־ימינו לשטנו׃
38O	3	2		149200	ויאמר יהוה אל־השטן יגער יהוה בך השטן ויגער יהוה בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש׃
38O	3	3		149210	ויהושע היה לבש בגדים צואים ועמד לפני המלאך׃
38O	3	4		149220	ויען ויאמר אל־העמדימ* לפניו לאמר הסירו הבגדים הצאים מעליו ויאמר* אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אתך מחלצות׃
38O	3	5		149230	ואמר ישימו צניף טהור על־ראשו וישימו הצניף הטהור על־ראשו וילבשהו בגדים ומלאך יהוה עמד׃
38O	3	6		149240	ויעד מלאך יהוה ביהושע לאמר׃
38O	3	7		149250	כה־אמר יהוה צבאות אם־בדרכי תלך ואם את־משמרתי תשמר וגם־אתה תדין את־ביתי וגם תשמר את־חצרי ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה׃
38O	3	8		149260	שמע־נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי־אנשי מופת המה כי־הנני מביא את־עבדי צמח׃
38O	3	9		149270	כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על־אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה נאם יהוה צבאות ומשתי את־עון הארץ־ההיא ביום אחד׃
38O	3	10		149280	ביום ההוא נאם יהוה צבאות תקראו איש לרעהו אל־תחת גפן ואל־תחת תאנה׃
38O	4	1		149290	וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר־יעור משנתו׃
38O	4	2		149300	ויאמר אלי מה אתה ראה [כ= ויאמר] [ק= ואמר] ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על־ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על־ראשה׃
38O	4	3		149310	ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על־שמאלה׃
38O	4	4		149320	ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי לאמר מה־אלה אדני׃
38O	4	5		149330	ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה־המה אלה ואמר לא אדני׃
38O	4	6		149340	ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר־יהוה אל־זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם־ברוחי אמר יהוה צבאות׃
38O	4	7		149350	מי־אתה הר־הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את־האבן הראשה תשאות חן חן לה׃ ף
38O	4	8		149360	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
38O	4	9		149370	ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי־יהוה צבאות שלחני אלכם׃
38O	4	10		149380	כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את־האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה־אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל־הארץ׃
38O	4	11		149390	ואען ואמר אליו מה־שני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שמאולה׃
38O	4	12		149400	ואען שנית ואמר אליו מה־שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב׃
38O	4	13		149410	ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה־אלה ואמר לא אדני׃
38O	4	14		149420	ויאמר אלה שני בני־היצהר העמדים על־אדון כל־הארץ׃
38O	5	1		149430	ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה׃
38O	5	2		149440	ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר אני ראה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה׃
38O	5	3		149450	ויאמר אלי זאת האלה היוצאת על־פני כל־הארץ כי כל־הגנב מזה כמוה נקה וכל־הנשבע מזה כמוה נקה׃
38O	5	4		149460	הוצאתיה נאם יהוה צבאות ובאה אל־בית הגנב ואל־בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת־עציו ואת־אבניו׃
38O	5	5		149470	ויצא המלאך הדבר בי ויאמר אלי שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת׃
38O	5	6		149480	ואמר מה־היא ויאמר זאת האיפה היוצאת ויאמר זאת עינם בכל־הארץ׃
38O	5	7		149490	והנה ככר עפרת נשאת וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה׃
38O	5	8		149500	ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל־תוך האיפה וישלך את־אבן העפרת אל־פיה׃ ס
38O	5	9		149510	ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את־האיפה בין הארץ ובין השמים׃
38O	5	10		149520	ואמר אל־המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את־האיפה׃
38O	5	11		149530	ויאמר אלי לבנות־לה בית בארץ שנער והוכן והניחה שם על־מכנתה׃ ס
38O	6	1		149540	ואשב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת׃
38O	6	2		149550	במרכבה הראשנה סוסים אדמים ובמרכבה השנית סוסים שחרים׃
38O	6	3		149560	ובמרכבה השלשית סוסים לבנים ובמרכבה הרבעית סוסים ברדים אמצים׃
38O	6	4		149570	ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה אדני׃
38O	6	5		149580	ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רחות השמים יוצאות מהתיצב על־אדון כל־הארץ׃
38O	6	6		149590	אשר־בה הסוסים השחרים יצאים אל־ארץ צפון והלבנים יצאו אל־אחריהם והברדים יצאו אל־ארץ התימן׃
38O	6	7		149600	והאמצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ ויאמר לכו התהלכו בארץ ותתהלכנה בארץ׃
38O	6	8		149610	ויזעק אתי וידבר אלי לאמר ראה היוצאים אל־ארץ צפון הניחו את־רוחי בארץ צפון׃ ס
38O	6	9		149620	ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
38O	6	10		149630	לקוח מאת הגולה מחלדי ומאת טוביה ומאת ידעיה ובאת אתה ביום ההוא ובאת בית יאשיה בן־צפניה אשר־באו מבבל׃
38O	6	11		149640	ולקחת כסף־וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול׃
38O	6	12		149650	ואמרת אליו לאמר כה אמר יהוה צבאות לאמר הנה־איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את־היכל יהוה׃
38O	6	13		149660	והוא יבנה את־היכל יהוה והוא־ישא הוד וישב ומשל על־כסאו והיה כהן על־כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם׃
38O	6	14		149670	והעטרת תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן־צפניה לזכרון בהיכל יהוה׃
38O	6	15		149680	ורחוקים יבאו ובנו בהיכל יהוה וידעתם כי־יהוה צבאות שלחני אליכם והיה אם־שמוע תשמעון בקול יהוה אלהיכם׃ ס
38O	7	1		149690	ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר־יהוה אל־זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו׃
38O	7	2		149700	וישלח בית־אל שר־אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את־פני יהוה׃
38O	7	3		149710	לאמר אל־הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל־הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים׃ ף
38O	7	4		149720	ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃
38O	7	5		149730	אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃
38O	7	6		149740	וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃
38O	7	7		149750	הלוא את־הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה* והנגב והשפלה ישב׃ ף
38O	7	8		149760	ויהי דבר־יהוה אל־זכריה לאמר׃
38O	7	9		149770	כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את־אחיו׃
38O	7	10		149780	ואלמנה ויתום גר ועני אל־תעשקו ורעת איש אחיו אל־תחשבו בלבבכם׃
38O	7	11		149790	וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע׃
38O	7	12		149800	ולבם שמו שמיר משמוע את־התורה ואת־הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃
38O	7	13		149810	ויהי כאשר־קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃
38O	7	14		149820	ואסערם על כל־הגוים אשר לא־ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ־חמדה לשמה׃ ף
38O	8	1		149830	ויהי דבר־יהוה צבאות לאמר׃
38O	8	2		149840	כה אמר יהוה צבאות קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה׃
38O	8	3		149850	כה אמר יהוה שבתי אל־ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר־האמת והר־יהוה צבאות הר הקדש׃ ס
38O	8	4		149860	כה אמר יהוה צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים׃
38O	8	5		149870	ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה׃ ס
38O	8	6		149880	כה אמר יהוה צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם־בעיני יפלא נאם יהוה צבאות׃ ף
38O	8	7		149890	כה אמר יהוה צבאות הנני מושיע את־עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש׃
38O	8	8		149900	והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה׃ ס
38O	8	9		149910	כה־אמר יהוה צבאות תחזקנה ידיכם השמעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יסד בית־יהוה צבאות ההיכל להבנות׃
38O	8	10		149920	כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין־שלום מן־הצר ואשלח את־כל־האדם איש ברעהו׃
38O	8	11		149930	ועתה לא כימים הראשנים אני לשארית העם הזה נאם יהוה צבאות׃
38O	8	12		149940	כי־זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את־יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את־שארית העם הזה את־כל־אלה׃
38O	8	13		149950	והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל־תיראו תחזקנה ידיכם׃ ס
38O	8	14		149960	כי כה אמר יהוה צבאות כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יהוה צבאות ולא נחמתי׃
38O	8	15		149970	כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את־ירושלם ואת־בית יהודה אל־תיראו׃
38O	8	16		149980	אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את־רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם׃
38O	8	17		149990	ואיש את־רעת רעהו אל־תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל־תאהבו כי את־כל־אלה אשר שנאתי נאם־יהוה׃ ס
38O	8	18		150000	ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃
38O	8	19		150010	כה־אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית־יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו׃ ף
38O	8	20		150020	כה אמר יהוה צבאות עד אשר יבאו עמים וישבי ערים רבות׃
38O	8	21		150030	והלכו ישבי אחת אל־אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את־פני יהוה ולבקש את־יהוה צבאות אלכה גם־אני׃
38O	8	22		150040	ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את־יהוה צבאות בירושלם ולחלות את־פני יהוה׃ ס
38O	8	23		150050	כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו* בכנף איש יהודי לאמר נלכה עםכם כי שמענו אלהים עםכם׃ ס
38O	9	1		150060	משא דבר־יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל׃
38O	9	2		150070	וגם־חמת תגבל־בה צר וצידון כי חכמה מאד׃
38O	9	3		150080	ותבן צר מצור לה ותצבר־כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות׃
38O	9	4		150090	הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל׃
38O	9	5		150100	תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי־הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב׃
38O	9	6		150110	וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים׃
38O	9	7		150120	והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם־הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי׃
38O	9	8		150130	וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא־יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני׃ ס
38O	9	9		150140	גילי מאד בת־ציון הריעי בת ירושלם הנה מלךך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃
38O	9	10		150150	והכרתי־רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד־ים ומנהר עד־אפסי־ארץ׃
38O	9	11		150160	גם־את בדם־בריתך שלחתי אסיריכ* מבור אין מים בו׃
38O	9	12		150170	שובו לבצרון אסירי התקוה גם־היום מגיד משנה אשיב לך׃
38O	9	13		150180	כי־דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על־בניך יון ושמתיך כחרב גבור׃
38O	9	14		150190	ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן׃
38O	9	15		150200	יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני־קלע ושתו המו כמו־יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח׃
38O	9	16		150210	והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני־נזר מתנוססות על־אדמתו׃
38O	9	17		150220	כי מה־טובו ומה־יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות׃
38O	10	1		150230	שאלו מיהוה מטר בעת מלקוש יהוה עשה חזיזים ומטר־גשם יתן להם לאיש עשב בשדה׃
38O	10	2		150240	כי התרפים דברו־און והקוסמים חזו שקר וחלמות השוא ידברו הבל ינחמון על־כן נסעו כמו־צאן יענו כי־אין רעה׃ ף
38O	10	3		150250	על־הרעים חרה אפי ועל־העתודים אפקוד כי־פקד יהוה צבאות את־עדרו את־בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה׃
38O	10	4		150260	ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל־נוגש יחדו׃
38O	10	5		150270	והיו כגברים בוסים בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי יהוה עםם והבישו רכבי סוסים׃
38O	10	6		150280	וגברתי את־בית יהודה ואת־בית יוסף אושיע והושבותים כי רחמתים והיו כאשר לא־זנחתים כי אני יהוה אלהיהם ואענם׃
38O	10	7		150290	והיו כגבור אפרים ושמח לבם כמו־יין ובניהם יראו ושמחו יגל לבם ביהוה׃
38O	10	8		150300	אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו׃
38O	10	9		150310	ואזרעם בעמים ובמרחקים יזכרוני וחיו את־בניהם ושבו׃
38O	10	10		150320	והשיבותים מארץ מצרים ומאשור אקבצם ואל־ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם׃
38O	10	11		150330	ועבר בים צרה והכה בים גלים והבישו כל מצולות יאר והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור׃
38O	10	12		150340	וגברתים ביהוה ובשמו יתהלכו נאם יהוה׃ ס
38O	11	1		150350	פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך׃
38O	11	2		150360	הילל ברוש כי־נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער [כ= הבצור] [ק= הבציר]׃
38O	11	3		150370	קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן׃ ס
38O	11	4		150380	כה אמר יהוה אלהי רעה את־צאן ההרגה׃
38O	11	5		150390	אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן׃
38O	11	6		150400	כי לא אחמול עוד על־ישבי הארץ נאם־יהוה והנה אנכי ממציא את־האדם איש ביד־רעהו וביד מלכו וכתתו את־הארץ ולא אציל מידם׃
38O	11	7		150410	וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן׃
38O	11	8		150420	ואכחד את־שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם־נפשם בחלה בי׃
38O	11	9		150430	ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את־בשר רעותה׃
38O	11	10		150440	ואקח את־מקלי את־נעם ואגדע אתו להפיר את־בריתי אשר כרתי את־כל־העמים׃
38O	11	11		150450	ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר־יהוה הוא׃
38O	11	12		150460	ואמר אליהם אם־טוב בעיניכם הבו שכרי ואם־לא חדלו וישקלו את־שכרי שלשים כסף׃
38O	11	13		150470	ויאמר יהוה אלי השליכהו אל־היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל־היוצר׃
38O	11	14		150480	ואגדע את־מקלי השני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישראל׃ ס
38O	11	15		150490	ויאמר יהוה אלי עוד קח־לך כלי רעה אולי׃
38O	11	16		150500	כי הנה־אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא־יפקד הנער לא־יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק׃ ס
38O	11	17		150510	הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה׃ ס
38O	12	1		150520	משא דבר־יהוה על־ישראל נאם־יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח־אדם בקרבו׃ ף
38O	12	2		150530	הנה אנכי שם את־ירושלם סף־רעל לכל־העמים סביב וגם על־יהודה יהיה במצור על־ירושלם׃
38O	12	3		150540	והיה ביום־ההוא אשים את־ירושלם אבן מעמסה לכל־העמים כל־עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ׃
38O	12	4		150550	ביום ההוא נאם־יהוה אכה כל־סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל־בית יהודה אפקח את־עיני וכל סוס העמים אכה בעורון׃
38O	12	5		150560	ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם ביהוה צבאות אלהיהם׃
38O	12	6		150570	ביום ההוא אשים את־אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על־ימין ועל־שמאול את־כל־העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם׃ ף
38O	12	7		150580	והושיע יהוה את־אהלי יהודה בראשנה למען לא־תגדל תפארת בית־דויד ותפארת ישב ירושלם על־יהודה׃
38O	12	8		150590	ביום ההוא יגן יהוה בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלהים כמלאך יהוה לפניהם׃
38O	12	9		150600	והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את־כל־הגוים הבאים על־ירושלם׃
38O	12	10		150610	ושפכתי על־בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר־דקרו וספדו עליו כמספד על־היחיד והמר עליו כהמר על־הבכור׃
38O	12	11		150620	ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדד־רמון בבקעת מגדון׃
38O	12	12		150630	וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית־דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית־נתן לבד ונשיהם לבד׃
38O	12	13		150640	משפחת בית־לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד׃
38O	12	14		150650	כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד׃ ס
38O	13	1		150660	ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה׃
38O	13	2		150670	והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את־שמות העצבים מן־הארץ ולא יזכרו עוד וגם את־הנביאים ואת־רוח הטמאה אעביר מן־הארץ׃
38O	13	3		150680	והיה כי־ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם יהוה ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו׃
38O	13	4		150690	והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש׃
38O	13	5		150700	ואמר לא נביא אנכי איש־עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי׃
38O	13	6		150710	ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי׃ ס
38O	13	7		150720	חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על־הצערים׃
38O	13	8		150730	והיה בכל־הארץ נאם־יהוה פי־שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה׃
38O	13	9		150740	והבאתי את־השלשית באש וצרפתים כצרף את־הכסף ובחנתים כבחן את־הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלהי׃ ס
38O	14	1		150750	הנה יום־בא ליהוה וחלק שללך בקרבך׃
38O	14	2		150760	ואספתי את־כל־הגוים אל־ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים [כ= תשגלנה] [ק= תשכבנה] ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן־העיר׃
38O	14	3		150770	ויצא יהוה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב׃
38O	14	4		150780	ועמדו רגליו ביום־ההוא על־הר הזתים אשר על־פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו־נגבה׃
38O	14	5		150790	ונסתם גיא־הרי כי־יגיע גי־הרים אל־אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך־יהודה ובא יהוה אלהי כל־קדשים עמך׃
38O	14	6		150800	והיה ביום ההוא לא־יהיה אור יקרות [כ= יקפאון] [ק= וקפאון]׃
38O	14	7		150810	והיה יום־אחד הוא יודע ליהוה לא־יום ולא־לילה והיה לעת־ערב יהיה־אור׃
38O	14	8		150820	והיה ביום ההוא יצאו מים־חיים מירושלם חצים אל־הים הקדמוני וחצים אל־הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה׃
38O	14	9		150830	והיה יהוה למלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד׃
38O	14	10		150840	יסוב כל־הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן עד־מקום שער הראשון עד־שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך׃
38O	14	11		150850	וישבו בה וחרם לא יהיה־עוד וישבה ירושלם לבטח׃
38O	14	12		150860	וזאת תהיה המגפה אשר יגף יהוה את־כל־העמים אשר צבאו על־ירושלם המק בשרו והוא עמד על־רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם׃
38O	14	13		150870	והיה ביום ההוא תהיה מהומת־יהוה רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על־יד רעהו׃
38O	14	14		150880	וגם־יהודה תלחם בירושלם ואסף חיל כל־הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרב מאד׃
38O	14	15		150890	וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל־הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת׃
38O	14	16		150900	והיה כל־הנותר מכל־הגוים הבאים על־ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יהוה צבאות ולחג את־חג הסכות׃
38O	14	17		150910	והיה אשר לא־יעלה מאת משפחות הארץ אל־ירושלם להשתחות למלך יהוה צבאות ולא עליהם יהיה הגשם׃
38O	14	18		150920	ואם־משפחת מצרים לא־תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף יהוה את־הגוים אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות׃
38O	14	19		150930	זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל־הגוים אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות׃
38O	14	20		150940	ביום ההוא יהיה על־מצלות הסוס קדש ליהוה והיה הסירות בבית יהוה כמזרקים לפני המזבח׃
38O	14	21		150950	והיה כל־סיר בירושלם וביהודה קדש ליהוה צבאות ובאו כל־הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולא־יהיה כנעני עוד בבית־יהוה צבאות ביום ההוא׃
39O	1	1		150960	משא דבר־יהוה אל־ישראל ביד מלאכי׃
39O	1	2		150970	אהבתי אתכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלוא־אח עשו ליעקב נאם־יהוה ואהב את־יעקב׃
39O	1	3		150980	ואת־עשו שנאתי ואשים את־הריו שממה ואת־נחלתו לתנות מדבר׃
39O	1	4		150990	כי־תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר יהוה צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר־זעם יהוה עד־עולם׃
39O	1	5		151000	ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישראל׃
39O	1	6		151010	בן יכבד אב ועבד אדניו ואם־אב אני איה כבודי ואם־אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את־שמך׃
39O	1	7		151020	מגישים על־מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא׃
39O	1	8		151030	וכי־תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר יהוה צבאות׃
39O	1	9		151040	ועתה חלו־נא פני־אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא םכם פנים אמר יהוה צבאות׃
39O	1	10		151050	מי גם־בכם ויסגר דלתים ולא־תאירו מזבחי חנם אין־לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה לא־ארצה מידכם׃
39O	1	11		151060	כי ממזרח־שמש ועד־מבואו גדול שמי בגוים ובכל־מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי־גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות׃
39O	1	12		151070	ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו׃
39O	1	13		151080	ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת־הפסח ואת־החולה והבאתם את־המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה׃ ס
39O	1	14		151090	וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים׃
39O	2	1		151100	ועתה אליכם המצוה הזאת הכהנים׃
39O	2	2		151110	אם־לא תשמעו ואם־לא תשימו על־לב לתת כבוד לשמי אמר יהוה צבאות ושלחתי בכם את־המארה וארותי את־ברכותיכם וגם ארותיה כי אינכם שמים על־לב׃
39O	2	3		151120	הנני גער לכם את־הזרע וזריתי פרש על־פניכם פרש חגיכם ונשא אתכם אליו׃
39O	2	4		151130	וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את־לוי אמר יהוה צבאות׃
39O	2	5		151140	בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם־לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא׃
39O	2	6		151150	תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא־נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון׃
39O	2	7		151160	כי־שפתי כהן ישמרו־דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יהוה־צבאות הוא׃
39O	2	8		151170	ואתם סרתם מן־הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר יהוה צבאות׃
39O	2	9		151180	וגם־אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל־העם כפי אשר אינכם שמרים את־דרכי ונשאים פנים בתורה׃ ף
39O	2	10		151190	הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבתינו׃
39O	2	11		151200	בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש יהוה אשר אהב ובעל בת־אל נכר׃
39O	2	12		151210	יכרת יהוה לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה ליהוה צבאות׃ ף
39O	2	13		151220	וזאת שנית תעשו כסות דמעה את־מזבח יהוה בכי ואנקה מאין עוד פנות אל־המנחה ולקחת רצון מידכם׃
39O	2	14		151230	ואמרתם על־מה על כי־יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך׃
39O	2	15		151240	ולא־אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלהים ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל־יבגד׃
39O	2	16		151250	כי־שנא שלח אמר יהוה אלהי ישראל וכסה חמס על־לבושו אמר יהוה צבאות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו׃ ס
39O	2	17		151260	הוגעתם יהוה בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל־עשה רע טוב בעיני יהוה ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט׃
39O	3	1		151270	הנני שלח מלאכי ופנה־דרך לפני ופתאם יבוא אל־היכלו האדון אשר־אתם מבקשים ומלאך הברית אשר־אתם חפצים הנה־בא אמר יהוה צבאות׃
39O	3	2		151280	ומי מכלכל את־יום בואו ומי העמד בהראותו כי־הוא כאש מצרף וכברית מכבסים׃
39O	3	3		151290	וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את־בני־לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו ליהוה מגישי מנחה בצדקה׃
39O	3	4		151300	וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות׃
39O	3	5		151310	וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר־שכיר אלמנה ויתום ומטי־גר ולא יראוני אמר יהוה צבאות׃
39O	3	6		151320	כי אני יהוה לא שניתי ואתם בני־יעקב לא כליתם׃
39O	3	7		151330	למימי אבתיכם סרתם מחקי ולא שמרתם שובו אלי ואשובה אליכם אמר יהוה צבאות ואמרתם במה נשוב׃
39O	3	8		151340	היקבע אדם אלהים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה׃
39O	3	9		151350	במארה אתם נארים ואתי אתם קבעים הגוי כלו׃
39O	3	10		151360	הביאו את־כל־המעשר אל־בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר יהוה צבאות אם־לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד־בלי־די׃
39O	3	11		151370	וגערתי לכם באכל ולא־ישחת לכם את־פרי האדמה ולא־תשכל לכם הגפן בשדה אמר יהוה צבאות׃
39O	3	12		151380	ואשרו אתכם כל־הגוים כי־תהיו אתם ארץ חפץ אמר יהוה צבאות׃ ס
39O	3	13		151390	חזקו עלי דבריכם אמר יהוה ואמרתם מה־נדברנו עליך׃
39O	3	14		151400	אמרתם שוא עבד אלהים ומה־בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מפני יהוה צבאות׃
39O	3	15		151410	ועתה אנחנו מאשרים זדים גם־נבנו עשי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו׃
39O	3	16		151420	אז נדברו יראי יהוה איש את־רעהו ויקשב יהוה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהוה ולחשבי שמו׃
39O	3	17		151430	והיו לי אמר יהוה צבאות ליום אשר אני עשה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על־בנו העבד* אתו׃
39O	3	18		151440	ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו׃ ס
39O	3	19		151450	כי־הנה היום בא בער כתנור והיו כל־זדים וכל־עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא אמר יהוה צבאות אשר לא־יעזב להם שרש וענף׃
39O	3	20		151460	וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק׃
39O	3	21		151470	ועסותם רשעים כי־יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עשה אמר יהוה צבאות׃ ף
39O	3	22		151480	זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על־כל־ישראל חקים ומשפטים׃
39O	3	23		151490	הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃
39O	3	24		151500	והשיב לב־אבות על־בנים ולב בנים על־אבותם פן־אבוא והכיתי את־הארץ חרם׃
